Talmud Builders

    Yevamot 85a

    Back to index

    English translation — Yevamot 85a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But there is the prohibition for priests to contract ritual impurity from a corpse, which is a prohibition that is not equally applicable to all, as only priests are bound by this prohibition, and the reason that this command applies only to male priests is that the Merciful One writes: “Speak to the priests the sons of Aaron, and say to them: None shall defile himself” (Leviticus 21:1), from which it is inferred: The sons of Aaron and not the daughters of Aaron. Therefore, were it not for this specific derivation, I would say that women from priestly families are also obligated to avoid becoming ritually impure. What is the reason for this? Is it not due to the principle that Rav Yehuda said that Rav said, that women are equated to men with regard to all punishments in the Torah, including those that are not equally applicable to all?

    2The Gemara rejects this proof: No, that initial assumption, that the daughters of priests might be obligated to avoid ritual impurity, is not due to the halakha that Rav Yehuda said that Rav said, but rather it is something that we learn through tradition from the words “they may not take.” This phrase teaches that women are included in the marital prohibitions of the priesthood, and we might therefore have thought that they are included in all halakhot pertaining to priests.

    3There are those who say a different version of this answer: With regard to that verse about taking, it was necessary for him to mention this explicitly, for it might enter your mind to say: We should learn this halakha from the prohibition of impurity and conclude that just as only male descendants of Aaron are prohibited from contracting ritual impurity, the restrictions of marriage also apply only to men. The verse therefore teaches us, with the words “they may not take,” that this is not the case.

    4The Gemara relates: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, arrived at the town of Hintzevu, to the place of Rav Idi bar Avin. The townspeople asked them: Is it prohibited for daughters of priests who are fit to marry priests to marry men disqualified from the priesthood or not?

    5Rav Pappa said to them: You learned it in a mishna ( Kiddushin 69a): People of ten types of lineages ascended from Babylonia: Priests, Levites, and Israelites, ḥalalim , converts, and freed slaves, and mamzerim , Gibeonites, children of unknown paternity [ shetukim ], and foundlings. With regard to Priests, Levites, and Israelites, they are permitted to marry into one another’s families; Levites, Israelites, ḥalalim , converts, and freed slaves are permitted to marry into one another’s families; converts, freed slaves, and mamzerim , Gibeonites, shetukim , and foundlings are permitted to marry into one another’s families; whereas the tanna does not teach that priestesses, i.e., daughters of priests, are permitted to marry a ḥalal . This must mean they are forbidden to them.

    6Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to him: There is no proof from here, for he teaches the halakha anywhere that these men may marry those women, and there is also a parallel case where these women may marry those men. With regard to the case of a priest, however, since if he wants to marry a ḥalala this is prohibited to him, the tanna does not teach this halakha . Consequently, there is no proof from this mishna that daughters of priests who are fit to marry priests are warned against marrying men disqualified from the priesthood. They came before Rav Idi bar Avin and told him about the question and their debate about the matter. He said to them: Children, this is what Rav Yehuda said that Rav said: Daughters of priests who are fit to marry priests are not warned against marrying men disqualified from the priesthood.

    7§ We learned in the mishna that secondary forbidden relatives, whose status is established by rabbinic law, are sometimes forbidden to the husband and sometimes to the yavam . The residents of the town of Biri inquired of Rav Sheshet: Is a woman who is a secondary forbidden relative of the husband but not a secondary forbidden relative of the yavam entitled to a marriage contract from the yavam or not? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Perhaps, since the Master said that in a levirate marriage, the payment of her marriage contract is due from the property of her first husband, and this woman, who was a secondary relative of her first husband, does not receive a marriage contract from him, she consequently does not have the right to one from the yavam either.

    8Or perhaps, since there is a principle in levirate marriage that if she does not have a marriage contract from the first husband, e.g., he died without leaving behind any property, the Sages instituted a marriage contract for her from the second one, we should say that she has a marriage contract from the yavam ?

    9Rav Sheshet said to them: You learned it in a baraita : Payment of her marriage contract is due from the property of her first husband, and if she was a secondary forbidden relative of the husband, she does not have one even from the yavam . This baraita clearly answers the question.

    10The Gemara asks: Can it be concluded by inference from the baraita that there is a case of a woman in a levirate marriage who does have a marriage contract from the yavam ? The Gemara answers: The baraita is incomplete and this is what it is teaching: Payment of her marriage contract is due from the property of her first husband, and if she does not have anything from the first husband because he died without property, they instituted a marriage contract for her from the second one. And if she was a secondary forbidden relative of the husband, she does not have one even from the yavam .

    11Rabbi Elazar inquired of Rabbi Yoḥanan: Do women in cases like a widow married to a High Priest and a divorcée or a ḥalutza married to a common priest have rights to payment for their sustenance from their husbands, or do they not have a right to sustenance? The Gemara asks: What are the circumstances of the case under discussion? If we say that she is dwelling under his roof, he stands in a position where he is obligated to arise and divorce her. In such a situation, does she have a right to sustenance? It is obvious that she does not. The Gemara clarifies: No, it is necessary to ask this question with regard to a case where he went overseas and therefore is not present to divorce her, and in the meantime she borrowed money for her sustenance and ate. What is the halakha in that case?

    12Is it correct to say that sustenance is a stipulation in the marriage contract, and since she has a marriage contract she also has a right to sustenance, and therefore the husband must pay her debt? Or perhaps there is a difference between the cases: Concerning a marriage contract, which gives her motivation to take the money and leave him, she has rights to it, as the Sages wanted to motivate her to seek divorce and end the prohibited marriage. However, with regard to sustenance, we are worried that if he provides for her sustenance, perhaps she might tarry with him, as she would have no reason to rush the divorce, and consequently she does not have rights to it. He said to him: She does not have a right to sustenance.

    13The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that she does have a right to sustenance? The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to sustenance she receives after his death. At that point, she is no longer in violation of a prohibition, while the obligation to sustain her remains intact.

    14Some say a different version of the discussion, which is that he said to him: It is taught in a baraita that she has a right to sustenance. He replied: He stands in a position where he is obligated to arise and divorce her. He should not be required to provide for her sustenance. He again asked: But isn’t it taught in a baraita that she has a right to sustenance? He responded: When that baraita is taught it is referring to the period after his death.

    15The Sages taught: A widow married to a High Priest, or a divorcée or a ḥalutza married to a common priest has the right to receive payment for her marriage contract; and for the produce of her property that her husband used; and sustenance; and she gets back her worn clothes and other objects she brought to the marriage; and she is disqualified as a ḥalala from marrying a priest; and her offspring is disqualified from the priesthood as a ḥalal ; and the court forces him to divorce her. A woman who is a secondary relative prohibited by rabbinic law has neither a marriage contract; nor payment for the produce of her property; nor sustenance; nor does she get back her worn clothes; and she is fit to marry a priest and her offspring is fit for the priesthood; and the court forces him to divorce her.

    16Rabbi Shimon ben Elazar said: For what reason did they say that a widow married to a High Priest has a marriage contract? Because he is disqualified from the priesthood by his marriage to her, as a priest who marries a woman forbidden to him is barred from the Temple service until he divorces her and agrees not to remarry her, and she is rendered a ḥalala and disqualified from the priesthood by intercourse with him, and any place where he is disqualified and she is disqualified,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והרי לאו דטומאהדאין שוה בכל דאין ישראל מוזהרין שלא ליגע דכתיב (ויקרא כא) אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ולא ישראל:

    לאו משום דרב יהודהאלמא אפי' לאו שאין שוה בכל נפקא לן מהתם דנשים חייבות:

    לא דגמרי מלא יקחוכלומר מאיש או אשה לא נפקא לן אלא לאו השוה בכל והא דאיצטריך למעוטי ולא בנות אהרן משום דאי לא מעטי' הוה גמרינן מלא יקחו דמחייב לנשים אלאו שאין שוה בכל:

    איכא דאמרי קיחה איצטריך ליהלמיכתב דבלאו שאין שוה בכל נשים מוזהרות ואף ע"ג דמדרב יהודה משתמעא סד"א ליגמר מטומאה דלאו שאין שוה בכל הוא ונשים פטורות:

    ה"ג כהנים לוים וישראלים מותרין לבא זה בזה לוים וישראלים חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה - אבל כהני בחללי וחללי בכהנות לא:

    אמר ליה רב הונאלעולם חללי בכהנות שפיר דמי והא דלא תננהו משום דכהני בחללי אסירי לא פסיקא ליה דכל היכא דהני נסבי מהני והני מהני קתני וכו':

    בני בירימקום:

    כיון דאמר מר(לעיל יבמות דף לח.):

    כתובתהשל יבמה על נכסי בעלה הראשון לית לה מיבם ואע"ג דהא מראשון לית לה:

    או דלמא כיון דאי לית להליבמה דעלמא מראשון כגון דלית ליה נכסים תקינו לה רבנן משני והא נמי לית לה מראשון הילכך אית לה מיבם:

    כתובתה על נכסי בעלה הראשוןאכל יבמות קאי וקתני אם היתה שניה לבעל אפי' מיבם אין לה ש"מ:

    מכלל דאיכא דאית לה מיבםבתמיה. כלומר בעיין איפשיטא מיהא לישנא דברייתא קשיא דקתני אפילו מיבם אין לה ומשמע מדקתני אפי' מכלל דאיכא יבמה אחריתי דאית לה כתובה מיבם והא קתני רישא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

    תקינו לה משניכדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

    מזוני תנאי כתובה נינהושכך כתב לה בכתובה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך:

    לאחר מיתהאם מת ולא גירשה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה כשאר אלמנה דמזוני תנאי כתובה והכא ליכא למיגזר דלמא תתעכב גביה:

    ויש לה פירותשאף על פי שאכל את הפירות כיון דשלא כדין אכלן שהרי לא היה לו בה נישואין מעולם. ואף על גב דאמרינן (כתובות עט:) גבי כשרה מה שאכל אכל ומה שהוציא הוציא הכא קנסינן ליה דמשלם אפי' מה שאכל מפני שהוא מרגילה לעבירה:

    ה"ג וכ"ן מצאת"י בתשוב"ת הגאוני"ם מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו רבנן כתובה - והכי פירוש' מפני שהוא פסול כדתנן בבכורו' (מה:) הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה והיא פסולה על ידו:

    יבמות 85 עמוד א

    1והרי טומאה, דלאו שאין שוה בכל, וטעמא דכתב רחמנא ״בני אהרן״ ולא בנות אהרן, הא לאו הכי, ה"א נשים חייבות מאי טעמא לאו משום דרב יהודה אמר רב׃

    2לא דגמרינן מלא יקחו׃

    3איכא דאמרי קיחה איצטריכא ליה ס"ד אמינא ליגמר מטומאה קמשמע לן׃

    4רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו להינצבו לאתריה דרב אידי בר אבין בעו מינייהו הוזהרו כשרות להנשא לפסולין או לא׃

    5אמר להו רב פפא תניתוה עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים וישראלים חללים גרים וחרורים וממזרים נתינים שתוקי ואסופי כהנים לוים ישראלים מותרין לבא זה בזה לוים ישראלים חללים גרים חרורים מותרין לבא זה בזה גירי חרורי וממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה ואילו כהנות לחלל לא קתני׃

    6א"ל רב הונא בריה דרב יהושע כל היכא דהני נסבי מהני והני נסבי מהני קתני כהן כיון דאילו בעי למינסב חללה אסירא ליה לא קתני אתו לקמיה דרב אידי בר אבין אמר להו דרדקי הכי אמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים:

    7שניות מדברי סופרים וכו': בעו מיניה בני בירי מרב ששת שניה לבעל ולא שניה ליבם יש לה כתובה מיבם או לא כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון לית לה׃

    8או דלמא כיון דאילו לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני אית לה׃

    9אמר להו רב ששת תניתוה כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם היתה שניה לבעל אפי' מיבם אין לה׃

    10מכלל דאיכא דאית לה מיבם חסורי מיחסרא והכי קתני כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה משני ואם היתה שניה לבעל אפי' מיבם אין לה:

    11בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן מזונות או אין להן מזונות היכי דמי אילימא דיתבה תותיה בעמוד והוצא קאי מזונות אית לה לא צריכא שהלך הוא למדינת הים ולותה ואכלה מאי׃

    12מזוני תנאי כתובה נינהו מדאית לה כתובה אית לה מזוני או דלמא כתובה דלמשקל ומיפק אית לה מזוני דלמא תיעכב גביה לית לה א"ל לית לה׃

    13והתניא יש לה כי תניא ההיא לאחר מיתה׃

    14אית דאמר אמר ליה תניא יש לה הא בעמוד והוצא קאי ואלא התניא יש לה כי תניא ההיא לאחר מיתה׃

    Baraita

    15ת"ר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה כתובה פירות מזונות בלאות והיא פסולה. וולדה פסול וכופין אותו להוציא שניות מדברי סופרים אין לה כתובה לא פירות לא מזונות ולא בלאות והיא כשירה וולדה כשר וכופין אותו להוציא׃

    16אמר ר"ש בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה׃

    Tosafot

    ולותה ואכלה מאיאי לותה ואכלה קודם שפסקו לה ב"ד לא היה הבעל חייב לשלם אפי' לותה בב"ד כדפירש ר"ת בסוף כתובות (דף קז. ושם) גבי קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו והכא מיבעיא ליה אם יש לב"ד לפסוק לה מזונות כשהלך בעלה למדינת הים ותלוה ותאכל כשאר נשים או לא:

    אלמנה לכ"ג יש לה פירותלאביי דאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא: ושם) אלמנה לכ"ג נשבית חייב לפדותה דקרינא ובכהנת אהדרנתיך למדינתיך הוי פירות כמשמעו דין פירות דהיינו פירקונה דהוי תחת פירות ובשניה דקתני אין לה פירות הוי נמי דין פירות דאם נשבית אינו חייב לפדותה אע"ג דהבעל אוכל פירות כי ההיא דהאשה רבה (לקמן יבמות פט.) דתנא נמי אין לה פירות ומזונות כו' ואמר עלה בירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל א"ר חנינא הא דתימא כשאכל עד שלא בא הראשון כו' ולרבא דאמר התם אלמנה לכ"ג דאינו חייב לפדותה נראה לר"י לפרש יש לה פירות דאם נשבית משלם הבעל הפירות שאכל לפדותה בהם אבל מה שפרקונה יתר על דמי פירות שאכל לא יהיב ובשניות אפילו דמי הפירות שאכל לא יהיב ומתוך פירוש הקונטרס משמע שאין לבעל פירות באלמנה כלל ואפילו לא נשבית חייב להחזיר פירות שאכל דפי' יש לה פירות שאף על פי שאכל פירות כיון דשלא כדין אכלן משלם ואליבא דרבא דכתובות פירש כן אך נראה לר"י כמו שפי' דלא משלם בעל אלא לצורך פרקונה כשנשבית וכן פירש הריב"ן:

    בלאותפי' בקונטרס במשנתינו גבי שניה דאין לה בלאות שאם יש לה עדיין בלאות ושחקים מבגדים שהכניסה לו אינה נוטלתן כשיוצאה דקנסא קנסו חכמים ואין נראה לר"י דבהדיא משמע בסוף אלמנה ניזונית (כתובות קא. ושם) דדוקא מה שבלה ואין בעין אין לה אבל מה שבעין שקלה והיכא דאיירי באותן שהן עדיין בעין רגיל לפרש בלאותיה קיימין כדאמר התם זינתה הפסידה בלאותיה קיימין וכן בסוף אף על פי (כתובות סג:) גבי מורדת אבל ק"ק כיון דקתני באלמנה שיש לה פירות היינו בלאות כיון דאיירי בבלאות שאין קיימין כדאמר התם (כתובות עט: קא.) עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי בה ואזיל עד דבלי:

    וכל מקום שהוא פסול והיא פסולהפי' בקונטרס שהוא פסול שנושא אותה בעבירה כדתנן בבכורות (דף מה:) ולא תרוייהו בעי אלא אם הוא פסול או היא פסולה קנסו אותו דלא מרגלא ליה כיון דמיפסל בהכי חד מינייהו כדאמר בסמוך ממזרת ונתינה איכא בינייהו ופריך ולר"א דאמר הרי זה עבד וממזר הא לא מרגלא ליה והתם בעל לא מיפסיל דהא בישראל לא שייך למימר שיפסל על ידה ואיהי נמי לא מיפסלא בהכי דהא מעיקרא מיפסלא וקיימא אלא משום זרע לחוד מנעה ולא מרגלא ליה שיראה להרגילו כיון שזרעו נפסל על ידה ומיהו קשה דקאמר בעולה לכ"ג איכא בינייהו כו' ואמאי מרגלא ליה והא הוא נפסל על ידה שנושא נשים בעבירה ויראה להרגילו ור"ת מפרש דהוא פסול דקאמר אולד קאי ובפסלות דידה לחוד אפילו במקום שהולד כשר לא מרגלא ליה כדאמרינן ולרבי מתיא בן חרש דקאמר אפילו הלך כו' עשאה זונה הא לא מרגלא ליה ויש ספרים דגרסי הוא כשר והיא פסולה וכן בתוספתא דמכילתין בפ"ב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שניה לבעל ולא שניה ליבם יש לה כתובה מיבם או לאפירוש בשכנסה הא לא כנסה פשיטא דאין לה, דאפילו כשרה לבעל וליבם אין לה כתובה מיבם אף על פי שאין נכסים לבעל אלא אם כן כנסה יבם, דהא יהבינן עלה טעמא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ודוקא נמי הכא כשבא להוציאה בגט לאחר שבא עליה, אבל אלו רצה לקיימה ודאי צריך הוא לכתוב לה דהא קיימא לן (כתובות נז, א) אסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה, ואסיקנא לית לה ואפילו שהה עמה כמה ובא להוציאה אינו נותן לה כתובה אלא שאסור לשהותה מפני שביאתה כבעילת זנות. ומדאיבעיא להו שניה לבעל ולא שניה ליבם, ולא איבעיא להו שניה ליבם ולא שניה לבעל אי אית לה כתובה מבעל, שמע מינה דפשיטא להו דאית לה, דהא הכא לא אתעבידא בה איסורא כלל. ואף על גב דבעיא הוא בגמרא דבני מערבא (בפרקין ה"ד) ולא איפשיטא התם. אנן הגמרא דילן סמכינן דלא איסתפק להו כלל (וכן כתב הרמב"ן. ועיין מגיד משנה פ"ב הי"ז).

    היכי דמי אילימא בדיתבא תותיה בעמוד והוצא קאי מזוני אית להכלומר בית דין כופין אותו להוציא ופוסקין לה מזונות ממנו.

    לא צריכא שהלך הוא למדינת הים ולותה ואכלה מאיקשיא לי דהשתא משמע דבשהלך הוא למדינת הים ליכא משום טעמא דבעמוד והוצא קאי, אלא הרי היא כמזונות שאכלה אצלו דרך שתיקה שאין מוציאין ממנה, וטעמא דמלתא דכיון שלא מיחה בשעה שהלך הרי גלה בדעתו שרוצה לזונה ולהתנהג עמה כבעל. אלא דאיסתפקא לן מטעמא אחרינא אי קנסינן לה כל שבא לבית דין לגבות ממנו ואפילו מזונות שלותה ואכלה מכבר, כדי שתהא נזונת אצלו ולא תתעכב ותיתיב. ואלו לקמן אמרינן איכא דאמרי יש לה, כלומר בשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה. ואקשינן והא בעמוד והוצא קאי, ומאי קושיא והא בשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ליכא משום טעמא דבעמוד והוצא, אלא הרי הן כמזונות שאכלה אצלו דרך שתיקה, אלא הוה ליה לאקשויי והא מעכביה גביה ויתבה יש לומר דהכא לרווחא דמלתא קאמר, כלומר בשהלך למדינת הים אפילו תמצא לומר דלית בה משום טעמא דבעמוד והוצא במזונות שכבר אכלה, מכל מקום הא איכא משום שמא תתעכב גביה ותיתיב. ואפשר דכי אהדר לה לית לה מהאי טעמא נמי הוא דאפילו במזונות שכבר אכלה כיון שהן צריכין גוביינא איכא משום דבעמוד והוצא קאי, כלומר כיון שאלו בשעה שלותה אותן באו לבית דין לא היו מוציאין ממנו מההוא טעמא, השתא נמי שלותה ובאתה לגבותם אין מוציאין ממנו.

    והתניא יש לה פירותלאו ר' אלעזר קא מקשה ליה דאם כן מעיקרא מאי קמיבעיא ליה, אלא תלמודא הוא דקא מקשה הכין.

    הגרש"י ז"ל מפני שהוא פסול וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה לא קנסו אותה בכתובתה. ופירש הוא ז"ל שהוא פסול כדתנן בבכורות (מה, ב) כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה. וכיון שהוא פסול לא צריכינן למקנס ולמגדר מלתא דממילא שבקא ליה כיון שהוא נפסל על ידה שיש קטטה בניהם. וקשיא לי דהא אמרינן לקמן דבר אחר מאן קתני לה, איכא דאמר רשב"א קתני לה ומה טעם קאמר מה טעם אמרו כל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה מפני שהוא מרגילה. אלמא כל ששניהם שוין בפסול כפי פירושו הוא מרגילה ואינו חושש. ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש כל שהוא פסול והיא פסולה כלומר, כל שהולד פסול והיא פסולה ואהיא פסולה וולדה פסול דקתני בברייתא קאי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 85a

    Yevamot 85a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 406 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והרי לאו דטומאה דאין שוה בכל דאין ישראל מוזהרין שלא ליגע דכתיב (ויקרא כא) אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ולא ישראל:

    לאו משום דרב יהודה אלמא אפי' לאו שאין שוה בכל נפקא לן מהתם דנשים חייבות:

    לא דגמרי מלא יקחו כלומר מאיש או אשה לא נפקא לן אלא לאו השוה בכל והא דאיצטריך למעוטי ולא בנות אהרן משום דאי לא מעטי' הוה גמרינן מלא יקחו דמחייב לנשים אלאו שאין שוה בכל:

    איכא דאמרי קיחה איצטריך ליה למיכתב דבלאו שאין שוה בכל נשים מוזהרות ואף ע"ג דמדרב יהודה משתמעא סד"א ליגמר מטומאה דלאו שאין שוה בכל הוא ונשים פטורות:

    ה"ג כהנים לוים וישראלים מותרין לבא זה בזה לוים וישראלים חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה - אבל כהני בחללי וחללי בכהנות לא:

    אמר ליה רב הונא לעולם חללי בכהנות שפיר דמי והא דלא תננהו משום דכהני בחללי אסירי לא פסיקא ליה דכל היכא דהני נסבי מהני והני מהני קתני וכו':

    בני בירי מקום:

    כיון דאמר מר (לעיל יבמות דף לח.):

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 85a · Sefaria

    Tosafot

    ולותה ואכלה מאי אי לותה ואכלה קודם שפסקו לה ב"ד לא היה הבעל חייב לשלם אפי' לותה בב"ד כדפירש ר"ת בסוף כתובות (דף קז. ושם) גבי קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו והכא מיבעיא ליה אם יש לב"ד לפסוק לה מזונות כשהלך בעלה למדינת הים ותלוה ותאכל כשאר נשים או לא:

    אלמנה לכ"ג יש לה פירות לאביי דאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא: ושם) אלמנה לכ"ג נשבית חייב לפדותה דקרינא ובכהנת אהדרנתיך למדינתיך הוי פירות כמשמעו דין פירות דהיינו פירקונה דהוי תחת פירות ובשניה דקתני אין לה פירות הוי נמי דין פירות דאם נשבית אינו חייב לפדותה אע"ג דהבעל אוכל פירות כי ההיא דהאשה רבה (לקמן יבמות פט.) דתנא נמי אין לה פירות ומזונות כו' ואמר עלה בירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל א"ר חנינא הא דתימא כשאכל עד שלא בא הראשון כו' ולרבא דאמר התם אלמנה לכ"ג דאינו חייב לפדותה נראה לר"י לפרש יש לה פירות דאם נשבית משלם הבעל הפירות שאכל לפדותה בהם אבל מה שפרקונה יתר על דמי פירות שאכל לא יהיב ובשניות אפילו דמי הפירות שאכל לא יהיב ומתוך פירוש הקונטרס משמע שאין לבעל פירות באלמנה כלל ואפילו לא נשבית חייב להחזיר פירות שאכל דפי' יש לה פירות שאף על פי שאכל פירות כיון דשלא כדין אכלן משלם ואליבא דרבא דכתובות פירש כן אך נראה לר"י כמו שפי' דלא משלם בעל אלא לצורך פרקונה כשנשבית וכן פירש הריב"ן:

    בלאות פי' בקונטרס במשנתינו גבי שניה דאין לה בלאות שאם יש לה עדיין בלאות ושחקים מבגדים שהכניסה לו אינה נוטלתן כשיוצאה דקנסא קנסו חכמים ואין נראה לר"י דבהדיא משמע בסוף אלמנה ניזונית (כתובות קא. ושם) דדוקא מה שבלה ואין בעין אין לה אבל מה שבעין שקלה והיכא דאיירי באותן שהן עדיין בעין רגיל לפרש בלאותיה קיימין כדאמר התם זינתה הפסידה בלאותיה קיימין וכן בסוף אף על פי (כתובות סג:) גבי מורדת אבל ק"ק כיון דקתני באלמנה שיש לה פירות היינו בלאות כיון דאיירי בבלאות שאין קיימין כדאמר התם (כתובות עט: קא.) עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי בה ואזיל עד דבלי:

    וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה פי' בקונטרס שהוא פסול שנושא אותה בעבירה כדתנן בבכורות (דף מה:) ולא תרוייהו בעי אלא אם הוא פסול או היא פסולה קנסו אותו דלא מרגלא ליה כיון דמיפסל בהכי חד מינייהו כדאמר בסמוך ממזרת ונתינה איכא בינייהו ופריך ולר"א דאמר הרי זה עבד וממזר הא לא מרגלא ליה והתם בעל לא מיפסיל דהא בישראל לא שייך למימר שיפסל על ידה ואיהי נמי לא מיפסלא בהכי דהא מעיקרא מיפסלא וקיימא אלא משום זרע לחוד מנעה ולא מרגלא ליה שיראה להרגילו כיון שזרעו נפסל על ידה ומיהו קשה דקאמר בעולה לכ"ג איכא בינייהו כו' ואמאי מרגלא ליה והא הוא נפסל על ידה שנושא נשים בעבירה ויראה להרגילו ור"ת מפרש דהוא פסול דקאמר אולד קאי ובפסלות דידה לחוד אפילו במקום שהולד כשר לא מרגלא ליה כדאמרינן ולרבי מתיא בן חרש דקאמר אפילו הלך כו' עשאה זונה הא לא מרגלא ליה ויש ספרים דגרסי הוא כשר והיא פסולה וכן בתוספתא דמכילתין בפ"ב:

    Tosafot on Yevamot 85a · Sefaria

    Rashba

    שניה לבעל ולא שניה ליבם יש לה כתובה מיבם או לא פירוש בשכנסה הא לא כנסה פשיטא דאין לה, דאפילו כשרה לבעל וליבם אין לה כתובה מיבם אף על פי שאין נכסים לבעל אלא אם כן כנסה יבם, דהא יהבינן עלה טעמא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ודוקא נמי הכא כשבא להוציאה בגט לאחר שבא עליה, אבל אלו רצה לקיימה ודאי צריך הוא לכתוב לה דהא קיימא לן (כתובות נז, א) אסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה, ואסיקנא לית לה ואפילו שהה עמה כמה ובא להוציאה אינו נותן לה כתובה אלא שאסור לשהותה מפני שביאתה כבעילת זנות. ומדאיבעיא להו שניה לבעל ולא שניה ליבם, ולא איבעיא להו שניה ליבם ולא שניה לבעל אי אית לה כתובה מבעל, שמע מינה דפשיטא להו דאית לה, דהא הכא לא אתעבידא בה איסורא כלל. ואף על גב דבעיא הוא בגמרא דבני מערבא (בפרקין ה"ד) ולא איפשיטא התם. אנן הגמרא דילן סמכינן דלא איסתפק להו כלל (וכן כתב הרמב"ן. ועיין מגיד משנה פ"ב הי"ז).

    היכי דמי אילימא בדיתבא תותיה בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה כלומר בית דין כופין אותו להוציא ופוסקין לה מזונות ממנו.

    לא צריכא שהלך הוא למדינת הים ולותה ואכלה מאי קשיא לי דהשתא משמע דבשהלך הוא למדינת הים ליכא משום טעמא דבעמוד והוצא קאי, אלא הרי היא כמזונות שאכלה אצלו דרך שתיקה שאין מוציאין ממנה, וטעמא דמלתא דכיון שלא מיחה בשעה שהלך הרי גלה בדעתו שרוצה לזונה ולהתנהג עמה כבעל. אלא דאיסתפקא לן מטעמא אחרינא אי קנסינן לה כל שבא לבית דין לגבות ממנו ואפילו מזונות שלותה ואכלה מכבר, כדי שתהא נזונת אצלו ולא תתעכב ותיתיב. ואלו לקמן אמרינן איכא דאמרי יש לה, כלומר בשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה. ואקשינן והא בעמוד והוצא קאי, ומאי קושיא והא בשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ליכא משום טעמא דבעמוד והוצא, אלא הרי הן כמזונות שאכלה אצלו דרך שתיקה, אלא הוה ליה לאקשויי והא מעכביה גביה ויתבה יש לומר דהכא לרווחא דמלתא קאמר, כלומר בשהלך למדינת הים אפילו תמצא לומר דלית בה משום טעמא דבעמוד והוצא במזונות שכבר אכלה, מכל מקום הא איכא משום שמא תתעכב גביה ותיתיב. ואפשר דכי אהדר לה לית לה מהאי טעמא נמי הוא דאפילו במזונות שכבר אכלה כיון שהן צריכין גוביינא איכא משום דבעמוד והוצא קאי, כלומר כיון שאלו בשעה שלותה אותן באו לבית דין לא היו מוציאין ממנו מההוא טעמא, השתא נמי שלותה ובאתה לגבותם אין מוציאין ממנו.

    והתניא יש לה פירות לאו ר' אלעזר קא מקשה ליה דאם כן מעיקרא מאי קמיבעיא ליה, אלא תלמודא הוא דקא מקשה הכין.

    הגרש"י ז"ל מפני שהוא פסול וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה לא קנסו אותה בכתובתה. ופירש הוא ז"ל שהוא פסול כדתנן בבכורות (מה, ב) כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה. וכיון שהוא פסול לא צריכינן למקנס ולמגדר מלתא דממילא שבקא ליה כיון שהוא נפסל על ידה שיש קטטה בניהם. וקשיא לי דהא אמרינן לקמן דבר אחר מאן קתני לה, איכא דאמר רשב"א קתני לה ומה טעם קאמר מה טעם אמרו כל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה מפני שהוא מרגילה. אלמא כל ששניהם שוין בפסול כפי פירושו הוא מרגילה ואינו חושש. ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש כל שהוא פסול והיא פסולה כלומר, כל שהולד פסול והיא פסולה ואהיא פסולה וולדה פסול דקתני בברייתא קאי.

    Rashba on Yevamot 85a · Sefaria

    Ritva

    א"ד קיחה איצטריכא ליה פי' א"ד מדר' יהודה אמר רב אתי לן אפי' שאינו לאו שאינו שוה בכל דכלל חטאת האדם הוא והא דאצטריך לא יקחו יתירא היינו משום דסד"א דניגמר מטומאה דכתיב ביה בני אהרן ולא בנות אהרן:

    אלו כהני בחללי' וחללי' בכהנת לא קתני פי' אלמא כשם שהכהנים מוזהרים בחללה כך כהנות מוזהרות בחללי דאי לא ליתני מיהא אכהנות בחללים ופרקי' דכיון דלא מצי למיתני התירא להני בהני ולהני בהני לא קתני כלל להו בחד צד:

    דרדקי הכי א"ר יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי' וכן הלכ':

    מתני' שניות מדברי סופרי' שנייה לבעל ולא שנייה ליבם פי' כשהם אחים מן אב ולא מן האם ונושא אם אמה שלו ואינה שנית לאחיו או שנשא אם אמו של אחיו שהוא שנית לאחיו היבם בלבד:

    אין לה כתובה פרש"י ז"ל אפי' נכסי צאן ברזל שהכניסה לו שאף היא נקרא כתובה ולא בלאות פי' רבי' ז"ל (במשנה) שאין לה אפי' בלאותיה קיימי' ואע"ג דאמרי' דעוברת על דת לא הפסידתן ואפי' זינתה שאם היא זינתה בלאותיה לא זינו דהכא מפני שהיא מרגילתו הוסיפו לקונסו אפי' בבלאותיה הקיימי' ויש שהקשו על רבי' ז"ל מהא דאמרי' בשלהי פרק אלמנה נזונית דאמר רב כהנא משמי' דשמו' לא שנו אלא בלאות של נכסי מלוג אבל בלאות של נכסי צאן ברזל יש לה דקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידי' ואוקימנא אשני' ולאו קושיא היא דהתם אמרי' דהא דרב כהנא פליגא אדרב נחמן דאמר עיילא לה גלימא פירי הוי ורב כהנא סבר קרנא הוי דאי פירי הוי הא תנא ליה ולא פי' ואנן קי"ל כרב נחמן בדיני הילכך אליבא דרב נחמן אין לה בלאות של נכסי מלוג וכדקתני שאין לה פירות שאכל ולא בלאות של נכסי צאן ברזל ומי' דוקא מה שבלו כבר דומיא דפירות שאכל אבל בלאותיה הקיימים יש לה והתם אמרי' דמנה מאתים אין לה אבל מאתים ותוספ' שהוסיף לה מדעתו יש לה כי הוא רנה ליזוק בנכסיו וכ"ש שיש לה נכסי נדונייתא הקיימים ובהדיא אמרי' התם אי איתנהו אידי ואידי אית לה:

    ולא פירות פרש"י ז"ל וכ"פ בירושלמי שאינה מוציאה ממנו פירות שאכל כבר ואעפ"י שאכלם שלא כדין דפירות תחת פרקונה והוא אינו חייב לפדותה דלא קרי' ביה ואותבינך לי לאנתו:

    ולא מזונות פי' לא בחיי הבעל ולא מן היורשים וראיה גמורה לזה דבתוס' קתני יש לה מזונות וההיא דאלמנה אוקימנ' לה לאחר מיתה מכלל דשניי' אפי' לאחר מיתה אין לה וזה ברור ובתוספת אמרו אינה כאשתו לכל דבר אין לה כתובה ולא פירות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט הרי הן כאשתו לכל דבר יש להן כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפר' נדריה ויורשה ומטמא לה ע"כ:

    הולד כשר פי' ואפי' מוזהר לכהונה לא הוי תדע דבגמרא אמרי דחלוצה אינו מרגילתו כיון דפסול לה מדרבנן ושני' מרגילתו אלמא לא פסיל לשני כלל ולא לזרעה ואפי' מדרבנן לשויי ביאת זנות ושיהא הולד חלל מדרבנן:

    10 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 85a · Sefaria

    Meiri

    שומרת יבם אע"פ שכנסה היבם כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין נכסים לבעל או שאין לה כתובה הימנו תקנו לה כתובה מיבם הואיל וכנסה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה היתה שניה לבעל אע"פ שאינה שניה ליבם אע"פ שכנסה היבם אין לה כתובה הימנו אם בא להוציאה בגט ומתוך כך אסור לקיימה שהרי כל ביאה שלא בכתובה ביאת זנות היא אבל אם אינה שניה לבעל אע"פ שהיא שניה ליבם הדבר פשוט שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין לה מראשון אף מיבם אין לה כדין שניות דעלמא ובתלמוד המערב נסתפקו בה אם יש לה אף מבעל הואיל ומתיבמת אצלו שלא כדין אלא שבסוגיא זו משמע דשניה לבעל הוא דמיבעיא ליה אבל שניה ליבם פשיטא ליה וכן כתבוה גדולי הדור:

    כבר ביארנו באותן שאין להן מזונות כגון שניות או איסורי לאוין בחיי הבעל שלא סוף דבר בעודן עם הבעל דהא בעמוד והוצא קיימי אלא אפילו בהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ולפי דרכך למדת בשאר נשים הנישאות בכשרות שכל שהלך בעלה למדינת הים ולותה אשתו ואכלה הבעל חייב לפרוע ולא נאמר הניח מעותיו על קרן הצבי אלא בעמד ופרנס מעצמו אבל לותה ואכלה חייב כמו שביארנו באחרון של כתובות ודוקא שלא הניח לה מזונות אבל אם הניח לה פטור ואף כשלא הניח לה אם לותה יותר מן הראוי אין הבעל חייב לשלם אלא בכדי הראוי וכן כתבוה גאוני ספרד:

    סוגיא זו אע"פ שכבר כתבנו במשנתנו הצריך לנו בה לענין פסק מכל מקום לענין ביאור יש בו נוסחאות ובלבולין והריני כותב לך דרך קצרה הצעה של שמועה והוא שאמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה כתובה פירות בלאות ומזונות והיא פסולה ר"ל שכבר נבעלה לפסול לה וולדה פסול שהרי הוא חלל אבל שניות אין להם אחת מכל אלו והיא כשרה שהרי לא נפסלה לכהונה בכך וולדה כשר שאין חלל מאיסורי סופרים אמר ר' שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהוא כשר והיא פסולה כלומר שהוא אינו מתחלל בביאתו אבל היא נעשית חללה ומתוך כך קנסו אותו בכתובתה שמן הסתם הוא הגורם שהרי היא מפסדת בדבר אבל שניות הוא כשר והיא כשרה שאין צד חלול באיסורי סופרים וכל שאין לה שום הפסד סתם הדברים היא הגורמת דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא וראויה לקנוס רבי אומר אין הטעם אלא שהללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרים וצריכין חזוק דבר אחר זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו וקא בעי דבר אחר מאן קתני לה איכא דאמרי ר' שמעון בן אלעזר קתני לה ומה טעם קאמר מה טעם כשהוא כשר והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה מפני שהוא מרגילה כלומר שהוא הגורם כמו שביארנו איכא דאמרי רבי קתני לה ומשום דקאמר דאיסורי לאוין אין צריכין חזוק הואי קשיא ליה דהא חלוצה מדברי סופרים והיאך יש לה כתובה ותירץ בה דזו ודאי טעם אחר הוא ומשום דהואיל ופסיל לה ולזרעה מדברי סופרים אין היא מרגילתו אלא הוא מרגילה שיצרו תקפו ואינו חושש לפסול זרעו:

    Meiri on Yevamot 85a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא א"ד א"ל תניא יש לה הא בעמוד והוצא קאי כו' נראה דלהאי לישנא צ"ל דבלותה ואכלה נמי שייך למימר בעמוד והוצא קאי וק"ל:

    תוס' בד"ה אלמנה לכ"ג יש לה פירות כו' כי ההיא דהאשה רבה כו' ואמר עלה בירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל כו' עכ"ל פי' לדבריהם דהא ודאי אין לפרש הכא בפשיטות של הירושלמי דאין לה פירות שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל וכן פרש"י דהא באלמנה לכ"ג נמי דקאמר יש לה פירות ואפ"ה אינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל כבר דהא חייב לפדותה אלא דע"כ הא דקאמר הכא דאין לה פירות היינו דאין לה דין פירות שאינו חייב לפדותה ומיהו משום (ב) דלא תימא כיון דאין לה פירות היינו דאינו חייב לפדותה אם אכלם נמי מוציאה ממנו דפירות תחת פרקונה הוא וע"ז הביאו ראיה מירושלמי דמפורש שם הא דקאמר אין לה פירות היינו נמי שאינה יכולה להוציאם ממנו ודו"ק:

    בד"ה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה פי' בקונטרס כו' ור"ת מפרש דהוא פסול דקאמר אולד קאי ובפסלות דידה לחוד כו' עכ"ל הוכרחו לזה לפי' ר"ת דכיון דהוא פסול קאי אולד וע"כ אז היא פסולה דבחד מינייהו סגי קאמר דהא בפסול זרע לחוד יריאה להרגילו כדהוכיחו התוס' לעיל ואהא קאמרי' דבפסיל דידה לחוד כו' לא מרגלא ליה כדאמרינן ולר' מתיא כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 85a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 85, Amud Aleph, about 406 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “והרי טומאה, דלאו שאין שוה בכל, וטעמא…”

      Named: רב יהודה.

    2. Segment 24 words

      Opens “לא דגמרינן מלא יקחו…”

    3. Segment 311 words

      Opens “איכא דאמרי קיחה איצטריכא ליה ס"ד אמינא…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רב אידי בר אבין.

    5. Segment 550 words

      Opens “אמר להו רב פפא תניתוה עשרה יוחסין…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 645 words

      Opens “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע כל…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רב אידי בר אבין, רב יהודה, רב לא.

    7. Segment 731 words

      Opens “שניות מדברי סופרים וכו': בעו מיניה בני…”

      Named: רב ששת.

    8. Segment 813 words

      Opens “או דלמא כיון דאילו לית לה מראשון…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אמר להו רב ששת תניתוה כתובתה על…”

      Named: רב ששת.

    10. Segment 1029 words

      Opens “מכלל דאיכא דאית לה מיבם חסורי מיחסרא…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן אלמנה…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוחנן.

    12. Segment 1226 words

      Opens “מזוני תנאי כתובה נינהו מדאית לה כתובה…”

    13. Segment 138 words

      Opens “והתניא יש לה כי תניא ההיא לאחר…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “אית דאמר אמר ליה תניא יש לה…”

    15. Segment 1540 words

      Opens “ת"ר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמר ר"ש בן אלעזר מפני מה אמרו…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Yevamot 85a · Segment 6 — “א"ל רב הונא בריה דרב יהושע כל היכא דהני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 85a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026