Talmud Builders

    Yevamot 28a

    Back to index

    English translation — Yevamot 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1implies that the mishna teaches a case in which ḥalitza is performed ab initio . This indicates that this is the first course of action and the only way to resolve the situation. The Gemara asks further: And let him say to him the following: The mishna prohibits levirate marriage ab initio in this case, due to a rabbinic decree lest he proceed and perform the ḥalitza with the first sister first, whereby it would be prohibited to consummate the levirate marriage with the second. Perhaps for this reason the Sages decreed that it is prohibited to consummate the levirate marriage even if ḥalitza was performed with the second sister. The Gemara answers: It teaches: They may not enter into levirate marriage. This indicates that the halakha of levirate marriage does not apply here at all. Accordingly, even after the fact, if he performed ḥalitza with the second sister, the halakha of levirate marriage would not apply to the first sister.

    2The Gemara asks: And let him say to him a different reason for the ruling of the mishna: It is due to a rabbinic decree lest the second brother die, and it is prohibited to negate the mitzva of levirate marriage. Perhaps for this reason it would be forbidden to consummate the levirate marriage in the case where two sisters happened before him for levirate marriage, and not due to the prohibition proscribing the sister of a woman with whom he has a levirate bond. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan was not concerned over the possibility of the death of a brother, and in his opinion there is no need to make a decree to address such cases.

    3The Gemara asks: And let Rabbi Yoḥanan say to him that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said: Once the yevama stood before him at one time as forbidden, even if it was not at the time that she happened before him, she remains forbidden to him forever. Perhaps the mishna could be explained according to Rabbi Elazar’s opinion. The Gemara answers: Since the opinion of Rabbi Elazar is cited explicitly in the latter clause of the mishna, it can be deduced that the first clause is not according to the opinion of Rabbi Elazar. Therefore, this ruling cannot be attributed to Rabbi Elazar.

    4The Gemara asks: And let him say to him that here the reference is to a situation where the two brothers died at once, and consequently both of the women happened before the yevamin for levirate marriage at the same time. And this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: It is possible to be precise. It is possible to determine that two events occurred at exactly the same moment, where both sisters were forbidden at the time that they happened before the brothers-in-law. The Gemara answers: The tanna did not teach an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. Any time the mishna is cited in accordance with Rabbi Yosei HaGelili’s opinion, it is always attributed to him explicitly.

    5The Gemara asks: And let him say to him a different explanation for the ruling: This mishna is indeed addressing a case where the brothers died one after the other, yet we do not know which sister happened before the yevamin for levirate marriage first. In that case, it would be impossible to determine which sister would be permitted.

    6The Gemara answers: If so, that which the mishna teaches in the latter clause: And if they married their wives before consulting the court they should divorce them, is difficult. Why must they divorce their wives in this situation? Granted, the brother who took the first sister in levirate marriage must divorce her, as we say to him: Who permitted her to you? Indeed, she was forbidden as the sister of a woman with whom he had a levirate bond, and so he must divorce her. However, the brother who took the second sister could say: My fellow brother consummated the levirate marriage with the second sister, but I am consummating the levirate marriage with the first sister. It is possible that after the other brother consummated the levirate marriage with the second sister, the first sister would then be permitted to him after the fact, and he is not required to divorce her unless it is certain that he violated a prohibition.

    7The Gemara concludes: Indeed, this is what Rabbi Yoḥanan meant when he said to Rabbi Yosei bar Ḥanina: I do not know who taught: Sisters, for according to these considerations he cannot properly resolve the ruling of this mishna.

    8We learned in the mishna: If one of the sisters was forbidden to one of the brothers due to a prohibition against forbidden relatives because she was a relative of his wife or a relative from his mother’s side, then he is prohibited from marrying her but permitted to marry her sister. But the second brother, who is not a close relative of either sister, is prohibited from marrying both of them. It enters your mind to say that a forbidden woman, such as his mother-in-law, happened before the yavam for levirate marriage first.

    9Accordingly, the Gemara asks: And why would both women be forbidden to the second brother? Let the son-in-law rise and consummate the levirate marriage with the sister who is not his mother-in-law first. Consequently, with regard to the other brother, his mother-in-law would be considered a yevama who was permitted to perform levirate marriage at the time that she happened before him, and then forbidden when her sister happened before him for levirate marriage as well, and then subsequently became permitted when his brother consummated the levirate marriage with her sister. If so, the mother-in-law should return to her original permitted status and may enter into levirate marriage with him.

    10Rav Pappa said: The mishna is referring to a case where the woman who was not his mother-in-law happened before the brothers for levirate marriage first, in which case she was permitted to both of them. When her sister, i.e., the mother-in-law, happened before them for levirate marriage as well, both women were rendered forbidden to the second brother, as each one is the sister of a woman with whom he has a levirate bond. Because the mother-in-law was forbidden from the time that she happened before the yavam for levirate marriage, she can never be permitted to him.

    11§ With regard to the case of two brothers who married their wives before consulting the court, the mishna states that the women should be divorced. Rabbi Eliezer disagrees and says that this is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, as Beit Shammai say: They may maintain them as their wives, and Beit Hillel say: They should divorce them. An expanded version of this discussion is taught in the Tosefta (5:1): Rabbi Eliezer says that Beit Shammai say: They may maintain them as their wives, and Beit Hillel say: They should divorce them. Rabbi Shimon says: They may maintain them as their wives. Abba Shaul disagrees with Rabbi Eliezer and says: This was a matter of leniency for Beit Hillel. They were the ones who put forth a lenient ruling, as Beit Shammai say: They should divorce them, and Beit Hillel say: They may maintain them as their wives.

    12The Gemara asks about this baraita : In accordance with whose opinion is the statement of Rabbi Shimon? This matter is a dispute between Beit Hillel and Beit Shammai, with different versions of their opinions, and therefore Rabbi Shimon should not have formulated the halakha in this manner. Indeed, if he holds in accordance with the opinion of Beit Shammai, then that is the same as the opinion of Rabbi Eliezer. He would thereby conclude that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai, as per Rabbi Eliezer’s version. If so, he should have formulated his opinion in that way. If, however, he holds in accordance with the opinion of Beit Hillel, then that is the opinion of Abba Shaul. The Gemara responds: This is what he is saying: Rabbi Shimon actually maintains a third opinion: Beit Shammai and Beit Hillel did not dispute this matter; both agreed that the marriages may be maintained.

    13§ The mishna stated: If one of the sisters was forbidden to one of the brothers due to a prohibition against forbidden relations, then he is prohibited from marrying her but permitted to marry her sister. The Gemara asks: We already learned this on one occasion: When her sister, who is a forbidden relative to the yavam , is her yevama as well, she either performs ḥalitza or enters into levirate marriage.

    14The Gemara answers: It is necessary that this be said here as well, for if it taught us this halakha only there in its more general formulation ( Yevamot 20a), then I might have said: The yavam is permitted to marry the sister because there is no reason to issue a rabbinic decree due to a second brother. There, there is only one yavam , to whom one sister is permitted and the other is forbidden. Here, however, in the case of two brothers, where there is reason to issue a rabbinic decree due to the second brother, lest he consummate the levirate marriage as well, I would say that we do not allow even the first brother to perform levirate marriage, and both sisters-in-law should be forbidden to both brothers.

    15And if the mishna had taught us the halakha only here, it would have been possible to say that the permissibility of levirate marriage here is because there is a second brother who indicates, by refraining from performing levirate marriage, that the sister of a woman bound by a levirate bond is forbidden. However, there, where there is not a second brother, I would say no, this halakha would not apply, due to a concern that people might wrongly conclude that the sister of a woman bound by a levirate bond is permitted. Therefore, it is necessary to state this halakha in both places.

    16It was taught in the mishna: If one of the sisters was forbidden to one of the brothers due to a prohibition resulting from a mitzva or due to a prohibition stemming from sanctity, then her sister must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. The Gemara wonders: We already learned this as well:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חולצות לכתחלהמשמע כלומר אין כאן תקנה אחרת:

    ה"ג ולימא ליה גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישאאי אמרת להו חלוצו לשניה ויבמו ראשונה גזירה דלמא קדים חד וחליץ לראשונה ואתי לייבומי אידך שניה דסברי מה איכפת בין זו לזו אבל בדיעבד שחלץ לשנייה תחלה שריא ליה לאידך לייבומי קמייתא דמאן דחזי דחלץ לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא אסיק אדעתיה ולא אתי למחלץ לקמייתא ולייבומי שניה:

    ומשני ולא מתייבמות קתנידאי נמי חלץ לשניה אין כאן יבום:

    ולימא ליה גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמיןוה"פ לימא ליה רבי יוחנן תנא דמתני' טעמיה לאו משום זיקה קא אסר לייבם ב' אחיות דס"ל אין זיקה דאי טעמא משום זיקה מכי חליץ לשניה ופקע זיקתה שרי לייבומי ראשונה כדאמרי אנא אלא טעמא משום שמא ימות כדאמר בריש פירקין דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו' ומשו"ה שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי ואפילו חלץ לחדא מינייהו דלא בטלי תו מצות יבמין כי היכי דלא ירגילו יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה קמי חליצה ואדמייבם חד מיית אידך אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי:

    ר' אלעזר היאבפ' ב"ש (לקמן יבמות קט.) ואנא דאמרי כרבנן:

    מדסיפאדמתני' ר"א דקתני ר"א אומר ב"ש אומרים יקיימו (כו') ב"ה אומרים יוציאו:

    ולימא ליהדלא ידעינן הי נפול ברישא דלימא ליה חלוץ לשניה:

    א"הדמשום דלא ידעינן הוא הא אי הוה ידעינן מתייבמת ראשונה:

    היינו דקתניכלומר הא דקתני יוציאו אמאי:

    בשלמא לראשון אמרי' ליהאפיק דודאי באיסורא אתא לידך דא"נ ראשונה היא מאן שריא ניהלך הלא אחות זקוקה היא ומי מאחיך חלץ לאחותה לאפקועי זיקה מינה אלא שני לימא אחר שייבם ראשון שניה אירע לחלקו והויא זו ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דהכי אמר בפ' כיצד (לעיל יבמות כד.) קדמו וכנסו אין מוציאין מידם משום דליכא אלא ספק פגע באחות זקוקה והא נמי לשני ספק הוא:

    היינו דקאמר ליה אחיות איני יודע מי שנאןדלא מצי לתרוצי כשמעתיה כלל:

    איסור ערוהכגון חמותו או ערוה אחרת:

    דנפלה חמותו ברישאזו שאסרה את האחרת נפלה תחלה. והאי דנקט חמותו חדא מעריות נקט וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא לאשכוחי:

    אמאישני אסור בשתיהן ליקו חתן של ראשונה ולייבם לשניה דאינה חמותו ואינה אחות זקוקה ותיהוי חמותו לגבי אידך אח יבמה שהותרה בשעת נפילה כו':

    כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישאואי במייבם לה האיך ברישא פיישא שנייה שנאסרה משעת נפילתה [הוי] הלכך תו לא מהני לה היתר:

    קל היה להן לב"הכלומר ב"ה לקולא אמרי:

    ר"ש כמאןאליבא דמאן:

    איאתא למימר בית שמאי אומרים יקיימו היינו ר"א:

    ואי אב"הקא מסהיד היינו אבא שאול והא ליכא למימר דטעמא דנפשיה קאמר דלאו בר פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הוא:

    תנינא חדא זימנאבפרק כיצד אחותה של ערוה כשהיא יבמתה או חולצת כו' והיינו נמי אסור בה ומותר באחותה:

    התםהוא דליכא אלא חד אחא לקמן וליכא למיגזר מידי אבל הכא דאיכא למיגזר דלמא אתא שני לייבומי כאחיו וקא פגע באחות זקוקתו דקמי דידיה הוו רמיין תרווייהו אימא אפילו האי דלא רמיא ערוה קמיה לא לייבם קא משמע לן:

    דקא מוכחדמדלא מייבם האי כאחיו איכא היכירא דאחות זקוקתו אסורה והאי דייבם האי משום טעמא דערוה לא רמיא קמיה ולא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא:

    אבל התםדליכא אלא חד אח אימא לא לייבם דלמא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא:

    יבמות 28 עמוד א

    1לכתחלה קתני. ולימא ליה: גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא! ״ולא מתייבמות״ קתני, דליכא דין יבום הכא כלל.

    2ולימא ליה: גזירה שמא ימות, ואסור לבטל מצות יבמין! ר' יוחנן למיתה לא חייש.

    3ולימא ליה: רבי אלעזר היא, דאמר: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית. מדסיפא ר' אלעזר, רישא לאו רבי אלעזר.

    4ונימא להו: דנפול בבת אחת, ורבי יוסי הגלילי היא, דאמר: אפשר לצמצם! לא סתם לן תנא כר' יוסי הגלילי.

    5ולימא ליה: דלא ידעינן הי נפול ברישא.

    6אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו? בשלמא ראשונה, אמרינן ליה: מאן שריא לך? אלא שניה, אמר: חבראי שניה ייבם, אנא ראשונה מייבם.

    7היינו דקאמר ליה: אחיות איני יודע מי שנאן.

    8תנן: היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן. ס"ד דנפלה חמותו תחלה.

    9ואמאי? ליקו חתן לייבם הך דאינה חמותו ברישא, ותהוי חמותו לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתרה הראשון!

    10א"ר פפא: כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא.

    11ר"א אומר: בש"א וכו'. תניא, ר"א אומר, ב"ש אומרים: יקיימו, ובה"א יוציאו. רש"א יקיימו. אבא שאול אומר: קל היה להם לב"ה בדבר זה, שבית שמאי אומרים: יוציאו, ובה"א יקיימו.

    12ר"ש כמאן? אי כב"ש היינו ר"א אי כב"ה היינו אבא שאול! ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.

    13היתה אחת מהם כו'. הא תנינא חדא זימנא: אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת!

    14צריכא, דאי אשמועינן התם: משום דליכא למיגזר משום שני, אבל הכא, דאיכא למיגזר משום שני אימא לא.

    15ואי אשמועינן הכא: משום דאיכא שני דקא מוכח, אבל התם, דליכא שני אימא לא. צריכא.

    16איסור מצוה כו'. הא נמי תנינא:

    Tosafot

    ולימא ליה ר"א היאהיינו ר' אלעזר דהחולץ (לקמן יבמות דף מא. ושם) דתני גבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת ובקונטרס פי' דהיינו ר"א בפרק ב"ש (לקמן יבמות דף קט. ושם) דתנן המגרש את אשתו והחזירה מותרת לייבם ור' אלעזר אוסר:

    לא סתם לן כר' יוסי הגלילילר' יוחנן הוא דמסקינן הכי אבל רב חסדא מוקי מתניתין דשבועת העדות (שבועות לב. ושם) דכפרו שניהם בבת אחת כר' יוסי הגלילי ור' יוחנן מסיק התם אפי' תימא רבנן והיינו לטעמיה דהכא ובפ"ק דעירובין (דף ה: ד"ה וספק) פירשתי דקיימא לן דבידי אדם אפשר לצמצם ובידי שמים נמי משמע לרבא דאית ליה פרק בתרא דבכורות (דף ס: ושם) דאפשר לצמצם גבי יצאו שנים בעשירי ובפרק בהמה המקשה (חולין ע. ושם) גבי בעיא אם הלכו באברים אחר הרוב דמוקי לה שיצא חציו ברוב אבר ואי אמרת דא"א לצמצם מאי קמיבעיא ליה דממה נפשך טעון קבורה דשמא יצא רובו ואין להאריך כי שם הארכתי:

    הך דאין חמותו ברישאוא"ת מ"מ תקשה לרב דשרי אפילו שניה וי"ל דרב אית ליה אין זיקה ולא מיתסר אלא משום ביטול מצות יבמין וגזרינן דלמא מייבם אידך ברישא:

    רבי אליעזר אומר ב"ש אומרים יקיימווא"ת וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דהכי פריך בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה.) וי"ל דאיצטריך הכא לאפוקי מברייתא דאבא שאול דאמר קל היה להם לב"ה בדבר זה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ולא מתיבמות קתני למימרא דאין כאן דין יבום כלל (ולימא ליה) אסור לבטל מצות יבמין. תמיהא לי מאי קא פירך תו ולימא ליה גזרה שמא ימות דהא מדקתני לא מתיבמות משמע דאין כאן דין יבום כלל מן הדין ולא משום גזרה, דאי משום גזרה לימא ליה כמאן דאמר יש זיקה וגזרה משום דלמא קדים וחליץ לה לראשונה, ויש לומר דלא מתיבמות משמע דאפילו קדם וחלץ מעצמו לשניה אין מניחין את השני ליבם את הראשונה, כשם שאם קדם זה וחלץ מעצמו לראשונה אין מניחין לשני ליבם את הראשונה, כשם שאם קדם זה וחלץ מעצמו לראשונה אין מניחין לשני ליבם את השניה דאין כאן דין יבום כלל. והילכך אי סבירא ליה לתנא דמתניתין אין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין ניחא, משום דשקיל רבנן דין יבום מאחיות לגמרי ואפילו חלץ לאחת ויבם השניה כדי שלא ירגילו ליבם אחיות, דפעמים אתו ליבם ברישא ואיכא למיגזר הכי משום דקילא להו כדכתבינן לעיל (יבמות כז, ב ד"ה הא דאותיב). ועוד דחשש מיתה לית להו לאינשי שאינו טעם פשוט. אבל למאן דאמר יש זיקה תינח דלכתחלה נגיזור משום איחלופי ואי אתי לקמן אסרינן להו למיחלץ חד וליבם אידך משום דכיון דתרוייהו קמן, ובהני דאתו קמן שייך למיגזר דללמא אתו למיטעי בהו ולאחלופי גזרינן, אבל ודאי היכא דקדים חד מינייהו וחלץ לשניה ואתא אידך לשיולי אי שרי ליבומי לראשונה שרינן ליה, דכיון דבהני ליכא למיגזר מידי דהא חליץ לה לשניה משום גזירת איחלופי ביבמות דעלמא לא אסרינן לה, כיון דלא רמו קמן משום דלמא יטעו באחרות, דהא אחות זקוקה טעם פשוט הוא לכל. והלכך כיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דבהני ליכא למיגזר מידי, ועוד דטעם זיקה פשוט לכל בדיעבד לא גזרינן בה אלא מישרא שרי לה ובכי הא איכא דין יבום, והילכך מתניתין דקתני ולא מתיבמות דמשמע דליכא דין יבום כלל אי אפשר לאוקמה כמאן דאמר יש זיקה משום גזרה דדלמא קדים וחלץ לראשונה. כך תירץ ר"י ז"ל בעל התוספת (בד"ה ולימא).

    רבי יוחנן למיתה לא חיישפירוש וסבר ליה דלא סתים התנא כמאן דחייש. ואי אפשר לפרש למיתה לא חייש ולא בעי לאוקמה דלא כהלכתא ומשום דאיהו פסיק לעולם כסתם מתניתין, דהא אקשינן בתר הכי ולימא ליה ר' אלעזר היא דאמר כיון שעמדה שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית, ומאי קשיא ליה והא ר' יוחנן בהדיא שמעינן ליה לעיל דלית ליה כר' אלעזר דלדידיה אם מתה שניה מותר בראשונה, ואנן כבר פרקינן דכמאן דלא סבירא ליה כותיה לא מצי לאוקמי, אלא ודאי כדפרישית משום דלא סתים תנא כמאן דחייש למיתה. וקשיא לי דהא תנן בפרק קמא דיומא (ב, א) אף אשה אחרת מתקינין לו. יש לומר דהתם לרוחא דמלתא כל היכא דאיכא למיחש ולתקוני מתקינן, אבל למיחש ולבטולי עיקר מצוה משום חשש מיתה לא חיישינן דחליצה במקום יבום לאו כלום היא.

    אי הכי היינו דקתני אם קדמו וכנסו יוציאו כו', אלא שני, לימא חבראי שניה ייבם. ומספיקא לא מפקינן לה מיניה, דבספק זיקה לא גזרו בדיעבד כדתנן בפרק כיצד (לעיל יבמות כג, ב) אם קדמו וכנסו לא יוציאו. אבל בדידעינן הי נפול ברישא משכחת לה דמוציאין אף משני, כשכנס הראשון את הראשונה והשני השניה.

    הא דאקשינן ליקום חתן וליבם להך דאינה חמותה ברישאקשיא ליה לשני ליה גזרה דלמא מיבם אידך ברישא, דהא משמע דאיכא למגזר בהו לכתחלה דלמא אתו לאיחלופי כדאמרינן לעיל (יבמות כז, ב) ולימא ליה גזרה דלמא חליץ לראשונה תחלה. ואיכא למימר דאנן הוא דאקשינן הכי לעיל דדלמא תנא דמתניתין אית ליה הכין, ומיהו כיון דלא אוקמינן לה בהכי אף לההיא גזרה לא חיישינן משום דלמאן דאמר יש זיקה חמירא להו מלתא ומידק דייקי בה ולא אתו לאחלופי. והלכך לדידן דקיימא לן כמאן דאמר יש זיקה מתניתין דארבע אחין לית ליה אוקימתא ואין אנו יודעין מי שנאה. ומיהו הרב ר' אלפסי ז"ל פסקה בהלכותיו. ולפי דבריו איכא למימר דלחלופי דחליץ לשניה איכא למיחש משום דלא דייקי אינשי שפיר בין חלץ לראשונה תחלה ובין חלץ לשניה תחלה, דכיון דחליץ לה לאחת משמע להו לאינשי דכיון דנסתלקה זיקה מינה לגמרי, שניה הותרה לגמרי אבל לאחלופי דמיבם לאחות זקוקתו להכי לא חיישי דחמירה להו לאינשי וכולי עלמא ידעי דאחות זקוקה אסורה, ולא התירו כאן אלא משום דקדים חתן ויבם לאידך ולא אתי למיטעי בהו אינשי. ומיהו אכתי לא ניחא דמכל מקום הוה ליה לרבינו ז"ל לפרש מתניתין דהיתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה, דוקא בנפלה הך דאינה חמותה ברישא, דהא לית ליה אוקימתא לר' יוחנן אלא בהכין. ומשום כך נ"ל שהרב ז"ל סבור דחיישינן אף לבטול מצות יבמין, ואף על גב דר' יוחנן לא חייש למיתה אנן חיישינן ולפיכך כולה מתניתין אית לה אוקמתא ולא שנא נפלה חמותה ברישא ולא שנא נפלה שאינה חמותה ברישא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 28a

    Yevamot 28a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 259 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חולצות לכתחלה משמע כלומר אין כאן תקנה אחרת:

    ה"ג ולימא ליה גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא אי אמרת להו חלוצו לשניה ויבמו ראשונה גזירה דלמא קדים חד וחליץ לראשונה ואתי לייבומי אידך שניה דסברי מה איכפת בין זו לזו אבל בדיעבד שחלץ לשנייה תחלה שריא ליה לאידך לייבומי קמייתא דמאן דחזי דחלץ לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא אסיק אדעתיה ולא אתי למחלץ לקמייתא ולייבומי שניה:

    ומשני ולא מתייבמות קתני דאי נמי חלץ לשניה אין כאן יבום:

    ולימא ליה גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמין וה"פ לימא ליה רבי יוחנן תנא דמתני' טעמיה לאו משום זיקה קא אסר לייבם ב' אחיות דס"ל אין זיקה דאי טעמא משום זיקה מכי חליץ לשניה ופקע זיקתה שרי לייבומי ראשונה כדאמרי אנא אלא טעמא משום שמא ימות כדאמר בריש פירקין דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו' ומשו"ה שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי ואפילו חלץ לחדא מינייהו דלא בטלי תו מצות יבמין כי היכי דלא ירגילו יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה קמי חליצה ואדמייבם חד מיית אידך אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי:

    ר' אלעזר היא בפ' ב"ש (לקמן יבמות קט.) ואנא דאמרי כרבנן:

    מדסיפא דמתני' ר"א דקתני ר"א אומר ב"ש אומרים יקיימו (כו') ב"ה אומרים יוציאו:

    ולימא ליה דלא ידעינן הי נפול ברישא דלימא ליה חלוץ לשניה:

    א"ה דמשום דלא ידעינן הוא הא אי הוה ידעינן מתייבמת ראשונה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 28a · Sefaria

    Tosafot

    ולימא ליה ר"א היא היינו ר' אלעזר דהחולץ (לקמן יבמות דף מא. ושם) דתני גבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת ובקונטרס פי' דהיינו ר"א בפרק ב"ש (לקמן יבמות דף קט. ושם) דתנן המגרש את אשתו והחזירה מותרת לייבם ור' אלעזר אוסר:

    לא סתם לן כר' יוסי הגלילי לר' יוחנן הוא דמסקינן הכי אבל רב חסדא מוקי מתניתין דשבועת העדות (שבועות לב. ושם) דכפרו שניהם בבת אחת כר' יוסי הגלילי ור' יוחנן מסיק התם אפי' תימא רבנן והיינו לטעמיה דהכא ובפ"ק דעירובין (דף ה: ד"ה וספק) פירשתי דקיימא לן דבידי אדם אפשר לצמצם ובידי שמים נמי משמע לרבא דאית ליה פרק בתרא דבכורות (דף ס: ושם) דאפשר לצמצם גבי יצאו שנים בעשירי ובפרק בהמה המקשה (חולין ע. ושם) גבי בעיא אם הלכו באברים אחר הרוב דמוקי לה שיצא חציו ברוב אבר ואי אמרת דא"א לצמצם מאי קמיבעיא ליה דממה נפשך טעון קבורה דשמא יצא רובו ואין להאריך כי שם הארכתי:

    הך דאין חמותו ברישא וא"ת מ"מ תקשה לרב דשרי אפילו שניה וי"ל דרב אית ליה אין זיקה ולא מיתסר אלא משום ביטול מצות יבמין וגזרינן דלמא מייבם אידך ברישא:

    רבי אליעזר אומר ב"ש אומרים יקיימו וא"ת וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דהכי פריך בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה.) וי"ל דאיצטריך הכא לאפוקי מברייתא דאבא שאול דאמר קל היה להם לב"ה בדבר זה:

    Tosafot on Yevamot 28a · Sefaria

    Rashba

    ולא מתיבמות קתני למימרא דאין כאן דין יבום כלל (ולימא ליה) אסור לבטל מצות יבמין. תמיהא לי מאי קא פירך תו ולימא ליה גזרה שמא ימות דהא מדקתני לא מתיבמות משמע דאין כאן דין יבום כלל מן הדין ולא משום גזרה, דאי משום גזרה לימא ליה כמאן דאמר יש זיקה וגזרה משום דלמא קדים וחליץ לה לראשונה, ויש לומר דלא מתיבמות משמע דאפילו קדם וחלץ מעצמו לשניה אין מניחין את השני ליבם את הראשונה, כשם שאם קדם זה וחלץ מעצמו לראשונה אין מניחין לשני ליבם את הראשונה, כשם שאם קדם זה וחלץ מעצמו לראשונה אין מניחין לשני ליבם את השניה דאין כאן דין יבום כלל. והילכך אי סבירא ליה לתנא דמתניתין אין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין ניחא, משום דשקיל רבנן דין יבום מאחיות לגמרי ואפילו חלץ לאחת ויבם השניה כדי שלא ירגילו ליבם אחיות, דפעמים אתו ליבם ברישא ואיכא למיגזר הכי משום דקילא להו כדכתבינן לעיל (יבמות כז, ב ד"ה הא דאותיב). ועוד דחשש מיתה לית להו לאינשי שאינו טעם פשוט. אבל למאן דאמר יש זיקה תינח דלכתחלה נגיזור משום איחלופי ואי אתי לקמן אסרינן להו למיחלץ חד וליבם אידך משום דכיון דתרוייהו קמן, ובהני דאתו קמן שייך למיגזר דללמא אתו למיטעי בהו ולאחלופי גזרינן, אבל ודאי היכא דקדים חד מינייהו וחלץ לשניה ואתא אידך לשיולי אי שרי ליבומי לראשונה שרינן ליה, דכיון דבהני ליכא למיגזר מידי דהא חליץ לה לשניה משום גזירת איחלופי ביבמות דעלמא לא אסרינן לה, כיון דלא רמו קמן משום דלמא יטעו באחרות, דהא אחות זקוקה טעם פשוט הוא לכל. והלכך כיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דבהני ליכא למיגזר מידי, ועוד דטעם זיקה פשוט לכל בדיעבד לא גזרינן בה אלא מישרא שרי לה ובכי הא איכא דין יבום, והילכך מתניתין דקתני ולא מתיבמות דמשמע דליכא דין יבום כלל אי אפשר לאוקמה כמאן דאמר יש זיקה משום גזרה דדלמא קדים וחלץ לראשונה. כך תירץ ר"י ז"ל בעל התוספת (בד"ה ולימא).

    רבי יוחנן למיתה לא חייש פירוש וסבר ליה דלא סתים התנא כמאן דחייש. ואי אפשר לפרש למיתה לא חייש ולא בעי לאוקמה דלא כהלכתא ומשום דאיהו פסיק לעולם כסתם מתניתין, דהא אקשינן בתר הכי ולימא ליה ר' אלעזר היא דאמר כיון שעמדה שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית, ומאי קשיא ליה והא ר' יוחנן בהדיא שמעינן ליה לעיל דלית ליה כר' אלעזר דלדידיה אם מתה שניה מותר בראשונה, ואנן כבר פרקינן דכמאן דלא סבירא ליה כותיה לא מצי לאוקמי, אלא ודאי כדפרישית משום דלא סתים תנא כמאן דחייש למיתה. וקשיא לי דהא תנן בפרק קמא דיומא (ב, א) אף אשה אחרת מתקינין לו. יש לומר דהתם לרוחא דמלתא כל היכא דאיכא למיחש ולתקוני מתקינן, אבל למיחש ולבטולי עיקר מצוה משום חשש מיתה לא חיישינן דחליצה במקום יבום לאו כלום היא.

    אי הכי היינו דקתני אם קדמו וכנסו יוציאו כו', אלא שני, לימא חבראי שניה ייבם. ומספיקא לא מפקינן לה מיניה, דבספק זיקה לא גזרו בדיעבד כדתנן בפרק כיצד (לעיל יבמות כג, ב) אם קדמו וכנסו לא יוציאו. אבל בדידעינן הי נפול ברישא משכחת לה דמוציאין אף משני, כשכנס הראשון את הראשונה והשני השניה.

    הא דאקשינן ליקום חתן וליבם להך דאינה חמותה ברישא קשיא ליה לשני ליה גזרה דלמא מיבם אידך ברישא, דהא משמע דאיכא למגזר בהו לכתחלה דלמא אתו לאיחלופי כדאמרינן לעיל (יבמות כז, ב) ולימא ליה גזרה דלמא חליץ לראשונה תחלה. ואיכא למימר דאנן הוא דאקשינן הכי לעיל דדלמא תנא דמתניתין אית ליה הכין, ומיהו כיון דלא אוקמינן לה בהכי אף לההיא גזרה לא חיישינן משום דלמאן דאמר יש זיקה חמירא להו מלתא ומידק דייקי בה ולא אתו לאחלופי. והלכך לדידן דקיימא לן כמאן דאמר יש זיקה מתניתין דארבע אחין לית ליה אוקימתא ואין אנו יודעין מי שנאה. ומיהו הרב ר' אלפסי ז"ל פסקה בהלכותיו. ולפי דבריו איכא למימר דלחלופי דחליץ לשניה איכא למיחש משום דלא דייקי אינשי שפיר בין חלץ לראשונה תחלה ובין חלץ לשניה תחלה, דכיון דחליץ לה לאחת משמע להו לאינשי דכיון דנסתלקה זיקה מינה לגמרי, שניה הותרה לגמרי אבל לאחלופי דמיבם לאחות זקוקתו להכי לא חיישי דחמירה להו לאינשי וכולי עלמא ידעי דאחות זקוקה אסורה, ולא התירו כאן אלא משום דקדים חתן ויבם לאידך ולא אתי למיטעי בהו אינשי. ומיהו אכתי לא ניחא דמכל מקום הוה ליה לרבינו ז"ל לפרש מתניתין דהיתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה, דוקא בנפלה הך דאינה חמותה ברישא, דהא לית ליה אוקימתא לר' יוחנן אלא בהכין. ומשום כך נ"ל שהרב ז"ל סבור דחיישינן אף לבטול מצות יבמין, ואף על גב דר' יוחנן לא חייש למיתה אנן חיישינן ולפיכך כולה מתניתין אית לה אוקמתא ולא שנא נפלה חמותה ברישא ולא שנא נפלה שאינה חמותה ברישא.

    Rashba on Yevamot 28a · Sefaria

    Ritva

    ולא מתייבמת קתני דליכא דין יבום כלל ליכא לפרושי ולא מתייבמת משמע דמדינא לית להו דין יבום דא"כ היכי הדר פרכינן ולימא ליה גזירה שמא ימות אלא כך פי' דלא מתייבמות משמע פי' שתיהן שוות ואי אפשר להן לבוא לידי דין יבום ואלו הוה טעמא דמתני' משום גזירה הא ניחא דגזרינן לכתחלה דילמא אתו לאחלופי בהני גופייהו אבל אם קדם אחד מהם לחלוץ לשנייה ובא חבירו לישאל על הראשונה שרינן לה ניהלה דלא גזרינן דילמא טעו בעלמא למיחלץ ראשונה וליבומי שניה ואשתכח דהא אפשר דאתייא ראשונה מיהת לדין ייבום והא דהדר פרכינן ולימא ליה לגזירה דילמא מיית וקא מבטל מצות יבמין אתא הכי נמי לימא ליה לא מתייבמת קתני ובדיעבד מיהת שריא וי"ל יש זיקא דחמיר' איסורה לאינשי לא גזרי בדיעבד בהני אטו אחיו' דעלמא ומסתיין דנגזר בהו לכתחלה משום דאיכא למיחש בדידהו גופייהו אבל איסור בטול מצות יבמין ולמיחש למיתה קיל להו לאינשי והוצרכו חכמים לעשות סייג ולגזור בו אפילו בדיעבד יסלקו מהן דין יבום לגמרי בכל שהן חיים מיהת כפר"י ז"ל ועיקר:

    רבי יוחנן למיתה לא חייש הא איכא רבי יהודה דחייש ולוקמא למתני' כר' יהודה ולא לומר איני יודע מי שנאה דהא אתינן למפרך דלוקמה כר' אליעזר דאע"ג דהא ר' יוחנן פליג עליה בהדיא וי"ל דה"ק רבי יוחנן סבר דודאי תנא דמתני' לא חייש למיתה דבשום דוכתא לא סתם לן כרבי יהודה דסבר הכי ואדרבה בכל דוכתא סתם לן דלא כוותי' בההיא דפ"ק דיומא ובההי' דפרקין בסמוך לא סתם לן תנא כר' יוסי הגלילי:

    כגון דנפל' (הך) דאינ' חמות ברישא פי' וכי מייבם חתן לשאינה חמות נפלה קמי אידך שנייה שאסרה בשעת נפילה שאין לה התר לעולם אליבא דרבי יוחנן וא"ת ולרב דשרי אפילו בשנייה שחזרה והותרה מאי איכא למימר וי"ל דלרב כיון דחייש למיתה הא נמי תרוייהו אסורות דחיישינן דילמא אדמייבם חד ומיית אידך וכדפרשית לעיל דבהאי טעמא מצי לתרוצי רישא דמתני' אבל לפר"שי ז"ל הא נמי תיקשי לרב ואצטריך לומר דבין (דגם) ברישא אינו יודע מי שנאה וליתא דהיכי שנאה דמשתב' תנאי כולי האי וא"ת ולר' יוחנן נמי אמאי לא פרקינן דאי אמרינן דליקום חתן ולייבם שאינה חמות בריש' אתו לאחלופי ולייבומי אידך חמות וכדהוה פרכינן לעיל גזירה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא וי"ל דהתם כיון דסוף סוף לא מייבם עד דחליץ איכ' למגזר דילמא חלוץ לראשונה בריש' וסברינן שנייה נמי כיון דפקע זיקא דרבנן מינה שריא אבל ליכא למיחש שיהא מייבם ברישא לשנויי' שנאסרה לגמרי בשעת נפיל' ועדיין זיקתא עליה וכי אמרי' להו שמייבמות לראשונה כניס' חתן ברישא מידע ידעי דהכי מבעיא לן למעבד ודאי שתתייבם ברישא אידך שאינה אחות זקוקה להאי חתן וכי הא לא מחליפ' להו א"נ דאסו' בשתיהן לגמרי משמע ולית לי' תקנתא אפי' בדיעבד וליכא למיגזר בי' כולי האי בודאי:

    סד"א משום מצות עבוד רבנן פי' דכיון דאסור זיקא דרבנן הוא שרו ליה הכ' ועבדי איסור מצו' כאיסור ערוה כדי לקיים מצות ייבום:

    Ritva on Yevamot 28a · Sefaria

    Meiri

    יתבאר בפרק בית שמאי ק"ח ב' שהמגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם ור' אליעזר שאוסר ומפני שמאחר שעמדה עליו שעה אחת באיסור אין הלכה כן ומכל מקום לענין ביאור יתבאר שם שאף ר' אליעזר מטעם אחר אמרה כמו שיתבאר שם ומה שנתגלגל כאן בדין אי אפשר לצמצם כבר ביארנוהו בפרק שני י"ט א' וכן מה שאמרו כאן שבכל חמש עשרה נשים מצינו האסור לזה מותר לזה כו' כבר ביארנוהו בפרק ראשון ט' ב' ושאר הסוגיא מפורשת כל צרכה בפירושי גדולי הרבנים:

    Meiri on Yevamot 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה הך דאין חמותה ברישא וא"ת מ"מ תקשי לרב דשרי אפי' שניה וי"ל דרב אית ליה אין זיקה כו' עכ"ל והיינו כפר"י דלעיל דמתרץ ה"נ לרב רישא דהך מתני' דמקשה ליה ריב"ח לר' יוחנן וכן לפר"ח דלעיל איכא למימר נמי הכא דרב מוקי להך מתני' כמ"ד יש זיקה אך לפריב"ן דמתרץ לעיל מתני' דאית לה חליצה פסולה צריכה לחזור הך מתני' א"א לתרוצי הכי אלא אי כפר"ח אי כפר"י (ב) וא"כ צ"ע מי דחקו לתרץ מתני' דלעיל בע"א:

    Chidushei Halachot on Yevamot 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 28, Amud Aleph, about 259 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “לכתחלה קתני. ולימא ליה: גזירה דלמא קדים…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ולימא ליה: גזירה שמא ימות, ואסור לבטל…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ולימא ליה: רבי אלעזר היא, דאמר: כיון…”

      Named: רבי אלעזר.

    4. Segment 419 words

      Opens “ונימא להו: דנפול בבת אחת, ורבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 57 words

      Opens “ולימא ליה: דלא ידעינן הי נפול ברישא.…”

    6. Segment 623 words

      Opens “אי הכי היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו?…”

    7. Segment 78 words

      Opens “היינו דקאמר ליה: אחיות איני יודע מי…”

    8. Segment 820 words

      Opens “תנן: היתה אחת מהן אסורה על האחד…”

    9. Segment 920 words

      Opens “ואמאי? ליקו חתן לייבם הך דאינה חמותו…”

    10. Segment 108 words

      Opens “א"ר פפא: כגון דנפלה הך דאינה חמותו…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “ר"א אומר: בש"א וכו'. תניא, ר"א אומר,…”

      Named: אבא.

    12. Segment 1218 words

      Opens “ר"ש כמאן? אי כב"ש היינו ר"א אי…”

      Named: אבא.

    13. Segment 1315 words

      Opens “היתה אחת מהם כו'. הא תנינא חדא…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “צריכא, דאי אשמועינן התם: משום דליכא למיגזר…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואי אשמועינן הכא: משום דאיכא שני דקא…”

    16. Segment 166 words

      Opens “איסור מצוה כו'. הא נמי תנינא:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 28a · Segment 2 — “…לבטל מצות יבמין! ר' יוחנן למיתה לא חייש.

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Yevamot 28a · Segment 10 — “א"ר פפא: כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026