Talmud Builders

    Yevamot 47a

    Back to index

    English translation — Yevamot 47a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states “with you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. If so, what is the meaning when the verse states: In the land? This indicates that in Eretz Yisrael he needs to bring evidence that he is a convert, but outside of Eretz Yisrael he does not need to bring evidence that he is a convert; rather, his claim is accepted. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence.

    2The Gemara analyzes the baraita : In the case when he came and brought witnesses to his conversion with him, why do I need a verse to teach that he is accepted? In all cases, the testimony of witnesses is fully relied upon. Rav Sheshet said: The case is where they say: We heard that he converted in the court of so-and-so, but they did not witness the actual conversion. And it is necessary to teach this because it could enter your mind to say that they should not be relied upon; therefore, the verse teaches us that they are relied upon.

    3As cited above, the latter clause of the baraita states: “With you in your land” (Leviticus 19:33). I have derived only that a convert is accepted in Eretz Yisrael; from where do I derive that also outside of Eretz Yisrael he is to be accepted? The verse states: “With you,” which indicates that in any place that he is with you, you should accept him. The Gemara asks: But didn’t you already expound that phrase in the first clause of the baraita to teach that one doesn’t accept the claims of an individual that he is a valid convert? The Gemara explains: One of these halakhot is derived from the phrase “with you” in the verse cited, and the other one is derived from the phrase “with you” in a subsequent verse (Leviticus 25:35).

    4The baraita states: And the Rabbis say: Whether he is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: But isn’t “in your land” written in the verse? How can the Rabbis deny any distinction between the halakha inside and outside of Eretz Yisrael?

    5The Gemara explains: That phrase is necessary to teach that even in Eretz Yisrael, the Jewish people should accept converts, as it could enter your mind to say that it is only for the sake of benefiting from the goodness of Eretz Yisrael, and not for the sake of Heaven, that they are converting, and therefore they should not be accepted. And it could also enter your mind to say that even nowadays, when God’s blessing has ceased and there is no longer the original goodness from which to benefit, one should still suspect their purity of motives because there are the gleanings, the forgotten sheaves, and the corners of fields, and the poor man’s tithe from which they would benefit by converting. Therefore, the verse teaches us that they are accepted even in Eretz Yisrael.

    6Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is that whether a convert is in Eretz Yisrael or whether he is outside of Eretz Yisrael, he needs to bring evidence. The Gemara asks: Isn’t this obvious; in all disputes between an individual Sage and many Sages the halakha is in accordance with the opinion of the many Sages. The Gemara explains: It is necessary to state this lest you say that Rabbi Yehuda’s reason is more logical, being that the verse supports him when it states: “In your land.” Therefore, it is necessary for Rabbi Yoḥanan to teach us that the halakha is not in accordance with his opinion.

    7The Sages taught: The verse states that Moses charged the judges of a court: “And judge righteously between a man and his brother, and the convert with him” (Deuteronomy 1:16). From here, based on the mention of a convert in the context of judgment in a court, Rabbi Yehuda said: A potential convert who converts in a court is a valid convert. However, if he converts in private, he is not a convert.

    8The Gemara relates: There was an incident involving one who was presumed to be Jewish who came before Rabbi Yehuda and said to him: I converted in private, and therefore I am not actually Jewish. Rabbi Yehuda said to him: Do you have witnesses to support your claim? He said to him: No. Rabbi Yehuda asked: Do you have children? He said to him: Yes. Rabbi Yehuda said to him: You are deemed credible in order to render yourself unfit to marry a Jewish woman by claiming that you are a gentile, but you are not deemed credible in order to render your children unfit.

    9The Gemara asks: But did Rabbi Yehuda actually say that with regard to his children he is not deemed credible? But isn’t it taught in a baraita : The verse states: “He shall acknowledge [ yakir ] the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has” (Deuteronomy 21:17). The phrase “he shall acknowledge” is apparently superfluous. It is therefore expounded to teach that the father is deemed credible so that he can identify him [ yakirenu ] to others. From here Rabbi Yehuda said: A man is deemed credible to say: This is my firstborn son, and just as he is deemed credible to say: This is my firstborn son, so too, a priest is deemed credible to say: This son of mine is a son of a divorced woman and myself, or to say: He is a son of a ḥalutza and myself, and therefore he is disqualified due to flawed lineage [ ḥalal ]. And the Rabbis say: He is not deemed credible. If Rabbi Yehuda holds that a father is deemed credible to render his children unfit, why did he rule otherwise in the case of the convert?

    10Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is what Rabbi Yehuda said to him: According to your statement you are a gentile, and there is no testimony for a gentile, as a gentile is a disqualified witness. Consequently, you cannot testify about the status of your children and render them unfit. Ravina said that this is what Rabbi Yehuda said to him: Do you have children? He said: Yes. He said to him: Do you have grandchildren? He said: Yes. He said to him: You are deemed credible in order to render your children unfit, based on the phrase “he shall acknowledge,” but you are not deemed credible in order to render your grandchildren unfit, as the verse affords a father credibility only with respect to his children.

    11This opinion of Ravina is also taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: A man is deemed credible to say about his minor son that he is unfit, but he is not deemed credible to say about his adult son that he is unfit. And in explanation of the baraita , Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The reference to a minor son does not mean one who is literally a minor, who has not yet reached majority, and the reference to an adult son does not mean one who is literally an adult, who has reached majority; rather, a minor who has children, this is what the baraita is referring to as an adult, and an adult who does not have children, this is what the baraita is referring to as a minor.

    12The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak. The Gemara asks: But isn’t it taught in the baraita in accordance with the opinion of Ravina? If there is a baraita that supports his opinion, the halakha should be in accordance with his opinion. The Gemara explains: That baraita was stated concerning the matter of “he shall acknowledge,” that a father is deemed credible to render his son unfit; however, if one claims he is a gentile, he is not deemed credible to say the same about his son.

    13§ The Sages taught in a baraita : With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, at the present time, when the Jews are in exile, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? Don’t you know that the Jewish people at the present time are anguished, suppressed, despised, and harassed, and hardships are frequently visited upon them? If he says: I know, and although I am unworthy of joining the Jewish people and sharing in their sorrow, I nevertheless desire to do so, then the court accepts him immediately to begin the conversion process.

    14And the judges of the court inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. And they inform him of the punishment for transgressing the mitzvot, as follows: They say to him: Be aware that before you came to this status and converted, had you eaten forbidden fat, you would not be punished by karet , and had you profaned Shabbat, you would not be punished by stoning, since these prohibitions do not apply to gentiles. But now, once converted, if you have eaten forbidden fat you are punished by karet , and if you have profaned Shabbat, you are punished by stoning.

    15And just as they inform him about the punishment for transgressing the mitzvot, so too, they inform him about the reward granted for fulfilling them. They say to him: Be aware that the World-to-Come is made only for the righteous, and if you observe the mitzvot you will merit it, and be aware that the Jewish people, at the present time, are unable to receive their full reward in this world;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכל מקום שאתךולקמן פריך הא אפיקתיה:

    צריך להביא ראיהשבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר:

    ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:

    מעמךגר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):

    דליכא טובהדפסק חלב ודבש:

    דקמסייעי קראידהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ:

    מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:

    יכיראת הבכור בן השנואה יכיר:

    יכירנו לאחריםשאם אין ב"ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים:

    בן גרושה הואוכהן חלל הוא:

    ואין עדות לעובד כוכביםהואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן:

    לפסול את בניךדנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך:

    והלכתא כרב נחמןדאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן:

    והתניא כרבינאדנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס"ד דהא מתני' בגר שבא ואמר גר אני קמיירי:

    ההיאדקתני נאמן הוא על בנו קטן:

    לענין יכירתניא אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים:

    וסחופיןשפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) כפיית הכלי:

    ואיני כדאיואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך:

    ומודיעים אותולקמן מפרש טעמא דכולה מתני':

    יבמות 47 עמוד א

    1אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? תלמוד לומר: ״אתך״ בכל מקום שאתך. אם כן, מה ת"ל ״בארץ״? בארץ צריך להביא ראיה, בח"ל אין צריך להביא ראיה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה.

    2בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי? אמר רב ששת: דאמרי: שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני. סד"א לא ליהמנייהו, קמ"ל׃

    3״בארץ״ אין לי אלא בארץ. בח"ל מנין ת"ל ״אתך״, בכל מקום שאתך. והא אפיקתיה? חדא מאתך״ וחדא מעמך״.

    4וחכ"א בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה. ואלא הא כתיב ״בארץ״!

    5ההוא מיבעי ליה, דאפילו בארץ מקבלים גרים. דסד"א משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, קמ"ל׃

    6א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הלכה, בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא: מסתבר טעמא דרבי יהודה, דקמסייעי ליה קראי, קמ"ל׃

    Baraita

    7ת"ר (דברים א, טז) ״ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו״, מכאן א"ר יהודה: גר שנתגייר בב"ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר.

    8מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה, ואמר לו: נתגיירתי ביני לבין עצמי. א"ל רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה: לאו יש לך בנים? א"ל הן. א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך.

    9[ומי] א"ר יהודה אבנים לא מהימן והתניא (דברים כא, יז) ״יכיר״ יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא וחכ"א אינו נאמן׃

    10א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים רבינא אמר הכי קאמר ליה יש לך בנים הן יש לך בני בנים הן א"ל נאמן אתה לפסול בניך ואי אתה נאמן לפסול בני בניך׃

    Baraita

    11תניא נמי הכי ר' יהודה אומר נאמן אדם לומר על בנו קטן ואין נאמן על בנו גדול ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן׃

    12והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק והתניא כוותיה דרבינא ההוא לענין יכיר איתמר׃

    Baraita

    13תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד׃

    14ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה׃

    15וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל׃

    Tosafot

    אין לי אלא בארץפי' דמקבלין גרים ואע"ג דחובת הגוף היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ כדאשכחן בסוף פ"ק דקידושין (דף לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת כספים אי נמי בארץ לא חיישינן דלמא הדרי בהו משום דאיכא שבחא דארץ ישראל:

    מהו דתימא לא להימניהוויש ספרים דגרסי מהו דתימא ליהמניהו וה"פ ליהמניהו כעד מפי עד:

    יש לך עדיםפירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה מיהא אי הא דבעינן ג' היינו דוקא לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא:

    נאמן אתה לפסול עצמך כו'היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל בסוף פ' שני (יבמות דף כה: ושם) וא"ת היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי"ל (לעיל יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הם דר"י אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר זכר כבת חלל זכר וי"ל דקסבר ר"י עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין:

    כך נאמן אדם לומר זה בן גרושהר' אליהו מפרי"ש מפרש דנפקא לן מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כ״א:י״ז) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש"ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי"מ דטעמא דר' יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א"כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה"נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה:

    ואין עדות לעובד כוכביםועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא:

    ואין אתה נאמן לפסול בני בניךאומר ר"י דה"פ נאמן אתה לפסול בניך פי' כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן:

    והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחקמשמע דהלכה כר"י דנאמן אף לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה אלא כשפוסל אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור לא ובשאלתות בפרשת וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין הלכה כרבי יהודה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומעשה באחד וכו'הקשה הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי) כיון דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למאי נפקא מיניה אי הלכתא כרב נחמן דאמר לדבריך עכו"ם אתה. וכי תימא נהי דהולד כשר לקהל פגום לכהונה מיהא הוי, אנן לר' יהודה קאמרינן ולדידיה אפילו נתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה דהא אומר בקדושין (עז, ב) בת גר זכר כבת חלל זכר. והוא ז"ל פירקא דהכא בגר וגיורת שבאו שניהם לפני ר' יהודה ובמוחזקין לו שהיו ישראל מעלי. והרמב"ן ז"ל תירץ דר' יהודה כר' עקיבא סבירא ליה דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דאיהו כר' עקיבא (להלן יבמות מט, א) דריש לא יגלה באנוסת אביו והא דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן לא לענין דבריו של ר' יהודה אלא לדידן דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום מיהא הוי, ולפיכך אינו נאמן ואי משום דבת גר הוא, בהא נמי לא קיימא לן כר' יהודה אלא בת גר זכר בתו כשרה לכהונה.

    ואי אתה נאמן לפסול בני בניךפירוש, אי אתה נאמן לפסול אפילו בניך במקום שיש בני בנים, והראיה מדאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול ואוקמינא לאו גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זה גדול, אלמא במקום בני בנים אפילו על בנו אינו נאמן. ומיהו לגבי עצמו נאמן בין הכי ובין הכי דשויה נפשיה חתיכה איסורא, וכן כתב הרמב"ם, וכן כתב הרמב"ן ז"ל אינו נאמן לפסול הבנים וחוזר וטובל בב"ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 47a

    Yevamot 47a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכל מקום שאתך ולקמן פריך הא אפיקתיה:

    צריך להביא ראיה שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר:

    ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:

    מעמך גר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):

    דליכא טובה דפסק חלב ודבש:

    דקמסייעי קראי דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ:

    מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:

    יכיר את הבכור בן השנואה יכיר:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 47a · Sefaria

    Tosafot

    אין לי אלא בארץ פי' דמקבלין גרים ואע"ג דחובת הגוף היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ כדאשכחן בסוף פ"ק דקידושין (דף לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת כספים אי נמי בארץ לא חיישינן דלמא הדרי בהו משום דאיכא שבחא דארץ ישראל:

    מהו דתימא לא להימניהו ויש ספרים דגרסי מהו דתימא ליהמניהו וה"פ ליהמניהו כעד מפי עד:

    יש לך עדים פירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה מיהא אי הא דבעינן ג' היינו דוקא לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא:

    נאמן אתה לפסול עצמך כו' היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל בסוף פ' שני (יבמות דף כה: ושם) וא"ת היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי"ל (לעיל יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הם דר"י אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר זכר כבת חלל זכר וי"ל דקסבר ר"י עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין:

    כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה ר' אליהו מפרי"ש מפרש דנפקא לן מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כ״א:י״ז) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש"ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי"מ דטעמא דר' יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א"כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה"נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה:

    ואין עדות לעובד כוכבים ועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא:

    ואין אתה נאמן לפסול בני בניך אומר ר"י דה"פ נאמן אתה לפסול בניך פי' כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן:

    והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק משמע דהלכה כר"י דנאמן אף לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה אלא כשפוסל אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור לא ובשאלתות בפרשת וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין הלכה כרבי יהודה:

    Tosafot on Yevamot 47a · Sefaria

    Rashba

    ומעשה באחד וכו' הקשה הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי) כיון דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למאי נפקא מיניה אי הלכתא כרב נחמן דאמר לדבריך עכו"ם אתה. וכי תימא נהי דהולד כשר לקהל פגום לכהונה מיהא הוי, אנן לר' יהודה קאמרינן ולדידיה אפילו נתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה דהא אומר בקדושין (עז, ב) בת גר זכר כבת חלל זכר. והוא ז"ל פירקא דהכא בגר וגיורת שבאו שניהם לפני ר' יהודה ובמוחזקין לו שהיו ישראל מעלי. והרמב"ן ז"ל תירץ דר' יהודה כר' עקיבא סבירא ליה דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דאיהו כר' עקיבא (להלן יבמות מט, א) דריש לא יגלה באנוסת אביו והא דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן לא לענין דבריו של ר' יהודה אלא לדידן דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום מיהא הוי, ולפיכך אינו נאמן ואי משום דבת גר הוא, בהא נמי לא קיימא לן כר' יהודה אלא בת גר זכר בתו כשרה לכהונה.

    ואי אתה נאמן לפסול בני בניך פירוש, אי אתה נאמן לפסול אפילו בניך במקום שיש בני בנים, והראיה מדאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול ואוקמינא לאו גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זה גדול, אלמא במקום בני בנים אפילו על בנו אינו נאמן. ומיהו לגבי עצמו נאמן בין הכי ובין הכי דשויה נפשיה חתיכה איסורא, וכן כתב הרמב"ם, וכן כתב הרמב"ן ז"ל אינו נאמן לפסול הבנים וחוזר וטובל בב"ד.

    Rashba on Yevamot 47a · Sefaria

    Ritva

    בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה הקשה ר"ת ז"ל וליהמין במגו דאי בעי אמר ישר' אני כדמוכח מההוא עכומ"ז דסליק ואכיל פסחי' בירושלים בפ"ק דפסחי' והפה שאסר הוא הפה שהתיר ותי' דהכא מיירי בדמוחזק לן שהוא עכו"מז הא לאו הכי כל שבא ואמ' ישראל אני או גר אני נאמן וסומכי' על פיו לכל דבר דמילת' דעבידא לאיגלויי היא ולא משקר וכן מעשים בכל יום:

    נאמן אתה לפסול את עצמך וא"ת והא אין אדם משים עצמו רשע י"ל דזהו בישראל גמור אבל לא בזה שלא נתברר שהוא ישראל אלא שהיה מוחזקת בכך ימים רבים א"נ דהכא לאו דוקא לפסול אלא לשוויי נפשיה חתיכה דאיסורא להיות אסור בבת ישראל וכן לכל שאר חומר עכו"מז:

    ואין אתה נאמן לפסול את בניך וא"ת אפי' היה כדבריו למה נפסלי' בניו והק"ל דעכו"מז ועבד הבא על בת ישר' הולד כשר ואי לכהונה השתא נמי מפסלי דהא ר' יהודה הוא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר י"ל דר' יהודה לטעמיה דאשכחן ליה בפ"ד מיתות (דף נ"ג) דסבר כר' עקיבא דכל חייבי לאוין הוי ממזר דהא דריש לא יגלה כנף אביו בארוסת אביו כדדרי' ר"ע ולא בעי חייבי לאוין דשאר ואע"ג דאנוסת אביו שאר היא וי"מ דהכא גר וגיורת ושניהם היו טועני' כן שאם היתה מאמינם הרי הם בני עכו"מז גמורי':

    מכאן א"ר יהוד' פי' בבבא בתרא בס"ד:

    נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך פי' הרמב"ן ז"ל ואין אתה נאמן לפסול בניך במקום שיש להם בני בנים והראיה מדאמרי' ואינו נאמן על בנו גדול ופרישנ' הגדול כל שיש לו בנים אלימא על הבן עצמו אינו נאמן אם הוא גדול שיש לו בני בני' ולגבי עצמו נאמן הוא אפי' בבנו גדול דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא וכן כתב ר"י ז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל:

    ההיא לענין יכיר תניא פי' שנאמן על בנו קטן ולא על הגדול אפי' לר' יהודה:

    ומודיעים אותו קלות וחמורות פי' וסברא דרבוותא ז"ל אם לא הודיעוהו אינו מעכב וה"מ בפ' כלל:

    Ritva on Yevamot 47a · Sefaria

    Meiri

    באו עדים ולא העידו שראו שנתגייר אלא ששמעו עליו שנתגייר נאמנין וכמו שאמרו בסוגיא זו מהו דתימא לא ליהמנוה קמ"ל ומכל מקום יש גורסין מהו דתימא ליהמנוה קמ"ל כלומר שצריכים אנו לעדות ברור שראו ולא שיעידו מפי השמועה ולפי דרכך למדת שמקבלין גרים בין בארץ בין בחוצה לארץ ולענין ביאור זה שאמרו אין לי אלא בארץ כך פירושו אין לי שנקבל גרים אלא בארץ בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתך אם כן מה תלמוד לומר בארץ בארץ צריך להביא ראיה כו' וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך ראיה אלא מה תלמוד לומר בארץ ללמד שאפילו בארץ מקבלים גרים ואין אומרים שמצד טובתה והשפעתה הם מתגיירים:

    יראה מסוגיא זו שמתנות עניים ר"ל לקט שכחה ופאה מעשר עני נוהגים בארץ ישראל אף בזמן הזה וכמו שאמרו והשתא נמי דליכא טובה ר"ל שכבר פסקו ימי זיבת דובשה וחלבה מכל מקום איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני אלמא שאף בזמן הזה נוהגות שם וכן אתה למד ממנה שאינן נוהגות בחוצה לארץ שאם כן אין לארץ ישראל יתרון בכך ומכל מקום התבאר במקום אחר שהפאה נוהגת אף בחוצה לארץ ואף גדולי המחברים למדים הימנה ללקט שכחה ופאה ולדעת זה יש לדון שמא משום מעשר עני נקט לה הכי שאין התרומות והמעשרות נוהגות בחוצה לארץ אלא בסביבותיה של ארץ ישראל:

    מי שהוא מוחזק לנו בגר ובא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אם יש עדים שראו שכשנתגייר בינו לבין עצמו נתגייר נאמן בין לפסול את עצמו בין לפסול את הבנים ואין אומרים שמא אחר כן נתגייר בבית דין ואם אין עדים בכך נאמן לפסול את עצמו ובנים שיולדו לו לאחר מכן אבל אינו נאמן לפסול את בניו שכבר נולדו אחר שהוא מוחזק לנו בגר שאע"פ שנאמן אדם לומר זה בני בכור או זה בני בן גרושה ובן חלוצה בזו מיהא לדבריו גוי הוא ואין עדות לגוי ושמא תאמר והיאך הוא פוסל את בניו והלא אף כשהוא גוי הרי הגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לענין פסק ולשיטתנו אתה יכול להעמידה לכהונה ומכל מקום לענין ביאור אי אפשר לומר כן שהרי לר' יהודה אף כשנתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה שהרי הוא סובר קדושין ע"ז א' בת גר זכר כבת חלל זכר ומתוך כך פירשוה גדולי קדמונינו שהוא ואשתו אמרו כך שנתגיירו בינם לבין עצמם והיו מוחזקים אצלנו בגרים גמורים ולענין נדון שלפנינו מיהא בין בזו ובין בזו הבנים כשרים והוא חוזר וטובל בבית דין ויש מי שהעמידה גם כן כשנתגייר הוא ובניו עמו ואומר שכלם נתגיירו בינם לבין עצמם אלא שאין נראה כן שבזו ודאי אין ספק שאין עדות האב על הבנים כלום:

    זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה פירושו כשאין בנים לבן אבל אם יש בנים לבן אינו נאמן אבריה הימניה רחמנא אבריה דבריה לא הימניה והילכך במקום שיש בנים לבן אינו נאמן אפילו על הבן שאלו אתה מאמינו על הבן נמצאו אף בני הבנים פסולים שאי איפשר שיהא הבן כהן ולא האב הא על עצמו נאמן דשוייה לבת ישראל אנפשיה חתיכה דאיסורא וכן זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' פירושו אפילו אמר שבמזיד בא עליה ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע כל לגביה בריה רחמנא הימניה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ויש מפרשים בה דוקא כשאומר שבשוגג בא עליה:

    כבר התחלנו לבאר שהגוי כשבא להתגייר צריכים אנו ליזהר שנבדוק ונפשפש בענינו אם שום סיבה גורמת לו להתגייר ושאין עיקר כונתו לאמונה ועכשו אנו מסדרים את הדברים על אופניהם והוא שכשהוא בא אצלנו להתגייר וחקרנוהו ובדקנוהו שלא לשום סבה אלא מעיקר אמונה אומרין לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים ומטורפים בצרות ואתה עם בני אומתך במעלה ובהצלחה אם חזר בו ילך לו ואם אמר יודע אני אלא שנפשי חביבה עלי ואיני חושש לחיי צער שבעולם הזה מקבלין אותו אלא שקודם שימול מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ויראה הטעם בקלות מפני שעובדי האלילים אין להם בדרכי דתיהם ועבודת אליליהם מצות יתירות וכשישמע מצות יתירות שלנו והקלות שבהם יאמר בלבו כמה דקדוקין הם מדקדקים ללא צורך ויחזור בו ואחר כך מודיעין אותו את החמורות ומודיעין לו שאנו צריכין לבזבז ממונינו במתנות עניים מפני שהגוים ממונם חביב עליהם ביותר וכמו שאמרו בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ואינו ניתן להישבון כמו שביארנו בסנהדרין נ"ז א' ושמא יחוס על ממונו ויחזור וכן מודיעין אותו עונשיהן של עבירות חמורות והוא שאומרין לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה עכשו וכו' וכן מודיעין אותו מתן שכרן שאינו בעולם הזה ואומרין לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל רוב טובה שהקב"ה מדקדק עליהן כחוט השערה וכן לא רוב פורענות כי לא ינום שומרנו ואין מרבין עליו יותר מכדי דברים אלו או כיוצא בהן וכן אין מדקדקין עליו להאריך בדברים יותר מדאי שכך מצינו ברות שאמרה לה חמותה אסיר לן תחום שבת והשיבתה אל אשר תלכי אלך אסיר לן יחוד אמרה לה באשר תליני אלין מפקדינן אתרי"ג מצות אמרה לה עמך עמי אסירא לן עבודה זרה אמרה לה ואלהיך אלהי ארבע מיתות נמסרו לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות שני קברות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר מיד ותחדל לדבר אליה:

    Meiri on Yevamot 47a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ע' כתובות כה ע"ב תד"ה הרי שאמר:

    שם ואי אתה נאמן לפסול את בניך ע' לעיל כה ע"ב תד"ה לימא רב יוסף:

    תוס' ד"ה במוחזק לך וכו' דרוב הבאין וכו' עיין ירושלמי רפ"ב דר"ה ובקרבן עדה שם:

    תוס' ד"ה במוחזק לך וכו' דרוב הבאין וכו' עיין ירושלמי רפ"ב דר"ה ובקרבן עדה שם:

    Gilyon HaShas on Yevamot 47a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מָה רָאִיתָ [שֶׁבָּאתָ] לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּווּיִים, דְּחוּפִים, סְחוּפִים, וּמְטֹרָפִים, וְיִסּוּרִין בָּאִים עֲלֵיהֶם. נראה לפרש בס"ד דְּווּיִים מרוב חולשת מזגם תמצאם כאלו הם חולים בעלי מכאובות. דְּחוּפִים שנדחפו מארצם ומנחלת אבותם היא ארץ ישראל כמו שנאמר נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים (איכה ה, ב). סְחוּפִים כפויים על פניהם מצד העניות שכן קורין העולם את העני כפוי על פניו. מְטֹרָפִים מצד האומות זה רודה וזה מרדה זה מכה וזה מקלל ויסורין באין עליהם מן השמים דכתיב (עמוס ג, ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לכן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם.

    Ben Yehoyada on Yevamot 47a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 47, Amud Aleph, about 460 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? תלמוד…”

    2. Segment 220 words

      Opens “בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי?…”

      Named: רב ששת.

    3. Segment 318 words

      Opens “״בארץ״ אין לי אלא בארץ. בח"ל מנין…”

    4. Segment 412 words

      Opens “וחכ"א בין בארץ בין בח"ל צריך להביא…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ההוא מיבעי ליה, דאפילו בארץ מקבלים גרים.…”

    6. Segment 630 words

      Opens “א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:…”

      Named: רבי יהודה, אבא.

    7. Segment 726 words

      Opens “ת"ר (דברים א, טז) ״ושפטתם צדק בין…”

    8. Segment 838 words

      Opens “מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה, ואמר…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 943 words

      Opens “[ומי] א"ר יהודה אבנים לא מהימן והתניא…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך…”

    11. Segment 1145 words

      Opens “תניא נמי הכי ר' יהודה אומר נאמן…”

      Named: אבא.

    12. Segment 1213 words

      Opens “והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק והתניא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    13. Segment 1335 words

      Opens “תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה…”

    14. Segment 1451 words

      Opens “ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Nahman bar Yitzhak · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yitzhak, a leading Amora of the fifth generation, served as Rosh Yeshiva in Pumbedita after Rava.

      Source: Yevamot 47a · Segment 10 — “א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עובד כוכבים…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 47a · Segment 6 — “…בר אבא אמר ר' יוחנן: הלכה, בין בארץ בין…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Yevamot 47a · Segment 10 — “א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עובד כוכבים…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yevamot 47a · Segment 10 — “…עדות לעובד כוכבים רבינא אמר הכי קאמר ליה יש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 47a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026