Talmud Builders

    Yevamot 43a

    Back to index

    English translation — Yevamot 43a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If Rabbi Yehuda HaNasi had not taught that ruling in the Mishna, from where would Rabbi Ḥiyya, his disciple and redactor of the baraitot , have known it? Since the source of the unattributed ruling in the baraita is certainly the dispute recorded in the mishna, its lack of attribution in the baraita only reflects the fact that Rabbi Ḥiyya ruled in accordance with that opinion, but that cannot be used to indicate that it is the accepted halakha .

    2Rabbi Naḥum questioned the principle that the halakha is always in accordance with an unattributed ruling in a mishna and said to Rabbi Ḥiyya: Didn’t we learn in a mishna ( Kelim 13:8): A comb made for combing beaten flax in preparation for spinning, from which its teeth were removed and only two of its teeth remained in it, is still suitable for combing. It is therefore considered a utensil and will become ritually impure if it comes in contact with ritual impurity. However, if only one tooth remained, so that the comb was no longer suitable for combing, it is no longer considered a utensil and so will remain ritually pure even if it comes in contact with ritual impurity. And with regard to any of the teeth that were individually removed on their own, since they do serve a purpose, e.g., they may be embedded and used as hooks, they are considered utensils and can become ritually impure.

    3A comb made for combing wool from which every other one of its teeth were removed, so that no two consecutive teeth remained in place, is no longer suitable for combing and so will remain ritually pure. If three teeth remained in it in a single place so that it could still be used for combing, then it could become ritually impure. However, if one of those teeth was the external frame of the comb itself, then it could not function as a comb, and so it will remain ritually pure. If two of the teeth were removed and made into small pincers, then they could become ritually impure. Alternatively, if one of the teeth was removed, and it was prepared in a manner that made it suitable for use in cleaning an oil lamp or for stretching ropes, then it would be considered a utensil and could become ritually impure.

    4Rabbi Naḥum posed his question: But we maintain that the halakha is not in accordance with that mishna. This would seem to contradict the principle that the halakha is always in accordance with an unattributed opinion. Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Naḥum that the principle applies to all cases apart from this mishna, as with regard to this particular mishna there are Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish who both say: This is not an authoritative mishna, and so it cannot be relied upon for a halakhic ruling.

    5The Gemara asks: What is the reason to say that the mishna is not authoritative? Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Idi, son of Rav Ika: It is because the first clause of that mishna contradicts the latter clause, as it teaches: A comb used for wool from which every other one of its teeth were removed is no longer considered a utensil, and so it will remain ritually pure. This implies that were two teeth to remain in it in one place, it could become ritually impure. And then the mishna continues and teaches: If three teeth remained in it in a single place it is still considered a utensil and so it could become ritually impure. This indicates that if there are three, yes, it could become ritually impure, but if there are two, no, it would not become ritually impure.

    6The Gemara asks: But what is the difficulty? Perhaps this ruling that if two teeth remain it is considered a utensil is referring to the internal teeth, found in the middle of the frame, while that ruling that it is not considered a utensil is referring to the outer teeth, which are adjacent to the frame of the comb, which makes them unsuitable for use.

    7Rather, the difficulty with the mishna is from here, as it teaches: And any of the teeth that were individually removed on their own, since they can serve a useful purpose they are considered utensils and can become ritually impure. And the implication is that this is true even though the tooth was not prepared for that purpose. But say the latter clause as follows: If one of the teeth was removed, and it was prepared in a manner that rendered it suitable for use in cleaning an oil lamp or for stretching ropes, then it would be considered a utensil and could become ritually impure. The implication is that if it was prepared for use, then yes, it would be considered a utensil, but if it was not prepared for use, then no, it would not be considered a utensil.

    8Abaye said: But what is the difficulty? Perhaps this ruling, that further preparation is not required before it is considered a utensil, is referring to a case where the teeth were removed with their base, which allows them to be used immediately for various functions, whereas that ruling, that it is considered a utensil only once it is prepared for use, is referring to a case where the teeth were removed without their base and therefore require further preparation before they can be used.

    9Rav Pappa stated an alternative resolution: But what is the difficulty? Perhaps this ruling that further preparation is not required is referring to a case where the teeth were narrow, whereas that ruling that it is considered a utensil only once it is prepared for use is referring to a case where the teeth were thick.

    10Rather, the reason that the mishna is not accepted as authoritative is not due to some difficulty in the formulation of the mishna, but because those who are exact in their rendition of the tradition conclude this mishna with: This is the statement of Rabbi Shimon. In other words, this mishna is not unattributed but presents the minority opinion of a single Sage, and it is for this reason that it is not accepted as authoritative.

    11§ Rabbi Ḥiyya bar Avin sent a message from Eretz Yisrael with regard to the halakha cited in the mishna: One may betroth a woman, but not marry her, within three months of her previous marriage; and so one acts in practice.

    12And so Rabbi Elazar would teach us in the name of Rabbi Ḥanina the Great that the three months are counted as follows: One counts the majority of the days of the first month, and the majority of the third month, and the entire middle month.

    13Ameimar permitted one to betroth a woman on the ninetieth day itself. Rav Ashi said to Ameimar: Didn’t Rav and Shmuel both say that she needs to wait three full months, excluding the day on which the husband died and excluding the day on which she is betrothed? It is apparent that it is still prohibited to betroth a woman on the ninetieth day itself. Ameimar said to him: That which you heard, that the days of the husband’s death and of the betrothal are not included, was stated only with regard to a nursing woman, as it was Rav and Shmuel who both said: A nursing woman needs to wait twenty-four months before being betrothed, excluding the day on which the baby was born and excluding the day on which she is betrothed.

    14The Gemara asks: Wasn’t there an incident concerning a certain person who prepared a betrothal feast on the ninetieth day following the death of the woman’s first husband, and Rava caused him to forfeit his feast by prohibiting the betrothal on that day? The Gemara answers: That feast was actually a marriage feast, but had it been a betrothal feast it would have been permitted.

    15The Gemara summarizes: The halakha is that a nursing mother needs to wait twenty-four months, excluding the day on which the baby was born and excluding the day on which she is betrothed. And if she was widowed but was not nursing, then she needs to wait only three months, excluding the day on which her previous husband died and excluding the day on which she is betrothed.

    16§ The mishna states that Rabbi Yosei says: All women may be betrothed within three months except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband. Rav Ḥisda questioned the mishna’s ruling and said: Based on an a fortiori inference, it should be permitted for a woman to be betrothed during the thirty-day mourning period for her husband: If during another period of mourning, which the Gemara will specify, when it is prohibited to launder clothes, it is permitted to be betrothed, then during the thirty-day mourning period for a husband, when it is permitted to launder clothes, isn’t it logical that it should also be permitted to be betrothed?

    17The Gemara explains the cases involved: What is the period of mourning to which Rav Ḥisda is referring? As we learned in a mishna ( Ta’anit 26b): During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, but on Thursday it is permitted in deference to Shabbat. And it is taught in a baraita : Prior to this time the public reduce their activities, refraining from business transactions, from building and planting, and they may betroth women but may not marry them, and they may not make a betrothal feast. The Gemara assumes that the baraita is referring to the days immediately preceding the Ninth of Av. Accordingly, during the days prior to the Ninth of Av it is prohibited to launder clothes, but it is permitted to be betrothed. It was upon this period of time that Rav Ḥisda based his a fortiori inference.

    18To defend Rav Yosei’s ruling in the mishna, the Gemara explains: When that baraita is taught, it is taught with regard to the period prior to the period that is prior to the Ninth of Av, i.e., the days prior to the week in which the Ninth of Av occurs. It is only then that it is permitted to be betrothed, but during the week in which the Ninth of Av occurs it is prohibited. Therefore, the basis of Rav Ḥisda’s a fortiori inference is undermined.

    19Rava said: From the period prior to the period that is prior to the Ninth of Av, a challenge to Rabbi Yosei’s ruling can also be advanced based on an a fortiori inference, as follows: If in a period of mourning when it is prohibited to conduct business transactions, it is permitted to be betrothed, then during the thirty-day mourning period for a husband, when it is permitted to conduct business transactions, isn’t it logical that it should also be permitted to be betrothed?

    20The Gemara accepts the conclusion of this a fortiori inference and therefore concludes: Do not say that Rabbi Yosei says: All women may be betrothed within three months; rather, emend his statement to say: All women may be married within three months except for a widow. However, even Rabbi Yosei agrees that it is permitted for a widow to be betrothed during this period.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רבי לא שנאהרבי שסידר את המשנה לא שנאה שתהא משנה שלא רצה לסותמה:

    רבי חייאתלמידו מנין לו שהלכה כמותה שסתמה בברייתא:

    שתים טמאותדחזו למילתיה:

    אחת טהורהדלא חזי למידי:

    אחת בפני עצמהשאינה תחובה במסרק:

    טמאהשראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו:

    אחת מבינתייםשמכל ג' הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי:

    היתה החיצונה אחתמהשלימות הללו שנשתיירו ג' עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור:

    למלקטמלקחים שקורין טנל"ש:

    לנרלנקר את הנר:

    ולמיתוחלפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים:

    טמאהלקמן פריך דהא תנא רישא כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות ואע"ג דלא התקינה:

    האדקתני שתים טמא בגווייתא אמצעיות דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק:

    והאדקתני שלש אין שתים לא בברייתא ולא בחיצונות [ממש] דהא אמרינן היתה חיצונה אחת מהן טהור אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי הלכך ג' הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי:

    ל"א והוא עיקר בגווייתא וברייתאשתי שורות שינים יש למסרק של צמר חיצונות ופנימיות החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול והלכך בחיצונות צריך ג' במקום אחד והפנימיות דיין בב':

    בקתייהושנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר:

    אלימתאעבות ואינם צריכות בית יד:

    זו דברי ר"שולאו סתמא הוא:

    וכן עושין מעשהכלומר כך ראיתי מנהג חכמים עושים:

    רובושל חדש ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם:

    והלכתאמניקה צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו ואשה שאינה מניקה צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו. (כל הנשים יתארסו אנשואות קאי חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות ולמעוטינהו מלינשא דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר בארבעה אחין):

    ק"ורב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל ל' כדקתני לקמן כמה איבול שלה שלשים יום:

    במקום שאסור לכבסשבת שחל ט' באב להיות בתוכה:

    מותר ליארסדאירוסין לאו שמחה נינהו:

    מקום שמותר לכבסתוך ל' יום של אבל דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כג.) אבל כיבוס לא דהא תספורת גופה אי לאו דאתיא פרע פרע מנזיר לא מיתסרא:

    קודם הזמן הזהקא ס"ד קודם ט' באב דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה ממעטין כו':

    ומארסיןדלאו שמחה היא ומצוה קעביד:

    כי תניא ההיאדמארסין:

    קודם דקודםקודם שבת שחל ט"ב בתוכה דהתם מותר לכבס אבל תוך השבת כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס וליכא ק"ו:

    אלא אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאוחוץ מאלמנה. ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול דהא שמחה היא אלא ינשאו אתא לאשמועינן ופליג אדרבי יהודה דאמר כל הנשואות יתארסו ואתא ר' יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו. וג' מחלוקות בדבר דת"ק אסר אפילו ארוסות ליארס דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון ור' יהודה סבר הנשואות יתארסו ולא גזר אירוסין אטו נשואין והארוסות ינשאו ולא גזר ארוסה אטו נשואה אבל הבחנה מיהא אית ליה ונשואה לא תנשא ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 43 עמוד א

    1וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מנין לו?

    2אמר ליה, והא תנן: מסרק של פשתן שניטלו שיניו, ונשתיירו בו שתים טמאות, ואחת טהורה. וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות.

    3של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים טהור. נשתיירו בו ג' במקום אחד טמא. היתה החיצונה אחת מהן טהור. ניטלו ב' ועשאן למלקט טמאות. אחת והתקינה לנר או למיתוח טמאה.

    4וקי"ל דאין הלכה כאותה משנה! אמר ליה: בר מינה דההיא, דר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה.

    5מ"ט אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא. דקתני: של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים טהור. הא נשתיירו בו שתים במקום אחד טמא, והדר תני נשתיירו בו ג' טמא. ג' אין, שתים לא!

    6ומאי קושיא? דלמא הא בגווייתא, הא בברייתא.

    7אלא מהכא, דקתני: וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות, ואע"ג דלא התקינה. אימא סיפא: אחת והתקינה לנר או למיתוח טמאה. התקינה אין, לא התקינה לא!

    8אמר אביי: ומאי קושיא? דלמא הא בקתייהו, הא בלא קתייהו.

    9א"ר פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא, הא באלימתא.

    10אלא משום דמסיימי בה דווקני: זו דברי ר"ש׃

    11שלח ר' חייא בר אבין: מארסין תוך ג' וכן עושים מעשה.

    12וכן היה ר' אלעזר מלמדנו משום רבי חנינא הגדול: רובו של ראשון, ורובו של שלישי, ואמצעי שלם.

    13אמימר שרא ליארס ביום תשעים. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: צריכה להמתין ג' חדשים, חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו! ההוא לענין מינקת איתמר, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו, וחוץ מיום שנתארסה בו.

    14והא ההוא דעבד סעודת אירוסין. ביום תשעים ואפסדיה רבא: לסעודתיה ההיא סעודת נשואין הואי׃

    15והלכתא צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו וצריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו:

    16חוץ מן האלמנה וכו': אמר רב חסדא ק"ו ומה במקום שאסור לכבס מותר ליארס, מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס?!

    17מאי היא דתנן שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס ובחמישי מותר מפני כבוד השבת ותניא קודם הזמן הזה העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין׃

    18כי תניא ההיא קודם דקודם (תניא)׃

    19אמר רבא וקודם דקודם נמי ק"ו ומה במקום שאסור לישא וליתן מותר ליארס מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר ליארס׃

    20לא תימא: דרבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו, אלא אימא: כל הנשים ינשאו.

    Tosafot

    במקום שמותר לכבסגרסי' ול"ג לספר דהא אמרינן בירושלמי במועד קטן לגיהוץ ולתספורת שלשים יום והר"ר יעקב מאורליינ"ש הביא מהך גרסא דאשה מותרת בנטילת שער וכן איתא בה"ג ועוד מצינו למימר דהתם אליבא דר' יוסי קיימי דשרי תספורת באבל דהכי כתב בעל ה"ג כשם שאסור לגלח במועד כך אסור לגלח בימי אבלו דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר כל ל' יום אסור לתספורת אחד זקנו אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו וכשם שאסור ליטול צפרנים במועד כך אסור בימי אבלו דברי רבי יהודה ר' יוסי מתיר והאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' ומיהו אין נראה דשמא אשה דשריא באבלה שריא נמי בתשעה באב וכן ר' יוסי דשרי לספר באבילות שרי נמי בתשעה באב ועוד נראה דלרבי יוסי נמי אסור לספר דמסתמא יליף פרע פרע מנזיר וכל ראשו הוא דשריא לגלח דניוול הוא אבל לספר אסור וכן משמע מתוך הלכות גדולות שהבאתי וא"כ לא גרסינן הכא לספר דגילוח כל הראש לא מיקרי סיפור:

    שמותר לכבסאחר שבעה ותוך ל' והא דמשמע בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כג.) דאבל אסור לכבס כסותו במים היינו תוך ז' דדוקא גיהוץ אסור תוך שלשים יום ומיהו גיהוץ דידן שרי כדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף י:) דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואין להאריך:

    מאי היא דתנןלמאי דפרישית דבאיבול פליגי רבי יהודה ורבי יוסי קשה דנוקי הא דשרי לארס בתשעה באב כרבי יהודה דשרי נמי באבל וכי תימא מ"מ תקשה ליה שסברת רבי יוסי הפוכה מדרבי יהודה דר' יהודה מחמיר טפי בכיבוס מבאירוסין ולרבי יוסי איפכא ע"כ אין הש"ס חושש בכך דהא לקמן בעי למימר דתנאי היא וי"ל דאין נראה להש"ס ששום תנא יחלוק אמתני' דשרי לארס בט' באב אם לא ימצא ברייתא בפירוש דהא לקמן כשמצא ברייתא נמי בהדיא דקתני ממעטין מליארס דוחק ומוקי לה בסעודת אירוסין כי היכי דלא תפלוג אמתני' [דהתם]:

    מלישא וליתן מלבנות ולנטועבפרק בתרא דתענית בירושלמי מוקי בבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים וי"מ דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דריבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים:

    ומה במקום שאסור לישא וליתןוא"ת מה לקודם דקודם שמותר לספר ועוד תימה דתספורת יהא אסור בקודם דקודם מק"ו דשלשים יום דאבילות שמותר לישא וליתן או משא ומתן ליתסר בשלשים יום דאבילות מק"ו דתספורת בקודם דקודם או תספורת לישרי בשלשים יום של אבילות ולפי המסקנא ניחא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גריס רש"י ז"ל ומה במקום שאסור לכבס מותר ליארס מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס. ופירוש לכבס כיבוס בעלמא שאינו גיהוץ שאין שלשים של אבל אסורים אלא בכלים לבנים חדשים מגוהצים ולא אסרו עליו כבוס אלא בתוך שבעה בלבד. אבל גירסת הגאונים ז"ל מקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס וכן היא במועד קטן בהלכות ר' אלפסי ז"ל (יד, ב מדפי הרי"ף) ופירוש שלשים של אבל שמותר לאשה לספר ולכבס אינו דין שמותר לה ליארס, וכן כתב כאן ר"ח ז"ל. ועוד כתב רבינו ז"ל בהכלות (שם)ושמע מינה שאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז', והקשה הרמב"ן נר"ו (בד"ה ה"ג) אם כן מאי קל וחומר לעולם אימא לך שלשים של אבל חמורין משבת של ט"ב, ואף על פי שבזה מותר ליארס בזה אסור וספור וכבוס דאשה לאו משום קולא וחומרא הוא, אלא התם היינו טעמא דשרי ליה לאשה לספר ולכבס לאחר ז' משום דמנוולא, ובתוך שבעה דליכא נוול אסירא וגבי ט"ב דלא מתסרי בכבוס אלא אותה שבת אשה נמי אסירא דליכא נוול.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 43a

    Yevamot 43a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רבי לא שנאה רבי שסידר את המשנה לא שנאה שתהא משנה שלא רצה לסותמה:

    רבי חייא תלמידו מנין לו שהלכה כמותה שסתמה בברייתא:

    שתים טמאות דחזו למילתיה:

    אחת טהורה דלא חזי למידי:

    אחת בפני עצמה שאינה תחובה במסרק:

    טמאה שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו:

    אחת מבינתיים שמכל ג' הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי:

    היתה החיצונה אחת מהשלימות הללו שנשתיירו ג' עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    במקום שמותר לכבס גרסי' ול"ג לספר דהא אמרינן בירושלמי במועד קטן לגיהוץ ולתספורת שלשים יום והר"ר יעקב מאורליינ"ש הביא מהך גרסא דאשה מותרת בנטילת שער וכן איתא בה"ג ועוד מצינו למימר דהתם אליבא דר' יוסי קיימי דשרי תספורת באבל דהכי כתב בעל ה"ג כשם שאסור לגלח במועד כך אסור לגלח בימי אבלו דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר כל ל' יום אסור לתספורת אחד זקנו אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו וכשם שאסור ליטול צפרנים במועד כך אסור בימי אבלו דברי רבי יהודה ר' יוסי מתיר והאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' ומיהו אין נראה דשמא אשה דשריא באבלה שריא נמי בתשעה באב וכן ר' יוסי דשרי לספר באבילות שרי נמי בתשעה באב ועוד נראה דלרבי יוסי נמי אסור לספר דמסתמא יליף פרע פרע מנזיר וכל ראשו הוא דשריא לגלח דניוול הוא אבל לספר אסור וכן משמע מתוך הלכות גדולות שהבאתי וא"כ לא גרסינן הכא לספר דגילוח כל הראש לא מיקרי סיפור:

    שמותר לכבס אחר שבעה ותוך ל' והא דמשמע בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כג.) דאבל אסור לכבס כסותו במים היינו תוך ז' דדוקא גיהוץ אסור תוך שלשים יום ומיהו גיהוץ דידן שרי כדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף י:) דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואין להאריך:

    מאי היא דתנן למאי דפרישית דבאיבול פליגי רבי יהודה ורבי יוסי קשה דנוקי הא דשרי לארס בתשעה באב כרבי יהודה דשרי נמי באבל וכי תימא מ"מ תקשה ליה שסברת רבי יוסי הפוכה מדרבי יהודה דר' יהודה מחמיר טפי בכיבוס מבאירוסין ולרבי יוסי איפכא ע"כ אין הש"ס חושש בכך דהא לקמן בעי למימר דתנאי היא וי"ל דאין נראה להש"ס ששום תנא יחלוק אמתני' דשרי לארס בט' באב אם לא ימצא ברייתא בפירוש דהא לקמן כשמצא ברייתא נמי בהדיא דקתני ממעטין מליארס דוחק ומוקי לה בסעודת אירוסין כי היכי דלא תפלוג אמתני' [דהתם]:

    מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפרק בתרא דתענית בירושלמי מוקי בבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים וי"מ דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דריבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים:

    ומה במקום שאסור לישא וליתן וא"ת מה לקודם דקודם שמותר לספר ועוד תימה דתספורת יהא אסור בקודם דקודם מק"ו דשלשים יום דאבילות שמותר לישא וליתן או משא ומתן ליתסר בשלשים יום דאבילות מק"ו דתספורת בקודם דקודם או תספורת לישרי בשלשים יום של אבילות ולפי המסקנא ניחא:

    Tosafot on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הכי גריס רש"י ז"ל ומה במקום שאסור לכבס מותר ליארס מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס. ופירוש לכבס כיבוס בעלמא שאינו גיהוץ שאין שלשים של אבל אסורים אלא בכלים לבנים חדשים מגוהצים ולא אסרו עליו כבוס אלא בתוך שבעה בלבד. אבל גירסת הגאונים ז"ל מקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס וכן היא במועד קטן בהלכות ר' אלפסי ז"ל (יד, ב מדפי הרי"ף) ופירוש שלשים של אבל שמותר לאשה לספר ולכבס אינו דין שמותר לה ליארס, וכן כתב כאן ר"ח ז"ל. ועוד כתב רבינו ז"ל בהכלות (שם)ושמע מינה שאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז', והקשה הרמב"ן נר"ו (בד"ה ה"ג) אם כן מאי קל וחומר לעולם אימא לך שלשים של אבל חמורין משבת של ט"ב, ואף על פי שבזה מותר ליארס בזה אסור וספור וכבוס דאשה לאו משום קולא וחומרא הוא, אלא התם היינו טעמא דשרי ליה לאשה לספר ולכבס לאחר ז' משום דמנוולא, ובתוך שבעה דליכא נוול אסירא וגבי ט"ב דלא מתסרי בכבוס אלא אותה שבת אשה נמי אסירא דליכא נוול.

    Rashba on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    הא דתנן מסרק של פשתן יפה מפור' ברש"י ז"ל דבאותו לשון עצמו פי' רבינו שמשון ז"ל במשנת מ' כלים:

    הא בגווי' הא בברייתא פרש"י ז"ל בלשון הא' פי' שנים הבולטים מכאן ומכאן לימין ושמאל חוץ ממה שכנגד הקתא קרי ברייתא וצריך ג' או משום דאין בהם חיזוק או משום דחיצונה כמאן דלית' דמיא מפני שהיא רחבה אותם שהם כנגד הקתא קורא גוייתא וסגי בשתי שנים ופי' כי שורות שני המסרק החיצונו' קרי בתרייתא ובהם עיקר המלאכה וצריך ג' ושורה הרואה פני' הקתא קרי פנימית וסגי לה בשתי שנים שאין עיקר המלאכה בפנימיות אלא ללקוט הצמר שלא יפול וכפי' רבינו שמשון ז"ל אלא משום דמסיימי בה ר' ישמעאל כלומר דלעול' משנה זו מתרצת' היא והא דאמרינן ר"ל ור' יוחנן זו אינה משנה לאו למימרא שאינה משנה כלל ושאינה מתרצתא כדמשמע האי לישנ' בעלמ' אלא ה"ק זו אינה משנ' סתומ' שתה' הלכה ולא נשנית סתם:

    דווקנו גרסי בה דברי ר' ישמעל ואסיקנא דהלכתא צריכה להמתין ג' חדשים שלמים חוץ מיום שמת בעלה או נתגרשה ומנין הגט מיום הכתיבה ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים וכדפ' הרמב"ם ז"ל והלכתא כרבי מאיר דגזר קטנה אטו גדולה וכסתם מתני' דקי"ל כר"מ בגזרותיו ומיהו בזנות אף ר"מ לא גזר כדכתי' בפ"ד אחין דאנוס' ומפותה אינן צריכות להמתין ג' חדשים דאשה מזנה מתהפכ' אבל יש מרבותי' הפוסקי' ז"ל שאוסרי' אף במזנה כשהיא גדולה ושלא במקו' הדח' ראוי להחמי' שלא תנשא מיהת:

    והלכתא צריך להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד וחוץ מיום שנתארס' בו ודיני מניקה איתנהו בפ' אע"פי ושם כתבנו בס"ד. ולענין גרוש' פלוגת' דר"ת ורבי' שמשון ז"ל אבל מניקה מזנה י"א כי לד"ה צריכ' להמתין דכסיפא למתבעיה וצ"ע במקומה אם כופין להניק כיון שאינו אשתו ובתשובות הגאון ז"ל כתוב שאם פירש' מלהניקו ג' חדשים קודם מיתת הבעל אינה נקראת מנקת חבירו:

    והא דתנן ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנ' מפני האיבול אמרי עלה בגמרא אמר רב חסדא ק"ו כלומ' דהאי סברא דרבי יוסי דאסר אירוסין ל' יום משום איבול איכא למיפרך עלה מק"ו ומה במקום וכו' גרש"י ז"ל ומה במקום שאסור לכבס מותר ליארס מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס ופי' הוא ז"ל מקום שאסו' לכבס דהיינו שבת שחל ט"ב להיות בתוכ' שאסור לכבס אפי' בלא גיהוץ מותר ליארס כדתניא לקמן מקום שמותר לכבס דהיינו אבילו' דיחיד שלא אסרו כיבוס אלא ז' ימי אבילות וגיהוץ הוא שאסרו כל ל' יום ובכלים חדשים ולבנים אינו דין שיהא מותר ליארס לאחר ז' ימי אבילות ואלו ר' יוסי אוסר ליארס כל זמן האיבול שהוא ל' יום כדתני' לקמן וכמה איבול שלה ל' יום ויש ספרים שגורסים ומה במקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס. וא"ת היאך מותר לספר באבילות דיחיד תוך ל' יום והלא גזרת תספורת ל' יום כדילפינן פרע פרע מנזיר פי' הגאון ז"ל דבזכרי' הוא דגזרו אבל בנשים מותר לספר לאחר ל' יום מפני שנוול הוא לה והכא מנשים עבדי ק"ו דאבילות ישנה אסורות לכבס ולספר ובאבילות חדשה מותרות וק' לפי' זה דא"כ מאי ק"ו דא"ל כי מה שאסרו לנשים לספר ולכבס באבילות ישנה והתירו לכבס באבילות חדשה אינו משום קולא דאבילות חדש וחומרא דאבלות חדשה אלא בתורת טעמא דהתם מפני שבת שחל ט' באב שלא תספר ולא תכבס אינו נוול כל כך וכבר אסרו לה ג"כ ז' ימי אבלות אבל ל' יום אינו נוול ולא י"ל דלגבי אירוסין אבילות חדשה חמירא לפי' הנכון כדפרש"י ז"ל ואם איתא לאידך נסחא עיקר קושיין ועיקר ק"ו היינו מכבוס כפרש"י ז"ל הוא מותר ככל אדם ותספורת כדי נסבא לאשמועינן אגב אורחא דתספורת לאחר ז' מותר בנשים והפי' ומה מקום שאסור לספר ולכבס לכל אדם מותר לארס מקום שמותר לספר לנשים מיהת ולכבס כיבוס שאינו גיהוץ ואפילו באנשים אינו דין שמותר ליארס:

    אימא ר' יוסי אומר כל הנשים ינשאו פי' דה"ק כל הנשים יתארסו וינשאו חוץ מן האלמנה שלא תנשא מפני האיבול אבל באירוסין אין כאן איבול אלא תוך ז' ופרישנא דה"ק כל הנשים ארוסות גרושות ינשאו פי' לאו דגרש"י במתני' גרושות דא"כ היכי קתני עלה חוץ מן האלמנה דהא בגרושות איירי' אלא פרושי מפרשי' דכל הנשים דנקט משום גרושות ארוסו':

    Ritva on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    כבר ידעת שכל כלי שניטמא ונשבר אחר שנטמא עד שנפקע מתשמישו הראשון טהר ושיעורי השברים מתבארין במקומן בסדר טהרות הן לכלי עץ הן לכלי מתכות כל אחד לפי ענינו מעתה מסרק העשוי לסרוק בו פשתן וניטלו שיניו כל שנשתיירו בו שתים במקום אחד טמא שעדיין ראוי למלאכתו על ידי הדחק אבל אם לא נשתיירה בו אלא אחת טהור שאין ראוי לסרוק בו כלל ובטלה ממנו תורת כלי והשינים עצמן שנפלו כל אחת ואחת מקבלת טומאה בפני עצמה שהרי תורת כלי עליה לכתוב בה בפנקס של שעוה וכמו שאמרו כלים פי"ג מ"ה דמחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה ושל סקאין ר"ל מחט גדולה שתופרין בה שקין טמאה ר"ל מקבלת טומאה שראויה היא לכתוב אבל הדקה אינה ראויה לכתוב אלא שאם התקינה למתוח אף היא מקבלת טומאה ופירוש מתוח הוא לתחבה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיו כדרך שהאורגים עושים ויש מפרשים בה ללפק עליה חוט של משי כדי לרקום ממנו ויש גורסין בה מיתון והכל אחד ומכל מקום אף בזו אותן השיניים ראויים לכתוב שהרי גסות הן וכן שראויין לנר ר"ל לקנח בהן את הנר וכן למתוח כמו שפירשנו אחר שהן גסות שמסרק של פשתן מן הסתם שיניו גסות אבל בדקה אין טמאה משום נר ומיתוח אלא אם כן התקינה לכך:

    מסרק העשוי לסרוק בו את הצמר ומן הסתם שיניו דקות כל שניטלו שיניו אחת אחת מבנתים ר"ל שמכל שלש הסמוכות ניטלה אחת מבנתים אע"פ שנשתיירו שם הרבה טהור שאינו ראוי עוד למלאכתו ויראה מכאן שאם נשתיירו שתים רצופות טמא אלא שאחר כך הוא אומר שאם נשתיירו בו שלש במקום אחד טמא הא שתים טהור וקשיא רישא לסיפא אלא שתירצו בה הא בברייאתא הא בגוייאתא שהמסרק של צמר הפנימיות נעשית בהן הסריקה יותר מבחיצוניות מפני שמסרק של צמר רחב ובית יד שלו באמצע מאחורי השינים וכל כחו של סורק בפנימיות והילכך כל שנשתיירו בו שנים מן הפנימיות במקום אחד טמא הא בחיצונות דוקא בשלש ולא עוד אלא שאם היתה החיצונה אחת מן השלש טהור שהשן החיצונה במסרק של צמר רחבה היא ואינה ראויה לסירוק כלל כעין חיצונה שבמסרק שלנו שאדם חופף בה את ראשו והשינים עצמן אם ניטלו שתים והתקינן למלקט ר"ל ללקט את השער טמא ר"ל מקבלות טומאה שתורת כלי עליהן וכן אפילו אחת אם התקינה לנר או למיתוח אבל בלא התקנה לא אחר שהן דקות וזהו שאמרו הא בקטינתא הא באלימתא ומכל מקום אף הם אמרו בדרך אחרת הא בקתייהו הא בלא קתייהו שאם ניטלה עמה חתיכת עץ והיא לה בית יד אינה צריכה תקון אחר אבל אם לא ניטלה עמה חתיכת עץ צריכה התקנה לכך ולמדת שמשנה זו הלכה היא אע"פ שנאמר בה בסוגיא זו שאינה הלכה:

    שלשה חדשים אלו שהצרכנו להמתין פירושן שלשה חדשים שלמים שהם תשעים יום וצריכה להמתין כל התשעים חוץ מהיום שנתאלמנה או נתגרשה בו וחוץ מיום האירוסין שאין העובר ניכר ברוב נשים אלא בשיעור זה ואע"ג דכתיב כמשלש חדשים דאלמא קודם השלמת שלשה והיה לנו להתיר לדעת זה לארס ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם אין למדין הימנה וכן במניקה שצריכה להמתין עשרים וארבעה חדשים הם למנין חדשי החמה וחוץ מיום מיתה ויום אירוסין וסימן לדבר כתבו הגאונים לא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגימטריא תשל"ב ימים שהם שס"ה יום שני פעמים ויום מיתה ויום אירוסין:

    כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' יוסי כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ואע"פ שלענין פסק אין לנו בדבריו כלום שהרי אין הלכה כמותו מכל מקום אנו צריכים להעירך בביאור סוגיא הבאה על דבריו מצד קצת דינין שיוצאים לנו משם והוא שהקשו לו אחר שאינו אוסר אלא מחמת האיבול ולא מגזירת אירוסין אטו נשואין אף מחמת האיבול למה נאסר ומה במקום שאסור לספר כגון שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה מותר לארס מקום שמותר לספר ולכבס כגון תוך שלשים של אבלות הואיל ועברו שבעה שלא נאסר כבוס בתוך שלשים אלא גיהוץ הא כיבוס גרידא לא נאסר אלא שבעה אינו דין שמותר לארס ולפי דרכך אתה למד שהאלמנה לא נאסרה בנטילת שער אלא כל שבעה ואף באבל רבתי פ"ז שנויה כן והוא שאמרו שם כל שלשים יום אסור בתספורת אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שער שיש בו והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה ומכל מקום יש גורסין כאן מקום שמותר לכבס ואין גורסין לספר כלל ועיקר הדברים כנוסחא שכתבנו וכדאיתא התם באבל רבתי:

    ונשוב לענין הסוגיא והוא ששאלו מאי היא דתנן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי אם חל תשעה באב בששי בזמן שלא היו מקדשין אלא על פי הראיה מותרין מפני כבוד השבת ותניא קודם הזמן הזה ר"ל קודם תשעה באב והוא כל השבת שחל תשעה באב להיות בתוכה ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן ומלבנות ומלנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואף באירוסין אין עושין סעודת אירוסין אלמא מיהא דמותר ליארס אע"פ שאסור לספר ולכבס ותירצוה בקודם דקודם ר"ל קודם שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אבל באותה שבת אסור לארס והקשה לו ומה הועלת ואכתי קל וחומר בדוכתיה קאי ומה במקום שאסור לישא וליתן כו' עד שהעמיד דברי ר' יוסי בארוסות גרושות לינשא והכי קאמר כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול:

    Meiri on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה במקום שמותר לכבס כו' דהכי כתב בה"ג כשם שאסור לגלח במועד כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה כפי מה שראה הגירסא בתלמוד שלנו ובה"ג שלפנינו וא"א לומר כן דמשמע מדברי התוס' שבאו להביא ראיה מדברי בה"ג אתירוצא דר"י אורליינ"ש ואתירוצם דמצינו למימר דהכא אליבא דרבי יוסי קיימינן כו' ולפי גירסת התלמוד שלנו ליכא ראיה כלל ועוד דאי הוה ראיה מתלמוד ערוך שלפנינו לא ה"ל להביא ראיה מדברי בה"ג אלא מהתלמוד גופיה וע"כ הנראה דלכך מביאים התוס' דברי בה"ג כי לפי גירסתו בתלמוד ראיה הוא לתירוצם שכתבו אבל לפי גירסת התלמוד שלפנינו ליכא ראיה כלל ודו"ק:

    בד"ה ומה במקום שאסור לישא כו' ועוד תימה דתספורת יהא אסור כו' עכ"ל ולא הקשו נמי דיהא משא ומתן שרי בקודם דקודם מק"ו דל' יום דאסור בתספורת משום דאין לומר שלא יהא סברא אחת מוכרחת ומשמע להו דאיסור משא ומתן בקודם דקודם מוכרחת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה במקום שמותר לכבס וכו' עד והר"ר יעקב מאורליינ"ש הביא מהך גירסא וכו'. ר"ל שהוא גריס הכא במקום שמותר לכבס ולספר ומפרש לה דהכא באשה איירי דשריא בסיפור ונטילת שער בימי אבלה והא דאמרינן ל' יום לגיהוץ ולתספורת היינו באנשים דוקא:

    בא"ד דהכי כתב בעל ה"ג הספרים שלפנינו מוטעים בדבור זה וכך צ"ל כשם שאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים במועד דברי ר"י ור' יוסי מתיר כל ל' יום אסור לתספורת אחד זקנו ואחד שער ראשו וכו' וכשם שאסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו ור' יוסי מתיר והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה וע"ש בדברי ה"ג וברייתא היא במועד קטן דף י"ח אלא שבעל ה"ג הוסיף בה קצת דברים ע"ש:

    בא"ד ומיהו אין נראה וכו' ר"ל דמ"מ אין לגרוס הכא לספר ולפרש דאיירי בנשים דא"כ מה יליף קל וחומר ואמר מה במקום שאסור לכבס ולספר וכו' מקום שמותר לכבס ולספר דשמא אשה דשריא הכא לספר שריא נמי התם וכן אי אליביה דר' יוסי קיימי' הכא ג"כ לא שייך ק"ו דשמא ר' יוסי דשרא לספר באבל שרא נמי בט' באב:

    בא"ד וכן משמע מתוך ה"ג שהבאתי ר"ל דכתב כל ל' יום אסור לתספורת וכו' ולא כתב דפליג עליה ר' יוסי עד לבסוף אחר שכתב כשם שאסור לגלח וכו' כתב פלוגתא דר"י ור' יוסי משמע מדבריו דלעיל לא פליג רבי יוסי:

    ד"ה מלישא וליתן וכו' בפ"ב דתענית מוקי וכו' יש גורסים בפ' בתרא בירושלמי ועיין בטור א"ח בהלכות ט' באב:

    Maharam on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה מקום שמותר וכו' אבל בבוס לא עי' מו"ק דף יט ע"א ברש"י ד"ה שמנה ימים וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Yevamot 43a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 43, Amud Aleph, about 388 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “וכי רבי לא שנאה, ר' חייא מנין…”

      Named: רבי לא.

    2. Segment 222 words

      Opens “אמר ליה, והא תנן: מסרק של פשתן…”

    3. Segment 329 words

      Opens “של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים טהור.…”

    4. Segment 418 words

      Opens “וקי"ל דאין הלכה כאותה משנה! אמר ליה:…”

    5. Segment 541 words

      Opens “מ"ט אמר רב הונא בר מנוח משמיה…”

      Named: רב הונא בר מנוח, רב אידי, רב איקא.

    6. Segment 67 words

      Opens “ומאי קושיא? דלמא הא בגווייתא, הא בברייתא.…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אלא מהכא, דקתני: וכולן שניטלו אחת אחת…”

    8. Segment 810 words

      Opens “אמר אביי: ומאי קושיא? דלמא הא בקתייהו,…”

      Named: אביי.

    9. Segment 99 words

      Opens “א"ר פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא,…”

    10. Segment 108 words

      Opens “אלא משום דמסיימי בה דווקני: זו דברי…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “שלח ר' חייא בר אבין: מארסין תוך…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “וכן היה ר' אלעזר מלמדנו משום רבי…”

      Named: רבי חנינא.

    13. Segment 1347 words

      Opens “אמימר שרא ליארס ביום תשעים. אמר ליה…”

      Named: רב אשי, רב ושמואל, שמואל.

    14. Segment 1414 words

      Opens “והא ההוא דעבד סעודת אירוסין. ביום תשעים…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1525 words

      Opens “והלכתא צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “חוץ מן האלמנה וכו': אמר רב חסדא…”

      Named: רב חסדא.

    17. Segment 1735 words

      Opens “מאי היא דתנן שבת שחל תשעה באב…”

    18. Segment 186 words

      Opens “כי תניא ההיא קודם דקודם (תניא)…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “אמר רבא וקודם דקודם נמי ק"ו ומה…”

      Named: רבא.

    20. Segment 2013 words

      Opens “לא תימא: דרבי יוסי אומר כל הנשים…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Yevamot 43a · Segment 9 — “א"ר פפא: ומאי קושיא?

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 43a · Segment 8 — “אמר אביי: ומאי קושיא? דלמא הא בקתייהו, הא בלא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 43a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026