Talmud Builders

    Yevamot 58a

    Chapter 6 - HaBa Al Yevimto

    גם: יבמות דף נ״ח ע״א, פרק ו׳ הבא על יבמתו

    English translation - Yevamot 58a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1According to Rabbi Meir, who says that betrothal to a priest disqualifies a woman who is unfit to marry him from partaking of teruma even if she is the daughter of a priest, entering the wedding canopy with a priest also disqualifies her. Conversely, according to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that betrothal does not disqualify her, entering the wedding canopy also does not disqualify her.

    2The Gemara refutes this claim: And from where do we know that these tanna’im would apply their opinions with regard to betrothal to entering the wedding canopy? Perhaps Rabbi Meir only stated his opinion there, with regard to betrothal, which acquires her. However, in the case of a wedding canopy, which does not acquire her, no, she is not disqualified.

    3Alternatively, perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion only there, with regard to betrothal, as it is not close to an act of sexual intercourse. However, with regard to entering the wedding canopy, which is close to an act of sexual intercourse, as it is the place where the bride and groom are secluded together and symbolizes the woman’s entrance into her husband’s home, it is possible that it also disqualifies her from partaking of teruma .

    4Rather, if it can be said that this issue was already discussed by earlier Sages, it was in the dispute between these other tanna’im , as it is taught in a baraita : If they married one another, i.e., either a woman who is fit or a woman who is unfit married a priest, or they entered the wedding canopy and did not yet have intercourse with him, they are entitled to eat of his food and to partake of teruma .

    5The Gemara interrupts its presentation of the baraita to examine its wording. The fact that the baraita mentions a case where they entered the wedding canopy but did not yet have intercourse proves by inference that the earlier case, where they married, is referring to actual marriage. However, this is difficult because if they were actually married and had engaged in intercourse, the woman who was unfit to marry a priest is certainly disqualified from partaking of teruma due to the prohibited act of intercourse.

    6Rather, is it not that the baraita is referring to a single case: Where they were married, and they entered the canopy, and had not had intercourse? And it is taught in the baraita that they are entitled to partake of his food and to partake of teruma . This indicates that entrance into the wedding canopy does not disqualify a woman who is unfit to marry a priest from eating teruma , although the act of intercourse does.

    7The baraita continues: Conversely, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Any woman whose act of intercourse entitles her to partake of teruma , her wedding canopy also entitles her to partake of teruma ; and any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma , her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma . Consequently, it appears that the tanna’im cited in this baraita disagree over the very question of whether the entry of a priest and a woman unfit to marry him into the wedding canopy has legal significance.

    8The Gemara refutes this claim: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that in the case of the betrothal of a woman unfit for a priest she may not partake of teruma ?

    9The Gemara expresses surprise: According to this suggestion, this expression in the baraita is difficult: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma , her wedding canopy also does not entitle her to partake of teruma . It should have said: Any woman whose act of intercourse does not entitle her to partake of teruma , her betrothal money also does not entitle her to partake of teruma , as it was the betrothal that disqualified her. The Gemara counters this argument: Perhaps it can be suggested that since the first tanna said his ruling with regard to a wedding canopy, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, also said his ruling with regard to a wedding canopy, even though he holds that she was already disqualified from the time of her betrothal.

    10§ Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet, and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion. Rav Sheshet’s statement was as follows: There is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. And the tanna of the mishna also taught this halakha with regard to a sota ( Sota 18a–b): When a sota is brought to the Temple to drink the bitter waters, she affirms the oath imposed on her by a priest that she has not committed adultery. The mishna explains that when she says amen, it is as though she herself states that: I did not go astray while betrothed, or married, or as a widow waiting for her yavam , or as a fully married woman.

    11The Gemara inquires: This case of a betrothed woman, what are the circumstances? If we say that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and he also causes her to drink the waters when she is betrothed, is a betrothed woman fit to drink the waters of a sota ? Didn’t we learn in a mishna ( Sota 23b): A betrothed woman and a widow waiting for her yavam do not drink, as the halakha of the sota waters applies only to married women; and they do not collect their marriage contract if they secluded themselves after being warned, as they have acted in a licentious fashion?

    12Rather, the case in the first mishna cited above is that he was jealous of her and warned her not to seclude herself with a particular man when she was betrothed, and she secluded herself with that man, and her husband causes her to drink when she is already married. However, in that case do the waters examine her? Isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), that when the man is clear of iniquity the waters examine his wife, but if the man is not clear of iniquity the waters do not examine his wife? By secluding herself with the other man when she was betrothed, the woman rendered herself forbidden to her husband. If he then married her, he cannot be described as clear of iniquity, and therefore the sota waters are ineffective.

    13Rather, it must be that he was jealous of her when she was betrothed, and she secluded herself with the other man anyway, and she had entered the wedding canopy but did not yet have intercourse with her husband when he brought her to the priest. Consequently, she is made to drink the sota waters as a married woman, and her husband has not committed a transgression, as he has not had intercourse with her. Learn from this that there is significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, as demonstrated by the fact that the sota waters will examine her in these circumstances.

    14Rava said: Do you hold that this baraita is sufficiently accurate to rely upon? But when Rabbi Aḥa bar Ḥanina came from the South, he came with this baraita in hand: The verse states with regard to the oath of the sota : “And some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20), which indicates that it applies only when the cohabitation of the husband preceded that of the adulterer, but not when the cohabitation of the adulterer preceded that of the husband. Consequently, in the case under discussion, drinking the sota waters would not be effective.

    15Rami bar Ḥama said: You find it in a case such as where her betrothed had intercourse with her licentiously when she was a betrothed woman in her father’s house. Since the act of intercourse was committed licentiously rather than for the purpose of consummating the marriage, the woman is still considered betrothed. Subsequently, her betrothed warned her not to seclude herself with a particular man, and she disobeyed. Then, they entered the wedding canopy together, despite the fact that they are forbidden to one another. Once they entered the wedding canopy, the woman can be made to drink the bitter waters. This proves that there is significance to entering the wedding canopy with a woman that is unfit for one to marry.

    16The Gemara asks: If so, in the corresponding case with regard to a widow waiting for her yavam , in which the yavam had licentious intercourse with her in her father-in-law’s house,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי חופה - בלא קידושין נמי פסלה:

    חופה - אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ"ק דקדושין (דף ה:):

    נישאו - לכהן זו וזו ומאי זו וזו כשרות ופסולות:

    מכלל דנישאו ממש - בבעילה בתמיה וכי ביאה בפסולה מי איכא למ"ד דלא פסלה מתרומה דבי נשא אלא פירושי קא מפרש נישאו כיצד כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו:

    אוכלות משלו כו' - דחופה לא פסלה:

    אין חופתה מאכילתה - אם בת ישראל היא ואליבא דמשנה אחרונה דתנן (כתובות דף נז.) ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ואמר ר' ישמעאל חופה פסולה אינה מאכלת וה"ה ביאה. מדמקיש חופה לביאה משמע דאם בת כהן היא חופה פוסלתה כביאתה:

    ממתני' - דמסכת סוטה:

    אמן - אמן תרי זימני לרבות כל הני:

    שומרת יבם וכנוסה - כלומר ואם היתה יבמתו וכנסה היבם משקה אותה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה בעודה שומרת יבם ומים בודקין אותה על שתיהן דהא אי זנאי בעודה שומרת יבם אסורה עליו וכר' עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה (דף יח:) דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דמשוי לה יבמה לשוק כאשת איש וכי היכי דאשת איש מיתסרא אגברא בזנות שומרת יבם נמי מיתסרא איבמה וכיון דמיתסרא עליה בת קינוי היא:

    דקני לה - קינא לה והתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני:

    לא שותות - דבעינן תחת אישך:

    ולא נוטלות כתובה - אם קינא לה ונסתרה שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו:

    אלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא איסתתרה - באירוסיה ונשאה ומשקה לה:

    ומי בדקי לה - והתניא כו':

    מנוקה מעון - שלא בא עליה לאחר שנסתרה שהתורה אסרה עליו דכתיב (במדבר ה) והיא נטמאה:

    וש"מ - מדמשקה לה יש חופה לפסולות וקרינן ביה תחת אישך דקני לה חופה ואף על גב דלא חזיא לביאה דהא אסורה לו משנסתרה:

    אמר רבא ותסברא דהא מתני' מתרצתא היא והא כי אתא כו':

    שבא עליה ארוסה בבית אביה - קודם סתירה ולעולם מתרצתא היא:

    ופרכינן דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה - לשם זנות בבית חמיה באלמנותה והדר קינא לה ואיסתתרה והכניסה לחופה ולא נבעלה ומשקה לה ומשביעה שלא שטית בסתירה הראשונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 58 עמוד א

    1לרבי מאיר, דאמר קדושין פסלי חופה נמי פסלה. לר' אלעזר ור' שמעון, דאמרי קדושין לא פסלי חופה נמי לא פסלה.

    2וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא בקדושין, דקני לה, אבל חופה דלא קנה לה לא.

    3א"נ עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין, דלא קריבי לביאה, אבל חופה דקריבא לביאה הכי נמי דפסלה.

    4אלא אי איכא למימר, בפלוגתא דהני תנאי, דתניא: נישאו זו וזו, כשרות ופסולות, או שנכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.

    5נכנסו, מכלל דנישאו נישאו ממש?!

    6אלא לאו: כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו. וקתני: אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.

    7רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: כל שביאתה מאכילתה חופתה מאכילתה, וכל שאין ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה.

    8ממאי? דלמא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כר' מאיר סבירא ליה, דאמר קדושין לא אכלה?

    9האי ״כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה״, ״כל שאין ביאתה מאכילתה אין כספה מאכילתה״ מיבעי ליה! דלמא, איידי דאמר ת"ק חופה, אמר איהו נמי חופה.

    10אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהרינהו לעיינין ממתניתין: יש חופה לפסולות. ותנא תונא: אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה, שומרת יבם וכנוסה.

    11האי ארוסה היכי דמי? אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקה לה כשהיא ארוסה ארוסה בת משתיא היא? והא תנן: ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה!

    12אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה וקמשקה לה כשהיא נשואה, מי בדקי לה מיא? והתניא: (במדבר ה, לא) ״ונקה האיש מעון״, בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו.

    13אלא, דקני לה כשהיא ארוסה, ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ושמע מינה יש חופה לפסולות.

    14אמר רבא: ותסברא דהא מתרצתא היא? והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: (במדבר ה, כ) ״מבלעדי אישך״, מי שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל.

    15אמר רמי בר חמא: משכחת לה כגון שבא עליה ארוסה בבית אביה.

    16דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה,׃

    Tosafot

    דהני תנאי - דתנא קמא סבר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דאין חופה פוסלתה מלאכול בתרומה דאין חופה לפסולות ורבי ישמעאל סבר דיש חופה דקאמר כל שאין ביאתה מאכילתה חופה נמי פוסלתה מן התרומה אפילו היא בת כהן דאי בבת ישראל קאמר דאין חופה מאכילתה בהא לא הוה פליג תנא קמא לפי מה שפירשתי דמתני' איירי בבת כהן ולפי מה שפי' בקונטרס דבבת ישראל נמי פליגי דאכלה לרבי אלעזר ורבי שמעון בהגעת הזמן אפילו היא פסולה יש לפרש כאן שמדקדק מדמקשינן חופה לביאה כדפי' בקונטרס דמשמע שאותה חופה כביאה וא"ת לת"ק כיון דאין חופה לפסולות אמאי אוכלות משלו וי"ל דלא גרע מהגעת זמן ואוכלות בתרומה כיון דנכנסה לחופה דליכא למיחש למזיגת כוס ולסימפון ואם תאמר דאכתי פסולות אמאי אוכלות משלו בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה כדאמרינן בריש יש מותרות (לקמן יבמות פה.) וי"ל דלצדדין קתני אוכלות משלו לאחר מיתה ואוכלות בתרומה מחיים:

    שומרת יבם וכנוסה - וא"ת היאך מתנה על זנות דיבמה הא תנן (סוטה דף יח:) כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי"ל דהכא נמי נאסרה כדרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ובפ' שני דסוטה (דף יח: ושם) מייתי מינה סייעתא לרב המנונא ודחי הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וא"ת והיכי מפיק כולהו מחד אמן יתירא אמן על האלה אמן על השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר וארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה וי"ל דחד אמן קאי אכל מה דכתיב בפרשה ואלה ושבועה כתיב בהדיא וכן מאיש אחר דכתיב מבלעדי אישך ואמן יתירא לשומרת יבם וארוסה קאתי:

    אלא דקני לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה - דהשתא לא ממעטינן מתחת אישך כיון דהשתא בשעת השקאה היא תחת בעלה וא"ת ומנלן דקרא משמע שהסתירה היא כשהיא נשואה דטומאה תחת אישך כתיב וי"ל דכי היכי דמרבה מאיש איש קינוי דאירוסין בריש ארוסה (סוטה כד. ושם) ה"נ נרבה סתירה:

    ונקה האיש מעון - וא"ת ונוקמה כגון שבא עליה בשוגג וכשבא עליה לא ידע עדיין שנסתרה דכי האי גוונא חשיב מנוקה מעון דהא כי מוקי לה ע"י גלגול לא חשיב אין מנוקה מעון אם זינתה באירוסין וי"ל דהכא כיון דבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור אפילו בא עליה שוגג לא חשיב מנוקה מעון אבל על ידי גלגול שאינו יודע בשעת השקאה מנוקה מעון קרינן ביה:

    דכוותה גבי שומרת יבם כו' - פי' בקונטרס בלישנא אחרינא דמוקי לה הכי כי היכי דלא תיקשי שומרת יבם בת משתיא היא אבל משום קדמה שכיבת בעל לבועל לא פריך דמה שקדמה שכיבת המת כשכיבת בעל היא ולשון דכוותה לא משמע הכי דמשמע דמאותו הטעם שאנו מעמידים דארוסה בבא עליה ארוסה בבית אביה דהיינו מטעם דבעינן שתקדים שכיבת בעל יש לנו להעמיד בשומרת יבם בבית חמיה ועוד דבריש פרק ארוסה (סוטה כד: ושם) קאמר בהדיא דכוותה שומרת יבם כו' אקושיא דקדמה שכיבת בעל לבועל דקאמר טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שותה והא כי אתא כו' ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה ודכוותה גבי שומרת יבם כו' ונראה לר"י כפירוש ראשון שבקונטרס דמטעם שתקדום שכיבת בעל קאמר דכוותה בשומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה דכרבי יאשיה אתיא מתניתא דשלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה דלדידיה שומרת יבם בת משתיא היא כדיליף התם ולא צריך לאוקמא כשבא עליה יבם בבית חמיה אלא משום דליקדום שכיבת בעל דלרבי יונתן דפליג עליה התם אפילו בא עליה יבם בבית חמיה לא שתיא כדאמרינן התם ומוקי כוותיה ההיא דארוסה ושומרת יבם לא שותות כו' וא"ת וכיון דהני מתני' פליגי אהדדי א"כ מאי פריך לעיל אלא דקינא לה ומשקה לה כשהיא ארוסה והתנן ארוסה ושומרת יבם כו' ויש לומר דלא פליגי רבי יאשיה ורבי יונתן אלא בשומרת יבם אבל בארוסה ליכא מאן דפליג:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודחינן ממאי דלמא לכולי עלמא אינה פוסלת כדשמואל דחופה פסולה אינה קונה כלל. אי נמי דלמא לכולי עלמא קונה כרב דאפילו לר"א ור"ש דמכשרי, בחופה מודו משום דכניסת חופה ככניסה דביאה היא וקונה ופוסלת. ואמרינן אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי היא וכו'. דתנא קמא אמר אוכלת משלו ואוכלת בתרומה, כלומר בת ישראל לכהן, ומשמע דחופה פסולה קונה ואינה פוסלת. ומיהו לא אתיא כרב דאיהו אמר קונה ופוסלת וכל שכן שאינה מאכלת ותנא קמא סבר קונה לגמרי ומאכלת וכל שכן שאינה פוסלת. אלא מר' ישמעאל דייקינן דקאמר אינה מאכלת בבת ישראל לכהן. ולא מינה ממש דייקינן, דאינה מאכלת שמעינן מינה אלא פוסלת מנא לן, אלא מדמדמי חופה לביאה שמע מינה דכל שביאתה פוסלתה חופה נמי פוסלתה. ואינו מחוור מדאקשינן אדרב מר"מ ודלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לא, דאלמא מיפשט פשיטא להו דחופה לא קניא ואם איתא דמשום חופה פסולה קאמר הכי הוה ליה למימר אבל חופה פסולה דלמא לא פסלה, אי נמי דלמא לא קניא. ועוד דממאי דרבי ישמעאל סבירא ליה קונה ופוסלת דלמא אינה פוסלת כלל סבירא ליה. ועוד דהא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות ומייתי לה ממתניתין דסוטה הא ודאי משמע דלפסול כרב קאמר, וכדאמרינן עלה מידי הוא טעמא אלא לרב, וההיא לא מייתי לה אלא שקונה, ופסול תרומה ליכא בההיא מתניתין, ואם איתא דאיכא מאן דאמר שקונה ואינה פוסלת ומאכלת מאי קא מסתייעי מינה רב ששת ורב, דלמא קונה ודאי ומאכלת כדתנא קמא דר' ישמעאל. ורבינו תם ז"ל (בתוס' ד"ה רב) פירש בחופה שאחר קדושין ולענין הא דתנן במתניתין נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות, דרב אמר יש חופה לפסולות וכמי שנבעלו דמי ופסולות לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות ואין כאן נשואין ואם נתארמלו כמי שנתארמלו מן האירוסין והן כשרות. ולר"א ור"ש כל שלא נבעלו ואפילו לא נתארמלו יאכלו בתרומה דבי נשי. ורמי בר חמא אמר דבמחלוקת שנוייה דלר' מאיר דאמר דאפילו באירוסין גרידי לא אכלה הא דמקרבה לביאה פסולה יותר נפסלה לגמרי ואפילו נתארמלה לא תאכל. ולר"א ור' שמעון דאמר באירוסין אכלה הא נמי אכלה, ולא שנתארמלה אלא אפילו במשמרת לביאתו וכדתנא קמא דר' ישמעאל אוכלת משלו ואוכלות בתרומה משום דאין חופה לפסולות. ואם תאמר מדקאמר אוכלות משלו משמע ודאי דבבת ישראל לכהן קא מיירי ולומר דאוכלות מחמתו בביתו של כהן, והאיך אפשר לומר כן שמאכלת דכיון דאין חופה לפסולות ארוסה היא ואינה אוכלת. יש לומר כיון שנכנסה לחופה ודאי נשואה היא ואוכלת. דליכא למגזר תו לא משום דעולא ולא משום סמפון. ומיהו אין לה חופה דמיפסלא, דביאה הוא דפסלה לה והא לא נבעלה. ור' ישמעאל דאמר כל שביאתה מאכילתה חופתה מאכילתה, קא סבר יש חופה לפסולות וכניסת חופה כביאה ונפסלה. גם זה אינו מתקבל, חדא דאם כן מאי קא פשיט רב ששת ממתניתין דסוטה, מהתם ודאי שמעינן דקונה, אלא היכי שמעינן מינה שתהא כבעולה לפוסלה. ועוד קשה לי רמי בר חמא מאי קסבר, אי קסבר דמשום חופה נחתינן לה דרגא, והלכך לר' מאיר דאמר דאפילו באירוסין גרידי לא אכלה כי נכנסה לחופה דמיקרבא טפי לביאה פסולה נחתינן לה דרגא ואפילו נתארמלה לא אכלה, אם כן לר"א ור"ש נמי נימא הכי דכי נכנסה לחופה מיהא ונתקרבה לביאה פסולה כל שהיא משמרת לאותה ביאה מיהא לא תיכול. ואי לר"א ור' שמעון חופה לא פסיל לה כלל אף לר"מ לא תוסיף בה פסול וכל שנתאלמנה תיכול.

    ועוד מאי קא דחינן דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא. דמשמע דרמי בר חמא דמויי קא מדמי חופה לקדושין, ואיהו לא קא משוה להו אלא דכיון דקדושין פסלי לה חופה גומרת בה לפוסלה לעולם. ואם כדברי רבינו תם ז"ל הוה ליה למימר ודלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אבל הכא דאינה משמרת ולא נבעלה לא. ועוד דמאי שייכא דהאי פלוגתא בהאי פסקא, לקמן הוה להו לאדכורה בפיסקת נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות. ועוד דלא הוה להו למימר בכי האי לישנא, אלא הכי הוה להו למימר מן הנשואין פסולות רב אמר לא נשואין נשואין ממש אלא נכנסו לחופה אף על פי שלא נבעלו, ושמואל אמר נשואין נשואין ממש כיון דבפירושא דמתניתין בלחוד הוא דפליגי. ומסתברא לי דרב ושמואל בכל חופה פסולה פליגי בין בחופה גרידתא בין בחופה שלאחר קדושין, וכ"ע ל"ל דר"ה דאמר חופה קונה, אלא ודאי חופה בעלמא לא קניא דקל וחומר לית לן, והכא בחופה פסולה הוא דפליגי, רב אמר חופה גרידתא פוסלת ואפילו למאן דמכשר באירוסין הכא פסיל כיון שזמנה עצמה לביאה פסולה ונכנסה לחופה לשם כך, דכניסת חופה כביאה כיון דחופה לביאה קיימא, ומדרבנן היא גזרה אטו ביאה. וכל שכן חופה שלאחר קדושין דקניא לגמרי לכל מילי, שפוסלת בבת כהן, וכל שכן שבבת ישראל אינה מאכלת אף על פי שעושה נשואין גמורין. ושמואל אמר חופה גרידתא כיון דבעלמא לא קניא הכי נמי לא פסלה, ואפילו למאן דפסיל באירוסין גרידי התם הוא משום דכיון דקני לה אף היא משמרת לביאה פסולה אבל הכא כיון דלא קני לה מאי משמרת לביאה פסולה איכא וביאה ממש ליכא הכא שתפסל בה. וחופה שלאחר קדושין אף על גב דבעלמא קניא לגמרי כביאה ועושה נשואין גמורין לכל, הכא בפסולות אינה קונה לפי שאין חופה אלא הראויה לביאה, וזו הואיל ואינה ראויה לביאה אלא בפסול אינה חופה ועד שתבעל לו ממש אינה נשואה, אלא ארוסה בעלמא. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל בחופה גרידתא ואוקמה במחלוקת שנויה. ותדע לך דבחופה גרידתא קאמר דהא ר' מאיר ור"א ור"ש לא איפליגו אלא במן האירוסין בלחוד אבל בין הנשואין לא איפליגו כלל. וקסבר רמי בר חמא דחופה גרידתא אינה פוסלת לגמרי כנשואה ולכולי עלמא כרב, אלא פוסלת כאירוסין ודלא כשמואל הואיל ושמרה לביאה פסולה בכניסת חופה כמשמרת לביאה פסולה. ודחינן דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר אלא בקדושין קני לה ובכל שעה משמרת לביאתו דהא קנויה לו אבל חופה גרידתא כיון דלא קני לה אין זו משמרת לביאתו, ואף על פי ששמרה פעם אחת בשעת כניסה לחופה מכל מקום עכשיו אינה משמרת. ובשלמא לרב שעושה אותה כנשואה ניחא אבל לרמי בר חמא מאי טעמא אי כנשואה היא בין משמרת בין אינה משמרת לא תיכול כמן הנשואין וכרב, ואי לאו כנשואה היא אף כארוסה אינה דטעמא דארוסה משום שמור ביאת פסול וזו אינה משמרת. ואי נמי עד כאן לא קאמרי ר"א ור"ש אלא בקדושין דלא מיקרבא לביאה אבל חופה דמקרבא לביאה הכי נמי דלא אכלה לעולם. אלא איכא לאוקמה יש חופה ואין חופה בפלוגתא וכהני תנאי ובחופה של אחר קדושין דתניא נשאו וכו' כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו וקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, אלמא אין חופה דאי יש חופה לא היו אוכלות בתרומה דכל שחופתה חופה ועושה נשואין אינה אוכלת. ואם תאמר אם אין חופה למה אוכלות בתרומה, איכא למימר דאתיא כמשנה ראשונה, ואי נמי כמשנה אחרונה דכיון שנכנסה לרשות הבעל ליכא משום דעולא ולא משום סמפון דהא בדיק לה בחופה. ור' ישמעאל סבר יש חופה וכיון שנכנסה לחופה ונקנית לו לגמרי כנשואה היא לכל ואינה אוכלת כרב. ורב ששת דדייק לה ממתניתין דסוטה מהאי טעמא נמי הוא, דכיון דקרינן בה והביא האיש את אשתו ותחת אישך אלמא נשואה גמורה היא ואף אינה אוכלת לעולם ואף על פי שנתאלמנה דהרי זו כנתאלמנה מן הנשואין כן נראה לי. וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז"ל שפירש רב אמר יש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו או בקדושין וחופה ואף על פי שלא נבעלו ע"כ. גרסינן בתוספתא דמכלתין (פרק י הלכה א) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנכנסה לשם נשואין ולא הספיק לבועלה עד שמת כשרה לכהונה וכשרה לאכול בתרומה בא עליה פסלה מן הכהונה ופסלה מלאכול בתרומה ע"כ. ואתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות.

    היכי דמי אילימא דקני לה כשהיא ארוסה - הא שמעתא כתבתיה בארוכה בפרק קמא דקדושין (כז, ב ד"ה אלא).

    הא דאמרינן דכוותה גבי שומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה שומרת יבם קרית לה. מסתברא דהכי פירושא על כרחין לאו מתרצתא, דנהי דתרצת ארוסה אכתי שומרת יבם א"א לך לתרץ, דבשלא בא עליה יבם א"א לאוקמה דאף לכשתמצא לומר דאפילו לא בא עליה קרינא בה מבלעדי אישך, דשכיבת בעל ראשון לגבי הא כשכיבת היבם משום דמחמת בעל ראשון הקנוה ליבם מן השמים אכתי א"א, דהא לא קרינא בה והביא האיש את אשתו, וכן לא קרינא בה תחת אישך. וכן א"א לאוקמה בשהכניסה לחופה דיבמה אינה מחוסרת חופה. אל על כרחך כשבא עליה יבם בבית חמיה ואם כן האי לאו יבמה היא אלא אשתו מעלייתא לכל הדברים, ואפילו תמצא לומר שבא עליה שלא במתכוין דביאה גרועה היא ואחר כך קנה לה ונסתרה. אפילו הכי אשתו מעלייתא לכל הדברים כדרב, וכי תימא כשמואל דקאמר לא קנה אלא על דברים האמורים בפרשה וכשנפלה מן הארוסין אנן לרב קאמרינן. ותמיהא לי לוקמא כרב וכלישנא בתרא דאמרינן לעיל (יבמות נו, א) דרב מודה במן הארוסין דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה וכסברא דשמואל ללשנא קמא. ויש לפרש דכיון דאסיקנא לההוא לישנא בקשיא לא בעי לאוקמה בהכי. מיהו אכתי קשיא לי כי מוקמינן לה כשמואל נמי היכי מתרצא. דאכתי כיון דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותמצא לומר דאכתי מקרייא שומרת יבם, אם כן לא קרינא בה תחת אישך ולא והביא האיש את אשתו, ומאי אמרת כגון שקינא לה לאחר שבא עליה בבית חמיה ביאה גרועה דשלא במתכוין ונסתרה ואחר כך הכניסה לחופה הא אין חופה ליבמה. ואם בא עליה אחר כך בביתו ביאה גמורה במתכוין ונעשית אשתו לכל, היאך מים בודקים אותה והא בעינן ונקה האיש מעון. ויש לפרש דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי הכי אלא דבעדיפא מינה דחי ליה דאנן לרב קאמרינן ורב האמר קנה לכל ואם כן לדידיה לאו מתרצתא היא. אלא דאכתי קשיא לי דאלו בסוטה בריש פרק ארוסה ושומרת יבם (כד, א) איכא כי האי סוגייא ודחינן ואוקמה כשמואל ותו לא אקשי עלה מידי וצריך לי עיון [הוספה מקו"א].

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 58a

    Yevamot 58a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 324 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 58a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026