Talmud Builders

    Yevamot 52a

    Back to index

    English translation — Yevamot 52a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara is puzzled: Is this case upon which the mishna elaborates the case of a bill of divorce after a bill of divorce that is mentioned first in the mishna? The mishna first is referring to a bill of divorce after a bill of divorce, but when it comes to the specifics, it mentions a bill of divorce after levirate betrothal. Rav Yehuda said: This is what the tanna is saying: With regard to a bill of divorce after a bill of divorce, and levirate betrothal after levirate betrothal, it is as we said and these cases were explained in the baraita , but with regard to one yavam and one yevama , how is their complex bond released? He then proceeds to delineate: If he performed levirate betrothal with his yevama and gave her a bill of divorce, she requires ḥalitza from him.

    2§ The mishna teaches: If the yavam performed levirate betrothal and engaged in intercourse, this is done in accordance with its mitzva. The Gemara suggests: Let us say that this mishna supports the statement of Rav Huna. As Rav Huna said: The mitzva of a yevama is properly performed when the yavam betroths the yevama and only afterward engages in intercourse. This statement indicates that the levirate betrothal is a necessary component of the mitzva, and the mishna seems to imply the same. The Gemara refutes this claim: This is not necessarily the case, as you can read the mishna as stating that this also is in accordance with its mitzva. If he performed levirate betrothal and then engaged in intercourse, this too is a proper manner to proceed, but we do not have to interpret the mishna as indicating that this is the only way to fulfill the mitzva.

    3The Gemara asks: Isn’t this obvious? If one can fulfill the mitzva without performing levirate betrothal, why would one think that levirate betrothal is detrimental? The Gemara answers: It was indeed necessary for the mishna to teach us this, for it might enter your mind to say that since the Master said above (29b): One who performs levirate betrothal with his yevama causes the levirate bond to dissipate from himself, and a standard bond of betrothal and marriage takes effect on him, you might say that he no longer performs a mitzva when he carries out levirate marriage, as the levirate bond is no longer in place. The tanna therefore teaches us that we consider the levirate betrothal and the subsequent intercourse as part of the same process, which constitutes a mitzva.

    4The Gemara continues: With regard to the matter itself, Rav Huna said: The mitzva of levirate marriage is properly performed when the yavam betroths the yevama and afterward engages in intercourse, and if he engaged in intercourse and later performed levirate betrothal, he has acquired the yevama . The Gemara is puzzled: If he engaged in intercourse and then performed levirate betrothal it is obvious that he has acquired her, as he has already acquired her by intercourse. The levirate betrothal does not affect the issue one way or another. Rather, say as follows: If he engaged in intercourse without prior levirate betrothal, even in that case he has acquired her.

    5The Gemara challenges this: But isn’t it taught in a baraita that a yavam who has intercourse without levirate betrothal is flogged? The Gemara answers: The lashes are not because he transgressed by not performing levirate betrothal, but rather they are lashes for rebelliousness given for transgressing a rabbinic law, namely for acting in an immodest manner.

    6The Gemara cites other instances where the Sages administered lashes for immodest behavior. As Rav would flog one who betroths a woman by intercourse, despite the fact that betrothal is effective by this method, because he acted in a promiscuous manner. And he would likewise flog one who betroths a woman in the marketplace, rather than at home, as this too is loose behavior, and he would also administer lashes to one who betroths a woman without a prior marriage agreement [ shiddukhei ], as this too is an act of permissiveness.

    7And he would further lash one who nullifies a bill of divorce he had earlier sent by declaring in the presence of witnesses that the bill of divorce is nullified. This action is effective, but by doing so he transgresses the rabbinic ordinance of the Sages that bans such an action as it might lead his wife to unlawfully wed another. And he would also flog one who delivers a declaration preemptively invalidating a bill of divorce, by informing three people before giving a bill of divorce that he is not doing so of his own free will and he wants to cancel it ahead of time. Here too he will mislead his wife, who will assume it is a valid bill of divorce.

    8And he would lash one who behaves irreverently toward a messenger of the Sages, even if the messenger is not a scholar, as he thereby shows disrespect to the Sages themselves. And he would administer lashes to one who remained under an excommunication of the Sages for thirty days and did not go to the court and petition for the removal of his excommunication after correcting the sin that led to the excommunication in the first place. This behavior demonstrates that he does not care about the excommunication, and is therefore deserving of lashes.

    9And he would also lash a son-in-law who lives in his father-in-law’s house, as this is likely to lead to temptation between the younger couple and older couple who share the same house. The Gemara asks: With regard to one who lives in his father-in-law’s house, yes, he would lash him, but with regard to one who only passed through his father-in-law’s house at regular intervals, no, he would not lash him? But an incident occurred involving a certain man who passed by the entrance to his father-in-law’s house and Rav Sheshet lashed him. The Gemara explains: There was a special set of circumstances in that case, as that man was suspected with regard to his mother-in-law, and therefore he was lashed merely for passing near her house, as he thereby gave credence to the rumors.

    10The Sages of Neharde’a would say: In all these cases Rav would not flog, apart from the case of one who betrothed by intercourse and without a prior marriage agreement. And there are those who say he would flog a man who betrothed by intercourse even if he did so with a prior marriage agreement, due to the immorality involved, as he must invite witnesses to observe the act.

    11§ The Sages taught: How is levirate betrothal performed? He gives her money or the equivalent value of money and declares: You are hereby betrothed to me. The Gemara asks: And with a document, how does he betroth her? The Gemara is puzzled by this question: With a document, how does he betroth her? It is as we have said by the halakhot of a regular document of betrothal: If he wrote to her on paper or on earthenware, even though it is not worth a peruta , the words: You are hereby betrothed to me, it is effective. As a document is not effective as a means of betrothal due to its monetary value but rather due to the words it contains, there is no requirement that it be of a minimum value. However, because the halakhot of betrothal by a document were already taught, the Gemara is puzzled as to the nature of this question. Abaye said that this is what the baraita is saying: With regard to the document of a marriage contract for levirate marriage, how is it written? Abaye understands that the question did not refer to the document of betrothal but rather to the marriage contract of a levirate marriage.

    12The Gemara explains that he writes to her: I, so-and-so, son of so-and-so, have accepted so-and-so, my yevama upon me, to feed and maintain her in a fitting manner, provided that her marriage contract will still be payable from the property of her first husband and not from the property of the yavam . The Gemara adds: But if the first husband does not have property, the Sages instituted for her that she should receive her marriage contract from the second husband, i.e., the yavam , for the same reason that they instituted the marriage contract in the first place: So that she will not be demeaned in his eyes such that he will easily divorce her. If he will suffer no financial penalty, he is likely to divorce over the smallest argument.

    13§ Abaye inquired of Rabba: If a yavam gave his yevama a bill of divorce, and said the following formula: You are hereby divorced from me but you are not permitted to any other man, what is the status of such a bill of divorce? Is the bill of divorce of a yevama a bill of divorce based on rabbinic law and therefore subject to the halakhot of a regular bill of divorce; and consequently, a bill of divorce that is effective for a married woman is also effective for a yevama , and a bill of divorce that is not effective for a married woman is not effective for a yevama ? Since this type of a divorce is invalid in the case of a married woman, it is similarly ineffective in the case of a yevama . Or perhaps the Sages were concerned that perhaps people will come to confuse this bill of divorce with an unqualified bill of divorce given by a yavam and they therefore decreed that it should affect the levirate bond, preventing the yavam from marrying the yevama .

    14Rabba said to him: We are concerned that perhaps they will come to confuse this bill of divorce with a regular bill of divorce, and it therefore disqualifies a yevama . Rabba bar Ḥanan strongly objects to this: However, if that is so, that we are stringent with the bill of divorce of a yevama out of concern that people might confuse the two types of bills of divorce, if he gives her a mere piece of paper, which does not mention divorce, so too will it disqualify her? He said to him: There it is different, as a mere piece of paper has no effect on any other woman, for it does not disqualify her for marrying into the priesthood. If a husband gives his wife a piece of paper that contains nothing about divorce, even if he says: This is a bill of divorce, his action is of no consequence, not even to forbid her to a priest. Here, however, a bill of divorce of this kind at least disqualifies a woman from marrying into the priesthood.

    15As it is taught in a baraita : “They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; and a woman divorced from her husband they shall not take, as he is holy to his God” (Leviticus 21:7). This verse lists the women whom a priest is prohibited from marrying. From this verse it can be inferred: Even if she was only divorced from her husband who said when giving her a bill of divorce: You are divorced from me, but did not permit her to other men, even such a woman they may not take in marriage. Although a bill of divorce of this kind does not permit the woman to others, it does suffice to prohibit her from marrying a priest. And this is what is referred to as the trace of a bill of divorce, which disqualifies a woman from marrying into the priesthood. Since this bill of divorce is valid to a certain extent, it also disqualifies a yevama .

    16Rami bar Ḥama said: They said that if one said to a scribe [ lavlar ]: Write a bill of divorce for my betrothed now, such that when I marry her I will divorce her with the bill of divorce, if he indeed gave her this bill of divorce after their marriage it is a valid bill of divorce. Why? Because it is already in his power to divorce her while she is betrothed to him, and therefore the bill of divorce written during their betrothal is valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    האי גט אחר גט הואבתמיה וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא וחכמים אומרים יש גט אחר כו' ומפרש כיצד עשה מאמר כו' דהיינו גט אחר מאמר:

    כדאמרןבברייתא דלעיל כיצד אר"ג כו' ובמתני' לא פירש:

    הואיל דאמר מרבפרק ד' אחין (לעיל יבמות דף כט:):

    והתניא לוקהואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת קנה. וקמשני האי לוקה לאו מלקות ארבעים הוא אלא מכת מרדות מכת רידוי מדרבנן שנהג קלות ראש בעצמו ולעולם קנה:

    דרב מנגידמכת מרדות:

    אמאן דמקדש בביאהמשום פריצותא:

    ואמאן דמקדש בשוקאאפילו בכספא דמנהג זילות ופריצות היא:

    דמתפקרלשון חוצפא שמעיז פניו להתריס עם שליח ב"ד:

    מידם הוה דיימא חמתיה מיניהחשודה היתה חמותו ממנו:

    נתן לה כסף או שוה כסףואמר לה התקדשי לי במאמר יבמין. ואע"ג דיהב לה מידי לאו קידושין גמורים הן כקידושי תורה שהרי אין קידושין תופסין באשת אח והתורה לא התירתה לו ליעשות כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתבה בה רחמנא:

    ובשטר כיצדואם קידש בשטר כיצד כתב בו. והוינן כיצד בתמיה והא כיון דקידושי כסף אמרת נתן לה כסף כשאר נשים ממילא שמעינן שטר נמי כשאר כל שטר אירוסין בעלמא כדאמר בקידושין כתב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת כו':

    אמר אבייהאי תנא לאו אשטר מאמר קאי אלא אשטר כתובה קאי:

    על נכסי בעלה הראשוןולא על של יבם. מאי טעמא כדאמר בהחולץ (לעיל יבמות דף לט.) אשה הקנו לו מן השמים:

    נתן לה גטיבם ליבמתו:

    מהולפוסלה על אחיו ועליו בהאי גיטא דתיקום עליה בלא יבנה האי גט לא מהני באשת איש להתירה לינשא והכא נמי לאו גירושין למיקם בלא יבנה:

    לאיחלופי בגיטאולכנוס יבמה אחר הגט:

    הכא פסיל בכהונהכהן שנתן גט כזה לאשתו אסרה עליו והלכך תיבעי לן אי מהני מדרבנן:

    אלא מאישהולא התירה לכל אדם:

    הרי זה גטואם נתנו משכנסה הרי זו מגורשת הואיל ובידו לגרשה משנכתב. ואי משום גט ישן דקי"ל (גיטין דף עט:) בית הלל פוסלין ותנן איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר כתיבה הא איתמר בפרק הזורק (שם) אם נתגרשה תנשא לכתחלה:

    יבמות 52 עמוד א

    1האי גט אחר גט הוא! אמר רב יהודה, הכי קאמר: גט אחר הגט, ומאמר אחר מאמר כדאמרן, יבם אחד ויבמה אחת כיצד התרתן? עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה.

    2עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה. לימא מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל. אימא: אף זה כמצותה.

    3פשיטא! סד"א כיון דאמר מר העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין, וחלה עליו זיקת ארוסין ונשואין, אימא לאו מצוה קעביד, קמ"ל׃

    4גופא, אמר רב הונא: מצות יבמין מקדש ואחר כך בועל, ואם בעל ועשה מאמר קנה. אם בעל ועשה מאמר פשיטא, דהא קניה בביאה! אלא אימא: אם בעל בלא מאמר קנה.

    5והתניא לוקה! מכת מרדות מדרבנן.

    6דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה, ומאן דמקדש בשוקא, ומאן דמקדש בלא שדוכי.

    7ומאן דמבטל גיטא, ומאן דמסר מודעא אגיטא.

    8ומאן דפקיר שליחא דרבנן ומאן דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לבי דינא ותבע לשמתיה׃

    9ועל חתנא דדאיר בבי חמוהי דדאיר אין דחליף לא והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוהי ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיים מחמתיה׃

    10נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא למקדש בביאה ובלא שדוכי ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי נמי משום פריצותא׃

    Baraita

    11ת"ר כיצד מאמר נתן לה כסף או שוה כסף ובשטר כיצד בשטר כיצד כדאמרן כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי אמר אביי ה"ק שטר כתובת יבמין כיצד׃

    12כתב לה אנא פלוני בר פלוני קבילית ית פלונית יבמתי עלי לזון ולפרנסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה׃

    13בעא מיניה אביי מרבה נתן לה גט ואמר הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם מהו גט, יבמה דרבנן הוא גט דמהני באשת איש מהני ביבמה גט דלא מהני באשת איש לא מהני ביבמה או דלמא אתי לאחלופי בגיטא׃

    14[א"ל חיישינן דלמא אתי לאחלופי בגיטא] מתקיף לה רבה בר חנן אלא מעתה יהיב לה ניירא בעלמא ה"נ דפסלה א"ל התם לא פסיל בכהונה הכא קפסיל בכהונה׃

    15דתניא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה׃

    16אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר אחד ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה.

    Tosafot

    אם בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קניה בביאההא לא פריך פשיטא דקניה בביאה לחודה דמהא לא הוה משני מידי אלא הכי פריך פשיטא שמאמר אחר ביאה אינו מגרע ואם בביאה לחוד קנה בשביל מאמר שאחריו לא גרע ומשני אימא אם בעל בלא מאמר קנה דס"ד לא קני אלא אם כן עושה כמצותה מקדש ואחר כך בועלה וממתניתין דתנן בריש קידושין (דף ב.) היבמה נקנית בביאה לא שמעינן ליה דדלמא היינו מדאורייתא וכן הא דתנן הכא במתני' (לעיל יבמות נ:) הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום דלמא נמי היינו משום דמדאורייתא קני ופריך והתניא לוקה וידע שפיר דמדרבנן לוקה אלא דס"ד דלוקה מדרבנן משום דעשאוהו חכמים כפוגע באשת אח שלא במקום מצוה וא"כ מדרבנן לא קני לה בלא מאמר ומשני מכת מרדות מדרבנן ומשום פריצותא בעלמא כדרב:

    דמתפקר בשליח דבי דינאכך גירס' הקונטרס ויש ספרים שכתוב בהן מאן דמצער שליחא דרבנן וכן כתוב בכל הספרים בפ"ק דקידושין (דף יב:) ומיהו גם שם פי' בקונטרס שליחא דרבנן שליח ב"ד ונראה דבכל שליחא דרבנן יש ללקות אע"ג דלא הוי שליח ב"ד כדאשכחן בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע.) דשמתיה רב יהודה לההוא טבחא דציער שלוחו ואע"ג דשמתא חמור מנגדא כדמוכח במקום שנהגו (פסחים דף נב.) שמא החמיר עליו משום שביזה את רב יהודה עצמו:

    דמקדש בביאהאר"ת דאפי' ביבמה דצריך ביאה דפריצותא הוא שעושה תחלת קנינו בביאה:

    הדר בבית חמיואנן סמכינן אנהרדעי דאמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה דבשל סופרים הלך אחר המיקל:

    דמבטל גיטאאע"ג דרב משמע דסבירא ליה בריש השולח (גיטין דף לג:) דביטלו אינו מבוטל כר"ג גבי הא דאמר רב יוסף ניחזי אנן מ"מ קאמר הכא דלקי משום דמוציא לעז על הגט:

    דמסר מודעא אגיטאאפילו היה מבטל כל מודעי מ"מ היה מלקה אותו משום דמוציא לעז על הגט דאיכא דשמע במודעא ולא שמע בביטול:

    על הנייר או על החרסאר"ת כר' אליעזר אתיא דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי לא מהני דדבר שיכול להזדייף הוא דבשטר קידושין נמי בעי ר' מאיר עדי חתימה כדמוכח בפ"ב דקידושין (דף מח.) ובפ"ק דקידושין (דף ט. ד"ה כתב) פירשתי:

    שאין בו שוה פרוטהפירוש ואינה מתקדשת משום כסף מקודשת מטעם שטר גבי שדי מכורה לך בפרק קמא דקידושין (דף כו. ושם) שהמוכר נותן שטר תימה אמאי נקט אע"פ שאין בו שוה פרוטה דאין בו שום רבותא דכך לי שוה פרוטה כמו אין שוה פרוטה ויש לומר דמשום דכתב ביה נתינה אחרי תיבת את ספר המקנה ס"ד דליבעי שוה פרוטה:

    לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גטתימה דבפרק כל הגט (גיטין דף כו:) אמרינן דאינו גט שלא יאמרו גטה קודם לבנה ובקונטרס פי' דהכא נמי לא קאמר דהוי גט אלא בדיעבד שכבר נתגרשה בו ואין נראה דהתם דקאמר אין גט משמע דלא הוי גט כלל ואר"ת דהכא כשכתב בו זמן שאחר נשואין שהוא זמן נתינה דאפילו גט ישן לא הוי שלא נתייחד עמה אחר זמן הכתוב בגטה והרי זה גט [דקאמר היינו] לגרש בו לכתחלה וההיא דכל הגט שכתב זמן דקודם נישואין וגרע טפי מגט ישן דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא לכך אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה אבל התם דכנסה ואיכא ודאי ביאה אינו גט כלל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאקשינן והא תניא לוקהפירש רש"י דקא סלקא דעתך דמדאורייתא קאמר דלוקה מלקות ארבעים משמע ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה. ואיכא למידק דהא ודאי מאמר דרבנן הוא והיכי הוה סלקא דעתא דלקי דבר תורה. ואפשר לומר דקא סלקא דעתיה שאין המאמר גומר בה להוציאה בגט אלא הביאה, מיהו מאמר צריכה כדי שתהא קנויה לו קודם שיפגע בה שעל ידי כך התירה לו הכתוב, ושמא היה סבור דמאמר דאורייתא הוא, וכענין שאמרו בירושלמי (ה"א) ולקחה לו לאשה זה המאמר ומדרש גמור הוא כדאיתא התם בפרקין דהכא. ויש מפרשים (רמב"ן) דמקשה סבר נמי דמלקות דרבנן קאמר, אלא דהכי קא קשיא לי, מדקאמרת קנה ואין צריך לעשות בה מאמר אחר בעילה אלמא לא תקינו רבנן אלא בלכתחלה והא דתניא לוקה על בעילתו מדבריהם וכיון שכן צריך הוא לחזור ולעשות מאמר קודם שיחזור וישנה לבעול. ופריק דהתם לאו משום תקנתא דמאמר הוא אלא משום פריצותא דעבד. וכן הדין בכל קדושין דעלמא ולעולם מאי דעבד עבד ואינו צריך לחזור ולקדש. והא דקאמר מכת מרדות מדרבנן לא הוה צריך, דמעיקרא נמי הכא סלקא דעתיה, אלא משום דבעי לפרושי דבכל קדושין נמי מלקינן ליה מדרבנן משום פריצותא אמר הכי, כלומר מכת מרדות זה משום חוצפא כי האי תנא דאמר משמיה דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה.

    הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי בין על ידי אביה וכו'. כלומר יכול הוא לקדשה בלשון זה אפילו במקדשה על ידי האב והוא שבגרה כלומר אבל אם לא בגרה צריך הוא לומר הרי בתך מקודשת לי ולא בלשון הרי את וכבר הארכתי בה בפרק קמא דקדושין (ט, א ד"ה כתב השני) בס"ד.

    הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גטאיכא למידק דבפרק כל הגט (גיטין כו, ב) תניא איפכא דתניא כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט. וכתב רש"י ז"ל דהכא הרי זה גט דבר תורה קאמר והתם אינו גט משום גט ישן מדבריהם. ויש עוד לפרש אינו גט דהתם לומר שאינו מגרשה בו לכתחלה והרי זה גט דהכא לומר שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (הלכות גרושין פ"ג ה"ו) אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי לכשאכנסנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט מפני שלא היתה בת גרושין ממנו כשנכתב אבל אם אמר כתוב גט לארוסתי כשאשאנה אגרשנה בו וכנסה וגרשה בו כשר ע"כ. אבל רבינו תם ז"ל (בתוס' ד"ה לכשאכנסנה) כתב דמדקאמר התם אינו גט משמע דאינו גט כלל ואפילו נשאת בו תצא, ולא דמי לגט יש דגט ישן דליכא אלא יחוד בעלמא אם נשאת לא תצא, אבל הכא דכנסה ואיכא ודאי ביאה פסול לגמרי. ותירץ דהכא מיירי בשכתוב בו זמן של נתינה דהכי קאמר להו כתבו גט לכשאכנסנה, וקא משמע לן דאפילו הכי באשה דעלמא אינו גט מפני שלא נכתב בצואת הבעל, דמעיקרא לאו בת גרושין היא ואין בידו לעשות שליח, ואחר שכנסה לא צוהו. והתם מיירי בכותב בו זמן של עכשיו והלכך פסול לגמרי. אי נמי איכא לפרושי דהכא בכותב מעכשיו ובשכתב בו חדש שנה שבוע, והתם בכותב עצומו של יום שנכתב בו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 52a

    Yevamot 52a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 370 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    האי גט אחר גט הוא בתמיה וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא וחכמים אומרים יש גט אחר כו' ומפרש כיצד עשה מאמר כו' דהיינו גט אחר מאמר:

    כדאמרן בברייתא דלעיל כיצד אר"ג כו' ובמתני' לא פירש:

    הואיל דאמר מר בפרק ד' אחין (לעיל יבמות דף כט:):

    והתניא לוקה ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת קנה. וקמשני האי לוקה לאו מלקות ארבעים הוא אלא מכת מרדות מכת רידוי מדרבנן שנהג קלות ראש בעצמו ולעולם קנה:

    דרב מנגיד מכת מרדות:

    אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא:

    ואמאן דמקדש בשוקא אפילו בכספא דמנהג זילות ופריצות היא:

    דמתפקר לשון חוצפא שמעיז פניו להתריס עם שליח ב"ד:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 52a · Sefaria

    Tosafot

    אם בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קניה בביאה הא לא פריך פשיטא דקניה בביאה לחודה דמהא לא הוה משני מידי אלא הכי פריך פשיטא שמאמר אחר ביאה אינו מגרע ואם בביאה לחוד קנה בשביל מאמר שאחריו לא גרע ומשני אימא אם בעל בלא מאמר קנה דס"ד לא קני אלא אם כן עושה כמצותה מקדש ואחר כך בועלה וממתניתין דתנן בריש קידושין (דף ב.) היבמה נקנית בביאה לא שמעינן ליה דדלמא היינו מדאורייתא וכן הא דתנן הכא במתני' (לעיל יבמות נ:) הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום דלמא נמי היינו משום דמדאורייתא קני ופריך והתניא לוקה וידע שפיר דמדרבנן לוקה אלא דס"ד דלוקה מדרבנן משום דעשאוהו חכמים כפוגע באשת אח שלא במקום מצוה וא"כ מדרבנן לא קני לה בלא מאמר ומשני מכת מרדות מדרבנן ומשום פריצותא בעלמא כדרב:

    דמתפקר בשליח דבי דינא כך גירס' הקונטרס ויש ספרים שכתוב בהן מאן דמצער שליחא דרבנן וכן כתוב בכל הספרים בפ"ק דקידושין (דף יב:) ומיהו גם שם פי' בקונטרס שליחא דרבנן שליח ב"ד ונראה דבכל שליחא דרבנן יש ללקות אע"ג דלא הוי שליח ב"ד כדאשכחן בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע.) דשמתיה רב יהודה לההוא טבחא דציער שלוחו ואע"ג דשמתא חמור מנגדא כדמוכח במקום שנהגו (פסחים דף נב.) שמא החמיר עליו משום שביזה את רב יהודה עצמו:

    דמקדש בביאה אר"ת דאפי' ביבמה דצריך ביאה דפריצותא הוא שעושה תחלת קנינו בביאה:

    הדר בבית חמיו אנן סמכינן אנהרדעי דאמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה דבשל סופרים הלך אחר המיקל:

    דמבטל גיטא אע"ג דרב משמע דסבירא ליה בריש השולח (גיטין דף לג:) דביטלו אינו מבוטל כר"ג גבי הא דאמר רב יוסף ניחזי אנן מ"מ קאמר הכא דלקי משום דמוציא לעז על הגט:

    דמסר מודעא אגיטא אפילו היה מבטל כל מודעי מ"מ היה מלקה אותו משום דמוציא לעז על הגט דאיכא דשמע במודעא ולא שמע בביטול:

    על הנייר או על החרס אר"ת כר' אליעזר אתיא דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי לא מהני דדבר שיכול להזדייף הוא דבשטר קידושין נמי בעי ר' מאיר עדי חתימה כדמוכח בפ"ב דקידושין (דף מח.) ובפ"ק דקידושין (דף ט. ד"ה כתב) פירשתי:

    שאין בו שוה פרוטה פירוש ואינה מתקדשת משום כסף מקודשת מטעם שטר גבי שדי מכורה לך בפרק קמא דקידושין (דף כו. ושם) שהמוכר נותן שטר תימה אמאי נקט אע"פ שאין בו שוה פרוטה דאין בו שום רבותא דכך לי שוה פרוטה כמו אין שוה פרוטה ויש לומר דמשום דכתב ביה נתינה אחרי תיבת את ספר המקנה ס"ד דליבעי שוה פרוטה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 52a · Sefaria

    Rashba

    הא דאקשינן והא תניא לוקה פירש רש"י דקא סלקא דעתך דמדאורייתא קאמר דלוקה מלקות ארבעים משמע ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה. ואיכא למידק דהא ודאי מאמר דרבנן הוא והיכי הוה סלקא דעתא דלקי דבר תורה. ואפשר לומר דקא סלקא דעתיה שאין המאמר גומר בה להוציאה בגט אלא הביאה, מיהו מאמר צריכה כדי שתהא קנויה לו קודם שיפגע בה שעל ידי כך התירה לו הכתוב, ושמא היה סבור דמאמר דאורייתא הוא, וכענין שאמרו בירושלמי (ה"א) ולקחה לו לאשה זה המאמר ומדרש גמור הוא כדאיתא התם בפרקין דהכא. ויש מפרשים (רמב"ן) דמקשה סבר נמי דמלקות דרבנן קאמר, אלא דהכי קא קשיא לי, מדקאמרת קנה ואין צריך לעשות בה מאמר אחר בעילה אלמא לא תקינו רבנן אלא בלכתחלה והא דתניא לוקה על בעילתו מדבריהם וכיון שכן צריך הוא לחזור ולעשות מאמר קודם שיחזור וישנה לבעול. ופריק דהתם לאו משום תקנתא דמאמר הוא אלא משום פריצותא דעבד. וכן הדין בכל קדושין דעלמא ולעולם מאי דעבד עבד ואינו צריך לחזור ולקדש. והא דקאמר מכת מרדות מדרבנן לא הוה צריך, דמעיקרא נמי הכא סלקא דעתיה, אלא משום דבעי לפרושי דבכל קדושין נמי מלקינן ליה מדרבנן משום פריצותא אמר הכי, כלומר מכת מרדות זה משום חוצפא כי האי תנא דאמר משמיה דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה.

    הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי בין על ידי אביה וכו'. כלומר יכול הוא לקדשה בלשון זה אפילו במקדשה על ידי האב והוא שבגרה כלומר אבל אם לא בגרה צריך הוא לומר הרי בתך מקודשת לי ולא בלשון הרי את וכבר הארכתי בה בפרק קמא דקדושין (ט, א ד"ה כתב השני) בס"ד.

    הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט איכא למידק דבפרק כל הגט (גיטין כו, ב) תניא איפכא דתניא כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט. וכתב רש"י ז"ל דהכא הרי זה גט דבר תורה קאמר והתם אינו גט משום גט ישן מדבריהם. ויש עוד לפרש אינו גט דהתם לומר שאינו מגרשה בו לכתחלה והרי זה גט דהכא לומר שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (הלכות גרושין פ"ג ה"ו) אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי לכשאכנסנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט מפני שלא היתה בת גרושין ממנו כשנכתב אבל אם אמר כתוב גט לארוסתי כשאשאנה אגרשנה בו וכנסה וגרשה בו כשר ע"כ. אבל רבינו תם ז"ל (בתוס' ד"ה לכשאכנסנה) כתב דמדקאמר התם אינו גט משמע דאינו גט כלל ואפילו נשאת בו תצא, ולא דמי לגט יש דגט ישן דליכא אלא יחוד בעלמא אם נשאת לא תצא, אבל הכא דכנסה ואיכא ודאי ביאה פסול לגמרי. ותירץ דהכא מיירי בשכתוב בו זמן של נתינה דהכי קאמר להו כתבו גט לכשאכנסנה, וקא משמע לן דאפילו הכי באשה דעלמא אינו גט מפני שלא נכתב בצואת הבעל, דמעיקרא לאו בת גרושין היא ואין בידו לעשות שליח, ואחר שכנסה לא צוהו. והתם מיירי בכותב בו זמן של עכשיו והלכך פסול לגמרי. אי נמי איכא לפרושי דהכא בכותב מעכשיו ובשכתב בו חדש שנה שבוע, והתם בכותב עצומו של יום שנכתב בו.

    Rashba on Yevamot 52a · Sefaria

    Ritva

    אימא לאו מצוה קא עביד פי' שנר' כמבטל מצות יבמה וכי אינו ראוי לעשות כן קמ"ל:

    אף זו כמצותה וכו' והתניא לוק' פרש"י ז"ל דקס"ד לוקה מלקות מ' מן התורה הוא וק"ל היאך אפשר לומר כן וכי שביק רב לב"ה ואמר כב"ש וסוגיי' דבכולי תלמודא דמאמר מדרבנן ועוד דאפי' לב"ש ליכא למימר אלא עשה והאיך לוקה על ביטולו והנכון כמו שפר"י ז"ל דהשתא נמי ס"ד דמלקות דרבנן הוא מיהו קס"ד דרבנן גזרו מלקות בדבר מפני שהמיבם בלא מאמר נראה כפוגע בתחלתו בערוה והצריכו מאמר לקנות בו וכאלו נדחה אסור אשת אח במאמר וחוזר ובועל לאשתו ולפי טעם זה ראוי לומר שאם בעל בלא מאמר ראוי היה לקנסו בקנינו שלא יקנה ושלוקה על שעבר וחוזר ועושה מאמר על העתיד. ופרקי דהאי מלקות מדרבנן אינו אלא משום פריצותא דעלמא כדמנגיד רב בעלמ' ולא מחדתי בפירוקא אלא דטעמא כדרב אלא משום דבקושייא מסתימ' סתומי ולא ברירא דמלקו' מדרבנן הוא פרישנא ליה בפירוקא אגב אורחין וכבר כתבנו הרבה כיוצא בו. כיצד בשטר אדאמרן לעיל בשטר כיצד וכו' ואע"ג דהא בקדושי' דעלמא הוא דתנינן לה מ"מ כיון דפירש לך התנא בכאן דקדושי כסף דיבמה דרבנן כקדושי כסף של תורה דעלמא ממילא שמעי' דמ"ה שהן שוות כקדושי שטר כדפרש"י ז"ל:

    אלא מעתה יהיב ליה ניירא בעלמא פי ואמר ליה הרי זה גיטך דבלאו הכי ליכא למיחש למידי והא דאמרי' דהכא לא פסלה לכהונה כגון דסלקיה מידו א"נ דעפיץ דליכא למיחש למי (מילי'):

    הרי אמרו ללבלר כתוב גט לארוסתו לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט פי' אעפ"י שנתנו לה לאחר כניסה או שנתנוהו העדים או הסופר בשליחותו דהשת' דכיון דבידו לגרשה השתא הא איתיה בתור' גיט'. ושליחו' דהשתא על הכתיבה ועל החתימו' ועל הנתינה שליחות גמורה וק"ל דבפ' כל הגט אמרו בפי' שאינו גט ותי' רש"י ז"ל בכאן ולשם דהתם אינו גט מדרבנן קאמר משו' גט ישן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והק"ל התם שאם נתגרשה בו תנשא לכתחל' ולהכי אמר הכא הרי זה גט כיון שנתגרשה בו וכר"ת ז"ל דאינו גט ודאי אפי' בדיעבד משמע שלא תנשא בו ודין הות דהתם הוא שלא פסלוהו בדיעבד משום דליכא אלא עידי יחוד ואפשר שלא בעל אבל בכאן שעשה חופה מסתמא בעל וחזר ובעל ויש לחוש שנתעברו ויאמרו גיטה קודם לבנה לכפר"ת ז"ל דההיא דהתם כשכתבוהו עכשיו ובזמנו של עכשיו שכתב להם והא דהכא כשאמר להם לכתבו לאחר נשואין ולא כתבו זמן הכתוב דתו ליכא חששא דגט ישן ולבטול הגט ליכא למיחש וכדכתי' בארוכה במס' גיטין בס"ד ועיין שם:

    Ritva on Yevamot 52a · Sefaria

    Meiri

    מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ואם בעל בלא מאמר קנה אלא שהדבר מכוער ומכל מקום אינו בר מלקות אף במכת מרדות שמדברי סופרים שאין מלקות או מרדות בענינים אלו מצד הפירצא אלא במקדש בביאה בלא שדוכין ויבם ביבמתו לא גרע משדוכין:

    המקדש בשוק והמבטל את הגט משנתנו לשליח שלא בפני שליח והמוסר מודעא על הגט והמצער שליח בית דין הבא להזמינו לדין וכן מי שחלה עליו שמתא שלשים יום על שלא בא לבית דין וחתן ראשון הדר בבית חמיו אף בשאין חמותו חשודה ממנו או אף בעובר על פתחה אם היא חשודה ממנו בכל אלו אע"פ שהדבר מכוער אין בהם מלקות ומכל מקום כתבו הגאונים שמנדין אותם והכל לפי ענין הפירצא וכח הבית דין וצורך המקום והשעה וחתן הדר בבית חמיו וחמותו חשודה ממנו מלקין אותו על לא טובה השמועה ומכל מקום בזמנים הללו שבנות ישראל גדורות ביותר אין חוששין לחתן הדר בבית חמיו אלא שאם אירע רנון ודבת עם חוזרין לראשונות וכבר ביארנוה בראשון של קדושין י"ב ב' ויש פוסקין בכל אלו שהזכרנו מלקין עליהם וכמו שאמרו בפרק שבועת הדיינין מ"א א' בשבועה דרבנן משמתינן ליה עד דמטי זמן נגודיה ובראשון של קדושין אמרו נגדיה כרב ואף גדולי המחברים כתבו ביבם שבעל בלא מאמר שמכין אותו מכת מרדות וכתבו גאוני ספרד שכל החשוד על הערוה יש לבית דין להזהירו שלא לעבור על פתח ביתה ואם עובר מלקין אותו:

    לענין ביאור זה שאמרו כאן והתניא לוקה ותירץ בו מכת מרדות דרבנן קשה לפרש והיאך היה עולה על דעת המקשה שיהא לוקה מן התורה והלא מאמר מדברי סופרים הוא והרבה ראיתי שטרחו בה המפרשים וגדולי קדמונינו פירשו בה שאף המקשה אינו טועה בכך אלא הכי קא מקשה מדקאמרת אם בעל בלא מאמר קנה ואין צריך לעשות בה מאמר אחר הביאה אלמא לא תקינו רבנן אלא בלכתחלה והתניא לוקה ר"ל מדבריהם וכיון שכן צריך הוא לחזור ולעשות מאמר קודם שישנה ויבעול ותירץ שמה שאמרו לוקה לא משום תקנת מאמר אלא מצד הפריצות שעשה ומה שהזכיר בתירוצו מכת מרדות כך פירושו מכת מרדות זה לא משום מאמר אלא מצד הפריצות ומשום דסבר לה כרב:

    המאמר הוא שיקדשנה בפרוטה ובשוה פרוטה ואם מקדשה בשטר צריך שיכתוב לה עליו הרי את מקודשת לי וכתובת יבמין צריך שיכתוב שמקבל עליו לזונה ולפרנסה ואינו כותב לה עיקר כתובה אלא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין לה מראשון תקינו לה משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

    כבר ביארנו במקומו שהנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אם מת אחר כן זו פסולה לכהונה אע"פ שלא היתה מגורשת לעלמא וכדתניא ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסלה מן הכהונה וזהו ריח הגט שאמרו עליו שפוסל לכהונה ומעתה אף יבם שכתב כן ליבמתו מהני לפסלה לכל האחין וליאסר הוא בקרובותיה והיא בקרוביו:

    מי שקדש את האשה ואמר לסופר כתוב לי גט לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ואם כנסה וגירשה בגט זה הרי זו מגורשת אבל אם אמר כן באשה דעלמא שאינה ארוסתו וכנסה אינו מגרשה בגט זה כלל שהרי כשנכתב לא היתה בת גירושין ממנו ושמא תאמר והלא אף בראשונה אמרו בפרק כל הגט כ"ו ב' שאינו גט ההיא דהתם בשכתב בו זמן של עכשו ר"ל שבשעת הכתיבה ופסול לגמרי אבל זו שבכאן שכתב בו זמן של נתינה ואפילו הכי באשה דעלמא אינו גט שאין כאן צואת בעל שהרי באותה שעה לאו בעל הוא וכבר הרחבנו בה את הדרך בפנים אחרים בפרק כל הגט וביבמתו מיהא הדבר בספק והולכין בה להחמיר:

    Meiri on Yevamot 52a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תובד"ה דמקדש בביאה אר"ת דאפילו ביבמה דצריך ביאה דפריצותא הוא שעושה תחלת קנינו בביאה עכ"ל פירוש לדבריהם משום דאיכא לפרש במאן דמקדש בביאה משום פריצותא לפי שצריך עדי ביאה ודבר מכוער הוא שמעמיד עדים על כך אבל יבמה דצריך ביאה מדאורייתא דאינה נקנית אלא בביאה ע"כ לאו משום עדים תליא טעמא דפריצותא אלא ע"כ דהיינו פריצות שעושה תחלת קנינו בביאה דומיא דמקדש בלא שידוכין וכך הם דברי התוס' בפ"ק דקידושין דף י"א בשם פר"י והכא נתחלף להם אר"ת במקום אר"י ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 52a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אם בעל וכו' ופריך והתניא לוקה ידע שפיר דמדרבנן לוקה וכו'. כתבו זה משום דקשה להו וכי לא ידע המקשה מתני' דקדושין דקתני היבמה נקנית בביאה וכן מתני' דהכא דקתני בבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום:

    ד"ה דמתפקר בשלוחי דבי דינא וכו' עד שמא החמיר עליו משום שביזה וכו'. ואין לדקדק ולהקשות א"כ מאי מייתי התוס' ראיה מזה דכל שליח דרבנן יש ללקות מדאשכחן דשמתיה רב יהודה לההוא טבחא שמא התם הוא משום דביזה את ר"י ולא משום דציער שלוחי דרבנן משום דהתם מפורש בהדיא בגמ' דא"ל רב יהודה לרב נחמן כשהזמינו לדין לפניו דמשום הכי שמתי' משום דציער שלוחא דרבנן ע"ש:

    Maharam on Yevamot 52a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה בעל וכו', וכן הא דתנן הכא במתני' (הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום) דלמא נמי היינו משום דמדאוריתא קני. קשה לי. הא ע"כ מתניתין קאמר דאפילו מדרבנן אין אחריה כלום דאי מדאורייתא גם בביאה באמצע אין אחריה כלום:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 52a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 52, Amud Aleph, about 370 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “האי גט אחר גט הוא! אמר רב…”

      Named: רב יהודה.

    2. Segment 223 words

      Opens “עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה. לימא…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 322 words

      Opens “פשיטא! סד"א כיון דאמר מר העושה מאמר…”

    4. Segment 430 words

      Opens “גופא, אמר רב הונא: מצות יבמין מקדש…”

      Named: רב הונא.

    5. Segment 55 words

      Opens “והתניא לוקה! מכת מרדות מדרבנן.…”

    6. Segment 612 words

      Opens “דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה, ומאן דמקדש…”

      Named: רב מנגיד.

    7. Segment 77 words

      Opens “ומאן דמבטל גיטא, ומאן דמסר מודעא אגיטא.…”

    8. Segment 817 words

      Opens “ומאן דפקיר שליחא דרבנן ומאן דשהי שמתא…”

    9. Segment 923 words

      Opens “ועל חתנא דדאיר בבי חמוהי דדאיר אין…”

      Named: רב ששת.

    10. Segment 1018 words

      Opens “נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא…”

      Named: רב אלא.

    11. Segment 1137 words

      Opens “ת"ר כיצד מאמר נתן לה כסף או…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1235 words

      Opens “כתב לה אנא פלוני בר פלוני קבילית…”

    13. Segment 1341 words

      Opens “בעא מיניה אביי מרבה נתן לה גט…”

      Named: אביי, רבה.

    14. Segment 1427 words

      Opens “[א"ל חיישינן דלמא אתי לאחלופי בגיטא] מתקיף…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1521 words

      Opens “דתניא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 52a · Segment 11 — “…מקודשת לי אמר אביי ה"ק שטר כתובת יבמין כיצד

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 52a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026