Talmud Builders

    Yevamot 15a

    Back to index

    English translation — Yevamot 15a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that they should perform ḥalitza and not enter into levirate marriage. If they act in this manner, they will be permitted to marry others and the problem will be solved according to all opinions. They were unable to finalize the matter according to the proposition raised by Rabbi Yoḥanan ben Nuri before times of trouble arrived. Due to the outbreak of war they were unable to gather together to vote and establish an accepted halakhic ruling.

    2Sometime later, when they returned to discuss the issue, Rabban Shimon ben Gamliel said to the other Sages: What shall we do with those earlier rival wives from now onward? Since in the meantime some rival wives had entered into levirate marriage, if we issue a collective ruling that rival wives may not do so, their children will be declared mamzerim . Therefore, it is better not to establish this halakha at all.

    3The Gemara analyzes this episode in relation to the matter at hand. Granted, if you say that Beit Shammai did act in accordance with their own opinion, this is the meaning of what Rabban Shimon ben Gamliel said: What shall we do? Since these rival wives had already entered into levirate marriage, it was impossible to change the status of their children retroactively. However, if you say that they did not act in accordance with their opinion, what is the meaning of: What shall we do? If Beit Shammai did not act upon their ruling, they never actually permitted a yavam to take a rival wife in levirate marriage.

    4Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This amendment was necessary, not for the benefit of the children of rival wives, as Beit Shammai never in fact acted on their ruling; rather, it was necessary only for the rival wife herself. If these rival wives married others, in the opinion of Beit Shammai their marriages were flawed, as they did not perform ḥalitza . And as for the question: What shall we do, this is what Rabban Shimon ben Gamliel is saying: With regard to those rival wives who were entirely exempt according to Beit Hillel, what should we do with them according to Beit Shammai, as these rival wives had already married others without performing ḥalitza ?

    5The Gemara elaborates: If you say let them perform ḥalitza , they will be repulsive to their husbands, as it will seem to the husband that the woman he has been living with for some time suddenly requires a permit for marriage. And if you would say, let them be repulsive to their husbands, as that is not our concern, this is not the case, as the Torah says: “Her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace” (Proverbs 3:17).

    6§ The Gemara suggests further: Come and hear another source, as Rabbi Tarfon said: I yearn for the following scenario: When shall my daughter’s rival wife come before me and I will marry her? In other words, in this hypothetical case I would act in accordance with the opinion of Beit Shammai and take her in levirate marriage. This statement indicates that those who held by the traditions of Beit Shammai did indeed act upon their opinion. The Gemara amends this statement. Say: And I will marry her off, i.e., I shall act in accordance with the opinion of Beit Hillel and marry her off to others.

    7The Gemara asks: But he said: I yearn, and if he meant that he would follow the ruling of Beit Hillel, which is the common practice, what is the novelty of Rabbi Tarfon’s statement? The Gemara responds: Rabbi Tarfon comes to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who maintains that all rival wives perform ḥalitza . Rabbi Tarfon yearned for an opportunity to demonstrate that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri.

    8The Gemara suggests: Come and hear an incident involving Rabban Gamliel’s daughter, who was married to Abba, his brother, and Abba died childless, and Rabban Gamliel entered into levirate marriage with her rival wife. This is apparently conclusive proof that the rival wife of a daughter may enter into levirate marriage. The Gemara asks: And how can you understand it that way? Was Rabban Gamliel among the disciples of Beit Shammai? In fact, Rabban Gamliel, who was a descendant of Hillel himself, certainly followed the opinion of Beit Hillel.

    9Rather, the case of Rabban Gamliel’s daughter is different, as she was a sexually underdeveloped woman [ aylonit ], and therefore the prohibition against marrying her rival wife does not apply, as explicitly stated in the mishna. The Gemara asks: But from the fact that it is taught in the latter clause of the same baraita : Others say that Rabban Gamliel’s daughter was an aylonit , it can be derived by inference that the first tanna holds that she was not an aylonit .

    10The Gemara answers: The dispute between the tanna’im was not about whether or not she was an aylonit , as she certainly was. Rather, the practical difference between them is whether he knew that she was an aylonit at the time of marriage and decided to marry her regardless. Some maintain in general that if the husband was aware of her condition prior to marriage, her rival wife is forbidden, but if he did not know about her status, the rival wife is permitted.

    11And if you wish, say that the practical difference between them concerns a different case, that of one who married and ultimately divorced. This is referring to an issue discussed above of whether a woman is considered the rival wife of a forbidden relation simply by virtue of her marriage to the specific man or whether she must be married to him at the time when the mitzva of levirate obligation takes effect, i.e., at the time of the brother’s death.

    12And if you wish, say that the practical difference between them concerns a case where there is a condition in sexual relations. In other words, the first tanna holds that Rabban Gamliel’s daughter was married only conditionally, and since the condition was never fulfilled the marriage was nullified. Consequently, Rabban Gamliel could marry the other wife regardless of his daughter’s status as an aylonit , as she was never married to his brother at all. However, according to the other tanna , even if the marriage was dependent upon a condition that was not fulfilled, because the man engaged in sexual relations with her the act of intercourse itself serves to nullify the condition. Accordingly, he maintains that the only reason Rabban Gamliel could enter into levirate marriage with his daughter’s rival wife was not because of the condition, but due to the fact that his daughter was an aylonit . Whichever explanation is accepted, this case provides no proof with regard to the issue of whether or not Beit Shammai acted in accordance with their ruling.

    13§ Rav Mesharshiyya raised an objection against those who claim that Beit Shammai did not act in accordance with their opinion. It is taught in a mishna: There was an incident involving Rabbi Akiva, who collected an etrog on the first of the month of Shevat and performed with it two tenths. In other words, he separated two tithes from the fruit, as though it belonged to two different tithing years. He removed both the second tithe and the poor man’s tithe at the same time, two tithes that should not be separated in the same year.

    14The mishna explains: One tithe he removed in accordance with the statement of Beit Shammai, who hold that the new year for trees occurs on the first of Shevat, which means that the etrog required tithing according to the regulations of the upcoming year. And one tithe was in accordance with the statement of Beit Hillel, who hold the new year for trees is on the fifteenth of Shevat, and therefore the etrog required tithing in accordance with the previous year. The Gemara infers: Conclude from here that Beit Shammai did act in accordance with their opinion, as Rabbi Akiva took care to act in accordance with the ruling of Beit Shammai.

    15The Gemara answers: Rabbi Akiva was uncertain as to his tradition, and he did not know if Beit Hillel said that the New Year for trees occurs on the first of Shevat or if they said it is on the fifteenth of Shevat. He did not act in accordance with the opinion of Beit Shammai at all; rather, he sought to act in accordance with the ruling of Beit Hillel but was uncertain about their opinion on this matter.

    16§ Mar Zutra raised an objection to this issue from a different source: There was an incident in which the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth to a son. In Shammai’s opinion this newborn baby is immediately obligated in the mitzva to sit in a sukka , and he therefore removed the mortar [ ma’aziva ] covering the ceiling and he placed sukka covering over the bed for the minor. Conclude from here that Beit Shammai did act in accordance with their opinions. The Gemara answers: There is no proof from there, as anyone watching would say that he did it merely to increase the air. Since people would not necessarily think that he removed the mortar as a ruling of halakha , this behavior is not considered the formation of a faction.

    17Mar Zutra raised a further objection: There was an incident involving the Yehu water trough in Jerusalem, which had a hole that connected it to a ritual bath, and all the ritual purifications in Jerusalem were performed in it, i.e., people immersed their utensils in this trough. And Beit Shammai sent messengers and they widened the opening in the water trough, as in the opinion of Beit Shammai the hole was not large enough for the trough to be considered connected to the adjacent ritual bath as Beit Shammai say: The two areas are not connected unless the majority of it is opened. In other words, they require the major portion of the barrier between the ritual bath and the nearby trough to be open.

    18And we learned in a mishna: Beit Hillel hold that a joining of ritual baths is effective if the hole has the width of the tube used to pour water in and out of a wineskin, and in its open space there is enough room for about two fingers that can return to their place. In other words, if it is possible to insert into the hole two fingers that can move around on all sides, the cavity is sufficiently large to be considered a connection. According to Beit Shammai, however, the hole must open up the majority of the barrier between the two areas. If so, conclude from this that Beit Shammai did act in accordance with their opinions. The Gemara rejects this contention: There,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שיהו חולצותוינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל:

    מה נעשה לצרות הראשונותשנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו:

    לצרה עצמהואצרות דב"ה שנישאו לשוק קאי והאי ומאי נעשה לאו אבנים קאי דהא אפי' לב"ש כשרים לקהל אלא אצרה עצמה:

    רבי טרפוןמתלמידי ב"ש היה:

    מתי תבא צרת הבתמאחי לידי:

    ואשאנהאייבם אותה כדברי ב"ש:

    ואשיאנהלשוק כדברי ב"ה:

    והא תאבני קאמרואם כב"ה מה חידוש כ"ע הכי נהגו:

    לאפוקי מדר' יוחנן בן נורידאמר תקנתא דחולצות:

    מתלמידי ב"ש הואבתמיה והלא מבני בניו של הלל הוא:

    אילונית היתהותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות:

    ה"ג הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהוול"ג אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסור' ולאחרים אפי' הכיר בה מותר' דקתני היתה ולא קתני נמצאת:

    כנס ולבסוף גירש איכא בינייהולת"ק על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה אע"פ שכבר כנס הנכרית והיו צרות זו על זו מותרת הואיל וגירש את הערוה לבסוף ולאחרים הואיל וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה אסורה אלא בתו של ר"ג אילונית היתה:

    יש תנאי בביאההכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש עליה לת"ק מהני תנאי והוי מקח טעות ותנאי היה לו לאחיו של ר"ג בבתו ולא נתקיים הילכך לאו אשתו היא וצרתה מותרת ואחרים סברי דאין תנאי מועיל בביאה דכיון דבעיל אחולי אחיל כדאמרינן בכתובות בהמדיר (כתובות ד' עג.) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא משום דאילונית היתה:

    באחד בשבטושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה ונהג בה שני עישורין מעשר שני כב"ה דאמרי ט"ו בשבט ר"ה לאילנות ואכתי שניה היא ומעשר עני כב"ש דאמרי בא' בשבט ר"ה לאילנות ושלישית היא:

    מעזיבהטיח טיט שעל התקרה:

    בשביל קטןדסבירא לי' לשמאי קטן הצריך לאמו חייב בסוכה:

    שוקתאבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא:

    נעשים על גבהמטבילים בתוכה ואין בה מ' סאה אבל מקוה שלם היה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד:

    הרחיב לו את הנקבהרחיבו ופיחתו רובה לערב המקוה יפה:

    עירוב מקואותמקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ ונקב. ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר:

    כשפופרת הנודקנה שנותנים בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעוביה וחללה של שפופרת דהיינו כשתי אצבעות:

    החוזרות למקומןמתהפכות בחלל הנקב בריוח. והיינו כבית הלל אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה:

    יבמות 15 עמוד א

    1שיהו חולצות ולא מתייבמות. לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה.

    2א"ל רשב"ג מה נעשה להם לצרות הראשונות מעתה?

    3אי אמרת בשלמא עשו היינו דקאמר מה נעשה. אלא אי אמרת לא עשו, מאי מה נעשה?

    4אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לצרה עצמה, ״ומה נעשה״ הכי קאמר: הנך צרות דב"ה לב"ש היכי נעביד להו?

    5ליחלצו מימאסי אגברייהו. וכי תימא לימאסן (משלי ג, יז) ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״.

    6ת"ש דא"ר טרפון: תאבני, מתי תבא צרת הבת לידי ואשאנה! אימא ואשיאנה.

    7והא תאבני קאמר! לאפוקי מדרבי יוחנן בן נורי.

    8ת"ש מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה. ותסברא, רבן גמליאל מתלמידי ב"ש הוא?

    9אלא שאני בתו של רבן גמליאל, דאילונית הואי. הא מדקתני סיפא: אחרים אומרים בתו של רבן גמליאל אילונית היתה, מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה!

    10הכיר בה ולא הכיר בה, איכא בינייהו.

    11ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו.

    12איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא בינייהו.

    13מתיב רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו ב' עשורין.

    14אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה ש"מ עשו!

    15ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט אמור, או בט"ו בשבט אמור.

    16מתיב מר זוטרא: מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה, וסיכך על גבי מטה בשביל קטן. ש"מ עשו! התם, הרואה אומר לאפושי אויר קעביד.

    17מתיב מר זוטרא: מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים, והיתה נקובה למקוה, וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה. ושלחו בית שמאי והרחיבוה, שבית שמאי אומרים: עד שתיפחת ברובה,׃

    18ותנן: עירוב מקואות, כשפופרת הנוד בעובייה ובחללה, כשתי אצבעות חוזרות למקומן. שמע מינה עשו! התם׃

    Tosafot

    ונהג בו שני עשוריןבירושלמי מפרש דהפריש מעשר שני ופדאו וחלק המעשר לעניים והמעות אכל בירושלים:

    גמריה איסתפק ליההוה מצי למימר וליטעמיך היכי עביד כחומרי דמר וכחומרי דמר והכתיב (קהלת ב׳:י״ד) הכסיל בחשך הולך דהכי פריך עלה בפ"ק דעירובין (דף ז.) ובפ"ק דר"ה (דף יד:):

    וסיכך על גבי מטה ש"מ עשומכאן משמע דמ"ד לא עשו אפי' היכא דב"ש לחומרא היו עושים כב"ה לקולא:

    עירוב מקואות כשפופרת הנוד כו'וא"ת והא תנן במס' טהרות (פ"ח מ"ט) ומייתי לה בריש פ"ב דגיטין (דף טז. ושם) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה אבל טופח להטפיח חיבור ואמר ר"ת דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל במים הבאים תוך הנקב סגי בטופח להטפיח ואין נראה לר"י דתנן במס' מקואות בפ' ששי (מ"ט) כותל שבין ב' מקואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד רבי יהודה אומר חילוף הדברים נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום על רוחבו כשפופרת הנוד משמע דלמעלה כשאין דבר מפסיק צריך שיהא צף על רומו כקליפת השום וברוחב שפופרת ולא סגי בטופח להטפיח ובנקובה זו לזו ומפסיק הכותל משמע דצריך מים כשפופרת ועוד דאם אין במים הבאים דרך הנקב אלא טופח להטפיח אין כאן נקב רוחב מים כשפופרת שאין הנקב מרובע אלא עגול כדקאמרינן כשתי אצבעות חוזרות למקומן אלא ודאי נקב מלא בעינן וכשצפין למעלה סגי בקליפת השום כרוחב שפופרת ונראה לר"י דההיא דנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקואות איירי אלא לענין השקה דאם יש כאן מים טמאים ומשיקן בנהר ומחברן ע"י נצוק וקטפרס ומשקה טופח אין חיבור אבל בטופח להטפיח הוי חיבור והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה ובהדיא מיתנייא לענין השקה במס' טהרות בסוף פרק שמיני ובריש פרק שני דגיטין (דף טז. ושם) מסיק עלה דלמא לענין מקואות ורבי יהודה היא מכלל דעד השתא לא הוי מוקי לה לענין מקואות והשתא נמי דמוקי לה לענין מקואות מוקי לה דוקא כר' יהודה אבל לרבנן לא הוי חיבור בטופח להטפיח ולר' יהודה נמי טופח להטפיח לא הוי חיבור אלא משום גוד אחית כההיא דאם היו רגליו נוגעות במים דאיירי בה רבי יהודה אבל היכא דלא שייך גוד אחית כמו בקרקע שוה לא הוי טופח להטפיח חיבור אלא בעי מים צפים כקליפת השום וכן משמע דנפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום אתי כרבי יהודה דהוזכר שם ברישא ומה שקשה על זה בכל שאר הדיבור פרשנו פרק שני דגיטין ואין להאריך כאן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יש תנאי בביא איכא בינייהופרש"י כגון המקדש על תנאי ובעל סתם ובפלוגתא דרב ושמואל בפרק המדיר (כתובות עג, א) פליגי, דמר סבר יש תנאי בביאה דאתנאי סמיך כשמואל, ומר סבר אין תנאי בביאה לפי שאין אדם עושה בעילת זנות גמר ובעל לשם קדושין כרב. והר"א אב"ד ז"ל פי' שהתנה עליה בקדושי ביאה ופליג בטעמא דאמרי בפרק המדיר (כתובות עד, א) מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם דאפשר לקיומי על ידי שליח הוי תנאיה תנאה, דלא אפשר לקיומי על ידי שליח לא הוי תנאה, ואקשינן התם והא ביאה נמי דלא אפשר לקיומה על ידי שליח והוי תנאה, א"ל התם משום דאיתקוש הויות להדדי. וה"נ בהא פליגי, מר סבר מקשינן הויות להדדי, ומר סבר לא מקשינן. ואיכא לעיוני דהתם לכולי עלמא יש תנאי בביאה ואקשויי הוא דמקשה מניה למאן דאמר אין תנאי בחליצה משום דאי אפשר לקיומה על ידי שליח, וכלהו ס"ל דמקשינן הויות להדדי. בהכי סליק לן פירקא דחמש עשר הנשים בס"ד

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 15a

    Yevamot 15a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 270 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שיהו חולצות וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל:

    מה נעשה לצרות הראשונות שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו:

    לצרה עצמה ואצרות דב"ה שנישאו לשוק קאי והאי ומאי נעשה לאו אבנים קאי דהא אפי' לב"ש כשרים לקהל אלא אצרה עצמה:

    רבי טרפון מתלמידי ב"ש היה:

    מתי תבא צרת הבת מאחי לידי:

    ואשאנה אייבם אותה כדברי ב"ש:

    ואשיאנה לשוק כדברי ב"ה:

    והא תאבני קאמר ואם כב"ה מה חידוש כ"ע הכי נהגו:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 15a · Sefaria

    Tosafot

    ונהג בו שני עשורין בירושלמי מפרש דהפריש מעשר שני ופדאו וחלק המעשר לעניים והמעות אכל בירושלים:

    גמריה איסתפק ליה הוה מצי למימר וליטעמיך היכי עביד כחומרי דמר וכחומרי דמר והכתיב (קהלת ב׳:י״ד) הכסיל בחשך הולך דהכי פריך עלה בפ"ק דעירובין (דף ז.) ובפ"ק דר"ה (דף יד:):

    וסיכך על גבי מטה ש"מ עשו מכאן משמע דמ"ד לא עשו אפי' היכא דב"ש לחומרא היו עושים כב"ה לקולא:

    עירוב מקואות כשפופרת הנוד כו' וא"ת והא תנן במס' טהרות (פ"ח מ"ט) ומייתי לה בריש פ"ב דגיטין (דף טז. ושם) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה אבל טופח להטפיח חיבור ואמר ר"ת דנקב בעינן כשפופרת הנוד אבל במים הבאים תוך הנקב סגי בטופח להטפיח ואין נראה לר"י דתנן במס' מקואות בפ' ששי (מ"ט) כותל שבין ב' מקואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד רבי יהודה אומר חילוף הדברים נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום על רוחבו כשפופרת הנוד משמע דלמעלה כשאין דבר מפסיק צריך שיהא צף על רומו כקליפת השום וברוחב שפופרת ולא סגי בטופח להטפיח ובנקובה זו לזו ומפסיק הכותל משמע דצריך מים כשפופרת ועוד דאם אין במים הבאים דרך הנקב אלא טופח להטפיח אין כאן נקב רוחב מים כשפופרת שאין הנקב מרובע אלא עגול כדקאמרינן כשתי אצבעות חוזרות למקומן אלא ודאי נקב מלא בעינן וכשצפין למעלה סגי בקליפת השום כרוחב שפופרת ונראה לר"י דההיא דנצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקואות איירי אלא לענין השקה דאם יש כאן מים טמאים ומשיקן בנהר ומחברן ע"י נצוק וקטפרס ומשקה טופח אין חיבור אבל בטופח להטפיח הוי חיבור והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה ובהדיא מיתנייא לענין השקה במס' טהרות בסוף פרק שמיני ובריש פרק שני דגיטין (דף טז. ושם) מסיק עלה דלמא לענין מקואות ורבי יהודה היא מכלל דעד השתא לא הוי מוקי לה לענין מקואות והשתא נמי דמוקי לה לענין מקואות מוקי לה דוקא כר' יהודה אבל לרבנן לא הוי חיבור בטופח להטפיח ולר' יהודה נמי טופח להטפיח לא הוי חיבור אלא משום גוד אחית כההיא דאם היו רגליו נוגעות במים דאיירי בה רבי יהודה אבל היכא דלא שייך גוד אחית כמו בקרקע שוה לא הוי טופח להטפיח חיבור אלא בעי מים צפים כקליפת השום וכן משמע דנפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום אתי כרבי יהודה דהוזכר שם ברישא ומה שקשה על זה בכל שאר הדיבור פרשנו פרק שני דגיטין ואין להאריך כאן:

    Tosafot on Yevamot 15a · Sefaria

    Rashba

    יש תנאי בביא איכא בינייהו פרש"י כגון המקדש על תנאי ובעל סתם ובפלוגתא דרב ושמואל בפרק המדיר (כתובות עג, א) פליגי, דמר סבר יש תנאי בביאה דאתנאי סמיך כשמואל, ומר סבר אין תנאי בביאה לפי שאין אדם עושה בעילת זנות גמר ובעל לשם קדושין כרב. והר"א אב"ד ז"ל פי' שהתנה עליה בקדושי ביאה ופליג בטעמא דאמרי בפרק המדיר (כתובות עד, א) מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם דאפשר לקיומי על ידי שליח הוי תנאיה תנאה, דלא אפשר לקיומי על ידי שליח לא הוי תנאה, ואקשינן התם והא ביאה נמי דלא אפשר לקיומה על ידי שליח והוי תנאה, א"ל התם משום דאיתקוש הויות להדדי. וה"נ בהא פליגי, מר סבר מקשינן הויות להדדי, ומר סבר לא מקשינן. ואיכא לעיוני דהתם לכולי עלמא יש תנאי בביאה ואקשויי הוא דמקשה מניה למאן דאמר אין תנאי בחליצה משום דאי אפשר לקיומה על ידי שליח, וכלהו ס"ל דמקשינן הויות להדדי. בהכי סליק לן פירקא דחמש עשר הנשים בס"ד

    Rashba on Yevamot 15a · Sefaria

    Ritva

    מאי מה נעשה פי' דבצרות שהתירו ב"ה לשוק בלא חליצ' ליכא למימר מה נעשה לבניהם שהרי כשרים הם לבא בקהל ישראל אף לרבי יוחנן שאינן אלא חייבי לאוין ודי להם תקנה בזה ומהדרינן אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לצרות עצמה פי' לעולם לא עשו ב"ה לדבריהם להקל אבל ב"ה עשו כדבריהם אפילו להקל ומה נעשה לצרות עצמן שהשיאו ב"ה לשוק בלא חליצה קאמר דרכיה דרכי נועם כתיב פי' ואע"ג דהא לאו מאיסור כולי האי הוא מדחי איסור' כדאי היא תקנת כיון דקי"ל דהלכתא כבית הילל:

    תאבני אימתי תבא צרת הבת לידי ואשאנ' קס"ד שייבם אותה א"א עשו ב"ש כדבריהם ע"ד ר"ט כמאן פי' כמאן עביד מעשה אימא ואשיאנה כלומר ה"ק אימתי תבא צרת הבת של אחרים לידי ואשיאנה לעצמי בלא חליצה כב"ה ואי בעית אימא יש תנאי בביאה איכא ביניהו פרש"י ז"ל שקדש הערוה על תנאי שאין עליה נדרים דת"ק סבר אינה מקודשת דלא אחליה לתנאי ולפי' צרתה מותרת ואחרים סברי דאחליה לתנאי כשבעל וקדושיה קדושין ולא נפטרה צרתה אלא מפני שהיתה הערוה אילונית וקא מפליגי הני תנאי בפלוגתא דרב ושמואל שבפרק המדיר ומיהו לא אתי שפיר לישנא דיש תנאי בביאה להאי פי' ובחידושי פי' הראב"ד ז"ל כי התנה עם הערוה כשבעלה לשם קדושין ולא נתקיים התנאי ופליגי ת"ק ואחרים אם חל תנאי בקדושי ביאה מי אמרינן כיון שאי אפשר ע"י שליח אין תנאי חל עליו כדאמר גבי חליצה או דילמא שאני ביאה דאיתקוש הוויות להדדי וכדאית' בפר' המדיר ולקמן במכילתן ת"ק סבר יש תנאי ואחרים סברו אין תנאי וקדושין גמורי' ולא נפטרה צרתה אלא מטעם איילונית ואע"ג דהת' בכתובות ובמכילתין אמרי' בלא שום פלוגתא דיש תנאי בביאה דאיתקוש הוויות להדדי אליבא דההוא תנא דהתם אמרי' לה דס"ל כרבנן דהכא ונהג בו ב' פטורי' אחד כב"ש:

    ש"מ עשו וא"ת והא אפי' למ"ד לא עשו היינו שלא עשו להקל אבל להחמיר עשו והכא להחמיר הוא י"ל דנהי דאינהו גופייהו עושים כדבריהם להחמיר לא היו מורים כדבריהם להחמיר וכ"ש בר"ע שהוא מדב"ה לא היה לו לעשות כדבריהם כלל ואפי' אם הוא מסופק הלכה כמאן ובדין הוא דמצי למפרך וליטעמיך הא תרתי דסתרן אהדדי הוא וכדפרכינן בפ"ק דר"ה אלא דלא חיישי' ופרקינן כדפרקי' התם דר"ע גמרי' אסתפק לי' ובדין הוא דמצי למימר דהא רבי יוסי בר יהודה פליג התם ואמר לא מנהג ב"ש וב"ה נהג בה אלא מנהג ר"ג ורבי אליעזר נהג בהא דהאי תירוצא ניחא ליה טפי וכי הוא מוכרח אליבא דהאי תנא וההוא נמי בדוחק בא שם דאמרינן כריך ותני כדאית' התם והא דמייתי מהא דפוחת את המעזיבה ומההיא דשוקת אלמא עשו משו' דאע"ג דלחומרא היא למ"ד לא עשו לא היו להם לעשו' בפרהסיא כ"כ כיון דסגיא להו בלאו הכי והיינו דפרקינן דלאו בפרהסיא היא כי הרואה אומר לאפושי אוירא או לאפושי מיא עבדי ומהאי פי' שמעינן דלמ"ד לא עשו עושים היו כדבריהם לחומר' בדרך צינעא ודרשי כשל ב"ש וב"ה שהם ב' בתי דינים ואפשר דמרן ז"ל לא נקטה אלא לומר שלא היה להם לעשות בפרהסיא אפילו להחמיר שלא יראה אדם במחלוקת ואגודות כן נראה מלשונו קצת:

    שוקת יהוא פרש"י ז"ל אבן חלולה היתה ולא היה בה מ' סאה אלא עירוב מקו' שהיה לה בנקב כשפופר' עם מקוה טהורה ממעיין שבצדה וברייתא סתמא נקט אפילו בחקק' ולבסוף קבעה אי אורחא דמילת' וכיון שכן אף משום שאיב' יש בה אפילו כלי אבנים כלי גללים דטהורים פוסלים הם במקוה כשיש להם במקוה כדאיתא במתני' דהמניח כלים תחת הצנור ומיהו בעירובי מקואות זה יש לו טהרה מזה וכדאמרינן בפ' חומר בקדש מטבילין היו על גבי כלים ואוקימנא כשהיה סמוך להם עירוב כשפופרת הנאד ומיהו אם זה מעין היה כדברי רש"י ז"ל צריך היה כמוציא רמון בההיא דירוש' דמסכת יומא בים שעשה שלמה כדאיתא במסכת י"ט ודוכתי אחריני אלא שיש לפרש דההיא הצריכו התם כרימון כדי שלא יטמא מן הטבל בו כדפר"ת ז"ל והנכון דהכא נמי מקוה היה עירוב מקואות כשפופרת הנאד וכעבים וכחלל אשמועינן שישערו בנקב זה מפני שהוא חשוב בענין זה להוציא משקה ובתר הכי אשמועינן שיערו שהוא כב' אצבעות חוזרות בתוכו וכדפרש"י ז"ל:

    Ritva on Yevamot 15a · Sefaria

    Meiri

    כל שאיפשר להתיר את האשה בלא חליצה ראוי להתירה ואין לומר שתחלוץ לרוחא דמילתא דרך תקנה אחר שאין שום צורך בכך והוא שאמרו בסוגיא זו הנך צרות דבית הלל היכי נעביד להו ליחלצן מימאסן אגברייהו וכי תימא לימאסן דרכיה דרכי נועם כו':

    אתרוג שוה לאילן לילך אחר חנטה לערלה ולרבעי ולשביעית אבל לענין מעשר הולכין בו אחר לקיטה כירק וראש השנה שלו חמשה עשר בשבט ואינו מעשר ממה שנלקט קודם חמשה עשר ואם היא שנה שניה הנכנסת לשלישית כל שנלקט קודם חמשה עשר בשבט דינו במעשר שני וכל שנלקט לאחר חמשה עשר בשבט דינו במעשר עני ואע"פ שבית שמאי אמרו באחד בשבט הלכה כבית הלל ואף למי שמוצא עצמו מסופק הלכה כמי ונלקט לו אתרוג מאחד בשבט עד חמשה עשר בשבט אין לו לנהוג שני עישורין אלא או בזה או בזה ומכל מקום אם דעתו לפסוק כבית הלל אלא שמסופק בעיקר דבריהם אם באחד בשבט אמרו אם בחמשה עשר בשבט רשאי להחמיר ולנהוג שני עישורין ואין בזה משום תרתי דסתרן אהדדי שדין כל הספקות כך הוא בכל כיוצא בזו אלא שבזו מיהא הלכה כבית הלל וחמשה עשר בשבט הוא כמו שביארנו במקומו ר"ה ב' א':

    נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסכה אלא שכל קטן שאין צריך לאמו והוא כבן חמש וכבן שש חייב בסכה מדברי סופרים כדי לחנכו כמו שביארנו במקומו סוכה כ"ח א':

    כבר ביארנו במסכת חגיגה כ"א ב' בשתי גומות מלאות מים בכל אחת מהם עשרים סאה ויש ביניהם תל חוצץ בין שניהם אלא שיש באותו תל נקב שעל ידו המים מתערבים הרי זה כשר ובלבד שיהא אותו הנקב רחב כשפופרת הנתון בפי הנאד ולא כחלל השפופרת לבד אלא כרחב חללה וכרחב עביה ושיערו חכמים שהוא מקום הכנסת שתי אצבעות בריוח ולא בגדל אלא שתי אצבעות הראשונות שבארבע אצבעות ובכך הם מצטרפין והרי זה מקוה שלם ואינו צריך שיפחת רובה שלא נאמר פחיתת רובה אלא לדעת בית שמאי ואבן חלולה היתה בירושלם תחת צנור המקלח מים מן ההר ולא היו בה ארבעים סאה והיתה נקראת שוקת יהוא והיו כל טהרות שבירושלם נעשין על גבה ר"ל שהיו טובלים ומטבילים בתוכה מפני שמקוה אחר היה בצדה שהיה מתערב עמו דרך נקב בשיעור שהזכרנו והיה משלימו ואע"פ ששלחו בית שמאי והרחיבוה עד שנפחתה רובה לא הוצרכו לכך כמו שביארנו ושוקת זו קבעו ולבסוף חקקו היה ואין בו משום מים שאובין ומכל מקום יש מפרשין שאפילו חקקו ולבסוף קבעו נקב המכשירו על ידי עירוב מפקיע תורת שאובה ממנו ומחלוקת בית שמאי ובית הלל משום מים שאובין הוא ובית שמאי מצריכין פחיתת רובה להפקעת שאובה ובית הלל אומרין שדיו בנקב המכשיר לעירוב וזה שהביא עליה זו של עירוב מקואות משום דהא בהא תליא כל שהוא נקב לענין עירוב הוא נקב לענין שאובה שמאחר שהוא מתחבר לענין שיעור מתחבר הוא גם כן למים שאינן שאובין והוא שאמרו במסכת מקואות פ"ד מ"ה השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי ר"ל מתחלה וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה נקבה מלמטה או מן הצד אם אינה יכולה לקבל מים כל שהן כשרה כמה יהא בנקב כשפופרת הנוד ומעשה בשוקת של יהוא כו':

    Meiri on Yevamot 15a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לצרה עצמה כו' והאי ומה נעשה לאו אבנים קאי דהא אפילו לב"ש כשרים לקהל כו' עכ"ל ואע"ג דאיכא למימר דרשב"ג סבר לה כרבי יוחנן בן נורי דהולד פגום לדברי ב"ש מ"מ משום דהבנים פגומים לכהונה אי הוה כשר לקהל לא הוה אמר רשב"ג מה נעשה אי לאו משום צרה גופה:

    Chidushei Halachot on Yevamot 15a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה נעשה כדברי ב"ה הולד פגום וכו' עד וא"נ בני יבמה לשוק פסולים יש להכשיר וכו' ואיכא למימר דאתא למידק דביבמה מן השוק בניה תועבים. ר"ל והיכי איכא למפשט מבני צרת דב"ה דהוו בני יבמה לשוק לב"ש דלמא אע"ג דבני יבמה מן השוק כשרים יש לפסול בני מחזיר גרושתו מטעם דכתיב בה טומאה או משום דכתיב בה תועבה וא"נ בני יבמה לשוק וכו'. ר"ל וי"ל ג"כ אפכא א"נ בני יבמה מן השוק פסולין בני מחזיר גרושתו כשרים מדקדוק היא תועבה ואין בניה תועבים ואיכא למימר וכו'. כמו ועוד ר"ל ואיכא נמי לומר דהיא תועבה לא אצטריך לגופה להכשיר בני מחזיר גרושתו אלא למידק מיניה דביבמה לשוק בניה תועבים כמו שכתבו התוס' בדבור זה לעיל:

    ד"ה עירוב מקואות וכו' עד רבי יהודה אומר חלוף הדברים פי' נסדק לשתי אין מצטרף ונסדק לערב מצטרף:

    Maharam on Yevamot 15a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 15, Amud Aleph, about 270 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “שיהו חולצות ולא מתייבמות. לא הספיקו לגמור…”

    2. Segment 28 words

      Opens “א"ל רשב"ג מה נעשה להם לצרות הראשונות…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אי אמרת בשלמא עשו היינו דקאמר מה…”

    4. Segment 421 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    5. Segment 515 words

      Opens “ליחלצו מימאסי אגברייהו. וכי תימא לימאסן (משלי…”

    6. Segment 612 words

      Opens “ת"ש דא"ר טרפון: תאבני, מתי תבא צרת…”

    7. Segment 78 words

      Opens “והא תאבני קאמר! לאפוקי מדרבי יוחנן בן…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 824 words

      Opens “ת"ש מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה…”

      Named: רבן גמליאל, אבא.

    9. Segment 926 words

      Opens “אלא שאני בתו של רבן גמליאל, דאילונית…”

      Named: רבן גמליאל.

    10. Segment 107 words

      Opens “הכיר בה ולא הכיר בה, איכא בינייהו.…”

    11. Segment 117 words

      Opens “ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו.…”

    12. Segment 127 words

      Opens “איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא בינייהו.…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “מתיב רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט…”

      Named: רב משרשיא.

    14. Segment 148 words

      Opens “אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה ש"מ…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “מתיב מר זוטרא: מעשה וילדה כלתו של…”

    17. Segment 1728 words

      Opens “מתיב מר זוטרא: מעשה בשוקת יהוא שהיתה…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “ותנן: עירוב מקואות, כשפופרת הנוד בעובייה ובחללה,…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Yevamot 15a · Segment 13 — “מתיב רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 15a · Segment 15 — “ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע אי ב"ה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 15a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026