Talmud Builders

    Yevamot 111b

    Back to index

    English translation — Yevamot 111b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the yavam or his brother did not disqualify the first girl from staying married to him, as her levirate marriage was consummated. Likewise, if the two wives were two female deaf-mutes, the first wife may remain married to the yavam . Intercourse with the second wife, though prohibited, has no effect: If the marriage was of uncertain status, then either the levirate marriage was concluded when he engaged in intercourse with the first, or neither wife was really married to the first husband, and they are therefore not rival wives. If the initial marriage was partial, then since both wives have the same standing, the levirate marriage with the first wife fully realizes whatever degree of levirate marriage is available.

    2If one wife was a minor and the other a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the minor and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother engaged in intercourse with the deaf-mute, then the yavam or his brother disqualified the minor from staying married due to the Sages’ decree, lest it be confused with a situation where the intercourse with the deaf-mute was first.

    3If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, then the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. The marriage to the deaf-mute creates a partial acquisition that does not exempt the second wife from levirate marriage, as she, as a minor, has a different standing. Accordingly, intercourse with the second wife also creates a partial acquisition and thereby both women are prohibited to the yavam , as it is prohibited to consummate levirate marriage with more than one wife.

    4If one widow was halakhically competent and one widow was a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the halakhically competent woman and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother then engaged in intercourse with the deaf-mute, the yavam or his brother did not disqualify the halakhically competent woman from staying married. Since the yavam consummated the levirate marriage with her first, the levirate bond was entirely dissolved and the intercourse with the deaf-mute, though forbidden, had no effect.

    5If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the halakhically competent woman, or if his brother engaged in intercourse with the halakhically competent woman, the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. Consummation of the levirate marriage with the deaf-mute creates only a partial acquisition that does not fully dissolve the levirate bond.

    6If the deceased brother had two wives, an adult and a minor, and the yavam engaged in sexual intercourse with the adult, then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, the yavam or his brother did not disqualify the adult from staying married, as the consummation of the levirate marriage with the adult completely dissolves the levirate bond. If the yavam engaged in intercourse with the minor, and then engaged in intercourse with the adult, or if his brother engaged in intercourse with the adult, the yavam or his brother disqualified the minor from staying married. Rabbi Elazar says: The court instructs the minor to refuse him thereby annulling her marriage retroactively, and then the minor is permitted to marry any man.

    7GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and likewise the amora Rabbi Elazar ben Pedat said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Shammua, the tanna in the mishna.

    8The Gemara says: It is necessary to rule that the minor is instructed to refuse, thus annulling her original marriage, both in this case and in the earlier case ( Yevamot 109a) of an adult woman who becomes the yevama of her husband’s brother who is married to her minor sister. For if this halakhic ruling was stated only in that earlier case, I would have said: It was in that case that Shmuel stated the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, due to the fact that the yavam did not fulfill the mitzva of levirate marriage with the adult. In order for him to be permitted to do so, the Sages rule that the minor should be instructed to refuse him. But for this case, where the mitzva of levirate marriage is fulfilled, say that they must both be released with a bill of divorce.

    9And conversely, if the tanna teaches us the ruling only in this case, one would think: It is because the adult happened before him for levirate marriage, and since both the adult and the minor are equally candidates for levirate marriage, it makes sense to encourage the minor to refuse; however, in the other mishna, where the minor is already married to the yavam , making the adult yevama his wife’s sister who is forbidden to him, she should not be encouraged to refuse. Therefore, it was necessary to state, also in this case, that she is nevertheless encouraged to refuse.

    10MISHNA: If a minor yavam engaged in sexual intercourse with a minor yevama , they should grow up together, living as a married couple. He may not divorce her, as he is a minor. If he engaged in sexual intercourse with an adult yevama , she should raise him, i.e., they must stay married, as there is no way for him to divorce her until he reaches majority.

    11When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. If she said this after thirty days but he claimed that he had engaged in sexual intercourse, the court asks him to perform ḥalitza with her, as there are grounds to believe him. And when he admits that he did not engage in intercourse with her, even after twelve months, the court forces him to perform ḥalitza with her.

    12If a woman vows during her husband’s lifetime to derive no benefit from her yavam , the court forces him to perform ḥalitza with her as it is forbidden for her to engage in sexual intercourse with him to consummate the levirate marriage. If she vowed after the death of her husband to derive no benefit from her yavam , the court asks him to perform ḥalitza with her. And if she intended to do so, i.e., she had an ulterior motive of avoiding levirate marriage when she vowed, even if she made the vow during her husband’s lifetime, the court merely asks him to perform ḥalitza with her.

    13GEMARA: The mishna teaches that a minor yavam and minor yevama can consummate a levirate marriage and are permitted to live together. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir as it is taught in a baraita : A minor boy and a minor girl may not perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir prohibits this lest the boy turn out to be a eunuch or the girl turn out to be sexually underdeveloped. In such cases, the mitzva of levirate marriage would not apply, and the prohibition against marrying one’s brother’s wife would be in effect.

    14The Gemara responds: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. When Rabbi Meir said that minors may not enter into levirate marriage, he was referring to an adult yevama with a minor yavam or a minor yevama with an adult yavam . This is because for one of them it would be a forbidden sexual act, due to the uncertainty of the minor’s status. Since the minor may turn out to be permanently sexually underdeveloped, the adult is forbidden from having intercourse with him or her. But in the case of a minor yavam who has sexual intercourse with a minor yevama , where they are both similar to one another, as neither of them is obligated to perform mitzvot, Rabbi Meir did not state that it is forbidden for them to perform levirate marriage.

    15The Gemara asks: But it is taught in the mishna: If he, i.e., the minor yavam , engaged in sexual intercourse with an adult yevama , she should raise him, which contradicts the explication of Rabbi Meir’s opinion above. Rabbi Ḥanina Ḥoza’a said: It is different once he engaged in intercourse with her. Although at the outset Rabbi Meir prohibits consummation of the levirate marriage, once it has already taken place, it is preferable that she raise him. The Gemara asks: But it says that she should raise him, indicating that they are meant to live as a married couple, even though each and every sexual act is forbidden according to Rabbi Meir. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    16The Gemara asks: How can the minor enter into levirate marriage? The verse here reads: “And if the man does not wish to take his yevama , his yevama shall ascend to the gate to the Elders and say: My brother-in-law refused to establish a name for his brother in Israel; he did not wish to consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:7), and this minor is incapable of doing so, as he cannot sire children. Abaye said that the verse states: “Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5), to include anyone, even someone who cannot sire children.

    17Rava said: Even without this interpretation you still could not say that it is prohibited for a minor to enter into levirate marriage. Is there a case of levirate marriage where she is forbidden to him now, and after some time she becomes permitted? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: Any yevama to whom I cannot apply the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5) at the time she happens before him for levirate marriage, is considered as if she were the wife of a brother who has children, who is exempt from levirate marriage, and she is consequently forbidden to him forever? It must be the case that minors can perform levirate marriage. If it was forbidden, then they would be exempt from levirate marriage even after reaching the age of majority.

    18The Gemara asks: And say, indeed, a minor should be exempt from levirate marriage, and consequently forbidden from ever marrying his brother’s wife. The Gemara answers: The verse states: “If brothers dwell together” (Deuteronomy 25:5), indicating that this rule applies to all brothers who are alive simultaneously, even if the brother was only one day old.

    19§ The mishna states: When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that for up to thirty days a person can be presumed to restrain himself and resist engaging in sexual intercourse with a woman who lives with him?

    20Rabbi Yoḥanan said: It is the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita : A man may come to court to make a claim concerning virginity, i.e., that the woman he married was not a virgin, for thirty days after the marriage ceremony. Assuming that he makes the claim immediately following their first sexual act, his claim is credible if he makes it within the first thirty days; this is the statement of Rabbi Meir.

    21Rabbi Yosei says: If she was secluded with him after the wedding in a place suitable for sexual intercourse, a claim concerning virginity is only credible immediately. But if she was not secluded with him, they presumably did not engage in intercourse, and such a claim is credible even several years later.

    22Rabba said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Yosei states his opinion there only with regard to a virginity claim about one’s betrothed, to whom he is accustomed, and therefore less inhibited, but with regard to his brother’s wife, i.e., a widow,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' לא פסל את הראשונהשהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

    פסל את הקטנהמשום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:

    פסל את החרשתשמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

    רבי אלעזרה"ג במתני'. ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

    מלמדין את הקטנה שתמאן בוותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

    גמ' וכן א"ר אלעזרבן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

    וצריכאלשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

    דאי איתמר בקמייתאגבי אחיות (לעיל יבמות דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

    אבל בהא דאיקיים מצות ייבוםבשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט:

    ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיהלייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה:

    אבל אידךבההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:

    מתני' יגדלו זה עם זהואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

    היבמה שאמרה בתוך שלשים יוםשכנסה היבם:

    לא נבעלתי לוליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ' והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול:

    לאחר ל' יוםהוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל:

    בחיי בעלהולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה:

    גמ' לא חולצין ולא מייבמיןקטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה:

    ביאה דאיסוראקטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וה"נ שניהן לאו בני עונשין:

    ולבתר שעתאכשיגדלו:

    ואימא הכי נמילעולם אסורה לו:

    אפי' בן יום אחדישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר:

    טענת בתוליםלהפסיד כתובתה:

    כל שלשים יוםדיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

    נסתרה לאלתרהוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה:

    יבמות 111 עמוד ב

    1לא פסל את הראשונה, וכן ב' חרשות.

    2קטנה וחרשת. בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה.

    3בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת.

    4פקחת וחרשת. בא יבם על הפקחת, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפקחת.

    5בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת, או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת.

    6גדולה וקטנה. בא יבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה. בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה. ר' אלעזר אומר: מלמדין הקטנה שתמאן בו.

    Gemara

    7אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר. וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אלעזר.

    8וצריכא, דאי איתמר בהא קמייתא, בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר משום דלא קיים מצות ייבום, אבל בהא, דאיקיים מצות ייבום אימא תרוייהו לפקו בגט,׃

    9ואי אשמעינן בהא, משום דגדולה רמיא קמיה. אבל אידך לא. צריכא.

    Mishna

    10יבם קטן, שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה. בא על יבמה גדולה תגדלנו.

    11היבמה שאמרה בתוך שלשים יום ״לא נבעלתי״ כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ובזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.

    12הנודרת הנאה מיבמה, בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

    Gemara

    13לימא מתניתין דלא כרבי מאיר. דתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין, דברי רבי מאיר.

    14אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר' מאיר, גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא. אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו, לא אמר.

    15והא קתני: בא על יבמה גדולה תגדלנו! אמר רבי חנינא חוזאה: בא שאני. והא תגדלנו קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא! אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר.

    16קרי כאן (דברים כה, ז) ״להקים לאחיו שם״, והאי לאו בר הכי הוא! אמר אביי, אמר קרא: ״יבמה יבא עליה״ כל דהו.

    17רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת, מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה ״יבמה יבא עליה״ הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה.

    18ואימא הכי נמי! אמר קרא: ״(דברים כה״, ה) ״כי ישבו אחים יחדו״, אפילו בן יום אחד.

    19יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו'. מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?

    20אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא. דתניא: טענת בתולים כל שלשים יום, דברי רבי מאיר.

    21רבי יוסי אומר: נסתרה לאלתר, לא נסתרה אף לאחר כמה שנים.

    22רבה אמר: אפי' תימא ר' יוסי. עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא בארוסתו דגיס בה. אבל אשת אחיו׃

    Tosafot

    לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ להואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:

    לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ להולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה (נדרים דף עד.) ומייתי לה בפ' ארבעה אחין (לעיל יבמות ד' כט:) סבירא ליה כמ"ד בכתובות (דף נט:) היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין:

    קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הואואע"פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל (לעיל יבמות דף עט:) סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע"פ (לעיל יבמות פ.) שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות:

    יבמה יבא עליה כל דהומדלא כתיב אחי המת יבא עליה:

    אמר קרא כי ישבו אחים יחדווממעטינן מיניה לעיל בפ"ב (יבמות דף יז: ושם) אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי' סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו:

    טענת בתולים כל שלשים יוםאפי' ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין:

    לא נסתרה אפי' אחר כמה שניםכלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתנן ר' (אליעזר) [אלעזר]אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בולמאן דאמר בריש פרקין (יבמות קז, ב) דממאנת בין למאמרו בין לזיקתו, הא בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולה מתניתין קאי, וכדקתני בכולן משום דכשממאנין את הקטנה אהני מיאונה לאכשורה לצרה ויתבא צרה תותיה לעולם. אבל למאן דאמר (לעיל יבמות קז, א) אינה ממאנת לזיקתו, לא קאי אקטנה וחרשת, דכי ממאנין את הקטנה מאי אהני לן, דהא מכל מקום הקטנה צריכה חליצה לזיקתה והיא אוסרת את החרשת, וכיון ששתיהן אוסרות זו את זו אף על פי שלא בא על אחת, מפני מה ממאנין את הקטנה ועוקרין את הביאה והזיקה עדיין במקומה עומדת. ואם תאמר כדי שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, כולי האי לא עבדינן שנמאן את הקטנה כדי להתיר את החרשת הזאת אחר מיתה. אלא ודאי לא קאי אכולה מתניתין אלא (ארישא) [צ״ל: אסיפא. ועיין רמב״ן] דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, וכיון דתרתי נינהו שייך בהו בכולן, ולמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחר על הקטנה, מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו, שהרי עקרה הזיקה במיאונה לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל. וקיימא לן כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו, וקיימא לן נמי כר' (אליעזר) [אלעזר] דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן כדאיפסיקא הלכתא בגמרא. וכן פסק הרב רבינו אלפסי ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם הלכה כח) בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין את הקטנה למאן בו והחרשת יוצאה בגט. וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה, ועוד שהוא ז״ל כתב (שם הלכה ל) גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור עד כאן. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונה דקטנה מתירה, מאי שנא גדולה, והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ״ע (עיין לחם משנה שם).

    רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורא ליה ולבתר שעה שריא לה. מדברי ר"ח ז"ל (עיין בפיר"ח סוף אוצה"ג עמ' שלב) נראה דהא דאמרינן קרי כאן להקים לאחיו שם לסיועיה לר"מ קאמר. והא דמקשה רבא נמי מי איכא מידי דהשתא אסורא ולבתר שעה שריא, לר"מ הוא דמקשינן ולאוקומי דברי חכמים. וזה לשונו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ דחייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים שם וליכא. וליתא להא דר' מאיר דקיימא לן כרב דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסירא, והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא ליה לכשתגדיל ע"כ. ואינו מחוור בעיני דהא טעמא דר' מאיר משום שמא ימצא סריס הוא, ואם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי. וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלי מלתא למפרע דלאו סריס הוא וראוי ליבום הוה והרי זה כשאר כל הנשים (לעיל יבמות מא, א) שאסורות להתיבם עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואפילו הכי קרינא בא יבמה יבא עליה. וטעמא כדאמרן דאיגלאי מלתא למפרע דראויה להתיבם הות. ואף על גב דהתם אלו אתו אליהו ואמר דלא מיעברא אין משגיחין ביה כדאיתא התם בפרק החולץ (יבמות מא, ב) משום דהא דלא משגיחינן ביה היינו טעמא משום דגזרינן אפילו בקטנה. ומיהו כל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגיחין ביה, דקרינן ביה יבמה יבא עליה. וגדולה מזו אמר ר"ל (לעיל יבמות לה, ב) דחולץ למעוברת לא שמא חליצה וביאת מעוברת לא הויא ביאה משום דכתיב ובין אין לו עיין עליו, ואפילו הכי בשהפילה או שנמצא ולד שאינו של קיימא חולצת או מתיבמת, ולא קרינא ביה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליה אם תלד בן קיימא אם לאו ושתמתין עד שתלד. ואפילו הכי כשילדה ולד שאינו של קיימא מותרת. ולא משום דאיגלי מלתא למפרע, דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה, דהא איגלי מלתא למפרע דראויה לחליצה הות וחליצתה כשרה. אלא טעמא דר"ל משום דאמרה תורה עיין עליה, לומר שלא תתיבם עד שתדע אם תלד בן קיימא אם לאו, ואפילו אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה, וכל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגחינן ביה. אלא מסתברא דאדרבנן דר' מאיר הוא דקיימינן ולא לר"מ כלל. והכי קאמר, לרבנן דמכשרי בקטן וקטנה תיפוק ליה משום דבעינן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הקמה הוא. ופרקינן משום דכתיב יבמה יבא עליה כל שהוא בא לכלל הקמה. ורבא [אמר] בלאו הכי נמי לא מצית אמרת דבעינן בר הקמה השתא, כיון דאתי לכלל הקמה דאי לא תימא הכי מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר דאתי לכלל הקמה. מכל מקום השתא מיהא לאו בר הקמה הוא ולבתר שעה שריא כנ"ל (ועיין לעיל (יבמות לו, א) ד"ה אמר רבא).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 111b

    Yevamot 111b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 452 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' לא פסל את הראשונה שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

    פסל את הקטנה משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:

    פסל את החרשת שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

    רבי אלעזר ה"ג במתני'. ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

    מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

    גמ' וכן א"ר אלעזר בן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

    וצריכא לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

    דאי איתמר בקמייתא גבי אחיות (לעיל יבמות דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 111b · Sefaria

    Tosafot

    לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה ואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:

    לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה ולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה (נדרים דף עד.) ומייתי לה בפ' ארבעה אחין (לעיל יבמות ד' כט:) סבירא ליה כמ"ד בכתובות (דף נט:) היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין:

    קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא ואע"פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל (לעיל יבמות דף עט:) סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע"פ (לעיל יבמות פ.) שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות:

    יבמה יבא עליה כל דהו מדלא כתיב אחי המת יבא עליה:

    אמר קרא כי ישבו אחים יחדו וממעטינן מיניה לעיל בפ"ב (יבמות דף יז: ושם) אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי' סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו:

    טענת בתולים כל שלשים יום אפי' ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין:

    לא נסתרה אפי' אחר כמה שנים כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר:

    Tosafot on Yevamot 111b · Sefaria

    Rashba

    הא דתנן ר' (אליעזר) [אלעזר]אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו למאן דאמר בריש פרקין (יבמות קז, ב) דממאנת בין למאמרו בין לזיקתו, הא בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולה מתניתין קאי, וכדקתני בכולן משום דכשממאנין את הקטנה אהני מיאונה לאכשורה לצרה ויתבא צרה תותיה לעולם. אבל למאן דאמר (לעיל יבמות קז, א) אינה ממאנת לזיקתו, לא קאי אקטנה וחרשת, דכי ממאנין את הקטנה מאי אהני לן, דהא מכל מקום הקטנה צריכה חליצה לזיקתה והיא אוסרת את החרשת, וכיון ששתיהן אוסרות זו את זו אף על פי שלא בא על אחת, מפני מה ממאנין את הקטנה ועוקרין את הביאה והזיקה עדיין במקומה עומדת. ואם תאמר כדי שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, כולי האי לא עבדינן שנמאן את הקטנה כדי להתיר את החרשת הזאת אחר מיתה. אלא ודאי לא קאי אכולה מתניתין אלא (ארישא) [צ״ל: אסיפא. ועיין רמב״ן] דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, וכיון דתרתי נינהו שייך בהו בכולן, ולמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחר על הקטנה, מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו, שהרי עקרה הזיקה במיאונה לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל. וקיימא לן כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו, וקיימא לן נמי כר' (אליעזר) [אלעזר] דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן כדאיפסיקא הלכתא בגמרא. וכן פסק הרב רבינו אלפסי ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם הלכה כח) בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין את הקטנה למאן בו והחרשת יוצאה בגט. וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה, ועוד שהוא ז״ל כתב (שם הלכה ל) גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור עד כאן. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונה דקטנה מתירה, מאי שנא גדולה, והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ״ע (עיין לחם משנה שם).

    רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורא ליה ולבתר שעה שריא לה. מדברי ר"ח ז"ל (עיין בפיר"ח סוף אוצה"ג עמ' שלב) נראה דהא דאמרינן קרי כאן להקים לאחיו שם לסיועיה לר"מ קאמר. והא דמקשה רבא נמי מי איכא מידי דהשתא אסורא ולבתר שעה שריא, לר"מ הוא דמקשינן ולאוקומי דברי חכמים. וזה לשונו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ דחייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים שם וליכא. וליתא להא דר' מאיר דקיימא לן כרב דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסירא, והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא ליה לכשתגדיל ע"כ. ואינו מחוור בעיני דהא טעמא דר' מאיר משום שמא ימצא סריס הוא, ואם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי. וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלי מלתא למפרע דלאו סריס הוא וראוי ליבום הוה והרי זה כשאר כל הנשים (לעיל יבמות מא, א) שאסורות להתיבם עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואפילו הכי קרינא בא יבמה יבא עליה. וטעמא כדאמרן דאיגלאי מלתא למפרע דראויה להתיבם הות. ואף על גב דהתם אלו אתו אליהו ואמר דלא מיעברא אין משגיחין ביה כדאיתא התם בפרק החולץ (יבמות מא, ב) משום דהא דלא משגיחינן ביה היינו טעמא משום דגזרינן אפילו בקטנה. ומיהו כל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגיחין ביה, דקרינן ביה יבמה יבא עליה. וגדולה מזו אמר ר"ל (לעיל יבמות לה, ב) דחולץ למעוברת לא שמא חליצה וביאת מעוברת לא הויא ביאה משום דכתיב ובין אין לו עיין עליו, ואפילו הכי בשהפילה או שנמצא ולד שאינו של קיימא חולצת או מתיבמת, ולא קרינא ביה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליה אם תלד בן קיימא אם לאו ושתמתין עד שתלד. ואפילו הכי כשילדה ולד שאינו של קיימא מותרת. ולא משום דאיגלי מלתא למפרע, דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה, דהא איגלי מלתא למפרע דראויה לחליצה הות וחליצתה כשרה. אלא טעמא דר"ל משום דאמרה תורה עיין עליה, לומר שלא תתיבם עד שתדע אם תלד בן קיימא אם לאו, ואפילו אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה, וכל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגחינן ביה. אלא מסתברא דאדרבנן דר' מאיר הוא דקיימינן ולא לר"מ כלל. והכי קאמר, לרבנן דמכשרי בקטן וקטנה תיפוק ליה משום דבעינן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הקמה הוא. ופרקינן משום דכתיב יבמה יבא עליה כל שהוא בא לכלל הקמה. ורבא [אמר] בלאו הכי נמי לא מצית אמרת דבעינן בר הקמה השתא, כיון דאתי לכלל הקמה דאי לא תימא הכי מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר דאתי לכלל הקמה. מכל מקום השתא מיהא לאו בר הקמה הוא ולבתר שעה שריא כנ"ל (ועיין לעיל (יבמות לו, א) ד"ה אמר רבא).

    Rashba on Yevamot 111b · Sefaria

    Ritva

    מתני' יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה פי' עד שיהיו ראויים לגרושי' שיהא הוא גדול ותהא היא יודעת לשמור את גיטה:

    גמרא קרי כאן להקים שם בישראל פי' קושיא לרבנן דאפילו תימא דלא חיישי' לקטן שמא יהא סריס האיך אפשר לו לבא עליה בעודו קטן שאינו בר הקמה הא הויא לה אחות אשה שלא במקום מצוה ופריק אביי אמר קרא יבמ' יבא עליה כל דהוא פי' כל שהוא בר הקמ' כלל אפי' כשיגדיל ולאפוקי סריס שאינו בר הקמה כלל:

    רבא אמר בלאו ה"נ עד אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אפי' בן יום א' וא"ת ולאביי תרי קראי למה לי י"ל דסבר אביי דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה להתירו ביבמה כשתגדיל דלא נימא כיון שנאסרה בשע' נפיל' שוב אין לה היתר הילכך אצטריך קרא אחרינא למישרי אפי' בעודו קטן אבל רב סבר דבחד קרא סגי דאיכ' שריותא אפי' בעודו קטן מוקמי' ליה ולא דרשי' ליה דכשיגדיל דלא מסתבר כלל דכל יבמה שנאסרה בשעת נפילה שוב אין לה התר:

    והא דתנן היבמה שאמרה בתוך ל' יום לכניסתה לא נבעלה כופי' אותו לחלוץ אוקימ' בגמ' כשגט יוצא מתחת ידה ואעפ"י שהוא אומר בעלתי כופין אותו לחלוץ דהא אסירה ליה ושמעי' מהכא ומסיפ' דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופי' אותו לחלוץ דכל היכא דיבמ' לא חזית ליבם מחמת איסור כופי' אותם לחלוץ. ומיהו אם היא גרמא האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיה וכדקתני סיפא ואם נתכוונה לשם כך אפי' בחיי בעלה מבקשים ממנו לחלוץ כלומר מפייסי' אותו אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאוסרה על היבם כופין אותו לחלוץ לד"ה:

    ובזמן שהוא מודה אפי' לאחר י"ב חדש כופין אותו לחלוץ פי' כשמודה שלא נבעלה וגטה יוצאת מתחת ידה ומסתברא דה"ק דכל היכא שהודה לדבריה לאחר ל' יום שלא בעל ומרעה לחזקתיה דידיה אם חזרה וטענה גם לאחר י"ב חדש שלא נבעל' וגטה יוצא מתחת ידה והוא אומר בעלתי כופי' אותו לחלוץ דכיון שהוא הודה שעברו ל' יום ולא בעל רגלים לדבר להאמינה אחר כך שלא בעל:

    מאן תנא דעד ל' יום דתניא טענת בתולים כל ל' יום דברי ר"מ פי' רש"י ז"ל טענת בתולים להפסידה כתובתה וכ"ע דאלו לאוסרה עליו לעולם נאמן כל היכא דליכא אלא חדא ספיקא דשויא אנפשיה חתיכ' דאיסורה וכדאמרי' בפ"ק דכתובות ואי לאסרה עליו ביהודה אמאי לא וכדאי' בירו' וכל היכא שנאמן להפסידה כתובתה אפי' בתרי ספקי נאמן דגבי ממונא לא שני לן בין חדא ספיקא לתרי ספקי דלא לאפוקי ממונא מחזקתיה וכדכתיב בפ"ק דכתובות בס"ד:

    רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר והלכתא כר' יוסי ועד שכופי' אותו לחלוץ נכפנו ליבם וליכא למימר דמתני' כאבא שאול דא"כ מ"ש דנקטו לכפייה בהאי אנפא:

    Ritva on Yevamot 111b · Sefaria

    Meiri

    המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו מבואר לר"ם:

    אמר המאירי יבם קטן שבא על יבמה קטנה ור"ל שביאתם ביאה כגון ביבם שהוא בן תשע וקטנה שהיא מבת שלש ולמעלה יגדלו זה עם זה כלומר אם נתחרט ואינו רוצה לקיימה אין להם תקנה שהרי ביאתו כמאמר ונמצאת צריכה גט וחליצה ואין גט וחליצה בקטנים לפיכך יגדלו זה עם זה וביאתם מותרת שקטן וקטנה מיבמין אע"פ שאין חולצין ודלא כר' מאיר שאמר לא חולצין ולא מיבמין ולכשיגדילו ואינו רוצה לקיימה יגרש ויחלוץ וגדול זה לענין גט עד שיהא האיש גדול לגמרי והאשה עד שתהא יודעת לשמור גיטה ולענין חליצה עד שיגדלו שניהם לשיטתנו שפסקנו אף בקטנה עד שתביא שתי שערות הא כל שרצה לקיימה אם הוא גדול קנאה לגמרי בביאה ואע"פ שאין בביאתם הקמת שם הואיל וסופה לבא לידי כך הותרה מעכשו ולא סוף דבר בקטן וקטנה שאינן בני עונשין וקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו ואף לכשתאמר כן מכל מקום במקום ספק אין חוששין להפרישו אלא אף קטן שבא על הגדולה תגדלנו אע"פ שהיא בת עונשין ומטעם שכתבנו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה בזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה אמר הר"ם זה שאמרו כופין אותו שיחלוץ כאשר היה גבר פטרה בגט אולם לא כתב לה גט הנה הטוב לו אם שיבעול וילך על מנהג האנשים והנשים ויכתוב גט ויחלוץ ואם אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הנה לא נביט למאמרו ולא תצטרך חליצה:

    אמר המאירי היבמה שאמרה בתוך שלשים לא נבעלתי ר"ל בתוך שלשים מזמן שנתיחד עמה וטוענת לא נבעלתי ואני תובעתו שיחלוץ ופירשוה בגמרא שגיטה יוצא מתחת ידה וטוענת לא נבעלתי ונמצא שעדין אני בזיקתי ואי אפשר לו עוד שיבעול שכבר נתן לי גט לזיקתי ופסלני על עצמו ותובעתו שיחלוץ כדי להתירה והוא אומר בעלתי וגרשתיה והרי היא מותרת ואינה צריכה חליצה ואלו היתה היא שותקת מן הסתם דיה בגיטה שכל שנסתרה מן הסתם נבעלה אבל כשאומרת לא נבעלתי היא נאמנת וכופין אותו לחלוץ מפני שהיבם כבר הוא מודה שאינה אשתו שכבר גירשה לפי מה שהוא אומר ואין בדבריו הוכח יותר מבדבריה שהרי ביבמה כל שלשים יום אדם מעמיד עצמו לפעמים שלא לבעול ואע"פ שלענין טענת בתולים כל שנתיחדה עמו בעדים אין לו טענת בתולים אלא לאלתר כמו שנבאר התם ארוסתו הוא דגיס בה אבל יבמתו מיבזז בזיז מינה ר"ל נכלם הוא ממנה ומעמיד עצמו ואחר שאין בדבריו הוכח יותר מבדבריה נאמנת וכופין אותו לחלוץ ודבר זה פירושו שהגט יוצא עכשו מידו לידה או שיהא הזמן מוכיח שעכשו ניתן שאם לא כן אף הוא יכול לטעון גרשתיה זה כמה ומתוך האיסור העמדתי עצמי ואין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר שמן הסתם כל שנסתרה נבעלה והוא שאמרו בתלמוד המערב והוא שהגט יוצא מידו לידה הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה אבל אם הוא לאחר שלשים יום אין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר דטפי מתלתין לא מוקים איניש נפשיה אף ביבמה אלא שמכל מקום מבקשין ממנו שיחלוץ שהרי אין לו שום הפסד בכך ובשניהם נוטלת כתובה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שכל שאמרו כופין תטול כתובה וכל שאמרו מבקשין לענין שתטול כתובה אם נתרצה מוטב ואם לאו כופין אותו לחלוץ ותצא בלא כתובה הא כל שלא נסתרה עמו אפילו לאחר כמה שנים הואיל וגטה יוצא מתחת ידה כופין אותו לחלוץ וכל שאין גיטה יוצא מתחת ידה כופין אותו ליבם או לחלוץ:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    לענין טענת בתולים כל שנסתרה עמו ולא טען ולאחר זמן טען אינו נאמן שאין זה אלא כמוציא שם רע ואין בזה הפרש בין שתשתוק לבין שתכחיש ומכל מקום דוקא לענין הפסד כתובה אבל לאסרה על עצמו הואיל ואין שם אלא ספק אחד נאמן דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא הא כל שלא נסתרה יכול לטעון אחר כמה וכתבו בה גאוני ספרד עד שיתברר שנסתרה ויש אומרין כל שבירר שלא נסתרה אבל סתמו דנין אותו כנסתרה וכן היא בתלמוד המערב בראשון של כתובות כמו שביארנו שם ט' א':

    Meiri on Yevamot 111b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' קרי כאן להקים לאחיו שם כו' אמר אביי א"ק יבמה יבא עליה כל דהו כו' אין לפרש דהוה יבומי ייבום קאמר הכי דמרבינן לקטן מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו אפילו בן יום אחד דהא בהאשה רבה תנן דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול דזה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין ע"ש אלא משום דלא נימא דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא כיון דלאו בר מיקם שם הוא קאמר הכא דמרבינן ליה מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו ודו"ק:

    תוס' בד"ה לא נסתרה אפילו כו' מהרש"ל הגיה אף על פי שנכנסה לחופה במקום שלא נכנסה כו' אבל בספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואף על פי שלא נכנסה לחופה רבי מאיר כו' ור"ל דאע"פ שלא נכנסה לחופה סבירא ליה לרבי מאיר דלא מוקים והיינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 111b · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה לא נסתרה וכו' כלומר וכו' אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ ס"ל וכו' כצ"ל והא דכתבו התוס' כלומר וכו' ולא פירשוהו כפשוטו שלא נסתרה בודאי משום דלפום ריהטא משמע דגם על זה פליג רבי מאיר וס"ל דדוקא כל שלשים אית ליה טענת בתולים ולא יותר ואי ידעינן ודאי שלא נסתרה מ"ט דר' מאיר ולכך כתב גם כן א"נ וכו' ובהא לא פליג ר"מ אלא אהא דס"ל לר' יוסי נסתרה לאלתר פליג וק"ל:

    Maharam on Yevamot 111b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' תגדלנו עי' לעיל כ ע"א תוד"ה יבא עשה ודף לה ע"ב תוס' ד"ה תיגלי:

    Gilyon HaShas on Yevamot 111b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה לאחר שלשים יום וא"ת מה הוא מפסיד כו' ולמה אין כופין כדי להתירה. בנמוקי יוסף כתב לתרץ דיכול לטעון אע"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה, ואולי תתפייס לחזור לי, ואין רצוני לאוסרה עלי בחליצה. וקשה לי הא א"א לה להתפייס ולחזור לו דהא שוויה אנפשה חד"א דלדבריה דלא נבעלה הגט פסלה ואסורה לו, ואולי י"ל דס"ל להנ"י כשיטת הפוסקים דבאיסורא דרבנן ל"א שוויה אנפשה חד"א:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 111b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 111, Amud Bet, about 452 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “לא פסל את הראשונה, וכן ב' חרשות.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “קטנה וחרשת. בא יבם על הקטנה, וחזר…”

    3. Segment 316 words

      Opens “בא יבם על החרשת, וחזר ובא על…”

    4. Segment 419 words

      Opens “פקחת וחרשת. בא יבם על הפקחת, וחזר…”

    5. Segment 516 words

      Opens “בא יבם על החרשת וחזר ובא על…”

    6. Segment 642 words

      Opens “גדולה וקטנה. בא יבם על הגדולה, וחזר…”

    7. Segment 716 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה…”

      Named: רב יהודה, רבי אלעזר, שמואל.

    8. Segment 825 words

      Opens “וצריכא, דאי איתמר בהא קמייתא, בהך קאמר…”

      Named: רבי אליעזר, שמואל.

    9. Segment 911 words

      Opens “ואי אשמעינן בהא, משום דגדולה רמיא קמיה.…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “מתני׳ יבם קטן, שבא על יבמה קטנה…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “היבמה שאמרה בתוך שלשים יום ״לא נבעלתי״…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “הנודרת הנאה מיבמה, בחיי בעלה כופין אותו…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי מאיר. דתניא:…”

      Named: רבי מאיר.

    14. Segment 1428 words

      Opens “אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר'…”

      Named: רבי מאיר.

    15. Segment 1527 words

      Opens “והא קתני: בא על יבמה גדולה תגדלנו!…”

      Named: רבי חנינא, רבי מאיר.

    16. Segment 1622 words

      Opens “קרי כאן (דברים כה, ז) ״להקים לאחיו…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1741 words

      Opens “רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית…”

      Named: רב יהודה, רבא.

    18. Segment 1816 words

      Opens “ואימא הכי נמי! אמר קרא: (דברים כה,…”

    19. Segment 1914 words

      Opens “יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו'. מאן…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא. דתניא:…”

      Named: רבי יוחנן, רבי מאיר.

    21. Segment 2111 words

      Opens “רבי יוסי אומר: נסתרה לאלתר, לא נסתרה…”

      Named: רבי יוסי.

    22. Segment 2220 words

      Opens “רבה אמר: אפי' תימא ר' יוסי. עד…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 111b · Segment 7 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר. וכן אמר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 111b · Segment 16 — “…הכי הוא! אמר אביי, אמר קרא: ״יבמה יבא עליה״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 111b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026