Talmud Builders

    Yevamot 52b

    Back to index

    English translation — Yevamot 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But if he wrote a bill of divorce for a regular woman who has no connection to him, even if he later married her, it is not a valid bill of divorce. This is because at the time of the writing of the bill of divorce, it is not in his power to divorce her, and therefore the bill of divorce is of no consequence. All this is evident, but in light of the above halakhot Rami bar Ḥama inquires: If he wrote a bill of divorce for his yevama and did not give it to her immediately, but only after they were married, what is the halakha ? Is it a valid bill of divorce or not? The Gemara clarifies the options: On the one hand, since she is tied to him she is considered like his betrothed; or perhaps, since he has not yet performed levirate betrothal with her, she is not even considered the equivalent of his betrothed, and the bill of divorce is not effective? The Gemara does not have a resolution for this and states that the question shall stand unresolved.

    2Rav Ḥananya inquires: If he wrote a bill of divorce for his levirate bond, by specifying in the bill of divorce that he is thereby severing the levirate bond between them, but not for his levirate betrothal, or if he wrote a bill of divorce for his levirate betrothal and stated that it is not for his levirate bond, what is the halakha ? Is the levirate betrothal superimposed upon the levirate bond, so that they are considered a single, continuous link, and he is like one who divorces half a woman, and one who divorces half a woman has done nothing; or perhaps this stands on its own and that stands on its own, and he can therefore cancel either the levirate bond or the levirate betrothal separately.

    3The Gemara asks: And why do you not resolve the dilemma from a teaching of Rava? For Rava said: If a yavam gave a bill of divorce for his levirate betrothal, her rival wife is permitted. The levirate betrothal he had previously performed is thereby canceled, which leaves the bond intact, and the rival wife of this yevama remains available for levirate marriage. This indicates that levirate betrothal and the levirate bond are not connected. The Gemara answers: To Rava it is obvious, but to Rav Ḥananya it is a dilemma. What, then, is the halakha ? Since no other proof is forthcoming, and Rav Ḥananya does not accept the teaching of Rava, the question remains undecided. The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

    4§ It was taught in the mishna: If the yavam performed ḥalitza and then performed levirate betrothal, nothing is effective after ḥalitza and this levirate betrothal is not valid. Rav Yehuda said that Rav said: This is the statement of Rabbi Akiva, who says that betrothal does not take effect on those who are forbidden as they are liable for violating a prohibition. Once he has performed ḥalitza , the woman is forbidden to him due to the prohibition derived from the verse “So shall it be done to the man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9), and betrothal is ineffective. But the Rabbis say something is effective after ḥalitza . Although the woman who performed ḥalitza is forbidden to him, if he does betroth her, his betrothal is effective, as with any regular prohibition.

    5The Gemara asks: And can you establish that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva? But doesn’t the first clause of the mishna teach: If he gave a bill of divorce and performed levirate betrothal, she requires a bill of divorce and ḥalitza . Now if this is in accordance with Rabbi Akiva’s opinion, once he gave her a bill of divorce, is levirate betrothal effective for her?

    6But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Akiva says: From where is it derived that if one gives a bill of divorce to his yevama , she is forbidden to him forever and he no longer has the option of marrying her? As it is stated with regard to a woman who was divorced and married another man who subsequently died or divorced her: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife” (Deuteronomy 24:4). Rabbi Akiva emphasizes the words “who sent her away,” implying that he may not remarry her after sending her away. This indicates that there is an instance where a husband may not remarry his wife even if she has not married another, merely because he has given her a bill of divorce. This applies to the case of a yevama where the bill of divorce she receives renders her permanently prohibited to him. According to Rabbi Akiva, once she is rendered prohibited to him, no further action performed by the yavam is effective, so why does the levirate betrothal performed require a bill of divorce?

    7Rav Ashi said: This is not difficult because the bill of divorce for levirate marriage was established by the Sages and only has the force of rabbinic law, and the aforementioned verse is not a Torah prohibition, but rather a mere support. Therefore there is no Torah prohibition against marrying a yevama who received a bill of divorce, and the levirate betrothal performed afterward is effective according to Rabbi Akiva as well.

    8With regard to the halakha of betrothal after ḥalitza , the Gemara notes: This halakha is also taught in a baraita as Rabbi Yehuda HaNasi said: These matters were only stated in accordance with the statement of Rabbi Akiva, who considers a yevama who underwent ḥalitza to be prohibited like a forbidden relation. Therefore, any further betrothal is not effective with her, as is the case with forbidden relations. But the Rabbis say something is effective after ḥalitza . And I say: When is betrothal effective after ḥalitza ? It is effective when he betrothed for the purpose of marriage, like the regular betrothal of any ordinary woman. But if he betrothed her after ḥalitza and specified that he is doing so for the purpose of levirate marriage, in that case nothing is effective after ḥalitza .

    9It is taught in another baraita : With regard to one who performs ḥalitza with his yevama and then betroths her, Rabbi Yehuda HaNasi says: If he betrothed her for the purpose of regular marriage she requires a bill of divorce from him; if he betrothed her for the purpose of levirate marriage she does not require a bill of divorce from him. And the Rabbis say: Whether he betrothed her for the purpose of regular marriage, or whether he betrothed her for the purpose of levirate marriage, she requires a bill of divorce from him, as this betrothal is effective.

    10Rav Yosef said: What is the reason for Rabbi Yehuda HaNasi’s distinction between one who betroths his ḥalutza for the purpose of levirate marriage and one who does so for the purpose of regular marriage? It is because the Sages considered him like one who hoes the property of a convert who died without leaving heirs. The property of such a convert is ownerless, and whoever takes possession of it acquires its title. As one of the methods of taking possession of land is hoeing, if one hoed the property of this convert with the intention of acquiring it, it belongs to him. However, if he hoed the convert’s property while mistakenly thinking that the land was his own, even though he performed an act of acquisition, since he lacked the requisite intention he has not acquired the land. Here too, since the yavam intended to betroth her for the purpose of levirate marriage, and the levirate bond no longer exists, his action is not effective.

    11Abaye said to him: Are the two situations comparable? There, in the case of hoeing, he does not intend to acquire the land as he works, as he thinks that it is already his, whereas here he does intend to acquire the woman. This case is similar only to the one who hoes the property of this deceased convert while thinking it is that of a different convert. The halakha in that case is that he acquires the land, despite his imprecise knowledge of what he is acquiring. Here too the betrothal should take effect regardless of his error.

    12Rather, Abaye said that the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis cannot be explained in the above manner. Instead, he suggests: With what are we dealing here? It is a case where he said to his ḥalutza : Be betrothed to me with levirate betrothal. Rabbi Yehuda HaNasi holds that levirate betrothal is superimposed upon the levirate bond, and is therefore only possible when the bond exists, and since ḥalitza comes and releases the levirate bond, levirate betrothal is not effective for her. And the Rabbis hold: This, the levirate bond, stands on its own, and that, levirate betrothal, stands on its own. Although the bond has been canceled, the formula of: Be betrothed to me with levirate betrothal, is effective. At the outset, before ḥalitza , if he had said to her: Be betrothed to me with levirate betrothal, would this not be an effective betrothal despite the lack of connection between the levirate betrothal and the levirate bond? Now too it should be effective, even though she performed ḥalitza .

    13Rava said: If he said to her: Be betrothed to me with levirate betrothal, everyone agrees that it is effective, and she is acquired. And with what are we dealing here? It is a case where he said to her: Be betrothed to me with the levirate bond, and the dispute is as follows: Rabbi Yehuda HaNasi holds

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולאשה בעלמאוכנסה וגירשה בו אינו גט הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין:

    ליבמתו מהוכתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו לה מהו שתתגרש בו:

    כתב גט לזיקתו ולא למאמרו או למאמרו ולא לזיקתווהוא עשה בה מאמר תחלה מהו שתיפסל עליו בכך:

    מאמר עילוי זיקה רמיכשעשה מאמר נדבק עם הזיקה וניתוסף עליה ואין גט מועיל לזה בלא זה וכיון שנכתב בתוך הגט שלא עשאו אלא לאחד מהן הוה ליה מגרש חצי אשה ולא כלום היא ומותרת לו:

    או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאיומהני והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו אסורה עליו ועל אחיו דפקע זיקה וקמה בלא יבנה ואי כתב למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא:

    נתן גט למאמרוולא לזיקתו. בארבעה אחין (לעיל יבמות לב.) גבי זיקת [ב] יבמין ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות כו' וקאמר רבא עלה נתן גט למאמרו ואח"כ מת הותרה אשתו הראשונה שהיא צרתה לאחיו השני דאי לאו גט הוה אסורה עליו משום זיקת שני יבמין. אלמא האי לחודיה קאי מדאהני גט לאישתרויי צרתה לאחיו השני והוא הדין דהיא גופה נמי שריא לאחיו אלא דמחלפא בבעלת גט גמור לזיקה דמקמי מאמר או לזיקה ומאמר והכי אמרינן בארבעה אחין:

    זו דברי רבי עקיבאאחלץ ועשה בה מאמר קאי דקתני לא תפיס מאמר:

    אחר שילוחכלומר מדכתיב אשר שלחה קרא יתירא דלא צריך הכי קאמר יש לך משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכיון דבלאו קאי היכי מהני בה תו מאמר:

    אימתייש אחר חליצה תפיסת קידושין:

    בזמן שקדשה לשום אישותבקידושין גמורים ולא במאמר יבמין דודאי קידושין תופסין בחייבי לאוין:

    אבל קדשה לשום יבמותאינן קידושין שהרי אין כאן צד ייבום והוו להו קידושי טעות:

    כעודרחופר וכסבור שלו הן שהיה קרקע הגר סמוך לקרקעו ומת הגר ואין לו יורשין והמחזיק בנכסיו קנה וזה חופר בקרקע הגר וכסבור שזה קרקע שלו ולא נתכוון להחזיק דלא קני. והאי נמי סבור שקידושי יבמה תופסין בה ולא נתכוון לקנות אלא מכח ייבומי אחיו והא פקעו להו:

    התם לא קמיכווין למיקנידהא סבור שלו הן:

    הכא מכווין למיקנימ"מ:

    הא לא דמיא כו'אביי הוא דאקשי ואזיל:

    וכסבור של גר אחר הואומתכוון לקנות מכל מקום. והאי נמי קסבר לקנות מכח אחיו ואינו קונה אלא מכחו ומ"מ קנין הוא:

    מאמר עילוי זיקה רמימאמר דתקינו רבנן לכל היבמין לא תקון אלא היכא דקיימא זיקה ואתא מאמר ואיתוסף עלה והכא ליכא למימר הכי דאתיא חליצה מפקעה לזיקה:

    האי לחודיה קאי כו'ולא מהני זיקה למאמר הילכך השתא כמעיקרא מעיקרא אילו אמר לה התקדשי לי במאמר יבמין מי לא קני ואף על גב דלא מהניא ליה זיקה דהאי לחודה קיימא השתא נמי מהני:

    יבמות 52 עמוד ב

    1ולאשה בעלמא אין גט, מפני שאין בידו לגרשה. בעי רמי בר חמא: ליבמתו, מהו? כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא, או דלמא: כיון דלא עבד בה מאמר לא? תיקו.

    2בעי רב חנניה: כתב גט לזיקתו ולא למאמרו, למאמרו ולא לזיקתו, מהו? מאמר עילוי זיקה קא רמי, והוה ליה כמגרש חצי אשה, והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום, או דלמא: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.

    3ותפשוט ליה מדרבא, דאמר רבא: נתן גט למאמרו הותרה צרתה! לרבא פשיטא ליה, לרב חנניה מיבעיא ליה, מאי תיקו.

    4חלץ ועשה מאמר. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' עקיבא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. אבל חכ"א יש אחר חליצה כלום.

    5ומי מצית מוקמת לה כרבי עקיבא, והא קתני רישא: נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה. ואי רבי עקיבא, כיון דיהב לה גט, מי מהני בה מאמר?

    6והתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית שנאמר: ״(דברים כד״, ד) ״לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה״ אחר שילוח.

    7אמר רב אשי: גט יבמין מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    Baraita

    8תניא נמי הכי, אמר רבי: אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא, שהיה עושה חלוצה כערוה. אבל חכמים אומרים: יש אחר חליצה כלום. ואני אומר: אימתי בזמן שקדשה לשום אישות, אבל קדשה לשום יבמות אין אחר חליצה כלום.

    Baraita

    9תניא אידך: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, רבי אומר: אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט, לשום יבמות אין צריכה הימנו גט. וחכמים אומרים: בין שקדשה לשום אישות, בין שקדשה לשום יבמות צריכה הימנו גט.

    10אמר רב יוסף: מ"ט דרבי עשאוה כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן, דלא קני.

    11א"ל אביי: מי דמי? התם לא קא מכוין למיקני, הכא קא מכוין למיקני! הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר הוא, דקני.

    12אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן, כגון דאמר לה: התקדשי לי במאמר יבמין. רבי סבר: מאמר עילוי זיקה קא רמי, ואתאי חליצה אפקעתה לזיקה. ורבנן סברי: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. מעיקרא אילו אמר לה ״התקדשי לי במאמר יבמין״, מי לא מהני? השתא נמי מהני.

    13רבא אמר: אי דאמר לה ״במאמר יבמין״, כולי עלמא לא פליגי דמהניא. והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה ״התקדשי לי בזיקת יבמין״. רבי סבר:

    Tosafot

    ולאשה בעלמא אין גטואפילו כתוב בו זמן דאחר נשואים כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח ונראה לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למאן דאמר אדם מקנה הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח עבד על מנת לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כדאמר בהאשה רבה (לקמן יבמות דף צג:) ובקידושין בפרק האומר (דף סג.) וגט שחרור וגט אשה שוים לכל דבר דהא ילפינן לה לה מאשה:

    ליבמתו מהואין לפרש דמיבעיא ליה אם גירשה בגט זה לאחר שיבמה יבומין גמורין אי הוי גט אי לא דפשיטא דאין ניתרת בגט זה לשוק דהא בההיא שעתא לא היה בידו לגרשה ולהתירה לשוק על ידי גט זה ומאי קאמר נמי או דלמא כיון דלא עבד בה מאמר לא אי בלא מאמר לא מהני עבד בה מאמר נמי לא מהני להתגרש אחר שתתייבם דמאמר לא הוי אלא מדרבנן ואמר ר"י דלפוסלה מכהונה מיבעיא ליה אי חשיב ריח הגט דפסיל לכהונה אי לא וריב"ם הגיה בפירושיו דמיבעיא ליה אי כתבו קודם מאמר ועשה מאמר וגירש בו מהו שיפקיע את מאמר:

    או דלמא האי לחודיה קאי כו'פירש בקונטרס ואי כתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד ליה שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא ולר"י נראה דללישנא דאמר רבא הותרה אפילו היא ואם כן הכא נמי שריא לדידיה וללישנא דהיא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט הכא נמי אסורה אפי' לאחיו דהא בעלת הגט אסורה על כל האחין והא דשרי רבא צרתה בנתן גט למאמרו משום דבאות משני בתים הן ואפילו היה נותן גט גם לזיקתו היתה צרתה מותרת:

    כעודר בנכסי הגראר"י דמיירי לרב יוסף כגון דאמר לה התקדשי לי סתם ולשם יבמות היינו דגלי אדעתיה שבתורת יבמין מקדשה דאי באמר לה בהדיא במאמר יבמין לא הוי פריך ליה אביי מי דמי דהא אביי קאמר בסמוך דהיכא דאמר לה במאמר יבמין דלא קני לרבי אלא בסתם איירי א"נ באמר לה התקדשי לי לשם יבמות ולא משמע בתורת מאמר יבמין דבמאמר יבמין משמע בתורת מאמר ולא בתורת קידושין אבל לשם יבמות לא משמע בתורת יבמות אלא שסבור שעדיין היא זקוקתו:

    אי אמר לה התקדשי לי בזיקת מאמר יבמין מי לא מהנידאפילו למ"ד אין זיקה היינו לענין אחות זקוקתו וכיוצא בה אבל פשיטא דמהני לשון זיקה שהרי היא זקוקתו ועומדת בפניו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דבעי רמי בר חמא ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כו'קשיא לן מאי קא מבעיא ליה. אי מדאורייתא קא מיבעיא ליה אם כן היכי קאמר כיון דלא עבד בה מאמר לא ואי מדאורייתא מאמר בדאורייתא לא משמש כלום, דמאמר דרבנן הות ומדאורייתא לא מעלה ולא מוריד. ואי מדרבנן מיבעיא ליה פשיטא דגט הוא לפסלה, דהא כשהיא יבמתו אלו נתן לה גט בלא מאמר פסלה עליו ועל האחין ופסולה מן הכהונה. ויש לומר דמדרבנן קאמר והכי קא מיבעיא ליה, כיון דבשעה שאמר לסופר לכתוב לה גט הות אגידה ביה ובת איגרושי היא מדרבנן ואי בעי פסיל לה בגט, מעתה יש לו יד לכתוב לו גט ואף על פי שלא גרשה עד שכנסה ונעשית אשתו גמורה דבר תורה מכל מקום מגורשת היא מדבריהם ופסולה מן הכהונה, או דלמא כי תקינו רבנן גט ולפוסלה הני מילי כשהיא יבמה, אבל משנשאת ונעשית אשתו גמורה ומעיקרא לא היתה לו בה הויה כלל, כאשה דעלמא היא ואפילו ריח הגט אין בו, אלא אם כן עשה בה מאמר. אבל אם עשה בה מאמר פסלה מן הכהונה דגזרינן בה משום ארוסה בעלמא, דמשעשה בה מאמר לארוסה דמיא ומדרבנן. אלא דקשיא לי דהא ודאי דמדבעי להא הא דאמר ללבלר כתוב גט לארוסתי, משמע דמבעיא בעי לה אי דמיא לארוסה לגמרי או לא, כלומר אם גיטו מחוור דבר תורה להתירה לשוק בגט זה, כדרך שהאומר כתוב גט לארוסתי מגרש ומתיר לשוק, דאי לא תימא הכי לא הוה ליה לרמי בר חמא למיסתמא למלתיה והוה לפרושי ליבמתו מהו לפסלה לכהונה. ואל תשיבני בעיא דאביי דלעיל (יבמות נב ע"א) דבעי מרבה נתן לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם מהו, ולא פירש מהו לפוסלה לכהונה, דהתם גט יבמין הוא ועל כרחין לפסולא ולא להתירא קאמר. ועוד קשה לי קצת דהוה ליה לרמי בר חמא למימר ליבמתו עד שלא עשה בה מאמר מהו, כיון דעיקר בעיא בשלא עשה בה מאמר תליא. ומן הדוחק יש לי לומר דרמי בר חמא תרתי בעי וחדא מגו חדא קא בעי והכי קאמר, כיון דאגידה ביה דבר תורה ומן שמיא אקנו לה ניהליה כארוסתו היא, והואיל ובידו להתירה לשוק בחליצה בידו לעשות שליח אפילו על הגט, ושליחות בעל קרי ליה אף על פי שאין בידו להתירה בגט ממש. או דלמא כיון שאין בידו לגרשה בגט ממש כאשה דעלמא היא לגבי גט, ואינו גט להתירה לעלמא אבל לפסלה מיהא הוי גט או דלמא אם לא עשה בה מאמר אפילו לפוסלה לכהונה אינו גט אחר שנשאה ועלתה בתיקו. ולפי מה שפירשתי הוי ספק בשל תורה ולחומרא ואם מת חולצת ולא מתייבמת ואם אשת כהן היא אסורה לו. אבל לפי הפירוש הראשון הוי ספק בשל דבריהם ולקולא. ומדברי הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין שם) נראה כדברי שהוא ז"ל כתב אמר לסופר כתוב גט לארוסתי כו' כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גרשה בו הרי זה ספק גרושין הואיל ואינה אשה גמורה כשכתבו ע"כ. וצ"ת.

    הא דאמרינן זו דברי רבי עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוהלומר שהיה עושה חייבי לאוין כחייבי כריתות לענין קדושין. (והרמב"ן) [והרמב"ם] ז"ל שפירש בפירושי המשנה שלו (משנה ב) שאם נחלצה שבה ערוה כבתחלה לפני מות אחיו תמיהא לי טובא פה קדש יהאך יאמר דבר זה, שבפירוש אמרו בפרק קמא דמכלתין (י, ב) דחלוצה לר' עקיבא חייבי לאוין היא בפגלותא דריש לקיש ור' יוחנן. והכי נמי משמע בפרק החולץ (יבמות מה, א) גבי הכל מודים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, ובהדיא אמרינן הכא זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 52b

    Yevamot 52b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 351 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולאשה בעלמא וכנסה וגירשה בו אינו גט הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין:

    ליבמתו מהו כתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו לה מהו שתתגרש בו:

    כתב גט לזיקתו ולא למאמרו או למאמרו ולא לזיקתו והוא עשה בה מאמר תחלה מהו שתיפסל עליו בכך:

    מאמר עילוי זיקה רמי כשעשה מאמר נדבק עם הזיקה וניתוסף עליה ואין גט מועיל לזה בלא זה וכיון שנכתב בתוך הגט שלא עשאו אלא לאחד מהן הוה ליה מגרש חצי אשה ולא כלום היא ומותרת לו:

    או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומהני והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו אסורה עליו ועל אחיו דפקע זיקה וקמה בלא יבנה ואי כתב למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא:

    נתן גט למאמרו ולא לזיקתו. בארבעה אחין (לעיל יבמות לב.) גבי זיקת [ב] יבמין ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות כו' וקאמר רבא עלה נתן גט למאמרו ואח"כ מת הותרה אשתו הראשונה שהיא צרתה לאחיו השני דאי לאו גט הוה אסורה עליו משום זיקת שני יבמין. אלמא האי לחודיה קאי מדאהני גט לאישתרויי צרתה לאחיו השני והוא הדין דהיא גופה נמי שריא לאחיו אלא דמחלפא בבעלת גט גמור לזיקה דמקמי מאמר או לזיקה ומאמר והכי אמרינן בארבעה אחין:

    זו דברי רבי עקיבא אחלץ ועשה בה מאמר קאי דקתני לא תפיס מאמר:

    אחר שילוח כלומר מדכתיב אשר שלחה קרא יתירא דלא צריך הכי קאמר יש לך משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכיון דבלאו קאי היכי מהני בה תו מאמר:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 52b · Sefaria

    Tosafot

    ולאשה בעלמא אין גט ואפילו כתוב בו זמן דאחר נשואים כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח ונראה לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למאן דאמר אדם מקנה הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח עבד על מנת לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כדאמר בהאשה רבה (לקמן יבמות דף צג:) ובקידושין בפרק האומר (דף סג.) וגט שחרור וגט אשה שוים לכל דבר דהא ילפינן לה לה מאשה:

    ליבמתו מהו אין לפרש דמיבעיא ליה אם גירשה בגט זה לאחר שיבמה יבומין גמורין אי הוי גט אי לא דפשיטא דאין ניתרת בגט זה לשוק דהא בההיא שעתא לא היה בידו לגרשה ולהתירה לשוק על ידי גט זה ומאי קאמר נמי או דלמא כיון דלא עבד בה מאמר לא אי בלא מאמר לא מהני עבד בה מאמר נמי לא מהני להתגרש אחר שתתייבם דמאמר לא הוי אלא מדרבנן ואמר ר"י דלפוסלה מכהונה מיבעיא ליה אי חשיב ריח הגט דפסיל לכהונה אי לא וריב"ם הגיה בפירושיו דמיבעיא ליה אי כתבו קודם מאמר ועשה מאמר וגירש בו מהו שיפקיע את מאמר:

    או דלמא האי לחודיה קאי כו' פירש בקונטרס ואי כתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד ליה שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא ולר"י נראה דללישנא דאמר רבא הותרה אפילו היא ואם כן הכא נמי שריא לדידיה וללישנא דהיא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט הכא נמי אסורה אפי' לאחיו דהא בעלת הגט אסורה על כל האחין והא דשרי רבא צרתה בנתן גט למאמרו משום דבאות משני בתים הן ואפילו היה נותן גט גם לזיקתו היתה צרתה מותרת:

    כעודר בנכסי הגר אר"י דמיירי לרב יוסף כגון דאמר לה התקדשי לי סתם ולשם יבמות היינו דגלי אדעתיה שבתורת יבמין מקדשה דאי באמר לה בהדיא במאמר יבמין לא הוי פריך ליה אביי מי דמי דהא אביי קאמר בסמוך דהיכא דאמר לה במאמר יבמין דלא קני לרבי אלא בסתם איירי א"נ באמר לה התקדשי לי לשם יבמות ולא משמע בתורת מאמר יבמין דבמאמר יבמין משמע בתורת מאמר ולא בתורת קידושין אבל לשם יבמות לא משמע בתורת יבמות אלא שסבור שעדיין היא זקוקתו:

    אי אמר לה התקדשי לי בזיקת מאמר יבמין מי לא מהני דאפילו למ"ד אין זיקה היינו לענין אחות זקוקתו וכיוצא בה אבל פשיטא דמהני לשון זיקה שהרי היא זקוקתו ועומדת בפניו:

    Tosafot on Yevamot 52b · Sefaria

    Rashba

    הא דבעי רמי בר חמא ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כו' קשיא לן מאי קא מבעיא ליה. אי מדאורייתא קא מיבעיא ליה אם כן היכי קאמר כיון דלא עבד בה מאמר לא ואי מדאורייתא מאמר בדאורייתא לא משמש כלום, דמאמר דרבנן הות ומדאורייתא לא מעלה ולא מוריד. ואי מדרבנן מיבעיא ליה פשיטא דגט הוא לפסלה, דהא כשהיא יבמתו אלו נתן לה גט בלא מאמר פסלה עליו ועל האחין ופסולה מן הכהונה. ויש לומר דמדרבנן קאמר והכי קא מיבעיא ליה, כיון דבשעה שאמר לסופר לכתוב לה גט הות אגידה ביה ובת איגרושי היא מדרבנן ואי בעי פסיל לה בגט, מעתה יש לו יד לכתוב לו גט ואף על פי שלא גרשה עד שכנסה ונעשית אשתו גמורה דבר תורה מכל מקום מגורשת היא מדבריהם ופסולה מן הכהונה, או דלמא כי תקינו רבנן גט ולפוסלה הני מילי כשהיא יבמה, אבל משנשאת ונעשית אשתו גמורה ומעיקרא לא היתה לו בה הויה כלל, כאשה דעלמא היא ואפילו ריח הגט אין בו, אלא אם כן עשה בה מאמר. אבל אם עשה בה מאמר פסלה מן הכהונה דגזרינן בה משום ארוסה בעלמא, דמשעשה בה מאמר לארוסה דמיא ומדרבנן. אלא דקשיא לי דהא ודאי דמדבעי להא הא דאמר ללבלר כתוב גט לארוסתי, משמע דמבעיא בעי לה אי דמיא לארוסה לגמרי או לא, כלומר אם גיטו מחוור דבר תורה להתירה לשוק בגט זה, כדרך שהאומר כתוב גט לארוסתי מגרש ומתיר לשוק, דאי לא תימא הכי לא הוה ליה לרמי בר חמא למיסתמא למלתיה והוה לפרושי ליבמתו מהו לפסלה לכהונה. ואל תשיבני בעיא דאביי דלעיל (יבמות נב ע"א) דבעי מרבה נתן לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם מהו, ולא פירש מהו לפוסלה לכהונה, דהתם גט יבמין הוא ועל כרחין לפסולא ולא להתירא קאמר. ועוד קשה לי קצת דהוה ליה לרמי בר חמא למימר ליבמתו עד שלא עשה בה מאמר מהו, כיון דעיקר בעיא בשלא עשה בה מאמר תליא. ומן הדוחק יש לי לומר דרמי בר חמא תרתי בעי וחדא מגו חדא קא בעי והכי קאמר, כיון דאגידה ביה דבר תורה ומן שמיא אקנו לה ניהליה כארוסתו היא, והואיל ובידו להתירה לשוק בחליצה בידו לעשות שליח אפילו על הגט, ושליחות בעל קרי ליה אף על פי שאין בידו להתירה בגט ממש. או דלמא כיון שאין בידו לגרשה בגט ממש כאשה דעלמא היא לגבי גט, ואינו גט להתירה לעלמא אבל לפסלה מיהא הוי גט או דלמא אם לא עשה בה מאמר אפילו לפוסלה לכהונה אינו גט אחר שנשאה ועלתה בתיקו. ולפי מה שפירשתי הוי ספק בשל תורה ולחומרא ואם מת חולצת ולא מתייבמת ואם אשת כהן היא אסורה לו. אבל לפי הפירוש הראשון הוי ספק בשל דבריהם ולקולא. ומדברי הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין שם) נראה כדברי שהוא ז"ל כתב אמר לסופר כתוב גט לארוסתי כו' כתבו ליבמתו ואחר שיבמה גרשה בו הרי זה ספק גרושין הואיל ואינה אשה גמורה כשכתבו ע"כ. וצ"ת.

    הא דאמרינן זו דברי רבי עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה לומר שהיה עושה חייבי לאוין כחייבי כריתות לענין קדושין. (והרמב"ן) [והרמב"ם] ז"ל שפירש בפירושי המשנה שלו (משנה ב) שאם נחלצה שבה ערוה כבתחלה לפני מות אחיו תמיהא לי טובא פה קדש יהאך יאמר דבר זה, שבפירוש אמרו בפרק קמא דמכלתין (י, ב) דחלוצה לר' עקיבא חייבי לאוין היא בפגלותא דריש לקיש ור' יוחנן. והכי נמי משמע בפרק החולץ (יבמות מה, א) גבי הכל מודים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל, ובהדיא אמרינן הכא זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין.

    Rashba on Yevamot 52b · Sefaria

    Ritva

    ובאשה דעלמא פי' שצוה לכתוב גט קודם שיקדש אותה אינו גט כלל דכיון שאין בידו לגרשה אין שליחותו של עכשיו שליחות כלל ולא קרי' ביה וכתב ונתן:

    בעי רמי בר חמא ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא פי' והגט שצוה להם לכתוב עכשיו כשר ומועיל לגרשה בו לאחר יבום מדרבנן מיהת לפסלה לכהונה כ"פ מ"ה הר"ם ולא נתחוור לי מדנקיט לה סתמא גבי ההיא דלעיל דארוסה דמהני אפי' דאורייתא ואי מדרבנן קאמר ה"ל לפרושי ליבמתו מהו לפסלה לכהונה לכך נתחוור לי יותר כדברי מורי הרשב"א ז"ל דאפי' מדאורייתא קאמרי' דאפשר דמהני דכיון דאגידא בי' לפטרה בחליצה וגם הדבר בידו לכנוס ולפטרה בגט שליחותו שליחות הבעל אף על הגט ואעפ"י שאין בידו לגרשה עתה בגט:

    או דילמא אדרבה כיון דלא עבד בה מאמר לא פי' דלא הוי שליחות מדאורייתא להכשיר גט זה מן התורה אלא אפי' מדרבנן לא הוי גיטה לפסלה לכהונה דכל כמה דעבד בה מאמר לא קאי בתורת גט כלל ואין שליחותו דהשתא שליחות כלל ולא איפשיט' ולפי פי' זה ספיקא דאורייתא הוא ולחומרא אבל לפי הפי' הראשון הוי ספיקא דרבנן ולקולא:

    לרבא פשיטא לי' וכיון דכן ק"ל כרבא דבתרא הוא ופשיטא ליה ומהכא שמעי' דהא דרבא כשנתן גט למאמרו לבדו דכתיבנא בפ"ד אחי':

    מתניתין עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטים וחליצה פירוש וחליצה אחד לשתיהן וחולץ לאיזו שירצה ופוטר' צרתה דכיון דתרוייהו חלוצות גרועות נינהו חליצה גרועה פטרה צרתה כדאית בפרק ד' אחי' וכדכתיבנא התם ודכוותא בסיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמין ויבמה א' נותן כל א' וא' מהן גט וחולץ א' מהן וא"ת א"כ תפשוט מינה דחלוצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין ואמאי לא מותבי' מינה לרבא בר ר' הונא אמר רב ואותיבו לעיל ממתני' י"ל דברייתא ניחא לן משום דקתני בה בהדיא וחליצה לא' מהן דאלו בהא איכ' למדחי דה"ק צריכות ב' גיטי' וכן חליצה ל"א מהן ודכוותא בסיפא ב' חליצו' א"נ לעיל קי"ל דרישא דמתניתין משום פלוגתא דר"ג ורבנן ומייתי עלה לברורא וכיון דמייתי לה פרכי' מינה ולא בעי למינטר עד סיפא דמתניתין ומיהו כיון דאיתרצא בריתא דטעמא משום דאין זיקה מתניתין כבריתא דברית' פי' דמתנ' הוא והרמב"ן ז"ל פי' אמאי צריכות ב' גיטי' יגרש לא' מהן שיתן גט למאמרו בפי' ויכנוס אותה וחברתה וכדאמר רבא בפ"ד אחין נתן גט למאמרו הותרה צרתה ובלישנא בתרא אמרי' הותרה אפי' הוא וי"ל דהא פרישנא התם וכדפרש"י ז"ל דהותרה לאחין קאמר אבל לדידיה אפי' צרתה אסורה ואפי' ללישנא בתרא גזירה משום בעלת הגט דעלמא ומיהו אכתי קשה סיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמי' ויבמה א' כלומר שנותן כל א' מהן גט וחולץ לה א' מהן ואמאי יתן א' מהם גט למאמרו ויכנוס השני אותה או לצרתה ותירץ רבי' ז"ל דאה"נ אלא דמתני' לא אתא לאשמועי' אלא דין גרושי' אם בא להוציאן מה הן צריכות וא"ת א"כ לעיל דפרכי' על הא דאמר ר"ג נותן גט לראשונה וחולץ לה ראשונה תתייבם יבומי אמאי לא פרקי' דאה"נ ור"ג דינא דאם בא להוציאן קתני וי"ל דהתם כיון דר"ג אמר דאין מאמר אחר מאמר ובעי לאלומי מאמר לגמרי ולאפקועי מאמר בתרא אלו הוה ס"ל דראשונה תתיבם אז הוה תני לה בהדיא ולא הוה תני דינא דגרושי' והא דתני סיפא בין יבם א' וב' יבמות בין יבמה א' וב' יבמי' חלץ ועשה מאמר וכו' פרש"י ז"ל דהני תרי מימרי נינהו וה"ק דין האמור למעלה ביבם א' וב' יבמות וה"ה ב' יבמי' ויבמה א' שאם חלץ ועשה מאמר וכו' הכי והכי דינא ואע"ג דהא קתני ברישא דמתני' דין זה ביב' א' ויבמה א' אהדרי' הכא משום דבעי לאפלוגי בין הביאה בתחלה לחליצה בתחלה ולמיתני פלוגתא דרב ורב נחמיא והק' עליו ז"ל כיון דפלוגת' דרבנן ור' נחמיא איתיה אפי' ביבמה א' וב' יבמי' או ביבם א' וב' יבמות אמאי דחיק נפשיה רש"י ז"ל דסיפא מיירי אפי' ביבם א' ויבמ' א' ולפי' פי' דסיפא קתני חלץ לה וכו' על כלה מתני' קאי בין על יבם א' ויבמה א' או בשתי יבמות או בב' יבמין והכי ודאי הוה מסתבר. אבל סוגיי' לקמן מכרעת כפרש"י ז"ל דהא פרכי' עלה חלץ ונתן גט למה ליה דהא פשיטא שאין הגט עושה כלום אחר החליצה דהא מפסלה ומתסר בקרובותיה משום חליצה ופרכי' נמי בעל ועשה מאמר למה לי כלומר דהא פשיטא שאין המאמר של אחר ביאה עושה כלום וש"מ דביבם א' ויבמה א' איירי סיפא דאלו איירי נמי בב' יבמין או בב' יבמות מאי קושי' דהא אצטריך לאשמועי' דב' יבמין ויבמ' א' שאין מאמרו של שני צריך גט ואינו גט של שני לאוסרו בקרובותיה ואשמועינן ביבם א' וב' יבמות שאין מאמרו בשניי' צריך גט ואין גט בשניי' אוסרו בקרובותיה אלא ודאי שזו הכרעה גמורה לפרש"י ז"ל. ומיהו ק"ל אסוגיי' דלקמן מהיכא משמע להו דבעי' הגמ' דמתני' ביבם א' ויבמה אחד דוקא דתקשי להו למה להו למתני חלץ ונתן גט או בעל ועשה מאמר וי"ל דכיון דעיקרא דמתני' דרישא היינו יבם אחד ויבמה אחת שכיח טפי אלא דהדר אשמועי' שכן הדין בב' יבמין או ב' יבמות ניחא לן למימר דכי הדר ואתא למתני פלוגתא דרבא ור' נחמיה דתני לה בעיקרא מימרי דאי רי ביה מעיקר' פלוגתא דר"ג ורבנן דהיינו יבם ויבמה א':

    גמרא זו דברי רבי עקיבא שהיה עושה חליצה כערוה פי' לא ערוה ממש למהוי באיסור אשת אח בכר' דהא ודאי אפי' ר"ע מוד' דחייבי לאוין היא משום לא יבנה וכדאית' בהדיא בפ"ק בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אלא ה"פ שהיא עושה חליצה כערוה לענין תפיסת קדושין שהוא סובר שאין קדושין תופסי' בה ולהכי קתני שאין לאחר חליצה כלום:

    מ"ט דר' פי' שהוא מקל לומר שאינה צריכה גט ואפי' מדרבנן אמר ר' יוסף עשאוה כעודר וכו' פי' וחליצה זו ודאי נכסי הפקר היא דיצאה לשוק בחליצה ומיהו כשבא היבם וקדשה לשם יבמות כסבור הוא שיכול ליבמ' עדיין וכו' כל זמן שלא נשאת והוא מתכוין לקנותה מצד זה ולא מצד המקדש יבמה חלוצה לשוק הילכך לא קני דמדין עצמן אין לו בה קנין ולהתפיס לה קדושין בחייבי לאוין לא נתכוון בעדור שלו למקני כלום פי' וכיון דכן לא קנו בנכסי הפקר דליכא דעת אחרת מקנה ולאפוקי היכא דאיכא דעת אחרת מקני דאע"ג דלא נתכוון לקנות אפשר שהוא קונה בחזקתו וכדפריך בחזקת הבתים גבי עובדא דרבי ענן דשקל ברקא דארעא. אבל הכא הא מכוון למקני פי' דאפי' תימא דבהא דעת מקנה דביבמה לא מהני כלו' דבדידיה תלא רחמנא מ"מ הרי נתכוון הוא לקנות' בקדושי' אלו ואמאי לא קניא:

    הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי הגר וכסבור של גר אחר דקני פי' הא נמי דכוות' היא דחליצה זו נפטרה לשוק והואי כנכסי הגר שראוין לכל אדם ויבם זה שקדשו לשם יבמות סבור כי עדיין הם נכסי אחיו ואגידא ביה מחמתיה שיכול ליבמה כל זמן שלא נשאת ואעפ"י שאינו כן מ"מ כיון דקדושי' תופסי' לו בחליצתו דקדושין תופסי' בחייבי לאוין הרי הוא קונה מכיון שנתכוון לקנות בשום צד:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 52b · Sefaria

    Meiri

    מי שעשה מאמר ביבמתו ואחר כך כתב גט ופירש בו שלמאמרו הוא נותנו ולא לזיקתו וכן אם כתב לה גט ופירש בו שלזיקתו הוא נותנו ולא למאמרו שאלו בסוגיא זו אם נאמר מאמר עלוי זיקה רמי כלומר דבק הוא עם הזיקה ונעשה המאמר והזיקה אחד ואין גט לזה בלא זה שאין זה אלא כמגרש חצי אשה שלא עשה כלום או שמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והרי הגט מועיל למה שנתנו ואם כתבו לזיקתו אסורה על כלם ואם כתבו למאמרו מאי דעבד שקליה והותרה לאחין וקא בעי עלה תיפשוט ליה מדרבא דקאמר בפרק ארבעה אחין ל"ב א' נתן גט למאמרו הותרה צרתה כמו שביארנוה שם במשנה התשיעית ותירץ דלרבא פשיטא ליה לרב חנניה מיבעיא ליה ומכל מקום אנן כרבא פסקינן ולמאי דכתביה מהני ומכל מקום תרי לישני איתמרו התם לרבא ללישנא קמא כתב גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה צרתה ליבום אבל היא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא וללישנא בתרא הותרה אף היא דמאי דעבד שקליה לפיכך אם רצה לחלוץ חליצת אחת מהן פוטרת צרתה דהא כי הדדי נינהו ואינה צריכה גט שני ואם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו שאין הגט מפקיע את הזיקה לגמרי ויש פוסקים בה כלישנא קמא כמו שביארנו שם:

    כבר ביארנו במשנתנו בנתן גט וחלץ שאין לאחר חליצה כלום ונפטרה לגמרי ופירשנו בה שאפילו בעל אחר כן לשם קדושין אינה צריכה גט וזו היא שאמרו זו דברי ר' עקיבא דחלוצתו בלאו דלא יבנה ואין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לרבנן יש אחר חליצה כלום כלומר שאם חזר וקדשה קדושין תופסין בה בין בכסף בין בשטר בין בביאה וכן הלכה ולא סוף דבר בקדשה לשם אישות אלא אפילו קדשה לשם יבום שהיה לנו לומר קדושי טעות הן שהוא סבור שיכול הוא ליבמה והרי אין יבום בה אחר שחלצה מקודשת הואיל והחליצה מיהא פסולה כמו שיתבאר למטה לדעת קצת:

    החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אע"פ שביארנו שהקדושין תופסין בה בין בקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות מכל מקום יש בשמועה הבאה עליה דברים מבולבלים שאני צריך להעמידך עליהם לענין ביאור וכן שיש בה קצת דברים שאנו צריכים להם לענין פסק והוא שאמרו מאי טעמא דר' דקאמר דלשום יבמות מיהא אינה מקודשת עשאוה כעודר בנכסי הגר וסבור שלו הן שאינו קונה מפני שנמצא קונה בטעות ובלא כונה וכן הלכה וכן הדין אף בסבור שהן של גר אבל סבור שהוא קיים או שיש לו יורשים שהרי אין מתכוין לקנות ואף כאן כשכונס לשום יבמות טועה הוא שסבור שיש כאן יבום ואינו כן והקשו מי דמי התם לא מיכוין למיקני כלל הכא מכל מקום מיכוין הוא למיקני והוה ליה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן של גר אחר שמת לו בלא יורש גם כן שהוא קונה וכן הלכה וכן הדין בכל זוכה מן ההפקר שאינו קונה אלא בזמן שנתכון לקנות וכל שנתכון לקנות בין שנתכון לקנות מחמת הפקרו של זה ובין שנתכוין לקנות מחמת הפקרו של אחר כל שהוא מתכוין לקנות קונה ולענין הסוגיא מיהא עדיין תיבעי לך מאי טעמא דרבי דהא הכא מתכוין הוא לקנות ולא חלץ אלא להתירה לעלמא אבל סבור הוא שמותרת לחזור לו ופירש אביי טעם מחלוקתם של רבי וחכמים בקדשה לשום יבמות שרבי אומר אינה צריכה גט ולרבנן צריכה גט כגון שנתן לה כסף ואמר לה התקדשי לי במאמר יבמין שהזכיר לשון מאמר בפירוש ולא שיאמר התקדשי לי לשום יבמות כדקא סלקא דעתין מעיקרא רבי סבר מאמר עילוי זיקה רמי כלומר מאמר שתקנו חכמים לא נתקן אלא היכא דאיכא זיקה והמאמר בא ומיתוסף עליה והכא ליכא זיקה דהא אתיא חליצה ואפקעתה וכי אמר לה אחר חליצה התקדשי לי במאמר יבמין לא כלום הוא ורבנן סברי מאמר לחודיה קאי וזיקה לחודה קיימא ולא שייך מאמר בזיקה כלל וכי היכי דמיקמי חליצה אי אמר לה התקדשי לי במאמר יבמין מהני אע"ג דמאמר לא שייך בזיקה הכי נמי בתר חליצה מהני אע"ג דליכא זיקה ורבא אמר דבמאמר יבמין אף רבי מודה דמהני דאע"ג דפקעה זיקה לא פקע מאמר והכא כשנתן לה ואמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין כלומר התקדשי לי עכשו בפסק זה בכח הזיקה שיש ליבם על יבמתו רבי סבר יש זיקה כלומר ואלו אמר לה בלשון זה קודם חליצה מהני שהזיקה חזקה כל כך שאף לשון קדושין כזה תופש ומצד חוזק הזיקה מהני בה האי לישנא אבל השתא דאתאי חליצה ואפקעתה לזיקה האי לישנא לאו כלום ולרבנן אין זיקה וכי מהני האי לישנא קודם חליצה לאו מכח הזיקה אלא משום דלישנא גופיה מהני והילכך אף השתא דליכא זיקה מהני:

    Meiri on Yevamot 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אלא אמר אביי הב"ע כגון דא"ל התקדשי לי במאמר יבמין רבי סבר כו' יש להקשות להאי אוקימתא אמאי קאמר רבי דמתני' דקתני חלץ ועשה מאמר אין אחריה כלום אליבא דר"ע מיתנייא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין דהא לדידיה אי נמי כמאן דאמר קידושין תופסין בחייבי לאוין ניחא כיון דקידשה במאמר יבמין ויש לומר משום חלץ ובעל אין אחר חליצה כלום דמשמע אפילו בעל לשם אישות קאמר הכי דלא אתיא אלא כר"ע וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 52b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ליבמתו מהו עיין נזיר דף יב ע"א תד"ה מאי טעמא:

    Gilyon HaShas on Yevamot 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 52, Amud Bet, about 351 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “ולאשה בעלמא אין גט, מפני שאין בידו…”

    2. Segment 237 words

      Opens “בעי רב חנניה: כתב גט לזיקתו ולא…”

      Named: רב חנניה.

    3. Segment 319 words

      Opens “ותפשוט ליה מדרבא, דאמר רבא: נתן גט…”

      Named: רב חנניה, רבא.

    4. Segment 424 words

      Opens “חלץ ועשה מאמר. אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 527 words

      Opens “ומי מצית מוקמת לה כרבי עקיבא, והא…”

      Named: רבי עקיבא.

    6. Segment 623 words

      Opens “והתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לנותן גט…”

      Named: רבי עקיבא.

    7. Segment 79 words

      Opens “אמר רב אשי: גט יבמין מדרבנן, וקרא…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 839 words

      Opens “תניא נמי הכי, אמר רבי: אין הדברים…”

    9. Segment 934 words

      Opens “תניא אידך: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, רבי…”

      Named: רבי אומר.

    10. Segment 1014 words

      Opens “אמר רב יוסף: מ"ט דרבי עשאוה כעודר…”

      Named: רב יוסף, רבי עשאוה.

    11. Segment 1127 words

      Opens “א"ל אביי: מי דמי? התם לא קא…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1246 words

      Opens “אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן, כגון…”

      Named: רבי סבר, אביי.

    13. Segment 1324 words

      Opens “רבא אמר: אי דאמר לה ״במאמר יבמין״,…”

      Named: רבי סבר, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 52b · Segment 5 — “…גט וחליצה. ואי רבי עקיבא, כיון דיהב לה גט,…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 52b · Segment 4 — “…רב: זו דברי ר' עקיבא, דאמר: אין קדושין תופסין…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 52b · Segment 10 — “אמר רב יוסף: מ"ט דרבי עשאוה כעודר בנכסי הגר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 52b · Segment 11 — “א"ל אביי: מי דמי? התם לא קא מכוין למיקני,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026