Talmud Builders

    Yevamot 24b

    Chapter 2 - Keitzad Eshet Achiv

    גם: יבמות דף כ״ד ע״ב, פרק ב׳ כיצד אשת אחיו

    English translation - Yevamot 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to what halakha was that word written in the Torah? This is in order to limit the inheritance. Just as a firstborn does not take in inheritance property due as he does property possessed, but instead receives a double inheritance only from that property already in actual possession of their father, so too, this one who enters levirate marriage, whether firstborn or younger, does not take in inheritance property due as he does property possessed.

    2MISHNA: One suspected by others of engaging in sexual relations with a Canaanite maidservant and she was later set free, or one suspected of relations with a gentile woman and she subsequently converted, may not marry that woman, since this will strengthen the suspicions against him. But if he did marry her, they, the judges of the court, do not remove her from him, i.e., they do not require him to divorce her. With regard to one who is suspected of illicit relations with a married woman and they, the judges of the court, removed her from her husband, i.e., required them to divorce due to this, even if the man suspected of the illicit relations subsequently married her, he must divorce her.

    3GEMARA: The mishna teaches that one who is suspected of relations with a gentile woman who later converted may never marry her. This implies that she is, however, a convert, although it appears that she converted only in order that he might marry her. The Gemara raises a contradiction from a baraita : Both a man who converted for the sake of a woman and a woman who converted for the sake of a man, and similarly, one who converted for the sake of the king’s table, so that he could serve in a prestigious capacity, or for the sake of Solomon’s servants, who were also considered prestigious, in all of these cases they are not converts; this is the statement of Rabbi Neḥemya.

    4As Rabbi Neḥemya would say: With regard to converts by lions, i.e., forced converts such as the Samaritans [ Kutim ] described in II Kings (17:24–25); and converts who convert based on their dreams; and converts of the time of Mordecai and Esther described in the verse, “And many from among the peoples of the land became Jews; for the fear of the Jews was fallen upon them” (Esther 8:17); all of these are not converts until they are converted at this present time.

    5The Gemara clarifies the meaning of the words: Could it enter your mind to say only at this present time? Since he mentioned the converts of Mordecai and Esther, who were deceased before Rabbi Neḥemya made this statement, he therefore cannot possibly mean this phrase literally. Rather, say: Like at this present time, when the Jewish people are in exile and there is no material benefit to conversion.

    6Returning to the question above: How could a woman who converted for the sake of a man be considered a true convert? The Gemara answers: But wasn’t it stated with regard to that baraita that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said in the name of Rav: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that they are all converts.

    7The Gemara asks: If so, why is one suspected of relations with such a woman not permitted to enter into marriage with her ab initio as well? The Gemara answers: The reason for the prohibition is due to the following statement of Rav Asi. As Rav Asi said with regard to such cases: “Put away from yourself a twisted mouth, and perverse lips put far from you” (Proverbs 4:24). If they were to marry, they would give substance to the prior suspicions.

    8The Sages taught: Converts are not accepted in the days of the Messiah. Similarly, they did not accept converts in the days of King David or in the days of King Solomon. Rabbi Eliezer said: What is the verse that hints at this halakha ? “Behold, they may gather together [ gor yagur ], but without Me; whosoever shall gather together [ gar ] with you shall fall on yours” (Isaiah 54:15). The word gor implies that only a convert [ ger ] who becomes part of the Jewish people when the Jews are living in exile, at a time when God is not clearly revealed, i.e., “without Me,” are considered part of the Jewish people. But another who wishes to convert in a time when God is clearly revealed shall not be accepted.

    9§ The mishna states that one who was suspected of relations with a married woman may not marry her even after she divorces her husband. Even if they marry without permission, they must divorce. Rav said: This is only in a case when there were witnesses to her infidelity, and because of their testimony the court required her first husband divorce her. However, if her first husband divorced her due to suspicion and rumors but without witnesses, her second husband would not be obligated to divorce her.

    10Rav Sheshet said: I say that when Rav was dozing or sleeping he said that halakha , and it is mistaken. As it is taught in a baraita : With regard to one who was suspected of adultery with a married woman and as a result the court requires her husband to divorce her, and later she married someone else and was then divorced by this other, if the one who had been suspected of illicit relations with her then married her, he need not divorce her.

    11The Gemara clarifies this: What are the circumstances of this case? If it is referring to a case where there are witnesses to their adultery, when another came and put an end to the rumor of her misconduct by marrying her, what of it? If there were witnesses, the adulterers may never marry each other. Rather, is it not referring to a case where there were no witnesses to the adultery, and the reason she does not have to be divorced from her third husband, with whom she committed adultery while married to her first husband, is specifically because another came and, by marrying her, put an end to the rumor? This implies that were it not so, i.e., had she not married someone else before marrying the man suspected of committing adultery with her, the court would have removed her from him and required them to divorce, even without witnesses to their adultery. This contradicts Rav’s statement above that they must divorce only if there were witnesses to the infidelity.

    12The Gemara responds: Rav could have said to you that the same is true even if another did not come and put an end to the rumor by marrying her. The same principle applies: If there were witnesses to the adultery the court removes her and requires them to divorce, but if there were no witnesses, the court does not remove her. And this is what the baraita is saying: The novelty in this baraita is that even though another came and put an end to the rumor by marrying her, nevertheless, the suspected adulterer may not marry her ab initio due to the original suspicions.

    13The Gemara raises an objection from a different baraita that qualifies the previous one: In what case is this statement, that the court removes her from the suspected adulterer, said? It is when she has no children from her first husband. But if she has children from him, she is not required to be divorced from the suspected adulterer. On the contrary, if they were required to divorce, it could strengthen the original rumor and others might suspect that her children are mamzerim . However, if witnesses to her impurity, i.e., her adultery, came and testified that she had relations with this man while she was married, then even if she has several children from the first husband, she is required to be divorced. This implies that a woman without children from her first husband must separate from a man suspected of illicit relations with her on strength of suspicion alone.

    14The Gemara answers and explains that Rav establishes the mishna as referring only to a case where she has children by her first husband and there are witnesses to her adultery. In such a situation, she and the adulterer must divorce, but without witnesses they are not required to divorce. The Gemara asks: What forced Rav to establish the mishna as referring to a case where she has children and there are witnesses and explain that the reason that the court removes her from the suspected adulterer is because there were witnesses, but that if there were no witnesses they do not remove her? Why does he not establish the mishna as referring to a case where there were no children and that they must divorce even if there were no witnesses?

    15Rava said: The language of the mishna was difficult for him; due to that he deemed it necessary to interpret it as he did. Why does the tanna specifically teach: They remove her from him [ hotziuha ]? Let it teach: He divorces her [ hotziah ] in the singular. Rather, every time the plural form: They remove her, is used, it is referring to the judges of the court. And a court removes a woman from her suspected adulterer only if there were witnesses, and not due to suspicion alone.

    16If you wish, say a different answer for Rav’s explanation: Those baraitot that require the wife and the suspected adulterer to divorce even without witnesses to the adultery are taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita : With regard to a case where a husband saw a peddler leaving the house, and when he entered he found his wife retying her smock [ sinar ], i.e., putting her clothes back on, Rabbi Yehuda HaNasi said: Since this is a distasteful matter because it looks as though she committed adultery with the peddler, she must be divorced by her husband. Alternatively, if the husband entered after the peddler had left and found saliva above the netting of the bed, implying that someone had lain on the bed and spit upward, although no actual act was witnessed, Rabbi Yehuda HaNasi said: Since this is a distasteful matter, she must be divorced.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא למאי הלכתא קרייה בכור - ליכתוב גדול:

    בכור אינו נוטל - חלק בכורה בנחלה הראויה לבא להם אחר מיתת אביהן אלא במה שמוחזק ביד אביהן ביום מותו דכתיב בכל אשר ימצא לו (דברים כ״א:י״ז) אף יבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת אינו נוטל בראוי כבמוחזק:

    מתני' הנטען - חשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז:

    לא ישאנה - משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:

    הנטען על אשת איש והוציאוה - בית דין מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:

    יוציא - דמדאורייתא אסורה נמי לבועל דדרשינן ונטמאה ונטמאה (במדבר ה) שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל במסכת סוטה (דף כז:):

    גמ' הא גיורת מיהא הויא - ואע"ג דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה זה:

    עבדי שלמה - בעלי שררה היו:

    גירי אריות - כגון כותים דכתיב בספר מלכים (ב' יז) וישלח ה' בהם את האריות ונתגיירו כדכתיב התם בגלות שומרון:

    גירי חלומות - בעל חלומות אמר להם להתגייר:

    מרדכי ואסתר - ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח׳:י״ז):

    בזמן הזה ס"ד - כל הני מקמי הכי לאו גרים נינהו כגון נבוזראדן וכיוצא בו:

    כבזה"ז - שלא יעשה מחמת שררה:

    אי הכי - דגיורת מעלייתא היא:

    לכתחלה נמי - יכנוס ואמאי תני לא יכנוס:

    דאמר רב אסי - טעמא דמתניתין משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך דאתו לאחזוקי לקלא קמא:

    הן גור - הבא להתגייר יגור אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם יתגייר דהיינו בזמן הזה:

    מי גר אתך עליך יפול - מי גר אתך בעניותך כאשר אמרת:

    עליך יפול - לעוה"ב. יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח) יפול מצדך אלף (תהילים צ״א:ז׳):

    ובעדים - הא דתנן יוציא זה החשוד שכנסה כגון שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה עמו:

    להא שמעתתא - בעדים:

    כי ניים ושכיב רב אמרה דתניא - תיובתא:

    ונתגרשה מתחת ידי אחר - ראובן נטען על דינה אשת שמעון וגירשה שמעון ונשאה נחשון וגירשה אם כנסה ראובן מעתה לא יוציא:

    אי דאיכא עדים - בזנות קמא הרי נאסרה עולמית עליו:

    ה"ה דאפילו דלא אפסיק אחר לקלא - וכנסה ראובן מגירושי שמעון לא תצא הואיל וליכא עדים. והא דנקט מתחת ידי אחר היא גופה איצטריך לאשמועינן רבותא דלכתחלה לא יכנוס כדקתני אם כנס אין לכתחלה לא:

    במה דברים אמורים - דאם כנס הנטען יוציא כשאין לה בנים מן הראשון:

    אבל יש לה בנים - מן הראשון לא תצא דכי מפקי לה קא מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים:

    ואם באו כו' - אלמא אין לה בנים בלא עדים נמי מפקינן:

    רב מוקי למתניתין ביש לה בנים - ומש"ה אמר רב ובעדים:

    וב"ד בעדים הוא דמפקי - מבעל ראשון דאין אשה נאסרת לבעלה משום קול ואתא רב למימר דוקא מתני' משום כך יוציא הנטען הואיל ואיכא עדים אבל בלא עדים הואיל ויש לה בנים לא:

    ואבע"א - בלא בנים לא נפקא בלא עדים והני מתנייתא דאמרי נפקא ר' אמרינהו דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו:

    רוכל - מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן:

    רוכל יוצא - מן הבית ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר מכוער הדבר שלא התירתו מעליה אלא לזנות:

    סינר - הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות:

    רוק למעלה מן הכילה - ארוכל יוצא קאי ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו מי זרק הרוק למעלה כ"א השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 24 עמוד ב

    1למאי הלכתא? לגריעותא: מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף האי אינו נוטל בראוי כבמוחזק.

    Mishna

    2הנטען על השפחה ונשתחררה, או על העובדת כוכבים ונתגיירה הרי זה לא יכנוס. ואם כנס אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו, אע"פ שכנס יוציא.

    Gemara

    3הא גיורת מיהא הויא. ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה אינן גרים, דברי ר' נחמיה.

    4שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה.

    5בזמן הזה ס"ד אלא אימא: כבזמן הזה.

    6הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם.

    7אי הכי, לכתחלה נמי! משום דרב אסי. דאמר רב אסי: (משלי ד, כד) ״הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו'״.

    Baraita

    8ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח. כיוצא בו, לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. א"ר אליעזר, מאי קרא: (ישעיהו נד, טו) ״הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול״, אבל אידך לא.

    9הנטען על אשת איש וכו'. אמר רב: ובעדים.

    10אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא. דתניא: הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו, ונתגרשה מתחת ידי אחר, אם כנס לא יוציא.

    11ה"ד אי דאיכא עדים, כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי? אלא לאו דליכא עדים, וטעמא דאתא אחר ואפסקיה לקלא, הא לאו הכי, מפקינן!

    12אמר לך רב: הוא הדין דאע"ג דלא אתא אחר ואפסקיה לקלא, אי איכא עדים מפקינן, אי ליכא עדים לא מפקינן, והכי קאמר: דאע"ג דאתא אחר ואפסקיה לקלא, לכתחלה לא יכנוס.

    13מיתיבי: בד"א כשאין לה בנים, אבל יש לה בנים לא תצא. ואם באו עדי טומאה, אפילו יש לה כמה בנים תצא.

    14רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים. ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים, וטעמא דאיכא עדים מפקינן, ואי ליכא עדים לא מפקינן? לוקמה בשאין לה בנים, אע"ג דליכא עדים!

    15אמר רבא: מתניתין קשיתיה. מאי איריא דתני ״הוציאוה״? ליתני ״הוציאה״! אלא: כל ״הוציאוה״ בבית דין, ובית דין בעדים הוא דמפקי.

    16ואי בעית אימא: הני מתנייתא רבי היא. דתניא: רוכל יוצא, ואשה חוגרת בסינר, אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר תצא. רוק למעלה מן הכילה, אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר תצא.

    Tosafot

    למאי הלכתא לגריעותא - אר"י דהוי מצי למימר לחשיבותא שאין ירושתו חוזרת ביובל:

    גיורת מיהא הויא - דמשמע לא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחלה:

    הלכה כדברי האומר כולם גרים הם - הך גירי אריות לא דמי להא דאיכא מ"ד כותים גירי אריות הן דהתם היו עובדים אלהיהם כדכתיב בספר מלכים ולמ"ד גירי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי:

    אי הכי לכתחלה נמי - אי אמרת בשלמא דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו:

    משום דרב אסי הסר ממך עקשות פה כו' - אר"י דבנטען על הפנויה אין להחמיר מלכנוס משום לזות שפתים דאדרבה מצוה לכונסה דבאנוסה כתיב ולו תהיה לאשה (דברים כב):

    לא בימי דוד ולא בימי שלמה - מאיתי הגיתי ובת פרעה דבימי שלמה לא קשה דמידי הוא טעמא אלא משום שולחן מלכים והני לא צריכי אבל קשה דאמרינן בהערל (לקמן יבמות דף עט. ושם) גבי מעשה דגבעונים דבימי דוד נתוספו גרים על ישראל ק"ן אלף וי"ל דמעצמן נתגיירו כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים ויש ספרים שכתב בהן לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים וההיא דפ"ב דשבת (דף לא.) ההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר גיירני ע"מ לעשות כ"ג בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים וכן ההיא דהתכלת (מנחות מד.) דאתיא לקמיה דרבי גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד:

    אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא - אר"ת דתצא מן הרוכל אם נשאת לו דכל הסוגיא איירי בנטען דאין לומר תצא מן הבעל דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על ידי קנוי וסתירה או שיראו דרך מנאפין ועוד דלגבי בעל הוי קלא דבתר נשואין דאמר בהאשה רבה (לקמן יבמות דף צב. ושם) דלקלא דלבתר נשואין לא חיישינן ורוק למעלה בגג הכילה לא עדיף מקלא דלא פסיק דהא בסמוך אמר דלרבי מפקינן אפי' בקלא דפסיק מכח הך ברייתא אלא ודאי תצא מן הרוכל אם נשאה דרוק למעלה בגג הכילה הוי קלא דקמי נישואי רוכל וכן פר"ח וכן נראה לר"י דמתוך ההלכה משמע דאין מוציאין ע"י קול מבעלה דקאמר ובית דין בעדים הוא דמפקי משמע דדבר פשוט הוא דמבעל לא מפקי' אלא בעדים אע"ג דמנטען קתני בברייתא דמפקי בקול אף דקתני הוציאוה הדר רב נחמן דבסמוך הוציאה תנן דמשמע על ידי בעלה אפ"ה מבעלה לא מפקינן על ידי קול באין בנים מן הראשון והא דאיצטרי' בהנהו עובדי דסוף נדרים (דף צא:) להנהו טעמי דאיתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוי מירכס ואם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול נראה לר"י דהתם באומרת טמאה אני כי מתני' דהתם דעלה קאי ואפ"ה שריא מהנהו טעמי אבל באומרת טהורה אני שריא בלאו הנהו טעמי דהתם ואין לתמוה אמאי שריא כיון שאומרת טמאה הא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא דלפי שראו חכמים שנתקלקלו הנשים ליתן עיניהם באחר ורוב האומרות כן משקרות לכך נראה להם להתירן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף יבם אינו נוטל בראוי כבמוחזק. פרש"י ז"ל מה הבכור אינו נוטל בראוי ליעקב אביו מירושת יצחק, אלא מנכסי יעקב בלבד שהיו מוחזקין בידו בשעת מיתה, אף היבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו המת, אינו נוטל בראוי כבמוחזק. נראה שהוא ז"ל סובר דיבם נוטל בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו המת, אף על פי שמת אביהם לאחר שמת אחיו דומיא דבכור אבל הרב בעל ההלכות (גדולות בהלכות נחלות) ור"ח ז"ל פירשו בראוי לאח המת ובמוחזק לו. כגון, שמת יעקב וירשוהו בניו והחזיקו בירושה ועדיין לא חלקו, ויצחק אבי אביהם עדיין בחיים וראויין בני יעקב לירשו אחר מותו ומת ראובן ואחר כך מת יצחק, ויבם שמעון אשת ראובן, נוטל חלק ראוב מנכסי יעקב אביהם שהוא מוחזק, ואינו נוטל חלק ראובן מנכסי יצחק אבי אביהם שהיה ראוי לו לירש. וגם זה הענין מפורש בתוספתא בבא בתרא (פ"ז ה"ב) עכ"ל ר"ח ז"ל. וכן נראה ודאי לפי שזה, אחיו הוא יורש ולא אביו. ועוד קשיא ליה דאי איתא לר' יהודה דאמר דאין היבם קם בנחלה במקום שיש אב וכדתנן בפרק החולץ (יבמות מ, א) ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים של אב, בכור דקרייה רחמנא למה לי, והוה להו למיבעי הא תינח לרבנן לר' יהודה מאי איכא למימר. ועוד דאמרינן לקמן בפרק החולץ (שם) מה בכור לאחר מיתת האב שקול פי שנים, אף יבם נמי לאחר מיתת אביו נוטל פי שנים מידי יקום על שם אביו כתיב על שם אחיו ולא שם אביו.

    הא גיורת מיהא הויא - מדקתני אם כנס לא יוציא, דאי סלקא דעתך ספק גיורת הויא, אף על פי שכנס יוציא דאוקמה אחזקתה עד שיודע לך למה נתגיירה אי נמי יש לומר דמדקתני לא יכנוס קא דייק, כלומר הוא לא יכנוס, אבל ישראל אחר יכול ליכנוס.

    ואסיקנא כולן גרים הן - ואם תאמר דהא אמרינן בכל דוכתא (ב"ק לח, ב) דמאן דסבירא ליה גירי אריות הן, שעושין אותן כעכו"ם גמורים. ונראה לי דהיינו גירי אריות דכותיים שהיו עובדים אלהיהם, כדכתיב את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים וישלח ה' בם את האריות. אבל שאר גירי אריות גרים גמורים הן, שמחמת סבת האריות מתגיירין לגמרי, ואפילו בכותיים מאן דאמר גירי אמת הן, הוי טעמא כדאמרן דמחמת סבת האריות נתגיירו לגמרי.

    ואקשינן אי הכי לכתחלה נמי ופרקינן כדרב אסי דאמר רב אסי ולזות שפתים הרחק ממך. פרש"י ז"ל (ד"ה דאמר רב אסי) דאתי לאחזוקי לקלא קמא. מיהו בשכנס לא יוציא כדאמרינן לקמן דכנסה לא מפקינן. והקשה הרמב"ן נ"ר דא"כ משמע דבעדים מפקינן, ולא משמע הכי, דהא סיפא דמתניתין בעדים היא כדאוקמה רב, מדקתני הוציאוה מתחת ידו ומדסיפא בעדים רישא נמי בעדים. ועוד דגרסינן בתוספתא (פ"ד ה"ה) הבא על השפחה ועל הנכרית אף על פי שחזרה שפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא. שמע מינה אם בא עליה ודאי, אם כנס לא יוצא אלא משום לזות שפתים, שלא יאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות, וזה לא כנס אלא לשם זנות קאמר.

    כשיש לה בנים - פירש"י ז"ל מראשון וטעמא משום שאתה מוציא לעז על בניה. ובהלכות הרב אלפסי כשיש להן בנים מן הנטען. וכן מצאתיה גירסת הברייתא עצמה בספר מוגה בישיבת רבינו נסים ז"ל. ואף על פי שאפילו זנתה עמו ונשאה נטען אחר שגירש ראשון אין הולד פסול. מכל מקום מזוהם הוי.

    הא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא - פרש"י ז"ל תצא מבעל (עיין בד"ה ואבע"א וברמב"ן) כלומר וכל שכן מבועל דכל שאתה אוסרה לבעל אתה אוסרה לבועל. וכן כתב רב אחא ז"ל בשאלתא דפנחס (קלד). ונמצא לפי פירוש זה דלר' בדבר מכוער מפקינן בין מבעל בין מבועל, ואפילו בקלא דפסיק, ותדע לך מדאמרינן בסמוך (כה, א) קלא דפסיק כרב, אלמא לרבי בקלא דפסיק מפקינן. ודוקא בשאין לה בנים אבל יש לה בנים עד דאיכא עדי טומאה, וכדתני בברייתא ואם באו עדי טומאה אילו יש לה בנים תצא. ודבר רחוק הוא דקלא דלא פסיק ודבר מכוער קרי עדי טומאה. הלכך הא דאמרינן בסמוך קלא דלא פסיק ודבר מכוער תצא כרבי בשאין לה בנים קאמר, ולאו כרבי ממש קאמר, אלא תצא כמו שאמר רבי דתצא שלא בעדים. והא דלא פריש התם ואי איכא עדים אפילו יש לה בנים, היינו טעמא משום דלא אצרטיך למפסק אלא במאי דפליגי אבל כשיש לה בנים דשוו בה כולהו עד דאיכא עדי טומאה לא אצטריך ליה לפרושי כנ"ל. עוד נראה לי שאפשר לפרש דלרבי אפילו בקלא דפסיק כל שיש דבר מכוער אפילו יש לה בנים תצא. דלרבי אפילו בקלא דפסיק כל שיש דבר מכוער אפילו יש לה בנים תצא, דדבר מכוער היינו טומאה שהדבר מכוער מעיד בפנינו. אי נמי עדי טומאה זו, כלומר ששנינו מעידים שראו זה הדבר המכוער, ואי ליכא בנים אפילו ליכא דבר מכוער תצא, ובקלא דלא פסיק, אבל בקלא דפסיק וליכא דבר מכוער אפילו ליכא בנים לא תצא. ורבינו אלפסי ור"ח ז"ל פירשוה תצא מנטען אבל מבעל לא תצא אלא בעדים. וכדתניא בשלהי המגרש (גיטין פט, א) אכלה בשוק גרגרה בשוק כו' ר' מאיר אומר תצא כו' אמר לו ר' יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר מה להלן דבר אף כאן דבר ברור. ואמרינן בקדושין בשלהי פרק האומר (סו, א) אשתו זנתה בעד אחד אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. אלמא אין מוציאין מבעל אלא בעדים. וכן כתב בעל ההלכות (גדולות) בהלכות מיאון האי דאמר רבנן הנטען מאשת איש ונפיש לעז דידה בקלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער, ההוא לענין אפוקי מנטען כו', אבל לענין אפוקי מן גברא לא מפקי לה בי דינא אלא עד דחזו עדים כמכחול בשפופרת ע"כ. ויש מתרצים (הרמב"ן) דהא דאמרינן התם בדבר ברור, לאו עדי טומאה קאמר, אלא עדי דבר מכוער קרי דבר ברור, דהא לא קאמר בעדות ברור. ואינו מחוור בעיני דבהדיא אמרינן בפרק קמא דסוטה (ג, ב) בלא קנוי וסתירה דלא מהימן בעד אחד מנא לן נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן יקום דבר מה להלן עדים שנים אף כאן עדים שנים. ומיהו ההיא דאין דבר שבערוה פחות משנים (קדושין שם) לא קשיא. דאנן נמי עדי דבר מכוער נמי בעינן, אבל בעד אחד של דבר מכוער לא תצא. והא דקיימא לן (ב"מ צא, א. מכות ז, א) כשמואל דאמר במנאפים עד שיראה כמנאפים, ההיא לענין עונשין היא, הא לאוסרה על בעלה אפילו בדבר מכוער תצא, והכין נמי מוכח בשמעתא בתרייתא דנדרים (צא, ב) דאמרינן התם ההוא נואף דעל לגבה דההיא אתתא אתא גברא סליק נואף אתיב אבבא הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא, בעא מריא דביתא למיכל מן הלין תחלי בלא דעתא דאנתתיה. אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא, אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דניכול ולימות. אלמא אי לאו דאמר ליה הכין איתתא אסירא. מיהו לאו קושיא היא דהתם בבא לצאת ידי שמים קאמר, ובהכי אזלא כולה סוגיא דהתם. וכעין העוברת על דת (כתובות עב, א) שאם רצה הבעל להוציא נותן כתובה, ואם רצה לקיימה אין בית דין מוציאין אותה מידו. ולדידי קשיא לי מדאמרינן הוציאה, בבית דין משמע, ובית בדין בעדים הוא דמפקי' לה, אלמא לכולי עלמא לא מפקי לה בית דין מבעל אלא בעדים. ואי לרב בלחוד קאמר הוה ליה למימר וקסבר דבית דין בעדים הוא דמפקי לה. ועוד דאי אפשר לומר כן דרוכל יוצא ומקום מנעלים הפוכים, עדיפי ממקנא לאשתו על פי עצמו או על פי עד אחד ואמר לה אל תסתתרי עם פלוני ונכנסה לסתר או לחורבה ושהתה עמו כדי טומאה דאינה נאסרת על בעלה (סוטה ב, ב) ואפילו במקנא לה על פי שנים ונסתרה על פי שנים, איכא מאן דאמר שיכול למחול על קנוי, ואף על גב דקיימא לן כמאן דאמר אין קנויו מחול לאחר סתירה, הא ודאי ר' אחא ורבינא דפליגי בה (סוטה כה, א) לאו בדרבי פליגי דנימא דמאן דאמר מחיל ליה דרבי. ובודאי אין לך דבר מכוער יותר ממי שמקנא לאשתו ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ואחר כך נסתרה עמו בחורבה ושהתה עמו כדי טומאה. וגברא דעל לביתא וכי אתי מארי ביתא עריק לא עדיף מהאי, ואמאי מקפינן לה מבעל בעל כרחיה בכך. אלא שהוא לצאת מידי שמים, דומה למה שאמר שמואל לההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה, אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ואי לא לא תפקה כדאיתא בשלהי האומר בקדושין (סו, א). ורבינו תם ז"ל גם כן הביא ראיה מדאמרינן (כתובות ט, א) אין האשה נאסרת אלא על ידי קנוי וסתירה, אלמא בדבר מכוער בלבד אינה נאסרה עליו. ומיהו בזה יש לי לתרץ דבלא עדי דבר מכוער קאמר, אבל עדי דבר מכוער לרבי כעין עדי טומאה משוי להו. ועוד הביא רז"ל ראיה דהני דברים המכוערים לא עדיפי מקלא דלא פסיק, ובכל קלא קיימא לן דקלא דבתר נשואין לא מפקינן לה, כדאיתא בשלהי פרק המגרש (גיטין פח, ב), ובלעל קלא דבתר נשואין היא, אבל לנטען הוי כקלא דקודם נשואין, ובקאל דקודם נשואין מפקינן כדאיתא התם. והשתא נמי אתי שפיר הא דאמרינן בסמוך (כג, א) ורב נחמן נמי מתניתין הוציאה קתני. דשפיר משכחינן דלא מפקינן מבעל בעל כרחיה ואפילו הכי אם אפקה מדעתה וכנסה נטען מפקינן לה מיניה, כגון דליכא עדים אלא דאיכא קלא דלא פסיק ודבר מכוער, דאלו מבעל לא מפקינן ומנטען מפקינן. אבל לדברי רש"י ורב אחא ז"ל כל שאתה מוציאה מנטען אתה מוציאה מבעל, ושאין אתה מוציאה מבעל כו', דאי איכא קלא דלא פסיק ועדים בדבר מכוער בין מבעל בין מנטען נפקא, ואי ליכא עדים בדבר מכוער, אי נמי דאיכא עדים בדבר מכוער וליכא קלא דלא פסיק לא מפקינן לה לא מבעל ולא מנטען וכדאמרינן הכא. וכן כתב רב אחא ז"ל מפורש. אם כן הא דרב נחמן היכי משכחת לה דאפקה בעל מדעתיה ומפקינן לה מנטען בעל כרחיה, ויש לומר דההוא דרב נחמן הוא דסבירא ליה הכין ומתניתין היא דמתני לה הוציאה ואפילו הכי קתני אם כנס מוציא, ואנן לא קיימא לן כותיה אלא הוציאוה תנינן ובית דין הוא דמפקי לה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 24b

    Yevamot 24b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 371 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026