Talmud Builders

    Yevamot 56b

    Back to index

    English translation — Yevamot 56b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and he illuminated our eyes from the mishna, i.e., he demonstrated that the mishna serves as the basis for his opinion: With regard to the wife of an Israelite who was raped, although she is permitted to her husband, she is disqualified for the priesthood. Therefore, if her husband dies, she may not marry a priest. And the tanna of our mishna also taught: And so too, in the case of one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [ arayot ] by the Torah or with those who are unfit to marry him even though they are not in the category of arayot , the woman is disqualified from marrying a priest.

    2What is the meaning of the phrase: And so too? What, is it not that it is no different whether they have intercourse unwittingly or intentionally, and it is no different whether they have intercourse due to coercion or willingly? And it is taught that he has rendered her disqualified from marrying a priest.

    3The Gemara refutes this proof: No, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to the initial stage of intercourse, as this too invalidates her. The Gemara asks: The initial stage of intercourse of whom? If we say it is referring to those with whom relations are prohibited and carry a punishment of karet or death [ arayot ], is this to say that the halakha with regard to those with whom relations are prohibited is derived from the halakha with regard to a yevama , as implied by the phrase: And so too? On the contrary, we derive the halakha of a yevama from the halakha with regard to those with whom relations are prohibited, as the main source that indicates that the initial stage of intercourse is considered intercourse is stated in the context of those with whom relations are prohibited and not in the context of a yevama .

    4Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical, i.e., anal, sexual intercourse with those with whom relations are prohibited [ arayot ]. The Gemara rejects this suggestion: On the contrary, the main source that atypical intercourse is considered intercourse, which is based upon the verse “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22) is written with regard to those with whom relations are prohibited [ arayot ].

    5Rather, what is the meaning of the phrase: And so too? It is referring to atypical intercourse by those liable for violating an ordinary prohibition not punishable by karet , with regard to whom the expression: The cohabitations of a woman, does not appear. In any event, Rav Sheshet’s proof from the mishna is not conclusive.

    6§ Rava said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged if he later has intercourse with her, due to the fact that it is prohibited for a priest to have intercourse with a zona . The Gemara expresses surprise: Due to the prohibition proscribing a zona , yes; due to ritual impurity, no? The Torah refers to a married woman who has had intercourse with another man as ritually impure, and she is forbidden to her husband. The Gemara emends Rava’s statement: Say that he is also flogged due to the prohibition with regard to a zona .

    7Rabbi Zeira raised an objection based upon a verse with regard to a sota : “And neither was she taken” (Numbers 5:13) indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, i.e., raped, she is permitted to her husband. The term “And…she” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is prohibited even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest.

    8And a prohibition that stems from a positive mitzva, e.g., the prohibition proscribing a priest’s wife to her husband if she has been raped, which is derived from the fact that the Torah indicates that the wife of an Israelite remains permitted, has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.

    9Rabba said in response: All married women who engaged in extramarital intercourse were included in the category of zona . When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if in fact she was forcibly taken, she is permitted. By inference, unlike the wife of an Israelite, the wife of a priest remains as she was. Since the Torah does not limit the category of zona with regard to the wife of a priest, she is considered a zona even if she was raped.

    10And some say a different version of this discussion. Rabba said: With regard to the wife of a priest who was raped, her husband is flogged for having intercourse with her due to her ritual impurity. The Gemara asks: Due to ritual impurity, yes; due to the prohibition proscribing a zona , no? Apparently, in a case of rape, the victim is not called a zona .

    11Rabbi Zeira raised an objection from the verse: “And neither was she taken” indicates that she is forbidden to her husband because she willingly committed adultery, but if she was forcibly taken, she is permitted to her husband. The term: “And…she,” indicates that although these principles apply in this case, you have another case of a woman who is forbidden even though she was forcibly taken. And which is this? This is the wife of a priest. And a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, not a prohibition. Consequently, one should not be flogged for this offense, as one is flogged only for violating a prohibition.

    12Rava said: All were included in the verse “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she was made ritually impure” (Deuteronomy 24:4). When the verse specified with regard to the wife of an Israelite: “And neither was she taken,” as it is only in that case that she is forbidden, it thereby indicates that if she was forcibly taken she is permitted. By inference, the wife of a priest remains as she was, and she is forbidden.

    13MISHNA: A widow to a High Priest, a divorcée, or a ḥalutza to a common priest, even if they had only engaged in betrothal and had not yet had intercourse, may not partake of teruma . Since they are forbidden to the men who betrothed them, the betrothal itself disqualifies them from the privileges of priesthood even if they are the daughters of priests. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare them fit to partake of teruma . Since the prohibition is violated through the act of intercourse and not betrothal, the women are disqualified only once they have intercourse.

    14In a case where these women were widowed or divorced, if it was from marriage, they are disqualified from the priesthood and may not partake of teruma . This is because a woman prohibited from marrying a priest who has intercourse with a priest becomes a ḥalala , and is thereby disqualified from partaking of teruma . However, if they were widowed or divorced from their state of betrothal, they are once again fit to partake of teruma according to all opinions.

    15GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: This is an a fortiori inference: Just as optional betrothal, e.g., in the case of an Israelite who betroths the daughter of a priest, does not entitle her to partake of teruma , as her betrothal to a non-priest disqualifies her from partaking of her father’s teruma , is it not all the more so true in a case of betrothal that constitutes a transgression, as in the cases in the mishna?

    16They said to him: No, if you say that this is true with regard to an Israelite, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as one betrothed to an Israelite may never partake of teruma , shall you also say that this is the case with regard to betrothal to a priest that constitutes a transgression, where his status does entitle her to partake of teruma in a different case, as marriage to a priest entitles a woman to partake of teruma in a case where it is permitted for them to marry?

    17Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: In the case of a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who betrothed the daughter of an Israelite, which is prohibited by the verse “He that is crushed or maimed shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2), we have arrived at the dispute between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.

    18According to Rabbi Meir, who said that a woman who is reserved for intercourse that is invalid, i.e., prohibited, by Torah law may not partake of teruma , this one may also not partake of teruma , as it is prohibited by Torah law for her to have intercourse with a man with crushed testicles. According to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that a woman who is reserved for intercourse that is invalid by Torah law may partake of teruma until she actually engages in the prohibited act of intercourse,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואנהרינהו לעיינין ממתניתיןממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:

    אע"פ שמותרת לבעלהדכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת:

    פסולה לכהונהאם מת בעלה לא תנשא לכהן:

    ותנא תונאתנא דידן כמו אבונא אחונא:

    מאי וכןלאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:

    לא אהעראהוברצון דהויא זונה:

    ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבאוהיכי מדמה לה מתני' ליבמה כאילו מיבמה גמר לה:

    אשלא כדרכהדקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה:

    ה"ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאויןאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב בהו משכבי אשה אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה דעריות:

    בעלה לוקה עליה משום זונהדכתיב זונה לא יקחו (ויקרא כא) וסתם זונה היינו מנאפת תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה לזרים וזו אע"ג דנאנסה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק:

    משום טומאה לאבתמיה הא אמרי' בפ"ק (דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דכתיב לא יוכל בעלה (דברים כ״ד:ד׳):

    הכל היו בכלל זונהכל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו הן שהרי כולן נבעלו בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן כדקיימא קיימא:

    משום טומאהאחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה:

    מתני' מן האירוסין לא יאכלו בתרומהמשעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

    ר' אלעזר ור"ש מכשיריןעד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב לא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

    נתארמלו או נתגרשומן הכהנים הללו:

    מן הנשואין פסולותדשוייה חללה בביאתו:

    מן האירוסין כשרותדאפילו ר"מ לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

    גמ' מה קידושי רשותכגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה:

    אין מאכיליןכלומר אין מניחין אותן לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין בפ' אלמנה לכה"ג (דף סז:):

    תאמר בקידושי עבירה שיש לולכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה לו. כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש"ס והכי איבעיא ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו' ועוד מדקאמר ר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ולא קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש"מ דפלוגתא דמתני' לאו בבת כהן לחודה היא דא"כ היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אליעזר ור' שמעון אכלה אימר דאמרי ר' אלעזר ור"ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי:

    לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (דף נז.) הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר' מאיר אלמנה לכ"ג אע"פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ"ט דמשתמרת לביאת עבירה ור' אלעזר ור"ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה:

    נתארמלו או נתגרשומן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה:

    מן הנשואין פסולהדשויוה חללה:

    ומה קדושי רשותישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה:

    קדושי עבירהכגון אלו לכ"ש:

    במקום אחראפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו:

    פצוע דכאמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא:

    יבמות 56 עמוד ב

    1ואנהרינהו לעיינין ממתניתין: אשת ישראל שנאנסה, אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה. ותנא תונא: וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, או פסולות.

    2מאי ״וכן״? מאי לאו: לא שנא בשוגג, ולא שנא במזיד, ולא שנא באונס, ולא שנא ברצון, וקתני: פסלה.

    3לא. מאי ״וכן״ אהעראה. העראה דמאן, אילימא דעריות למימרא דעריות ילפי' מיבמה? אדרבה: יבמה ילפינן מעריות, דעיקר העראה בעריות כתיב!

    4אלא, מאי ״וכן״? אשלא כדרכה דעריות. אדרבה: עיקר ״משכבי אשה״ בעריות כתיב!

    5אלא, מאי ״וכן״? אשלא כדרכה דחייבי לאוין.

    6אמר רבא: אשת כהן שנאנסה, בעלה לוקה עליה משום זונה. משום זונה אין, משום טומאה לא? אימא אף משום זונה.

    7מתיב רבי זירא: (במדבר ה, יג) ״והיא לא נתפשה״ אסורה, הא נתפשה מותרת. ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה, ואי זו זו אשת כהן.

    8ולאו הבא מכלל עשה, עשה!

    9אמר רבה: הכל היו בכלל זונה, כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל ״והיא לא נתפשה״ אסורה, הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא.

    10ואיכא דאמרי, אמר רבה: אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה. משום טומאה אין, משום זונה לא, אלמא באונס לא קרינא ביה זונה.

    11מתיב רבי זירא: ״והיא לא נתפשה״ אסורה, הא נתפשה מותרת. ויש לך אחרת, שאף על פי שנתפשה אסורה, ואיזו זו אשת כהן, ולאו הבא מכלל עשה, עשה!

    12אמר רבא: הכל היו בכלל (דברים כד, ד) ״אחרי אשר הוטמאה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל ״והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה מותרת, מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא.

    Mishna

    13אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין.

    14נתארמלו או נתגרשו, מן הנשואין פסולות, מן האירוסין כשרות.

    Gemara

    15תניא, אמר ר"מ ק"ו ומה קדושי רשות אין מאכילין, קדושי עבירה לא כ"ש׃

    16אמרו לו: לא. אם אמרת בקידושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר בקדושי עבירה, שכן יש לו להאכיל במקום אחר.

    17א"ר אלעזר א"ר אושעיא: פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל, באנו למחלוקת ר"מ ורבי אלעזר ור"ש׃

    18לר"מ דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה הא נמי לא אכלה. לר' אלעזר ור' שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה׃

    Tosafot

    מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג כו' וקתני פסלהוליכא למימר משום אחרים נקט פסלה ולא משום אשת איש דעיקר חידוש דאונס ורצון לא הוי אלא באשת איש אבל בשאר עריות אין חידוש טפי באונס מברצון לענין פסולי כהונה:

    עיקר העראה בעריות כתיבואית ספרים דגרסי אדרבה יבמה הוא דילפינן מעריות ויש לפרש בדוחק דאע"ג דיבמה מחייבי לאוין הוא דילפינן ולא מעריות חשיב ליה כאילו ילפינן מעריות דע"י עריות ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי לאוין:

    וכן אשלא כדרכה דחייבי לאויןפי' בקונטרס אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא מרבינן ליה לעיל מקיחה קיחה דעריות וקשה לר"י דאי משום חייבי לאוין דכהונה נקט לה לשלא כדרכה נמי לא איצטריך דאיכא למילף נמי קיחה קיחה מעריות דכתיב בהו משכבי אשה אלא נראה לר"י דקאי אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה דלא כתיב בהו קיחה דלא שמעינן בהו שלא כדרכה אלא מג"ש דביאה ביאה מיבמה כי היכי דילפינן לעיל מינייהו יבמה לענין העראה:

    ואי זו זו אשת כהןמוהיא קדריש וא"ת והא קדרשינן לה בכתובות בפרק נערה (כתובות דף נא: ושם) לדרשא אחריתי לתחלתה באונס וסופה ברצון דשריא ואר"י דהתם אסמכתא היא דמסברא היא דשריא דחשיב אונס אע"ג דסופה ברצון דיצרא אלבשה כי היכי דהוי אסמכתא הא דקאמר (לקמן יבמות דף ק:) ואי זו זו שקדושיה טעות:

    מן האירוסין לא יאכלופי' בקונט' בלשון שני ונראה לו עיקר דאיירי בין בבת כהן בין בבת ישראל דר"מ פסיל אפי' בבת כהן ור"א ור' שמעון מכשירין אפי' בבת ישראל ונתארמלו או שנתגרשו מן האירוסין כשרות לא שייך כשרות בבת ישראל אלא לינשא לכהונה דבתרומה לא אכלה ובנתגרשה לא שייך אפי' לינשא ויש לפרש בנתגרשה אם בת כהן היא כשרה לתרומה ובגמ' דקאמר מה קדושי רשות אין מאכילים בישראל שקדש בת ישראל קאמר וקשה לר"י דמה ק"ו הוא זה דכיון דליכא צד כהונה כלל מאין להם להאכיל לאותם הקידושין ועוד הקשה ה"ר משה כהן דהיאך יאכיל בת ישראל בהגעת זמן דבפסולות לא שייך אוכלות משלו ואוכלות בתרומה כדאמרי' ביש מותרות (לקמן יבמות פה.) בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה ונראה דבבת כהן איירי כדפי' בקונטרס בלשון ראשון ובגמ' גריס מה קדושי רשות פוסלין וכן גירסת ר"ח וגבי פצוע דכא גרסי' שקדש בת כהן וכן ר"ח ולא כמו שכתוב בספרים שקידש בת ישראל ולפי שהגירסא היתה כתובה בספר רש"י פי' כן אבל הגירסא כתובה בספר ר"ח כמו שפירשתי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמראהכל היו בכלל זונה. פירש רש"י ז"ל כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו שהרי נבעלו בעילת זנות והוציא לך אנוסת ישראל מן הכלל. ואיכא למידק אי בכלל זונה לא יקחו קאמר והא קרא בכהנים דוקא כתיב ואשת ישראל לא היתה בכלל זה מעולם ומאי כשפרט לך הכתוב דקאמר. יש לומר דהכי קאמר כל הנבעלת בעילת איסור תחת בעלה ואפילו באונס נעשית בביאה זו זונה, ואי אשת כהן היא אסורה לבעלה משום זונה והרי היא בכלל זונה לא יקחו. ואי אשת ישראל היא אף על פי שאינו עובר עליה משום זונה, מכל מקום כיון שנעשית זונה בכך אסורה עליו משום שזנתה ונטמאת. וכשפרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שהיא מותר, אי לאו דכתיב היא הוה אמינא כל שבאונס לאו זונה היא ולאו טמאה היא ואפילו לכהן שריא, אבל השתא דכתיב היא אשת ישראל שריא אבל אשת כהן כדקיימא קיימא כנ"ל (ועיין ריטב"א).

    מתניתיןאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. פירוש אף על פי שהיא בת כהן וטעמא כדמפרש בגמרא משום שמשמרת לביאה פסולה. והא דלא קתני פסולות כדקתני בסיפא מן הנשואין פסולות, משום דפסולות משמע לעולם ואלו אינן פסולות לגמרי כדקתני בסיפא נתאלמנו מן האירוסין כשרות. והא דקתני חלוצה לאו דוקא דחלוצה ודאי אוכלת בתרומה דבי נשי דמדאורייתא כשרה היא, וע"כ לא קאמר תנא קמא אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא אבל במשמרת לביאה פסולה דרבנן לא אמר כדאיתא בגמרא. אלא חלוצה סירכא דמתניתין היא דאורחיה דתנא למיתני הכי בכולהו תלמודא והכא כדי נקטה.

    גמראהכי גרסינן ומה קדושי רשות פוסלין ואין מאכילין. כלומר קדושי ישראל בבת כהן פוסלין כדתנן בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, ב) העובר והאירוסין פוסלין ולא מאכילין. ואין מאכילין דקתני הכא בכדי נקטיה, דפשיטא שאין ישראל מאכיל בתרומה, אלא לישנא דמתניתין נקט. ובדר' אלעזר אמר ר' הושעיא גרסינן פצוע דכא כהן שקדש בת כהן והגר"ח ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 56b

    Yevamot 56b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 334 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואנהרינהו לעיינין ממתניתין ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:

    אע"פ שמותרת לבעלה דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת:

    פסולה לכהונה אם מת בעלה לא תנשא לכהן:

    ותנא תונא תנא דידן כמו אבונא אחונא:

    מאי וכן לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:

    לא אהעראה וברצון דהויא זונה:

    ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבא והיכי מדמה לה מתני' ליבמה כאילו מיבמה גמר לה:

    אשלא כדרכה דקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 56b · Sefaria

    Tosafot

    מאי וכן מאי לאו לא שנא בשוגג כו' וקתני פסלה וליכא למימר משום אחרים נקט פסלה ולא משום אשת איש דעיקר חידוש דאונס ורצון לא הוי אלא באשת איש אבל בשאר עריות אין חידוש טפי באונס מברצון לענין פסולי כהונה:

    עיקר העראה בעריות כתיב ואית ספרים דגרסי אדרבה יבמה הוא דילפינן מעריות ויש לפרש בדוחק דאע"ג דיבמה מחייבי לאוין הוא דילפינן ולא מעריות חשיב ליה כאילו ילפינן מעריות דע"י עריות ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי לאוין:

    וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין פי' בקונטרס אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא מרבינן ליה לעיל מקיחה קיחה דעריות וקשה לר"י דאי משום חייבי לאוין דכהונה נקט לה לשלא כדרכה נמי לא איצטריך דאיכא למילף נמי קיחה קיחה מעריות דכתיב בהו משכבי אשה אלא נראה לר"י דקאי אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה דלא כתיב בהו קיחה דלא שמעינן בהו שלא כדרכה אלא מג"ש דביאה ביאה מיבמה כי היכי דילפינן לעיל מינייהו יבמה לענין העראה:

    ואי זו זו אשת כהן מוהיא קדריש וא"ת והא קדרשינן לה בכתובות בפרק נערה (כתובות דף נא: ושם) לדרשא אחריתי לתחלתה באונס וסופה ברצון דשריא ואר"י דהתם אסמכתא היא דמסברא היא דשריא דחשיב אונס אע"ג דסופה ברצון דיצרא אלבשה כי היכי דהוי אסמכתא הא דקאמר (לקמן יבמות דף ק:) ואי זו זו שקדושיה טעות:

    מן האירוסין לא יאכלו פי' בקונט' בלשון שני ונראה לו עיקר דאיירי בין בבת כהן בין בבת ישראל דר"מ פסיל אפי' בבת כהן ור"א ור' שמעון מכשירין אפי' בבת ישראל ונתארמלו או שנתגרשו מן האירוסין כשרות לא שייך כשרות בבת ישראל אלא לינשא לכהונה דבתרומה לא אכלה ובנתגרשה לא שייך אפי' לינשא ויש לפרש בנתגרשה אם בת כהן היא כשרה לתרומה ובגמ' דקאמר מה קדושי רשות אין מאכילים בישראל שקדש בת ישראל קאמר וקשה לר"י דמה ק"ו הוא זה דכיון דליכא צד כהונה כלל מאין להם להאכיל לאותם הקידושין ועוד הקשה ה"ר משה כהן דהיאך יאכיל בת ישראל בהגעת זמן דבפסולות לא שייך אוכלות משלו ואוכלות בתרומה כדאמרי' ביש מותרות (לקמן יבמות פה.) בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה ונראה דבבת כהן איירי כדפי' בקונטרס בלשון ראשון ובגמ' גריס מה קדושי רשות פוסלין וכן גירסת ר"ח וגבי פצוע דכא גרסי' שקדש בת כהן וכן ר"ח ולא כמו שכתוב בספרים שקידש בת ישראל ולפי שהגירסא היתה כתובה בספר רש"י פי' כן אבל הגירסא כתובה בספר ר"ח כמו שפירשתי:

    Tosafot on Yevamot 56b · Sefaria

    Rashba

    גמרא הכל היו בכלל זונה. פירש רש"י ז"ל כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו שהרי נבעלו בעילת זנות והוציא לך אנוסת ישראל מן הכלל. ואיכא למידק אי בכלל זונה לא יקחו קאמר והא קרא בכהנים דוקא כתיב ואשת ישראל לא היתה בכלל זה מעולם ומאי כשפרט לך הכתוב דקאמר. יש לומר דהכי קאמר כל הנבעלת בעילת איסור תחת בעלה ואפילו באונס נעשית בביאה זו זונה, ואי אשת כהן היא אסורה לבעלה משום זונה והרי היא בכלל זונה לא יקחו. ואי אשת ישראל היא אף על פי שאינו עובר עליה משום זונה, מכל מקום כיון שנעשית זונה בכך אסורה עליו משום שזנתה ונטמאת. וכשפרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שהיא מותר, אי לאו דכתיב היא הוה אמינא כל שבאונס לאו זונה היא ולאו טמאה היא ואפילו לכהן שריא, אבל השתא דכתיב היא אשת ישראל שריא אבל אשת כהן כדקיימא קיימא כנ"ל (ועיין ריטב"א).

    מתניתין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. פירוש אף על פי שהיא בת כהן וטעמא כדמפרש בגמרא משום שמשמרת לביאה פסולה. והא דלא קתני פסולות כדקתני בסיפא מן הנשואין פסולות, משום דפסולות משמע לעולם ואלו אינן פסולות לגמרי כדקתני בסיפא נתאלמנו מן האירוסין כשרות. והא דקתני חלוצה לאו דוקא דחלוצה ודאי אוכלת בתרומה דבי נשי דמדאורייתא כשרה היא, וע"כ לא קאמר תנא קמא אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא אבל במשמרת לביאה פסולה דרבנן לא אמר כדאיתא בגמרא. אלא חלוצה סירכא דמתניתין היא דאורחיה דתנא למיתני הכי בכולהו תלמודא והכא כדי נקטה.

    גמרא הכי גרסינן ומה קדושי רשות פוסלין ואין מאכילין. כלומר קדושי ישראל בבת כהן פוסלין כדתנן בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, ב) העובר והאירוסין פוסלין ולא מאכילין. ואין מאכילין דקתני הכא בכדי נקטיה, דפשיטא שאין ישראל מאכיל בתרומה, אלא לישנא דמתניתין נקט. ובדר' אלעזר אמר ר' הושעיא גרסינן פצוע דכא כהן שקדש בת כהן והגר"ח ז"ל.

    Rashba on Yevamot 56b · Sefaria

    Ritva

    מתיב ר' זירא וכו' עד ולאו הבא מכלל עשה הוא פי' וכיון דכן היכי אמרת שהיא לוקה משום טומאה ופרקינן אמר רבא הכל היו בכלל אשר הוטמאה וכו' פי' דכי אמרינן והיא לא נתפסה אסורה לא הוי לאו הבא מכלל עשה אלא ה"ק היא בת ישראל אסורה וחשיבא טמאה בשלא נתפשה דאלו אשת כהן סתמא מקריא שהוטמאה בין נתפסה בין לא נתפש' והא דמייתי רבי זירא למימר דמשום טומאה ליכא ואלו בבי מדרשא פשיטא להו בין למאן דמק' בין למאן דמתרץ לוקה משום טומא' ואתמוהי נמי מתמה עלה משום דבבי מדרשא הוי ידעי מאי דפריש הכא לבסוף ופשיטא נמי להו טובא אבל ר' זירא דלא הוה ידע לדרבה הוה מותיב אמאי דהוה פשיט להו בבי מדרשא ויש כיוצא בזו בתלמוד במיעוט מקומות ויש אומרים דכל היכא דאיכא משום טומא' לגבי בעל כיון דלכלליה אהדרי' שהיא טמאה ג"כ לבועל ולתרומה דדרשינן ונטמאה ג' פעמים וכן דעת מהרא"ה הר"ם:

    גרש"י ז"ל בלישנא קמא אמר רבא הכל היו בכלל זונה ופי' הוא ז"ל כל הנבעלות תחת בעליהם בין באונס בין ברצון היו בכלל זונה לא יקחו. ויש מקשים עליו ז"ל היאך אפשר לומר שכלן נאסרות הוו לבעליה' משום זונה לא יקחו בכלל הכל דקאמ' היינו אשת ישראל ואח"כ פרט א' אשת כהן ואלו בעלה ישראל לא מיזהר משום זונה לא יקחו דליתי' לההוא לאו אלא בכהנים ויש לת' דמרן ז"ל ה"ק כי כל הנבעלות תחת בעליהם אשר הוטמאו להיותן חשובות זונות וליאסר לכהני' משום זונה לא יקחו ויש בכלל זה שהיו אסורות לבעליה' מפני שהיא זונה שזינתה תחתיו דאשתו זונה אסור' לכל אדם כשם שאסורה זונה דעלמא לכהן:

    איכא דאמר וכו' כל באונס לא קריא ביה זונה ונראים דברים דאפילו ללישנא קמא לא אמרו שבאונס היו זוכה אלא בנבעלת תחת בעל משום חומרא דאשת איש אבל בביאות פסולות דעלמ' שנבעלה באונס לא חשיב' זונה וכ"ש בפנוי הבא עלהפנויה אליבא דר' אליעזר שעשאה זונה אדרבה נראה דבעלמא אפי' באונס היא זונה וכדחזינן גבי שבויה הפסולה לכהונה וכן מההיא דתינוקות שירדה למלאת מן העין ונאנסה ולא אמרו אלא באשה תחת בעלה דהיא כשרה דחזיא דאשת כהן לבעלה שרי' ואפי' לכהונה וכן פירוש בתוספות:

    מתניתין אלמנה לכהן גדול גרושה וחליצה לכהן הדיוט מן האירוסין לאתאכל בתרומה פירוש מפני שהיא משומרת לביא' פסולה ואיסור דרבנן ובגמרא אמרי דוקא במשמרת לביאה פסולה דאוריית' אבל לא במשמרת ביאה פסולה מדבריהם וכיון דכן הוא דקתני הכא חלצה אשגרת לישן הוא דהא חליצה מדבריהם הוא כדאיתא במכילתין וכדכתיבנ' והא מתניתין פירוש רש"י זכרונו לברכה דמיירי בין בבת כהן ולפסלה מתרומת בית אביה בין בבת ישראל ושלא תאכל מחמת בעלה כהן ורבי אליעזר ור' שמעון מכשירין אפילו להאכילה מפני בעלה למשנה ראשונה וכשהגיע זמן ולא נשאו שאוכלת משלו ואוכלת בתרומה והכריע רבינו ז"ל לפי' זה משום דגריס בגמ' פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ורבי אליעזר ואם איתא דמתני' לא איפליגו אלא בבת כהן ולענין תרומ' דבי נשא מ"ל דרבי אליעזר ורבי שמעון יכשירוה גבי בת ישראל שתאכ' בתרומ' מחמת בעלה שהוא פסול דדילמא לא הכשירוה אלא בתרומת בית אבי' שלא להוציאה מחזקתה משום דמשתמרת לביאה פסולה אבל להאכילה בתחלה מחמתו לא הכשירו כלל ואין זה מחוור דודאי לא מסתבר שיכשירו ר' אליעזר ור' שמעון להאכילה מחמתו מאחר שהוא אסור לקיימה ועוד דא"כ מתניתין כמשנה ראשונה וה"ל לפרושי בגמ' כדמפרש בעלמא ועוד דכשרות ופסולו' דסיפא ע"כ בתרומת בית אביה בלחוד איירי וה"ה לרישא ודאי שלא נחלק אלא בבת כהן ולענין תרומת בת אביה בלחוד ובזו הוא שהכשירו ר"ש ור' אליעזר בלחוד ור"מ פסל אף בזו והא דלא קתני רישא פסולות כדקתני בסיפא משום דפסולות משמע לעולם אבל בזו אף לר"מ אינן אסורות בתרומ' אלא בעודן ארוסת שאם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין כשרו' כדקתני סיפא ומאי דקשיא למרן ז"ל מההיא דאמרי' בגמרא הגי' הנכונה שם בנוסחי הגאונים ז"ל וכגר"ח ז"ל פצוע דכא כהן שקדש בת כהן ולענין תרומת בית אביה איתמר:

    גמרא תניא ר"מ אומר ק"ו ומה קדושי רשות אין מאכילין קדושי עבירה לכ"ש מאי דפרש"י ז"ל קדושי רשות כגון ישרא' שקדש בת ישר' ברור הוא שאינו נכון כי מה ענין ישראל שהוא זר גמור ואפילו בנשואין אין לו להאכיל ולא שייך במלתא כלל אלא ה"פ כדפרש"י ז"ל ללישנא קמא דקדושי רשות היינו ישראל שקדש בת כהן ואין מאכילין ר"ל שאין מניחין אותה לאכול ולא דק בלישנ' ונסחי דוקני גרסי קדושי רשות פסלין ואין מאכילין בכדי נקטינן ואגב לישנא דהתם נקטי דהא פשיטא דישראל אינו מאכיל תרומה:

    אמרו לו אם אמרת בקדושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר פי' דקדושי רשות דישראל דין הוא שיפסלוה מתרומת בית אביה מפני שהוא זר גמור ואין לו להאכיל במקום אחר וכשקנאה לו ונעשת קנינו בארוסין נעשת זרה:

    תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל במקום אחר פי' דאע"ג דכהן זה בעבירה קדש אותה מ"מ כהן הוא שמאכיל בכל מקום לאשתו כשרה וכיון שכן אף זו שהיא פסולה לו לא נעשת זרה מפני קנינו כדי שתפסל בתרומת בית אביה:

    א"ר אלעזר א"ר הושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת כהן וכו' והא בעא מינה ר' יוחנן מר' הושעיא ולא פשיט ליה וא"ת נהי דלא פשט ליה לר' אלעזר בן יעקב מ"מ אליבא דר' יוסי פשיטא ליה דאכלה כדאיתא לקמן ודילמא ר' אלעזר ור"ש כרבי יוסי ס"ל. וי"ל דלא ניחא לן לאוקומינהו דלא כר' אלעזר בר יעקב דמשנתו קב ונקי ועוד דאמרי' במס' קדושין דנהגי בהני כמותו להחמיר:

    Ritva on Yevamot 56b · Sefaria

    Meiri

    אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה שהרי אונס בישראל מישרא שרי מכל מקום אם נתאלמנה הימנו פסולה לכהונה מן התורה ואע"פ שכל שבאונס לאו זונה היא באמת אינה זונה להיות כהן לוקה עליה משום זונה ולא משום טומאה ר"ל מלאו דאחרי אשר הוטמאה שאין טומאה אלא למי שנבעלה תחתיו אבל מכל מקום כל שנבעלה לפסול לה אפילו באונס נפש נפסלה לכהונה וכמו שאמרו כתובות י"ד ב' בתינוקת שירדה למלאת מים ונאנסה ואמרו עליה שאם אין רוב העיר משיאין לכהונה פסולה אלא שהאונס מפקיעו מן המלקות ואשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ר"ל משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בא לרבות סוטה כמו שהתבאר לעיל י"א ב' וכל שנבעלה תחתיו איכא לאו דטומאה אבל משום זונה מיהא אינו לוקה הואיל ונאנסה שכל באונס לא קרינא בה זונה וכלישנא בתרא דרבה ולפי דרכך למדת ששמועת אשת ישראל שנאנסה שפסולה לכהונה אע"ג דליכא טומאה ושמועת אשת כהן שנאנסה שבעלה לוקה עליה משום טומאה לא פליגי אהדדי כלל וקצת מפרשים עשאום כחולקות זו עם זו כמו שתראה בקצת חבורי הראשונים ואין הדברים נראין כלל:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר' אלעזר ור' שמעון מכשירים נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן הארוסין כשרות אמר הר"ם מן הארוסין לא יאכלו בתרומה מפני שהן משמרות לביאה פסולה ולזה לא יאכלו ור' אלעזר ור' שמעון יאמרו תאכל עד שתבעל ואז תפסל ואם נתאלמנו או נתגרשו אלו הנשים הכהנות מן הנשואין פסולות לאכול בתרומה מפני שהן נתחללו בבעילה שנבעלה לפי עקרינו אלא מאיסורי כהונה מן האירוסין כשרות לאכול בתרומה מפני שהן לא נבעלו ולא נתחללו ואין הלכה כר' אלעזר ור' שמעון:

    אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ור"ל אפילו היא בת כהן שאם בת ישראל היא לא הוצרכה ללמד שהרי ממשנה אחרונה אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחפה אלא אפילו היא בת כהן ופירשו הטעם בגמרא מפני שהיא משמרת לביאה פסולה ור' אלעזר ור' שמעון מכשירין שאין שמור ביאה פסולה פוסלתן ואחר שהיא בת כהן וארוסה לכהן אוכלת הא לכשתנשא תפסל שהנשואין עושין אותה חללה שסתמה נבעלה ולענין פסק גדול המחברים פסקו כתנא קמא אלא שחלוצה מיהא סירכא דלישנא הוא שהרי אין פסולה אלא מדברי סופרים ושמור ביאה פסולה דרבנן אינה פוסלת אף לתנא קמא ומכל מקום גאוני ספרד פסקו כר' שמעון ור' אלעזר ומשום דרישא אוקמוה בגמרא לר' מאיר והוה ליה יחיד לגבי רבים ואם משום סתם משנה הם קורין למחלוקת כזו סתם ואחר כך מחלוקת על הדרך שביארנו לדעת קצת בפרק החולץ מ"ב ב':

    נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין כשרות דמשום קדושין לא הויא לה חללה והרי משנתגרשה או נתאלמנה אף לתנא קמא אין כאן שמור ביאה פסולה אבל מן הנשואין פסולות שכבר נתחללו וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    פצוע דכא אף הוא בכלל חייבי לאוין ואם הוא כהן וקדש בת כהן לדעת ר' מאיר אינה אוכלת שהרי משמרת לביאה פסולה היא ולדעת ר' אלעזר ור' שמעון אוכלת בתרומה הא אם נשאת לו אינה אוכלת שהרי נבעלה לפסול לה נשאה בכשרות ואחר כך נעשה פצוע דכא אם לא ידעה ר"ל שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת וכן עבדיו ושפחותיו אוכלין בתרומה:

    Meiri on Yevamot 56b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אשלא כדרכה דקתני כו' וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה עכ"ל מהרש"ל מחק כל זה מפרש"י וטעמא דלא מצינו שום ג"ש דביאה ביאה בעריות מיבמה אבל לפי מה שנדקדק דא"כ בלאו הא דקאמר עיקר שלא כדרכה בעריות כתיב היכי קס"ד כלל למילף עריות מיבמה כיון דלית כאן שום ג"ש וע"כ הנראה לקיים כל הנוסחאות הישנות שבפרש"י וה"פ לפי מאי דס"ד השתא דבעי למילף שלא כדרכה בעריות מיבמה היינו משום דילפינן ביאה דחייבי לאוין מביאה דיבמה וכיון דשלא כדרכה הוי ביאה בחייבי לאוין מכ"ש דהוי ביאה בחייבי כריתות כדאמר לעיל ואין להקשות דא"כ מי הכריח רש"י ז"ל לפרש הא דקאמר במסקנא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין היינו חייבי לאוין דכהונה הא איכא לפרש כדבעי למימר השתא אחייבי לאוין דלאו דכהונה וילפינן ביאה ביאה מיבמה וכמו שפר"י בתוס' וי"ל דרש"י ס"ל דלמאי דמסיק דעיקר קרא דשלא כדרכה בעריות כתיב אין אנו צריכין למילף חייבי לאוין ביאה ביאה מיבמה אלא דשמעינן ליה שפיר ע"י עריות ושפחה דא"כ לשתוק קרא למעט שלא כדרכה בשפחה חרופה דהכי ילפינן ליה לעיל לענין העראה והתוס' שפי' בשם ר"י למסקנא דהאי וכן קאי אשאר חייבי לאוין דלאו דכהונה לית להו הך סברא ואית להו דמיהת תרוייהו דהיינו העראה ושלא כדרכה לא שמעינן מדאיצטריך קרא למעט בשפחה חרופה דמשום חדא מלתא מהני נמי איצטריך קרא ולהכי קאמר תלמודא שפיר הכא דלענין שלא כדרכה ילפינן להו מיבמה וק"ל:

    בד"ה ה"ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין אלמנה לכ"ג כו' עכ"ל צ"ע דמהיכא קא יליף חייבי לאוין דכהונה מיבמה וי"ל בדוחק דיליף קיחה קיחה מיבמה דאע"ג דקיחה דיבמה אינו מופנה כמו שהוכיחו התוס' לעיל מ"מ קיחה דחייבי לאוין דכהונה מופנה וה"ל מופנה מצד א' דכמו כן ילפינן ביאה ביאה מיבמה אע"ג דביאה דיבמה אינו מופנה כמ"ש התוס' לעיל ומיהו לעיל גבי הא דבעי למילף עריות מיבמה לא בעי לפרש דבעי למילף קיחה דעריות מקיחה דיבמה משום דניחא ליה למינקט ביאה לג"ש דנקטה תלמודא לעיל אבל הך ג"ש קיחה קיחה מיבמה לא הוזכרה בשום מקום וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 56b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה עיקר העראה בעריות כתיב וכו' עד דע"י עריות ושפחה חרופה שמעינן ליה בחייבי לאוין. ר"ל כמו שפירשו התוס' לעיל (יבמות דף נ"ה) ד"ה לשתוק קרא וכו' דעיקר הלימוד הוא משפחה חרופה מכל מקום אי לאו דכתיב קרא בחייבי כריתות ה"א מדגלי רחמנא בשפחה חרופה מכלל דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי לאוין הא הוי דוקא בגמר ביאה ועיין שם:

    ד"ה ואיזו זו אשת כהן וכו' עד כי היכי דהוה אסמכתא דאמר ואיזו זו שקידושיה טעות. שם בכתובות דף נ"א קאמר לה ופירש רש"י כגון שקידשה על תנאי ולא נתקיים התנאי אם זנתה תחתיו מותרת לו שפנויה בעלמא היא ואינה אשתו ע"ש:

    Maharam on Yevamot 56b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רבא אשת כהן שנאנסה עיין לעיל דף לה ע"א תד"ה אע"פ:

    Gilyon HaShas on Yevamot 56b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה לשון אחר והוא עיקר קשה לי, הא כיון דר"מ ס"ל דאפי' פסלי אמאי נקט הקו"ח מבת ישראל לישראל, שאין מאכילין, דזהו מספיק רק לענין דאין מאכילין, אמאי לא נקט ביותר ומה קידושי רשות דפוסל כש"כ קידושי עבירה דפוסל:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 56b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 56, Amud Bet, about 334 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “ואנהרינהו לעיינין ממתניתין: אשת ישראל שנאנסה, אע"פ…”

    2. Segment 218 words

      Opens “מאי ״וכן״? מאי לאו: לא שנא בשוגג,…”

    3. Segment 320 words

      Opens “לא. מאי ״וכן״ אהעראה. העראה דמאן, אילימא…”

      Named: רבה.

    4. Segment 412 words

      Opens “אלא, מאי ״וכן״? אשלא כדרכה דעריות. אדרבה:…”

      Named: רבה.

    5. Segment 57 words

      Opens “אלא, מאי ״וכן״? אשלא כדרכה דחייבי לאוין.…”

    6. Segment 620 words

      Opens “אמר רבא: אשת כהן שנאנסה, בעלה לוקה…”

      Named: רבא.

    7. Segment 724 words

      Opens “מתיב רבי זירא: (במדבר ה, יג) ״והיא…”

      Named: רבי זירא.

    8. Segment 85 words

      Opens “ולאו הבא מכלל עשה, עשה!…”

    9. Segment 924 words

      Opens “אמר רבה: הכל היו בכלל זונה, כשפרט…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1024 words

      Opens “ואיכא דאמרי, אמר רבה: אשת כהן שנאנסה…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1127 words

      Opens “מתיב רבי זירא: ״והיא לא נתפשה״ אסורה,…”

      Named: רבי זירא.

    12. Segment 1229 words

      Opens “אמר רבא: הכל היו בכלל (דברים כד,…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1318 words

      Opens “מתני׳ אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמעון.

    14. Segment 149 words

      Opens “נתארמלו או נתגרשו, מן הנשואין פסולות, מן…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “גמ׳ תניא, אמר ר"מ ק"ו ומה קדושי…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמרו לו: לא. אם אמרת בקידושי רשות…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “א"ר אלעזר א"ר אושעיא: פצוע דכא כהן…”

      Named: רבי אלעזר.

    18. Segment 1822 words

      Opens “לר"מ דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 56b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026