Talmud Builders

    Yevamot 88b

    Back to index

    English translation — Yevamot 88b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And as this is an uncertain case, one who has intercourse with her stands obligated to bring an uncertain guilt- offering. Since before she remarried some witnesses say she is a married woman while others claim she is now a widow, her relations with her second husband involve a possible prohibition that entails karet , and whoever mistakenly performs an action of this kind is liable to bring an uncertain guilt-offering. If so, this second husband must certainly divorce her. Rav Sheshet said: We are dealing with a case where that woman married one of her witnesses, who testified that her husband had died. Since the witness himself has no doubt as to the truth, he is not liable to bring an uncertain guilt-offering.

    2The Gemara asks: Even so, she herself stands obligated to bring a uncertain guilt- offering, as she has no personal knowledge of the matter and relied on the witness. The Gemara answers: It is referring to a case where she says: It is clear to me. For whatever reason, she is certain that this is not her husband and that he is dead, and therefore she too is not liable to bring an uncertain guilt-offering. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? That is, if Rav is referring only to this particular case, he has not taught anything new, as even Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, stated his opinion only with regard to a case where witnesses came and afterward she married, but in the case where she married and afterward witnesses came, he did not state his halakha with regard to this case.

    3To what ruling is the Gemara referring? As it is taught in a baraita : If two witnesses say that the husband is dead and two say he is not dead, or if two say that this woman was divorced and two say she was not divorced, this woman may not marry; and if she married regardless, she need not leave her new husband, as there is no uncontroverted testimony that she is forbidden to him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: She must leave him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, further said: When do I say she must leave him? When the witnesses who contradicted the first pair by claiming she is still married came and afterward she married, despite their testimony. However, if she married and afterward the second pair of witnesses came, this woman need not leave her second husband.

    4The Gemara answers: When Rav spoke too, he was referring to a case when the second pair of witnesses came and testified that this is her husband, and afterward she married. Rav claims that even in that case she need not leave her second husband. His ruling serves to exclude the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, in favor of that of the first tanna . And some say that Rav’s teaching should be understood as follows: The reason is that she married and afterward witnesses came; however, if witnesses came and afterward she married, she must leave him. According to whose opinion is this ruling of Rav? It is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.

    5Rava raised an objection from a baraita : From where is it derived that if a priest does not want to observe the strictures against disqualified women, that the court forces him [ dafno ] by flogging him, and it sanctifies him despite his wishes? The verse states, at the end of the chapter that deals with the prohibitions of the priesthood: “And you shall sanctify him …he shall be sacred for you” (Leviticus 21:8), which indicates that this is performed even against his will.

    6Rava analyzes this baraita : What are the circumstances? Assuming that this is referring to a priest who married a woman whose status as a divorced woman or a zona is uncertain, if we say that she did not marry one of her witnesses and did not say: It is clear to me, that the opposing witnesses were speaking the truth, need this be said that the court forces him? Since both of them are clearly in violation of a transgression, it is obvious that they must be separated. Rather, is it not referring to a case when she married one of her witnesses and she says: It is clear to me, and even so the baraita is teaching that the court forces him? Apparently, the halakha is that they remove her from him, which contradicts Rav’s opinion that one who married based on the testimony of two witnesses need not leave her second husband.

    7The Gemara answers: A prohibition with regard to the priesthood is different, as uncertainties with regard to priests are treated stringently, as though they were definite. And if you wish, say: What is the meaning of the phrase: The court forces him? It means that it forces him by witnesses. In other words, only if another pair of witnesses comes and clarifies the matter does the court prevent the marriage ab initio . However, if she has already married she need not leave her husband. And if you wish, say instead that it is referring to a situation when witnesses came and afterward she married, and this baraita , which claims that the court forces him to divorce her in that case, is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.

    8Rav Ashi said: What is the meaning of the phrase: She need not leave him, that Rav said? It means that she need not leave her state of being permitted to her first husband. Since she married according to halakha , on the basis of witness testimony, she is considered to have acted under duress. Like any other woman not married to a priest who was unfaithful against her will, she may return to her first husband upon his return.

    9The Gemara asks: If that is what he meant, Rav already said it once. As we learned in the mishna: If she married without the consent of the court, but rather by witnesses’ testimony, it is permitted for her to return to him. And Rav Huna said that Rav said: That is the halakha . Evidently, Rav already ruled that she does not forfeit her original permitted status. The Gemara answers: One ruling was stated by inference from the other. In other words, Rav did not state both halakhot explicitly, but only one of them, from which his other statement was inferred.

    10Shmuel said: They taught that she must leave her second husband only if she does not contradict the witness who claims her first husband is alive. However, if she contradicts him, she need not leave her second husband. The Gemara inquires: With what are we dealing here? If we say we are dealing with two witnesses who testified that her husband is still alive, even if she contradicts him, what of it? The testimony of the two witnesses is fully accepted. Rather, it must be referring to one witness, from which it may be inferred that the reason that she need not leave her second husband is that she contradicts him, which indicates that if she remains silent and does not contradict his testimony, she must leave him.

    11The Gemara asks: But didn’t Ulla say that wherever you find that the Torah relies on one witness, this is a full testimony equal to that of two witnesses, and the statement of one witness has no bearing in a place where it is contradicted by two witnesses? If so, there is no difference between one witness and two witnesses in this case. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the pair who said he was alive were disqualified from giving testimony, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.

    12As it is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions. If the testimony is valid, the account of two witnesses is the same as one hundred, as no greater credence is granted to the larger number. However, when the testimony is invalid the majority opinion is accepted. And in these cases they established the testimony of two women against one man like the testimony of two men against one man, whose claim is not considered equivalent to two. In this case, if the wife also contradicts their account she joins the single witness, and therefore the testimony of the disqualified witnesses is not accepted.

    13And if you wish, say instead that anywhere that one valid witness came initially and testified that the husband was dead, even one hundred women claiming that he is alive are considered like one witness, and their contrary account is not accepted. And with what are we dealing here? In a case where a woman came and testified initially.

    14And you must accordingly amend the statement of Rabbi Neḥemya so that it reads as follows: Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions, and they established two women against one woman like two men against one man. However, in a case involving two women against one man who is a valid witness, this is like half against half, i.e., they are equal. With regard to Shmuel’s statement, if the wife herself remains silent, the testimony of the first woman that the husband is dead has been negated, as her account was contradicted by two women. But if the claim of the wife is joined to that of the first woman she need not leave her second husband.

    15§ The mishna teaches that if she remarried as the result of an error, then when her first husband returns she requires a bill of divorce from this one and from that one. The Gemara asks: Granted, from the first husband she requires a bill of divorce, as she is his actual wife. But from the second, why does she need a bill of divorce? Surely their relationship is merely licentious. Since her first husband was alive at the time, her marriage to the second is entirely invalid, as one cannot betroth a married woman. A woman does not require a bill of divorce for engaging in sexual relations.

    16Rav Huna said: It is a rabbinic decree lest those who are unaware of the entire story say that this first husband divorced her and afterward this second man married her. And if she subsequently leaves him without a bill of divorce, they will claim that we find a married woman leaving her husband without a bill of divorce. The Gemara asks: If so, consider the latter clause of the mishna (92a), that teaches that if they said to her: Your husband is dead, and she became betrothed to another, and afterward her husband came, it is permitted for her to return to her first husband. There too, let us say that people might think that this one divorced her and that one betrothed her, and we find a married woman leaving her husband, i.e., her second husband, without a bill of divorce.

    17The Gemara answers: Actually, even if she was merely betrothed she requires a bill of divorce from the second man before she can return to her first husband. The Gemara raises a difficulty: If so, people will say that we find this one remarrying his divorcée after she was betrothed to another. The Gemara answers: In this regard the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, who stated a principle with regard to a divorcée who formed a relationship with another man, that if she came from marriage it is prohibited for her to return to her first husband, but if she came from betrothal it is permitted. Consequently, even if people do claim as above, there is no cause for concern.

    18The Gemara raises a further difficulty: From the fact that the latter clause of the mishna (92a) teaches: Even though

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ברי ליכגון ע"י סימנים ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו:

    שבאו עדיםואמרי לא מת ואוקימנא לההיא בכתובות (דף כב:) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי:

    כי קאמר רב נמי כשבאו עדים כו'וה"ק רב לא שנו אלא בעד אחד דהתם אע"ג דניסת ואח"כ בא בעלה כדקתני מתני' תצא אבל ע"פ שנים עדים אפי' בא בעלה ואח"כ ניסת לא תצא אי לא ידעינן ליה וכדתריצנא:

    ולאפוקי מדרבי מנחםמדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי על כרחך בהכי מיתוקמא ואשמעינן הלכה כת"ק:

    ואיכא דאמריהא אתא רב לאשמועי' טעמא דניסת ואחר כך באו עדים כי מתניתין התם הוא דדייקית אבל בשני עדים לא תצא אבל בעלמא אפילו בשני עדים כגון באו עדים ואחר כך ניסת תצא. ומדאמרה רב למילתיה אמתני' ש"מ אבל בעלמא לא אלמא כרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה:

    מנין שאם לא רצהכהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות:

    דפנוהכהו וקדשו בעל כרחו:

    היכי דמי כו'דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה:

    אלא לאו כה"גדנשאת תחלה לאחד מעדיה ואח"כ באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציא משום זונה:

    וקתני דפנווקשיא לרב. ובעד א' לא מצי לאוקומי דא"כ למה לי קרא הא ודאי אין אחד במקום שנים:

    דפנו בעדיםב"ד מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל משניסת לא תצא:

    ואיבעית אימאלעולם דניסת וכגון דבאו עדים ואח"כ ניסת ובהא מודה רב:

    מאי לא תצא דקאמר רבלעיל אבל בשני עדים לא תצא:

    מהיתירה הראשוןדחוזרת לראשון דאנוסה הואי:

    לא שנומתני' דתצא:

    אי נימא בבי תרידאמרי זה בעלה:

    הרי כאן שניםהרי הוא חשוב כשנים כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה:

    ואין דבריו של אחדדאמר לא מת במקום שנים:

    הכאדכי מכחשא לא נפקא:

    בפסולי עדות עסקינןולעולם בתרי כגון קרובים או נשים אתו בהדיה דאמרי זהו. וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה:

    וכדר' נחמיהכל מקום שהאמינה תורה עד אחד אין דין עדות בדבר מדעד אחד נאמן בה הלכך פסולים נאמנים ככשרין והלך אחר הרוב:

    ועשו שתי נשיםהמכחישות איש אחד כשני אנשים באיש אחד דמהימני הלכך אילו לא בא הבעל ועד אומר מת ושני פסולי עדות אומרים לא מת לא נפקא לה מחזקת אשת איש דהלך אחר רוב דעות וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים זהו והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו כי לא מכחשא להו נפקא דהא שתי נשים מכחישות עד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה אבל היכא דאמרה ברי לי שאין זה דל עד קמא מהכא אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר הלכך כמאן דליתנהו דמו ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון:

    ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקראדאמר מת אפילו ק' נשים אתיין אחר שנשאת ואמרי לא מת כעד אחד דמיין והוו להו עד מכחיש עד ואחרון אינו כלום כדעולא ולא נפקא ולשמואל אפילו שתקה והכא דכי שתקה אמר שמואל תצא כגון שניסת על פי אשה מעיקרא הלכך כדהדרן ואתיין תרי אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא:

    ותרצה לדרבי נחמיה כו'ולא תני בה עשו שתי נשים באיש אחד כו':

    כפלגא ופלגא דמוכעד מכחיש עד ואפילו שתקה איהי לא תצא הואיל וניסת כדעולא דראשון נאמן כשנים והנך כולהי כעד אחד:

    גזירה שמא יאמרוכשרואין הראשון חי סבורים ששני זה כשנשאה על ידי שגירשה ראשון נשאה ואשת איש גמורה היא ואם מוציאה שלא בגט נמצאת אשת איש כו':

    נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסהכלומר אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה דסברי גירש זה וקידש זה וחזר וגירש וחזרה לראשון:

    יבמות 88 עמוד ב

    1והבא עליה באשם תלוי קאי! אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה.

    2היא גופה באשם תלוי קיימא! באומרת ״ברי לי״. אי הכי, מאי למימרא? אפי' רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר אלא כשבאו עדים ואח"כ ניסת, אבל ניסת ואח"כ באו עדים לא אמר.

    3דתניא: שנים אומרים ״מת״ ושנים אומרים ״לא מת״, שנים אומרים ״נתגרשה״ ושנים אומרים ״לא נתגרשה״ הרי זו לא תנשא, ואם ניסת לא תצא. ר' מנחם ברבי יוסי אמר: תצא. א"ר מנחם בר' יוסי: אימת אני אומר תצא? בזמן שבאו עדים ואח"כ ניסת. אבל ניסת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא!

    4כי קאמר רב נמי, בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת. לאפוקי מדר' מנחם בר' יוסי. ואיכא דאמר: טעמא דניסת ואחר כך באו עדים, אבל באו עדים ואח"כ ניסת תצא. כמאן כר' מנחם בר' יוסי.

    5מתיב רבא: מנין שאם לא רצה דפנו, ת"ל (ויקרא כא, ח) ״וקדשתו״, בעל כרחו.

    6היכי דמי, אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ״ברי לי״, צריכא למימר דדפנו? אלא לאו, דניסת לאחד מעדיה, וקאמרה ״ברי לי״, וקתני דפנו. אלמא, מפקינן לה מיניה!

    7איסור כהונה שאני. ואיבעית אימא: מאי דפנו דפנו בעדים. ואבעית אימא: כשבאו עדים ואח"כ ניסת, ור' מנחם בר' יוסי היא.

    8רב אשי אומר: מאי ״לא תצא״ דקאמר רב לא תצא מהיתירה הראשון.

    9הא אמרה רב חדא זימנא, דתנן: ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו. ואמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא! חדא מכללא דחברתה איתמר.

    10אמר שמואל: לא שנו אלא שלא מכחשתו, אבל מכחשתו לא תצא. במאי עסקינן? אילימא בבי תרי, כי מכחשתא ליה מאי הוי! אלא בחד, טעמא דמכחשתו, הא שתקה תצא.

    11והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד, הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים! הכא במאי עסקינן בפסולי עדות, וכדר' נחמיה.

    12דתניא, ר' נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות. ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד.

    13ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא, אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין. הכא במאי עסקינן, כגון דאתיא אשה מעיקרא.

    14ותרצה לדר' נחמיה הכי: ר' נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי.

    15צריכה גט מזה ומזה. בשלמא מראשון תבעי גט, אלא משני אמאי? זנות בעלמא הוא!

    16אמר רב הונא: גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט. אי הכי, סיפא דקתני: אמרו לה ״מת בעלך״ ונתקדשה, ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו. התם נמי, נימא: גירש זה וקדש זה, ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט!

    17לעולם בעיא גט. אי הכי, נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה! כר' יוסי בן כיפר, דאמר: מן הנשואין אסורה, מן האירוסין מותרת.

    18הא מדקתני סיפא: אע"פ׃

    Tosafot

    והבא עליה באשם תלוי קאיאע"ג דרב בעי חתיכה משתי חתיכות בפ' ספק אכל (כריתות דף יז: ושם) הכא הוי כשתי חתיכות דלר' זירא דמפרש התם טעמא דרב משום דשתי חתיכות אפשר לברר איסור פי' בשתי חתיכות אפשר לברר שיבא הבקי ויכיר אותה שנשתיירה הכא נמי אפשר לברר ע"י הזמה ולרב נחמן נמי דמפרש טעמא דרב משום דב' חתיכות איקבע איסוריה ה"נ איקבע איסורא שהיא בחזקת אשת איש וא"ת למאי דאסיקנן בפ' ד' אחין (לעיל יבמות דף לא.) דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי נקט אשם תלוי אפי' חטאת איכא דאוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי קא משני בניסת לא' מעדיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד דאוקמה אחזקה ואר"י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה ובשנים אומרים נתגרשה דבסמוך נמי דייקא לפי שיראה שיבואו עדים ויזימו עדיה או יפסלו אותם בגזלנותא ולהכי לא מוקמינן לה אחזקה:

    אי הכי סיפא אמרו לה מת בעליך ונתקדשההא דלא מייתי נשאת שלא ברשות שהיא ברישא במתניתין משום דאיכא למימר דבגט איירי ועוד דאיכא דמוקי לה לקמן (יבמות דף צא.) כרבי שמעון וסבר דלרבי שמעון אפי' ברשות לא בעיא גט:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בשנשאת לאחד מעדיהכתב ר"ח ז"ל בכתובות (שם. מובא בתוס' הרא"ש שם) בשיש שם שלשה עדים ונשאת לאחד מהם דאכתי איכא תרי לבהדי תרי, הא בשנים ונשאת לאחד מהם הו"ל חד לגבי תרי דמאן דנסבא לא מהימן כדאמרינן במכלתין בשלהי פרק כיצד (כה, ב) מת הרגתו הרגנוהו לא ישא את אשתו.

    אבל שתי נשים באיש אחד [בכת"יועד אחד, נ"א באיש אחד]

    כפלגא ופלגא דמיפירש רש"י ז"ל בעד אחד המכחיש עד דראשון נאמן כדעולא הלכך אפילו באו שתי נשים לאחר שהתירוהו לינשא קודם שתנשא ראשון מהימן ומנסבינן לה אפומיה. אבל הרמב"ם ז"ל פירש כפלגא ופלגא כשתי עדים המכחישות זו את זו ואף על פי שהתירוה לינשא תצא מהיתרא הראשון אבל אם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי לא תצא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 88b

    Yevamot 88b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 439 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ברי לי כגון ע"י סימנים ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו:

    שבאו עדים ואמרי לא מת ואוקימנא לההיא בכתובות (דף כב:) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי:

    כי קאמר רב נמי כשבאו עדים כו' וה"ק רב לא שנו אלא בעד אחד דהתם אע"ג דניסת ואח"כ בא בעלה כדקתני מתני' תצא אבל ע"פ שנים עדים אפי' בא בעלה ואח"כ ניסת לא תצא אי לא ידעינן ליה וכדתריצנא:

    ולאפוקי מדרבי מנחם מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי על כרחך בהכי מיתוקמא ואשמעינן הלכה כת"ק:

    ואיכא דאמרי הא אתא רב לאשמועי' טעמא דניסת ואחר כך באו עדים כי מתניתין התם הוא דדייקית אבל בשני עדים לא תצא אבל בעלמא אפילו בשני עדים כגון באו עדים ואחר כך ניסת תצא. ומדאמרה רב למילתיה אמתני' ש"מ אבל בעלמא לא אלמא כרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה:

    מנין שאם לא רצה כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות:

    דפנו הכהו וקדשו בעל כרחו:

    היכי דמי כו' דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 88b · Sefaria

    Tosafot

    והבא עליה באשם תלוי קאי אע"ג דרב בעי חתיכה משתי חתיכות בפ' ספק אכל (כריתות דף יז: ושם) הכא הוי כשתי חתיכות דלר' זירא דמפרש התם טעמא דרב משום דשתי חתיכות אפשר לברר איסור פי' בשתי חתיכות אפשר לברר שיבא הבקי ויכיר אותה שנשתיירה הכא נמי אפשר לברר ע"י הזמה ולרב נחמן נמי דמפרש טעמא דרב משום דב' חתיכות איקבע איסוריה ה"נ איקבע איסורא שהיא בחזקת אשת איש וא"ת למאי דאסיקנן בפ' ד' אחין (לעיל יבמות דף לא.) דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי נקט אשם תלוי אפי' חטאת איכא דאוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי קא משני בניסת לא' מעדיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד דאוקמה אחזקה ואר"י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה ובשנים אומרים נתגרשה דבסמוך נמי דייקא לפי שיראה שיבואו עדים ויזימו עדיה או יפסלו אותם בגזלנותא ולהכי לא מוקמינן לה אחזקה:

    אי הכי סיפא אמרו לה מת בעליך ונתקדשה הא דלא מייתי נשאת שלא ברשות שהיא ברישא במתניתין משום דאיכא למימר דבגט איירי ועוד דאיכא דמוקי לה לקמן (יבמות דף צא.) כרבי שמעון וסבר דלרבי שמעון אפי' ברשות לא בעיא גט:

    Tosafot on Yevamot 88b · Sefaria

    Rashba

    בשנשאת לאחד מעדיה כתב ר"ח ז"ל בכתובות (שם. מובא בתוס' הרא"ש שם) בשיש שם שלשה עדים ונשאת לאחד מהם דאכתי איכא תרי לבהדי תרי, הא בשנים ונשאת לאחד מהם הו"ל חד לגבי תרי דמאן דנסבא לא מהימן כדאמרינן במכלתין בשלהי פרק כיצד (כה, ב) מת הרגתו הרגנוהו לא ישא את אשתו.

    אבל שתי נשים באיש אחד [בכת"י ועד אחד, נ"א באיש אחד]

    כפלגא ופלגא דמי פירש רש"י ז"ל בעד אחד המכחיש עד דראשון נאמן כדעולא הלכך אפילו באו שתי נשים לאחר שהתירוהו לינשא קודם שתנשא ראשון מהימן ומנסבינן לה אפומיה. אבל הרמב"ם ז"ל פירש כפלגא ופלגא כשתי עדים המכחישות זו את זו ואף על פי שהתירוה לינשא תצא מהיתרא הראשון אבל אם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי לא תצא.

    Rashba on Yevamot 88b · Sefaria

    Ritva

    כשנשאת לא' מעדיה וא"ת והא אמרי' בשלהי פ' כיצד דעד שמעי' לאשה שמת בעלה לא ישאנ' וי"ל דהא אמרי' התם דבדיעבד לא תצא דברננה לא מפקי' אבל ר"ת ז"ל פי' במ' כתובות דהכא כשהיו שם שני עדי' זולתו ועל פיהם הותרה ומפני שזה יודע בדבר קרי לי' שהיה מעדיה:

    באומרת ברי לי פרש"י ז"ל ע"י סימני' שמסר לי שאינו קיים ואין לבי נוקפי ואין אשם תלוי בא אלא על מי שלבו נוקפו והק' עליו דאע"ג דליכא אשם מ"מ מידי ספק איסורא לא נפקא והיאך לא תצא ועוד דלישנא דברי לי לא דייק הכי והנכון דאומרת ברי לי ממש ואפילו הכי היא לחודה לא מהימנא דכיון דאיכא עדים דמסייעי לה אמרה בדדמי. והא דתנן האשה שאמרה מת בעלי נאמנת בליכא עדים דמסייעי לה:

    דתניא שנים אומ' וכל היכא דאמרי בהאי ברייתא וסוגיי' דעלה לא תצא היינו כשנשאת לא' מעדיה ובאומרת ברי לי והכי פירשה לה פ"ב דכתובות:

    כי קאמר רב נמי כשבאו עדים ואח"כ נשאת פי' וה"ק רב אין לנו איסור לומר תצא אלא על פי עד א' אבל על ב' עדים לא תצא היכא דאמרת דדייקא ומנסבא וברי לה ואתא רבא לאפוקי מסברא דר' מנחם בר יוסף דהוה מסתבר טעמיה ואיכא דאמר טעמא דנשאת פי' דהאי פי' שני עדים דאמר רב תצא היינו בההיא דומיא דמתני' שנשאת קודם ההכחשה ואכרע לן כר' יוסי בר מנחם משום דמסתברא טעמיה:

    מתיב רבא מניין שאם לא רצה דפנו וכו' עד אלא לאו שנשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי דפנו פי' דאם מת השני ובא כהן הדיוט לישא אותה אוסרין אותה עליו משום זונה שנבעלה לשני שלא כדין אלמא אסורה היתה עליו פרש"י ז"ל וקשה לרב וא"ת והא רב כר' מנחם בר' יוסי אוקמה או כת"ק דידיה דשרי התם כה"ג כדקתני בהדי' לא תצא וכשנשאת לא' מעדיה ובאומרת ברי לי וי"ל דקושיא היכי אכרע רב הכי דהא קים לן דהלכתא כי הא מתני' דקתני דפנו:

    איסור כהונה שאני פי' דמשום מעלת כהונתו נאסרת עליו כיון דאירא תרי ותרי ולאחריני מיהת קיימא בחזקת איסור:

    ואי בעית אימא דפנו בעדים פרש"י ז"ל מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל משנשאת לא תצא דכשנשאת לא' מעדיה ואומרת ברי לי לא נעשית זונה כלל ובהתר נבעלה דקי"ל לא תצא ומותרת היא לכהן ודפנו ה"ק דכל שבאו עדי מיתה אעפ"י שמותרת לאחרים חייבים ב"ד לחזר אחר עדי הכחשה כדי שלא תנשא לכהן משום קדשה כל היכא דאיכא שום פקפוק ואפי' כשהוא אומר ברי לי. ואיבעית אימא דהא דקתני דפנו כשבאו עדי' ואח"כ נשאת ור' מנחם בר יוסי היא והוא לקמן לאוקמתי דאוקימנא לרב:

    רב אשי אמר מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתרא הראשון כלומר שהיא מותרת לראשון כשנשאת בשני עדים ואח"כ בא בעלה שלא אסרו על הראשון אלא כשנשאת בעד א' ע"פ ב"ד והאי לישנא אינו מתפרש בלשון שאמרו בפ"ב דכתובות כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת ומאי לא תצא לא תצא מהיתרה הראשון וזהו מן הלשונות שבתלמוד שמתחלף פירושם:

    5 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 88b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שזו שאמרו באשה שהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה לא סוף דבר בנשאת בעד אחד אלא אף בנשאת בעדים שהיה לנו לדונה כאנוסה תצא אף מראשון ואם כן מה שאמר רב בסוגיא זו שאם נשאת בעדים לא תצא מהיתרה של ראשון וכר' שמעון שאמר במשנתנו בנשאת שלא ברשות בית דין שמותרת לחזור לו אין הלכה כן:

    נשאת בין בעד אחד בין בשנים ובא עד אחד ואמר שהוא בעלה הראשון ואין אנו מכירין אותו וכן היא אינה מכירתו לא תצא נשאת בשנים ובא בעלה ואמרו שנים אחרים שזהו בעלה וטוענים על עדים הראשונים שהעידו במיתתו שלא היו מכירים אותו מצד שיצא בלא חתימת זקן או בכל צד ששנים אומרים מת ונשאת ושנים אומרים לא מת תצא דהא תרי ותרי נינהו והיא ובועלה באשם תלוי ואפילו נשאת לאחד מעידיה תצא שאע"פ שהבועל מיהא פטור שהרי בריא לו שמת מכל מקום היא גופה באשם תלוי ומכל מקום אם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי שמת אין כאן אשם כלל ולא תצא ולא סוף דבר בנשאת ואחר כך באו עדים אלא אף בבאו עדים שלא מת ואחר כך נשאת ואפילו היה עד זה שנשאה כהן ואע"פ שאמרו בכהן שנשא ספק זונה או הפסולה לו שאם לא רצה לפרוש חובטין אותו ומפרישין אותו על כרחו ופירשנוה בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת לאחד מעידיה ואף היא אמרה ברי לי ואעפ"כ אמרו שמפרישין אותו לא נאמר אלא בעידי הזמה שנתברר שלא מת:

    זו שכתבנו בנשאת לאחד מעידיה יש שואלין היאך היא נשאת לאחד מעידיה והרי יש לחוש שמא עיניו נתן בה וכמו שאמרו מת הרגתיו לא ישא את אשתו ופירשנו בשנשאת לאחר על פיו ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לו כמו שביארנו בפרק כיצד ויש מפרשים בשעבר וכנס דהא אסיקנא כנס אינו מוציא או שמא איפשר שלא נאמר כן אלא בעד אחד אבל כל שהעידו שנים אין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד ומותרת לינשא לאחד מהן:

    הותרה לינשא על פי עד אחד ולא נשאת ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת יש אומרים שלא תנשא לכתחלה ולא מן הדין שהרי כל שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים והוה ליה זה שאומר לא מת אחד במקום שנים אלא משום לזות שפתים הא אם נשאת אע"פ שלא נשאת לאחד מעידיה לא תצא ויש אומרים שמאחר שהותרה הרי היא כנשאת דקלא אית לה ותנשא לכתחלה וכן היא שנויה להדיא בפרק האשה שלום קי"ז ב' ולא חששו ללזות שפתים אלא שאנו פירשנוה שם בדרך זה ומעתה אין צריך לומר שכל שנשאת בעד אחד ואחר כך בא עד אחד ואמר שבעלה קיים שלא תצא שהרי כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואף זו הואיל וסמכו להאמין בה עד אחד הרי הוא כשנים וזה האחר אחד במקום שנים ואפילו היא שותקת לא תצא ואין צריך לומר במכחשת ומכל מקום אם באו שנים ואמרו שבעלה קיים או שזהו בעלה אפילו היא מכחשת תצא ואפילו במקום שנים אלא אם כן נשאת לאחד מעידיה ושתאמר אף היא ברי לי:

    בא עד אחד כשר והעיד שמת בעלה והתירוה לינשא או שנשאת ואחר כך באו אפילו מאה נשים לומר לא מת הרי הן כעד אחד ולא תצא אלא שאם באו כאחת לא תנשא אבל אם באה תחלה אשה אחת ונשאת על פיה ואחר כך באו שתי נשים או יותר ואמרו לא מת הולכין אחר רוב דעות ותצא שעשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד שתצא ואפילו נשאת לעד שלה ושאמרה בריא לי וזה שאמרו אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי פירושו שאם באו בבת אחת לא תנשא לכתחלה וכמו שכתבנו ויש מפרשים שהעיד הכשר תחלה ועדות הנשים הבאה אחריו נעשית כעד אחד הבא להכחיש את הראשון שאינו כלום שהרי הוא נידון כאחד במקום שנים כמו שכתבנו ולפירושין אלו אין לשון זה אלא כפל מה שנאמר וגדולי המחברים פירשו בה שנעשו כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו ותצא מהיתרה הראשון אלא אם כן נשאת לעד שלה ותאמר בריא לי והדברים מתישבים יפה לפירושם להיות דבר זה דבר מחודש ורישא בשבאו שתי נשים אחר עדות העד וזו בשבאו כאחת וכן להיות דבר זה פירוש מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא כלומר באיש אחד ושתי נשים ושהיא מכחשת ואומרת בריא לי ונשאת לאחד מעידיה לא תצא ולשאר פירושין אתה צריך לפרש שאם נשאת על פי אשה ובאו הרבה נשים אחר כן ואמרו לא מת שתצא דוקא בשאינה מכחשת אבל אם מכחשת לא תצא דאיהי לגבי נפשה כבתרי שאם לא כן במה יתקיים מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא ולדברי הכל למדת שכל שנשאת על אי זה צד שנשאת אין מוציאין אותה משום קול בעלמא דלקלא לא חיישינן וכן למדת בסוגיא זו שאע"פ שר' נחמיה חולק עם עולא והלכה כעולא מכל מקום אנו פוסקים גם כן זו של ר' נחמיה בפסולי עדות או שמא ר' נחמיה לא חלק עם עולא כלל אלא עולא קאמר הרי כאן שנים שלא להיות עד אחד המכחישו כלום ור' נחמיה קאמר שאם באו שנים להכחישו נאמנין ואף עולא מודה בה ואם נשאת על פי אשה ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת כתבו גאוני ספרד שתצא דמדקאמרינן שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא מכלל דאיש אחד באשה לאו כפלגא ופלגא אלא שאם נצטרף עמה אפילו עבד אפילו שפחה לא תצא ואף היא עצמה מצטרפת וכן כתבו שקרוב או פסול לענין זה כאשה הוא ממה שאמרו כל היכא דאתא חד כשר כו' דוקא כשר הא קרוב או פסול כאשה דמי והוא הדין לדעתנו לכל זו שהעיד מפי הגוי לפי תומו או עד מפי עד:

    כבר ביארנו במשנתנו במה שהצרכנוה גט משני שלא מן הדין אלא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט שמא תאמר אם כן היאך אמרו במשנה שלמטה באמרו לה מת בעלה ונתקדשה ואחר כך בא בעלה שמותרת לחזור לבעלה בלא גט והלא יש לך לחוש גם כן שמא יאמרו גירש זה וקדש זה ונמצאת ארוסה יוצאה בלא גט ואי אפשר לפרשה בגט של שניהם שהרי אם תצריכנה גט משני לכשנתן לה נמצא הלה מחזיר גרושתו משנתארסה ואסור כמו שנתבאר וכן ששנו בה אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה ומדקאמר אע"פ שנתן לה משמע שאין בה צורך לגט ועוד דהא קאמר לא פסלה לכהונה ואם גט של צורך הוא ודאי פסלה ואי משום דסיפא אמרי קדושי טעות הן אף ברישא יש לך לומר דאמרי נישואי טעות הן ולא תצריכנה גט ואי משום דרישא קנסוה רבנן סיפא נמי הואיל ונתקדשה ליקנסוה מכל מקום רישא דעבדא איסורא ר"ל שנבעלה או שמכל מקום נכנסה לחפה ונמסרה לביאה של זנות קנסוה רבנן ר"ל למיגזר בה משום חששא דשמא יאמרו גירש זה וכו' ושלא לתלות להקל ביאמרו נשואי טעות הן כו' סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה משום חשש דגירש זה ותלו לקולא דיאמרו קדושי טעות הן ולמדת שטעם שמא גירש זה במקומו עומד וכל שאין לחוש לכך כגון אשת אח וכגון שאמרו לו מת אחיו ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו לא צריכא גט משני כמו שיתבאר ואין גורסין אלא וכו' ומכל מקום גדולי הפוסקים גורסין אלא רישא קנסוה רבנן כלומר ואף ברישא כשהצריכוה גט משני לא מטעם חשש גירש זה כו' אלא משום קנס לבד וכדי לברר איסורו של ראשון שלא יחזירנה קידם גיטו של שני אלא שתדמה עליו כאשת איש וכן יראה מתלמוד המערב ומכל מקום אף הם מודים שכל שהיא לשני באיסור ערוה אי אפשר להצריכה גט ונמצא שלענין פסק אין בין זו לזו כלום:

    Meiri on Yevamot 88b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה והבא עליה באשם תלוי קאי כו' וא"ת כו' אמאי נקט אשם תלוי אפילו חטאת איכא דאוקמא בחזקת א"א ועוד מאי קא משני כו' הא מיחייב מיתת ב"ד עכ"ל אבל אהא דקאמר אשם תלוי לא תקשי להו הא אפילו מיתת ב"ד הוא דאוקמא אחזקת א"א די"ל דאה"נ דה"ק דעד השתא דבאו עדים ואמרו לא מת באשם תלוי קאי למפרע והיאך לא תצא דהשתא מזיד הוא וחייב מיתת ב"ד אבל הא קשיא להו דהא לאו באשם תלוי קאי למפרע אלא דחייבת חטאת דאוקמא בחזקת א"א ודו"ק:

    בא"ד ואר"י דמה שהאשה דייקא ומינסבא כו' עכ"ל (א) צ"ע דהא בב' עדים קאיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבא בב' עדים כיון דליכא חומר בסופה גם לקושייתם שהקשו דבניסת לא' מעידיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד דאוקמא אחזקה עכ"ל איכא למימר דלאו קושיא הוא דלא אמרינן בפרק ד' אחין דבתרי ותרי אוקמה אחזקה אלא למאן דמספקא ליה אבל לגבי העד הזה שאומר ברי לי לא אוקמה אחזקה ולקמן בסוגיא (יבמות דף צג ע"ב) דמבעיא לן עד א' ביבמה אהא דקאמרינן התם מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כתבו התוס' אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם אר"י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא ה"ל למימר תצא מידי דהוי אניסת לא' מעידיה דר"פ עכ"ל ודבריהם אלו סותרין דבריהם דהכא והם מטין לדברינו וק"ל:

    בד"ה אי הכי סיפא כו' הא דלא מייתי נשאת שלא ברשות שהוא ברישא דמתני' משום דאיכא למימר דבגט איירי כו' עכ"ל ואע"ג דאכתי איכא לאקשויי מרישא דא"כ נמצא זה מחזיר גרושתו משניסת ונגזור שמא יאמרו דמותר להחזיר גרושתו משניסת מ"מ ניחא ליה להקשות מסיפא בפשיטות אהך סברא גופה דקאמר דשמא יאמרו נמצא א"א יוצאה בלא גט דהסיפא משמע ליה דאיירי בלא גט כדמסיק מדקתני לא פסלה מן הכהונה ולמסקנא ודאי הרישא נמי ניחא כיון דע"פ ב' עדים ניסת לא בעיא גט דלא עבדה איסורא ולא קנסוה והכי איתא בהדיא לקמן ומהרש"ל כתב לתרץ בע"א ואין להאריך:

    Chidushei Halachot on Yevamot 88b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אי הכי אימא סיפא וכו' עד משום דאיכא למימר דבגט איירי. וצ"ע בהאי שנויא דהתוס' דאדרבה מרישא דמתניתין קשה טפי מההיא דנתקדשה דברישא ליכא לתרוצא דבגט איירי דא"כ תקשה כמו שמקשה אח"כ אי הכי נמצא מחזיר גרושתו משנשאת והכא ליכא לשנויא כר' יוסי בן כיפר דהא רישא בנשאת איירי ועוד יש לדקדק דלהאי שנויא דתוס' משמע דאיכא דלרבנן מותרת לחזור לראשון אע"פ שצריכה גט מן השני ולקמן (יבמות דף צ"א ע"א) בגמ' בפיסקא דנשאת שלא ברשות וכו' משמע מתוך הסוגיא דהתם דאי ס"ל לרבנן דצריכא גט מן השני לא ס"ל דמותרת לחזור לראשון אלא מתניתין כרבי שמעון אתיא ורבנן פליגי עליה אבל אי ס"ל דאין צריכה גט אז דייק מזה שגם רבנן מודו לר"ש דמותרת לחזור לראשון וע"ש בתוס' וי"ל ליישב דהתוס' ס"ל דהמקשה לא סמך עיקר קושייתו אקושיא דאי הכי נמצא זה מחזיר גרושתו וכו' דאין זו קושיא כ"כ דנוכל לומר דבמקום שלא קנסו אותו לא חיישינן לחששא זו שיאמרו שזה מחזיר גרושתו וכן משמע בתוס' לקמן (יבמות דף צ"א) ד"ה הני דמחייב קנס ולקמן (יבמות דף צ"ב ע"ב) בד"ה אבל חכמים אומרים וכו' ועיקר קושית המקשה דפריך א"ה סיפא דקתני אמרו לה וכו' ונתקדשה וכו' סמיך אהא דקתני סיפא אע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה מכלל דלא בעיא גט דמינה נשמע בפשיטות דלא בעיא גט ולכך הקשה מסיפא ולא רצה להקשות מרישא דהיינו יכולין לומר דבגט איירי ולא לסמוך אקושיא דיאמרו דמחזיר גרושתו וכן אדקדוקים דלקמן בדף צ"א:

    Maharam on Yevamot 88b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא מתיב רבא (על הא דשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דבנשאת לאחד מעדיה לא תצא, מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו וכו') אלא לאו דניסת לאחד מעדיה, וקאמרה ברי לי, וקתני דפנו. תימא הא כל טעמא דלא תצא אף דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא מוקמינן אחזקת אשת איש, היינו משום דחזקה דדייקא מרעה לחזקת א"א, ובנשאת ע"פ שנים דלא שייך דייקא היינו טעמא משום דמ"מ כשבאו המכחישים איכא חומרא במה שתעמוד תחת בעלה ושייך דייקא, וכדאיתא בתוס' בפרק חזקת הבתים (דף לב ע"א) והשתא הכא דכת השניה אומרים ג"כ דמת בעלה אלא דאומרים דמת השתא, בזה למה לה למידק אם מת מקודם או לא, הא מ"מ אין בעלה קיים ולא ישוב אליה עוד, וגם הכתובה לא תפסיד, דהא משה הנשואין שלה היה ע"פ שני עדים, וליכא חומר דהיא כאנוסה, ובמה שנשארה תחתיו עתה לא פשעה נגד בעלה הראשון והוי כזינתה אחר מיתת בעלה דאינה מפסדת כתובתה, וגם חומר לגבי בעלה שני ליכא בהשארתה תחתיו, דאם יפסלו העדים ראשונים אף אם לא תעמוד תחתיו, יהיה הדין דתצא ממנו מחמת איסור טומאה, וא"כ אין הפרש לה אם תצא עכשיו או אח"כ, וגם הכתובה לא תפסיד מהשני דהא מיירי בניסת לאחד מעדיה, והוי הודאת בעל דין כשנשאה, שנשאה כדין ושמותרת לו (אב"ה וזהו תמיה גדולה, ועיין עליה ע"ש א"א מ"ו ני' בתשובותיו חלק א' מפסקים סימן ק"ל):

    גמרא ואב"א כשבאו עדים וא"כ ניסת (מיירי האי דדפנו) ור"מ בר יוסי היא. תימא א"כ מאי אריא כהן אפי' ישראל נמי דהא הוי ספק איסור זונה להבועל:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 88b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 88, Amud Bet, about 439 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “והבא עליה באשם תלוי קאי! אמר רב…”

      Named: רב ששת.

    2. Segment 231 words

      Opens “היא גופה באשם תלוי קיימא! באומרת ״ברי…”

      Named: רבי מנחם ברבי יוסי.

    3. Segment 351 words

      Opens “דתניא: שנים אומרים ״מת״ ושנים אומרים ״לא…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 434 words

      Opens “כי קאמר רב נמי, בזמן שבאו עדים…”

      Named: רב נמי.

    5. Segment 514 words

      Opens “מתיב רבא: מנין שאם לא רצה דפנו,…”

      Named: רבא.

    6. Segment 628 words

      Opens “היכי דמי, אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה…”

    7. Segment 720 words

      Opens “איסור כהונה שאני. ואיבעית אימא: מאי דפנו…”

    8. Segment 812 words

      Opens “רב אשי אומר: מאי ״לא תצא״ דקאמר…”

      Named: רב אשי, רב לא.

    9. Segment 923 words

      Opens “הא אמרה רב חדא זימנא, דתנן: ניסת…”

      Named: רב חדא, רב הונא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “אמר שמואל: לא שנו אלא שלא מכחשתו,…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1124 words

      Opens “והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד…”

      Named: עולא.

    12. Segment 1223 words

      Opens “דתניא, ר' נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “ותרצה לדר' נחמיה הכי: ר' נחמיה אומר:…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “צריכה גט מזה ומזה. בשלמא מראשון תבעי…”

    16. Segment 1644 words

      Opens “אמר רב הונא: גזירה שמא יאמרו גירש…”

      Named: רב הונא.

    17. Segment 1721 words

      Opens “לעולם בעיא גט. אי הכי, נמצא זה…”

    18. Segment 184 words

      Opens “הא מדקתני סיפא: אע"פ…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 88b · Segment 10 — “אמר שמואל: לא שנו אלא שלא מכחשתו, אבל מכחשתו…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yevamot 88b · Segment 11 — “והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד, הרי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 88b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026