Talmud Builders

    Yevamot 53b

    Back to index

    English translation — Yevamot 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ It was taught in the mishna: If he performed ḥalitza and then proceeded to either perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second woman, nothing is effective after ḥalitza . The Gemara asks: Granted, it was necessary to teach that in the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal the levirate betrothal is not effective. For it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to levirate betrothal that takes place after ḥalitza due to levirate betrothal that takes place before ḥalitza , and rule that all levirate betrothal is effective. The mishna therefore teaches us that we do not issue a decree in this case. However, the case of one who performed ḥalitza and gave a bill of divorce, why do I need this case? What novelty is there in the teaching that a bill of divorce after ḥalitza is not effective?

    2The Gemara answers: And according to your reasoning, that each new case must teach something new, say the latter clause of the mishna: If he engaged in intercourse and then proceeded to perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or perform ḥalitza with a second woman, nothing is effective. In this case the same question can be asked: Granted, it was necessary to teach the case of one who engaged in intercourse and gave a bill of divorce. This is because it might enter your mind to say that we should issue a decree with regard to a bill of divorce that is given after intercourse, due to a bill of divorce that is given before intercourse, and decree that this bill of divorce alone is insufficient and she requires ḥalitza as well. The mishna therefore teaches us that we do not issue such a decree. But the case of a yavam who engaged in intercourse and performed levirate betrothal, why do I need to state it? Once he has engaged in intercourse with her she is his wife in all regards; what difference does levirate betrothal make?

    3Rather, one must say that since the tanna taught the case of one who performed ḥalitza and then performed levirate betrothal, he also taught the case of one who engaged in intercourse and then performed levirate betrothal, due to the similarity between them. And since he wished to teach the case of one who engaged in intercourse and then gave a bill of divorce, he also taught the case of one who performed ḥalitza and then gave a bill of divorce. We should therefore not infer anything from these superfluous cases, as they are merely stated for stylistic reasons.

    4§ The mishna taught: With regard to intercourse, when it is at the beginning nothing is effective after it, but if it was in the middle or at the end, something is effective after it. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna . As it is taught in a baraita : Abba Yosei ben Yoḥanan, a man of Jerusalem, says in the name of Rabbi Meir: With regard to both intercourse and ḥalitza , if one of them were performed at the beginning, nothing is effective after it, but if they were done in the middle or at the end, i.e., they were preceded by some other action, something is effective after it. According to the mishna, however, nothing is effective after ḥalitza regardless of when it was performed.

    5And therefore it can be concluded that there are three disputes with regard to this matter, i.e., three opinions on this issue. The first tanna holds: In the case of intercourse that is preceded by a disqualifying action, where there is a reason to issue a decree, lest one violate a prohibition by engaging in intercourse after ḥalitza or intercourse was performed, we issue a decree establishing that invalid intercourse should not be as effective as valid intercourse. With regard to ḥalitza , however, where there is no reason to issue a decree as there is no concern of a prohibition even if an action is performed after ḥalitza , we do not issue a decree.

    6And Rabbi Neḥemya holds that with regard to intercourse there is also no reason to issue a decree. And as for what you said in justification of your ruling, that we should issue a decree in a case of intercourse after a bill of divorce due to intercourse after ḥalitza , there is no cause for such a concern. Since ḥalitza is effective by Torah law, people know that it is fully effective and cannot be followed by anything, and they will not confuse it with laws instituted by the Sages. And as for what you said that we should issue a decree with regard to intercourse after levirate betrothal due to intercourse after intercourse, since the acquisition of intercourse is by Torah law, this matter is known by people, and they will not err in this regard. And Abba Yosei ben Ḥanan holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who issue a decree with regard to intercourse, but he adds and issues a decree with regard to ḥalitza due to intercourse. He therefore does not differentiate between ḥalitza and intercourse at all.

    7MISHNA: One who had intercourse with his yevama , whether unwittingly, i.e., he thought he was having intercourse with someone else, or intentionally, i.e., he knew she was his yevama and nevertheless had intercourse with her without intent to perform levirate marriage; whether due to coercion or willingly; even if he was unwitting and her participation was intentional, his participation was intentional and she was unwitting, he was coerced and she was not coerced, or she was coerced and he was not coerced; both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse has thereby acquired his yevama . And similarly, the Torah did not distinguish between an act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.

    8And so too, with regard to a man who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden [ arayot ] by the Torah or with those who are unfit for him even though they are not in the category of arayot , for example, a widow with a High Priest; a divorcée and a yevama who performed ḥalitza [ ḥalutza ] with a common priest; a mamzeret , i.e., a woman born from an incestuous or adulterous relationship, or a Gibeonite woman with an Israelite; the daughter of an Israelite with a mamzer or a Gibeonite; he has disqualified her from marrying into the priesthood through this act no matter how it was performed, and the Torah did not distinguish between the act of intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and intercourse in a typical manner.

    9GEMARA: The Gemara asks: What is the significance of the word even in the statement that begins with: Even if he was unwitting and her participation was intentional? Since the mishna has already said that there is no halakhic difference whether the act of intercourse was performed intentionally, what is added by that statement?

    10The Gemara answers: The mishna is stated in the style of: Needless to say. It is needless to say that if he was unwitting and she intended to fulfill the mitzva, or alternatively, he acted intentionally without intent to fulfill the mitzva and she intended to fulfill the mitzva, he has acquired her. However, even if he was unwitting and she acted intentionally, where both of them did not intend to act for the sake of the mitzva, he nevertheless acquires her. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: Even if both of them acted unwittingly, intentionally, or were coerced, he acquires the yevama through the act of intercourse.

    11§ The Gemara asks: What are the circumstances the mishna is referring to when it mentions a man who was coerced? If we say that it is when gentiles coerced him by threatening to kill him if he did not have intercourse with her and he therefore had intercourse with her, didn’t Rava say that there is no such thing as coercion of a man to have intercourse with a woman with whom relations are forbidden, because there is no erection of the male organ without intent? Consequently, even if he acted due to the threat, his action is considered intentional.

    12Rather, the mishna must be referring to one who was sleeping and became erect, and his yevama drew him onto herself. However, didn’t Rav Yehuda say that

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חלץ ועשה מאמראיבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה:

    בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריךלמיתני דאינו כלום:

    סד"אאפי' לר' עקיבא:

    ליגזור מאמר דבתר חליצהדליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן:

    אלא חלץ ונתן גטביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו:

    ולטעמיך בעל ועשה מאמרביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה:

    סד"א לגזור גט דבתר ביאהדלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה:

    אלא בעל ועשה מאמרלמאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא:

    אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמרדאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו':

    ושלש מחלוקת בדבר תנא קמאדמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום:

    ורבי נחמיהדאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום:

    ואבא יוסי בר חנןדאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (לעיל יבמות נ:) אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם):

    פרק שישיהבא על יבמתו

    הבא על יבמתו שוגגכסבור שהיא אשתו או אשה אחרת:

    מזידלשם זנות ולא לשום מצוה:

    אפי'מפרש בגמרא:

    המערהשלא גמר ביאתו:

    קנהוזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה:

    בין ביאה לביאה[בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה]:

    וכן הבא על אחת מכל העריותבאחת מכל הביאות הללו:

    או פסולותלכהונה כגון אלמנה כו':

    פסלהלכהונה משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה]. ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין:

    ממזרת ונתינהלאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה:

    גמ' אלא אפילו הוא שוגגכסבור אשה אחרת היא:

    והיא מזידהלביאת זנות מכוונת:

    דתרוייהו לא מיכווני למצוהאפילו הכי קני:

    אלא בישןשנתקשה כשהוא ישן:

    יבמות 53 עמוד ב

    1חלץ ועשה מאמר ונתן וכו'. בשלמא חלץ ועשה מאמר, איצטריך, סד"א נגזור מאמר דבתר חליצה אטו מאמר דקמי חליצה, קמ"ל דלא גזרינן. אלא חלץ ונתן גט למה לי?

    2ולטעמיך, אימא סיפא: בעל ועשה מאמר, בעל ונתן גט בשלמא בעל ונתן גט איצטריך, סד"א נגזור גט דבתר בעילה אטו גט דקמי בעילה, קמ"ל דלא גזרינן, אבל בעל ועשה מאמר למה לי?

    3אלא: איידי דתנא חלץ ועשה מאמר, תנא נמי בעל ועשה מאמר. ואיידי דבעי למיתני בעל ונתן גט, תנא נמי חלץ ונתן גט.

    4בזמן שהיא וכו'. מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה, בתחלה אין אחריה כלום, באמצע ובסוף יש אחריה כלום.

    5ושלש מחלוקת בדבר, תנא קמא סבר: ביאה, דאיכא למיגזר גזרינן. חליצה, דליכא למיגזר לא גזרינן.

    6ור' נחמיה סבר: ביאה נמי ליכא למיגזר, ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה כיון דחליצה דאורייתא, מידע ידעי. ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה כיון דביאה דאורייתא, הא מידע ידיעי. ואבא יוסי בן חנן סבר לה כרבנן דגזרי בביאה, וגזר חליצה משום ביאה.

    7הדרן עלך רבן גמליאל׃

    Mishna

    8הבא על יבמתו, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, אפי' הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס. אחד המערה ואחד הגומר קנה. ולא חילק בין ביאה לביאה.

    9וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה, או פסולות, כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין פסלה ולא חילק בין ביאה לביאה.

    Gemara

    10מאי אפי'׃

    11לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה, דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה אפילו הכי קנה. תני ר' חייא: אפי' שניהם שוגגים, שניהם מזידים, שניהם אנוסים.

    12אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה! לפי שאין קישוי אלא לדעת.

    13אלא בישן. והאמר רב יהודה:

    Tosafot

    סלקא דעתך אמינא ליגזור מאמר דבתר חליצה כו'תימה מה צריך לטעם זה דלעיל הוה ניחא לר' יוחנן דאיצטריך לאשמועי' דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אע"ג דכבר אשמועינן ליה מרישא והכי נמי תינח ליה הכא מהאי טעמא גופיה:

    פרק שישיהבא על יבמתו

    הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזידאיכא למימר דמזיד ורצון תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ב דב"ק (דף כו: ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון.:

    הוא אנוס והיא לא אנוסהתימה דהוה ליה למינקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא אנוסה א"נ לא קאמר והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מיכווני לשם מצוה:

    ולא חילק בין ביאה לביאהפי' בקונטרס בין העראה לגמר ביאה ובבבא שניה פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר"י דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ' (לקמן יבמות דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה לר"י שהסופרים טעו וכתבו איפכא ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה ולפרושי וכן קאתי:

    ממזרת ונתינה לישראל פסלהלשון פסלה נקט משום אחריני דממזרת ונתינה הם פסולות ועומדות:

    שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליהאין לפרש שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו אם לא יבא עליה דא"כ מאי פריך מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו ע"י אונס פחד מיתה לדעת חשיב והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת ואר"י דיש לקדק מכאן דאין יבמה נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא למימר דאתי הך סוגיא כמ"ד משמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי ועוד אר"י דאתיא שפיר אפילו למאן דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם:

    אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעתאין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא יתקשה דאין קישוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי כקרקע עולם כדאמר בבן סורר (ג"ז שם) גבי אסתר דקרקע עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם מרוצח ורוצח גופיה קאמר התם דסברא הוא דמאי חזית דדמא דידך סומקא טפי כו' וזה לא שייך אלא במאנסין אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כו' כיון שאין הורג בידים ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצווה להציל חברו בגופו דאדרבה חייו קודמין וההיקש דקרא בהורג בידים כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו וגו' והשתא גרסינן בכל דוכתא מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור פירוש יהרג הבועל ולא גרסינן תיהרג דקרקע עולם היא אי נמי אר"י דאפי' גרסינן תיהרג יש לפרש דהכי קאמר תיהרג קודם שתעשה מעשה ותביא עליה את הערוה וא"ת במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד. ושם) דנעבד באונס אסור ומפרש כגון דאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה ופריך עלה רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ' (דברים כ״ב:כ״ו) ומאי קושיא הא האי קרא דוקא בקרקע עולם איירי אבל עשה מעשה חייב למסור עצמו כדפרישי' ומשתחוה לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא דליכא לאוקמה כשכפוהו עובדי כוכבים לעבודת כוכבים דאין זה משתחוה ואר"י דהכי פריך אונס רחמנא פטריה ממיתה אפי' בעושה מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ"מ אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה דולנערה לא תעשה דבר אפילו בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה דבעשיית מעשה איירי היקישא דקרא ועוד דכיון דאפילו ברצון מיחייב מיתה אע"ג דלא עביד מעשה דהא אשה חייבת ברצון אע"ג דהויא קרקע עולם ה"נ כשפטר הכתוב אונס במיתת בית דין כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר פטר בכל ענין לא שנא עביד לא שנא לא עביד ולהכי פריך כיון דפטור ממיתה לא חשיב נעבד ליאסר בהך עבודה ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע"ג דפטו' ממית' בדיעבד כיון דחייב למסור עצמו [וע"ע תוס' יומא פב. האריכו טובא]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בשלמא בעל ונתן גט אצטריךפירש רש"י ז"ל (בד"ה וליטעמיך) אצטריך לאשמועינן דאין זיקת יבמין אחר ביאה ומיפטרא בגט ולא בעי' חליצה דלא גזרינן גט דאחר ביאה אטו גט דקמי ביאה. ותמיהא לי דהא בכולה מתניתין כי אמרינן אין אחר חליצה כלום ואין אחר ביאה כלום הכי קאמרינן, אין מועיל אחר חליצה כלום שאין גט ולא מאמר מועילין בה ליאסר בקרובות. אי נמי שאין הגט שלאחר ביאה דוחה את הראשונה ולא המאמר של אחר ביאה תופס להצריכה גט למאמרו, והכי נמי כי קתני בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט בעל וחלץ בעל ונתן גט דומיא דבעל וחלץ קאמר, כלומר שאין חליצה מהני אחר בעילה ואין גט מהני אחר בעילה. ובגמרא נמי הכי גרסינן בספרים מדויקים בישיבת הגאונים ז"ל איצטריך סלקא דעתך אמינא מדגט קמי בעילה מהני דבתר בעילה נמי מהני. ונראה לי לפרש בעל ונתן גט אצטריך לאשמועינן שאין הגט של אחר ביאה פוסל אותה עליו, אלא אם רצה מגרשה בגט ומחזירה וכדאמרינן ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לומר שמגרשה בגט ומחזירה, וקא משמע לן דאוקמוה אדינא דאורייתא ולא גזרינן בה אטו גט דקמי בעילה, דסלקא דעתך אמינא מדגט דקמי בעילה מהני לפוסלה עליו לעולם, גט דבתר בעילה נמי מהני לפוסלה עליו לעולם קא משמע לן בעל ונתן גט דאין לאחר ביאה מהני כלומר לאוסרה עליו כך נראה לי. סליק פרק רבן גמליאל בס"ד

    אפילו הוא שוגג והיא מזידהכלומר דתרוייהו לא מיכווני לשם מצוה, והוא הדין דליתני שניהם שוגגין כדאיתא בגמרא בברייתא דר' חייא אלא סוגיא דלישנא הוא.

    ולא חלק בין ביאה לביאהפרש"י ז"ל לא חלק בין העראה לגמר ביאה. ולא מחוור דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ותרתי למה לי. ועוד דמפרשי בגמרא (נו, ב) וכן הבא וכו' אשלא כדרכה דחייבי לאוין דאלמא גבי יבמה איירי בשלא כדרכה דהיינו ולא חילק בין ביאה לביאה ואף רש"י ז"ל כן פירש בגמרא. (ועיין עוד רש"י נד, א ד"ה ולקחה. ומהרש"ל הגיה ברש"י בין ביאה כדרכה וכו' ועיין תוס' ד"ה ולא שהסופרים טעו בהעתקת דבריו. ועיין עדל"ז).

    גירסא דייקא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין ולממזר. ולא גרסינן ממזרת ונתינה לישראל דישראל בממזרת ונתינה מאי פסל אבל רש"י גרס ממזרת ונתינה לישראל, ופירש דלענין העראה נקטיה לומר דישראל בממזרת ונתינה לקי משעת העראה. ואפשר נמי דסירכא דתנא הוא משום דאורחיה למיתני להו הכין. וחלוצה לכהן הדיוט נמי משום סירכא דלישנא נקט לה, דהא חלוצה [לאו] דאורייתא כדאיתא לעיל בשלהי כיצד (יבמות כד, א) אלא דאורחיה דתנא למיתני הכי.

    גמרא היכי דמי אילימא שאנסוהו עכו"םיש מפרשים שאנסוהו אונס מיתה כלומר שאמרו לו עכו"ם בא עליה ואי לא קטילנא לך.

    והא אמר רבא אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעתלומר שאף על פי שאמרו לו שיהרגהו אם לא יבא על הערוה אם עשה כן מומת על ידה לפי שאין קשוי אלא לדעת (עיין רמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"ט ה"א ומגיד משנה שם). ויש מפרשים שלא אנסוהו אונס מיתה, שאלו כן אף הוא פטור בדיני אדם דאפילו בעבודה זרה ובשפיכות דמים שדינו שיהרג ואל יעבור, אלו אמרו לא קטיל לפלניא ואי לא קטילנא לך, אלו עשה כן פטור מדיני אדם שלא עשה זה אלא מחמת האונס, ואלו אתה מסלק אונסו מעליו אף הוא אינו הורג. והכי נמי מחמת האונס הוא שנתן דעתו והקשה עצמו, אבל אם אתה מסלק אונסו ממנו אף הוא אינו בועל. אלא הכא שתקפוהו עכו"ם ודבקוהו, הלכך אין זה אונס אלא רצון, דכיון שאין שם פחד מיתה, מפני מה נתן דעתו להקשות אין זה אונס אלא רצון. ואי קשיא לך אם כן למה לא העמידו משנתינו בשאנסוהו עכו"ם למיתה. יש לומר ההיא כיון דבביאה עצמה ליכא אונס, לא קרינא בה הבא על יבמתו באונס אלא מדעת ושלא בכונת מצוה. (עיין תוס' ורמב"ן ומ"מ שם ובישרש יעקב כאן ואור גדול סי' א, כא, ב).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 53b

    Yevamot 53b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חלץ ועשה מאמר איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה:

    בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך למיתני דאינו כלום:

    סד"א אפי' לר' עקיבא:

    ליגזור מאמר דבתר חליצה דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן:

    אלא חלץ ונתן גט ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו:

    ולטעמיך בעל ועשה מאמר ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה:

    סד"א לגזור גט דבתר ביאה דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה:

    אלא בעל ועשה מאמר למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 53b · Sefaria

    Tosafot

    סלקא דעתך אמינא ליגזור מאמר דבתר חליצה כו' תימה מה צריך לטעם זה דלעיל הוה ניחא לר' יוחנן דאיצטריך לאשמועי' דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אע"ג דכבר אשמועינן ליה מרישא והכי נמי תינח ליה הכא מהאי טעמא גופיה:

    פרק שישי הבא על יבמתו

    הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד איכא למימר דמזיד ורצון תרי גווני נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה אע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ב דב"ק (דף כו: ושם) גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דה"ק בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון.:

    הוא אנוס והיא לא אנוסה תימה דהוה ליה למינקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא הוא אנוס והיא לא אנוסה א"נ לא קאמר והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מיכווני לשם מצוה:

    ולא חילק בין ביאה לביאה פי' בקונטרס בין העראה לגמר ביאה ובבבא שניה פירש ולא חילק בין ביאה לביאה בין כדרכה לשלא כדרכה ואין נראה לר"י דכיון דתנא סבר אחד המערה ואחד הגומר למה ליה תו למיתני ולא חילק בין העראה לגמר ביאה ועוד דבגמ' (לקמן יבמות דף נו:) מפרש מאי וכן אשלא כדרכה בחייבי לאוין מכלל דלא חילק דרישא איירי בשלא כדרכה ונראה לר"י שהסופרים טעו וכתבו איפכא ומיהו ההיא דבבא שניה אפשר לפרשו כמו הראשון בין כדרכה לשלא כדרכה ולפרושי וכן קאתי:

    ממזרת ונתינה לישראל פסלה לשון פסלה נקט משום אחריני דממזרת ונתינה הם פסולות ועומדות:

    שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה אין לפרש שאנסוהו היינו שאיימו עליו להרגו אם לא יבא עליה דא"כ מאי פריך מרבא דאמר אין קישוי אלא לדעת פירוש דאין זה אונס שקישוי עושה מדעת ואין דוחקין אותו לבעול בקישוי ולוקמא כגון שמאיימין עליו לבעול בקישוי ועוד דמילתא דרבא אי אפשר לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא שיבעול הערוה מעצמו כמו שאפרש אלא כל דבר שעושה מעצמו אפילו ע"י אונס פחד מיתה לדעת חשיב והאי שאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה דקאמר היינו שהביאוהו עליה והדביקוהו ביבמתו ולא שבא עליה מעצמו כמו תקפתו יבמתו ובא עליה דבסמוך והשתא פריך שפיר דאין אונס דקישוי לא הוי אלא לדעת ואר"י דיש לקדק מכאן דאין יבמה נקנית אלא בבא עליה בקישוי מדלא מוקמי שהדביקוהו בלא קישוי ואיכא למימר דאתי הך סוגיא כמ"ד משמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקישוי ועוד אר"י דאתיא שפיר אפילו למאן דאמר משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם:

    אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת אין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דאם כן אפילו יש קישוי שלא לדעת תיפוק ליה דאגילוי עריות יהרג ואל יעבור כדאמר בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) אלא איירי כשעובדי כוכבים מדביקים אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שאי אפשר לו אם לא יתקשה דאין קישוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קישוי שלא לדעת או שהיה כבר מקושה או שיודע שלא יתקשה אין חייב למסור עצמו כיון שהוא אינו עושה שום מעשה והוי כקרקע עולם כדאמר בבן סורר (ג"ז שם) גבי אסתר דקרקע עולם היתה וטעמא משום דנערה המאורסה ילפינן התם מרוצח ורוצח גופיה קאמר התם דסברא הוא דמאי חזית דדמא דידך סומקא טפי כו' וזה לא שייך אלא במאנסין אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אדרבה איכא למימר איפכא מאי חזית דדמא דחבריה סומקא טפי כו' כיון שאין הורג בידים ולא הוי אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצווה להציל חברו בגופו דאדרבה חייו קודמין וההיקש דקרא בהורג בידים כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו וגו' והשתא גרסינן בכל דוכתא מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור פירוש יהרג הבועל ולא גרסינן תיהרג דקרקע עולם היא אי נמי אר"י דאפי' גרסינן תיהרג יש לפרש דהכי קאמר תיהרג קודם שתעשה מעשה ותביא עליה את הערוה וא"ת במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד. ושם) דנעבד באונס אסור ומפרש כגון דאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה ופריך עלה רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ' (דברים כ״ב:כ״ו) ומאי קושיא הא האי קרא דוקא בקרקע עולם איירי אבל עשה מעשה חייב למסור עצמו כדפרישי' ומשתחוה לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא דליכא לאוקמה כשכפוהו עובדי כוכבים לעבודת כוכבים דאין זה משתחוה ואר"י דהכי פריך אונס רחמנא פטריה ממיתה אפי' בעושה מעשה דנהי דחייב למסור עצמו מ"מ אם לא מסר עצמו לא מיחייב מיתה דולנערה לא תעשה דבר אפילו בעשתה מעשה קאמר קרא דפטורה ממיתה דבעשיית מעשה איירי היקישא דקרא ועוד דכיון דאפילו ברצון מיחייב מיתה אע"ג דלא עביד מעשה דהא אשה חייבת ברצון אע"ג דהויא קרקע עולם ה"נ כשפטר הכתוב אונס במיתת בית דין כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר פטר בכל ענין לא שנא עביד לא שנא לא עביד ולהכי פריך כיון דפטור ממיתה לא חשיב נעבד ליאסר בהך עבודה ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע"ג דפטו' ממית' בדיעבד כיון דחייב למסור עצמו [וע"ע תוס' יומא פב. האריכו טובא]:

    Tosafot on Yevamot 53b · Sefaria

    Rashba

    בשלמא בעל ונתן גט אצטריך פירש רש"י ז"ל (בד"ה וליטעמיך) אצטריך לאשמועינן דאין זיקת יבמין אחר ביאה ומיפטרא בגט ולא בעי' חליצה דלא גזרינן גט דאחר ביאה אטו גט דקמי ביאה. ותמיהא לי דהא בכולה מתניתין כי אמרינן אין אחר חליצה כלום ואין אחר ביאה כלום הכי קאמרינן, אין מועיל אחר חליצה כלום שאין גט ולא מאמר מועילין בה ליאסר בקרובות. אי נמי שאין הגט שלאחר ביאה דוחה את הראשונה ולא המאמר של אחר ביאה תופס להצריכה גט למאמרו, והכי נמי כי קתני בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט בעל וחלץ בעל ונתן גט דומיא דבעל וחלץ קאמר, כלומר שאין חליצה מהני אחר בעילה ואין גט מהני אחר בעילה. ובגמרא נמי הכי גרסינן בספרים מדויקים בישיבת הגאונים ז"ל איצטריך סלקא דעתך אמינא מדגט קמי בעילה מהני דבתר בעילה נמי מהני. ונראה לי לפרש בעל ונתן גט אצטריך לאשמועינן שאין הגט של אחר ביאה פוסל אותה עליו, אלא אם רצה מגרשה בגט ומחזירה וכדאמרינן ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לומר שמגרשה בגט ומחזירה, וקא משמע לן דאוקמוה אדינא דאורייתא ולא גזרינן בה אטו גט דקמי בעילה, דסלקא דעתך אמינא מדגט דקמי בעילה מהני לפוסלה עליו לעולם, גט דבתר בעילה נמי מהני לפוסלה עליו לעולם קא משמע לן בעל ונתן גט דאין לאחר ביאה מהני כלומר לאוסרה עליו כך נראה לי. סליק פרק רבן גמליאל בס"ד

    אפילו הוא שוגג והיא מזידה כלומר דתרוייהו לא מיכווני לשם מצוה, והוא הדין דליתני שניהם שוגגין כדאיתא בגמרא בברייתא דר' חייא אלא סוגיא דלישנא הוא.

    ולא חלק בין ביאה לביאה פרש"י ז"ל לא חלק בין העראה לגמר ביאה. ולא מחוור דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ותרתי למה לי. ועוד דמפרשי בגמרא (נו, ב) וכן הבא וכו' אשלא כדרכה דחייבי לאוין דאלמא גבי יבמה איירי בשלא כדרכה דהיינו ולא חילק בין ביאה לביאה ואף רש"י ז"ל כן פירש בגמרא. (ועיין עוד רש"י נד, א ד"ה ולקחה. ומהרש"ל הגיה ברש"י בין ביאה כדרכה וכו' ועיין תוס' ד"ה ולא שהסופרים טעו בהעתקת דבריו. ועיין עדל"ז).

    גירסא דייקא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין ולממזר. ולא גרסינן ממזרת ונתינה לישראל דישראל בממזרת ונתינה מאי פסל אבל רש"י גרס ממזרת ונתינה לישראל, ופירש דלענין העראה נקטיה לומר דישראל בממזרת ונתינה לקי משעת העראה. ואפשר נמי דסירכא דתנא הוא משום דאורחיה למיתני להו הכין. וחלוצה לכהן הדיוט נמי משום סירכא דלישנא נקט לה, דהא חלוצה [לאו] דאורייתא כדאיתא לעיל בשלהי כיצד (יבמות כד, א) אלא דאורחיה דתנא למיתני הכי.

    גמרא היכי דמי אילימא שאנסוהו עכו"ם יש מפרשים שאנסוהו אונס מיתה כלומר שאמרו לו עכו"ם בא עליה ואי לא קטילנא לך.

    והא אמר רבא אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת לומר שאף על פי שאמרו לו שיהרגהו אם לא יבא על הערוה אם עשה כן מומת על ידה לפי שאין קשוי אלא לדעת (עיין רמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"ט ה"א ומגיד משנה שם). ויש מפרשים שלא אנסוהו אונס מיתה, שאלו כן אף הוא פטור בדיני אדם דאפילו בעבודה זרה ובשפיכות דמים שדינו שיהרג ואל יעבור, אלו אמרו לא קטיל לפלניא ואי לא קטילנא לך, אלו עשה כן פטור מדיני אדם שלא עשה זה אלא מחמת האונס, ואלו אתה מסלק אונסו מעליו אף הוא אינו הורג. והכי נמי מחמת האונס הוא שנתן דעתו והקשה עצמו, אבל אם אתה מסלק אונסו ממנו אף הוא אינו בועל. אלא הכא שתקפוהו עכו"ם ודבקוהו, הלכך אין זה אונס אלא רצון, דכיון שאין שם פחד מיתה, מפני מה נתן דעתו להקשות אין זה אונס אלא רצון. ואי קשיא לך אם כן למה לא העמידו משנתינו בשאנסוהו עכו"ם למיתה. יש לומר ההיא כיון דבביאה עצמה ליכא אונס, לא קרינא בה הבא על יבמתו באונס אלא מדעת ושלא בכונת מצוה. (עיין תוס' ורמב"ן ומ"מ שם ובישרש יעקב כאן ואור גדול סי' א, כא, ב).

    Rashba on Yevamot 53b · Sefaria

    Ritva

    בשלמא בעל ונתן גט אצטריך סד"א נגזור גט דבתר ביאה אטו גט דקמי ביאה פרש"י ז"ל דסד"א שיש אחר בעילה כלום דנגזר גט לבתר ביאה אטו גט דמקמי ביאה ושיהא צריך חליצה עם הגט קמ"ל אין אחר בעילה כלום ואזדא מרן ז"ל לפי' דלעיל דיליה שפיר גבי ביאה פסולה יש אחריה כלום שיש אחריה זיק' יבמי' להצריכה חליצה שהוא סובר שאף החליצה מכח גזירה היא ודכוותה מפרש הכא אין אחר בעילה כלום שאין אחריה זיקא להצריכה חליצה וכבר פירשנו למעלה דלישנא דאחריה כלום אינו הולם פי' זה לכ"פ בו סד"א נגזור גט דלבתר ביאה שהיה אוסרה עליו שלא יוכל להחזירה לו ואע"ג דמדאורייתא מגרשה בגט ומחזירה וגזור בה רבנן שתהא אסורה לו בגט שלאחר ביאה אטו גט דמקמי ביאה שהיא אסורה לו דקיימא לו בלא יבנה מדרבנן קמ"ל אין אחר ביאה כלום שאין גט שלאחר ביאה עושה כלום לאוסר' עליו אלא יכול להחזירה בדינא דאוריתא ויש נסחאות דגרסי סד"א מדגט דמקמי ביאה מהני גט דלבת' ביאה מהני קמ"ל ועולה יפה לפי' זה האחרון. ובהכי סליק פרקא בס"ד:

    הבא על יבמתו

    הבא על יבימתו וכו' פי' וסתמא דלא כאבא שאול דאמר שהכונס יבמתו לשום נוי כאלו פגע בערוה וההיא אפי' בדיעבד היא כדקתני הכונס ובמזיד היינו כמו לשם נוי שהרי עושה לזנות בעלמא כדפרש"י ז"ל:

    ואפשר דאבא שאול מדרבנן קאמר והיינו דאמרינן כאלו פגע בערוה וקרוב בעיני להיות הוולד ממז' דמדרבנן קאמ' דח"א יבמה יבא עליה מ"מ פי' מדרבנן קנה ואינו כאלו פוגע בערוה וזה יותר נכון מדלא פריך בגמ' דמתני' דלא כאבא שאול כנ"ל לכת' אסור לכנוס לשם נוי וזנות והכא קתני בדיעבד:

    אחד המערה ואחד הגומר קנה פי' שהוא קונה אפי' בהערא' אפי' בביאת שוגג ומזיד שכן רבתה תורה אותם וכדאיתא בגמ' וכדפרש"י ז"ל. ולא בין ביאה לביאה פרש"י ז"ל העראה לגמר ביאה ולא דק בה מרן ז"ל חדא דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ועוד דהא בגמ' אמרי' דכי קתני וכן הבא על א' מכל העריות וכו' אתא לאשמועינן דבחייבי לאוין פוסל בביאה שלא כדרכה מאי וכן לכך יש לפרש ולא חלק בביאה שלא כדרכה לביא' כדרכה וכדפרש"י ז"ל בגמ'

    ג"ה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה פי' פסל אותה לכהונה ולתרומה פסולה בביאה אלמנה נפסלה מן התרומה ונפסלה לכ"ג גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מן התרומה בת ישראל לנתין ולממזר נפסלה לכהונה ממזרת ונתינה לא שייך בה פסלה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפי' לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינ' כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זנות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי ואע"ג שלא כדין וכיון דכן הא דקתני הכא ממזרת ונתינה לישראל לא קתני' לה משום סיפא דקתני פסול אלא באיסורא בעלמא נקט' הכא ולאשמועי' אגב גררא לענין מלקות שהוא לוקה אליה אפי' בהעראה או בביאה שלא כדרכה וכדפר"י ז"ל ויש שאין גורסי' ממזרת ונתינה מהטעם דכתיבנא והא דקתני נמי דחליצ' לב"ה פסלה אגב סירכא דגרושה נקטה כדנקט לה בפ' אלו הן הלוקי' דאלו מתני' בפסולה דאורייתא מיירי וחלוצ' אינה פסול' לב"ה אלא מדברי סופרי' וכדאית' לעיל בדוכתי' ובכמה דוכתי':

    גמרא תני ר' חייא שניהם שוגגין שניהם מזידים שניהם אנוסים פי' ותנא דמתני' דלא קתני הכא משום דאיהו סוגיא דלישנא נקט ומינה שמעינן לשניהם אנוסים דהא והא חד טעמא הוא דליכא חד מינייהו דמיכוין למצוה:

    אנוס דמכשיר היכי דמי אלימא דאנסוהו עכומ"ז ובא עליה פי' דאנסוהו עד שאנסה ובא עליה מפני פחד אונסם:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 53b · Sefaria

    Meiri

    בעזרת הצור ובישועתו אמן:

    הבא על יבמתו וכו' זה הפרק עיקר הכונה בו בעניני החלק הראשון ר"ל הלכות יבום וחליצה ובפרט בעניני הביאה שקונה ביבמה על אי זה צד הוא קונה וקצתו בעניני החלק הרביעי ר"ל איסורי ביאה וקצתו בענין החלק החמישי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שמתוך שביאר בביאת יבום שאף העראה קונה בו נתגלגל לומר כן בכל עריות שבתורה ובאיסורי ביאה שבחייבי לאוין ומתוך שנכללו בזה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ושהזכירם בה בפרט נתגלגל לבאר בכהן שנשא איסורי לאוין אם אוכלות בתרומה אם לאו ונתגלגל מזה לבאר איסורי נשואין שבכהן גדול על כהן הדיוט ונתגלגל מתוך דינין אלו לבאר שיש קצת איסור בנשואי האילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ונמשך מזה לבאר דין מצות פריה ורביה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר ביאת היבם על אי זה צד קונה ביבמתו ושאף העראה קונה השני שבכל איסורי ביאה גם כן העראה קונה השלישי לבאר באיסורי נשואין שבכהונה אם אוכלין בתרומה אם לאו הרביעי באיסורי נשואין שבכהן גדול בפרט ושאם מת אחיו שחולץ ולא מיבם החמישי בדין מצות פריה ורביה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והשני והוא שאמר הבא על יבמתו בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה אחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה אמר הר"ם היבמה אינה צריכה לקדושין מן התורה לפי שאשה הקנו לו מן השמים וקדושי יבמה מדרבנן ולזה מי שבא על יבמתו באי זה פנים קנאה קנין גמור והעראה היא הכנסת עטרה ומעת שנפגשו שני האברים והוא אשר יקראו נשיקה עד הכנסת עטרה כלה אמנם הוא שמוש דרך אברים וגומר הוא הכנסת כל האבר ואמר לא חלק בין ביאה לביאה רוצה בו לא חלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה והוא אמרו במשכב זכור משכבי אשה אמרו מגיד הכתוב ששני משכבות לאשה:

    אמר המאירי הבא על יבמתו בין בשוגג כגון שסבור שהיא אשתו ונמצאת יבמתו בין במזיד כגון שיודע שהיא יבמתו אלא שאינו בועלה לכונת קנין אלא לשם זנות בעלמא או שנתכון לאשת אחיו בחייו ונודע שכבר מת בין באונס ופירשוה בגמרא כגון שהיה מתקשה לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה בין ברצון היינו במזיד אלא שרגילות הלשון מביאו להזכיר רצון אחר האונס אפילו הוא שוגג והיא מזידה כגון שהוא סבור שהיא אשתו והיא יודעת ומתכונת לזנות בין שהיא שוגגת כגון שלא ידעה שמת בעלה ונתכונה לו ונמצא יבמה והוא מזיד ומכיר בה ומתכון לזנות בין שהוא אנוס על הדרך שביארנו והיא לא אנוסה או שהיא אנוסה והוא לא אנוס כגון שתקף בה וכן הדין אם היו שניהם שוגגין שניהם מזידין שניהם אנוסים:

    אחד המערה והוא הכנסת עטרה ואחד הגומר בה את ביאתו בכל אלו קנה ונעשית אשתו לכל דבר ולא חלק בביאה זו בין ביאה לביאה ר"ל בין כדרכה בין שלא כדרכה אלא בשתיהן קנה וכן אף בביאה שלא כדרכה קנאה בהעראה וכדאמרינן בגמרא נ"ד א' ולקחה שלא כדרכה וודאי לביאה גמורה לא איצטריך דהא משכבי אשה כתיב אלא להעראה בשלא כדרכה ומכל מקום יש מפרשים דהעראה לשלא כדרכה לא איצטריך קרא דמדרבי רחמנא העראה כגמר ביאה כל היכא דמהניא גמר ביאה מהניא העראה אלא קרא לשלא כדרכה ממש אתא ואיצטריך לאשמועינן הכי ביבמה דהוה סד"א הואיל ועיקר ביאה לקיום זרע הוא ושלא כדרכה ליכא קיום לא להני קמ"ל:

    משנה וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין פסל ולא חלק בין ביאה לביאה אמר הר"ם פי' אמרו וכן רוצה בו שכל מי שבא על אחת מכל העריות בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד פסלה מן הכהונה אין חלוק בין בא עליה כדרכה או שלא כדרכה לפי שעשאה זונה ואע"פ שהיא מותרת לבעלה אם היתה אנוסה והיתה אשת ישראל שהעקר אצלנו אונס בישראל מישרא שרי אבל נפסלה מן הכהונה וכן בת ישראל לממזר ולנתין ונעשית זונה וכן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט נעשית חללה בין באונס בין בשגגה:

    אמר המאירי הבא על אחת מכל עריות שבתורה ר"ל חייבי כריתות ומיתות בית דין או הפסולות כגון חייבי לאוין פסלה אף בהעראה לכהונה משום זונה ולא חלק בה גם כן בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה והזכיר בחייבי לאוין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין ולממזר ובספרים מדוייקים אין גורסין ממזרת ונתינה לישראל דמאי פסל בהו הרי פסולות הן לכהונה מחמת עצמן ויש גורסין כן ומפרשים בה ללקות עליה כהן אף משום זונה וכמו שפירשנו באחרון של קדושין ע"ז ב' שהזונה אצל כהן יש בה איסור מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל באשת איש ליאסר על בעלה בזנות וחלוצה לכהן הדיוט מיהא סירכא דלישנא הוא שאין חלוצה אלא מדברי סופרים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 53b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    שם בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך סד"א כו' יש לדקדק אמאי קיימא הך אתקפתא הכא כיון דאיבם א' ואיבמה א' קאי ה"ל לאתויי הך אתקפתא ארישא דקתני נמי חלץ ועשה מאמר חלץ ונתן גט כו' ביבם א' ויבמה א' וע"ק מאי קאמר וליטעמיך אימא סיפא בעל כו' דלא שייך למימר וליטעמיך אלא היכא דהוה ניחא ליה למקשה לחד תנא או אמורא ולאינך הוה קשה קאמר וליטעמיך הא אליביה נמי קשיא סיפא אבל הכא וכי משום דקא מקשה ארישא מי יימר לן דניחא ליה אסיפא ואין כן מדרך התלמוד לומר וליטעמיך ונראה לומר דהך בשלמא קאי אדלעיל דקא מוקי לר"ל בב' יבמות ויבם א' דכולהו בבי משנה דלאו צריכה היא אלא משום איידי דיבם א' ויבמה א' וקאמר דהשתא חלץ ונתן גט ביבם א' ויבמה א' ל"ל דודאי לר' יוחנן איכא למימר דקתני הכא ביבם א' ויבמה א' חלץ ונתן גט איידי דקתני ליה חלץ ונתן גט בב' יבמות ויבם א' דמשנה דצריכה היא לר"י אבל לר"ל ההיא גופיה משנה דאינה צריכה דכולהו בבי משנה שאינה צריכה היא אלא דאיידי דיבם א' ויבמה א' וקמשני וליטעמיך לר' יוחנן בעל ועשה מאמר ביבם א' ויבמה א' ל"ל דבהך בבא ליכא למימר איידי דקתני לה גבי ב' יבמות ויבם א' דהא בב' יבמות ויבם א' או בב' יבמין ויבמה א' הך בבא משנה שאינה צריכה כדפרכינן לעיל איצטריך לאשמועינן דאין קידושין תופסין באשת איש אלא ע"כ לר"י נמי אית לן למימר דקתני בעל ועשה מאמר איידי דחלץ ועשה מאמר לר"ל נמי איכא למימר דתנא חלץ ונתן גט איידי דבעל ונתן גט ונראה עוד למסקנא אין אנו צריכין לר"י למימר כדאמר לעיל דאיידי התרת יבם א' ויבמה א' קתני נמי ב' יבמות ויבם א' או ב' יבמין ויבמה א' דהא כולהו בבי גופייהו איצטריך חוץ מבעל ועשה מאמר ואיכא למימר השתא דקתני ליה איידי דחלץ ועשה מאמר דמהאי טעמא גופיה קתני לה ביבם א' ויבמה א' אלא אליביה דר"ל דכולהו בבי דב' יבמות ויבם א' משנה שאינה צריכה היא הוצרך למימר לעיל איידי דקתני יבם א' ויבמה א' קתני ב' יבמות ויבם א' ודו"ק:

    שם תוס' בד"ה אין אונס לערוה כו' בסופו ומהדר ליה התם דחשיב שפיר נעבד באונס אע"ג דפטור ממיתה כו' עכ"ל לא בהדיא קמשני התם כך אלא התוס' מפרשי תירוצא דרבא התם הכי וע"ש בתוספות:

    Chidushei Halachot on Yevamot 53b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ולא חילק בין ביאה לביאה וכו' ונראה שהסופרים טעו וכו' ומיהו וכו'. ר"ל שהסופרים טעו וכתבו בפרש"י איפכא ועל בבא הראשונה פרש"י שלא כדרכה ובשניה פי' שלא חילקו בין העראה לגמר ביאה ומיהו לא היה צריך רש"י לזה דיש לפרש ההיא דבבא שניה כמו הראשונה:

    Maharam on Yevamot 53b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 53, Amud Bet, about 321 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “חלץ ועשה מאמר ונתן וכו'. בשלמא חלץ…”

    2. Segment 232 words

      Opens “ולטעמיך, אימא סיפא: בעל ועשה מאמר, בעל…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אלא: איידי דתנא חלץ ועשה מאמר, תנא…”

    4. Segment 432 words

      Opens “בזמן שהיא וכו'. מתניתין דלא כי האי…”

      Named: רבי מאיר, אבא.

    5. Segment 515 words

      Opens “ושלש מחלוקת בדבר, תנא קמא סבר: ביאה,…”

    6. Segment 649 words

      Opens “ור' נחמיה סבר: ביאה נמי ליכא למיגזר,…”

      Named: אבא.

    7. Segment 74 words

      Opens “הדרן עלך רבן גמליאל…”

      Named: רבן גמליאל.

    8. Segment 841 words

      Opens “מתני׳ הבא על יבמתו, בין בשוגג בין…”

    9. Segment 929 words

      Opens “וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה,…”

    10. Segment 103 words

      Opens “גמ׳ מאי אפי'…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא הוא שוגג…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי…”

      Named: רבא.

    13. Segment 135 words

      Opens “אלא בישן. והאמר רב יהודה:…”

      Named: רב יהודה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026