Talmud Builders

    Yevamot 22b

    Back to index

    English translation — Yevamot 22b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the husband’s brother also causes a levirate bond with his yevama even if he is a mamzer .

    2§ The mishna stated that he is his brother in all respects. The Gemara asks: With regard to what halakha was this said? The Gemara answers: To inherit from him, and to become ritually impure for him if he is a priest, as a brother is one of the relations for whom a priest is permitted to become ritually impure by attending his funeral.

    3The Gemara asks: Isn’t this obvious, as he is his brother? The Gemara answers: It might enter your mind to say that a priest does not become impure for his brother of flawed lineage, since it is written with regard to priests: “None shall defile himself for the dead among his people except for his kin, that is near unto him” (Leviticus 21:1–2), and the Master said “his kin”; this is his wife, and a priest may defile himself for his wife. But it is written: “He shall not defile himself, being a husband among his people, to profane himself” (Leviticus 21:4), implying that he may not defile himself for his wife. This apparent contradiction is resolved as follows: There is a husband who does become impure for his wife, and there is a husband who does not become impure. How so? He becomes impure for his wife if she was fit and was permitted to a priest, but he does not become impure for his wife if she was unfit to marry a priest.

    4So too, one might have thought that a priest becomes impure for a brother who is of unflawed lineage and not a mamzer , but he does not become impure for a brother of flawed lineage. Therefore, this comes to teach us that he does become impure for a brother who is a mamzer . The Gemara asks: Say this also, that by the same reasoning by which a priest may not become impure for a wife who was unfit for him, he may not become impure for an unfit brother either. Just as he does not become impure for an unfit wife, he should not become impure for an unfit brother? The Gemara answers: The two cases are different, as there, with regard to the unfit wife, she stands to be dismissed, since according to Torah law unfit women must be divorced. For this reason he does not become impure for her. Here, he is his brother.

    5§ The mishna says: Except for whoever has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as in these cases he is not considered a brother. The Gemara asks: What is the reason for this halakha ? The Gemara answers: The verse states with regard to a Jewish slave who has children with a Canaanite maidservant: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). This means that the children also have the status of Canaanite slaves, which implies that the lineage of a Canaanite maidservant’s child comes from the mother and not from the father.

    6The mishna states: With regard to anyone who has a son of any kind, that son exempts his father’s wife from any levirate bond. The Gemara asks: What is added by the phrase: Of any kind? Rav Yehuda said: It adds a child who is a mamzer . What is the reason that a mamzer exempts a woman from any levirate bond? As the verse states with regard to levirate marriage: “And he has no [ ain lo ] child” (Deuteronomy 25:5). The phrase ain lo can be understood as ayyen alav , meaning investigate him. That is to say, investigate whether he is indeed childless, because any child, even a mamzer , exempts the widow from a levirate bond.

    7It states in the mishna that a child who is a mamzer is liable to receive punishment if he strikes his father or curses him. The Gemara asks: Why should he be liable? Read here the verse: “You shall not curse a ruler of your people” (Exodus 22:27), which is interpreted to imply that the prohibition against cursing applies only to one who acts according to the deeds of your people. However, this father must have engaged in sexual relations with a woman who was forbidden to him in order to have a child who is a mamzer . Therefore, he did not act according to the deeds of the people. In that case, why should this son be liable to receive punishment for hitting him or cursing him?

    8The Gemara answers: As Rav Pineḥas said in the name of Rav Pappa with regard to a different matter: This is referring to one who performs repentance. Here too, it is referring to one who performed repentance after the mamzer was born. He is thereafter considered to be living in accordance with halakha , and so his mamzer son is liable to receive punishment for cursing him.

    9The Gemara objects: Is he in fact able to repent after fathering a mamzer ? Didn’t we learn in a mishna that Shimon ben Menasya says: Which is: “That which is crooked cannot be made straight” (Ecclesiastes 1:15)? This is referring to one who engaged in intercourse with a relative who is forbidden to him and fathered a mamzer with her. This implies that he has no possibility of achieving total repentance. The Gemara responds: At least now, after repenting, he is considered as one who acts according to the deeds of your people. Although he cannot totally rectify his transgression, his child is liable to receive punishment for cursing or hitting him.

    10§ The Sages taught: He who unwittingly engages in sexual relations with his sister, who is the daughter of his father’s lawful wife, is liable and must bring two sin-offerings. He must bring one sin-offering because she is his sister and another because she is the daughter of his father’s wife, which is mentioned in a separate verse in the Torah. Rabbi Yosei ben Yehuda says: He is liable only because she is his sister alone, and not because of the prohibition against engaging in sexual relations with the daughter of his father’s wife.

    11The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the Rabbis, the first tanna of the baraita ? They said: Since it is written in the Torah: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother …you shall not uncover” (Leviticus 18:9), then why do I need the verse: “The nakedness of your father’s wife’s daughter, begotten of your father, she is your sister …you shall not uncover” (Leviticus 18:11)? Conclude from this that the additional verse serves to make him liable separately due to the fact that she is his sister and due to the fact that she is his father’s wife’s daughter.

    12And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The verse states: “She is your sister,” which comes to limit and emphasize that you hold him liable due to the fact that she is his sister but you do not hold him liable a second time due to the fact that she is also his father’s wife’s daughter.

    13The Gemara asks: And what do the Rabbis do with this verse: “She is your sister”? They require it in order to hold him liable to receive punishment for having relations with his sister who is both the daughter of his father and the daughter of his mother, to say that the Sages do not derive an additional Torah prohibition by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference. In other words, although it would seem that since he is liable to receive punishment for having relations with his father’s daughter and also for his mother’s daughter, this must be all the more true in a case where she is the daughter of both his father and his mother, yet nevertheless, there is no new prohibition here. Therefore, the matter was taught explicitly in the Torah, to teach that the Sages may not derive additional prohibitions by way of a fortiori inferences.

    14And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If so, that the matter was written for this purpose, then the Merciful One should have written only: Your sister. Why do I need the phrase “she is”? This limits the halakha and teaches that for unintentional intercourse with his sister who is also his father’s wife’s daughter you hold him liable because she is his sister; you do not additionally hold him liable because she is his father’s wife’s daughter.

    15And how do the Rabbis interpret the additional phrase “she is”? Although “your sister” is written, it was necessary to write “she is” so that you not say that generally the Sages may derive additional prohibitions by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference.

    16The Gemara explains how this principle is derived from the text. As, if you would say: Why do I need the term “your sister” that the Merciful One writes in the Torah, since it is possible to derive this by a fortiori inference and it therefore appears redundant? The answer is that the Torah wrote this apparently redundant term to teach the principle that with regard to a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, the verse unnecessarily wrote it explicitly. The Merciful One writes the term “she is” in order to teach that just as in this case the Sages may not derive additional prohibitions by way of an a fortiori inference, so too, in all other cases they may not derive additional prohibitions that are not stated in the text.

    17And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If this is the reason for the verse, then let the Merciful One write: She is your sister, in the other verse, which states: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother,” and not in the verse that speaks of the daughter of one’s father’s wife.

    18The Gemara asks: And what does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, do with this verse, which states: “The daughter of your father’s wife” (Leviticus 18:9)? He requires it to teach that one is liable only for relations with a half-sister whose mother is someone with whom there is a possibility of forging marital ties with your father, even if she was not in actuality his wife. This comes to exclude his sister from a Canaanite maidservant or a gentile woman, with whom your father cannot have marital ties, since betrothal does not take effect with these women.

    19The Gemara asks: So say: “Your father’s wife’s daughter” comes to teach specifically the case of a daughter from a woman married to his father, thereby excluding from the definition of: His sister, his sister from a woman who had been raped. Perhaps if she was born of a woman who was not married to his father she would not be considered his sister. The Gemara answers: You cannot say that due to the reason said by Rava.

    20As Rava raised a contradiction: In one verse it is written: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, you shall not uncover” (Leviticus 18:10), which implies, consequently, that her son’s daughter or her daughter’s daughter is permitted. And it is written elsewhere: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter or her daughter’s daughter” (Leviticus 18:17), which states explicitly that her son’s daughter and daughter’s daughter are prohibited. How can these texts be reconciled?

    21Here, it is referring to a daughter by a woman whom one raped, in which case he is allowed to marry her daughter provided she is not also his daughter. There, it is referring to a woman whom one married, in which case it is forbidden to marry her daughter under any circumstances. However, even in a case where one’s father raped a woman, one is still permitted to marry the woman’s daughter by another man. If one’s father had a daughter with this woman, one would be prohibited from having a relationship with that daughter, as she is his paternal half-sister.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מיזקק נמי זקיקלאשת אחיו ליבום שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה זקוקה לחליצה:

    וליטמא לואם כהן הוא ולו אח ממזר מיטמא לו:

    כי אם לשארוזו אשתו:

    לאפוקי קיימאהלכך לאו אשתו היא:

    עובדת כוכביםלקמן מפרש בשמעתין מכי יסיר את בנך מאחרי:

    האשה וילדיהבשפחה כתיב:

    ובן אין לומצי למכתב ובן אן לו כדאמרינן בקדושין (דף ד.) אן כסף וכמו מאן יבמי (דברים כ״ה:ז׳) מאן בלעם (במדבר כ״ב:י״ד) ולהכי כתב אין למידרש עיין עליו דאם יש לו בן בעולם פוטר:

    בעושה מעשה עמךוהאי אביו לאו עושה מעשה עמך הוא שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר:

    כדאמר רב פנחסבפ' חומר בקדש:

    השתא מיהתהואיל ושב עושה מעשה עמך הוא ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים מיהו מתשובה ואילך בכלל עושה מעשה עמך הוא:

    והיא בת אשת אביודעל ידי נשואין נולדה לאביו ולא באנוסין:

    מכדי כתיב ערות אחותך בת אביךובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע ערות בת אשת אביך מולדת אביך למה לי הא נמי אחותו בת אביו היא שמעת מינה לחייבו משום שני לאוין הללו ואם שוגג חייב שתי חטאות:

    אחותך היאבהאי קרא דבת אשת אביך כתיב:

    לחייבו על אחותומן האונסין בת אביו ובת אמו כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה דמההוא קרא דאונסין לא שמעי' אלא בת אביו שלא בת אמו דכתי' בת אביך או בת אמך והא דכתיב נמי בת אשת אביך דמשמע בין אמו בין שאין אמו באישות הוא דכתיב אבל באונסין לא שמעינן להכי כתיב אחותו לרבות בת אביו ובת אמו:

    מן הדיןמק"ו אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר על בת אביו ואמו לכ"ש:

    שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדיןוהוי לאו גמור. ומהכא לא ילפינן למימר מדאיצטריך אחותך אלמא אין מזהירין מן הדין דאיכא לשנויי מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא להכי כתב היא כלומר הכא הוא דאייתר קרא אבל אזהרת דין ק"ו לאו אזהרה היא:

    באידך קראגבי אחותך בת אביך דלא הוזכר שם אישות דנפקי אונסין מיניה דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו מדכתיבא הכא ש"מ למימרא דאע"ג דהיא בת אשת אביו לא מחייב אלא משום אחותו:

    שאין אישות לאביך בהבשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין. במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפ' האומר לחברו בסופו (דף סח.) שפחה עם הדומה לחמור ועובדת כוכבים כדכתיב ואחר כן תבא עליה ובעלתה (דברים כ״א:י״ג) ומעיקרא לא:

    ואימא פרט לאחותו מאנוסתושלא היה אישות לאביך בה:

    כאן באונסיןערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה הא בת בנה מאיש אחר גלה דלאו אשתך היא ומיהו בנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו הלכך גבי אחוה נמי אחוה הוא:

    יבמות 22 עמוד ב

    1מיזקק נמי זקיק.

    2ואחיו הוא לכל דבר. למאי הלכתא? ליורשו וליטמא לו.

    3פשיטא, אחיו הוא! סד"א הואיל וכתיב: ״(ויקרא כא״, ב) ״כי אם לשארו הקרוב אליו״, ואמר מר: ״שארו״ זו אשתו, וכתיב: ״(ויקרא כא״, ד) ״לא יטמא בעל בעמיו להחלו״, יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה, ואין מטמא לאשתו פסולה,׃

    4ה"נ מטמא הוא לאח כשר, ואין מטמא לאח פסול קמ"ל ואימא ה"נ התם לאפוקי קיימא, הכא אחיו הוא.

    5חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים: מ"ט אמר קרא: ״(שמות כא״, ד) ״האשה וילדיה תהיה לאדוניה״.

    6מי שיש לו בן מ"מ פוטר וכו'. ״מכל מקום״ לאתויי מאי? אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר. מאי טעמא דאמר קרא: ״(דברים כה״, ה) ״ובן אין לו״ עיין עליו.

    7וחייב על מכתו. אמאי? קרי כאן: (שמות כב, כז) ״ונשיא בעמך לא תאור״, בעושה מעשה עמך!

    8כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא: בעושה תשובה, הכא נמי כשעשה תשובה.

    9והאי בר תשובה הוא? והתנן: שמעון בן מנסיא אומר: איזהו (קהלת א, טו) ״מעוות לא יוכל לתקון״ זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר! השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא.

    Baraita

    10תנו רבנן: הבא על אחותו, והיא בת אשת אביו חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, ולא מפני בת אשת אביו.

    11מאי טעמייהו דרבנן? אמרי, מכדי כתיב: ״(ויקרא יח״, ט) ״ערות אחותך בת אביך או בת אמך״, ״ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא״ למה לי? ש"מ לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו.

    12ורבי יוסי בר' יהודה, אמר קרא: ״אחותך היא״. משום אחותו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו.

    13ורבנן, האי ״אחותך היא״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין.

    14ורבי יוסי בר' יהודה: אם כן, לכתוב רחמנא ״אחותך״, ״היא״ למה לי? משום ״אחותך״ אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום ״בת אשת אביו״.

    15ורבנן: אף על גב דכתיב ״אחותך״, איצטריך למכתב ״היא״, שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין,׃

    16וכ"ת ״אחותך״ דכתב רחמנא למה לי? מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כתב רחמנא ״היא״.

    17ורבי יוסי בר' יהודה: אם כן, ליכתביה רחמנא לאחותך היא באידך קרא.

    18ור' יוסי בר' יהודה, האי ״בת אשת אביך״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה: מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבים שאין אישות לאביך בה.

    19ואימא: פרט לאחותו מאנוסה? ההיא לא מצית אמרת מדרבא,׃

    20דרבא רמי, כתיב: ״(ויקרא יח״, י) ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״, הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי, וכתיב: ״(ויקרא יח״, יז) ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה״, הא כיצד?

    21כאן באונסין, כאן בנשואין.

    Tosafot

    מאי טעמאהכא לא פריך פשיטא דבנו הוא כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא אלא אדרבה בעי מאי טעמא והיינו משום דשני לעיל נילף אחוה אחוה מבני יעקב כו' ולהכי בעי מאי טעמא לא ילפינן מבני יעקב דלא זקוקה ואם כן מיפטר נמי לא ליפטר:

    בן אין לו עיין עליואע"ג דסתם אח ובן הוי אפילו ממזר כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא והכא נמי לא איצטריך ובן אין לו עיין עליו אלא משום דלא נילף מבני יעקב [והא דאיצטריך וזרע אין לה עיין עלה היינו משום] דסתם זרע לא הוי אלא זרע כשר כדאמר בריש קדושין (דף ד.) אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ולענין בני בנים הוי איפכא דזרע משמע אפי' בני בנים כדמשמע נמי התם דקאמר זרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים ובן לא משמע אלא בן לבדו כדאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קטו. ושם) אין לי אלא בן ובן הבן ובת הבן בן בת הבן מנין ונראה לר"י דמעיין עליו דהכא גבי יבום אין לדרוש בן הבת ובת הבן [שיפטור מן היבום כיון דאפקינן לאתויי ממזר ולהכי איצטריך לאתויי בן הבן ובת הבן לענין נחלה ולא בעי למילף מדלענין יבום בן ובן הבן כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו כדאמר התם (שם דף קט. ושם) גבי בת וא"ת ונדרוש איפכא גבי נחלה לאתויי ממזר ומאין לו דגבי יבום נדרוש בן הבן וי"ל דגבי נחלה א"צ לאתויי ממזר דלכל מילי בנו הוא אלא דלענין יבום הוה ס"ד למילף מבני יעקב ולהכי ע"כ ההוא דנחלה אתא לרבות בן הבן והא דפשיט ליה ביש נוחלין דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו נראה לר"י דנפקא לן מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי א"נ דבת וממזר שקולים ובת נמי נפקא מעיין עליו דהכא ומיהו קשה לר"י דהיכי נוכל לומר דשקולים הם בת וממזר הא כיון דמצינו לאוקומי עיין עליו בבת מהיכי תיתי לאוקומי אף בממזר כיון דמאחוה אחוה משמע למעוטי ממזר וי"ל כיון דאחוה אחוה איצטריך לדרשא אחריתי לית לן למעוטי מיניה ממזר לענין יבום כיון דלכל מילי חשיב בן ואח ולגבי יבום נמי מצי לרבויי בהדיא בת מעיין עליו הלכך אע"ג דאיצטריך לרבויי בת לא נניח בשביל כך מלרבויי ממזר תדע דהא ריש לקיש דריש לה בריש החולץ (לקמן יבמות לה: ושם) למילתא אחריתי ואפ"ה מרבינן מיניה ממזר:

    כשעשה תשובהוהא דאמר בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פה: ושם) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית כו' התם כשעשה תשובה וא"ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר ויש לומר דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נדוי אף על פי שעשה תשובה חייב ולא מיפטר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא כיצד מימטא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולהוקשיא לי והא אלמנה לכהן גדול דפסולה לו ומיטמא לה וכדתניא בתוספתא דמכלתין פ"ב (ה"ג) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הרי הוא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה (לפנינו אינו מטמא לה ועיין להלן). ויש לומר דמדאורייתא אינו מטמא לה אלא כיון שהבעל יורש, עשאוה כמת מצוה. ודכותה אמרינן לקמן בפרק האשה רבה בתחלתו גבי מתניתין דאיתיה התם (פט, ב) דתנן מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה כו' רבי אליעזר אומר משתבעל ויורשה ומטמא לה. ואקשינן עלה והא הכא דמדאורייתא אבוה מטמא לה וכו', ופרקינן משום דהויא לה כמת מצוה, דכיון דלא ירית לה אב קריא ולא עני לה. ואינו מחוור כלל חדא דאם כן היכי משכחת לה דאיהו מיטמא לה הא כיון דירית לה כמת מצוה היא ומיטמא לה דבר תורה כי התם. ועוד דלא אמרו ההוא טעמא דקרי' ולא עני לה אלא בקטנה דאין נשואיה מן התורה אלא דרבנן, וכיון דאינו יורשה אלא מדרבנן, אם אתה אומר אינו מיטמא לה אתו קרובים לאמנועי ולומר אם נשואה היא יקבור, ואם לא יקבור אף לא יירש. ואי נמי בשניות מדברי סופרים, ומהאי טעמא נמי משום דאמרי קרובים כיון דמדאורייתא אשתו גמורה הוא לירש אותה וליטמא לה, אלא שאסורה מדבריהם או יאסרו אותה לגמרי ולא כאשתו לירושתה ולא יקבור או יקבור ויירש. אבל במי שאסורה דבר תורה אין קרובין מקפידין עליה, דהא ידעי דיורשה דבר תורה ואינו מטמא לה דבר תורה מדכתיב לה יטמא בעל בעמיו, והלכך קרוביו קוברין או אחרים קרובין. תדע דהא אח שיורש את אחותו בעולה, ואף על פי כן אינו מיטמא לה, ולא אמרינן בכי הא דתהוי כמת מצוה. ובתוספתא (שם) לא גרסינן גבי אלמנה לכהן גדול יורשה ומיטמא לה אלא יורשה ואינו מיטמא לה, וגבי שניות מדברי סופרים גרסינן (שם) יורשה ומיטמא לה. וכן מצאתיה במקצת הנוסחאות וזה כדברינו (ועיין להלן (יבמות פז, ב) ד"ה לא). והיא היא הברייתא שהביאו בגמרא לקמן בפרק יש מותרות בתחלתו (יבמות פה, א).

    ובנו הוא לכל דברהא דלא אמרינן הכא פשיטא כדקאמרינן גבי אחיו הוא לכל דבר (לעיל בעמ' א) משום דהתם אהא דדרשינן במסקנא עיין עליו קא סמיך כדכתיבנא לעיל (ד"ה פשיטא).

    גרסינן בירושלמי (פ"ב ה"ו) בנו הוא לכל דבר אפילו לפריה ורביה ולשניהלומר שאף על פי שנולד בעבירה גזרו ביה שניות, וקיים מצות פריה ורביה.

    הא דפשיטנא בנו ממזר מבן אין לו עיין עליופירוש, עיין עליו על כל בן שיהיה לו ואפילו בן פסול, ובספרי (כי תצא פי' רפח) דייק מהכא לבת שפוטרת את אשת אביה מן היבום, והכי תניא התם ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבת ובת הבת מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום. וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז"ל (בהלכות יבום) וזה לשונו ואי לאו דכתב רחמנא אין לו הוה אמינא דוקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורה, השתא דכתיב אין לו עיין עליו, לאתויי כל דשמיה זרע. ומנא לן דאפילו זרע פסול דתנן וכו' כי היכי דקא מייתי תנא זרע זרעיה מאין לו זרע פסול נמי מייתי ע"כ. ויש מי שאומר דבת לאו מדרשא דבן אין לו אתיא, דלא מרבינן מאין לו אלא זרעו של הנזכר בפסוק דהיינו זרעו של בן, וכדמשמע בפרק יש נוחלין (ב"ב קטו, ב) גבי ירושה, אלא בת מקל וחומר דבת הבן קא אתיא. וזה צריך תלמוד דהאי קל וחומר פריכא הוא ובת הבן דירושה תוכיח שיורשת בין הבנים מה שאין כן בבתו ממש. אלא דרשא דספרי דיקא טפי, ואינהו בקיאי מינן בה טפי.

    ורבנן אחותך היא מאי עבדי ליה מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מדין. פירוש, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו אנוסת אביו, דההוא קרא דערות אחותך בת אביך דמשמע מיניה אחותו אפילו מן האנוסה, לא שמעינן מיניה אלא אחותו מאביו שלא מאמו, או מאמו שלא מאביו, כדכתיב בת אביך או בת אמך. והא דכתיב בת אשת אביך, דמשמע מיניה בין שהיא אמו בין שאינה אמו, ההוא בנשואין הוא דכתיב, דהא כתיב אשת אביך, אבל באונסין לא שמענו, להכי כתיב אחותך היא, לחייבו על אחותו מאביו ואמו מן האונסין, דאם אינו ענין לנשואה דכתיב גבה, תנהו ענין לאנוסה. ואיכא למידק אם כן האי קרא דבת אשת אביך לגופיה אצטריך, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו נשואת אביו, דאי מקל וחומר הא אין מזהירין מן הדין, ואי מאחותך היא, הא מוקמת ליה לאחותו בת אביו ובת אמו אנוסה. ואי אמרת אי לאו אשת אביך מוקמינן האי אחותך היא לאחותו בת אביו ואמו נשואה, אם כן אחותו בת אביו ואמו אנוסה מנין. וכיון שכן בת אשת אביך מיצרך צריך, והיכי מייתר להו לרבנן לחייבו שתים, ולר' יוסי בר יהודה למידרש מיניה פרט לאחותו משפחה ונכרית. ותירץ הרב בעל ההלכות ז"ל (בהלכות עריות) דאיכא למימר אם כן לימא קרא אחותך מולדת אביך, בת אשת אביך למה לי, שמע מינה לרבנן לחייבו משום בת אשת אביו, ולר יוסי בר יהודה כדאית ליה. ויש לפרש דאדרבה אי לא כתב בת אשת אביך, האי אחותך היא דמייתר מוקמינן ליה בין באנוסה בין בנשואה, דהא לאו גבי נשואה ממש ולא גבי אנוסה ממש כתיב, דנימא אחותו מאביו ואמו נשואה דוקא או אנוסה דוקא דסתמא כתיב, אם כן בת אשת אביך מייתר למדרשיה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ויש מי שפירש (הרמב"ן) דכיון דגלי קרא אחותו בת אביו או בת אמו בלבד, בין מן האנוסין בין מן הנשואין, וריבה מאחותך היא אחותו משני צדדין, לעשותה כאחותו לכל דבר ריבה אותה בין מן הנשואה בין מן האנוסה. ולפיכך מייתר להו בת אשת אביך. ולהאי פירושא אפילו לא כתב רחמנא אחותך היא, נפקא לן אחותו מן האנוסה, מדרבינן אחותו משני צדדין בנשואה לעשותה כאחותו כדכתיב בת אשת אביך, ולא דייקא סוגיא הכי.

    ורבי יוסי בר יהודה אם כן ליכתביה רחמנא לאחותך הוא באידך קראפירוש, ודאי מאחותך היא שמעינן לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו מן האנוסין, דאם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לאנוסה, אלא מדכתביה רחמנא בהאי קרא ולא כתביה באידך קרא דרשינן ליה לגופיה, לומר דאף על אחותו שהיא לו בת אשת אביו אינו חייב אלא משום אחותו בלבד.

    הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואיןפירש"י ז"ל (בד"ה כאן באונסין) ומדבנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו, הלכך לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואינו מחוור דהא אין מזהירין מן הדין. ואם תאמר הא גלויי מלתא בעלמא הוא, אם כן לעיל דלכולי עלמא אצטריך אחותך היא לרבות אחותו בת אביו ובת אמו אף על פי שהיא בת אביו למה ליה, תיפוק ליה מהא דכיון דודאי בת אביו הוא אף לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואם תאמר שאני התם דמיעטה קרא מדכתיב אחותך בת אביך או בת אמך, דמשמע בת אביך שאינה בת אמך ולכך אצטריך לרבוייה בהדיא. אכתי לא ניחא, דהכא נמי אף על גב דבת אביו הוא ואחותו מיקריא, מכל מקום מיעטה קרא מעונשין משום דלאו בת אשת אביו היא, ואכתי מאי נפקא לן בהא מדרבא. ואם תאמר דהשתא לא אסתפק לן אלא בת אביו מאנוסתו אי מקריא אחותו או לאו, דכיון דכתיב בת אשת אביך אחותך היא, דלמא גלי לן קרא דבת אשת אביו קרויה אחות, אבל מן האונסין אינה קרויה בת אביו ואינה אחותו, וכאחותו מן השפחה ומן הנכרית היא, ושתיהן מיעט הכתוב מבת אשת אביך. אבל אלו היתה אחותו מן האונסין אף הוא מוזהר עליה. והלכך כיון דשמעינן מדרבא דבתו מן האונסין בתו היא, אם כן אי אפשר למעטה מבת אשת אביך, דאף היא בת אביו היא ואחותו מקריא, ודינא הוא לחייבו עליה משום אחותו. אכתי קשיא דאם כן קרא דערות אחיך בת אביך או בת אמך למה לי. ומשום הכי מסתבר ליה דהכי פירושו, כיון דאשכחן דרבי רחמנא שארו מאנוסה ובתו מקריא, אם כן מקרא גופיה דערות אחותך בת אביך נפקא, דההוא בת אביך סתמא כתיב. ואי משום אשת אביך ההוא איכא לאוקמי למעוטי שפחה ונכרית. והשתא לאו עיקרי דמילתא מדרבא שמעינן אלא אקרא דערות אחותך בת אביך סמכינן, והא דרבא גלויי בלחוד הוא דמגלה אקרא דערות אחותך בת אביך דמיירי באחותו מן האונסין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 22b

    Yevamot 22b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 433 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מיזקק נמי זקיק לאשת אחיו ליבום שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה זקוקה לחליצה:

    וליטמא לו אם כהן הוא ולו אח ממזר מיטמא לו:

    כי אם לשארו זו אשתו:

    לאפוקי קיימא הלכך לאו אשתו היא:

    עובדת כוכבים לקמן מפרש בשמעתין מכי יסיר את בנך מאחרי:

    האשה וילדיה בשפחה כתיב:

    ובן אין לו מצי למכתב ובן אן לו כדאמרינן בקדושין (דף ד.) אן כסף וכמו מאן יבמי (דברים כ״ה:ז׳) מאן בלעם (במדבר כ״ב:י״ד) ולהכי כתב אין למידרש עיין עליו דאם יש לו בן בעולם פוטר:

    בעושה מעשה עמך והאי אביו לאו עושה מעשה עמך הוא שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 22b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא הכא לא פריך פשיטא דבנו הוא כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא אלא אדרבה בעי מאי טעמא והיינו משום דשני לעיל נילף אחוה אחוה מבני יעקב כו' ולהכי בעי מאי טעמא לא ילפינן מבני יעקב דלא זקוקה ואם כן מיפטר נמי לא ליפטר:

    בן אין לו עיין עליו אע"ג דסתם אח ובן הוי אפילו ממזר כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא והכא נמי לא איצטריך ובן אין לו עיין עליו אלא משום דלא נילף מבני יעקב [והא דאיצטריך וזרע אין לה עיין עלה היינו משום] דסתם זרע לא הוי אלא זרע כשר כדאמר בריש קדושין (דף ד.) אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ולענין בני בנים הוי איפכא דזרע משמע אפי' בני בנים כדמשמע נמי התם דקאמר זרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים ובן לא משמע אלא בן לבדו כדאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קטו. ושם) אין לי אלא בן ובן הבן ובת הבן בן בת הבן מנין ונראה לר"י דמעיין עליו דהכא גבי יבום אין לדרוש בן הבת ובת הבן [שיפטור מן היבום כיון דאפקינן לאתויי ממזר ולהכי איצטריך לאתויי בן הבן ובת הבן לענין נחלה ולא בעי למילף מדלענין יבום בן ובן הבן כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו כדאמר התם (שם דף קט. ושם) גבי בת וא"ת ונדרוש איפכא גבי נחלה לאתויי ממזר ומאין לו דגבי יבום נדרוש בן הבן וי"ל דגבי נחלה א"צ לאתויי ממזר דלכל מילי בנו הוא אלא דלענין יבום הוה ס"ד למילף מבני יעקב ולהכי ע"כ ההוא דנחלה אתא לרבות בן הבן והא דפשיט ליה ביש נוחלין דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו נראה לר"י דנפקא לן מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי א"נ דבת וממזר שקולים ובת נמי נפקא מעיין עליו דהכא ומיהו קשה לר"י דהיכי נוכל לומר דשקולים הם בת וממזר הא כיון דמצינו לאוקומי עיין עליו בבת מהיכי תיתי לאוקומי אף בממזר כיון דמאחוה אחוה משמע למעוטי ממזר וי"ל כיון דאחוה אחוה איצטריך לדרשא אחריתי לית לן למעוטי מיניה ממזר לענין יבום כיון דלכל מילי חשיב בן ואח ולגבי יבום נמי מצי לרבויי בהדיא בת מעיין עליו הלכך אע"ג דאיצטריך לרבויי בת לא נניח בשביל כך מלרבויי ממזר תדע דהא ריש לקיש דריש לה בריש החולץ (לקמן יבמות לה: ושם) למילתא אחריתי ואפ"ה מרבינן מיניה ממזר:

    כשעשה תשובה והא דאמר בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פה: ושם) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית כו' התם כשעשה תשובה וא"ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר ויש לומר דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נדוי אף על פי שעשה תשובה חייב ולא מיפטר:

    Tosafot on Yevamot 22b · Sefaria

    Rashba

    הא כיצד מימטא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה וקשיא לי והא אלמנה לכהן גדול דפסולה לו ומיטמא לה וכדתניא בתוספתא דמכלתין פ"ב (ה"ג) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הרי הוא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה (לפנינו אינו מטמא לה ועיין להלן). ויש לומר דמדאורייתא אינו מטמא לה אלא כיון שהבעל יורש, עשאוה כמת מצוה. ודכותה אמרינן לקמן בפרק האשה רבה בתחלתו גבי מתניתין דאיתיה התם (פט, ב) דתנן מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה כו' רבי אליעזר אומר משתבעל ויורשה ומטמא לה. ואקשינן עלה והא הכא דמדאורייתא אבוה מטמא לה וכו', ופרקינן משום דהויא לה כמת מצוה, דכיון דלא ירית לה אב קריא ולא עני לה. ואינו מחוור כלל חדא דאם כן היכי משכחת לה דאיהו מיטמא לה הא כיון דירית לה כמת מצוה היא ומיטמא לה דבר תורה כי התם. ועוד דלא אמרו ההוא טעמא דקרי' ולא עני לה אלא בקטנה דאין נשואיה מן התורה אלא דרבנן, וכיון דאינו יורשה אלא מדרבנן, אם אתה אומר אינו מיטמא לה אתו קרובים לאמנועי ולומר אם נשואה היא יקבור, ואם לא יקבור אף לא יירש. ואי נמי בשניות מדברי סופרים, ומהאי טעמא נמי משום דאמרי קרובים כיון דמדאורייתא אשתו גמורה הוא לירש אותה וליטמא לה, אלא שאסורה מדבריהם או יאסרו אותה לגמרי ולא כאשתו לירושתה ולא יקבור או יקבור ויירש. אבל במי שאסורה דבר תורה אין קרובין מקפידין עליה, דהא ידעי דיורשה דבר תורה ואינו מטמא לה דבר תורה מדכתיב לה יטמא בעל בעמיו, והלכך קרוביו קוברין או אחרים קרובין. תדע דהא אח שיורש את אחותו בעולה, ואף על פי כן אינו מיטמא לה, ולא אמרינן בכי הא דתהוי כמת מצוה. ובתוספתא (שם) לא גרסינן גבי אלמנה לכהן גדול יורשה ומיטמא לה אלא יורשה ואינו מיטמא לה, וגבי שניות מדברי סופרים גרסינן (שם) יורשה ומיטמא לה. וכן מצאתיה במקצת הנוסחאות וזה כדברינו (ועיין להלן (יבמות פז, ב) ד"ה לא). והיא היא הברייתא שהביאו בגמרא לקמן בפרק יש מותרות בתחלתו (יבמות פה, א).

    ובנו הוא לכל דבר הא דלא אמרינן הכא פשיטא כדקאמרינן גבי אחיו הוא לכל דבר (לעיל בעמ' א) משום דהתם אהא דדרשינן במסקנא עיין עליו קא סמיך כדכתיבנא לעיל (ד"ה פשיטא).

    גרסינן בירושלמי (פ"ב ה"ו) בנו הוא לכל דבר אפילו לפריה ורביה ולשניה לומר שאף על פי שנולד בעבירה גזרו ביה שניות, וקיים מצות פריה ורביה.

    הא דפשיטנא בנו ממזר מבן אין לו עיין עליו פירוש, עיין עליו על כל בן שיהיה לו ואפילו בן פסול, ובספרי (כי תצא פי' רפח) דייק מהכא לבת שפוטרת את אשת אביה מן היבום, והכי תניא התם ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבת ובת הבת מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום. וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז"ל (בהלכות יבום) וזה לשונו ואי לאו דכתב רחמנא אין לו הוה אמינא דוקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורה, השתא דכתיב אין לו עיין עליו, לאתויי כל דשמיה זרע. ומנא לן דאפילו זרע פסול דתנן וכו' כי היכי דקא מייתי תנא זרע זרעיה מאין לו זרע פסול נמי מייתי ע"כ. ויש מי שאומר דבת לאו מדרשא דבן אין לו אתיא, דלא מרבינן מאין לו אלא זרעו של הנזכר בפסוק דהיינו זרעו של בן, וכדמשמע בפרק יש נוחלין (ב"ב קטו, ב) גבי ירושה, אלא בת מקל וחומר דבת הבן קא אתיא. וזה צריך תלמוד דהאי קל וחומר פריכא הוא ובת הבן דירושה תוכיח שיורשת בין הבנים מה שאין כן בבתו ממש. אלא דרשא דספרי דיקא טפי, ואינהו בקיאי מינן בה טפי.

    ורבנן אחותך היא מאי עבדי ליה מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מדין. פירוש, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו אנוסת אביו, דההוא קרא דערות אחותך בת אביך דמשמע מיניה אחותו אפילו מן האנוסה, לא שמעינן מיניה אלא אחותו מאביו שלא מאמו, או מאמו שלא מאביו, כדכתיב בת אביך או בת אמך. והא דכתיב בת אשת אביך, דמשמע מיניה בין שהיא אמו בין שאינה אמו, ההוא בנשואין הוא דכתיב, דהא כתיב אשת אביך, אבל באונסין לא שמענו, להכי כתיב אחותך היא, לחייבו על אחותו מאביו ואמו מן האונסין, דאם אינו ענין לנשואה דכתיב גבה, תנהו ענין לאנוסה. ואיכא למידק אם כן האי קרא דבת אשת אביך לגופיה אצטריך, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו נשואת אביו, דאי מקל וחומר הא אין מזהירין מן הדין, ואי מאחותך היא, הא מוקמת ליה לאחותו בת אביו ובת אמו אנוסה. ואי אמרת אי לאו אשת אביך מוקמינן האי אחותך היא לאחותו בת אביו ואמו נשואה, אם כן אחותו בת אביו ואמו אנוסה מנין. וכיון שכן בת אשת אביך מיצרך צריך, והיכי מייתר להו לרבנן לחייבו שתים, ולר' יוסי בר יהודה למידרש מיניה פרט לאחותו משפחה ונכרית. ותירץ הרב בעל ההלכות ז"ל (בהלכות עריות) דאיכא למימר אם כן לימא קרא אחותך מולדת אביך, בת אשת אביך למה לי, שמע מינה לרבנן לחייבו משום בת אשת אביו, ולר יוסי בר יהודה כדאית ליה. ויש לפרש דאדרבה אי לא כתב בת אשת אביך, האי אחותך היא דמייתר מוקמינן ליה בין באנוסה בין בנשואה, דהא לאו גבי נשואה ממש ולא גבי אנוסה ממש כתיב, דנימא אחותו מאביו ואמו נשואה דוקא או אנוסה דוקא דסתמא כתיב, אם כן בת אשת אביך מייתר למדרשיה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ויש מי שפירש (הרמב"ן) דכיון דגלי קרא אחותו בת אביו או בת אמו בלבד, בין מן האנוסין בין מן הנשואין, וריבה מאחותך היא אחותו משני צדדין, לעשותה כאחותו לכל דבר ריבה אותה בין מן הנשואה בין מן האנוסה. ולפיכך מייתר להו בת אשת אביך. ולהאי פירושא אפילו לא כתב רחמנא אחותך היא, נפקא לן אחותו מן האנוסה, מדרבינן אחותו משני צדדין בנשואה לעשותה כאחותו כדכתיב בת אשת אביך, ולא דייקא סוגיא הכי.

    ורבי יוסי בר יהודה אם כן ליכתביה רחמנא לאחותך הוא באידך קרא פירוש, ודאי מאחותך היא שמעינן לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו מן האנוסין, דאם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לאנוסה, אלא מדכתביה רחמנא בהאי קרא ולא כתביה באידך קרא דרשינן ליה לגופיה, לומר דאף על אחותו שהיא לו בת אשת אביו אינו חייב אלא משום אחותו בלבד.

    הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין פירש"י ז"ל (בד"ה כאן באונסין) ומדבנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו, הלכך לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואינו מחוור דהא אין מזהירין מן הדין. ואם תאמר הא גלויי מלתא בעלמא הוא, אם כן לעיל דלכולי עלמא אצטריך אחותך היא לרבות אחותו בת אביו ובת אמו אף על פי שהיא בת אביו למה ליה, תיפוק ליה מהא דכיון דודאי בת אביו הוא אף לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואם תאמר שאני התם דמיעטה קרא מדכתיב אחותך בת אביך או בת אמך, דמשמע בת אביך שאינה בת אמך ולכך אצטריך לרבוייה בהדיא. אכתי לא ניחא, דהכא נמי אף על גב דבת אביו הוא ואחותו מיקריא, מכל מקום מיעטה קרא מעונשין משום דלאו בת אשת אביו היא, ואכתי מאי נפקא לן בהא מדרבא. ואם תאמר דהשתא לא אסתפק לן אלא בת אביו מאנוסתו אי מקריא אחותו או לאו, דכיון דכתיב בת אשת אביך אחותך היא, דלמא גלי לן קרא דבת אשת אביו קרויה אחות, אבל מן האונסין אינה קרויה בת אביו ואינה אחותו, וכאחותו מן השפחה ומן הנכרית היא, ושתיהן מיעט הכתוב מבת אשת אביך. אבל אלו היתה אחותו מן האונסין אף הוא מוזהר עליה. והלכך כיון דשמעינן מדרבא דבתו מן האונסין בתו היא, אם כן אי אפשר למעטה מבת אשת אביך, דאף היא בת אביו היא ואחותו מקריא, ודינא הוא לחייבו עליה משום אחותו. אכתי קשיא דאם כן קרא דערות אחיך בת אביך או בת אמך למה לי. ומשום הכי מסתבר ליה דהכי פירושו, כיון דאשכחן דרבי רחמנא שארו מאנוסה ובתו מקריא, אם כן מקרא גופיה דערות אחותך בת אביך נפקא, דההוא בת אביך סתמא כתיב. ואי משום אשת אביך ההוא איכא לאוקמי למעוטי שפחה ונכרית. והשתא לאו עיקרי דמילתא מדרבא שמעינן אלא אקרא דערות אחותך בת אביך סמכינן, והא דרבא גלויי בלחוד הוא דמגלה אקרא דערות אחותך בת אביך דמיירי באחותו מן האונסין.

    Rashba on Yevamot 22b · Sefaria

    Ritva

    ואין מטמא לאשתו פסולה וק"ל הא דתניא בתוספת' דמכילתי' אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירו' ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה:

    ויש מתרצי' דההיא מדרבנן דאמור שיהא מטמא לה כיון דיורשה דעשאו כמת מצוה וכדאמרי' גבי אשת קטן דיורש' ומטמא לה שעשאוה כמה מצוה וכדאית' בפ' האשה רבה וכן אמר גבי שניות מדברי סופרים ויש מרז"ל מקשי' על זה שאין הנדון דומה לראיה שגבי קטן כיון דמדאורייתא קרובין ירתי לה ורבנן אמר דירית לה הבעל לא בעו קרובי' להטפל בקבורתה מימר אמרי בעל ירית בעל קביר והויא כמת מצוה ובשניו' מדאורית' אשתו היא וראוי גם להטמ' לה וכיון דלא בעו קרובי' שירש הבעל ויקברו הם אבל כל היכא דמדאוריתא ירית ומדאוריית' אסור לא יטמא לה קפדי קרובים והעולם ומטפלים בקבורתה כמו שמטפלים בקרובי כהן שהוא יורשה ואינו מטמא להם כגון אחותו בעולה ודודו ובן דודו וכיוצא ולא והנכון דבתוספתא ה"ג ויורש' ואינו מטמא לה והתם לאפוקי קאי פי' בהן קרי' בה שארו מאי טעמא ובן אין לו עיין עליו:

    ויש מקשי' אמאי לא אמרי' הכא פשיטא כדאמ' לעיל ולפום פי' קמא דפריש לעיל איכא נמי למיקשי הכי דהא פשיטות' דהתם מהכא נפקא לן ולא קו' דהא פי' תלמודא לעיל דאחיו ממזר דינא הוא שלא יהא זוקק משום דגמרי אחוה מבני יעקב אי לאו משום דגמר מן הדין דפטור וכיון דתנא עלה תנא על האח הלמד שהוא זוקק צריך הוא למיתני נמי הבן המלמד דפטר וכל שכן לאידך פירוש דפריש לעיל דאנן מההוא מתניתין דקדושי' הוה ס"ד דאחיו הוא ואתיא בתר הכי למימר דאדרבה נילף אחוה אחוה מבני יעקב ופרקינן דאי הכי נמי דגמרי' מבן דפטר וכיון דכן צריכין אנו להביא ראיה על הבן דאי לא נימא דגמרי' אחוה מבני יעקב וליגמר בן מאח דכיון דאח לא זקיק בן נמי לא פטר ולהכי לא אמרי' פשיט' אלא דשייליה מ"ט דכתב ובן אין לא עיין עליו פי' וכיון דר' רחמנא בן פסול דפטר הא עדיפ' דניגמר אח מבן מדגמר אחוה אחוה מבני יעקב כיון דההי' ג"ש איכא לאוקמי במילתא אחריתי למעוטי אחין מן האם וק"ל דהכא דרשי' ובן אין לו עיין עליו לרבות בנו ממז' ואלו אנן צריכינן לרבות בן הבת ובת הבן כדדרשי' גבי נחלה בפ' יש נוחלין וכדרשינן נמי בספר' אהכ' גבי ייבום. תו ק"ל דהתם בסיפר' דרשי' מבן אין לו אפי' בתו של' ואלו לענין נחלה לא דרשי' מינה אלא זרע של בן ויש מתרצי' על הקושי' הראשונ' דבן אין לו תרתי שמע מינה ואינו מחוור דהא בפ"ק דקדושי' גבי וזרע אין לה דרשי' מינה זרע פסול ופרכי' והא אפיקת' לזרע זרעה ופרקינן זרע זרעה לא אצטרי' קרא בני בנים הרי הם כבנים ולא אמרי' ש"מ תרתי ויש מתרצי' דהכא לא צריך קרא לבן פסול דהא פשיט' דכל שיש קדושי' הולד' ימותו כדפריש במ' קדושי' מקראי וסתם בן אפי' פסול במשמ' וזרע הוא דלא משמע אלא זרע כשר וכי איצטריך קרא לבני בנים כדרשינן בירוש' והכא אסמכיה לקרא ולאו דוקא ומאי דאמרי' שהבת פוטרת לייבו' היינו מק"ו דבת הבן וכדפריש ביש נוחלי' ולפום מאי דכתיבת לעיל גם זה אינו מחוור בעיני דודאי הכא אצטריך קרא לרבות בן פסול כי היכי דלא נגמר אחוה אחוה מבני יעקב ולילף בן מאח והנכון בעיני יותר דהכא לא מצריך קרא אלא לבן פסול מטעמא דאמרן אבל בני בנים הרי הם כבני' ולענין ירושה אצטריך קרא לבני בנים להקדים לבנות אבל הכא לענין ייבו' דאמ' קרא ולא ימחה שמו מישראל פשיטא דכל היכא דאיכא שום זרע אין שמו מחוי ומהאי טעמא נמי נפקא לן דלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו דלענין נחל' הוא דחדית רחמנא ומשום דאמרה בת הבן אנא במקום אב קאמינ' ואקדי' לבת כמותו אבל לענין ייבום פשיטא דכל זרע שיש לו משום צד דכי הדדי' נינהו ותנא דסיפא אסמוכי לבת ולבני בנים אקרא דאם אין לו ולאו דנפקא ליה מהאי קרא:

    תנו רבנן הבא על אחותו והיא לו בת אשת אביו פי' שהיא בת אביו מן הנשואין בין שהיא מאמו או מאשה אחר' לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו דאף על גב דאתי בקל וחומר אין מזהירים מן הדין ופריש רש"י זכרונו לברכה דלאחותו בת אביו ובת אמו מארוסתו הוא דאיצטריך קרא דאלו מן הנשואין מבת אשת אביך מולדת בית נפקא ובת אשת אביך בין שהיא אמו בין שהיא אשה אחרת משמע והקשו עליו דא"כ האי בת אשת אביך אצטריך לאחותו בת אביו ואמו מן הנשואים והיכי מייתיר לרבנן ולר' יוסף וכו' וי"ל דהכי קאמר דאי לאו דכתב רחמנ' אחותך היא הוה פטרינן אחותו בת אביו ואמו מן הארוסי' ומוקמי' בת אשת אביו לאחותו בת אביו ואמו מן הנשואין ולא מייתר לדרשא אחרינא ומיהו בתר דכתב רחמנא אחותך היא לרבות אחותו שהיא בת אביו ובת אמו בין מן הנשואים ובין מן הארוסי' משמע כדדרשינן גבי אחותך בת אביך או בת אמך וכדפרש"י ז"ל לעיל הילכך אייתר לה בת אשת אביך לרבנן לחייבו שתים ולר"י למעט שפחה ובת עכו"מז ויש בזה הרבה פי' וזהו הנכון יותר בעיני בשיטת מהר"א הלוי ז"ל והר"ם ורבו הרמב"ן ז"ל:

    מדרבא נפקא דרבא רמי פרש"י ז"ל י"מ דלענין בן חשוב בנו מן הארוסי' ה"ה לגבי אחוה ואינו מחוור כל הצריך דאנן נמי שפיר ידעי' דאחיו הוא לכל דבר אלא דאמרי' דלגבי ערות אחותו אתא קרא ומעטי' כדכתב בת אשת אביך לפי' פי' ה"ק דכיון דהכא כתב רחמנא ערות אחותך בת אביך הא ודאי כל דאשכחן דנקרא בת אביו בכלל ונוקים מיעוטא דבת אשת אביך לילד שפחה ועכומ"ז ולמאי דהוה ס"ד השתא דאינו חייב על אחותו מארוסתו היינו משום דנוקים קרא דאחותך בת אביך או בת אמך ואידך דאחות' היא שאחותו מן הנשוא' דוקא והא דקמ"ל שאין מזהירין מן הדין יש מקשי' א"כ היאך לוקים על בהמה שאין לה סימני' טהרה דהא לא כתיב בה לאו אלא דאתא בק"ו ומתרצי' דכיון דכתב בה לאו הבא מכלל עשה מאותו תאכלו דכתב בבהמה טהורה שפיר מזהירין מן הדין:

    Ritva on Yevamot 22b · Sefaria

    Meiri

    זה שכתבנו שאין הכהן מיטמא לאשתו פסולה אנו מפרשין אותה אף על אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט ומכל מקום בברייתא במסכתא זו אמרו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה כו' הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות כו' וזכאי במציאתה כו' ויורשה ומיטמא לה ויש מתרצין שכל עיקר מה שתקנו ליטמא כהן לאשתו הוא מפני שעשאוה כמת מצוה הואיל והוא יורשה שאף הקרובים אומרים הוא יורש ואנו נקבור שכם נסיב מגבאי גזר ואם כן אף בזו הואיל ויורשה מיטמא לה ואינו נראה שאם כן אף בשאר הנשים הפסולות לו נאמר כן ועוד שלא נאמר ענין זה אלא בנשואי קטנה שאינם מן התורה ואינו יורשה אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר במסכתא זו לקמן פ"ט ב' ומפני שהקרובים אומרים אם נשואיו נשואין יקבור אם אין נשואיו נשואין לא יירש וכן בשניות שמדברי סופרים שאף הקרובים אומרים אחר שמן התורה נשואה גמורה או יאסרוה שלא לירש או יתירוה לקבור אבל בכל שפסולה דבר תורה אין הקרובים אומרים כן יודעים הם שיורש הוא מן התורה ושאינו מיטמא לה ואין נמנעים שאף לכשרה אינו מיטמא לה אלא מדברי סופרים והילכך הדרא קושיין ומתוך כך יש שאין גורסין בבריתא ומיטמא לה אלא יורשה ואינו מיטמא לה ובשניות הם גורסין יורשה ומיטמא לה וכן עיקר:

    זה שפירשנו שכל זרע פוטר את אשת אביו מיבום ואפילו זרע פסול כך הדין והענין שהבת פוטרת וכן בן הבן ובת הבן ובת הבת אפילו כמה דורות כל שיש ממנו בעולם שום זרע שהכל בכלל אין לו עיין עליו וכן בן משומד פוטר שמכל מקום ישראל הוא:

    הבא על אחותו והיא בת אשת אב שאינה אמו חייב עליה משום אחותו ומשום בת אשת אב ר"ל שעבר על שני לאוין ואם שגג חייב עליה שני חטאות שהרי אמרה תורה ערות אחותך בת אביך או בת אמר ערות בת אשת אביך למה לי לחייבו שתים וכבר נתגלגל לנו בפרק ראשון ב' ב' שאחותו בת אביו ובת אמו לא הוזכרה בתורה ואע"פ שקל וחומר הוא אם בת אביו או בת אמו חייב בת אביו ובת אמו לא כל שכן מכל מקום אין מזהירין מן הדין אלא אחותך היא בא ללמד עליה:

    יש שואלין אחר שאין מזהירין מן הדין בהמה וחיה בלא סימן טהרה שאמרו בתורת כהנים שמיני פרשה ב' פ"ג שלא הוזכר עליהן לא תעשה אלא שלמדנוה בקל וחומר מחזיר וגמל היאך לוקין עליהן ופירשו שמאחר שהזכיר בטהורה אותה תאכלו כלומר ולא אחרת אין זה אלא גלויי מילתא בעלמא ר"ל שגלה על האחרות שהן בלא תעשה:

    אחותו שחייבנו עליה לא סוף דבר באחות מן הנשואין אלא אף באחות מן האונסין וכן לא סוף דבר בכשרה אלא אף בפסולה אפילו באה מחייבי לאוין אפילו מחייבי כריתות וכן בכל צד אחוה שבה חוץ מאחותו הבאה משפחה ונכרית שאין לו בה שום אחוה כמו שביארנו וכבר ביארנו בשפחה שפירושה שהוטבלה לשם עבדות וכמו שאמרו בסוגיא זו כ"ג א' עליה דשייכא במצות שאם לא כן הרי היא בכלל נכרית:

    Meiri on Yevamot 22b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בן אין לו עיין עליו כו' ולהכי ע"כ ההוא דנחלה אתי לרבות בן הבן והא כו' עכ"ל וגבי יבום דפוטר בן הבן ילפינן ליה מנחלה כ"כ התוספות בפ' יש נוחלין לשיטת ר"י ע"ש וכ"כ הרא"ש בשמעתין:

    גמ' ור"י ב"י האי בת אשת אביך מאי עביד ליה כו' פי' ולא לכתוב נמי היא כיון דלא הוה כתיב בת אשת אביך לא איצטריך לן נמי למעט דלא לחייב משום בת אשת אביו ומיהו אחותך ליכתוב באידך קרא לחייב על בת אביו ואמו:

    Chidushei Halachot on Yevamot 22b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מ"ט אמר קרא האשה וילדיה לקמן עח ע"א:

    תוס' ד"ה בן אין לו וכו' אפילו בני בנים כדמשמע נמי התם עיין סנהדרין פד ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 22b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 22, Amud Bet, about 433 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “מיזקק נמי זקיק.…”

    2. Segment 29 words

      Opens “ואחיו הוא לכל דבר. למאי הלכתא? ליורשו…”

    3. Segment 345 words

      Opens “פשיטא, אחיו הוא! סד"א הואיל וכתיב: (ויקרא…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ה"נ מטמא הוא לאח כשר, ואין מטמא…”

    5. Segment 520 words

      Opens “חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה…”

    6. Segment 628 words

      Opens “מי שיש לו בן מ"מ פוטר וכו'.…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 716 words

      Opens “וחייב על מכתו. אמאי? קרי כאן: (שמות…”

    8. Segment 812 words

      Opens “כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא: בעושה…”

      Named: רב פנחס, רב פפא.

    9. Segment 930 words

      Opens “והאי בר תשובה הוא? והתנן: שמעון בן…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “תנו רבנן: הבא על אחותו, והיא בת…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1134 words

      Opens “מאי טעמייהו דרבנן? אמרי, מכדי כתיב: (ויקרא…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “ורבי יוסי בר' יהודה, אמר קרא: ״אחותך…”

      Named: רבי יוסי.

    13. Segment 1321 words

      Opens “ורבנן, האי ״אחותך היא״ מאי עבדי ליה?…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “ורבי יוסי בר' יהודה: אם כן, לכתוב…”

      Named: רבי יוסי.

    15. Segment 1515 words

      Opens “ורבנן: אף על גב דכתיב ״אחותך״, איצטריך…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “וכ"ת ״אחותך״ דכתב רחמנא למה לי? מילתא…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “ורבי יוסי בר' יהודה: אם כן, ליכתביה…”

      Named: רבי יוסי.

    18. Segment 1828 words

      Opens “ור' יוסי בר' יהודה, האי ״בת אשת…”

    19. Segment 199 words

      Opens “ואימא: פרט לאחותו מאנוסה? ההיא לא מצית…”

      Named: רבא.

    20. Segment 2039 words

      Opens “דרבא רמי, כתיב: (ויקרא יח, י) ״ערות…”

      Named: רבא.

    21. Segment 214 words

      Opens “כאן באונסין, כאן בנשואין.…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 22b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026