Talmud Builders

    Yevamot 72b

    Back to index

    English translation — Yevamot 72b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1they may be circumcised only during the day. However, if the circumcision is performed not at its appropriate time, they may be circumcised either during the day or at night. What, is it not the case that they disagree about the following: One Sage, the Rabbis, holds that the obligation to circumcise one whose foreskin was drawn forward is by Torah law, and therefore he must be circumcised during the day despite the fact that the procedure is not performed at the proper time, and one Sage, Rabbi Elazar bar Shimon, holds that the circumcision of one whose foreskin was drawn forward is by rabbinic law.

    2The Gemara rejects this suggestion: And how can you understand the disagreement in that way? With regard to a child whose appropriate time for circumcision has already passed, is there anyone who says that the obligation to circumcise him is only by rabbinic law? Even after the eighth day, there is certainly a Torah obligation to circumcise him, and yet the tanna’im disagree about this case as well.

    3Rather, everyone agrees that the obligation to circumcise one whose foreskin was drawn forward is by rabbinic law, and that the obligation to circumcise a child whose appropriate time for circumcision has already passed is by Torah law. And here they disagree with regard to the following: One Sage holds that we expound the phrase “and on the day” in the verse “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3). The superfluous word “and” indicates that even if the child was not circumcised on the eighth day, the procedure must still be performed during the day. And one Sage, Rabbi Elazar bar Shimon, holds that we do not expound the phrase “and on the day,” and therefore a circumcision must be performed during the day only when it takes place on the eighth day, but afterward it may be performed even at night.

    4As in the case where Rabbi Yoḥanan was sitting and he expounded: Notar , the flesh of an offering that is left over beyond its allotted time, requires burning. If it is burnt at its appropriate time, i.e., on the same day that it became notar , it may be burned only during the day. If it is burnt not at its appropriate time, it may be burned either during the day or at night.

    5And Rabbi Elazar raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the following baraita : I have derived only that a child who is circumcised on the eighth day may be circumcised only during the day. From where do I derive to include in this halakha a child who is circumcised on the ninth, tenth, eleventh, or twelfth day? From where is it derived that he, too, may be circumcised only during the day? Therefore, the verse states: “And on the day,” which teaches that the obligation to circumcise during the day extends beyond the eighth day itself.

    6And even the Sage who does not expound the letter vav , meaning “and,” as superfluous, expounds the letters vav and heh when they come together and understands them as alluding to cases not explicitly mentioned in the biblical text. Regarding notar the verse states: “And that which remains [ vehanotar ] of the flesh of the offering on the third day shall be burnt with fire” (Leviticus 7:17), where the letters vav and heh teach that the obligation to burn notar during the day extends beyond the third day itself. Rabbi Yoḥanan was silent, as he had no response.

    7After Rabbi Elazar left, Rabbi Yoḥanan, who was impressed with Rabbi Elazar’s exposition, said to Reish Lakish: I saw that Rabbi Elazar, son of Pedat, was sitting and expounding the Torah as Moses had received it directly from the mouth of the Almighty. Reish Lakish said to him: Was this exposition his own? It is a baraita . Rabbi Yoḥanan inquired: Where is this baraita taught? Reish Lakish replied: It is in Torat Kohanim , otherwise known as Sifra , a work of halakhic midrash on the book of Leviticus. Rabbi Yoḥanan went out and learned the entire Torat Kohanim in three days, and reached a full understanding of it in three months.

    8§ Rabbi Elazar said: If an uncircumcised priest sprinkled the purification waters containing the ashes of a red heifer in order to purify someone who had contracted ritual impurity imparted by a corpse, his sprinkling is valid, just as it is in the case of a priest who immersed himself that day but does not become completely purified until nightfall. As, although such an individual is prohibited from eating teruma , he is fit for all the rites connected to the red heifer.

    9The Gemara raises a difficulty: If one who immersed himself that day is fit for all the rites connected to the red heifer, that is because he is at least permitted to eat tithes, and so he is treated more leniently than one who is uncircumcised, for whom it is prohibited to partake of second tithe. The Gemara answers: Is that to say that we are speaking about eating? We spoke in reference to touching, and the proof was as follows: If one who immersed himself that day and who is forbidden to touch teruma , as he invalidates teruma by touch, is nevertheless permitted to participate in all the rites connected to the red heifer; then with regard to one who is uncircumcised, who is permitted to touch teruma according to all opinions, is it not right that he should be permitted to participate in the rites connected to the red heifer?

    10The Gemara comments: That opinion is also taught in a baraita : If an uncircumcised priest sprinkled the purification waters, his sprinkling is valid. And an incident occurred in which such an individual sprinkled the purification waters and the Sages validated his sprinkling.

    11The Gemara raises an objection from that which was taught in the Tosefta ( Para 5:5): If a tumtum sanctified the purification waters by placing a small amount of ashes from the red heifer into springwater that had been placed into a container for that purpose, his sanctification is invalid because there is uncertainty as to whether he is uncircumcised, and an uncircumcised man is disqualified from sanctifying the purification waters. But if a hermaphrodite sanctified the purification waters, his sanctification is valid. Rabbi Yehuda disagrees and says: Even if a hermaphrodite sanctified the purification waters, his sanctification is invalid, because there is uncertainty as to whether a hermaphrodite is a woman, and a woman is disqualified from sanctifying the purification waters. In any event, the baraita teaches that one who is definitely uncircumcised, and even one about whom there is uncertainty as to whether he is uncircumcised, is disqualified from sanctifying the purification waters.

    12Rav Yosef said: This tanna of the baraita , who disqualifies one who is uncircumcised from sanctifying the purification waters, is a tanna from the school of Rabbi Akiva, who includes the uncircumcised in the same halakha as that which governs the ritually impure. As it is taught in a baraita : Rabbi Akiva says that the words “any man” in the verse “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure” (Leviticus 22:4), come to include one who is uncircumcised, and it is prohibited for him as well to partake of consecrated food. And so too, with regard to other matters as well, e.g., sanctifying the purification waters, one who is uncircumcised has the same status as one who is ritually impure.

    13Rava said: I was sitting at the time before Rav Yosef, and I had the following difficulty: If so, according to Rav Yosef’s opinion that the uncircumcised and the ritually impure have the same status, should one not be able to find a tanna who teaches the halakha of the uncircumcised and that of the ritually impure together, and we should say that this is the opinion of Rabbi Akiva? There should be some source that reflects this view.

    14The Gemara asks: And is there not such a source? But isn’t it taught in a baraita : One who is uncircumcised and one who is ritually impure are exempt from making an appearance in the Temple on each of the three pilgrim Festivals. The Gemara refutes this argument: This is no proof, as there it can be argued that one who is uncircumcised is exempt from appearing in the Temple because he is repulsive, and it is unbefitting that one who is uncircumcised appear in the Temple courtyard, but this does not mean that with regard to other matters as well he is treated like one who is ritually impure.

    15The Gemara comments: And the Rabbis and Rabbi Yehuda follow their usual line of reasoning with regard to a hermaphrodite. As it is taught in a baraita : All are fit to sanctify the purification waters except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda deems a minor fit for the task, but deems a woman and a hermaphrodite unfit.

    16The Gemara explains: What is the reasoning of the Rabbis? As it is written: “And they shall take for the impure of the ashes of the burning of the sin-offering, and he shall place on it running water in a vessel” (Numbers 19:17). The juxtaposition of the placement of the water to the gathering of the ashes indicates that they are governed by the same halakha . Therefore, those who are unfit for gathering the ashes are likewise unfit for sanctification, whereas those who are fit for gathering the ashes are likewise fit for sanctification. Since a woman is fit to gather the ashes of the red heifer, she may also sanctify its waters.

    17And Rabbi Yehuda could have said to you: If so, then let the verse state: And he shall take. What is the significance of the shift to the plural form: “And they shall take”? It teaches that even those who are unfit there are fit here. As the halakhot of the two cases are not identical, Rabbi Yehuda deems a minor fit to perform the sanctification.

    18The Gemara raises a difficulty: If so, according to Rabbi Yehuda a woman should also be fit to sanctify the purification waters. The Gemara answers: Rabbi Yehuda reads the verse precisely. It says: “And he shall place on it,” and not: And she shall place on it. The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this claim? If the verse was written: And he shall take…and he shall place, I would say that one individual must take the ashes and the same one must also place the water on them. The Merciful One therefore writes: “And they shall take,” indicating that the ritual is valid even when performed by two different individuals.

    19And if the Merciful One had written: And they shall take…and they shall place, I would say that two people must take the ashes and two must place the water on them, but if these rites are performed by fewer than two people they are invalid. The Torah therefore states: “And they shall take…and he shall place,” to teach that even if two people take the ashes and one person places the water on them, the ritual is valid. Since the verse had to be formulated precisely in this manner in order to teach that halakha , the words “and he shall place” cannot be understood as coming to exclude a woman.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מר סבר דרשינן וביוםוי"ו יתירא דמצי למכתב ביום השמיני ימול וכתיב (ויקרא יב) וביום לאיתויי מילה שלא בזמנה. ואע"ג דמשוך מהכא לא מיתרבי דהא מדרבנן הוא ובתר הכי תקון כיון דקטן שעברה זמנו מתרבי ואע"ג דשלא בזמנו הוא האי נמי תקנוה רבנן כעין דאורייתא:

    ומר סבר לא דרשינן וביוםולא גמרינן מיניה קטן שעברה זמנו ונימול אפי' בלילה וכ"ש משוך דמדרבנן הוא:

    כי הא דתניאבתיובתא דאותביה ר' אלעזר לרבי יוחנן דקטן שעברה זמנו מוביום השמיני איתרבי דאינו נימול אלא ביום:

    נותר בזמנוביום שנעשה נותר אין נשרף אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) ביום השלישי:

    שלא בזמנוששהה שריפתו:

    לתשעה לעשרה לי"א לי"בכדקתני בפ' ר' אליעזר במסכת שבת (דף קלז.) נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות של ע"ש נימול לעשרה חל יו"ט לאחר השבת נימול לי"א שני יו"ט של ר"ה נימול לי"ב:

    ואפילו למאן דלא דריש וי"וכגון ר' אלעזר ברבי שמעון דאמר לעיל שלא בזמנו נימול אפילו בלילה:

    וי"ו וה"אכגון והנותר איכא ו"ה יתירא:

    ראיתי לבן פדתראיתי את בן פדת שיושב ודורש את מקראות הללו כמשה מפי הגבורה בלשון תנאים. רבי אלעזר בן פדת לאו תנא היה ואמורא היה תלמידו של רבי יוחנן והוא רבי אלעזר סתם דמיירי בכל הש"ס בגמ' ורבי אלעזר סתמא דמשנה וברייתא הוא רבי אלעזר בן שמוע:

    תנייהלתורת כהנים:

    טבול יום אסור בתרומהלקמן בהאי פירקא (יבמות דף עד:) קראי דרשינן:

    ומותר בהזאהלהזות על טמא מת כדאמר לקמן בשמעתין לימד על טבול יום שכשר בפרה:

    אנן באכילה קאמרינןבתמיה וכי אנן לאכילה דפרה אדומה קמרבינן ליה דתיפרוך תאמר בערל שאסור באכילת מעשר לפיכך אסור בפרה:

    לנגיעהבעלמא קשרינן ליה ובנגיעה ליכא לאקשויי תאמר בערל שאסור בנגיעת מעשר דהא אפילו בנגיעת קדשים מותר והכי דרשינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה כדגמרי' לקמן (יבמות דף עה.) מבמים יובא וטמא עד הערב והכא נגיעה היא דבכלי משתעי קרא וקאמר דבעי הערב שמש:

    מותר בהזאהדפרה:

    ערל שמותר כו':

    שקידששעירב אפר במים:

    אנדרוגינוסמהול שקידש קידושו כשר שאפי' אשה כשרה לקדש לרבנן ולקמן ילפינן טעמייהו:

    רבי עקיבאבריש פירקין (יבמות דף ע.):

    איש איש מזרע אהרן וגו'מדרבי לערל גבי טמאים שמע מינה דכי הדדי נינהו ואפילו לנגיעה דתרומה אסור:

    לא לישתמיטאם איתא דר' עקיבא לכל מילי ערל כטמא משוי ליה לא לישתמיט תנא בעלמא דליתני לענין מגע טומאות הערל והטמא כי הדדי ונימא ר"ע היא מדלא אשכחן הכי הכא משום חומרא דפרה היא אבל לענין מגע תרומה ערל מותר:

    דמאיסליראות בעזרה:

    ואזדו לטעמייהור' יהודה ורבנן דאיפליגו לעיל באנדרוגינוס:

    הכל כשריםכל הטהורים כשרין לקדש מי חטאת אפי' אשה אבל ערל וטמא לא רבי:

    ולקחו לטמאבתר אסיפת אפרה כתיב הך עבודה דקידוש ואין עבודה מפסקת בינתים:

    הנך דפסולים באסיפה פסולים לקידושוהתם (יומא דף מג.) דרשינן ואסף איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה. וליכא למדרש איפכא איש ולא אשה טהור ואפי' קטן דאמר בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב:) כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע וע"כ סוגיא דשמעתתא הכי איתא התם:

    אם כןדההוא אסיפה נקט לגבי מקדש לכתוב ולקח לטמא כי היכי דכתב באסיפה ואסף לשון יחיד:

    אפילו הנך דפסולין התםכגון קטן:

    דשקל חדאפרה ויהיב חד מים:

    יבמות 72 עמוד ב

    1אין נימולין אלא ביום, שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה. מאי לאו, בהא קמיפלגי: דמר סבר משוך דאורייתא, ומר סבר משוך דרבנן.

    2ותסברא? קטן שעבר זמנו מי איכא למ"ד דרבנן?

    3אלא, דכולי עלמא: משוך דרבנן, וקטן שעבר זמנו דאורייתא. והכא בהא קמיפלגי: מר סבר דרשינן ״וביום״, ומר סבר לא דרשינן ״וביום״.

    4כי הא דיתיב רבי יוחנן וקדריש: נותר, בזמנו אינו נשרף אלא ביום, שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה.

    5ואיתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן: אין לי אלא נימול לשמיני שאין נימול אלא ביום, מנין לרבות לתשעה, לעשרה, לאחד עשר לשנים עשר (מנין)? תלמוד לומר: ״וביום״.

    6ואפילו למאן דלא דריש וא'ו, וא"ו וה"י דריש. אישתיק.

    7בתר דנפק, א"ל רבי יוחנן לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה. א"ל ר"ל דידיה היא? מתניתא היא. היכא תנא ליה? בתורת כהנים. נפק, תנייה בתלתא יומי, וסברה בתלתא ירחי.

    8אמר רבי אלעזר: ערל שהזה הזאתו כשרה. מידי דהוה אטבול יום, שאע"פ שאסור בתרומה, כשר בפרה.

    9מה לטבול יום שכן מותר במעשר! אטו אנן לאכילה קאמרינן, אנן לנגיעה קאמרינן: ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה, ערל שמותר בנגיעה אינו דין שמותר בפרה?!

    Baraita

    10תניא נמי הכי: ערל שהזה הזאתו כשרה. ומעשה היה והכשירו חכמים הזאתו.

    11מיתיבי: טומטום שקידש קידושו פסול, מפני שהוא ספק ערל, וערל פסול לקדש. ואנדרוגינוס שקידש קידושו כשר. רבי יהודה אומר: אף אנדרוגינוס שקידש קדושיו פסולים, מפני שספק אשה ואשה פסולה מלקדש. קתני מיהא: ערל וספק ערל פסול מלקדש!

    12אמר רב יוסף: האי תנא תנא דבי רבי עקיבא הוא, דמרבי ליה לערל כטמא. דתניא, ר"ע אומר: (ויקרא כב, ד) ״איש איש״, לרבות הערל.

    13אמר רבא: הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף, וקשיא לי: לא לישתמיט תנא וליתני הערל והטמא, ולימא ר' עקיבא היא.

    14ולא? והא קתני: הערל והטמא פטורים מן הראייה! התם משום דמאיס.

    15ואזדו לטעמייהו. דתניא: הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן, רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס.

    16מאי טעמא דרבנן דכתיב: ״(במדבר יט״, יז) ״ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת״, הנך דפסלי באסיפה פסולין בקידוש, הנך דכשרין באסיפה כשרים בקידוש.

    17ורבי יהודה אמר לך: א"כ נימא קרא ״ולקח״, מאי ״ולקחו״? דאפי' הנך דפסולין התם, כשרים הכא.

    18אי הכי, אשה נמי! ״ונתן״ ולא ״ונתנה״. ורבנן אי כתיב: ״ולקח״ ״ונתן״, הוה אמינא שקיל חד ויהיב חד, כתב רחמנא ״ולקחו״.

    19ואי כתב רחמנא ״ולקחו״ ״ונתנו״, ה"א דשקלי תרי ויהבי תרי, כתב רחמנא ״ולקחו״ ״ונתן״ דאפי' שקלי תרי ויהיב חד.

    Tosafot

    אין נימול אלא ביוםהקשה הר"ר אפרים דאמאי איצטריך פ"ק דקידושין (דף כט. ושם) אותו ולא אותה דאשה לא מחייבא למול את בנה תיפוק לי דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ביום ולא בלילה דמהאי טעמא פטרינן אשה מציצית וי"ל דלר' אלעזר ברבי שמעון איצטריך והא דנימול לשמונה לא חשיב זמן גרמא כיון דמשמונה ואילך כל שעתא זמנו הוא:

    מר סבר דרשינן וביוםאע"ג דמדכתיב ח' ימים דרשינן (שבת דף קלב.) ולא לילות וביום דרשינן (שם) אפילו בשבת מ"מ שפיר דריש מוי"ו דוביום לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום:

    שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילהוא"ת הא דרשי' ליתן בקר שני על שריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבקר ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם ויש לומר דכיון דלא אפשר לשורפו ביו"ט קבע זמנו בבקר שני:

    שהזה כו'איצטריך לאשמועינן דהזאה כשרה אע"ג דאסור בתרומה וקדשים כי טמא:

    שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרהוא"ת מחוסר כפרה יוכיח שמותר בתרומה ואסור בפרה וי"ל דמה למחוסר כפרה שכן אסור בנגיעת קדשים ואיכא למיעבד ק"ו מתרוייהו מה טבול יום שאסור בנגיעת תרומה וקדשים מותר בפרה ערל שמותר בנגיעת תרומה וקדשים כו' דתו ליכא מחוסר כפרה יוכיח:

    התם משום דמאיסואפי' רבנן מודו התם דפטור ואם תאמר בפ"ק דחגיגה (דף ד. ושם) למה לן זכורך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כשביציו מבחוץ תיפוק לי דערל הוא דפטור וי"ל דטומטום כיון דלא אפשר למול לא מאיס ולא מיפטר מטעם ערל א"נ ה"פ התם משום דמאיס וחשיב התם לר' עקיבא ערל כי טמא אבל לרבנן לא ולרבנן איצטריך זכורך למעוטי טומטום:

    חוץ מחש"ופי' הקונט' דדרשינן ואסף איש ולא קטן ואי אפשר לומר כן דבפרק טרף בקלפי (יומא דף מג. ושם) דריש בהדיא איש להכשיר זר טהור להכשיר האשה והניח מי שיש בו דעת להניח פרט לחש"ו:

    הנך דפסולים התם כשרים הכאומכשיר טפי בקטן משום דאתי לכלל איש:

    ונתן ולא ונתנהקרא יתירא קדריש ולא דריש מדכתב ונתן ולא ונתנה שהרי כל התורה בלשון זכר נאמרה:

    דשקיל חד ויהיב חדפי' אותו שנותן האפר בתוך מי חטאת הוא עצמו יערב המים והאפר יחד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אפילו למאן דלא דריש וא"ו וא"ו וה"א דריש[פירש ר"ח ז"ל וא"ו דוביום וה"א דהשמיני. ותמיהא לי דאם כן היכי קאמר דכולהו דרש"י וא"ו וה"א (עפ"י הכתב יד)], כלומר שאפילו נמול שלא בזמנו אינו נמול אלא ביום, והלא ר"א בר"ש בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן נמולין בין ביום ובין ועוד מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום כי הא דאדרבא בהא דרבי יוחנן ורבי אלעזר בר פדת אמרי דכולהו דרשו וביום השמיני ולא פליגי בהא כלל. אלא המחוור בכפירושו של רש"י ז"ל דפירש אפילו מאן דלא דריש וא"ו דהיינו רבי אלעזר בר' שמעון דלא דריש וביום, וא"ו וה"א דוהנותר ביום השלישי דריש, והיינו דאמרינן כי הא דר' אלעזר בן פדת דאמר דאיכא מאן דלא דריש וי"ו דביום.

    אלא דכולי עלמא משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתאמסתבר דהוא הדין דהוה מצי למימר איפכא דכולי עלמא משוך דאורייתא, אלא דלא בעי לאוקמינהו לכלהו דלא כרב הונא, וניחא ליה טפי לאוקמינהו לכלהו כרב הונא.

    ולא והא קתני ערל והטמא פטורין מן הראיה התם משום דמאיסיכלומר והתם אפילו רבנן מודו בה. וזו אחת מן הסוגיות שמתחלפות שבפרק קמא דחגיגה (ד, ב) העמידוה כר' עקיבא דמרבה ערל כטמא ולא דחו התם כי הא דרבא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 72b

    Yevamot 72b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 378 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מר סבר דרשינן וביום וי"ו יתירא דמצי למכתב ביום השמיני ימול וכתיב (ויקרא יב) וביום לאיתויי מילה שלא בזמנה. ואע"ג דמשוך מהכא לא מיתרבי דהא מדרבנן הוא ובתר הכי תקון כיון דקטן שעברה זמנו מתרבי ואע"ג דשלא בזמנו הוא האי נמי תקנוה רבנן כעין דאורייתא:

    ומר סבר לא דרשינן וביום ולא גמרינן מיניה קטן שעברה זמנו ונימול אפי' בלילה וכ"ש משוך דמדרבנן הוא:

    כי הא דתניא בתיובתא דאותביה ר' אלעזר לרבי יוחנן דקטן שעברה זמנו מוביום השמיני איתרבי דאינו נימול אלא ביום:

    נותר בזמנו ביום שנעשה נותר אין נשרף אלא ביום דכתיב (ויקרא ז) ביום השלישי:

    שלא בזמנו ששהה שריפתו:

    לתשעה לעשרה לי"א לי"ב כדקתני בפ' ר' אליעזר במסכת שבת (דף קלז.) נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות של ע"ש נימול לעשרה חל יו"ט לאחר השבת נימול לי"א שני יו"ט של ר"ה נימול לי"ב:

    ואפילו למאן דלא דריש וי"ו כגון ר' אלעזר ברבי שמעון דאמר לעיל שלא בזמנו נימול אפילו בלילה:

    וי"ו וה"א כגון והנותר איכא ו"ה יתירא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 72b · Sefaria

    Tosafot

    אין נימול אלא ביום הקשה הר"ר אפרים דאמאי איצטריך פ"ק דקידושין (דף כט. ושם) אותו ולא אותה דאשה לא מחייבא למול את בנה תיפוק לי דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ביום ולא בלילה דמהאי טעמא פטרינן אשה מציצית וי"ל דלר' אלעזר ברבי שמעון איצטריך והא דנימול לשמונה לא חשיב זמן גרמא כיון דמשמונה ואילך כל שעתא זמנו הוא:

    מר סבר דרשינן וביום אע"ג דמדכתיב ח' ימים דרשינן (שבת דף קלב.) ולא לילות וביום דרשינן (שם) אפילו בשבת מ"מ שפיר דריש מוי"ו דוביום לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום:

    שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה וא"ת הא דרשי' ליתן בקר שני על שריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבקר ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם ויש לומר דכיון דלא אפשר לשורפו ביו"ט קבע זמנו בבקר שני:

    שהזה כו' איצטריך לאשמועינן דהזאה כשרה אע"ג דאסור בתרומה וקדשים כי טמא:

    שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה וא"ת מחוסר כפרה יוכיח שמותר בתרומה ואסור בפרה וי"ל דמה למחוסר כפרה שכן אסור בנגיעת קדשים ואיכא למיעבד ק"ו מתרוייהו מה טבול יום שאסור בנגיעת תרומה וקדשים מותר בפרה ערל שמותר בנגיעת תרומה וקדשים כו' דתו ליכא מחוסר כפרה יוכיח:

    התם משום דמאיס ואפי' רבנן מודו התם דפטור ואם תאמר בפ"ק דחגיגה (דף ד. ושם) למה לן זכורך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כשביציו מבחוץ תיפוק לי דערל הוא דפטור וי"ל דטומטום כיון דלא אפשר למול לא מאיס ולא מיפטר מטעם ערל א"נ ה"פ התם משום דמאיס וחשיב התם לר' עקיבא ערל כי טמא אבל לרבנן לא ולרבנן איצטריך זכורך למעוטי טומטום:

    חוץ מחש"ו פי' הקונט' דדרשינן ואסף איש ולא קטן ואי אפשר לומר כן דבפרק טרף בקלפי (יומא דף מג. ושם) דריש בהדיא איש להכשיר זר טהור להכשיר האשה והניח מי שיש בו דעת להניח פרט לחש"ו:

    הנך דפסולים התם כשרים הכא ומכשיר טפי בקטן משום דאתי לכלל איש:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 72b · Sefaria

    Rashba

    אפילו למאן דלא דריש וא"ו וא"ו וה"א דריש [פירש ר"ח ז"ל וא"ו דוביום וה"א דהשמיני. ותמיהא לי דאם כן היכי קאמר דכולהו דרש"י וא"ו וה"א (עפ"י הכתב יד)], כלומר שאפילו נמול שלא בזמנו אינו נמול אלא ביום, והלא ר"א בר"ש בפירוש אומר הנימולין שלא בזמנן נמולין בין ביום ובין ועוד מאי קאמרינן מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום כי הא דאדרבא בהא דרבי יוחנן ורבי אלעזר בר פדת אמרי דכולהו דרשו וביום השמיני ולא פליגי בהא כלל. אלא המחוור בכפירושו של רש"י ז"ל דפירש אפילו מאן דלא דריש וא"ו דהיינו רבי אלעזר בר' שמעון דלא דריש וביום, וא"ו וה"א דוהנותר ביום השלישי דריש, והיינו דאמרינן כי הא דר' אלעזר בן פדת דאמר דאיכא מאן דלא דריש וי"ו דביום.

    אלא דכולי עלמא משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא מסתבר דהוא הדין דהוה מצי למימר איפכא דכולי עלמא משוך דאורייתא, אלא דלא בעי לאוקמינהו לכלהו דלא כרב הונא, וניחא ליה טפי לאוקמינהו לכלהו כרב הונא.

    ולא והא קתני ערל והטמא פטורין מן הראיה התם משום דמאיסי כלומר והתם אפילו רבנן מודו בה. וזו אחת מן הסוגיות שמתחלפות שבפרק קמא דחגיגה (ד, ב) העמידוה כר' עקיבא דמרבה ערל כטמא ולא דחו התם כי הא דרבא.

    Rashba on Yevamot 72b · Sefaria

    Ritva

    דכ"ע משוך מדרבנן וה"ה מצי למימ' משוך דאוריתא ופליגי בה כדפליגי בקטן שעב' זמנו שהוא דאורייתא אלא משום דס"ל דקושט' דמילתא דמשוך דרבנן נקטי הכא:

    ומר סבר לא דרשי' וביום פי' לא דרשי' לרבות לאלו וא"ת ולמשוך דרבנן מא"ל דהא קרא לא מיירי ביה וי"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

    ואפי' למאן דלא דריש דוביום השמיני ליתא חדא דהא פליגי בה בהדיא ועוד דהא השתא גבי נות' קיימי' והנכון כדפרש"י ז"ל וו' וה' דוהנותר ביום השלישי דריש לרבות אפי' הנשר' לאחר זמנו ששריפ' ביום ומ"מ גלי לן ר' אליעזר דלגבי מילה פליגי תנאי אי דרשי וו' אי לאו והיינו מאי דא' לעיל כדאוקימנא פלוגתא דתנאי בהכי דהויא כי הא דיתיב ר' יוחנן וכו' ומשו' מאי דמשמע מר' אליעזר בן פדת נקטי לה וכדפי' רש"י זכרונו לברכה:

    ומה טבול יום שאסור בנגיעה תרומ' מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה ואסור בפרה כדלקמן ויש לומר דהשתא לישנא קיטא נקטי' והכי מצי למימר ערל שמותר בנגיעה דתרומה וקדשים אינו דין שמותר בפרה ואלו מחוסר כפורים אסור הוא בנגיעה דקדשי' מיהת:

    דשקל תרי ויהיב חד פי' הכי גמירי ליה להאי דינא ומשום הכי משמע להו למדרש הכין. התם משום דמאיס פירוש ולעולם ההיא אפי' מדרבנן אתיא וק"ל דבמ' חגיגה אוקימנא כר"ע דמתרבי ערל כטמא וי"ל שזה מן הסוגיו' המתחלפו' בתלמוד ומסתברא דכסוגיי' דהתם ק"ל דהויא בדוכתא ולרבנן ערל מותר בראייה:

    Ritva on Yevamot 72b · Sefaria

    Meiri

    כהן ערל שהזה על טמא מת הזאתו כשרה שאין הערל טמא ואם מפני שהוא פסול לתרומה הרי אף טבול יום פסול לתרומה עד שיעריב שמשו וכשר בהזאה ובכל מעשה פרה ואע"פ שיש לדון מה לטבול יום שכן מותר במעשר שני תאמר בערל שאסור במעשר שני כמו שיתבאר מכל מקום לא נאמר בו איסור למעשר אלא לאכילה אבל לנגיעה מותר אף בתרומה והזאה נגיעה היא והרי טבול יום פסול לתרומה אף בנגיעה דהא כתיב בכלים במים יובא וטמא עד הערב וכלי ודאי לנגיעה הוא ומשום דטבול יום שני ועושה שלישי בתרומה וכשר בפרה ואם כן ערל שמותר בנגיעת תרומה כל שכן שמותר בפרה ויש שואלין ולימא ליה מחוסר כפורים יוכיח שמותר בנגיעת תרומה ואסור בפרה כמו שיתבאר תירצו שאף זה יש בו לתרץ מה טבול יום שאסור בנגיעת תרומה וקדשים מותר בפרה ערל שמותר בנגיעת קדשים אינו דין שמותר בפרה ואין לומר עוד מחוסר כפורים יוכיח שהרי מחוסר כפורים אסור בנגיעת קדשים אבל טומטום ואנדרוגינוס פסולים להזאה ולקדוש מפני שהם ספק אשה ואשה פסולה בהזאה וכן קטן שאין בו דעת פסול להזאה ואם יש בו דעת כשר וקדוש מי חטאת הכל כשרים בו חוץ מחרש שוטה וקטן ואפילו אשה וכן הדין באסיפת האפר והמלוא והקדוש אין הכרח להיות הכל באחד אלא אף זו באחד וזו באחר ואפילו זו בשנים וזו באחד הכל כשר:

    ערל וטמא פטורים מן הראייה כמו שביארנוה במקומה במסכת חגיגה ד' ב' אלא שלענין ביאור צריך שתדע במה שאמרו כאן לא לישתמיט תנא דליתני הערל והטמא פירושו דניליף ערל מטמא והיינו דאקשי ליה ממה שאמרו הערל והטמא פטורים מן הראיה דהא ודאי משום דילפינן ערל מטמא הוא דהא בערל לא חזינן בקרא דליפטר אלא בטמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וטמא אינו בביאה וילפינן ערל מטמא והיינו דלא אקשי ליה ממתניתין דקתני הערל וכל הטמאים דבההיא לא ילפינן ערל מטמא אלא כל חד וחד דרשא באפי נפשה היא ומאי דקא משני בה התם משום דמאיס כלומר ואפילו רבנן מודו בה פירושה איפשר דרבנן מודו בה ומשום דמאיס וזו אחת מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד שהרי בראשון של חגיגה העמידוה כר' עקיבא והרבה לנו כיוצא בה בתלמוד:

    Meiri on Yevamot 72b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא אנן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה כו' וצ"ל דלא יליף ערל מטבול יום דא"כ אכתי איכא למפרך מה לטבול יום שכן מותר במעשר אלא דיליף פרה מנגיעה ומה נגיעה שאסורה בטבול יום מותרת בערל פרה שמותרת בטבול יום אינו דין שמותרת בערל וכיוצא בזה כתבו התוספות ברפ"ק דקדושין דף ד' אהא דבעי למילף ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף וקאמר מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף כו' וכתבו התוספות וא"ת נילף כסף מביאה ומה ביאה שאינה קונה באמה קונה באשה כסף שקינה באמה אינו דין שיקנה באשה כו' עכ"ל ע"ש:

    תוס' בד"ה שמותר בנגיעה כו' וא"ת מחוסר כפרה יוכיח כו' וי"ל כו' ואיכא למיעבד ק"ו מתרוייהו מה כו' דתו ל"ל מחוסר כפרה יוכיח עכ"ל וקשה דאכתי איכא למימר למאן דפוסל קטן בפרה קטן יוכיח דמותר בנגיעת תרומה וקדשים ואסור בפרה וכן למאן דפוסל אשה בפרה אשה תוכיח דמותרת בנגיעת קדשים וצ"ל דלא שייך למימר יוכיח מאשה וקטן כיון דאין פסולים משום טומאה כהני דנקט דערל וטבול יום ומחוסר כפורים כולהו משום סרך טומאה איכא למיפסלם ושוב ראיתי בפ"ב דזבחים [דף י"ז ע"ב ד"ה אונן] שהקשו התוס' שם (ב) בעל מום יוכיח שמותר בנגיעת קדשים ואסור בפרה ע"ש:

    גמ' לא לישתמיט תנא כו' ופרש"י אם איתא דר"ע לכל כו' מדלא אשכחן הכי הכא משום חומרא דפרה היא אבל לענין מגע תרומה ערל מותר עכ"ל יש להקשות למאי דמסיק הכא דערל אסור בפרה נימא נמי מק"ו דאסור בנגיעת תרומה וקדשים ומה טבול יום דמותר בפרה אסור בנגיעת תרומה וקדשים ערל דאסור בפרה אינו דין שאסור בנגיעת תרומה וקדשים ומיהו אנגיעת תרומה איכא למימר מחוסר כפרה יוכיח ועוד מדאיצטריך תושב ושכיר לאסור ערל באכילת תרומה שמעינן דמותר בנגיעה דאל"כ לישתוק מיניה ונילף נמי אכילת תרומה בק"ו אבל בנגיעת קדשים (ג) קשיא דשפיר איכא למילף מהאי ק"ו לאסור ואפשר לומר דלאוקימתא דרבא אה"נ דאסור ערל בנגיעת קדשים ודו"ק:

    שם אי הכי אשה נמי כו' לישנא דאי הכי מגומגם ובסוגיא דפ' טרף בקלפי ליתא ויש ליישב בדוחק:

    תוס' בד"ה דשקיל חד ויהיב חד פי' אותו שנותן האפר בתוך מי חטאת הוא עצמו יערב המים והאפר יחד עכ"ל דקדקו לפרש כן שלא כפרש"י דשקל חד אפרא ויהיב חד מים כמשמעות הכתוב ולקחו לטמא וגו' ונתן עליו מים גו' דבכמה דוכתין משמע שהיו נותנין האפר על המים וע"כ פירשו דשקל חד היינו נתינת האפר על המים ויהיב חד היינו שמערב אותם במים וע"ש בתוס' ומה שהכריח אותם לפרש דאותו דשקל הוא עצמו דיהיב היינו משום דכל הפרשה ממילא משמע כאילו הוה כתיב ולקח ונתן דאותו שלקח הוא שיתן:

    Chidushei Halachot on Yevamot 72b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אין נימולין אלא ביום הקשה הר"ר אפרים וכו' דהוה מ"ע שהזמן גרמא. ר"ל מאחר שלרבנן לא מצינו שום מילה אפילו שלא בזמנה דנימולים בלילה אלא כאן נימולים דוקא ביום:

    ד"ה הנך דפסולים התם וכו' עד ומכשיר טפי בקטן וכו' ר"ל ואע"ג דהנך דפסולים התם הן חרש שוטה וקטן כאן אינו מכשיר כ"א קטן לחודיה ומ"ט מכשיר טפי בקטן יותר מחרש ושוטה ותירץ ומכשיר טפי בקטן משום דאתי לכלל איש:

    Maharam on Yevamot 72b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 72, Amud Bet, about 378 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “אין נימולין אלא ביום, שלא בזמנו נימולין…”

    2. Segment 28 words

      Opens “ותסברא? קטן שעבר זמנו מי איכא למ"ד…”

    3. Segment 321 words

      Opens “אלא, דכולי עלמא: משוך דרבנן, וקטן שעבר…”

    4. Segment 419 words

      Opens “כי הא דיתיב רבי יוחנן וקדריש: נותר,…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 526 words

      Opens “ואיתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן: אין לי…”

      Named: רבי אלעזר, רבי יוחנן.

    6. Segment 69 words

      Opens “ואפילו למאן דלא דריש וא'ו, וא"ו וה"י…”

    7. Segment 732 words

      Opens “בתר דנפק, א"ל רבי יוחנן לר"ל ראיתי…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 816 words

      Opens “אמר רבי אלעזר: ערל שהזה הזאתו כשרה.…”

      Named: רבי אלעזר.

    9. Segment 928 words

      Opens “מה לטבול יום שכן מותר במעשר! אטו…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “תניא נמי הכי: ערל שהזה הזאתו כשרה.…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “מיתיבי: טומטום שקידש קידושו פסול, מפני שהוא…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר רב יוסף: האי תנא תנא דבי…”

      Named: רב יוסף, רבי עקיבא, רבי ליה.

    13. Segment 1319 words

      Opens “אמר רבא: הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף,…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    14. Segment 1411 words

      Opens “ולא? והא קתני: הערל והטמא פטורים מן…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “ואזדו לטעמייהו. דתניא: הכל כשרים לקדש חוץ…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1622 words

      Opens “מאי טעמא דרבנן דכתיב: (במדבר יט, יז)…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “ורבי יהודה אמר לך: א"כ נימא קרא…”

      Named: רבי יהודה.

    18. Segment 1821 words

      Opens “אי הכי, אשה נמי! ״ונתן״ ולא ״ונתנה״.…”

    19. Segment 1919 words

      Opens “ואי כתב רחמנא ״ולקחו״ ״ונתנו״, ה"א דשקלי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 72b · Segment 12 — “…תנא תנא דבי רבי עקיבא הוא, דמרבי ליה לערל…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 72b · Segment 13 — “…הערל והטמא, ולימא ר' עקיבא היא.

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 72b · Segment 12 — “אמר רב יוסף: האי תנא תנא דבי רבי עקיבא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 72b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026