Talmud Builders

    Yevamot 104a

    Back to index

    English translation — Yevamot 104a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1or a sandal belonging to an inhabitant of an idolatrous city, a city the majority of whose inhabitants committed idolatry, which stands to be destroyed with all of the city’s property; and likewise, the sandal of an Elder made in accordance with his dignity to be worn upon his death as part of his shroud, i.e., it is not meant for walking as a normal shoe, the yevama may not perform ḥalitza using any of these shoes. And if she did perform ḥalitza , her ḥalitza is invalid even after the fact, as these are not halakhically considered shoes.

    2Ravina said to Rav Ashi: What is different about the sandal of an Elder that is made in accordance with his dignity that one should say that even though it is the proper size for his foot, it is not valid because it was not made for walking, but merely for him to wear after his death. But the court’s sandal also was not made for walking, as the court kept a sandal that met all the other necessary qualifications for a sandal for ḥalitza and gave it to the yavam to be worn during the ḥalitza procedure. Since the yavam would return the ḥalitza sandal after the conclusion of the ḥalitza , therefore, the sandal was never used for walking and should be invalidated for ḥalitza just as the sandal made for the dignity of an Elder?

    3He said to him: If a messenger of the court had walked in the ḥalitza shoe used by the court, would the judge reprimand him? Although the court’s sandal was designed for the express purpose of ḥalitza , it may also be used for walking. A shoe designed for a dead person, on the other hand, is forbidden for any other use and is not made for walking at all, and it is consequently disqualified.

    4MISHNA: If a woman performed ḥalitza at night, her ḥalitza is valid, but Rabbi Elazar invalidates it. If she performed ḥalitza on the left foot, her ḥalitza is invalid, but Rabbi Elazar validates it.

    5GEMARA: Let us say that they disagree about this issue: One Sage, Rabbi Elazar, holds that we compare the halakhot governing monetary disputes, which category includes ḥalitza , as ḥalitza carries with it monetary ramifications and requires payment of the marriage contract to the yevama , with the halakhot of leprosy. Just as leprosy cases are judged only during the day (see Leviticus 13:14), likewise, monetary cases may take place only during the day. And one Sage, the first tanna , holds that we do not compare monetary disputes with leprosy.

    6The Gemara responds: No, everyone holds that we do not compare monetary disputes with leprosy, for if we would compare them fully, then even delivering the verdict of the court case could not be done at night, but it is permitted to complete monetary judgments and deliver the verdict at night, provided the proceedings began during the day. And here, with respect to performing ḥalitza at night they disagree about this issue: One Sage, Rabbi Elazar, holds that ḥalitza is considered like the commencement of judgment of monetary cases, and one Sage, the first tanna , holds that ḥalitza is considered like the verdict of a monetary judgment, and therefore it may also be conducted at night.

    7It is told: Rabba bar Ḥiyya Ketosfa’a, from Ctesiphon, conducted ḥalitza using a slipper that was not made of leather, and he did so in private, as he was the only judge, and by night. Shmuel said disparagingly: How great is the power of this master who follows an individual opinion, as in his practice he relied on individual opinions that are not accepted as halakha .

    8The Gemara asks: What is difficult for Shmuel about Rabba bar Ḥiyya’s actions? If it was the fact that he conducted ḥalitza using a slipper, an unattributed opinion is taught in a baraita stating that this is valid. As the opinion is unattributed, this indicates that it is not the view of one individual, but rather the opinion of the majority. If it was the fact that he performed ḥalitza at night, an unattributed opinion is taught in the mishna stating that it is valid as well.

    9Rather, it was difficult for him that Rabba bar Ḥiyya conducted ḥalitza in private, as the sole judge: How could he do so in private, as that is taught only in accordance with an individual opinion, as we learned in a mishna: If she performed ḥalitza before two or three judges and one of them is found to be a relative or disqualified, her ḥalitza is invalid. And Rabbi Shimon and Rabbi Yoḥanan the Cobbler validate the judge who is not a relative or disqualified. If there are two judges who are not relatives, then they hold that the ḥalitza is valid, as they validate a ḥalitza performed before two judges. And an incident occurred involving one who performed ḥalitza between him and her alone in prison, as there was no judge present at all, and the incident came before Rabbi Akiva and he validated it.

    10And Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha does not follow that pair, i.e., Rabbi Shimon and Rabbi Yoḥanan the Cobbler. Evidently, Rabba bar Ḥiyya relied on the individual opinion of Rabbi Akiva, who permitted ḥalitza in private, and therefore Shmuel commented regarding Rabba bar Ḥiyya’s power to rule based on an individual’s opinion. And if you wish, say that not only does this detail follow an individual opinion, but rather all of these details are taught by an individual opinion. As it is taught in a baraita : Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: I saw that Rabbi Yishmael ben Elisha performed a ḥalitza using a slipper, in private, and at night. This statement implies that these details are all according to his individual opinion, contrary to the opinion of the rest of the Sages.

    11It was taught in the mishna that if ḥalitza was performed using his left foot, her ḥalitza is invalid, while Rabbi Elazar validates it. The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis’ opinion? Ulla said: We derive a verbal analogy from the word “foot” stated here, and the word “foot” stated regarding the leper. Just as there, with respect to the leper, it is the right foot (Leviticus 14:14), so too here, with respect to ḥalitza , it is the right foot that must be used.

    12The Gemara notes: And this would seem to indicate that Rabbi Elazar does not derive “foot” with regard to ḥalitza from the word “foot” from the leper. But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Elazar says: From where is it derived that piercing a Hebrew slave’s ear with an awl when the slave chooses to remain in servitude is done specifically on the right ear? “Ear” is stated here in the halakhot pertaining to a pierced slave, and “ear” is stated there in the halakhot of the leper. Just as there, with regard to leprosy, it is the right ear, as it is stated explicitly there, so too here, with regard to piercing the ear, it is the right ear. This statement of Rabbi Elazar implies that he does learn a verbal analogy about the word “right.”

    13Rav Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said: The attribution of the opinions is reversed, meaning that it is Rabbi Elazar who invalidates ḥalitza on the left foot, as he learns an analogy from the halakha with regard to piercing the ear that the right must be used.

    14Rava said: Actually, do not reverse the opinions. The words “ear” and “ear” are free terms, i.e., they are superfluous in their context and therefore it is clear that the Torah included those terms for the express purpose of establishing the verbal analogy. A verbal analogy that is based on otherwise extraneous terms cannot be logically refuted. Therefore, the superfluous “ear” teaches that piercing is done on the right ear. However, the words “foot” and “foot” are not free, because the word “foot,” written with regard to the yavam , is necessary in its context and is not superfluous. Therefore, the verbal analogy of the word “foot” is incomplete.

    15The Gemara asks: And even if they are not both free to be used for exposition, what refutation is there? A verbal analogy that is free to be used for exposition in only one place is still valid, provided there is no reason to refute the comparison. The Gemara explains: It can be refuted, as the leper is unique in that there is a very specific process necessary for his purification: He requires that the blood of the offering be sprinkled upon him, and he requires cedarwood, hyssop, and scarlet thread. Therefore, it is possible to say that the Torah also specified the use of the right foot in the case of the leper. However, this would not necessarily be required with respect to ḥalitza , which lacks such specific halakhot . Consequently, ḥalitza performed using the left foot could be valid.

    16MISHNA: If she, i.e., the yevama , removed the shoe and spat in accordance with the halakha but did not recite the necessary text, her ḥalitza is valid. If she recited the text and spat but did not remove the shoe, her ḥalitza is disqualified. If she removed the shoe and recited the text but did not spit, Rabbi Elazar says: Her ḥalitza is disqualified, while Rabbi Akiva says: Her ḥalitza is valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושל עיר הנדחתנמי לשריפה קיימא:

    ושל זקן העשוי לכבודולתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:

    דבי דינא נמיסנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:

    לנגעיםכל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:

    אפי' גמר דין נמי לאואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):

    כתחלת דין דמיאדנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:

    במוקאע"פ שאינו של עור:

    כמה רב גובריהבלשון גנאי אמרה:

    אי מוק סתמא תניאבברייתא דלעיל (יבמות דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים:

    לילה סתמא תנינאבמתניתין חליצתה כשרה:

    ביחידי יחידאה תני להבמתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:

    רגל רגל ממצורעדכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא י״ד:י״ד):

    ונאמר להלן אזןבמצורע:

    אזן אזן מופנהמשני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ"ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כ״א:ו׳) ונתת באזנו ובדלת (דברים ט״ו:י״ז):

    לא מופנימשני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין:

    וכי לא מופני מאי פירכא איכאמופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא מאי פירכא איכא. ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.):

    מתני' חליצתה כשרהדקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב דכי כתיב ככה דמשמע עיכובא אמעשה כתיב וקרייה דבורא בעלמא הוא:

    יבמות 104 עמוד א

    1ושל עיר הנדחת, ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ, ואם חלצה חליצתה פסולה.

    2א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו דלאו להילוכא עביד, דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד!

    3א"ל אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא, מי קפיד עליה דיינא?

    Mishna

    4חלצה בלילה חליצתה כשרה, ורבי אלעזר פוסל. בשמאל חליצתה פסולה, ור' אלעזר מכשיר.

    Gemara

    5לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים, ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים?

    6לא: דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: חליצה כתחלת דין דמיא, ומר סבר: חליצה כגמר דין דמיא.

    7רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק, וביחידי, ובלילה. אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה.

    8מאי קשיא? אי מוק סתמא תניא. אי לילה סתמא תניא.

    9אלא יחידי קא קשיא ליה: היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה. דתנן: חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה. ור"ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר.

    10ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג. ואב"א כולהו נמי יחידאה קתני להו. דתניא, א"ר ישמעאל בר' יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה:

    11בשמאל חליצתה כו': מ"ט דרבנן אמר עולא ילפינן רגל (ויקרא יד, יד) רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין׃

    12ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא ר"א אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן ימין אף כאן ימין׃

    13אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה׃

    14רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן מופני רגל רגל לא מופני׃

    15וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

    Mishna

    16חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה. קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראה אבל לא רקקה רבי אלעזר אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חליצתה כשרה׃

    Tosafot

    מר סבר חליצה כתחלת דין דמיאלכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:

    אי מוק סתמא תניאהוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:

    אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע - כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעיםכלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.

    מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניאמשמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.

    מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין. ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 104a

    Yevamot 104a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 316 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ושל עיר הנדחת נמי לשריפה קיימא:

    ושל זקן העשוי לכבודו לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:

    דבי דינא נמי סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:

    לנגעים כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:

    אפי' גמר דין נמי לא ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):

    כתחלת דין דמיא דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:

    במוק אע"פ שאינו של עור:

    כמה רב גובריה בלשון גנאי אמרה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 104a · Sefaria

    Tosafot

    מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:

    אי מוק סתמא תניא הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:

    אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע - כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:

    Tosafot on Yevamot 104a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעים כלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.

    מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא משמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.

    מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין. ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.

    Rashba on Yevamot 104a · Sefaria

    Ritva

    דכ"ע לא מקשי' ריבי' לנגעי' פי' אליבא דהני תנאי דהא איכא ר"מ דמקיש ריבי' לנגעי' כדאי' בסנהדרין דאין מקישי'

    גמר דין נמי לא וא"ת ומאי קאמר דאה"נ דיכולי' למי' דגמר דין נמי לא כדק' ר"מ התם י"ל דלא ניחא לן לאוקמי דלא כהלכ' דק"ל דיני ממונו' מתחילי' ביום וגומרי' בלילה מדכתיב ושפטו את העם בכל עת:

    אי מוק' סתמא תניא אי לילה סתמא תניא וא"ת נהי דתניא דכשרה בדיעבד לכתחילה לא מכשירים יש לומר דלגבי מותר ודאי בין לר"מ בלא עור בין לדידן במחופה עור אפי' לכתחלה שריא כדאית' לעיל ולילה נמי כיון דגמר אפי' לכתחלה כדתניא דנין ביום וגומרי' בלילה מ"ט ילפי' רגל מרגל ממצורע וכן הלכתא ודיקא ברגל בעי' ימין אבל חליצה אפי' בשמאל היא ואפי' לכתחלה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפילו גדמת חולצת בשנים כדאיתא לקמן גבי יבם:

    מ"ט לאו משום דלאו בני קריאה נינהו ק"ל מ"ל למתלי בהא ולא תליא משום דלאו בני דעה וכן לרבא ולרבי ינאי דאמרי' לקמן טעמא משום דליתנהו בואמר ואמר' נימא משום דלאו בני דעה ובעינן כונה בחליצה וליכא וי"מ דכיון דב"ד עומדין שם ומזכירי' ומזרזים אותו להתכוון כוונה איכא וכדאמרי' גבי גט שכתבו חרש שוטה וקטן דכשר בישראל עומד על גביו והנכון כמו שמפרש בירושלמי דמ' תרומה גבי הא דאמרינן כל חרש ששנו חכמים במשנה אינו שומע ואינו מדבר ליתיה האי כללא לר' דהא תנן חרש שנחלץ וחרשת שנחלצה פי' דמשמע להו דמתני' בחרש וחרשת דאורייתא שמדברים ואינם שומעים מדלא קתני נמי שוטה והיינו דקאמר לאו משום דלא בני קריא נינהו דמאי מהני קריאה כיון שאינם שומעי' זה לזה דאי לא הא ק"ל חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחים לכל דבריהם ומהדרי' משום דלאו בני דעה נינהו פי' דלגבי הא מילתא דחליצה דעתא צילתא בעא דאפילו פקחים טעו בה כדאמרי' לקמן חלוץ לה ובכך אתה כונסה:

    Ritva on Yevamot 104a · Sefaria

    Meiri

    חלצה בסנדל של זקן העשוי לכבודו ר"ל שנעשה למת שיקבר בו חליצתו פסולה מפני שאינו עומד להלוך אבל מנעל של בית דין הואיל ואם היה שליח בית דין הולך בה אין קפדין עליו עשויה להלוך קרינא בה:

    בית המוסגר מטמא מתוכו במגע אם נגע בכותלים שבה דרך פנים כגון שעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונגע בכותל או שלא נכנס דרך ביאה כגון שנכנס דרך אחוריו אע"פ שנכנס גופו לבית שאע"פ שאין כאן טומאת ביאה הואיל ולא נכנס רובו מכל מקום טמא במגע ואם נגע בכותל מאחוריו ר"ל מצד שבחוץ טהור והמוחלט מטמא אף מאחוריו במגע וזה וזה מטמאין בביאה ר"ל שאם נכנס שם רובו דרך ביאה טמא בלא מגע:

    מטלית המנוגע שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות שהוא ראוי לעניים אע"פ שאין בה כזית שהוא דק הרבה כיון שנכנס רובו לבית טהור טמאתהו שהמצורע ובגד המנוגע ואבן המנוגעת כלם מטמאין בביאת רובן וניטמאו כל כלי הבית היו בה כמה זיתים ואין בה שלש על שלש כגון שהיה בגד גס כיון שנכנס ממנו כזית בבית טהור טמאתהו שטומאתו כמת:

    כבר ביארנו בחליצת לילה שפסולה ופוסלת ולא מהיקש ריבים לנגעים ומה נגעים ביום כמו שיתבאר במקומו אף דינין ביום שאם כן אף גמר דין לא יהא אלא ביום וקיימא לן דנין ביום וגומרין בלילה אלא משום דחליצה כתחלת דין היא:

    חלצה במוק חליצתה פסולה כמו שביארנו וכן אם חלצה בינו לבינה או אפילו בפני שנים או אפילו בפני שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתו פסולה כמו שיתבאר למטה ואם כן מה שעשה ר' ישמעאל מעשה במוק וביחידי ובלילה אין הלכה כמותו באחת מהן:

    כבר ביארנו שחליצה בשמאל פסולה ומפני שלמדנו רגל רגל ממצורע ואין משיבין עליה לומר מה למצורע שכן טעון ארז ואזוב ושני תולעת שמופנית היא וגזירה שוה מופנית אין משיבין עליה ואע"פ שאינה מופנית אלא מצד אחד והוא במצורע שכתוב בו שתי פעמים רגל אבל בחליצה לא נכתב אלא אחד וכל שאינו מופנה אלא מצד אחד למדין ומשיבין אין פירכא זו חשובה אצלם דארז ואזוב ושני תולעת אין להם מקום בחליצה ולענין רציעה אף היא באזן ימנית ולמדנוה גם כן אזן אזן ממצורע וזו מיהא מופנית משני צדדין שבשניהם נאמר אזן שני פעמים:

    המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר חלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר פסולה ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש. ביאר הר"ם ההלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי חלצה ורקקה ולא קראת ר"ל שלא קראה הפסוקים המוטלין עליה לקרותם וכן שלא קרא הוא חליצתה כשרה בדיעבד שהרי עשת שני מעשים שבדין חליצה ר"ל חליצה ורקיקה ואין הקריאה מעכבת קראת ורקקה ולא חלצה הרי זו כחליצה פסולה ופוסלת הואיל ויש כאן מיהא מעשה אחד שהוא הרקיקה חלצה וקראת אבל לא רקקה ר' אליעזר פוסל הואיל ומכל מקום אין כאן אלא מעשה אחד דכתי' ככה יעשה וככה עכובא ומדסמכיה ליעשה אלמא כל שהוא מעכב ור' עקיבא אומר אף זו חליצתה כשרה דהא סמכיה ליעשה לאיש כלומר דבר שהוא מעשה באיש ר"ל בגוף האיש כגון חליצה מעכב אבל המעשה האחר ר"ל הרקיקה שאינו מעשה בגופו של איש אלא לפניו אינו מעכב אלא שפוסלת וכן הלכה ומעתה אף חלצה לבד בלא קריאה ובלא רקיקה חליצתה כשרה ורקיקה לבד בלא חליצה ובלא קריאה חליצתה פסולה אבל הקריאה לבד בלא חליצה ובלא רקיקה אינה כלום וכן התבאר בגמרא ולמדת שכל יבמה יכולה לפסול עצמה ליבמים כל שתרוק בפני אחד מהם ומכל מקום דבר זה לא נאמר אלא כשרקקה לפניו בבית דין כמו שכתבנו למעלה וכן פירשוה גדולי הרבנים שאם לא כן מה שאמרו יבמה שגדלה בין האחין כשרה להתיבם ואין חוששין לה שמא חלצה לאחד הא חזינא חיישינן והיאך לא אמרו שמא רקקה בפני אחד מהם שהרי הרקיקה דבר מצוי עד שכמעט אי איפשר שלא רקקה לפניו והיה לנו לחוש ולפסלה אלא שבענין זה אין הרקיקה שוה לחליצה שאין דרכה של יבמה לחלוץ לאחין וכל שראינוה חולצת חוששין שמא לחליצה כיונה ונפסלה לאחין אף שלא בפני בית דין אבל רקיקה שדרכה כל היום בכך אפילו ראינוה רוקקת אין חוששין לה אלא אם כן בבית דין המזומנים לכך והן הן הדברים וכל שאמרו שהקריאה אינה מעכבת דוקא בשהם ראויים לקריאה אבל אלם ואלמת חליצתן פסולה שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שהתבאר בגמרא:

    Meiri on Yevamot 104a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אי מוק סתמא תניא כו' אף על גב דהך סתמא כיחידאה אתיא כרבי מאיר דלא דייק ליה תחש כדמוקי לה רבא לעיל מכל מקום כיון דסתמא תניא בברייתא לא ה"ל לשמואל למימר דעביד כיחידאה ולהך אוקמתא דעביד כיחידאה ביחידי ניחא דמאן דמכשיר אפילו בדיעבד אינו אלא יחידאה דהיינו רבי עקיבא ולאוקמתא דכולהו נמי כיחידאה כו' נמי אף על גב דמאן דמכשיר בדיעבד סתמא הוא במוק ובלילה מכל מקום מה שהוא עשה כן לכתחלה היינו כיחידאה כדמסיק כרבי ישמעאל בן אלישע כמו שכתבו התוס' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 104a · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה סנדל של ע"ז עד ותימה דאמרינן בסוף כיסוי הדם וכו' וי"ל דהתם באשרה של ישראל. פירוש דהתם איתא נמי לולב של אשרה לא יטול ומפרש אם נטל לא יצא לכך נקטו התוס' דהתם באשרה של ישראל:

    בא"ד ומשני התם באשרה של משה כלומר אותן האשרות שמצאו ישראל בא"י דהוו ע"ז של ישראל דלית להו בטול כדכתיב ואשריהם תשרפו באש וכתותי מכתת שיעוריה כן פירש הר"ן שם והשתא אתי שפיר שכתבו התוס' הכא דכי האי גוונא משני בפ' לולב הגזול וכו' אבל רש"י פי' שם קצת בע"א:

    Maharam on Yevamot 104a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אזן אזן וכו' דמצורע עני מיותר עיין לעיל דף ע ע"ב ברש"י ד"ה ושמעינן ליה לר' אליעזר וש"נ:

    רש"י ד"ה וכי לא מופנה וכו' למדין ומשיבין שבת קלא ע"א ולעיל ע ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 104a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 104, Amud Aleph, about 316 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ושל עיר הנדחת, ושל זקן העשוי לכבודו…”

    2. Segment 218 words

      Opens “א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 311 words

      Opens “א"ל אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא,…”

    4. Segment 414 words

      Opens “מתני׳ חלצה בלילה חליצתה כשרה, ורבי אלעזר…”

      Named: רבי אלעזר.

    5. Segment 515 words

      Opens “גמ׳ לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן…”

    6. Segment 629 words

      Opens “לא: דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים, דאי…”

    7. Segment 716 words

      Opens “רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק,…”

      Named: רב גובריה, רבה, שמואל.

    8. Segment 810 words

      Opens “מאי קשיא? אי מוק סתמא תניא. אי…”

    9. Segment 941 words

      Opens “אלא יחידי קא קשיא ליה: היכי עביד…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1034 words

      Opens “ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב…”

      Named: רב יוסף בר מניומי, רב נחמן, רבי ישמעאל.

    11. Segment 1120 words

      Opens “בשמאל חליצתה כו': מ"ט דרבנן אמר עולא…”

      Named: עולא.

    12. Segment 1227 words

      Opens “ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע…”

      Named: רבי אלעזר.

    13. Segment 1310 words

      Opens “אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר'…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    14. Segment 1412 words

      Opens “רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1517 words

      Opens “וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “מתני׳ חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה…”

      Named: רבי אלעזר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 104a · Segment 10 — “…אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 104a · Segment 13 — “…בר יוסף אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 104a · Segment 10 — “ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 104a · Segment 2 — “א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 104a · Segment 7 — “…וביחידי, ובלילה. אמר שמואל: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yevamot 104a · Segment 11 — “…מ"ט דרבנן אמר עולא ילפינן רגל (ויקרא יד, יד)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 104a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026