Talmud Builders

    Yevamot 109b

    Back to index

    English translation — Yevamot 109b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rabbi Abbahu said: It is derived by verbal analogy from the terms pursuit and pursuit. It is written here: “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15) and it is written there: “He who pursues righteousness and mercy finds life, prosperity, and honor” (Proverbs 21:21), indicating that pursuing peace is a mitzva, just as pursuing righteousness and mercy is. As for the nullification of vows, this is in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita : Rabbi Natan says: With regard to one who vows, it is as if he built a personal altar when it is prohibited to build an altar outside the Temple. And one who fulfills that vow, it is as if he sacrificed an offering on this personal altar, thereby doubling his sin. Therefore, it is preferable that he ask a halakhic authority to dissolve the vow.

    2And one should distance himself from three things: From refusals, as perhaps she will grow up and regret her decision, and it will turn out that she refused a husband who was suitable for her. From deposits entrusted to him by an inhabitant of the same city, as he will treat the bailee’s home as his home. The owner might enter the bailee’s house and take the deposit without the latter’s knowledge, and subsequently falsely sue him for its return. From serving as a guarantor: This is referring to Sheltziyyon guarantees, in which the lender is entitled to demand payment from the guarantor even before the borrower defaults on the loan.

    3As Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “He who serves as a guarantor for a stranger shall suffer evil; but he who hates those who shake hands is secure” (Proverbs 11:15)? This means: Evil after evil will befall those who accept converts, and Sheltziyyon guarantors, and one who confounds himself in matters of halakha . The Gemara clarifies. Evil will befall those who accept converts: This is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥelbo. As Rabbi Ḥelbo says: Converts are difficult for the Jewish people like a leprous sore on the skin.

    4Evil shall befall Sheltziyyon guarantors because they practice: Pull out, thrust in. That is, they pull out the borrower and thrust the guarantor in his place as the one responsible for the loan. Evil befalls one who confounds himself in matters of halakha , as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: Anyone who says he has no Torah, has no Torah. The Gemara asks: Is this not obvious? Rather, anyone who says he has nothing other than Torah, has nothing other than Torah.

    5The Gemara asks: But isn’t this also obvious? One does not receive more reward than he deserves. Rather, it means that he does not even have Torah. What is the reason? Rav Pappa said: The verse states: That you may learn them and perform them, which is an abridged version of the verse “Hear, O Israel, the statutes and the ordinances that I speak in your ears this day, that you may learn them, and take care to perform them” (Deuteronomy 5:1). The verse teaches that anyone who is engaged in performing mitzvot is engaged in Torah study, while anyone not engaged in performing mitzvot is not engaged in Torah study; the Torah study of one who wishes only to immerse himself in his studies without fulfilling the mitzvot is not considered to be fulfilling even the mitzva of Torah study.

    6And if you wish, say: Actually, it is as you initially said: Anyone who says he has nothing other than Torah has nothing other than Torah. Rather, this statement is necessary with regard to one who teaches others and they go and perform the mitzvot. Lest you say that there is reward for him in it, Rabbi Yosei teaches us that since that person engaged in Torah study without the intention of observing the mitzvot himself, he does not receive a reward for the mitzvot that he taught others and which they performed.

    7And if you wish, say that one who confounds himself in matters of halakha is referring to a judge who had a case come before him, and he learned the tradition about a ruling in a similar case, and he likens one matter to the other in order to reach a conclusion; and he has a teacher nearby but he does not go and ask him. This is inappropriate, as judges must be very careful not to err in judgment.

    8As Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: A judge should always view himself as if a sword were placed between his thighs, so that if he leans right or left he will be injured, and as if Gehenna was open beneath him, as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; sixty mighty men are around it, of the mighty men of Israel. They all handle the sword, and are expert in war; every man has his sword upon his thigh, because of dread in the night” (Song of Songs 3:7–8), i.e., because of the dread of Gehenna, which is similar to the night. Rabbi Shmuel bar Naḥmani understands the mighty men of Israel in this verse to refer to the judges who sit in judgment around the bed of Solomon, i.e., in the Temple.

    9§ It was taught in the mishna that Rabban Gamliel says: If the minor refuses of her own accord, her refusal is valid. And if not, she should wait until she reaches majority, whereupon her marriage is valid by Torah law, and the widowed adult sister shall be exempt from levirate marriage due to her status as the sister of a wife. Rabbi Elazar raised a dilemma to Rav: What is Rabban Gamliel’s reasoning? Is it because he holds that the betrothal of a minor girl is in suspension and when she reaches majority, the betrothal reaches majority, i.e., is fully realized, with her? Accordingly, the betrothal would then be realized even if he did not engage in intercourse with her after she reached majority.

    10Or perhaps, is it because he holds that when a yavam betroths the sister of his yevama , causing the yevama to be forbidden to him, the yevama is exempt and is released even though her levirate bond came first? If he engaged in sexual intercourse with his betrothed after she reached majority, then yes, the yevama is exempt as a forbidden relative, because only then does Rabban Gamliel consider the betrothal to be fully realized, but if he did not engage in intercourse with his betrothed, then the yevama is not exempt from levirate marriage.

    11Rav said to him: This is Rabban Gamliel’s reasoning: Because he holds that in the case of one who betroths the sister of his yevama , the yevama is exempt and is released, then if he engaged in sexual intercourse with the sister after she reached majority then yes, the yevama is exempt from levirate marriage, but if he did not engage in intercourse with the sister after she reached majority, the yevama is not exempt.

    12Rav Sheshet said: I say that Rav said this halakha when he was dozing and lying down, as it is difficult. As it is taught in a baraita : In the case of one who betroths a minor girl, her betrothal is in suspension. What does it mean that it is in suspension? Is it not that when she reaches majority, the betrothal reaches majority with her and is fully realized even if he did not have intercourse with her after she reached majority?

    13Ravin, son of Rav Naḥman, said to Rav Sheshet: This matter, that the betrothal of a minor girl remains in suspension, should be understood differently. It means that her betrothal is provisional as long as she is still a minor: If he has sexual intercourse with her after she reaches majority, yes, her betrothal is realized; if he does not engage in intercourse with her after she reaches majority, her betrothal is not realized. For she says to herself: He has an advantage over me in that he can divorce me, and I have an advantage over him, as I can refuse him. Since the marriage of a minor depends upon her ongoing consent, as she can refuse him at any time, it remains provisional until it is consummated when she is an adult.

    14The Gemara asks: But does Rav truly think that only if he has intercourse with her after she becomes an adult, then yes, her betrothal is realized, but if he did not engage in intercourse with her, then no, it is not realized? Wasn’t it stated that with regard to a minor who had not refused her husband and reached majority, and then went and married another, Rav said: She does not require a bill of divorce from the second man, as she is fully married to the first and consequently her second marriage is invalid? And Shmuel said: She does require a bill of divorce from the second man, as it is uncertain whether her second marriage is valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וא"ר אבהובמסכת קידושין:

    אתיא רדיפה רדיפהתשלום שכר גדול להבאת שלום שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כגמילות חסדים דכתיב בהו ימצא חיים צדקה בעולם הבא וכבוד בעולם הזה:

    כאילו בנה במהבשעת איסור הבמות דחוטא הוא דכתיב (דברים כ״ג:כ״ג) וכי תחדל לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה בך חטא:

    כאילו הקריב קרבןשעבר עליו שתי עבירות אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך:

    בבר מתאלא יקבל פקדון מבן עירו:

    דבייתיה כי בייתיה דמישרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו:

    שלציוןשם מקום שמניחין הלוה ותופסין הערב לישנא אחרינא שלציון קוראין שם הערבון על שם נוטריקון שלוף דוץ שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב:

    רע ירוערעה אחר רעה:

    כי ערב זרהמערב זרים גרים בישראל והנכנס בערבון נמי משמע:

    ולתוקע עצמוסיפא דקרא ושונא תוקעים בוטח וכולה מפרש לה:

    תוקע עצמו לדבר הלכהשאומר הריני שונה ואיני מקיים ואקבל שכר למוד:

    קשים גריםשאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן:

    כספחתלישנא דקרא נקט ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳):

    דוץלשון תיקוע כדאמר דצה שלפה (שבת דף נ:):

    אין לו תורהאינו עוסק בתורה:

    אין לו תורהאין מקבל שכר למוד:

    אלא תורהואין מקיים:

    אפילו תורהאפי' שכר לימוד אין לו:

    ואיבעית אימאכדמעיקרא אין לו אלא תורה ודקאמרת האי נמי פשיטא לא צריכא כו':

    אית ליה אגראדעשיה:

    וגמר הלכהיודע הלכה שאין דומה לדין הבא לפניו כל כך ומדמי מילתא למילתא ולא משאיל לרביה. והיינו תוקע שסומך ונשען על ההלכה שהוא יודע:

    גיבוריםדיינים:

    שלשלמהשהשלום שלו:

    מטתובית המקדש ששם לשכת הגזית:

    מאי טעמא דר' גמליאלדאמר כשתגדיל זו תצא זו בולא כלום:

    גדלי בהדה ואע"ג דלא בעלדניקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי קידושי מעיקרא ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך לא כלום הוא:

    או דלמאקידושין קמאי לא כלום נינהו ומשום קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה. ואע"ג דזיקה קודמת לקידושין קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה:

    מיתלא תליכל ימי קטנות ספק יבעול משתגדיל ותהיה אשתו ספק לא יבעול ולא סמכה דעתה:

    דאמרה איהו עדיף מינאיויוציאני בגט בעל כרחי:

    ואנא עדיפנא מיניהוכל זמן שארצה אצא במיאון על כרחו:

    יבמות 109 עמוד ב

    1ואמר רבי אבהו: אתיא ״רדיפה״ ״רדיפה״. כתיב הכא: (תהלים לד, טו) ״בקש שלום ורדפהו״, וכתיב התם: (משלי כא, כא) ״רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד״. בהפרת נדרים, כרבי נתן. דתניא, רבי נתן אומר: הנודר כאילו בנה במה. והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן.

    2ויתרחק משלשה דברים: מן המיאונין דלמא גדלה ומיחרטא בה. מן הפקדונות בבר מתא, דבייתיה כי בייתיה דמי. מן הערבון בערבי שלציון.

    3דא"ר יצחק: מאי דכתיב: ״(משלי יא״, טו) ״רע ירוע כי ערב זר״ רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים, ולערבי שלציון, ולתוקע עצמו לדבר הלכה. מקבלי גרים כר' חלבו. דאמר ר' חלבו: קשים גרים לישראל כספחת בעור.

    4ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ. תוקע עצמו לדבר הלכה דתניא, רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה אין לו תורה. פשיטא! אלא: כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה.

    5הא נמי פשיטא! אלא דאפילו תורה אין לו. מאי טעמא? אמר רב פפא, אמר קרא: ״(דברים ה״, א) ״ולמדתם ועשיתם״ כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה.

    6ואיבעית אימא, לעולם כדאמריתו מעיקרא: כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה, לא צריכא דקא מגמר לאחריני ואזלי ועבדי. מהו דתימא: אית ליה אגרא לדידיה, קמ"ל׃

    7ואיבעית אימא, תוקע עצמו לדבר הלכה: בדיינא דאתי דינא לקמיה, וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל.

    8דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר: ״(שיר השירים ג״, ז) ״הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו' מפחד בלילות״, מפחד של גיהנם שדומה ללילה.

    9ר"ג אומר: אם מיאנה וכו'. בעא מיניה רבי אלעזר מרב: מאי טעמא דר"ג משום דקסבר קידושי קטנה מיתלא תלו, וכי גדלה גדלי בהדה, אע"ג דלא בעל,׃

    10או דלמא משום דקסבר: המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה, אי בעל אין, אי לא בעל לא?

    11אמר ליה: היינו טעמא דר"ג משום דקסבר: המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה, אי בעל אין, אי לא בעל לא.

    12אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב, אמר להא שמעתא. דתניא: המקדש את הקטנה קידושיה תלויין. מאי ״תלויין״? לאו כי גדלה גדלי בהדה, ואע"ג דלא בעל?

    13אמר ליה רבין בריה דרב נחמן: הא מילתא דקטנה, מיתלא תליא וקיימא, אי בעל אין, אי לא בעל לא. דאמרה: הוא עדיף מינאי, ואנא עדיפנא מיניה.

    14וסבר רב: אי בעל אין, אי לא בעל לא? והא איתמר: קטנה שלא מיאנה, והגדילה, ועמדה ונשאת, רב אמר: אינה צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני.

    Tosafot

    אתיא רדיפה רדיפהאבל מדכתיב לעיל מי האיש החפץ חיים וגו' לא מצי דייק דדלמא קאי אכולא פרשתא נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב וגו' דהיינו כל התורה כולה אי נמי הכא כתיב צדקה חיים וכבוד דלא הוה נפקא לן מההוא קרא בפ"ק דקידושין (דף מ.) דאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא:

    הנודר כאילו בנה במהי"מ דנפקא לן חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לגדור וכתיב התם חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב ואמר בפ"ק דברכות (דף יד. ושם) אל תקרי במה אלא במה וג"ש דחדלה דריש בפרק ד' נדרים (נדרים דף כב.) אמר שמואל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע אמר ר' אבהו מאי קראה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז:

    רעה אחר רעה תבא למקבלי גריםאמר ר"י דהיינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה להתגייר והלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו ונפק מינה עמלק דצערינהו לישראל כדאמרינן בהגדת חלק (סנהדרין צט:) וגם יהושע קבל רחב הזונה ונעמה ורות המואביה ובריש פרק במה מדליקין (שבת לא.) שגייר הלל אותו שאמר גיירני על מנת שתשימני כ"ג ואותו דעל מנת שתלמדני כל התורה כולה ואע"פ שלא היו מתאמצין להתגייר יודע היה הלל בהן שסופם להיות גרים גמורים כמו שעשה לבסוף:

    מהו דתימא אית ליה אגראתימה דאמרי' בפרק בתרא דיומא (דף פז.) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ומפרש טעמא התם שלא יאמרו הרב בגיהנם ותלמידו בגן עדן ועוד קשה לר"י הרי אחר דר"מ למד לפניו ואפ"ה יצא לתרבות רעה ושמא היכא שהוא רע מתחלה קודם שמלמד אחרים התם לא שייך האי טעמא אבל היכא שהיה טוב מתחלה אז ודאי אין חטא בא על ידו ואחר מתחלתו היה רע כדאמר בחגיגה (דף טו:) שכלי זמר לא פסק מתוך ביתו וגם ספרי צדוקים היו נושרים מחיקו:

    ששים גבורים סביב להפירש בקונטרס [הכא] ובסנהדרין (דף ז.) דאלשכת הגזית קאי וקשה דה"ל למימר ע' או ע"א אלא י"ל דאששים ריבוא ישראל קאי:

    אחוזי חרבמשמע ליה מזויינין בדין כדדרשינן בסנהדרין (דף לו.) מויחגור דוד חרבו שדנו לנבל בסנהדרין ואע"ג דבתורה כתיב חגור חרבך על ירך גבור (תהילים מ״ה:ד׳):

    וכי גדלה גדלי בהדה ואע"ג דלא בעלואפי' סבירא לן מקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה מ"מ היכא שהקידושין היו באים ממילא נפטרה יבמה מעצמה:

    הוא עדיף מינאיפירוש שיכול להוציאני בגט בעל כרחי ואנא עדיפא מיניה שאוכל למאן בו כל זמן שלא בעל והיינו דוקא מן התורה יכולה למאן אבל מדרבנן אין יכולה משהביאה ב' שערות דתנן בפ' בא סימן (נדה נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות והיינו אפילו לא בעל דבבעל לא הוה פליג רבי יהודה עד שירבה השחור על הלבן כדאמר התם בגמרא דמודי רבי יהודה בבעל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן דכי גדלה גדלי קדושין בהדה אף על גב דלא בעלפירוש, ומקודשת דאורייתא היא ולפיכך דוחה אחותה הגדולה הזקוקה דאורייתא. קשיא לי כיון דמתחלתן לא היו אלא מדרבנן, לאחר גדלות במה היא מתקדשת דאורייתא, ויש לומר דעשאום כמתנה בשעת קדושין הרי את מקודשת לי לאחר גדלות, וכאותה ששנינו (קדושין נח, ב) הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, דאם בא אחר וקדשה תוך שלשים מקודשת לשני לעולם, ואם לא קדשה אחר בתוך ל' יום ולא חזרה בה מקודשת היא לו דאורייתא לאחר שלשים יום, ואף על פי שנתאכלו המעות והכא נמי דכותה. וטעמא דמלתא משום שנשאר עליה שעבוד הדינר שנתן לה בקדושיה, ואף על פי שקטנה היתה באותה שעה ואינה משתעבדת דבר תורה מכי יתן איש אל רעהו פרט לקטן (שבועות מב, א). אפילו הכי כיון דתקינו לה רבנן נשואין הרי היא משתעבדת בכסף קדושיה, ולפיכך כשגדלה גדלו קדושין בהדה דבר תורה, והוא שקדשה בכסף כדהתם ואף על פי שלא בעל. כנ"ל (עיין תוס' הרא"ש מאירי וריטב"א).

    דתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין לאו דכי גדלה גדלי קדושין בהדה אמר ליה רבין לא מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא. איכא למידק למה דחיק ומוקי לה בהכי, לימא קדושיה תלוין דאי ממאנה לא הוו קדושין, ולכי גדלה אף על גב דממאנה אין מיאונה מיאון וכדתנן בפרק בא סימן (נדה נב, א) תינוקת שהביא שתי שערות אינה יכולה למאן. יש לומר דלא משמע ליה הכי לישנא דקדושיה תלוין דהא דממאנה בעודה קטנה ומכי הגדילה אינה יכולה למאן. לאו משום תליה דקדושין היא, דהא בין בתחלה בין בסוף קדושיה דרבנן נינהו כל זמן שלא נבעלה אליבא דרב, אלא דמכי גדלה לא תקינה לה רבנן מיאון, הלכך מוקי ליה בקדושין עצמן דעד שגדל ובעל קדושיה תלוין, אי בעל הוו קדושין ואי לא בעל לא. ולעולם משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, ולא נחלק אדם בדבר אלא ר' יהודה דאמר (נדה שם) עד שירבה שחור על הלבן. והיינו דתנן בשחיטת חולין בפרק קמא (כו, ב) כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון. ופירשו עלה בגמרא זו דברי ר' מאיר אבל לר' יהודה יש מיאון במקום חליצה עד שירבה שחור על הלבן. ורבי ישמעאל דאמר (נדה שם) יש לך אחרת שאף על פי שלא נתפסה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה, דאלמא אפילו לאחר גדלות ממאנת. התם דוקא בקדושי תנאי, אבל במיאון דעלמא לא תקינו רבנן אלא בקטנות או עד שירבה שחור על הלבן לר' יהודה. ומכי גדלה תקינו לה רבנן נשואין גמורין ואינה ממאנת. והכי משמע בשלהי פרק נושאין על האנוסה (לעיל יבמות ק, ב) דקאמרינן משכחת לה בקדושי טעות כר' ישמעאל ולא קאמר בממאנת. והא דאתמר בפרק בא סימן (שם) מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאת לבית המדרש ובנה מורכב לה על כתפה וכו', ואסיקנא נמנו וגמרו דאין הבת ממאנת משתביא שתי שערות. לאו למימרא דלר' ישמעאל ממאנת, אלא הם רצו לרמותן, ואסקוה דאפילו לר' ישמעאל אינה ממאנת משהביאה שתי שערות. וכתב הרב אלפסי ז"ל דאיכא מאן דכתב (ר"ח מובא באו"ז ח"א סי' תרפ"ה ולהלן ד"ה ולדבריהם) דהא מלתא כיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא ספיקא הוא ועבדינן לחומרא, דאף על גב דלא בעל ראשון משגדלה אינה יוצאה במיאון מראשון אלא צריכה גט מזה ומזה, דהא תניא קדושיה תלוין. ואף על גב דפרקינן מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא שנויא היא ואשנויא לא סמכינן. ואיכא למידק מאי קאמר דאשנויא לא סמכינן אלא עבדינן לחומרא, דאדרבה שנויא דשניא חומרא הוא, דעד כאן פליגי רב ושמואל אלא בקדושי שני אי תפסי וצריכה גט מיניה או לא, דרב ששת סבר דאף על גב דלא בעל הראשון כי גדלה גדלי קדושין בהדה ומקודשת לראשון דבר תורה ואינה צריכה גט משני. ודייק לה מדתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין, דמשמע ליה בשקדשה בלבד ולא בעל, דאפילו הכי כי גדלה גדלי קדושין בהדה והויא לה מקודשת דבר תורה. ושנינן אלא מלתא דקטנה מיתלא תליא אי בעל אין אי לא בעל לא. דלא מפקינן לה משני בלא גט. אלמא שנויין לחומרא הוא ולאצרוכה גט אפילו משני, דאי מראשון לא נחלק אדם מעולם בגמרין דלכי גדלה אפילו לא בעל שאינה יוצאה במיאון וכדכתבינן לעיל. ושמא מפני שמצא הרב ז"ל לבעל מתיבות ז"ל שכתב בשמעתין (מובא בספר הזכות להרמב"ן) מהא שמעינן דהיכא דלא בעל אע"ג דאתיאת שתי שערות והגדילה כמה ממאנת. וכן מקצת מן הראשונים סבורים כן והם מסתייעים מדאותבינן עליה דרב מדתניא קדושיה תלוין, ודחקינן לפרוקה מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא, ולא פרקינן קדושיה תלוין עד שתגדיל דאם מאנה יוצאה במיאון עד שתגדיל ולכי גדלה לא נפקא במיאון. ולרב ששת גופיה אי ס"ד דמשגדלה לא ממאנה אף על גב דלא בעל מאי קא קשיא ליה קדושיה תלוין לימא תלוין למיאונין. ולדבריהם הא דפרק קמא דחולין (כו, ב) כל מקום שיש חליצה אין מיאון הכי פירושו כל המתקדשת בזמן חליצה אינה יכולה למאן הא נתקדשה קודם לכן אף על פי שהגדילה והגיעה לעונת חליצה ממאנת עד שתבעל. ואנן כבר פרישנא לה לההיא לעיל דליכא ראיה מינה כלל. ואף ר"ח ז"ל נראה שסובר כן דשמעתין משמע דעד שבעל יכולה למאן, שכן כתב מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא. אי בעל נתקיים הזווג ביניהם ואי לא בעל אחר שגדלה לא נתקיים הזווג ביניהם, ולא היא בשתי שערות נסתלק ממנה תורת מיאון לעולם בין בעל בין לא בעל ע"כ. ולפיכך הוצרכו הראשונים ורבינו אלפסי ז"ל לומר דלא סמכינן אשנויי דרב דמשמע מינה דבעל לא ממאנה, הא לא בעל ממאנה, ואף ר"ח ז"ל כ"כ מפורש וזה לשונו, ומסקנא דקטנה שנתקדשה אי בעל אחר שגדלה קנייה קנין גמור ואי לא בעל (קנאה) [ספיקא הוי] דהא תניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין ואף על גב דשניא ליה אשנויי לא סמכינן ואי לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה אבל בתורת מיאון אחר שהביאה ב' שערות אין בה ע"כ לשון ר"ח ז"ל. ודברי רבינו אלפסי ז"ל ודבריו אחדים. ולעולם בעל אינה צריכה גט משני, לא בעל צריכה גט משניהם, מראשון מדבריהם ומשני דבר תורה דלא גדלי קדושין בהדה. וטעמיה דר"נ משום דהמקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה דקסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין כדאיתא בריש פרק כיצד. והא דאמרינן דבעל אינה צריכה גט משני, דוקא בשלא נתקדשה בפני הראשון, הא נתקדשה בפניו צריכה הימנו גט כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה כאלו אמרה לו גרשתני דמי כדאיתא בשלהי פרק המגרש בגיטין (פט, ב). ואפשר נמי דבכהאי גוונא אפילו מראשון אינה צריכה גט, דכמגורשת מראשון גמורה חשבינן לה, ואפילו להתירה לכתחלה לעלמא וכמו שכתבתי בגיטין פרק התקבל (גיטין סג, ב ד"ה ולהימנה). וכן מוכח לקמן בפרק האשה שלום (יבמות קטז, א) גמ' קטטה בינו לבינה כמו שאני עתיד לכתוב שם (בד"ה אלא) בס"ד.

    אמרה הוא עדיף מינאי ואנא עדיפנא מיניהפירש רב האיי גאון ז"ל בתשובה (מובא בתוס' הרא"ש וברמב"ן) דרב ששת הוא דקאמר לה, והכי קאמר אף על גב דאנא עדיפנא מיניה בברייתא הוא עדיף מינאי בפלפולא. דהא מלתא דתרצה שפיר. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש דרב ששת אמר לה והכי קאמר אנא אמרי דאנא עדיף מיניה, כלומר הייתי סבור שאני חכם ממנו ואינו כן אלא הוא חכם יותר ממני שידע לתרץ את הברייתא לדעתו של רב. ורש"י לא פירש כן וזה יותר נכון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 109b

    Yevamot 109b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 403 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וא"ר אבהו במסכת קידושין:

    אתיא רדיפה רדיפה תשלום שכר גדול להבאת שלום שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כגמילות חסדים דכתיב בהו ימצא חיים צדקה בעולם הבא וכבוד בעולם הזה:

    כאילו בנה במה בשעת איסור הבמות דחוטא הוא דכתיב (דברים כ״ג:כ״ג) וכי תחדל לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה בך חטא:

    כאילו הקריב קרבן שעבר עליו שתי עבירות אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך:

    בבר מתא לא יקבל פקדון מבן עירו:

    דבייתיה כי בייתיה דמי שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו:

    שלציון שם מקום שמניחין הלוה ותופסין הערב לישנא אחרינא שלציון קוראין שם הערבון על שם נוטריקון שלוף דוץ שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב:

    רע ירוע רעה אחר רעה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 109b · Sefaria

    Tosafot

    אתיא רדיפה רדיפה אבל מדכתיב לעיל מי האיש החפץ חיים וגו' לא מצי דייק דדלמא קאי אכולא פרשתא נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב וגו' דהיינו כל התורה כולה אי נמי הכא כתיב צדקה חיים וכבוד דלא הוה נפקא לן מההוא קרא בפ"ק דקידושין (דף מ.) דאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא:

    הנודר כאילו בנה במה י"מ דנפקא לן חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לגדור וכתיב התם חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב ואמר בפ"ק דברכות (דף יד. ושם) אל תקרי במה אלא במה וג"ש דחדלה דריש בפרק ד' נדרים (נדרים דף כב.) אמר שמואל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע אמר ר' אבהו מאי קראה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז:

    רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים אמר ר"י דהיינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה להתגייר והלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו ונפק מינה עמלק דצערינהו לישראל כדאמרינן בהגדת חלק (סנהדרין צט:) וגם יהושע קבל רחב הזונה ונעמה ורות המואביה ובריש פרק במה מדליקין (שבת לא.) שגייר הלל אותו שאמר גיירני על מנת שתשימני כ"ג ואותו דעל מנת שתלמדני כל התורה כולה ואע"פ שלא היו מתאמצין להתגייר יודע היה הלל בהן שסופם להיות גרים גמורים כמו שעשה לבסוף:

    מהו דתימא אית ליה אגרא תימה דאמרי' בפרק בתרא דיומא (דף פז.) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ומפרש טעמא התם שלא יאמרו הרב בגיהנם ותלמידו בגן עדן ועוד קשה לר"י הרי אחר דר"מ למד לפניו ואפ"ה יצא לתרבות רעה ושמא היכא שהוא רע מתחלה קודם שמלמד אחרים התם לא שייך האי טעמא אבל היכא שהיה טוב מתחלה אז ודאי אין חטא בא על ידו ואחר מתחלתו היה רע כדאמר בחגיגה (דף טו:) שכלי זמר לא פסק מתוך ביתו וגם ספרי צדוקים היו נושרים מחיקו:

    ששים גבורים סביב לה פירש בקונטרס [הכא] ובסנהדרין (דף ז.) דאלשכת הגזית קאי וקשה דה"ל למימר ע' או ע"א אלא י"ל דאששים ריבוא ישראל קאי:

    אחוזי חרב משמע ליה מזויינין בדין כדדרשינן בסנהדרין (דף לו.) מויחגור דוד חרבו שדנו לנבל בסנהדרין ואע"ג דבתורה כתיב חגור חרבך על ירך גבור (תהילים מ״ה:ד׳):

    וכי גדלה גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל ואפי' סבירא לן מקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה מ"מ היכא שהקידושין היו באים ממילא נפטרה יבמה מעצמה:

    הוא עדיף מינאי פירוש שיכול להוציאני בגט בעל כרחי ואנא עדיפא מיניה שאוכל למאן בו כל זמן שלא בעל והיינו דוקא מן התורה יכולה למאן אבל מדרבנן אין יכולה משהביאה ב' שערות דתנן בפ' בא סימן (נדה נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות והיינו אפילו לא בעל דבבעל לא הוה פליג רבי יהודה עד שירבה השחור על הלבן כדאמר התם בגמרא דמודי רבי יהודה בבעל:

    Tosafot on Yevamot 109b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן דכי גדלה גדלי קדושין בהדה אף על גב דלא בעל פירוש, ומקודשת דאורייתא היא ולפיכך דוחה אחותה הגדולה הזקוקה דאורייתא. קשיא לי כיון דמתחלתן לא היו אלא מדרבנן, לאחר גדלות במה היא מתקדשת דאורייתא, ויש לומר דעשאום כמתנה בשעת קדושין הרי את מקודשת לי לאחר גדלות, וכאותה ששנינו (קדושין נח, ב) הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, דאם בא אחר וקדשה תוך שלשים מקודשת לשני לעולם, ואם לא קדשה אחר בתוך ל' יום ולא חזרה בה מקודשת היא לו דאורייתא לאחר שלשים יום, ואף על פי שנתאכלו המעות והכא נמי דכותה. וטעמא דמלתא משום שנשאר עליה שעבוד הדינר שנתן לה בקדושיה, ואף על פי שקטנה היתה באותה שעה ואינה משתעבדת דבר תורה מכי יתן איש אל רעהו פרט לקטן (שבועות מב, א). אפילו הכי כיון דתקינו לה רבנן נשואין הרי היא משתעבדת בכסף קדושיה, ולפיכך כשגדלה גדלו קדושין בהדה דבר תורה, והוא שקדשה בכסף כדהתם ואף על פי שלא בעל. כנ"ל (עיין תוס' הרא"ש מאירי וריטב"א).

    דתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין לאו דכי גדלה גדלי קדושין בהדה אמר ליה רבין לא מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא. איכא למידק למה דחיק ומוקי לה בהכי, לימא קדושיה תלוין דאי ממאנה לא הוו קדושין, ולכי גדלה אף על גב דממאנה אין מיאונה מיאון וכדתנן בפרק בא סימן (נדה נב, א) תינוקת שהביא שתי שערות אינה יכולה למאן. יש לומר דלא משמע ליה הכי לישנא דקדושיה תלוין דהא דממאנה בעודה קטנה ומכי הגדילה אינה יכולה למאן. לאו משום תליה דקדושין היא, דהא בין בתחלה בין בסוף קדושיה דרבנן נינהו כל זמן שלא נבעלה אליבא דרב, אלא דמכי גדלה לא תקינה לה רבנן מיאון, הלכך מוקי ליה בקדושין עצמן דעד שגדל ובעל קדושיה תלוין, אי בעל הוו קדושין ואי לא בעל לא. ולעולם משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, ולא נחלק אדם בדבר אלא ר' יהודה דאמר (נדה שם) עד שירבה שחור על הלבן. והיינו דתנן בשחיטת חולין בפרק קמא (כו, ב) כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון. ופירשו עלה בגמרא זו דברי ר' מאיר אבל לר' יהודה יש מיאון במקום חליצה עד שירבה שחור על הלבן. ורבי ישמעאל דאמר (נדה שם) יש לך אחרת שאף על פי שלא נתפסה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה, דאלמא אפילו לאחר גדלות ממאנת. התם דוקא בקדושי תנאי, אבל במיאון דעלמא לא תקינו רבנן אלא בקטנות או עד שירבה שחור על הלבן לר' יהודה. ומכי גדלה תקינו לה רבנן נשואין גמורין ואינה ממאנת. והכי משמע בשלהי פרק נושאין על האנוסה (לעיל יבמות ק, ב) דקאמרינן משכחת לה בקדושי טעות כר' ישמעאל ולא קאמר בממאנת. והא דאתמר בפרק בא סימן (שם) מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאת לבית המדרש ובנה מורכב לה על כתפה וכו', ואסיקנא נמנו וגמרו דאין הבת ממאנת משתביא שתי שערות. לאו למימרא דלר' ישמעאל ממאנת, אלא הם רצו לרמותן, ואסקוה דאפילו לר' ישמעאל אינה ממאנת משהביאה שתי שערות. וכתב הרב אלפסי ז"ל דאיכא מאן דכתב (ר"ח מובא באו"ז ח"א סי' תרפ"ה ולהלן ד"ה ולדבריהם) דהא מלתא כיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא ספיקא הוא ועבדינן לחומרא, דאף על גב דלא בעל ראשון משגדלה אינה יוצאה במיאון מראשון אלא צריכה גט מזה ומזה, דהא תניא קדושיה תלוין. ואף על גב דפרקינן מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא שנויא היא ואשנויא לא סמכינן. ואיכא למידק מאי קאמר דאשנויא לא סמכינן אלא עבדינן לחומרא, דאדרבה שנויא דשניא חומרא הוא, דעד כאן פליגי רב ושמואל אלא בקדושי שני אי תפסי וצריכה גט מיניה או לא, דרב ששת סבר דאף על גב דלא בעל הראשון כי גדלה גדלי קדושין בהדה ומקודשת לראשון דבר תורה ואינה צריכה גט משני. ודייק לה מדתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין, דמשמע ליה בשקדשה בלבד ולא בעל, דאפילו הכי כי גדלה גדלי קדושין בהדה והויא לה מקודשת דבר תורה. ושנינן אלא מלתא דקטנה מיתלא תליא אי בעל אין אי לא בעל לא. דלא מפקינן לה משני בלא גט. אלמא שנויין לחומרא הוא ולאצרוכה גט אפילו משני, דאי מראשון לא נחלק אדם מעולם בגמרין דלכי גדלה אפילו לא בעל שאינה יוצאה במיאון וכדכתבינן לעיל. ושמא מפני שמצא הרב ז"ל לבעל מתיבות ז"ל שכתב בשמעתין (מובא בספר הזכות להרמב"ן) מהא שמעינן דהיכא דלא בעל אע"ג דאתיאת שתי שערות והגדילה כמה ממאנת. וכן מקצת מן הראשונים סבורים כן והם מסתייעים מדאותבינן עליה דרב מדתניא קדושיה תלוין, ודחקינן לפרוקה מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא, ולא פרקינן קדושיה תלוין עד שתגדיל דאם מאנה יוצאה במיאון עד שתגדיל ולכי גדלה לא נפקא במיאון. ולרב ששת גופיה אי ס"ד דמשגדלה לא ממאנה אף על גב דלא בעל מאי קא קשיא ליה קדושיה תלוין לימא תלוין למיאונין. ולדבריהם הא דפרק קמא דחולין (כו, ב) כל מקום שיש חליצה אין מיאון הכי פירושו כל המתקדשת בזמן חליצה אינה יכולה למאן הא נתקדשה קודם לכן אף על פי שהגדילה והגיעה לעונת חליצה ממאנת עד שתבעל. ואנן כבר פרישנא לה לההיא לעיל דליכא ראיה מינה כלל. ואף ר"ח ז"ל נראה שסובר כן דשמעתין משמע דעד שבעל יכולה למאן, שכן כתב מלתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין אי לא בעל לא. אי בעל נתקיים הזווג ביניהם ואי לא בעל אחר שגדלה לא נתקיים הזווג ביניהם, ולא היא בשתי שערות נסתלק ממנה תורת מיאון לעולם בין בעל בין לא בעל ע"כ. ולפיכך הוצרכו הראשונים ורבינו אלפסי ז"ל לומר דלא סמכינן אשנויי דרב דמשמע מינה דבעל לא ממאנה, הא לא בעל ממאנה, ואף ר"ח ז"ל כ"כ מפורש וזה לשונו, ומסקנא דקטנה שנתקדשה אי בעל אחר שגדלה קנייה קנין גמור ואי לא בעל (קנאה) [ספיקא הוי] דהא תניא המקדש את הקטנה קדושיה תלוין ואף על גב דשניא ליה אשנויי לא סמכינן ואי לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה אבל בתורת מיאון אחר שהביאה ב' שערות אין בה ע"כ לשון ר"ח ז"ל. ודברי רבינו אלפסי ז"ל ודבריו אחדים. ולעולם בעל אינה צריכה גט משני, לא בעל צריכה גט משניהם, מראשון מדבריהם ומשני דבר תורה דלא גדלי קדושין בהדה. וטעמיה דר"נ משום דהמקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה דקסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין כדאיתא בריש פרק כיצד. והא דאמרינן דבעל אינה צריכה גט משני, דוקא בשלא נתקדשה בפני הראשון, הא נתקדשה בפניו צריכה הימנו גט כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה כאלו אמרה לו גרשתני דמי כדאיתא בשלהי פרק המגרש בגיטין (פט, ב). ואפשר נמי דבכהאי גוונא אפילו מראשון אינה צריכה גט, דכמגורשת מראשון גמורה חשבינן לה, ואפילו להתירה לכתחלה לעלמא וכמו שכתבתי בגיטין פרק התקבל (גיטין סג, ב ד"ה ולהימנה). וכן מוכח לקמן בפרק האשה שלום (יבמות קטז, א) גמ' קטטה בינו לבינה כמו שאני עתיד לכתוב שם (בד"ה אלא) בס"ד.

    אמרה הוא עדיף מינאי ואנא עדיפנא מיניה פירש רב האיי גאון ז"ל בתשובה (מובא בתוס' הרא"ש וברמב"ן) דרב ששת הוא דקאמר לה, והכי קאמר אף על גב דאנא עדיפנא מיניה בברייתא הוא עדיף מינאי בפלפולא. דהא מלתא דתרצה שפיר. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש דרב ששת אמר לה והכי קאמר אנא אמרי דאנא עדיף מיניה, כלומר הייתי סבור שאני חכם ממנו ואינו כן אלא הוא חכם יותר ממני שידע לתרץ את הברייתא לדעתו של רב. ורש"י לא פירש כן וזה יותר נכון.

    Rashba on Yevamot 109b · Sefaria

    Ritva

    רבי נתן אומר הנודר כאלו בנה במה פי' בתוס' דילפי' בחדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא ודרשי' התם אל תקרי במה אלא במה ובמ' נדרים כתבתי פי' אחר:

    מ"ט דר"ג משום דקסבר קדושי קטנה מתלא תלי וכי גדלה גדלי קדושי בהדה ואע"ג דלא בעל פרש"י ז"ל דהשתא משגדלה תפסי קדושין דמעיקרא ואגלאי מילתא למפרע דזיקה דהך לאו כלום הוא או דילמא קדושי קמאי לאו כלום נינהו ומשום קדושי דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה ואע"ג דזיקה קודמת לקדושי' קסבר המקדש אחות יבמ' נפטרה יבמה והלכה לה דאתו קדושי ומבטלי זיקא עכ"ל ז"ל ונר' מדבריו דאי אמרי' דכי גדלה גדלי קדושי בהדה מקודשת היא למפר' משעת קדושי' וקדמי קדושין לזיקא וזה תימ' האיך אפשר לה להיות מקודשת בקטנותה כלל ורבותי' ז"ל פי' דהכי קאמרי דלכי גדלה גדלי קדושי בהדה וחיילי השתא לאחר גדלות דהוה ליה כאומר לה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום שאם לא חזרה בה מקודשת לאחר ל' יום ואעפ"י שנתאכלו המעות כדאית' במ' קדושין והתם פריש טעמא דבההוא שעבוד שיש עליה מן הנותן מתקדשת לאחר ל' יום ואינו דומה למקדש במלוה שאינה מקודשת כיון שהכסף קבלתו בתורת קדושי' מש"כ במקדש במלוה שלה והכא הרי קבלה הכסף ואעפ"י שאינה משתעבדת מן התורה חכמי' שעבדו אותה כשתקני לה נשואין והפקר ב"ד הפקר ולפיכך כשל' חזרה בו בקטנותה הרי היא מתקדשת בו דבר תורה וכי תימא מ"מ קדושין אלו לאחר זיקה הם כשמקדש בביאה ואמאי לא נקטי' הכא מקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אלא כשמקדש בביאה וי"ל משום דכי מקדשה השתא בכסף קטנותה נהי דלא חיילי קדושין למפרע מ"מ כיון שכבר קבלה הכסף וקיימא דבורה אין זה כמקדש לכתחלה אחות יבמה ובטל מצות יבמי' וכי אמר לעיל בפ' כיצד דלר"ג מותר לבטל מצות יבמי' ה"א היינו להאי לישנא דאמרי דאי בעל אין ואי לא בעל לא מ"ר:

    מאי תלויין לאו דכי גדלה גדלי בהדה א"ל רבין בר נחמן הא מילתא דקטנה תלייא וקיימא אי בעל אין אי לא לא ואם תאמר ולישני לי' דהכי קאמר דקדושין תלויין לענין מיאון שאם לא מיאנה עד שתגדיל שוב אינ' יכולה למאן וצריכה גט מדבריהם ויש שהיו סבורים לומר דלהאי סברא אף על גב דאי בעל אין אי לא לא לעולם היא יכולה למאן אפילו לאחר שתגדיל עד שיבעול לשם קדושי' או שיבעול אותה למאן דאמר כל הבועל לדעת קדושין בועל וכן כתב הרב בעל מתיבות זכרונו לברכה (א"ה זה ספר קדמון מזכירי' אותו הראשוני' הרמב"ן והה"מ וכיוצא ועיין בס' הבהיר שם הגדולי' לאדמ"ו הי"ו מערכת מ' אות ט"ו יע"ש). וזה תימא גדולה שהרי הלכה רווחת היא בישראל עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות אלא שרבי יהודה מפריז במדותיו עד שירבה שחור על הלבן ומשנ' שלימה שנינו כ"מ שיש מיאון יש חליצה ופירשו עלה בגמרא זו דברי ר' מאיר אבל יש מיאון במקום חליצה לר' יהודה עד שירבה שחור על הלבן והא דתניא רבי ישמעאל יש לך אחרת שאף על פי שנתפשה מותרת ואיזו זו שקדושי' קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה לאו מממנת ממש היא דההיא לענין קדושי' על תנאי איתמרה דסובר שהבועל על דעת קדושי' הראשוני' בועל וקדשה על תנאי וכנסה סתם על דעת תנאו בועל וכדאייתי' לה בפ' המדי' ע"ז והיינו קדושי טעו' דקתני והכי מוכח לעיל בשלהי פרק נושאין דאוקימנא מתני' בממאנת ופרכינן ומי ילד' ופרקי' משכחת לה בקדושי טעות ואליב דר' ישמעאל ולא אמרי' משכחת לה בממאנת אליב' דר' ישמעאל וזה ברור והא דאמרי' פ' בא סימן במס' נידה חבריא סביר למעבד עובד' כר' יהודה ואע"ג דנבעלה אמר להו רב כהנא לא כך היה מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאת לבית המדרש ואמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו דאמר רב יהוד' אמר רב שמואל משום ר' ישמעאל והיא לא נתפש' אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפסה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות שאעפ"י שבנה מורכב על כתיפה ממאנ' והולכ' לה פי' ולא עבוד עובדא נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנ' עד שתביא שתי שערו' וכו' לאו מימרא דההיא דר' ישמעל איתמרא לענין מיאון ממש אלא שסמכו הענין לה משום דלר' יהודה שאמ' שממאנת עד שירבה שחור על הלבן אם בעל לאחר שהגדילה קודם רבוי שחור על הלבן הרי היא ממאנת לשמואל דאמ' כל הבועל על דעת קדושי' הוא בועל וקסבר דר' ישמעאל בקדושי טעות ולמאן דלית ליה בנים עדיפי מסימני' מצינו חמות ממאנת הרי היא ממאנת ובנה מורכב על כתפה ועל דרך זה באת בתו של ר' ישמעאל למאן ובנה מורכב על כתפה לפי שלא רבתה עדין שחור על הלבן וכדר' יהודה ואעפ"י שנבעלה על דעת קדושי' דקטנות נבעלה ועל זה הוזכרו דברי ר' ישמעאל שאמר בקדושי טעות ג"כ שהבועל על דעת קדושי הראשוני' הוא בועל ואפי' בנה מורכב על כתפה יעקרו הקדושי' הראשוני' ונמנו וגמרו שאין הבת ממאנת משתביא שתי שערות ולאפוקי מדר' יהודה ועל זה פי' ולא עביד עובדא לענין מיאון ממש אבל כר' ישמעל לענין קדושי' על תנאי וכנסה סתם לא פסקו ולא נמנו כלום:

    מעתה אין לנו מי שאמ' שתהיה הבת ממאנת לאחר שתגדיל לר"מ ורבנן או לאחר שתרבה שחור על הלבן לר' יהודה בין בעל בין לא בעל והא דלא פרקי' הכא דקדושי קטנה תליין לענין מיאון י"ל דה"ק דקדושיה תלויי' לא משמע הכי דהא דקא ממאנה בעודה קטנה ואינה ממאנת לאחר שתגדיל אינו משום תלויי' בקדושי' דהא סוף סוף קדושיה דרבנן נינהו כל זמן שלא בעל אליבא דרב אלא שתקנת חכמים הית' שלא תצא במיאון משתגדי' ותהא צריכה גט מדבריה' וזה ברור ויש בזה בדברי ר"ה ז"ל דברים שאינ' מחוורין מעצמן כל הצורך וכבר הארכתי בבירור' בחדושי' הארוכי' וכו' :

    איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני יש שפי' דדוק' שנתקדש' שלא בפני הראשון אבל אם נתקדש' בפניו צריכ' גט מן השני מדר' המנונא דאמ' האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנ' וה"ה לכל שפשטה ידה וקבלה קדושי' מאחר בפני בעלה כדאית' בשלהי פ' המגרש ואחרי' פי' דהכא אעפ"י שנתקדשה בפני הראשון דכי תלייא קבלת קדושין בפני בעלה והוי כאומ' גרשתני ה"מ כשהיו נשואי הראשון גמורי' אבל זו שהיו קדושיו ספק מתחלתם אין קבלת קדושי שני ראיה לטעות גרושה הראשון אלא שהיא סבורה שאין קדושי הראשון כלום והיא ממאנת כנ"ל:

    Ritva on Yevamot 109b · Sefaria

    Meiri

    לעולם אל יהא אדם רגיל בנדרים שהרבה פעמים אדם בא לידי חרטה ומביא עצמו לידי מכשול ואם נדר יהא רדוף לילך אצל חכם ויתירנו שלא יהא רגיל בכך דרך הערה אמרו חכמים כל הנודר כאלו בנה במה ר"ל בשעת איסור הבמות והמקיימו ר"ל שאינו משתדל בהתרתו כאלו הקריב עליה קרבן:

    אף הם אמרו לעולם יתרחק אדם מן המיאון שלא יהא נזקק בו ר"ל מיאון שלא במקום מצוה כמו שביארנו במשנתנו שמא תגדל ותתחרט והוא בא לפתותה ולהוציאה מתחת בעלה כשידע חרטתה:

    וכן הזהירו דרך עצה שלא יהא רגיל לקבל פקדונות מבני עירו שכל שעושה כן הרי ביתו של נפקד אצל המפקיד כאלו הוא שלו ובני אדם מפחיתים אותו וחושבים עליו שהוא מגולגל:

    וכן הזהירו עוד דרך עצה שיהא אדם נזהר מן הערבות ובפרט בערבי של ציון והוא שם מקום שהיו רגילים בו לתבוע את הערב תחלה וזהו לשון דקא עבדי שלוף דוץ כלומר ששולפין עצמן מן הלוה ונועץ עצמו על הערב:

    לעולם יהא אדם נמנע שלא לקבל גרים אלא אם כן אחר בחינה גדולה על הדרך שהתבאר במסכתא זו שמא מתוך אי זו סבה הם מתגיירים ואין כונתם נקייה מכל וכל וכשנתגיירו ופרחה סיבתם הם מקילין בדקדוקי מצות וישראל למדים מהם והוא שאמרו קשים גרים לישראל כספחת:

    כל שתוקע עצמו לדבר הלכה ר"ל שמתמיד לעסוק בתורה כל היום ומיקל בעשיית המצות מתוך עסקו בתורה אפילו שכר תורה אין לו שנאמר ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה ואם היה מלמד לאחרים ואחרים מקיימין מתוך למודו אין לו שכר במה שהם מקיימין על פיו אלא שיש לו מיהא שכר תורה:

    כל שיש אצלו רב או חכם שהוא יכול לברר עמו ספיקותיו והוא נשען בבינתו ומדמי מילתא למילתא ומורה מתוך סברותיו הרי זה בקללת חכמים וראוי לגעור בו הרבה כמי שאין אימת הוראה עליו ולעולם צריך שיהא החכם ירא בהוראה דרך הערה אמרו לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה מתחתיו ר"ל שיתיירא מעונש בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה רומז שהיה מדרשו מזויין בתלמידי חכמים גדולים כדי שלא יכשלו בהוראה:

    זה שאמרו במשנתנו לדעת רבן גמליאל תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה כבר ביארנו דוקא עד שתגדיל ותבעל שהביאה קדושין והוה לה כמקדש אחות יבמה שנפטרה יבמה והלכה לה הא כל שלא בעל אע"פ שהגדילה מודה רבן גמליאל שאין איסור אחות אשה שבה מפקעת הזיקה שמאחר שלא בעל אע"פ שהגדילה אינן עדין קדושי תורה וזהו דעתו של רב ומכל מקום רב ששת חלק עמו לומר שלדעת רבן גמליאל קדושי קטנה מיתלא תלו וכי גדלא גדלי בהדה אע"ג דלא בעל ונעשית בשעת גדילתה מקודשת מן התורה לדחות זיקת אחותה בקדושין שקבלה בקטנותה ומפני שבשעה שקדשה בקטנותה נעשה כאלו התנה שתתקדש לו לאחר גדלות וכן פירשוה גדולי הדור וכענין אותה שאמרו קדושין נ"ט א' הרי את מקודשת לי לאחר שלשים שאם קדשה אחר תוך שלשים מקודשת לשני ואם לא קדשה אחר מקודשת לראשון לאחר שלשים ואע"פ שנתאכלו המעות הרי מכל מקום שעבודם עליה ואע"פ שזו קטנה היתה ואם נתאכלו המעות היאך שעבודם עליה והרי אינה משועבדת מן התורה דכתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן מכל מקום הואיל ותקנו לה נשואין ניחא לה להשתעבד בהן משהגדילה כדי שיתקיימו הקדושין באותה שעה ואע"פ שהקשה רב ששת לרב מדתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלויין ומשמען של דברים דאי גדלא גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל כבר תירצוה לרב דהכי קאמר מילתא דקטנה תליא וקיימא שמא יבעול משתגדיל ותהא אשתו מן התורה שמא לא יבעול משתגדיל ולא תהא אשתו של תורה ואף רב ששת פקפק ואמר הוא עדיף מינאי ואנא עדיפנא מיניה כלומר אנא עדיפנא שלשון הבריתא מוכיח כדברי והוא עדיף מינאי שהסברא נותנת כדבריו ולשון הבריתא איפשר לתרצו כן וגדולי הרבנים גורסין דאמרה הוא עדיף כו' ופירשוה בדרך אחרת וזה עיקר ואע"פ שלענין פסק כבר ביארנו שאין הלכה כרבן גמליאל וכל שהגדילה בלא מיאון בין בעל בין לא בעל מוציא את אשתו בגט וחברתה בחליצה והמקדש אחות יבמה לא נפטרה וצריכה חליצה ומוציא את האחרת בגט מכל מקום לענין פסק אנו צריכים בדברים אלו לברר מתוכן דינין אחרים והוא לידע שקטנה שלא מיאנה והגדילה ולא בעל וקבלה קדושין מאחר שצריכה גט משניהם מן הראשון מדרבנן שהרי היא נשואה לו מדרבנן הואיל והגדילה אע"פ שלא בעל ואינה יכולה למאן וכמו ששנינו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ואע"פ שר' יהודה חלק לומר עד שירבה שחור על הלבן אין הלכה כמותו כמו שהתבאר בראשון של חולין שאמרו כל מקום שיש חליצה אין מיאון וכל שיש מיאון אין חליצה ומה שאמר ר' ישמעאל שכל שקדושיו טעות אפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת אע"פ שאין הלכה כמותו אף הוא לא אמרה אלא בקדושי תנאי ולא נתקיים התנאי אבל במיאון דעלמא משהביאה שתי שערות אין מיאון והוא שאמרו בפרק נושאין משכחת לה בקדושי טעות ואליבא דר' ישמעאל ולא אמר משכחת לה בממאנת ואליבא דר' ישמעאל ואע"פ שבמסכת נדה פרק סימן אמרו מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאה לבית המדרש ובנה מורכב על כתפה וכו' עד נמנו וגמרו שאין הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פירשו גדולי הדור דלאו למימרא דלר' ישמעאל ממאנת אלא שהיו הם רוצים לדמותם זו לזו ונמנו וגמרו שאף ר' ישמעאל לא אמרה אלא בקדושי טעות אבל במיאון דקטנה משהגדילה לא אף על פי שלא בעל אלא שאינם אלא קדושי סופרים עד שיבעול ומאחר שהגדילה ואינה יכולה למאן אי אתה יכול לומר נשואיה הן הן מיאוניה וצריכה גט מראשון וכל שכן משני דהוו להו קדושי תורה ואם רצה ראשון לגרש שני כונס אבל לגרש שני ולכנוס ראשון לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הנשואין היא כמו שנאמר כיוצא בה באחרון של גיטין ואף מגרש ראשון וכונס שני דוקא שלא בא עליה קודם שיגרש ראשון אבל אם בא עליה קודם שיגרש ראשון הואיל ושם נשואה עליה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כך כתבוה גדולי הפוסקים אלא שגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא במקום איסור ערוה או איסור לאו של תורה משום דמיחלפא באשה שהלך כו' אבל זו שאין איסורה מחוור לא נאסרה:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 109b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לְעוֹלָם יִרְאֶה דַיָּן עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְגֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו (שיר השירים ג, ז). נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בֵּין יַרְכוֹתָיו כי הדיין שמטה את הדין הוא משום חמוד ממון וידוע דהממון מתייחס לרגלים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.) על פסוק (דברים יא, ו) וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ולכן הדיין אשר לבו נוטה להטות הדין לחזק רגליו בממון יראה כאלו החרב מונחת שם. או יובן סוף אותיות דיין הם 'ה־כ־כ־ס' שמספרם עם הכולל האותיות ק"ט כמנין גיהנם עם הכולל [109] או אותיות יו־ד נו־ן הם ירכותיו של דיין כי חצי השני של שם דיין הוא י־ן ויש באלפא ביתא בין אות יו־ד ובין אות נו־ן אותיות 'כלם' ולהפך 'מלך' שאם זכה הדיין לדון דין אמת אז נאמר בו מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ (משלי כט, ד) ואם הטה משפט ועוות הדין יהיה בדינו צירוף 'כלם' כי חרב בא לעולם בעבור עוות הדין והכליה היא בחרב ולזה אמר יראה כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, רוצה לומר יראה החרב הרמוז בין ירכותיו שהוא בין אות יו־ד ובין אות נו־ן שהם ירכותיו סוף שמו של הדיין. ואמר עוד גיהנם גֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו רוצה לומר יראה עצמו כאלו הוא קרוב לגיהנם שהיא פתוחה מתחתיו ולא רחוקה ממנו ובאמת כן הוא שהאדם בחיי חיותו אם ירשיע יורדים חלקים מנפשו לגיהנם וזהו הנקרא גיהנם בחיים!

    Ben Yehoyada on Yevamot 109b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 109, Amud Bet, about 403 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “ואמר רבי אבהו: אתיא ״רדיפה״ ״רדיפה״. כתיב…”

      Named: רבי אבהו, רבי נתן.

    2. Segment 221 words

      Opens “ויתרחק משלשה דברים: מן המיאונין דלמא גדלה…”

      Named: רבי שלציון.

    3. Segment 336 words

      Opens “דא"ר יצחק: מאי דכתיב: (משלי יא, טו)…”

      Named: רב זר, רבי שלציון.

    4. Segment 433 words

      Opens “ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ. תוקע עצמו…”

      Named: רבי שלציון, רבי יוסי.

    5. Segment 530 words

      Opens “הא נמי פשיטא! אלא דאפילו תורה אין…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 629 words

      Opens “ואיבעית אימא, לעולם כדאמריתו מעיקרא: כל האומר…”

    7. Segment 721 words

      Opens “ואיבעית אימא, תוקע עצמו לדבר הלכה: בדיינא…”

      Named: רבה.

    8. Segment 844 words

      Opens “דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן, רב מונחת, שמואל.

    9. Segment 926 words

      Opens “ר"ג אומר: אם מיאנה וכו'. בעא מיניה…”

      Named: רבי אלעזר.

    10. Segment 1018 words

      Opens “או דלמא משום דקסבר: המקדש אחות יבמה…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “אמר ליה: היינו טעמא דר"ג משום דקסבר:…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב…”

      Named: רב ששת.

    13. Segment 1326 words

      Opens “אמר ליה רבין בריה דרב נחמן: הא…”

      Named: רב נחמן.

    14. Segment 1428 words

      Opens “וסבר רב: אי בעל אין, אי לא…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 109b · Segment 8 — “דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 109b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026