Talmud Builders

    Yevamot 86a

    Back to index

    English translation — Yevamot 86a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Teruma is for a priest and the first tithe is for a Levite; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Elazar ben Azarya permits it, i.e., the first tithe, to a priest, as he too is from the tribe of Levi. The Gemara is puzzled by this last statement: It says: Permits it. Does this prove by inference that there is one tanna that prohibits a priest from partaking of tithes? But a priest is also a Levite and cannot be considered a foreigner. Rather, say that Rabbi Elazar ben Azarya meant that one may give it even to a priest. The tithe does not have to be handed to a Levite; one may choose to give it to a priest instead.

    2The Gemara inquires: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion? Rav Aḥa, son of Rabba, said in the name of tradition that the verse states: “For the tithe of the children of Israel that they set apart as a teruma to the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). From the fact that this verse calls the tithe “ teruma ,” we learn: Just as teruma is forbidden to foreigners, so too is the first tithe forbidden to foreigners, i.e., non-Levites. The Gemara asks: If so, is it true that just as with teruma , a foreigner who eats it is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth for it, so too, with regard to tithes, a foreigner who eats it should be liable for it to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth?

    3The Gemara answers that the verse states: “They will die through it if they profane it” (Leviticus 22:9), and a different verse states: “Then he shall add the fifth part thereof unto it” (Leviticus 22:14). A close reading of these verses shows that the Torah is emphasizing that the death penalty comes through it, teruma , and not through tithes, and that a fifth must be added to it, but not to tithes. The Gemara asks: And the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir, how do they account for the comparison in the above verse? The Gemara answers: They would say it teaches that just as the requirement to separate teruma produces the status of forbidden untithed produce, so too the requirement to separate the first tithe also produces the status of forbidden untithed produce.

    4And this is as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: One might have thought a person should be liable only for untithed produce from which no terumot or tithes have been separated at all, but if the great teruma has been separated from it and the first tithe has not been separated from it; or if the first tithe has been separated from it and the second tithe has not; or even if the poor man’s tithe, which is merely given to the poor and has no sanctity, has not been separated, from where is it derived that such produce also has the status of untithed produce?

    5The verse states: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17), and below, with regard to the poor man’s tithe, it states: “That they may eat within your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12). Just as “your gates” stated below is referring to the poor man’s tithe, so too “your gates” stated here is referring to the poor man’s tithe, and the Merciful One states in the Torah “you may not eat,” implying that it may be eaten only after separation.

    6And if we had learned it only from there, I would say that it merely teaches a prohibition against partaking of untithed produce of this type, but the death penalty is not warranted. The comparison to teruma consequently teaches us that eating this type of untithed produce is also punishable by death at the hand of Heaven.

    7A different version of this discussion presents it in the form of a question: Isn’t it the case that the halakha that failure to separate the first tithe creates the status of untithed produce is derived from the halakha that Rabbi Yosei taught? If so, there is no need for the exposition of the verse referring to tithes as teruma . The Gemara answers: If the proof was from that source alone, I would say that it is only prohibited by a prohibition but the death penalty is not warranted. He therefore teaches us that all the stringencies of untithed produce are in force.

    8§ The Gemara asks: In what manner did you establish the mishna? In accordance with the opinion of Rabbi Meir. But if so, say the latter clause: The daughter of a Levite betrothed to a priest and the daughter of a priest betrothed to a Levite may eat neither teruma nor tithe. Here, what foreignness is there that prohibits her from partaking of the tithe? Even according to the opinion that prohibits the first tithe to foreigners, this woman is a Levite on both sides. Rav Sheshet said: What is the meaning of: She may not eat, that the mishna teaches? It means that she may not give permission to others to separate the teruma from the tithe. As long as she is merely betrothed to a Levite, she may not appoint a messenger to set aside the teruma from the tithe on behalf of the Levite, as she is not yet his wife.

    9The Gemara asks: Is it to be concluded by inference that a married woman may give permission to separate teruma from the tithe? The Gemara answers: Yes, and isn’t it taught: “And you may eat it in any place, you and your households” (Numbers 18:31)? This teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the Levite’s tithe.

    10The baraita continues to discuss this halakha : Do you say she may give permission to separate teruma from the tithe, or perhaps it is only referring to eating? Say in response: If an Israelite woman married to a priest may partake of teruma , which is stringent, is it not all the more so true for tithe, which is lenient? Consequently, there is no need to teach us this halakha . Rather, the verse teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the tithe.

    11Mar, son of Rabbana, said: The mishna is not teaching that the daughter of a Levite who was betrothed to a priest may not partake of tithe, but rather it is coming to say that we do not distribute tithe to her in the granary. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the reason for the decree against distributing teruma to a woman in the granary is due to the prohibition ( Yevamot 100a) against a woman being alone with a strange man in the granary, which is a secluded place, as this concern applies equally to the case here. But according to the one who says that the Sages prohibited this practice due to concern that the woman might be a divorcée, who is no longer entitled to teruma , this concern should not apply to the daughter of a Levite. Does she not partake of tithe on her own account, even after she is divorced?

    12The Gemara refutes this argument: And according to your reasoning that rejects the explanation of Mar, son of Rabbana, with regard to the daughter of a Levite, does a divorcée who is the daughter of a priest not partake of teruma ? Why should the daughter of a priest married to a priest not receive teruma in a granary? Rather, this is a rabbinic decree that was enacted primarily due to a priest’s divorcée who is the daughter of a non-priest, as she may no longer partake of teruma after her divorce. They also applied this decree to the daughter of a priest divorced from a priest. For this reason, they also decreed against a Levite woman receiving a portion in the granary.

    13The Gemara raises a difficulty: If so, why specifically one who was betrothed; the same would hold true even for a married woman as well. The Gemara answers: There is no difference between them in this regard, but since the tanna taught in the first clause of the mishna: Betrothed, he also taught in the latter clause: Betrothed, although the halakha in the latter clause does not apply exclusively to a betrothed woman.

    14§ The Sages taught: Teruma is given to a priest, and the first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תרומה לכהןנתינתה לכהן ומעשר ראשון ללוי. קתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי סבירא ליה לר' מאיר תרומה למאי קתני נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן כר' אלעזר בן עזריה אלא תרומה ל"ל ועוד מדקמהדר ליה ר"א לשון היתר מכלל דר"מ נמי באיסור והיתר איירי:

    מכלל דאיכא למאן דאסרמעשר לכהן לאכול בתמיה והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו כדאמר לקמן דכהנים איקרו לוים:

    נותנו אף לכהןכדקאמר לקמן טעמא:

    משמיה דגמראכך קיבל מרבו ורבו מרבו עד ר"מ ששמע משמו ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דר"מ:

    מה תרומה טובלתשכל זמן שלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא מיתה כתיב ביה:

    אף מעשר ראשון טובלואע"ג דבדידיה ליכא מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו:

    או אפילו מעשר ענידקיל כצדקה בעלמא דלאו צד קדושה אית ביה:

    ואכלו בשעריךבשנה השלישית משתעי קרא:

    הכי גרסינן וקאמר רחמנא לא תיכול ואי מהתם ה"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל:

    מאי אינה אוכלת דקתניכולה מתני' לגבי מעשר:

    אינה נותנת רשותלשלוחה לתרום מעשר של ארוס ולהרים ממנו תרומת מעשר והוה ליה כתורם שלא מדעת:

    ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכםהשוה הכתוב אשתו לו לימד על בת ישראל נשואה ללוי כו':

    ה"ג מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות הניחא למ"ד משום ייחוד אלא למ"ד משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזירה משום גרושה בת ישראל - וה"פ רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור"מ וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני לגבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה וה"ה לנשואה ולקמן פריך אפי' נשואה נמי:

    הניחא למ"דבפרק נושאין על האנוסה (לקמן יבמות דף ק.) משום ייחוד אין חולקין תרומה לאשה בגורן אלא למ"ד טעמא משום גרושה שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה ואין הכל יודעים ויחזרו ויתנו תרומה לזרה:

    גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשרואמאי בת לוי שנתארסה לכהן דקתני אין חולקין לה מעשר בגורן בשביל בעלה אמאי גזור בה רבנן הא אי נמי מגרש לה שפיר קאכלה מעשר:

    וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומהכלומר וליטעמיך דמותבת אמתניתין לגבי מעשר ה"נ בפרק נושאין (שם) דאיתמר עיקר מילתא דקתני אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ופרשינן טעמא משום גרושה ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובת כהן לכהן גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזירה משום גרושה בת ישראל. ומאן דגריס איפכא לא מיתוקמא כלל דהיכי מצי פריך מתרומה דמתני' דקתני בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה הא ודאי שפיר קתני דאיפסלה בארוסיה וטעמא לאו משום שמא תתגרש הוא:

    איידי דתנא רישא מאורסתלגבי אכילה ממש דהתם דוקא מאורסת דגבי בת כהן לישראל וללוי לענין תרומה ובת לוי לישראל לענין מעשר אשמועינן דפסיל לה אירוסין וגבי בת ישראל לכהן וללוי ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה תנא נמי סיפא בת כהן ללוי ובת לוי לכהן לענין חלוקה דמעשר מאורסת:

    יבמות 86 עמוד א

    1תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, דברי רבי מאיר. רבי אלעזר בן עזריה מתירו לכהן. מתירו?! מכלל דאיכא מאן דאסר? אלא אימא: נותנו אף לכהן.

    2מ"ט דר' מאיר? אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא: (במדבר יח, כד) ״כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה״. מה תרומה אסורה לזרים, אף מעשר ראשון אסור לזרים. אי מה תרומה חייבין עליו מיתה וחומש אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש?

    3אמר קרא: ״(ויקרא כב״, ט) ״ומתו בו כי יחללוהו ״ויסף חמישיתו עליו״. ״בו״ ולא במעשר, ״עליו ולא על מעשר. ורבנן, מה תרומה טובלת, אף מעשר ראשון נמי טובל.

    4וכדתניא, רבי יוסי אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר. הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפי' מעשר עני, מנין?

    5ת"ל (דברים יב, יז) ״לא תוכל לאכול בשעריך״, ולהלן הוא אומר: (דברים כו, יב) ״ואכלו בשעריך ושבעו״. מה ״שעריך״ האמור להלן מעשר עני, אף ״שעריך״ האמור כאן מעשר עני, ואמר רחמנא ״לא תוכל״.

    6ואי מהתם, הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא, קמ"ל׃

    7לישנא אחרינא: מעשר ראשון דטביל, מדרבי יוסי נפקא! אי מההיא, ה"א ללאו, אבל מיתה לא, קמ"ל׃

    8במאי אוקימתא כר' מאיר, אימא סיפא: בת לוי מאורסת לכהן, ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, הכא מאי זרות איכא! אמר רב ששת: מאי ״אינה אוכלת״ דקתני אינה נותנת רשות לתרום.

    9מכלל דנשואה נותנת רשות? אין, והתניא: (במדבר יח, לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום.

    10אתה אומר: רשות לתרום או אינו אלא לאכול אמרת תרומה חמורה אוכלת מעשר הקל לא כל שכן אלא לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום׃

    11מר בריה דרבנא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות הניחא למאן דאמר משום ייחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר׃

    12וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזירה משום גרושה בת ישראל׃

    13אי הכי מאי איריא מאורסת אפי' נשואה נמי איידי דתנא רישא מאורסת תנא נמי סיפא מאורסת׃

    Baraita

    14תנו רבנן תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא רבי אלעזר בן עזריה אומר׃

    Tosafot

    תרומה לכהן ומעשר ראשון ללויפי' בקונטרס דדייק מדקתני מעשר ראשון ללוי דומיא דתרומה לכהן דאכילתה כנתינתה דאי לאו הכי תרומה למאי קתני לה וקשה דא"כ לימא נמי ר"ע היא דקתני נמי לקמן כי האי לישנא ואי משום דסתם משנה רבי מאיר הא אמרינן (סנהדרין דף פו.) וכולהו אליבא דר"ע ומדמהדר נמי ר"א לשון היתר אין לדקדק דדלמא הא דאיירי ר"מ באיסור והיתר היינו בתרומה דאסורה ללוי ושריא לכהן ופירש ריב"ן דגרסינן בהדיא בדברי ר"מ מעשר ראשון אסור לזרים:

    רבי אלעזר מתירו לכהןל"ג בן עזריה דר"א בן עזריה קדים טובא לר"מ ולקמן בברייתא דר"ע גרס ר' אלעזר בן עזריה דהוא בר פלוגתיה:

    מה תרומה טובלתפי' בקונטרס בשלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא תרומה מיתה כתיבא ביה וקשה לר"י מעשר ראשון נמי כתיבא ביה תרומת מעשר ועוד אי מטעם זה לא ליתסר טבל לכהן כיון דתרומה שריא ליה ופי' ריב"ן משו' דדרשי' בפ' הנשרפין (סנהדרין פג. ושם) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול מתרומה:

    אף מעשר ראשון טובלאבל איסור זרות לא ילפינן לרבנן אע"ג דאין היקש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה ועוד דמיסתבר לאוקומי היקישא אמאי דאסר קרא בדוכתא אחרינא כמו טבל דילפינן בסמוך מלא תוכל לאכול ואית ביה לאו ואתא היקישא לאתויי נמי מיתה אבל לאוקומי בה איסורא דלא אשכחן לא מקשינן:

    אי מהתם ה"א ללאוומהיקישא לא הוה שמעי' ללאו ומיתה אי לאו דאשמעינן לאו מהכא כדפי' ועוד דאיצטריך לא תוכל לאכול למעשר עני דטביל וא"ת מנ"ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי"ל דשמא אין בו מיתה אי נמי כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה:

    מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרוםפי' בקונטרס דקאי אכולה מתניתין לגבי מעשר דאינה נותנת רשות וקשה לרבינו יצחק דהוה ליה למימר אלא אמר רב ששת כיון דהדר ביה משינויא קמא ועוד דכיון דכל לא תוכל היינו דאינה נותנת רשות הוה ליה למיתני בהדיא הכי ועוד דליתני אפילו בת לוי ללוי ועוד דמעוברת מה שייך למיתני לענין נתינת רשות ואר"י דלרב ששת נמי מפרש רישא דמתני' כדאמרן ועיקר מתני' אתא לאשמועינן איסור אכילה וכן בסיפא בת לוי לכהן בת כהן ללוי איצטריך לאשמועינן דלא תאכל בתרומה דסלקא דעתך שלא יפסול בת כהן מן התרומה כיון דאוכלת מעשר האסור לזרים ומעשר נקט לענין נתינת רשות ואגב תרומה נקט לשון לא תאכל והוא הדין אפילו בת לוי ללוי ובת כהן לכהן אין נותנת רשות אלא איידי דנקט בת לוי לכהן ובת כהן ללוי לענין אכילה איירי בהו נמי לענין נתינת רשות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הגרש"י ז"ל מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין מעשר בבית הגרנות, הניחא למאן דאמר משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. ופירש רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור"מ היא, וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני גבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה, והוא הדין לנשואה. ולקמיה פריך אי הכי אפילו נשואה נמי הניחא לאמן דאמר משום יחוד וכו' אלא למאן דאמר משום גרושה הכא מאי גזרה איכא בבת לוי שנתארסה לכהן אטו אי מגרש לה כהן מי לא אכלה במעשר פילו כי שקלה בדין שקלה ושפיר קא אכלה. ולטעמיך כלומר דמותבת אמתניתין לגבי מעשר התם נמי דקתני אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ולא פליג בין בת כהן לבית ישראל למאן דאמר משום גרושה אמאי לא וכי גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, ואם תאמר לפי פירוש זה מאי קא פריך אמתניתין גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, דדלמא הכא לאו משום יחוד ולא משום גרושה נגעו בה, אלא משום פסול דהואיל ומתניתין ר' מאיר היא דאמר מעשר ללוי ולא לכהן, בת כהן שנתארסה ללוי הארוסין פוסלין אותה מן התרומה כתב כהן שנתארסה לישראל, ואין מכשירין אותה לחלוק לה מעשר בבית הגורן. ובת לוי שנתארסה לכהן הארוסין אין מאכילין אותה בתרומה מדעולא, כבת ישראל שנתארסה לכהן ולא נכנסה לחופה ופוסלין אותה מלחלוק לה מעשר בגורן, ויש לומר כיון דמעשר מותר לכהן אין האירוסין פוסלין בו, דאין האירוסין פוסלין אלא בדבר האסור לו באכילה כתרומה לזרים, אבל מעשר המותר לכהן חולקין אפילו לו לכתחלה משום אשתו כענין שאמרו לענין מתנות במסכת חולין (קלב, א) רב כהנא שקיל בשביל אשתו. אבל הגאונים ז"ל גורסין לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות, הא ניחא למאן דאמר כו' אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה, ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. והכי פירושו סיפא דמתניתין דקתני בת כהן ללוי לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות והוא הדין לנשואה. ואקשינן אתרי בבי דסיפא דאטו גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, כלומר וכל שכן במעשר אם כן בשנתארסה ללוי מפני מה אין חולקין לה דהא ליכא למיגזר כלל משום דלמא יהבי לה כשהיא גרושה דהא שפיר קא אכלה. ואי אמרת מכל מקום ידי נתינה לא יצאו ומשום הכי גזרינן, הא מתניתין בתר דקנסינהו עזרא נשנית, ולכולי עלמא מעשר אף לכהן. ועוד בת לוי לכהן נמי אמאי אין חולקין לה במעשר, דאטו כי נתגרשה מי לא אכלה במעשר. ופרקינן דסיפא משום גזרת גרושה בת ישראל היא דאינה אוכלת לא בתרומה ולא במעשר, וכל שכן דידי נתינה לא יצאו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 86a

    Yevamot 86a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 344 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תרומה לכהן נתינתה לכהן ומעשר ראשון ללוי. קתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי סבירא ליה לר' מאיר תרומה למאי קתני נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן כר' אלעזר בן עזריה אלא תרומה ל"ל ועוד מדקמהדר ליה ר"א לשון היתר מכלל דר"מ נמי באיסור והיתר איירי:

    מכלל דאיכא למאן דאסר מעשר לכהן לאכול בתמיה והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו כדאמר לקמן דכהנים איקרו לוים:

    נותנו אף לכהן כדקאמר לקמן טעמא:

    משמיה דגמרא כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד ר"מ ששמע משמו ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דר"מ:

    מה תרומה טובלת שכל זמן שלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא מיתה כתיב ביה:

    אף מעשר ראשון טובל ואע"ג דבדידיה ליכא מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו:

    או אפילו מעשר עני דקיל כצדקה בעלמא דלאו צד קדושה אית ביה:

    ואכלו בשעריך בשנה השלישית משתעי קרא:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 86a · Sefaria

    Tosafot

    תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי פי' בקונטרס דדייק מדקתני מעשר ראשון ללוי דומיא דתרומה לכהן דאכילתה כנתינתה דאי לאו הכי תרומה למאי קתני לה וקשה דא"כ לימא נמי ר"ע היא דקתני נמי לקמן כי האי לישנא ואי משום דסתם משנה רבי מאיר הא אמרינן (סנהדרין דף פו.) וכולהו אליבא דר"ע ומדמהדר נמי ר"א לשון היתר אין לדקדק דדלמא הא דאיירי ר"מ באיסור והיתר היינו בתרומה דאסורה ללוי ושריא לכהן ופירש ריב"ן דגרסינן בהדיא בדברי ר"מ מעשר ראשון אסור לזרים:

    רבי אלעזר מתירו לכהן ל"ג בן עזריה דר"א בן עזריה קדים טובא לר"מ ולקמן בברייתא דר"ע גרס ר' אלעזר בן עזריה דהוא בר פלוגתיה:

    מה תרומה טובלת פי' בקונטרס בשלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא תרומה מיתה כתיבא ביה וקשה לר"י מעשר ראשון נמי כתיבא ביה תרומת מעשר ועוד אי מטעם זה לא ליתסר טבל לכהן כיון דתרומה שריא ליה ופי' ריב"ן משו' דדרשי' בפ' הנשרפין (סנהדרין פג. ושם) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול מתרומה:

    אף מעשר ראשון טובל אבל איסור זרות לא ילפינן לרבנן אע"ג דאין היקש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה ועוד דמיסתבר לאוקומי היקישא אמאי דאסר קרא בדוכתא אחרינא כמו טבל דילפינן בסמוך מלא תוכל לאכול ואית ביה לאו ואתא היקישא לאתויי נמי מיתה אבל לאוקומי בה איסורא דלא אשכחן לא מקשינן:

    אי מהתם ה"א ללאו ומהיקישא לא הוה שמעי' ללאו ומיתה אי לאו דאשמעינן לאו מהכא כדפי' ועוד דאיצטריך לא תוכל לאכול למעשר עני דטביל וא"ת מנ"ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי"ל דשמא אין בו מיתה אי נמי כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה:

    מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום פי' בקונטרס דקאי אכולה מתניתין לגבי מעשר דאינה נותנת רשות וקשה לרבינו יצחק דהוה ליה למימר אלא אמר רב ששת כיון דהדר ביה משינויא קמא ועוד דכיון דכל לא תוכל היינו דאינה נותנת רשות הוה ליה למיתני בהדיא הכי ועוד דליתני אפילו בת לוי ללוי ועוד דמעוברת מה שייך למיתני לענין נתינת רשות ואר"י דלרב ששת נמי מפרש רישא דמתני' כדאמרן ועיקר מתני' אתא לאשמועינן איסור אכילה וכן בסיפא בת לוי לכהן בת כהן ללוי איצטריך לאשמועינן דלא תאכל בתרומה דסלקא דעתך שלא יפסול בת כהן מן התרומה כיון דאוכלת מעשר האסור לזרים ומעשר נקט לענין נתינת רשות ואגב תרומה נקט לשון לא תאכל והוא הדין אפילו בת לוי ללוי ובת כהן לכהן אין נותנת רשות אלא איידי דנקט בת לוי לכהן ובת כהן ללוי לענין אכילה איירי בהו נמי לענין נתינת רשות:

    Tosafot on Yevamot 86a · Sefaria

    Rashba

    הגרש"י ז"ל מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין מעשר בבית הגרנות, הניחא למאן דאמר משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. ופירש רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור"מ היא, וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני גבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה, והוא הדין לנשואה. ולקמיה פריך אי הכי אפילו נשואה נמי הניחא לאמן דאמר משום יחוד וכו' אלא למאן דאמר משום גרושה הכא מאי גזרה איכא בבת לוי שנתארסה לכהן אטו אי מגרש לה כהן מי לא אכלה במעשר פילו כי שקלה בדין שקלה ושפיר קא אכלה. ולטעמיך כלומר דמותבת אמתניתין לגבי מעשר התם נמי דקתני אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ולא פליג בין בת כהן לבית ישראל למאן דאמר משום גרושה אמאי לא וכי גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, ואם תאמר לפי פירוש זה מאי קא פריך אמתניתין גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, דדלמא הכא לאו משום יחוד ולא משום גרושה נגעו בה, אלא משום פסול דהואיל ומתניתין ר' מאיר היא דאמר מעשר ללוי ולא לכהן, בת כהן שנתארסה ללוי הארוסין פוסלין אותה מן התרומה כתב כהן שנתארסה לישראל, ואין מכשירין אותה לחלוק לה מעשר בבית הגורן. ובת לוי שנתארסה לכהן הארוסין אין מאכילין אותה בתרומה מדעולא, כבת ישראל שנתארסה לכהן ולא נכנסה לחופה ופוסלין אותה מלחלוק לה מעשר בגורן, ויש לומר כיון דמעשר מותר לכהן אין האירוסין פוסלין בו, דאין האירוסין פוסלין אלא בדבר האסור לו באכילה כתרומה לזרים, אבל מעשר המותר לכהן חולקין אפילו לו לכתחלה משום אשתו כענין שאמרו לענין מתנות במסכת חולין (קלב, א) רב כהנא שקיל בשביל אשתו. אבל הגאונים ז"ל גורסין לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות, הא ניחא למאן דאמר כו' אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה, ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. והכי פירושו סיפא דמתניתין דקתני בת כהן ללוי לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות והוא הדין לנשואה. ואקשינן אתרי בבי דסיפא דאטו גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, כלומר וכל שכן במעשר אם כן בשנתארסה ללוי מפני מה אין חולקין לה דהא ליכא למיגזר כלל משום דלמא יהבי לה כשהיא גרושה דהא שפיר קא אכלה. ואי אמרת מכל מקום ידי נתינה לא יצאו ומשום הכי גזרינן, הא מתניתין בתר דקנסינהו עזרא נשנית, ולכולי עלמא מעשר אף לכהן. ועוד בת לוי לכהן נמי אמאי אין חולקין לה במעשר, דאטו כי נתגרשה מי לא אכלה במעשר. ופרקינן דסיפא משום גזרת גרושה בת ישראל היא דאינה אוכלת לא בתרומה ולא במעשר, וכל שכן דידי נתינה לא יצאו.

    Rashba on Yevamot 86a · Sefaria

    Ritva

    ורבנן מה תרומה פי' קרי ליה לר' אלעזר בן עזריה בשם חכמים משום דרבנן כוותיה ס"ל והלכתא כוותיה:

    כדתניא ר' יוסי אומר וכו' לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' פי' והאי קרא אזהר לאוכל טבל בעוד שיש בו מעשר ותרומה ועונש מיתה שיש בטבל מדכתיב בתרומה ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידי' לתרום הכתו' מדבר וכדאי' בסנהדרין:

    וקאמר רחמנא לא תאכל הג' ואי מההיא ה"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל וה"פ דרבנן דרשי קרא דלעיל דאתק' מעשר לתרומה לענין שהוא טבל התרומה וכדתני ר' יוסי ושמא תאמר דההוא מלא תוכל נפקא כדדריש ר' יוסי ואייתר אידך קרא לכדר"מ להכי אמרי' דאצטריך דאי מדר' יוסי ליכא אלא לאו ואצטריך אידך לומר שהוא טבל למיתה וא"כ יהיה חמור טבל שיש בו מעשר ראשון מפני תרומת מעשר שבו יותר ממעשר ראשון עצמו מפני שכבר הופרש' ממנו תרומת מעשר. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שהאוכל טבל שהופרש ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנה מעשר ראשון לוקה אבל אין בו מיתה ואין זה כלום סוגיי' לא לר"מ ולא לרבנן והא דאמרי' ומתו בו ולא במעשר זהו לאחר שהורם ממנו תרומת מעשר שהיא במיתה. וי"ג וקאמר רח' לא תוכל ואידך מהתם נפקא ואידך אי מההיא ה"א ללאו וכו' וענין גי' זו שוה לגרסא ראשונה אלא שהיא ארוכה יותר ועוד יש גרסא אחרת שאינה נכונה כלל:

    במאי אוקימנא כר"מ אימא סיפא וכו' עד הכא מאי זרות איכא פי' דאפי' לר"מ בת כהן אינה זרה למעשר וכו'

    אמר רב ששת מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום וא"ת והא לא תאכל קתני וי"ל דה"ק אין לה רשות לאכול כל זמן שתרצה אם עדיין לא הופרשה ממנו תרומת מעשר שהרי אין בידה לתקנו ובהאי אוקמתא אפילו רישא מיתרצה ואפי' לרבנן וכדפרש"י ז"ל ואע"ג דלא אמרינן בדרב ששת אלא יש כיוצא בו בתלמוד:

    או אינו אלא לאכול פי' ובא הכתוב לומר לך דכיון שנשאת לו מותרת במעשר ומהדרי' דלהא לא אצטריך דאפי' תימא דמעשר אסור לזרים כיון שנשאת ללוי אוכלת מחמתו ק"ו מתרומה וכדמפרש ואזיל:

    ומר בריה דרבינא אמר לומ' שאין חולקי' לה מעשר בבית הגרנות פרש"י ז"ל רישא כדשני לעיל כדר"מ וסיפא דקתני בת לוי לכהן ובת כהן ללוי לא תאכל במעשר היינו שאין חולקי' לה מעשר מבית הגרנות בלא בעלה וה"ה לנשואה כדמפרש בסמוך וגורס הוא ז"ל הניח' למ"ד משום ייחוד אלא למ"ד משום גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וליטעמך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזרה שום גרושה בת ישראל וה"פ הניחא למ"ד לק' במכילת' דמ"ה אין חולקין תרומ' לאשה בלא בעלה משום ייחוד יש לפרש משנתינו ג"כ משום ייחוד אלא למ"ד טעמ' התם משום גרושה שמא יגרשנה הכהן ויתנו לה ג"כ ונמצאת זרה אוכל' בתרומה הכא גבי מעשר מא"ל אטו בת לוי שנתגרשה זרה היא לגבי מעשר ומאי גזרי' בה ומהדרי' וליטעמי' דמותבת לי מהא אמאי לא מותבת התם גבי תרומה למה גזרו בבת כהן לכהן וזרע אין לה אטו גרושה בת כהן כי מגרש' לא הדרא ואכל' בתרומה אלא לא פלוג רבנן. וא"ת ומנא לי דטעמ' משום ייחוד או משום גרושה דילמא טעמא משום שהאירוסי' שנתארסה בת לוי לכהן פוסלים אותה שלא תחלוק בגורן וכשם שפוסלים לבת כהן מלאכול בתרומה אין מאכילים וי"ל דסברא הוא שאין האירוסים פוסלים בדבר האסור באכילה כתרומה אבל אינן פוסלים חלוקה בגורן ואפילו לר"מ דמעשר ראשון נתינתו ללוי ולא לכהן כיון דסוף סוף מותרת לאוכלו:

    ויש לגאוגים ז"ל גרסא אחרת ואינה בספרים שלנו ומ"מ עולה היא לפרש"י ז"ל וכמו שכתביו בחדושי' הארוכי':

    Ritva on Yevamot 86a · Sefaria

    Meiri

    האוכל תבואה בטבלה אפילו הורם ממנה תרומה גדולה ולא הורם ממנה מעשר ראשון או שהורם ממנה מעשר ראשון ולא מעשר שני או אפילו מעשר עני עובר בלאו שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך כלומר שלא תאכל מן התבואה עד שתפריש מה שנצטוית ליתן בשעריך אלא שהטבול לתרומה ומעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר יש בו מיתה בידי שמים:

    Meiri on Yevamot 86a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה תרומה לכהן כו' ועוד מדקמהדר ליה ר' אלעזר לשון היתר כו' עכ"ל והא דקאמר תלמודא אלא אימא נותנו לא שמגיה כך אלא מתירו היינו נותנו ולא קאמר ר"א הך לישנא אלא משום דשמע ר"א מר"מ איסור והיתר דמעשר ראשון ללוי ואסור לזר קאמר איהו נמי לשון היתר:

    בד"ה מכלל דאיכא למאן כו' דכהנים איקרו לוים עכ"ל אע"ג דאליבא דר"מ קיימינן ואליביה לא אמרינן דכהנים איקרו לוים לגבי נתינה דהא כרבי עקיבא סבירא ליה דאין נותנין אלא ללוי מ"מ הכא באיסור אכילה דבזרות תליא מלתא ודאי דכהנים אקרו לוים לכ"ע:

    בד"ה מאי אינה אוכלת דקתני כולה מתני' לגבי מעשר כו' עכ"ל והשתא חזר בו מהא דאוקמה למתני' כר"מ וכן הבינו התוס' מפרש"י אבל לקמן בשנויא דאוקמא למתני' לומר שאין חולקין לה כו' לא רצה לפרש כן דכולה מתני' לגבי מעשר מיירי שאין חולקין לה כו' וחזר בו מהא דאוקמא כר"מ דמעשר אסור בזר דאין סברא לגזור שלא ליתן לגרושה בת לוי מעשר משום גרושה בת ישראל שמא יתנו לה מעשר כיון דליכא איסורא אבל לר"מ ניחא דמתוך שיתנו לה אתיא לאיסור אכילה כמו שאכלה בחיי בעלה וק"ל:

    בד"ה איידי דתנא רישא כו' ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה כו' עכ"ל כצ"ל דבת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה בתרומה וכן מצאתי בספרים מדוייקים:

    Chidushei Halachot on Yevamot 86a · Sefaria

    Maharam

    ע"א רש"י ד"ה ולטעמיך כו' ומאן דגריס איפכא וכו' ר"ל דיש גורסים בגמרא אלא למ"ד משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה ולטעמיך גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וכו':

    תוס' ד"ה מה תרומה טובלת וכו' עד וקשה לר"י מעשר ראשון נמי כתיבא ביה תרומת מעשר. הלשון מגומגם וכוונת התוס' הוא זה דמקשה על פרש"י דפירש הטעם שפשוט לגמ' דתרומה טובלת משום דהתרומה מעורבת בתוכה ותרומה במיתה ולכך חייבים ג"כ על הטבל מיתה א"כ לפי זה למה לן קרא למעשר ראשון תיפוק ליה נמי מטעם שמעורב בתוכו תרומת מעשר שיש לו דין תרומה ולכך אף לאחר שהורמה התרומה מהטבל חייבים מיתה על אכילה מאחר שעדיין לא הופרש ממנו מעשר ראשון שתרומת מעשר בתוכו:

    ד"ה אף מעשר ראשון טובל וכו' ועוד דמסתבר לאוקמי וכו' כוונת התוס' דאע"ג דאין היקש למחצה לא מסתבר להו לרבנן לאוקמי הקישא שיהא אסור לזרים שהוא איסור חדש דלא אשכחן ליה בדוכתא אחרינא ומוקמי לה לטבל דמעשר ראשון:

    Maharam on Yevamot 86a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה רבי אלעזר וכו' קדים טובא לרבי מאיר וכו' עיין בבכור שור ריש ברכות:

    Gilyon HaShas on Yevamot 86a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 86, Amud Aleph, about 344 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, דברי רבי…”

      Named: רבי מאיר, רבי אלעזר.

    2. Segment 244 words

      Opens “מ"ט דר' מאיר? אמר רב אחא בריה…”

      Named: רב אחא, רבה.

    3. Segment 328 words

      Opens “אמר קרא: (ויקרא כב, ט) ״ומתו בו…”

    4. Segment 434 words

      Opens “וכדתניא, רבי יוסי אומר: יכול לא יהא…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 533 words

      Opens “ת"ל (דברים יב, יז) ״לא תוכל לאכול…”

    6. Segment 69 words

      Opens “ואי מהתם, הוה אמינא ללאו, אבל מיתה…”

    7. Segment 716 words

      Opens “לישנא אחרינא: מעשר ראשון דטביל, מדרבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי.

    8. Segment 834 words

      Opens “במאי אוקימתא כר' מאיר, אימא סיפא: בת…”

      Named: רב ששת.

    9. Segment 923 words

      Opens “מכלל דנשואה נותנת רשות? אין, והתניא: (במדבר…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אתה אומר: רשות לתרום או אינו אלא…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “מר בריה דרבנא אמר לומר שאין חולקין…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “אי הכי מאי איריא מאורסת אפי' נשואה…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “תנו רבנן תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 86a · Segment 14 — “…ראשון ללוי דברי רבי עקיבא רבי אלעזר בן עזריה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yevamot 86a · Segment 2 — “…דר' מאיר? אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 86a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026