Talmud Builders

    Yevamot 112b

    Back to index

    English translation — Yevamot 112b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the mishna should have said that the court asks the yavam to perform ḥalitza rather than forces him. The court would not force him to perform ḥalitza in a case where she deliberately attempted to avoid fulfilling the mitzva of levirate marriage. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a woman who has children with her husband when she vows, so that it did not enter her mind to the extent that her children would die, and later her husband would also die, and she would happen before his brother for levirate marriage.

    2The Gemara asks: But if she has no children, what is the halakha ? Is it that we ask him to perform ḥalitza , but do not force him? If so, then instead of teaching the more remote case that if she intended to do so, to avoid levirate marriage in the event of her husband’s death, even if she vowed during her husband’s lifetime, the court merely asks him to perform ḥalitza with her, let the mishna distinguish and teach the distinction within this halakha itself, as follows: In what case is this statement said? When she has children, but if she does not have children, the court merely asks him.

    3Rather, learn from it that there is no difference between when she has children and when she does not have children. Either way the court forces him to perform ḥalitza , in accordance with the opinion of Rav, as there is no assumption that the woman planned to avoid levirate marriage unless she says so explicitly. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that the halakha follows Rav’s opinion.

    4MISHNA: With regard to a deaf-mute who married a halakhically competent woman, and a halakhically competent man who married a deaf-mute: If either man wants to divorce his wife, he may divorce her, and if he wants to maintain her as his wife, he may maintain her. The reason why a deaf-mute man can divorce his wife is that just as he marries her by intimation, i.e., his marriage is not performed by explicit speech, as deaf-mutes rely on gestures, so too, he divorces her by intimation.

    5Likewise, in the case of a halakhically competent man who married a halakhically competent woman, and she later became a deaf-mute: If he wants to divorce his wife, he may divorce her, as a wife does not have to have intellectual capacity to receive a bill of divorce, and if he wants to maintain her as his wife, he may maintain her. If she became an imbecile, he may not divorce her, i.e., a bill of divorce is ineffective in this case. If he became a deaf-mute or an imbecile after they were married, he may never divorce her, as he does not have the legal competence to give a bill of divorce.

    6Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: For what reason is the halakha that in the case of the woman who becomes a deaf-mute, her husband may divorce her, but in the case of the man who becomes a deaf-mute, he may not divorce his wife? If the bill of divorce written by someone who formerly possessed all his senses and later became a deaf-mute is invalid, it stands to reason that it should not be valid when she becomes a deaf-mute either. They said to him: The man who divorces his wife is not similar to the woman who is divorced, as the woman is divorced whether she is willing or unwilling. Since the woman’s consent is not required, she may be divorced even if she is a deaf-mute. And, conversely, the man divorces his wife only willingly, and therefore the bill of divorce of a deaf-mute, who is not legally competent, is ineffective.

    7Rabbi Yoḥanan ben Gudgada testified with regard to a female deaf-mute whose father married her off when she was a minor, which means her marriage was valid by Torah law, that she can be divorced with a bill of divorce even when she matures and is no longer under her father’s authority, despite the fact that she is not legally competent. They said to him: This woman, too, has a similar status. In other words, a woman who possessed all her faculties and later became a deaf-mute is comparable to a minor whose marriage was valid by Torah law and later, when she matured and was no longer under the authority of her father, received a bill of divorce. Both of these women can receive a bill of divorce, in accordance with the principle stated in the previous paragraph.

    8The mishna continues: In a case where there were two deaf-mute brothers married to two deaf-mute sisters or to two halakhically competent sisters, or to two sisters, one of whom was a deaf-mute and the other one halakhically competent; or in a case where there were two deaf-mute sisters married to two halakhically competent brothers or to two deaf-mute brothers or to two brothers, one of whom was a deaf-mute and the other one halakhically competent, all these women are exempt from ḥalitza and from levirate marriage. Each of them is forbidden to her yavam because he is married to her sister. And if they were unrelated women, i.e., the women are not sisters, the men may marry them in levirate marriage, and if they want to divorce them later, they may divorce them.

    9However, if two brothers, one of whom is a deaf-mute and other one halakhically competent, were married to two halakhically competent sisters, and the deaf-mute married to the halakhically competent sister died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister do? His brother’s wife is released without levirate marriage or ḥalitza , due to the prohibition with regard to a wife’s sister.

    10If the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister died, what should the deaf-mute brother married to the halakhically competent sister do? He divorces his wife with a bill of divorce, as his wife’s sister came before him for levirate marriage by Torah law, and the legal status of her marriage and her levirate marriage is higher than his own marriage, which applies only by rabbinic law. And his brother’s wife is forbidden to him forever, and there is no remedy for her. He cannot marry her, as by rabbinic law she is the sister of his ex-wife, nor can he exempt her by means of ḥalitza , as he is a deaf-mute.

    11If two halakhically competent brothers were married to two sisters, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, and the halakhically competent brother married to the deaf-mute sister died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister do? The deaf-mute sister is released due to the prohibition with regard to a wife’s sister. If the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister died, what should the halakhically competent brother married to the deaf-mute sister do? He divorces his wife with a bill of divorce, as the halakhically competent sister came before him for levirate marriage, and the status of her levirate bond is higher than the status of his marriage to his wife, a deaf-mute. And he releases his brother’s wife, who is not a deaf-mute, by means of ḥalitza , as they are both legally competent and can therefore perform ḥalitza .

    12If two brothers, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, were married to two sisters, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, and the deaf-mute brother married to the deaf-mute sister died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister do? The deaf-mute woman is released due to the prohibition with regard to a wife’s sister.

    13If the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister died, what should the deaf-mute brother married to the deaf-mute sister do? He divorces his wife with a bill of divorce, which is as valid as their original marriage. And his brother’s wife is forbidden to him forever. There is no remedy for her, as he may not consummate levirate marriage with her because she is the sister of his ex-wife by rabbinic law, and he cannot perform ḥalitza with her either, as he is a deaf-mute.

    14If two brothers, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, were married to two unrelated, halakhically competent women, and the deaf-mute married to the halakhically competent woman died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent woman do? He either performs ḥalitza or enters into levirate marriage. If the halakhically competent brother married to the halakhically competent woman died, what should the deaf-mute brother married to the other halakhically competent woman do? He cannot perform ḥalitza with her, as he is a deaf-mute. Rather, he marries her, and he may never divorce her, as sexual intercourse between a yavam and his yevama creates a valid marriage that cannot be broken by the bill of divorce of a deaf-mute.

    15If two halakhically competent brothers were married to two unrelated women, one of whom is halakhically competent and the other one a deaf-mute, and the halakhically competent brother married to the deaf-mute woman died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent woman do? The brother cannot perform ḥalitza with her, as she is a deaf-mute. Rather, he marries the deaf-mute, and if he wishes to divorce her, he may subsequently divorce her with a bill of divorce. If the halakhically competent brother married to the halakhically competent sister died, what should the halakhically competent brother married to the deaf-mute do? Either he performs ḥalitza or he enters into levirate marriage.

    16If two brothers, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, were married to two unrelated women, one of whom is a deaf-mute and the other one halakhically competent, and the deaf-mute brother who was married to the deaf-mute woman died, what should the halakhically competent brother married to the halakhically competent woman do? He may marry her if he desires the deaf-mute woman, and if he wishes afterward to divorce her, he may divorce her. If the halakhically competent brother married to the halakhically competent woman died, what should the deaf-mute brother married to the deaf-mute woman do? He marries his yevama and may never divorce her, as he does not have the legal capacity to end a valid marriage.

    17GEMARA: Rami bar Ḥama said: What is the difference between the case of a deaf-mute man and a deaf-mute woman, that the Sages enacted rabbinic marriage for them despite their condition, and the case of an imbecilic man and an imbecilic woman, that the Sages did not enact marriage for them? As it is taught in a baraita : With regard to an imbecilic man and a minor who married women and died, their wives are exempt from ḥalitza and from levirate marriage. This indicates that the marriages of an imbecile and a minor are of no significance.

    18The Gemara explains: In the case of a deaf-mute man and a deaf-mute woman, where the ordinance of the Sages can be fulfilled, i.e., these marriages can be maintained, the Sages enacted marriage for them. By contrast, with regard to an imbecilic man and an imbecilic woman, where the ordinance of the Sages cannot be fulfilled, as one cannot live with an imbecilic partner, in accordance with the well-known saying: A person cannot reside in a basket, i.e., in close quarters, with a snake, the Sages did not enact marriage for them.

    19The Gemara asks: And what is the difference between a minor, that the Sages did not enact marriage for him, and a deaf-mute, that the Sages did enact marriage for him? The Gemara explains: In the case of a deaf-mute, as he will not reach the stage of eligibility for marriage by Torah law, the Sages enacted marriage for him. Conversely, with regard to a minor, as he will eventually reach the stage of eligibility for marriage by Torah law when he matures, the Sages did not enact marriage for him.

    20The Gemara raises a difficulty: But there is the case of a minor girl, who will reach the stage of eligibility for marriage by Torah law someday, and yet the Sages enacted marriage for her, as her mother and brothers may marry her off by rabbinic law. The Gemara answers: There the Sages issued their decree for a different reason, so that people should not treat her in the manner of ownerless property. If she marries, her husband will watch over her; if not, she might be treated disrespectfully.

    21The Gemara asks: What is the difference between a minor girl, that she may perform refusal, i.e., she can retroactively nullify her marriage by means of a declaration of refusal of her husband, and a female deaf-mute, that she cannot perform refusal, as the Sages did not establish the option of refusal in her case? Since the marriage of a deaf-mute woman also applies by rabbinic law, why didn’t the Sages establish refusal in her case as well? The Gemara answers: The reason is that if so, i.e., had the Sages enacted refusal for a female deaf-mute,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מבקשין מיבעי ליהדאיכא למימר להכי איכוונה:

    מתני' חרשכשם שכונס ברמיזה - מה טעם קאמר כלומר כקידושין כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא:

    פקח שנשא פקחת ונתחרשהאע"פ שקידושיה גמורים אם רצה יוציא דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפרש לקמן במתניתין:

    נשתטית לא יוציאבגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ותקנתא דרבנן היא:

    נתחרש הואלאחר קידושין הואיל וקידושיה גמורים היו לא יוציא עולמית:

    שהשיאה אביהבקטנותה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים שיוצאה בגט ואפי' משגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה:

    אף זופקחת שנתחרשה כיוצא בה:

    הרי אלו פטורותדהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה:

    יכנוסושאין חליצה בחרשת וחרש שאינן באמר ואמרה ואח"כ אם רצו יוציאו בגט דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו דהוא ברמיזה:

    מוציא אשתו בגטדזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה:

    ואשת אחיו אסורה לעולםדחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:

    כונס ואין מוציא לעולםדלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:

    גמ' דתקינו להו רבנן נישואיןדקתני מתני' שצריכות חליצה אלמא יש נישואין וקידושין לחרש ואע"ג דלאו בר דעה הוא ומדאורייתא אין קנינו קנין:

    ה"ג שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:

    דקיימא תקנתא דרבנןשדרכן להיות שלום ביניהם אפי' חרש עם חרשת וכ"ש כשהאיש פקח אבל שוטה אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח אין שלום ביניהם וכ"ש שוטה לשוטה:

    בכפיפהבתוך קופה אחת:

    ומאי שנא קטןדקתני לעיל שוטה וקטן שנשאו כו':

    חרש דלא אתילעולם לכלל נישואין דאורייתא:

    תקינו ליה רבנן נישואיןכדי שלא יבטל:

    שלא ינהגו בה מנהג הפקראי לא מוצאה דמנסבה אין לה מי ישמרנה וינהגו בה מנהג הפקר בזנות:

    יבמות 112 עמוד ב

    1״מבקשין״ מיבעי ליה. הכא במאי עסקינן, באשה שיש לה בנים, דכולי האי לא מסקה אדעתה.

    2אבל אין לה בנים, מאי מבקשין? אדתני ״אם נתכוונה לכך, אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה״, ליפלוג וליתני בדידה: במה דברים אמורים בשיש לה בנים, אבל אין לה בנים מבקשין!

    3אלא שמע מינה: לא שנא יש לה בנים, ולא שנא אין לה בנים כופין אותו כרב, שמע מינה.

    4הדרן עלך בית שמאי׃

    Mishna

    5חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת, אם רצה להוציא יוציא, ואם רצה לקיים יקיים. כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה.

    6פקח שנשא פקחת ונתחרשה, אם רצה יוציא, ואם רצה יקיים. נשתטית לא יוציא. נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית.

    7אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה, והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת, שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.

    8העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט. אמרו לו: אף זו כיוצא בה.

    9ב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות חרשות, או לשתי אחיות פקחות, או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת. או ב' אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין, או לשני אחין חרשין, או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום. ואם היו נכריות יכנוסו, ואם רצו להוציא יוציאו.

    10שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות פקחות. מת חרש בעל הפקחת, מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא משום אחות אשה.

    11מת פקח בעל הפקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.

    12שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פקחת. מת פקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל החרשת מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה.

    13שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פקחת. מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה.

    14מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.

    15שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות. מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם.

    16שני אחין פקחין נשואין לב' נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת. מת פקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם.

    17שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לב' נכריות, אחת חרשת ואחת פקחת. מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם.

    Gemara

    18אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין, ומ"ש דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין? דתניא: שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום!

    19חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין. שוטה ושוטה, דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לא תקינו רבנן נשואין.

    20ומאי שנא קטן דלא תקינו רבנן נשואין, וחרש תקינו ליה רבנן נשואין? חרש, דלא אתי לכלל נשואין תקינו רבנן נשואין, קטן, דאתי לכלל נשואין לא תקינו רבנן נשואין.

    21והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין! התם שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר.

    22ומ"ש קטנה דממאנה, ומ"ש חרשת דלא ממאנה? דא"כ׃

    Tosafot

    מתני' ואם רצה לקיים יקייםהא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא תנא יקיים:

    העיד ר' יוחנן בן גודגדארבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה ואם תאמר לר' יוחנן בן נורי למה אינה מתגרשת הלא אינה חוזרת כשמרמזים לה ויש לומר דמכל מקום בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה על כרחה: יש גורסים במשנה ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה כמו שהוא בגמרא בפרק הניזקין (גיטין דף נה. ושם) ואין צריך לגרוס זו כאן שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה לדבריהם וקטנה למה יזכירו כאן:

    דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחתמיהו היכא שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור עצמה כדלקמן (יבמות דף קיג:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רצה יוציא רצה יקייםירושלמי(ה"א) מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בבעילה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה (עיין מאירי ד"ה חרש).

    מאי שנא קטנה דממאנה ומאי שנא חרשת דלא ממאנה דאם כן מימנע ולא נסבי לה. פירוש משום דחרשת לא אתיא לכלל נשואין גמורין לעולם, ואם אפשר לה למאן לעולם מימנעי ולא נסבי לה. אבל קטנה סבר מפייסנא לה עד שיעבור זמן קטנותה. וכן פירש רש"י ז"ל (קיג, א ד"ה מימנעי) ועוד יש לי לפרש כיון שהיא פגומה אם אתה מתקן לה מיאון אף הוא נמנע מלישא פגומה ועוד שתוכל למאן ולצאת. וכענין שעשו לענין כתובה שלא תקנו לה כתובה כלל, אף על פי שתקנו לקטנה מהטעם שאמרו, דמכיון שהיא פגומה אם אתה בא לתקן לה כתובתה אף הוא ימנע ולא ישאנה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 112b

    Yevamot 112b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 557 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מבקשין מיבעי ליה דאיכא למימר להכי איכוונה:

    מתני' חרש כשם שכונס ברמיזה - מה טעם קאמר כלומר כקידושין כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה אם רצה להוציא יוציא:

    פקח שנשא פקחת ונתחרשה אע"פ שקידושיה גמורים אם רצה יוציא דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפרש לקמן במתניתין:

    נשתטית לא יוציא בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ותקנתא דרבנן היא:

    נתחרש הוא לאחר קידושין הואיל וקידושיה גמורים היו לא יוציא עולמית:

    שהשיאה אביה בקטנותה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים שיוצאה בגט ואפי' משגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה:

    אף זו פקחת שנתחרשה כיוצא בה:

    הרי אלו פטורות דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 112b · Sefaria

    Tosafot

    מתני' ואם רצה לקיים יקיים הא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא תנא יקיים:

    העיד ר' יוחנן בן גודגדא רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה ואם תאמר לר' יוחנן בן נורי למה אינה מתגרשת הלא אינה חוזרת כשמרמזים לה ויש לומר דמכל מקום בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה על כרחה: יש גורסים במשנה ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה כמו שהוא בגמרא בפרק הניזקין (גיטין דף נה. ושם) ואין צריך לגרוס זו כאן שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה לדבריהם וקטנה למה יזכירו כאן:

    דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת מיהו היכא שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור עצמה כדלקמן (יבמות דף קיג:):

    Tosafot on Yevamot 112b · Sefaria

    Rashba

    רצה יוציא רצה יקיים ירושלמי(ה"א) מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בבעילה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה (עיין מאירי ד"ה חרש).

    מאי שנא קטנה דממאנה ומאי שנא חרשת דלא ממאנה דאם כן מימנע ולא נסבי לה. פירוש משום דחרשת לא אתיא לכלל נשואין גמורין לעולם, ואם אפשר לה למאן לעולם מימנעי ולא נסבי לה. אבל קטנה סבר מפייסנא לה עד שיעבור זמן קטנותה. וכן פירש רש"י ז"ל (קיג, א ד"ה מימנעי) ועוד יש לי לפרש כיון שהיא פגומה אם אתה מתקן לה מיאון אף הוא נמנע מלישא פגומה ועוד שתוכל למאן ולצאת. וכענין שעשו לענין כתובה שלא תקנו לה כתובה כלל, אף על פי שתקנו לקטנה מהטעם שאמרו, דמכיון שהיא פגומה אם אתה בא לתקן לה כתובתה אף הוא ימנע ולא ישאנה.

    Rashba on Yevamot 112b · Sefaria

    Ritva

    חרש שנשא

    חרש שנשא פקח וכו' מ"ש קטנה שממאנת ומ"ש חרשת דלא ממאנת פי' שלא תקנו מיאון אלא בקטנה אבל חרשת אינה יוצאה אלא בגט ופרקי' דא"כ ממנעי ולא נסבי לה פי' דחרשת פגומה טפי ואי מתקני שתוכל למאן לא בעי למנסבה וכדאמרי' לקמן גבי כתובה ורש"י ז"ל פי' דקטנ' כיון שיש זמן למיאונה עד שתגדיל לא ממנעי מלנסבא דסבר בעל שישדלנה בדברים בעודה קטנה אבל חרשת אי אפשר לקבוע לה זמן ומי יוכל לשדלה בדברים כל ימיה שלא תמאן ונכון הוא:

    Ritva on Yevamot 112b · Sefaria

    Meiri

    בעזרת הצור וישועתו:

    חרש שנשא פקחת וכו' זה הפרק אמנם הכונה בו לבאר קצת עניני החלק הראשון בהלכות יבום וחליצה ובפרט בעניני אישות שאינו גמור מן התורה על אי זה צד מזקיק ליבום וחליצה ועל אי זה צד אינו מזקיק ונתגלגל על ידי זה להודיע דרך הקדמה על אי זה צד יוציא בגט ועל אי זה צד אינו מוציא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון על אי זה צד תלוי ברצונו אם להוציא אם לקיים ועל אי זה צד אי אפשר לו להוציא והשני על אי זה צד אישות של חרש וחרשת מזקיק ליבום וחליצה ועל אי זה צד אינו מזקיק והכל משתלשל לענין אחד והוא שהחלק הראשון אמנם הוא הצעה והקדמה לחלק שני הבא אחריו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו ענינה בביאור החלק הראשון והוא שאמר חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת אם רצה יוציא אם רצה יקיים כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא אם רצה יקיים נשטתה לא יוציא נתחרש הוא נשטה אינו מוציא עולמית אמר הר"ם פי' אמרו נשטית לא יוציא ואע"פ שהיא יודעת לשמור גיטה וסבת זה מפני שהיא לחולשת שכלה תפקיר עצמה ולזה לא יגרשנה ולא יעלם ממך באלו ההלכות כלם השרשים אשר הקדמתי לך והוא כי כאשר היו הנשואין שלמים והגירושין בלתי שלמים הנה זה לא יהיה טוב אבל המשפט שהוא לא יוציא עולמית:

    אמר המאירי כבר ידעת שכל מקום שדברו חכמים בחרש פירושו שאינו שומע ואינו מדבר וכל שהוא כן אין לו דעת לא לקנות ולא להקנות וכן ידעת שבקדושין אנו צריכין לדעת המקדש ולדעת המתקדשת וכשם שאין האיש מקדש אלא לדעתו ולרצונו כך האשה אינה מתקדשת אלא לדעתה ולרצונה אבל בגירושין הואיל ומתגרשת בעל כרחה אין אנו צריכים לדעתה אלא לדעת המגרש ואם כן כל שבקדושין ונשואין כל שיש בהם חרשות מצד אחד כגון חרש אף בפקחת או חרשת אף בפקח אינן קדושין מן התורה שהרי לדעת שניהם אנו צריכין ואם הוא חרש אין כאן דעת לקנות ואם היא חרשת אין כאן דעת להקנות ואין צריך לומר חרש בחרשת ומכל מקום חכמים תקנו שיהו נשואיהן נשואין אפילו חרש בחרשת ואע"פ שלא רצו לתקן נשואין לקטן כלל קטן הואיל וסופו לבא לידי נשואין לא חששו לתקן לו נשואין אבל חרש וחרשת שאין סופם לבא לידי נשואין חששו להם ותקנו להם נשואין ואע"פ שבקטנה יתומה תקנו לה נשואין אע"פ שסופה לבא לידי נשואין קטנה שאני כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר שמאחר שאין לה מי ישמרנה ינהגו בה מנהג הפקר ומכל מקום כל שיש צד אחד בשטות לא תקנו להם חכמים נשואין כלל מפני שאין תקנתם מועלת בהם לדור בשלום כדרך בן זוג עם בת זוגו מה שאיפשר כן בחרש וחרשת ומאחר שכן אף גירושיהן אינן גרושין כלל ולמדת מדברינו ששלשה מינין הם בנשואין מהם שהם נשואין גמורין מן התורה ומהם שאינם נשואין מן התורה אבל הם נשואין מדברי סופרים ומהם שאין בנשואיהן סרך נשואין כלל והרי הוא זנות גמור ומפרישין אותן והוא שכל שהם גדולים ובני דעת נשואיהן נשואין מן התורה וכל שיש בהם צד חרשות מצד אחד או צד המתקדשת נשואיהן נשואי סופרים וכל שיש בהם צד שטות מצד אחד או צד קטנות מצד המקדש אין בנשואיהן ובקדושיהם סרך כלל וכן ידעת שכל שנתקדשה קדושי תורה אינה מתגרשת בגירושי סופרים אבל כל שקדושיה של סופרים מתגרשת בגירושי סופרים ואחר שתדע הקדמות אלו אתה מתחיל לבאר משנה זו בדרך זה:

    חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים שהרי מאחר שיש צד חרשות בנשואין אינן אלא נשואין דרבנן והרי הם מתגרשים אף בגירושין של סופרים שכך אמרו כשם שהוא כונס ברמיזה והוא שרמז לפקחת להתקדש לו כך הוא מוציא ברמיזה ודבר זה אינו צריך אלא לחרש שנשא פקחת אבל פקח שנשא חרשת אפילו היו נשואיה של תורה כגון שנשאה פקחת ונתחרשה מתגרשת דלא בעינן דעתה כמו שנבאר בסמוך אבל חרש בפקחת אלו נשא כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא כלל שאין נשואי תורה מתגרשים ברמיזה שהם גירושי סופרים הא כל שנשואיה סופרים מתגרשת כגירושי סופרים ואם רצה יקיים הואיל ונשואין דרבנן הם ולא מצינו בתלמוד שלנו הפרש בענין זה בין קדשה בכסף ושטר לקדשה בביאה אלא שבתלמוד המערב אמרו כיצד הוא עושה רומז ונותנין לה גיטה מתניתא בשקדשה בכסף אבל קדשה בביאה קדושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה ואין הדברים נראין שמכל מקום אע"פ שהכסף אינו מעשה גמור כביאה הואיל וקנינו חזק כביאה דינן שוה ואלמלא כן לא נשמט תלמוד שלנו מלהזכירה:

    פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה יקיים אם רצה יוציא שאע"פ שנשואי תורה הם אף גירושיה גירושי תורה הם הואיל ואין אנו צריכים לדעתה וכל שכן שאם רצה יקיים וזו לא הוצרכה אלא סירכא דלישנא הוא נתחרש הוא לא יוציא עולמית שהרי הואיל ונשא כשהוא פקח נשואי תורה הם וכשנתחרש אינו מוציא שהרי צריכין אנו לדעתו והיאך יוציא ברמיזה מה שכנס בנשואין גמורין וכן לענין שטות כל שנשטית היא וכל שכן נשטה הוא לא יוציא עד שישתפה שהרי אין כאן גירושין אפילו מדברי סופרים הואיל ואינה יודעת לשמור עצמה ואפילו היתה יודעת לשמור גיטה וכן אין שם סרך נשואין כלל ומכל מקום מן התורה אף שוטה הואיל ולא בעינן דעתה כל שהיא צריכה גט כגון שנשאת פקחת מתגרשת אחר שיודעת לשמור גיטה אע"פ שאינה יודעת לשמור עצמה אלא שחכמים הפקיעוה שלא להתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ולמדת בענינה שאם יודעת לשמור עצמה וגיטה מתגרשת אף מדברי סופרים ודינה כחרשת ואם אינה יודעת לשמור עצמה וגיטה אינה מתגרשת אף מן התורה או שאין יודעת לשמור גיטה לבד אלא שמאחר שאינה יודעת לשמור גיטה אין לה יד ומכל מקום סתם שוטה אינה יודעת לשמור את עצמה אבל יודעת לשמור גיטה ולא עצמה מתגרשת דבר תורה שהרי אחר שמתבוננת לשמור גיטה יש כאן יד להתגרש אלא שחכמים תקנו בה שלא תתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומכל מקום גאוני ספרד כתבו בדין גירושיה שאם אינה יודעת לשמור את עצמה ויודעת לשמור גיטה הואיל ומתגרשת דבר תורה אם עבר וגירש מגורשת ולא תדור בשכונתו ואיני יכול להחזירה שהרי אין לה סרך נשואין כלל אלא שחייב במזונותיה ובשאר תנאי כתובה הואיל וגט פסול הוא אלא שאסור בתשמישה שאם תאמר פטור לא הועילו חכמים בתקנתם כלום וכן שמאחר שתקנו לפסול את גיטו הויא לה מגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה ואם אינה יודעת לשמור לא עצמה ולא גיטה או כל שאינה יודעת לשמור גיטה אפילו היתה יודעת לשמור עצמה אם איפשר להיות כן ועבר וגירש אין גירושיו כלום והרי היא כאשתו לכל דבר ואפילו היא אשת כהן מותרת לו ולפי דרכך למדת שיש שוטה יודעת לשמור עצמה וגיטה עצמה ולא גיטה גיטה ולא עצמה לא גיטה ולא עצמה ודנין בכל אחת כפי מה שהיא אחר שנבדוק בענינה יפה יפה וכן הדין בחרשת אלא שסתם חרשת יודעת וסתם שוטה אינה יודעת:

    משנה אמר ר' יוחנן בן נורי וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו לא דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אמר הר"ם ר' יוחנן בן נורי אין הפרש אצלו בין אשה שנתחרשה ואמו שנתחרש ולזה היה תמה מה הפרש אשר שמו חכמים בין אשה לאיש והודיעונו הסבה בזה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

    אמר המאירי אמר ר' יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה תצא והמתחרש לא יוציא וסבירא ליה לר' יוחנן שאף האשה שנתחרשה אינה מתגרשת והשיבוהו שאינו דומה שהאיש צריכים אנו לדעתו והאשה אין אנו צריכים לדעתה וכן הלכה כמו שביארנו:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 112b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אדתני אם נתכוונה לכך כו' ומהך בבא דלאחר מיתת בעלה מבקשין כו' לא בעי למידק אדתני לאחר מיתת בעלה ליפלוג וליתני בדידיה במחיים בד"א כו' דאיכא למימר למ"ד דמצי מיפר לה לא אשמועינן דאפ"ה מבקשין ולא כופין ומשום דהיא נתנה אצבע בין שיניה כמ"ש התוספות לעיל א"נ דאיכא למימר משום דלא רצה להאריך ליפלוגי בין יש לה בנים לאין לה בנים קתני לאחר מיתת בעלה דמבקשין דהוא מילתא דפסיקא באין לה בנים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 112b · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה העיד רבי יוחנן וכו' רבנן הביאוה לבית המדרש וכו' משום דהקקשה להם לתוס' אם רבי יוחנן בן גודגדא ס"ל כרבי יוחנן בן נורי דהכא דאפילו אשה אינה יוצאה כדלקמן בגמרא ורבנן דאמרו לו היינו רבנן דהכא דפליגי ארבי יוחנן בן נורי אם כן מאי העיד הא הביא מעשה לסתור לכך פירשו התוס' דרבנן דאמרו לו היינו רבנן דבעלמא חבריו דרבי יוחנן בן גודגדא ורבנן דהכא דפליגי ארבי יוחנן בן נורי הביאו עדותו של רבי יוחנן בן גודגדא ומה שאמרו לו רבנן דהתם להביא ראיה לדבריהם מרבנן דהתם:

    Maharam on Yevamot 112b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 112, Amud Bet, about 557 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “״מבקשין״ מיבעי ליה. הכא במאי עסקינן, באשה…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אבל אין לה בנים, מאי מבקשין? אדתני…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אלא שמע מינה: לא שנא יש לה…”

    4. Segment 44 words

      Opens “הדרן עלך בית שמאי…”

    5. Segment 523 words

      Opens “מתני׳ חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת,…”

    6. Segment 620 words

      Opens “פקח שנשא פקחת ונתחרשה, אם רצה יוציא,…”

    7. Segment 732 words

      Opens “אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 818 words

      Opens “העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 952 words

      Opens “ב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות חרשות,…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “מת פקח בעל הפקחת, מה יעשה חרש…”

    12. Segment 1240 words

      Opens “שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות, אחת…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “שני אחין פקחין נשואין לב' נכריות, אחת…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים…”

    18. Segment 1833 words

      Opens “גמ׳ אמר רמי בר חמא: מאי שנא…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו…”

    20. Segment 2028 words

      Opens “ומאי שנא קטן דלא תקינו רבנן נשואין,…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן…”

    22. Segment 228 words

      Opens “ומ"ש קטנה דממאנה, ומ"ש חרשת דלא ממאנה?…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 112b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026