Talmud Builders

    Yevamot 121a

    Back to index

    English translation — Yevamot 121a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1hastened his own death. For instance, if the maimed man convulsed intensely, injuring himself, the perpetrator is not culpable for the death and should not be exiled. The Gemara asks: What is the practical difference between these two considerations, that the wind or the victim himself hastened his death?

    2The Gemara explains: There is a practical difference between them in a case where one cut someone in a house of marble that was closed on every side, in which there was no wind, and the victim convulsed. Alternatively, there is a difference in a case where one cut the victim outside, where there is wind, and the victim did not convulse at all.

    3§ It was taught in the mishna that one may testify to someone’s death only when he saw the corpse within three days of the individual’s death. However, Rabbi Yehuda ben Bava says: Not every person, nor every place, nor every hour is identical. A dilemma was raised before the Sages: Did Rabbi Yehuda ben Bava disagree with the Rabbis with the intent to rule more leniently and hold that sometimes one may testify to the identity of one who died even if he did not see the body within three days of his death? Or, did he disagree with the intent to rule more stringently and hold that sometimes one may not testify even if he saw the body within three days of the individual’s death?

    4Come and hear a solution: A certain man drowned in a place called Carmi, and they drew him out of the water near Bei Hedya after three days, and Rav Dimi from Neharde’a allowed his wife to marry. And furthermore, a certain man drowned in the Tigris River, and they drew him out of the river onto the Bridge of Shabistana, and Rava allowed his wife to marry based upon his friends’ testimony, although the body was seen only five days after death.

    5Granted, if you say Rabbi Yehuda ben Bava disagreed with the intent to rule more leniently, these Sages who acted here, allowing these women to marry, acted in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. But if you say he disagreed with the intent to rule more stringently, in accordance with whose opinion did these Sages act? The Gemara answers: Water is different, since it contracts the body, preventing it from bloating and changing shape.

    6The Gemara wonders about this: But didn’t you say (120b) that water aggravates a wound by causing additional swelling? The Gemara answers: This applies when there is a wound, but when there is no wound, the water contracts the body and thereby prevents the shape of the face from changing. The Gemara comments: And this applies only in a case where they drew him out of the water and viewed him at that time. But if the viewing was delayed for some time after the body was drawn from the water, it certainly will have become very bloated, making it impossible to positively identify.

    7MISHNA: If a man fell into the water and did not come out, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from remarrying. There is no absolute proof that the man died, as it is possible that he emerged from the water some distance away. Rabbi Meir said: An incident occurred involving a certain person who fell into the Great Cistern and emerged only after three days. This is evidence that sometimes one may survive a fall into water, even when everyone assumes he is dead.

    8Rabbi Yosei said: An incident occurred involving a blind man who descended to immerse for ritual purity in a cave, and his guide descended after him, and they disappeared there, and they remained there long enough for their souls to have departed, and the Sages permitted their wives to marry because they had disappeared into the water and not emerged. And there was another incident in Asya in which they lowered a certain man into the sea on a rope, and when they pulled the rope back to land only his leg came up in their hands, and they were not certain whether he was alive or dead. The Sages said: If his leg was cut from the knee and above, his wife may marry, as he did not survive such a wound; if his leg was cut only from the knee and below, she may not marry.

    9GEMARA: The Sages taught: If a man fell into the water, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from marrying; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: If he fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but if he fell into a body of water with no end, his wife is prohibited from marrying.

    10The Gemara asks: What are the circumstances defining a body of water with a visible end? Abaye said: Any body of water where one stands in one place and can see the shore in all four directions is considered water with a visible end, since anyone emerging from the water would be seen. However, if the body of water is so large that it is impossible to see its shore on all sides, the individual may have emerged at a place where he could not be seen by others standing at the place where he fell in.

    11There was a certain man who drowned in the lake in a place called Samkei. Rav Sheila allowed his wife to marry based on the testimony of witnesses who saw that he entered the water and did not emerge. Rav said to Shmuel: Come, let us excommunicate him for having issued this ruling. Shmuel said to him: Let us first send him a message and clarify whether he had a sufficient reason to issue this ruling.

    12They sent him the following question: When a man disappears in an endless body of water, is his wife a forbidden or a permitted woman, i.e., may she remarry? He sent back to them: His wife is forbidden. They asked him further: Is the lake of Samkei a body of water with a visible end or an endless body of water? He sent a response to them: It is an endless body of water, since one cannot see the water’s edge on every side. They then asked him: If so, what is the reason that the Master, i.e., Rav Sheila, acted this way, allowing the wife to remarry?

    13He answered them: I erred in my reasoning. I thought: Since the waters are gathered and stagnant and not flowing like a river, they are considered as a body of water with a visible end. But that is not so. Since there are waves in this body of water, say that the waves carried him away from our sight, allowing him to emerge without being seen.

    14In light of this response, Shmuel recited this verse about Rav: “No mischief shall befall the righteous” (Proverbs 12:21). Since the righteous Rav waited and did not excommunicate Rav Sheila, he was prevented from causing him injustice. Rav Sheila had been mistaken and had not intentionally violated the decree of the Sages prohibiting a woman from remarrying on the basis of her husband having disappeared into an endless body of water. Rav recited this verse about Shmuel: “But salvation lies in much counsel” (Proverbs 11:14), since it was Shmuel’s advice that caused Rav to wait.

    15It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: An incident occurred involving two people who were fishing with nets on the Jordan River, and one of them entered a cave containing a pond of fish next to the shore. Meanwhile, the sun set and the one who had entered the cave could not see the cave’s opening and did not exit, so his friend thought he had drowned. His friend waited long enough for his soul to have departed and came and notified the man’s household that he had drowned. The following day the sun rose, and the man in the cave recognized the opening of the cave and exited through it. And he came and found profuse eulogizing in his house. Rabbi Yehuda HaNasi said about this: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but in a case of water with no end, his wife is prohibited from marrying.

    16The Gemara asks: If so, even in the case of a body of water with a visible end, let us also be concerned about a cave containing a pond of fish. Even if the individual did not emerge for a long period of time, it is possible that he entered a cave and is still alive. The Gemara answers: A cave containing a pond of fish is not common in a body of water with a visible end.

    17Rav Ashi said: That which the Sages said, that if a man fell into an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying, applies only to an ordinary person who is not well known and could slip away secretly and live in anonymity, hiding the fact that he survived. But it does not apply to a Torah scholar, because if he would emerge from the water, publicity would be generated and the news of his survival would spread. The Gemara rejects this: That is not so. It is no different for an ordinary man and it is no different for a Torah scholar. After the fact, i.e., if she remarried, yes, she may remain with her new husband, but she may not remarry ab initio .

    18§ It is taught in a baraita : Rabban Gamliel said: Once I was traveling on a boat, and from a distance I saw a boat that shattered and sank. And I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Akiva. But when I disembarked onto dry land, he came, and sat, and deliberated before me about halakha . I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: A plank from the boat came to me, and I bent my head before each and every wave that came toward me. The waves did not wash me off of the board, and I reached the shore.

    19From here the Sages stated: If wicked people come upon a person, he should bend his head before them. That is, he should temporarily restrain himself and not fight them, and he will therefore be saved. After this parenthetical statement, the Gemara returns to Rabban Gamliel’s story. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.

    20It is taught in a baraita : Rabbi Akiva said: Once I was traveling on a boat, and I saw a certain boat sinking at sea, and I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Meir. But when I disembarked at the province of Cappadocia, he came, and sat, and deliberated before me about halakha . I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: One wave carried me to another, and that other wave to another, until I reached the shore, and a wave cast me up onto dry land. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.

    21§ The Sages taught: If an individual fell into a lion’s den, one may not testify about him that he died, since the lions might not have killed him. If he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may testify about his death, since it is certain that they killed him. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Even if he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may not testify about him that he died, because we are concerned

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קירב מיתתועל ידי שפירכס יותר מדאי מת הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו:

    בביתא דשישאשאין שם רוח. ללישנא דרוח בלבלתו הכא גולה דאין כאן רוח ומחמתו מת וללישנא דהוא קירב את מיתתו אינו גולה:

    הכי גרסינן אי נמי בדברא ולא פירכס:

    לקולא פליגדקאמר תנא קמא אין מעידין אלא עד ג' ימים ואתא רבי יהודה למימר יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפי' לאחר ג' ימים:

    או לחומרא פליגדקאמר תנא קמא עד שלשה ימים מעידים ואתא איהו למימר פעמים שאפי' תוך שלשה אין מעידין:

    בכרמישם העיר:

    ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין:

    ואסקוהו אגישרא דשביסתנאלאחר חמשה יומין:

    דצמתיצומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות:

    היכא דאיכא מכהמקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח:

    מיתפח תפחלאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו:

    מתני' שיש להם סוףלקמן מפרש היכי דמי:

    אשתו אסורהשמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים:

    מערהמים שיש להם סוף הם ופליג ר' יוסי ואמר אשתו מותרת דקסבר אין אדם יכול לשהות במים כל כך ואי משום שמא יצא לאלתר אין זו חששא דהא אי נפק הוו חזו ליה אבל במים שאין להם סוף מודה ר' יוסי דאסורה שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו:

    מן הארכובה ולמטההואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן:

    גמ' מארבע רוחותיהכגון מערה מלאה מים והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו:

    אגמא דסמקיאגם של אותו מקום אגם מרש"ט בלע"ז עומד במקומו ואינם מים חיים:

    כמים שיש להם סוף דמושאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק הלכך אם איתא דסליק הוי חזו ליה:

    גלי אשפלולמקום רחוק ומשם יצא:

    לא יאונה לצדיק כל אוןשלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא:

    תשועה ברוב יועץתשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל:

    למחילה של דגיםשחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו ואין מתמלאת כולה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים:

    ליחוש למחילהושמא ליום מחר יצא והלך:

    נענעתי לו ראשיועבר על גבי והלך לו:

    ינענע לו ראשוידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן:

    יבמות 121 עמוד א

    1קירב מיתתו. מאי בינייהו?

    2דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס. אי נמי: דשחטיה בברא ולא פרכיס.

    3רבי יהודה אומר: לא כל וכו'. איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא לקולא פליג, או לחומרא פליג.

    4תא שמע: דההוא גברא דטבע בכרמי, ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין, ואנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו. ותו: ההוא גברא דאטבע בדגלת, ואסקוהו אגישרא דשביסתנא, ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי.

    5אי אמרת בשלמא לקולא פליג, אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא. אלא אי אמרת לחומרא פליג, אינהו דעביד כמאן? שאני מיא, דצמתי.

    6והאמרת מיא מרזו מכה! ה"מ היכא דאיכא מכה, אבל היכא דליכא מכה מיצמת צמית. והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה. אבל אישתהי, מיתפח תפח.

    Mishna

    7נפל למים, בין שיש להן סוף, בין שאין להן סוף אשתו אסורה. אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים.

    8אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בעסיא, באחד ששלשלוהו לים, ולא עלתה בידם אלא רגלו, אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה תנשא. מן הארכובה ולמטה לא תנשא.

    Gemara

    9תנו רבנן: נפל למים, בין שיש להם סוף, בין שאין להם סוף אשתו אסורה, דברי רבי מאיר. וחכ"א מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה.

    10היכי דמי מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו.

    11ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. אמר ליה רב לשמואל, תא נשמתיה. אמר ליה: נשלח ליה ברישא.

    12שלחו ליה: מים שאין להם סוף, אשתו אסורה או מותרת? שלח להו: אשתו אסורה. ואגמא דסמקי מים שיש להם סוף, או מים שאין להם סוף? שלח להו: מים שאין להם סוף הוא. ומר, מאי טעמא עבד הכי?

    13מיטעא טעינא, אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי, ולא היא: כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלו׃

    14קרי שמואל עליה דרב: (משלי יב, כא) ״לא יאונה לצדיק כל און״. קרי רב עליה דשמואל: (משלי יא, יד) ״ותשועה ברוב יועץ״.

    Baraita

    15תניא, אמר רבי: מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים, ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה, ושהה חברו כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו. למחר, זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה, ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו. אמר רבי: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, שאין להם סוף אשתו אסורה.

    16אי הכי, מים שיש להם סוף נמי, ליחוש למחילה של דגים! במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא.

    17אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי באיניש דעלמא, אבל צורבא מרבנן לא. אי דסליק קלא אית ליה. ולא היא: לא שנא איניש דעלמא, ולא שנא צורבא מרבנן, דיעבד אין, לכתחלה לא.

    Baraita

    18תניא, אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שנשברה. והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי.

    19מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף מותרת, מים שאין להם סוף אסורה.

    Baraita

    20תניא, א"ר עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיא, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, מים שאין להם סוף אשתו אסורה.

    Baraita

    21תנו רבנן: נפל לגוב אריות אין מעידין עליו. לחפורה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו. רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים אין מעידין עליו, חיישינן׃

    Tosafot

    לקולא פליג או לחומרא פליגוהכי נמי מצי למיבעי בין לקולא ובין לחומרא אלא אכתי לא פשיטא מאי דבעי:

    ולא היא לא שנא צורבא מרבנן כו'ואף על גב דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מכל מקום לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי (רוב) גוססין דאין מעידין עליהן אף על פי שרובן מתים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפחואפילו ראוהו תוך שלשה, דכשעולה מן המים ומתוך ששהה ונרטב במים, כשהוא עולה ליבשה מיד נתפח. ואף על פי שמכירין פניו וחוטמו, דלמא נדמה להם כך ואינו, דשמא אחר היה ונשתנה צורתו ונדמה להם זה. ונראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שלא ישתהא כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן המים. אבל הרמב"ם ז"ל כתב (שם) ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעות ונתפח אין מעידין עליו. נראה מדבריו שאין צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא לזמן מועט כשעה חדא. ומיהו מ"ש ונתפח דמשמע כשנתפח אבל אם לא נתפח מעידין עליו. אינו נראה כן מלשון הגמרא מדאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח, דמשמע דמסתמא אמרינן אין מעידין עליו שאני אומר תפח ואינו ניכר. ובפלוגתא דר' יהודה דמתניתין ורבנן, הלכה כרבנן דרבים נינהו ולעולם אין מעידין עליו ביבשה אלא תוך שלשה ימים ומעידין עליו לעולם תוך שלשה ודוקא על פרצוף פנים עם החוטם. וראיתי בתוס' (לעיל יבמות קב, א ד"ה אין) שכתבו בשם ר"ת והיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף, אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם, ניכר הוא היטב על ידי סימני הגוף, ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי, אבל על ידי טביעות עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו [ואפילו] אחר כמה ימים. והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפילו לאחר כמה ימים, מעידין עליו כי אינו משתנה כל כך. ודבר ידוע הוא שניכר אפילו לאחר כמה ימים. ואינו מחוור בעיני דאם איתא מתניתין דקתני אלא על פרצוף עם החוטם, דוקא בשאין גופו שלם. וליתא דהא מתניתין סתמא קתני דמשמע אפילו בגופו שלם. ועוד דאם איתא מאי שנא פרצוף פנים וחוטם דנקט, הא בשהגוף שלם מעידין אפילו על גופו. ואין לומר שבזמן שמעידין על פרצוף פנים אין סומכין בו אלא אם כן יש עמו החוטם, אבל מכל מקום מעידין אף על הגוף. לא היא דאם כן הו"ל למתני מעידין על פרצוף פנים ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, משום דאכתי לא אשמועינן דמעידין על פרצוף פנים כלל. ועוד דממאי דקא מסיק מתניתין ואפילו סימנין בגופו ובכליו משמע דעיקר מה שמעידין על המת קתני, כלומר אין מעידין על המת לעולם אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ומיהו ודאי אם מעידין על סימנין מובהקין שבגוף שפיר דמו, משום דלא פליגי בגמרא אלא בשומא, וכדמשמע נמי בריש פרק האשה שלום (קא, א) דאמרינן התם הכא כגון דקאמרי אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקא אמרי סימני דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימני הוא דקא סמכי. כלומר אסימנין מובהקין. ומאי דקאמרי נמי דהיכא דאינו נחבל בפנים נראה דדבר פשוט הוא שיוכלו להכירו אפילו אחר כמה ימים ומעידין עליו, גם זה אינו מחוור בעיני. חדא מדקתני במתניתין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין אל עד שלשה ימים, משמע ודאי דאף על פי שלא נחבל בפנים אלא שפרצוף פניו וחוטמו שלמים כתקנן, אפילו הכי אין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים. ועוד דאמרינן בגמרא ואי אמרת ר' יהודה לחומרא פליג אינהו דעבוד כמאן, כלומר דהא אפילו רבנן דמקילין לא אמרו אלא עד שלשה ואינהו עביד לבתר תלתא ולבתר חמשה, ואם איתא מאי קושיא דהא התם לא נחבל בפניו וגופו שלם הוא ודלמא הכירוהו בפרצוף פניו ובגופו שלם. אלא ודאי משמע דלרבנן לעולם אין מעידין אלא עד שלשה בין נחבל בין שלם הא לאחר שלשה לא, שאף על פי שנדמה להם זה חיישינן דלמא מתפח תפח ונשתנית צורתו, ונראה להם שהוא ראובן ואינו אלא שמעון. והיכא דאשכחוהו ותשתמודעהו ולא ידעי אי תוך שלשה ימים או אחר שלשה ימים הוא, איכא למימר דאין מעידין עליו דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ואיכא למימר דכיון שמכירין אותו ואין אנו יודעין אם נתפח אם לא, ואם נשתנית צורתו אם לא, מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בטביעות העין חזקה זה הוא. אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו לפי שרוב מתים משתנים לאחר שלשה. ודוקא בשנודע שעברו עליו שלשה, הא מתסמא כוליה האי לא נחמיר דהוה ליה ספיקא בחששא דרבנן ולקולא. ולישנא דמתניתין מכרעא לחומרא דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא קתני כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. וצ"ת. אבל בתוס' (ד"ה אין עי"ש ובתוס' הרא"ש) מצאתי כלשון הזה ויכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים. ואינו נ"ל כמו שכתבתי. וגם הם לא אמרו אלא בדאפשר. ומקצת ספרים מצאתי שכתוב בהם כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. ונ"ל שזו גירסא נכונה ושמעינן מינה דדוקא לאחר שלשה, הא סתמא מעידין עליו. וצ"ת.

    מתניתיןמעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא אחד מאבריו, או אפילו כל גופו בלא ראשו, אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר, ורגל זה מאדם אחר היה. והראיה ההוא דאיתלי נורא בגננא ואשתכח גברא חריכא פסתא דידא דשדיא ואפיו הכי חיישינן דלמא איניש אחרינא הוא דאתא לאצוליה וההיא פסתא מיניה הות ומשום כסופא ערק. ועד כאן לא פליג התם רבא אלא משום דאמרה אתתיה חזו גבראי כדאיתא התם, ועוד מעשה דשני תלמידי חכמים דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה, הא לאו הכי אמרינן הני אזל לעלמא ואתו אחריני וכדמוכח התם בעובדא דשומשי. ודברים פשוטין היו נראין לי (בכת"י: ודברים פשוטים הם) אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל (הלכות גירושין פי"ג הט"ז) שכתב אם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שאי אפשר שינטל אותו אבר מן החי ויחיה הרי זה מעיד עליו שמת ומשיאין אשתו ע"כ. ושמא בשלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 121a

    Yevamot 121a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 608 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קירב מיתתו על ידי שפירכס יותר מדאי מת הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו:

    בביתא דשישא שאין שם רוח. ללישנא דרוח בלבלתו הכא גולה דאין כאן רוח ומחמתו מת וללישנא דהוא קירב את מיתתו אינו גולה:

    הכי גרסינן אי נמי בדברא ולא פירכס:

    לקולא פליג דקאמר תנא קמא אין מעידין אלא עד ג' ימים ואתא רבי יהודה למימר יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפי' לאחר ג' ימים:

    או לחומרא פליג דקאמר תנא קמא עד שלשה ימים מעידים ואתא איהו למימר פעמים שאפי' תוך שלשה אין מעידין:

    בכרמי שם העיר:

    ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין:

    ואסקוהו אגישרא דשביסתנא לאחר חמשה יומין:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 121a · Sefaria

    Tosafot

    לקולא פליג או לחומרא פליג והכי נמי מצי למיבעי בין לקולא ובין לחומרא אלא אכתי לא פשיטא מאי דבעי:

    ולא היא לא שנא צורבא מרבנן כו' ואף על גב דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מכל מקום לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי (רוב) גוססין דאין מעידין עליהן אף על פי שרובן מתים:

    Tosafot on Yevamot 121a · Sefaria

    Rashba

    והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח ואפילו ראוהו תוך שלשה, דכשעולה מן המים ומתוך ששהה ונרטב במים, כשהוא עולה ליבשה מיד נתפח. ואף על פי שמכירין פניו וחוטמו, דלמא נדמה להם כך ואינו, דשמא אחר היה ונשתנה צורתו ונדמה להם זה. ונראה מדברי הרב אלפסי ז"ל שלא ישתהא כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן המים. אבל הרמב"ם ז"ל כתב (שם) ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעות ונתפח אין מעידין עליו. נראה מדבריו שאין צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא לזמן מועט כשעה חדא. ומיהו מ"ש ונתפח דמשמע כשנתפח אבל אם לא נתפח מעידין עליו. אינו נראה כן מלשון הגמרא מדאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח, דמשמע דמסתמא אמרינן אין מעידין עליו שאני אומר תפח ואינו ניכר. ובפלוגתא דר' יהודה דמתניתין ורבנן, הלכה כרבנן דרבים נינהו ולעולם אין מעידין עליו ביבשה אלא תוך שלשה ימים ומעידין עליו לעולם תוך שלשה ודוקא על פרצוף פנים עם החוטם. וראיתי בתוס' (לעיל יבמות קב, א ד"ה אין) שכתבו בשם ר"ת והיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף, אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם, ניכר הוא היטב על ידי סימני הגוף, ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי, אבל על ידי טביעות עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו [ואפילו] אחר כמה ימים. והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפילו לאחר כמה ימים, מעידין עליו כי אינו משתנה כל כך. ודבר ידוע הוא שניכר אפילו לאחר כמה ימים. ואינו מחוור בעיני דאם איתא מתניתין דקתני אלא על פרצוף עם החוטם, דוקא בשאין גופו שלם. וליתא דהא מתניתין סתמא קתני דמשמע אפילו בגופו שלם. ועוד דאם איתא מאי שנא פרצוף פנים וחוטם דנקט, הא בשהגוף שלם מעידין אפילו על גופו. ואין לומר שבזמן שמעידין על פרצוף פנים אין סומכין בו אלא אם כן יש עמו החוטם, אבל מכל מקום מעידין אף על הגוף. לא היא דאם כן הו"ל למתני מעידין על פרצוף פנים ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, משום דאכתי לא אשמועינן דמעידין על פרצוף פנים כלל. ועוד דממאי דקא מסיק מתניתין ואפילו סימנין בגופו ובכליו משמע דעיקר מה שמעידין על המת קתני, כלומר אין מעידין על המת לעולם אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ומיהו ודאי אם מעידין על סימנין מובהקין שבגוף שפיר דמו, משום דלא פליגי בגמרא אלא בשומא, וכדמשמע נמי בריש פרק האשה שלום (קא, א) דאמרינן התם הכא כגון דקאמרי אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקא אמרי סימני דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימני הוא דקא סמכי. כלומר אסימנין מובהקין. ומאי דקאמרי נמי דהיכא דאינו נחבל בפנים נראה דדבר פשוט הוא שיוכלו להכירו אפילו אחר כמה ימים ומעידין עליו, גם זה אינו מחוור בעיני. חדא מדקתני במתניתין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין אל עד שלשה ימים, משמע ודאי דאף על פי שלא נחבל בפנים אלא שפרצוף פניו וחוטמו שלמים כתקנן, אפילו הכי אין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים. ועוד דאמרינן בגמרא ואי אמרת ר' יהודה לחומרא פליג אינהו דעבוד כמאן, כלומר דהא אפילו רבנן דמקילין לא אמרו אלא עד שלשה ואינהו עביד לבתר תלתא ולבתר חמשה, ואם איתא מאי קושיא דהא התם לא נחבל בפניו וגופו שלם הוא ודלמא הכירוהו בפרצוף פניו ובגופו שלם. אלא ודאי משמע דלרבנן לעולם אין מעידין אלא עד שלשה בין נחבל בין שלם הא לאחר שלשה לא, שאף על פי שנדמה להם זה חיישינן דלמא מתפח תפח ונשתנית צורתו, ונראה להם שהוא ראובן ואינו אלא שמעון. והיכא דאשכחוהו ותשתמודעהו ולא ידעי אי תוך שלשה ימים או אחר שלשה ימים הוא, איכא למימר דאין מעידין עליו דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ואיכא למימר דכיון שמכירין אותו ואין אנו יודעין אם נתפח אם לא, ואם נשתנית צורתו אם לא, מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בטביעות העין חזקה זה הוא. אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו לפי שרוב מתים משתנים לאחר שלשה. ודוקא בשנודע שעברו עליו שלשה, הא מתסמא כוליה האי לא נחמיר דהוה ליה ספיקא בחששא דרבנן ולקולא. ולישנא דמתניתין מכרעא לחומרא דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא קתני כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. וצ"ת. אבל בתוס' (ד"ה אין עי"ש ובתוס' הרא"ש) מצאתי כלשון הזה ויכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים. ואינו נ"ל כמו שכתבתי. וגם הם לא אמרו אלא בדאפשר. ומקצת ספרים מצאתי שכתוב בהם כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. ונ"ל שזו גירסא נכונה ושמעינן מינה דדוקא לאחר שלשה, הא סתמא מעידין עליו. וצ"ת.

    מתניתין מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא אחד מאבריו, או אפילו כל גופו בלא ראשו, אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר, ורגל זה מאדם אחר היה. והראיה ההוא דאיתלי נורא בגננא ואשתכח גברא חריכא פסתא דידא דשדיא ואפיו הכי חיישינן דלמא איניש אחרינא הוא דאתא לאצוליה וההיא פסתא מיניה הות ומשום כסופא ערק. ועד כאן לא פליג התם רבא אלא משום דאמרה אתתיה חזו גבראי כדאיתא התם, ועוד מעשה דשני תלמידי חכמים דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה, הא לאו הכי אמרינן הני אזל לעלמא ואתו אחריני וכדמוכח התם בעובדא דשומשי. ודברים פשוטין היו נראין לי (בכת"י: ודברים פשוטים הם) אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל (הלכות גירושין פי"ג הט"ז) שכתב אם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שאי אפשר שינטל אותו אבר מן החי ויחיה הרי זה מעיד עליו שמת ומשיאין אשתו ע"כ. ושמא בשלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר.

    Rashba on Yevamot 121a · Sefaria

    Ritva

    מאי בינייהו פי' לאו דפליגי הני לישני דהא תרוייהו אמרינהו ר' הושעיא בדרך איבעי' אימא אלא דבעי' למידע מאי דנפקא לן בין תרוייהו פירוקי שלשלהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו פי' וכיון שהם שלשלהו ועלה בידם רגלו ודאי רגלו הוא אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה ליה והעלה רגל א' מן הארכובה ולמעלה אין מעידים עליו אא"כ יש לו בהם סימן מובהק שאני אומר רגל אחר הוא וכדמוכח מעובד' דההוא חרוכא ומההוא דשני ת"ח דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה הא לאו הכי אמרי' אחריני נינהו ומיהו אם ראו סימן מובהק בידו או ברגלו או בא' מאבריו ונחתך ממקום שעושה טרפה אין להם סימן גדול מזה וההיא דאתלי נורא בי גלאי ואשכחו פסת' דידיה דשריא לפי שהכירו שהיתה ידו ובאו להתיר אשתו אלא דחייש ר' חייא דילמא פסת' דידיה בלחוד או איהו כרתה וערק משו' כסופא וז"ב וזהו מה שכ' הרמב"ם ז"ל שאם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שמשיאין את אשתו ומדקאמר מרן ז"ל והעלו ממנו אבר נר' שניכר להם בודאי שהיה האבר ממנו כנ"ל:

    איבעי' להו ר' יהודה בן בבא לקולא פליג פי' דיש מקומות ושעות שמעידין עליו לאחר ג' ימים או לחומרא פליג פי' ואפי' תוך ג' ימים יש מקומות ושעות שאין מעידין עליו:

    ת"ש דההוא גברא עד ואנסבה רבא לדביתהו לבתר ה' ימים ופרקי' דשאני מיא דצמתי מכה כלומר ואין הפרצוף משתנה בו אעפ"י ששהה יותר מג' ימים במים ונרא' דה' ימים לאו דוקא אלא ה"ה אפי' זמן מרובה כל שהוא במים אינו משתנה מן הסתם ובירושלמי עשו מעשה לאחר י"ז ימים והכא בגמרי' מעשה שהיה כן היה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל אבל יש מחמירין ואומרים דה' יומי דוקא:

    וה"מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה פי' והלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שהיה ביבשה אבל אם שהה במים ג' ימים ושהה אפילו שעה אחד אחר שעלה מן היבשה אין מעידים עליו והכי אמרינן דאי אשתהי מתפח תפח ומשתנה וכסבורי' שהוא ראוב' ואינו אלא שמעון ואין מעידין עליו לאחר שעה אחת ומדאמרי' מתפח תפח ולא אמרי' האי אתפחי נתפח שמעי' שאפי' אין אנו מכירין בו שנתפח אין מעידים עליו כי שמא נתפח ואינו ניכר ואע"פ שאינו נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל:

    מטעה טעאי אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולפום מאי דאמרי' לק' דמים שאין להם סוף חיישינן למחילה של דגים ה"נ טעה בהא דה"ל למיחש למחילה של דגים ואינו נר' לומר דההיא נמי בכלל טעותיה דקאמר הוא סבר דכיון דקוו וקיימי לא חיישי' להו למחילה של דגים דבהא ודאי לא הי"ל לטעות בזה דבשלמא לחשבה כמים שיש להם סוף לענין שלא לחוש שהשליכוהו המים במקום אחר כיון דקוו וקיימי במקום הזה קרוב הוא לטעות אבל לענין מחילה לא היה לו לתלות משום דמקוו קוו אבל נר' דלא שמיע להו ברייתא דלקמן:

    Ritva on Yevamot 121a · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו במשנה שאין מעידין לאחר שלשה ימים הא תוך שלשה מעידין כל שראה פדחת ופרצוף פנים עם החוטם מכל מקום במים נשתנה הדין פעמים שאף בתוך שלשה אין מעידין ופעמים שאף לאחר שלשה מעידין וכיצד הוא הענין כל שהוכה ונשתהא במים עד שתפח אין מעידין אפילו תוך שלשה וכמו שאמרו כל היכא דאיכא מכה מיא מרזו למכה אבל כל שאין בו מכה וטבע הרי המים מעמידים את הצורה מרוב קרירותם וכל שראוהו תכף שיצא מן המים עם פדחת ופרצוף פנים עם החוטם והכירוהו אפילו עמד בתוך המים חמשה ימים מעידים עליו וכמו שאמרו מאי היכא דליכא מכה צמתי ולא עוד אלא שיש לפרש אפילו כמה ימים כל שראוהו בשעה שעלה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע"פ שהוזכרו חמשה ימים בסוגיא זו מעשה שהיה כך היה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו מפני שצרפתו צנה והשיאו את אשתו ודוקא בשראוהו תכף שעלה אבל אם הוציאוהו מן המים ונשתהא יותר על שעה אחת אפילו בתוך שלשה שמתוך שנתלחלח בתוך המים מיתפח תפח וצורתו משתנית אע"פ שאין רואין אותו תפוח שמא תפוח ואינו ניכר וגדולי המחברים מקילין אלא אם כן נשתהא יותר משעה וכן שתפח ואע"פ שהדברים נראין אין סוגית הגמרא מוכחת כן וכבר ביארנו שכל שיש באלו סימן מכשירין אותה וגדולי הפוסקים נראה שסוברים דוקא בחמשה ימים:

    אחרוני הרבנים עשו עצמם כמתמיהים על דברים אלו שכתבו בתלמוד בענינים הללו הן על מה שאמרו שאין היכר אלא בראיית פדחת ופרצוף פנים עם החוטם הן על מה שאמרו שאחר שלשה אין מעידין עליו עד שכתבו שלא הצריכו בפדחת וחוטם ופרצוף אלא בשאין שם אלא פרצוף אבל אם כל גופו שלם ניכר הוא בטביעות עינא או בסימנין ואפילו אחר כמה ימים וכן כתבו שלא הזקיקו לתוך שלשה אלא כשאין שם כל הגוף והוא נחבל בפנים אבל כל שאינו נחבל בפנים ניכר הוא לאחר כמה וסוגיא כלה מעידה כנגד דבריהם מתחלה ועד סוף ומתוך כך אין לחוש לדבריהם ובעינינו ראינו מי שנמצא הרוג והודיעו לאלתר הדבר לקרוביו ולסוף שלשה ימים באו קרוביו ולא הכירוהו כלל ובאמת שלא כל האדם שוה בכך אלא שדנו חכמים אחר הרוב וכל שנמצא הרוג ולא נודע אם תוך שלשה אם לאחר שלשה יש אומרין שמעידין עליו מן הסתם ויש חולקין וכן הפרצוף דבר ידוע שאין טביעות עינא בגוף אלא אם כן היה סימן מובהק והפרצוף ידוע הוא שאין הכרתו בלא אלו וכמו שאמרו אבא בר מניומי אסקו ביה זוזי בי ריש גלותא הוה מייתי קירא בבלייתא ר"ל שעוה בבלאות של בגד והוה מדבק אפותייה ר"ל על מצחו חלוף קמייהו ולא מבשקרי ליה ר"ל שלא היו מכירים אותו:

    כבר ביארנו שאף עד אחד נאמן בעדות אשה כשאומר ראיתיו שמת כמו שהוא נאמן בשמעתי שמת וראיה לדבר זה אסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ואם כן אף בלא אמר קברתיו נאמן וכנגד גדולי הפוסקים והמחברים וכבר ביארנוה בפרק שלום:

    זה שביארנו בטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דוקא שלא לינשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ואין גוערין בו כלל וכמו שאמרו למטה מאן איכא בי חסא טבע חסא ואינסיבא איתתיה ולא אמרו לה ולא מידי וכתבו גאוני ספרד דהוא הדין לכל שנפלו במקום סכנה העשוי למות שם אלא שאנו חוששין שיצא אבל חכם שהורה לינשא לכתחלה מנדין אותו ולא סוף דבר באדם שאינו מפורסם שאיפשר שעלה ואין לו קול אלא אף בתלמיד חכם או אדם מפורסם שהיה לנו לומר שאם עלה יש לו קול אין משיאין את אשתו ולא סוף דבר במים הנובעים שהם ניגרים בשטף אלא אף האגם שהוא מים שאינם טבעים ושהם נקוים במקום אחד הואיל ומכל מקום יש שם רוב מים עד שאין העין רואה מארבע רוחותיו הרוח מניעתם ועל ידי גלים שבו מוליכים את הנטבע בהם למקום רחוק ושמא יצא ולא ראוהו וכן שכל מים שאין להם סוף הואיל ויש שם מים מרובים נעשין שם דגים הרבה ודגים חוטטים בהם מחילות סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד שאין המים ממלאים את כלה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו ועומד ראשו למעלה מן המים ואע"פ שבמים שיש להם סוף אחר שאין דגים גדולים ומרובים לשם אינם מצויים לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוף מיהא חוששין בסוגיא זו העידו על שני בני אדם שהיו צדין במכמורת בירדן נכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחלה ושהא חברו עד כדי שתצא נפשו ובא והודיע לביתו למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחלה ויצא ומצא הספד גדול בתוך ביתו וכן כמה ענינים מצויים במים שאין להם סוף שהצלתו של אדם מזדמנת על ידם ברחמי שמים העיד רבן גמליאל שראה ספינה שנשברה והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' עקיבא לכשיצא רבן גמליאל ביבשה ישב ר' עקיבא ודן לפניו בהלכה אמר לו בני מי העלך אמר לו דף של ספינה נזדמן לי כל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי ועבר על גבי והלך לו מכאן אמרו חכמים דרך צחות אם יבאו רשעים על אדם ינענע להם ראשו כלומר שיודה להם וידחה מפני השעה ולא יתגרה עמו באותה שעה אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואף ר' עקיבא העיד שראה ספינה שנטרפה בים והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' מאיר וכשעלה ר' עקיבא למדינת קפוטקיא בא ר' מאיר וישב לפניו ודן עמו בהלכה אמר לו מי העלך אמר לו גל טרדני לחברו וחברו לחברו והקיאני ליבשה באותה שעה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה הא מים שיש להם סוף אי אפשר אלא אם כן במעשה נס ואין למדים הימנו והוא שאמר ר' מאיר במשנתנו מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולאחר שלשה עלה והשיבו לו בבריתא אין מזכירין מעשה נסים שהרי על כל פנים יש כאן נס אחר ולא על שעמד שלשה ימים בלא אכילה שהרי כתוב וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואף חכמי הטבע כתבו שאיפשר לחיות בלא אכילה תשעה ימים ואף העשירי על ידי עמידה בצד האור אלא שלא ישן וכבר אמרו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומכל מקום לרבנן כל שביש להם סוף מעידין עליו בשעור שתצא נפשו ואין צורך לשלשה ימים ושיעור שתצא נפשו יראה שהן שלש שעות וממה שאמרו בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה כלומר שלישית שאילו עמדה שם אי אפשר לחיות אמר להם עלתה ואמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי דבר שהצדיק נצטער בו כל ימיו ר"ל להיות חופר שיחין לעולי רגלים יכשל בו זרעו ואעפ"כ העידו שמת בנו בצמא ללמדך מה שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה לצערם הרבה בעולם הזה כדי להיות שכרם צפון לעולם הבא:

    ראוהו שנפל לגוב אריות ר"ל שאינו מלא אין מעידין עליו שמאחר שאינו מלא המקום רחב להם ואינו נופל עליהם ושמא באותה שעה אינם רעבים ועד שלא הזיקוהו עלה או העלוהו והוא הדין לחפירה שיש בה נחשים ועקרבים אם המקום רחב להם שם אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים ומאחר שהיא מלאה הרי הוא נופל עליהם והילכך מעידין עליו אע"פ שלא שהו שם שאף לכשתאמר שמא אינם רעבים אגב איצצא מזקי ר"ל על ידי הדוחק שהוא דוחק בנפילתו והוא הדין לבור מלא אריות עד שנופל עליהם אלא שסתם אריות עומדים במקום רחב וסתם נחשים ועקרבים מתכנסים במקום צר:

    Meiri on Yevamot 121a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ולא היא ל"ש צורבא מרבנן כו' ואע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא כו' עכ"ל כן הוא בספרים מדוייקים וכצ"ל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 121a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ולא היא לא שנא וכו' אע"ג דרובייהו צורבי מדרבנן אי סליקא קלא אית ליה. ר"ל צורבא מרבנן כשסליק אית ליה קלא והאי כיון דלא נשתמע קלא דסליק ודאי נטבע ומת אפ"ה אשתו אסורה דלא אזלינן בתר האי רובא וכו':

    Maharam on Yevamot 121a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַהוּא גַּבְרָא דְּטָבַע בְּאַגְמָא דְּסַמְקֵי, אַנְסִיב רַב שִׁילָא לִדְבִיתְהוּ נראה לי בודאי דלא נכשל אותו צדיק דהשיאה ולא נבעלה כי שמע רב והפרישם או מה דבני ובני באו עדים וראו אותו שמת אך רב שילה התירה קודם שבאו עדים מטעם דחשב את האגם מים שיש להם סוף. ובספר ויען אברהם (דף סב) כתב ששמע בענין אחד של עיגונא דאתתא שהיו חולקים בו מרן ז"ל ומור"ם ז"ל ומרן אסר ומור"ם התיר שהביא ראיות להתיר ופלפל בחכמה וכתב מור"ם ז"ל רשות שתנשא וגילה המגיד למרן ז"ל דבו ביום שכתב מור"ם הרשות שתנשא מת הבעל במקום אחד שהיה חי ומרן שאסר כיון אל האמת לאוסרה אך הקדוש ברוך הוא לא הביא תקלה על ידי מור"ם שמת הבעל ביום שכתב לאשה מעשה בית דין של רשות שתנשא עיין שם. וכתב שם כזאת אירע להגאון חקרי לב שכתב פסלקא דעתך להתיר בראיות עצומות ומה דבני ובני הקול נשמע שהבעל חי ונתן הגאון חקרי לב הודאות להשם יתברך שלא באה תקלה על ידו. עוד שמענו מעשה שהיה בזמן הרב ראשון לציון מהר"ם סוזין ז"ל שהתירו הבית דין בירושלים ליבמה שתתייבם אך הרב מהר"ם סוזין ז"ל היה לבו נוקפו ולא הסכים להתיר והבית דין עשו כהוראתן ונשאת לאחיו ואחר כך בא הבעל ותהום כל העיר. עוד שמענו בזמן הגאון משנה למלך התירו רבני קושטא לעגונה שתנשא והגאון משנה למלך ז"ל היה לבו נוקפו ולא הסכים שתנשא והבית דין עשו מעשה כהוראתם ואחר כך בא הבעל ונגלה על ידי מעשה נורא הפלא ופלא. יהא רעוא שלא יכשלו חכמי ישראל בדברים אלו וכיוצא בהם ושלום על ישראל!

    אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים. הגם דרבי עקיבא בדידיה הוה עובדא כזאת והיה לו לומר זה משעת מעשה שלי, עם כל זה איכא הפרש טובא בין עובדא דידיה כי נשברה הספינה ונזדמן לו דף של ספינה ואם כן יש לדון דאם עדים ראו שטבע ולא היה שם לא דף ולא ספינה למה אשתו אסורה? אך במעשה דרבי מאיר שהגלים טרדוהו שזה מצוי תמיד לכך אמר 'כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים' ופשוט. מיהו עדיין יש להקשות למה הזכיר חלוקה דמים שיש להם סוף דזו פשיטא דמותרת? ונראה לי בס"ד לפי טעותו דרב שילה באגם דקוו וקיימי דיש לחשוב זה כמים שאין להם סוף יש להקשות דהוה ליה למימר כהאי גונא נמי מותרת ולמה החליטו ואמרו דאינה מותרת אלא רק במים שאין להם סוף? אך מהאי עובדא דרבי מאיר שאמר לו 'גַּל טְרָדַנִי לַחֲבֵרוֹ' נמצא אפשר להיות כן על ידי גלי הים ולכן לא התירו חכמים באגם דאימור גלי השפילוהו וגם בעובדא דרבי עקיבא דאמר עלה רבן גמליאל 'כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים' נמי אתי שפיר דהא אמר לו 'כָּל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי' משמע דאם לא היה מנענע ראשו היו הגלים נושאין אותו ואם כן באגם נמי שייך לומר גלי אשפלוהו ולכן גדולים דברי חכמים שאמרו אין היתר אלא במים שאין להם סוף ולא זכרו בהיתר גם את האגם דמייא קוו וקיימי.

    Ben Yehoyada on Yevamot 121a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 121, Amud Aleph, about 608 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “קירב מיתתו. מאי בינייהו?…”

      Named: רב מיתתו.

    2. Segment 210 words

      Opens “דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס. אי נמי: דשחטיה…”

    3. Segment 317 words

      Opens “רבי יהודה אומר: לא כל וכו'. איבעיא…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 433 words

      Opens “תא שמע: דההוא גברא דטבע בכרמי, ואסקוהו…”

      Named: רב דימי, רבא.

    5. Segment 522 words

      Opens “אי אמרת בשלמא לקולא פליג, אינהו דעביד…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 624 words

      Opens “והאמרת מיא מרזו מכה! ה"מ היכא דאיכא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “מתני׳ נפל למים, בין שיש להן סוף,…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 840 words

      Opens “אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 930 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: נפל למים, בין שיש…”

      Named: רבי מאיר.

    10. Segment 1013 words

      Opens “היכי דמי מים שיש להם סוף? אמר…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1120 words

      Opens “ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב…”

      Named: רב שילא, רב לשמואל, שמואל.

    12. Segment 1237 words

      Opens “שלחו ליה: מים שאין להם סוף, אשתו…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “מיטעא טעינא, אנא סברי כיון דקוו וקיימי…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “קרי שמואל עליה דרב: (משלי יב, כא)…”

      Named: רב עליה, שמואל.

    15. Segment 1563 words

      Opens “תניא, אמר רבי: מעשה בשני בני אדם…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “אי הכי, מים שיש להם סוף נמי,…”

    17. Segment 1739 words

      Opens “אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן מים…”

      Named: רב אשי, רבא.

    18. Segment 1847 words

      Opens “תניא, אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה,…”

      Named: רבי עקיבא.

    19. Segment 1929 words

      Opens “מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על…”

    20. Segment 2065 words

      Opens “תניא, א"ר עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך…”

      Named: רבי מאיר.

    21. Segment 2128 words

      Opens “תנו רבנן: נפל לגוב אריות אין מעידין…”

      Named: רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Judah ben Baba · Tannaim · Tannaim — The Ten Martyrs

      Rabbi Judah ben Baba, one of the Ten Martyrs, defied a Roman decree forbidding rabbinic ordination.

      Source: Yevamot 121a · Segment 3 — “…וכו'. איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא לקולא פליג,…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 121a · Segment 18 — “…חכם שבה, ומנו רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 121a · Segment 20 — “תניא, א"ר עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 121a · Segment 14 — “קרי שמואל עליה דרב: (משלי יב, כא) ״לא יאונה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 121a · Segment 10 — “…להם סוף? אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו.

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 121a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026