Talmud Builders

    Yevamot 27a

    Chapter 3 - Arba'ah Achin

    גם: יבמות דף כ״ז ע״א, פרק ג׳ ארבעה אחין

    English translation - Yevamot 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In the case of three brothers, two of whom were married to several women, including two sisters, and the two married brothers later died, and their wives happened before the yavam for levirate marriage, if the yavam performed ḥalitza with the sisters who were among the wives, the rival wives are not thereby exempt. One can deduce from here that since the yavam cannot consummate the levirate marriage with the sisters, as each is the sister of a woman with whom he has a levirate bond, then the act of ḥalitza is invalid, and invalid ḥalitza is ineffective in exempting their rival wives. It is concluded from here that even Shmuel requires valid ḥalitza , i.e., ḥalitza that occurs when there is a possibility of consummating the levirate marriage. According to this rationale, however, Shmuel’s ruling in the above case is difficult: With regard to the second sister, when there exists the possibility for Shimon’s ḥalitza , i.e., the ḥalitza of the second brother who did not yet perform ḥalitza , to be a valid ḥalitza , would it be allowed for Reuven, the brother who already did ḥalitza with one sister, to perform invalid ḥalitza with her?

    2The Gemara resolves this difficulty by reinterpreting Shmuel’s statement. What does it mean that it says: One performs ḥalitza with each of them, that Shmuel stated? Shmuel says that with regard to the middle one, i.e., the third sister, one of the two brothers performs ḥalitza with her. The Gemara asks: But didn’t he say: Each of them, indicating that one brother performs ḥalitza with all of the sisters? The Gemara answers: Since the brother who performed ḥalitza with one sister repeats the act with another, it turns out that most of the acts of ḥalitza are performed with him, and this is called: With each of them. And if you wish, say a different answer: When Shmuel said we require a full-fledged ḥalitza , this applies only to exempt her rival wife by means of that ḥalitza . But to exempt the woman herself, even invalid ḥalitza would render her exempt. In the case above, since no rival wives are involved, it would be sufficient for one brother to perform ḥalitza with each of the sisters.

    3§ Apropos of Shmuel’s statement, the Gemara examines the matter itself. Shmuel said: In the case of three brothers, two of whom were married to several women, including two sisters, and the two married brothers later died, and their wives happened before the yavam for levirate marriage, if the yavam performed ḥalitza with the sisters, the rival wives are not thereby exempt. But if he performed ḥalitza with the rival wives, the sisters are exempt. Similarly, if he gave a bill of divorce to one of these women, whereby he would no longer be permitted to consummate the levirate marriage with them due to a rabbinic decree, and he then performed ḥalitza with the woman who received a bill of divorce, the rival wife is not thereby exempt. Since he was unable to consummate the levirate marriage with her, the ḥalitza performed with her was invalid, and invalid ḥalitza does not exempt the rival wife. If he performed the act of ḥalitza with the rival wife, then the woman who received a bill of divorce is exempt.

    4The ruling is similar with regard to the case where the yavam performed ma’amar , i.e., levirate betrothal, to one of the wives. If he then performed ḥalitza with the woman who received his levirate betrothal then the rival wife is not exempt. Indeed, this ḥalitza is invalid as well, for once the yavam performed levirate betrothal, this act can be rescinded only by means of a bill of divorce. Because the woman needs to receive a bill of divorce in addition to the ḥalitza in order to exempt her from her bond, the ḥalitza is considered invalid and is not sufficient to exempt the rival wife. But if the yavam performed ḥalitza with the rival wife, then she who received his levirate betrothal is exempt from ḥalitza and requires only a bill of divorce.

    5The Gemara asks: What is different in the two cases? Why, if he performed ḥalitza with the sisters, are the rival wives not exempt? This is because the sister is related to him as the sister of a woman with whom he has a levirate bond. Since, under these circumstances he would not be permitted to consummate the levirate marriage with her, her ḥalitza is then considered invalid ḥalitza . However, if that is so, when he performed ḥalitza with the rival wives, the sisters should not be exempt either, as the rival wives are related to him as rival wives of the sister of a woman with whom he has a levirate bond. If the woman is forbidden to him due to a relationship created by the levirate bond, then her rival wife is forbidden to him in the same way, and her ḥalitza would be invalid as well. The Gemara answers: Shmuel holds that the levirate bond is not substantial, and therefore the levirate bond does not create a relationship between the yavam and the sisters such that the prohibition would be extended to the rival wives as well.

    6The Gemara challenges: But didn’t Shmuel say explicitly that the levirate bond is substantial? The Gemara responds: He stated this halakha in accordance with the statement of those who say that the levirate bond is not substantial, although he himself maintains the opposite.

    7The Gemara asks: If that is indeed so, that he stated this ruling in accordance with the opinion that the levirate bond is not substantial, then when the yavam performed ḥalitza with the sisters, why were their rival wives not exempt? Granted, Rachel’s rival wife, i.e., the rival wife of the second sister, would not be exempt, for once he performed ḥalitza with Leah, the first sister, and then later performed ḥalitza with Rachel, it turns out that Rachel’s ḥalitza was invalid ḥalitza , as he could not consummate the levirate marriage with Rachel because she is the sister of a woman with whom he performed ḥalitza , and invalid ḥalitza does not exempt a rival wife. However, the rival wife of Leah should be exempt because if the levirate bond is not substantial, the ḥalitza with the first sister would have been completely valid.

    8The Gemara explains: What does it mean that it says: The rival wives are not exempt, that Shmuel stated? It is referring only to the rival wife of Rachel, the second sister, who is not exempt. The Gemara challenges: But he said rival wives in the plural, seeming to refer to both rival wives? The Gemara answers: He spoke of rival wives in general. In other words, this is a general halakha , and for that reason it was stated in the plural. However, it does not mean that both the rival wife of the first sister and the rival wife of the second sister are not exempt.

    9The Gemara challenges this: If that is so, that when Shmuel chose to speak in the plural he was referring only to the rival wife of Rachel, there arises a difficulty with the second half of the statement: If he performed ḥalitza with the rival wives, the sisters are exempt. But would Rachel become exempt by ḥalitza performed with her rival wife? But didn’t we learn in a mishna: A man is forbidden to marry the rival wife of a close relative of his ḥalutza ? Once the yavam performs ḥalitza with one sister, Leah, then her sister’s rival wife, i.e., Rachel’s rival wife, would be considered the rival wife of the sister of a woman with whom he performed ḥalitza . Being as she is forbidden to him, her ḥalitza is invalid and should not exempt Rachel.

    10The Gemara answers: Shmuel also meant to distinguish between a case where he began and the case where he did not begin. This is how his statement should be understood: If he began by performing ḥalitza with one of the sisters, he may not finish by performing a second act of ḥalitza with any one of the rival wives, as we learned in a mishna (40b): A man is forbidden to marry the rival wife of a close relative of his ḥalutza . Due to this prohibition, ḥalitza performed with the second rival wife is invalid ḥalitza and would not exempt the second sister. If, however, he began with the rival wives and performed the first ḥalitza with the rival wife of Leah, he may finish with the sisters as well and perform the second ḥalitza with Leah, as we learned in a mishna (40b): A man is permitted to marry the close relative of the rival wife of his ḥalutza . Therefore, if he performed ḥalitza with Leah’s rival wife, then Rachel, who is the sister of the rival wife of his ḥalutza , is permitted to him. He can therefore perform a completely valid ḥalitza with her and thereby exempt her rival wife.

    11Rav Ashi said: Actually, Shmuel’s statement should be interpreted as you originally said, that Shmuel’s rationale for these halakhot accords with his opinion that the levirate bond is substantial. As for the objection that was raised as to why the sisters would be exempted by ḥalitza performed with the rival wives if these rival wives were considered the rival wife of the sister of a woman with whom the yavam had a levirate bond, this can be resolved as follows: This is because the levirate bond is not so strong as to render the status of a rival wife like an actual forbidden relative. The levirate bond is sufficient to prohibit levirate marriage with the sister of a woman with whom he has a levirate bond, but not sufficient to prohibit their rival wives to the yavam .

    12The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: If he performed ḥalitza with the sisters, the rival wives are not exempt from levirate marriage. From here one can deduce: Consequently, if he performed ḥalitza with the rival wives, the sisters are exempt. What is the reason for this? Is it not because this tanna held that the levirate bond is substantial, and therefore the rival wives were not rendered exempt by the ḥalitza of the sisters, but nevertheless the levirate bond is not so strong as to render the rival wife equivalent to a forbidden relative? Therefore, the prohibition with regard to the rival wives in this case is less severe than the prohibition concerning the sisters themselves, and when they perform ḥalitza , the ḥalitza is valid and the sisters are exempt.

    13Rabbi Abba bar Memel rejected this explanation and said: In accordance with whose opinion is this baraita taught? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai, as we learned in a mishna: Beit Shammai permitted the rival wives to marry the brothers; even if they are the rival wives of his actual relatives, they are permitted to enter into levirate marriage. In the case above, where they are merely rival wives of the sister with whom he has a levirate bond, all the more so they are permitted to enter into levirate marriage. The Gemara objects: If that is so, if this ruling is in accordance with the opinion of Beit Shammai, who say that the rival wives are permitted, then the rival wife should enter into levirate marriage as well. Why does it speak here only of ḥalitza but not of the possibility of entering levirate marriage?

    14The Gemara answers: The ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who said: Come and let us establish a ruling that the rival wives must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, thereby circumventing the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. Although Beit Shammai permitted the rival wives to perform levirate betrothal, they should perform ḥalitza instead in order to conform to Beit Hillel’s opinion as well. The Gemara objects: But didn’t the Master say that they did not succeed in finalizing the matter and establishing Rabbi Yoḥanan ben Nuri’s amendment before the times of trouble came in the form of the anti-Jewish decrees, and so this ruling was never actually established? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: After his time, other Sages returned to this issue and established this amendment in accordance with his opinion.

    15§ Apropos of the statement of Shmuel with regard to a woman who received a bill of divorce and a woman who received levirate betrothal, a dilemma was raised before the Sages:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חלץ לאחיות - שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחים וכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל ואי בעי לייבומי לא מצי אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות. ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא הוה מייבם מיהו קל איסורם משל אחיות הלכך אף חליצתם משובחות משל אחיות והכי מפרש לקמן:

    היכא דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה - לחלוץ לשניה שהוא לא חלץ לראשונה:

    חלץ לה ראובן חליצה פסולה - בתמיה. ראובן שחלץ לראשונה והויא הך אחות חלוצתו ולא חליצה מעליא היא כדשמעון דזיקה גרידתא היא:

    אאמצעית - כלומר השלישית לאחר שחלץ שמעון לשניה שהיא על שניהן אחות חלוצה ושניהן שוין בה וקסבר חליצה פסולה אין צריכה לחזור על כל האחין:

    כיון דרובה גביה - שהחולץ לשלישית חלץ לב':

    למיפטר צרה - כדקאמרי' לא נפטרו צרות:

    אבל מיפטרא נפשה פטרה - בחליצה דכל דהו הלכך אחד חולץ לג' היכא דליכא צרות בהדייהו:

    לבעלת הגט - ב' יבמות מאח אחד ונתן יבם גט לאחת מהן שוב אין חליצתה הוגנת כל כך דקלישא זיקתה ואם חלץ לה לא נפטרה צרה:

    חלץ לבעלת מאמר - עשה מאמר באחת מנשי אחיו המת ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרה שחליצה זו אינה פוטרת לגמרי שעדיין צריכה גט למאמרו כדתנן בפרק ר"ג (לקמן יבמות דף נ.) עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט. ואע"ג דיהיב לה גט אחר דחלץ לה הוא דמהניא אבל צרתה צריכה חליצה אבל חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר מחליצה ואינה צריכה אלא גט למאמרו:

    דהויא אחות אשה בזיקה - ואי הוה בעי לייבומי לא מצי ולהכי גריעה חליצתה:

    לצרות נמי - הא צרת אחות זקוקה היא ואסירא לייבומי דצרה במקום ערוה קיימא:

    והאמר שמואל כו' - בפ"ב:

    אי הכי - דאין זיקה חלץ לאחיות שחליצה הוגנת היא:

    בשלמא צרה דרחל - דחלצה באחרונה לא תפטר דחליצה דרחל גרועה הואי דאי בעי לייבומי לא מצי דאחות חלוצתו היא:

    אלא צרה דלאה תיפטר - דחליצת לאה כשרה היא דאי הוה בעי מצי לייבומי:

    צרות דעלמא - כלומר כל היכא דמיתרמי כה"ג לא נפטרו צרות של אחרונה:

    אי הכי - דצרות דקאמר שמואל בצרה דרחל שחלצה באחרונה קאמר:

    חלץ לצרות נפטרו אחיות - בתמיה. דכי חלץ לצרת אחות החלוצה נפטרה אחות החלוצה:

    אצרה דרחל מי מיפטרא - אחליצה דצרה מי מיפטרה רחל:

    והא תנן - בהחולץ:

    אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו - ואפילו לא היתה צרתה מאחיו אלא מנכרי וטעמא התם מפרש. והכא נמי אי הוה בעי לייבומי לא מצי:

    התחיל באחיות - שחלץ ללאה לא יגמור בצרות לא פטרה חליצת צרה דרחל את רחל:

    דתנן אסור אדם כו' - וכ"ש דלא יגמור באחיות דחליצת רחל לא מיפטרה צרה דלאו חליצה מעלייתא היא דאחות חלוצתו היא אלא שתיהן צריכות חליצה:

    התחיל בצרות - שחלץ לצרת לאה:

    יגמור אף באחיות - אם רצה לחלוץ לרחל נפטרה צרתה ואע"ג דרחל קרובת לאה שהיא צרת חלוצתו לא גריע בהכי דתנן מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו וה"נ כיון דאין זיקה אי הוה בעי לייבומי לרחל מייבם וכל שכן גמר בצרת רחל ולא ברחל דשכיחא מילתא טפי:

    לעולם - כדאמר שמואל ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דיש זיקה וחליצת האחיות גרועה ואפילו צרת לאה לא מיפטרה חלץ לצרות נפטרו אחיות דחליצתן משובחות משל אחיות. ודקשיא לך הויא צרת אחות אשה בזיקה והויא כי אחות זקוקה גופה לא היא משום דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כי ערוה ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה:

    הצרות לאחין - ואפילו צרת אחות אשה שרי לייבומי וכ"ש צרת אחות זקוקה:

    אי הכי - אמאי תני חלץ יבומי נמי תתייבם הצרה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 27 עמוד א

    1חלץ לאחיות לא נפטרו צרות. היכא דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה, חליץ לה ראובן חליצה פסולה?

    2מאי ״אחד חולץ לכולן״ נמי דקאמר אאמצעית. והא ״כולן״ קאמר! כיון דרובה גביה, קרי ליה ״כולן״. ואיבעית אימא: כי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן ה"מ למיפטר צרתה, אבל מפטרא נפשה פטרה.

    3גופא. אמר שמואל: חלץ לאחיות לא נפטרו צרות, לצרות נפטרו אחיות. חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, לצרה נפטרה בעלת הגט.

    4חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרה. לצרה נפטרה בעלת מאמר.

    5מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות דהויא לו אחות אשה בזיקה? חלץ לצרות נמי, לא ליפטרו אחיות דהויא להו צרות אחות אשה בזיקה! קסבר שמואל: אין זיקה.

    6והא אמר שמואל יש זיקה! לדברי האומר אין זיקה קאמר.

    7אי הכי, חלץ לאחיות, אמאי לא נפטרו צרות? בשלמא צרה דרחל לא תיפטר, דכיון דחלץ לה ללאה, והדר חלץ לרחל, הויא לה חליצה דרחל חליצה פסולה. אלא צרה דלאה תיפטר!

    8מאי ״לא נפטרו צרות״ נמי דקאמר אצרה דרחל. והא ״צרות״ קאמר! צרות דעלמא.

    9אי הכי: ״חלץ לצרות נפטרו אחיות״, ואצרת רחל מי מיפטרא? והא תנן: אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו!

    10שמואל נמי, התחיל ולא התחיל קאמר: התחיל באחיות לא יגמור בצרות, דתנן: אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. התחיל בצרות יגמור אף באחיות. דתנן: מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו.

    11רב אשי אמר: לעולם כדקאמרת, ומשום דלא אלימא זיקה לשויי לצרה כערוה.

    Baraita

    12תניא כוותיה דרב אשי: חלץ לאחיות לא נפטרו צרות. הא לצרות נפטרו אחיות. מאי טעמא לאו משום דקסבר יש זיקה, ולא אלימא זיקה לשוייה לצרה כערוה?

    13א"ר אבא בר ממל: הא מני ב"ש היא. דתנן: בית שמאי מתירין הצרות לאחין. אי הכי, יבומי נמי תתייבם?

    14כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות. והאמר מר: לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה! אמר רב נחמן בר יצחק: אחריו חזרו ותקנו.

    15איבעיא להו:

    Tosafot

    מאי אחד חולץ לכולן דקאמר אאמצעית - תימה דלקמן מסקינן דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר והתחיל באחיות לא יגמור בצרות ולא מיפטרא רחל בחליצת צרתה וכ"ש היכא דשניהן שוין דבעינן חליצה מתרוייהו דלהאי שינויא לא מפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה ואר"י דההוא דמפרש לקמן דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר סבר כשינויא דבסמוך דמפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה ושינויא דהכא דאחד חולץ לכולן אאמצעית סבר כרב אשי דאמר לקמן לא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה וחליצת צרות הויא חליצה כשרה ולהכי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אבל הכא דשתיהן שוין אחד חולץ לכולן:

    אלא צרה דלאה תיפטר - דהא חליצה כשרה היא פי' בקונט' דאי בעי מייבם לה וא"א לומר כן דאסירא ליה משום ביטול מצות יבמין ומ"מ לא חשיב בהכי חליצה פסולה כדפרישית לעיל:

    א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיות ואצרת רחל מי מיפטרא - פירוש כיון דאוקמה חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דוקא מרחל ומשום שחלץ ללאה בענין זה נמי שחלץ ללאה חלץ לצרות נמי לא נפטרו אחיות:

    שמואל התחיל ולא התחיל קאמר - השתא לפי המסקנא לית ליה להא דשמואל לדברי האומר אין זיקה קאמר דלפי האמת למ"ד אין זיקה חלץ לאחיות ולבעלת גט נפטרו צרות אחיות אלא שמואל אליבא דנפשיה דאית ליה זיקה קאמר והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר שם אמורא תחלה ומיירי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל וצרתה ולהכי התחיל בצרת לאה יגמור אף ברחל דכשנפלה רחל כבר נפטרה לאה בחליצת צרתה וחליצת רחל חליצה כשרה היא דלא הויא אלא קרובת צרת חלוצתו וקצת דוחק הוא דה"ל לפרש בהדיא דאיירי בנפול זה אחר זה כיון דעד השתא הוה איירי בנפול בבת אחת ועוד אמר ר"י דמצינו לפרש דאיירי אפי' נפול בבת אחת כדס"ד עד השתא ואפ"ה התחיל בצרת לאה יגמור ברחל ואע"ג דחליצת הצרה הויא חליצה פסולה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה ולא מיפטרה לאה בחליצתה מ"מ חשיב חליצת רחל חליצה כשרה ואפי' אי חלץ ללאה ברישא קודם רחל כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי ולהכי לא חשיב רחל אחות חלוצתו כעין שפירש ה"ר אברהם לעיל ואע"ג דקודם שחלץ לצרת לאה כבר נאסרה רחל ושמואל סבר בהחולץ (לקמן יבמות ד' מ:) כיון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עולמית מכל מקום הוי חליצת רחל חליצה כשרה כיון דעכשיו אינה אחות זקוקתו ואינה אסורה אלא משום שנאסרה עליו כבר:

    תניא כוותיה דרב אשי - אברייתא לא שייך למימר דהתחיל ולא התחיל קאמר דא"כ הוה ליה לפרושי הכי בהדיא אבל שמואל דאיירי נמי בבעלת הגט ובעלת מאמר נקט לשון השוה בכולן:

    א"ה יבומי נמי תתייבם - וא"ת אין ה"נ ומ"מ נקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה אינה פוטרת כמו שמואל ללישנא דהתחיל ולא התחיל ה"מ למינקט יבום וי"ל דשמואל לא נקט יבום משום דמתני' היא מותר אדם בקרובת כו' אבל ברייתא ה"ל למנקט יבום דעדיפא טפי אי נמי לשמעינן תרוייהו:

    אחריו חזרו ותקנו - דחוק לומר כן משום דלא מסתבר ליה למימר דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כערוה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאקשינן חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות - ללישנא בתרא דשמואל דאמר למיפטר נפשה פטרה קאי, דאלו אלישנא קמא דאמר אאמצעית, אדרבה הוה ליה לאקשויי אפילו חלץ לאחיות ליפטרו דהא כולהו חליצות פסולות נינהו, וליכא חדא מינייהו מעולה.

    אלא צרה דלא תפטר דהא חליצה כשרה היא - אי כשרה לגמרי קאמר קאי אמאי דאמרינן לעיל (יבמות כו, ב) דנפול בזו אחר זו, דאי בבת אחת אפילו למאן דאמר אין זיקה מכל מקום הא לא מיבמה, משום דאסור לבטל מצות יבמין. ואיכא למימר דאפילו נפול בבת אחת קרי ליה כשרה, כיון דביאתה כשרה שאין לה פסול מחמת עצמה, אלא משום גזרה דלמה מיית ומיבטלא מצות יבמין כנ"ל.

    לא אלימא זיקה לשווייה צרה כערוה - פרש"י ז"ל (בד"ה לעולם) דלא גזרו אלא בה, אבל בצרתה לא. לכאורה משמע מדבריו ז"ל שאפילו ליבום שריא, ואינו מחוור בעיני מדאמרינן לקמן אי כבית שמאי יבומי נמי תתיבם, אלמא לדידן לא תתיבם. אלא לא אלימא כערוה, ומעולה היא טפי מינה קאמר כנ"ל. [הגהה: אמר מאיר כן הוא האמת גם לדעת ר"י, כי כן אמר בתחלת הסוגיא (בד"ה חלץ לאחיות) ואף על גב דצרות נמי אי הוה בעי לא הוה מייבם מיהו קל אסורן משל אחיות, הלכך אף חליצתן משובחת משל אחיות והכי מפרש לקמן ע"כ. הרי שגילה לנו האמת. וז"ל רש"י ז"ל ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה ע"כ. והכי פירושו, לא גזרו חכמים להיות כערוה לאסור קרובות משום דיש זיקה אלא באחות זקוקה. והכי סבירא ליה לשמואל בפרק כיצד (יח, ב) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דחמירא זיקא לשווייה כאשה למיסר תמות, ולזה לבד עשאוה לאחות זקוקה כאחות אשה לגמרי, אבל לא שתעשה צרתה כמותה שוה בשוה, מיהו איסורא איכא, זהו נראה ליישב דברי רש"י ז"ל ואל יודע אם לכך כיוון].

    שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות - דחליצה פסולה היא ולא פטרה חדא לחברתה, אלא חולץ הוא לרחל ולצרתה. ואם תאמר אם כן צרת בעל הגט אמאי פטרה בעלת הגט, ואי נמי צרת בעלת מאמר אמאי פטרה בעלת המאמר, דהא תרווייהו חליצות פסולות נינהו, יש לומר דשאני התם דגט ומאמר גזרות דרבנן נינהו, והלכך ההיא דעבד בה מעשה מקריא חליצה פסולה, אידך דלא עבד בה מעשה אף על גב דאסירא, מכל מקום אלימא זיקתה. ותדע דבעלת הגט ובעלת המאמר נאסרות בקרוביו והוא נאסר בקרובותיהן (להלן יבמות נא, א) ושאר היבמות [הצרות, מפי' רמב"ן] מותרות בקרוביו והוא מותר בקרובותיהן (משנה להלן יבמות מ, ב) והלכך צרות דאלימא זיקתן טפי פוטרות אותן, אבל הן דקלישא זיקתן אינן פוטרות צרותיהן. אבל אחיות וצרות תרוייהו כי הדדי נינהו ושוות הן בפסול, למאי דקא סלקא דעתך השתא, ולהך לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו. ואי קשיא לן דהא דאמרינן לעיל כי קאמר שמואל אחד חולץ לכולן אמצעית, כלומר משום דאי אפשר לה בחליצה מעולה פטר לה חליצה פסולה דחד מינייהו, דאלמא חליצה פסולה פוטרת כיוצא בה ממש. איכא למימר דהשתא כלישנא בתרא דלעיל דאמרינן למיפטר נפשה אפילו חליצה פסולה פטרה סבירא לן. ומיהו אכתי קשיא דהא תנן בפרק ר"ג (יבמות נ, ב) עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות הימנו שני גיטין וחליצה, אלמא מדקתני וחליצה ולא קתני ושתי חליצות כדקתני שני גיטין, שמעינן מינה דאינו צריך לחלוץ אלא לאחת מהן. וכן פירש רש"י התם. ותניא התם בברייתא (נא, א) כיצד ר"ג אומר אין גט אחר גט נתן גט לזו ונתן גט לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן. אלמא מדסבירא ליה לרבנן דיש גט אחר גט וזיקת שתיהן קלישא חליצת אחד מהן פוטרת חברתה, אלמא חליצה פסולה פוטרת דכותה, ומאי שנא רחל וצרתה דשתיהן שוות, יש לומר דקא סלקא דעתך השתא להאי לישנא דלא אמר שמואל אלא בעריות וצרותיהן, אבל בבנות גט ומאמר כל היכא דכי הדדי נינהו פוטרות זו את זו. אבל רב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, מוקי לה כמאן דאמר אין זיקה, אבל למאן דאמר יש זיקה צריכה שתי חליצות וכדאיתא התם. ואי נמי יש לומר דסוגיין דהכא פליגא אההיא, וסוגיין דהכא לא קמה וכסוגיא דהתם קיימא לן וכדכתיבנא לעיל. והשתא נמי ניחא דאף על גב דהכא משמע דלשמואל אפילו למאן דאמר אין זיקה סבירא ליה דבעינן חליצה מעולה, ובריש פרק ר"ג (יבמות נא, א) אמרינן איפכא דתניא התם נתן גט לזו וגט לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה. כלומר אף על פי שהראשונה חליצה פסולה והשניה חליצה כשרה לדעת ר"ג דאמר אין גט אחר גט. ואמרינן עלה לימא תהוי תיובתיה דשמואל דאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, ופרקינן אמר לך שמואל כי קא אמינא אליבא דמאן דאמר יש זיקה ור"ג סבר אין זיקה. אלמא למאן דאמר אין זיקה אף על גב דקיימא חליצא דרחל חליצה כשרה חלץ לה לצרתה חליצה פסולה. וסוגיא דהתם אתיא כרב אשי דהכא דמוקי לה דלשמואל כמאן דאמר יש זיקה. ואי נמי איכא למימר דלישנא קמא דהכא נמי דאמרינן דשמואל למאן דאמר אין זיקה אמרה, לא קשיא מדר"ג, דאמר לך שמואל פליגי רבנן עליה דר"ג אף בזו וסבירא להו דכל היכא דאיכא חליצה כשרה וחליצה פסולה חלץ לה לכשרה פוטרת חברתה, אבל חלץ לפסולה לא נפטרת צרתה, וכבעלת הגט ומאמר דלא פליגי רבנן בההיא ברייתא לומר חולץ לשניה, משום דלידדהו כי הדדי נינהו, דיש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר סבירא להו, ולא אלימא זיקא דחדא מינייהו מזיקת חברתה ומשום הכי פוטרת צרתה.

    הא דאמרינן שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר - יש לפרש דהשתא מפרשינן לה לשמואל כמאן דאמר יש זיקה, ודוקא בשנפלו בזו אחר זו, דאי בנפלו בבת אחת אפילו התחיל בצרות לא יגמור באחיות ולא בצרות, דכל אחת צריכה חליצה, דחליצת כולן חליצה פסולה היא, אלא בנפלו בזו אחר זו היא, דכולה סוגיין בתר ההיא דרב דלעיל רהטא, וההיא אוקימנא בשנפלו בזו אחר זו. והא נמי דאקשה בסמוך אלא צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא, בשנפלו בזו אחר זו, והיינו דקרי לה חליצה כשרה. והא דלא שני ליה הכא במאי עסקינן בשנפלו בבת אחת. משום דכולה סוגיין בנפלו בזו אחר זו היא, וניחא ליה לשנוייה אההיא סברא דרהטה בה כולה סוגיין. ועוד דאי בבת אחת חלץ לצרות אמאי נפטרו אחיות. ומיהו קשה קצת דאי הדרינן השתא לאוקמה להא דשמואל כמאן דאמר יש זיקה, הוה ליה למימר אלא שמואל התחיל ולא התחיל קאמר. אבל לכאורה משמע דאכתי כמאן דאמר אין זיקה מפרשינן לה, דרב אשי הוא דאוקמא כדקתני מעיקרא, כלומר כפשטה וכמאן דאמר יש זיקה, ועד אוקמתינן דרב אשי לא משמע לן כדמעיקרא. ועוד דאדרבה הא דשמואל בכולה סוגיין בדנפלו בבת אחת מוקמינן לה, כדמוכח בכולה סוגיין בהדיא אלא כמאן דאמר אין זיקה היא, ובנפלו בין בזו אחר זו בין בנפלו בבת אחת. וההיא דלעיל נמי דאקשינן אלא צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא בין בנפלה בזו אחר זו בין בנפלו בבת אחת. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. והא דקרי לה לחליצה דלאה חליצה כשרה, משום דכיון דאין זיקה אפילו למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין, מכל מקום כיון דראויה להתיבם, היא, ומשום גרת שמא ימות בלחוד היא לא קרינן לה חליצה פסולה. אבל למאן דאמר יש זיקה אפילו תמצא לומר דזיקה דרבנן היא, מכל מקום כיון שעשאוה כאחות אשה דאורייתא, כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וחליצה פסולה היא. ורש"י ז"ל פירש צרת לאה תפטר דחליצת לאה כשרה היא, דאי הוה בעי מצי ליבומה ע"כ. ואפשר דאף רש"י ז"ל למה שאמרתי נתכוון. ואי נמי אפשר דהכי קאמר דאי בעי מתחלה אפשר ליה ליבומה ללאה דאי חליץ לצרת רחל הוה שריא לאה אף ליבום, משום דהויא לה קרוב צרת חליצתו כנ"ל.

    רב אשי אמר לעולם כדקאמרת ומשום דלא אלימא זיקה לשווייה לצרה כערוה - ואף על פי דמשום ליתא דערוה אסירא מכל מקום קילא מינה, והלכך אלימא זיקתה טפי מזיקת האחות, הלכך אין חליצת רחל דקלישא פוטרת צרתה דאלימא מינה, והא דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות, לאו משום דשוות בפסול, אלא משום דגריעא טפי מחליצת הצרות, אבל אי כהדדי הוי כל חדא מינייהו הוות פטרה צרתה, ונפקא מינה לבעלת גט ובעלת מאמר דאסיקנא בסמוך (כז, ב) דכי הדדי נינהו, שחולץ לאחת ונפטרה צרתה. וכן פירש רש"י ור"ח ז"ל בסמוך. וכן הדין לשתי יבמות בעלות מאמרין או גיטין שחולץ לאחת ונפטרה צרתה. והכין איתא בפרק ר"ג וכדכתיבנא לעיל. וחליצה פסולה פוטרת כיוצא בה לעולם, בין בשתי יבמות ויבם אחד, בין ביבמה אחת ושני יבמין, בין בשתי יבמות ושני יבמין, ולעולם אחד מן האחין חולץ לאחת מהן ונפטרו כל הצרות מידי כל האחין, ושלש אחיות שנפלו לפני שני יבמין, אמצעית אינה צריכה חליצה אלא מאחד מהן, דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין, לא שנא פסולה באיסור זיקה, ולא שנא פסולה בשני מאמרין או בשני גיטין, וכדקתני סיפא דההיא ברייתא (להלן יבמות נא, ב) וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת. וקיימא לן כותיה מדתניא בפרק ר"ג (שם) נתן גט לזו ולזו אסור בקרובת שתיהן וחליצה לאחת מהן, ואותביניה לרב מהא, ואוקימנהו לרבנן כמאן דאמר אין זיקה, ואזיל לטעמיה דאיהו סבר אין זיקה. ומשום הכי אוקמינהו לרבנן באין זיקה. אבל אנן דסבירא לן יש זיקה ניחא טפי דלא למידחי דרבנן ולאוקמה דלא כהלכתא, אלא רבנן יש זיקה סבירא להו ואפילו הכי פטרה חדא לחברתה, וכל שכן דלמפטר נפשה פטרה. וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב שם בפרק ר"ג ורבינו אלפסי ז"ל כתבה לאותה ברייתא בהלכות (ז, ב) ופסק כרבנן. ואלו לרב ליתא לא לדר"ג ולא לרבנן. וחליצה פסולה נמי למפטר נפשה איכא למימר דפטרה אף על גב דקיימא חליצה מעולה מינה, ולא בעינן חליצה מעולה היכא דאיתא אלא למיפטר צרה, אבל נפשה אפילו פסולה פטרה, כדשמואל ללישנא בתרא, (לעיל יבמות כז, א) דכיון דחליצה פסולה פטרה אפילו חברתה היכא דליכא דחשיבא מינה, כל שכן דפטרה נפשה ואף על גב דאיכא דחשיבא מינה. וכן נראה מהלכות הרב אלפסי (שם), וכן כתב (הר"א אב ב"ד) [הראב"ד, מובא בספר הזכות] והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ה הי"ב) פסק גם כן שחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין, אף על פי שכתב קצת דברים שאינם מחוורים שכן כתב הוא ז"ל, וחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה להנשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה הפסולה שאין החליצה הפחותה מסלקת זיקת היבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחלוץ כל אחת מהן ע"כ. ואין זה נכון דודאי מדפסק הוא ז"ל שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה כשמואל סבירא ליה, דאלו לרב למיפטר נפשה צריכה היא לחזור על כל האחין, דהא אמצעית צריכה חליצה משניהן קאמר, ולשמואל ודאי כיון דכי הדדי נינהו חדא מינייהו פטרה צרתה, דשמואל כרבנן סבירא ליה כדמשמע התם בפרק ר"ג (שם) מדפריך ליה מדר"ג ולא פריך מדרבנן, כדפריך מינייהו לרבא בר רב הונא אמר רב. ועוד דאם אין החליצה הפחותה מסלקת זיקת היבום מבית זה, מה הועיל בשחזרו האחין וחלצו לזו שכבר נפטרה לינשא לשוק, וכי אחר שנשאת חוזרת ופוטרת צרותיה ואין לאחר החליצה כלום. ודבריו צריכין תלמוד. והיכא דאיכא חליצא מעולה וחליצה פסולה, אם חלץ לכשרה הותרה צרתה, ואם חלץ לפסולה היא הותרה צרתה לא הותרה. וכדאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, לצרה נפטרת בעלת הגט. אלא דקשיא לן הא דתנן לקמן בפרק החולץ (יבמות מד, א) היתה אחת מהן כשרה ואחת פסולה כשהוא מיבם מיבם לכשרה כשהוא חולץ חולץ לפסולה, ומהדרינן לאוקמה בפרקין קמא (יא, ב) בפסולה לדידיה כגון מחזיר גרושתו, וקתני שחולץ לפסולה ונפטרה כשרה, אלמא לא בעינן חליצה מעולה ואפילו למיפטר צרה. ואפשר היה לומר דכיון דההיא אוקמתא לא קיימא כדדחינן לה התם ואוקמיה לה כדרב וסף דאמר כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו, לא דייקינן ביה במאי דבעינן התם בפסולה פסולה ליה, ומאי דקא מהדר לא לעולם פסולה פסול לעלמא, מהאי טעמא הוא משום דאי בפסולה ליה בכי האי לא נפטרה כשרה, ומאי דלא אמר ליה הכי בהדיא, משום דבעי לתרוצי ליה מאי דקא קשיא ליה אי בפסולא לעלמא קאמר, כיון דכשרה ליה מאי נפקא ליה מינה. ואהדר ליה כרב יוסף. ולעולם עיקר טעמא דרב יוסף לדידן משום דחליצה פסולה אינה פוטרת דעדיפא מינה, כגון מחזיר גרושתו ואשה אחרת, ושניה ליבם ואשה אחרת וכל כיוצא בהן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ז ה"י). אבל הרב בעל הלכות (גדולות הלכות יבמות מט, ב) ז"ל כתב מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת, כשהוא מיבם מיבם לאשה אחרת, כשהוא חולץ חולץ לשניה. ויש אומרים (תוס' כו, ב ד"ה וחליצה בשם ר"י) דכי אמרינן חליצה פסולה, הני מילי כגון שנאסרה עליו בזיקה, אי נמי שפסל הוא זיקתו בגט, אי נמי במאמר או שחלץ חליצה פסולה כגון חליצת מעוברת, אי נמי חליצת סוטה דרבנן, כגון האשה שאמרו לה מת בעלה ועמדה ונשאת ואחר כך בא בעלה דתנן התם (להלן יבמות פז, ב) תצא מזה ומזה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין ואמר ר' שמעון חליצתה או ביאתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה. ואמרינן עלה בירושלמי (פ"י ה"א) הדא אמרה קסבר ר' שמעון חליצה פסולה פוטרת צרתה. אבל באיסור אחר חליצה כשרה הוא, וכדתניא לעיל בפרק כיצד (יבמות כ, ב) אסור מצוה ואסור קדושה בא עליה או שחלץ לה נפטרה צרה, וסתמא קתני כל צרה שהיא, ואף על פי שאינה כיוצא בה. ותניא בתוספתא (פ"ו ה"ה) היתה אחת מהן אסורה על האחין איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר צרתה אלא או היא או צרתה מתיבמת לשאר אחין היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה (עיין לעיל (יבמות יא, ב) ד"ה תריץ ובשו"ת ח"ד סי' צ"ו).

    ירושלמי (פ"ג ה"א) רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת לשניהם רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו', שמעון בר בא קומי ר' יוחנן מה בין חולץ ומה בין מגרש, אמר ליה מה את סבר חליצה קנין אמר ליה אינו אלא פטור, אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת, מתניתין פליגא על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת, הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור, ברם כמאן דאמר חליצה קנין, ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת, פתר לה לאחר מיתה אין לאחר מיתת ייבם, פתר לה כר' אליעזר דר' אליעזר [אמר] אף על פי שבטל הגורם האסור במקומו. מתניתא פליג על רב כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם, הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור ברם כמן דמר חליצה קנין, אומר לו יעבור על דברי תורה. התיב ר' חמא חברין דרבנן והא מתניתא פליגא על רב שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, שניה היא איסור אשה ובתה בין בחייה בין לאחר מיתה, אילין תרתין אחרייתא פליגין על רב ולית קיום. פירש תרתין אחרייתא הא דכהן גדול שמת אחיו והא דאשה ובתה. ומיהו בגמרא דילן [בכת"י: לא] משמע דבהכי פליגי רב ושמואל [עיין שירי קרבן מה שתמה על הרשב"א אבל לנוסח הכת"י "לא משמע דבהכי פליגי" אתי שפיר. ובקרן אורה הגיה מסברא כעין זה].

    תניא כותיה דרב אשי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות כו' - פירוש, דבהא ברייתא ליכא למימר דהתחיל ולא התחיל קאמר כשמואל, דאם איתא הוה ליה למיתני הכין בהדיא, אבל שמואל משום דאיירי בבעלת גט ובבעלת מאמר דלא שייך בהו התחיל ולא התחיל, נקט לישנא דשוה בכלהו.

    הא דאקשינן אי הכי יבומי נמי תתיבם - איכא למידק ואימא הכי נמי אלא נקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה אינה פוטרת צרתה, דהא שמואל נמי ללישנא דהתחיל ולא התחיל הכי נמי דהוה מצי למנקט יבום, וכגון שנפלו בזו אחר זו כדפרישנא לעיל, ואפילו הכי לא אמר אלא חלץ לאחיות וחלץ לצרות. ויש לומר דשמואל לא אצטריך למנקט יבום, דמתניתין היא (להלן יבמות מ, ב) דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, אבל ברייתא עדיפא ליה לאשמועינן יבום, אי נמי לאשמועינן תרוייהו וליתני חלץ או בעל לצרות לא, דלא גרסינן לא נפטרו אחיות. [בכת"י: חלץ או בעל לצרות נפטרו אחיות. וכ"ה בתוס' הרא"ש].

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 27a

    Yevamot 27a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 293 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026