Commentary page

Yevamot 45b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 45b

Yevamot 45b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 325 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מנו רב יהודה כדאמר ואף רב יהודה מורה בה להיתירא:

והאמר רב יהודה גבי חציו עבד הבא על בת ישראל:

הולד אין לו תקנה בבת ישראל כלומר ממזר הוא:

כי איתמר ההיא דאין לו תקנה:

כגון דקדיש מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח"כ בא עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד עבד שבו משתמש בא"א ולפיכך הולד ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר וכ"ש עובד כוכבים ועבד אבל היכא דבא עליה בלא קדושין כשר:

ה"ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש:

לדברי המכשיר בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא"א וטעמא מפרש ואזיל:

אלא מאשת אב דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר (דברים כ״ג:א׳):

13 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 45b · Sefaria

Tosafot

משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש והא דמשמע בפ"ק דקדושין (דף ז. ושם) דהתקדשי לחציי לא אמר כלום אי לאו משום דאי בעינן למינסב אחריתי נסיבנא קאמר היינו משום דשייר בקניינו כדאמר בהשולח (גיטין דף מג. ושם) והכא לא שייר:

מה אשת אב כו' וא"ת מה לאשת אב שכן כרת ומיתה ויש לומר דממזרות תלוי בתפיסת קדושין כדפרישית לעיל:

רבא אכשריה לרב מרי בר רחל רבא גרסי' ולא רב דרב מרי בריה דאיסור גיורא הוה שהיה בימי רבא כדמוכח בפ' מי שמת (ב"ב קמט. ושם):

פורסי דבבל ממונה כדאמר בפ"ק דיומא (דף ט.) מאי פרהדרין פורסי:

כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה מכאן קשה לפי' הקונטרס דפירש באלו נאמרין (סוטה דף מא. ושם) גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמרא דבאותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראוהו אחינו לפי שהיתה אמו מישראל ולפירושו אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע"ג דתניא בתוספתא (דסנהדרין פ"ד) דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאים לכהונה מ"מ תימה הוא לומר דמשום איסורא דרבנן נתחייבו כלייה ואומר רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת ישראל שעשה תשובה כדאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ד.) ולכך נענשו ואע"פ שהיה עבד קראוהו אחינו לפי שהיה אחיהם במצות ואתי שפיר הא דאמר שמואל בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע:) כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא ושמואל גופיה אית ליה (לעיל עמוד א) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי לא נשא ישראלית וא"ת מ"מ אמאי עבדא הוא והלא מסתמא כשמלך הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית ליה (לקמן יבמות דף מח.) המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וי"ל דשמא היו מצפים שתהא גאותו מושפלת וא"ת דהכא משמע דגר שאין אמו מישראל אין כשר לדון ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו: ושם) תנן הכל כשרים לדון ופריך תנינא ומשני חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר משמע דגר אע"פ שאין אמו מישראל אלא שנתגייר בעצמו דכשר לדון דקרינן ליה בא מטיפה פסולה דקאמר התם אבל גר מטיפה פסולה לא וי"ל דהתם מיירי לדון גר חברו כדאמר בפ' מצות חליצה (לקמן יבמות דף קב. ושם) גר דן את חברו דבר תורה ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל וא"ת בפ' עשרה יוחסין (קדושין עו:) אמרינן מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולים ורמינהו הכל כשרים לדון כו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר ומאי קושיא דהתם היינו לדון את חברו וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה תדע דהא דרשינן עליך הוא דבעינן מקרב אחיך וחברו ממזר מיקרי שפיר עליך שבא מזרע ישראל ואי מיפסל ממזר לדון את ישראל מיפסל נמי לחברו ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:) דקעביד צריכותא בין גר לממזר אע"פ שגר וממזר חלוקין דגר אינו דן אלא חברו מ"מ נקט צריכותא לפי שהמשנה שנויה סתם ואין חילוק זה מפורש בה:

אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשום אנתתא שהיה רוצה לייחדה לו והיה מטבילה כדרך כל בנות ישראל שטובלות משנתבעות לינשא וטועה היה דבעבד לא גזרו נשג"ז כדאמרינן בנדה (דף כ):

מי לא טבלה לנדותה תימה דאמר לקמן (יבמות דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו אי נמי על פי הדיבור שאני וי"ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (יבמות דף מז:) דשני ת"ח עומדים מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (יבמות דף מו:) אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן:

Tosafot on Yevamot 45b · Sefaria

Rashba

הכין איתא בנוסחאי ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב מה אשת אב לא תפסי בה קדושי וכו' ומאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בהו קדושי לאחריני תפסי בהו קדושי לאפוקי הני דלא תפסי בהו קדושי כלל. וכתבו מקצת מרבותינו (רמב"ן) דלא דייקא שמעתין להאי נוסחא דכל שכן הוא, ומפני שמצאתי הגירסא בספרים מוגהים בישיבת הגאונים ז"ל אני אומר כי יש ליישבה יפה, דמאן דמכשר ה"ק ע"כ ליכא למיתלי בתפיסת קדושין אלא במי שיש לו קדושין בעלמא, דכיון דאית ליה קדושין באחריני והכא לית ליה, אלמא משום חומרא דערוה זו הוא, והויא לה לגבי כאשת אב. אבל עכו"ם ועבד הא דלא תפסי להו קדושי בבת ישראל דלמא לאו משום חומרא דערוה אלא דאינהו לאו בני קדושי נינהו ואפילו בבת מינן כנ"ל. אבל לרב האיי גאון ז"ל נמצא בתשובה (מובא ברמב"ן) אנחנא הכין גריסנא מאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר, והאי לישנא הוא בריר טעמיה ע"כ (ועיין שאילתות שם). ויש לי להקשות להאי גירסא דבשלמא עבד אין זרעו מיוחס אחריו דהוקש לחמור, אבל עכו"ם זרעו מיוחס אחריו הוא כדאמרינן לקמן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סב, א) ולכולי עלמא מיהא בגיותן אית להו חייס בלאדן בן בלאדן. וניחא לי דבבא על בת ישראל אינו מיוחס אחריו דבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך.

כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה לקמן בפרק מצות חליצה כתבתי בס"ד (יבמות קב, א ועיין נדה מט, ב).

הא דאמרינן מי לא טבלה לנדותה מי לא טבל לקריו איכא למידק דהא אמר ר' יוחנן לקמן (יבמות מו, ב) גר צריך שלשה משפט כתיב ביה, ואפילו לטבילה נמי כדאמרינן לקמן אמר ליה שהי כאן ונטבלינך למחר, ואמרינן עלה שמע מינה גר צריך שלשה, ורבינו אלפסי ז"ל כתב דההיא דר' יוחנן לכתחלה, דלא נהגינן ביה מנהג ישראל ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד שתטבול בפני שלשה. ועוד צריכה תלמוד דהא אמר ליה ר' יהודה (להלן יבמות מז, א) לההוא דאתא לקמן ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי אי אתה נאמן לפסול בניך, וקא פריש ר"נ דה"ק ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם, ואמאי אדרבה לפי דבריו ישראל הוא. ועוד דאפילו לדבריו בניו כשרים הם, אלא שבזו יש לומר דאף הבנים לכתחלה פוסלין אותן. ועוד דאמרינן בקדושין בפרק האומר (סב, א) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, גר נמי לאו בידו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא, ואם איתא גר נמי בידו דאי בעי מתגייר בינו לבין עצמו וגר הוא בדיעבד. וכתב הרמב"ן ז"ל להעמיד דברי הרב רב אלפסי ז"ל דלכתחילה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה, ואלו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי אפילו בדיעבד אינו גר ועכו"ם גמור הוא דמשפט כתיב ביה, אבל אי קביל עליה בפני שלשה לימול וליטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינו, והלך ומל או טבל בינו לבין עצמו גר הוא לכתחילה ולא פסלינן לזרעיה, אבל לדידיה לא מנסבינן בת ישראל לכתחלה והשתא ניחא כלהו.

וקדם וטבל לשם בן חורין כלומר קודם שיטבילנו רבו לשם עבדות. ואינו צריך גט שחרור דהא לא קני ליה גופו אלא למעשה ידיו. ומינה נמי דאי אמר ליה קודם טבילה זיל, לא צריך גט שחרור, דכל שאין לו בו קנין הגוף לא צריך גט שחרור, וכדאמרינן בקדושין (טז, א) עבד עבר גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, וכ"כ הרמב"ן ז"ל (בד"ה וקדם) וכתב הרב ז"ל דמסתברא דאף על גב דקנה עצמו חייב הוא לכתוב לרבו שטר על דמיו וכאותה ששנינו בפרק השולח (גיטין מ, ב) העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין וכו' רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא המשחרר כותב משום דמזיק שעבודו של חברו. וקיימא לן כותיה משום דינא דגרמי, כ"ש לגבי עבד דמשתרשי ליה דהאי דמחייב לשלומי ליה דמי, אף על גב שאינו כותב לו גט כלל.

Rashba on Yevamot 45b · Sefaria

Ritva

והא אמרי' נהרדעי וכו' מאן דמכשר אפי' באשת איש מכשר פי' וכיון דכן אעפ"י שזו חשובה אשת איש דקידושין תופסין בה מפני צד חירות אין הולד נעשה ממזר מפני צד עבדות שבו וכ"ש מפני צד אישות כיון דאשתו הוא:

ג"ה ומאן דמכשר סבר מה אשת אב דלדידי' לא תפסי בה קדוש' לאחרני תפסי בה קדושי' אף כל דבדידיה לא תפסי לו קדושי' האב אחריני תפסי לאפוקי הני דלא תפסי להו כלל ויש מקשי' אדרבה כל שאת' גורע קדושין יש לך לעשות הולד ממזר יותר ולפי' מוחקים גרסא שמצאו בשאלתות דרב אחא מה אשת האב שזרעו מיוחס אחריו אף כל שזרעו מיוחס אחריו לאפוקי הני שאין זרעו מיוחס אחריו פי' דכי אמרי' דעכו"מז יש ייחס ה"מ בבת עכו"מז אבל בבת ישראל אין לו ייחס דהוולד כמוה ואינו קרוי בנו אלא בנה דבן בתך הבא מן העכו"מז קרוי בנך ונראי' דבריו שאין למחוק הגרסא מהראשוני' וכולם חדא טעמא הוא אם הגירס' האחרונ' וה"ק וכיון דאין קדושי' תופסי' להם בשום מקום אין הולד נגרר אחריהם כלל ואינו מתייחס אחריהם ונגרר כוליה אחר אמו וכאלו הוא ישראל גמור וזה נראה לי ברור והלכתא הולד כשר בין בפנוייה בין באשת איש י"מ דכש' לגמרי קאמ' ואפי' לכהונה בכל הני דלעיל דמורו להתיר. וי"מ דכיון דלא קאמר אלא כשר בכל הנהו קמאי דמכשרי ופריש ר' יוסף דכלהו דמכשרי מודו דהולד פגום ה"נ דילמא לקהל הוא דמכשרי נקטינן לחומרא והולד ספק חלל כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרי' ביה וא"ת והק"ל שאין ממנין מלך אלא א"כ אביו ואמו מישראל אלמא לא הוי מקרב אחיך עד שיהא אביו ואמו מישראל ואע"ג דמשום תשים מרבה שאר משימו' מ"מ מקרב אחיך אמלך ושאר משימו' קאי ומאן פלגיה דלא למדרשיה בתרוייהו ובחד גוונא והנכון כמו שפרש"י ז"ל דמקרב אחיך על מלך בלחוד קאי ובודאי דמשמע מקרב אחיך מן המקורב' שבקרבך שיהא אביו מישראל וכי הדר כתיב לא תוכל לתת עליך איש נכרי ופי' דלשאר משימות להנתן עלינו למי שאינו מאחינו כלל וכל שאמו מישרא' אחינו הוא והא דנקט מקרב אחיך קרי' ביה היינו משום מאי (דפרוך) דפריש בסיפא דקרא. דאטבלה לההיא איתת' לשם אינתותא פי' לשם טהרת נדה ולא הזכיר לשם יהדות וכדפרש"י ז"ל ועיק':

והא דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה וכו' מי לא טביל לקריו משמע לפום פשטא דאעפ"י שלא הטבילוה ב"ד כיון דאיהו הדר טבל לקריו ואיהי טבלה לנדותה בהכי סגי להו וק"ל לרבנן קמאי וקמאי דקמאי ז"ל דהא בעיא טבילה בב"ד כדאי' לקמן דאמרי ליה זיל האידנא ותא למחר לפי שאין טבילה בלילה:

Ritva on Yevamot 45b · Sefaria

Meiri

הגר אין ממנין אותו לשום שררה של צבור אלא אם כן אמו מישראל שנאמר שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך וכל שאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה ומאחר שביארנו שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נתברר מאליו שהוא ראוי למנותו לכל שררות של צבור ומכל מקום בענין גר אם יכול לדון דיני ממונות אף באין אמו מישראל ודיני נפשות דוקא באמו מישראל או שמא בדיני ממונות דוקא מאמו מישראל ולדיני נפשות עד שיהא ישראל מכל צדדיו או שמא בדיני ממונות אף באין אמו מישראל ובדיני נפשות עד שיהא ישראל מכל וכל הוא מחלוקת גדולה בין המפרשים וכבר ביארנו הענין במסכת סנהדרין ל"ו ב':

אשה שנתגיירה ואחר כך בא עליה גוי או עבד אף זו הולד כשר משנתגיירה דינה כישראלית:

הגוי שבא להתגייר בודקין אחריו תחלה שמא לאי זו סיבה הוא עושה כן וכשבדקו ומצאו שאינו מתגייר לשום סיבה אלא בלב שלם ומצד אמת אמונת אומן מודיעין אותו עיקרי הדת ואחר כך מודיעין אותו עול קצת מצות קלות וחמורות ועונשיהן והיאך אנו צריכין לבזבז במתנות עניים וצדקות ואחר כך מודיעין אותו שכרן גם כן אם חזר בו הולך לו ואם אמר אעפ"כ מקבלין הימנו ומלין אותו מיד וכשיתרפא מטבילין אותו וחוזרין ומודיעין אותו עול מצות ובאשה אחר שהודיעוה גם כן מטבילין אותה כמו שיתבאר למטה בארוכה ודברים אלו ר"ל קבלת המצות ומילה וטבילה צריך שלשה וכן צריך שתהא הטבילה לשם גירות מעתה צריך לבאר מה שאמרו כאן ההוא דהוו קרו ליה בר ארמיתא ובאין לפסלו ולדונו כגוי ואמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ואותה טבילה עולה לה לשם טבילת גירות והרי הדבר קשה בשתים חדא דטבילה לשם טהרת נדות לאו טבילה היא לענין גירות ועוד שהרי כשהאשה טובלת לנדותה אינה טובלת בפני שלשה וכבר ביארנו שאף בטבילת אשה צריך שלשה אלא שאין השלשה באין לשם עד שיהו נשים באות ומשקעות אותה שתהא בתוך המים עד צוארה וכשהיא בדרך זה באין לשם ומודיעין אותה עול מצות בפני חברותיה וטובלת לגמרי בפניהם והם מחזירים פניהם והולכים להם שלא יראוה כשהיא יוצאת מן המים ומניחים אותה עם הנשים שבאו עמה ומעתה טבילת הנדות היאך עלתה לה והיא השאלה באחד שהיו קורין לו בר ארמאה ואמר ר' יהושע מי לא טביל לקירוייה אלא שלעיקר מעשה זה אתה צריך לדון תחלה במה היו באין לפסלו עד שתהא טבילת הקרי עולה לו אם בא אביו זה על ישראלית או על גיורת שנתגיירה כראוי הרי אף שהוא גוי גמור ולא טביל לקירוייה הולד כשר ואם שבא על הגויה או על השפחה הרי אפילו היה האב ישראל גמור אין זה כשר אלא שבא על ישראלית והיו באים לפסל לכהונה ועל השיטה שכתבנו בגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר לקהל אבל פסול לכהונה וזו כראיה מוכרחת לשיטה זו אלא שלשיטה האחרת יש לפרש הוו קרו ליה בר ארמאה כלומר בן שהוא גוי ועל טבילת עצמו היו אומרין כן ולא על אביו אלא שדוחק הוא שהרי למד מענינו ר"ל ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא ומכל מקום יש לדון בה כחברתה היאך טבילה זו עולה לו לשם גירות אי משום דלאו לשמה היא אי משום דלאו בפני שלשה היא:

וגדולי הפוסקים תירצו בזו של שלשה שלא אמרו צריך שלשה אלא לכתחלה ר"ל שאין נוהגין בו מנהג ישראל להשיאו לכתחלה בנות ישראל עד שיתגיירו בפני שלשה או שיתברר בעדים שבפני שלשה נתגיירו אבל בדיעבד לא פסלינן להו ומקשים עליהם ממה שאמרו למטה מ"ז א' בההוא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמרו לו לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ואדרבה לדבריו ישראל הוא וכן במסכת קדושין ס"ב א' בהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגיירי אמרו גר לאו בידו הוא כלומר דהא צריך שלשה ומי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואם איתה גר נמי בידו ומכל מקום נראה מלשונם שכך היא כונתם דלכתחלה אפילו ראינוהו נוהג מנהג ישראל הואיל וכבר הוחזק בגוי אע"פ שהוא אומר שנתגייר בפני שלשה אינו נאמן לכתחלה שנשיאהו בבת ישראל עד שיביא עדים ואע"פ שבלא עדים סומכין על דבריו בעדות לענין הנהגתו בענין איסורין ושאר דברים לענין נשואין דוקא עד שיברר ואפילו כנס מוציאין כל שלא הוליד אבל אם נשא והוליד אין פוסלין את בנו ומאחר שראינו את אביו טובל לקירויו או את אמו טובלת לנדתה מחזיקין אותם שכבר נתגיירו בפני שלשה ולדעת זה הוא הדין בשאר הנהגות ומתוך כך נראה לי שכתבו בה גדולי המחברים גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל כגון טובלת לנדתה ומפרשת תרומה ומעשרות וכיוצא בזה וכן גר שראינוהו נוהג בדרכי ישראל כגון שטובל לקירויו ועושה את המצות הרי אלו בחזקת גירי צדק אע"פ שאין שם עדים בפני מי נתגיירו ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שיביאו עדים הואיל והוחזק בגוי הא אם לא הוחזק בגוי נאמן אף לעצמו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ויש חולקים בזו כמו שיתבאר למטה מ"ז א' הא למדת שאף בדיעבד צריך שלשה ושהטבילה צריכה לשם גרות אלא שאנו סומכין עליו בדיעבד שכך היה ואין עוד קושיא מזו של נתגיירתי ביני לבין עצמי ולא מזו שאמרו מי יימר דמיזדקקי ליה ומכל מקום גאוני ספרד פירשו שלכתחלה צריך שלשה וכל שנעשו כל ענייני גרותו בלא שלשה אינו גר כלל אלא כל שקבל עליו בפני שלשה עול מצות אחר שהודיעוהו עניניהם וכן שקבל עליו בפניהם בזכר למול ולטבול ובנקבה לטבול והלך ומל וטבל בינו לבין עצמו גר הוא לכל דבר אלא שלכתחלה אין משיאין אותו ובדיעבד מיהא הואיל והוליד אין מוציאין וזהו תירוץ לענין שלשה אבל לענין טבילת נדות וקרי לא אלא שהם מפרשים שמכיון שראינוהו טובל לשם מצוה בודאי כל שכן שדעתו לטבילה של כלל דהיינו טבילת גרות וזהו שאמרו בתלמוד המערב קדושין פ"ג הי"ב גר שמל ולא טבל כשר אין לך גר שלא טבל לקירויו וקשי עלה לית טומאה חמורה מטומאה קלה כלומר והיאך תעלה טבילה לדבר חמור דהיינו גרות בכלל טבילה הצריכה לדבר קל דהיינו קרי אמר ר' יוסה מכיון שזו וזו לקדושת ישראל עלתה לו ויש מפרשים מי לא טבלה ר"ל בשעת הגרות וכדי ליכנס בטהרה ובפני שלשה היה אלא שהיו מרננים אחריהם על שלא הזכירו בה בפירוש לשם גירות ואמר שמכיון שבאותה שעה טבלה לשם טהרה אף טהרת גיותה בכלל והפירוש נאה אלא שאין תלמוד המערב מוכיח כן ואף לשון תלמוד שלנו דקאמר מי לא טביל והוא לשון הווה כלומר שהרי הוא טובל תמיד לקירויו ולא על שעת הגירות הוא אומר ויש מתרצים שקבלת עול מצות ומילה צריכים שלשה מפני שהם דברים הצריכים ליעשות על ידי אחר דהא איהו אכתי לא חזי שהרי מילה בגוי פסולה אבל טבילה דבדידיה לחוד תליא מילתא כשרה בדיעבד בלא שלשה מן התורה אלא דרבנן אצרכוה שלשה מגזירת קבלה ומילה ובדיעבד לא פסלינן ואע"ג דמקרא מייתינן לה דוקא לענין קבלה ומילה וזה תירוץ לענין שלשה הא לענין נדות וקרי אתה מפרשה בדרך שהזכרנו:

Meiri on Yevamot 45b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אריב"ל כו' יש מקשים דמשמע דלפסלו הוו קרו ליה הכי דומיא דההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא כו' וא"כ קשה ממ"נ אם היתה אשתו עובדת כוכבים מה יועיל אם טבל הוא לקריו דהא בן ישראל הבא מן העובדת כוכבים עובד כוכבים הוא ואם היתה אשתו ישראלית מה בכך אף אם לא טבל לקריו דהא אית ליה לריב"ל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וי"ל דריב"ל לטעמיה (א) דאמר לעיל פגום מיהא הוי בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אבל אם טבל לקריו אינו פגום ולא סבירא ליה ריב"ל כרבי יהודה דאמר בפרק י' יוחסין דבת גר זכר כבת חלל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yevamot 45b · Sefaria

Maharam

תוס' ד"ה כיון דאמו מישראל וכו' עד דהורדוס עשה תשובה ר"ל והוא ידע בעצמו שהוא אסור בישראלית שהיה עבד ולכך לא נשא ישראלית:

Maharam on Yevamot 45b · Sefaria

Original text

Segment 1

מַנּוּ — רַב יְהוּדָה. וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — אוֹתוֹ וָלָד אֵין לוֹ תַּקָּנָה!

who is he? He is Rav Yehuda, as the Gemara cited above. But didn’t Rav Yehuda himself say: With regard to one who is a half-slave half-freeman who engaged in intercourse with a Jewish woman, that offspring of that union has no recourse to be able to marry? It is apparent, then, that even one who permits the offspring of a slave to marry into the congregation of Israel does not permit the offspring of a half-slave to do so, contrary to Rava’s assertion.

Segment 2

כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה, כְּגוֹן דְּקַדֵּישׁ בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּנִמְצָא צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

The Gemara resolves the difficulty: When this ruling of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave betrothed a Jewish woman. Since a slave’s betrothal does not take effect, the result of that betrothal is that the woman is married to only the free half of the half-slave half-freeman, such that it emerges that when he has relations with her, the slave side of him is engaging in relations with a married woman to whom that side of him is not married, and so the offspring of that union is a mamzer .

Segment 3

וְהָאָמְרִי נְהַרְדָּעֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב: לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל — פּוֹסֵל אֲפִילּוּ בִּפְנוּיָה, לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר — מַכְשִׁיר אֲפִילּוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

The Gemara raises an objection: But didn’t the Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Ya’akov: According to the statement of the one who renders the child of a gentile or slave and a Jewish woman unfit to marry into the congregation of Israel, he renders the child unfit even when the mother is an unmarried woman. And according to the statement of the one who renders the child fit, he renders the child fit even when the mother is a married woman.

Segment 4

וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵאֵשֶׁת אָב. מַאן דְּפָסֵיל סָבַר: מָה אֵשֶׁת אָב דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין [הַוָּלָד מַמְזֵר], אַף כֹּל דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין — הַוָּלָד מַמְזֵר.

And both of them derived their opinions only from the halakha of one’s father’s wife, as follows: The one who renders the child unfit holds that just as with regard to one’s father’s wife, one’s betrothal of her does not take effect even after she is widowed or divorced, and so the offspring of such a union is a mamzer , so too, with regard to any one for whom betrothal of her does not take effect, including a gentile or a slave, the offspring is a mamzer .

Segment 5

וּמַאן דְּמַכְשַׁר סָבַר: מָה אֵשֶׁת אָב, דִּלְדִידֵיהּ לָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין, לְאַחֲרִינֵי תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין, לְאַפּוֹקֵי גּוֹי וְעֶבֶד דְּלָא תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין כְּלָל.

And the one who renders the child fit holds that the derivation from the halakha of one’s father’s wife is more limited, and it is derived that the offspring is a mamzer only in a case just like one’s father’s wife, in that although his betrothal of her does not take effect, with someone else his betrothal of her does take effect. This is to the exclusion of a gentile and a slave, for whom betrothal of any Jewish woman does not take effect at all, and so the offspring of such a union will not be a mamzer . It is apparent from this statement of the Sages of Neharde’a that according to the lenient opinion, the offspring of a slave is never a mamzer , irrespective of the marital status of the Jewish woman. Therefore, the Gemara’s resolution is undermined.

Segment 6

אֶלָּא: כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה, כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִמְצָא צַד חֵירוּת שֶׁבּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

The Gemara offers a different resolution: Rather, when this statement of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave half-freeman engaged in intercourse with a married woman who was married to someone else, and it therefore emerges that although the woman’s union with the slave side of him will not render the offspring a mamzer , the free side of him is engaging in relations with a married woman to whom he is not married, and due to that side of him the offspring is a mamzer .

Segment 7

אָמַר רָבִינָא, אָמַר לִי רַב גַּזָּא: אִיקְּלַע רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין לְאַתְרִין וַהֲוָה עוֹבָדָא בִּפְנוּיָה, וְאַכְשַׁר. בְּאֵשֶׁת אִישׁ, וּפְסַיל. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְדִידִי אָמַר לִי רַב גַּזָּא: לָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין הֲוָה אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי זְבִידָא הֲוָה, וְאַכְשַׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה לְרָבִינָא: אִיקְּלַע אַמֵּימָר לְאַתְרִין וְאַכְשַׁר בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

Ravina said: Rav Gazza said to me that Rabbi Yosei bar Avin once happened to come to our place, and there was an incident involving an unmarried woman who had engaged in intercourse with a slave, and Rabbi Yosei bar Avin rendered her offspring fit to marry into the congregation of Israel. And there was another incident involving a married woman who had engaged in intercourse with a slave, and he rendered her offspring unfit to marry into the congregation of Israel by ruling the offspring was a mamzeret . Rav Sheshet said: Rav Gazza told me that it was not Rabbi Yosei bar Avin; rather, it was Rabbi Yosei, son of Rabbi Zevida, and he rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman. Rav Aḥa, son of Rabba, said to Ravina: Ameimar once happened to come to our place and rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman.

Segment 8

וְהִלְכְתָא: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — הַוָּלָד כָּשֵׁר, בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, whether she was an unmarried or a married woman.

Segment 9

רָבָא אַכְשְׁרֵיהּ לְרַב מָרִי בַּר רָחֵל וּמַנְּיֵיהּ בְּפוּרְסֵי דְּבָבֶל, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״ — כׇּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים אַל יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, הַאי, כֵּיוָן דְּאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל — ״מִקֶּרֶב אַחֶיךָ״ קָרֵינַן בֵּיהּ.

The Gemara cites a related halakha : Rava ruled that Rav Mari bar Raḥel, who was the son of a gentile father and a Jewish mother, was fit to marry into the congregation of Israel, and furthermore he appointed him as one of the officials [ pursei ] of Babylonia. And although the Master said that from the verse, “You shall place a king over you whom the Lord your God shall chose; from among your brethren shall you place a king over you” (Deuteronomy 17:15) it is derived that not only with regard to the kingship but also with regard to all positions of authority that you appoint, the incumbents may be selected only from among your brethren who share your Jewish lineage. Nevertheless, with regard to this one, i.e., Rav Mari bar Raḥel, since his mother is of Jewish lineage, we call him “from among your brethren,” and so he is eligible.

Segment 10

עַבְדֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי אַטְבְּלַהּ לְהָהִיא גּוֹיָה לְשֵׁם אִנְתְּתָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: יָכֵילְנָא לְאַכְשׁוֹרֵי בַּהּ וּבִבְרַתַּהּ.

§ A gentile slave purchased by a Jew must be circumcised and then immersed in a ritual bath. By being immersed for the sake of slavery, he takes on the status of a full slave, which, among other things, obligates him to keep certain mitzvot. However, if the slave, or any gentile, is immersed for the sake of conversion, he then becomes a full Jew and fully obligated in mitzvot like any other Jew. The Gemara considers the result of different intentions accompanying an immersion: Rabbi Ḥiyya bar Ami’s slave immersed a certain gentile woman for the sake of having intimate relations, i.e., to purify her from her menstrual impurity. Rav Yosef said: I am able to render both her and her daughter fit to marry into the congregation of Israel.

Segment 11

בַּהּ, כִּדְרַב אַסִּי. דְּאָמַר רַב אַסִּי, מִי לָא טְבַלָה לְנִדּוּתַהּ?

With regard to her, I can render her fit in accordance with the opinion of Rav Asi, as Rav Asi said concerning a woman whose status as a convert was unclear but who lived as a part of the Jewish people and acted like all other Jewish women: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? Therefore, even if the original immersion was invalid, her intention in subsequent immersions was sufficient to be considered for the sake of conversion, since ultimately she immersed as an expression of her commitment to Judaism. She is therefore fully Jewish.

Segment 12

בִּבְרַתַּהּ, גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — הַוָּלָד כָּשֵׁר.

And with regard to her daughter, she is the daughter of a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, and the halakha is that the lineage of the offspring is unflawed.

Segment 13

הַהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ ״בַּר אַרְמָיְיתָא״, אֲמַר רַב אַסִּי: מִי לָא טְבַלָה לְנִדּוּתַהּ? הָהוּא דַּהֲווֹ קָרוּ לֵיהּ ״בַּר אַרְמָאָה״. אֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִי לָא טְבַל לְקִרְיוֹ?

The Gemara details the circumstances of Rav Asi’s ruling: There was a certain man whom people would call: Son of the Aramean woman, as they cast aspersions on the validity of his mother’s conversion. With regard to that case, Rav Asi said: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? A similar incident is recounted: There was a certain man whom people would call: Son of an Aramean man, as they cast aspersions on the validity of his father’s conversion. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Didn’t he immerse for the sake of purifying himself from his seminal emission? That intention is sufficient to consider the immersion an immersion for the sake of conversion.

Segment 14

אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הַלּוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַגּוֹי, וְקָדַם וְטָבַל לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, קָנָה עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין. מַאי טַעְמָא —

Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: In the case of a Jew who purchased a slave from a gentile, and before he managed to immerse him for the sake of slavery the slave preempted him and immersed for the sake of conversion to render himself a freeman, he thereby acquired himself and becomes a freeman, i.e., his immersion effects a full conversion and he is no longer a slave. What is the reason for this halakha ?

Yevamot 45b

Yevamot 45b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text