Yevamot 30b

קנין גמור ואפי' חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה קמ"ל חולצת:

ה"ה דאפי' מת נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנסה מותרת לשלישי כשימות זה ולא אמרי' צרת אחות אשתו של זה בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין:

כנס הנכרית ואח"כ גירש את אשתו ומת דאסורה נכרית משום צרת אחות אשה ואע"ג דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו:

הניחא אי סבר לה רב נחמן כר' ירמיה דאמר בפ"ק כי רמינן הא מתני' דזו היא דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ואמר רבי ירמיה תברא כו':

אלא אי סבר לה כרבא דזו ואין צריך לומר זו קתני אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דהכא וזו היא לאו למעוטי אתא:

זו היא למעוטי מאי אי למעוטי מת אחיו ואח"כ גירש אשתו וכנס יבמתה השתא כנס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ כנס מיבעיא ואי למעוטי מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו ומת דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן ובהא מודי רבא הא לר"נ ליכא למימר הכי דהא אין זיקה סבירא ליה והלכך על כרחך כרבי ירמיה סבירא ליה ולמעוטי כנס ואח"כ גירש דאמר נישואין מפילין והאי שעתא צרת ערוה הויא:

ולרבא דאמר מיתה מפלת וכנס ואח"כ גירש שריא:

הניחא אי סבר[לה] כרב אשי דיש זיקה:

כתב בכתב ידו מפרש ר"י בר' מאיר אפי' אין כאן אלא חתימת ידו והא דתנן (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו כו' היינו חתימת ידו וכן מוכח בפרק שני דכתובות (דף כא. ושם) דאמר אביי לא ליחוי איניש חתימת ידיה אלא אחספא או ארישא דמגילתא דלמא משכח איניש דלא מעלי ותנן הוציא כתב ידו כו' אר"י דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול משום זמן דיכול להקדים זמן כמו שירצה וא"ת [מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן לקנוניא ועוד] אם הוא חשוד להקדים זמן ולעשות עם האשה קנוניא על הלקוחות בפירות שמכר מזמן הכתוב עד עכשיו א"כ אנן לא נסמוך על הזמן הכתוב ואמאי פסול וי"ל דאע"פ שבא לגרשה חיישינן לקנוניא כדחיישינן בסוף פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יט: ושם) גבי שובר ולא סמכינן אזמן הכתוב בו ופעמים תפסיד האשה שלא כדין בשלא הקדים הזמן ואנו חושדין אותו שביום הנתינה כתב והקדים הזמן ומפסדת האשה שלא כדין פירות שמשעת הזמן עד הנתינה אבל כשנפסלנו לא תפסיד שלא כדין דבדין הוא שלא תטרוף דהא דאין לבעל פירות משעת כתיבה וחתימה היינו דווקא בגט כשר:

יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וכו' הנך ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כדתנן בפ' בתרא דגיטין (דף פו. ושם) ולמאן דמפרש התם דכתב ידו ועד אחד שנינו איצטריך רישא כתב ידו ואין עליו עדים לאשמועינן דאפילו הכי הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד אצטריך לאשמועינן דאפ"ה לא תנשא לכתחלה וא"ת ולמ"ד דכתב סופר ועד שנינו ניחוש שמא הסופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה והחתימה עליו האשה עד אחד וי"ל שהסופרים חוששים שיבא לידי מכשול ונזהרים בכך ומ"מ לא חשיב סופר ועד כשני עדים לגרש בו לכתחלה:

אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הויא בחזקת היתר לשוק ועוד לר"י דוקא בגירש ולבסוף כנס איירי וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין (דף ט. ושם) אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיליד אחר שחיטה הויא בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקבו אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור ואר"י דהתם חיישי' לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כדאמר בריש אלו טרפות (חולין דף מג. ושם) וארי שנכנס לבין השוורים ופסק התם אמימר הלכתא דחוששין לספק דרוסה אע"ג דאמרינן התם איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי מ"מ מסתברא טעמא לאיסורא טפי מלהתירא תדע דהא בספק כלבא ספק שונרא אמרינן התם (דף נג:) אימור כלבא אפי' לשמואל דחייש לספק דרוסה:

הגרש"י ז"ל הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת ולא גרש ולא כנס. ופירש אי סבר לה כרב אשי דאמר יש זיקה, אלא מיהו לא דאיק למתניתין כרב אשי, דהשתא כנס ואחר כך גרש שריא לרבא אף על גב דנעשית צרה בנשואין, מת ואחר כך גרש דלא נעשית צרה לערוה אלא בזיקה לא כל שכן, אלא לרבא זו היא למעוטי מת אחד מבעלי אחיות ולא גרש את אשתו נכרית אסורה ואף על פי שלא כנסה לפי שנעשית צרת ערוה בזיקה, ודייק לה למתניתין הכי, טעמא דגרש הא לא גרש אלא שמת שני ולא הספיק לגרש את אשתו נכרית אסורה, לפי שנעשו צרות בשעתמיתה כדאמרן, ואיכא למידק דהא נכרית שנפלה לפני שני יבמין נשואין שני אחיות הרי זו מתיבמת לאחד מהן, וכדתנן (לעיל ע"א) שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, אם כן כשמת אחד מבעלי אחיות ולא כנס למה נאסרה נכרית לאחיו השני. יש לומר מחיים כיון שהערוה עומדת עם בעלה הויא לה אידך צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא אבל מת אחד מבעלי אחיות כיון ששתיהן באות להתיבם, הויין להו צרות ואסורות דחשבינן לה לצרה כאלו נתיבמה אצל זה שמת, ונפלה היא והערוה עכשיו לפני האחר השלישי. ואינו מחוור דאם כן אתה עושה אותן צרות לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה וכענין שאמרו בירושלמי בפרקין (ה"א) גב מלתא אחורי דגרסינן התם אמר ר' יודן אלו בקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה, בתחלה הוא מותר ולבסוף הוא אסור, אם את אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה. וממנו אתה למד לנדון שלפנינו השתא מחיים שהיה ראוי ליבם לא היתה זיקתו מעכבת על אחיו, לפי שרואין את המיבם כאלו מתחלה ועד סוף היתה זקוקתו ואחיו השני מותר בקרובותיה, ועכשיו שמת ואינו ראוי ליבם תעכב עליו זיקתו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד דלפי גירסא זו הא דקתני במתניתין שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתווכו' עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת לאפוקי מדב"ש היא ולאפוקי מדבית שמאי תרתי למה לי. ועוד שמצאתי בתוספתא בפ"ה דמכילתין (ה"ג) מת נשוי נכרית ועמד אחד מבעלי אחיות ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת נכרית זו או חולצת או מתיבמת, עשה בה מאמר ולא הספיק לכנסה עד שמת נכרית זו חולצת ולא מתיבמת אלא שאפשר לומר דתנא דהא ברייתא סבירא ליה אין זיקה. ועוד קשיא לי דהא משמע דזו היא שאמרו וכולן שנתגרשו למעוטי גרושין אחרים הוא דאתא, ולפי גירסתו של רש"י ז"ל לא מיעט גרושין אלא אדרבה מיעט מי שלא גירש. ור"ח ורב אלפסי ז"ל גרסי זו היא למעוטי מת ואחר כך גירש. וכן הוא בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל. ולומר דרב' כרב אשי סבירא ליה לגמרי וכותיה דייק לה למתניתין דאלו מת נשוי נכרית ואחר כך גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת הנכרית אסורה הואיל ונעשית צרת ערוה בזיקה. ואף על גב דאפילו בכנס ולבסוף גרש גרש שרינן לרבא דמיתה מפלת, כבר כתב רבינו אלפסי ז"ל טעם הדבר דהתם גבי ערוה דכיון שגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גרושין, דכי נפלה לה צרה קמי יבם בהיתרא נפלה קמיה, אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גרושין. ואם תאמר והלא כשנפלה נכרית זו לפניהם כל אחד מהם שירצה מיבם וכדתנן במתניתין וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, יש לומר דשאני הכא דכיון שכנסה זה לבסוף איגלאי מלתא דמשעת נפילה היתה זקוקתו וכאלו אינה זקוקה לשני אלא לו, והלכך כשלא גירש עד שמת נמצאת זו צרת אחות אשה בזיקה, וכאלו אסורה לשני משום צרת אחות אשה ואסורה עליו לעולם דכיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור צרת אחות אשה, שוב אין לה היתר ואף על פי שגירש אחיו את אשתו ובשעת מיתה אינה צרה לערוה. ואי קשיא דאפילו הכי מכל מקום בשעה ראשונה צרה לערוה שלא במקום מצוה הוא. יש לומר דכל המ' גזרות נינהו ועשאום כאלו משעה ראשונה נפלו שתיהן ליבום. ועל כרחין אית לן למימר הכין למאן דאמר נשואין הראשונים מפילין, והכא נמי לדידן לא שנא. ואם תאמר אם כן מאי האי דקא מקשינן לרב נחמן אי סבירא ליה כרבא זו היא למעוטי מאי, לדידיה נמי למעוטי מת ואחר כך גרש, דהא אומרת דאיהי עדיפא מכנס ולבסוף גרש, לא היא, דלרב נחמן כיון דלית ליה זיקה לאו צרות נינהו כלל. והלכך לדעת רבינו אלפסי ז"ל כנס נכרית דעלמא ולבסוף גרש מותרת דמיתה מפלת ולא נשואין הראשונים, אבל מת ואחר כך גרש ואחר כך כנס, וכל שכן מת וכנס ולבסוף גרש אסורה, הואיל ונעשית אחת צרת אחות אשה בין בנשואין בין בזיקה. ומיהו אם לא כנס כלל ומת נכרית מותרת, דלא חשבינן לה צרת ערוה כיון דלבסוף לא כנסה, ולא יפה כח זיקת השני אחר שמת מכח זיקתו בשעה שהוא קיים. ואיני יודע להלום גירסא זו של הגאונים ז"ל דאם איתא דרבא נמי מוקי לה כרב אשי ממש ולדידיה נמי מת ואחר כך גרש אסורה, אם כן מאי קאמר רבא בפרקין קמא (יג, א) לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני, הא רבא גופיה מודה בעיקר מה שהקשינו ממשנה זו על משנתנו דפרק קמא דלכאורה קשיין אהדדי. אלא דההיא דפרקין קמא בנכרית דעלמא, והא דפרקין דארבע אחין בנכרית שנפלה לו מאחיו והוה ליה למימר שאני התם דיש זיקה ובשכנס לבסוף. ועוד דאפילו לפי פירושו הוה להו לאוסופי בגירס' ואחר כך כנס דכנס הוא העיקר הגורם. ולפי גירסת רש"י ושאר המפרשים מת ואחר כך גרש בין כנס בין לא כנס נכרית שריא כרבא, דאף על גב דרב אשי דהוא בתרא דייקא לה למתניתין דטעמא משום דגרש ואחר כך מת אבל מת ואחר כך גרש אסורה, אנן כרבא סבירי לן בהא, משום דכולה מכלתין בהכי רהטא דמיתה מפלת ולא נשואין הראשונים. אבל מת שני ולא גרש אף על פי שלא גרש נכרית אסורה דהויא לה זיקה ככניסה כיון שמת שני. והראב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי בשם גדולי המפרשים) נמי הכי כתב והוסיף בה דברים ואמר דרבא ורב אשי בחדי שיטתא קיימי לגמרי ומת ואחר כך גרש לרב אשי נמי נכרית שרית דמדאמרינן דרבא כרב אשי סבירא ליה רב אשי נמי כרבא סבירא ליה. והא דדייקינן טעמא דגרש ואחר כך מת לאו ודקא דרב אשי הוא אלא תלמודא הוא דדייק הכי, ורב אשי לא אמר אלא זאת אומרת יש זיקה כלומר מדקתני זו היא. וכן נראה מדברי הרב בעל ההלכות (גדולות) ז"ל (הלכות יבום דף סע"ב ועיין רמב"ן).

מתניתין זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה. פרש"י ז"ל (בד"ה ספק) כגון דקיימו ברשות הרבים בתוך שמנה אמות מצומצמות ולא ידעתי מי הזקיקו לרבינו ז"ל לפרש כך, דהתם בפרק הזורק (גיטין עח, א) דאתינן לאוקמי מתניתין דזרק לה גיטה כגון דקיימי בתוך שמונה אמות מצומצמות, היינו מדקתני במתניתין מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ועוד דההיא אוקמתא גופא אידחייא ולא קיימי התם גבי גט. אלא ספק קרוב לו ספק קרוב לה דהכא, בשנסתפק הדבר לעדים אם היא יכולה לשמור והוא אינו יכול לשמרן, או אם הוא יכול לשמרן והיא אינה יכולה לשמרן כדאיתא התם בגיטין פרק הזורק (גיטין עח, ב).

גמ' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת. פירוש, ואפילו נשאת הנכרית ראשונה דמכל מקום כיון שכנס את הערוה נכנסה נכרית בחזקת היתר גמור לשוק. ואיכא מאן דמפרש דדוקא בשכנס את הנכרית ואחר כך גרש את הערוה גרושי ספק דנכרית בחזקת היתר גמור לשוק הות קיימא, ומספק גרושין אלו אל תאסרנה, אבל גרש ואחר כך כנס את הנכרית נכרית חולצת דהא מעולם לא קיימא בחזקת היתר לשוק אלא מסופקת ועומדת מתחלתה (עיין רמב"ן) ורבותינו בעלי התוס' ז"ל (בד"ה אשה זו) אמרו דאפילו גרש ולבסוף כנס נמי דכיון דערוה נתקדשה ודאי ולא נתגרשה אלא גירושי ספק, ערוה בחזקת נשואה קיימא ומספק אל תוציאנה, אם כן נכרית בחזקת היתר לשוק עומדת. והא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, איכא דקשיא להו והא באסור אשת איש קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הות קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור ואף על גב דאיסורא קמא אסתלק להו דכותה אשחכן בעלמא דמחזקינן איסור לאיסור כדאמרינן (חולין ט, א) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, כלומר בחזקת איסור אבר מן החי עד שיודע לך במה נשחטה, ואף על גב דמשעה שנשחטה נסתלק איסור אבר מן החי אפילו הכי חוששין לה משום נבלה, אלמא מחזיקינן מאיסור לאיסור. ומתרצין דלא דמי דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה, אבל הכא אי אפשר שתצא מתחת בעלה שלא תהא מותרת לשוק, הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת (עיין רמב"ן ד"ה ואקשינן). ואין לשון זה מחוור לי, דודאי אפשר שתצא מתחת בעלה ותאסר לשוק, אלו היה גט זה קרוב לערוה ומת הבעל, וכיון דאפשר שקרוב לה היה למה לא נעמידנה בחזקת איסור לשוק. וגבי קדושין נמי דאקשינן אי הכי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת מספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה, התם נמי הרי אפשר לצאת מתחת בעלה ותאסר ליבם אם היו קדושין אלו קרובין לערוה. ולשון אחר נ"ל לפרשם דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה, והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה. ודכותה הכא כיון שזו מתחלתה צרה לערוה הות ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו, כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה, עליך הראיה. וכן הדין בקדושין כי האי גוונא זה נ"ל, (ועיין ריטב"א).

דבתרייתא לאו קדושי פירש"י ז"ל דאין קדושין תופסין באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית דעלמא. וקשיא לן אמאי נקיט אחיו מאמו אפילו מאביו נמי. ובתשובה הארכתי בה יותר בס"ד (ח"ד סי' שב).

מתני' וכולן שהיה בהם ספק קדושי' וכו' כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו פרש"י ז"ל כגון שהיו עומדים שניהם בח' אמות מצומצמו' ביניהן בר"ה ואינו מחוור דלא אוקימנ' להא דוחק' ומילתא דלא שכיח היא דמגיטין דמייתי לקמן בגמ' ומשום דקתני בה מחצה למחצה מגורשת וההיא נמי לא קמה במסקנא ועוד דהא בגמ' לא אדכרי' בהא אלא ספיקא דכת א' או ב' כת עדים. הילכך ליכא לפרושא אלא כדפרי' בגמרא. כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' פירש ג' גיטין הללו כשרים מן התורה ופסולין מדרבנן כדר"ג ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר וכבר פירשתיה במקומה במס' גיטין והא דכשר מדאורייתא כתב בכתב ידו פר"י התם דהא אתיא לר' מאיר דבעי עדי חתימה דהא מדסיפא ר' אליעזר רישא ר"מ וטעמא דמילת' משום דכיון דכתב ונתן לה הרי חתימת ידו כעדים גמורים וכדפרש"י ז"ל התם הלכך כתב ידו נמי עביד כריתות אבל ליכ' לאכשורי מטעמ' דכתב ז"ל בכאן דתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסי' בני חורין דלא דאמו כלל דהתם ראייה בלחוד בעי והא איכא דהודאת בעל דין כמאה עדים דאמי אבל גבי גט כריתות בעי:

יש עליו עדים ואין בו זמן פירוש פסול מדרבנן נמי ואפי' לר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי ויהבי' ניהלי' בעידי מסירה וכדפי' במס' ברכות פרק מי שמת בס"ד תדע דפליג ר' אליעזר דסיפא על שאין בו עדים ולא בהא וזהו ספק גרושי' פי' דהוי הכא ספיק' דהא ודאי פיסולו ברור מדרבנן אלא משום דכשרים מדאורייתא קארי להו ספק גרושי' כלומר שיהא נדונים בכאן בספק גרושי' לעשות ערוה ספק שתהא חולצת ולא מתייבמת ובגמ' מפרש זהו למעוטי מאי:

גמרא ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני פי' למ"ד דבכה"ג מחלץ נמי לא חלצה צרה מאי טעמ אמר רב אשה זו בחזק' התר לשוק עומדת פי' צרה זו בהתר לשוק עומד' ולא מבעי' כשתנשא הערוה ראשונה אלא אפי' כשנשא צרה זו ראשונה מכיון שחזר ונשא הערוה קדושי ודאי הויא לה אידך צרה ערוה וקמה לה בחזקת התר לשוק ומשום ספק גרושין אתה בא לאוסרה כי שמא נתגרש' הערוה ודאי והויא לה אידך זקוק' ליבם דהוה ליה כנס ולבסוף גירש ורבא לטעמיה דאמר לעיל אפילו כנס ולבסוף גרש מותרת ליבם וכיון דגרושי הן אל תאסרנה מספק דאוקמה לצרה בחזקתה ומיהו הנ"מ בשכנס הנכרית קודם ספק גירושין אלו אבל אם כנסה אחר ספק גרושין אלו הרי לא היתה צרה בחזקת התר ברור לשוק מעולם לפי דעת מ"ה הר"ם ז"ל ודעת רבו ר"ה הגדול הרמב"ן ז"ל אבל דעת ר"י ז"ל בעל התוספות אמרו דאפי' כנס הנכרית לאחר גירושין ספק אלו איכא לפרושי דכיון דערוה גופא קיימא בחזקת נשואה ולא חיישינן לספק גרושין דידן ואמרי דאוקמה אחזקתה אף צרתה דתליא בה קיימא בחזקת צרת ערוה נמי ולפי שיטה זו מתני' אף לר' ירמיה דהא אלו נתגרשה בודאי גרש ולבסוף כנס הוא דשריא לכ"ע והקשו בתוס' היכי אמרי' דצרה זו בחזקת התר לשוק עומדת והלא היתה בחזקת איסו' אשת איש ואעפ"י שכבר מת בעלה ויצאה מאתו אסורה מ"מ כיון שלא יצאה להתר גמור מוקמי לה אחזקתה דאיסור משום חזקה קמיית' דהא אשכחן דעבדי' חזקתה כה"ג מאיסור לאיסו' דתניא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ופרש"י ז"ל בחזקת איסור אבר מן החי וכן כתבו הגאונים ז"ל אלמא כשנולד ספק נשחטה בראוי מוקמי' לה אחזקת איסור אבר מן החי דהות קיימא מחיים ואע"ג דההו' איסור' ליכא השתא שכבר מתה והנכון שתירצו בזה דהתם הבהמ' אינ' ראויה לצאת מאותו איסור מאליה עד שיתחד' בה מעשה דמכשיר' בודאי דהיינו שחיטת כשרה וכיון שכן כל שלא נתברר המעשה ההיא קיימא בחזקת איסור שהיתה עומדת אבל הכא אדרבא אשה זו מאליה הייתה ראויה לצאת להתר גמור דכיון שהיתה צרת ערוה במיתת בעלה ראויה להיות נתרת לשוק ואינה נאסרת לשוק אלא בהתחדש בה מעש' האסר' דהיינו גרושה ערוה הלכך אין לנו להוציאה מחזקתה עד שיתברר לנו שנעשה המעש' האסר' דכוות' הא דאמר דקדושי ספק שהיא בחזק' התר ליבם דההיא מיירי כשנתקדש' הנכרית קודם קדושי ספק של ערוה וכיון שכן הרי היתה נכרית קודם קדושי ערוה בחזקת התר לייבם לגמרי ומאליה ראויה לצאת להתר ההוא במיתת בעלה אא"כ נתחדש דבר האוסר' דהיינו שיקדש בעל' הערו' וכיון שכן אחזקת התר לייבם מוקמי' לה עד שיתברר המעשה האוסרה לייבם והמתירה לשוק ונכון הוא זה. ומיהו נראה דקושייא מעיקרא ליכא דהתם גבי בהמה כשם שבחייה עומדת בחזקת איסור אבר מן החי כך היתה עומדת בחזקתה מה שאסרה תורה בלי שחיטה דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת דההיא איסו' אפי' מחיים וכיון שכן בין מחיים בין לאחר מיתה אההיא חזקה מוקמי' לה עד שיודע שנשחטה במצות התורה:

לחומרא כלומר אה"נ דשורת הדין שתתייבם אלא דאמור רבנן דלא תתייבם ופרכי' חומרא דאתי לידי קולא וכו' מדאמרי' קדושי קמא קדושי וקדושי בתרא לאו קדושי ויתירו' לשוק בלא גט:

דקמיתא קדושי דבתרייתא לאו קדושי' פרש"י וישאנה אחיו מאמו נכריות דעלמא וצריך ביאור למה אמר רבי' ז"ל אחיו מאמו טפי מאחיו מאביו נ"ל משום דהתם צרת ערו' דאיירי היינו צרת הבת דפתח בה תנא וכדתני לקמן נפל הבית עליו ועל בת אחיו וכן מפרשה רבי' זכרונו לברכה בכל ההלכה הזאת בצרת הבת ואם כן מסתמא אחות הערוה היינו בת אחיו מאביו ואם כן היאך יבא אחיו מאביו לקדשה והרי אין קדושי' תופסי' בבתו ואין להעמיד' שהיה לו אחד שהוא אחיו מאביו דהא אריש' קאי דקתני ג' אחים בלחוד ובן נמי אין לו ונקט אחיו מאמו שהוא ברור שזו הנופלת לפני היבם היא וצרתה אינה מביתו דאחיו בא מאמו אינו בר ייבום:

ולרב נחמן דסבר אין זיקה אפילו מת ואחר כך גירש מותרת הואיל וגירש קודם שיכנוס הא אם כנס תחלה אסורה דנשואין מפילין וזו היא שאמרו למעוטי כנס ולבסוף גירש דאסירא ומתניתין דחמש עשרה נשים דקתני בה וכלן שנתגרשו וכו' ודייקינן בה אפילו בכנס ולבסוף גירש משום דקסבר מיתה מפלת ומי ששנה זו לא שנה זו ומכל מקום לרבא דקאמר בפירקין קמא דמתנייתא לא פליגי וזו ואין צריך לומר זו קתני כלומר לא סוף דבר בגירש ולבסוף כנס אלא אפילו כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת הואיל ובשעת מיתה אינה צרת ערוה דמיתה מפלת ולא נשואין על כרחין סבירא ליה כרב אשי דיש זיקה ומכל מקום לאו למעוטי מת ואחר כך גירש דליתסר כדקא סלקא דעתין מעיקרא דההיא לא אתיא אלא למאן דקא סבר נשואין מפילין ורבא מיתה מפלת סבירא ליה והשתא כנס ואחר כך גירש שנעשית צרת ערוה בנשואין קאמר רבא דשריא מת ואחר כך גירש שלא נעשית צרה לערוה אלא בזיקה לא כל שכן אלא למעוטי מת אחד מבעלי אחיות ולא גירש ר"ל שמת הנשאוי נכרית תחלה ונפלה זו לפני שני נשואי האחיות והרי שאיזה מהם יכול לכנוס שמאחר ששניהם קיימים אין כאן צרת אחות אשה בזיקה במקום יבום אבל כשמת אחד מהם עד שלא גירש את אשתו אסורה הנכרית לשלישי שהרי היא אצל זה צרת אחות אשתו בזיקה ובמקום יבום ואפילו לא כנס את הנכרית כלל שאלו כנס אחות אשה גמורה היא אלא אפילו לא כנס ונמצא לדעת רבא שכל שגירש את הערוה נכרית מותרת אבל כשלא גירש ומת נכרית אסורה אע"פ שלא כנס והלכתא כותיה ורב אשי נמי איפשר דהכין סבירא ליה דהא דדייקינן טעמא דגירש וכו' הא מת ואחר כך גירש אסורה לישנא דתלמודא הוא ורב אשי לא קאמר אלא זאת אומרת יש זיקה כו' וכן כתבוה גדולי המפרשים:

זו היא שיטת גאוני ספרד על הדרך שכתבנו למעלה פסק הנראה לפי שיטתם וגירסת הספרים לשיטה זו ולרבא הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש ולא כנס:

ומכל מקום גדולי הפוסקים גורסין בה למעוטי מת ואחר כך גירש דבהא נכרית אסורה וחולצת ולא מתיבמת ופסקו שכל שמת נשאוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת שהנכרית אסורה הואיל ונעשית צרת אחות אשה בזיקה ואע"פ שגירש לא הותרה דגזרינן משום זיקה דעלמא ואע"פ שבצרת ערוה מן הנשואין פסקנו שאפילו כנס ולבסוף גירש מותרת ולא גזרינן משום אידך דלא נתגרשה התם כיון דערוה הוא מיגמר גמירי לה ולא נפיק מינה חורבא אבל זיקה דרבנן גזרינן אי נמי צרת ערוה הואיל וגירשה מקמי דנפלה ליבם מהנו בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל נכרית זו שבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהנו בה גירושין והדברים מתמיהים שאם כן כשהקשו מזו למשנתנו שבחמש עשרה נשים עד שהוצרך רבא עצמו לתרץ זו ואין צריך לומר זו קתני לימא ליה שאני התם דגזרינן משום זיקה דעלמא אי נמי דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה ועוד היכי נפלה קמיה בזיקה והלא מחר ששניהם קיימים אין כאן זיקה כמו שכתבנו:

ויש מפרשים טעמא דגירש ואחר כך מת נשאוי נכרית אבל מת נשאוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת אסורה לשלישי וזאת אומרת יש זיקה ומדיש זיקה אסירא דהא נשואין מפילין וזיקתה ככניסה והויא לה כצרת אחות אשה בנשואין וכי היכי דבעלמא נשא ערוה וכנס נכרית וחזר וגירש את הערוה צרתה אסורה הואיל ונשואין מפילין הכי נמי בהא דיש זיקה הואיל והיה נשאוי הערוה כשמת זה ולאחר מיתתו גירשה ונשא הנכרית שנתקיימה זיקת הנכרית אצלו אסורה לשלישי דחשבינן לה משעה שמת צרת אחות אשה דזיקה כנשואין הואיל וכנס שנתקיימה זיקתו אצל הנכרית למפרע משעת מיתתו של זה ואע"פ שבאותה שעה לא היתה צרת ערוה במקום מצוה הואיל ונשואין מפילין רואין אותה כאלו נזדקקה משעת נשואין אף כאן רואין אותה כאלו נזדקקה משעה שמת זה הנשאוי נכרית הא מכל מקום מת בעל הנכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות ולא כנס את הנכרית ומת הרי נכרית זו מותרת לשלישי שהרי בשעה שנפלה ראויה היא לכל אחד משניהם ולא הורע כחו של שלישי במיתתו של שני והוא הדין למת ולא גירש והם גורסים לרבא זו היא למעוטי מת ולא גירש וכנס וכן מצאתיה בספר מוגה ומדוייק יפה ופירושה מת ולא גירש עד שכנס אלא כנס ואחר כך גירש ומת ונזדקקה לשלישי ואסורה לו שמאחר שכנס נתקיימה זיקתה אצלו למפרע והויא לה גבי אידך צרת אחות אשה בזיקה בשעת נפילה ולא דמיא לכנס ולבסוף גירש דעלמא דהתם בשעת נפילתה לא שייכא בהדי ערוה כלל דהא ערוה איגרשא לה אבל זו בשעת נפילתה דרמיא נכרית קמיה הויא לה צרת ערוה בזיקה ושוב אין לה היתר אבל גירש קודם שכנס אע"פ שכבר מת מכל מקום כשגירש לא מיתחזיא כצרת ערוה שהרי כשנפקעה ערוה דהיינו כשנתגרשה עדיין היא ראויה לשלישי וכיון שפקעה עד שלא כנסה שני מותרת לשלישי אע"פ שכנסה אחר כן ומעתה אין צריך לומר שאם לא כנסה כלל מותרת לשלישי לאחר מיתת השני כמו שכתבנו לשיטתנו והאי דשני בלישניה ר"ל מת ולא גירש וכנס והוה ליה למימר מת וכנס ולבסוף גירש משום דבכנס ולבסוף גירש דעלמא שרי רבא ונמצא לשיטה זו שאע"פ שכנס ולבסוף גירש דעלמא שריין בזו אסירא אבל לא כנס כלל מותרת לגמרי כמו שכתבנו:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר וכלן שהיו להן קדושין או גרושין בספק הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קדושין זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קדושין כיצד ספק גרושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גרושין אמר הר"ם פי' אמרו וכלם ירצה בזה כל העריות שהיו להן קדושין או גרושין בספק צרותיהן חולצות ולא מתיבמות אולם כאשר קדש אחיו אשה בספק ומת מיבם ממה נפשך אולם אם גרש אחיו אשתו בספק ומת הנה היא גם כן חולצת ולא מתיבמת ומכלל ספק גרושין גם כן זרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה כאשר היו שניהם בזולת בית האשה כמו שנבאר בגיטין ע"ח א':

אמר המאירי וכלן שהיו בהן ספק קדושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כלומר כל אותן חמש עשרה עריות שביארנו שפוטרות צרותיהן אם היו לבעלים שמתו אצל העריות ספק קדושין או ספק גירושין הרי הצרות חולצות ולא מתיבמות שהרי ספק צרת ערוה הן שמא נתגרשה הערוה או שמא לא נתקדשה ואין זו צרת ערוה וראויה אף ליבום או שמא נתקדשה או לא נתגרשה והויא לה צרת ערוה ופטורה אף מן החליצה ומתוך ספקות אלו חולצות ולא מתיבמות ומכל מקום כל שנשואי הערוה ודאי נשואי הצרה אין לנו בהם כלום אם הם ודאי אם ספק שאם הם ספק הואיל ונשואי הערוה ודאי יוצאות בלא כלום ממה נפשך אם נשואין הם צרת ערוה הן ואם אינם נשואים הוו להו נכריות דעלמא ואינן זקוקות ליבום ואם שתיהן ספק אף הן חולצות ולא מתיבמות אלא הכל תלוי בנשואי הערוה:

ועכשיו מפרש כיצד הוא ספק קידושין ופירש בהן זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובספק גירושין שלשה גיטין הנזכרים ושאלו בגמרא היאך לא שנו בספק גירושין גם כן זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו והעלו שכל ספק שבקדושין אף הוא בגירושין אלא שיש בגירושין מה שאין כן בקדושין אף באותן שהיה ראוי לומר כן אצל קדושין והוא יש עליו עדים ואין בו זמן ומתוך שלא היה יכול להזכיר זו של זמן בקדושין שהרי לא תקנו זמן בקדושין כמו שיתבאר לקמן ל"א ב' עבד ליה מקדושין מילתא באפי נפשה בספק קרוב לו ספק קרוב לה והוא הדין בגירושין ועבד ליה מגירושין מילתא באפי נפשה ואף בזו של זמן מיהא דוקא בגירושין אבל לא בקדושין ואע"פ שאף בקדושין היה ראוי לומר כן ואין צריך להזכיר שני הגיטין הנזכרים עמה שאין להם מקום כלל אצל קדושין שאין קדושין בלא עדים כלום וזהו דגירושין לאו דוקא דהא איכא ספק קרוב לו ספק קרוב לה אלא מדאיצטריך למיתני זהו בקדושין לאפוקי זמן דהוה סלקא דעתין למימריה אף בקדושין תני ליה בגירושין כך הייתי רגיל לפרשה וכך היא מקובלת בידי מרבותי ואף גדולי הדור מסכימין בה אלא שלגדולי הדורות ראיתי שאף בקדושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או כתב ידו ואין בו אלא עד אחד מועיל בהם על הדרך שמועיל בגט לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה על הדרך שהתבאר בפרק המגרש פ"ו ב' וחולצת ולא מתיבמת ומה שאמרו בקדושין ס"ה ב' דאף בעד אחד לא מהני הכא שאני דכתב ידו כעדים ואם כן אף זהו דקדושין לאו דוקא דהא איכא תרי מתלת גיטין דאף בקדושין נמי ספק אלא שמתוך שלא היה יכול להזכיר זו של זמן בקדושין צירף אגבה שני הגיטין עמה מפני ששלשתן הוזכרו ביחד במקומן ומכל מקום למדנו שספק קרוב לו ספק קרוב לה בין בגיטין בין בקדושין הוה ליה ספק ומעתה אתה צריך לעיין דין ספק זה במה שכתבנו בו בפרק הזורק שביארנו בו הרבה דרכים ואחת מהן הוזכרה בסוגיא זו והוא שיש כאן שתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ואע"ג דהוה לן למימר אוקי תרי להדי תרי ואוקי איתתא אחזקה בספיקא דאורייתא לא אמרינן הכי:

ועכשיו הוא מזכיר בספק גירושין שלשה גיטין אלו כתב ידו בלא עדים שכתב ידו כעדים להיות הגט כשר אלא שפסול מדברי סופרים וכן יש עליו עדים ואין בו זמן שהוא כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים שתקנו זמן בגיטין כמו שהתבאר במקומו וכן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ופירשנוה במקומו כשהוא כתב ידו ואפילו הכי פסול מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן בכתב ידו בלא שום עד שהוא כשר בדיעבד ומאחר שהם פסולים מדרבנן נידונים בענין זה כספק גירושין להיות חולצת ולא מתיבמת:

בפרש"י בד"ה אלא אי סבר לה כרבא כו' השתא כינס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ כינס מבעיא עכ"ל לא איצטריך להאי ק"ו דהא כיון דר"נ אית ליה אין זיקה ע"כ גירש ואח"כ כינס שרי וק"ל:

לשון הרי"ף בשמעתין טעמא דגירש כו' ואע"ג דגירש לה לאחות אשה לא משתריא לה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין כו' עכ"ל והאריך ע"ש מהרש"ל הבין מפי' הרי"ף דרב אשי נמי מודה לרבא הכא בכנס ואח"כ גירש דשרי ורבא מודה לרב אשי במת ואח"כ גירש דאסור ולפי דרכו כתב ה"ג לקמן לרבא למעוטי מת ואח"כ גירש וזה הפי' מוכח ודלא כפרש"י דהא אנו קי"ל כרבא בכנס ואח"כ גירש דשרי וקי"ל כרב אשי דאסר במת ואח"כ גירש והטור נמי אוסר במת ואח"כ גירש ומתיר בכינס ואח"כ גירש ע"כ תוכן דבריו ודבר תמוה הבין בדברי' (א) דהשתא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דהא כיון דבמת ואח"כ גירש אוסר מטעם דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה ולא מהני בה גרושין אם כן הך דכנסה נמי בשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה מעיקרא וכי משום דכנסה פקע זיקתה דהא הזיקה גופה אינה אוסרת בעלמא אלא משום דדמיא כאילו כנוסה וה"ל אחות אשה ועוד דבהדיא כתב הטור גבי מת ואח"כ גירש דאפילו אם לא כינס הנכרית אסורה לאחר משמע דמכ"ש בכינס דאסורה ואם כן יהיו דברי הטור סותרים זה את זה שהרי מתיר בכינס ואח"כ גירש ועוד דלא לשתמיט בשום פרשן ופוסק להזכיר שהיה לרי"ף ולטור גירסא אחרת בשמעתין אבל דברי הרי"ף מפורשים כך דאנן קי"ל כרב אשי הכא במת ואח"כ גירש אסור ולא תקשה לך הא דקי"ל במתני' דפ"ק דבין בכינס ואח"כ גירש בין גירש ואח"כ כינס דשרי דרב אשי אית ליה דדוקא הכא דבאיסור זיקה נפלה קמיה אסורה ואין חילוק בין כינס ואח"כ גירש ובין גירש ואח"כ כינס ובין גירש ולא כינס כלל כיון דמעיקרא באיסור זיקה נפלה ממיתת אחיו הראשון בכל גוונא אסורה אבל בצרת ערוה מן הנשואין דהיינו מתני' דפ"ק דנשאה מעיקרא ולא נפלה באיסור זיקה מאח הראשון וכן הוא בפרש"י לרי"ף דצרת ערוה מן הנשואין דקאמר הרי"ף היינו מתני' דפ"ק דכיון דלא נפלה מעיקרא קמיה באיסור זיקה מהני בה גרושין ובין כינס ואח"כ גירש ובין גירש ואח"כ כינס שרי כמו שפסק הרי"ף בפ"ק ואלו הם בעצמם דברי הטור דבתחלה כתב ההיא דרב אשי דבנפלה לפניו באיסור זיקה מעיקרא דאסורה אפילו בלא כינס ואח"כ כתב בכינס הנכרית דמותרת היינו בכניסה בלא נפלה לפניו כמתני' דפ"ק והשתא לרב אשי לא קשיא כלל רומיא דמתני' אהדדי ורבא דקא קשיא ליה וקאמר דזו ואצ"ל זו קתני ע"כ אית ליה דאפילו בנפלה לפניו באיסור זיקה כמתני' דהכא שרי אפילו בכינס ואח"כ גירש ומש"ה הוכרח תלמודא למימר אליביה דלא אתא זהו למעוטי אלא מת בלא גירש והשתא יהיה שיטת וגירסת הרי"ף כפרש"י אלא שהרי"ף בא ליישב לרב אשי דהלכתא כמתניתין דפ"ק וכמתניתין דהכא ולא תיקשו אהדדי והדברים ברורים למבין: