Talmud Builders

    Yevamot 107a

    Chapter 13 - Beit Shammai

    גם: יבמות דף ק״ז ע״א, פרק י״ג בית שמאי

    English translation - Yevamot 107a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: The Sages decreed that in the case of a minor girl whose father died, her mother or brothers may marry her off. However, such a marriage does not have the same legal status as the marriage of an adult. Therefore, if the minor regrets having married, she is allowed to make a declaration of refusal to her husband, thereby annulling the marital bond. The Sages disagreed with regard to the details of this halakha : Beit Shammai say: Only betrothed girls may refuse. A girl may refuse, upon reaching adulthood, to remain married to the man to whom her mother or brothers married her as a minor after the death of her father. But Beit Hillel say that both betrothed and fully married girls may refuse.

    2Beit Shammai say: Refusal may be directed only at her husband and not at her yavam . In such a situation, she must perform ḥalitza in order to dissolve the levirate bond. But Beit Hillel say: It may be directed at her husband or her yavam .

    3Beit Shammai say: The refusal must take place specifically in the presence of the husband. But Beit Hillel say: It may take place either in his presence or in his absence. Beit Shammai say: The refusal must take place specifically in court. But Beit Hillel say: It may take place either in court, or not in court.

    4Beit Hillel said to Beit Shammai: She may refuse as long as she is a minor, even four or five times if her relatives married her off again to another man after each refusal. Beit Shammai said to them: The daughters of Israel are not to be treated with disregard and should not be passed from one man to another. Rather, she refuses once. And then she must wait until she reaches majority, and refuse, and marry.

    5GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: What is the reason of Beit Shammai for ruling that a married minor girl may not perform refusal? It is because there are no conditions with regard to marriage. Although a betrothal can be conditional, the condition is nullified upon consummation of the marriage. Likewise, marriage cannot be conditional, as the sexual relationship is not subject to conditions. And if a married minor girl would refuse, others may mistakenly think this to be a condition with regard to the marriage of an adult woman, and they will come to say that there can be a condition with regard to marriage.

    6The Gemara asks: But what is there to say if she entered the marriage canopy but did not yet engage in sexual intercourse? The marriage goes into effect even though it has not yet been consummated. The Gemara replies: There are no conditions with regard to a wedding canopy, i.e., the wedding ceremony.

    7The Gemara asks further: But what is there to say if the father delivered his daughter to the agents of the husband to be married, so that she was considered married even before the marriage ceremony took place? The Gemara answers: The Sages did not distinguish between different circumstances, and no marriages are conditional. It follows that refusal cannot take place once a minor girl is married.

    8And with regard to Beit Hillel, what is their reasoning? It is known that marriage of a minor girl is by rabbinic law, and therefore no one would confuse this type of marriage with an adult marriage. Rabba and Rav Yosef both say: Beit Shammai’s reason is that a man would not readily render his sexual act licentious sexual intercourse. If he had intercourse with the minor girl and the marriage was later retroactively annulled by her refusal, then his sexual act was outside the context of marriage and is regarded as licentious.

    9The Gemara asks: What is there to say if she entered the marriage canopy but did not engage in sexual intercourse, as this reason would not apply to such a case? The Gemara answers: It would not be satisfactory for him, i.e., the husband, if his would be a forbidden marriage canopy, because if the marriage is later annulled by her refusal, he will have stood under the marriage canopy with a woman who was not permitted to him. The Gemara asks: What is there to say if the father delivered his daughter to the agents of the husband? The Gemara answers: The Sages did not distinguish between different circumstances. And how do Beit Hillel respond to Beit Shammai’s reasoning? Since there is both betrothal and a marriage contract in this case, no one will come to say that his sexual act was licentious intercourse. The primary reason Beit Shammai prohibit refusal after marriage is because it would render the sexual relationship of the marriage a licentious one. Beit Hillel do not regard sexual activity under such circumstances as licentious, so there is also no stigma attached to having stood under a wedding canopy with a girl who later refuses the marriage.

    10Rav Pappa said: The reasoning for Beit Shammai’s opinion is because of the profits from the property she brings into the marriage, and the reasoning for Beit Hillel’s opinion is also because of the profits from her property. He explains: The reasoning for Beit Shammai’s opinion is because of the profits from her property, for if you say that a married minor girl may perform refusal, then the husband of that minor might seize those profits from her and consume them, as ultimately she stands to leave him if she refuses him later. In the meantime, he will try to extract as much profit as he can. And Beit Hillel say: On the contrary: Since you say she may refuse, he will seek to improve her property. He will think: if I do not do so, her relatives will advise her to refuse him and they will take her from him.

    11Rava said: This is the reasoning of Beit Shammai: A man will not bother to make a marriage feast and then lose it. If the wife is entitled to refuse him even after the marriage, the man will not be willing to marry a minor and bear the expenses of the wedding, when it is uncertain that she will stay with him. And Beit Hillel reason as follows: The marriage is convenient for both of them even if it is nullified later, so as to generate publicity about them that they are married.

    12§ It is taught in the mishna: Beit Shammai say: Refusal may be directed only at her husband and not her yavam . If she wishes to refuse her yavam , she must perform ḥalitza in order to dissolve the levirate bond. But Beit Hillel say that refusal may be directed at her husband or her yavam . Rabbi Oshaya said: A minor yevama may direct a refusal against a levirate betrothal but she may not direct a refusal against his levirate bond. Before the yavam betroths her, she cannot nullify the levirate bond by refusal. Rav Ḥisda said: What is the reasoning of Rabbi Oshaya? In the case of levirate betrothal, which is consensual, she can nullify it. But with regard to the levirate bond, which applies to her even against her will, she cannot nullify it.

    13The Gemara asks: But the consummation of the levirate bond may be against her will

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' אין ממאנין - יתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:

    בבעל - אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

    אין בנות ישראל הפקר - ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:

    ותמאן - בראשון ותנשא. ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:

    גמ' מ"ט דב"ש - דאמרי נשואה לא ממאנה הא קטנה היא:

    לפי שאין תנאי - מועיל בנישואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא אלא אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו למימר יש תנאי בנישואי גדולה:

    נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימר - לב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:

    לפי שאין תנאי - מועיל בחופה ואי אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו ואתי למימר יש תנאי בחופה:

    מסר האב - מסרה האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר א"נ אתי למימר תנאי מועיל במסירה שפיר קאמרי שהרי אין כאן חיבה דנימא אחליה לתנאיה דקדושין. האי מסר האב לאו דוקא דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון דהאב זכאי בקידושי בתו ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה וה"ק מסר האב לשלוחי הבעל דקי"ל בכתובות (דף מח:) דנישואין נינהו ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין הוו נישואין ולב"ש לא ממאנת מאי איכא למימר:

    לא פלוג רבנן - בין נישואין לנישואין:

    לפי שאין אדם כו' - ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר לקמן (יבמות דף קיב:) בחרש שנשא ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן:

    דאיסורא - דבעילת זנות:

    מסר האב כו' - דקי"ל דנישואין נינהו ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין ולב"ש לא ממאנה דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות מאי איכא למימר לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי:

    משום פירי - שלא יפסיד פירות נכסי מלוג אבל ארוס לית ליה פירי:

    סבר דאי לא - דאם איני משביחן עייצי לה קרוביה כו':

    בסעודה - סעודת נישואין. הילכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי:

    ניחא להו כו' - הילכך לא מימנעי:

    אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו - לב"ה דאמרי ממאנת ביבם למאמרו ממאנת שאם עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא:

    דבעל כרחה - מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עליה ובראשון לא מיאנה:

    והרי ביאת - יבם בעל כרחה היא כדאמר בהבא על יבמתו (לעיל יבמות נד.) יבמה יבא עליה בע"כ:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 107 עמוד א

    Mishna

    1בית שמאי אומרים: אין ממאנין אלא ארוסות, ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות.

    2ב"ש אומרים: בבעל ולא ביבם, וב"ה אומרים: בבעל וביבם.

    3ב"ש אומרים: בפניו, ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו. ב"ש אומרים: בב"ד וב"ה אומרים: בב"ד ושלא בב"ד׃

    4אמרו להם ב"ה לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה, אפילו ד' וה' פעמים. אמרו להם ב"ש אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.

    Gemara

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי לפי שאין תנאי בנשואין. ואי נשואה תמאן, אתי למימר יש תנאי בנשואין.

    6נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר? לפי שאין תנאי בחופה.

    7מסר האב לשלוחי הבעל, מאי איכא למימר? לא פלוג רבנן.

    8ובית הלל: מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

    9נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר? לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא. מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר? לא פלוג רבנן. ובית הלל, כיון דאיכא קדושין וכתובה לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.

    10רב פפא אמר: טעמא דב"ש משום פירי, טעמא דב"ה משום פירי. טעמא דב"ש משום פירי דאי אמרת נשואה תמאן, שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא. ובית הלל: אדרבה, כיון דאמרת תמאן אשבוחי משבח להו. סבר דאי לא, עייצי לה קרוביה, ומפקי לה מיניה.

    11רבא אמר: היינו טעמא דב"ש שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. וב"ה תרוייהו ניחא להו, כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות.

    12ב"ש אומרים בבעל וכו'. אמר רבי אושעיא: ממאנת למאמרו, ואינה ממאנת לזיקתו. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? מאמר, דמדעתה מציא עקרא. זיקה, דבעל כרחה לא מציא עקרא.

    13והרי ביאה, דבעל כרחה,׃

    Tosafot

    בית שמאי - אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנישואין - תימה דבפ' המדיר (כתובות עג. ושם) גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם קאמר שמואל דאין צריכה גט ומוקי אביי פלוגתייהו בבעל דמפרש טעמא דרב שאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות אלמא אפילו בבעל לשמואל יש תנאי בנישואין וב"ה נמי לא פליגי אלא משום דסברי דליכא למיגזר דמידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו אבל הא מודו דאין תנאי בנישואין וריב"ן הגיה כאן אמר רב יהודה אמר רב ואר"י מ"מ תיקשה לרבא דאמר התם (דף עג:) בטעות אשה גרידתא מודה רב דיש תנאי בנישואין ועוד דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה קאמר הכא דאין תנאי בחופה ונראה לר"י דאביי לא היה מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי כו' אלא משום דיש תנאי בנישואין וסוגיא דהכא כעולא אמר ר' אלעזר דאמר התם המקדש על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט דאין תנאי בנישואין וגרס הכא אמר רב יהודה אמר רב דלשמואל בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי והא דאמר אביי לעיל בס"פ האשה רבה (יבמות דף צה:) גבי פלוגתא דרב ושמואל דיבמה הרי היא כאשת איש דאמר אביי לחד לישנא דשמואל אדר' יצחק נפחא קאי דמפרש מילתיה דרבי יוסי משום דאין תנאי בנישואין לאו משום דלא מהני תנאה קאמר אלא משום דאין רגילות שיהו נשואין מתבטלין מחמת תנאי שהיה בקדושין דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא או גמרי ומחלי אהדדי בשעת נישואין וכן צריך לפרש ע"כ הא דקאמר שמואל אינה כא"א דבקדושין איירי ובקדושין כ"ע מודו דיש תנאי והר' חיים היה מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי שאין תנאי בנישואין פירוש אין רגילות שיתבטלו נישואין מחמת שום תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנישואין בתמיה וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו הא אין רגילות מחמת קדושי קטנה נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש יוצאה בלא גט:

    טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות - וקשה לר"י דבפ' הזורק (גיטין דף פא. ושם) גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דאמרי ב"ש אינה צריכה הימנו גט ומפרש בגמרא טעמא דסברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין לנו לחוש שקדשה בביאה אלא בא עליה בלא קדושין ותירץ דשאני התם דכיון דגירשה ונתייחד עמה גלי אדעתיה שבעילתו בעילת זנות אבל הכא שהיה מתחלה דרך נישואין או בעלמא שאין הוכחה אין לנו לומר שיעשה בעילתו בעילת זנות:

    דאי אמרת תמאן שמיט ואכיל להו - וא"ת והאמר בפ' המפקיד (ב"מ לט.) המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על נכסי אחר דמי וישלמו לו מה שהוציא וא"כ לא יפסיד כלום במיאונה ואר"י דמ"מ שמיט ואכיל אפי' הזמורות וגוף הקרקע אם כילה דא"צ לשלם אע"פ שאכל שלא כדין כדמוכח בכתובות בס"פ אלמנה (דף קא. ושם) דאמר שמואל אמתניתין ולא בלאות לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל יש לה הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ואיירי בהנך שכילה שלא כדין שכילה גם את הקרן דאי בהני שכילה כדין א"כ היכי מסיק גבי איילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה דישלם פירות נכסי מלוג ולמה ישלם הפירות כיון שאכלם כדין אלא ודאי מיירי בפירות שאכלם שלא כדין כיון דליתנהו בעין לא ישלם ולכך קאמר שפיר דשמיט ואכיל פרי כיון שלא ישלם כלום:

    תרוייהו ניחא להו כו' - ה"ג בפר"ח תרוייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות ולא גרסינן ניחא ליה דלדידה נמי ניחא לה כדאמרי' (גיטין דף מט:) יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ואמרי' נמי (קדושין מא.) טב למיתב טן דו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות - פירוש אין נזקקין למיאון לנשואות ואף על פי שמאנה בפנינו אין כותבין לה גט מיאון להתירה. אבל אם הוזקקו להן וכתבו להן אף על פי שאינן רשאין הוזקקו וכיון שהותרו לא תצא מהיתרה הראשון. והיינו דקתני אין ממאנין ולא קתני נשואות אין ממאנות. והיינו דאמרינן לקמן (בע"ב) בגמרא אמרו להן בית שמאי פישון הגמל במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה. ואם איתא דאפילו כי מאנה שלא בפניו אין מיאונה מיאון, וכי מפני שמדד במדה כפושה והיה מאבד פירות נכסיה התירו אשת איש של דבריהם. אלא שמע מינה אם מיאנה מיאנה. והכי איתא בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם לפיכך מדדו לו במדה כפושה, וקשיא כי כפושה אלו עושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו, אמר רב יצחק הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דבית שמאי מיאונה מיאונין, ואיכא למידק דאם כן לארוסות נזקקין להן למאן אפילו לכתחילה, והא תני בר קפרא לעולם יתרחק אדם מג' דברים מן המיאונין ומן הפקדונות ומן הערבות. ולקמן (יבמות קט, א) נמי בגמרא מקשינן מינה על מתניתין דמלמדין את הקטנה שתמאן בו. ואפשר לומר דהכא נמי במיאון דמצוה כדמשני על ההיא בגמרא. אי נמי דהתם לא מקשינן אלא משום דקתני מלמדין את הקטנה, וכיון שצריך להתרחק מן המיאונין היאך מותר לנו ללמדה למאן והיא יושבת לבטח עם בעלה. אבל הכא כשבאה לפנינו למאן אין נמנעין מלהזקק לה, דמה הנאה יש בשנתרחק ממנה, והלא אם אמרה בפני שנים בשוק אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאור ואפילו אמרה כן בפני החנוני כדאיתא בגמרא (קח, א) הלכך אנו נזקקין לה. ומיהו בירושלמי (שם) מצאתי שמקשים אותה דגרסינן התם ובית דין יושבין במיאון לא כן תני ברח משלש והדבק בשלש וכו' תפתר דהוו עסיקין במילי חורי ואתא עובדא קומיהון.

    מדקתני אין ממאנין אלא ארוסות - שמעינן דאפילו ארוסה צריכה מיאון. והכי נמי מוכח מדאיבעיא לן בגמרא (קח, א) עמדה ונתקדשה מאי, ואסיקנא דבין עמדה ונשאת בין עמדה ונתקדשה אין לך מיאון גדול מזה. והדר אמרינן ועדיין תיבעי לך אי דאינסיבא מעיקרא או דהוה מיקדשא מעיקרא, ואתינן למיפשט מכלתיה דאבדן דאמרוד כו' ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה. ואמרינן מאי לאו דאינסיבא מעיקרא ודחינן לא דהוו מיקדשן מעיקרא. אלמא מן הארוסין צריכה מיאון. ואמרינן נמי לקמן (שם) איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי אוחי. ובגטין פרק התקבל (גיטין סה, א) אמר רבא וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאונין. אבל הרב ר' יהודה בר ברזילי כתב בתשובה לרב אלפסי ז"ל (סי' רסז) זה שאמרה המשנה (להלן בעמוד ב) השיאתה אמה או אחיה לדעתה ולא אמר דקדשתה, דקדושי קטנה אינן כלום ואין קדושין מועילין אלא לאחר הנשואין, ואחר נשואין צריכה למאן ובקדושין לחודייהו אינה צריכה למאן, והרמב"ן נ"ר הראה פנים להעמיד דברי הרב ז"ל דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן דוקא בשקבלה היא קדושיה, אבל בשקדשוה אחיה ואמה ואפילו לדעתה אינה מקודשת כלל ואין צריך מיאון, לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן, אבל כשהכניסוה לחופה לדעתה אף על פי שקבלו הם הקדושין, הרי זו צריכה למאן. והיינו מתניתין דקתני שהשיאתה אמה ואחיה ולא קתני שקדשתה אמה ואחיה. והיינו נמי דאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס (שם) כל שאינה יכולה לשמור קדושה אינה צריכה למאן, דמשמע שהיא מקבלת אותם וכשהיא מקבלת אותם ויודעת לשמור צריכה מיאון. והא דתניא בגמרא (קח, א) איזהו מיאון כל שאמרו אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, לאו למימר שהם קבלו אותם, אלא לפי שהיא ממאנת אומרת כן, כלומר הם פתוני לקבל ממנו הקדושין וצ"ת (עיין הגהות בן אריה על הרי"ף כאן לדף לו ע"ב).

    גמרא - וב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה לאו כלום הוא. תמיהא לי מי הזקיקו לשמואל לאוקומי פלוגתייהו במאי דלא סבירא ליה, דהא איהו אית ליה דיש תנאי בנשואין, דהא איהו הוא דאמר (כתובות עב, א) קדשה על תנאי ובעל סתם אינה צריכה הימנו גט, ולא עוד אלא דלשמא יאמרו יש תנאי בנשואין לא חייש, כדמוכח בפרק האשה רבה (לעיל יבמות קז, ב) וכמו שכתבתי שם בשמעתא דמאי הוה ליה למיעבד והוה ליה למימר כאן ובית הלל אין הכי נמי דיש תנאי בנשואין כי היכי דלוקי בית הלל כותיה. ואי נמי למימר ובית הלל לשמא יאמרו לא חיישינן. ונראה לי דהכא לאו תנאי דעל מנת שאין עליך נדרים או מומין כמחלוקת רב ושמואל קאמר, אלא תנאי של רצון בעלמא קאמר וכאלו התנה אם יעכב עליהם המקח אם לא קאמר, דזו ודאי בעילת זנות ואסור לכולי עלמא כנ"ל.

    אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו ואין ממאנת ליזקתו - פירוש לבית הלל, ולבית שמאי אפילו למאמרו לא ממאנה, אף על גב דממאנה בקדושין דעלמא משום דכיון דלא סגיא דלא אגידה ביה מחמת זיקה מיהת, מאי טעמא תקינו לה רבנן מיאונין לזו, הלכך אפילו למאמרו לא מאנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו לכשתגדיל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 107a

    Yevamot 107a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 263 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 107a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026