Talmud Builders

    Yevamot 12a

    Back to index

    English translation — Yevamot 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Ami said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: We learned it in the same baraita : In a case where one of the women was fit and the other disqualified, if he would like to perform ḥalitza he performs ḥalitza with the disqualified woman, and if he would like to enter into levirate marriage, he enters into levirate marriage with the fit woman. What is fit and what is disqualified? If we say that fit means fit to all men, and disqualified means disqualified to all men, since for him she is suitable, what difference does it make for him whether she is disqualified from or fit for marriage to others?

    2Rather, is it not the case that fit means fit for him, and disqualified means disqualified for him? And what is that case in which a woman is fit or disqualified only with regard to him but not to any other man? This is referring to the case of one who remarries his divorcée. And it is taught that if he would like to enter into levirate marriage, he enters into levirate marriage with the fit woman. This answers Rabbi Yoḥanan’s question.

    3The Gemara rejects this argument: No; actually, fit means fit to all men, and disqualified means disqualified in general, e.g., a woman who had already been divorced is disqualified from marrying any priest. And that which you said: Since for him she is suitable, what difference does it make for him, this is significant because of that statement of Rav Yosef. As Rav Yosef said: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught a valuable moral lesson, that a person should not pour the water from his well when others are in need of it.

    4Come and hear a different baraita : With regard to one who remarries his divorcée after she had married another, she and her rival wife must perform ḥalitza . Can it enter your mind that both she and her rival wife must perform ḥalitza ? Rather, say: Either she or her rival wife. This indicates that both women are unfit for levirate marriage. The Gemara rejects this claim: And did you not already resolve a difficulty in the baraita ? If so, answer as follows: She performs ḥalitza , while her rival wife either performs ḥalitza or enters into levirate marriage. If so, this baraita provides no conclusive proof that might resolve Rabbi Yoḥanan’s dilemma.

    5§ The Gemara cites another discussion concerning women who are forbidden in levirate marriage. Rav Lili bar Memel said that Mar Ukva said that Shmuel said: The rival wife of a girl who performed refusal is forbidden. If the deceased brother had two wives, one of whom was a minor who refused the brother who sought to be her yavam , not only is she forbidden in levirate marriage, but so too is her rival wife. The Gemara asks: To whom is she forbidden? If we say that she is forbidden to the other brothers, this cannot be the case, as now that she herself, the girl who actually performed refusal, is permitted to them, as Shmuel said: A minor yevama who refused this brother is permitted to that other brother of the deceased husband, is it necessary to state that her rival wife is likewise permitted?

    6Rather, it means that she is forbidden to him, i.e., as she refused a specific brother, both she and her rival wife are forbidden to him. The Gemara clarifies: And in what way is this halakha of the rival wife different from that of one who performed refusal, who is permitted to the other brothers? If the reason is that she did not perform any act of refusal with them that might nullify the obligation of levirate marriage, her rival wife did not perform any act with them either, and therefore she should be permitted to all of the brothers.

    7The Gemara answers: This is a rabbinic decree imposed due to the case of a rival wife of one’s daughter who performed refusal. If the girl who refused was his daughter or any other forbidden relative, her rival wife would be forbidden as the rival wife of one’s daughter. Therefore, the Sages rendered forbidden the rival wives of other women who performed refusal, not only his daughter. The Gemara asks: And is the rival wife of a daughter who performed refusal actually forbidden? But didn’t we learn in the mishna: And with regard to all of these women, if they died or performed refusal with their husbands, their rival wives are permitted.

    8The Gemara analyzes this statement: Whom did this girl refuse? If we say that she refused the husband, i.e., the deceased brother before he passed away, this is exactly the same as the case of a divorcée, and the mishna explicitly states that if one’s relative who had been married to his deceased brother died, or refused her husband, or was divorced, no prohibition applies to her rival wife. What is the difference between refusal and divorce? Rather, is it not referring to a case where she refused the yavam ? If she refuses the yavam , her levirate bond is broken and her rival wife is no longer considered the rival wife of a forbidden relative. Consequently, the rival wife is fit for levirate marriage. This shows that no prohibition applies to the rival wife of a daughter who performed refusal.

    9The Gemara answers: No; actually, it means that she refused the husband, and two types of divorce are listed in the mishna: Divorce by Torah law and refusal, which is a form of divorce that applies by rabbinic law. The Gemara asks: And what is different between the two cases? Since refusal is not actually divorce but is a form of annulment that nullifies the matrimonial bond retroactively, when she refuses her husband it must be said that she uproots the marriage, and therefore the rival wife is rendered permitted.

    10If so, when she refuses the yavam , one should also say that she uproots the first marriage. The reasoning is that she cannot actually refuse the yavam , as she was never married to him. Rather, it must be that she annuls her first marriage, and the bond with the yavam is canceled automatically. Consequently, it is as though she were not married at all, and there was never a rival wife.

    11The Gemara explains that Shmuel’s reasoning is due to the statement that Rami bar Yeḥezkel taught in a baraita as Rami bar Yeḥezkel taught: If a minor refused her husband, she is permitted in marriage even to his father, as refusal completely nullifies the marriage, and it is as though there had never been any earlier marriage with the son. However, if she refused the yavam , not her husband, she is forbidden to his father.

    12Apparently, from the moment when she came before the yavam for levirate marriage she appears to be his father’s daughter-in-law. Since at the time of the husband’s death she had not yet performed refusal, to all appearances she was the father’s daughter-in-law. Consequently, although the marriage of this minor was not valid by Torah law, any observer would have assumed it was a proper marriage. Therefore, the Sages rendered a girl who refused her yavam forbidden to his father, so that people not take lightly the prohibition of those with whom relations are forbidden.

    13Here, too, the same reasoning applies: From the moment when the other wife came before the yavam for levirate marriage she appears to be the rival wife of his father’s daughter. For this reason she is forbidden, despite the fact that she is permitted by Torah law. Shmuel’s ruling that the rival wife of a girl who performed refusal is forbidden is therefore a decree due to the case of the rival wife of a daughter who performed refusal.

    14§ The Gemara continues to discuss various cases of forbidden women. Rav Asi said: The rival wife of a sexually underdeveloped woman [ aylonit ] is forbidden. In other words, if one of the wives of the deceased brother was an aylonit , who is incapable of giving birth, the mitzva of levirate marriage does not apply. As it is stated with regard to a woman who requires levirate marriage: “The firstborn that she bears” (Deuteronomy 25:6), which comes to exclude an aylonit , who cannot give birth. Since the halakhot of levirate marriage do not apply to an aylonit , she retains her status as a brother’s wife who is forbidden, and therefore her rival wife is also exempt from levirate marriage.

    15Rav Sheshet raised an objection to this from a mishna: Three brothers are married to three unrelated women, and one of the brothers died, and a second brother performed levirate betrothal with the yevama . A levirate betrothal does not have the legal status of a regular betrothal, as the levirate bond between yavam and yevama is not dependent upon betrothal; rather, it represents a kind of continuation of the previous marriage with her deceased husband. Full marriage with a yevama is effected by sexual intercourse alone. However, for reasons of modesty, the Sages instituted that the act of betrothal should apply to a yevama as well.

    16And this brother who performed the levirate betrothal died before consummation of the marriage. In this case, both of these, the wife of the first brother, who had already come before the second brother for levirate marriage, and the wife of the second brother, perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. As it is stated: “And one of them dies and he has no child, the wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin; her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5). This implies that the option of levirate marriage applies only to one who is subject to the levirate bond of one yavam , for only one deceased brother, and not the bond of two yevamin . Since it is considered as though the first widow has two levirate duties to fulfill, neither she nor her rival wife may enter into levirate marriage.

    17And it is taught with regard to this issue that Rav Yosef said: This is an example of a rival wife of a paternal half brother’s wife, i.e., a fully fit yevama , for whom coming before the yavam for levirate marriage caused her to be forbidden. In other words, she was fully fit for levirate marriage by Torah law, as all conditions of the mitzva are present in her case. The reason for her prohibition has nothing to do with her particular status but is the result of her having come before a yavam for levirate marriage once already. We have not found in the entire Torah an example like this, where the fact that she was obligated in a mitzva she was unable to fulfill means that not only she, but her rival wife as well, are both rendered forbidden.

    18The Gemara analyzes Rav Yosef’s statement: The emphasis of: This is, which indicates that it applies to this case and no other, comes to exclude what? Doesn’t it come to exclude the rival wife of an aylonit , which would mean that she is permitted? Although an aylonit herself may marry any man, she is not suitable for levirate marriage. If so, Rav Yosef’s comment indicates that only a woman subject to a double levirate bond, not any other case, renders her rival wife forbidden merely by coming before the yavam for levirate marriage.

    19The Gemara rejects this suggestion: No, Rav Yosef’s statement was meant to exclude the rival wife of an aylonit , that she is forbidden. And what is the meaning of: This is? It means that this is the one for whom coming before the yavam for levirate marriage caused her to be forbidden, and therefore her rival wife requires ḥalitza and is not entirely exempt. In contrast, in the case of the rival wife of an aylonit , she does not even require ḥalitza . What is the reason for this difference between the two cases? This one, an aylonit , is exempt from levirate marriage by Torah law, while this one, who was betrothed by levirate betrothal to the other brother, is forbidden by rabbinic law, and she therefore must perform ḥalitza .

    20§ The Gemara cites another relevant source. We learned in the mishna: And with regard to all of these women with whom relations are forbidden, if they died, or they refused their husbands, or were divorced, or were found to be aylonit , their rival wives are permitted in levirate marriage. This ruling apparently contradicts the statement of Rav Asi that the rival wife of an aylonit is forbidden. The Gemara responds: This is not difficult. Here, Rav Asi is referring to a situation in which her husband knew that she was an aylonit prior to marriage, and as he married her regardless of her condition their marriage is fully valid. Since the mitzva of levirate marriage does not apply to her because she cannot give birth, her rival wife is also exempt.

    21There, in the mishna, it is referring to a case where he did not know that she was an aylonit at the time of marriage, but only at a later stage. Since in this case it can be said that he would not choose to marry an aylonit , hers was a mistaken betrothal, and it is therefore nullified. Consequently, her rival wife is permitted.

    22The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches: Were found to be an aylonit , and it does not teach: Were an aylonit . This indicates that her condition was not known to the husband at the time of marriage but was discovered by him only later. The Gemara summarizes: Conclude from this that this is the correct interpretation of the mishna. Consequently, the mishna does not contradict the opinion of Rav Asi. Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ל תניתוהאתרווייהו לישני מהדר דקתני אחת כשרה ואחת פסולה אלמא היא אסורה וצרתה מותרת:

    צרת ממאנתנפלו לפניו ב' יבמות מאח אחד גדולה וקטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה:

    למאןאסורה אילימא אף לשאר אחין השתא היא גופה מותרת לזה:

    אלא לדידיהליבם שמיאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח. וא"ת מיאון נישואין קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו והכי אמרי' לקמן משעת נפילה נראית ככלתו כו'. והא דשמואל בפ' ב"ש (לקמן יבמות דף קז:):

    משום צרת בתו ממאנתדאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו דאמרינן נישואין קמאי קא עקרא ואין זו צרת ערוה. וה"ד מיאון בבתו הואיל והוא קיים דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן בפרק ב"ש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא יתומה בחיי האב דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו ואם הלכה ונשאת לאחי אביה יכולה למאן ביבם בחיי אביה:

    מיאנה בבעלקטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל מותרת לחמיה לפי שעקרתה לקדושין והרי היא כמפותה ולא כלתו היא:

    ביבם אסורה לאביודכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם נראית כאשתו גמורה ונראית ככלתו של זה:

    ה"נבבתו ממאנת:

    משעת נפילהשנפלה בתו לפניו לייבום והוצרכה למאן בו נראית כאשת אחיו ונראית צרתה צרת הבת:

    צרת אילוניתהרי שהיה נשוי ב' נשים והא' אילונית. אילונית דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן:

    ומת בלא בניםשתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה:

    שנאמר והיה הבכור אשר תלד בראויה לילד פרט לאילוניתוכיון דפטורה קיימא עליה באשת אח וצרתה צרת ערוה. ואע"ג דהאי והיה הבכור אשר תלד מיתוקם במכילתין לקמן (יבמות דף כד.) בגדול האחים ומהכא נפקא לן מצוה בגדול לייבם מ"מ דרשינן הך פרט לאילונית מאשר תלד דקרא יתירא הוא כיון דהבכור ביבם גופיה משתעי:

    מאמרקדושי יבמה:

    דכתיב ומת אחד מהםולא זו שמתו ב' בעליה וזיקת שניהם עליה ושתיהן אסורות מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדמפרש בפ' ד' אחין ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה ואי לא עבד בה מאמר לא הואי עלה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות מב' בתים ושתיהן מתייבמות:

    הרי אלושתי נשים:

    חולצותדאילו כנסה הוה פקעה זיקה קמייתא ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון אבל מאמר לא מפקע זיקה והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון:

    שאיסור נפילה גרם להשנפלה ב' פעמים מזיקה אחת:

    שלא מצינו בכל התורהשתאסר אלא מדרבנן הוא דמיתסרא שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה:

    הא דאורייתאתלד למעוטי צרת אילונית דאסירא ואפילו חליצה לא בעיא:

    והא דרבנןכדמפרש טעמא בפ' ד' אחין וקאסרי לה על השלישי:

    כאן שהכיר בהדרב אסי בשהכיר בה כשנשאה שהיא אילונית ואין כאן מקח טעות והרי היא אשתו וצרתה הויא צרת אילונית ורחמנא פטרה מאשר תלד ומתני' בשלא הכיר בה כשנשאה שתהא אילונית ומקחו מקח טעות ולאו אשתו היא לפיכך צרתה מותרת דלאו צרת אילונית היא:

    שנמצאולאחר נישואין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 12 עמוד א

    1אמר ליה, תניתוה: היתה אחת כשרה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה, ואם היה מייבם מייבם לכשרה. מאי ״כשרה״ ומאי ״פסולה״? אילימא ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה לעלמא, כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה?

    2אלא לאו: ״כשרה״ כשרה ליה, ״פסולה״ פסולה ליה. ומאי ניהו מחזיר גרושתו. וקתני: אם היה מייבם מייבם לכשרה.

    3לא: כשרה לעלמא, פסולה לעלמא. ודקאמרת, כיון דלדידיה חזיא, מאי נפקא ליה מינה משום דרב יוסף. דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.

    4ת"ש המחזיר גרושתו משניסת היא וצרתה חולצת. היא וצרתה ס"ד אלא אימא: או היא או צרתה! ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת.

    5אמר רב לילי בר ממל, אמר מר עוקבא, אמר שמואל: צרת ממאנת אסורה. למאן? אילימא לאחים: השתא היא גופה שריא, דאמר שמואל: מיאנה בזה מותרת בזה צרתה מיבעיא?

    6אלא לדידיה, ומאי שנא ממאנת דשריא לאחין דלא עבדא בהו מעשה? צרה נמי לא עבדא בהו מעשה!

    7גזירה משום צרת בתו ממאנת. וצרת בתו ממאנת מי אסירא? והתנן: וכולן אם מתו או מיאנו צרותיהן מותרות!

    8דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל, היינו גרושה! אלא לאו ביבם.

    9לא: לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין. ומ"ש כי מיאנה בבעל דעקרינהו לנשואין,׃

    10כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא עקרא!

    11משום דתני רמי בר יחזקאל. דתני רמי בר יחזקאל: מיאנה בבעל מותרת לאביו, ביבם אסורה לאביו.

    12אלמא, משעת נפילה נראית ככלתו.

    13ה"נ משעת נפילה נראית כצרת בתו.

    14אמר רב אסי: צרת אילונית אסורה, שנאמר: ״(דברים כה״, ו) ״והיה הבכור אשר תלד״ פרט לאילונית שאינה יולדת.

    15מתיב רב ששת: שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר,׃

    16ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר: ״(דברים כה״, ה) ״ומת אחד מהם יבמה יבא עליה״, מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא זיקת שני יבמין.

    17וקתני עלה, אמר רב יוסף: זו היא צרת אשת אח מאב, שאיסור נפילה גרם לה. שלא מצינו בכל התורה כולה כגון זאת.

    18״זו היא״ למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת אילונית, דשריא?!

    19לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא. ומאי ״זו היא״ זו היא, דאיסור נפילה גרם לה צרתה בעיא חליצה, אילונית אפילו חליצה לא בעיא. מ"ט הא דאורייתא, הא דרבנן.

    20תנן: וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות. לא קשיא: כאן שהכיר בה,׃

    21כאן שלא הכיר בה.

    22דיקא נמי, דקתני ״שנמצאו״, ולא קתני ״שהיו״, שמע מינה. אמר רבא,׃

    Tosafot

    צרתה נמי לא עבדה ביה מעשהתימה נהי דלא עבדה ביה מעשה מ"מ כיון דהממאנת אסורה ליה הוי צרתה כצרת ערוה והיכי מדמה לה לממאנת דשריא לאחין:

    אלא לאו ביבם וקתני צרותיהן מותרותשהמיאון עוקר לנישואין קמאי תימה למאי דס"ד השתא תקשה ליה סיפא דקתני כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת ואם איתא דעקרה נישואין קמאי תמאן השתא ותתייבם צרתה דהכי פריך עלה לקמן וי"ל דלמאי דסלקא דעתך השתא מצי למימר דמתני' בדליתא קמן שתמאן או בגדולה ולקמן דפריך עלה משום דבעי לאוקמי מתני' אפילו היא קטנה ואיתה קמן:

    מאי לאו למעוטי צרת אילונית דשריאוא"ת אמאי לא פריך מינה לעיל למאן דאסר צרת מחזיר גרושתו ולימא ליה מאי לאו למעוטי צרת מחזיר גרושתו דשרי וי"ל דלא משמע ליה למעוטי מזו היא אלא כיוצא בה דאילונית דמיא לאשת שני מתים דזו וזו מותרות לבעליהן אבל מחזיר גרושתו נאסרה לבעלה:

    תני שהיווא"ת לרבא דשרי צרת בתו אילונית אפי' הכיר בה מה חידוש הוא לשנות בתוספתא וכולן שנמצאו אילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתה בשלמא לרב אסי איצטריך לאשמועינן בחיי בעל דסד"א הואיל ובחייו נמצאת אילונית דלמא קיבלה וי"ל דס"ד למיסרה כשנמצאת אחר מיתה משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו כדאסר לעיל צרת בתו ממאנת וא"ת מ"ש אילונית הממאנת ויש לומר דהתם מיחסרא מיאון הכא לא מיחסרא מידי א"נ ממאנת אין לה קול ובשעת מיאון נראית כצרת בתו אבל אילונית יש לה קול וידוע שלא היתה צרת בתו וא"ת מאי פריך הכא לרבא מדקתני שנמצאו נימא דנקט נמצאו לרבותא וי"ל דבהכיר בה איכא רבותא טפי להכי משני תני שהיו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גזירה משום צרת בתו ממאנתואף על גב דהיא גופא גזרה, לאו גזרה לגזרה היא, דקסבר שמואל דכולה חדא גזרא היא, דאי לא הא לא קיימא הא. ומיהו רבין דפסק בצרת ממאנת דשרי (להלן ע"ב) סבר דגזרה לגזרה היא.

    אמר רבא הלכתא צרת איילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית. ופרש"י ז"ל משם הרב בעל הלכות ז"ל משום דכיון דלא חזיא ליבום כלל, הרי היא כצרת ערוה שלא במקום מצוה. והכין איתא בירושלמי (פ"א ה"ב) דגרסינן התם אלו בתו מן הנשואין בלא אילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה אילונית צרתה מותרת אמר לי אילונית כמי שאינה בעולם, אלו שתי יבמות אחת אילונית ואחת שאינה אילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי אילונית כמי שאינה, כלומר, כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אף על פי שאינה ערוה, נמצאת שאין זיקה עליה כלל, והויה לה צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה דאיילונית ודכוותה אמרינן לקמן (יבמות יג, ב) כיון דלא אתי אסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה כצרה שלא במקום מצוה, כלומר שלא במקום מצוה דערוה (ועי' שו"ת ח"ד סי' צ"ז).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 12a

    Yevamot 12a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 384 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    א"ל תניתוה אתרווייהו לישני מהדר דקתני אחת כשרה ואחת פסולה אלמא היא אסורה וצרתה מותרת:

    צרת ממאנת נפלו לפניו ב' יבמות מאח אחד גדולה וקטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה:

    למאן אסורה אילימא אף לשאר אחין השתא היא גופה מותרת לזה:

    אלא לדידיה ליבם שמיאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח. וא"ת מיאון נישואין קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו והכי אמרי' לקמן משעת נפילה נראית ככלתו כו'. והא דשמואל בפ' ב"ש (לקמן יבמות דף קז:):

    משום צרת בתו ממאנת דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו דאמרינן נישואין קמאי קא עקרא ואין זו צרת ערוה. וה"ד מיאון בבתו הואיל והוא קיים דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן בפרק ב"ש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא יתומה בחיי האב דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו ואם הלכה ונשאת לאחי אביה יכולה למאן ביבם בחיי אביה:

    מיאנה בבעל קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל מותרת לחמיה לפי שעקרתה לקדושין והרי היא כמפותה ולא כלתו היא:

    ביבם אסורה לאביו דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם נראית כאשתו גמורה ונראית ככלתו של זה:

    ה"נ בבתו ממאנת:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    צרתה נמי לא עבדה ביה מעשה תימה נהי דלא עבדה ביה מעשה מ"מ כיון דהממאנת אסורה ליה הוי צרתה כצרת ערוה והיכי מדמה לה לממאנת דשריא לאחין:

    אלא לאו ביבם וקתני צרותיהן מותרות שהמיאון עוקר לנישואין קמאי תימה למאי דס"ד השתא תקשה ליה סיפא דקתני כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת ואם איתא דעקרה נישואין קמאי תמאן השתא ותתייבם צרתה דהכי פריך עלה לקמן וי"ל דלמאי דסלקא דעתך השתא מצי למימר דמתני' בדליתא קמן שתמאן או בגדולה ולקמן דפריך עלה משום דבעי לאוקמי מתני' אפילו היא קטנה ואיתה קמן:

    מאי לאו למעוטי צרת אילונית דשריא וא"ת אמאי לא פריך מינה לעיל למאן דאסר צרת מחזיר גרושתו ולימא ליה מאי לאו למעוטי צרת מחזיר גרושתו דשרי וי"ל דלא משמע ליה למעוטי מזו היא אלא כיוצא בה דאילונית דמיא לאשת שני מתים דזו וזו מותרות לבעליהן אבל מחזיר גרושתו נאסרה לבעלה:

    תני שהיו וא"ת לרבא דשרי צרת בתו אילונית אפי' הכיר בה מה חידוש הוא לשנות בתוספתא וכולן שנמצאו אילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתה בשלמא לרב אסי איצטריך לאשמועינן בחיי בעל דסד"א הואיל ובחייו נמצאת אילונית דלמא קיבלה וי"ל דס"ד למיסרה כשנמצאת אחר מיתה משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו כדאסר לעיל צרת בתו ממאנת וא"ת מ"ש אילונית הממאנת ויש לומר דהתם מיחסרא מיאון הכא לא מיחסרא מידי א"נ ממאנת אין לה קול ובשעת מיאון נראית כצרת בתו אבל אילונית יש לה קול וידוע שלא היתה צרת בתו וא"ת מאי פריך הכא לרבא מדקתני שנמצאו נימא דנקט נמצאו לרבותא וי"ל דבהכיר בה איכא רבותא טפי להכי משני תני שהיו:

    Tosafot on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גזירה משום צרת בתו ממאנת ואף על גב דהיא גופא גזרה, לאו גזרה לגזרה היא, דקסבר שמואל דכולה חדא גזרא היא, דאי לא הא לא קיימא הא. ומיהו רבין דפסק בצרת ממאנת דשרי (להלן ע"ב) סבר דגזרה לגזרה היא.

    אמר רבא הלכתא צרת איילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית. ופרש"י ז"ל משם הרב בעל הלכות ז"ל משום דכיון דלא חזיא ליבום כלל, הרי היא כצרת ערוה שלא במקום מצוה. והכין איתא בירושלמי (פ"א ה"ב) דגרסינן התם אלו בתו מן הנשואין בלא אילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה אילונית צרתה מותרת אמר לי אילונית כמי שאינה בעולם, אלו שתי יבמות אחת אילונית ואחת שאינה אילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי אילונית כמי שאינה, כלומר, כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אף על פי שאינה ערוה, נמצאת שאין זיקה עליה כלל, והויה לה צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה דאיילונית ודכוותה אמרינן לקמן (יבמות יג, ב) כיון דלא אתי אסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה כצרה שלא במקום מצוה, כלומר שלא במקום מצוה דערוה (ועי' שו"ת ח"ד סי' צ"ז).

    Rashba on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    היא גופא שריא דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת בזה פי' מיאנה ביבם מותרת בשאר יבמים ומיהו לההי' יבם גופיה תהא אסירא ולא מדינ' דהא ממ"נ שריא דהיא עקרתינהו לנשואין קמאי דמתני' א"כ הויא לה אנוסת אחיו ושריא ליה ואי לא עקרתינהו לנשואי' קמאי על כרחה אגידה ביה ולאו כל הימנה לעקור זיקתו אלא ודאי מדרבנן הוא דאסירא משום דלא מיאנה עד השתא נראי' לבני אדם דאשת אחיו כאלו עקרת לזיקתה ולא עקרתינהו לנשואי' אבל שורת הדין דעקרתינהו לנשואי' קמאי:

    מיאנה בייבם נמי נשואי' קמאי עקרא פי' דהא לא סגיא למעקר זיקא אלא בהכי משום דתני רמי בר יחזקאל וכו' והא דלא אוקי' כדר' אושעיא דאמר לקמן שאינה ממאנת לזיקתו ואינה יכולה לעקור נשואי' דבעל לאחר מיתה ולא לעקור זיקת ייבם כדבעי לפרושי ז"ל משום דסבי' לן דהלכת' לאחר מיתתו כרמי בר יחזקאל וליתא לדר' אושעיא דשמואל נמי לית ליה כר' אושעיא כדמוכח לקמן במכילתיה בפ' ב"ש:

    מיאנה בבעל מותרת באביו פי' דהא עקרתינהו לנשואין ואינה כלתו אלא אנוסת בנו דשריא ליה:

    מיאנה בייבם אסורה לאביו פי' ואפילו אמרו שהיא ממאנת בבעל כיון דלאחר מיתתו הוא דאמר הכי לייבם אפילו הכי אסורה לאביו מטעם דמפרש ואזיל שנראית לעולם ככלתו כיון שלא מיאנה בבעל מחיים ומדרבנן הוא דאסירא:

    ה"נ משעת נפילה נראית כצרת בתו וא"ת כיון דאפילו צרת בתו ממאנת אינה אסורה אלא משום גזרה כי אסרי צרת ממאנת דעלמא שאינו צרת ערוה הויא ליה גזרה לגזרה י"ל דהא כולה חדא גזרה הויא וחדא חשיבא ליה אליבא דשמואל ומיהו רבא פסק לקמן דצרת ממאנת דעלמא שריא דהוי גזירה לגזירה ולא אסירא אלא צרת בתו ממאנת דהויא חדא גזיר' ואפי' שמואל בייבום הוא דאסירי מהאי גזירה אבל חליצה בעיא ואפילו מדאוריתא וזה ברור:

    ובתו ממאנת בייבם דאמרינן פרש"י ז"ל שמיאנה באביה שהיא יבמה פי' לפי' דאע"ג דלגבי אביה לא שייך מיאון כלל דהא לא חזיא ליה ולא נפקא קמיה אפילו הכי מפני שעשתה מעשה מיאון בעלמא חשבינן ליה כממאנת וי"מ שלא נצרכה אלא כגון שיש שם יבמים אחרים ומיאנה באחד מהם דאע"ג דשורת הדין דעקרתינהו לנשואין קמאי וצרתה מותרת א"ה חשבינן כאלו לא עקרתינהו וצרתה אסורה לאביה כדי שלא יבא לטעות לייבם צרת בתו שאינה ממאנת שלא מצינו לה בכל התורה כולה פי' דהא בכל התורה כולה פי' דהא מדינא מאמר השני אינה קונה ואינו זקוקה אלא מחמת הראשון וכל אחד מהם ראוי להתייבם אלא איסורא דרבנן היא מפני שנראית כאשתו וכאלו המאמר קונה קניין גמור ואם כן בא לייבם שתיהן כדינם:

    ואמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות והתורה אמרה שלא יבנה ב' בתים מאח א' ואם בא לחלוץ לא' מהם ולייבם האחרת דילמא אתי למימר בית מקצתו בנוי ומקצתו חלון וכדאיתא לקמן בפ"ד אחים בהדיא הילכך אמור רבנן שיחלוץ לשתיהן דלפטור א' מהם מחליצה אי אפשר דשורת הדין כל חדא וחדא בעיא חליצה מדאוריתא:

    הא דאוריתא הא דרבנן פי' צרת אילוני' אסורה מן התורה דכיון דאילוני' דלא חזיא לייבום כל קיימא (דקיימא) עליה באיסור אשת אח לגמרי וכאלו הוא משאר עריות וצרת ערוה פטורה והא דרבנן כדפרשינן:

    Ritva on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    שתי יבמות המזדקקות מבית אחד אחת גדולה ואחת קטנה הראויה למאן אלא שלא מיאנה בחיי הבעל ומיאנה עכשו ביבם זה אסורה לזה שמיאנה בו גזירה משום בעלת הגט שפוסלת ביבמה מדרבנן אבל צרתה מכל מקום מותרת לו הואיל ואין הממאנת ערוה אצלו ואין גוזרין בה משום צרת בתו ממאנת שאסרנו את הצרה כמו שביארנו בראש הפרק ג' ב' וכן זו שמיאנה אע"פ שאסורה לזה שמיאנה בו מותרת לשאר האחים דקיימא לן מיאנה בזה מותרת לזה וכבר ביארנו דבר זה למעלה:

    הממאנת אינה כמגורשת ליאסר היא בקרוביו והוא בקרובותיה אלא הרי היא כמי שלא נתקדשה לו מעולם ואפילו נבעלה ומותרת לכל קרוביו אף לאביו שהרי אינה אלא כמפותת בנו ומכל מקום אם לא מיאנה בבעל אלא שלאחר מיתת הבעל מיאנה ביבם אסורה לאביו הואיל ומכח נשואי הראשון נזקקת לזה עד שמיאנה הרי היא נראית משעת זיקה ככלתו ואיסור זה מדברי סופרים:

    צרת אילונית מותרת ולא סוף דבר בשלא הכיר בה שהם קדושי טעות ואין האחרת ראויה ליקרא צרתה אלא אפילו הכיר בה שמאחר שהאילונית אינה ראויה ליבום נפקעה הזיקה ממנו ואין האחרת נקראת צרה ואפילו היתה האילונית ערוה אצל היבם צרתה מותרת שמאחר שאין האילונית ראויה ליבום כלל הרי היא כצרת ערוה שלא במקום מצות יבום שמותרת כמו שהתבאר ואף בתלמוד המערב פ"א ה"ב שנאוה בטעם זה והוא ששאלו שם בתו מן הנשואין שאינה אילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה אילונית צרתה מותרת אמר ליה אילונית כמי שאינה בעולם הגע עצמך אילו שתי יבמות אחת אילונית ואחת שאינה אילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי אילונית כמי שאינה כלומר הואיל ואין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אע"פ שאינה ערוה הרי היא כמי שאין עליה זיקה כלל והויא לה אידך כצרת ערוה שלא במקום מצות יבום:

    ממה שכתבנו למדת שצרת ממאנת וצרת אילונית וצרת מחזיר גרושתו כלן מותרות ומכל מקום הן עצמן אין דינן שוה שהממאנת ביבם מותרת לאחים וחולצת או מתיבמת ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת וגרושה המוחזרת חולצת אבל לא מתיבמת וכן כתבוה גדולי הפוסקים אלא שגדולי המפרשים מתמיהים עליהם בממאנת עצמה למה מצריכין בה חליצה או יבום והלא נעקרו הנשואין במיאוניה ומה שאמרו מיאנה בזה מותרת לזה משום מצות יבום נאמר אלא שהם כנשואין דעלמא ולאביו הוא דאסירא מפני שבשעת זיקה נראית ככלתו אבל מכל מקום היא מותרת ממה נפשך ואם איתה דצריכא חליצה מן האחים היאך הוצרכו לאוסרה לאב מפני שנראית ככלתו ומכל מקום אף הם מחזרים לומר כדבריהם של גדולי הפוסקים שאין אומרים שנעקרו הנשואין במיאוניה שביבם אלא ביבם אחד שכשהוא עוקר זיקתו של זה עוקר הכל אבל בשני יבמים ומיאנה באחד אינה עוקרת כל הזיקה לגמרי ולפיכך צריכה חליצה מן האחר או שתתיבם לו ומה שאמרו מיאנה ביבם אסורה לאביו אפילו ביבם אחד הוא והוא הענין שהוצרכנו לטעם מפני שנראית ככלתו והדברים ברורים:

    שלשה אחים נשואין שלש נשים נכריות ומת הראשון ונזדקקה אשתו לשנים הנשארים וקדש השני את היבמה והם הנקראים קדושי מאמר אלא שלא כנסה עדין שהוא הקנין הגמור ביבמה ומת קודם שיכנוס הרי אלו ר"ל שתי נשיו של זה חולצות לשלישי ואין נפטרות אחת בחליצת חברתה מפני שאינן מבית אחד ולא מתיבמות שנאמר יבמה יבא עליה מי שאין עליה אלא זיקת יבם אחד יצתה זו שיש עליה זיקת שני יבמים והיא הקרויה אשת שני מתים שהרי יש כאן זיקת יבום הבא מכח בעל ראשון שלא נפקע עדין שאין מאמר מפקיעה לגמרי וזיקת יבום הבאה מכח בעל האחרון שחידש בה זיקה והאחרת אסורה גם כן ביבום שהיא כצרתה של זו הא אם כנסה ומת הרי היא כאשתו לכל דבר והשלישי מיבם או חולץ לאי זו שירצה וכן אם לא כנסה ולא עשה בה מאמר היו שתי יבמות הבאות משני בתים והיו שתיהן מתיבמות ואיסור זה מדברי סופרים והוא שאמרו זו היא צרת אשת אח שהיה ראוי להתירה מן התורה שהרי מאמר אינו מן התורה אלא שאיסור נפילתה לפני היבם הראשון גרם לה ליאסר ושלא מצינו בכל התורה אלא שהוא מדרבנן:

    Meiri on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ת"ש המחזיר גרושתו כו' היא וצרתה ס"ד אלא אימא או היא או צרתה כו' עכ"ל צ"ל לאבעיא בתרייתא דלא אתא למפשט האבעיא דא"כ לא קדחי מידי דהא א"נ תריץ או חולצת או מתייבמת מ"מ תיפשוט בעיא בתרייתא אלא דאתא לאקשויי על פשיטותא דיליה בצרתה דלא אלים ק"ו למדחי צרה והכא קתני או היא או צרתה חולצת ואהא קדחי שפיר תריץ או חולצת או מתייבמת:

    תוס' בד"ה מאי לאו למעוטי כו' וא"ת אמאי לא פריך מיניה לעיל למאן דאסר צרת מחזיר גרושתו כו' וי"ל דלא כו' עכ"ל והא דלא קשיא להו אמאי לא פריך מיניה לשמואל דאסר צרת ממאנת דהתם ליכא לשנויי דאפילו חליצה לא בעי כדמשני באיילונית דצרת ממאנת כיון דאינה אסורה אלא משום גזירה ודאי חליצה בעי וליכא לתרוצי נמי כדמתרצי' התוס' במחזיר גרושתו דהא ממאנת היתה מותרת לבעלה אלא די"ל דלא דמיא לאשת ב' מתים דאיסור נפילה גרם לה דקודם שמיאנה מותרת להתייבם ומיהו מצרת סוטה ה"מ לאקשויי אלא דחדא מינייהו נקטי ובתירוצם מצרת סוטה נמי ניחא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה תני שהיו וכו' עד בסופו וי"ל דבהכיר בה איכא רבותא טפי. יש מקשין א"כ קשה על מה שתירצו התוס' בא"ד לעיל בסמוך על התוספתא דאצטריך לאשמועינן בין לאחר מיתה דס"ד למיסרה כשנמצאה לאחר מיתה וכו' הא בהכיר בה הוי רבותא טפי והוי לן לאשמועינן בהכיר בה כדכתבו הכא ול"נ דאין זו קושיא כלל כי אינו מן ההכרח שיצטרך התנא לאשמועינן כל דינים דאית בהו רבותא אפי' אית בהו רבותא כיון דבהאי דתני איכא נמי רבותא אבל במתני' דקתני שנמצאו אילונית ואיכא למטעי ולמימר דוקא נמצאו אבל הכיר בה לא מאי אמרת דלהכי תני נמצאו לאשמועינן נמצאו לאחר מיתה מאי נרויח בזה הלא כנגד זה נטעה בדין הכיר בה ולכך טפי הו"ל למיתני שהיו לאשמועינן דין הכיר בה דהוי רבותא טפי מלאשמועינן דין נמצא לאחר מיתה וק"ל:

    Maharam on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אמר רב אסי צרת איילונית אסורה (אב"ה עיין מ"ש לקמן דף צא ע"ב):

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 12a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 12, Amud Aleph, about 384 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “אמר ליה, תניתוה: היתה אחת כשרה ואחת…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אלא לאו: ״כשרה״ כשרה ליה, ״פסולה״ פסולה…”

    3. Segment 330 words

      Opens “לא: כשרה לעלמא, פסולה לעלמא. ודקאמרת, כיון…”

      Named: רב יוסף, רבי לא.

    4. Segment 430 words

      Opens “ת"ש המחזיר גרושתו משניסת היא וצרתה חולצת.…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אמר רב לילי בר ממל, אמר מר…”

      Named: רב לילי בר ממל, שמואל.

    6. Segment 617 words

      Opens “אלא לדידיה, ומאי שנא ממאנת דשריא לאחין…”

    7. Segment 718 words

      Opens “גזירה משום צרת בתו ממאנת. וצרת בתו…”

    8. Segment 810 words

      Opens “דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל, היינו גרושה!…”

    9. Segment 912 words

      Opens “לא: לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין. ומ"ש…”

    10. Segment 108 words

      Opens “כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “משום דתני רמי בר יחזקאל. דתני רמי…”

    12. Segment 125 words

      Opens “אלמא, משעת נפילה נראית ככלתו.…”

    13. Segment 136 words

      Opens “ה"נ משעת נפילה נראית כצרת בתו.…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אמר רב אסי: צרת אילונית אסורה, שנאמר:…”

      Named: רב אסי.

    15. Segment 1516 words

      Opens “מתיב רב ששת: שלשה אחין נשואין שלש…”

      Named: רב ששת.

    16. Segment 1625 words

      Opens “ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר:…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “וקתני עלה, אמר רב יוסף: זו היא…”

      Named: רב יוסף.

    18. Segment 189 words

      Opens “״זו היא״ למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת…”

    19. Segment 1927 words

      Opens “לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא. ומאי ״זו…”

    20. Segment 2018 words

      Opens “תנן: וכולן אם מתו או מיאנו או…”

    21. Segment 214 words

      Opens “כאן שלא הכיר בה.…”

    22. Segment 2211 words

      Opens “דיקא נמי, דקתני ״שנמצאו״, ולא קתני ״שהיו״,…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 12a · Segment 3 — “…דרב יוסף. דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 12a · Segment 5 — “…מר עוקבא, אמר שמואל: צרת ממאנת אסורה. למאן? אילימא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026