Talmud Builders

    Yevamot 117a

    Back to index

    English translation — Yevamot 117a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that the brothers do not come into the inheritance from the deceased brother based on her testimony. Evidently, although this testimony is accepted with regard to forbidden sexual relationships, it is not effective for monetary matters.

    2Beit Shammai said to them: But we can learn this halakha from the scroll of the marriage contract, as every husband writes for her that: If you marry another man, take what is written for you in this contract. This shows that her right to receive the money of her marriage contract is dependent upon her eligibility to remarry. In this case, as she is deemed credible when she says her husband died and she may marry again, she is likewise entitled to the money of the marriage contract. And Beit Hillel again retracted their opinion, and decided to teach in accordance with the opinion of Beit Shammai.

    3GEMARA: Rav Ḥisda said: If the woman entered into levirate marriage based upon her own testimony, her yavam comes into the inheritance of the property of his dead brother based on her testimony. He adds: If Beit Shammai taught their halakha that she is entitled to her money, by interpreting homiletically the language of a marriage contract, will we not teach by interpreting homiletically the Torah itself?

    4Rav Ḥisda explains: The Merciful One states in the Torah: “He shall succeed in the name of his dead brother” (Deuteronomy 25:6), which is interpreted by the Sages as referring to the right of inheritance of the brother who consummates the levirate marriage. And this man did succeed with respect to the marital relationship, as he consummated the levirate marriage based on the testimony of his yevama that her husband died. Consequently, he takes the place of his brother with respect to his inheritance as well.

    5§ Rav Naḥman said: A woman came to the court and said: My husband died; permit me to marry. The halakha is that after investigating the matter, they permit her to marry, and also give her her marriage contract. However, if she came and said: Give me my marriage contract, they do not even permit her to marry. What is the reason? Since she came with the money of the marriage contract in mind, she is suspected of lying, and her testimony is rejected.

    6However, the following dilemma was raised before the scholars. If she came and said: Permit me to marry and give me my marriage contract, what is the halakha ? Since she mentioned the money from her marriage contract, this shows that she came with the marriage contract in mind. Or perhaps every matter a person has in his favor he will say to the court, even if it is not of particular importance. And if you say that the ruling in this case is in accordance with the principle: Every matter a person has in his favor he will say to the court, then in a case where she said: Give me my marriage contract and permit me to marry, what is the halakha ?

    7The Gemara explains the sides of the dilemma: Here she certainly came with the marriage contract in mind, as she mentioned it first. Or perhaps she said it in this manner since she does not know what will set her free. In other words, she might have thought that taking the money guaranteed by her marriage contract is part of the process that enables her to remarry, but this does not prove that she is focused on the money. The Gemara states that the question shall stand unresolved.

    8MISHNA: All are deemed credible when they come to give testimony with regard to the death of a woman’s husband, apart from her mother-in-law, the daughter of her mother-in-law, her rival wife, the wife of her yavam , and her husband’s daughter, her stepdaughter. The reason is that these women are likely to hate her and will lie to her detriment.

    9The mishna explains: In the case of a divorce all people, including these women, may bring her bill of divorce and testify that it was written appropriately. What, then, is the difference between a bill of divorce and death? The mishna answers: The difference is that in the case of a bill of divorce the writing proves the accuracy of the testimony, i.e., her testimony is supported by the text of the document itself, whereas with regard to the death of her husband there is no proof apart from the statement of the woman herself.

    10GEMARA: A dilemma was raised before the scholars: With regard to the daughter of her father-in-law, who is not the daughter of her mother-in-law, what is the halakha ? May she testify to the death of the woman’s husband, or is she also under suspicion? The Gemara explains the sides of the dilemma: The reason that the daughter of her mother-in-law is suspected of lying is because she has a mother who hates her daughter-in-law, and therefore the daughter also hates her. But here, there is no mother who hates her, as she is not the mother-in-law’s daughter, and therefore she should be deemed credible.

    11Or perhaps the reason that the daughter of her mother-in-law hates her is that she says: She eats the food [ girsena ] that my mother prepares. Here too, in the case of the daughter of her father-in-law, she also says: She eats the food of my father’s house.

    12The Gemara suggests: Come and hear a resolution from the following baraita : All are deemed credible when they come to testify with regard to her except for five women. And if it is so, that the daughter of her father-in-law is also disqualified, there are actually six women. The Gemara rejects this: This is no proof, as perhaps the reason that the daughter of her mother-in-law is disqualified from testifying is that she says: She eats the food of my father’s house, and if so, the halakha is no different with regard to her mother-in-law’s daughter and no different with regard to her father-in-law’s daughter. Since the two women are disqualified for the same reason the Sages did not list these as two separate cases.

    13The Gemara raises a contradiction from another source. But isn’t it taught in a baraita : Apart from seven women who are not trustworthy. Apparently that tanna added the daughter of her father-in-law as a separate category. The Gemara answers: That ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda adds also a father’s wife, who hates her stepdaughter, and a daughter-in-law, who hates her mother-in-law.

    14The Rabbis said to Rabbi Yehuda: A father’s wife is included in the category of the husband’s daughter, while a daughter-in-law is included in the category of her mother-in-law. In other words, just as a mother-in-law is suspicious of her daughter-in-law, a daughter-in-law is equally suspicious of her mother-in-law, and they need not be listed separately.

    15And Rabbi Yehuda, who counts them separately, can answer: Granted that her mother-in-law hates the daughter-in-law, as she says: She eats the food I prepare; but a daughter-in-law, what is the reason that she hates her mother-in-law? Similarly, granted the husband’s daughter, that she hates her father’s wife, as she says: This woman eats the food that my mother prepared. However, the father’s wife, what is the reason that she hates her husband’s daughter?

    16The Gemara asks: Rather, what is the reason that Rabbi Yehuda adds these two? Rather, his logic is: In the case of a daughter-in-law, what is the reason that she hates her mother-in-law? Because she reveals to her son everything his wife does. And likewise a father’s wife also hates the husband’s daughter, because she reveals to her father everything she does. In each case the reason for this hatred is different from the reason for the hatred of the other woman, the mother-in-law or the husband’s daughter, and therefore they belong in a separate category.

    17And the Rabbis, who say that the reasons for the hatred are the same and therefore count only five disqualified women, how do they respond to this argument? They cite the verse: “As in water face answers to face, so the heart of man to man” (Proverbs 27:19). That is, if one person hates another, the feeling soon becomes mutual. Here too, there is no need for a separate reason in order that the hatred be reciprocated. The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, why doesn’t he rely on this verse? Rabbi Yehuda would retort: That verse was written about matters of Torah. In other words, it means that the more one studies Torah, the more Torah he understands.

    18§ Rav Aḥa bar Avya says: They raise a dilemma in the West, i.e., Eretz Yisrael. With regard to her mother-in-law who comes afterward, what is the halakha ? This refers to the mother of the husband’s brother, but not her husband’s mother, i.e., the wife’s future mother-in-law if the wife enters into levirate marriage. Can this woman testify with regard to the future wife of her son? The Gemara clarifies: Does it enter her mind that if this woman’s husband died, the widow will happen before the yavam , her son, for levirate marriage, and as the widow, when she then married her son, would eat her food she hates her already, or not?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאין האחין נכנסין לנחלתו של בעלה על פיהדרחמנא אמר ע"פ שנים עדים (דברים יט) ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא:

    כשתנשאי לאחרוהרי נשאת:

    גמ' לנחלהזכה בנחלת אחיו כדאמר בפרק החולץ (לעיל יבמות מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

    ואנן לא נדרוש מדרש תורהבתמיה:

    אדעתא דכתובה אתאיובאפוקי ממונא סהדי בעינן:

    כל מילי דאיניש כו'ועיקר אדעתא דנשואין אתאי ושרינן לה וכיון דשרינן לה שקלה נמי כתובה דמספר כתובה נלמוד:

    דלא ידעה במאי משתריאוכיון דהזכירה נשואין גליא דעתא דלמשרייה אתאי והא דאמרה ברישא תנו לי כתובתי שמא כסבורה היא שזו התרתה:

    מתני' ויבמתהאשת יבמה. וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה. חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו תאכל כל יגיעי ועמלי. וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אדחה. ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. ובת בעלה זו באה במקום אמי אוכלת כל עמלה:

    מה בין גט למיתהדאמר בפ"ב דגיטין (דף כג:) אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גטה ממדינת הים ואע"ג דעלייהו סמכינן דצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

    שהכתב מוכיחוסמכינן עיקר אכתבא:

    גמ' בת חמיהשאין בת חמותה מהו:

    לגירסנאיגיע אמי שהביאה לאבי מבית אביה:

    והכא נמיאע"ג דהיא לא אכלה לגירסנא דאמה שהרי אין בעלה של זו אחיה מן האם ובני אמה נוטלין מה שהביאה אמה דתנן (כתובות דף נב:) בנין דיכרין די יהווין ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון אפ"ה הא קא אכלה לגירסנא דבי נשאי וסניא לה:

    אשת אב הרי היא בכלל בת הבעלכיון דזו אינה מעידה לזו ממילא נפקא דאשת אב נמי אינה מעידה לבת בעלה הלכך אין זו תוספת ולא הוצרכו להזכירו:

    ור' יהודהאמר לך ודאי הוצרכו דבשלמא חמותה סניא לכלה מפני שסופה לירשנה ואמרה קאכלה לגירסנאי כו' הלכך איצטריך למימנינהו:

    אלא מאי מוסיף כו'כיון דאין לה על מה לשנאות חמותה אמאי קא מוסיף לה ר' יהודה לומר אינה נאמנת. ומשני טעמא דרבי יהודה כלה סניא לה לחמותה משום דמגלה לברה מילי עלה:

    ורבנן כמים הפנים לפניםקרא כתיב כמים הפנים לפנים כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות כן לב האדם לאדם האחר אם הוא אוהב את זה גם זה הוא אוהבו ואם הוא שונא את זה גם הוא שונאו הלכך לא בעי לאוספינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה:

    בדברי תורה כתיבלפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא: ל"א אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:

    חמותה הבאה לאחר מכאן מהואם יבמה היא ולא אם בעלה ושמא סופה להיות חמותה מי נאמנת לומר מת בעליך והתייבמי לבני או חלצי והנשאי לאחר:

    מי מסקההך אם יבם אדעתה דלמא מיית בעל ונפלה קמי יבם ברה וקאכלה לגירסנא ומתכוונת לקלקלה מעכשיו כדי שלא תתייבם עוד לבנה או לא. ואע"ג דצרה הבאה לאחר מיכן פשיט לן כדאמר במתני' ויבמתה דהיינו משום צרות העתידות לבא התם הוא דצערא דגופה הוא ומסקא אדעתה טפי אבל שנאת חמותה לכלה מחמת ממון הוא ולא מסקא אדעתה כולי האי או לא:

    יבמות 117 עמוד א

    1שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה!

    2אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמוד, שהוא כותב לה: שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. וחזרו בית הלל להורות כדברי ב"ש:

    Gemara

    3אמר רב חסדא: נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה. הם דרשו מדרש כתובה אנו לא נדרוש מדרש תורה?!

    4(דברים כה, ו) ״יקום על שם אחיו״ אמר רחמנא, והרי קם.

    5אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה ״מת בעלי, התירוני להנשא״ מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה. ״תנו לי כתובתי״ אף להנשא אין מתירין אותה. מאי טעמא אדעתא דכתובה אתאי.

    6איבעיא להו: ״התירוני להנשא ותנו לי כתובתי״, מהו? כיון דאמרה כתובתה אדעתא דכתובה אתאי, או דלמא: כל מילי דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא. ואת"ל כל מילי דאית ליה לאיניש, אמר ״תנו לי כתובתי והתירוני להנשא״, מהו?

    7הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי, או דלמא: הואיל דלא ידעה במאי משתריא?! תיקו.

    Mishna

    8הכל נאמנין להעידה, חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה.

    9מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח.

    Gemara

    10איבעיא להו: בת חמיה מהו? טעמא דבת חמותה משום דאיכא אימא דסניא לה, היא נמי סניא לה, והכא ליכא אימא דסניא לה.

    11או דלמא טעמא דבת חמותה, דאמרה: ״קאכלה לגירסנא דאימא״, הכא נמי קאמרה: ״אכלה לגירסנא דבי נשאי״.

    12תא שמע: הכל נאמנין להעידה חוץ מחמש נשים. ואם איתא, שית הויין! דלמא טעמא דבת חמותה, דאמרה: ״קאכלה לגירסנא דבי נשאי״, לא שנא בת חמותה ולא שנא בת חמיה.

    13והאנן תנן: חוץ משבע נשים! ההיא, ר' יהודה היא. דתנן: רבי יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה.

    14אמרו לו: אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל, כלה הרי בכלל חמותה.

    15ור' יהודה, בשלמא חמותה סניא לה לכלה, דאמרה: קאכלה לגירסני. אלא כלה מאי טעמא סניא לחמותה? בשלמא בת הבעל דסניא לאשת האב, דאמרה: קאכלה לגירסני דאם. אלא אשת האב, מאי טעמא סניא לבת הבעל?

    16אלא מאי מוסיף תרתי? אלא: כלה מ"ט סניא לחמותה דמגלה לבנה כל דעבדה, אשת אב נמי סניא לבת הבעל דמגלה לאביה כל דעבדה.

    17ורבנן: (משלי כז, יט) ״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״. ורבי יהודה: ההיא בדברי תורה כתיב.

    18אמר רב אחא בר עויא, בעי במערבא: חמותה הבאה לאחר מיכן מהו? מי מסקה אדעתה דמית בעל ונפלה קמי יבם וסניא לה, או לא?

    Tosafot

    שאין האחין נכנסין לנחלה על פיהוהא דאמרינן בפרק המפקיד (ב"מ לח: ושם) בשמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין קרוב לנכסי שבוי מצי לאוקומי כששמעו בו בשני עדים דאי בעד אחד מיירי הא אשה דהכא כעד אחד דמיא אפ"ה אין האחין נכנסין לנחלה על פיה וא"ת מ"מ תקשי אדמסיק התם כי פליגי בשלא שמעו בו שמת פירוש בשני עדים אלא בעד אחד דאי לא שמעו בו כלל פשיטא דאין מורידין וא"כ היכי קאמר שמואל התם מורידין וי"ל דהכא מיירי לירד ולמכור והתם מיירי לאכול כדמשמע התם ולפי זה יש לפרש ששמעו בו שמת היינו בעד אחד ולאכול דאי בשני עדים אפי' לירד ולמכור וא"ת וא"כ היכי פליגי בלא שמעו בו שמת דמורידין וי"ל דלא שמעו בו שמת בעד אחד אלא ע"י קול בעלמא כדאמרי' בשילהי דמס' גיטין (דף פט.) כששמע פלוני מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ומיהו בפ' בתרא דכתובות (דף קז.) איכא טובא כששמעו בו שמת ואיירי בשני עדים ומצינו למימר נמי הכא שיצא לדעת והתם אין מורידין קרוב לנכסיו כדאמר בפרק המפקיד (ב"מ דף לח: ושם):

    וחזרו ב"ה להורות כב"שוהא דאמר בפ' האשה שנפלו (כתובות פא. ושם) גבי ולימא אח אני יורש אשתו איני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ודחי מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה בית שמאי הא אית להו שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומאי קושיא דלמא אפילו ב"ה נינהו דהודו להו וי"ל דב"ה לא חזרו בהם מטעם מדרש כתובה אלא מטעם קל וחומר א"נ התם דחויא בעלמא הוא דמוקי כבית שמאי ולמסקנא דהדר אתי שפיר כבית הלל וי"מ דלא דרשי ב"ה מדרש כתובה כל כך כמו ב"ש ולא יתכן דאי מסתבר לדורשו בכתובות כמו הכא אמאי לא דרשי ליה ב"ה ואי לא מסתבר מנא ליה דדרשי אפי' ב"ש:

    בית הלל כו'ותימה וכי נחלקו ב"ה על הלל רבן שדורש מדרש כתובה בפ' המקבל (ב"מ קד.) דקאמר התם הלל היה דורש לשון הדיוט אנשי אלכסנדריא היו מקדשים נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באו אחרים וחוטפין אותן כו' ומצא כתוב בהן לכשתנשאי לי תיהוי לי לאנתו ואומר ר"י דלא דמי דהתם ודאי הדבר ידוע ומוכיח שהיו כותבין בשביל שחוטפין להן אבל הכא כשתנשאי לאחר היינו על ידי עדות ברורה ולא ע"י דבר אחר וב"ש סברי דמ"מ תנשאי לאחר קרינא ביה:

    חוץ מחמותה כו' ויבמתהפי' שרוצה לקלקלה לפי שיראה שימות בעלה או יבמה ויהיו צרות זו לזו ואפי' לשמואל דאמר לעיל בסוף האשה רבה (יבמות דף צו.) דאינה כאשת איש א"כ כשיבא היבם תהא מותרת לחזור מ"מ מתכוונת היא לביישה ועוד שמא יחלוץ לה בעלה ותנשא לאחר אז אסורה לזה ולזה ולא תפול עוד לפני בעלה לייבם וא"ת והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר וי"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה:

    והא תנן חוץ מז' נשיםאמתני' פריך דלא קתני אלא חמש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    שכן כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ודעת מ"ה שאין מדרש כתובה אלא לענין מנה מאתים שהוא בכל הנשים מתקנת חכמים אבל לא לגבי תוספת וכ"ש לגבי נכסי צאן ברזל ואעפ"י שאמרו בפ' אעפ"י תנאי כתובה ככתוב' דמי אין זה אלא לענין דברי' הנפרטי' שם כדפרי' להו התם וכמו שפי' ר"י ז"ל שם:

    אדעתה דכתובה אתאי פרש"י ז"ל דבאפוקי ממונא סהדי בעי' וא"ת מ"מ נהמני' אנן אנשואין בלחוד מיהא ולא נדרוש לה מדרש כתובה י"ל דרבנן המנו' משום עגונא היכא דעיקר דעתה משום נשואי' כדי שלא תתעגן ואע"ג דגביא כתובה ממילא אבל בבאה משום כתובה ובעיקר עדותא ליכא עגונא לא המנוה. ועי"ל דהמנותא דדיקא ומנסבא משום שהחמרת עליה בסופה שתצא מזה ומזה אבל זו שעיקר כוונת' משום כתוב' אולי לא תנשא ולא מיקלקלי' וגובה כתובה שלא כדין ובעדו' שקר ומסתבר' דה"ק אם הביאה היא עד א' לב"ד שמת בעלה והיא תובעת כתובה דאמרי' אדעת' דכתובה אתאי ולא שריא לה ואפי' את"ל דטעמא דעד א' משום דלא משקר לא הקלו חכמים להאמינו בדבר שבערוה אלא משום עגונא ומתוך חומר שבסופה וכדאיתא בפ' האשה רבה:

    או דילמא משום דלא ידעה במאי משתריא פי' שסבורה היא שזו היא התרתה וזה תימ' גדול היאך אפשר שתטעה שום אשה בזה ויש לפרש שהיא סבורה דכ"ש דשרו לה טפי כשאינה מדקדקת בנשואין וכי היא מגלה דעתה שאין עיקר כוונתה להתירה לשוק ואי אפשר לה לתבוע כתובה בלחוד דהא כל כמה דלא משתרי' לא גביא כתובה כנ"ל:

    או דילמא טעמא דבת חמות משום דאכלה אגירסנא דאם פי' שיורשת כתובתה ע"י בעלה וה"נ אכלה לגירסנא דבי נשא פי' יגיע אביה דאלו יגיע אמה ליכא למימר דאי איכא בני דאמא אינהו ירתי כסף כתובתה מתנאי כתובת בני' דכרי' ולא ירשנה בעלה של זו ואי דליכא בני דאמה כבר יירש הכל אבוה וגירסנא דבי נשא הוא ולאו דוקא דאכלה גירסנא השתא אלא לומר שהיא עתידה שתאכל:

    אלא מאי מוסיף כלומר כיון דליכא טעמא דסניא ליה מאי מוסיף אותם שלא יהו נאמנות. אלא כלה סניא לה וכו' כלומר דר' יהודה ה"ק דטעמא דכלה ואשת אב אינו טעם א' מן חמותו ובת הבעל דטעמא אחרינא אית לה וכיון דכן אין לומר שתהא זו בכללה של זו ורבנן אהדרי דודאי חד טעמא אית להו דטעמא דכלה סניא לחמותה ואשת אב לבת הבעל אינו מטעם דאמר ר' יהודה אלא משום דכיון דחמו' סניא לה סניא כלה לחמות כדכתי' כמים הפנים לפנים וה"ה לאשת אב בהדי בת הבעל וזהו שאמרו לו שאין צריך להוסיפם בפי' ומסתברא דה"ה דאיכא בין רבנן ור' יהודה אשת אח גופא אי נאמנת על בת חמותה דאלו לר' יהודה נאמנת להעידה דהא ליכא טעמא דאכלה לגירסנא ולא מטעמא דתמלל מילי עלה ואלו לרבנן אינה מעידה עליה דהא סניא לה משום כמים הפנים לפנים ומתני' לא קתני אלא מה שמודים ר' יהודה וחכמים בעיקר דין שאינם חלוקים אלא בטעמא דסניותא בלחוד ומיהו בככלל מחלוקתם בטעם זה למדנו שחולקי' בעקר הדין באשת אח המעידה על בת חמותה וכ"ד מהר"ם ז"ל:

    חמותה הבאה לאחר מכן פי' כגון שיש לבעלה אח מן האב ולא מן האם ואם ימות בעלה בלא בנים תתייבם לאותו אח ואותה אמו הויא חמותה. מהו שתעיד עליה שמת בעלה מי מסקא אדעתא שמת בעלה ונפלה קמי יבם וסניא לה מהשתא או לא וא"ת ותפשוט לה מיבמתה שאינ' מעיד' עליה דאלמא מסקא אדעתא דמיית בעל ונפלה קמי אחי בעלה ותהא יבמתה צרתה פרש"י ז"ל דשאני התם שעתידה להיות צרתה ממש ועבדא לה צערא בגופא חיישא אבל לצער ממון דלא הוי כולי האי דילמא לא חיישא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 117a

    Yevamot 117a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 355 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאין האחין נכנסין לנחלתו של בעלה על פיה דרחמנא אמר ע"פ שנים עדים (דברים יט) ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא:

    כשתנשאי לאחר והרי נשאת:

    גמ' לנחלה זכה בנחלת אחיו כדאמר בפרק החולץ (לעיל יבמות מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

    ואנן לא נדרוש מדרש תורה בתמיה:

    אדעתא דכתובה אתאי ובאפוקי ממונא סהדי בעינן:

    כל מילי דאיניש כו' ועיקר אדעתא דנשואין אתאי ושרינן לה וכיון דשרינן לה שקלה נמי כתובה דמספר כתובה נלמוד:

    דלא ידעה במאי משתריא וכיון דהזכירה נשואין גליא דעתא דלמשרייה אתאי והא דאמרה ברישא תנו לי כתובתי שמא כסבורה היא שזו התרתה:

    מתני' ויבמתה אשת יבמה. וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה. חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו תאכל כל יגיעי ועמלי. וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אדחה. ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. ובת בעלה זו באה במקום אמי אוכלת כל עמלה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 117a · Sefaria

    Tosafot

    שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה והא דאמרינן בפרק המפקיד (ב"מ לח: ושם) בשמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין קרוב לנכסי שבוי מצי לאוקומי כששמעו בו בשני עדים דאי בעד אחד מיירי הא אשה דהכא כעד אחד דמיא אפ"ה אין האחין נכנסין לנחלה על פיה וא"ת מ"מ תקשי אדמסיק התם כי פליגי בשלא שמעו בו שמת פירוש בשני עדים אלא בעד אחד דאי לא שמעו בו כלל פשיטא דאין מורידין וא"כ היכי קאמר שמואל התם מורידין וי"ל דהכא מיירי לירד ולמכור והתם מיירי לאכול כדמשמע התם ולפי זה יש לפרש ששמעו בו שמת היינו בעד אחד ולאכול דאי בשני עדים אפי' לירד ולמכור וא"ת וא"כ היכי פליגי בלא שמעו בו שמת דמורידין וי"ל דלא שמעו בו שמת בעד אחד אלא ע"י קול בעלמא כדאמרי' בשילהי דמס' גיטין (דף פט.) כששמע פלוני מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ומיהו בפ' בתרא דכתובות (דף קז.) איכא טובא כששמעו בו שמת ואיירי בשני עדים ומצינו למימר נמי הכא שיצא לדעת והתם אין מורידין קרוב לנכסיו כדאמר בפרק המפקיד (ב"מ דף לח: ושם):

    וחזרו ב"ה להורות כב"ש והא דאמר בפ' האשה שנפלו (כתובות פא. ושם) גבי ולימא אח אני יורש אשתו איני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ודחי מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה בית שמאי הא אית להו שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומאי קושיא דלמא אפילו ב"ה נינהו דהודו להו וי"ל דב"ה לא חזרו בהם מטעם מדרש כתובה אלא מטעם קל וחומר א"נ התם דחויא בעלמא הוא דמוקי כבית שמאי ולמסקנא דהדר אתי שפיר כבית הלל וי"מ דלא דרשי ב"ה מדרש כתובה כל כך כמו ב"ש ולא יתכן דאי מסתבר לדורשו בכתובות כמו הכא אמאי לא דרשי ליה ב"ה ואי לא מסתבר מנא ליה דדרשי אפי' ב"ש:

    בית הלל כו' ותימה וכי נחלקו ב"ה על הלל רבן שדורש מדרש כתובה בפ' המקבל (ב"מ קד.) דקאמר התם הלל היה דורש לשון הדיוט אנשי אלכסנדריא היו מקדשים נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באו אחרים וחוטפין אותן כו' ומצא כתוב בהן לכשתנשאי לי תיהוי לי לאנתו ואומר ר"י דלא דמי דהתם ודאי הדבר ידוע ומוכיח שהיו כותבין בשביל שחוטפין להן אבל הכא כשתנשאי לאחר היינו על ידי עדות ברורה ולא ע"י דבר אחר וב"ש סברי דמ"מ תנשאי לאחר קרינא ביה:

    חוץ מחמותה כו' ויבמתה פי' שרוצה לקלקלה לפי שיראה שימות בעלה או יבמה ויהיו צרות זו לזו ואפי' לשמואל דאמר לעיל בסוף האשה רבה (יבמות דף צו.) דאינה כאשת איש א"כ כשיבא היבם תהא מותרת לחזור מ"מ מתכוונת היא לביישה ועוד שמא יחלוץ לה בעלה ותנשא לאחר אז אסורה לזה ולזה ולא תפול עוד לפני בעלה לייבם וא"ת והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר וי"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה:

    והא תנן חוץ מז' נשים אמתני' פריך דלא קתני אלא חמש:

    Tosafot on Yevamot 117a · Sefaria

    Ritva

    שכן כתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ודעת מ"ה שאין מדרש כתובה אלא לענין מנה מאתים שהוא בכל הנשים מתקנת חכמים אבל לא לגבי תוספת וכ"ש לגבי נכסי צאן ברזל ואעפ"י שאמרו בפ' אעפ"י תנאי כתובה ככתוב' דמי אין זה אלא לענין דברי' הנפרטי' שם כדפרי' להו התם וכמו שפי' ר"י ז"ל שם:

    אדעתה דכתובה אתאי פרש"י ז"ל דבאפוקי ממונא סהדי בעי' וא"ת מ"מ נהמני' אנן אנשואין בלחוד מיהא ולא נדרוש לה מדרש כתובה י"ל דרבנן המנו' משום עגונא היכא דעיקר דעתה משום נשואי' כדי שלא תתעגן ואע"ג דגביא כתובה ממילא אבל בבאה משום כתובה ובעיקר עדותא ליכא עגונא לא המנוה. ועי"ל דהמנותא דדיקא ומנסבא משום שהחמרת עליה בסופה שתצא מזה ומזה אבל זו שעיקר כוונת' משום כתוב' אולי לא תנשא ולא מיקלקלי' וגובה כתובה שלא כדין ובעדו' שקר ומסתבר' דה"ק אם הביאה היא עד א' לב"ד שמת בעלה והיא תובעת כתובה דאמרי' אדעת' דכתובה אתאי ולא שריא לה ואפי' את"ל דטעמא דעד א' משום דלא משקר לא הקלו חכמים להאמינו בדבר שבערוה אלא משום עגונא ומתוך חומר שבסופה וכדאיתא בפ' האשה רבה:

    או דילמא משום דלא ידעה במאי משתריא פי' שסבורה היא שזו היא התרתה וזה תימ' גדול היאך אפשר שתטעה שום אשה בזה ויש לפרש שהיא סבורה דכ"ש דשרו לה טפי כשאינה מדקדקת בנשואין וכי היא מגלה דעתה שאין עיקר כוונתה להתירה לשוק ואי אפשר לה לתבוע כתובה בלחוד דהא כל כמה דלא משתרי' לא גביא כתובה כנ"ל:

    או דילמא טעמא דבת חמות משום דאכלה אגירסנא דאם פי' שיורשת כתובתה ע"י בעלה וה"נ אכלה לגירסנא דבי נשא פי' יגיע אביה דאלו יגיע אמה ליכא למימר דאי איכא בני דאמא אינהו ירתי כסף כתובתה מתנאי כתובת בני' דכרי' ולא ירשנה בעלה של זו ואי דליכא בני דאמה כבר יירש הכל אבוה וגירסנא דבי נשא הוא ולאו דוקא דאכלה גירסנא השתא אלא לומר שהיא עתידה שתאכל:

    אלא מאי מוסיף כלומר כיון דליכא טעמא דסניא ליה מאי מוסיף אותם שלא יהו נאמנות. אלא כלה סניא לה וכו' כלומר דר' יהודה ה"ק דטעמא דכלה ואשת אב אינו טעם א' מן חמותו ובת הבעל דטעמא אחרינא אית לה וכיון דכן אין לומר שתהא זו בכללה של זו ורבנן אהדרי דודאי חד טעמא אית להו דטעמא דכלה סניא לחמותה ואשת אב לבת הבעל אינו מטעם דאמר ר' יהודה אלא משום דכיון דחמו' סניא לה סניא כלה לחמות כדכתי' כמים הפנים לפנים וה"ה לאשת אב בהדי בת הבעל וזהו שאמרו לו שאין צריך להוסיפם בפי' ומסתברא דה"ה דאיכא בין רבנן ור' יהודה אשת אח גופא אי נאמנת על בת חמותה דאלו לר' יהודה נאמנת להעידה דהא ליכא טעמא דאכלה לגירסנא ולא מטעמא דתמלל מילי עלה ואלו לרבנן אינה מעידה עליה דהא סניא לה משום כמים הפנים לפנים ומתני' לא קתני אלא מה שמודים ר' יהודה וחכמים בעיקר דין שאינם חלוקים אלא בטעמא דסניותא בלחוד ומיהו בככלל מחלוקתם בטעם זה למדנו שחולקי' בעקר הדין באשת אח המעידה על בת חמותה וכ"ד מהר"ם ז"ל:

    חמותה הבאה לאחר מכן פי' כגון שיש לבעלה אח מן האב ולא מן האם ואם ימות בעלה בלא בנים תתייבם לאותו אח ואותה אמו הויא חמותה. מהו שתעיד עליה שמת בעלה מי מסקא אדעתא שמת בעלה ונפלה קמי יבם וסניא לה מהשתא או לא וא"ת ותפשוט לה מיבמתה שאינ' מעיד' עליה דאלמא מסקא אדעתא דמיית בעל ונפלה קמי אחי בעלה ותהא יבמתה צרתה פרש"י ז"ל דשאני התם שעתידה להיות צרתה ממש ועבדא לה צערא בגופא חיישא אבל לצער ממון דלא הוי כולי האי דילמא לא חיישא:

    Ritva on Yevamot 117a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שאין אחים נכנסים לנחלה על פיה אם לא היו לבעלה בנים ממנה ונתיבמה על פי עצמה הרי יבם זה נכנס לנחלת אחיו על פיה אחר שדרשו במשנתנו מדרש כתובה וזיכו לה להגבות כתובתה מתורת לכשתנשאי כו' אף אנו נדרוש מדרש תורה דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם:

    זה שביארנו שכל שאמרה מת בעלי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה דוקא כשבאה לבית דין על עסקי נשואין ר"ל מת בעלי התירוני לינשא אבל אם לא באה על עסקי נשואין אלא על עסקי כתובה והוא שאמרה מת בעלי הגבו לי כתובתי אין מתירין אותה אף לינשא שהדברים מוכיחין שלא באה אלא על עסקי כתובה ואין דעתה לינשא כלל ואין כאן משום עגונא אלא אפוקי ממונא הוא ואינו אלא בשנים באה על עסקי שתיהן והוא שהזכירה שני הדברים ביחד הן שהקדימה ענין הנשואין כגון מת בעלי התירוני לינשא והגבו לי כתובתי הן שהקדימה ענין הכתובה כגון הגבו לי כתובתי והתירוני לינשא הדבר ספק ולא תנשא ולא תטול כתובה ואם נשאת לא תצא וכן לענין כתובה אם תפסה תפסה וגדולי המחברים פסקו בראשונה כאם תמצא לומר האמור כאן והוא שאם הקדימה את הנשואין ר"ל התירוני לינשא ותנו לי כתובתי נאמנת ומתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה מפני שעיקר דבריה על עסקי נשואין הוא ואף באחרונה ר"ל כשהקדימה את הכתובה ר"ל שאמרה תנו לי כתובתי והתירוני שמתירין אותה אלא שאין מגבין לה כתובה ואם תפסה אין מוציאין מידה:

    המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה אלא שהכתב מוכיח:

    אמר המאירי הכל נאמנין להעידה כלומר זה שידוע שמשיאין את האשה על פי עד אחד המעיד שמת בעלה הכל נאמנין בכך אפילו אשה או עבד או שפחה או עד מפי עד חוץ מחמש נשים שחזקתן שונאות זו את זו ויש לחוש שמא יתכונו לקלקלה כדי שיסיתוה לינשא ותתקלקל בכל הדרכים שהוזכרו והן חמותה ששונאה את כלתה בטבע מפני שאומרת הא אתיא גבאי ואכלא לגורסנאי ר"ל זרה ונכרית באה על גבי בביתי ואוכלת את עמלי:

    ובת חמותה שהיא אחות בעלה שאף היא אומרת זו באה ואוכלת עמלן של אבא ואמא ואני מכורה ויוצאה:

    וצרתה מפני שהיא מתקנאה בירך חברתה ואפילו נשאת היא עצמה על פיה שמא מרוב שנאה אומרת תמות נפשי עם פלשתים:

    ויבמתה ר"ל אשת אחי בעלה שבזמן שאין לה בנים יראה שמא ימות בעלה ותעשה צרתה על ידי יבום וגדולי המחברים כתבו ביבמתה בהלכות גיטין אפילו היתה אחותה כגון שהיו שתי אחיות נשואות לשני אחים ובזו מיהא אין מקום לטעם שהזכרנו שהרי היא ערוה אלא שמכל מקום יבמתה סתם אמרו ואפילו אחות בכלל ואע"פ שאין בה טעם זה מכל מקום לא פלוג רבנן או שמא טעם השנאה מפני שכל אחת מגלה ליבמה סתרי אשתו כדי להוכיחה ומכל מקום יש מפרשים ביבמתה כגון שהיו שני אחים ומת אחד מהם ונפלה אשתו לפני יבם זה והוא במדינת הים ואמר שאין אשת היבם נאמנת לומר מת בעלה להתיר בעדותה את היבמה לינשא אע"פ שנאמנת לעצמה שמא אינה מכונת אלא לקלקלה שתנשא ותאסר ליבמה שאע"פ ששומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה נשאת מיהא נאסרה וכיוצא בזה הוריתי בשומרת יבם שהיה יבמה במדינת הים עם בת אחת ובאה הבת והעידה שמת אביה והוריתי בה למעשה שאינה נאמנת להתיר היבמה לשוק מדין בת בעלה וכבר הארכתי בה בתשובת שאלה:

    ובת בעלה ר"ל חורגתה מפני שמתיראה ממנה לגלותה עם אביה והרי חמש נשים שהן שבע שהכלה שוה בדין זה עם חמותה ר"ל שבאותו ערר שהחמות שונאה כלתה הכלה שונאה חמותה וכדכתיב כמים הפנים לפנים ר"ל שמראין הפנים לפנים עצמן כן לב האדם לאדם ר"ל שאהבתו ניכרת לזה שהוא אוהבו ואע"פ שאיפשר לפרשו בדברי תורה ר"ל שכל שהוא מתעמל בה היא עמלה עליו ומסכים לדבר הלכה מכל מקום פשוטו של מקרא כך הוא וכן אשת אב בערך בת הבעל כענין זה בעצמו ונמצאו שבע וזהו שאמרו בגמרא לדעת ר' יהודה שבע תנן ולדעת רבנן לא הוצרכו שתים אלו לשנותן ואני תמה היאך לא מנו גם כן אשת אחיה לדעת ר' יהודה שהיא בערך אחות בעלה ושנאמר בה שלדעת חכמים כבר נכללה באחות הבעל מדין לב האדם לאדם אלא שקצת גדולי הדור ראיתי שהביאוה ומכל מקום כל שכן שיש לתמוה היאך לא נמנית בכאן לדעת ר' יהודה ונראה לי שנאמנת שמכל מקום יראת בעלה עליה שלא לקלקל את אחותו:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 117a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תובד"ה וחזרו ב"ה להורות כב"ש כו' ולמסקנא דהתם כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוספות בפ' האשה שנפלו:

    Chidushei Halachot on Yevamot 117a · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה וחזרו ב"ה וכו' עד א"נ התם דיחוי בעלמא וכו' ולמסקנא דהתם אתי שפיר כב"ה כנ"ל להגיה ומסקנא דהתם היינו מאי דמשני התם אמר רב אשי יבם נמי כאחר דמי וכתבו שם התוס' ד"ה והא בעינן וכו' ואי הוה גרסי' אלא אמר רב אשי וכו' הוה אתי שפיר דהדר ביה משנויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לב"ה ומצו דרשי שפיר מדרש כתובה וכו' ע"ש דף פ"א:

    בא"ד ולא יתכן דאי מסתבר לדורשו בכתובות וכו' כן צריך להגיה ור"ל דאי מסתברא האי דרוש דדרשי התם בכתובות פרק האשה שנפלו כמו דרוש דהכא אמאי לא דרשי ליה ב"ה וכו':

    Maharam on Yevamot 117a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 117, Amud Aleph, about 355 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה!…”

    2. Segment 224 words

      Opens “אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובה…”

    3. Segment 319 words

      Opens “גמ׳ אמר רב חסדא: נתייבמה יבמה נכנס…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 411 words

      Opens “(דברים כה, ו) ״יקום על שם אחיו״…”

    5. Segment 530 words

      Opens “אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה…”

      Named: רב נחמן.

    6. Segment 638 words

      Opens “איבעיא להו: ״התירוני להנשא ותנו לי כתובתי״,…”

    7. Segment 713 words

      Opens “הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי, או דלמא:…”

    8. Segment 812 words

      Opens “מתני׳ הכל נאמנין להעידה, חוץ מחמותה, ובת…”

    9. Segment 96 words

      Opens “מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח.…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: בת חמיה מהו? טעמא…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “או דלמא טעמא דבת חמותה, דאמרה: ״קאכלה…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “תא שמע: הכל נאמנין להעידה חוץ מחמש…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “והאנן תנן: חוץ משבע נשים! ההיא, ר'…”

      Named: רבי יהודה.

    14. Segment 1413 words

      Opens “אמרו לו: אשת אב הרי היא בכלל…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “ור' יהודה, בשלמא חמותה סניא לה לכלה,…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “אלא מאי מוסיף תרתי? אלא: כלה מ"ט…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “ורבנן: (משלי כז, יט) ״כמים הפנים לפנים…”

      Named: רבי יהודה.

    18. Segment 1824 words

      Opens “אמר רב אחא בר עויא, בעי במערבא:…”

      Named: רב אחא בר עויא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yevamot 117a · Segment 18 — “אמר רב אחא בר עויא, בעי במערבא: חמותה הבאה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 117a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026