Talmud Builders

    Yevamot 85b

    Chapter 9 - Yesh Muttarot

    גם: יבמות דף פ״ה ע״ב, פרק ט׳ יש מותרות

    English translation - Yevamot 85b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1they penalized him through the marriage contract. In other words, the Sages did not exempt him from payment of the marriage contract in that case. Since he is disqualified from the priesthood until he divorces her, the marriage will not last, and they did not force her to forfeit her marriage contract. And for what reason did they say that women forbidden as secondary relatives by rabbinic law do not have a marriage contract? Because he is fit for the priesthood and she is similarly fit, the couple therefore sees no need to divorce, and any place where he is fit and she is fit they penalized her by exempting him from payment of the marriage contract, in order to speed up the divorce.

    2Rabbi Yehuda HaNasi says a different reason: These cases, a widow married to a High Priest and a divorcée married to a common priest, are prohibited by Torah law, and Torah law does not require strengthening by means of additional enactments. But those secondary relatives are forbidden by rabbinic law, and rabbinic law does require strengthening. Alternatively, the Gemara presents a second explanation: In this case, when they are both disqualified, it is he who encourages her to live with him despite the deleterious effect the prohibition will have on her and her offspring. Therefore, they penalized him by making him pay the marriage contract. But in that case, when they both remain fit for the priesthood despite the prohibited nature of their marriage, it is she who encourages him, and they consequently penalized her.

    3The Gemara asks: Who teaches the alternative explanation; whose opinion does it follow? Some say that Rabbi Shimon ben Elazar teaches it and is saying: What is the reason? In other words, the latter part of the baraita provides the rationale for the previous statement: What is the reason that they said that if he is disqualified from the priesthood and she is similarly disqualified, they penalized him through the marriage contract? It is because in such a case he primarily encourages her to violate the prohibition, as the main disqualification concerns her, so they penalize him for enticing her to sin. And for what reason did they say that when he is fit and she is fit they penalized her through the marriage contract? It is because in such a case she encourages him, since she is not disqualified and therefore may care less about the sin. The Sages therefore penalized her.

    4Conversely, some say that Rabbi Yehuda HaNasi is the one who teaches it, and the case of a ḥalutza poses a difficulty to his opinion, as it seems to contradict his principle that rabbinic law requires strengthening: A ḥalutza is forbidden to a priest by rabbinic law, and yet she does have a marriage contract. In response, he then said an additional explanation: Since he disqualifies her from the priesthood by rabbinic law, in this case it is he who encourages her, and in that case of secondary relatives, when neither of them is disqualified, she encourages him.

    5The Gemara asks: Practically speaking, what difference is there between the explanations of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Shimon ben Elazar? Rav Ḥisda said: The practical difference between them concerns the cases of a mamzeret or a Gibeonite woman married to a Jew of unflawed lineage.

    6According to the one who says that the reason the marriage contract is not revoked from a widow who is married to the High Priest is because this relationship is prohibited by Torah law, which doesn’t require strengthening, this too is by Torah law, and therefore she receives her marriage contract. But according to the one who says it is because he encourages her, in this case she encourages him, as the woman is disqualified regardless, and she wants to marry a Jew because there is a way for her descendants to be fit to enter the congregation: If her mamzer son marries a maidservant and has children, they will be slaves who can then be freed and enter the congregation.

    7The Gemara asks: But according to Rabbi Eliezer, who said in a mishna ( Kiddushin 69a) that if a mamzer marries a maidservant and they have a child, their son is both a slave and a mamzer , since she has no hope of her descendants being fit to enter into the congregation, she does not encourage him at all. Rather, Rav Yosef said: The practical difference between them is with regard to one who remarries his divorcée after she has married another man. According to the one who says that it depends on whether the prohibition is by Torah law, this too is prohibited by Torah law. And according to the one who says it is because he encourages her, in this case she encourages him, as she and her children are unaffected by this marriage.

    8The Gemara raises a difficulty: But according to Rabbi Akiva, who said that offspring from forbidden intercourse for which one is liable for violating a prohibition is a mamzer , she does not encourage him at all, because according to this opinion her children would be adversely affected by the marriage. Rather, Rav Pappa said: The practical difference between them involves a non-virgin married to a High Priest. According to the one who says that it depends on whether the prohibition is by Torah law, this too is prohibited by Torah law. And according to the one who says it is because he encourages her, in this case she encourages him, as the marriage merely violates a positive mitzva, which does not disqualify her children.

    9The Gemara asks: But according to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who said that offspring conceived through intercourse with a priest for which one is liable for violating a positive mitzva is a ḥalal , she does not encourage him at all. Rather, Rav Ashi said: The practical difference between them is with regard to the case of one who remarries his wife when there is an uncertainty if she is an adulteress. If a married woman was in seclusion with another man after her husband had become suspicious and had warned her concerning that man, and the husband did not subsequently bring her to be examined by the bitter waters as a sota , but rather continued to live with her, he has acted contrary to Torah law, as she is forbidden to him.

    10In this case, according to the one who says that it depends on whether the prohibition is by Torah law, this too is prohibited by Torah law. And according to the one who says it is because he encourages her, in this case she encourages him, as her children are not disqualified by such a relationship. The Gemara asks: But according to Rabbi Matya ben Ḥarash, who said that even if her husband went to cause her to drink the bitter waters and had intercourse with her on the way, he has thereby rendered her a zona and disqualified her from the priesthood, she does not encourage him at all. Rather, Mar bar Rav Ashi said: The practical difference between them is with regard to the case of a definite adulteress. In such a case, all agree that their children are not mamzerim , despite the prohibition against their cohabitation. Consequently, she encourages him to sin.

    11MISHNA: If there is an Israelite woman betrothed to a priest or pregnant from a priest, and he died; and a widow awaiting her yavam , who is a priest; and similarly, the daughter of a priest who is betrothed, pregnant from, or is a widow waiting for her yavam , who is an Israelite, she may not partake of teruma . If there is an Israelite woman betrothed to a Levite or pregnant from a Levite; and a widow awaiting her yavam , who is a Levite; and similarly the daughter of a Levite who is betrothed, pregnant from, or a widow waiting for her yavam , who is an Israelite, she may not partake of tithes.

    12If there is a daughter of a Levite betrothed to a priest or pregnant from a priest; and a widow awaiting her yavam , who is a priest; and similarly a daughter of a priest who is betrothed to or pregnant from a Levite, or is a widow waiting for her yavam , who is a Levite, she may partake of neither teruma nor tithes. This follows the halakha that betrothal, pregnancy, and waiting for a yavam disqualify the daughter of a priest from eating teruma , but they do not enable an Israelite woman to partake of teruma .

    13GEMARA: The mishna states that an Israelite woman betrothed to a Levite may not partake of tithes. The Gemara is puzzled by this ruling: And let her even be a complete foreigner who is not a Levite; may a foreigner not partake of tithes? In contradistinction to teruma , no special sanctity pertains to tithes; they are merely the possession of the Levite. What difference does it make, then, whether she is a Levite or not? Rav Naḥman said that Shmuel said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that the first tithe is forbidden to foreigners, i.e., non-Levites, as it is taught in a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קנסו אותו כתובה - כלומר לא קנסוה משאר כל הנשים. והאי דקנסוה רבנן לשניה כתובה כדי שלא תתעכב אצלו הוא דכיון דלא תיהוי לה כתובה מיניה שבקא ליה ונפקא אבל הכא לא צריך דממילא שבקא ליה דכיון דהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם וכן כשהיא נפסלת על ידו:

    זה הוא מרגילה - אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הוא מרגילה ומסיתה לינשא לו וזו שניה דכיון דלא איהי מיפסלא ולאו זרעה מיפסיל ולא מפסדה מידי בביאתו היא מרגילתו שהאשה רוצה להנשא יותר מן האיש:

    איכא דאמר רבי קתני לה - שנתן טעם לדבריו מפני שהן של תורה וקשה ליה והא חלוצה לכהן לאו דאורייתא אלא דרבנן כדאמר בי' יוחסין (קדושין עח.) מואשה גרושה מריבויא דוי"ו ומוקמינן לה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וקתני מתניתין דאית לה כתובה:

    הדר אמר כיון דפסיל לה מתרומה דרבנן כו' - והיינו דבר אחר דקאמר:

    הא היא מרגלא ליה - הואיל ואינה גרועה מחמתו טרחא ומהדרא לינשא לישראל כדי להעלות זרעה. ואע"ג דבנה נמי ממזר דקי"ל (לעיל יבמות דף עח.) הלך אחר פסולן אפילו הכי כיון דאיכא תקנתא לממזרים כר' טרפון דאמר בקידושין (דף סט.) יכולין ממזרים ליטהר טרחא ומינסבא לישראל:

    ולרבי אליעזר - דפליג עליה דרבי טרפון (שם) ואמר ממזר שנשא שפחה והוליד בן אינו נטהר מן הממזרות בשביל עבדותו והוה עבד וממזר הא כיון דליכא תקנתא לזרעה לא מהדרא למיפסל זרעיה דגברא לפי שהיא מקניטתו תמיד:

    מחזיר גרושתו - משניסת:

    בעולה - פנויה לכהן גדול עשה איכא בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ולאו דזונה ליכא הכא דאין זונה אלא הנבעלת ביאה אסורה:

    ולר' אליעזר בן יעקב - בהבא על יבמתו (לעיל יבמות ס.):

    ספק סוטה - שקינא לה ונסתרה וקאי עלה באיסורא דאורייתא דכתיב ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:

    הא לא מרגלא ליה - דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלא מכהונה:

    סוטה ודאי - אשת איש שזינתה דאסירא ליה מדאורייתא כדכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע הואיל ולא נאנסה אסורה. ואי קשיא הא נמי חייבי לאוין היא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר בפ"ק (לעיל יבמות יא:) דאמרי אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה וליפרך ולר"ע דאמר יש ממזר כו' לאו פירכא הוא דאיכא לתרוצי דהא אמרינן לעיל בהחולץ (יבמות דף מט:) הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר:

    מתני' לא תאכל בתרומה - כדתנן בפ' אלמנה (לעיל יבמות דף סז:) העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:

    לא תאכל במעשר - בגמ' פריך זרה גופה מי לא אכלה במעשר:

    לא בתרומה ולא במעשר - תרומה כדאמרן דלויה נמי לענין תרומה זרה היא. מעשר מפרש בגמ':

    גמ' מי לא אכלה במעשר - כל זר לא יאכל קדש כתיב (ויקרא כ״ב:י׳) ומעשר ראשון לאו קדש איקרי:

    יבמות 85 עמוד ב

    1קנסו אותו כתובה. ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה. וכל מקום שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה כתובה.

    2רבי אומר: הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין חיזוק. והללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. דבר אחר: זהו מרגילה, וזו היא מרגילתו.

    3דבר אחר מאן קתני לה? איכא דאמר: ר"ש בן אלעזר קתני לה, ומה טעם קאמר. מה טעם אמרו הוא פסול והיא פסולה קנסו אותו כתובה מפני שהוא מרגילה. ומה טעם הוא כשר והיא כשרה קנסו אותה כתובה מפני שהיא מרגילתו.

    4איכא דאמר: רבי קתני לה, וחלוצה קא קשיא ליה: והא חלוצה דרבנן, ואית לה כתובה! הדר אמר: כיון דפסיל לה מדרבנן, זהו מרגילה, וזו היא מרגילתו.

    5מאי איכא בין רבי לרבי שמעון בן אלעזר? אמר רב חסדא: ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו.

    6מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא, מ"ד מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא ליה.

    7ולרבי אליעזר דאמר הרי זה עבד וממזר, הא לא מרגלא ליה ולא מידי! אלא אמר רב יוסף: מחזיר גרושה משניסת איכא בינייהו. מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא, ומאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא ליה.

    8ולרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, הא לא מרגלא ליה ולא מידי! אלא אמר רב פפא: בעולה לכ"ג איכא בינייהו. מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא, ומאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא ליה.

    9ולר' אליעזר בן יעקב דאמר יש חלל מחייבי עשה, הא לא מרגלא ליה ולא מידי! אלא אמר רב אשי: מחזיר ספק סוטתו איכא בינייהו.

    10מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא, ומ"ד מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא ליה. ולר' מתיא בן חרש, דאמר: אפי' הלך בעלה להשקותה, ובא עליה בדרך עשאה זונה, הא לא מרגלא ליה ולא מידי! אלא אמר מר בר רב אשי: סוטה ודאי איכא בינייהו.

    Mishna

    11בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר.

    12בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

    Gemara

    13ותהא זרה, זרה מי לא אכלה במעשר?! אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני ר"מ היא, דאמר: מעשר ראשון אסור לזרים. דתניא:

    Tosafot

    ממזרת ונתינה איכא בינייהו - שיכול לטהר את בניו ע"י שפחה ואע"פ שאין יכול לטהר את הנקבות כדאמר בסוף האומר בקידושין (דף סט.) במה תטהר את הנקבות סבורה היא שלא יקפיד כיון שיכול לטהר את הזכרים ואלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דמשמע דלא מרגלא ליה משום פסול זרעה שהם חללים אע"פ שבני ישראל מקוה טהרה לחללות ובנות ישראל מקוה טהרה לחללים לרבי דוסתאי ברבי ינאי (קדושין דף עז.) מכל מקום מקפיד הוא על בניו שאינם כהנים ויראה להרגילו:

    ולרבי עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין הא לא מרגלא ליה - הו"מ למימר דר' עקיבא כר' טרפון דאמר (שם דף סט.) ממזר נושא שפחה ואיכא בינייהו ממזרת ונתינה כדלעיל וא"ת ומאי קשיא ליה דלר"ע כיון דלא תפסי בה קידושין א"כ אינה אשתו ואין שייך לקונסו שיתן לה כתובה דאפילו גט לא בעיא מיניה כדאמר בהחולץ (לעיל יבמות דף מט. ושם) וי"ל דלאו משום כתובה ומזונות פריך אלא משום פירות ובלאות שאין לה להפסיד כיון דלא מרגלא ליה:

    ולרבי מתיא בן חרש כו' הא לא מרגלא ליה - פי' בקונטרס דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלה לכהונה וקשה דכיון דגירשה לאו בת שתיה כדמוכח בסוף האשה רבה (לקמן יבמות צה. ושם) דקאמר מאי איריא בא עליה אפי' נתן לה גט נמי ואפי' אמר איני משקה נמי פי' דשוב אינה שותה ועוד קשיא לפי' הקונט' דמאי איריא דפריך לרבי מתיא בן חרש לרבנן נמי תיקשה דלא מרגלא ליה שרוצה לשתות תחלה להיות מותרת לכהונה דאם יבא עליה שוב לא ישקנה דלא הוי מנוקה מעון ואין המים בודקין אותה אלא יש לומר דלרבנן ניחא ליה דהא לאו בת שתיה היא כיון שגירשה אבל לרבי מתיא בן חרש שנעשית זונה לא מרגלא ליה אע"ג דבלאו הכי היתה פסולה לכהונה מונטמאה ועוד דגרושה היא ובתרומה נמי אסירא וקיימא שהיא זרה מכל מקום פסול של זנות גנאי הוא לה ולא מרגלא ליה ובפרק עשרה יוחסין (קדושין עז:) נמי חמיר ליה פסול של זנות טפי משאר איסורי כהונה הואיל ושם זנות פוסל בישראל ועוד לא מרגלא ליה משום דאיכא השתא תרי לאוי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי בינייהו - כלומר בין הני תרי לישני, ואם תאמר חלוצה איכא בינייהו דלמאן דאמר דאורייתא הא לאו דאורייתא ומפסדא לה, ולמאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא הוא מרגיל לה ואית לה. יש לומר דלמאן דאמר מפני שהוא מרגילה משמע להו דלא תלי טעמא כלל בדאורייתא ובדרבנן, אלא עיקר טעמא שהוא מרגילה והיא מרגילתו, ואיכא דאורייתא דמפסדא לה לכתובה, ומשום הכי קא בעי היכי אשכחן דאורייתא ומפסדא לה משום שהיא מרגילתו, אי נמי איכא למימר דמאן דאמר אין דברי תורה צריכין חזוק סבר דחלוצה נמי אינה צריכה חזוק, דכיון דחלוצה מגרושה מרבינן לה הכי משמע להו לאינשי דחלוצה כגרושה ומיבדל בדילי מינה כגרושה כנ"ל.

    ולר' אליעזר בן יעקב דאמר יש חלל מחייבי עשה הא לא מרגלא ליה. ואם תאמר לימא בעולת עצמו איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא, מאן דאמר הוא מרגילה הא היא מרגלא לה שאין הולד חלל, וכן היא עצמה אינה מתחללת כיון שסופה להיות בעולה תחתיו וכדמשמע בפרק הבא על יבמתו (לעיל יבמות ס, א). ויש לומר דרב דאמר התם בהבא על יבמתו (נט, ב) גבי בעולת עצמו מוציאה בגט לא פשיטא לן, אלא סלקא דעתך אמינא השתא דאם נשא נשוי דקתני התם לגמרי קאמר ומקיימה הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו ויש לה כתובה כדאיתא התם הרמב"ן נר"ו. ולי נראה דאפילו לרב אינה אסורה לו דבר תורה, שאלו היתה אסורה לו משום בעולה אף היא, ולדה היה חלל לר' אליעזר בן יעקב שעושה חלל אפילו מחייב עשה, ומאי שנא בעולת עצמו ומאי שנא בעולת חברו זו וזו בעשה, וכבר כתבתי יותר מזה במקומו בפרק הבא על יבמתו בס"ד (נט, א ד"ה אילימא, ועיין רשב"א כתובות ל, א ד"ה איכא בשם ר"ח).

    מחזיר ספק סוטתו איכא בינייהו - כלומר, שהחזירה לביתו אחר שרחקה ובא עליה. קשיא ליה דהכא בין למר בין למר לית לה, דהא כיון שהחזירה ובא עליה שוב אינה שותה, כדקיימא לן (סוטה מז, ב) מדכתיב ונקה האיש מעון ודרשינן בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין מים בודקין את אשתו. וכיון דאינה שותה אינה נוטלת כתובתה. דהא קיימא לן כבית הלל דאמרי (שם כד, א) מתו עד שלא שתו כיון שאינן שותות אינן נוטלות כתובתה. (הזעצער: לכאורה צריך להיות כתובתן) ואם תאמר דהכא כיון שהחזירה ובא עליה הרי זו כאלו אין הבעל רוצה להשקותה שנוטלת כתובתה, אי נמי בשכתב לה כתובה אחרת אכתי קשיא לי מאי קא מקשינן ולר' מתיא בן חרש דאמר אפילו בא עליה בעלה בדרך עשאה זונה הא לא מרגלא ליה, ופרש"י ז"ל לא מרגלא ליה דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלא מכהונה. ומאי קושיא דלמא נטמאה וניחא לה דלא תשתה כלל ומרגלא ליה כדי שיבא עליה ולא ישקנה.

    אלא אמר מר בר רב אשי סוטה ודאי איכא בינייהו - דלמאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא ואית לה ולמאן דאמר מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא ליה. דמשעה שזנתה נפסלה בין לכהונה בין לתרומה דבי נשא. ובדין הוא דלוקמה בספק סוטה ישראלית ובשגרשה והחזירה דההיא ודאי היא מרגלא ליה, דמשעה שגרשה נפסלה לכהונה ולתרומה דהא בת ישראל היא, אלא דניחא ליה טפי לאוקמה בסוטה ודאית. ופירש רש"י ז"ל (בד"ה סוטה ודאי) שאין הולד ממנה ממזר ואפילו לר' עקיבא כדאמרינן בפרק החולץ (יבמות מט, ב) הכל מודים בבא על הסוטה ועל הנדה שאין הולד ממזר מפני שתופסין בה קדושין. ושמעינן מינה דולד סוטה מן הבעל כשר לגמרי ואפילו מדרבנן, שאלו היה ממזר מדבריהם בכי הא לא מרגלא ליה כדאמרינן לעיל גבי חליצה כיון דפסול זרעה מרבנן הוא מרגילה. וזה שלא כלשון ראשון של ר"ח ז"ל. אבל בלשון שני כתב ר"ח ז"ל שהולד כשר לקהל ומיהו אף ללשון שני משמע דהולד מזוהם לכהונה ודברי רש"י ז"ל נראין עיקר. דאם איתא דמזהמין את הולד הא לא מרגלא ליה.

    הא מני ר"מ היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דתניא כו' - ופירש רש"י ז"ל דמדקתני תרומה לכהן ומעשר ללוי, משמע מעשר דומיא דתרומה מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר, אף מעשר ללוי אכילתו כנתינתו ללוי ולא לזר, דאי לאו הכי למאי קתני תרומה. ועוד מדקא מהדר ליה ר' אליעזר לשון התר מכלל דר"מ נמי באסור והתר קא מיירי. ואינו מחוור דאי מטעמא קמא מ"ש דמוקי לה כר"מ לימא ר' עקיבא היא דאיהו נמי הכי תנא כדתניא לקמן (יבמות פו, א) בברייתא, ואנן בכולי תלמודא אר' מאיר רמינן לה ולא אר' עקיבא כדאיתא התם ולעיל בריש פרק הערל (יבמות עד, א). ודקאמר נמי משום דמהדר ליה ר' אליעזר בלשון היתר, הא מקשינן בגמרא מתירו מכלל דאיכא מאן דאסר, ופרקינן אימא נותנו לכהן. אלמא משמע דלא דייקי לה מגופא דברייתא אלא דגמרא גמירי לה רב מרב עד משמו של ר"מ, וכדפירש נמי רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא טעמיה דר"מ ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דר"מ היא, הרמב"ן נר"ו (בד"ה הא).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 85b

    Yevamot 85b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 360 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 85b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026