Talmud Builders

    Yevamot 87a

    Back to index

    English translation — Yevamot 87a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma . If the Israelite died and she has a son from him, she may not partake of teruma as long as that son is alive. If she subsequently married a Levite she may partake of tithe. If he died, and she had a son from him, she may still partake of tithe. If she subsequently married a priest, she may partake of teruma . If the priest died and she had a son from him, she may partake of teruma .

    2If her son from the priest also died, she may not partake of teruma , but she may partake of tithe, as she has a son from a Levite. If her son from the Levite died, she may no longer partake of tithe. If her son from the Israelite died, she returns to her father’s house and may once again partake of teruma . And with regard to this woman, it is stated: “And she is returned unto her father’s house, as in her youth; she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13).

    3GEMARA: We learned in the mishna: If her son from the Levite died she may partake of teruma . The Gemara asks: This halakha with regard to a woman previously married to a priest, who had a child from the priest and was then married to a Levite and separated from him, that she once again may partake due to her son from the priest, from where do we derive it? Rabbi Abba said that Rav said: It states: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse could have stated: If a priest’s daughter. Instead, it states: “But if a priest’s daughter,” with an extra word, represented by the single Hebrew letter vav , to include this case.

    4The Gemara asks: In accordance with the opinion of which Sage is this exposition? Is it only in accordance with Rabbi Akiva, who expounds the additional letter vav , representing the word “and,” as an inclusive term? The Gemara refutes this suggestion: It can be understood even if you say it is in accordance with the Rabbis, who do not usually derive halakhot from an additional vav , as in this case the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous, as the previous verse had already specified that we are dealing with “the daughter of a priest.” Therefore, everyone agrees that in this context the additional letter in the text comes to include the additional case.

    5§ The Sages taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house after having been married to a non-priest and then separated from her husband, she returns to partaking of teruma but she does not return to partake of the breast and right hind leg of peace-offerings. Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: What is the verse that teaches us this halakha ? “She may not eat of that which is set apart from the sacred things” (Leviticus 22:12). This verse indicates: From that which is separated from the sacred things, i.e., offerings, and given to a priest, she may not eat. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that this halakha comes from a different source: We infer from the words “she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), that she may not eat all bread; this comes to exclude the breast and right hind leg.

    6Rami bar Ḥama objects to this: But we can say that the verse comes to exclude nullification of vows. The Torah would consequently be teaching us that even after she “is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13), she does not return to her youth in all ways, as her father may not nullify her vows. Rava said: The connection between her and her father’s house with regard to vows has already been severed, as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: “But the vow of a widow, or of a divorcée…shall stand against her” (Numbers 30:10). What is the meaning when the verse states this? She was removed from the category of one who is under the authority of her father when she married, and she has likewise been removed from the category of one who is under the authority of her husband, as she is no longer married to him.

    7Rather, the verse is referring to a case where the father transferred his daughter to the husband’s agents for the purpose of marriage, and she consequently left her father’s house. Or, it is referring to a case where the father’s agents transferred her to the husband’s agents and she was widowed or divorced on the way, before she arrived at her husband’s house. How shall I consider her? Is she in the house of this one, her father, or is she in the house of that one, her husband? Rather, this comes to tell you: Since she has entirely left her father’s jurisdiction when she was transferred to the husband’s agents, even if for just one moment, her father is no longer able to nullify her vows. We learn from here that a father cannot annul his daughter’s vows after she has been married, and there is no need for an additional verse to teach this halakha .

    8Rav Safra said: The halakha that she does not return to her father’s house with regard to the breast and the right hind leg is derived from the verse: “From her father’s bread she may eat,” which indicates that she partakes of the “bread” of teruma but not of the meat of the breast and hind leg. Rav Pappa said a different interpretation: “From her father’s bread she may eat” is referring to bread owned by her father, such as teruma , which is the property of the priest, which excludes the breast and right hind leg, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Unlike teruma , the breast and right hind leg do not belong to the priests. Rather, after the offering is sacrificed to God, they eat these portions but are not considered to own them.

    9And Rava said: It states: “And the breast of waving and the hind leg of heaving you shall eat…you, and your sons and your daughters with you” (Leviticus 10:14). This indicates that daughters of priests may eat at a time when they are “with you,” but once they have left the priest’s domain, e.g., by marrying an ordinary Israelite, they may no longer partake of these gifts even if they subsequently return to his household.

    10Rav Adda bar Ahava said: It was taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house, after marrying and separating from her husband without a child, she returns for the purposes of eating teruma , but she does not return for the purposes of eating the breast and right hind leg. By contrast, if an Israelite woman ate on account of her son from a priest, if she later married an Israelite and he died, she returns to partake even of the breast and right hind leg.

    11Rav Mordekhai went and stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: From where does he include the case of a woman who partakes of teruma on account of her son? From the verse “but if a priest’s daughter” (Leviticus 22:13). Is the Israelite woman preferable to her, the daughter of a priest herself, who does not return to eating the breast and hind leg? The Gemara answers: There, the Torah writes exclusions, as we learned above, which teach us that she does not return in all regards, whereas here it does not write exclusions. Consequently, although the halakha of a woman who has a son from a priest is itself derived from the case of the daughter of a priest returning to her father’s house, she has more abilities than the latter.

    12§ The Gemara returns to the mishna. The mishna taught: The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma . The Sages taught: “And she is returned unto her father’s house” (Leviticus 22:13); this excludes a widow awaiting her yavam , for she cannot go back to her father’s house as long as she is still waiting for the yavam to perform levirate marriage. “As in her youth”; this excludes a pregnant woman, as her pregnancy has changed her, and she is no longer as she was in her youth.

    13But could this not be derived through an a fortiori inference, without the need for a special exposition of a verse? If in a place, i.e., a case, where the Torah did not make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to exempt her from levirate marriage; this is the case of a woman who married a man, had a son with him, was widowed, remarried, and her second husband died childless. She requires levirate marriage despite the fact that she has a child, as the first husband’s child is irrelevant with regard to her need for levirate marriage for the second husband. Despite this limitation, the Torah made the status of a fetus like that of a child who was born, as a pregnant woman does not perform levirate marriage.

    14If this is so, then in a place where the Torah did make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to disqualify her from teruma ; this is the case of a daughter of a priest who married an Israelite, had a son with him, was widowed, and afterward married another Israelite, who died childless. She may not partake of teruma on account of her son from the first husband. Is it not, therefore, right that we should make a fetus like a child who was born with regard to teruma , that would prevent her from returning to partake of teruma if she is pregnant? If this reasoning is correct, there is no need for the biblical exposition.

    15However, this proof can be refuted: No, what I should say is that the Torah made a fetus like a child who was born with regard to levirate marriage, because with regard to levirate marriage the Torah made the dead like the living: If the woman had a child at the time of her husband’s death she is entirely exempt from levirate marriage, even if her son subsequently died. The deceased child is like a living one in the sense that he continues to exempt his mother from the requirement of levirate marriage. Shall we then make a fetus like a child who was born with regard to teruma , where the Torah did not make the dead like the living? In the case of teruma , as long as the daughter of a priest has a living son from her Israelite husband, she is disqualified from teruma , but if he dies she may partake of teruma again, as we do not consider him like a living son. Consequently, we cannot learn the halakha of teruma from levirate marriage with regard to the status of a fetus. Therefore, the verse states “as in her youth” to exclude a pregnant woman.

    16The Gemara comments: And it was necessary to write this verse that teaches the halakha of a pregnant woman, and it was necessary also to write “and she have no child” (Leviticus 22:13) because had the Merciful One written only: “And she have no child,” I would have said that at the outset she was only one body when she ate teruma , and now, upon her return, there are two bodies, and that is why she is no longer “as in her youth.” But a pregnant woman, who at the outset was one body and now is still one body, one might say that she may partake of teruma until the birth of her son. Consequently, it is necessary for a verse to teach the halakha . And vice-versa, had the Merciful One written the halakha with regard to a pregnant woman, I might have said that this is true only of a pregnant woman because at the outset her body

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומהדפסיל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:

    מת בנה מכהן לא תאכל בתרומהדפסיל לה לוי:

    גמ' דהדרא אכלה משום בנהדקתני מתניתין גבי בת ישראל מת בנה מלוי תאכל בתרומה בשביל בנה:

    מנלןדזרה האוכלת בשביל בנה וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת:

    בת ובתובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה (ויקרא כ״ב:י״ג):

    כרבי עקיבא דדריש וויבפרק ד' מיתות (סנהדרין נא:) א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:

    כוליה קרא ובת יתירא הואדכתיב לעיל מיניה ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה ומצי למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה ואנא ידענא דבבת כהן משתעי דהא מינה סליק:

    כשהיא חוזרת כו'אקרא קאי ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה כו' אבל אוכלת בשביל בנה דמתניתין חוזרת אף לחזה ושוק כדאמר לקמן:

    במורם מן הקדשיםחזה ושוק מדהוה מצי למכתב בקדשים וכתב בתרומת למורם הוא דאתא והאי לא תאכל לעולם הוא ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל כדמשמע קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' דהא אוקימנא להאי קרא בפרק אלמנה (לעיל יבמות סח.) בנבעלה לפסול לה כגון נתין וממזר וחלל שפסול עולמית וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה מושבה אל בית אביה ילפינן מכלל דמעיקרא לא אכלה ומילתיה דרב חסדא מבתרומת נפקא דא"כ דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא ליכתוב בקדשים לא תאכל מאי בתרומת שמע מינה הכי קאמר יש לך אחרת שאוכלת בקדשים כגון תרומה ואינה אוכלת במורם ואי זו זו חוזרת דסמיך לה ובת כהן כי תהיה אלמנה והכי תריצנא להא מילתא בפרק אלמנה (לעיל יבמות דף סח:):

    מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוקוהאי לחם כל מאכל משמע דכתיב (דניאל ה׳:א׳) בלשצר מלכא עבד לחם רב הילכך איצטריך מיעוטא:

    ואימא פרט להפרת נדריםולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא תיהדר נמי לענין נדרים:

    מוצאה מכלל אב כו'ומי יפר לה:

    בית אביה של זוהואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר:

    או בית בעלה של זווהרי היא נשארה אלמנה ואין האב מפר לכך יצא מקרא הזה לומר לך כיון שיצתה כו':

    תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שירי שלחן מלך אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים שהן שירי שלחנו:

    כשהיא חוזרתבת כהן. אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת חוזרת אף לחזה ושוק דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי:

    פרט לשומרת יבםשאינה חוזרת לבית אביה דהא אגידא ביה:

    כנעוריהבזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה פרט למעוברת:

    והלא דין הואולמה לי קרא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן שני ניסת לאחד וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים צריכה ייבום ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון:

    עשה עובר כולדשאם היתה מעוברת פטורה דכתיב (דברים כה) בן אין לו עיין עליו בכל עניינים:

    מקום שעשה ולד כו'בת כהן שניסת לישראל וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון דהא כתיב וזרע אין לה והרי יש לה:

    לענין ייבום שהרי עשה מתים כחייםמת בעלה ואח"כ מת בנה הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם כדאמרן בשמעתין דרכיה דרכי נועם:

    לענין תרומה שלא עשה מתים כחייםבת כהן שילדה מישראל ומת בעלה ואח"כ בנה חוזרת לבית אביה. וכולהו נפקי מקראי בשמעתין:

    ואיצטריך למכתב כנעוריהלמעוטי מעוברת ואיצטריך למיכתב וזרע אין לה למעוטי יש לה ולד ילוד:

    יבמות 87 עמוד א

    1בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה. ניסת ללוי תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן תאכל במעשר. ניסת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה.

    2מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. מת בנה מלוי לא תאכל במעשר. מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה, ועל זו נאמר: (ויקרא כב, יג) ״ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל״.

    Gemara

    3מת בנה מלוי תאכל בתרומה. דהדרא אכלה משום בנה, מנלן? אמר ר' אבא אמר רב: ״בת״ ״ובת״.

    4כמאן, כר"ע דדריש ווי? אפילו תימא רבנן, כולא ״ובת״ קרא יתירא הוא.

    Baraita

    5תנו רבנן: כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק. אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא (ויקרא כב, יב) ״היא בתרומת הקדשים לא תאכל״, במורם מן הקדשים לא תאכל. רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ״מלחם״, ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק.

    6מתקיף לה רמי בר חמא: אימא: פרט להפרת נדרים! אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל: (במדבר ל, י) ״ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה״, מה ת"ל והלא מוצאה מכלל אב, ומוצאה מכלל בעל!

    7אלא, הרי שמסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה בית אביה של זו, או בית בעלה של זו, אלא לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר.

    8רב ספרא אמר: ״מלחם אביה תאכל״, לחם ולא בשר. רב פפא אמר: ״מלחם אביה תאכל״, לחם הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו.

    9ורבא אמר: (ויקרא י, יד) ״ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו אתה ובניך ובנותיך אתך״ בזמן שאתך.

    10אמר רב אדא בר אהבה, תנא: כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק. בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק.

    11אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי. אמר: מהיכא קא מתרביא מובת, מי עדיפא לה מינה? התם כתיב״י מיעוטי״, הכא לא כתיב״י מיעוטי״.

    12בת כהן שניסת לישראל וכו'. ת"ר ״ושבה אל בית אביה״ פרט לשומרת יבם. ״כנעוריה״ פרט למעוברת.

    13והלא דין הוא: ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום עשה עובר כילוד,׃

    14מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה עובר כילוד?!

    15לא, מה לי עשה עובר כילוד לענין ייבום, שהרי עשה מתים כחיים נעשה עובר כילוד לענין תרומה, שלא עשה מתים כחיים?! ת"ל ״כנעוריה״ פרט למעוברת.

    16ואיצטריך למכתב מעוברת, ואיצטריך למכתב ״וזרע אין לה״. דאי כתב רחמנא ״וזרע אין לה״, מעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי, אבל מעוברת, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא אימא תיכול, צריכא. ואי כתב רחמנא מעוברת, דמעיקרא גופא׃

    Tosafot

    ואימא פרט להפרת נדריםפי' בקונט' דלא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא הדרא נמי לענין נדרים ולפי טעם זה היה נראה דפריך אכל נשואה אפילו נכנסה לחופה ונבעלה דאי נתארמלה תיהדר למילתא קמייתא ועל זה צ"ל הא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דמשמע דפשיטא לי' בלא שום דרשה שמוצאה מכלל אב ומכלל בעל ולא הדרא ולא איצטריך ליה קרא אלא למסר האב לשלוחי הבעל דסלקא דעתך דתיהדר משום דאכתי לא נשאת:

    אלמנה וגרושה מה תלמוד לומרתימה דאיצטריך לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים (דף פח:):

    היאך אני קוראהיכא דנתארמלה או נתגרשה הוא דאיצטריך קרא שאין האב יכול להפר דה"א שתועיל כאן חזרה הואיל ולא היתה כאן יציאה גמורה אבל כל זמן שלא נתארמלה פשיטא דאין יכול להפר מכיון שמסר האב לשלוחי הבעל בלאו האי קרא דמלזנות בית אביה נפקא בכתובות בפ' נערה (כתובות דף מח:) כדדרשי' התם פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל ונדרים נמי גמרי' מהתם:

    התם כתיבי מיעוטי הכא לא כתיבי מיעוטיתימה לר"י בשלמא לכל הנך אמוראי דדרשי משאר קראי דכתיב בהו אביה אתי שפיר דמיעוטי כתיב גבי אביה דוקא אבל לרבינא בר שילא דדריש מהיא בתרומת הקדשים מאי משמע דההיא בחוזרת לבית אביה מיירי וי"ל כיון דכתב רישיה דקרא ובת איש כהן נראה דבחוזרת לרשות אביה מיירי ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא מבשר דלגבי בנה נמי כתיב ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן (לעיל יבמות דף סז.) ילוד מאכיל והוה לן למימר בלחמו ולא בבשרו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דהדרא אכלה בשביל בנה מנא לןפירוש דהדרא אכלה הוא דקא מיבעיא ליה, אבל דאכלה בשביל בנה מעיקרא לא מיבעיא ליה, דפשיטא ליה דאכלה מדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו דרשינן (נדה מד, א) קרי ביה הם יאכילו (ועיין תו"כ אמור פר' ה פי' ס"ו ורש"י לעיל (יבמות סד, ב) ד"ה ילוד מאכיל). והקשה הר"א ז"ל וכי מי הכריחו לדרוש כן והלא צריך היה הכתוב לאומרו כדאיתא בגטין (מג, א) אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כל שכן, אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו כסף אף יליד בית שיש בו כסף מנין אף על פי שאינו שוה כלום ת"ל ויליד ביתו. ולא העלה תירוץ לקושיא זו. אבל הרמב"ן נר"ו תירץ דפסוק מיותר לידרש הוא, דאם כן ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו אי נמי קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו, הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירה היא, וקרי ביה יאכילו. ויליד ביתו דרשינן ביה תרתי לעבד שאינו שוה כלום שאוכל, ולזרעו שמאכיל.

    כוליה קרא ובת יתירה הואפירוש ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה, ולרבות בת ישראל שאוכלת בשביל בנה שאם נשאת לישראל ומת בלא זרע ממנה שחוזרת לתרומה דבי בנה כהן. ואם תאמר והא מיבעיא ליה לדרשא אחריתי כדדרשינן מינה בפרק אלמנה לכהן גדול (לעיל יבמות סט, א) מי שיש לו אלמנות וגרושין בה יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגרושין בה, ולומר דאפילו כי אין לה זרע מהם פסולה. ופרכינן התם ואימא מי שאין לו אלמנות וגרושין בה אף על גב דלית לה זרע תיכול. ושנינן אם כן רבויי לויה וישראלית למה ליה. ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגרושין בה שאוכלת בשביל בנה. יש לומר דמרבויא דקרא קמא משתמע דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר. ואף על גב דדרשינן מינה כגון שנבעלה לפסול לה פסלה אפילו הכי אי נמי כתיב בתריה וכי תהיה אלמנה וגרושה, ממילא שמעינן מינה לבת ישראל שחוזרת [ואוכלת] בשביל בנה. ותרתי שמעינן מדכתב רחמנא רבויא [ובת] גבי איש זר הלכך ובת תנינא קרא יתירה הוא למדרש מיניה פסול לויה וישראלית מגוי ועבד ואפילו מן הכהונה הרמב"ן נר"ו. סלקי פרקא בס"ד

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 87a

    Yevamot 87a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 423 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה דפסיל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:

    מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה דפסיל לה לוי:

    גמ' דהדרא אכלה משום בנה דקתני מתניתין גבי בת ישראל מת בנה מלוי תאכל בתרומה בשביל בנה:

    מנלן דזרה האוכלת בשביל בנה וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת:

    בת ובת ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה (ויקרא כ״ב:י״ג):

    כרבי עקיבא דדריש ווי בפרק ד' מיתות (סנהדרין נא:) א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:

    כוליה קרא ובת יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה ומצי למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה ואנא ידענא דבבת כהן משתעי דהא מינה סליק:

    כשהיא חוזרת כו' אקרא קאי ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה כו' אבל אוכלת בשביל בנה דמתניתין חוזרת אף לחזה ושוק כדאמר לקמן:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 87a · Sefaria

    Tosafot

    ואימא פרט להפרת נדרים פי' בקונט' דלא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא הדרא נמי לענין נדרים ולפי טעם זה היה נראה דפריך אכל נשואה אפילו נכנסה לחופה ונבעלה דאי נתארמלה תיהדר למילתא קמייתא ועל זה צ"ל הא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דמשמע דפשיטא לי' בלא שום דרשה שמוצאה מכלל אב ומכלל בעל ולא הדרא ולא איצטריך ליה קרא אלא למסר האב לשלוחי הבעל דסלקא דעתך דתיהדר משום דאכתי לא נשאת:

    אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר תימה דאיצטריך לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים (דף פח:):

    היאך אני קורא היכא דנתארמלה או נתגרשה הוא דאיצטריך קרא שאין האב יכול להפר דה"א שתועיל כאן חזרה הואיל ולא היתה כאן יציאה גמורה אבל כל זמן שלא נתארמלה פשיטא דאין יכול להפר מכיון שמסר האב לשלוחי הבעל בלאו האי קרא דמלזנות בית אביה נפקא בכתובות בפ' נערה (כתובות דף מח:) כדדרשי' התם פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל ונדרים נמי גמרי' מהתם:

    התם כתיבי מיעוטי הכא לא כתיבי מיעוטי תימה לר"י בשלמא לכל הנך אמוראי דדרשי משאר קראי דכתיב בהו אביה אתי שפיר דמיעוטי כתיב גבי אביה דוקא אבל לרבינא בר שילא דדריש מהיא בתרומת הקדשים מאי משמע דההיא בחוזרת לבית אביה מיירי וי"ל כיון דכתב רישיה דקרא ובת איש כהן נראה דבחוזרת לרשות אביה מיירי ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא מבשר דלגבי בנה נמי כתיב ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן (לעיל יבמות דף סז.) ילוד מאכיל והוה לן למימר בלחמו ולא בבשרו:

    Tosafot on Yevamot 87a · Sefaria

    Rashba

    דהדרא אכלה בשביל בנה מנא לן פירוש דהדרא אכלה הוא דקא מיבעיא ליה, אבל דאכלה בשביל בנה מעיקרא לא מיבעיא ליה, דפשיטא ליה דאכלה מדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו דרשינן (נדה מד, א) קרי ביה הם יאכילו (ועיין תו"כ אמור פר' ה פי' ס"ו ורש"י לעיל (יבמות סד, ב) ד"ה ילוד מאכיל). והקשה הר"א ז"ל וכי מי הכריחו לדרוש כן והלא צריך היה הכתוב לאומרו כדאיתא בגטין (מג, א) אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כל שכן, אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו כסף אף יליד בית שיש בו כסף מנין אף על פי שאינו שוה כלום ת"ל ויליד ביתו. ולא העלה תירוץ לקושיא זו. אבל הרמב"ן נר"ו תירץ דפסוק מיותר לידרש הוא, דאם כן ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו אי נמי קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו, הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירה היא, וקרי ביה יאכילו. ויליד ביתו דרשינן ביה תרתי לעבד שאינו שוה כלום שאוכל, ולזרעו שמאכיל.

    כוליה קרא ובת יתירה הוא פירוש ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה, ולרבות בת ישראל שאוכלת בשביל בנה שאם נשאת לישראל ומת בלא זרע ממנה שחוזרת לתרומה דבי בנה כהן. ואם תאמר והא מיבעיא ליה לדרשא אחריתי כדדרשינן מינה בפרק אלמנה לכהן גדול (לעיל יבמות סט, א) מי שיש לו אלמנות וגרושין בה יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגרושין בה, ולומר דאפילו כי אין לה זרע מהם פסולה. ופרכינן התם ואימא מי שאין לו אלמנות וגרושין בה אף על גב דלית לה זרע תיכול. ושנינן אם כן רבויי לויה וישראלית למה ליה. ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגרושין בה שאוכלת בשביל בנה. יש לומר דמרבויא דקרא קמא משתמע דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר. ואף על גב דדרשינן מינה כגון שנבעלה לפסול לה פסלה אפילו הכי אי נמי כתיב בתריה וכי תהיה אלמנה וגרושה, ממילא שמעינן מינה לבת ישראל שחוזרת [ואוכלת] בשביל בנה. ותרתי שמעינן מדכתב רחמנא רבויא [ובת] גבי איש זר הלכך ובת תנינא קרא יתירה הוא למדרש מיניה פסול לויה וישראלית מגוי ועבד ואפילו מן הכהונה הרמב"ן נר"ו. סלקי פרקא בס"ד

    Rashba on Yevamot 87a · Sefaria

    Ritva

    ואימא פרט להפרת נדרים הוא דכתי' פי' לומר שאין האב כופה את בתו לאכול בלחמו אם נדרה ממנו דכיון דנתגרשה יצאת מרשותו ואינו יכול להפר נדריה:

    ההיא כבר פסקא תנא דבי רבי ישמעאל דכיון דמסרה האב פי' אפי' לשלוחי הבעל ונתאלמנה או נתגרשה שוב אינו יכול להפר וכ"ש נשאת לגמרי שנכנסה לחופה והא דתנא דבי ר' ישמעאל פי' במ' כתובות בס"ד:

    התם כתיב מיעוטי הכא לא כתיבי מיעוטי וק"ל ולרב ספרא דדריש לחם ולא בשר ה"נ הא כתיב לא יאכלו בלחמו ונימא שאין הבן מאכיל בחזה ושוק תי' ר"י ז"ל דרב ספרא לאו מלישנא דלחם דייק לה דהא בשר נמי נקרא לחם רב אלא דדריש לה מדכתיב בהדיא מיעוטא דאמר מלחם כלו' מקצת לחם והיינו לחם ממש:

    Ritva on Yevamot 87a · Sefaria

    Meiri

    כבר בארנו בבת כהן שחזרה לבית אביה בלא זרע של ישראל שחוזרת לתרומה אבל לא לחזה ושוק מכל מקום כל האוכלת בשביל בנה אוכלת אף בחזה ושוק ואין צריך לומר באוכלת בשביל בעלה:

    האב מיפר נדרי בתו ביום שמעו עד שתבגר בגרה או שנתאלמנה או נתגרשה אין לו עוד רשות בה ואם היא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואם מת הארוס חוזרת לרשות אב מסרה האב לשלוחי הבעל ונתארמלה או נתגרשה בדרך הואיל ויצאה שעה אחת מרשותו שוב אינו יכול להפר כמו שיתבאר במקומו:

    התרומה ממון כהן היא עד שיכול לקדש בה את האשה והוא שקראוה כאן לחם הקנוי לאביה אבל חזה ושוק ושאר מיני קדשים אינו זוכה בו אלא משולחן גבוה ואינו מקדש בהם את האשה כמו שביארנו במקומו:

    ממה שכתבנו התבאר לך שהיבמה לא עשה בה ולד מן הראשון כולד מן השני ר"ל שאם יש ליבמה זו ולד מבעל אחר שכבר מת ונשאת לזה שמת בלא בנים ונזדקקה לאחיו של זה אין הולד שיש לה מצד אחר פוטרתה מיבם זה ושהעובר נידון כולד לפטור מן היבום ר"ל שאם היא מעוברת מן האח שמת פטורה מן היבום דכתיב ובן אין לו עיין עליו ולענין תרומה עשה בו ולד מן הראשון כולד מן השני ר"ל שאם נשאת בת כהן לישראל וילדה ממנו בן ומת בעלה ונשאת לישראל אחר ומת ולא ילדה ממנו עדין אסורה בתרומה מפני ולד ראשון וכן העובר נידון בה כולד לפסול וכן למדת שלענין תרומה לא עשה בה מתים כחיים שאם בת כהן ילדה מישראל ומת בעלה ואחר כך מת בנה חוזרת לבית אביה ואין דנין את הבן כחי אבל לענין יבום עשה בו מתים כחיים שאם נשאר לה בן מן האח ואחר כך מת בנה אסורה ליבם כאלו הבן חי שהרי כתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום וזו שהיה לה בן ולא נזדקקה ליבום ונשאת לשוק ואחר כך מת בנה אם תאמר תחלוץ תתגנה על בעלה ויבאו לידי קטטה וכתיב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:

    נשלם פרק יש מותרות תהלה לאל עושה גבורות ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

    Meiri on Yevamot 87a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה התם כתיבי מיעוטי כו' ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא מבשר דלגבי בנה נמי כתיב כו' עכ"ל אין כאן מקום לקושייתם דהא א"נ דאינה חוזרת נמי לחזה ושוק בשביל בנה איכא לאקשויי למאן דדריש מלחם ולא מבשר אמאי אוכלת כלל בשביל בנה חזה ושוק אפילו בלא חוזרת דהא מהאי קרא דילפינן מיניה דאוכלת בשביל בנה בלחמו כתיב אלא משום דלעיל אדרשא דרב ספרא דדרש מלחם ולא מבשר איכא למימר דקושטא דמלתא הוא דאינה אוכלת כלל בשביל בנה חזה ושוק מש"ה נטרי התוס' עד הכא דקאמר הכא לא כתיבי מיעוטי ואפילו בחוזרת אוכלת בשביל בנה חזה ושוק וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 87a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ואימא פרט להפרת נדרים וכו' עד ועל זה צ"ל הא כבר פסקה וכו'. ר"ל הא דקאמר רבא כבר פסקה תנא דר"י לא אמסקנא דמלתא דתנא דר"י קאמר דמסיק כיון שיצאתה שעה אחת מרשות האב וכו' אלא אתחלת דבריו קאמר שאמר בפשיטות דלא צריך קרא להכי מה ת"ל והלא מוצאת מכלל אביה ומוצאת מכלל בעל וכו':

    Maharam on Yevamot 87a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום (דאם נשאת לאחד וילדה בן ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים צריכה יבום) עשה עובר כילוד. פירש"י שאם היתה מעוברת פטורה. קשה לי הא סוגיא ערוכה ריש פרק החולץ (דף צו), דעובר אינו פוטר עד שיולד, וא"כ הרי בזה עובר אינו כילוד:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 87a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 87, Amud Aleph, about 423 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה.…”

    2. Segment 232 words

      Opens “מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה. מת…”

    3. Segment 318 words

      Opens “גמ׳ מת בנה מלוי תאכל בתרומה. דהדרא…”

      Named: אבא.

    4. Segment 412 words

      Opens “כמאן, כר"ע דדריש ווי? אפילו תימא רבנן,…”

    5. Segment 545 words

      Opens “תנו רבנן: כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה, ואינה…”

      Named: רב חסדא, רב נחמן, רבה.

    6. Segment 638 words

      Opens “מתקיף לה רמי בר חמא: אימא: פרט…”

      Named: רבי ישמעאל, רבא.

    7. Segment 742 words

      Opens “אלא, הרי שמסר האב לשלוחי הבעל, או…”

    8. Segment 825 words

      Opens “רב ספרא אמר: ״מלחם אביה תאכל״, לחם…”

      Named: רב ספרא, רב פפא.

    9. Segment 918 words

      Opens “ורבא אמר: (ויקרא י, יד) ״ואת חזה…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1022 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה, תנא: כשהיא…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    11. Segment 1124 words

      Opens “אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי.

    12. Segment 1216 words

      Opens “בת כהן שניסת לישראל וכו'. ת"ר ״ושבה…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “והלא דין הוא: ומה במקום שלא עשה…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “לא, מה לי עשה עובר כילוד לענין…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “ואיצטריך למכתב מעוברת, ואיצטריך למכתב ״וזרע אין…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Yevamot 87a · Segment 10 — “אמר רב אדא בר אהבה, תנא: כשהיא חוזרת לבית…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 87a · Segment 6 — “…פסקה תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל:…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Yevamot 87a · Segment 3 — “…בנה, מנלן? אמר ר' אבא אמר רב: ״בת״ ״ובת״.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 87a · Segment 5 — “…רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא (ויקרא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 87a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026