Talmud Builders

    Yevamot 101b

    Back to index

    English translation — Yevamot 101b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is as it is stated: “You are entirely beautiful, my love, and there is no blemish in you” (Song of Songs 4:7). If the Elders conducting ḥalitza needed to be expert judges, there would be no reason to explicitly exclude the blind, as they are unfit to be judges in a regular court. Evidently it is permitted for laymen to be judges for ḥalitza , and only blind individuals are excluded. The Gemara asks: And the other Sage, the first tanna , what does he do with the verse “before the eyes of”? The Gemara answers: That verse comes for that which Rava taught, as Rava said: The judges must see the spittle that exits from the mouth of the yevama as part of the ceremony of ḥalitza , as it is written: “His yevama shall approach him, before the eyes of the Elders, and remove his shoe from on his foot and spit before him and respond and say: So shall it be done to the man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9).

    2The Gemara asks: If so, the other Sage, Rabbi Yehuda, should also require “before the eyes” to teach Rava’s statement. The Gemara answers: Yes, this is so, as Rabbi Yehuda understands “before the eyes” as requiring the judges to see the spittle. But then from where does he derive the eligibility of laymen? He derives it from the phrase: “In Israel,” in the verse “And his name shall be called in Israel” (Deuteronomy 25:10), which indicates that any Israelite, even one who is not an expert judge, may preside over ḥalitza .

    3The Gemara asks: And with regard to the other Sage, the first tanna , what does he do with this phrase: “In Israel”? The Gemara answers: He requires it for that which was taught by Rav Shmuel bar Yehuda: “In Israel” means in a court of Israelites from birth, and not in a court of converts. The mitzva of ḥalitza must be conducted by judges who can trace their lineage to other Jews from birth, and not converts.

    4The Gemara asks: And with regard to the other Sage, Rabbi Yehuda, from where does he derive this halakha ? The Gemara answers: “In Israel” is written another time as well (Deuteronomy 25:7, 10), and that is the source of this principle. And the other, the first tanna , what does he do with this additional “In Israel”? The Gemara explains: He requires it for that which is taught in a baraita , that Rabbi Yehuda said: Once we were sitting in study before Rabbi Tarfon, and a yevama came to perform ḥalitza , and he said to us: After the ḥalitza is completed, you should all respond: “He who had his shoe removed.” He understands the verse “His name shall be called in Israel” (Deuteronomy 25:10) to mean that all those who witness the ḥalitza must respond: “He who had his shoe removed” (Deuteronomy 25:10).

    5The Gemara asks: And the other, Rabbi Yehuda, from where did he derive this halakha ? The Gemara answers: He derives it from the phrase “Shall be called,” that those who attend the ḥalitza must respond aloud.

    6The Gemara returns to the dispute concerning the number of judges: However, if that is so, that the plural term “Elders” indicates the need for additional judges, there are other plural terms written in the verse that should also indicate the need for additional judges. As the verse states: “And they shall call”; this is referring to two people. “And they shall speak” indicates two more. Therefore, according to Rabbi Yehuda’s interpretation there should be nine judges here, and according to the Rabbis there should be seven here.

    7The Gemara answers: That verse is necessary for him to derive the halakha that is taught in a baraita : “They shall call him” means the judges themselves and not their agents. “They shall speak to him” teaches that they give him counsel appropriate for him concerning whether he should perform levirate marriage or ḥalitza . For example, if he was a young boy and she was elderly, or if he was elderly and she was a young girl, they would tell him not to enter into levirate marriage because: What are you doing with a young girl if you are an old man? What are you doing with an elderly woman if you are a young boy? Go be with someone like yourself, closer to your own age, and do not bring a quarrel into your household, as the age difference will be a cause for disputes and strife later.

    8Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that ḥalitza takes place before three men, since the tanna taught us this opinion as an unattributed mishna in the beginning of the chapter, in accordance with this opinion, indicating that this is the halakha . After he heard him say this, Rava said to Rav Naḥman: If that is so, then declarations of refusal, written on behalf of a girl who as a minor was married to a man by her brother or mother after the death of her father, and is given the right to refuse the marriage upon reaching majority, also should be performed before three men. As we learned in a mishna (25b): Declarations of refusal and ḥalitza are performed before three judges.

    9And if you would say that indeed three men are required, but isn’t it taught in a baraita : With regard to refusal, Beit Shammai say that a declaration of refusal may be performed only by a court of experts, and Beit Hillel say: It may be performed in a court of experts, or not in a court of experts. Both concede that whether the judges are experts or not, three men are required. On the other hand, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, validate declarations of refusal even before two men. And Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha follows that pair. Evidently, Rav Naḥman is willing to rule differently from the unattributed mishna that rules that three judges are necessary for ḥalitza .

    10The Gemara answers: There, with respect to declarations of refusal, there is only one unattributed mishna ( Sanhedrin 2a) that states that refusals are performed before three judges, and here, there are two unattributed mishnayot that state that ḥalitza is performed before three judges, both here and also in that same mishna in tractate Sanhedrin . The Gemara challenges the previous claim: There too, with regard to refusals, there are two unattributed mishnayot , as we learned in a mishna (25b): If she made a declaration of refusal or performed ḥalitza before a judge, this judge may marry her if he wishes to, as there is no suspicion of ulterior motives, because he is a member of a court. This mishna implies that declarations of refusal may take place only before a court.

    11The Gemara concedes: Rather, there, with regard to refusals, there are only two unattributed statements found in the mishna, and here, with regard to ḥalitza , there are three unattributed statements found in the mishna. That convinces us to rule in accordance with those three sources requiring three for ḥalitza .

    12The Gemara asks: Since this is supported by an unattributed mishna and that is supported by an unattributed mishna, what difference does it make to me if there is one unattributed mishna? What difference does it make to me if there are two unattributed mishnayot ? What difference does it make to me if there are three unattributed mishnayot ? Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This ruling was made because the unattributed mishna, which states that ḥalitza requires three men, is recorded unequivocally in a place where it is adjacent to a different dispute involving Rabbi Yehuda.

    13As we learned in a mishna ( Sanhedrin 2a): Ordination of Elders and the ceremony of the heifer whose neck is broken are performed before three judges; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: Before five. Ḥalitza and declarations of refusal are performed before three. The Gemara explains the rationale to rule on the basis of this mishna that ḥalitza should in fact be performed before three: And since Rabbi Yehuda did not dispute this second statement concerning ḥalitza even though he disputed the first halakha in the mishna, learn from here: Rabbi Yehuda retracted his opinion concerning ḥalitza and no longer required that it be performed before five men. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that he retracted his opinion, and three judges are sufficient for conducting ḥalitza .

    14§ The Gemara begins a discussion concerning the halakhic details of ḥalitza . Rava said: The judges need to establish a location ahead of time where the ḥalitza will be performed, as it is written: “His yevama shall ascend to the gate to the Elders” (Deuteronomy 25:7), indicating that there is an established place, “the gate,” for the court to convene for ḥalitza . The Gemara relates: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, conducted a case of ḥalitza before five judges. The Gemara asks: In accordance with whose opinion were they ruling? If you say they ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but it was proven above that Rabbi Yehuda retracted his initial opinion and requires only three judges. The Gemara answers: They did this only to publicize the matter and not because this number of judges is required.

    15It is told further: Rav Ashi once happened to come to Rav Kahana’s house. Rav Kahana said to Rav Ashi: Will the master come up with us to complete the quorum of five men in order to perform ḥalitza ? Rav Kahana said further: When I stood before Rav Yehuda, he said to me: Go up to the bundle [ zirza ] of reeds to join the five men who will oversee the performance of ḥalitza , as a bundle of reeds had been set aside to be the established location where the court will convene to conduct cases of ḥalitza . Those in attendance said to Rav Yehuda: Why do I need five if three are sufficient? He said to them: In order to publicize the matter, and not because it is a halakhic obligation.

    16It is told: Rav Shmuel bar Yehuda was standing before Rav Yehuda. Rav Yehuda said to him: Go up to the bundle of reeds to complete the quorum of five in order to publicize the matter of this ḥalitza . Rav Shmuel bar Yehuda said to him: We learned that the phrase “In Israel” in the verse: “And his name shall be called in Israel” (Deuteronomy 25:10) indicates that ḥalitza must be performed before a court of Israelites from birth, and not before a court composed o f converts, but I am a convert, as Rav Shmuel bar Yehuda had converted along with his father.

    17Rav Yehuda said to him: I would exact payment based on the word of someone such as Rav Shmuel bar Yehuda, as he has shown that he is upright and honest by revealing this unknown fact about himself. The Gemara questions: Does it enter your mind that one can actually exact payment based on the word of one man, no matter how honest he seems to be? Doesn’t the Merciful One state in the Torah: “By the mouth of two witnesses or by the mouth of three witnesses, shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), indicating that one can exact payment based only on the evidence of at least two witnesses? Rather, the Gemara explains that Rav Yehuda’s intention was to say: I would declare a bill of indebtedness invalid based on his word, accepting his claim that the debt had been collected.

    18Parenthetical to mentioning the status of a convert with regard to a court of ḥalitza , the Gemara relates: Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בישראללהקים לאחיו שם בישראל:

    וסתם לן תנא כוותיהבמתני':

    החליצה והמיאונין בשלשהוסתמא היא בפ"ק דסנהדרין:

    בבית דיןסנהדרין:

    חליצה תרי סתמי נינהוהך מתני' דידן והך דסנהדרין:

    דתנןבפ' כיצד מי שאסר את האשה בנדר הרי זה לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה וליכא משום הסר ממך עקשות פה:

    מפני שהוא ב"דכלומר לא יחיד היה שם דנימא בשבילו נתכוין שהרי ב"ד היה שם ואין ב"ד פחות משלשה:

    הואיל וסתמא במקום מחלוקת היאשנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר ובדבר זה לא נחלק ש"מ הדר ביה אבל מיאון לאו סתמא במקום מחלוקת היא דהנך תנאי רבי יוסי ברבי יהודה ור"א ברבי יוסי לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי דנימא מדלא איפלוג בהא ש"מ הדרי בהו:

    למקבע דוכתאלשם כך:

    השערהמקום מזומן לכך משמע:

    לפרסומי מילתאדחלוצה היא ולא לינסבא לכהן א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה:

    לזירזא דקניחבילה של קנים והלכו לישב שם לשם חליצה זו:

    תנינאגרסינן. יש ברייתא בידי וקתני בה בישראל בית דין של ישראל כו' והכי אמר לעיל דרב שמואל בר יהודה קתני לה:

    ואנא גר אנאהוא ואביו נתגיירו הלכך פסילנא לחליצה:

    מרענא שטרא אפומיהדאי אומר ידענא ביה דפריע לא מיזדקיקנא למיגבא ביה:

    יבמות 101 עמוד ב

    1שנאמר: ״(שיר השירים ד״, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך״. ואידך: ההוא ״לעיני״ מאי עביד ליה? ההוא לכדרבא הוא דאתא. דאמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומא דיבמה, דכתיב: ״לעיני הזקנים״... וירקה.

    2ואידך נמי, מיבעי ליה לכדרבא! אין ה"נ ואלא הדיוטו' מנא ליה? נפקא מבישראל ישראל כל דהו.

    3ואידך, האי ״ישראל״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: ״בישראל״ בב"ד של ישראל, ולא בב"ד של גרים.

    4ואידך? ״בישראל״ אחרינא כתיב״. ואידך? מיבעי ליה לכדתניא, א"ר יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון,״ ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו, ענו כולכם: ״חלוץ הנעל״.

    5ואידך? מונקרא נפקא.

    6אלא מעתה, ״וקראו״ שנים, ״ודברו״ שנים! הכי נמי, לר' יהודה הרי כאן תשעה, לרבנן הרי כאן שבעה!

    7ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״וקראו לו״ ולא שלוחם, ״ודברו אליו״ מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו. שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה? כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה לתוך ביתך.

    8אמר רבא אר"נ הלכה, חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה. א"ל רבא: לר"נ אי הכי מיאון נמי דתנן המיאון והחליצה בשלשה׃

    9וכ"ת הכי נמי והתניא מיאון בית שמאי אומרים ב"ד מומחין וב"ה אומרים בב"ד ושלא בב"ד אלו ואלו מודים שצריך שלשה ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי יוסי מכשירין בשנים ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג׃

    10התם חד סתמא והכא תרי סתמי התם נמי תרי סתמי נינהו דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בב"ד׃

    11אלא התם תרי סתמי הכא תלתא סתמי׃

    12מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא אלא אמר רב נחמן בר יצחק הואיל וסתם במקום מחלוקת׃

    13דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין בשלשה ולא קפליג ר' יהודה ש"מ הדר ביה ר' יהודה ש"מ:

    14אמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא דכתיב ״(דברים כה״, ז) ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה כמאן כר' יהודה והא הדר ביה לפרסומי מילתא׃

    15רב אשי איקלע לבי רב כהנא אמר ליה סליק מר לגבן למלויי בי חמשה אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני לאיצטרופי בי חמשה אמרו לו למה לי חמשה אמר להו כי היכי דליפרסם מילתא׃

    16רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה אמר ליה סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא אמר ליה תנינא בישראל בב"ד ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא׃

    17אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מפיקנא ממונא אפומיה מפיקנא ס"ד והא ע"פ שנים עדים אמר רחמנא אלא מרענא שטרא אפומיה׃

    18אמר רבא׃

    Tosafot

    יפה רעיתי ומום אין בךאבל מוהתיצבו שם עמך בדומין לך לא דרשינן אלא לענין פסול יוחסין דהתם ליכא עבודה שיהא סברא לפסול בעלי מומין:

    מונקרא שמו נפקאמבישראל דריש דסמכיה אצל ונקרא שמו דמונקרא שמו לחודיה לא הוה משמע לענות כולם אלא דוקא אדיינין ולא אכל העומדים שם וקשה לר"י דהכא דרשינן תרי בישראל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובפ"ק דקדושין (דף יד.) דרשינן דכיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל ואמר ר"י דהתם דרשינן מדסמכיה לבישראל בית חלוץ הנעל והוה מצי למכתב ובישראל יקראו שמו בית חלוץ הנעל אי לאו אתא אלא לדרשא דהכא ומדסמכיה ישראל אצל חלוץ הנעל דרשינן נמי כיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל:

    וקראו לו ולא שלוחןותימה אדילפינן בפ"ב דקידושין (דף מא.) מקראי דשלוחו של אדם כמותו אדרבה נילף מהכא דאין שלוחו כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים כאחד דגבי עגלה ערופה נמי דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צג: ושם) דרשינן וסמך ידו ולא שלוחו ובנדרים (דף עב:) ממעט שליח מהפרת נדרים לרבי יאשיה וא"ת ל"ל קראי בקידושין נילף מהנך קראי דמדאיצטריך לאשמועינן מכלל דבעלמא הוי כמותו וי"ל דאי לאו קראי דהתם הוה דרשינן כל הני קראי לדרשה אחריתי ה"ר אלחנן:

    הואיל וסתם לן תנא כוותיהאבל משום דיחיד ורבים הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה דמסתבר טעמא דיחיד:

    אי הכי אפילו מיאון נמיוא"ת מאי פריך וכי בשביל כך נפסוק ככל סתמי המשניות וי"ל דחליצה ומיאון דמו להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם ומיתנו נמי בהדי הדדי:

    ש"מ הדר ביה ר' יהודה ש"מפסק ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה:

    ואנא גר אנאוא"ת לפר"ת דרב שמואל בר יהודה דהכא היה בן רב יהודה הינדוואה דאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) דגר שאין לו יורשין הוה ונתגייר הוא ואביו למה היה לו להביא ברייתא דפסיל גר לחליצה לדיני ממונות נמי מיפסל לדון לישראל כיון דאין אמו מישראל ויש לומר דאיצטריך לפסול אפילו לחליצת גרים א"נ כשר הוא לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה:

    מרענא שטרא אפומיהפירש בקונטרס בכתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה. ושם) דלא מקרע קרענא ליה ולא מיגבא גבינא ביה ואין נראה דאם כן ה"ל למימר בהדיא ההוא לישנא כדאמר באלו נערות (שם דף לו:) גבי היוצאת משום שם רע ורבינו תם מפרש וכן ר"ח בשבועות (דף מב. ד"ה אתרע) דהיינו שלא יוכל בעל השטר לגבות בלא שבועה אפומיה אפילו הוא קרוב ללוה או למלוה דבאינו קרוב אפילו שאר אדם מחייב נמי שבועה כדתנן (כתובות דף פז.) עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה והא דא"ל רבא לרב פפא בהכותב (שם דף פה.) שהעיד על השטר שהוא פרוע איכא אינש אחרינא בהדי מר צ"ל שרב פפא היה קרובו של תובע או של נתבע ובכתובות פר"ח מרענא שטרא אפומיה אפילו כתוב נאמנות בשטר נשבע וגובה ונראה לר"י שרוצה לומר שכתב לו לוה למלוה בתוך השטר דמהימן ליה בלא שבועה כל אימת דאמר לא פרענא אפילו פרעו בעד אחד ופוגם ונפרע שלא בפניו דהוה צריך שבועה אי לא דכתב ליה הכי וכה"ג מיירי הכא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מרענא שטרא אפומיה פי' דלא לאגבויי מגבינן ביה ולא מקרעי קרעינן ליה וכדכתי' במסכת כתובות בס"ד:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 101b

    Yevamot 101b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 437 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בישראל להקים לאחיו שם בישראל:

    וסתם לן תנא כוותיה במתני':

    החליצה והמיאונין בשלשה וסתמא היא בפ"ק דסנהדרין:

    בבית דין סנהדרין:

    חליצה תרי סתמי נינהו הך מתני' דידן והך דסנהדרין:

    דתנן בפ' כיצד מי שאסר את האשה בנדר הרי זה לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה וליכא משום הסר ממך עקשות פה:

    מפני שהוא ב"ד כלומר לא יחיד היה שם דנימא בשבילו נתכוין שהרי ב"ד היה שם ואין ב"ד פחות משלשה:

    הואיל וסתמא במקום מחלוקת היא שנחלק שם רבי יהודה בדבר אחר ובדבר זה לא נחלק ש"מ הדר ביה אבל מיאון לאו סתמא במקום מחלוקת היא דהנך תנאי רבי יוסי ברבי יהודה ור"א ברבי יוסי לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי דנימא מדלא איפלוג בהא ש"מ הדרי בהו:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 101b · Sefaria

    Tosafot

    יפה רעיתי ומום אין בך אבל מוהתיצבו שם עמך בדומין לך לא דרשינן אלא לענין פסול יוחסין דהתם ליכא עבודה שיהא סברא לפסול בעלי מומין:

    מונקרא שמו נפקא מבישראל דריש דסמכיה אצל ונקרא שמו דמונקרא שמו לחודיה לא הוה משמע לענות כולם אלא דוקא אדיינין ולא אכל העומדים שם וקשה לר"י דהכא דרשינן תרי בישראל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובפ"ק דקדושין (דף יד.) דרשינן דכיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל ואמר ר"י דהתם דרשינן מדסמכיה לבישראל בית חלוץ הנעל והוה מצי למכתב ובישראל יקראו שמו בית חלוץ הנעל אי לאו אתא אלא לדרשא דהכא ומדסמכיה ישראל אצל חלוץ הנעל דרשינן נמי כיון שחלץ לה נעל הותרה לכל ישראל:

    וקראו לו ולא שלוחן ותימה אדילפינן בפ"ב דקידושין (דף מא.) מקראי דשלוחו של אדם כמותו אדרבה נילף מהכא דאין שלוחו כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים כאחד דגבי עגלה ערופה נמי דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צג: ושם) דרשינן וסמך ידו ולא שלוחו ובנדרים (דף עב:) ממעט שליח מהפרת נדרים לרבי יאשיה וא"ת ל"ל קראי בקידושין נילף מהנך קראי דמדאיצטריך לאשמועינן מכלל דבעלמא הוי כמותו וי"ל דאי לאו קראי דהתם הוה דרשינן כל הני קראי לדרשה אחריתי ה"ר אלחנן:

    הואיל וסתם לן תנא כוותיה אבל משום דיחיד ורבים הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה דמסתבר טעמא דיחיד:

    אי הכי אפילו מיאון נמי וא"ת מאי פריך וכי בשביל כך נפסוק ככל סתמי המשניות וי"ל דחליצה ומיאון דמו להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם ומיתנו נמי בהדי הדדי:

    ש"מ הדר ביה ר' יהודה ש"מ פסק ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה:

    ואנא גר אנא וא"ת לפר"ת דרב שמואל בר יהודה דהכא היה בן רב יהודה הינדוואה דאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) דגר שאין לו יורשין הוה ונתגייר הוא ואביו למה היה לו להביא ברייתא דפסיל גר לחליצה לדיני ממונות נמי מיפסל לדון לישראל כיון דאין אמו מישראל ויש לומר דאיצטריך לפסול אפילו לחליצת גרים א"נ כשר הוא לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה:

    מרענא שטרא אפומיה פירש בקונטרס בכתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה. ושם) דלא מקרע קרענא ליה ולא מיגבא גבינא ביה ואין נראה דאם כן ה"ל למימר בהדיא ההוא לישנא כדאמר באלו נערות (שם דף לו:) גבי היוצאת משום שם רע ורבינו תם מפרש וכן ר"ח בשבועות (דף מב. ד"ה אתרע) דהיינו שלא יוכל בעל השטר לגבות בלא שבועה אפומיה אפילו הוא קרוב ללוה או למלוה דבאינו קרוב אפילו שאר אדם מחייב נמי שבועה כדתנן (כתובות דף פז.) עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה והא דא"ל רבא לרב פפא בהכותב (שם דף פה.) שהעיד על השטר שהוא פרוע איכא אינש אחרינא בהדי מר צ"ל שרב פפא היה קרובו של תובע או של נתבע ובכתובות פר"ח מרענא שטרא אפומיה אפילו כתוב נאמנות בשטר נשבע וגובה ונראה לר"י שרוצה לומר שכתב לו לוה למלוה בתוך השטר דמהימן ליה בלא שבועה כל אימת דאמר לא פרענא אפילו פרעו בעד אחד ופוגם ונפרע שלא בפניו דהוה צריך שבועה אי לא דכתב ליה הכי וכה"ג מיירי הכא:

    Tosafot on Yevamot 101b · Sefaria

    Ritva

    מרענא שטרא אפומיה פי' דלא לאגבויי מגבינן ביה ולא מקרעי קרעינן ליה וכדכתי' במסכת כתובות בס"ד:

    Ritva on Yevamot 101b · Sefaria

    Meiri

    הסומין כמו שפסולים בהושבת סנהדרין על הדרך שביארנו במקומו כך פסולים לענין חליצה מפני שהדיינין צריכין שיראו הרוק היוצא מפי היבמה משעה שיוצא מפיה דכתיב לעיני הזקנים וירקה בפניו אבל סומא באחת מעיניו כשר שהרי אף בסנהדרין כשר לדיני ממונות ושאר מומין אע"פ שפוסלין בסנהדרין מדתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקין מכל מום בחליצה מיהא כשרים:

    בית דין של גרים פסול בחליצה ואפילו היה אחד מן השלשה לבד גר החליצה פסולה ואפילו היתה אמו מישראל:

    כשהיבם והיבמה באין לפני בית דין הם בעצמם קוראין לו שכך דרשו וקראו לו הן ולא שלוחן ומשיאין לו עצה ההוגנת לו אם באו ליבם והיה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ואם באו לחלוץ וראויים ליבם משיאין אותו עצה ליבם אם שומעין להם מוטב ואם לאו עושין להם כראוי לפי מה שירצו אם ליבום אם לחליצה:

    אע"פ שביארנו שהחליצה בשלשה המיאון מיהא דיו בשנים שאינו צריך בית דין אלא שני עדים שתאמר בפניהם איני רוצה בפלוני שקדשוני לו אמי ואחי ואם כן מה שאמרו בפרק שני של מסכתא זו בחכם שחלצה או מיאנה זו בפניו שיכול לנשאה מפני שהם בית דין ואין כאן חשד לענין מיאון אין הלכה כן שיהא צריך בית דין אלא דיו בשנים ולענין חשד אף שנים כשלשה שאין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד כמו שביארנו שם:

    סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של צבור בשלשה מומחין שבסנהדרי גדולה ועריפת עגלה ר"ל מדידת העיר הקרובה שנאמר בה ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו גו' בחמשה ויש פוסקין ששניהם בחמשה וכן יש פוסקים ששניהם בשלשה כמו שביארנו בראשון של סנהדרין:

    בענין חליצה צריכין הדיינין שיהו קובעים מקום לשם כך ר"ל שיאמרו נלך למקום פלוני לעשות חליצה זו או שיעשו מעשה בכך ר"ל שילכו במקום אחד לכונת כך דכתיב השערה שמשמעו מקום המזומן ולמעט שאם הם שם במקרה ובאו לפניהם אין רשאין לחלוץ עד שיזמינו אותו מקום לכך ודבר זה אין כונתו אלא לפרסום הדבר לפיכך אם נעשה בלא קביעות מקום חליצתן כשרה ופרסומין אלו יש אומרין שהם להודיע חליצתה שלא יטעו בה כהנים ויש אומרים להודיע שנפטרה מיבמה שיזדמנו לה קופצים:

    אע"פ שביארנו שעיקר הענין בשלשה ואין צורך לחמשה אלא לפרסום הענין מכל מקום כל שנצטרפו שנים עם השלשה למלא סכום החמשה צריך שיהו כענין השלשה ולמעט את הגרים ויש אומרין שכך הדין אם נצטרפו שם בתורת בית דין יותר מחמשה שכלם צריכים להיות כענין השלשה:

    כל שהוא צורבא מדרבנן אע"פ שאין מוציאין ממון על פיו רשאי הדיין להורע כחו של תובע אף בשטר על פיו כגון שאם היה בשטר נאמנות וצורבא מרבנן מעיד שנפרע שלא יגבהו אלא בשבועה או שלא יזקק להגבותו כלל לפי מה שעיניו רואות ומכל מקום עכשו כתבו גאוני ספרד שאין לו לדיין להיות סומך בענין זה אלא בראיה ברורה שאין כל הדיינין בקיאין כל צרכם ואין ראוי להתיר הרצועה לכל דיין ודיין לומר מוחזקני בזה שהוא נאמן ויפה כתבו:

    Meiri on Yevamot 101b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים יש להקשות דהשתא ל"ל קרא לרבות הדיוטות ואנן נימא מדאיצטריך בישראל למעוטי ב"ד של גרים ש"מ דאפילו הדיוטות דאי ס"ד סנהדרין בעינן ל"ל למעוטי ב"ד של גרים דמוהתיצבו שם עמך בדומין לך נפקא דכה"ג עבדינן לעיל מדאיצטריך למעט סומין כו' וי"ל דאי לא הוה כתיב אלא חד קרא לא הוה מוקמינן ליה למעוטי ב"ד של גרים אלא הוה מוקמינן ליה לרבויי הדיוטות:

    Chidushei Halachot on Yevamot 101b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ואין ב"ד שקול וכו' דהא איכא פלוגתא פירוש דאיכא כמה דינים בחליצה דפליגי בהם תנאי לקמן במתניתין ושמא יבא אחד מן הדיינים לפסוק כדעת תנא זה והשני כדעת הב' לכך צריך שלישי שיכריע:

    בא"ד דבכל דוכתא בעינן ראוי לב"ד פירוש בכל דוכתא שילפינן מקרא דלא סגיא בחד א"כ ש"מ דקרא אתא לאשמועינן דבעינן ראוי לב"ד ואין ב"ד שקול כן נ"ל ודו"ק:

    Maharam on Yevamot 101b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה וקראו וכו' מהפרת נדרים לרבי יאשיה ותו איכא שמירה בבעלים דממעטינן שלוחו בב"מ דף צו ע"א ובעיר הנדחת בסנהדרין דף קיא ע"ב ובתורת כהנים פרשה מצורע פ"ה אות ז אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח. ובירושלמי רפ"ב דקדושין ואם המר ימירנו למעט שלוחו ורצע אדוניו את אזנו אדוניו ולא שלוחו וכן הוא במכילתא פרשת משפטים:

    Gilyon HaShas on Yevamot 101b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 101, Amud Bet, about 437 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “שנאמר: (שיר השירים ד, ז) כולך יפה…”

      Named: רבא.

    2. Segment 216 words

      Opens “ואידך נמי, מיבעי ליה לכדרבא! אין ה"נ…”

      Named: רבא.

    3. Segment 321 words

      Opens “ואידך, האי ״ישראל״ מאי עביד ליה? מיבעי…”

      Named: רב שמואל בר יהודה, שמואל.

    4. Segment 426 words

      Opens “ואידך? ״בישראל״ אחרינא כתיב. ואידך? מיבעי ליה…”

      Named: רבי טרפון.

    5. Segment 53 words

      Opens “ואידך? מונקרא״ נפקא.…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אלא מעתה, ״וקראו״ שנים, ״ודברו״ שנים! הכי…”

    7. Segment 744 words

      Opens “ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״וקראו לו״ ולא…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר רבא אר"נ הלכה, חליצה בשלשה, הואיל…”

      Named: רבא.

    9. Segment 941 words

      Opens “וכ"ת הכי נמי והתניא מיאון בית שמאי…”

      Named: רבי יוסי, רב יוסף בר מניומי, רב נחמן.

    10. Segment 1020 words

      Opens “התם חד סתמא והכא תרי סתמי התם…”

    11. Segment 117 words

      Opens “אלא התם תרי סתמי הכא תלתא סתמי…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    13. Segment 1326 words

      Opens “דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה בשלשה דברי…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “אמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא דכתיב…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רבא.

    15. Segment 1542 words

      Opens “רב אשי איקלע לבי רב כהנא אמר…”

      Named: רב אשי, רב כהנא, רב יהודה.

    16. Segment 1633 words

      Opens “רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה…”

      Named: רב שמואל בר יהודה, רב יהודה, שמואל.

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמר רב יהודה כגון רב שמואל בר…”

      Named: רב יהודה, רב שמואל בר יהודה, שמואל.

    18. Segment 182 words

      Opens “אמר רבא…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 101b · Segment 9 — “…מכשירין בשנים ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Yevamot 101b · Segment 15 — “…אשי איקלע לבי רב כהנא אמר ליה סליק מר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 101b · Segment 3 — “…ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: ״בישראל״ בב"ד של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 101b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026