Talmud Builders

    Yevamot 11b

    Back to index

    English translation — Yevamot 11b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and may not enter into levirate marriage. This indicates that the levirate bond does apply to a sota , which contradicts Rav’s statement. The Gemara retorts that Rav could have said to you: I spoke to you about a sota whose infidelity was definite, and you speak to me of an uncertain sota . There is no proof that this wife who secluded herself with another man was actually unfaithful, and due to the uncertainty she must still undergo ḥalitza . The Gemara raises a difficulty: And what is different about a definite sota ? Is it different because the term defilement is written with regard to her?

    2But with regard to an uncertain sota , who was alone with a specific man enough time to engage in relations, defilement is written as well. As it is taught in a baraita : Rabbi Yosei ben Keifar said in the name of Rabbi Elazar: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another man, an act prohibited by Torah law, if he remarried her following actual marriage to another, she is forbidden to her first husband. However, if he remarried her following mere betrothal to another man, she is permitted, because it is stated: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife, after she was defiled” (Deuteronomy 24:4), and a woman who was merely betrothed was never defiled, as no sexual relations had taken place.

    3And the Rabbis say: Both this one and that one, i.e., whether she had been fully married or merely betrothed to another, she is forbidden to her first husband. Rather, how do I establish the phrase: “After she was defiled”? This verse does not refer at all to the case of a woman who married another man lawfully, as she is not called “defiled.” Rather, it comes to include a sota who secluded herself with another man, as she is forbidden to her husband due to the concern that she might have committed adultery. This baraita shows that a sota is termed “defiled,” despite the fact that hers is an uncertain case.

    4The Gemara rejects this argument: And what does: Secluded herself, mean in this context? It means that she had actually engaged in relations. And why does the baraita call this: Secluded herself, instead of the more straightforward: Engaged in sexual relations? The baraita employed a euphemistic expression, but it actually means that she engaged in intercourse. The Gemara asks: If this is referring to a woman who had engaged in relations, the term defilement is already explicitly written with regard to her, in the chapter that deals with a sota . Why is it necessary to derive that she is defiled from a different source, as in the context of a sota herself the verse states: “She being defiled secretly” (Numbers 5:13)?

    5The Gemara explains that “may not take her again to be his wife after she was defiled” does not teach that she is called “defiled,” but rather that the halakha establishes upon her a prohibition. In other words, if the husband engages in relations with his wife after she had had intercourse with another, he transgresses a prohibition. And the Gemara comments that Rabbi Yosei ben Keifar does not hold the opinion that there is a prohibition in the case of a sota , as he maintains that a husband who has relations with his sota wife does not transgress any prohibition at all, and the same is true even if she definitely fornicated with another man.

    6What is the rationale of Rabbi Yosei ben Keifar? In his opinion, “after she was defiled” does not refer to a sota but to a woman who had been legally divorced from her first husband and subsequently married another man. This is indicated by the fact that both becoming, i.e., betrothal, and matrimony are written in this context: “Becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2) and: “Or if the latter husband die, who took her to be his wife” (Deuteronomy 24:3). Here it is clear that the reference is to halakhically valid marriage, whereas a sota had never been another man’s wife, as she cannot marry another man while she is still married.

    7§ The Gemara discusses a similar case. Rav Yehuda raised a dilemma before Rav Sheshet: In the case of one who remarries his divorcée after she had married another, and then he dies childless, what is the halakha with regard to the levirate marriage of her rival wife? According to the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, do not raise the dilemma, since Rabbi Yosei ben Keifar said that it is with regard to one who remarries his divorcée that defilement is written, and therefore the status of her rival wife is the same as hers.

    8And if one would claim that the dilemma does in fact arise because it is written: “That is an abomination” (Deuteronomy 24:4), and the emphasis on “that” serves to limit the range of the prohibition and teaches that this halakha applies only to her and not her rival wife, still, the accepted interpretation of this verse is as follows: She is an abomination, but her children are not abominations. In other words, if he transgressed the prohibition and remarried this woman, their children are not disqualified from marrying priests. If so, the term “that” does not come to exclude her rival wife from this halakha , and therefore her rival wife is an abomination for the purposes of levirate marriage, just like the wife herself, and she too is exempt.

    9Rather, let the dilemma be raised according to the opinion of the Rabbis. Although the Rabbis said that it is with regard to a sota that defilement is written, perhaps here they apply the principle that a verse does not depart from its literal meaning. In other words, notwithstanding the fact that the Rabbis derive from here a halakhic ruling concerning a sota , the straightforward meaning of the verse should not be entirely disregarded. Accordingly, as the context here is remarriage to one’s divorced wife, this verse would teach that hers is a case of defilement.

    10Or perhaps once a verse is uprooted from its context, it is entirely uprooted and no longer teaches anything about the subject matter of the chapter in which it is written. This would mean that the sole significance of this particular verse is in reference to a sota . There are those who say the opposite: According to the opinion of the Rabbis, do not raise the dilemma, as once a verse is uprooted from its context, it is entirely uprooted. Consequently, there is no defilement when a man remarries his divorcée, neither with regard to her nor concerning her rival wife.

    11Rather, let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar. What is the dilemma? Although Rabbi Yosei ben Keifar said that it is with regard to one who remarries his divorcée that defilement is written, one can ask: Does the Merciful One limit this halakha by the phrase “that is an abomination,” which indicates: And her rival wife is not an abomination? Or perhaps this verse teaches that she is an abomination but her children are not abominations, which indicates that her rival wife is an abomination.

    12Rav Sheshet said to him: You learned it in a baraita that deals with a case of two yevamot who came before a yavam for levirate marriage. In a situation where one of the women was fit and the other disqualified, if he would like to perform ḥalitza he performs ḥalitza with the disqualified woman, and if he would like to enter into levirate marriage he enters into levirate marriage with the fit woman.

    13Rav Sheshet analyzes this baraita : What is the meaning of fit, and what is the meaning of disqualified? If we say that fit means fit for all men, and disqualified means disqualified in general, e.g., a woman who had already been divorced is disqualified from marrying any priest, despite the fact that she is fit to marry this particular man himself, then since for him she is suitable, what difference does it make for him whether she is disqualified from or fit for marriage to others?

    14Rather, is it not the case that fit means fit for him, and disqualified means disqualified for him? And what is that case in which a woman is fit or disqualified only with regard to him but not any other man? This is evidently referring to the case of one who remarries his divorcée. The deceased brother had remarried his divorced wife after she had married another man, and therefore she is disqualified from entering into levirate marriage with that particular man but she is permitted to other men. And it is taught there that if he would like to enter into levirate marriage, he may enter into levirate marriage even with the fit woman. This indicates that the rival wife of a remarried divorcée is fit for levirate marriage.

    15The Gemara rejects this argument: No; actually, fit means fit to all men, and disqualified means disqualified in general, e.g., a woman who had already been divorced is disqualified from marrying any priest. And that which you said: Since for him she is suitable what difference does it make for him, this is significant because of the statement of Rav Yosef.

    16As Rav Yosef said: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught a valuable moral lesson, that a person should not pour the water from his well when others are in need of it. That is, one should not cause loss in any situation, even when this relates to his own personal life, if he might thereby cause a future loss to others. The same reasoning applies here: If he intends to perform ḥalitza it does not matter to him which of the women he chooses, but if he does so with the one who is fit to others, he thereby disqualifies her from marrying a priest, as the legal status of a woman who underwent ḥalitza is like that of a divorcée. It is therefore preferable to perform ḥalitza with the one who in any case was disqualified from marrying a priest.

    17The Gemara suggests: Come and hear a different baraita : With regard to one who remarries his divorcée after she had married another, she and her rival wife perform ḥalitza . The Gemara first analyzes the wording of the baraita : Can it enter your mind that both she and her rival wife must perform ḥalitza ? After all, only one wife of a deceased brother undergoes ḥalitza , not two. Rather, say: Either she or her rival wife. This indicates that both women are unfit for levirate marriage.

    18The Gemara rejects this claim: And did you not already resolve a difficulty in the baraita by adjusting its language and not interpreting it as it is? If so, you cannot cite a proof from here, as you can adjust it differently and answer as follows: She performs ḥalitza , while her rival wife either performs ḥalitza or enters into levirate marriage. If so, this baraita provides no conclusive proof that might resolve Rav Yehuda’s dilemma.

    19§ On the same issue, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan raised a dilemma: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another, what is the halakha concerning the levirate marriage of her rival wife? Rabbi Ami said to him: And you can raise the dilemma with regard to this woman herself. Why not ask if she requires levirate marriage when her husband dies? Rabbi Ḥiyya bar Abba replied: The halakha of the divorcée herself is not a dilemma for me, as she is certainly forbidden.

    20Rabbi Ḥiyya bar Abba elaborates: As in this case we state an a fortiori inference: If she is now forbidden to one who was previously permitted to her, i.e., her first husband, with regard to one who was forbidden to her, the yavam , is it not all the more so the case that she remains forbidden to him? Where I raise the dilemma it is with regard to her rival wife. What is the halakha in this case? Is the aforementioned a fortiori inference strong enough to invalidate her rival wife or not? The divorcée herself is certainly exempt from levirate marriage, but the question is whether the a fortiori inference applies to the rival wife as well.

    21Rav Naḥman bar Yitzḥak would teach a different version of this discussion, as follows: Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan raised a dilemma: With regard to one who remarries his divorcée after she had been married to another, what is the halakha concerning her levirate marriage? Rabbi Ami said to him: And you can raise the dilemma with regard to her rival wife as well. Rabbi Ḥiyya bar Abba replied: The halakha of her rival wife is not a dilemma for me, as the a fortiori inference is not strong enough to invalidate a rival wife. Rather, where I raise the dilemma it is with regard to the divorcée herself. What is the halakha ? Is the a fortiori inference strong enough that it can be accepted even in place of a mitzva to enter into levirate marriage, or not?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא מתייבמתטעמא מפרש בפ"ק דסוטה. [קתני מיהא] חולצת קשיא לרב:

    מן הנשואיןמשניסת לאחר ומת או גירשה:

    אסורהלחזור לראשון:

    מן האירוסיןשנתארסה לאחר ומת מותרת לחזור לראשון:

    הוטמאהנבעלה:

    אחת זו ואחת זו אסורהדכתיב והיתה לאיש אחר והויה היינו קידושין וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו':

    ורבי יוסידמוקי כולה קרא במחזיר גרושתו:

    לאו בסוטההמזנה תחת בעלה לית ליה ואפילו פשיטא לן דזנאי:

    מ"ט הויה ואישות כתיב בהבאותה הנאסרה לבעלה יש בה הויה דכתיב והיתה לאיש אחר אישות דכתיב או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון משניסת לאחר על ידי קידושין ואישות וכגון דגירשה הראשון הוא דקאי קמא בלא יוכל אבל מזנה תחתיו לא:

    צרתה מהולהתייבם צרתה כמותה וגמיר טומאה מעריות:

    ואי משום דכתיב בה תועבה היאדמשמע מיעוטא היא ולא צרתה איכא למידרש מיעוטא אבניה דאין בתה הימנו פסולה לכהונה:

    היתה אחת כשרהמי שנפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה וכו':

    כשרה לעלמאמיוחסת וכשרה לכהונה:

    פסולה לעלמאכגון שהיתה גרושה או חלוצה מבעל אחר ופסולה לכהונה:

    כיון דלדידיה חזיאדהוא ישראל:

    מאי נפקא ליה מינההי דליבעי לחלוץ ואי בעי לייבם הי דליבעי לייבם:

    פסולה פסולה ליהוכשרה לעלמא לכל העולם ומאי ניהו כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת דהוי הגרושה פסולה לזה שאינה ראויה לאחיו ואשמועינן דאע"ג דכתיב בה טומאה צרתה כשרה דכתיב היא תועבה דאי שאר חייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט מאי אתא לאשמעינן:

    פסולה לעלמאלכהונה:

    כאן שנה רביבמשנה זו דקתני חולץ לפסולה למדנו רבי לא ישפוך אדם מי בורו אע"פ שאין צריך להם ואחרים צריכים להם כגון הכא מכיון דיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה. והא דרב יוסף בפ' החולץ (לקמן יבמות מד.) עלה דהא משנה:

    היא וצרתה ס"דחליצה לתרוייהו למה לי:

    צרתה מהולייבום:

    במותר להבעלה זה שמת נאסרה תחלה כשנשאת לשני וחזר הראשון והחזירה באיסור ולמחר מת:

    באסור להכגון יבמה לא כ"ש:

    מי אלים ק"והאי ק"ו דאמרן במותר לה נאסרה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 11 עמוד ב

    1ולא מתייבמת. [אמר לך רב] אמינא לך אנא סוטה ודאי, ואמרת לי את סוטה ספק! ומ"ש סוטה ודאי (מ"ט משום דכתיב ״בה טומאה״,׃

    2סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה! דתניא: ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה, מן האירוסין מותרת, משום שנאמר: ״(דברים כד״, ד) אחרי אשר הוטמאה׃

    3וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה, אלא מה אני מקיים אחרי הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה.

    4ומאי ״נסתרה״ נבעלה. ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא מעליא נקט. נבעלה, טומאה בהדיא כתיב בה, (במדבר ה, יג) ״ונסתרה והיא נטמאה״?

    5למיקם עלה בלאו. ור' יוסי בן כיפר לאו בסוטה לית ליה, ואפי' זנאי נמי.

    6מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה.

    7בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר גרושתו משניסת, ומת, צרתה מהו? אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך, כיון דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיב״א צרתה כמותה״.

    8ואי משום דכתיב ״בה (דברים כד״, ד) ״תועבה היא״, היא תועבה ואין בניה תועבין הא צרתה תועבה.

    9כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אע"ג דאמור רבנן טומאה בסוטה הוא דכתיב ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״,׃

    10או דלמא כיון דאיעקר איעקר. איכא דאמרי: אליבא דרבנן לא תיבעי לך, כיון דאיתעקר איעקר.

    11כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי? אע"ג דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיב״א מיעט רחמנא היא תועבה ואין צרתה תועבה״, או דלמא: היא תועבה ואין בניה תועבין, הא צרתה תועבה?

    12א"ל תניתוה: היתה אחת כשרה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה, ואם היה מייבם מייבם לכשרה.

    13מאי ״כשרה״ ומאי ״פסולה״? אילימא ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה לעלמא. כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה?

    14אלא לאו: ״כשרה״ כשרה ליה, ״פסולה״ פסולה ליה, ומאי ניהו מחזיר גרושתו, וקתני: ואם היה מייבם מייבם לכשרה!

    15לא, לעולם ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה לעלמא. ודקאמרת: כיון דלדידיה חזיא, מאי נפקא ליה מינה משום דרב יוסף.

    16דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו, ואחרים צריכים להם.

    17ת"ש המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצת. היא וצרתה ס"ד [אלא] אימא: או היא, או צרתה.

    18ולאו תרוצי קמתרצת לה?! תריץ הכי: היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת.

    19אמר רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו משניסת, צרתה מהו? אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה? היא גופה לא קמיבעיא לי,׃

    20דאמרינן קל וחומר: במותר לה אסורה, באסור לה לא כל שכן?! כי קא מיבעיא לי: צרתה, מאי? מי אלים ק"ו למידחי צרה, או לא?

    21רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר ר' חייא בר אבא, בעי ר' יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת, מהו? א"ל ר' אמי: ותיבעי לך צרתה? צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל וחומר למידחי צרה. אלא כי קמיבעיא לי, היא גופה מאי: מי אלים קל וחומר במקום מצוה, או לא?

    Tosafot

    לרבות סוטה שנסתרהוא"ת והיכי מפקי רבנן קרא מפשטיה דפשטיה דקרא במחזיר גרושתו כתיב וי"ל דלא מסתבר להו למיקרי טומאה לנישואי גרושה כיון דבעילתה היתר היא:

    מאי נסתרה נבעלהוא"ת וכיון דלא כתיב לאו בסוטה ספק אמאי אמר בסוטה (דף ז.) דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וי"ל דלחומרא עשה הכתוב ספק כודאי כדפרישית לעיל:

    הויה ואישו' כתיב בהפי' בקונטרס דההוא ענינא במחזיר גרושתו כתיב ותימה דפשיטא דבמחזיר גרושתו איירי קרא ואפילו רבנן לא פליגי ונראה לרשב"א לפרש דהויה ואישות כתיב בה פירוש או הוטמאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אלמא במחזיר גרושתו איירי דאחרי אשר הוטמאה אלהיות לו לאשה קאי דבסוטה לא שייך הויה ואישות שהרי לא גירשה מעולם:

    צרתה מהוהיא גופה לא מיבעי ליה דלר' יוסי בן כיפר ודאי פטורה מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה כעריות ולרבנן נמי היא גופה פשיטא דחולצת ולא מתייבמת דאפי' אם תמצא לומר כיון דאיתעקר איתעקר אינה מתייבמת מק"ו דהשתא במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ואת"ל נמי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אין לפוטרה מן החליצה כיון דעיקר קרא דטומאה בסוטה כתיב ולא במחזיר גרושתו משום דלא מסתברא למיקרי טומאה נישואי גרושה כדפרישית לעיל וכן משמע לקמן דקאמר אלא או היא או צרתה חולצת ובעי למיפשט דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואפילו הכי אין פוטרתה מחליצה כדפרישית אבל צרתה בעי לר' יוסי בן כיפר אם פטורה מן החליצה או אפילו מתייבמת ולרבנן בעי אי מתייבמת דפשיטא ליה דלא אלים קל וחומר למידחי צרה או חולצת ולא מתייבמת משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    אמר ליה תניתוהלמיפשט בעיא קמייתא הוא דאתא דלאיכא דאמרי דפשיטא ליה לרבנן כיון דאיתעקר איתעקר איכא למימר דאתיא כרבנן:

    או היא או צרתהאע"ג דחליצה פסולה צריך לחזור [על כל האחין] היינו דוקא כגון חלץ לאחיות דלא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה דהורע הזיקה וקלשה לה אבל בשאר דוכתי דאע"ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת:

    לאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ הכיתימה במאי מתרץ לה דאע"ג דבעי למימר או היא או צרתה שייך למיתני שפיר היא וצרתה כמו. חלץ ועשה בה מאמר ובפ' נערה בנדרים (דף סו:) דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה איצטריך למתני סיפא הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אין מופר דלא תימא אביה ובעלה אביה או בעלה קאמר:

    מי אלים ק"ו למידחי לצרהלאוסרה לייבום קא מיבעיא ליה דלפוטרה מן החליצה לא מהני קל וחומר אפילו להיא גופה כדאמרינן פ"ק דסוטה (דף ו. ושם) דספק סוטה חולצת ולא מתייבמת משום ק"ו:

    מי אמרינן ק"ו במקום מצוה כו'וא"ת תפשוט מפ"ק דסוטה (דף ב.) דקתני חולצת ולא מתייבמת ומפרש בגמ' משום ק"ו וי"ל דאיכא התם טעמא אחרינא כדמפרש התם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לרבות סוטה הנסתרהולעולם טמאה לאו במחזיר גרושתו כתיבא, וכיון שכן מוחזרת גופה צרתה לאו אסירא משום דכתיב (דברים כד, ד) כי תועבה היא, וצרתה חולצת או מתיבמת דהא לא כתיבא בה טומאה. אי נמי דכתיב היא תועבה ואין בניה ולא צרתה תועבין, דהיא ממעט כל שהן חוץ מהיא.

    למיקם עליה בלאוומיהו אפילו סוטה ספק קאי עלה בלאו, דהא אמרינן בסוטה דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וטעמא דמלתא משום דדרשינן בסוטה בפרק כשם (כח, א) אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ומיהו לחמורין עשה אותה כודאי ללקות עליה ולאוסרה להתיבם, אבל להקל לא עשאה כודאי, ולפיכך חולצת. ומכל מקום צריך עיון דהא פריך בפרק קמא דסוטה (ה, ב) גבי מתניתין דנכנסה עמו לסתר אם מת חולצת ולא מתיבמת, דפריך עלה בגמרא ותתיבם יבומי, ומאי קושיא דהא אמרינן שהכתוב עשה את הספק כודאי לחומרין וזו חומרא היא שלא תתיבם. ואם תאמר השתא דאמרינן דטומאה לאו בסוטה ספק כתיבא והא תנן נכנסה עמו לסתר אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ודרשינן עלה בסוטה בפרק כשם (שם) משום דכתיב ונטמאה שלש פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה, אלמא טומאה בסוטה ספק כתיב. ויש לומר דלעולם לא קרא הכתוב טומאה לספק, אלא הזנות הוא שקרא טומאה, וכיון שהודאי שכתב בה טומאה ג' פעמים אסורה לבעל ולבועל ולתרומה, הספק נמי כך משום שעשה הכתוב את הספק כודאי להחמיר כמו שכתבנו.

    הא דאמר ר' יוסי בן כיפר הויה ואישות כתיב בהפירשו בתוס' (ד"ה הויה) דאחרי אשר הוטמאה גבי להיות לאשה קאי, וההוא במחזיר גרושתו כתיב על כרחין דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, ואי בסוטה ודאי קאי מאי לשוב לקחתה, והלא לא גרשה מעולם אלא ודאי במחזיר גרושתו קא מיירי. ורש"י ז"ל (ד"ה מ"ט) לא פירש כן.

    א"ל תניתוה היתה אחת מהן כשרה ואחת מהן פסולה וכו' וקתני אם היה מיבם מיבם לכשרה. יש לפרש דלא פשיט מינה השתא אלא אליבא דבעיא ראשונה, אבל לאיכא דאמרי לא פשיט מידי, דאיכא למידחי דהא ברייתא כרבנן, והוי כאלו אמר פשוט מינה חדא. ולי נראה דאפילו לאיכא דאמרי פשיט, דקא סברינן השתא דתנא דברייתא לא אצטריך לאשמועינן הכי אליבא דרבנן, דפשיטא היא לרבנן דכיון שהיא פסולה וצרתה כשרה גמורה, אם היה מיבם מיבם לכשרה ולא לפסולה. אבל לר' יוסי אצטריך לאשמועינן דאע"ג דכתיב בה טומאה כעריות צרתה אינה כמותה אלא או חולצת או מתיבמת. וכן הדין באותה ברייתא דבסמוך דוהיא וצרתה חולצת. ומיהו ודאי בעיא דר' חייא בר רבא דבסמוך לא בעי אלא אליבא דרבנן, אי אלים קל וחומר למידחיה בדידיה או בצרתה או לא. דאלו לר' יוסי בן כיפר פשיטא בדידה מיהא דאינה מתיבמת משום דכתיב בה טומאה. ואפילו הכי פשיט מיהא ברייתא ומברייתא דוהיא וצרתה חולצת דאלים קל וחומר למדחי בדידה ובצרתה, ולא דחי להו דאתי כר' יוסי בן כיפר, דאין הכי נמי דהוי מצי לשנויי ליה הכין, אלא משום דניחא ליה טפי לשנויי אפילו לכשתמצא לומר דאתיא כרבנן כנ"ל.

    תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמתואם תאמר צרתה איך חולצת והא אמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו. יש לומר דלא סבירא ליה השתא הא דרב יוסף. ואם תאמר היא איך חולצת והלא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין כדשמואל דבריש פ"ד אחין (כז, א) יש לומר סבירא ליה להאי תנא אין זיקא. אי נמי לא אמר שמואל אלא בפסול דמחמת זיקה. אי נמי מחמת שנעשה באותו בית בבעלת הגט ובעלת מאמר, ואי נמי חליצת מעוברת. ובמקומה (להלן שם ד"ה שמואל וד"ה הא) נאריך יותר בס"ד. ובליקוטין (שו"ת ח"ד סי' צ"ו) יש לי פירוש אחר בהלכה זו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 11b

    Yevamot 11b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 443 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא מתייבמת טעמא מפרש בפ"ק דסוטה. [קתני מיהא] חולצת קשיא לרב:

    מן הנשואין משניסת לאחר ומת או גירשה:

    אסורה לחזור לראשון:

    מן האירוסין שנתארסה לאחר ומת מותרת לחזור לראשון:

    הוטמאה נבעלה:

    אחת זו ואחת זו אסורה דכתיב והיתה לאיש אחר והויה היינו קידושין וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו':

    ורבי יוסי דמוקי כולה קרא במחזיר גרושתו:

    לאו בסוטה המזנה תחת בעלה לית ליה ואפילו פשיטא לן דזנאי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    לרבות סוטה שנסתרה וא"ת והיכי מפקי רבנן קרא מפשטיה דפשטיה דקרא במחזיר גרושתו כתיב וי"ל דלא מסתבר להו למיקרי טומאה לנישואי גרושה כיון דבעילתה היתר היא:

    מאי נסתרה נבעלה וא"ת וכיון דלא כתיב לאו בסוטה ספק אמאי אמר בסוטה (דף ז.) דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וי"ל דלחומרא עשה הכתוב ספק כודאי כדפרישית לעיל:

    הויה ואישו' כתיב בה פי' בקונטרס דההוא ענינא במחזיר גרושתו כתיב ותימה דפשיטא דבמחזיר גרושתו איירי קרא ואפילו רבנן לא פליגי ונראה לרשב"א לפרש דהויה ואישות כתיב בה פירוש או הוטמאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אלמא במחזיר גרושתו איירי דאחרי אשר הוטמאה אלהיות לו לאשה קאי דבסוטה לא שייך הויה ואישות שהרי לא גירשה מעולם:

    צרתה מהו היא גופה לא מיבעי ליה דלר' יוסי בן כיפר ודאי פטורה מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה כעריות ולרבנן נמי היא גופה פשיטא דחולצת ולא מתייבמת דאפי' אם תמצא לומר כיון דאיתעקר איתעקר אינה מתייבמת מק"ו דהשתא במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ואת"ל נמי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אין לפוטרה מן החליצה כיון דעיקר קרא דטומאה בסוטה כתיב ולא במחזיר גרושתו משום דלא מסתברא למיקרי טומאה נישואי גרושה כדפרישית לעיל וכן משמע לקמן דקאמר אלא או היא או צרתה חולצת ובעי למיפשט דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואפילו הכי אין פוטרתה מחליצה כדפרישית אבל צרתה בעי לר' יוסי בן כיפר אם פטורה מן החליצה או אפילו מתייבמת ולרבנן בעי אי מתייבמת דפשיטא ליה דלא אלים קל וחומר למידחי צרה או חולצת ולא מתייבמת משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    אמר ליה תניתוה למיפשט בעיא קמייתא הוא דאתא דלאיכא דאמרי דפשיטא ליה לרבנן כיון דאיתעקר איתעקר איכא למימר דאתיא כרבנן:

    או היא או צרתה אע"ג דחליצה פסולה צריך לחזור [על כל האחין] היינו דוקא כגון חלץ לאחיות דלא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה דהורע הזיקה וקלשה לה אבל בשאר דוכתי דאע"ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת:

    לאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ הכי תימה במאי מתרץ לה דאע"ג דבעי למימר או היא או צרתה שייך למיתני שפיר היא וצרתה כמו. חלץ ועשה בה מאמר ובפ' נערה בנדרים (דף סו:) דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה איצטריך למתני סיפא הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אין מופר דלא תימא אביה ובעלה אביה או בעלה קאמר:

    מי אלים ק"ו למידחי לצרה לאוסרה לייבום קא מיבעיא ליה דלפוטרה מן החליצה לא מהני קל וחומר אפילו להיא גופה כדאמרינן פ"ק דסוטה (דף ו. ושם) דספק סוטה חולצת ולא מתייבמת משום ק"ו:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    לרבות סוטה הנסתרה ולעולם טמאה לאו במחזיר גרושתו כתיבא, וכיון שכן מוחזרת גופה צרתה לאו אסירא משום דכתיב (דברים כד, ד) כי תועבה היא, וצרתה חולצת או מתיבמת דהא לא כתיבא בה טומאה. אי נמי דכתיב היא תועבה ואין בניה ולא צרתה תועבין, דהיא ממעט כל שהן חוץ מהיא.

    למיקם עליה בלאו ומיהו אפילו סוטה ספק קאי עלה בלאו, דהא אמרינן בסוטה דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וטעמא דמלתא משום דדרשינן בסוטה בפרק כשם (כח, א) אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ומיהו לחמורין עשה אותה כודאי ללקות עליה ולאוסרה להתיבם, אבל להקל לא עשאה כודאי, ולפיכך חולצת. ומכל מקום צריך עיון דהא פריך בפרק קמא דסוטה (ה, ב) גבי מתניתין דנכנסה עמו לסתר אם מת חולצת ולא מתיבמת, דפריך עלה בגמרא ותתיבם יבומי, ומאי קושיא דהא אמרינן שהכתוב עשה את הספק כודאי לחומרין וזו חומרא היא שלא תתיבם. ואם תאמר השתא דאמרינן דטומאה לאו בסוטה ספק כתיבא והא תנן נכנסה עמו לסתר אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ודרשינן עלה בסוטה בפרק כשם (שם) משום דכתיב ונטמאה שלש פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה, אלמא טומאה בסוטה ספק כתיב. ויש לומר דלעולם לא קרא הכתוב טומאה לספק, אלא הזנות הוא שקרא טומאה, וכיון שהודאי שכתב בה טומאה ג' פעמים אסורה לבעל ולבועל ולתרומה, הספק נמי כך משום שעשה הכתוב את הספק כודאי להחמיר כמו שכתבנו.

    הא דאמר ר' יוסי בן כיפר הויה ואישות כתיב בה פירשו בתוס' (ד"ה הויה) דאחרי אשר הוטמאה גבי להיות לאשה קאי, וההוא במחזיר גרושתו כתיב על כרחין דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, ואי בסוטה ודאי קאי מאי לשוב לקחתה, והלא לא גרשה מעולם אלא ודאי במחזיר גרושתו קא מיירי. ורש"י ז"ל (ד"ה מ"ט) לא פירש כן.

    א"ל תניתוה היתה אחת מהן כשרה ואחת מהן פסולה וכו' וקתני אם היה מיבם מיבם לכשרה. יש לפרש דלא פשיט מינה השתא אלא אליבא דבעיא ראשונה, אבל לאיכא דאמרי לא פשיט מידי, דאיכא למידחי דהא ברייתא כרבנן, והוי כאלו אמר פשוט מינה חדא. ולי נראה דאפילו לאיכא דאמרי פשיט, דקא סברינן השתא דתנא דברייתא לא אצטריך לאשמועינן הכי אליבא דרבנן, דפשיטא היא לרבנן דכיון שהיא פסולה וצרתה כשרה גמורה, אם היה מיבם מיבם לכשרה ולא לפסולה. אבל לר' יוסי אצטריך לאשמועינן דאע"ג דכתיב בה טומאה כעריות צרתה אינה כמותה אלא או חולצת או מתיבמת. וכן הדין באותה ברייתא דבסמוך דוהיא וצרתה חולצת. ומיהו ודאי בעיא דר' חייא בר רבא דבסמוך לא בעי אלא אליבא דרבנן, אי אלים קל וחומר למידחיה בדידיה או בצרתה או לא. דאלו לר' יוסי בן כיפר פשיטא בדידה מיהא דאינה מתיבמת משום דכתיב בה טומאה. ואפילו הכי פשיט מיהא ברייתא ומברייתא דוהיא וצרתה חולצת דאלים קל וחומר למדחי בדידה ובצרתה, ולא דחי להו דאתי כר' יוסי בן כיפר, דאין הכי נמי דהוי מצי לשנויי ליה הכין, אלא משום דניחא ליה טפי לשנויי אפילו לכשתמצא לומר דאתיא כרבנן כנ"ל.

    תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת ואם תאמר צרתה איך חולצת והא אמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו. יש לומר דלא סבירא ליה השתא הא דרב יוסף. ואם תאמר היא איך חולצת והלא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין כדשמואל דבריש פ"ד אחין (כז, א) יש לומר סבירא ליה להאי תנא אין זיקא. אי נמי לא אמר שמואל אלא בפסול דמחמת זיקה. אי נמי מחמת שנעשה באותו בית בבעלת הגט ובעלת מאמר, ואי נמי חליצת מעוברת. ובמקומה (להלן שם ד"ה שמואל וד"ה הא) נאריך יותר בס"ד. ובליקוטין (שו"ת ח"ד סי' צ"ו) יש לי פירוש אחר בהלכה זו.

    Rashba on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    לרבות סוטה שנסתרה פי' והכתו' תרתי קאמר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה היות לו לאשה כלומר אחר שגרשה והיתה לאיש אחר ולא אחרי הוטמאה שנבעל' תחתיו:

    נבעלה טומא' כתיב בה בהדיא ונסתר' והיא נטמא' וכולי תמיהא מילת' טובא אדרבה לומר ליה דבסוטת ספק כתיב בה ונטמאה ג' פעמים דהא בפ' סוטה כתיב' ולא עוד אלא דהכא אמרי' דבסוטה ודאי הוא דאיכא לאו ומדכתב לא יוכל בעלה אחרי אשר הוטמאה ואנן אמרינן בפרק כשם גבי סוטה ספק שאם בא עליה בעלה בדרך לוקה לוקה מדאורייתא קאמר ופריש' התם דלהכי כתיב בה טומאה לעשות הספק כודאי וי"ל דלעול' לא קרא הכתוב טומאה אלא לזנות ודאי אלא שהכתוב אמר גבי סוטת ספק שספקה וסתירתה חשוב לאוסרה לבעל ולבועל ולתרומה כאלו נטמאה ודאי וא"ת הרי עשאה כודאי ותפטור צרתה כמותה י"ל דלהכי אסורה הוא שעשאוה כודאי ולחומרא ואפי' ללאו אבל לפטור לצרתה או לאוסרה ולפוטר' מן הייבו' לגמרי לא עשאה כודאי ור' יוסי בן כפר לאו בסוטה לית ליה ואפילו זנויי זנאי מטעם אישות:

    והויא כתיב בה פרש"י ז"ל באותה הנאסרת לבעלה כתיב בפרשה והיתה לאיש אחר וכתי' או כי ימות האיש האחרון אשר לקח לו לאשה וכתי' בתריה לא יוכל בעלה אלמא באותה שיש בה הויה ואישות לאחרים דהיינו שגרש הראשון הכתוב מדבר ואינו מחוור דהא מודו רבנן דלא יוכל בעלה על מחזיר גרושתו קאי ובענין כל הפרשה הכתוב למעלה ומיהו במקרא הזה ריבה הכתוב גם סוטה שנבעלה דכתיב אשר הוטמאה והנכון כמו שפרש ז"ל דכתיב לא יוכל בעלה כתיב לשום בעל לקחתה להיות לו לאשה אלמא צריך הבעל לעשות בה הוייה ואשות והיינו לפי שגרשה ואילו כשזנתה תחתיו מאי לשוב לקחתה להיות לו לאשה והלא לא גרשה מעולם ומיהו רבנן סבר דה"ק קרא לא יוכל בעלה הראשון לשוב עוד לקחת' ולהשיבה או לקחת להיות לו לאשה אחר גרשה או לשוב אליה אחרי אשר הוטמאה והפרישוהו ממנה:

    אלא לאו כשרה כשרה לעלמא פסולה פסולה לעלמא וא"ת היכי קתני חולץ לפסולה למשרייה לכשר' דהא אמרינן בפ' ד' אחים דכי איכא חליצה פסולה וחליצה מעולה בעיא חליצה מעולה לפטור צרה י"ל דההיא למאן דסבר יש זיקה והשתא סבירא לן דהאי תנא סבר אין זיקה ומיהו למאי דדחי' בסמוך אתיא אפי' למ"ד יש זיקה ובדכותא כדפרש"י:

    ומאי (לאו) ניהו מחזיר גרושתו וא"ל מהיכן משמע זו טפי משאר חייבי לאוין וי"ל כדפרש"י ז"ל דאי שאר חייבי לאוין פשיט' דצרתה מותרת לגמרי ומאי קא משמע לן וא"ת עוד ולפום לישנא בתרא מ"ל דהא ר"י בן כפר הי' דילמ' רבא היא דפשיטא לן דלדידהו שריא וכיון דמייתי מתני' למפשט בעין ודאי אפי' על לישנא בתרא פשטי' י"ל דלפום לישנא בתרא אי רבנן היא פשיט' דשריא דהא לית ליה בם טומאה כלל ודינא כשאר חייבי לאוין שצרותיהן מותר' משום דר' יוסף (טו) ומעיקרא דס"ד דפסולה פסולה הוה משמע לן דלהכי קתני חולץ לפסולה לאשמועי' דאפי' בחליצה פסולה משתריא כשרה ואפילו לכתחלה ומיהו עיקר רבותא דתנא לאשמועי' שמותר לייבם את הכשר' תריץ הכי היא חולצת צרתה חולצת או מתייבמת וא"ת צרתה היאך חולצת והא אמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו מוטב שיחלוץ לפסולה י"ל דודאי תנא לא סבירא ליא השתא ההיא דרב יוסף אי נמי דכי מתרצים הכי נקטינן אורחא דמילתא למיתני חולצת או מתייבמת לומר דחזיא להכי ולהכי ומיהו הדין נותן שאם בא לחלוץ יחלוץ לפסול מדרב יוסף:

    בעי ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת צרתה מהו פי' מהו להתייבם אליבא דרבנן בעי ליה וסתים לה סתומי משום דהלכתא כוותיה והיינו דהדר ותיבעי לך היא גופא ואלו לר' יוסי בן כפר מאי תבעי ליה בהיא גופא דהא טומאה כתיב בה ופשיטא שאינה מתייבמת והא דאתינן למפשט ממתני' דל"ק דהיא חולצת וצרתה מתייבמת ודאי אתרוייהו לישני דבעיין מהדרינן דתפשוט מיהו דאלים ק"ו למדחי נפשה ולא אלים ק"ו מדחי צרתה וא"ת היכי מינייהו בעיין אליבא דרבנן לגבי היא גופא לפום הדא לישנא דילמא האי מתני' ר' אליעזר בן כפר היא אבל רבנן לא אלים ק"ו אפי' למידחי גופה י"ל דהשתא ס"ל דכר' יוסף אפי' צרתה דחיא כיון דכתיב בה טומאה כלישנא קמא דלעיל א"נ ניחא לן למדחייה אפי' אם תמצא לומר דהויא רבנן מלמידחיי' לומר מדר' אלעזר בן כפר היא:

    Ritva on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    זה שכתוב כאן בסוטה ודאית טומאה כתיבא בה ופירשו בה מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה אע"ג דהאי קרא בפרשת סוטה כתיב שהיא סוטה ספק יראה שמתוך שמקרא זה ר"ל ונסתרה והיא נטמאה כתוב גבי כי תשטה אשתו גו' ושכב איש אותה גו' ועלייהו קאמר ונסתרה והיא נטמאה אטומאה ודאי קאי ואפילו הכי אהדר בפרשת מחזיר גרושתו אחרי אשר הוטמאה וודאי לא לגופיה דהא מחזיר גרושתו לאו בטומאה תליא מילתא אלא בהויה ואישות שאפילו נתארסה אע"פ שלא נבעלה אסורה ואפילו זינתה כל שלא נשאת ושלא נתארסה מותרת אלא לרבות סוטה ודאית ר"ל שנבעלה בודאי והאי דאהדרה כדי להעמיד זונה ודאי אצל בעלה בלאו וללקות עליה אבל סוטה ספק כגון קנא לה ונסתרה אינו לאו של תורה אלא של סופרים ומכין אותו מכת מרדות ומה שאמרו בא עליה בדרך לוקה פירושו מדבריהם ומכל מקום צריך לפרש שאף בסוטה ספק כתיב טומאה דכתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה וכן אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה ודרשו בסוטה כ"ח א' ונטמאה שלשה פעמים דאם נטמאה ואם לא נטמאה והיא לא נטמאה לא קא חשיב וקאמר אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה אלמא דבסוטה ספק כתיבא טומאה ודאי התורה לא קראה טומאה לספק והזנות הוא שקורא טומאה אלא דקאמר הואיל וודאה עושה אותה טמאה לשלשתן אף הספק עושה אותה טמאה לשלשתן וכמו שאמרו שם מגיד הכתוב שהספק אוסרה כודאי אלא שאין איסור לאו אלא בודאה:

    המחזיר גרושתו אם לא נשאת ולא נתארסה הרי הוא מותר בה אע"פ שזינתה שזה שכתוב בה אחרי אשר הוטמאה כבר פירשנו דלאו אמחזיר גרושה קאי אלא אזונה ודאי אבל אם נשאת או אפילו נתארסה הרי הוא עליה בלאו ובניה מכל מקום כשרים ר"ל שבתו ממנה כשרה לכהונה שנאמר תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלא שמכל מקום דוקא בישראל אבל בכהן שהחזירה אף קודם שנשאת או נתארסה הולד חלל מדין גרושה ואם מת חולצת ולא מתיבמת שאם נאסרה על בעלה בלאו כל שכן ליבמה והרי היא אצל היבם בלאו וצרתה מכל מקום חולצת או מתיבמת ופירוש הדברים היא חולצת היכא דליכא צרה הא איכא צרה צרתה חולצת או מתיבמת ואף הגרושה פטורה בחליצה או יבום של צרה אבל צרה אינה פטורה בחליצת הגרושה שחליצה פסולה וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה:

    כבר ביארנו במי שנזדקקו לו שתי יבמות מאח אחד שביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את הצרה שלא להצריכה כלום היתה האחת כשרה לכהונה והאחרת פסולה לכהונה כגון שהיתה גרושה מבעל אחר או שהיתה זונה או חללה כל שהוא בא ליבם מיבם לאי זו שירצה ואע"פ שאמרו מיבם לכשרה משום דמסתמא הכי ניחא ליה ואם בא לחלוץ אומרין לו שיחלוץ לפסולה כדי שתשאר הכשרה כשרה לכהונה עדין דלא תפסל לכהן הדיוט ואע"פ שמכל מקום לגבי דידיה אין קפידא כל שאדם יכול להזהר שלא להרבות פסול והיזק לבריות יעשה דרך הערה אמרו ולא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם ושמא אתה בא לפרש בכאן פסולה פסולה לו ר"ל ליבם כגון שהחזיר אחיו גרושתו שפסולה לזה כשרה כשרה לו כגון צרתה ואתה אומר בה אם בא לחלוץ חולץ לפסולה כלומר שאינה מתיבמת ואם בא ליבם מיבם לכשרה ר"ל הצרה כלומר שהצרה או חולצת או מתיבמת וכשרה דוקא וללמדנו בזו ר"ל במחזיר גרושתו שהיא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת על הדרך שפסקנוה והוצרך להשמיענו בה דבר זה יותר משאר לאוין דעלמא משום דכתיבא ביה טומאה:

    תדע שאע"פ שהפסק כך הוא ושזה שהוצרך לתרץ פסולה פסולה לעלמא כשרה כשרה לעלמא לא הוצרך אלא למה שהיה מחזר לאסור צרת מחזיר גרושתו והרי פסקנו שמותרת מכל מקום אי איפשר להעמיד המשנה אלא בפסולה לעלמא וכשרה לעלמא שאם תאמר בפסולה לו וכשרה לו ואתה מפרש אם בא לחלוץ חולץ לפסולה ליפטר אף הצרה בחליצתה ואינו כן שהרי חליצה פסולה היא וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה אלא ודאי בששתיהן ראויות לו אלא כשרה כשרה לעלמא ופסולה פסולה לכהונה אלא שכשרה לזה ומעתה אתה מבין שדעת המקשה היה לומר שאף חליצה פסולה פוטרת צרה ואין הלכה כן כמו שביארנו ויש חולקין לומר שבזו חולץ אף לפסולה ולא אמרו שאין חליצה פסולה פוטרת צרה אלא בפסול זיקה כמו שיתבאר כ"ו ב':

    זה שהוצרכנו במחזיר גרושתו להכשיר בתו לכהונה מדכתיב תועבה היא ואין בניה תועבין יש שואלין מה הוצרכנו למעט בניה מפסלות אי מפסול ממזרות הרי הדבר פשוט שאין ממזר מחייבי לאוין ולר' עקיבא הוא דאיצטריך הכי אבל לדידן לא והכא ודאי סוגיין דלא כר' עקיבא דאי כר' עקיבא לא הוה מספקא ליה בצרת מחזיר גרושתו אם מותרת להתיבם דהא לר' עקיבא אין קדושי הגרושה כלום ופשיטא דצרתה מותרת ואי להכשר כהונה וכדכתיבנא פשיטא דהא קיימא לן קידושין ע"ז א' אין חללה אלא מאיסור כהונה ואם בכהן שהחזיר גרושתו הא ודאי בניה חללים כדכתיבנא ותירצו בה דסד"א מדכתיב בה תועבה היא כחייבי כריתות ליהוי ממזר קמ"ל ולדעתי אינה שאלה דאי לאו האי קרא הייתי אומר לפסול בתו לכהונה מפני שכלל אמרו בשלישי של קדושין ס"ו ב' כל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ופירוש הדברים דאי איכא פגום כגון ישראל בממזר או בנתין הולד ממזר או נתין ואי ליכא פגום כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד חלל ומחזיר גרושה משנשאת דבישראל הוא וליכא פגום הייתי אומר לדון בו פגם מצד העבירה לפסול את בתו לכהונה והוא שאמרו ברביעי של קדושין ע"ז א' אי זו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין וקאמר מאי מן הפסולין אילימא מן הפסולה לו כלומר אפילו ישראל שקדש אחת מחייבי לאוין אף בלאו שאין בו פגם נתינות וממזרות כגון זה של מחזיר גרושתו שתהא הבת פסולה לכהונה והא כתיב גבי מחזיר גרושה תועבה היא היא תועבה כו' ותירץ איזו היא כל שנולדה מפסולי כהונה אלמא דאי לאו האי קרא הוה אמינא שכל ישראל שנשא בעבירה תהא בתו פסולה לכהונה והיינו דאיצטריך היא למיעוטה:

    Meiri on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה פסולה פסולה ליה כו' דאע"ג דכתיב בה טומאה צרתה כשרה דכתיב היא תועבה כו' עכ"ל ולפירושו למפשט בעיא בתרייתא אתא דאפילו לרבי יוסי בן כיפר צרתה כשרה ולא כדברי התוספות שהוכיחו דלמפשט בעיא קמייתא אתא וליכא לאקשויי לפירושו דא"כ היכי קתני חולץ לפסולה כיון דטומאה כתיבא בה לר"י בן כיפר דאיכא למימר דרש"י ס"ל דטומאה דכתיב בה לא אסור אלא ליבום אבל חליצה בעי ולא דמיא לסוטה דטומאה פוטרת בה אף מחליצה וכן פי' הנ"י בשם הרשב"א (א) ושלא כדברי התוס' שפירשו דלר"י בן כיפר בהיא גופא פשיטא ליה דפטורה אף מן החליצה ומיהו כיון דאין פירושם מוכרח לומר כן אלא דאיכא לפרש כפרש"י מש"ה לא רצו להוכיח מזה דלמפשט בעיא קמייתא אתא למפשט וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' דאמרי' ק"ו כו' עיין לקמן פד ע"ב תד"ה שייר פצוע דכא:

    תוס' ד"ה מאי וכו' דאם בא וכו' לוקה עיין לקמן סט ע"א תד"ה כי תהיה:

    ד"ה א"ל וכו' כרבנן עי' לקמן לה ע"ב תד"ה כ"ע לא פליגי:

    ד"ה או היא וכו' שלימה פוטרת עי' לקמן כו ע"ב תד"ה וחליצה פסולה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 11b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 11, Amud Bet, about 443 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “ולא מתייבמת. [אמר לך רב] אמינא לך…”

    2. Segment 231 words

      Opens “סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה! דתניא:…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 315 words

      Opens “וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה, אלא…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ומאי ״נסתרה״ נבעלה. ואמאי קרי ליה נסתרה…”

    5. Segment 514 words

      Opens “למיקם עלה בלאו. ור' יוסי בן כיפר…”

    6. Segment 66 words

      Opens “מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה.…”

    7. Segment 733 words

      Opens “בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר…”

      Named: רב יהודה, רב ששת, רבי יוסי.

    8. Segment 817 words

      Opens “ואי משום דכתיב בה (דברים כד, ד)…”

    9. Segment 917 words

      Opens “כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אע"ג דאמור…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “או דלמא כיון דאיעקר איעקר. איכא דאמרי:…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1217 words

      Opens “א"ל תניתוה: היתה אחת כשרה ואחת פסולה,…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “מאי ״כשרה״ ומאי ״פסולה״? אילימא ״כשרה״ כשרה…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אלא לאו: ״כשרה״ כשרה ליה, ״פסולה״ פסולה…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “לא, לעולם ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1614 words

      Opens “דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא…”

      Named: רב יוסף.

    17. Segment 1716 words

      Opens “ת"ש המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצת.…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “ולאו תרוצי קמתרצת לה?! תריץ הכי: היא…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “אמר רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, רבי אמי, אבא.

    20. Segment 2024 words

      Opens “דאמרינן קל וחומר: במותר לה אסורה, באסור…”

    21. Segment 2149 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Yevamot 11b · Segment 19 — “אמר רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן בעי: המחזיר…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 11b · Segment 21 — “…בר אבא, בעי ר' יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת, מהו?…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 11b · Segment 16 — “דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026