Talmud Builders

    Yevamot 57a

    Back to index

    English translation — Yevamot 57a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this one may also partake of teruma until that time. The Gemara refutes this argument: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion there only with regard to a priest whose status can entitle her to partake of teruma in another case, but here, in the case of a priest with crushed testicles, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as it is forbidden for him to marry a woman who was born Jewish, no, they did not state their opinion.

    2And if you say that here too, his status can at least entitle his wife to partake of teruma if he marries the daughter of converts, wasn’t it already raised as a dilemma by Rabbi Yoḥanan before Rabbi Oshaya whether the daughter of converts who married a priest with crushed testicles may partake of teruma , and he was unable to resolve it for him? Therefore, there is a difference between a priest with crushed testicles and other priests who betroth women who are disqualified by their intercourse.

    3It was stated that Abaye said: Women betrothed to a priest with crushed testicles may eat teruma since his status entitles his wife to partake of teruma in a case where he has not known her. If a priest was properly married and then his testicles became crushed, as long as he has not known his wife, i.e., engaged in intercourse with her, after that point in time, she may continue partaking of teruma as his wife.

    4Rava said she may continue to partake of teruma for a different reason: She may eat teruma since the status of this priest entitles his Canaanite slaves and maidservants to partake of teruma . Because he has the power to enable others to partake of teruma , the case of a woman betrothed to a priest with crushed testicles is comparable to the cases in the mishna, and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon would permit the woman to partake of teruma .

    5The Gemara clarifies the two opinions. Abaye did not say in accordance with the opinion of Rava because he claims that we derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of marriage, and we do not derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of slaves.

    6And Rava did not state his opinion in accordance with the opinion of Abaye, as he maintains that it is different there, as she had already partaken of teruma before her husband’s testicles were crushed and therefore she may continue to partake of it. And Abaye would respond that we do not say that the case is different because she had already partaken of teruma , as, if you do not say so, the daughter of an Israelite who was married to a priest who died childless should be allowed to partake of teruma , as she had already partaken of teruma while her husband was alive. And Rava replies that there is no comparison between the two cases: There, his acquisition lapses upon his death; here, his acquisition does not lapse, as she is still his wife.

    7§ The Gemara earlier mentioned a question that Rabbi Yoḥanan posed to Rabbi Oshaya, and it now turns its attention to that matter itself. Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Oshaya: With regard to a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts, what is the halakha concerning whether his status entitles her to partake of teruma ? Rabbi Oshaya was silent and said nothing to him. Eventually another great man came and raised a different dilemma before Rabbi Oshaya, and he resolved his question. And who was this great man? Reish Lakish. Rabbi Yehuda Nesia said to Rabbi Oshaya: Is Rabbi Yoḥanan not a great man? Why didn’t you address his dilemma? Rabbi Oshaya said to him: I did not respond because he raised a dilemma before me that has no resolution.

    8The Gemara explains: According to whom did he raise his dilemma? If it was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then, whether the priest with crushed testicles retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity and may marry women forbidden to priests, she may not partake of teruma . The reasoning is as follows: If he retains his priestly sanctity she may not partake of teruma , as the Master said: The status of the daughter of a male convert is like that of the daughter of a male ḥalal . They are both prohibited from marrying a priest, and therefore even if they marry a priest, it is prohibited for them to eat teruma .

    9Even if he does not retain his priestly sanctity she may not eat, as we say that according to Rabbi Yehuda, the congregation of converts is called the congregation of the Lord. Therefore, when the Torah renders it prohibited for a man with crushed testicles to marry into the congregation of the Lord (see Deuteronomy 23:2), it renders it prohibited for him to marry converts.

    10And if he raised his dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, then, whether he retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity, she may partake of teruma . If he retains his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: Even if a convert married a convert, his daughter is fit for marrying into the priesthood. If he does not retain his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: The congregation of converts is not called the congregation of the Lord, and therefore even those forbidden from entering the congregation may marry converts. Consequently, it is certainly permitted for the priest with crushed testicles to marry the daughter of converts.

    11Rather, Rabbi Yoḥanan raised his dilemma in accordance with the opinion of this tanna , as we learned in a mishna ( Bikkurim 1:5) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A woman who is the daughter of converts may not marry into the priesthood unless her mother was Jewish from birth.

    12And his dilemma was as follows: Is the reason she may marry a priest if her mother was Jewish from birth that fitness to marry a priest has been added to her, but she is not considered a member of the congregation of the Lord and may therefore marry a man with crushed testicles? If so, since she may marry a priest, she may partake of teruma once she does so. Or perhaps sanctity has been added to her and she is considered a member of the congregation of the Lord. Consequently, she may not marry a man with crushed testicles, and if she does, she may not partake of teruma even if he is a priest.

    13The Gemara suggests an answer to this dilemma. Come and hear: When Rabbi Aḥa bar Ḥinnana came from the south, he came and brought this baraita in hand: From where is it derived that a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts entitles her to partake of teruma ? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11). In this context, a wife is also considered his monetary acquisition, and therefore she may partake of teruma .

    14The Gemara analyzes this source: According to whom is this baraita stated? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that whether this priest retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may not partake of teruma ? And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, why do I need a special verse to teach this halakha ? Didn’t he say that whether he retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may partake of teruma ? Rather, is it not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? And you can learn from this baraita that fitness was added to her, and therefore she may partake of teruma . The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.

    15§ The Gemara cites a dispute with regard to an issue related to the previous discussion. It was stated that the amora’im disagreed about the following question. Rav said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא נמי אכלהדקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה:

    הכא אין לו להאכיל במקום אחרשאין לך אשה שמותרת לו:

    בבת גריםדקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה:

    והא בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיאלקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא:

    איתמרלשנויי קושיין אתא:

    הואיל ומאכילה בלא ידעההיה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן יבמות ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:

    שכבר אכלהכשהוא בריא:

    דלית ליה פתרישאין יודע לפרשה:

    למאן אי לר' יהודה כו'הש"ס הוא דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא ופשטה אבל ר' אושעיא לא פשט בה מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה כו':

    ואית דמפרשי דלית ליה פתריאינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה אי לר' יהודה כו'. ושבוש הוא מפני שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא שמע אלמא צריכה רבא:

    בין בקדושתיה קאי כו'לקמן בפרק הערל (יבמות דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור כו' והכא בין בקדושתיה קאי כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה לא אכלה:

    אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר - ובת חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו:

    ואי לאו בקדושתיה קאיואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפי' הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל. פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק עשרה יוחסין:

    אליבא דהאי תנא קמיבעיא ליהלר' יוחנן וכגון דאמה מישראל:

    כשרות איתוספא בהוראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל:

    או דלמא קדושה נמי איתוספא בהוקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה:

    לישנא אחרינא מפי המורה בת גר וגיורת קמיבעיא ליהאליבא דראב"י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה:

    או דלמא קדושה איתוספא בהלינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר:

    לרבי יוסילא איצטריך נפש יתירא כדאמר לעיל דממה נפשך אכלה:

    יבמות 57 עמוד א

    1הא נמי אכלה. ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם, אלא דיש לו להאכיל במקום אחר. אבל הכא, דאין לו להאכיל במקום אחר לא.

    2וכי תימא: הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים, והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא, ולא פשיט ליה.

    3איתמר, אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא ידעה.

    4רבא אמר: הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים.

    5אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, ולא ילפינן קנין דאישות מקנין דעבדים.

    6ורבא לא אמר כאביי שאני התם, שכבר אכלה. ואביי: שכבר אכלה לא אמרינן, דאי לא תימא הכי, בת ישראל שניסת לכהן ומית תיכול, שכבר אכלה. ורבא: התם פקע קניניה, הכא לא פקע קניניה.

    7גופא, בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים. מהו שיאכילנה בתרומה? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא] ופשט ליה. ומנו ריש לקיש. א"ל רבי יהודה נשיאה לר' אושעיא: אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא? אמר ליה: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי.

    8למאן? אי לרבי יהודה, בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה. אי בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמר מר: בת גר זכר כבת חלל זכר.

    9אי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמר: קהל גרים איקרי קהל.

    10ואי לר' יוסי בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה! בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר: אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אי לאו בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל׃

    11אלא אליבא דהאי תנא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל׃

    12והכי קמיבעיא ליה כשרות מיתוספא בה ואכלה או דלמא קדושה מיתוספא בה ולא אכלה׃

    13תא שמע כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה שנאמר ״(ויקרא כב״, יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' יאכל בו׃

    14למאן אילימא לרבי יהודה האמר בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה ואי לרבי יוסי ל"ל קרא האמר בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה אלא לאו לרבי אליעזר בן יעקב וש"מ כשרות איתוספא בה ואכלה ש"מ׃

    15איתמר רב אמר׃

    Tosafot

    והא בעא רבי יוחנן מר' אושעיא ולא פשיט ליהמדרבי אושעיא אדרבי אושעיא פריך ותימה דלקמן מסקינן דרבי יוחנן בעי אליבא דר' אליעזר בן יעקב אבל אליבא דר' אלעזר ור' שמעון אפשר דמאכיל בבת גרים דר"ש מכשיר גיורת פחותה מבת ג' לכהן ודלמא סבר נמי דקהל גרים לא מיקרי קהל ומיהו בקונטרס פי' דכולה סוגיא דהש"ס מסיק לה אבל ר' אושעיא לא פשט מידי:

    אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעהתימה דבלא ידעה גופה אמאי מאכיל לאביי דמשתמרת לביאה פסולה היא וטעמא שכבר אכלה לית ליה לאביי כדקאמר בסמוך ורבא נמי היכי קאמר שאני התם שכבר אכלה הא אליבא דרבי אליעזר קיימא הכא ורבי אליעזר אית ליה בהערל (לקמן יבמות עה.) שכבר אכלה לא אמרינן אההיא מתנית' גופה דלא ידעה דקאמר מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני התם שכבר אכלה ויש לומר דטעמא שכבר אכלה מהני לכ"ע לענין זה שאוכלת לרבי אלעזר ור' שמעון אע"פ שאין מאכיל במקום אחר ולא פליג ר"א ורבי יוחנן אלא במאי דקאמר ר' יוחנן דאוכלת אפי' לרבי מאיר מטעם שכבר אכלה דלא חשיבא משתמרת לביאה פסולה כיון דתחילת אכילתה הוו נישואי כשרות והוי כאילו הן קיימין ועומדין עדיין שתאכל מכחן ומייתי אביי אפצוע דכא שקידש דחשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון שמאכיל בלא ידעה ורבא סבר דלא חשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון דאין מאכיל התם על ידי מעשה של עכשיו אלא ע"י שכבר אכלה:

    אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא אחריתיכאן משמע שהיה ר"ל גדול כשבא לפני רבי יוחנן כמו שפירש ר"ת בב"מ (דף פד. ד"ה אי) שהיה לומד תורה לפני ר' אושעיא רבו של רבי יוחנן. [וע"ע תוס' עירובין סה: ד"ה ר"ל]:

    ואי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר קהל גרים איקרי קהלתימה דהוה ליה למימר בין בקדושתיה קאי בין לא קאי לא אכלה מהני תרי טעמי דבת גר זכר כבת חלל זכר ועוד דקהל גרים איקרי קהל דהא אפילו לא בקדושתיה קאי לא אכלה נמי מטעם דבת גר זכר כבת חלל זכר דהרי היא כחללה וחללה אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפרק בתרא דקדושין (דף עז.) ואי הוה טעמא דר' יהודה בבת גר זכר משום דכתיב מזרע ישראל כדמוכח התם הוה מצי למימר דלא הויא ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה אבל התם משמע דעיקר טעמא דרבי יהודה מק"ו ומה חלל שבא מטיפה כשרה כו' ולפי זה אית לן לשוייה כחללה לגמרי:

    דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונהאכתי צריך לטעמא דאית ליה קהל גרים לא אקרי קהל ולא חש להזכיר אלא נטר עד דקאמר אי לאו בקדושתיה קאי אכלה כו' דאי לא קאי סגי לה בטעם דקהל גרים לא איקרי קהל לחודיה:

    הכי גרסינן דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים כו'דמשנה היא במסכת ביכורים (פ"א משנה ה) ולא קשיא דלא מייתי מתניתין דפרק בתרא דקדושין (דף עז.) דהך נמי משנה היא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעההקשה הרב אב"ד ז"ל מאי קא משני אביי דלדידיה דאמר שכבר אכלה לא אמרינן, התם נמי לרבי אלעזר ור' שמעון לא אכלה אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אכלה אבל לרבנן לא אכלה. ומפרק לה דהכי קאמר אביי מאי דקאמרת דלר' אלעזר ור' שמעון משמרת לביאה פסולה של פצוע דכא כהן אינה אוכלת אם אין לו להאכיל במקום אחר ליתא, דהא אשכחן להו לר' אלעזר ור' שמעון דלית להו כי האי סברא דהא מאכיל בלא ידעה אע"פ שאין לו להאכיל במקום אחר כדתנן סתמא דמתניתין דפרק הערל (יבמות ע, א) וההיא דהערל ר' אלעזר ור' שמעון הוא כדמוקי לה התם (עה, א) ר' אלעזר דהוא מארי דשמעתא דהכא.

    ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלהכלומר ההיא סתמא אפילו ר' מאיר היא לפי שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות, וכסברתיה דר' יוחנן דהתם דבפרק הערל (שם) דמוקי לה לההיא מתניתין אפילו לר"מ הואיל שכבר אכלה. אבל קנין שקנה משנעשה פצוע דכא לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיו. ואיכא דקשיא להו להאי תירוצא דאי הכי לא הוה ליה לאביי למימר הואיל. ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו לר"מ היא, דמידי הוא טעמא אלא לר' אלעזר אמר ר' הושעיא ור' אלעזר גופיה הוא דאמר התם במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא. (עיין רמב"ן). ולדידי נמי קשיא לי מדאמרינן אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, דאלמא אביי נמי משום הואיל ויש לו להאכיל קא משני כרבא. ויש מפרשים דבין לאביי בין לרבא לר' מאיר שכבר אכלה לא אמרינן וכסבריה דר' אלעזר דבפרק הערל (שם) וטעמא דמילתא משום דר' מאיר אפילו בכהן כשר שיש לו להאכיל מכאן ולהבא, באשה ראויה קאמר דלא אכלה, כיון דהא מיהא משמרת לביאה פסולה, וכל שכן דלדידיה בפצוע דכא שאין לו להאכיל מכאן ואילך בשום אשה, שאינו מאכיל משום הואיל דכבר אכלה. אלא אליבא דר' אלעזר ור' שמעון הוא דפליגי, אביי אמר לדידהו הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלה. ורבא אמר אף על גב דהתם אכלה הכא לא אכלה, דשאני התם שכבר אכלה היא עצמה, אבל הכא כיון דפצוע דכא אין ראוי להאכיל בשום אשה, מעתה הא נמי לא תיכול. והאי שכבר אכלה דהכא לא דמי לגמרי לההוא שכבר אכלה דאמר ר' יוחנן התם בפרק הערל דההוא קאמר ר' יוחנן דמשום שכבר אכלה אוכלת להבא אפילו לר' מאיר. והכא קאמר רבא לר' אלעזר ור' שמעון דוקא, אבל לר' מאיר לא. והראשון נראה לי עיקר, דאי משום הואיל דאביי יש לומר דאביי משום דרבא אמר נמי הואיל ולאו דוקא. ועוד דאביי אעיקר קושיא קא מהדר ולומר דליתא כלל דהואיל ואשכחן דמאכיל בלא ידעה, שמע מינה דליכא לאפלוגי בין מאכיל במקום אחר לשאינו מאכיל, דכל שלא בא עליה לא פסלה. ואי משום דרבא, רבא הכי קאמר אטו אנן מי אתינן אלא לפרוקי לר' אלעזר אמר ר' הושעיא מאי דאקשו עלייהו, אם כן בההיא נמי איכא לאקשויי עלייהו היכי מוקמיה לה כר' אלעזר ור' שמעון, דדלמא עד כאן לא קאמרי אינהו אלא התם דיש לו להאכיל במקום אחר, ומתניתין אי ר' אלעזר ור' שמעון מודה בה [אף ר' מאיר מודה בה] ומשום שכבר אכלה, אלא טעמא דפצוע דכא שאינו פוסל בבת כהן היינו טעמא לר' אלעזר ור' שמעון משום שיש לו להאכיל בעבדיו ושפחותיו שקנה אף לאחר שנעשה פצוע דכא. והא נמי דקאמר אביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ה"ק, אי כקושיין איכא לאקשויי פירוקא דפרקינן כשהוא מאכיל בעבדיו לאו פירוקא הוא, דמכל מקום בקנין דאישות שמשמרת לביאה פסולה לא אשכחן. אלא שמע מינה דעיקר קושיא ליתא הואיל ואשכחן בקנין דאישות לא פסול ואף על גב דמשמרת לביאתו כנ"ל.

    הכי גרסינן אלא אליבא דהאי תנא דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים כו'. ומתניתין היא בפרק קמא דבכורים (משנה ה) תמיהא לי אמאי שבקה לההיא מתניתין דאיירי בה עד השתא דאיפליגו בה ר' יהודה ור' יוסי, דבההיא מתניתין איפליג ר' אליעזר בן יעקב, וכיון דאיירי בה ההיא הוה שפיר טפי לאתויי. ועוד כיון דבסדר נשים קיימינן טפי הוה שפיר לאתויי ההיא מתניתין דהיא בסדר נשים בפרק עשרה יוחסין (קידושין עז, א) מלהדורי בתר אידך מתניתין בסדר זרעים וצריך עיון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 57a

    Yevamot 57a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 353 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא נמי אכלה דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה:

    הכא אין לו להאכיל במקום אחר שאין לך אשה שמותרת לו:

    בבת גרים דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה:

    והא בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיא לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא:

    איתמר לשנויי קושיין אתא:

    הואיל ומאכילה בלא ידעה היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן יבמות ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:

    שכבר אכלה כשהוא בריא:

    דלית ליה פתרי שאין יודע לפרשה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 57a · Sefaria

    Tosafot

    והא בעא רבי יוחנן מר' אושעיא ולא פשיט ליה מדרבי אושעיא אדרבי אושעיא פריך ותימה דלקמן מסקינן דרבי יוחנן בעי אליבא דר' אליעזר בן יעקב אבל אליבא דר' אלעזר ור' שמעון אפשר דמאכיל בבת גרים דר"ש מכשיר גיורת פחותה מבת ג' לכהן ודלמא סבר נמי דקהל גרים לא מיקרי קהל ומיהו בקונטרס פי' דכולה סוגיא דהש"ס מסיק לה אבל ר' אושעיא לא פשט מידי:

    אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה תימה דבלא ידעה גופה אמאי מאכיל לאביי דמשתמרת לביאה פסולה היא וטעמא שכבר אכלה לית ליה לאביי כדקאמר בסמוך ורבא נמי היכי קאמר שאני התם שכבר אכלה הא אליבא דרבי אליעזר קיימא הכא ורבי אליעזר אית ליה בהערל (לקמן יבמות עה.) שכבר אכלה לא אמרינן אההיא מתנית' גופה דלא ידעה דקאמר מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני התם שכבר אכלה ויש לומר דטעמא שכבר אכלה מהני לכ"ע לענין זה שאוכלת לרבי אלעזר ור' שמעון אע"פ שאין מאכיל במקום אחר ולא פליג ר"א ורבי יוחנן אלא במאי דקאמר ר' יוחנן דאוכלת אפי' לרבי מאיר מטעם שכבר אכלה דלא חשיבא משתמרת לביאה פסולה כיון דתחילת אכילתה הוו נישואי כשרות והוי כאילו הן קיימין ועומדין עדיין שתאכל מכחן ומייתי אביי אפצוע דכא שקידש דחשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון שמאכיל בלא ידעה ורבא סבר דלא חשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון דאין מאכיל התם על ידי מעשה של עכשיו אלא ע"י שכבר אכלה:

    אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא אחריתי כאן משמע שהיה ר"ל גדול כשבא לפני רבי יוחנן כמו שפירש ר"ת בב"מ (דף פד. ד"ה אי) שהיה לומד תורה לפני ר' אושעיא רבו של רבי יוחנן. [וע"ע תוס' עירובין סה: ד"ה ר"ל]:

    ואי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר קהל גרים איקרי קהל תימה דהוה ליה למימר בין בקדושתיה קאי בין לא קאי לא אכלה מהני תרי טעמי דבת גר זכר כבת חלל זכר ועוד דקהל גרים איקרי קהל דהא אפילו לא בקדושתיה קאי לא אכלה נמי מטעם דבת גר זכר כבת חלל זכר דהרי היא כחללה וחללה אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפרק בתרא דקדושין (דף עז.) ואי הוה טעמא דר' יהודה בבת גר זכר משום דכתיב מזרע ישראל כדמוכח התם הוה מצי למימר דלא הויא ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה אבל התם משמע דעיקר טעמא דרבי יהודה מק"ו ומה חלל שבא מטיפה כשרה כו' ולפי זה אית לן לשוייה כחללה לגמרי:

    דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אכתי צריך לטעמא דאית ליה קהל גרים לא אקרי קהל ולא חש להזכיר אלא נטר עד דקאמר אי לאו בקדושתיה קאי אכלה כו' דאי לא קאי סגי לה בטעם דקהל גרים לא איקרי קהל לחודיה:

    הכי גרסינן דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים כו' דמשנה היא במסכת ביכורים (פ"א משנה ה) ולא קשיא דלא מייתי מתניתין דפרק בתרא דקדושין (דף עז.) דהך נמי משנה היא:

    Tosafot on Yevamot 57a · Sefaria

    Rashba

    אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה הקשה הרב אב"ד ז"ל מאי קא משני אביי דלדידיה דאמר שכבר אכלה לא אמרינן, התם נמי לרבי אלעזר ור' שמעון לא אכלה אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אכלה אבל לרבנן לא אכלה. ומפרק לה דהכי קאמר אביי מאי דקאמרת דלר' אלעזר ור' שמעון משמרת לביאה פסולה של פצוע דכא כהן אינה אוכלת אם אין לו להאכיל במקום אחר ליתא, דהא אשכחן להו לר' אלעזר ור' שמעון דלית להו כי האי סברא דהא מאכיל בלא ידעה אע"פ שאין לו להאכיל במקום אחר כדתנן סתמא דמתניתין דפרק הערל (יבמות ע, א) וההיא דהערל ר' אלעזר ור' שמעון הוא כדמוקי לה התם (עה, א) ר' אלעזר דהוא מארי דשמעתא דהכא.

    ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה כלומר ההיא סתמא אפילו ר' מאיר היא לפי שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות, וכסברתיה דר' יוחנן דהתם דבפרק הערל (שם) דמוקי לה לההיא מתניתין אפילו לר"מ הואיל שכבר אכלה. אבל קנין שקנה משנעשה פצוע דכא לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיו. ואיכא דקשיא להו להאי תירוצא דאי הכי לא הוה ליה לאביי למימר הואיל. ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו לר"מ היא, דמידי הוא טעמא אלא לר' אלעזר אמר ר' הושעיא ור' אלעזר גופיה הוא דאמר התם במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא. (עיין רמב"ן). ולדידי נמי קשיא לי מדאמרינן אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, דאלמא אביי נמי משום הואיל ויש לו להאכיל קא משני כרבא. ויש מפרשים דבין לאביי בין לרבא לר' מאיר שכבר אכלה לא אמרינן וכסבריה דר' אלעזר דבפרק הערל (שם) וטעמא דמילתא משום דר' מאיר אפילו בכהן כשר שיש לו להאכיל מכאן ולהבא, באשה ראויה קאמר דלא אכלה, כיון דהא מיהא משמרת לביאה פסולה, וכל שכן דלדידיה בפצוע דכא שאין לו להאכיל מכאן ואילך בשום אשה, שאינו מאכיל משום הואיל דכבר אכלה. אלא אליבא דר' אלעזר ור' שמעון הוא דפליגי, אביי אמר לדידהו הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלה. ורבא אמר אף על גב דהתם אכלה הכא לא אכלה, דשאני התם שכבר אכלה היא עצמה, אבל הכא כיון דפצוע דכא אין ראוי להאכיל בשום אשה, מעתה הא נמי לא תיכול. והאי שכבר אכלה דהכא לא דמי לגמרי לההוא שכבר אכלה דאמר ר' יוחנן התם בפרק הערל דההוא קאמר ר' יוחנן דמשום שכבר אכלה אוכלת להבא אפילו לר' מאיר. והכא קאמר רבא לר' אלעזר ור' שמעון דוקא, אבל לר' מאיר לא. והראשון נראה לי עיקר, דאי משום הואיל דאביי יש לומר דאביי משום דרבא אמר נמי הואיל ולאו דוקא. ועוד דאביי אעיקר קושיא קא מהדר ולומר דליתא כלל דהואיל ואשכחן דמאכיל בלא ידעה, שמע מינה דליכא לאפלוגי בין מאכיל במקום אחר לשאינו מאכיל, דכל שלא בא עליה לא פסלה. ואי משום דרבא, רבא הכי קאמר אטו אנן מי אתינן אלא לפרוקי לר' אלעזר אמר ר' הושעיא מאי דאקשו עלייהו, אם כן בההיא נמי איכא לאקשויי עלייהו היכי מוקמיה לה כר' אלעזר ור' שמעון, דדלמא עד כאן לא קאמרי אינהו אלא התם דיש לו להאכיל במקום אחר, ומתניתין אי ר' אלעזר ור' שמעון מודה בה [אף ר' מאיר מודה בה] ומשום שכבר אכלה, אלא טעמא דפצוע דכא שאינו פוסל בבת כהן היינו טעמא לר' אלעזר ור' שמעון משום שיש לו להאכיל בעבדיו ושפחותיו שקנה אף לאחר שנעשה פצוע דכא. והא נמי דקאמר אביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ה"ק, אי כקושיין איכא לאקשויי פירוקא דפרקינן כשהוא מאכיל בעבדיו לאו פירוקא הוא, דמכל מקום בקנין דאישות שמשמרת לביאה פסולה לא אשכחן. אלא שמע מינה דעיקר קושיא ליתא הואיל ואשכחן בקנין דאישות לא פסול ואף על גב דמשמרת לביאתו כנ"ל.

    הכי גרסינן אלא אליבא דהאי תנא דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים כו'. ומתניתין היא בפרק קמא דבכורים (משנה ה) תמיהא לי אמאי שבקה לההיא מתניתין דאיירי בה עד השתא דאיפליגו בה ר' יהודה ור' יוסי, דבההיא מתניתין איפליג ר' אליעזר בן יעקב, וכיון דאיירי בה ההיא הוה שפיר טפי לאתויי. ועוד כיון דבסדר נשים קיימינן טפי הוה שפיר לאתויי ההיא מתניתין דהיא בסדר נשים בפרק עשרה יוחסין (קידושין עז, א) מלהדורי בתר אידך מתניתין בסדר זרעים וצריך עיון.

    Rashba on Yevamot 57a · Sefaria

    Ritva

    איתמר אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידיעה רבא אמר הואיל ומאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים פי' אביי ורבא אתו לקיומי מילתא דר' אלעזר דשפיר קאמר דלרבי אליעזר ור"ש אכלה דהני איכא הואיל ופרוש אביי הואיל ומאכיל לפצוע דכא כהן אשתו אם כנסה ואח"כ נעשה פצוע דכא ולא ידעה וכדכתב בריש פרקין דהערל בהדיא ורבא אמר הואיל ומאכיל לעבדיו וכו' ורבא לא אמר כאביי דשאני התם דכבר אכלה וא"ת וה"נ כיון דבת כהן היא כבר אכלה בבית אביה ולמה אתה פוסלה ומוציאה מחזקתה וי"ל דהכ' מפני שיצאה מרשות לרשות אבל התם ברשות בעלה ממש אכלה בהיתר כבר:

    ואביי שכבר אכלה לא אמר פי' דאע"ג דלא אשתני רשותא מפני מה שאכלה בהתר לא תאכל עתה באיסור שהיא משתמרת לביאה פסולה כשנעשה פצוע דכא וק"ל לרבא ז"ל מיהא דאמר בפ' הערל על מתני' דמשכנסה נעשה פצוע דכא ולא ידעה תאכל בתרומה א"ר אלעזר מאן תנא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה בתרומה מחלוקת רבי אלעזר ור"ש היא דתניא אלמנה לכ"ג ורבי יוחנן אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמר דאלת"ה וכו' אלמא ר' אלעזר וכו' ס"ל שכבר אכלה לא אמרינן והיכי קאמר הכא רבא אליבא דרבי אלעזר דשאני התם שכבר אכלה דאע"ג דהא דהכא אמר לה רבי אלעזר משמיה דר' הושעיא והתם אמר לה מדנפשיה מ"ל לאוקומי פלוגתא בין דידיה לרביה ועוד לאביי אליבא דרבי אלעזר למה ליה למימר הכי הואיל ומאכיל בלא ידיעה דהא לר' אלעזר בן פדת אליב' דר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכל' ולא מפסל' מפני שמשתמר' לביא' פסול' דהא הת' דההיא דכנסה ולא ידעה ליכא שום הואיל דאי מפני שאכלה כבר כבר אכלה לא אמרינן ואי משום הואיל ומאכיל בעבדיו הא אביי לא חשיב ליה להאי הואיל ותירץ דרבא סבר דכי אמר רבי אליעזר התם דלא אמר שכבר אכלה היינו אליבא דר"מ דמחמיר דמשום ההיא טעמא ודאי לא מודי להכשירה אבל לרבי אלעזר ור"ש דמיירי הכא מודה הוא דאמרינן שכבר אכלה לא אמרינן ואביי דהכא לא נקט הואיל בדוקא שיהא כעין נתינת טעם בהואיל דרבא אלא ה"ק דודאי לר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכלה מכיון דאשכחן להו דמכשרי בלא ידעה ואע"ג דליכא שום הואיל דאלו הוה בעי הואיל לא הוה סגי בהואיל דעבדיו ושפחותיו כדאמרינן דההו' לא חשיב אישות מקנין דעבדים לא ילפי ואלו איתא מקנין דאישות הוה לן למעבד הואיל ונכון הוא אלא שקשה קצת לישנא דקאמר ואביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפי דמשמע דאיהו יליף כלהו מהדדי ויותר נכון לומר בזו דודאי מודה אביי דרבי אלעזר בן פדת ס"ל דלא בעיא הואיל לר' אלעזר ור"ש ומיהו כיון דבבי מדרשא לא הודה לו לר' אלעזר ואמרו דדילמא לא אמר ר' אלעזר ור"ש אלא בהואיל אמר להן אביי כי אפילו לפי דבריה' יפה א"ר אלעזר בנדון שלפנינו בכאן דפצוע דכא כהן שקדש בת כהן לרבי אלעזר ור"ש אכלה דהכא מיהת הא איכא הואיל ורבא אמר דהכא לא חשיב הואיל אבל הואיל אחריני איכא דכייל להא דהכא וההיא דהתם היינו הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו כנ"ל:

    דלית ליה פתרי הא ודאי ליכא לפרושי שאינה צריכ' לפנים חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד לעיל אמרינן דבעא מיניה ולא פשט ליה ועוד דהאיך אינה צריכה לפנים והא אצטריך לשקלא וטרייא ומתני' אצטריך למפשטא אלא ה"פ בעי מינאי מילתא שאין לה תשובה ברורה וכדפרש"י ז"ל:

    בין בקדושתיה קאי פי' דכהן שהוא פצוע דכא עדיין הוא בקדושתי' להיו' אסור בפסולי כהונה. בין לא בקדושתיה קאי לא אכלה פי' ואפי' תימא דקהל גרים לא איקרי קהל דמ"מ מפסולי כהונה היא זו דהא אמרינן בת גר זכר כבת חלל זכר שהיא פסולה לכהונה פי' ואי משום פסולי כהונה ליכא ומיהו השתא נמי צריכים לטעמא דאמר בסמוך דקהל גרים לא איקרי קהל דאי לא הא אסורה ליה משום פסולי קהל אלא ודאי דאלקמיה סמוך דאמרי' ואי לא בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל ובדין הוא דהאי ה"ל למנקט מעיקרא דהא צריכי ליה ובתרוייהו צדדין אלא דנקיט סדרא דנקיט כר"י לאקדומי טעמא דאקדישתיה קאי כי תבעי לך אליב' דהאי תנא:

    ה"ג דתנן ר' אלעזר בן יעקב וכו' ומתני' היא במסכת' ביכורים ולא כנסחי דגרסי דתניא ובודאי דהא נמי איתיה במ' קדושין גבי פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי דההיא הוה עדיפא ליה ליה דאיירי בה אגב גררא מתניתין דסדר זרעים וטהרות. כל היכא דאפשר לה לברורי בהא מידי משום דלית להו גמרא בגופייהו:

    דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה פי' דקסבר חללה היא ומיהו ס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל ופצוע דכא וכרות שפכה מותר בהם וכדאמרינן בסמוך עד שתהא אמה מישראל פירוש דהשתא בתו כשרה לכהונה וקמבעיא ליה פי' ור' יוחנן בכי הא שהיא בת גר וישראלית מיבעיא ליה מר' אושעיא מה מעלה אתוספת לר' אליעזר בן יעקב בבת גר זו מפני שאמה מישראל כשרות אתוספת ואכלה או דילמא קדושה אתוספת בה ולא אכלה פי' כשרות דפסלי כהונה בלחוד אתוספת בה דלא חשיבא חלל ליפסל לכהן כשר אבל לא אתוספת בה קדושת בת ישראל לאיחשובי קהל ועדין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא כיון דאביה גר בתרי שדינן לה וקהל גרים לא איקרי קהל וכיון שכן אינה משתמרת לביאה פסולה דמשום פצוע דכא וכרות שפכה לא מפסלה ומשום פסולי כהונה לא מפסלה:

    אפילו תימא בקדושתיה קאי לאיפסולי בחללה אכלה בתרומה דבי נשא או דילמא קדושה נמי אתוס' בה וחשיבה מקהל ישראל מפני שאמה ישראלי' ואסורא לפצוע דכא ולא אכלה בתרומ' דבי נשא דהא משתמרת לביאה פסולה. ת"ש וכו' ופשיטא להתירה דכשרו' בלחוד אתוספת בה וכן הלכתא:

    Ritva on Yevamot 57a · Sefaria

    Meiri

    כהן שנעשה פצוע דכא שאלו בפרק הערל ע"ו א' אם בקדושת כהונה הוא עומד ליאסר בכל איסורי כהונה אף בגיורת או אינו בקדושתו ולא יאסר בגיורת אלא שיאסר בשאר איסורי כהונה מצד איסור ביאתו בקהל ודבר זה יתבאר שם אבל מכל מקום אם לא נשא גיורת אלא שנשא בת גרים הרי זה מאכילה בתרומה שהרי אין כאן פסול ביאה שאם מצד שהוא כהן והיא בת גרים הרי גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואם מצד שהוא פצוע דכא הרי קהל גרים אינו קרוי קהל עד שנדונהו בלא יבא פצוע דכא בקהל ה' ואפילו אמה מישראל שלא ניתוספה בה קדושה בכך להקרא קהל:

    Meiri on Yevamot 57a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כשרות איתוספא כו' ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא כו' עכ"ל ונ"ל דהך אבעיא לא אזלא אלא אי ס"ל לראב"י כר' יוסי קהל גרים לא איקרי קהל אבל לר' יהודה אי נמי דלאו אמה מישראל אסורה לפצוע דכא דקהל גרים אקרי קהל וק"ל:

    תוס' בד"ה דהא אמר אף גר כו' דאי לא קאי סגי ליה בטעם דקהל גרים כו' עכ"ל פי' דלר' יוסי אי נמי לא סבירא ליה דגר שנשא גיורת דכשרה לכהונה מצינו למימר דהיינו משום דכתיב מזרע ישראל כדאמר בפ' י' יוחסין אבל תרומה אוכלת דלא הויא ממש כחללה אלא לר' יהודה כתבו התוספות לעיל דליכא למימר הכי משום דעיקר טעמיה מק"ו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 57a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 57, Amud Aleph, about 353 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “הא נמי אכלה. ממאי? דלמא עד כאן…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמעון.

    2. Segment 220 words

      Opens “וכי תימא: הכא נמי יש לו להאכיל…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אושעיא.

    3. Segment 37 words

      Opens “איתמר, אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא ידעה.…”

      Named: אביי.

    4. Segment 47 words

      Opens “רבא אמר: הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים.…”

      Named: רבא.

    5. Segment 515 words

      Opens “אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין…”

      Named: אביי, רבא.

    6. Segment 633 words

      Opens “ורבא לא אמר כאביי שאני התם, שכבר…”

      Named: רבא, אביי.

    7. Segment 757 words

      Opens “גופא, בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא:…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי יהודה, רבה.

    8. Segment 827 words

      Opens “למאן? אי לרבי יהודה, בין בקדושתיה קאי…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 912 words

      Opens “אי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “ואי לר' יוסי בין בקדושתיה קאי בין…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “אלא אליבא דהאי תנא דתנן רבי אליעזר…”

      Named: רבי אליעזר.

    12. Segment 1214 words

      Opens “והכי קמיבעיא ליה כשרות מיתוספא בה ואכלה…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “תא שמע כי אתא רבי אחא בר…”

      Named: רבי אחא בר חיננא.

    14. Segment 1440 words

      Opens “למאן אילימא לרבי יהודה האמר בין בקדושתיה…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי אליעזר.

    15. Segment 153 words

      Opens “איתמר רב אמר…”

      Named: רב אמר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Yevamot 57a · Segment 11 — “…דהאי תנא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 57a · Segment 7 — “…לר' אושעיא: אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא?…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 57a · Segment 3 — “איתמר, אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא ידעה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 57a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026