Talmud Builders

    Yevamot 95b

    Back to index

    English translation — Yevamot 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, Rava said that the light prohibition is actually that of a married woman. And similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said that the baraita is referring to a married woman. And for what reason does the tanna call this a light prohibition? The reason is that it differs from and is more lenient than other prohibitions in that her husband, who renders her forbidden, does not render her forbidden for his whole lifetime, as he can negate the prohibition by giving her a bill of divorce. This is also taught in a baraita : Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar: The baraita is referring to a married woman.

    2The Gemara explains that according to this opinion the a fortiori inference should be understood as follows: And if in a case where he has relations with a married woman, which is a light prohibition, due to the fact that he who renders her forbidden does not render her forbidden for his whole lifetime, and yet the one who renders her forbidden is forbidden, as the husband of a woman who committed adultery is permanently barred from having relations with her, then the following conclusion is correct: One who has relations subject to a severe transgression, e.g., a wife’s sister, which is severe because the one who renders his wife forbidden renders her forbidden for her whole lifetime, since as long as his wife remains alive he is forbidden to her sister, is it not right that the one who renders her forbidden should be forbidden?

    3The verse therefore states: “Her,” from which it is derived: It is her intercourse that renders her forbidden, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.

    4§ The mishna taught: Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself. The Gemara asks: What is it Rabbi Yosei is saying? If we say that the first tanna said that one’s wife and brother-in-law went overseas and he mistakenly had relations with his wife’s sister, who is married to his brother-in-law, and consequently the wife of his brother-in-law is forbidden to the brother-in-law, and his wife is permitted to him, this is problematic.

    5The Gemara elaborates: And according to this explanation, Rabbi Yosei says to the first tanna : Just as his wife is permitted to him, the wife of his brother-in-law is also permitted to her husband. Rabbi Yosei’s reasoning is that if he has not disqualified his wife to himself, due to the accidental nature of his relations with her sister, he should not disqualify the sister to her husband either. The Gemara continues: If so, the formulation of Rabbi Yosei’s statement is imprecise, as instead of saying: Whoever does not disqualify others does not disqualify himself, he should have said: Whoever does not disqualify himself, i.e., his sexual relations do not render his wife forbidden to him, does not disqualify others, i.e., the wife of the other man.

    6But rather, one might explain Rabbi Yosei’s teaching in the reverse manner: Just as the wife of his brother-in-law is forbidden to her husband, his own wife is also forbidden to him. This works out well with regard to the clause that starts with: Whoever disqualifies, as he disqualifies others, i.e., his brother-in-law’s wife to his brother-in-law, and therefore he also disqualifies his wife to himself. However, the continuation of the statement: Whoever does not disqualify, what is its purpose? This clause has no apparent relevance to Rabbi Yosei’s statement.

    7Rabbi Ami said: Rabbi Yosei’s statement does not refer to this halakha , but to the first mishna of the chapter, which taught that if a woman whose husband went overseas was informed that he was dead and she married by permission of the court she must leave her new husband and is exempt from bringing an offering. If she married based on the testimony of witnesses, without the authorization of the court, she must leave and is liable to bring an offering. In this regard, the power of the court is enhanced, as she is exempt from an offering.

    8Rabbi Ami explains: And accordingly, if his wife and brother-in-law went overseas and witnesses came and testified that they were both dead, the first tanna says that it is no different whether the wife of his brother-in-law married him based on the testimony of witnesses alone, in which case the wife of his brother-in-law is permitted to her husband, as she is considered as having acted under duress, having heard testimony that her husband was dead, and it is no different if she married him by permission of the court, as although the wife of his brother-in-law is prohibited, his own wife remains permitted to him.

    9Rabbi Ami continues his explanation. And Rabbi Yosei says to the first tanna : One who married by permission of the court, who disqualifies others, he also disqualified himself to his own wife; however, in the case of one who married based on the testimony of witnesses who does not disqualify others, I agree that he does not disqualify himself, and his wife is permitted to him.

    10Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Actually, Rabbi Yosei is referring to the latter clause of the mishna, and the explanation is as follows: This is referring to one who married his brother-in-law’s wife, and that case is referring to one who married his brother-in-law’s betrothed. Alternatively, this involves a situation where his betrothed and his brother-in-law went overseas, whereas that concerns a situation when his wife and his brother-in-law went abroad. And the first tanna said: It is no different whether the ones who left were his wife and his brother-in-law, and it is no different whether they were his betrothed and his brother-in-law. Either way his brother-in-law’s wife is forbidden to her husband and his own wife or betrothed is permitted to him.

    11Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continues his interpretation. And Rabbi Yosei said to the first tanna : If his wife and his brother-in-law left, in which case it cannot be said that he had a condition with regard to his marriage to his wife, i.e., that the finalization of the marriage was pending on the fulfillment of some condition, everyone would realize that his marriage to her sister was a mistake and she is therefore permitted to his brother-in-law. Consequently, as he does not disqualify another, he does not disqualify himself either. If, however, it was his betrothed and his brother-in-law who left, when it can be mistakenly said that he had a condition with regard to his betrothal and the condition was unfulfilled, his brother-in-law’s wife is therefore prohibited from returning to his brother-in-law. And therefore, as he disqualifies others he also disqualifies himself, and his betrothed is forbidden to him.

    12§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But wasn’t it stated that they disputed the status of a yevama : Rav said that she is like a married woman, and Shmuel said that she is not like a married woman. And Rav Huna said that this dispute concerns a case where his brother betrothed a woman and that brother went off overseas, and the one left behind heard that his brother was dead and he arose and married his brother’s wife, in levirate marriage, and subsequently the missing brother returned.

    13As Rav said that she is like a married woman who married another man based on testimony that her husband was dead and is therefore forbidden to the yavam , i.e., to her first husband, who is called the yavam after his brother married her. And Shmuel said that she is not like a married woman, and is permitted to him. This apparently contradicts Rav Yehuda’s ruling in the name of Shmuel that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as here too people might mistakenly think that the original betrothal included an unfulfilled condition and she should therefore be forbidden to him as the wife of his brother.

    14Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that when Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was speaking of the explanation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa with regard to Rabbi Yosei’s opinion? Perhaps he was speaking of the explanation of Rabbi Ami, that Rabbi Yosei is referring to the difference between one who married by permission of the court and one who did so based on the testimony of witnesses. And even if one accepts the claim that Shmuel’s ruling endorses the interpretation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, from where do you know that he was referring to the clause: One who disqualifies?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא אמר רבא אשת אישוהיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה:

    ה"ג כל שאין פוסל ע"י עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה:

    אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורההואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיהאינו פוסל מאן איירי בה לעיל:

    א"ר אמיהאי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא:

    וקא"ל רבי יוסיבעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך:

    לעולם אסיפאכדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים:

    וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליהלהאי באשתו ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו - וה"ג אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו - ואין אדם יכול להעמידה:

    הלכה כרבי יוסיקסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת וכל היכא דאיכא למימר הכי מיתסרא ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא:

    הרי היא כאשת אישרב הונא מפרש מאי היא:

    ואמר רב הונאמאי אשת איש דקאמר רב כגון שקידש אחיו אשה כו' שאלמלא נשאה ראשון תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו דליכא למימר מחזיר גרושתו הוא דהא הכל יודעים שטעות היתה שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו אבל קידש בההיא אמר רב הרי היא כאשת איש הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה וזו נמי אסורה לראשון שהוא עכשיו יבמה דאמרי אינשי הראשון תנאה הוה ליה בקדושין ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו:

    ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריאלראשון דלא אמרי תנאה הוה דמלתא דלא שכיחא היא אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי. אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו וגבי ארוסתו וגיסו אמאי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דמיתסרא אשת גיסו לגיסו:

    דלמא אדרבי אמיכדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי דלא איירי בתנאה כלל דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל ואע"ג דליכא למיחש לתנאה. ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא דלא דמי אחות אשה ואשת אח דאחות אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו ובעיא גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו:

    וא"נ אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסלקאמר שמואל הלכה ותקשה לך דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל והאי דקאמר הלכה כרבי יוסי אאין פוסל קאמר לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 95 עמוד ב

    1אלא אמר רבא: אשת איש. וכן כי אתא רבין, א"ר יוחנן: אשת איש. ומאי קרי לה ״איסור קל״ שאין האוסרה אוסרה כל ימיו. תניא נמי הכי: אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: אשת איש.

    2ומה במקום הבא על איסור קל, שאין האוסרה אוסרה כל ימיו נאסר האוסר, הבא על איסור חמור, שהאוסרה אוסרה כל ימיו אינו דין שנאסר האוסרה?

    3ת"ל ״אותה״, אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.

    4רבי יוסי אומר: כל שפוסל וכו'. מאי קאמר ר' יוסי? אילימא דקאמר תנא קמא, דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אשת גיסו אסירא, ואשתו שריא,׃

    5וקא"ל רבי יוסי: כי היכי דאשתו שריא אשת גיסו נמי שריא. אי הכי, כל שאין פוסל ע"י אחרים אין פוסל ע"י עצמו, כל שאין פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים, מיבעיא ליה!

    6ואלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אשתו נמי אסירא. התינח ״כל שפוסל״, ״כל שאינו פוסל״ מאי עבידתיה?

    7א"ר אמי ארישא: ניסת ע"פ ב"ד תצא, ופטורה מן הקרבן. על פי עדים תצא, וחייבת בקרבן. יפה כחו של ב"ד שפטרה מן הקרבן.

    8וקאמר ת"ק ל"ש על פי עדים, דאשת גיסו שריא. ול"ש ע"פ בית דין, דאשת גיסו אסירא.

    9וקאמר ליה רבי יוסי: על פי בית דין, דפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו. על פי עדים, דאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו.

    10רבי יצחק נפחא אמר: לעולם אסיפא (הא דנסיב אשת גיסו, והא דנסיב ארוסת גיסו). הא דאזלי ארוסתו וגיסו, הא דאזלי אשתו וגיסו, וקאמר תנא קמא: לא שנא אשתו וגיסו, ולא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא, ואשתו שריא,׃

    11וקאמר ליה רבי יוסי: אשתו וגיסו, דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין, דאינו פוסל על ידי אחר אינו פוסל על ידי עצמו. ארוסתו וגיסו, דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין, ופוסל על ידי אחרים אף פוסל על ידי עצמו.

    12אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי? והאתמר: יבמה, רב אמר: הרי היא כאשת איש, ושמואל אמר: אינה כאשת איש. ואמר רב הונא: כגון שקדש אחיו את האשה, והלך לו למדינת הים, ושמע שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו.

    13דרב אמר: הרי היא כאשת איש ואסורה ליבם, ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ושריא ליה!

    14א"ל אביי: וממאי דכי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אדרבי יצחק נפחא קאמר? דלמא אדרבי אמי קאמר! ואי נמי אדרבי יצחק נפחא, ממאי דאפוסל,׃

    Tosafot

    אלא אמר רבא אשת אישלא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק"ק לר"י דאכתי תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיהולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע"י אחרים כמו שאחות אשתו פנויה דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על ידם:

    וקאמר ת"ק לא שנא אשתו וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא - וא"ת ומנא ליה דלת"ק אשת גיסו אסורה דלמא לת"ק אפי' בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו שריא ואר"י דמדאיירי ת"ק בשריותא דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש"מ דאשת גיסו אסורה אגיסו אע"ג דלא בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין קנסי רבנן אבל ר' יוסי ודאי לא קניס לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין ושמואל דאמר בסמוך דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

    תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דיןכלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט. ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד. ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון. ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

    הא דאמרינן לא שנא על פי בית דיןפירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

    אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחריםפירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

    ואסורה ליבםפירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

    אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי. ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא. והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 95b

    Yevamot 95b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא אמר רבא אשת איש והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה:

    ה"ג כל שאין פוסל ע"י עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה:

    אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיה אינו פוסל מאן איירי בה לעיל:

    א"ר אמי האי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא:

    וקא"ל רבי יוסי בעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך:

    לעולם אסיפא כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים:

    וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליה להאי באשתו ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו - וה"ג אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו - ואין אדם יכול להעמידה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלא אמר רבא אשת איש לא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק"ק לר"י דאכתי תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיה ולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע"י אחרים כמו שאחות אשתו פנויה דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על ידם:

    וקאמר ת"ק לא שנא אשתו וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא - וא"ת ומנא ליה דלת"ק אשת גיסו אסורה דלמא לת"ק אפי' בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו שריא ואר"י דמדאיירי ת"ק בשריותא דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש"מ דאשת גיסו אסורה אגיסו אע"ג דלא בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין קנסי רבנן אבל ר' יוסי ודאי לא קניס לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין ושמואל דאמר בסמוך דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס:

    Tosafot on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

    תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט. ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד. ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון. ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

    הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

    אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים פירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

    ואסורה ליבם פירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

    אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי. ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא. והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).

    Rashba on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    אלא אמר רבא אשת איש וכו' וא"ת סוף סוף לתרצה בסוטה וקרי ליה איסור קל מפני שאינו אוסרה כל ימיה וי"ל דניחא ליה טפי למימר דאפי' באשת איש שזינתה ודאי קרי ליה איסור קל אבל רש"י ז"ל פי' בסוטה וא"ת ונפרוך מה לאשת איש שכן נטמא הגוף ואיסור ברובה ויש בו מיתת ב"ד תירץ הרא"ש ז"ל דלענין זה האי קולא עדיפ' ליה מהנהו חומרי כי אעפ"י שאינה אוסרה כל ימיו והיא איסור שיש בו קצב' יש כח בנאסר מחמתו לאוסרה עליו:

    וא"ל ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר' אשת גיסו לא אסיר' פי' דע"כ כיון דאשתו מותרת לחזור לו לא נתן גט לאשת גיסו שאלו נתן לה גט א"כ אשתו אסורה משום דדמי לאחו' גרושתו וכיון דלא יהיב גט לאשת גיסו אינה אסורה על גיסו דקס"ד דאשה שהלך בעלה למ"ה דקנסי' ליה באיסור לבעלה ושצריכה גט מן השני הא בהא תליא וכל שאין השני נותן לה גט אינה אסורה על הראשון והכא ליכא גט כדאמרי משום דליכא למימר גירש זה ונשא זה:

    גירסת הספרים והיא גרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל על יד עצמו אינו פוסל ע"י אחרי' מבעי ליה ויש נסחאו' שגורסי' כל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו כל שאינו פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים מיבעי ליה ומשמע דקשי' לרש"י ז"ל על גרסא זו דמשמ' דקשי' לן סיפא כל שאינו פוסל ע"י אחרי' דהא תקשי לן נמי רישא בכל הפוסל ע"י אחרי' וכו' מאי פוסל איכא הכא לר' יוסי להכי לא נקטי' בידן כלום מלישנא דמתני' אלא דפרכי' דלא ה"ל למתני כלום מההוא לישנ' אלא דליתני הכי כל שאינו פוסל ע"י עצמו וכו' ומיהו יש לפרש לאידך נסחי דלרבות' נקטי סיפא דר' יוסי דאפי' סיפא דמיירי בהתיר' כעין אוקמת' דידן תקשי לן לישנ' דמשתבש הוא שעושה מן העקר טפל וכו':

    אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה פי' דקנסי' לאשת גיסו בגט כדין אשה דעלמ' שאמרו לה מת בעלה ואע"ג דהכ' לא שייך טעמ' דגרש זה ונשא את זה א"ה קנסי' לי' בגט כדי שלא תחלוק בין אשה לאשה שאין הכונ' בגט אלא משום קנס ועוד דגזרי' בזו שבאו אשתו וגיסו אטו היכ' שבא גיסו לבד דבעי' למקנס בגט כאשה דעלמ' שאין אשתו בכאן די"ל שמת' אשתו וגרש גיסו אחות' ונשא' הוא ועוד דדחקי' נפשי' לומר גירש זה ונשא את זה דתנאה הוא לזה כאשתו ולא נתקיים ואינה אשתו וגירש זה לאחות' ונשא' לזה דלאו אחות אשתו היא ואע"ג דה"מ רחוקים עבדי' הכי כדי לקנוס אשה שהלך בעלה וכו' ונשאה על פי עד א' לעשות גדר לתקנת חכמים שהקלו בתחלתה בדבר שבערוה החמור וכו':

    א"ר אמי ארישא פרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל דקתני ר' יוסי אריש' קאי אבל מה דקתני כל שפוסל אסיפא כדפרי' דבדידי' ל"ק לן מידי ואינו מחוור דבהא אוקמתא דעביד ר' אמי איכ' פירוש' אבל מאי דקתני ר' יוסי כל שפוסל וכיון דכן אמאי פלגי' מימר' דקאי לצדדין לכ"נ דה"פ אלא אמר רבי אמי ארישא ודכוות' בתלמוד:

    גרש"י ז"ל דקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא פי' ואתי' כרבנן דאמרי דנשאת ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אתי כר"ש דסבר ע"פ עדים מותרת לחזור לו דאמרי' מאי הוה ליה למעבד אבל ברוב נסחאות גרסי' וקא' ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה ולפי זה אתא אף הוא דת"ק אליב' דר"ש ואינו מחוור ויש שפי' דלכלהי נסחי איכא לפרושי דת"ק ור' יוסי כרבנן באשה דעלמא שנשאת ע"פ עדים. ומיהו אף ר"י מוד' דאיסו' דיד' אינו מן הדין דמאי היה לה למעבד אלא שהפריזו בתקנתם בעדים משום נשאת ע"פ ב"ד א"נ כדי שתדקדק כל אשה הרבה בעצמה בלא לינש' אלא אחר התר ברור שאין בו בית מיחוש וכעין גזירה דרבנן היא אבל הכא באשתו וגיסו מילת' דלא שכיח שיעידו על שניהם שמתו וישא הוא אשת גיסו מילת' דלא שכיח' אוקמוה אדינ' למי' מאי ה"ל למעבד ושריא ליה וכ"ש לר' יוסי דמקל בה כי היכי דלא תקנוס אחותה מפני גיטא ונכון הוא והא דאמרי' דאף על גב דאשת גיסו אסורה אשתו שרי' היינו משום דאסרי' אשת גיסו על גיסו ולא תהיה צריכה גט ממנו רצה לומר מזה שנשאה דאלו צריכה גט ממנו אי אפשר שתהא אשתו מותרת לו כדמוכח בהדי סוגיין דלעיל דאמרינן דמתני' דלא כר"ע משום דלר"ע צריכה גט ולא אשכחן שום התר שתה' אחות אשתו צריכ' ממנו גט ותהא אשתו מותרת לו וזו ראיה גמורה דלעול' אין אשתו מותר' לחזו' לו אלא כשאין אשת גיסו צריכ' גט ממנו וזה ברו' ופלוגתא דת"ק ור' יוסי לפום האי אוקמת' היינו דת"ק סבר דאשת גיסו בלא גט נמי אסרי' לה אגיסו דלא תלינן אסורה אגט כיון דלא אפשר ור' יוסי סבר דאסורה וגט כי הדדי נינהו וכל היכ' דאינה צריכה גט אין אוסרים אותה על גיסו וע"פ עדים אינו פוסל ע"י אחרים ונפטור אשת גיסו בלא גט ותה' מותרת על גיסו ותהא אשתו מותרת לחזור לו אבל נשאת ע"פ ב"ד שהקלו בתחלתה לא סגיא אלא לאסור על גיסו וכיון דכן צריכה גט וכיון שהיא צריכה גט ע"כ אשתו אסורה לחזור משום דדמיא לאחות גרושתו וכ"פ ר"ח ז"ל והגאון ז"ל:

    רבי יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא פי' לעולם אסיפא כשנשאת ע"פ עד א' והא דאזיל אשתו וגיסו וכו' וקאמ' ת"ק ל"ש אשתו וגיסו ול"ש ארוסתו וגיסו. אשת גיסו אסורה ואשתו שריא פי' דקסבר דלעולם לא קנסי' אשת גיסו בגט כיון דליכא למימ' גרש זה ונשא זה ועוד שרואי' אשתו קיימת וכ"ת דנגזור אטו היכא דבא גיסו לבדו לא גזרי' דהא מילת' דלא שכיח היא ולא עבדי' ליה גזירות ואי משום דדמו אינשי תנאה בנשואי אשתו ויאמרו שגירש גיסו לאחו' אשתו ונשאה הוא קסבר דלעולם לא תלו אינשי בתנאה ואפי' בקדושי וכ"ש בנשואין הלכך אין כאן גט לאשת גיסו לעולם ותאסר לגיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת לו ור' יוסי סבר דאשתו וגיסו אין אשת גיסו צריכה גט ממנו כיון דאשתו בנשואי' נשאה לא תלו בהו אינשי תנאה וליכא למימר גרש זה ונשא זה אבל בארוסתו וגיסו תלו תנאה בקדושי ארוסתו ויאמרו גרש זה ונשא זה וצריכ' גט ממנו וכיון שכן שהוא פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמי לאחות גרושה (בנשואי' שאינו פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמיא לאחות גרושה) ובנשואין שאינו פוסל אשת גיסו לר' יוסי היינו שאינו פוסלה בגט כדאמרן אבל מ"מ אסורה היא על גיסו בלא גיטו של זה משום מה שהקלתה בתחלת' שאין האיסור תלו בגט כל היכא דלא אפשר בגט אבל מדברי רש"י ז"ל נר' שאינו פוסלה כלל לר' יוסי והוא מותרת לגיסו ואינו מחוור:

    ומי אמ' שמואל הכי פי' דקס"ד שפסק כר' יוסי אליבא דר' יצחק נפחא אמר דבארוסתן שרו אינשי תנאה בקדושי' שלו והיינו דפרכי' ליה דבאידך אמר שמואל שאינה כאשת איש ואוקמא רב הונ' ע"י קדושי' וקסבר דאפי' בקדושי' לא שרו אינשי תנאה וכדמפרש ואזיל והיינו דאוקמה רב הונא כשקדש אחיו את האשה דאלו כשנשאה אפי' רב מודה דלא שדו בה אינשי תנאה כי חזקה שאין אדם עושה בעולתו בעולת זנות:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    מי ששמע על אחיו שמת ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו מותרת לחזור לו ואין שכיבת אחיו אוסרתה אחר שהיא שוגגת ואין זו כדין שאר אשה שהלך בעלה למדינת הים שהרי אין כאן לחוש לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה שהכל יודעין שגרושת אחיו אסורה ותולין את הענין בטעות אבל אם קדש אחיו אשה ושמע זה שמת ויבם את ארוסתו ואחר כך בא אסורה לחזור לו שמא יאמרו תנאי היה לו לאחיו בקדושין ולא נתקיים וזה כדין נשא ומתוך כך צריכה גט והויא לה גרושת אחיו ומכל מקום אם מת השני קודם שיגרש מותרת לו שאפילו יאמרו תנאה הוה וכו' הרי עליו ליבמה ולענין יבמה שלא חלצה אם תופסין בה קדושין אם לאו כבר ביארנוה בפרק זה למעלה צ"ב ב':

    Meiri on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא וקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ואשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסירא כו' וצ"ע לעיל בתוס' בד"ה ואע"ג דאשת גיסו כו' שכתבו שם לחד פירושא דהא דאשת גיסו אסורה היינו בדאיכא נמי ב' עדים על גיסו וכמ"ד לעיל דרבנן פליגי אר"ש כו' עכ"ל דהא לרבי אמי הכא ע"כ לא מתפרש הא דאשת גיסו אסורה אלא בניסת בעד א' וצ"ל דהתוס' פירשו כך לעיל אליבא דרבי יצחק נפחא דאיכא לאוקמי איסורא דאשת גיסו בב' עדים וקצת דחוק הוא שהם בעצמם כתבו לעיל דאותה הסוגיא אליבא דרבי אמי אזלא:

    בפרש"י בד"ה לעולם אסיפא כו' הלכך הוא פוסל ע"י אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו עכ"ל פי' דכיון דבעיא גיטא מיניה דלא לימא א"א יוצאה בלא גט כו' פוסל נמי ע"י עצמו ואיתסרא ליה אתתיה עליה דהוי ליה אחות גרושתו ע"כ מדברי הרי"ף והרא"ש ורש"י קיצר בפירושו דע"כ אית לן למימר הכי דכיון דאיתסרא אשת גיסו לגיסו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וה"ל מחזיר גרושתו משניסת מהאי טעמא נמי תבעי גט משני דשמא יאמרו גירש זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' כאשת איש ושריא ליה וכו' עיין לעיל צג ע"ב תד"ה עד אחד ולקמן קז ע"א תד"ה ב"ש ודף קיז ע"א תד"ה חוץ מחמותה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא דלמא אדר' אמי קאמר תימא הא מ"מ לשנויא דר"א מוכח דלא בעי גיטא מדשרי באשתו, מ"מ אסורה, ומוכח דאף בלא טעמא דמחזיר גרושתו אסורה, דהו"ל למידק על גיסו, וע"כ הוי כזינתה במזיד, א"כ מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"י פליג על יסוד זה דהוי כזינתה והא בזה לא מצינו דפליג ר"י אלא דמוסיף דע"פ ב"ד דאסורה לגיסו גם אשתו אסורה לו אי מטעם כיון דביאתו עשאה פעולה לפסול לאחרים, אי מטעם דנקט רש"י בההיא דמשנינן דלמא אדר"א דטעמא דר"י דצריכה גט אלו בא גיסו לבד וא"כ הוא מוסיף דאפילו גט צריכה מחשש שיאמרו מתה אשתו וקידש אחותם וממילא אשתו אסורה, אבל בזה היסוד דאף בלא גט אסורה לראשון מחמת זונה בזה לא מצינו דפליג ר"י ואיך מתיר שמואל ליבם. ואף לרב תקשה דמודה בנשואה לראשון הא אסורה מטעמא דהוי לה למידק והוי כזינתה, וד' יחנני וילמדני:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 95b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 95, Amud Bet, about 374 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “אלא אמר רבא: אשת איש. וכן כי…”

      Named: רבי אלעזר, רבא, אבא.

    2. Segment 225 words

      Opens “ומה במקום הבא על איסור קל, שאין…”

    3. Segment 39 words

      Opens “ת"ל ״אותה״, אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת…”

    4. Segment 424 words

      Opens “רבי יוסי אומר: כל שפוסל וכו'. מאי…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 533 words

      Opens “וקא"ל רבי יוסי: כי היכי דאשתו שריא…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 617 words

      Opens “ואלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אשתו…”

    7. Segment 723 words

      Opens “א"ר אמי ארישא: ניסת ע"פ ב"ד תצא,…”

    8. Segment 816 words

      Opens “וקאמר ת"ק ל"ש על פי עדים, דאשת…”

    9. Segment 929 words

      Opens “וקאמר ליה רבי יוסי: על פי בית…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1038 words

      Opens “רבי יצחק נפחא אמר: לעולם אסיפא (הא…”

      Named: רבי יצחק.

    11. Segment 1139 words

      Opens “וקאמר ליה רבי יוסי: אשתו וגיסו, דליכא…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1248 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יוסי, רב יוסף, רב אמר, רב הונא, שמואל.

    13. Segment 1315 words

      Opens “דרב אמר: הרי היא כאשת איש ואסורה…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    14. Segment 1424 words

      Opens “א"ל אביי: וממאי דכי אמר שמואל הלכה…”

      Named: רבי יוסי, רבי יצחק, רבי אמי, אביי, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 95b · Segment 1 — “אלא אמר רבא: אשת איש.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 95b · Segment 12 — “…יוסי. מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי?…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 95b · Segment 12 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. מתקיף לה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 95b · Segment 14 — “א"ל אביי: וממאי דכי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026