Commentary page
Yevamot 66a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 66a
Yevamot 66a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אחוותא תאומות ובנותיו היו:
ועשאה בת חורין כדי שתהא מותרת לינשא. ומדכפינן לרבה אלמא מפקדא:
מנהג הפקר נהגו בה לפי שלא היתה יכולה לינשא היתה מפקרת עצמה וחוטאים בה לפיכך כפו את רבה לשחררה:
פרק שביעי אלמנה לכהן גדול
מתני' אלמנה לכהן גדול הכניסה לו עבדי מלוג - מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה כמו שכותבין ודא נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה קורין צאן ברזל ויש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה הן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם מתו מתו לה או פחתו פחתו לה. לשון צאן ברזל קרן קיים שאין פוחת ונפסד שאפילו מתו כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה:
עבדי מלוג לא יאכלו לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמרא מפרש טעמא:
בת ישראל שניסת לכהן אפילו עבדי מלוג שאינן שלו יאכלו דהיינו קנינו שקנה קנין וילפינן בגמרא דקנינו שקנה קנין אוכל:
גמ' שנשא אשה וקנה עבדים או קנה עבדים:
15 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 66a · Sefaria
Tosafot
אלמנה לכהן גדול עבדי מלוג לא יאכלו - אפילו למ"ד (גיטין דף מז:) קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשן ועין לאיש אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאמר בהחובל (ב"ק דף פט: ושם) וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף דבריש פרק בתרא דכריתות (דף כד:) אמר גבי המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אע"פ שאין לרב פירות אלא הגוף ואפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אתיא:
מנין לכהן כו' ממתניתין דקתני בסיפא בת ישראל שניסת לכהן דעבדי מלוג שלה אוכלין לא בעי למפרך דה"א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו שקנה קנין להכי פריך מברייתא דקתני קנינו שקנה קנין אוכל וא"כ אפילו אינה אוכלת יש להם לאכול:
לכהן שנשא אשה כו' ה"ה שאירס אלא נקט נשא משום דארוסה מדרבנן לא אכלה משום דעולא (כתובות דף נז:) או משום סמפון:
שנאמר וכהן כי יקנה נפש והא דדרשינן לעיל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נז.) פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא:
ועבדיו שקנו עבדים אפילו לרבי מאיר דאמר (בקדושין דף כג:) אין קנין לעבד בלא רבו אפילו ע"מ שיצא בו לחירות משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה כדאמרינן בפרק בתרא דכריתות (ד' כד:):
גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה ובעבדי צאן ברזל לא שייך למגזר אפי' למ"ד בסמוך הדין עמה דכל זמן שלא גבתה אותם בב"ד אוכלין מכחו ואחר שגבתה ושמו לה ב"ד הרי כאילו קנתה עבדים לאחר מיתת בעלה:
אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן לא תאכיל שמא כו' תימה דלא דמי דהתם ליכא למיטעי דהא בחיי הבעל היתה אוכלת בעצמה ועכשיו אינה אוכלת אבל כאן אם יאכלו עבדים בחיי הבעל אע"פ שבעצמה אינה אוכלת איכא למגזר שמא תאכיל גם לאחר מיתה ואית ספרים דגרסי בת ישראל שניסת לכהן לא תאכל ופריך דהיא עצמה לא תאכל שמא תאכל אחר מיתה ולספרים דגרסי נמי לא תאכיל איכא למימר דאכולי מילתא פריך שלא תאכל ולא תאכיל אלא דנקט לא תאכיל משום דניחא ליה לאקשויי מעבדים אעבדים:
Tosafot on Yevamot 66a · Sefaria
Rashba
ואלו הן עבדי צאן ברזל [וכו'] הואיל וחייב באחריותן יאכלו מכאן נראה דכל שלא שם וקבל עליו אחריות אין להם דין נכסי צאן ברזל אלא דין נכסי מלוג ואף על פי שהכניסתן לו וכתבן לה בכתובה דהא הכא הכניסה לו עבדי מלוג קתני. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ז מהלכות אישות (ה"א) ונראין לי דבריו מכאן. וכן משמע לי מן התוספתא דתניא בתוספתא (פ"ט ה"א) הכניסה לו עבדים בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים פירוש שהכניסתן שלא בדמים דאלמא כל שלא שמאן בדמים נכסי מלוג הן ונוטלתן כמות שהן. ואף על פי שרש"י פירש כאן (בד"ה הכניסה לו) נכסי מלוג שהכניסה לו ואינה כותבת עליו בכתובה ומשיירת לעצמה ע"כ. דברי הרמב"ם נראין לי עיקר דמסתמא כל שמכנסת לו כותב לה ועוד מכנסת אינה משיירת.
ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוי כקנינו שקנה קנין וכו' ואי קשיא לך אמאי לא אקשינן מסיפא דמתניתין גופא דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו. איכא למימר דאי מסיפא הוה אמינא שאני התם דאיהי קא אכלה והלכך עבדיה בשבילה נמי אכלה מחמתה, דכל שהיא אוכלת הרי היא ככהן עצמו ואוכלין עבדיה בשבילה דזכות הוא שזכתה לו תורה. אבל מהא דקתני קנינו שקנה קנין משמע ליה דכל שהוא קנינו של כהן אף על פי שאין קנין עצמו אוכל קנינו של קנין אוכל.
הגר"ח ז"ל אשה שקנתה עבדים ועבדיה שקנו עבדים מנין ורש"י ז"ל גריס ועבדיו שקנו עבדים מנין. ופירש הוא ז"ל בשנתן להם אחר על מנת שאין לרבן רשות בהן. ואף גירסתו של ר"ח נראה שצריכין אנו לפרש כן דעבדיה שקנו עבדים נמי היינו עבדיה ואתיא כשמואל דאית ליה הכי בפרק בתרא (דנדרים פח, א) גבי המודר הנאה מחתנו אבל לרב דאמר התם מה שתרצה עשה קנה יתהון בעל לא אפשר לאוקמה להא דהכא בדהכין. ולפי מה שכתבתי בפרק קמא דקדושין (כג, ב) גמ' עבד כנעני קונה עצמו כו' דאפילו לשמואל אין יד לעבד בלא רבו וקנה יתהון בעל ואפילו באומר על מנת שאין לרבך רשות בהן, הא לא מתוקמא לא כרב ולא כשמואל. אלא אפשר לפרש בדיהיב להו אחר מנה על מנת שלא יהא בהן וכו' אלא שיקנו בו עבדים שישמשום, אבל בירושלמי (בפרקין ה"א) משמע דכל כהאי גונא לא אכלי, דכיון דאין לרבו רשות בהן כלל בכל כי האי גוונא לא אכלי, דכלהו כי אכלו מכחו של כהן קא אכלי דגרסינן התם ר' יעקב בר אחא רבי הילא בשם ר' אלעזר בעבד שקנה עבדים על מנת שיהא לרבו רשות בהן היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשותן בהן קנינו הוא. פירש קנינו של עבד בלחוד ולית ליה לכהן קנין כלל בגוייהו, הלכך לא אכלי. ואמר ר' יעקב בר אחא רב הונא בשם ר' אלעזר עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא לרבו רשות בהן ומת כל הקודם זכה בהן, והכא לאו קנין קנינו הוא, ולפי גירסא זו משמע דאיכא לאוקמה בדיהיב להו אחר מנה על מנת שישמשום להן ולכל מי שירצו, והם קנו אותן על מנת שישמשו האדון והוו להו כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל. אלא דקשיא לי אם זו היא סברתו של ר' אלעזר דירושלמי, והא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתה אף על פי שאין ליורשין בהן כלום, הכא נמי בשקנו עבדים על מנת שאין לרבן רשות בהן מפני מה אין אוכלין מחמת העבדים ממש שאוכלין. ואפשר לי לומר דהתם שאני שאוכלת דכל שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, וכדתניא בהדיא לקמן עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת, אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף הן אינן אוכלין, לפי שאינן אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה וההיא דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתניתין קאי כנ"ל.
ה"ג אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה שמא תאכל לאחר מיתה. ומדידה קא מקשינן וכל שכן מעבדיה. ורש"י ז"ל גריס לא תאכל שמא תאכיל. והגירסא הראשונה מחוורת יותר, דאלו לגירסא זו מאי גזרה איהי לא אכלה מחמת מיתת בעלה לעבדיה תאכיל, אלא מאי אמרת דלמא איהי גופיה נגזור שמא תאכל ותאכיל, אם כן עיקר קושיא משמא תאכל היא הוא.
Rashba on Yevamot 66a · Sefaria
Ritva
ולא מיפקדא כלומר וכי כך הלכה דלא מפקד' והא אמר ר' חנינא וכו' ואל שדי יתן לנו חנינא: סליק פרקא:
אלמנה לכהן גדול
אלמנה לכ"ג גמ' אמאי ולהוי כקנינו שקונה קנין דתניא וכו' וא"ת לפום דעתא דמק' ליפרך מ"ש מסיפא דקתני בת ישראל לכהן עבדי מלוג יאכלו ואע"ג דדידה נינהו אלמא קנינו שקונה קנין ואוכל בתרומה וכו' י"ל דשאני סיפא שהוא אוכלתג"כ והויא לה ככהן עצמו אבל רישא שהיא אינה אוכלת היו להם לאכול מחמת קנינו שקנה קנין ולהכי פרכי' ממתני':
גרש"י ז"ל ועבדיו שקנו עבדים ופירשה רבי' ז"ל כשנתנום להם על מנת שאין לבעלים רשות בהם דאי לאו קנינו ממש הם דמה שקנה עבד קנה רבו ורבי' ז"ל חדא מיניהו נקט דלמאן דסבר התם דבעי שיאמר מה שתרצ' עשה ה"נ דאמר הכי ומ"ד התם דמה שקנה עבד קנה רבו עד שיאמר שיהא לדבר ידוע כגון מה שאת נושאת ונותנת לפיך ה"נ שנתנו להם עבדים ע"מ שאין לרב להם שום זכות אלא שישמשו לעבדים ואעפ"י שאין שום זכות והנאה לאדון הכהן בעבדים אלו השניים גזרת הכתוב הוא שיהיו אוכלים בתרומת כיון דקנינו הם ויש שפירשוה אפי' כשנתנום לעבדיו מתנה סתם וכגון שהפקיר עבדיו שקנו עצמם ונכסיהם לנפשם אלא שמעוכבים גט שחרור ובמסק' דכריתות (דף כ"ד) דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וה"ה להני:
גרש"י ז"ל אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכל לאחר מיתה פי' לא תאכיל עבדיו בתרומה ולא נהירא דהא ליכא למגזר דבעודה תחתיו הית' היא אוכלת ולפי' עבדיה אוכלים אבל לאחר מיתה כיון דאיהי לא אכלה היאך תאכיל. והגרסא הנכונה לא תאכל בתרומה גזרה שמא תאכיל לאחר מית' דקסבר דבזכותו יכול' להאכיל כל ימי מגר אלמנות' בביתו ומדידה מקשי' דנגזור וכ"ש מעבדיה וגרש"י יש לפרש גזירה שמא תאכיל להם ותאכל היא ג"כ:
מעיקרא אכלי בתרומה דבי נשא אינסיבא ליה להאי אכלי בתרומה דגברי פירש ואף על גב דאנא לא הוה אכילנא לא אפסידי כלום מפני זכות שלי:
איתמר המכנסת שום לבעלה פי' נכסי נדוניא ששמם עליו בדמים ידועים וקבלם בנכסי צאן ברזל וכשב' לגרשה היא אומרת כלי אני נוטלת פי' בשווייה והוא אומר דמים אני נותן כמ' שקבלתי עלי רב יהודה אמר הדין עמה והלכתא כוותיה:
Ritva on Yevamot 66a · Sefaria
Meiri
חציה שפחה וחציה בת חורין אינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין ואם נראה בה שהפקירה עצמה לזנות מתוך שאינה ראויה לא לזה ולא לזה כופין את רבה לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ונשלם פרק הבא על יבמתו תהלה לאל:
בעזרת הצור ובישועתו:
אלמנה לכהן גדול כו' זה הפרק הכונה בו בביאור החלק החמשי בענין איסור אכילה בתרומה והוא שאחר שנתגלגל לבאר בפרק הבא על יבמתו באלמנה לכהן גדול שאינה אוכלת בתרומה רצה לבאר הנה הרבה דינין שבענין זה וכל הפרק יבא בביאור אלו הענינים לבד מה שיבא בו בסוגית הגמרא על ידי גלגול ועל זה הצד יחלקו לשני חלקים החלק הראשון לבאר בעבדים שהאשה מכנסת לבעלה כהן על אי זה צד יאכלו בתרומה ועל אי זה צד לא יאכלו החלק השני לבאר שיש פוסלין שלא לשוב לתרומת אביה אם היא אשת ישראל ובת כהן ולא מאכילין אם נשאת לכהן והיא בת ישראל ויש לא פוסלין ולא מאכילין ויש פוסלין ומאכילין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו והיא אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל מלוג לא יאכלו בתרומה ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה אם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן לא יאכלו בתרומה אלו הן עבדי צאן ברזל אם מתו מתו לו אם הותירו הותירו לו הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו אמר הר"ם ואע"פ שהוא אחות בעבירה אבל אין עבדי צאן ברזל כדין עבדיו אשר קנה כי הוא חייב באחריותן:
אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנשאו נישואי עבירה והרי הן נעשו חללות ונאסרו לאכול כמו שביארנו בפרק שלפנינו נ"ו ב' מכל מקום הואיל וקנאה שהרי קדושין תופסין בחייבי לאוין בדין הוא שכל עבדיה יאכלו בתרומה אפילו עבדי מלוג הואיל ואף הוא חייב במזונותיהם אע"פ שאינו חייב באחריותם כדין נשואין שלא בעבירה שכלם אוכלין כמו שיתבאר במשנה השניה שכל שקנתה אשה קנה בעלה וקנינו הם ואין זה אלא כעבד כהן שקנה עבדים שאף אותם עבדים קנויים לו ואוכלין אפילו נקנו לעבד על מנת שאין לרבו רשות בהן וכן באשה אלא שגזרו חכמים בנשואי עבירה שמאחר שאינה אוכלת אף עבדי מלוג שלה לא יאכלו הואיל וברשותה קיימי אבל של צאן ברזל הואיל וברשות הבעל הם עומדים מכל וכל אוכלים:
ועכשו מבאר מה הן עבדי מלוג ומה הן עבדי צאן ברזל ופירש שעבדי מלוג הם שלא הכניסתם לבעל בשומא אלא שהשאירתם לעצמה או נפלו לה לאחר נשואין לפיכך אם מתו מתו לה ואם השביחו השביחו לה אלא שהבעל אוכל שבחם ושכרם ומלאכתם ועבדי צאן ברזל הם שהכניסתם לו בשומא וקבלם עליו באותו שום בשעת נשואין או אף לאחר נשואין ואם מתו או פיחתו או הוזלו מתו לו ופיחתו לו והוזלו לו ואם הושבחו או הוקרו הושבחו לו והוקרו לו:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
1 more comments on this page.
Meiri on Yevamot 66a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה מנין לכהן כו' דה"א דאכלי מכח האשה עצמה שאוכלת ולא מכח הבעל משום קנינו כו' עכ"ל יש להקשות דסברת המקשה הפוכה מהמתרץ דהשתא לפי סברת המקשה עדיפא ליה קנינו שקנה קנין מאוכל מכח האשה עצמה דבקנינו שקנה קנין בעי למימר דאפילו אינה אוכלת יש להאכיל אע"ג דבאוכל מחמת אשה עצמה אינן אוכלין אא"כ אוכלת וסברת המתרץ במסקנא הוא בהיפך דגריעא אוכל משום קנינו שקנה קנין מאוכל מחמת ממזר עצמו דשאין אוכל מאכיל בו ובקנינו שקנה קנין אין אוכל אינו מאכיל וי"ל דהא דגריע אוכל מחמת אשה עצמה היינו משום דהיא גופה אינה אוכלת ומאכלת אח"כ אלא מכח הבעל ולא דמיא לממזר שמאכיל מחמת עצמו ודו"ק:
בפרש"י בד"ה והרי ממזר בת ישראל כו' וה"ה נמי אי כשר הוה כו' והא דנקט לאותובי ממזר כו' עכ"ל נראה דה"ה דה"מ למנקט בת ישראל שניסת לממזר ולא ילדה בן דכיון דניסת לממזר נעשית חללה מן התרומה ואינה אוכלת ומאכלת אמה אלא דנקט הכי משום דמתני' היא:
בד"ה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה כו' ואי אמרינן יאכלו כו' משום קנינו שקנה קנין דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה כו' עכ"ל יראה לדקדק מפירושו דמאשה שקנתה עבדים דקתני בברייתא לא פריך מידי מעקרא דאיכא לפלוגי בין אשה חללה דפסולה לינשא לכהונה לאינה חללה דכשירה לינשא לכהונה אלא דמעבדים שקנו עבדים פריך שפיר דלא גרעה הך חללה מעבדים שפסולים נמי לכהונה דהא דעבדים אוכלין ודאי לא עדיפי מחללה כדפרכינן והרי ערל כו' ויתיישב לפירושו דלא ה"מ להקשות בסיפא כמו שהקשו התוס' דהא הסיפא לאו בחללה קמיירי וק"ל:
Chidushei Halachot on Yevamot 66a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ועבדיו שקנו עבדים עי' נזיר ד' סא ע"ב תד"ה אי הכי בעבדים נמי:
Gilyon HaShas on Yevamot 66a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 66, Amud Aleph, about 363 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 11 words
Opens “אַחְווֹתָא.…”
- Segment 234 words
Opens “וְלָא מִיפַּקְדִי? וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב…”
- Segment 35 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ…”
- Segment 425 words
Opens “אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,…”
- Segment 549 words
Opens “וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג: אִם מֵתוּ —…”
- Segment 639 words
Opens “בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים,…”
- Segment 730 words
Opens “גְּמָ׳ וְעַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, אַמַּאי?…”
- Segment 825 words
Opens “וּמִנַּיִן לְאִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה עֲבָדִים, וַעֲבָדָיו שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים,…”
- Segment 910 words
Opens “כׇּל הָאוֹכֵל — מַאֲכִיל, כֹּל שֶׁאֵין אוֹכֵל…”
- Segment 1012 words
Opens “וְלָא? וַהֲרֵי עָרֵל, וְכׇל הַטְּמֵאִים שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין,…”
- Segment 115 words
Opens “וַהֲרֵי מַמְזֵר, שֶׁאֵין אוֹכֵל, וּמַאֲכִיל!…”
- Segment 1214 words
Opens “אָמַר רָבִינָא: קִנְיָן אוֹכֵל קָאָמַר, קִנְיָן אוֹכֵל…”
- Segment 1324 words
Opens “וְרָבָא אָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא מֵיכָל אָכְלִי, וְרַבָּנַן הוּא…”
- Segment 148 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר…”
- Segment 1513 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא…”
- Segment 1636 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַלְמָנָה כֹּהֶנֶת, דְּאָתְיָא…”
- Segment 1713 words
Opens “תִּינַח אַלְמָנָה כֹּהֶנֶת, אַלְמָנָה בַּת יִשְׂרָאֵל מַאי…”
- Segment 1820 words
Opens “אִיתְּמַר: הַמַּכְנֶסֶת שׁוּם לְבַעְלָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: כֵּלַי…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Yevamot 66a · Segment 2 — “וְלָא מִיפַּקְדִי? וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yevamot 66a · Segment 12 — “אָמַר רָבִינָא: קִנְיָן אוֹכֵל קָאָמַר, קִנְיָן אוֹכֵל — מַאֲכִיל,…”
Original text
אַחְווֹתָא.
were twin sisters, and became the matriarchs of families of distinguished Torah scholars.
וְלָא מִיפַּקְדִי? וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ.
The Gemara asks: Are women not commanded to be fruitful and multiply? Didn’t Rav Aḥa bar Rav Ketina say that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident with a certain woman who was half-slave and half-free woman and therefore could marry neither a Canaanite slave nor a Jew, and they forced her master and he made her a free woman. Presumably, the reason the court forced her master to free her was so that she could fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The reason they forced her master to free her was because others treated her in a loose manner. Since she knew that she could not marry she engaged in promiscuous activity, and the court forced her master to free her in order to save her and others from sin.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ
MISHNA: A widow married to a High Priest, and a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ ḥalutza ] married to a common priest are all unions prohibited by Torah law. If one of these women brought with her into the marriage slaves of usufruct [ melog ] property or slaves of guaranteed investment, then the slaves of usufruct property do not partake of teruma but the slaves of guaranteed investment do partake of teruma .
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל, עַבְדֵי מְלוֹג — לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל — יֹאכֵלוּ.
And these are slaves of usufruct property: They are those with regard to whom the couple stipulated that if the slaves die, their death is her loss, and if they increase in value, their increase is her gain. Although the husband is obligated in their sustenance, they do not partake of teruma , as they belong to her, not to him. He owns only the right of their use while he is married to her. And these are slaves of guaranteed investment: They are those with regard to whom the couple stipulated that if they die, their death is his loss, and if they increase in value, their increase is his gain. Since he bears financial responsibility for compensating her in the event of their loss, they partake of teruma , as they are considered his property.
וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג: אִם מֵתוּ — מֵתוּ לָהּ, וְאִם הוֹתִירוּ — הוֹתִירוּ לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה. וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל: אִם מֵתוּ — מֵתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ — הוֹתִירוּ לוֹ, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן — הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
In the case of an Israelite woman who married a priest in a halakhic marriage and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they partake of teruma . And in the case of the daughter of a priest who married an Israelite and who brought slaves with her into the marriage, whether they are slaves of usufruct property or slaves of guaranteed investment, they do not partake of teruma , although, as she is the daughter of a priest, it is permitted for her and her slaves to partake of teruma beforehand.
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל — הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה. וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים, בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג, בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
GEMARA: The mishna states that if a priest married a woman forbidden to him, his wife’s slaves of usufruct property do not partake of teruma . The Gemara asks: Why is this so? Let this case be like that of his acquisition who acquired an acquisition, as it is taught in a baraita : From where is it derived with regard to a priest who married a woman and acquired slaves that they partake of teruma ? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11).
גְּמָ׳ וְעַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה, אַמַּאי? לֶהֱוֵי כְּקִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן! דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְקָנָה עֲבָדִים שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ״.
And from where is it derived with regard to both the wife of a priest who acquired slaves and a priest’s slaves who acquired slaves, that the acquired slaves may also partake of teruma ? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it,” which is interpreted to mean: If his acquisition acquired an acquisition, the latter partakes of teruma . Here too, since the slaves of usufruct property belong to his wife, it should be permitted for them to partake of teruma .
וּמִנַּיִן לְאִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה עֲבָדִים, וַעֲבָדָיו שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים, שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ״, קִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן — אוֹכֵל.
The Gemara answers: The principle is that anyone who is fit to partake of teruma can enable others to partake of teruma , and anyone who does not partake of teruma cannot enable others to partake. Since the priest’s wife in this case does not partake of teruma , as her marriage is forbidden, her slaves do not partake of teruma either.
כׇּל הָאוֹכֵל — מַאֲכִיל, כֹּל שֶׁאֵין אוֹכֵל — אֵינוֹ מַאֲכִיל.
The Gemara asks: And is it so that one who does not partake of teruma cannot enable others to partake? But aren’t there the cases of a priest who is uncircumcised because it was considered too dangerous for him and all impure priests, who do not partake of teruma , and yet they enable their wives and slaves to partake of teruma ? The Gemara answers: The difference is that there, in those cases, there is no inherent disqualification rendering them unfit to partake of teruma . The hindrance to their partaking of teruma is tantamount to a situation where their mouths hurt, and that is why they refrain from eating teruma . They retain, however, the fundamental right to partake of teruma , and therefore they can enable others to partake as well.
וְלָא? וַהֲרֵי עָרֵל, וְכׇל הַטְּמֵאִים שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין, וּמַאֲכִילִין! הָתָם, פּוּמַּיְיהוּ כָּאֵיב לְהוּ.
The Gemara asks: But isn’t there the case of a son born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzer ] , who does not partake of teruma yet enables others to partake? If an Israelite woman was married to a priest and was subsequently widowed or divorced, and a child from that union married a mamzer and then had a child, in that case, even if the woman’s child is dead, she partakes of teruma due to her grandchild, as she has a living descendant from a priest, although that descendant is a mamzer . Although this child does not partake of teruma , he enables his grandmother to partake of it.
וַהֲרֵי מַמְזֵר, שֶׁאֵין אוֹכֵל, וּמַאֲכִיל!
Ravina said that the above principle is referring to the case of an acquisition who partakes of teruma . If the acquisition of a priest partakes of teruma , he enables others to partake, whereas an acquisition who does not partake, e.g., his forbidden wife, cannot enable others to partake.
אָמַר רָבִינָא: קִנְיָן אוֹכֵל קָאָמַר, קִנְיָן אוֹכֵל — מַאֲכִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל — אֵינוֹ מַאֲכִיל.
And Rava said a different solution. By Torah law, the forbidden wife’s slaves indeed partake of teruma , as they are included in the category of: His acquisition who acquired an acquisition. And it was the Sages who issued a decree prohibiting them from partaking of teruma , so that the woman unlawfully married to a priest would say: I do not partake of his teruma and my slaves do not partake of it either, so that she will realize that she is not a valid wife, but rather she is like a prostitute to him. Her husband will therefore come to divorce her, which is the desired outcome.
וְרָבָא אָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא מֵיכָל אָכְלִי, וְרַבָּנַן הוּא דְּגָזְרִי בְּהוּ, כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר: אֲנִי אֵינִי אוֹכֶלֶת, עֲבָדַי אֵינָן אוֹכְלִין — זוֹנָה הִיא אֶצְלוֹ?! הִלְכָּךְ אָתֵי לְאַפּוֹקַהּ.
Rav Ashi said a different reason for the prohibition: It is a rabbinic decree lest she have those slaves partake of teruma even after the death of her husband the priest. As long as he is alive, they are permitted to partake of teruma , as she is considered his acquisition and they belong to her. Once he dies, she is no longer his acquisition.
רַב אָשֵׁי אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה.
The Gemara asks: However, if that is so, that the decree is lest she have those slaves partake of teruma after her husband’s death, any Israelite woman who marries a priest should not enable her slaves of usufruct property to partake of teruma either, due to the same rabbinic decree, lest she have them partake of teruma after her husband’s death.
אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא תַּאֲכִיל, גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה!
Rather, Rav Ashi said that the decree is dealing with a widowed priestess, the daughter of a priest, who then married the High Priest, as she is likely to rationalize enabling her slaves to partake of teruma after the death of the High Priest as follows: Initially, my slaves partook of the teruma of my father’s house. I then married this man, and they partook of the teruma of my husband. And now that my husband died, I have returned to the original circumstance, and therefore they may once again partake of my father’s teruma . And she does not realize that this is not so, as initially she did not render herself a woman disqualified from marrying a priest [ ḥalala ], but now, by marrying a High Priest unlawfully, she rendered herself a ḥalala , and both she and her slaves do not partake of teruma even upon returning to her father’s house.
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַלְמָנָה כֹּהֶנֶת, דְּאָתְיָא לְאוֹרוֹיֵי: מֵעִיקָּרָא אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְּבֵי נָשָׁא, אִינְּסֵבִי לֵיהּ לְהַאי — אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְגַבְרַאי, וְהַשְׁתָּא הֲדַרִי לִי לְמִילְּתַאי קַמַּיְיתָא. וְלָא יָדְעָה דְּמֵעִיקָּרָא לָא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה, הַשְׁתָּא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה.
The Gemara asks: This works out well as an explanation of the mishna, with regard to a widowed priestess. However, if that widow who married a High Priest was an Israelite woman, what can be said? There is no reason for the decree in that case. The Gemara answers: With regard to widowhood, the Sages did not distinguish between one type of widow and another. Once they issued a decree due to one widow, they applied it to all widows.
תִּינַח אַלְמָנָה כֹּהֶנֶת, אַלְמָנָה בַּת יִשְׂרָאֵל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בְּאַלְמְנוּתַהּ לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן.
It was stated: With regard to a woman who brings appraised, guaranteed property into her marital contract with her husband, he is obligated to return it at the conclusion of the marriage. Upon collection of her marriage contract, e.g., following divorce, if she says: I am taking my belongings, and he says: I am willing to give you only their monetary value, the halakha favors whom? Rav Yehuda said:
אִיתְּמַר: הַמַּכְנֶסֶת שׁוּם לְבַעְלָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: כֵּלַי אֲנִי נוֹטֶלֶת, וְהוּא אוֹמֵר: דָּמִים אֲנִי נוֹתֵן, הַדִּין עִם מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: