Talmud Builders

    Yevamot 122b

    Chapter 16 - HaIshah Batra

    גם: יבמות דף קכ״ב ע״ב, פרק ט״ז האשה בתרא

    English translation - Yevamot 122b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: The mishna assumed that an innkeeper is less trustworthy than an ordinary woman, such that the Rabbis argued that if the innkeeper was deemed credible, it should be obvious that an ordinary woman should be deemed credible. The Gemara asks: What was unfavorable about the innkeeper that made her less trustworthy than an ordinary woman? Rav Kahana said: She was a gentile innkeeper, and she was therefore deemed credible only because she was speaking offhandedly when she said that the man died and this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him. And similarly, Abba, son of Rav Minyumi, son of Ḥiyya, taught: She was a gentile innkeeper, and she was speaking offhandedly, saying that this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him.

    2But didn’t they say to her: Where is our friend? This indicates that she was answering their question rather than speaking offhandedly. The Gemara explains: Once she saw them, she cried. They said to her: Where is our friend? Then she said to them: He died, and I buried him. Since she cried before being questioned, the crying was considered the beginning of her account, and she is considered to have been speaking offhandedly.

    3§ The Sages taught: An incident occurred involving a certain individual who came to testify before Rabbi Tarfon with regard to a woman whose husband had died. He said to him: My son, how do you come to know testimony that the husband of this woman died? He said: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto an olive branch, and tore it off to use as a heavy staff to intimidate the soldiers, and forced the troop to withdraw.

    4After this heroic act I said to him, admiring his bravery: Lion [ arye ], may your strength continue to be firm. He said to me: From where do you know that my name is Arye? That is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Rabbi Yehonatan, the lion from the village Shiḥayya. After a while, he fell sick and died, and consequently the fellow traveler knew his name and could testify about him. And Rabbi Tarfon allowed his wife to marry based on this testimony.

    5The Gemara asks: But didn’t Rabbi Tarfon require inquiry and interrogation of the witness? Isn’t it taught in a baraita : An incident occurred involving a certain person who came before Rabbi Tarfon to present testimony that a woman’s husband died. He said to him: My son, how do you know this testimony? He told him: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto a fig branch, and tore it off, and forced the troop to withdraw by intimidating the soldiers with the branch. I said to him: May your strength continue to be firm, lion. He said to me: You have intuited my name well, for that is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. The man concluded his story: After a while, he fell sick and died.

    6Rabbi Tarfon said to him, in order to check his story: Did you not tell me that the dead man said that his name was Yoḥanan, son of Yonatan, from the village Shiḥayya, which is called Lion? He replied to him: No. Rather, this is what I told you: He told me that he is called Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. Then Rabbi Tarfon cross-examined him in this manner two or three times, and the witness repeatedly kept his statements consistent, so Rabbi Tarfon allowed his wife to marry. In this version of the story, the mere report of events does not seem sufficient. An interrogation of the witness is also necessary.

    7The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : The court does not examine witnesses who give testimony concerning the marital status of women by means of the standard procedures of inquiry and interrogation; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: The court must examine them utilizing these means.

    8The Gemara comments: And they disagree about the statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: By Torah law, both cases of monetary law and cases of capital law require scrutiny by means of inquiry and interrogation of witnesses, as it is stated: “You shall have one law” (Leviticus 24:22), indicating that the legal procedures must be the same for each area of halakha . Consequently, since inquiry and interrogation are required for capital law (Deuteronomy 13:15), they are required for cases of monetary law as well.

    9And for what reason did the Sages say that cases of monetary law do not require inquiry and interrogation of witnesses? So as not to lock the door in the face of potential borrowers. If the procedures for litigation in cases of monetary law were too rigorous, people would be very hesitant to lend money.

    10And with regard to what do they disagree in the case of testimony that allows a woman to remarry? They disagree as follows: One Sage, Rabbi Akiva, holds that since there is the payment of the marriage contract for the woman to take when her husband dies, it is considered to be like cases of monetary law and does not require inquiry and interrogation procedures. And one Sage, Rabbi Tarfon, holds that since, based on this testimony, we permit a previously married woman to marry anyone in the world, and if her previous husband is still alive, her subsequent relationship will be considered adultery, which is a capital offense, it is considered to be like cases of capital law, which require the inquiry and interrogation procedures.

    11The tractate finishes on a positive note: Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Torah scholars increase peace in the world, as it is stated: “And all your children shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). This indicates that because the children will be Torah scholars, who are taught of the Lord and His Torah, they will live in great peace, and peace will thereby be increased for the entire world.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא איה חבירנו קאמרי לה - אלמא לאו לפי תומה הוה:

    הוה בכיא - והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר:

    ונתלה בייחור של תאנה - אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל:

    פשחו - נתקו:

    יישר כחך אריה - גבור חיל ולב אריה יש לך:

    יפה כוונת את שמי אריה - שכך קורין אותי בעירי:

    לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן - דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו:

    דרישה - בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו:

    וחקירה - באיזה יום ובאיזה שעה:

    משפט אחד יהיה לכם - וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות ודרשת וחקרת וגו' (דברים יג) הוא הדין לדיני ממונות:

    כיון דאיכא כתובה למשקל - כשתנשא על פיהם תטול כתובה דמספר כתובה נלמוד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי:

    כדיני נפשות דמי - דהבא על אשת איש בחנק הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה:

    הכי גרסינן אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

    יבמות 122 עמוד ב

    Gemara

    1מאי גריעותא דפונדקית? אמר רב כהנא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: ״זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו״. וכן תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: ״זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו״.

    2והא ״איה חברנו״ קאמרי לה? כיון דחזיתינהו, בכיא. אמרו לה: ״איה חברנו״ אמרה להם: ״מת וקברתיו״.

    Baraita

    3תנו רבנן: מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון. אמר לו: ״בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו״ אמר: ״אני והוא היינו הולכים בדרך, ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור של זית ופשחו, והחזיר את הגייס לאחוריו״.

    4״אמרתי לו: אריה! יישר כחך. אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? כך קורין אותי בעירי: יוחנן ברבי יהונתן, אריה דמכפר שיחיא. לימים חלה ומת״ והשיא רבי טרפון את אשתו.

    5ורבי טרפון לא בעי דרישה וחקירה? והתניא: מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו: ״בני, היאך אתה יודע עדות זו״ אמר לו: ״אני והוא היינו הולכין בדרך, ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. לימים חלה ומת״.

    6אמר לו: ״לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא אריה״ אמר ליה: ״לא, אלא כך אמרתי לך: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא״. ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים, וכיון את דבריו, והשיא רבי טרפון את אשתו.

    7תנאי היא. דתניא: אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, דברי ר"ע רבי טרפון אומר: בודקין.

    8וקמיפלגי בדר' חנינא. דאמר רבי חנינא: דבר תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה. שנאמר: ״(ויקרא כד״, כב) ״משפט אחד יהיה לכם״.

    9ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין.

    10ובמאי קמיפלגי מר סבר: כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי, ומר סבר: כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי.

    11אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: ״(ישעיהו נד״, יג) ״וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך״.

    12הדרן עלך האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות׃

    Tosafot

    פונדקית עובדת כוכבים (אחת) היתה ומסיחה לפי תומה - וא"ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקית דהא מסיחה לפי תומה היתה ויש לומר דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו (מה) [זה] היתה יכולה לעשות כן לעדות ור' עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דכי [חזיתינהו] בכיא כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיחה לפי תומה משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרעה מעד אחד:

    אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה - פירש רבינו חננאל דקיימא לן כהאי תנא דלא בעי דרישה וחקירה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פונדקית גויה היתה מסיחה לפי תומה היתה כו' והא איה חברנו קאמרו לה הני חזתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו אמרה להם מת וקברתיו. ומהכא שמעינן תרתי חדא כל שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן. ועוד דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו. גרסינן בר"ה בפרק קמא (כב, א) ומייתינן לה נמי במכלתין בשלהי פרק כיצד (לעיל יבמות כה, א בסופו) אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה. וכתב ר' אלפסי ז"ל דמכל מקום אם מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מגוי ע"כ. ועבד ושפחה אף על פי שהן פסולין לעדות דבר תורה, מכל מקום אינן נפסלין בעבירה וכשרים הם, דנאמנים הם בעלמא למלתייהו כנשים. אבל הפסול בעבירה נגרע מערכא (בכת"י: מעתה) שהיה נאמן ומחמת (בכת"י: וגרים) פסולו אין מאמינין אותו בעדותו אפילו כנשים. תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וקא מיפלגי בדרבי חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכו'. לן כתנא קמא דאמר אין בודקין. וכן פסקו הגאונים ז"ל. והקשה הרמב"ן נר"ו מאי קאמרינן כיון דאיכא כתובה כדיני ממונות דמי, וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין נותן שיהא נאמן אלא בדרישה וחקירה למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו, ועוד ארוסה דליכא כתובה למשקל (עיין לעיל (יבמות קיח, ב) ד"ה הא דתנן) מאי איכא למימר. ותירץ הוא נר"ו דה"ק כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה, והדין נותן שתגבה כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אף על הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי, הלכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא. ואי אפשר להחמיר בארוסה יותר מנשואה דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כחוכא. אי נמי הכי קאמר מן התורה כל הדינין בדרישה וחקירה, והשתא דתקון רבנן שלא לדרוש בדיני ממונות, נראה עדי נשים למי דומה, לדיני ממונות דמו שאין בהן עכשיו דיני נפשות כלל ויש ממון ברובן, ומר סבר כיון דרשינן אי אפשר לעלמא דבעלמא אתי לדיני נפשות כדיני נפשות דמו ואין מקילין משום ממון שבו. ואף על גב דבדיני קנסות בעי דרישה וחקירה, הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו, ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו, ולא מוסיפין אקנסי. אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא. והוא הדין לעדי גרושין ולכל דיני גטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה, וישנן בב"ד הדיוטות משום האי טעמא גופיה כדי שלא תנעול דלת כמפורש בדוכתיה בסנהדרין (לב, א) וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פח, ב) אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי ואמר ליה והא אנן הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ע"כ. והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הכ"א) כתב אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרות עגונה. וזה תימא שלא הוזכר הטעם הזה בגמרא כלל. ונראה שהוא ז"ל מפרש מ"ש בגמרא כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי, לומר דאף על פי שלא הקלו שלא לדרוש ולחקור אלא בדיני ממונות בלבד, אבל דיני נפשות בדיני דאורייתא מוקמינן להו, והכא כיון דשריא אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי ובעינן דרישה וחקירה מדינא משום צד דיני נפשות שבו. והיינו טעמא נמי דמאן דאסר. אבל מאן דשרי סבר דאפילו כן כיון דאית בהו נמי צד ממון הקלו בו משום עגונה. והכא ליכא משום נעילת דלת דמלתא דלא שכיחא היא, אלא משום עגונה בלבד הוא דשרינן לה. וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו אבל לגבי גיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעיא דרישה וחקירה משום נעילת דלת. כתב בהלכות הרב אלפסי גרסינן בירושלמי (ה"ז) מצאו כתב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר' ירמי' אמר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אין משיאין את אשתו מתניתין מסייע לדין ומתניתין מסייע לדין כו'. ולא פסק בה הרב ז"ל הלכתא כמאן בהלכותיו בכאן. אלא שבמס' גיטין בתחלת פרק מי שאחזו (גיטין עא, א) כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדות, ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו ביה רבנן, אבל בעדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בעדות אשה אפילו מפי כתבם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות גרושין שם) וכתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל (בכת"י: ואף הרמב"ם ז"ל כן כתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל) נראה שהוא ז"ל סובר דדוקא כשנתקיים אותו כתב דומיא דההיא דפרק מי שאחזו שהוא כותב ומשליח בפנינו. אבל אם אין עדים מצוים לקיימו אין משיאין. ויש מי שאומר אף על פי שאין עדים מצויים לקיימו, דכיון דקיום שטרות דרבנן כדאיתא בריש פרקא קמא דגיטין (ג, א) לא אחמור רבנן בעדות אשה דליבעי קיום. דאדרבה בכל עדות אשה אקילו כל שכן דלא מחמרי בה. ותדע לך דעיקרא דמלתא שלא מן הדין הוא. דהא מפי כתבם רחמנא פסליה, ואינהו שרו בעדות אשה ועבד ושפחה נמי דפסילי, ואפילו הכי הימנינהו בעדות אשה שלא מן התורה ואף על גב דלגבי גיטין דאיכא נמי משום עגונא ואפילו הכי בעינן בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין ב, א) שאני הכא דאיתתא דייקא ומנסבא ומלתא דעבידא לאיגלויי הוא. ולזה הסכים הרמב"ן נר"ו. והלכך אפילו בעד אחד מפי כתבו אף על פי שאינו מקוים משיאין.

    סליק פרק האשה שהלך בעלה וצרתה בסייעתא דשמיא‪.‬ סליקא לה מסכתא דיבמות בסייעתא דשמיא‪.‬ בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי (תהלים קיט קע"ג) בנל"ך ואע"י בילא״ו (ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ברוך ד' לעולם אמן ואמן)

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 122b

    Yevamot 122b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 341 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 122b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026