Talmud Builders

    Yevamot 73b

    Back to index

    English translation — Yevamot 73b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and one who eats them when they themselves, the second tithe and first fruits, are ritually impure is flogged, even though he himself is ritually pure, which is not the case with regard to teruma ; and these differences the tanna does not teach. Apparently, the tanna of the mishna taught certain differences between the cases and omitted others. Therefore, the omission of the halakha governing an uncircumcised man does not prove that it is permitted for him to eat second tithe.

    2§ Having cited the mishna, the Gemara proceeds to discuss it. It was taught in the baraita that second tithe and first fruits are forbidden to an acute mourner; and Rabbi Shimon permits an acute mourner to partake of first fruits. The Gemara asks: From where do the Rabbis derive that first fruits are forbidden to one who is in acute mourning? As it is written: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil…nor the offering of your hand” (Deuteronomy 12:17), and the Master said: “The offering [ teruma ] of your hand,” these are the first fruits. And first fruits are juxtaposed in this verse to second tithe: Just as the second tithe is forbidden to an acute mourner, so too, first fruits are forbidden to an acute mourner.

    3And Rabbi Shimon counters that since the Merciful One calls first fruits “ teruma ,” the halakha governing them is similar to that which governs teruma : Just as teruma is permitted to an acute mourner, so too, first fruits are permitted to an acute mourner.

    4The baraita continues: And both second tithe and first fruits require eradication before Passover in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle; and Rabbi Shimon exempts first fruits from the obligation of eradication. One Sage, the Rabbis, juxtaposes first fruits to second tithe: Just as second tithe is subject to eradication, so too are first fruits. And one Sage, Rabbi Shimon, does not juxtapose the two halakhot and derive one from the other.

    5It was stated above that it is prohibited to burn second tithe and first fruits even when they are in a state of ritual impurity, and that one who eats them when they themselves, the second tithe and first fruits, are ritually impure is flogged, even though he himself is ritually pure. From where do we derive these halakhot ? As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon says: The verse with regard to the confession of tithes states: “I did not consume of it while impure” (Deuteronomy 26:14), a general statement that means whether I, the one who ate it, was ritually impure, and the tithe was ritually pure, or whether I was ritually pure and the tithe was ritually impure. Regardless, the tithe may not be consumed through burning or eating in a state of impurity.

    6The tanna adds: And where one is actually warned against eating second tithe in a state of impurity, this I do not know. Although it is obvious from the verse that this is prohibited, the source for the prohibition is unclear. The Gemara is puzzled by this last statement: The prohibition against eating second tithe when one is in a state of ritual impurity of the body is explicitly written, as it is stated with regard to the ritual impurity imparted by a creeping animal: “The soul that touches it shall be impure until the evening, and he shall not eat from the holy things unless he has washed his flesh in water” (Leviticus 22:6). This is referring to second tithe, as will be explained later (74b).

    7The Gemara explains: Rather, this is the dilemma he is raising: From where is it derived that one may not eat it when the tithe itself is in a state of ritual impurity? The verse states: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17), and later it states with regard to offerings that have been disqualified: “You shall eat it within your gates, the impure and the pure alike, as the gazelle and as the hart” (Deuteronomy 15:22). And a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: Even a ritually impure and a ritually pure person may eat together on one table and out of one bowl without concern. And the Merciful One states: That which I said to you there, with regard to disqualified offerings: “You shall eat it within your gates,” means regardless of whether it is the individual or the meat that is impure; but here, with regard to second tithe, you may not eat it in that state. From here it is derived that one may not eat second tithe when the tithe itself is ritually impure.

    8It was stated above that one is prohibited from burning second tithe and first fruits even when they are ritually impure, which is not the case with regard to teruma . The Gemara asks: From where do we derive that this halakha does not apply to teruma ? Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: As the verse with regard to the declaration of tithes states: “I did not consume of it while impure” (Deuteronomy 26:14), and the words “of it” teach that of it, i.e., tithe, you may not burn when it is impure, but you may burn and derive benefit from the oil of teruma that has become ritually impure.

    9The Gemara asks: But say perhaps as follows: Of it you may not burn, but you may burn and derive benefit from consecrated oil that became ritually impure. The Gemara refutes this suggestion: That possibility is unacceptable. Is it not an a fortiori inference? If with regard to the tithe, which is lenient, the Torah said: “I did not burn of it while impure,” then with regard to consecrated oil, which is more stringent, is it not all the more so prohibited to burn them while ritually impure?

    10The Gemara retorts: If so, then with regard to teruma as well, say that it is an a fortiori inference, as teruma is certainly more sacred than tithes. If it is prohibited to benefit from second tithe while it is burning, all the more so would it be prohibited to benefit from teruma while it is burning. The Gemara answers: Isn’t it written “of it”? From there it is derived that there is an item excluded from the prohibition against burning in a state of ritual impurity.

    11The Gemara asks: And what did you see that led you to conclude that “of it” comes to exclude teruma ? Perhaps it comes to exclude consecrated items. The Gemara replies: It is reasonable that I do not exclude consecrated items from the prohibition against benefiting from their burning, as with regard to consecrated items there are many stringent elements. Their Hebrew acronym is peh , nun , kuf , ayin , kaf , samekh , which is a mnemonic for the following stringencies that apply to consecrated items and not to teruma :

    12Piggul : If, during one of the rites involved in the sacrifice of an offering, i.e., slaughter, receiving the blood, bringing it to the altar, or sprinkling it on the altar, the priest or the one bringing the offering entertains the thought of eating the offering at a time that is unfit for eating, the offering is thereby invalidated. Notar : Meat of an offering that remained beyond its allotted time may not be eaten and must be burned. Offering [ korban ]: It is an offering to God. Misuse of consecrated objects [ me’ila ]: One who unwittingly derives benefit from consecrated items is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated objects. Karet : The punishment of one who eats consecrated items while ritually impure is karet . Forbidden to an acute mourner [ asur le’onen ]: An acute mourner is prohibited from eating consecrated items. None of these halakhot apply to teruma . Therefore, consecrated items are more stringent than teruma , and accordingly they are not excluded from the prohibition against deriving benefit while ritually impure.

    13The Gemara rejects this argument. On the contrary, it is teruma that I would not exclude from the prohibition, as with regard to teruma there are many stringent elements, represented by the acronym mem , ḥet , peh , zayin , which is a mnemonic for the following: Death [ mita ]: One who is prohibited from eating teruma but ate it intentionally is liable to the punishment of death at the hand of Heaven. One-fifth [ ḥomesh ]: A non-priest, to whom teruma is forbidden, who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth of the sum. And teruma does not have the possibility of redemption [ pidyon ]: Once it is sanctified, teruma may not be redeemed and rendered non-sacred. And it is forbidden to non-priests [ zarim ]. These stringencies do not apply to consecrated items.

    14The Gemara answers: Those stringencies that apply to consecrated items are more numerous than those that apply to teruma . Therefore, it is appropriate to be more stringent with consecrated items and exclude impure teruma from the prohibition against deriving benefit from it while it is burned. And if you wish, say instead a different reason, without counting the number of stringencies: Consecrated items are more stringent because one who eats them while ritually impure is liable to receive karet , which is more severe than death at the hand of Heaven, the punishment in the case of teruma .

    15It was further stated above that one who eats second tithe and first fruits when they themselves, the second tithe and first fruits, are ritually impure is flogged, which is not the case with regard to teruma . The Gemara infers from this that it is lashes that he does not receive when he eats teruma that is ritually impure; however, the transgression of a prohibition is involved. From where do we derive that this is prohibited? The verse referring to offerings that have been disqualified states: “You shall eat it within your gates” (Deuteronomy 15:22). The word “it” indicates that it is only this, disqualified offerings, that may be eaten in a state of impurity, but not another type of consecrated food. This is a prohibition that is derived by inference from a positive mitzva, i.e., it is not stated in the Torah in the form of a prohibition. And there is a principle that a prohibition that stems from a positive mitzva is classified as a positive mitzva, for which no lashes are administered.

    16The Gemara demonstrated earlier that no proof can be adduced from the mishna cited by Rav Sheshet, as the tanna of that mishna taught only some of the differences between second tithe and teruma . Rav Ashi said: From the first part of the mishna as well, you can conclude that he taught certain differences and omitted others, from the fact that he does not teach the following additional difference:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואוכלן בטומאת עצמןשהגוף טהור והם טמאים:

    לוקהכדיליף לקמן:

    מה שאין כן בתרומהדאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף כדכתיב (ויקרא כ״ב:ד׳) בקדשים לא יאכל וגו' אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין ומדלא קתני ליה שמע מינה תנא ושייר:

    ואמר מרבמסכת מכות (דף יז.):

    ותרומת ידך אלו הבכוריםדבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כ״ו:ב׳) ושמת בטנא והלכת והתם אשמעי' עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא בעיא חומה:

    תרומה מותרת לאונןכדאמר בריש פירקין (יבמות דף ע.) זרות אמרתי לך ולא אנינות:

    מר מקישת"ק מקיש בכורים למעשר דכתיב ביה (דברים כו) בערתי הקדש:

    והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא דלא תוכל מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו מכלל שנאמר בוידוי מעשר לא בערתי ממנו בטמא דמשמע בין שאני טמא כו' הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר וכל שכן בטהור דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור שמע מינה הכי קאמר אפילו בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתיו להדלקה אלמא אינו נאכל בטומאה והיכן מוזהר על כך:

    איני יודעלאו מפורש לכך נאמר לא תוכל והשתא פריך הש"ס מקמי דליסליק למילתיה:

    טומאת הגוף בהדיא כתיבאואמאי קתני איני יודע:

    לא יאכל מן הקדשיםומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין (יבמות דף עד:) כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ולא בעי הערב שמש ומשנינן הכי קמיבעיא ליה לתנא טומאת עצמו מנין ת"ל כו':

    בשעריך תאכלנובפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר:

    ההואבשעריך דהתם דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה קאמינא לך הכא במעשר שני לא תיכול:

    שמן קדשכגון שהוקדש למנחות ונטמא:

    שכןמצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה:

    פגול נותרוקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף ואסור לאונן:

    מחפ"זמיתה לאוכלו בטומאת הגוף דכתיב (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו:

    חומשלזר האוכלה בשוגג לעולם ואע"פ שמותרת לכהנים אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש:

    ואין לה פדיוןלתרומה אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי. ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים:

    הא איסורא איכאלאכול תרומה טמאה:

    יבמות 73 עמוד ב

    1ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מה שאין כן בתרומה לא קתני. אלמא תני ושייר.

    2ואסורין לאונן, ור"ש מתיר. מנא להו דכתיב: ״(דברים יב״, יז) ״לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך״, ואמר מר: ״תרומת ידך״ אלו בכורים, ואיתקש בכורים למעשר: מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסור לאונן.

    3ור"ש תרומה קרינהו רחמנא, מה תרומה מותרת לאונן אף בכורים מותר לאונן.

    4וחייבין בביעור, ור"ש פוטר. מר מקיש ומר לא מקיש.

    5ואסור לבער מהן בטומאה, ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מנלן דתניא, ר' שמעון אומר: (דברים כו, יד) ״לא בערתי ממנו בטמא״, בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא.

    6והיכא מוזהר על אכילתו איני יודע. טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה: (ויקרא כב, ו) ״נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים״!

    7הכי קמיבעיא ליה: טומאת עצמו מנין? ת"ל ״לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך״, ולהלן הוא אומר (דברים טו, כב) ״בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל״, ותנא דבי רבי ישמעאל: אפי' טמא וטהור אוכלין על שולחן אחד בקערה אחת ואינן חוששין, וקאמר רחמנא: ההוא דאמרי לך התם ״בשעריך תאכלנו״ הכא לא תיכול.

    8משא"כ בתרומה. מנא לן? אמר ר' אבהו א"ר יוחנן, דאמר קרא: ״לא בערתי ממנו בטמא״ ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא.

    9ואימא: ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של קדש שנטמא! לאו קל וחומר הוא? ומה מעשר הקל אמרה תורה ״לא בערתי ממנו בטמא״ קדש חמור לא כ"ש׃

    10אי הכי, תרומה נמי ק"ו הוא! הא כתיב ״ממנו״!

    11ומה ראית? מסתברא קדש לא ממעיטנא שכן פנקעכ"ס:

    12פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן.

    13אדרבה, תרומה לא ממעיטנא שכן מחפ"ז: מיתה וחומש, ואין לה פדיון, ואסורה לזרים!

    14הנך נפישן. ואיבעית אימא: כרת עדיפא.

    15ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מה שאין כן בתרומה. מילקא הוא דלא לקי, הא איסורא איכא מנלן? אמר קרא: ״בשעריך תאכלנו״ לזה ולא לאחר. ולאו הבא מכלל עשה עשה.

    16אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה דתנא ושייר מדלא קתני׃

    Tosafot

    ואוכלן בטומאת עצמןתימה לר"י דאמאי לא לקי נמי בתרומה דנילף מבכורים ולעיל (יבמות דף ע. ד"ה מה) כתבתי:

    תרומת ידך אלו הבכוריםשנאמר בהן יד ולקח הכהן הטנא מידך:

    ור"ש תרומה קרינהו רחמנאתימה לר"י דבפ' אלו הן הלוקין (מכות דף יז:) אמרינן גבי הא דאר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל אמר רבא מאי חומרא דבכורים ממעשר שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור שכן אסור לאונן והשתא איסור אונן גופה מ"ט לא ילפינן בכורים ק"ו ממעשר דמותר לזרים משום דתרומה קרינהו רחמנא כדאמר הכא א"כ מהאי טעמא גופה דתרומה קרינהו רחמנא לא נילף ממעשר לענין חוץ לחומה וי"ל כיון דמעשר ובכורים טעונים הבאת מקום ותרומה אינה טעונה הבאת מקום שייך לדמות טפי בכורים למעשר לענין חוץ לחומה מלתרומה:

    ומר לא מקישמטעם דתרומה קרינהו רחמנא:

    והיכן מוזהר על אכילתו כו'תימא לר"י דהכא משמע דמלא בערתי לא נפקא לן אזהרה לאכילה ובפ' כל שעה (פסחים דף כד.) אמרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אם אינו ענין לגופו דנפקא לן ממעשר הקל דכתיב לא בערתי ממנו בטמא וכ"ת אין מזהירין מן הדין היקישא הוא דכתב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' משמע דאי מזהירין מן הדין ידעינן שפיר לאו מלא בערתי:

    טומאת עצמן מנין ת"ל לא תוכל וגו'אין להקשות כיון שיש אזהרה לטומאת עצמן למה לן אזהרה לאוכל בטומאת הגוף דנפקא מינה דהיכא שתחב לו חבירו בבית הבליעה אי נמי בשלא הוכשר אבל קשה דמהאי קרא גופיה דנפקא לן טומאת עצמן תיפוק ליה טומאת הגוף דההוא דאמר לך בשעריך תאכלנו בין טומאת הגוף בין טומאת עצמן הכא לא תוכל לאכול:

    אסור לבער מהן בטומאה מה שאין כן בתרומה מנלןוא"ת מהיכי תיתי דתיתסר תרומה לבער ממנה בטומאה ואין לומר משום דתרומה איקרי קדש והוה ילפינן לה מקדש או משום שהיא בשרפה כמוקדשין שנטמאו ואע"ג דקדשים חמירי הוה ילפינן תרומה מינייהו דאסור ליהנות ממנה בשעת שרפה דגילוי מילתא הוא דא"כ מאי פריך ומה ראית ואימא ממנו למעוטי קדש אבל תרומה יהא אסור והשתא מהיכא תיתי כיון דקדש שרי וי"ל דהוה ילפינן תרומה מבכורים ומיהו בכולה שמעתין לא ילפינן תרומה מבכורים ואר"י דמשום הכי קבעי תרומה מנלן דהוה לן למילף מק"ו דמעשר כדקאמר בסמוך ולא שייך למיפרך מה למעשר שכן הדסט"ב דלגבי טומאה מיהא מצינו שתרומה חמורה ממעשר וליכא למפרך נמי מה למעשר שכן אוכלן בטומאת עצמן לוקה דהיא גופה נילף בק"ו ולפי המסקנא דשריא לבער תרומה בטומאתה תו ליכא למילף לאוכל בטומאת עצמה:

    שכן פנקעכ"סמחוסר כפורים לא חשיב משום דמהאי טעמא גופיה נפקא לן לקמן (יבמות דף עד:) אבל תימה דליחשוב רביעי בקדש וחיבת הקדש דמכשרת וחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק וכלי מצרף לקדש ולא לתרומה ומומרת דפוסלת בקדש וכו' וטומאה עושה כיוצא בה לקדש ולא לתרומה למ"ד בפרק קמא דפסחים (דף יד.) וישנו לפני הדבור כגון פסח ותמיד למ"ד (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי:

    שכן מחפ"זוא"ת דמעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה וי"ל דהשתא לאו מאוכל בטומאת הגוף פריך אלא מזר האוכלה מה שאין כן בקדש דבקדש יש שמותר לזרים כגון שלמים ואפילו קדשים שאין נאכלים אלא לכהונה ליכא מיתה בזר אלא אזהרה ואפילו קדש דבר מעילה ליכא מיתה לרבנן דאמרי הזיד במעילה באזהרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    ואיתקש בכורים למעשר פי' ואע"ג דנקראו תרומה איתקוש למעשר לחומרות אלו שיש במעשר יותר מתרומה דהיינו אנינות וביעור. אבל לר"ש לכל מילי קרנהו רחמנא תרומה חוץ מן הדברים המפורשים בהם דהיינו הכנת מקום ודוי וא"ת למה אין תרומה למדה מבכורים לענין בכורים דהא אשכחן בפ' העור והרוטב דילפא מינייהו לענין משקה היוצא מהם במותם י"ל דהכא בהדיא גלי קרא וגם נתתיו לרבות תרומה שפטרו הכתוב בנתינה לבעלים. וא"ת כיון דאיתקוש בכורים למעשר למה אין מיתה באוכל מעשר בטומאת הגוף ולילף מבכורים י"ל דבהדיא אקיל רחמנא גבי מעשר לענין טומאה מדכתיב אם טבל ועלה אוכל במעשר מש"כ בתרומה ובכורים אלמא אין הקישן לענין טומא' אלא לדברי' אחרי' א"נ דגבי תרומ' כתיב טומאתו בו ולא במעשר וכדאמרי' בפ' יש מותרות (יבמות דף פ"ו ע"ב) לגבי מעשר ראשון וכן לגבי חומש דלא שייך אלא בדבר שהוא אסור לזרים ונכסי כהן טעמא רבה הוא דקני מתנות כהונה נינהו ואלו מעשר משלחן גבוה זכה ביה ישראל:

    והיכן מוזהר על אכילה איני יודע פי' דכיון דמתודה לרבותא שלא ביער ולא הדליק בהם בטומאה משמע דה"ק וכ"ש שהוא טהור שאסור ליהנות בהם והיכן מוזהר בזה איני יודע ת"ל ולא תאכל בשעריך. זהו תשלום הבריתא אלא שהתלמוד נכנס בנתים לברר שלא נסתפ' ר' ישמעאל אלא באזהר' דאוכלן בטומאת עצמו וכדפרש ואזיל והכי אורחיה דתלמודא וכדפרש"י ז"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 73b

    Yevamot 73b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואוכלן בטומאת עצמן שהגוף טהור והם טמאים:

    לוקה כדיליף לקמן:

    מה שאין כן בתרומה דאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף כדכתיב (ויקרא כ״ב:ד׳) בקדשים לא יאכל וגו' אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין ומדלא קתני ליה שמע מינה תנא ושייר:

    ואמר מר במסכת מכות (דף יז.):

    ותרומת ידך אלו הבכורים דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כ״ו:ב׳) ושמת בטנא והלכת והתם אשמעי' עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא בעיא חומה:

    תרומה מותרת לאונן כדאמר בריש פירקין (יבמות דף ע.) זרות אמרתי לך ולא אנינות:

    מר מקיש ת"ק מקיש בכורים למעשר דכתיב ביה (דברים כו) בערתי הקדש:

    והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו' והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא דלא תוכל מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו מכלל שנאמר בוידוי מעשר לא בערתי ממנו בטמא דמשמע בין שאני טמא כו' הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר וכל שכן בטהור דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור שמע מינה הכי קאמר אפילו בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתיו להדלקה אלמא אינו נאכל בטומאה והיכן מוזהר על כך:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 73b · Sefaria

    Tosafot

    ואוכלן בטומאת עצמן תימה לר"י דאמאי לא לקי נמי בתרומה דנילף מבכורים ולעיל (יבמות דף ע. ד"ה מה) כתבתי:

    תרומת ידך אלו הבכורים שנאמר בהן יד ולקח הכהן הטנא מידך:

    ור"ש תרומה קרינהו רחמנא תימה לר"י דבפ' אלו הן הלוקין (מכות דף יז:) אמרינן גבי הא דאר"ש וכי מה בא זה ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל אמר רבא מאי חומרא דבכורים ממעשר שכן אסורים לזרים אדרבה מעשר חמור שכן אסור לאונן והשתא איסור אונן גופה מ"ט לא ילפינן בכורים ק"ו ממעשר דמותר לזרים משום דתרומה קרינהו רחמנא כדאמר הכא א"כ מהאי טעמא גופה דתרומה קרינהו רחמנא לא נילף ממעשר לענין חוץ לחומה וי"ל כיון דמעשר ובכורים טעונים הבאת מקום ותרומה אינה טעונה הבאת מקום שייך לדמות טפי בכורים למעשר לענין חוץ לחומה מלתרומה:

    ומר לא מקיש מטעם דתרומה קרינהו רחמנא:

    והיכן מוזהר על אכילתו כו' תימא לר"י דהכא משמע דמלא בערתי לא נפקא לן אזהרה לאכילה ובפ' כל שעה (פסחים דף כד.) אמרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אם אינו ענין לגופו דנפקא לן ממעשר הקל דכתיב לא בערתי ממנו בטמא וכ"ת אין מזהירין מן הדין היקישא הוא דכתב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' משמע דאי מזהירין מן הדין ידעינן שפיר לאו מלא בערתי:

    טומאת עצמן מנין ת"ל לא תוכל וגו' אין להקשות כיון שיש אזהרה לטומאת עצמן למה לן אזהרה לאוכל בטומאת הגוף דנפקא מינה דהיכא שתחב לו חבירו בבית הבליעה אי נמי בשלא הוכשר אבל קשה דמהאי קרא גופיה דנפקא לן טומאת עצמן תיפוק ליה טומאת הגוף דההוא דאמר לך בשעריך תאכלנו בין טומאת הגוף בין טומאת עצמן הכא לא תוכל לאכול:

    אסור לבער מהן בטומאה מה שאין כן בתרומה מנלן וא"ת מהיכי תיתי דתיתסר תרומה לבער ממנה בטומאה ואין לומר משום דתרומה איקרי קדש והוה ילפינן לה מקדש או משום שהיא בשרפה כמוקדשין שנטמאו ואע"ג דקדשים חמירי הוה ילפינן תרומה מינייהו דאסור ליהנות ממנה בשעת שרפה דגילוי מילתא הוא דא"כ מאי פריך ומה ראית ואימא ממנו למעוטי קדש אבל תרומה יהא אסור והשתא מהיכא תיתי כיון דקדש שרי וי"ל דהוה ילפינן תרומה מבכורים ומיהו בכולה שמעתין לא ילפינן תרומה מבכורים ואר"י דמשום הכי קבעי תרומה מנלן דהוה לן למילף מק"ו דמעשר כדקאמר בסמוך ולא שייך למיפרך מה למעשר שכן הדסט"ב דלגבי טומאה מיהא מצינו שתרומה חמורה ממעשר וליכא למפרך נמי מה למעשר שכן אוכלן בטומאת עצמן לוקה דהיא גופה נילף בק"ו ולפי המסקנא דשריא לבער תרומה בטומאתה תו ליכא למילף לאוכל בטומאת עצמה:

    שכן פנקעכ"ס מחוסר כפורים לא חשיב משום דמהאי טעמא גופיה נפקא לן לקמן (יבמות דף עד:) אבל תימה דליחשוב רביעי בקדש וחיבת הקדש דמכשרת וחוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק וכלי מצרף לקדש ולא לתרומה ומומרת דפוסלת בקדש וכו' וטומאה עושה כיוצא בה לקדש ולא לתרומה למ"ד בפרק קמא דפסחים (דף יד.) וישנו לפני הדבור כגון פסח ותמיד למ"ד (חגיגה דף ו.) עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 73b · Sefaria

    Ritva

    ואיתקש בכורים למעשר פי' ואע"ג דנקראו תרומה איתקוש למעשר לחומרות אלו שיש במעשר יותר מתרומה דהיינו אנינות וביעור. אבל לר"ש לכל מילי קרנהו רחמנא תרומה חוץ מן הדברים המפורשים בהם דהיינו הכנת מקום ודוי וא"ת למה אין תרומה למדה מבכורים לענין בכורים דהא אשכחן בפ' העור והרוטב דילפא מינייהו לענין משקה היוצא מהם במותם י"ל דהכא בהדיא גלי קרא וגם נתתיו לרבות תרומה שפטרו הכתוב בנתינה לבעלים. וא"ת כיון דאיתקוש בכורים למעשר למה אין מיתה באוכל מעשר בטומאת הגוף ולילף מבכורים י"ל דבהדיא אקיל רחמנא גבי מעשר לענין טומאה מדכתיב אם טבל ועלה אוכל במעשר מש"כ בתרומה ובכורים אלמא אין הקישן לענין טומא' אלא לדברי' אחרי' א"נ דגבי תרומ' כתיב טומאתו בו ולא במעשר וכדאמרי' בפ' יש מותרות (יבמות דף פ"ו ע"ב) לגבי מעשר ראשון וכן לגבי חומש דלא שייך אלא בדבר שהוא אסור לזרים ונכסי כהן טעמא רבה הוא דקני מתנות כהונה נינהו ואלו מעשר משלחן גבוה זכה ביה ישראל:

    והיכן מוזהר על אכילה איני יודע פי' דכיון דמתודה לרבותא שלא ביער ולא הדליק בהם בטומאה משמע דה"ק וכ"ש שהוא טהור שאסור ליהנות בהם והיכן מוזהר בזה איני יודע ת"ל ולא תאכל בשעריך. זהו תשלום הבריתא אלא שהתלמוד נכנס בנתים לברר שלא נסתפ' ר' ישמעאל אלא באזהר' דאוכלן בטומאת עצמו וכדפרש ואזיל והכי אורחיה דתלמודא וכדפרש"י ז"ל:

    Ritva on Yevamot 73b · Sefaria

    Meiri

    הקדשים יש בהן חומרות יתירות על התרומה שהן בדין פגול ונותר והוא קרבן שצריך להביאו לפנים ויש בו אשם מעילות לזר האוכלו בשוגג וכרת אם אכלו בטומאה ובתרומה אין בה אלא מיתה בידי שמים ואסורים לאונן ויש בתרומה מה שאין בקדשים חומש לזר האוכלה בשוגג אע"פ שיש לה היתר אצל כהנים מה שאין כן בקדש שכל שבקדש משהותר לכהנים אין בו לא מעילה ולא חומש וכן שהתרומה אין לה פדיון ויש פדיון להקדש כל זמן שלא קדש בכלי וכן שהתרומה אין במינה היתר לזרים ויש במין קדשים היתר אצל זרים בקדשים קלים:

    Meiri on Yevamot 73b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תובד"ה ור"ש תרומה קרינהו כו' וי"ל כיון דמעשר ובכורים טעונין הבאת מקום כו' שייך לדמות טפי בכורים למעשר לענין חוץ לחומה מלתרומה עכ"ל ובזה יתיישב הא דלא קתני נמי במעשר ובכורים חוץ לחומה דאסור משא"כ בתרומה היינו משום דשייכא בהבאת מקום דקתני וכחדא נינהו:

    בד"ה והיכן מוזהר על אכילתו כו' תימה לר"י דהכא משמע דמלא בערתי לא נפקא לן אזהרה לאכילה כו' משמע דאי מזהירין מן הדין ידעינן שפיר לאו מלא בערתי עכ"ל ודבריהם מגומגמים בקצת דהא למאי דקאמר נמי וכ"ת אין מזהירין מן הדין לא אדחייא אלא דקודש לא אתא מק"ו דמעשר אלא מהיקשא דמעשר אבל הלאו דמעשר גופיה ידעינן שפיר מלא בערתי ומיהו בעיקר קושייתם כבר תירצה רש"י התם בפרק כל שעה דלא בערתי אינו לאו אלא וידוי בעלמא הוא ונפקא ליה איסור לאו בפרק הערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך כו' עכ"ל ור"ל הא דקאמר התם ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי גו' אהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך גו' סמך וכן נראה מדברי סמ"ג לאוין סימן רס"ד אבל מדברי הרמב"ם בפ"ג דהלכות מעשר שני משמע דלוקין אלאו דלא בערתי ולא אכלתי באוני אע"פ שאינן אלא לשון וידוי וכנראה מדברי התוס' ועוד נראה לומר דמלא בערתי א"נ דאתא ללאו היינו לבער בטומאה אבל לאכול בטומאה לא שמעינן מיניה אלא מלא תוכל לאכול בשעריך כדמשמע הכא לא בערתי גו' והיכן מוזהר על אכילתו כו' והשתא נוכל לומר דהתם דבעי לאתויי איסור הנאה לקודש ממעשר וכמ"ש התוס' שם דאם לא כן ל"ל היקשא התם תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בהאי קרא אלא דצריך היקשא משום איסור הנאה מש"ה מייתי התם מלא בערתי דהיינו לאו לאיסור הנאה של ביעור במעשר ואתיא קודש מיניה בק"ו או בהקישא ואייתר לן והבשר אשר יגע גו' לכל איסורין שבתורה כדקאמר התם ודו"ק:

    בד"ה אסור לבער מהן בטומאה כו' מנלן וא"ת מהיכי תיתי כו' עכ"ל וז"ל התוספות בפרק במה מדליקין תימה מהיכי תיתי אי ממעשר הקל כדמשמע בסמוך הא איכא למפרך מה למעשר שכן הדסט"ב כו' וקדש גופיה אסור בהנאה כו' דנפקא לן מק"ו דמעשר או מהיקשא כדקאמר בפרק כל שעה כו' וי"ל דהוה גמרינן תרומה מדאתקש לביכורים כו' ולקמן לא סמיך אק"ו רק אהיקשא סמיך ומיהו קודש אתי שפיר בק"ו כו' וא"ת אכתי היכי יליף בק"ו קודש ממעשר הא איכא למפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה כדפריך בפ"ב דמכות ואר"י דלא שייך הך פירכא אלא דוקא גבי חוץ לחומה כו' עכ"ל ובזה תבא בביאור התוספות דשמעתין ומיהו התוס' בר"פ לית להו האי סברא שכתבו שם מנלן דשאר קדשים אסורין לאונן דמק"ו ממעשר ליכא למילף לרבא דפריך גבי חוץ לחומה מה למעשר שכן טעון כסף צורה וצ"ל דרבא לא יליף לה איסור הנאה לטומאת קודש מק"ו אלא מהיקשא כדאמר בפרק כל שעה ומיהו קשה לפ"ז מהאי היקשא גופיה בפרק כל שעה הא איכא למילף נמי איסור אונן לקדשים ממעשר (א) ומי הכריח להתוס' ליישב בר"פ בדחוקים דילפינן פסח ממעשר בג"ש ושוב ילפינן קדשים ממעשר בהקישא דזאת התורה כו' וצ"ע לעיל בתוס' בד"ה ור"ש תרומה קרנהו רחמנא תימה לר"י כו' גבי הא דאר"ש וכי מה בא זה ללמדינו אם לאכול בכורים אמר רבא מאי חומרא כו' והשתא איסור אונן גופיה מ"ט לא ילפינן בכורים ק"ו כו' עכ"ל לא הוו צריכי לאתויי הא דאמר רבא מאי חומרא כו' אלא דאמלתא דר"ש גופיה ה"מ להקשות בפשיטות דהיאך קא ילפינן בכורים ק"ו ממעשר לענין חוץ לחומה הא תרומה קרנהו רחמנא דמהאי טעמא לא ילפינן איסור אונן ק"ו ממעשר ויש ליישב דמשום דאיכא לפרש דר"ש לדבריהם דחכמים דלית להו תרומה קרנהו רחמנא קאמר הכי מש"ה הוצרכו לאתויי הא דרבא דמוכח מיניה דאליבא דנפשיה קאמר הכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 73b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ור"ש תרומה קרינהו רחמנא תימה לר"י וכו' יש להקשות בלא רבא הוה להו לתוס' לאקשויי אר"ש גופיה דלמה לא יליף ר"ש הכא איסור אונן בבכורים ק"ו ממעשר אלא ע"כ צ"ל מדתרומה קרינהו רחמנא לא ילפינן להו ק"ו ממעשר ואם כן מהאי טעמא נמי לא נילף ק"ו ממעשר לענין חוץ לחומה וי"ל דהתוס' לא רצו להקשות אר"ש גופיה בלא רבא דה"א דר"ש נסתר מיניה וביה בלאו הכי הא סתריה רבא מכח פירכא דהתם אבל ארבא איכא לאקשויי והא פירכא זו דפריך אינה פירכא כלל דאיכא למימר איסור אונן גופיה נילף מק"ו אלא ע"כ צריך לומר דרבא פריך מטעם דאמר הכא דתרומה קרינהו רחמנא וא"כ בלא פירכא דאונן הוה ליה למפרך דליכא למילף בכורים ממעשר לענין חוץ לחומה מטעם דתרומה קרינהו רחמנא וק"ל:

    ד"ה אסור לבער מהם בטומאה וכו' עד דא"כ מה פריך ומה ראית וכו'. נ"ל למחוק מה ראית ולגרוס מאי פריך אימא ממנו וכו' ור"ל מאי פריך מתחלה ואימא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של קדש אבל תרומה יהא אסור דלא ידע עדיין דאיכא למילף תרומה ק"ו ממעשר וא"כ יש להקשות מהיכי תיתי לאסור תרומה כיון דקדש שרי אבל אמה ראית דפריך בתר הכי אין מקום לקושית התוס' דהשתא א"צ למילף תרומה מקדש אלא ילפינן תרומה ק"ו ממעשר וק"ל ויש ליישב ג"כ גירסת הספרים דאמה ראית דפריך בתר הכי מקשו התוס' ור"ל דאם איתא דבתחלת הסוגיא כשהקשה המקשה בתרומה מנלן הוה ס"ד דילפינן תרומה מקדש א"כ הוה ס"ל דקדש הוה מסתבר טפי לאסור מתרומה וא"כ מאי פריך בתר הכי ומה ראית ר"ל דלימא דממנו אתי למעוטי קדש ותרומה ילפינן לאסור מק"ו מהיכי תיתי למימר הכי והא הוה ס"ל דקדש מסתבר טפי לאסור ואם קדש שרי כ"ש תרומה וק"ל:

    Maharam on Yevamot 73b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 73, Amud Bet, about 321 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מה שאין כן…”

    2. Segment 238 words

      Opens “ואסורין לאונן, ור"ש מתיר. מנא להו דכתיב:…”

    3. Segment 312 words

      Opens “ור"ש תרומה קרינהו רחמנא, מה תרומה מותרת…”

    4. Segment 49 words

      Opens “וחייבין בביעור, ור"ש פוטר. מר מקיש ומר…”

    5. Segment 530 words

      Opens “ואסור לבער מהן בטומאה, ואוכלן בטומאת עצמן…”

    6. Segment 630 words

      Opens “והיכא מוזהר על אכילתו איני יודע. טומאת…”

      Named: רב ולא.

    7. Segment 752 words

      Opens “הכי קמיבעיא ליה: טומאת עצמו מנין? ת"ל…”

      Named: רבי ישמעאל.

    8. Segment 826 words

      Opens “משא"כ בתרומה. מנא לן? אמר ר' אבהו…”

    9. Segment 929 words

      Opens “ואימא: ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה…”

    10. Segment 109 words

      Opens “אי הכי, תרומה נמי ק"ו הוא! הא…”

    11. Segment 118 words

      Opens “ומה ראית? מסתברא קדש לא ממעיטנא שכן…”

    12. Segment 127 words

      Opens “פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן.…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “אדרבה, תרומה לא ממעיטנא שכן מחפ"ז: מיתה…”

      Named: רבה.

    14. Segment 146 words

      Opens “הנך נפישן. ואיבעית אימא: כרת עדיפא.…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “ואוכלן בטומאת עצמן לוקה, מה שאין כן…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 73b · Segment 7 — “…וכאיל״, ותנא דבי רבי ישמעאל: אפי' טמא וטהור אוכלין…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 73b · Segment 8 — “משא"כ בתרומה.

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Yevamot 73b · Segment 8 — “…מנא לן? אמר ר' אבהו א"ר יוחנן, דאמר קרא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 73b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026