Talmud Builders

    Yevamot 66a

    Back to index

    English translation — Yevamot 66a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1were twin sisters, and became the matriarchs of families of distinguished Torah scholars.

    2The Gemara asks: Are women not commanded to be fruitful and multiply? Didn’t Rav Aḥa bar Rav Ketina say that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident with a certain woman who was half-slave and half-free woman and therefore could marry neither a Canaanite slave nor a Jew, and they forced her master and he made her a free woman. Presumably, the reason the court forced her master to free her was so that she could fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reason they forced her master to free her was because others treated her in a loose manner. Since she knew that she could not marry she engaged in promiscuous activity, and the court forced her master to free her in order to save her and others from sin.

    3MISHNA: A widow married to a High Priest, and a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ ḥalutza ] married to a common priest are all unions prohibited by Torah law. If one of these women brought with her into the marriage slaves of usufruct [ melog ] property or slaves of guaranteed investment, then the slaves of usufruct property do not partake of teruma but the slaves of guaranteed investment do partake of teruma .

    4And these are slaves of usufruct property: They are those with regard to whom the couple stipulated that if the slaves die, their death is her loss, and if they increase in value, their increase is her gain. Although the husband is obligated in their sustenance, they do not partake of teruma , as they belong to her, not to him. He owns only the right of their use while he is married to her. And these are slaves of guaranteed investment: They are those with regard to whom the couple stipulated that if they die, their death is his loss, and if they increase in value, their increase is his gain. Since he bears financial responsibility for compensating her in the event of their loss, they partake of teruma , as they are considered his property.

    5In the case of an Israelite woman who married a priest in a halakhic marriage and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they partake of teruma . And in the case of the daughter of a priest who married an Israelite and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they do not partake of teruma , although, as she is the daughter of a priest, it is permitted for her and her slaves to partake of teruma beforehand.

    6GEMARA: The mishna states that if a priest married a woman forbidden to him, his wife’s slaves of usufruct property do not partake of teruma . The Gemara asks: Why is this so? Let this case be like that of his acquisition who acquired an acquisition, as it is taught in a baraita : From where is it derived with regard to a priest who married a woman and acquired slaves that they partake of teruma ? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11).

    7And from where is it derived with regard to both the wife of a priest who acquired slaves and a priest’s slaves who acquired slaves, that the acquired slaves may also partake of teruma ? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it,” which is interpreted to mean: If his acquisition acquired an acquisition, the latter partakes of teruma . Here too, since the slaves of usufruct property belong to his wife, it should be permitted for them to partake of teruma .

    8The Gemara answers: The principle is that anyone who is fit to partake of teruma can enable others to partake of teruma , and anyone who does not partake of teruma cannot enable others to partake. Since the priest’s wife in this case does not partake of teruma , as her marriage is forbidden, her slaves do not partake of teruma either.

    9The Gemara asks: And is it so that one who does not partake of teruma cannot enable others to partake? But aren’t there the cases of a priest who is uncircumcised because it was considered too dangerous for him and all impure priests, who do not partake of teruma , and yet they enable their wives and slaves to partake of teruma ? The Gemara answers: The difference is that there, in those cases, there is no inherent disqualification rendering them unfit to partake of teruma . The hindrance to their partaking of teruma is tantamount to a situation where their mouths hurt, and that is why they refrain from eating teruma . They retain, however, the fundamental right to partake of teruma , and therefore they can enable others to partake as well.

    10The Gemara asks: But isn’t there the case of a son born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ] , who does not partake of teruma yet enables others to partake? If an Israelite woman was married to a priest and was subsequently widowed or divorced, and a child from that union married a mamzer and then had a child, in that case, even if the woman’s child is dead, she partakes of teruma due to her grandchild, as she has a living descendant from a priest, although that descendant is a mamzer . Although this child does not partake of teruma , he enables his grandmother to partake of it.

    11Ravina said that the above principle is referring to the case of an acquisition who partakes of teruma . If the acquisition of a priest partakes of teruma , he enables others to partake, whereas an acquisition who does not partake, e.g., his forbidden wife, cannot enable others to partake.

    12And Rava said a different solution. By Torah law, the forbidden wife’s slaves indeed partake of teruma , as they are included in the category of: His acquisition who acquired an acquisition. And it was the Sages who issued a decree prohibiting them from partaking of teruma , so that the woman unlawfully married to a priest would say: I do not partake of his teruma and my slaves do not partake of it either, so that she will realize that she is not a valid wife, but rather she is like a prostitute to him. Her husband will therefore come to divorce her, which is the desired outcome.

    13Rav Ashi said a different reason for the prohibition: It is a rabbinic decree lest she have those slaves partake of teruma even after the death of her husband the priest. As long as he is alive, they are permitted to partake of teruma , as she is considered his acquisition and they belong to her. Once he dies, she is no longer his acquisition.

    14The Gemara asks: However, if that is so, that the decree is lest she have those slaves partake of teruma after her husband’s death, any Israelite woman who marries a priest should not enable her slaves of usufruct property to partake of teruma either, due to the same rabbinic decree, lest she have them partake of teruma after her husband’s death.

    15Rather, Rav Ashi said that the decree is dealing with a widowed priestess, the daughter of a priest, who then married the High Priest, as she is likely to rationalize enabling her slaves to partake of teruma after the death of the High Priest as follows: Initially, my slaves partook of the teruma of my father’s house. I then married this man, and they partook of the teruma of my husband. And now that my husband died, I have returned to the original circumstance, and therefore they may once again partake of my father’s teruma . And she does not realize that this is not so, as initially she did not render herself a woman disqualified from marrying a priest [ ḥalala ], but now, by marrying a High Priest unlawfully, she rendered herself a ḥalala , and both she and her slaves do not partake of teruma even upon returning to her father’s house.

    16The Gemara asks: This works out well as an explanation of the mishna, with regard to a widowed priestess. However, if that widow who married a High Priest was an Israelite woman, what can be said? There is no reason for the decree in that case. The Gemara answers: With regard to widowhood, the Sages did not distinguish between one type of widow and another. Once they issued a decree due to one widow, they applied it to all widows.

    17It was stated: With regard to a woman who brings appraised, guaranteed property into her marital contract with her husband, he is obligated to return it at the conclusion of the marriage. Upon collection of her marriage contract, e.g., following divorce, if she says: I am taking my belongings, and he says: I am willing to give you only their monetary value, the halakha favors whom? Rav Yehuda said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אחוותאתאומות ובנותיו היו:

    ועשאה בת חוריןכדי שתהא מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא:

    מנהג הפקר נהגו בהלפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה:

    פרק שביעיאלמנה לכהן גדול

    מתני' אלמנה לכהן גדולהכניסה לו עבדי מלוג - מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם מתו מתו לה או פחתו פחתו לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה:

    עבדי מלוג לא יאכלולפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא מפרש טעמא:

    בת ישראל שניסת לכהןאפילו עבדי מלוג שאינן שלו יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל:

    גמ' שנשא אשה וקנה עבדיםאו קנה עבדים:

    ומנין לאשהבת ישראל לכהן שקנתה עבדים מנכסי מלוג שלה או עבדיו של כהן שקנו עבדים:

    ועבדיו שקנו עבדיםגרסי'. וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מנה על מנת שאין לרבו רשות בו:

    וכהן כי יקנה נפש קנין כספוקנין כספו קרא יתירא ודרשינן דלהכי אתא והכי משמע כהן כי יקנה קנין כספו נפש שעבדו יקנה עבד הוא יאכל בו:

    הערלכהן ערל אינו אוכל ועבדיו אוכלין כדתנן לקמן (יבמות דף ע.):

    פומייהו כאיב להוכלומר מחוסרי תקנתא הם אבל עומדים ליתקן ולאכול אבל זו שהיא נעשית חללה אין לה תיקון עולמית:

    והרי ממזרבת ישראל שניסת לכהן וילדה בת והבת ניסת לממזר וילדה בן ומתה והבן קיים והרי אם אמו אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה זרע מן הכהן כדתנן בסיפא בפרקין (דף סט:) והוא אינו אוכל דזר הוא. והוא הדין נמי אי כשר הוה שנולד מישראל כשר נמי אין אוכל ומאכיל אם אמו והא דנקט לאותובי ממזר משום דמתניתין היא:

    שמא תאכילעבדי מלוג שלה לאחר מיתת הכהן בעלה אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למגזר דהשתא לאו משום דידה אכלי אלא משום כהן שהוא רבן:

    אלא מעתה בת ישראל שנישאת לכהן לא תאכילעבדי מלוג בתרומה:

    גזירה שמא תאכיל לאחר מיתהאלמה תנן במתניתין בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו:

    באלמנה כהנתבת כהן ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה. ואי אמרינן יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה עבדים אתיא לאורויי היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה דאמרה מעיקרא באלמנותי הראשון היו עבדי אוכלין בתרומה דבי נשא:

    אינסבי ליהלכ"ג אכלי עבדי בתרומה דגבראי השתא כשמת הדרי למילתא קמייתא ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא כמעיקרא באלמנותי הראשון:

    אלמנה בת ישראלדלא אתיא לאורויי מאי איכא למימר מאי טעמא לא אכלי בחייו הא לא גרעה מעבד שקנה עבדים:

    לא פליגילא חילקו בין אלמנה לאלמנה:

    המכנסת שום לבעלהנכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה והיו בהן כלים ודבר המסויים וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה:

    היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותןכמו שקבלתי עלי בשומא ומאז הן באחריותי ושלי הן:

    יבמות 66 עמוד א

    1אחוותא.

    2ולא מיפקדי? והאמר רב אחא בר רב קטינא א"ר יצחק: מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין! אמר רב נחמן בר יצחק: מנהג הפקר נהגו בה.

    3הדרן עלך הבא על יבמתו׃

    Mishna

    4אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו.

    5ואלו הן עבדי מלוג: אם מתו מתו לה, ואם הותירו הותירו לה, אע"פ שהוא חייב במזונותן הרי אלו לא יאכלו בתרומה. ואלו הן עבדי צאן ברזל: אם מתו מתו לו, ואם הותירו הותירו לו, הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה.

    6בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה. ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

    Gemara

    7ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, אמאי? להוי כקנינו שקנה קנין! דתניא: מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר: ״(ויקרא כב״, יא) ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו״.

    8ומנין לאשה שקנתה עבדים, ועבדיו שקנו עבדים, שיאכלו בתרומה שנאמר: ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו״, קנינו שקנה קנין אוכל.

    9כל האוכל מאכיל, כל שאין אוכל אינו מאכיל.

    10ולא? והרי ערל, וכל הטמאים שאינן אוכלין, ומאכילין! התם, פומייהו כאיב להו.

    11והרי ממזר, שאין אוכל, ומאכיל!

    12אמר רבינא: קנין אוכל קאמר, קנין אוכל מאכיל, שאינו אוכל אינו מאכיל.

    13ורבא אמר: מדאורייתא מיכל אכלי, ורבנן הוא דגזרי בהו, כדי שתאמר: אני איני אוכלת, עבדי אינן אוכלין זונה היא אצלו?! הלכך אתי לאפוקה.

    14רב אשי אמר: גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה.

    15אלא מעתה, בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל, גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה!

    16אלא אמר רב אשי: באלמנה כהנת, דאתיא לאורויי: מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא, אינסבי ליה להאי אכלי בתרומה דגבראי, והשתא הדרי לי למילתיה קמייתא. ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה, השתא שויתה לנפשה חללה.

    17תינח אלמנה כהנת, אלמנה בת ישראל מאי איכא למימר? באלמנותה לא פליגי רבנן.

    18איתמר: המכנסת שום לבעלה, היא אומרת: כלי אני נוטלת, והוא אומר: דמים אני נותן, הדין עם מי? רב יהודה אמר:

    Tosafot

    אלמנה לכהן גדולעבדי מלוג לא יאכלו - אפילו למ"ד (גיטין דף מז:) קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמר בהחובל (ב"ק דף פט: ושם) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבריש פרק בתרא דכריתות (דף כד:) אמר גבי המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אע"פ שאין לרב פירות אלא הגוף ואפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אתיא:

    מנין לכהן כו'ממתניתין דקתני בסיפא בת ישראל שניסת לכהן דעבדי מלוג שלה אוכלין לא בעי למפרך דה"א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו שקנה קנין להכי פריך מברייתא דקתני קנינו שקנה קנין אוכל וא"כ אפילו אינה אוכלת יש להם לאכול:

    לכהן שנשא אשה כו'ה"ה שאירס אלא נקט נשא משום דארוסה מדרבנן לא אכלה משום דעולא (כתובות דף נז:) או משום סמפון:

    שנאמר וכהן כי יקנה נפשוהא דדרשינן לעיל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא:

    ועבדיו שקנו עבדיםאפילו לרבי מאיר דאמר (בקדושין דף כג:) אין קנין לעבד בלא רבו אפילו ע"מ שיצא בו לחירות משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (ד' כד:):

    גזירה שמא תאכיל לאחר מיתהובעבדי צאן ברזל לא שייך למגזר אפי' למ"ד בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא גבתה אותם בב"ד אוכלין מכחו ואחר שגבתה ושמו לה ב"ד הרי כאילו קנתה עבדים לאחר מיתת בעלה:

    אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן לא תאכיל שמא כו'תימה דלא דמי דהתם ליכא למיטעי דהא בחיי הבעל היתה אוכלת בעצמה ועכשיו אינה אוכלת אבל כאן אם יאכלו עבדים בחיי הבעל אע"פ שבעצמה אינה אוכלת איכא למגזר שמא תאכיל גם לאחר מיתה ואית ספרים דגרסי בת ישראל שניסת לכהן לא תאכל ופריך דהיא עצמה לא תאכל שמא תאכל אחר מיתה ולספרים דגרסי נמי לא תאכיל איכא למימר דאכולי מילתא פריך שלא תאכל ולא תאכיל אלא דנקט לא תאכיל משום דניחא ליה לאקשויי מעבדים אעבדים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואלו הן עבדי צאן ברזל [וכו'] הואיל וחייב באחריותן יאכלומכאן נראה דכל שלא שם וקבל עליו אחריות אין להם דין נכסי צאן ברזל אלא דין נכסי מלוג ואף על פי שהכניסתן לו וכתבן לה בכתובה דהא הכא הכניסה לו עבדי מלוג קתני. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ז מהלכות אישות (ה"א) ונראין לי דבריו מכאן. וכן משמע לי מן התוספתא דתניא בתוספתא (פ"ט ה"א) הכניסה לו עבדים בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים פירוש שהכניסתן שלא בדמים דאלמא כל שלא שמאן בדמים נכסי מלוג הן ונוטלתן כמות שהן. ואף על פי שרש"י פירש כאן (בד"ה הכניסה לו) נכסי מלוג שהכניסה לו ואינה כותבת עליו בכתובה ומשיירת לעצמה ע"כ. דברי הרמב"ם נראין לי עיקר דמסתמא כל שמכנסת לו כותב לה ועוד מכנסת אינה משיירת.

    ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוי כקנינו שקנה קנין וכו'ואי קשיא לך אמאי לא אקשינן מסיפא דמתניתין גופא דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו. איכא למימר דאי מסיפא הוה אמינא שאני התם דאיהי קא אכלה והלכך עבדיה בשבילה נמי אכלה מחמתה, דכל שהיא אוכלת הרי היא ככהן עצמו ואוכלין עבדיה בשבילה דזכות הוא שזכתה לו תורה. אבל מהא דקתני קנינו שקנה קנין משמע ליה דכל שהוא קנינו של כהן אף על פי שאין קנין עצמו אוכל קנינו של קנין אוכל.

    הגר"ח ז"ל אשה שקנתה עבדים ועבדיה שקנו עבדים מניןורש"י ז"ל גריס ועבדיו שקנו עבדים מנין. ופירש הוא ז"ל בשנתן להם אחר על מנת שאין לרבן רשות בהן. ואף גירסתו של ר"ח נראה שצריכין אנו לפרש כן דעבדיה שקנו עבדים נמי היינו עבדיה ואתיא כשמואל דאית ליה הכי בפרק בתרא (דנדרים פח, א) גבי המודר הנאה מחתנו אבל לרב דאמר התם מה שתרצה עשה קנה יתהון בעל לא אפשר לאוקמה להא דהכא בדהכין. ולפי מה שכתבתי בפרק קמא דקדושין (כג, ב) גמ' עבד כנעני קונה עצמו כו' דאפילו לשמואל אין יד לעבד בלא רבו וקנה יתהון בעל ואפילו באומר על מנת שאין לרבך רשות בהן, הא לא מתוקמא לא כרב ולא כשמואל. אלא אפשר לפרש בדיהיב להו אחר מנה על מנת שלא יהא בהן וכו' אלא שיקנו בו עבדים שישמשום, אבל בירושלמי (בפרקין ה"א) משמע דכל כהאי גונא לא אכלי, דכיון דאין לרבו רשות בהן כלל בכל כי האי גוונא לא אכלי, דכלהו כי אכלו מכחו של כהן קא אכלי דגרסינן התם ר' יעקב בר אחא רבי הילא בשם ר' אלעזר בעבד שקנה עבדים על מנת שיהא לרבו רשות בהן היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשותן בהן קנינו הוא. פירש קנינו של עבד בלחוד ולית ליה לכהן קנין כלל בגוייהו, הלכך לא אכלי. ואמר ר' יעקב בר אחא רב הונא בשם ר' אלעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשות בהן ומת כל הקודם זכה בהן, והכא לאו קנין קנינו הוא, ולפי גירסא זו משמע דאיכא לאוקמה בדיהיב להו אחר מנה על מנת שישמשום להן ולכל מי שירצו, והם קנו אותן על מנת שישמשו האדון והוו להו כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל. אלא דקשיא לי אם זו היא סברתו של ר' אלעזר דירושלמי, והא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתה אף על פי שאין ליורשין בהן כלום, הכא נמי בשקנו עבדים על מנת שאין לרבן רשות בהן מפני מה אין אוכלין מחמת העבדים ממש שאוכלין. ואפשר לי לומר דהתם שאני שאוכלת דכל שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, וכדתניא בהדיא לקמן עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת, אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף הן אינן אוכלין, לפי שאינן אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה וההיא דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתניתין קאי כנ"ל.

    ה"ג אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה שמא תאכל לאחר מיתה. ומדידה קא מקשינן וכל שכן מעבדיה. ורש"י ז"ל גריס לא תאכל שמא תאכיל. והגירסא הראשונה מחוורת יותר, דאלו לגירסא זו מאי גזרה איהי לא אכלה מחמת מיתת בעלה לעבדיה תאכיל, אלא מאי אמרת דלמא איהי גופיה נגזור שמא תאכל ותאכיל, אם כן עיקר קושיא משמא תאכל היא הוא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 66a

    Yevamot 66a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 347 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אחוותא תאומות ובנותיו היו:

    ועשאה בת חורין כדי שתהא מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא:

    מנהג הפקר נהגו בה לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה:

    פרק שביעי אלמנה לכהן גדול

    מתני' אלמנה לכהן גדול הכניסה לו עבדי מלוג - מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם מתו מתו לה או פחתו פחתו לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה:

    עבדי מלוג לא יאכלו לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא מפרש טעמא:

    בת ישראל שניסת לכהן אפילו עבדי מלוג שאינן שלו יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל:

    גמ' שנשא אשה וקנה עבדים או קנה עבדים:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 66a · Sefaria

    Tosafot

    אלמנה לכהן גדול עבדי מלוג לא יאכלו - אפילו למ"ד (גיטין דף מז:) קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמר בהחובל (ב"ק דף פט: ושם) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבריש פרק בתרא דכריתות (דף כד:) אמר גבי המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אע"פ שאין לרב פירות אלא הגוף ואפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אתיא:

    מנין לכהן כו' ממתניתין דקתני בסיפא בת ישראל שניסת לכהן דעבדי מלוג שלה אוכלין לא בעי למפרך דה"א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו שקנה קנין להכי פריך מברייתא דקתני קנינו שקנה קנין אוכל וא"כ אפילו אינה אוכלת יש להם לאכול:

    לכהן שנשא אשה כו' ה"ה שאירס אלא נקט נשא משום דארוסה מדרבנן לא אכלה משום דעולא (כתובות דף נז:) או משום סמפון:

    שנאמר וכהן כי יקנה נפש והא דדרשינן לעיל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא:

    ועבדיו שקנו עבדים אפילו לרבי מאיר דאמר (בקדושין דף כג:) אין קנין לעבד בלא רבו אפילו ע"מ שיצא בו לחירות משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (ד' כד:):

    גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה ובעבדי צאן ברזל לא שייך למגזר אפי' למ"ד בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא גבתה אותם בב"ד אוכלין מכחו ואחר שגבתה ושמו לה ב"ד הרי כאילו קנתה עבדים לאחר מיתת בעלה:

    אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן לא תאכיל שמא כו' תימה דלא דמי דהתם ליכא למיטעי דהא בחיי הבעל היתה אוכלת בעצמה ועכשיו אינה אוכלת אבל כאן אם יאכלו עבדים בחיי הבעל אע"פ שבעצמה אינה אוכלת איכא למגזר שמא תאכיל גם לאחר מיתה ואית ספרים דגרסי בת ישראל שניסת לכהן לא תאכל ופריך דהיא עצמה לא תאכל שמא תאכל אחר מיתה ולספרים דגרסי נמי לא תאכיל איכא למימר דאכולי מילתא פריך שלא תאכל ולא תאכיל אלא דנקט לא תאכיל משום דניחא ליה לאקשויי מעבדים אעבדים:

    Tosafot on Yevamot 66a · Sefaria

    Rashba

    ואלו הן עבדי צאן ברזל [וכו'] הואיל וחייב באחריותן יאכלו מכאן נראה דכל שלא שם וקבל עליו אחריות אין להם דין נכסי צאן ברזל אלא דין נכסי מלוג ואף על פי שהכניסתן לו וכתבן לה בכתובה דהא הכא הכניסה לו עבדי מלוג קתני. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ז מהלכות אישות (ה"א) ונראין לי דבריו מכאן. וכן משמע לי מן התוספתא דתניא בתוספתא (פ"ט ה"א) הכניסה לו עבדים בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים פירוש שהכניסתן שלא בדמים דאלמא כל שלא שמאן בדמים נכסי מלוג הן ונוטלתן כמות שהן. ואף על פי שרש"י פירש כאן (בד"ה הכניסה לו) נכסי מלוג שהכניסה לו ואינה כותבת עליו בכתובה ומשיירת לעצמה ע"כ. דברי הרמב"ם נראין לי עיקר דמסתמא כל שמכנסת לו כותב לה ועוד מכנסת אינה משיירת.

    ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוי כקנינו שקנה קנין וכו' ואי קשיא לך אמאי לא אקשינן מסיפא דמתניתין גופא דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו. איכא למימר דאי מסיפא הוה אמינא שאני התם דאיהי קא אכלה והלכך עבדיה בשבילה נמי אכלה מחמתה, דכל שהיא אוכלת הרי היא ככהן עצמו ואוכלין עבדיה בשבילה דזכות הוא שזכתה לו תורה. אבל מהא דקתני קנינו שקנה קנין משמע ליה דכל שהוא קנינו של כהן אף על פי שאין קנין עצמו אוכל קנינו של קנין אוכל.

    הגר"ח ז"ל אשה שקנתה עבדים ועבדיה שקנו עבדים מנין ורש"י ז"ל גריס ועבדיו שקנו עבדים מנין. ופירש הוא ז"ל בשנתן להם אחר על מנת שאין לרבן רשות בהן. ואף גירסתו של ר"ח נראה שצריכין אנו לפרש כן דעבדיה שקנו עבדים נמי היינו עבדיה ואתיא כשמואל דאית ליה הכי בפרק בתרא (דנדרים פח, א) גבי המודר הנאה מחתנו אבל לרב דאמר התם מה שתרצה עשה קנה יתהון בעל לא אפשר לאוקמה להא דהכא בדהכין. ולפי מה שכתבתי בפרק קמא דקדושין (כג, ב) גמ' עבד כנעני קונה עצמו כו' דאפילו לשמואל אין יד לעבד בלא רבו וקנה יתהון בעל ואפילו באומר על מנת שאין לרבך רשות בהן, הא לא מתוקמא לא כרב ולא כשמואל. אלא אפשר לפרש בדיהיב להו אחר מנה על מנת שלא יהא בהן וכו' אלא שיקנו בו עבדים שישמשום, אבל בירושלמי (בפרקין ה"א) משמע דכל כהאי גונא לא אכלי, דכיון דאין לרבו רשות בהן כלל בכל כי האי גוונא לא אכלי, דכלהו כי אכלו מכחו של כהן קא אכלי דגרסינן התם ר' יעקב בר אחא רבי הילא בשם ר' אלעזר בעבד שקנה עבדים על מנת שיהא לרבו רשות בהן היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשותן בהן קנינו הוא. פירש קנינו של עבד בלחוד ולית ליה לכהן קנין כלל בגוייהו, הלכך לא אכלי. ואמר ר' יעקב בר אחא רב הונא בשם ר' אלעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשות בהן ומת כל הקודם זכה בהן, והכא לאו קנין קנינו הוא, ולפי גירסא זו משמע דאיכא לאוקמה בדיהיב להו אחר מנה על מנת שישמשום להן ולכל מי שירצו, והם קנו אותן על מנת שישמשו האדון והוו להו כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל. אלא דקשיא לי אם זו היא סברתו של ר' אלעזר דירושלמי, והא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתה אף על פי שאין ליורשין בהן כלום, הכא נמי בשקנו עבדים על מנת שאין לרבן רשות בהן מפני מה אין אוכלין מחמת העבדים ממש שאוכלין. ואפשר לי לומר דהתם שאני שאוכלת דכל שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, וכדתניא בהדיא לקמן עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת, אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף הן אינן אוכלין, לפי שאינן אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה וההיא דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתניתין קאי כנ"ל.

    ה"ג אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה שמא תאכל לאחר מיתה. ומדידה קא מקשינן וכל שכן מעבדיה. ורש"י ז"ל גריס לא תאכל שמא תאכיל. והגירסא הראשונה מחוורת יותר, דאלו לגירסא זו מאי גזרה איהי לא אכלה מחמת מיתת בעלה לעבדיה תאכיל, אלא מאי אמרת דלמא איהי גופיה נגזור שמא תאכל ותאכיל, אם כן עיקר קושיא משמא תאכל היא הוא.

    Rashba on Yevamot 66a · Sefaria

    Ritva

    ולא מיפקדא כלומר וכי כך הלכה דלא מפקד' והא אמר ר' חנינא וכו' ואל שדי יתן לנו חנינא: סליק פרקא:

    אלמנה לכהן גדול

    אלמנה לכ"ג גמ' אמאי ולהוי כקנינו שקונה קנין דתניא וכו' וא"ת לפום דעתא דמק' ליפרך מ"ש מסיפא דקתני בת ישראל לכהן עבדי מלוג יאכלו ואע"ג דדידה נינהו אלמא קנינו שקונה קנין ואוכל בתרומה וכו' י"ל דשאני סיפא שהוא אוכלתג"כ והויא לה ככהן עצמו אבל רישא שהיא אינה אוכלת היו להם לאכול מחמת קנינו שקנה קנין ולהכי פרכי' ממתני':

    גרש"י ז"ל ועבדיו שקנו עבדים ופירשה רבי' ז"ל כשנתנום להם על מנת שאין לבעלים רשות בהם דאי לאו קנינו ממש הם דמה שקנה עבד קנה רבו ורבי' ז"ל חדא מיניהו נקט דלמאן דסבר התם דבעי שיאמר מה שתרצ' עשה ה"נ דאמר הכי ומ"ד התם דמה שקנה עבד קנה רבו עד שיאמר שיהא לדבר ידוע כגון מה שאת נושאת ונותנת לפיך ה"נ שנתנו להם עבדים ע"מ שאין לרב להם שום זכות אלא שישמשו לעבדים ואעפ"י שאין שום זכות והנאה לאדון הכהן בעבדים אלו השניים גזרת הכתוב הוא שיהיו אוכלים בתרומת כיון דקנינו הם ויש שפירשוה אפי' כשנתנום לעבדיו מתנה סתם וכגון שהפקיר עבדיו שקנו עצמם ונכסיהם לנפשם אלא שמעוכבים גט שחרור ובמסק' דכריתות (דף כ"ד) דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וה"ה להני:

    גרש"י ז"ל אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכל לאחר מיתה פי' לא תאכיל עבדיו בתרומה ולא נהירא דהא ליכא למגזר דבעודה תחתיו הית' היא אוכלת ולפי' עבדיה אוכלים אבל לאחר מיתה כיון דאיהי לא אכלה היאך תאכיל. והגרסא הנכונה לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכיל לאחר מית' דקסבר דבזכותו יכול' להאכיל כל ימי מגר אלמנות' בביתו ומדידה מקשי' דנגזור וכ"ש מעבדיה וגרש"י יש לפרש גזירה שמא תאכיל להם ותאכל היא ג"כ:

    מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא אינסיבא ליה להאי אכלי בתרומה דגברי פירש ואף על גב דאנא לא הוה אכילנא לא אפסידי כלום מפני זכות שלי:

    איתמר המכנסת שום לבעלה פי' נכסי נדוניא ששמם עליו בדמים ידועים וקבלם בנכסי צאן ברזל וכשב' לגרשה היא אומרת כלי אני נוטלת פי' בשווייה והוא אומר דמים אני נותן כמ' שקבלתי עלי רב יהודה אמר הדין עמה והלכתא כוותיה:

    Ritva on Yevamot 66a · Sefaria

    Meiri

    חציה שפחה וחציה בת חורין אינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין ואם נראה בה שהפקירה עצמה לזנות מתוך שאינה ראויה לא לזה ולא לזה כופין את רבה לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

    ונשלם פרק הבא על יבמתו תהלה לאל:

    בעזרת הצור ובישועתו:

    אלמנה לכהן גדול כו' זה הפרק הכונה בו בביאור החלק החמשי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שאחר שנתגלגל לבאר בפרק הבא על יבמתו באלמנה לכהן גדול שאינה אוכלת בתרומה רצה לבאר הנה הרבה דינין שבענין זה וכל הפרק יבא בביאור אלו הענינים לבד מה שיבא בו בסוגית הגמרא על ידי גלגול ועל זה הצד יחלקו לשני חלקים החלק הראשון לבאר בעבדים שהאשה מכנסת לבעלה כהן על אי זה צד יאכלו בתרומה ועל אי זה צד לא יאכלו החלק השני לבאר שיש פוסלין שלא לשוב לתרומת אביה אם היא אשת ישראל ובת כהן ולא מאכילין אם נשאת לכהן והיא בת ישראל ויש לא פוסלין ולא מאכילין ויש פוסלין ומאכילין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו והיא אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה אלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו אם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו אמר הר"ם ואע"פ שהוא אחות בעבירה אבל אין עבדי צאן ברזל כדין עבדיו אשר קנה כי הוא חייב באחריותן:

    אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנשאו נישואי עבירה והרי הן נעשו חללות ונאסרו לאכול כמו שביארנו בפרק שלפנינו נ"ו ב' מכל מקום הואיל וקנאה שהרי קדושין תופסין בחייבי לאוין בדין הוא שכל עבדיה יאכלו בתרומה אפילו עבדי מלוג הואיל ואף הוא חייב במזונותיהם אע"פ שאינו חייב באחריותם כדין נשואין שלא בעבירה שכלם אוכלין כמו שיתבאר במשנה השניה שכל שקנתה אשה קנה בעלה וקנינו הם ואין זה אלא כעבד כהן שקנה עבדים שאף אותם עבדים קנויים לו ואוכלין אפילו נקנו לעבד על מנת שאין לרבו רשות בהן וכן באשה אלא שגזרו חכמים בנשואי עבירה שמאחר שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה לא יאכלו הואיל וברשותה קיימי אבל של צאן ברזל הואיל וברשות הבעל הם עומדים מכל וכל אוכלים:

    ועכשו מבאר מה הן עבדי מלוג ומה הן עבדי צאן ברזל ופירש שעבדי מלוג הם שלא הכניסתם לבעל בשומא אלא שהשאירתם לעצמה או נפלו לה לאחר נשואין לפיכך אם מתו מתו לה ואם השביחו השביחו לה אלא שהבעל אוכל שבחם ושכרם ומלאכתם ועבדי צאן ברזל הם שהכניסתם לו בשומא וקבלם עליו באותו שום בשעת נשואין או אף לאחר נשואין ואם מתו או פיחתו או הוזלו מתו לו ופיחתו לו והוזלו לו ואם הושבחו או הוקרו הושבחו לו והוקרו לו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 66a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מנין לכהן כו' דה"א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו כו' עכ"ל יש להקשות דסברת המקשה הפוכה מהמתרץ דהשתא לפי סברת המקשה עדיפא ליה קנינו שקנה קנין מאוכל מכח האשה עצמה דבקנינו שקנה קנין בעי למימר דאפילו אינה אוכלת יש להאכיל אע"ג דבאוכל מחמת אשה עצמה אינן אוכלין אא"כ אוכלת וסברת המתרץ במסקנא הוא בהיפך דגריעא אוכל משום קנינו שקנה קנין מאוכל מחמת ממזר עצמו דשאין אוכל מאכיל בו ובקנינו שקנה קנין אין אוכל אינו מאכיל וי"ל דהא דגריע אוכל מחמת אשה עצמה היינו משום דהיא גופה אינה אוכלת ומאכלת אח"כ אלא מכח הבעל ולא דמיא לממזר שמאכיל מחמת עצמו ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה והרי ממזר בת ישראל כו' וה"ה נמי אי כשר הוה כו' והא דנקט לאותובי ממזר כו' עכ"ל נראה דה"ה דה"מ למנקט בת ישראל שניסת לממזר ולא ילדה בן דכיון דניסת לממזר נעשית חללה מן התרומה ואינה אוכלת ומאכלת אמה אלא דנקט הכי משום דמתני' היא:

    בד"ה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה כו' ואי אמרינן יאכלו כו' משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה כו' עכ"ל יראה לדקדק מפירושו דמאשה שקנתה עבדים דקתני בברייתא לא פריך מידי מעקרא דאיכא לפלוגי בין אשה חללה דפסולה לינשא לכהונה לאינה חללה דכשירה לינשא לכהונה אלא דמעבדים שקנו עבדים פריך שפיר דלא גרעה הך חללה מעבדים שפסולים נמי לכהונה דהא דעבדים אוכלין ודאי לא עדיפי מחללה כדפרכינן והרי ערל כו' ויתיישב לפירושו דלא ה"מ להקשות בסיפא כמו שהקשו התוס' דהא הסיפא לאו בחללה קמיירי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 66a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ועבדיו שקנו עבדים עי' נזיר ד' סא ע"ב תד"ה אי הכי בעבדים נמי:

    Gilyon HaShas on Yevamot 66a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 66, Amud Aleph, about 347 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “אחוותא.…”

    2. Segment 233 words

      Opens “ולא מיפקדי? והאמר רב אחא בר רב…”

      Named: רב אחא בר רב, רב נחמן בר יצחק, רבה.

    3. Segment 35 words

      Opens “הדרן עלך הבא על יבמתו…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מתני׳ אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן…”

    5. Segment 542 words

      Opens “ואלו הן עבדי מלוג: אם מתו מתו…”

    6. Segment 637 words

      Opens “בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים,…”

    7. Segment 733 words

      Opens “גמ׳ ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, אמאי?…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ומנין לאשה שקנתה עבדים, ועבדיו שקנו עבדים,…”

    9. Segment 98 words

      Opens “כל האוכל מאכיל, כל שאין אוכל אינו…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “ולא? והרי ערל, וכל הטמאים שאינן אוכלין,…”

    11. Segment 115 words

      Opens “והרי ממזר, שאין אוכל, ומאכיל!…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “אמר רבינא: קנין אוכל קאמר, קנין אוכל…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “ורבא אמר: מדאורייתא מיכל אכלי, ורבנן הוא…”

      Named: רבא.

    14. Segment 148 words

      Opens “רב אשי אמר: גזירה שמא תאכיל לאחר…”

      Named: רב אשי.

    15. Segment 1513 words

      Opens “אלא מעתה, בת ישראל שנשאת לכהן לא…”

    16. Segment 1635 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: באלמנה כהנת, דאתיא…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 1713 words

      Opens “תינח אלמנה כהנת, אלמנה בת ישראל מאי…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “איתמר: המכנסת שום לבעלה, היא אומרת: כלי…”

      Named: רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yevamot 66a · Segment 2 — “ולא מיפקדי? והאמר רב אחא בר רב קטינא א"ר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 66a · Segment 12 — “אמר רבינא: קנין אוכל קאמר, קנין אוכל מאכיל, שאינו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 66a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026