Talmud Builders

    Yevamot 74b

    Back to index

    English translation — Yevamot 74b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for all the seed of Aaron, both sons and daughters? You must say it is teruma . The Gemara raises a difficulty: But say that perhaps the verse is referring to the breast and thigh of a peace-offering, which also may be eaten by all the seed of Aaron, both male and female? The Gemara answers: The breast and thigh are not permitted to males and females in equal manner, as they are not permitted to the daughter of a priest who returns to the home of her father. If the daughter of a priest marries a non-priest, it is prohibited for her to partake of teruma or sacrificial food. If she is widowed or divorced and has no living descendants by her non-priest husband, it is once again permitted for her to eat teruma , but she may not partake of the breast and thigh of the offerings.

    2The Gemara asks: If so, the same may be said about teruma as well, as it is not permitted to a ḥalala , a woman who is disqualified from marrying a priest, even though she is the daughter of a priest. The Gemara answers: A ḥalala is not considered the seed of Aaron.

    3The Gemara challenges the halakha recorded in the baraita that one who lacks atonement may eat teruma . And from where do you know that this verse: “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure,” means that he may not eat of the holy things until sunset? Say that perhaps it means that he may not eat of them until he brings his atonement offering and is entirely pure.

    4The Gemara answers: This cannot enter your mind, as a tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that the verse is speaking of a zav who experienced only two sightings of an emission, and of a quarantined leper, i.e., a suspected leper who has not yet been declared conclusively ritually impure by a priest. Both of these individuals are ritually impure, but they need not bring an offering as part of the purification process. When understood in this way, the leper and zav are similar to one who touches any object that is impure with ritual impurity imparted by a corpse, mentioned later in the verse: Just as one who touches anything that is impure with ritual impurity imparted by a corpse does not require an atonement offering for his impurity, these too, the zav and leper referred to in this verse, do not require an atonement offering; rather, they achieve complete purification at sunset.

    5The Gemara raises a question: But say that this halakha that sunset alone suffices to permit the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset to achieve complete purification. However, with regard to one who does require an atonement offering, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.

    6And furthermore, the Gemara raises a question with regard to that which we learned in a mishna ( Nega’im 14:3): When the period of ritual impurity of a zav or a leper has been completed and he immersed during the day and emerged, he may immediately partake of second tithe; once the sun has set for him, he may partake of teruma ; once he has brought his atonement offering, he may eat sacrificial food. From where do we derive these different halakhot ?

    7Rava said that Rav Ḥisda said: Three verses are written with regard to purity for eating sacred food. It is written: “And he shall not eat of the holy things, unless he has bathed his flesh in water” (Leviticus 22:6); but if he has bathed, i.e., immersed, he is immediately pure and may partake of sacred food. And it is written: “And when the sun has set, he shall be pure, and afterward he may eat from the holy things” (Leviticus 22:7), which indicates that he must wait until sunset. And it is further written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offering. How so? How can the apparent discrepancy between these three verses be resolved? Here, in the first verse, it is referring to second tithe; there, in the second verse, it is referring to teruma ; and here, in the third verse, it is referring to sacrificial food.

    8The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to tithe. The Gemara answers: It is reasonable to say that teruma is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym mem , ḥet , peh , zayin , which is a mnemonic for the following: One who is prohibited from eating teruma but ate it intentionally is liable to the punishment of death [ mita ] at the hand of Heaven; a non-priest who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth [ ḥomesh ] of the sum; teruma does not have the possibility of redemption [ pidyon ]; and it is prohibited to non-priests [ zarim ]. These stringencies do not apply to second tithe.

    9The Gemara counters: On the contrary, second tithe should be governed by the more stringent condition, as it has the stringencies represented by the acronym heh , dalet , samekh , tet , beit , which is a mnemonic for the following: Second tithe must be brought [ hava’a ] to Jerusalem; it requires that a declaration [ viddui ] be made on the last day of Passover in the fourth and seventh year of the Sabbatical cycle, stating that one’s agricultural obligations with regard to tithes have been properly fulfilled; it is prohibited [ asur ] to be eaten by one in acute mourning; it may not be burned in a state of impurity [ tuma ]; and it must be removed [ biur ] from one’s house before Passover in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle, if one failed to do so beforehand.

    10The Gemara responds: Even so, the punishment of death is a greater stringency, and therefore it is appropriate that teruma should be subject to the additional stringency of waiting until sunset.

    11Rava said: Even without the rationale that the punishment of death is a greater stringency, you still could not say that the first verse that speaks only of immersion is referring to teruma . As the verse states in the continuation: “The soul that touches it” (Leviticus 22:6). Now, what matter is the same for every soul? You must say it is tithe, as teruma may be eaten only by priests.

    12The Gemara raises a difficulty with the mishna: But still, say that this halakha that sunset alone is enough for the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset when he is completely purified. However, with regard to one who does require an atonement offering, such as a confirmed leper, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.

    13Abaye said: Two verses are written with regard to a woman after childbirth: It is written: “She shall touch no hallowed thing, nor come into the Sanctuary, until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4), which suggests that once her days are completed and the sun has set on the last day, she is completely pure and requires nothing more. And elsewhere it is written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offerings. How so? Here, in the first verse, it is referring to teruma ; there, in the second verse, it is referring to sacrificial food. A woman following childbirth falls into the category of one who lacks atonement, but nevertheless the verse teaches that if she has immersed, she may eat teruma after sunset. The same is true of a confirmed leper and all others who lack atonement.

    14The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to teruma . The Gemara answers: It is reasonable to say that sacrificial food is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym, peh , nun , kuf , ayin , kaf , samekh , which is a mnemonic for the following stringencies that apply to sacrificial food and not to teruma : An offering is disqualified by improper intention during one of the rites involved in its sacrifice with regard to the time it will be eaten [ piggul ]; meat of an offering that remained beyond its allotted time [ notar ] may not be eaten and must be burned; it is an offering [ korban ] to God; one who unwittingly derives benefit from sacrificial food is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated items [ me’ila ]; the punishment of one who eats sacrificial food while ritually impure is excision [ karet ]; sacrificial food is prohibited [ asur ] to an acute mourner.

    15The Gemara challenges this argument: On the contrary, teruma should be subject to the more stringent condition, as, with regard to teruma , there are many stringent elements represented by the acronym mem , ḥet , peh , zayin . The Gemara answers: Those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous than those that apply to teruma .

    16Rava said: Even without the rationale that those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous, you still could not say that the verse that renders a woman pure at sunset refers to sacrificial food, as the verse states: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure,” which indicates by inference that she remains ritually impure to some degree until she has sacrificed her offerings. And if it enters your mind that she may eat sacrificial food immediately after sunset, you should apply here what is stated in a different verse: “And the flesh that touches anything impure shall not be eaten” (Leviticus 7:19), which indicates that one who is impure with any type of ritual impurity is prohibited from eating sacrificial food. Rather, learn from this that the verse is referring to teruma .

    17Rav Sheisha, son of Rav Idi, strongly objects to this argument: And how can you say that a halakha governing teruma is written here, in the verse: “Until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4)? Isn’t it taught in a baraita : The section dealing with a woman following childbirth opens with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman delivers and bears a male, then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her menstrual affliction shall she be unclean” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the children of Israel are included in this halakha ; from where do I derive that a convert and an emancipated maidservant are also included? Therefore, the verse states: “A woman,” which includes other women. And if it enters your mind that the verse is speaking of teruma , are a convert and a maidservant eligible to eat teruma ? It is prohibited for them to marry priests, so there can be no possibility of their eating teruma .

    18Rava said: And is the verse not referring to teruma as well?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בזרעו של אהרןבזכרים ונקבות דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה:

    ואימא חזה ושוקדשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י׳:ט׳) אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא:

    ומשני ליתא בחוזרתבת כהן אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר בפרק אלמנה (לעיל יבמות סח:) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק:

    וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמשותו לא דאמר לעיל מחוסר כפורים מותר בתרומה:

    זב בעל שתי ראיותלאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת מגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן. ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן הוא כדתנן התם אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי דתגלחת כתיב קרבן:

    אבל דבר כפרהכגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט:

    הד"ס ט"בהבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומא' ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב בביעור. ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה:

    אמר קרא נפשבקרא דכי אם רחץ בשרו כתיב נפש כי תגע בו אלמא קרא קמא במעשר משתעי:

    ואכתיאימא הני מילי דסגי בהערב שמש לתרומה היכא דלאו בר כפרה הוא דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא:

    אבל היכא דבר כפרהלא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה עד דמייתי כפרה:

    תרי קראי כתיבי ביולדתדבת כפרה היא:

    כיון שמלאו ימיהארבעים לזכר ושמונים לנקבה טהרה והוא הערב שמש שלה דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר היא נקראת טבולת יום ארוך במסכת נדה (דף עא.) דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים טבולי יום ארוך משעת טבילתם עד הערב שמש דליל הבאת קרבנותיהם למחרת (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה):

    כאן לתרומהבהערב שמש וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש דהא אמרן לעיל הא רחץ טהור דלא בעי הערב שמש ולענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה:

    מכלל שהיא טמאהעד השתא ואי סלקא דעתך קרא קמא דשרי למיכל מאורתא בקדשים:

    קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכלוהאי מחוסר כפורים טמא מקרי כדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה:

    אל בני ישראל אשה כי תזריעאין לי אלא בנות ישראל מטמאות בלידה:

    יבמות 74 עמוד ב

    1בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה. ואימא בחזה ושוק? אינה בחוזרת.

    2תרומה נמי, אינה בחללה! חללה לאו זרעו דאהרן היא.

    3וממאי דהאי ״עד אשר יטהר״, עד דאיכא הערב שמש, אימא: עד דמייתי כפרה?

    4לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל: בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר, דומיא דטמא נפש״, מה ״טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו בני כפרה נינהו.

    5ואימא, הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה, עד דמייתי כפרה?!

    6ותו, הא דתנן: טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים, מנא לן?

    7אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי. כתיב: ״(ויקרא כב״, ו) ״ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים״, הא רחץ טהור. וכתיב: ״(ויקרא כב״, ז) ״ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים״. וכתיב: ״(ויקרא יב״, ח) ״וכפר עליה הכהן וטהרה״. הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים.

    8ואיפוך אנא? מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז.

    9אדרבה: מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב?

    10אפי' הכי, מיתה עדיפא.

    11רבא אמר: בלא מיתה עדיפא, נמי לא מצית אמרת, אמר קרא: ״נפש״, איזהו דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר.

    12ואכתי, הני מילי היכא דלאו בר כפרה, אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה!

    13אמר אביי: תרי קראי כתיבי. ביולדת כתיב: ״(ויקרא יב״, ד) ״עד מלאת ימי טהרה״, כיון שמלאו ימיה טהרה. וכתיב: ״וכפר עליה הכהן וטהרה״. הא כיצד? כאן לתרומה, כאן לקדשים.

    14ואיפוך אנא! מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס.

    15אדרבה תרומה חמורה, שכן מחפ"ז? הנך נפישן!

    16רבא אמר: בלא הנך נפישן לא מצית אמרת, אמר קרא: ״וכפר עליה הכהן וטהרה״, מכלל שהיא טמאה. ואי ס"ד בקדשים, איקרי כאן: (ויקרא ז, יט) ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״. אלא שמע מינה בתרומה.

    17מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא: (ויקרא יב, ב) ״דבר אל בני ישראל״, אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר: ״אשה״. ואי סלקא דעתך בתרומה, גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו?

    18אמר רבא: ולא?

    Tosafot

    אינה בחוזרתוא"ת תרומה נמי כשיש לה בן אינה בחוזרת וי"ל דאם מת חוזרת:

    הא רחץ טהורואע"ג דבההוא קרא כתיב וטמאה עד הערב איכא למימר דקאי אתרומה וקדשים ומ"מ משמע הא רחץ טהור:

    הוי אומר זה מעשראע"ג דקדשים קלים שוים בכל נפש מסתברא קדשים דחמירי לא מישתרי בהו עד דמייתי כפרה:

    אימא ה"מ דלאו בר כפרהאתרומה פריך אבל מעשר כיון דסגי בטבילה בלא הערב שמש ולא בעי שיטהר לגמרי ה"ה במידי דבר כפרה הוא:

    ימי טהרהדהוה מצי למכתב ובמלאת לבן או לבת:

    הנך נפישןה"מ למימר כרת עדיפא:

    מכלל שהיא טמאהתימה דבפ"ב דזבחים (דף יט:) דרשי דמחוסר כפרה מחלל עבודה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וטבול יום דריש התם (דף יז.) חלול חלול מתרומה דפסול בתרומה מיחל עבודה כו' ואמאי לא יליף בטבול יום נמי מובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדאמר גבי מחוסר כפורים ותירץ הרב רבינו חיים דובא השמש וטהר היינו טהר יומא ולא טהר גברא כדאמר בריש ברכות (דף ב.) ואע"ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרי מינה לטבול יום בעלמא וקרא דלא יאכל מן הקדשים עד אשר יטהר איכא למימר נמי דתנא דזבחים מוקי לה בזב בעל ג' ראיות דהוי מחוסר כפרה כדתנא לקמן (יבמות דף עה.) ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהוא טמא ונראה לר"י דאי לאו דגלי לן בטבול יום מולא יחללו דחשיב כטמא אע"ג דקלישא טומאתיה לא הוה דרשינן לא בטבול יום ולא במחוסר כפורים מכלל שהיא טמאה כיון דקלישא טומאתייהו והא דקאמר התם לא לכתוב רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך אע"ג דאיצטריך למכתב טבול יום לגלויי אמחוסר כפורים ה"ק לא לכתוב בטבול יום ובמחוסר כפורים יכתוב בפירוש וא"ת בפרק ג' מינין (נזיר דף מה.) דדרשי' טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש למה לי קרא כיון דאיקרי טמא ויש לומר משום דבטמא הנכנס למקדש כתיב בטומאת מת ולא יתחטא וה"א דבחיטוי תליא מילתא ומכי הזה שלישי ושביעי תו לא מחייב אביאת מקדש ואע"ג דאיתקוש קודש ומקדש אהדדי לא הוה גמרינן להכי וא"ת ולישתוק מוטהרה דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קדש ועבודה מדאיקרו טמאים לענין ביאת מקדש ואר"י דאי לאו קראי דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוה מוקמינן ליה לדרשא אחריתי:

    קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו'תימה לר"י דה"ל למימר איקרי כאן וטומאתו עליו ונכרתה דבטומאת הגוף קיימין וי"ל דלרבותא נקטיה דאפילו טומאת בשר איכא:

    ושפחה מניןאית ספרים דגרסי משוחררת וכן נראה מדפריך גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי כשאין משוחררת בת מיכל תרומה היא אם היא של כהן ומיהו שאינה משוחררת נמי טמאה לידה דאמר בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת קלה:) לקח שפחה מעוברת וילדה אצלו זהו יליד בית שנימול לח' והתם משמע שאין נימול לח' אלא אותו שאמו טמאה לידה ובפרק קמא דכריתות (דף ז:) נמי תנן וכן שפחה דמביאה קרבן ונאכל ובתורת כהנים בהדיא גרסינן גיורת ושפחה בין משוחררת בין אינה משוחררת מנין ת"ל אשה ומיהו תימה היכי מתרביא שפחה מקרא דאשה כיון דאיצטריך לגיורת ומשוחררת ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות (ג"ז שם):

    ושפחה בנות מיכל תרומה נינהוהך סוגיא דלא כרבי שמעון דשרי לעיל בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס:) גיורת פחותה מבת ג' לכהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא איכא חללה חללה חללה לאו זרעא דאהרן היאקשיא לי והא איכא נבעלה לפסול לה דאסיקנא לעיל בפרק אלמנה (יבמות סח, א) דפסולה בין לכהונה בין לתרומה, ואף על גב דאינה חללה דאין חללה אלא מאיסורי כהונה. ויש לומר דאף היא נמי לאו זרעא דאהרן הוא כיון שנפסלה מכל דין כהונה וחללה דהכא לאו דוקא אלא כל שנתחללה ונפסלה מדין כהונה קאמר כנ"ל (עיין ריטב"א).

    גיורת ומשוחררת מנין כו' ופריק קרא מילי מילי כתיבקשיא לי אמאי לא פריק דשפחה משכחת לה בשפחה של כהן שהיא אוכלת בתרומה. ויש לומר דמכל מקום אכתי תקשי לן גיורת ואכתי קשיא לי גיורת נמי משכחת לה בשנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ואליבא דרשב"י (לעיל יבמות ס, ב) דמתיר לה לכהונה. ויש לומר דלא ניחא ליה לאוקמה דלא כהלכתא כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 74b

    Yevamot 74b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בזרעו של אהרן בזכרים ונקבות דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה:

    ואימא חזה ושוק דשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י׳:ט׳) אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא:

    ומשני ליתא בחוזרת בת כהן אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר בפרק אלמנה (לעיל יבמות סח:) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק:

    וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש ותו לא דאמר לעיל מחוסר כפורים מותר בתרומה:

    זב בעל שתי ראיות לאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת מגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן. ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן הוא כדתנן התם אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי דתגלחת כתיב קרבן:

    אבל דבר כפרה כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט:

    הד"ס ט"ב הבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומא' ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב בביעור. ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה:

    אמר קרא נפש בקרא דכי אם רחץ בשרו כתיב נפש כי תגע בו אלמא קרא קמא במעשר משתעי:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 74b · Sefaria

    Tosafot

    אינה בחוזרת וא"ת תרומה נמי כשיש לה בן אינה בחוזרת וי"ל דאם מת חוזרת:

    הא רחץ טהור ואע"ג דבההוא קרא כתיב וטמאה עד הערב איכא למימר דקאי אתרומה וקדשים ומ"מ משמע הא רחץ טהור:

    הוי אומר זה מעשר אע"ג דקדשים קלים שוים בכל נפש מסתברא קדשים דחמירי לא מישתרי בהו עד דמייתי כפרה:

    אימא ה"מ דלאו בר כפרה אתרומה פריך אבל מעשר כיון דסגי בטבילה בלא הערב שמש ולא בעי שיטהר לגמרי ה"ה במידי דבר כפרה הוא:

    ימי טהרה דהוה מצי למכתב ובמלאת לבן או לבת:

    הנך נפישן ה"מ למימר כרת עדיפא:

    מכלל שהיא טמאה תימה דבפ"ב דזבחים (דף יט:) דרשי דמחוסר כפרה מחלל עבודה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וטבול יום דריש התם (דף יז.) חלול חלול מתרומה דפסול בתרומה מיחל עבודה כו' ואמאי לא יליף בטבול יום נמי מובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדאמר גבי מחוסר כפורים ותירץ הרב רבינו חיים דובא השמש וטהר היינו טהר יומא ולא טהר גברא כדאמר בריש ברכות (דף ב.) ואע"ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרי מינה לטבול יום בעלמא וקרא דלא יאכל מן הקדשים עד אשר יטהר איכא למימר נמי דתנא דזבחים מוקי לה בזב בעל ג' ראיות דהוי מחוסר כפרה כדתנא לקמן (יבמות דף עה.) ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהוא טמא ונראה לר"י דאי לאו דגלי לן בטבול יום מולא יחללו דחשיב כטמא אע"ג דקלישא טומאתיה לא הוה דרשינן לא בטבול יום ולא במחוסר כפורים מכלל שהיא טמאה כיון דקלישא טומאתייהו והא דקאמר התם לא לכתוב רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך אע"ג דאיצטריך למכתב טבול יום לגלויי אמחוסר כפורים ה"ק לא לכתוב בטבול יום ובמחוסר כפורים יכתוב בפירוש וא"ת בפרק ג' מינין (נזיר דף מה.) דדרשי' טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש למה לי קרא כיון דאיקרי טמא ויש לומר משום דבטמא הנכנס למקדש כתיב בטומאת מת ולא יתחטא וה"א דבחיטוי תליא מילתא ומכי הזה שלישי ושביעי תו לא מחייב אביאת מקדש ואע"ג דאיתקוש קודש ומקדש אהדדי לא הוה גמרינן להכי וא"ת ולישתוק מוטהרה דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קדש ועבודה מדאיקרו טמאים לענין ביאת מקדש ואר"י דאי לאו קראי דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוה מוקמינן ליה לדרשא אחריתי:

    קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו' תימה לר"י דה"ל למימר איקרי כאן וטומאתו עליו ונכרתה דבטומאת הגוף קיימין וי"ל דלרבותא נקטיה דאפילו טומאת בשר איכא:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 74b · Sefaria

    Rashba

    והא איכא חללה חללה חללה לאו זרעא דאהרן היא קשיא לי והא איכא נבעלה לפסול לה דאסיקנא לעיל בפרק אלמנה (יבמות סח, א) דפסולה בין לכהונה בין לתרומה, ואף על גב דאינה חללה דאין חללה אלא מאיסורי כהונה. ויש לומר דאף היא נמי לאו זרעא דאהרן הוא כיון שנפסלה מכל דין כהונה וחללה דהכא לאו דוקא אלא כל שנתחללה ונפסלה מדין כהונה קאמר כנ"ל (עיין ריטב"א).

    גיורת ומשוחררת מנין כו' ופריק קרא מילי מילי כתיב קשיא לי אמאי לא פריק דשפחה משכחת לה בשפחה של כהן שהיא אוכלת בתרומה. ויש לומר דמכל מקום אכתי תקשי לן גיורת ואכתי קשיא לי גיורת נמי משכחת לה בשנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ואליבא דרשב"י (לעיל יבמות ס, ב) דמתיר לה לכהונה. ויש לומר דלא ניחא ליה לאוקמה דלא כהלכתא כנ"ל.

    Rashba on Yevamot 74b · Sefaria

    Meiri

    זה שאסרנו טמא בתרומה פירושו אע"פ שטבל אחר שלא העריב שמשו הא כל שהעריב שמשו מותר אע"פ שלא הביא כפרתו ואע"ג דקרא בצרוע או זב כתיב שהם צריכים להביא כפרה בשמיני והיה לנו לומר בעד אשר יטהר שפירושו עד שיביא כפרתו מפי השמועה למדו שבמצורע מוסגר ובזב בעל שני ראיות קאי שכל מצורע שיוצא טהור מתוך הסגרו וזב שלא ראה שלש אינו טעון קרבן דומיא דטמא נפש דכתיב בתריה שאינו טעון קרבן ומעתה אף בטעונין קרבן כל שהעריב שמשו אוכל בתרומה וזה שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר ועליו נאמר לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור העריב שמשו אוכל בתרומה ועליו נאמר ובא השמש וטהר הביא כפרתו אוכל בקדשים ועליו נאמר וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר ביארנו במעלות שיש למעשר על התרומה שהם הבאת מקום ווידוי ואיסור לאונן וטומאת עצמן במלקות וביעור וזהו סימן שהוזכר כאן הד"ס ט"ב:

    גיורת ושפחה אף הן מטמאות בלידה כבנות ישראל דכתיב אשה לרבות גיורת ושפחה ואע"ג דתרומה כתיבא בפרשה וכמו שדרשו בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה לאסרם באכילתה והני לאו בני מיכל תרומה נינהו שהרי אסורות לכהן מכל מקום קרא מילי מילי קתני:

    Meiri on Yevamot 74b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא דתנא דבי ר' ישמעאל בזב בעל ב' ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא כו' למאי דמסיק דבתרומה אפילו בבר כפרה סגי בהערב שמש מדכתיב עד מלאת ימי טהרה ליכא לאקשויי דמי הכריחם לאוקמי האי קרא דעד אשר יטהר בזב בעל ב' ראיות ועד דאיכא הערב שמש נוקמא אפילו בזב בעל ג' ראיות ועד דאיכא הערב שמש די"ל דא"כ תרי קראי לבר כפרה ל"ל אבל השתא דמשתעי האי קרא בדלאו בר כפרה איצטריך האי קרא דעד אשר יטהר לאזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה כמ"ש התוס' לקמן ועוד נכתוב בזה לקמן:

    תוס' בד"ה אימא ה"מ דלאו בר כפרה אתרומה פריך אבל מעשר כו' ה"ה במידי דבר כפרה הוא עכ"ל וליכא לאקשויי דהא איכא למ"ד בפרה דסגי בטבילה בלא הערב שמש ובמידי דבר כפרה פסול עד דמייתי כפרה די"ל דהתם מוכחי קראי דטומאה דאותו פרשה מכשיר הכתוב כדאיתא בפ"ב דזבחים וכמ"ש התוס' לעיל אבל הכא כיון דגלי לן קרא דסגי בטבילה במעשר בטבול יום בעלמא אית לן למימר דה"ה במידי דבר כפרה וקרא דמצריך עד דמייתי כפרה אתא לתרומה או לקדשים דחמירי:

    בד"ה ימי טהרה דה"מ למכתב ובמלאת לבן או לבת עכ"ל יראה שדקדקו לפרש דמהאי קרא דרשינן הערב שמש לתרומה דמעד מלאת ימי טהרה כיון דגבי ואל המקדש לא תבא כתיב א"א למדרש הכי דהא מחוסר כפורים אסור בביאת מקדש כדדרשינן עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ועוד דגבי בכל קודש לא תגע כתיב עד מלאת ימי טהרה ולר"ל הא מוקמינן ליה אזהרה לטמא שאוכל קודש דלא סגי ליה בהערב שמש וע"כ פירשו דמיתורא דקרא אחרינא דה"מ למכתב ובמלאת לבן כו' דרשו דסגי הערב שמש לתרומה ותלמודא דנקט עד מלאת וגו' לא חש למנקט קרא אחרינא דלתנא דפליג אדבי ר"י יליף אזהרה לאוכל תרומה מובכל קדש לא תגע כמ"ש התוס' לקמן וגביה כתיב עד מלאת גו' ושפיר דרשינן מיניה הערב שמש לתרומה ודו"ק:

    בד"ה מכלל שהיא טמאה כו' ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהיא טמאה כו' עכ"ל אע"ג דלקמן דרשינן וטהר מעיקרא לנגיעת מעשר מדלא כתיב ויטהר מ"מ משמע להו דאין המקרא יוצא מידי פשוטו וטהר השתא לאחר הערב שמש ובתוס' פ"ב דזבחים הקשו ותימה במים יובא וטמא עד הערב הלא מפורש בהדיא לטבול יום דאיקרי טמא וי"ל כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 74b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ימי טהרה וכו' ובמלאת לבן או לבת נראה דהתוס' ס"ל דלא מעד מלאת ימי טהרה שבתחלת המקרא יליף התם דלא הוה מצי למכתב בשום ענין אחר אלא מובמלאת ימי טהרה לבן או לבת דכתיב בתריה יליף דהתם ימי טהרה יתירה הוא ובגמרא דנקיט עד מלאת וכו' צ"ל דעל ובמלאת ימי טהרה דכתיב בתריה סמיך וק"ל:

    ד"ה מכלל שהיא טמאה וכו' ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהוא טמא וכו'. יש לתמוה מה צריך לדקדק מוטהר מכלל שהוא טמא הא כתיב בהדיא וטמא עד הערב וכן בפ' דלעיל כתיב ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב ועיין שם בזבחים בתוס' כי שם הקשו כל קושיות הללו:

    Maharam on Yevamot 74b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' חללה לאו זרעו דאהרן עי' קדושין דף סו ע"ב תוס' ד"ה ולזרעו:

    Gilyon HaShas on Yevamot 74b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 74, Amud Bet, about 321 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה.…”

    2. Segment 29 words

      Opens “תרומה נמי, אינה בחללה! חללה לאו זרעו…”

    3. Segment 313 words

      Opens “וממאי דהאי ״עד אשר יטהר״, עד דאיכא…”

      Named: רב שמש.

    4. Segment 430 words

      Opens “לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל: בזב…”

    5. Segment 512 words

      Opens “ואימא, הני מילי דלאו בר כפרה, אבל…”

    6. Segment 617 words

      Opens “ותו, הא דתנן: טבל ועלה אוכל במעשר,…”

    7. Segment 751 words

      Opens “אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    8. Segment 87 words

      Opens “ואיפוך אנא? מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז.…”

    9. Segment 96 words

      Opens “אדרבה: מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב?…”

      Named: רבה.

    10. Segment 104 words

      Opens “אפי' הכי, מיתה עדיפא.…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “רבא אמר: בלא מיתה עדיפא, נמי לא…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “ואכתי, הני מילי היכא דלאו בר כפרה,…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “אמר אביי: תרי קראי כתיבי. ביולדת כתיב:…”

      Named: אביי.

    14. Segment 147 words

      Opens “ואיפוך אנא! מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס.…”

    15. Segment 157 words

      Opens “אדרבה תרומה חמורה, שכן מחפ"ז? הנך נפישן!…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1636 words

      Opens “רבא אמר: בלא הנך נפישן לא מצית…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1743 words

      Opens “מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי:…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    18. Segment 183 words

      Opens “אמר רבא: ולא?…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 74b · Segment 13 — “אמר אביי: תרי קראי כתיבי. ביולדת כתיב: (ויקרא יב,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 74b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026