Talmud Builders

    Yevamot 111a

    Back to index

    English translation — Yevamot 111a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Let her stay with him, as she is permitted whichever way you look at it: If she is acquired, then she is fully acquired; and if she is not acquired at all, then she is merely an unrelated woman. If the marriage to the deceased brother was not a true marriage, there is no reason for her to be forbidden to him.

    2And if you would say that the same question could be asked if you claim that it is the minor whose acquisition is uncertain: Why should she wait until she reaches majority and performs ḥalitza ? Let her stay with him: If she is acquired, then she is fully acquired; and if she is not acquired at all, then she is merely an unrelated woman. However, you cannot say that because, if that is so, how shall the deaf-mute be released? As a deaf-mute, she cannot perform ḥalitza , and he cannot consummate the levirate marriage with her since the minor may be considered to be acquired by him, in which case the deaf-mute would be disqualified as the rival wife of his yevama . Rav’s suggestion was meant to find a way for both of them to be able to remarry, and that is only possible if the minor and deaf-mute’s statuses are as Rav Ḥisda argues.

    3Rav Sheshet said: Indeed, this too stands to reason, i.e., only the way that Rav Ḥisda explained the halakha in accordance with the opinion of Rav is reasonable.

    4As it is taught in a baraita about the following case: Two brothers married two orphaned sisters, one of them a minor and one of them a deaf-mute. If the husband of the minor dies and she happens before the husband of the deaf-mute for levirate marriage, the deaf-mute must be released by means of a bill of divorce due to her sister’s levirate bond, and the minor must wait until she reaches majority and perform ḥalitza .

    5If the deaf-mute’s husband dies, the minor must be released by means of a bill of divorce and the deaf-mute is forbidden forever. He must divorce the minor because of the levirate bond with her sister. He may not consummate the levirate marriage with the deaf-mute because she is his ex-wife’s sister; and he cannot perform ḥalitza with her, because she is not capable of performing ḥalitza . And if he transgresses and consummates the levirate marriage with the deaf-mute, he gives her a bill of divorce afterward, and she is thereby released.

    6Granted, this argument works if you say that the deaf-mute is partially acquired, and the minor is either acquired or not acquired; it is due to that reason that if he transgresses and consummates the levirate marriage with the deaf-mute, he gives her a bill of divorce and she is released. You would say she is released whichever way you look at it: If the minor is fully acquired by her husband, then the deaf-mute is released due to her status as the sister of his wife, who is a forbidden relative and as such is entirely exempt from levirate marriage. And if the minor is not acquired at all, then he may rightly consummate the levirate marriage and afterward divorce her.

    7But if you say that the deaf-mute is either acquired or not acquired, i.e., the status of a marriage with a deaf-mute is uncertain, while the minor is partially acquired, then when he transgresses and has intercourse with the deaf-mute, why should he give her a bill of divorce and she thereby be released? It is an invalid sexual act, as the minor is partially acquired, which disqualifies her sister from levirate marriage. And an invalid sexual act does not exempt her, i.e., does not constitute full consummation of the levirate marriage, making it possible for him to divorce her. She still requires ḥalitza , and a deaf-mute cannot perform ḥalitza . Therefore it must be, as Rav Ḥisda suggested, that the deaf-mute is partially acquired while it is uncertain whether the minor is acquired or not.

    8The Gemara rejects the conclusion that the baraita provides evidence for Rav Ḥisda’s explanation, as it is possible to say: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who said: An invalid sexual act also exempts a woman from ḥalitza .

    9The Gemara asks: If one accepts the suggestion that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, say the latter clause of this same baraita : Consider the case of one who was married to two orphans, a minor and a deaf-mute, and he died. If the yavam had intercourse with the minor and then had intercourse with the deaf-mute, or if one of his brothers had intercourse with the deaf-mute after the first brother engaged in intercourse with the minor, they are both forbidden to the first brother. How can their situation be rectified? The deaf-mute must be released with a bill of divorce, and the minor must wait until she reaches majority and then perform ḥalitza .

    10Granted, this halakha makes sense if you say that a deaf-mute is partially acquired, meaning that she was never fully acquired in the first place; that a minor is either acquired or not acquired; and that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis who state that an invalid sexual act does not exempt a woman from ḥalitza . For these reasons, the minor must wait until she reaches majority and then perform ḥalitza . The Sages decreed that she must perform ḥalitza no matter what, as perhaps he may precipitately have intercourse with the deaf-mute first, so that the subsequent intercourse with the minor is considered an invalid sexual act, because he is already partially married to her rival wife. However, since the deaf-mute is only partially acquired, her levirate marriage does not exempt the minor and the minor still must perform ḥalitza .

    11But if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, and also that the status of a deaf-mute’s marriage is uncertain while the status of the minor is that she is partially acquired, there is no explanation why the minor must perform ḥalitza when she reaches majority, as he said that an invalid sexual act exempts her.

    12Rather, conclude from this reasoning that this baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: Learn from it.

    13Rav Ashi said: One may learn also from the first clause of the baraita that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches: If he transgresses and consummates the levirate marriage with the sister, who is a deaf-mute, he gives her a bill of divorce afterward, and she is thereby released. And it does not teach: If he consummates the levirate marriage with the minor, he gives her a bill of divorce and she is released. This is presumably because consummation of levirate marriage with the minor is an invalid sexual act, as her deaf-mute sister is partially married to the yavam . Even if he does engage in intercourse with her, she will still require ḥalitza .

    14The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, as one may say that for the deaf-mute, whose situation has no rectification that is permitted because she cannot perform ḥalitza , the baraita teaches a prohibited rectification; but for the minor, whose situation has a permitted rectification, in that she can perform ḥalitza after she reaches majority, the baraita does not teach a prohibited rectification.

    15MISHNA: If a man was married to two minor orphans and he died, and a yavam engaged in intercourse with the first of them to consummate the levirate marriage, and then engaged in intercourse with the second, or if his brother who is also their yavam engaged in intercourse with the second,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא קנויה היאותו ליכא זיקה אבתרייתא:

    נכרית בעלמא היאולא פסלה לה חליצת קטנה:

    (וליטעמיך) קטנה אמאי תמתין ותחלוץישאנה מתחלה ותשב אצלו ממה נפשך:

    חרשת במאי תיפוקהא לאו בת חליצה היא ורב תקנתא לתרוייהו קתני. ואי קשיא מתניתין דקתני בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה אמאי פסלה הואיל ונסבה ברישא תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך כדאמרן ואיכא תקנתא לתרוייהו תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן:

    כדקא מתרץ כו'חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה:

    מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגטדזיקת קטנה אוסרתה עליו דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:

    קטנה תצא בגטדזיקת חרשת אחותה אוסרתה שמא קטנה אינה קנויה כלל והויא כמפותה וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:

    וחרשת אסורה לעולםלכונסה אי אפשר שמא קטנה קנויה היא וזו אחות גרושתו ואין זקוקה לו ואפילו מתה קטנה אחר כך ופקע איסור אחות אשה אסורה משום אשת אח הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:

    ואם עבר ובא על החרשתאחר שגירש הקטנה נותן לה גט והותרה לשוק ממה נפשך אי קטנה קנויה הואי נפקא לה הך מרישא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם:

    אמאי נותן לה גט והותרההא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו וזקוקה לו וקטנה לא דחיא לה דקנויה ומשויירת היא וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא וביאה פסולה לא פטרה מייבום וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו וחרשת לאו בת חליצה היא:

    ר' נחמיהבפרק ר"ג (לעיל יבמות דף נ:):

    יתומותמשום קטנה נקט:

    נאסרו שתיהן עליואע"ג דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך אי קטנה קנויה ליכא מידי בתר ביאתה ואי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא אפ"ה אסורה כדמפרש לקמן משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנויה היא כולה ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה:

    חרשת יוציא בגטושריא ממה נפשך אי קטנה קנויה היא מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה ואי לאו קנויה היא פטורה בביאה דידה:

    קטנה תמתין כו'כדמפרש טעמא:

    אי אמרת בשלמארישא גבי אחיות דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה משום דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא אי משום אחות אשה אי משום יבומה שהיה בהיתר שאחותה לא היתה קנויה אבל אי הוה אמרינן איפכא קטנה קנויה היא ומשויירת וחרשת ספק תו לא מיפטרא חרשת בגט דלמא קנויה היא ולא נפקא משום אחות אשה שקנין אחותה הקטנה משויירת ובביאתה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא שהרי אחות אשתו היא ומתני' רבנן היא. ומש"ה קתני סיפא גבי נכרית קטנה בעיא חליצה ואע"ג דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי וגיטה גט גמור משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט וקטנה שהיא אחרונה לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת ובביאה דידה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא דקם עליה באיסור שני בתים:

    אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירתוחרשת ספק ומרישא דקתני באחיות אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה שמעינן דביאה פסולה פוטרת סיפא בנכרית אמאי קטנה בעיא חליצה בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה ופסלה לה עילויה אלא בגיטא תיסגי לה דביאת עצמה פוטרתה דביאה כשרה היא ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי הא א"ר נחמיה ביאה פסולה פטרה:

    מרישא נמיגבי אחיות:

    ש"מ דרבנן היאדקתני גבי מת בעלה של חרשת אם בא על החרשת נותן לה גט וגבי מת בעלה של קטנה דקתני קטנה תמתין ולא קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה אלמא רבנן היא ומש"ה לא נפקא בגט דביאתה פסולה דחרשת קנויה במקצת וזו אסורה משום אחות אשה ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה:

    דלית לה תקנתא דהיתיראדקתני בה וחרשת אסורה לעולם:

    יבמות 111 עמוד א

    1תיתיב גביה ממה נפשך: אי קנויה היא הא קנויה היא, ואי לאו קנויה היא הא נכרית בעלמא היא.

    2וכי תימא, קטנה אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? תיתיב גביה, אי קנויה היא הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא נוכריתא בעלמא היא! אם כן, חרשת במה תיפוק.

    3אמר רב ששת: הכי נמי מיסתברא, כדקא מתרץ רב חסדא אליבא דרב,׃

    4דתניא: שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות, קטנה וחרשת, מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל, ותחלוץ.

    5מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט, וחרשת אסורה לעולם. ואם בא על החרשת נותן לה גט, והותרה.

    6אי אמרת בשלמא חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה משום הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה, דאמרת ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא הא נפקא משום אחות אשה, אי לאו קנויה שפיר מיבם.

    7אלא אי אמרת חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת, כי בא על חרשת אמאי נותן גט והותרה? הויא ליה ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה.

    8הא מני רבי נחמיה היא, דאמר: ביאה פסולה, פוטרת מחליצה.

    9אי רבי נחמיה, אימא סיפא: מי שהיה נשוי שתי יתומות, קטנה וחרשת, ומת. בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת נאסרו שתיהן עליו. כיצד תקנתן? חרשת יוצאת בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל, ותחלוץ.

    10אי אמרת בשלמא חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה, ורבנן היא משום הכי תמתין עד שתגדיל, ותחלוץ דדלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, והויא ליה ביאה דקטנה ביאה פסולה.

    11אלא אי אמרת רבי נחמיה, הא אמר ביאה פסולה פטרה!

    12אלא שמע מינה רבנן היא. ש"מ׃

    13אמר רב אשי: מרישא נמי שמע מינה דרבנן היא, דקתני: אם בא על החרשת נותן לה גט, והותרה, ולא קתני: אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה.

    14אי משום הא לא איריא: חרשת, דלית לה תקנתא דהיתירא קתני תקנתא דאיסורא. קטנה, דאית לה תקנתא דהיתירא לא תני תקנתא דאיסורא.

    Mishna

    15מי שהיה נשוי לשתי יתומו' קטנות, ומת, ובא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השניה, או שבא אחיו על השניה׃

    Tosafot

    תיתיב גביה ממה נפשךפירש בקונטרס ואי קשיא מתני' הבא על הקטנה ואחר כך בא על החרשת פסל את הקטנה ואמאי לא אמר תיתיב גביה הקטנה ממה נפשך אי קנויה היא קנויה היא ואי לא נכרית בעלמא היא ותירץ דגזרינן דלמא בעיל חרשת ברישא כדלקמן בבריית' וקשה דקתני בברייתא ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ואמאי לא גזרינן בא על החרשת אטו מת בעלה של קטנה ובא עליה דלא משתריא בגט אלא בחליצה דביאה פסולה לא פטרה כי היכי דגזרינן במתני' ושמא כיון שלא היה תקנתא לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם:

    הויא לה ביאה פסולה ולא פטרהוא"ת התינח לעיל פרק ר"ג (יבמות דף נ:) דביאה פסולה לא פטרה דגזרינן ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה אבל הכא מאי חששא איכא וי"ל דהכא נמי אי פטרה אמרי דביאת חרשת ביאה כשירה היא ואע"פ שהיא אחר ביאת הקטנה ואתי לאיחלופי בגדולה שאחר שבא על הגדולה יחזור ויבא על אחותה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    א"כ החרשת במאי נפקא פי' דהא דקאמר כונס את החרשת לא עשה כן אלא לעשות תקנה לשתיהם דאלו לקטנה ה"נ יש לה תקנה שיבעול אותה בתחלה ומי' א"א לו שיחלוץ את הקטנה בתחלה ומפטר החרשת דדילמא קטנה אינה קנויה לו כלל ולא פטרה חליצתה את החרשת שהיא קנויה ומשויירת:

    מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט וקטנה עד שתגדיל ותחלוץ פירוש דאי אפשר חרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה דדילמא קטנה קנויה לגמרי וזיקתה גמורה ופוטרת לחרשת שאינה קנויה גמורה וקטנה אי אפשר לייבם דילמא אינה קנויה כלל והוה לה אחות אשתו שהיתה לו קנויה קצת ואי אמרת חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנויה ומשויירת אשתו החרשת אסורה כי אולי אינה קנויה כלל ואוסרתה זיקתה הקטנה הקנויה ומשויירת והיבמה הקטנה אסורה עליו דילמא חרשת קנויה לגמרי ויוציאנה לקטנה משום אחות אשה וכן אתה מפרש בסיפא דקתני מת בעלה של חרשת קטנה תצא בגט וחרשת אסור' לעולם דאתיא בין למ"ד קטנה קנויה ואינה קנויה וחרשת קנויה ומשויירת ובין למ"ד איפכא והיינו דלא מייתי סייעתא ולא תיובתא לדברי רב חסדא מינה אלא דסייעתא מסיפא דקתני אם בא על החרשת כדמפרש ואזיל:

    הויא לה ביאה פסולה פי' דהא לא פטרה כוליה ביתא וכשתמצא לומר שהקטנה קנויה לגמרי והיתה צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו לא אפשר לה לחלוץ לאו בת חליצה היא:

    אי ר' נחמיא אימא סיפא וכו' כלה פשוטא היא ומפורשת יפה בפרש"י ז"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 111a

    Yevamot 111a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 325 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא קנויה היא ותו ליכא זיקה אבתרייתא:

    נכרית בעלמא היא ולא פסלה לה חליצת קטנה:

    (וליטעמיך) קטנה אמאי תמתין ותחלוץ ישאנה מתחלה ותשב אצלו ממה נפשך:

    חרשת במאי תיפוק הא לאו בת חליצה היא ורב תקנתא לתרוייהו קתני. ואי קשיא מתניתין דקתני בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה אמאי פסלה הואיל ונסבה ברישא תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך כדאמרן ואיכא תקנתא לתרוייהו תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן:

    כדקא מתרץ כו' חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה:

    מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט דזיקת קטנה אוסרתה עליו דחרשת קנויה ומשויירת וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:

    קטנה תצא בגט דזיקת חרשת אחותה אוסרתה שמא קטנה אינה קנויה כלל והויא כמפותה וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:

    וחרשת אסורה לעולם לכונסה אי אפשר שמא קטנה קנויה היא וזו אחות גרושתו ואין זקוקה לו ואפילו מתה קטנה אחר כך ופקע איסור אחות אשה אסורה משום אשת אח הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 111a · Sefaria

    Tosafot

    תיתיב גביה ממה נפשך פירש בקונטרס ואי קשיא מתני' הבא על הקטנה ואחר כך בא על החרשת פסל את הקטנה ואמאי לא אמר תיתיב גביה הקטנה ממה נפשך אי קנויה היא קנויה היא ואי לא נכרית בעלמא היא ותירץ דגזרינן דלמא בעיל חרשת ברישא כדלקמן בבריית' וקשה דקתני בברייתא ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ואמאי לא גזרינן בא על החרשת אטו מת בעלה של קטנה ובא עליה דלא משתריא בגט אלא בחליצה דביאה פסולה לא פטרה כי היכי דגזרינן במתני' ושמא כיון שלא היה תקנתא לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם:

    הויא לה ביאה פסולה ולא פטרה וא"ת התינח לעיל פרק ר"ג (יבמות דף נ:) דביאה פסולה לא פטרה דגזרינן ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה אבל הכא מאי חששא איכא וי"ל דהכא נמי אי פטרה אמרי דביאת חרשת ביאה כשירה היא ואע"פ שהיא אחר ביאת הקטנה ואתי לאיחלופי בגדולה שאחר שבא על הגדולה יחזור ויבא על אחותה:

    Tosafot on Yevamot 111a · Sefaria

    Ritva

    א"כ החרשת במאי נפקא פי' דהא דקאמר כונס את החרשת לא עשה כן אלא לעשות תקנה לשתיהם דאלו לקטנה ה"נ יש לה תקנה שיבעול אותה בתחלה ומי' א"א לו שיחלוץ את הקטנה בתחלה ומפטר החרשת דדילמא קטנה אינה קנויה לו כלל ולא פטרה חליצתה את החרשת שהיא קנויה ומשויירת:

    מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט וקטנה עד שתגדיל ותחלוץ פירוש דאי אפשר חרשת קנויה ומשויירת וקטנה קנויה דדילמא קטנה קנויה לגמרי וזיקתה גמורה ופוטרת לחרשת שאינה קנויה גמורה וקטנה אי אפשר לייבם דילמא אינה קנויה כלל והוה לה אחות אשתו שהיתה לו קנויה קצת ואי אמרת חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנויה ומשויירת אשתו החרשת אסורה כי אולי אינה קנויה כלל ואוסרתה זיקתה הקטנה הקנויה ומשויירת והיבמה הקטנה אסורה עליו דילמא חרשת קנויה לגמרי ויוציאנה לקטנה משום אחות אשה וכן אתה מפרש בסיפא דקתני מת בעלה של חרשת קטנה תצא בגט וחרשת אסור' לעולם דאתיא בין למ"ד קטנה קנויה ואינה קנויה וחרשת קנויה ומשויירת ובין למ"ד איפכא והיינו דלא מייתי סייעתא ולא תיובתא לדברי רב חסדא מינה אלא דסייעתא מסיפא דקתני אם בא על החרשת כדמפרש ואזיל:

    הויא לה ביאה פסולה פי' דהא לא פטרה כוליה ביתא וכשתמצא לומר שהקטנה קנויה לגמרי והיתה צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו לא אפשר לה לחלוץ לאו בת חליצה היא:

    אי ר' נחמיא אימא סיפא וכו' כלה פשוטא היא ומפורשת יפה בפרש"י ז"ל:

    Ritva on Yevamot 111a · Sefaria

    Meiri

    שני אחים נשואים שתי אחיות אחת קטנה יתומה ואחת חרשת אם יתומה אם אף בחיי אביה ושהיא גדולה שאינה ברשות אב ואין נשואיה נשואי תורה מת בעלה של קטנה כונס את החרשת ויוצאה בגט שמא הקטנה קנויה ונשואיה חזקים משל חרשת והויא לה חרשת אחות זקוקה ואחות חלוצה שאף הקטנה צריכה חליצה ותמתין עד שתגדיל ותחלוץ מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט אחר שיכנוס שמא אינה קנויה ונשואי חרשת חזקים יותר והויא לה קטנה אחות זקוקה ומכל מקום צריכה גט שמא קנויה היא וחרשת אסורה לעולם לכנוס אי אפשר שהרי אחות גרושה היא ולחלוץ אי אפשר שאינה בת חליצה וכתבו בה גדולי הדורות שאף לאחר שתמות הקטנה אסורה לו החרשת הואיל ונאסרה בשעת נפילה ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה דמה נפשך אי קטנה קנויה היא הא נפקא לה חרשת משום אחות אשה אי לאו קנויה ביאת החרשת כשרה היא אבל כשמת בעלה של קטנה אין אומרין שאם בא על הקטנה תהא ניתרת בגט שהרי מאחר שהיא ספק קנויה ספק אינה קנויה ביאה פסולה היא ואינה פוטרת ואחד שהיה נשוי שתי נכריות אחת קטנה יתומה ואחת חרשת ומת בא יבם על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת נאסרו שתיהן עליו ואין להם תקנה אלא כשיכנוס את החרשת ויוציא בגט וקטנה יתן לה גט הואיל ובא עליה ואחר שתגדיל תחלוץ כמו שהתבאר ודוקא כשהיבם אינו רוצה בחרשת או שרוצה אלא שהגדילה הקטנה ואין תקנה במיאון אבל כל שרוצה בחרשת ועדין הקטנה לא הגדילה מלמדין את הקטנה שתמאן כמו שביארנו:

    זה שביארנו שהחרשת אסורה לעולם אף לאחר מיתת הקטנה ומפני שנאסרה בשעת נפילה יש חולקין בה ממה שאמרו בתלמוד המערב על משנתנו בא על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ושאלו בה אפילו לא בא על הקטנה פסל את החרשת ר"ל מצד חליצתה ותירץ אלו לא בא על הפקחת הקטנה ומתה היה מותר בחרשת עכשו שבא עליה אפילו מתה פסל בחרשת וכן הקשה אפילו לא בא על הגדולה פסל את הקטנה ותירץ אלו לא בא על הגדולה ומתה מותר בקטנה עכשו שבא עליה אפילו מתה פסל את הקטנה ולמדת מכל מקום שאין אומרין בהן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' שאין אומרין כן אלא באיסור תורה אבל בדרבנן לא ואיפשר שבזו אסורה לעולם אפילו בדרבנן הואיל ויש בה איסור אחות אשה של סופרים שהוא חמור הרבה:

    Meiri on Yevamot 111a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה חרשת במאי תיפוק הא לאו כו' ואי קשיא מתני' דקתני בא על הקטנה כו' אמאי פסלה כו' עכ"ל זו היא גירסת רש"י לקמן במתני' דגרס דפסל את הקטנה וכך הוא גירסת הראב"ד אבל הרי"ף והרמב"ם דגרסי לקמן במתני' דלא פסל את הקטנה כמ"ש הטור סי' קע"א לא קשיא מידי אך קשה לפ"ז רב חסדא דפשיט מרב דחרשת קנויה ומשוירת וקטנה קנויה ואינה קנויה ולא איפכא אמאי לא פשיט ליה ממתני' לפי גירסא זו דע"כ לא מתוקמא טעמא דהך מתני' הא דהבא על הקטנה ואח"כ על החרשת דלא פסל הקטנה ובבא על החרשת ואח"כ על הקטנה דפסל החרשת אלא בדנימא דחרשת קנויה ומשוירת וקטנה קנויה ואינה קנויה ומיהו רב ששת דפשיט מברייתא ולא פשיט מהך מתניתא לא קשיא דאיכא למימר דבעי למיפשט דאפילו למאן דפליג אמתניתא וסבר דאפילו בבא על הקטנה ואח"כ על החרשת דפסל הקטנה מ"מ אית ליה דקטנה קנויה ואינה קנויה וחרשת קנויה ומשוירת והא דפסל הקטנה אינו אלא משום גזירה דלמא אתי למבעל חרשת ברישא כדקאמר בהדיא בגמרא אברייתא:

    Chidushei Halachot on Yevamot 111a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 111, Amud Aleph, about 325 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “תיתיב גביה ממה נפשך: אי קנויה היא…”

    2. Segment 228 words

      Opens “וכי תימא, קטנה אמאי תמתין עד שתגדיל…”

    3. Segment 312 words

      Opens “אמר רב ששת: הכי נמי מיסתברא, כדקא…”

      Named: רב ששת, רב חסדא.

    4. Segment 421 words

      Opens “דתניא: שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות,…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט,…”

    6. Segment 637 words

      Opens “אי אמרת בשלמא חרשת קנויה ומשויירת, קטנה…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אלא אי אמרת חרשת קנויה ואינה קנויה,…”

    8. Segment 810 words

      Opens “הא מני רבי נחמיה היא, דאמר: ביאה…”

      Named: רבי נחמיה.

    9. Segment 939 words

      Opens “אי רבי נחמיה, אימא סיפא: מי שהיה…”

      Named: רבי נחמיה.

    10. Segment 1029 words

      Opens “אי אמרת בשלמא חרשת קנויה ומשויירת, קטנה…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אלא אי אמרת רבי נחמיה, הא אמר…”

      Named: רבי נחמיה.

    12. Segment 126 words

      Opens “אלא שמע מינה רבנן היא. ש"מ…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “אמר רב אשי: מרישא נמי שמע מינה…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1422 words

      Opens “אי משום הא לא איריא: חרשת, דלית…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “מתני׳ מי שהיה נשוי לשתי יתומו' קטנות,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 111a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026