Talmud Builders

    Yevamot 115b

    Back to index

    English translation — Yevamot 115b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and we saw them immediately when they came out of the water, and the women stated distinguishing marks that identified these people. As, in this case we do not rely upon the women, but upon the distinguishing marks.

    2§ The Gemara relates: There was a certain man who deposited sesame plants with his friend. Sometime later he said to him: Give me the sesame plants. The friend said to him: You already took them. The owner replied: But they were of such-and-such an amount, and placed in a barrel; go and check that barrel and you will see that I am right. The bailee said to him: You took your sesame plants, and these in the barrel at my house are other ones.

    3The case came before the Sages for a ruling. Rav Ḥisda thought to say: This situation is the same as the situation involving the two Torah scholars who drowned, when they used distinguishing marks to identify them. And we do not say in that case: Those men went elsewhere in the world, and these men who floated up are different people. Here too one may rely upon the distinguishing marks of the sesame plants given by the owner, and there is no reason to think that these sesame plants are different ones.

    4Rava said to Rav Ḥisda: Is it comparable? There they said distinguishing marks that identified the victims. Here, in the case of sesame plants, what distinguishing marks might they have, by which they could be identified? And as for that which he said: They were of such-and-such an amount, one can say it happened by chance that this second time it was the same amount, and there is no proof that these are the same sesame plants.

    5With regard to the same issue, Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: And are we concerned that perhaps the one guarding the plants moved them from their place? But didn’t we learn in a mishna ( Ma’aser Sheni 4:11): If one found a vessel on which the letter kuf was written, all objects inside the vessel are designated for a korban , an offering; if the letter mem was written on it, it is ma’aser , tithes; if it was the letter dalet , it is dimua , a mixture of teruma and non-sacred produce; if tet , it signifies tevel , untithed produce; and finally, if it is a tav , it indicates teruma . As during a time of danger, i.e., religious persecution against Jews, they would write, for example, tav instead of teruma . In this case, no concern is expressed that someone might have moved the teruma from that vessel to somewhere else.

    6In response to this claim, Ravina said to Rav Ashi: And aren’t we concerned that perhaps someone moved the teruma from their place? Say the latter clause of that same mishna Rabbi Yosei says: Even if one found a barrel on which the full word teruma was written, these contents are non-sacred. As I say: Last year it was full of teruma , and someone removed the contents and replaced them with non-sacred produce. This proves that the possibility that someone moved the original contents is taken into consideration.

    7Rather, say as follows: Everyone agrees that we are concerned that perhaps someone moved the contents of a container from their place, and here, with regard to the marked vessels, they disagree about this issue: The Sage who claims that one may rely on the inscription holds that if it is so, that he moved the teruma , he would have erased the inscription. And the other Sage, Rabbi Yosei, responds that one can say he forgot to do so. Alternatively, he left the label to preserve [ panaḥya ] the contents, so that people would mistakenly think that it contained teruma and would refrain from taking the produce.

    8§ The Gemara relates a story that deals with the permission of a woman to remarry. Yitzḥak the Exilarch, son of the sister of Rav Beivai, was walking from Cortva to Spain and died along the way. They sent this message from Spain: Yitzḥak the Exilarch, son of the sister of Rav Beivai, was walking from Cortva to Spain and died. The Gemara asks: Are we concerned about the possibility of two men named Yitzḥak or not? Perhaps there is someone else with the same name, and therefore the mention of his name is not a sufficiently distinguishing mark. Abaye said: We are concerned about this possibility. Rava said: We are not concerned.

    9Abaye said: From where do I say my reasoning that there might be another man with the same name? As a certain bill of divorce was found in the city of Neharde’a, and this passage was written on it: On the colonial [ kelonya ] side of the city, I, Androlinai of Neharde’a, excused, sent away, and divorced my wife so-and-so. Androlinai’s wife requested permission to remarry based on this bill of divorce, but they did not know if he was the man who gave the divorce or if it was given by another man of the same name. And the father of Shmuel sent this question before Rabbi Yehuda Nesia in Eretz Yisrael. And Rabbi Yehuda Nesia sent a message to him: All of Neharde’a must be examined, to see whether there is another man by that name. This shows that one must be concerned that there might be two people with the same name.

    10And Rava said: This story provides no proof. If it is so, that there were grounds to suspect that someone else of the same name wrote the bill of divorce, Rabbi Yehuda Nesia should have said: The entire world must be examined, in case there is someone else with the same name somewhere. Since he did not say this, evidently there was no legitimate reason for this suspicion at all. Why, then, did Rabbi Yehuda Nesia send instructions to examine all of Neharde’a? Rather, Rava added, it was due to respect for the father of Shmuel that he sent this message. He did not want to write explicitly that Shmuel’s father had inquired unnecessarily, and therefore he wrote his reply in a manner which indicated his partial agreement with the concern.

    11Rava said: From where do I say my reasoning that we are not concerned about two people with identical names? As there were two promissory notes produced in Meḥoza, and these names of the creditors were written on them: Ḥavai bar Nanai and Nanai bar Ḥavai, and Rava bar Avuh collected dinars for them with these promissory notes, without concerning himself with the possibility that they might be referring to other people. And the names Ḥavai bar Nanai and Nanai bar Ḥavai are very common in Meḥoza, i.e., there are certainly other people with these names, and yet he was not worried about this matter. The Gemara asks: And Abaye, how does he answer this proof?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וקאמרי סימניםדאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:

    שקלתינהוכבר החזרתים לך:

    אמר ליהמפקיד:

    והא כן וכן הוייןכך וכך סאין היו:

    ובחביתא רמייןועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:

    אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהוושלי הם:

    היינו שני ת"חדתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:

    חושבנאאיכא למימר דמתרמי:

    ומי חיישינן שמא פינןהיכא דסימנא קמא איתא קמן:

    קרבןהקדש:

    דימועחולין ותרומה שנתערבו ואין נאכל אלא לכהן:

    הסכנהשגזרו שלא לקיים מצות אלמא לא אמרינן שמא פינו אותה תבואה שנתן בה בכתיבת אות זה ואלו אחרים:

    הרי אלו חוליןדאזלינן בתר רובא:

    מיכפר הוה כפר ליהמקנח וגורר היה את האות:

    לפנחיא שבקהלהצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גיררה כדי שיבדלו בני אדם מהן:

    פנחיאלשון שימור כאדם שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלוהו הימנו ודומה לו בהגוזל עצים (ב"ק דף קג.) הלוקח שדה בשם ריש גלותא כו' ופנחיא בעלמא קבעינן:

    מי חיישינן לתרי יצחקהיכא דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת:

    רבא אמר לא חיישינןהואיל ולא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה כדאמר לקמן (יבמות דף קטז.):

    ההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא כו'האשה עומדת ותובעתו לפנינו:

    בצד קלוניאשם עיר:

    תיבדק כל נהרדעאאם יש שם אנדרולינאי אחר חוץ מבעל אשה זו:

    ואם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליהשמא אנדרולינאי אחר היה בנהרדעא והלך לו:

    משום כבודושלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאין צריך:

    שכיחי טובאואפ"ה מגבינן כשמוציא שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמא אחר היה וכיון דלענין ממונא אף על גב דהוחזקו לא חיישינן לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהא לא חיישינן:

    יבמות 115 עמוד ב

    1וחזינהו לאלתר, וקאמרי סימנין. דלאו עלייהו סמכינן, אלא אסימנים.

    2ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה, אמר ליה: הב לי שומשמי. אמר ליה: שקילתינהו: והא כן וכן הויין, ובחביתא רמיין. א"ל דידך שקלתינהו, והני אחריני נינהו.

    3סבר רב חסדא למימר: היינו שני תלמידי חכמים, ולא אמרינן: הנך אזלו לעלמא, והני אחריני נינהו.

    4אמר ליה רבא: מי דמי? התם, קאמרי סימנים. הכא, שומשמי מאי סימנא אית להו? ודקאמר ״כן וכן הויין״ אימר חושבנא איתרמי.

    5א"ל מר קשישא בר רב חסדא לרב אשי: ומי חיישינן שמא פינן? והתנן: מצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, דל"ת דמוע, טי"ת טבל, תי"ו תרומה. שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה!

    6א"ל רבינא לרב אשי: ולא חיישינן שמא פינן? אימא סיפא, ר' יוסי אומר: אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין, שאני אומר: אשתקד הוה מלא תרומה, ופינה!

    7אלא: דכולי עלמא חיישינן שמא פינן, והכא בהא קמיפלגי. מר סבר: אם איתא דפינהו מיכפר הוה כפר. ואידך: אימר אישתלויי אישתלי. אי נמי, לפנחיא שבקיה.

    8יצחק ריש גלותא, בר אחתיה דרב ביבי, הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא, ושכיב. שלחו מהתם: יצחק ריש גלותא, בר אחתיה דרב ביבי, הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא, ושכיב. מי חיישינן לתרי יצחק, או לא? אביי אמר: חיישינן. רבא אמר: לא חיישינן.

    9אמר אביי: מנא אמינא לה, דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב: ״בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי״. ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה. ושלח ליה: תיבדק נהרדעא כולה.

    10ורבא אמר: אם איתא ״יבדק כל העולם״ מיבעי ליה?! אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי.

    11אמר רבא: מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בהו: חבי בר ננאי וננאי בר חבי, ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי. והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיחי טובא. ואביי?

    Tosafot

    וחזינהו לאלתרפי' לאלתר שהעלום מן המים אבל אם שהו במים הרבה אין לחוש דמיא מצמת צמתי כי ליתא למכה כדאמר בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) אבל כששוהה אחר העלאה מיתפח תפח:

    וקאמרי סימניםאבל על ידי טביעת עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקונט' דמים משנים צורת הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפרק בתרא (שם) דמיא מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוו דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז: ושם) אי נמי מהני ע"פ טביעות עינא. ר"י:

    וקאמרי סימניםפי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה ואמרו מת לא מהני וכל שכן עובד כוכבים אפי' מסיח לפי תומו ותימה היאך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי טביעת עין בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא (לקמן יבמות קכ.) וכן מפרש רבינו תם לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים שכשנשחתה צורת פניו מיירי כמו שמפרש במשנה אבל אם צורת פניו שלימה שריא אפי' אחר כמה ימים:

    וכן הויין ובחביתא רמייןאר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן יכול לומר לקוחין הן בידי וכן הא דאמר פרק איזהו נשך (ב"מ דף ע. ושם) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אפקדינהו גביה ויהיב סימנא ושקיל להו ומיהו קשה דאמר בהכותב (כתובות דף פה: ושם) גבי כסא דכספא דאפקידו בי חסא שכיב חסא ולא פקיד כו' עד ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל לביתיה אבל רגיל דעייל לביתיה אימר איניש אחרינא אפקיד ומיחזא חזא ומשמע דאיירי שלא הפקיד זה בעדים ואפ"ה קאמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ומה מועיל הסימן כיון שלא הפקיד אצלו בעדים וי"ל ששני הטעמים מצריך דלא אמיד וקא יהיב סימנא ואם תאמר אם כן בספ"ק דכתובות (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר רב יוסף חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר רבן גמליאל ומאי קושיא דלמא רב יוסף מצריך שני הטעמים וי"ל דאי טעמא דהא קא מודי לא מהני לחודיה לא מהני נמי מאי דהלכה כרבן גמליאל כיון דלא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרים אצלה והכא כולן פסולין לבד מארוס ולהכי פריך כי לא מודי פירוש כי לא מהני טעמא דמודי לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג כו':

    אתרמויי אתרמי ליההכא משמע דמנין ומדה לא הוי סימן והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כג:) מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו:

    ומי חיישינן שמא פינןתימה מאי קשיא היא מהאי דהא בממונא יש לחוש לעולם שמא פינן ולא נפיק ממונא מחזקתיה וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילות לפנותם ואפי' הכי לא חיישינן שמא פינן לענין ממונא נמי מפקינן ליה מחזקה כיון דלא חיישינן אע"ג דרגילות הוא:

    אימור אישתלויי אישתליפי' רבינו חננאל בירושלמי דמעשר שני בפרק ב' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבי דכתיב ביה רבי יונה דידיה הוא א"ל אשתקד הוה דידיה והשתא דידי:

    יצחק ריש גלותא בר אחתיה כו'איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו התנן בפ"ק דבבא מציעא (דף כ. ושם) דכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דלמא בגמלא פרחא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי:

    אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי כו'וא"ת ואמאי לא מייתי רבא מרבה רביה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יח: ושם) ובפרק כל הגט (גיטין דף כז.) גבי גיטא דאשתכח בבי דינא דרב הונא ואמר דיחזיר משום דלא הוחזקו אפי' בשיירות מצויות וי"ל דאין הכי נמי אלא דניחא ליה לאיתויי ראיה מאמוראי קמאי:

    והא חבי בר ננאי כו'וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא דהכי פרכי' על רבה בפ"ק דב"מ (דף כ: ושם) גבי גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא ועוד הא בהוחזקו תרי יצחק מודה רבא כדפי' לעיל והכא בהוחזקו שני חבי בר ננאי וי"ל דמדמה רבא ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא כן וכן הויין ובחביתא רמייןפירש רש"י ז"ל כן וכן הויין וצא ובדוק ותמצא כחשבוני. ונראה מדבריו דלמאן דאמר לא חיישינן שמא פינן מדינא אית לן למיבדק בהו אם כן הויין. ואינו נראה כן בההיא דפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מו, א) דרמאי דפומבדיתא דאמר ליה אפקיה דלישמייה, א"ל לשומא דידך לא צריכנא, והכא נמי אמר ליה כדי לא מדידנא להו. אלא הכא הכי הוי עובדא דמדדינהו ולית מחיוב הדין. אי נמי דאפקיד גבי בסהדי ואמר ליה שקלתינהו ואמר ליה כן וכן הויין ואתו סהדי ואמרו ליה דהכי הוא דכן וכן רמיין בההיא חביתא.

    סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמיםכלומר דלא חיישינן דלמא אחריני נינהו, והכא נמי לא חיישינן דלמא אחריני נינהו והלכך האי סימן משוי ליה ראיה. וכיון דאיכא עדים וראיה לא מהימנא, דהא לא מצי למימר החזרתים לך או החזרתי לך ולקחתים ממך. ומסקנא דשמעתין דחיישינן שמא פינן, וכן וכן הויין לא הוי סימן. הא אלו הו"ל סימן בגוייהו מפיק מיניה, דהוה ליה כעדים וראיה אף על פי שאין העדים מכירים אלא מתוך הסימנין דסימן משוי ליה ראיה.

    הא דאמר רבא מי דמי התם קאמרי סימניםלאו סימנים מובהקים, קאמרינן כדדחינן לעיל, דאם כן אפילו בשני עדים בעינן סימן מובהק אלא סימני דהכרת פנים וטביעות עינא קאמרינן.

    מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן. מדקא מייתי להאי עובדא גבי עובדא דשומשמי ובפלוגתא דחוששין שמא פינן או לא, משמע דחדא אורחא אית להו ואביי ורבא בהא פליגי אי חיישינן שמא אותו יצחק רישא גלותא דנפיק מהכא אי הוא הוא דמיית, או דלמא חיישינן שמא אותו אזל ליה לעלמא והאי אחרינא הוא. דאביי סבר חוששין משום דשיירות מצויות היו, וקיימא לן במקום שהשיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו שני שוורי ושני יוסף בן שמעון חוששין לשני שוורי ולשני יוסף בן שמעון כמו שפסק רבינו אלפסי בגיטין פרק כל הגט (גיטין כז, א). ולפיכך יבדק כל העולם שמא יצחק ריש גלותא אחר בסוף העולם. ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת והוא אותו שיצא עמהם מקורטובא לאספמיא הוא והוא שראו אותו כאן בקורטובא לא חיישינן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה ואין חוששין שמא זה ממקום אחר בא לכאן בקורטובא. ולא אמרו בגטין (שם) לחוש לשני שוורי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחד ובמקום שהשיירות מצויות שאי אפשר לומר כאן נמצא וכאן היה, הא נאבד באותו מקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצויות לא חיישינן, אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה, אלא אם כן הוחזקו שם שני יוסף בן שמעון. ולגבי יצחק ריש גלותא אין לחוש לכלום בקורטובא עצמה, דידוע היה להם. ועוד שאין ממנין שני ראשי גליות במקום אחד, והוה ליה כעובדא דשני ריש גליות אליבא דרב חסדא דאמר לא אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו.

    ואמר אביי מנא אמינא לה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא. פירוש קלניא צד שבעיר נהרדעא שהוא בן חורין דלא יהבי כרגא למלכא.

    ואמרו יבדק נהרדעא כולהכלומר, כל ארץ נהרדעא שהן עיירות רבות עד היכא דסגי קבא נהרדעא (עיין כתובות נד, א) וכעובד דאמרינן בסמוך בדוק מסוריא ועד נהרדעא, אלמא לא אמרינן בנהרדעא היה נמצא ומשם היה, ולא תהא צריך בדיקה אלא עיר נהרדעא עצמה, והיא לא איסתפק ליה לאבוה דשמואל.

    ורבא אמר אם איתא שכל נהרדעא צריכה בדיקה יבדוק כל העולם מיבעי ליה. שהרי שיירות מצויותו בארץ נהרדעא ממקומות רחוקים.

    אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליהשלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאינו צריך. ולעולם אינו צריך בדיקה אלא נהרדעא עצמה כולה. ואם תאמר שפיר קאמר ליה רבא לאביי, יש לומר שמא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ואינו חושש לשיירות הבאות לארץ נהרדעא.

    ואמר רבא מנא אמינא לה משטרי דנאני בר חבו וחבא בר נאני דשכיחא טובא בנהרדעא. ומגבינן בהו מאי טעמא דאמרינן ברשותו נמצאו ושלו היו מתחילתן ולא חיישינן לנפילה דעלמא כיון דלא הוחזקה.

    ואביי התם למאי ניחוש אי לנפילהכיון דלא הוחזקה לא חיישינן.

    דמזהר זהיר איניש בשטריהאבל בגיטין כיון דנפל חיישינן אפילו לעלמא. והוא הדין לשני יצחק ריש גלותא, ועובדא דגטין דאשתכח בסורא (להלן יבמות קטז, א) שלא במקום שיירות נמצא, אלא שהיו מוחזקין בשני ענן, ולפיכך בדקו עד נהרדעא ולא חששו לשתי נהרדעא. ואף על גב דמצאו אחרינא אמר אביי דלא חיישינן ליה דכיון שהעדים מעידים עליו שלא נכנס בסוריא באותו היום אין לחוש לו. ורבא אמר אפילו לדידי דלא חיישינן לדוכתא אחרינא, הכא כיון דתרוייהו נהרדעי נינהו, ועקר חד מינייהו ואתא לסורא וכתב שם גטו, חיישינן דלמא האחר הוא שבא בגמלא פרחא, אי נמי בקפיצה, ואי נמי מילי מסר הרמב"ן ז"ל. וקיימא לן כרבא וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל. וקשה לי קצת דאם איתא דטעמיה דרבא משום כאן נמצאו וכאן היו ואזיל לטעמיה דאית ליה הכין בפרק המדיר (כתובות עה, ב) הא לא קיימא לן התם כטעמיה דרבא אלא כרב אשי (שם עו, א) דהא מסקנא דשמעתא משמע דלית ליה לרבא כלל. ויש לומר דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי, הא לגבי אשה משום עגונה אמרינן, וכדאמרינן נמי לגבי טמאות (נדה ד, א) אין מחזיקין טומאה ממקום למקום שכל הטמאות במקום מציאתן וכשעת מציאתן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 115b

    Yevamot 115b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 284 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וקאמרי סימנים דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כל כך:

    שקלתינהו כבר החזרתים לך:

    אמר ליה מפקיד:

    והא כן וכן הויין כך וכך סאין היו:

    ובחביתא רמיין ועדיין הן אצלך בחבית צא ובדוק בה תמצא כחשבוני:

    אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ושלי הם:

    היינו שני ת"ח דתניא לעיל והשיא רבי את נשותיהן על פי נשים ותרצינן דאמרי סימני ולא אמרינן אחריני נינהו וסימנים הכי איתרמו:

    חושבנא איכא למימר דמתרמי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 115b · Sefaria

    Tosafot

    וחזינהו לאלתר פי' לאלתר שהעלום מן המים אבל אם שהו במים הרבה אין לחוש דמיא מצמת צמתי כי ליתא למכה כדאמר בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) אבל כששוהה אחר העלאה מיתפח תפח:

    וקאמרי סימנים אבל על ידי טביעת עין אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו אבל מה שפי' בקונט' דמים משנים צורת הפנים אין נראה דהא אמרי' לקמן בפרק בתרא (שם) דמיא מצמת צמתי היכא דליכא מכה ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים דהוו דאורייתא כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז: ושם) אי נמי מהני ע"פ טביעות עינא. ר"י:

    וקאמרי סימנים פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד בספינה שטבעה ואמרו מת לא מהני וכל שכן עובד כוכבים אפי' מסיח לפי תומו ותימה היאך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי טביעת עין בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא (לקמן יבמות קכ.) וכן מפרש רבינו תם לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים שכשנשחתה צורת פניו מיירי כמו שמפרש במשנה אבל אם צורת פניו שלימה שריא אפי' אחר כמה ימים:

    וכן הויין ובחביתא רמיין אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים ולכך היה נוטל בסימן מובהק דאי ליכא עדים מה מועיל הסימן יכול לומר לקוחין הן בידי וכן הא דאמר פרק איזהו נשך (ב"מ דף ע. ושם) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינא איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' ודוקא דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אפקדינהו גביה ויהיב סימנא ושקיל להו ומיהו קשה דאמר בהכותב (כתובות דף פה: ושם) גבי כסא דכספא דאפקידו בי חסא שכיב חסא ולא פקיד כו' עד ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל לביתיה אבל רגיל דעייל לביתיה אימר איניש אחרינא אפקיד ומיחזא חזא ומשמע דאיירי שלא הפקיד זה בעדים ואפ"ה קאמר חדא דידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ומה מועיל הסימן כיון שלא הפקיד אצלו בעדים וי"ל ששני הטעמים מצריך דלא אמיד וקא יהיב סימנא ואם תאמר אם כן בספ"ק דכתובות (דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר רב יוסף חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר רבן גמליאל ומאי קושיא דלמא רב יוסף מצריך שני הטעמים וי"ל דאי טעמא דהא קא מודי לא מהני לחודיה לא מהני נמי מאי דהלכה כרבן גמליאל כיון דלא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרים אצלה והכא כולן פסולין לבד מארוס ולהכי פריך כי לא מודי פירוש כי לא מהני טעמא דמודי לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג כו':

    אתרמויי אתרמי ליה הכא משמע דמנין ומדה לא הוי סימן והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף כג:) מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן התם מיירי בענין שאין דרך בני אדם להצניע אבל הכא דרך בני אדם להצניע במדה זו:

    ומי חיישינן שמא פינן תימה מאי קשיא היא מהאי דהא בממונא יש לחוש לעולם שמא פינן ולא נפיק ממונא מחזקתיה וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילות לפנותם ואפי' הכי לא חיישינן שמא פינן לענין ממונא נמי מפקינן ליה מחזקה כיון דלא חיישינן אע"ג דרגילות הוא:

    אימור אישתלויי אישתלי פי' רבינו חננאל בירושלמי דמעשר שני בפרק ב' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפי בגרבי דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבי דכתיב ביה רבי יונה דידיה הוא א"ל אשתקד הוה דידיה והשתא דידי:

    יצחק ריש גלותא בר אחתיה כו' איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא דאי לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו התנן בפ"ק דבבא מציעא (דף כ. ושם) דכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דלמא בגמלא פרחא אזיל כיון שהוחזקו שהיה שם ענן אחר אלמא בלא הוחזקו איירי:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 115b · Sefaria

    Rashba

    והא כן וכן הויין ובחביתא רמיין פירש רש"י ז"ל כן וכן הויין וצא ובדוק ותמצא כחשבוני. ונראה מדבריו דלמאן דאמר לא חיישינן שמא פינן מדינא אית לן למיבדק בהו אם כן הויין. ואינו נראה כן בההיא דפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מו, א) דרמאי דפומבדיתא דאמר ליה אפקיה דלישמייה, א"ל לשומא דידך לא צריכנא, והכא נמי אמר ליה כדי לא מדידנא להו. אלא הכא הכי הוי עובדא דמדדינהו ולית מחיוב הדין. אי נמי דאפקיד גבי בסהדי ואמר ליה שקלתינהו ואמר ליה כן וכן הויין ואתו סהדי ואמרו ליה דהכי הוא דכן וכן רמיין בההיא חביתא.

    סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים כלומר דלא חיישינן דלמא אחריני נינהו, והכא נמי לא חיישינן דלמא אחריני נינהו והלכך האי סימן משוי ליה ראיה. וכיון דאיכא עדים וראיה לא מהימנא, דהא לא מצי למימר החזרתים לך או החזרתי לך ולקחתים ממך. ומסקנא דשמעתין דחיישינן שמא פינן, וכן וכן הויין לא הוי סימן. הא אלו הו"ל סימן בגוייהו מפיק מיניה, דהוה ליה כעדים וראיה אף על פי שאין העדים מכירים אלא מתוך הסימנין דסימן משוי ליה ראיה.

    הא דאמר רבא מי דמי התם קאמרי סימנים לאו סימנים מובהקים, קאמרינן כדדחינן לעיל, דאם כן אפילו בשני עדים בעינן סימן מובהק אלא סימני דהכרת פנים וטביעות עינא קאמרינן.

    מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן. מדקא מייתי להאי עובדא גבי עובדא דשומשמי ובפלוגתא דחוששין שמא פינן או לא, משמע דחדא אורחא אית להו ואביי ורבא בהא פליגי אי חיישינן שמא אותו יצחק רישא גלותא דנפיק מהכא אי הוא הוא דמיית, או דלמא חיישינן שמא אותו אזל ליה לעלמא והאי אחרינא הוא. דאביי סבר חוששין משום דשיירות מצויות היו, וקיימא לן במקום שהשיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו שני שוורי ושני יוסף בן שמעון חוששין לשני שוורי ולשני יוסף בן שמעון כמו שפסק רבינו אלפסי בגיטין פרק כל הגט (גיטין כז, א). ולפיכך יבדק כל העולם שמא יצחק ריש גלותא אחר בסוף העולם. ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת והוא אותו שיצא עמהם מקורטובא לאספמיא הוא והוא שראו אותו כאן בקורטובא לא חיישינן אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה ואין חוששין שמא זה ממקום אחר בא לכאן בקורטובא. ולא אמרו בגטין (שם) לחוש לשני שוורי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחד ובמקום שהשיירות מצויות שאי אפשר לומר כאן נמצא וכאן היה, הא נאבד באותו מקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצויות לא חיישינן, אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה, אלא אם כן הוחזקו שם שני יוסף בן שמעון. ולגבי יצחק ריש גלותא אין לחוש לכלום בקורטובא עצמה, דידוע היה להם. ועוד שאין ממנין שני ראשי גליות במקום אחד, והוה ליה כעובדא דשני ריש גליות אליבא דרב חסדא דאמר לא אמרינן הנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו.

    ואמר אביי מנא אמינא לה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא. פירוש קלניא צד שבעיר נהרדעא שהוא בן חורין דלא יהבי כרגא למלכא.

    ואמרו יבדק נהרדעא כולה כלומר, כל ארץ נהרדעא שהן עיירות רבות עד היכא דסגי קבא נהרדעא (עיין כתובות נד, א) וכעובד דאמרינן בסמוך בדוק מסוריא ועד נהרדעא, אלמא לא אמרינן בנהרדעא היה נמצא ומשם היה, ולא תהא צריך בדיקה אלא עיר נהרדעא עצמה, והיא לא איסתפק ליה לאבוה דשמואל.

    ורבא אמר אם איתא שכל נהרדעא צריכה בדיקה יבדוק כל העולם מיבעי ליה. שהרי שיירות מצויותו בארץ נהרדעא ממקומות רחוקים.

    אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאינו צריך. ולעולם אינו צריך בדיקה אלא נהרדעא עצמה כולה. ואם תאמר שפיר קאמר ליה רבא לאביי, יש לומר שמא במקום שאין השיירות מצויות נמצא ואינו חושש לשיירות הבאות לארץ נהרדעא.

    3 more comments on this page.

    Rashba on Yevamot 115b · Sefaria

    Ritva

    ההוא גברא דאיפקיד שמשומי גבי חברי' פי' ועדי פקדון היו לו א"ל הב לי שומשמי א"ל שקלתנהו והני אחריני נינהו מדקאמ' א"ל והני אחריני נינהו שמעי' כי ידוע היה בעדים שהיו עכשיו ברשותו שומשמי' אלא שלא היה ידוע אם אותם שהפקיד אצלו או אחרו' והיינו דא"ל והני שהם ידועי' אצלו אחריני נינהו א"ל והא כן וכן הויין ובחבית רמיי' כלומ' האיש לי סימני' שהם אותם דהא כן וכן הויין ובחבית רמיין וכיון שיש לי עדי פקדון ויש לי עדים שראו ברשותך שומשמי' ואני אומר סימן שהן שלי הו"ל כעדי פקדון וראיה וכההוא עובדא דחסא דאמרי הא קא יהיב סימנים ואמר רבא דהא לא הוי סימנא דדילמא אתרמויי אתרמו ואפי' למ"ד בפרק אלו מציאות דמנין ומקום הוי סימן ה"מ גבי מציאה אבל להוציא ממון מחזקתו לא:

    מי דמי התם קאמרי סימני' פי' סימן מובהק וידוע דליכא למיחש לשקרא אבל הכא אמור אתרמוי אתרמי ושמעי' מינה שאלו היה נותן סימן מובהק מפקינן מיניה וה"ה דאפי' בלא עדי פקדון כיון דהוא מוד' בפקדון ויש עדים שיש הפקדון ברשותו שלו שהוא מודה והוא נותן בו סימן מובהק דתו לא מהימן לומר שקלתיה ולא מהימן בהא מפני שום מגו שהוא יכול לומר לא הפקדתני וכ"ע ומיהו כשלא נראה הכלי ברשותו וזה אומר בו סימן והלה כופר בו שאינו שלו יכול לומר בהא לא מפקינן ליה כיון דלא חזיוה וכדאית' בפ' חזקת הבתים גבי רמאי דפומבדית' (דף מ"ו):

    יצחק ריש גלות' בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקורטוב' לאספמי' שכיב שלחו משם יצחק ריש גלותא דהוה אזיל מקורטובא לאספמי' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא פי' ידוע היה לנו כי יצחק ריש גלותא שבכאן יצא מעירנו ושלחו מאספמי' כי איש א' ששמו יצחק ריש גלותא מת בעירם והעידו הבאים עמו כי יצא עמהם מקורטוב' לאספמי' אבל לא היו העדים ולא אנשי אספמיא מכירים שיהא זה אותו יצחק של קורטוב' והיינו דאמרי' חיישי' לתרי יצחק ריש גלותא או לא פי' מי חיישי' שמא יצחק ריש גלותא אחר בא ממקום אחר לכאן לקורטוב' ויצא והלך לאספמי' ומת שם או לא חיישי' ותלינן דיצחק שהיה דר בקורטובא הוא ומיירי כשהיו שיירות מצויות ולא הוחזקו או שהוחזקו תרי יצחק ואין כאן שיירות מצויות דאי שהוחזקו תרי יצחק ויש כאן שיירות מאי טעמא דמ"ד לא חיישי' דהא בפ"ק דב"מ בין לרבה בין לר' זירא דכ"ע חיישי' היכי דאיכא הני תרתי לגריעות' ואי דליכא שיירות מצויות ולא הוחזקו דכ"ע לא חיישי' וכדאי' התם ובדאיכא חדא לגריעות' וחדא למעליותא הוא דאיפלגו התם דרבה סבר דחיישי' ור' זירא סבר דלא חיישי' ואביי ורב' נמי פליגו בהא וכיון דכן הלכתא כרבא ושמעי' מינה דהלכתא התם כר' זירא דסבר בחדא לגריעות' וחדא למעליותא לא חיישי' כן פי' קצת המפרשים ז"ל אבל ר"ח ז"ל שם פסק כרבה דבעי תרתי למעליותא ואלו הכא פסק כרב' וא"כ קשיא הלכתא אהלכת' ופי' ר"ה הר"ם ז"ל דל"ק ולא מידי ואיברא דהכ' כשהיו שיירות מצויות ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון לא בקורטובא ולא במקום אחר ואביי סבר כרבא דהתם שחוששי' לב' יוסף בן שמעון ולב' עיירות אף על פי שלא הוחזקו וכמאן דחייש התם לשתי שיירות ואלו בקורטוב' עצמה לא היו חוששי' או שהיה ידוע להם שאין שם אלא א' א"נ דאי ריש גלותא ממש היא אין תרי ריש גלותא בעיר אחד אבל היה חושש שבא משאר מקומות לקורטובא והלך משם לאספמיא ומת ורב סבר דאפילו לרבה דחייש התם הכי ליכא למיחש דהתם הוא בגט שנמצא חוץ למחיצתו אבל כל שנמצא במחיצתו ובעיר המוזכר בגט אני אומר כאן היה וכאן נמצא ואין תולין באדם אחר או בגט אחר שאינו ידוע והכא הרי יש עדי' שראו ריש גלות' שמת שיצא מכאן ויש לנו בכאן חד ריש גלות' ואין לנו לתלות באדם אחר כלל. ואביי סבר דלא אמרי' כאן נמצא וכאן היה וכל הסוגיא מוכחת דבהא פליגי דעובדא דשומשמי' ושני ת"ח דלעיל אי אמרי הני נינהו או אחריני ואי אמרי' כאן נמצאו וכאן היו וסמכו ענין לו הביא ממעשה הזה והיינו דאמרינן בתר האי שקלא וטריא מאי הוו עלייהו דשומשמי והכי נמי מוכח מעובדא דגיטא דמייתי אביי ואשכחן לרבא דס"ל בפ' המדיר כאן נמצאו וכאן היו וא"ת א"כ הכא ק"ל שומשמי חיישי' שמא פנו ולא אמרי' כאן נמצא וכאן היו ובפ' המדיר אסיק רב אשי נמי דלא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו וא"כ אמאי פסקי' כרבא גבי הא דיצחק ריש גלותא וי"ל כי להוציא ממון מחזקתו לא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו אבל גבי אשת איש משום עגונא דאתתא אקילו ואמרי' כאן נמצאו וכאן היו משום דתרי יצחק חששא גדולה וכן ב' גיטי' וב' שטרי דנאני בר חבו שיש רגלים לדבר לומ' כאן נמצאו וכאן היו אמרי' ליה ואין כל המקומות וכל הדברים שוים בענין זה:

    אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהדרעי ושלח ליה תבדק כלה נהרדעא פי' דסבר אביי דה"ק שתבדק כל ארץ נהדרעא שהוא עיירות רבות כדאמרי' עד היכן נהדרעא כל היכא דסגי נהר' דנהרדע' והא הכא שנמצא הגט בעיר נהרדעא הנז' בגט ואפ"ה חיישי' לגט אחר מגברא דשאר מקומות שבכל נהרדעא דשמיה כשמיה ואעפ"י שלא הוחזקו מפני שהשיירות מצויות ורבא אי איתא יבדק כל העולם כלו מיבעי ליה כי לפי דבריך ניחוש לנהרדעא אחרת דהא חיישי' לשתי שיירות אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי פי' שלא להחזיקו כטועה וקא א"ל דבר שאינו צריך ולעולם אינו צריך בדיקה אלא אותה העיר של נהרדעא שנמצא שם הגט וא"ת ואביי היאך לא ידע דאם איתא יבדק כל העולם מבעי ליה י"ל כי נמצא במקום שאין שיירות מצויות אלא לעיירות של נהרדע' בלבד ולפי' לא הי' חושש לארץ אחרת חוץ לארץ נהרדעא ורבא סבר דשיירו' מצויות מן העולם לארץ נהרדעא ושיירות מצויות מכאן לארץ נהרדעא הרי הוא כאלו שיירות מצויות כאן שיירות כל העולם ויבדק כל העולם מבעי ליה ויש שפי' דאביי סבר דתרתי יוסף בן שמעון חיישי' אבל לתרי שיירי לא חיישינן ואחרים פי' דאיהו סבר דר' יהודה נשיא' שלח תבדק כל העולם כלה נהרדעא שאפשר להיות שם ורבא א"ל שאין זה משמעות הלשון דאם איתא יבדק כל העולם כולו מבעי ליה והראשון הוא נכון:

    ואמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתוב ביה חבו בר ננאי וכו' עד וחבו בר ננאי טובא איכא במחוז' וקא מגבי בהו רבה בר אבוה זוזי פרש"י זכרונו לברכה וכיון דכן דגבי ממון אין חוששי' דילמא אחרינא הוא אע"ג דהוחזקו והוי כעין שיירות מצויות שהרי כלם בעיר א' דבאיסורי לא ניחוש שהיכא שלא הוחזקו מיהת ואעפ"י שהשיירות מצויות זה הענין פי' ז"ל ועל כרחו היה צריך לפרש לפי שיטת הראשונים דאי לא האי עובדא לכ"ע תיקשי דכלהו חיישי' היכא דשיירות מצוית והוחזקו ולפי שיטת הרמב"ן ז"ל אתיא מילתא שפיר כפשוטו דרב מייתי ראיה מכאן משום דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו וכל דבר הנמצא במחיצתן מגבי בהו רבה בר אבוה זוזי וה"ה גבי גט או אדם שנמצא במחיצתו ואביי דחי דהכא לאו משום דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו אלא משום דהכא ליכא למיחש למידי דלמאי ניחוש אי לנפילה לא חיישי' פי' כיון שלא הוחזקו כלל כי הכא משא"כ בגט הנמצא בשוק דהתם חזיא ליה דנפלי ואי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי אמאי אמרת שמא מסר לו חבירו לשום מתנה ולא זיכ' לו זיכה גמור הרי אותיות נקנות במסיר' ואם תאמר יביא ראיה על המסירה קסבר אין צריך להביא ראיה על המסירה ומי' קשה לי בפרק גט פשוט אמר אביי צריך להביא ראיה על המסירה וי"מ דהא אליבא דרבא בר אבוה קאמ' לה דמגבי בהו ואינו נכון דכיון דלאו הלכת' הכי לאביי למה נחזיק לרבה בר אבוה בטעה ועוד דא"כ הכ' ה"ל למימ' קסב' אותיות נקנות במסירה ואין צריך להביא ראי' והנכון דהתם הוא בשטר שאינו כתוב לשמו של זה אבל הכתוב על שמו של זה שנתן לו חבירו אפי' אביי סוב' שאין צריך להביא ראיה על המסירה וכדפרישית בפ' גט פשוט ורבא מסתייע מהכ' קסבר צריך להבי' ראיה על המסירה אפי' כששמותיהם שוין א"נ סבר שאין אותיו' נקנות בכתיב' ומסירה וכדקי"ל אליבא דהלכתא וכיון שכן מסתמ' הכי ס"ל לרבה בר אבוה וע"כ הא דמגבי בהו אינו אלא משום דסבר דאמרי' של זה המוציאו היה מעולם וכאן נמצא וכאן היה והלכתא כרבא:

    Ritva on Yevamot 115b · Sefaria

    Meiri

    נתגלגל כאן מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חברו ואמר לו הב לי שומשמאי ואמר ליה שקלתינהו אמר ליה והא כך וכך הם ובחביתא רמו אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ואסיק רבא דכך וכך הם ובחביתא רמו לאו סימן הוא וחיישינן שמא פינן והחזירם ואע"פ שבמציאה אמרו מדה הויא סימן באבדה הואיל ואינו מוציא מחברו ראוי לומר כן אבל להוציא ממון מחזקת בעליו בכך לא ובפרק אלו מציאות תירצנוה בפנים אחרים ונשוב לדברינו והוא שמאחר שאין זה סימן אמרינן שקלתינהו והני אחריני נינהו ומעתה כל שנתן בו סימן מובהק נאמן ודוקא בכעין זה שהוחזק הפקדון אצל זה אבל כל שלא הוחזק הפקדון אצלו ואמר לא היו דברים מעולם אין מחזירין לו בשום סימן אבל זה שהוחזק הפקדון אצלו כל בסימן מובהק מחזירין ואינו נאמן בחזרתי ולקחתים שאין אדם נאמן בחזרתי ולקחתים אלא במיגו שלא היו דברים או שהחזרתים או שבתורת מקח באו לידי כמו שביארנו בבתרא פרק חזקת וזה ודאי בעדים הפקיד ואין כאן מיגו דלא היו דברים לא מצי אמר דאיכא סהדי וכן בתורת מקח באו לידי אינו יכול לומר דהא איכא סהדי דבתורת פקדון באו לידו והחזרתים לא מצי אמר דהא איתנהו והוה ליה ראה ואע"ג דמצי אמר אחריני נינהו ואין כאן ראה מכל מקום סימן מובהק משוי ליה ראה והרבה טרחו בחדושין בדין זה ומה שכתבנו נראה לי ברור:

    אע"פ שלענין תובע ונתבע אמרו שמא פינן והני אחריני נינהו לענין איסורין אינו כן אלא כל שמצא כלי וכתוב עליו קו"ף הרי זה קרבן מ"ם הרי זה מעשר שני דל"ת הרי זה דמוע ואינו נאכל אלא לכהנים טי"ת הרי זה טבל תא"ו הרי זו תרומה שבשעת הסכנה היו מסמנין ורושמין באותיות שלא ירגישו בהם אויבים ואין אומרין שמא פינן והכניס חולין תחתיהן אלא מעמידין אותם בקדושתם וכן הדין נותן:

    בשלישי של גיטין כ"ז א' ביארנו שהמביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו ושיעור לאלתר זה פירשנוהו לדעת קצת כל שלא עבר אדם שם ולדעת קצת כל שלא שהא הא כל שלא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן אם יש לו בו סימן מובהק או שהעדים מעידים שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד של שם זה כשר ואם אין לו בו סימן מובהק ואין העדים מעידים כן פסול אלא אם כן נמצא במקום שאין שיירות מצויות ושלא הוחזקו שני שמות בשם זה הא כל שנמצא במקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או שהוחזקו שנים ולא נתברר אי זה אע"פ שנמצא במקום שאין השיירות מצויות פסול מעתה צריכים אנו לברר במעשה שהוזכר כאן יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ודילמא אחרינא הוא והאי אזל ליה לעלמא ועדין חי הוא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן והלכתא כרבא והרי שהיו כאן שיירות מצויות ואחר שלא הוחזקו לא חששו בה לדעת רבא שהלכה כמותו ודבר זה כבר תירצנוהו שם דבמיתה ליכא למיחש ושאני גט ממיתה וכן יש לתרץ שכל שנמצא במקומו אין לחוש הואיל ולא הוחזקו כאן הכל כמו שכתבנו שם בארוכה הא אם הוחזקו לשם אין משיאין את אשתו עד שיתברר אי זהו:

    הוזכר כאן עוד מעשה בגט אחד שנמצא בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא ר"ל באותו צד שבנהרדעא שהוא בן חורין מליתן מס אנדרונילאי נהרדעאה פטר ותריך פלוניתא אנתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרב יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק כלה נהרדעא ודבר זה פירושו שלא נמצא לאלתר אלא לאחר זמן ולא הוחזקו ושיירות מצויות ואעפ"כ אמר בה רבא שאין חוששין לו שאילו כן אף בכל העולם צריך בדיקה שכל שהשיירות מצויות יש לחוש בו לכל העולם אלא שלא הצריכוה אלא לכבודו של אבוה דשמואל שלא יחשדוהו כשואל דבר שאינו צריך ודבר זה לענין פסק אתה צריך לומר לשיטה ראשונה שחלקנו בין גט למיתה שהלכה כאביי שהרי פסקנו בגט שכל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו חיישינן וזה שלא מנאוה ביע"ל קג"ם מפני שבמחלוקת אחרים היא תלויה ומכל מקום לשיטה שניה שחלקנו בין נמצא במקומו לנמצא שלא במקומו אף זה הואיל ונמצא במקום שנכתב ולא הוחזקו כאן והיה אביי סובר שהצריכו בבדיקת כל המחוז כמו שאמרו עד היכן נהרדעא כל היכא דסאגי קבא בנהרדעא והשיבו רבא שאילו נמצא שלא במקומו צריך בדיקה בכל העולם אלא שמאחר שנמצא במקומו ולא הוחזקו כאן אין צריך בדיקה כלל ולדעת זה הלכה כרבא וכבר תירצנוה בפנים אחרים במסכת גיטין:

    שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת כבר ביארנו באחרון של בתרא שאע"פ שאינם יכולים להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר עליהם כל אחד מהם יכול להוציא שטר חוב על אחרים ואין יכול לומר לו של חבירך ששמו כשמך היה ונפל הימנו דלנפילה לא חיישינן וכן אין חוששין לומר של חברך היה והפקידו אצלך שמאחר ששמו כשמו אינו מצוי להפקיד אצלו ואם תאמר אף הוא אומר של חברך היה ומסרה לך ואין אותיות נקנות במסירה שמא בזו מיהא הואיל ושמו כשמו אותיות נקנות במסירה וכן כתבנוה בפרק הספינה ואף לדעת החולקים בה אף אנו אומרין שאין חוששין למסירה שאין אדם עשוי לקבל מסירה בלא כתיבה וזהו שאמרו כאן הנהו שטרי דכתיב בהו חבי בר נאני ונאני בר חבי והיה שם הרבה בשמות אלו ואעפ"כ היו מגבין בהן:

    ולענין ביאור זה שהיה מביא רבא ראיה מזו לדבריו שכל שלא הוחזקו אף בשיירות מצויות אין חוששין הרי בהוחזקו נאמרה והרי רבא לא אמרה אף במיתה אלא בלא הוחזקו כך פירושה שכל לענין שטר חוב הואיל ומתחת ידו של זה היא יוצאה הרי היא אצל זה כלא הוחזקו והרי חשש נפילה וחשש פקדון בשטר חוב זה כלא הוחזקו במת הנמצא וכשם שאין אתה חושש בה לאלו כך אין לך לחוש לשנים במקום שלא הוחזקו ולאביי אין דמיון ביניהם דבשטר חוב ליכא חששא כלל אבל לשיירות מצויות יש לחוש אף בלא הוחזקו אלא שהלכה כרבא אם במיתה ולשיטה ראשונה אם כשנמצא במקומו ולשיטה שניה:

    Meiri on Yevamot 115b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה יצחק ריש גלותא כו' ואי שכיחי שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא כו' עכ"ל דמשמע דמיירי בלא שכיחי שיירתא והתוספות לא חשו למנקט רבותא בהא מלתא דאפילו בלא שכיחי שיירתא אי הוחזקו תרי יצחק חייש רבא משום דכיון דהוחזקו ב' יצחק אין נפקותא שוב אי שכיחי שיירתא אי לא שכיחי דהא לא קאמרינן שכיחי שיירתא אלא לחוש לב' יצחק והכא בהוחזקו הא איכא ב' יצחק וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 115b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה וקאמרי סימנים פי' ר"ח ש"מ דאשה ועד א' ר"ל מדקאמר וקאמרי סימנים ש"מ דטביעת עין לא מהני:

    בא"ד ושמא איירי כשנשחת קצת צורת פניהם וכו' פי' ולכך קאמר הכא וקאמרי סימנים אבל היכי דלא נשחת צורת פניהם כלל כיון דאמר אסקינהו קמן והכרנוהו בטביעת עין מהני וה"ה דגמרא הוי מצי לאוקמי דבדלא נשחת צורת פניהם איירי והכירוהו בטביעת עין אלא גמרא נקיט מלתא דעדיפי טפי דהיינו סימנים דמהני בכל ענין אפילו אי איירי דנשחת קצת צורת פניהם וק"ל:

    ד"ה וכן הוויין וכו' עד ודוקא דהבא פריכא וכו' דלמא אפקידינהו גביה ר"ל דלהכי לא יהבינן ליה זוזי דיתמי אפילו כשיש לו כלים דלמא אפקידינהו גביה הני כלים בעדים ולכך כי יהיב סימנים שקל להו:

    Maharam on Yevamot 115b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 115, Amud Bet, about 284 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “וחזינהו לאלתר, וקאמרי סימנין. דלאו עלייהו סמכינן,…”

    2. Segment 226 words

      Opens “ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה, אמר…”

    3. Segment 316 words

      Opens “סבר רב חסדא למימר: היינו שני תלמידי…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 421 words

      Opens “אמר ליה רבא: מי דמי? התם, קאמרי…”

      Named: רבא.

    5. Segment 534 words

      Opens “א"ל מר קשישא בר רב חסדא לרב…”

      Named: רב חסדא, רב אשי.

    6. Segment 629 words

      Opens “א"ל רבינא לרב אשי: ולא חיישינן שמא…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 725 words

      Opens “אלא: דכולי עלמא חיישינן שמא פינן, והכא…”

    8. Segment 839 words

      Opens “יצחק ריש גלותא, בר אחתיה דרב ביבי,…”

      Named: רב ביבי, אביי, רבא.

    9. Segment 933 words

      Opens “אמר אביי: מנא אמינא לה, דההוא גיטא…”

      Named: רבי יהודה, אביי, שמואל.

    10. Segment 1017 words

      Opens “ורבא אמר: אם איתא ״יבדק כל העולם״…”

      Named: רבא, שמואל.

    11. Segment 1135 words

      Opens “אמר רבא: מנא אמינא לה דהנהו תרי…”

      Named: רבא, אביי.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 115b · Segment 6 — “א"ל רבינא לרב אשי: ולא חיישינן שמא פינן? אימא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 115b · Segment 8 — “…יצחק, או לא? אביי אמר: חיישינן. רבא אמר: לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 115b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026