Talmud Builders

    Yevamot 76b

    Chapter 8 - HaArel

    גם: יבמות דף ע״ו ע״ב, פרק ח׳ הערל

    English translation - Yevamot 76b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But this one, Pharaoh’s daughter, did not require such things, as she herself was the daughter of royalty, and therefore there would have been no reason to doubt the sincerity of her conversion.

    2The Gemara asks: But let him derive that Pharaoh’s daughter was forbidden to Solomon for a different reason, as she was a first- generation Egyptian convert. Even if she converted, she would still have been an Egyptian convert of the first generation, and as such neither she nor her children would have been permitted to marry a Jew by birth (Deuteronomy 23:8–9). And if you would say that those whom the Torah rendered forbidden have already left Egypt and are now living elsewhere in the world, and those currently living in Egypt are others, there is a difficulty.

    3As, isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: Minyamin, an Egyptian convert, was a friend of mine from among the students of Rabbi Akiva, and he said: After I converted I was a first- generation Egyptian convert, and so I married another first- generation Egyptian convert. I will marry off my son, who is a second-generation Egyptian convert, to another second- generation Egyptian convert, so that my grandson will be fit to enter into the congregation. This indicates that first- and second-generation converts of Egyptian extraction were prohibited from entering into the congregation even during the period of the Mishna.

    4Rav Pappa said: Shall we stand up and raise an objection from Solomon? Solomon did not marry anyone, as it is written in his regard: “Of the nations concerning which the Lord said to the children of Israel, You shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods; Solomon cleaved to these in love” (I Kings 11:2). Solomon cleaved to these women in love, but was not legally married to them. As Solomon had other forbidden wives, the case of Pharaoh’s daughter presents no special difficulty. In fact, none of these marriages were valid at all. But the phrase “and Solomon married” (I Kings 3:1) that appears in connection with Pharaoh’s daughter is difficult, as it indicates that this marriage was in fact valid.

    5The Gemara answers: Due to the extraordinary love that he had for her, the verse relates to him as if he had married her through a legally valid marriage, even though this was not the case.

    6Ravina said to Rav Ashi: But didn’t we learn in the mishna that a man with crushed testicles and one whose penis has been severed are permitted to marry a female convert and an emancipated maidservant? That indicates that it is only these women whom they are permitted to marry, but they are prohibited from marrying a Gibeonite woman. This appears to contradict the baraita that permits a man with crushed testicles to marry a Gibeonite.

    7Rav Ashi said to Ravina: And according to your line of reasoning, say the latter clause of the mishna as follows: And they are prohibited only from entering into the congregation, and infer just the opposite, that it is only a woman who was born Jewish whom they are prohibited from marrying, but they are permitted to marry a Gibeonite woman, as she is not part of the congregation of the Lord. Rather, no inference is to be learned from this mishna, as the possible inferences are contradictory, and one must therefore rely on the halakha that was expressly taught.

    8MISHNA: Ammonite and Moabite converts are prohibited from entering into the congregation and marrying a woman who was born Jewish, and their prohibition is eternal, for all generations. However, their female counterparts, even the convert herself, are permitted immediately.

    9Egyptian and Edomite converts are prohibited from entering into the congregation only for three generations, both males and females. Rabbi Shimon renders permitted Egyptian and Edomite females immediately. Rabbi Shimon said: The matter may be derived by way of an a fortiori inference: If in a place where the Torah rendered prohibited the males with an eternal prohibition, i.e., Ammonites and Moabites, it rendered permitted the females immediately, then in a place where it rendered prohibited the males for only three generations, i.e., Egyptians and Edomites, is it not right that we should render permitted the females immediately?

    10Rabbi Shimon’s colleagues said to him: If you are reporting a halakha that you received from your teachers, we will accept it from you. But if you merely wish to prove your case with an a fortiori inference based on your own reasoning, there is a refutation of your argument. Rabbi Shimon said to them: That is not so. I disagree with your claim that the a fortiori inference can be refuted, but in any case I am stating a halakha handed down to me by my teachers.

    11GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived that female Ammonites and Moabites are permitted immediately? Rabbi Yoḥanan said: As the verse states: “And when Saul saw David go forth against the Philistine, he said to Abner, the captain of the host: Abner, whose son is this youth? And Abner said: As your soul lives, O king, I cannot tell” (I Samuel 17:55). This verse is puzzling: Did Saul really not recognize him? But isn’t it previously written: “And David came to Saul, and stood before him; and he loved him greatly; and he became his armor-bearer” (I Samuel 16:21)? Rather, it must be that he was asking about David’s father.

    12The Gemara is still puzzled by this verse: And did Saul not recognize David’s father? But isn’t it written with regard to Jesse, David’s father: “And the man in the days of Saul was old, and came among men” (I Samuel 17:12), and Rav, and some say Rabbi Abba, said: This is referring to Jesse, father of David, who always entered with multitudes [ ukhlusa ] and left with multitudes. As he was clearly a man of importance, everyone must have known who he was.

    13Rather, this is what Saul was saying, in his attempt to clarify David’s lineage: Does he come from the descendants of Perez, or does he come from the descendants of Zerah? What is the significance of this question? If he comes from Perez he will be king, as a king may breach [ poretz ] a way for himself and no one can stop him. And if he comes from Zerah he will be merely a man of importance, but not a king.

    14The Gemara continues with its explanation: For what reason did Saul say to Abner that he should inquire about David? As it is written: “And Saul clad David with his apparel [ maddav ]” (I Samuel 17:38), which indicates that the clothes were of David’s size [ kemiddato ]. And it is written with regard to Saul: “From his shoulders and upward he was higher than any of the people” (I Samuel 9:2). Upon seeing that his clothes fit David, Saul began to fear that it might be David who was destined for the throne, and he therefore inquired into his background. At that point, Doeg the Edomite said to Saul: Before you inquire as to whether or not he is fit for kingship, inquire as to whether or not he is even fit to enter into the congregation. What is the reason for such doubts? It is that he descends from Ruth the Moabite, and Moabites are permanently barred from entering the congregation.

    15Abner said to him: We already learned that there is no room for such concern. As the verse states: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:4), teaching that an Ammonite man is barred from entering into the congregation, but not an Ammonite woman; and similarly, a Moabite man is barred from entering into the congregation, but not a Moabite woman. Doeg said to him: However, if that is so, say that the verse that renders it prohibited for a mamzer to enter the congregation renders prohibited only a male mamzer , but not a female mamzer . Abner replied: It is written: “A mamzer ,” which should be understood not as a noun but as an adjective, denoting a strange blemish [ mum zar ], one who is defective due to a forbidden relationship, and this applies to males and females alike.

    16Doeg retorted: If so, say that it is prohibited for only an Egyptian man to enter into the congregation, but not an Egyptian woman. Abner answered: Here it is different, as the reason for the prohibition recorded in this verse with regard to Ammonites is explicit: “Because they did not meet you with bread and with water on the way, when you came forth out of Egypt” (Deuteronomy 23:5). Since it is the way of a man to go forth to meet guests but it is not the way of a woman to go forth, females were not included in this prohibition. Doeg countered: Still, the men should have gone forth to meet the men, and the women to meet the women. Abner was silent, as he did not know how to respond to this objection.

    17Immediately: “And the king said, inquire you whose son is this lad” (I Samuel 17:56). The Gemara comments: There, in the previous verse, Saul calls him youth [ na’ar ], and here he calls him lad [ elem ]. This change in the wording hints at the following discussion. Saul said to Doeg as follows: The halakha is hidden [ nitalma ] from you, and you are ignorant of the law. Go and inquire about the matter in the study hall. He went to the study hall and asked. They said to him: The halakha is: An Ammonite man is forbidden, but not an Ammonite woman; a Moabite man is forbidden, but not a Moabite woman.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ותיפוק ליה - דאפי' גיירה מצרית ראשונה היא ואפ"ה קרי ליה חתנות:

    הנך אזלי לעלמא - מתו וטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא מערב רב:

    והני אחריני נינהו - אומות אחרים באו וישבו בארצם:

    אשיא לבני מצרית שניה - שאם אשיאנו מצרית ראשונה יהא בנה שני לה דאמרינן בפירקין (לקמן יבמות עח.) הלך אחר פסולן אלמא לא אזדו לעלמא והני מצרים נינהו:

    לא נסיב מידי - אלא לזנות היה מתכוין:

    דבק שלמה לאהבה - ולא לאישות:

    והא אנן לא תנן הכי - כי הך מתניתא דקתני לעיל פצוע דכא מותר בנתינה:

    גיורת ומשוחררת אין - דלישראל כשר נמי שריא:

    הא בנתינה אסור - כישראל מעליא דבקדושתיה קאי:

    מתני' אם הלכה - שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי נקבל ממך:

    ואם לדין - שאתה דן ק"ו מעצמך יש תשובות להשיב ובגמרא מפרש לה:

    לא כי - אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש בגמרא ומ"מ הלכה אני אומר:

    גמ' ולא ידע ליה - שאול לדוד:

    באוכלוסא - שר על ס' רבוא:

    שהמלך פורץ - גדרות של אחרים לעשות לו דרך קצר מביתו לפרדסו או לכרמו:

    חשיבא בעלמא הוי - כדמפ' דחזא ביה סימני מלכות הלכך לא אפשר דלא הוי רישא:

    מאי טעמא אמר ליה שאל - מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא:

    ממזר כתיב מום זר - כל שיש בו מום זרות:

    יבמות 76 עמוד ב

    1הא לא צריכא ליה.

    2[ותיפוק ליה] דהא מצרית ראשונה היא! וכי תימא: הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו,׃

    3והא תניא, א"ר יהודה: מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי ר"ע אמר: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה. אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל!

    4אמר רב פפא: אנן משלמה ליקו ונתיב? שלמה לא נסיב מידי, דכתיב ביה: (מלכים א יא, ב) ״מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם, בהם דבק שלמה לאהבה״. אלא קשיא ״ויתחתן״!

    5מתוך אהבה יתירה שאהבה, מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה.

    6א"ל רבינא לרב אשי והא אנן תנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת הא בנתינה אסירי׃

    7א"ל וליטעמיך אימא סיפא ואינן אסורין אלא מלבא בקהל הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה:

    Mishna

    8״עמוני״, ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד׃

    9מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות ר"ש מתיר את הנקבות מיד א"ר שמעון ק"ו הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד׃

    10אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר:

    Gemara

    11מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא ״(שמואל א יז״, נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע ליה והכתיב ״(שמואל א טז״, כא) ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אלא אאבוה קא משאיל׃

    12ואביו לא ידע ליה והכתיב ״(שמואל א יז״, יב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים ואמר רב ואיתימא רבי אבא זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא׃

    13ה"ק שאול אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי׃

    14מ"ט אמר ליה שאל עליה דכתיב ״(שמואל א יז״, לח) וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו וכתיב ״ביה בשאול (שמואל א ט״, ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואביה׃

    15א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב ״מום זר״׃

    16מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג, ה) על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק׃

    17מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית׃

    Tosafot

    ותיפוק ליה משום דהויא מצרית ראשונה - פי' בקונט' ואפ"ה קרי ליה חתנות וקשה דפשיטא דשייך בה חתנות דהא תפסי בה קידושין ונראה דפריך דהיאך נשאה שלמה הא מצרית ראשונה הואי ואסורה בקהל:

    וכי תימא הנך אזלו לעלמא - פי' אומה של מצרים שאמר עליהם הכתוב דור שלישי יבא להם ולא שני הלכו להתיישב בשאר ארצות והני אחריני נינהו שאומה אחרת נתיישבה שם והאמר רבי יהודה מנימין גר מצרי כו' ופשט לו דמנימין בא מארץ מצרים דאי מן המצריים שנתיישבו בשאר ארצות לא היה קורהו גר מצרי שלא היו ידועים בשאר ארצות:

    מנימין גר מצרי כו' - וא"ת ולמה לא היה מותר לבא בקהל והלא אין מצריים במקומן שכבר עלה סנחרב ובלבל כל העולם ומטעם זה התיר ר' יהושע את יהודה גר העמוני במס' ידים (פ"ד מ"ד) ומייתי לה בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) שאמר לו ר' יהושע מותר אתה שכבר עלה כו' ובסוטה (דף ט. ושם) פי' בקונטרס דתניא בתוספתא שאמר לו ר' עקיבא מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם ובה"ג תירץ דמצרים שבו למקומן דנתן להם הכתוב קצבה כדכתיב (יחזקאל כ״ט:י״ג) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן הגוים אשר נפוצו שם ואע"ג דגבי עמון כתיב ואחר כן אשיב את שבות בני עמון לא נתן להם קצבה כמו שאמר רבי יהושע לר"ג במס' ידים (פ"ד מ"ד) אמר ליה ר' יהושע והא כתיב ושבתי את שבות ישראל ויהודה ועדיין לא שבו והכי תניא בתוספתא דמסכת ידים בתר עובדא דיהודה גר העמוני שהודה ר"ג לרבי יהושע והותר לבא בקהל אמר ליה ר"ג גר מצרי כיוצא בזה אמר ליה למצרים נתן להם קצבה ור"ע לא אסיק אדעתיה שנתן להם קצבה וקשה לר"י על ההיא דברכות ומסכת ידים דמשמע דסנחריב בלבל עמון דהא כתיב בירמיה (מט) בעמון גבי חורבן שהחריבן נבוכדנצר מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב וגו' הלילי חשבון כי שודדה וגו' הרי משמע שבאותה שעה היו יושבים במקומם ובאותה פרשה כתיב ואחר כן אשיב את שבות בני עמון א"כ לא בלבלם סנחריב ואם בלבלם חזרו קודם שהחריבם נבוכדנצר וכן משמע נמי בחלק שבמקומם היו בימי נבוכדנצר דאמר התם (סנהדרין דף צו:) עמון ומואב שכני בישי דישראל הוו שלחו לנבוכדנצר תא עלייהו ונראה לר"י דגבי יהודה גר עמוני אחורבן דנבוכדנצר סמיך דנבוכדנצר נמי בלבל אע"ג דאין מזכיר בסוטה (דף מו: ושם) אלא סנחריב דקאמר עלה סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה היינו משום דסנחריב לא היה מחריב אלא מעביר אותם לערים הגלת שלומים ולכך לא הזכיר בו חורבן אבל נבוכדנצר בלבל והחריב ואינו תולה הבלבול בסנחריב בברכות ובמסכת ידים אלא משום שהתחיל הבלבול ומשום דבלבל כל העולם כתיב סתם (ישעיהו י׳:י״ג) ואסיר גבולות עמים דמשמע בכל האומות ועיקר מילתא אנבוכדנצר סמיך וא"ת הא דאמר במגילה (דף יב:) דאמרו לו סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו דכתיב שאנן מואב וגו' והלא כבר החריבן נבוכדנצר שהיה הרבה קודם אחשורוש וי"ל במילתא בעלמא הוא דאוקמוהו כי לא מואבים היו אותם שנתיישבו שם אלא שאר אומות ושמא גם ממואב היו מעורב בהם והיו קורין להם מואבים כמו בימי חכמים שהיו קורין ליהודה גר עמוני ועוד שלא היה הדבר ברור אם שבו ואם לא שבו ואף על פי שהגלם נבוכדנצר מ"מ לפי שלא גלו בימי סנחריב כשאר אומות אמרו לאחשורוש שעמד טעמם בם:

    שלמה לא נסיב מידי - דבהם דבק שלמה לאהבה כתיב שלא היה אלא דרך אהבה ולא דרך חתנות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ות"ל משום מצרית ראשונה - פירוש ומה הועיל בגירותה אלא ודאי לא גיירה וכשהיא גויה נשאה. ורש"י ז"ל לא כן פירש אלא אחתנות קא מהדר לומר אכתי היכי קרו ליה חתנות. ואיכא למידק כיון דנתגיירה אף על גב דאינה כשרה לישראל מכל מקום קדושין תופסין וכל שקדושין תופסין בה איכא חתנות. ומכל מקום גם לפירוש הראשון קשה לי דטובא אהני בגירותה שאינו מוליד בן לע"ז דבן עכו"ם קרוי בנה. אלא נראה לי דהכי קא מקשה מאי אהני בגירותה להתירה לו לגמרי ואהדר ליה דשלא כתורה עבד ולא גיירה, והדר אקשי מכל מקום הא כתיב ויתחתן והיכי קרי ליה חתנות.

    וכי תימא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו - פירש רש"י ז"ל שנטבעו בידי משה וישראל על ים סוף וכי אזהר רחמנא אערב רב קא מזהר. ודברי תימה הם וכי כל המצריים נטבעו והלא לא נטבעו אלא היוצאים למלחמה. (עיין ישרש יעקב). ומסתברא דהכי קאמר וכי תימא הנך אזדו לעלמא, שמא בארך הזמן גלו, ולא שאנו מתירין אותן מן הספק, אלא לרווחא דמלתא קאמר לו דאף כשתמצא לומר דבעלמא אמרינן אזדו לעלמא הכא אי אפשר, דהא אמר מנימין גר המצרי כו'. אי נמי אזדו לעלמא בימי סנחריב (עיין תו"י שבימי שלמה עדיין לא בלבל אותם סנחריב ועיין ישרש יעקב ורש"ש). ואיכא דמותיב אשמעתין והלא עלה סנחריב ובלבל כל העולם כדאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות כח, א) גבי יהודה גר העמוני אמר לו ר' יהושע מותר אתה אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר לא יבא עמוני אמר לו ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן עומדים והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את העולם. ותירץ הרב בעל ההלכות ז"ל דשאני מצרים שחזרו דכתיב (יחזקאל כט, יג) מקץ ארבעים שנה אשיב את שבות מצרים. וכן היא בתוספתא במסכת ידים (פ"ב ה"ח) גבי אותה מעשה דיהודה גר העמוני שבפרק תפלת השחר אמר לו רבן גמליאל כלומר לר' יהושע גר מצרי כיוצא בזה אמר לו מצריים נתן להם קצבה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העכו"ם אשר נפוצו שם והתירוהו לבא בקהל (עיין תוס' ד"ה מנימין). אלא שאמרו בתוספתא קדושין (פ"ה ה"ו) אמר לו ר' עקיבא מנימין טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמונים ומואבים במקומן ולא מצרים ואדומים במקומן אלא עמוני נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מכל אלו נושא מכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא אחת מכל אלו לומר שכולן מותרין לבא בקהל מעתה. ואתיא ההיא דלא כגמרין ודלא כתוספתא מסכת ידים ולא קיימא לן כותיה. ועוד דבירושלמי (קדושין פ"ד ה"ג) אמרו איפכא דהתם גרסינן אמר לו ר' עקיבא לא כי אלא אף השיאו [בכת"י נ"א: אף אתה נשיאו] לבת גיורת מצרית כדי שיהיו שלשה דורות מכאן ושלשה דורות מכאן. והרמב"ן נר"ו כתב (בד"ה וכי) בענין זה סנחריב הוא שבלבל את העולם שהיה מגלה פעמים אומה זו ומושיבה במקום אחר ומושיב תחתיהן אומה אחרת, כדכתיב עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ופעמים שהיה מגלה מקצתן ומשאיר דלת הארץ ומביא שם עמהם משאר האומות מבולבלין כמו שעשה בארץ ישראל דכתיב ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעזה וכו'. ומשום כך היו כל האומות מבולבלין. והיינו דכתיב ביה ואסיר גבולות עמים. ובהא פליגי תנאי דר"ג ור' יהושע דברייתא, דהשבת גלות באומות שישובו מבוררין משפחה ומשפחה לבד ועם ועם לגבולו כשיבת בני ישראל דכתיב בהו ואתם תלקוטו לאחד אחד בני ישראל. אלא דר' יהושע סבר דבני עמון ומואב לא שבו עדיין מדכתיב במואב באחרית הימים כדכתיב בישראל, והיינו דאמרינן התם בפרק תפלת השחר והלא כבר נאמר ושבתי את שבות בני עמון והרי שבו, אמר לו ר' יהושע והלא כבר נאמר ושבתי את שבות בני ישראל ועדיין לא שבו, אבל במצרים שנתן להם קצבה אסורים הן. והיינו נמי משמעותא דגמרין. אבל תוספתא קדושין (שם) כדעת ר' עקיבא דהשבת גלות במצרים כיון דבנבוכדנצר כתיב והוא מבולבלין הגלה אותן שהרי סנחריב בלבלן, כשהן חוזרין בבלבולן הן חוזרין, ולא אמר הכתוב אקבץ את מצרים אלא על העם היוצא ממצרים ולא שהן מצריים גמורין, והלכך אף לאחר חזרתן הרי הן בהכשרן. וקיימא לן כברייתא דמסכת ידים וכסבריה דר"ג ור' יהושע וגמרא דילן הכי משמע. וכן כתב הרב בעל הלכות (גדולות שם) ז"ל. ועוד דהא בירושלמי ר' עקיבא נמי קאי בשיטתייהו. והרמב"ם ז"ל כתב (הלכות אסורי ביאה פי"ב הכ"ה) שאפילו מצריים מותרים משעלה סנחריב ובלבלן, נראה לי שסמך על התוספתא שבמסכת קדושין. (וכן כתב המגיד משנה שם ועיין סמ"ג לאוין קיא ומנחה חריבה סוטה ט, א בארוכה).

    אמר ליה רב אשי לרבינא ולטעמיך אימא סיפא אינן אסורין אלא לבא בקהל הא בנתינה שרו. וקיימא לן הכא דלאו בקדושתיה קאי וכדתני בברייתא פצוע דכא מותר בנתינה. ורב ששת ורבא ורב אשי הכין סבירא להו וקיימא לן כוותיהו. והלכך פצוע דכא כהן מותר בגיורת ובנתינה. ומשמע נמי דאפילו בממזרת נמי שרי דמאי שנא נתינה או גיורת לכהן ממזרת. אבל הרמב"ם ז"ל (הלכות איסורי ביאה פט"ז הלכה א-ב) כתב בלשון הזה פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו לוקין שנאמר לא יבא פצוע דכא וכו' ומותרין לישא גיורת ומשוחררת ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת שאינו בקדושתו ואפילו נתינה או אחת מאלו הספקות מותרות לו, הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספקות. אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעתו שהוא ז"ל נראה שסבור לומר שאין איסור הנתינים דבר תורה. וכן כתב הוא ז"ל עוד מפורש בפרק י"ב (הלכה כב) מי שנתגיירו משבעה עממין אינן אסורין מן התורה לבא בקהל, והדבר ידוע שלא נתגיירו מהם אלא הגבעונים ויהושע גזר שיהיו אסורין לבא בקהל. וזו כסברא ראשונה דרבא דאמר דלא תתחתן בם בגיותן הוא. וכיון שכן מנא ליה להתיר גיורת לפצוע דכא כהן, ומנא ליה דפצוע דכא לאו בקדושתיה קאי, דהא רבא לסברא קמא הוה ס"ד למימר דבקדושתיה קאי ופצוע דכא כהן אסור בגיורת. ועוד קשיא לי דהא משמע דגיורת אסורה לכהן דבר תורה מדפליגי רשב"י ורבנן לעיל בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, ב) בגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, ורשב"י דשרי לה מייתי לה מדכתיב וכל הטף בנשים החיו לכם והרי פנחס עמהם, ורבנן דפליגי עליה אמרו החיו לכם לעבדים ולשפחות, אלמא בדאורייתא פליגי, וקיימא לן כרבנן דהא רב נחמן דבתרא הוא עבד עובדא אפילו בדיעבד כותייהו. וכי תימא מדאורייתא מנא לן, איכא למימר גמרא גמירי לה מסיני עד דאתא יחזקאל ופירשה כי אם בתולות מזרע ישראל כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עח, א) וצ"ע. ובירושלמי (ה"ב) פליגי בפצוע דכא אם מותר לבא בממזרת אם לאו דגרסינן התם ר' ירמיה אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר ר' יוסא בלבד פסול משפחה הא פסול גוף לא בדא, חייליה דר' יוסא מן הדא דאמר ר' חלקיה ר' סימן בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא בדא, כמה דתימר כהן ברור הוא אסור לישא גיורת, אף הכא ישראל ברור אסור לישא ממזרת. וגם זה ראיה לדברינו דהא משמע דר' ירמיה סבירא ליה דלאו בקדושתיה קאי ומשום הכי שרי ליה נמי בממזרת. ור' יוסי דאסר ליה משום דישראל ברור הוא דאסר ליה, ולדידיה כי היכי דאסר ממזרת לפצוע דכא ישראל, הכי נמי אסר גיורת לפצוע דכא כהן.

    איש דרכו לקדם אשה אין דרכה לקדם - קשיא לי והלא דוד ממואב קאתי ומואב לא נכתבה חטא שלהן אלא משום אשר שכר עליך את בלעם. ויש לומר דחד מינייהו נקט והכי קאמר איש דרכו לקדם ואיש דרכו לשכור. אלא דאכתי קשיא לי מאי קא מקשה היה להן לקדם נשים לקראת נשים, דהא במואב ליכא למימר כי האי טעמא כלל דהא אשה אין דרכה לשכור כלל. ויש לומר דכיון דעמון ומואב כי הדדי נינהו ופסול דידהו בחדא איכתיב, וטעמא דאמרן גבי עמון ליתיה, ואם איתא דעמונים נקבותיהן אסורות אף במואבים כן. כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 76b

    Yevamot 76b. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 464 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 76b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026