Talmud Builders

    Yevamot 95b

    Chapter 10 - HaIshah Rabbah

    גם: יבמות דף צ״ה ע״ב, פרק י׳ האישה רבה

    English translation - Yevamot 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, Rava said that the light prohibition is actually that of a married woman. And similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said that the baraita is referring to a married woman. And for what reason does the tanna call this a light prohibition? The reason is that it differs from and is more lenient than other prohibitions in that her husband, who renders her forbidden, does not render her forbidden for his whole lifetime, as he can negate the prohibition by giving her a bill of divorce. This is also taught in a baraita : Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar: The baraita is referring to a married woman.

    2The Gemara explains that according to this opinion the a fortiori inference should be understood as follows: And if in a case where he has relations with a married woman, which is a light prohibition, due to the fact that he who renders her forbidden does not render her forbidden for his whole lifetime, and yet the one who renders her forbidden is forbidden, as the husband of a woman who committed adultery is permanently barred from having relations with her, then the following conclusion is correct: One who has relations subject to a severe transgression, e.g., a wife’s sister, which is severe because the one who renders his wife forbidden renders her forbidden for her whole lifetime, since as long as his wife remains alive he is forbidden to her sister, is it not right that the one who renders her forbidden should be forbidden?

    3The verse therefore states: “Her,” from which it is derived: It is her intercourse that renders her forbidden, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.

    4§ The mishna taught: Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself. The Gemara asks: What is it Rabbi Yosei is saying? If we say that the first tanna said that one’s wife and brother-in-law went overseas and he mistakenly had relations with his wife’s sister, who is married to his brother-in-law, and consequently the wife of his brother-in-law is forbidden to the brother-in-law, and his wife is permitted to him, this is problematic.

    5The Gemara elaborates: And according to this explanation, Rabbi Yosei says to the first tanna : Just as his wife is permitted to him, the wife of his brother-in-law is also permitted to her husband. Rabbi Yosei’s reasoning is that if he has not disqualified his wife to himself, due to the accidental nature of his relations with her sister, he should not disqualify the sister to her husband either. The Gemara continues: If so, the formulation of Rabbi Yosei’s statement is imprecise, as instead of saying: Whoever does not disqualify others does not disqualify himself, he should have said: Whoever does not disqualify himself, i.e., his sexual relations do not render his wife forbidden to him, does not disqualify others, i.e., the wife of the other man.

    6But rather, one might explain Rabbi Yosei’s teaching in the reverse manner: Just as the wife of his brother-in-law is forbidden to her husband, his own wife is also forbidden to him. This works out well with regard to the clause that starts with: Whoever disqualifies, as he disqualifies others, i.e., his brother-in-law’s wife to his brother-in-law, and therefore he also disqualifies his wife to himself. However, the continuation of the statement: Whoever does not disqualify, what is its purpose? This clause has no apparent relevance to Rabbi Yosei’s statement.

    7Rabbi Ami said: Rabbi Yosei’s statement does not refer to this halakha , but to the first mishna of the chapter, which taught that if a woman whose husband went overseas was informed that he was dead and she married by permission of the court she must leave her new husband and is exempt from bringing an offering. If she married based on the testimony of witnesses, without the authorization of the court, she must leave and is liable to bring an offering. In this regard, the power of the court is enhanced, as she is exempt from an offering.

    8Rabbi Ami explains: And accordingly, if his wife and brother-in-law went overseas and witnesses came and testified that they were both dead, the first tanna says that it is no different whether the wife of his brother-in-law married him based on the testimony of witnesses alone, in which case the wife of his brother-in-law is permitted to her husband, as she is considered as having acted under duress, having heard testimony that her husband was dead, and it is no different if she married him by permission of the court, as although the wife of his brother-in-law is prohibited, his own wife remains permitted to him.

    9Rabbi Ami continues his explanation. And Rabbi Yosei says to the first tanna : One who married by permission of the court, who disqualifies others, he also disqualified himself to his own wife; however, in the case of one who married based on the testimony of witnesses who does not disqualify others, I agree that he does not disqualify himself, and his wife is permitted to him.

    10Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Actually, Rabbi Yosei is referring to the latter clause of the mishna, and the explanation is as follows: This is referring to one who married his brother-in-law’s wife, and that case is referring to one who married his brother-in-law’s betrothed. Alternatively, this involves a situation where his betrothed and his brother-in-law went overseas, whereas that concerns a situation when his wife and his brother-in-law went abroad. And the first tanna said: It is no different whether the ones who left were his wife and his brother-in-law, and it is no different whether they were his betrothed and his brother-in-law. Either way his brother-in-law’s wife is forbidden to her husband and his own wife or betrothed is permitted to him.

    11Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continues his interpretation. And Rabbi Yosei said to the first tanna : If his wife and his brother-in-law left, in which case it cannot be said that he had a condition with regard to his marriage to his wife, i.e., that the finalization of the marriage was pending on the fulfillment of some condition, everyone would realize that his marriage to her sister was a mistake and she is therefore permitted to his brother-in-law. Consequently, as he does not disqualify another, he does not disqualify himself either. If, however, it was his betrothed and his brother-in-law who left, when it can be mistakenly said that he had a condition with regard to his betrothal and the condition was unfulfilled, his brother-in-law’s wife is therefore prohibited from returning to his brother-in-law. And therefore, as he disqualifies others he also disqualifies himself, and his betrothed is forbidden to him.

    12§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But wasn’t it stated that they disputed the status of a yevama : Rav said that she is like a married woman, and Shmuel said that she is not like a married woman. And Rav Huna said that this dispute concerns a case where his brother betrothed a woman and that brother went off overseas, and the one left behind heard that his brother was dead and he arose and married his brother’s wife, in levirate marriage, and subsequently the missing brother returned.

    13As Rav said that she is like a married woman who married another man based on testimony that her husband was dead and is therefore forbidden to the yavam , i.e., to her first husband, who is called the yavam after his brother married her. And Shmuel said that she is not like a married woman, and is permitted to him. This apparently contradicts Rav Yehuda’s ruling in the name of Shmuel that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as here too people might mistakenly think that the original betrothal included an unfulfilled condition and she should therefore be forbidden to him as the wife of his brother.

    14Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that when Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was speaking of the explanation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa with regard to Rabbi Yosei’s opinion? Perhaps he was speaking of the explanation of Rabbi Ami, that Rabbi Yosei is referring to the difference between one who married by permission of the court and one who did so based on the testimony of witnesses. And even if one accepts the claim that Shmuel’s ruling endorses the interpretation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, from where do you know that he was referring to the clause: One who disqualifies?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא אמר רבא אשת איש - והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה:

    ה"ג כל שאין פוסל ע"י עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה:

    אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה - הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיה - אינו פוסל מאן איירי בה לעיל:

    א"ר אמי - האי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא:

    וקא"ל רבי יוסי - בעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך:

    לעולם אסיפא - כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים:

    וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליה - להאי באשתו ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו - וה"ג אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו - ואין אדם יכול להעמידה:

    הלכה כרבי יוסי - קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת וכל היכא דאיכא למימר הכי מיתסרא ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא:

    הרי היא כאשת איש - רב הונא מפרש מאי היא:

    ואמר רב הונא - מאי אשת איש דקאמר רב כגון שקידש אחיו אשה כו' שאלמלא נשאה ראשון תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו דליכא למימר מחזיר גרושתו הוא דהא הכל יודעים שטעות היתה שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו אבל קידש בההיא אמר רב הרי היא כאשת איש הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה וזו נמי אסורה לראשון שהוא עכשיו יבמה דאמרי אינשי הראשון תנאה הוה ליה בקדושין ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו:

    ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא - לראשון דלא אמרי תנאה הוה דמלתא דלא שכיחא היא אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי. אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו וגבי ארוסתו וגיסו אמאי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דמיתסרא אשת גיסו לגיסו:

    דלמא אדרבי אמי - כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי דלא איירי בתנאה כלל דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל ואע"ג דליכא למיחש לתנאה. ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא דלא דמי אחות אשה ואשת אח דאחות אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו ובעיא גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו:

    וא"נ אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסל - קאמר שמואל הלכה ותקשה לך דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל והאי דקאמר הלכה כרבי יוסי אאין פוסל קאמר לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 95 עמוד ב

    1אלא אמר רבא: אשת איש. וכן כי אתא רבין, א"ר יוחנן: אשת איש. ומאי קרי לה ״איסור קל״ שאין האוסרה אוסרה כל ימיו. תניא נמי הכי: אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: אשת איש.

    2ומה במקום הבא על איסור קל, שאין האוסרה אוסרה כל ימיו נאסר האוסר, הבא על איסור חמור, שהאוסרה אוסרה כל ימיו אינו דין שנאסר האוסרה?

    3ת"ל ״אותה״, אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.

    4רבי יוסי אומר: כל שפוסל וכו'. מאי קאמר ר' יוסי? אילימא דקאמר תנא קמא, דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אשת גיסו אסירא, ואשתו שריא,׃

    5וקא"ל רבי יוסי: כי היכי דאשתו שריא אשת גיסו נמי שריא. אי הכי, כל שאין פוסל ע"י אחרים אין פוסל ע"י עצמו, כל שאין פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים, מיבעיא ליה!

    6ואלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אשתו נמי אסירא. התינח ״כל שפוסל״, ״כל שאינו פוסל״ מאי עבידתיה?

    7א"ר אמי ארישא: ניסת ע"פ ב"ד תצא, ופטורה מן הקרבן. על פי עדים תצא, וחייבת בקרבן. יפה כחו של ב"ד שפטרה מן הקרבן.

    8וקאמר ת"ק ל"ש על פי עדים, דאשת גיסו שריא. ול"ש ע"פ בית דין, דאשת גיסו אסירא.

    9וקאמר ליה רבי יוסי: על פי בית דין, דפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו. על פי עדים, דאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו.

    10רבי יצחק נפחא אמר: לעולם אסיפא (הא דנסיב אשת גיסו, והא דנסיב ארוסת גיסו). הא דאזלי ארוסתו וגיסו, הא דאזלי אשתו וגיסו, וקאמר תנא קמא: לא שנא אשתו וגיסו, ולא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא, ואשתו שריא,׃

    11וקאמר ליה רבי יוסי: אשתו וגיסו, דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין, דאינו פוסל על ידי אחר אינו פוסל על ידי עצמו. ארוסתו וגיסו, דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין, ופוסל על ידי אחרים אף פוסל על ידי עצמו.

    12אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי? והאתמר: יבמה, רב אמר: הרי היא כאשת איש, ושמואל אמר: אינה כאשת איש. ואמר רב הונא: כגון שקדש אחיו את האשה, והלך לו למדינת הים, ושמע שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו.

    13דרב אמר: הרי היא כאשת איש ואסורה ליבם, ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ושריא ליה!

    14א"ל אביי: וממאי דכי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אדרבי יצחק נפחא קאמר? דלמא אדרבי אמי קאמר! ואי נמי אדרבי יצחק נפחא, ממאי דאפוסל,׃

    Tosafot

    אלא אמר רבא אשת איש - לא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק"ק לר"י דאכתי תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב:

    כל שאין פוסל מאי עבידתיה - ולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע"י אחרים כמו שאחות אשתו פנויה דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על ידם:

    וקאמר ת"ק לא שנא אשתו וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא - וא"ת ומנא ליה דלת"ק אשת גיסו אסורה דלמא לת"ק אפי' בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו שריא ואר"י דמדאיירי ת"ק בשריותא דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש"מ דאשת גיסו אסורה אגיסו אע"ג דלא בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין קנסי רבנן אבל ר' יוסי ודאי לא קניס לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין ושמואל דאמר בסמוך דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

    תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין - כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט. ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד. ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון. ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

    הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין - פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

    אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים - פירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

    ואסורה ליבם - פירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

    אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי. ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא. והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 95b

    Yevamot 95b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 374 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026