Talmud Builders

    Yevamot 110b

    Back to index

    English translation — Yevamot 110b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but no, he may not perform ḥalitza . The Gemara rejects this: No, it is referring to a halakhically competent woman who later became a deaf-mute, and ḥalitza performed by a deaf-mute does not have the power to undo a levirate bond that is valid by Torah law.

    2Come and hear proof from a baraita : Two halakhically competent brothers are married to two unrelated women, one who is halakhically competent and one who is a deaf-mute. If the halakhically competent man who is the husband of the female deaf-mute, dies, what should the halakhically competent man who is the husband of the halakhically competent woman do? He consummates the levirate marriage with the deaf-mute, and if he later wishes to divorce her, he may divorce her. But if the halakhically competent man who is the husband of the halakhically competent woman dies, what should the halakhically competent man who is the husband of the female deaf-mute do? He may either perform ḥalitza or consummate the levirate marriage.

    3What, is it not the case in this baraita that since he is halakhically competent from the outset, one may presume that she is a deaf-mute from the outset as well? And it is taught yes, he may consummate the levirate marriage with the yevama who is a deaf-mute, but no, he may not perform ḥalitza to her, thereby indicating that ḥalitza cannot be performed even though as a deaf-mute from the outset, she is a yevama by rabbinic law and not by Torah law. The Gemara rejects this: Are the cases comparable? This case is as it is, i.e., the husband is competent throughout, and that case is as it is, i.e., the wife was not a deaf-mute at the outset.

    4The Gemara raised an objection to this from a mishna ( Yevamot 112b): Two brothers, one who is halakhically competent and one who is a deaf-mute, are married to two sisters, one who is halakhically competent and one who is a deaf-mute. If the male deaf-mute who is the husband of the female deaf-mute dies, what shall the halakhically competent man who is the husband of the halakhically competent woman do? The female deaf-mute leaves and is exempt from levirate marriage due to the prohibition against marrying the sister of one’s wife.

    5If the halakhically competent man who is the husband of the halakhically competent woman dies, what should the male deaf-mute who is the husband of the female deaf-mute do? He releases his wife, the female deaf-mute, with a bill of divorce, and his brother’s wife is forbidden forever and may never remarry. He cannot remain married because his wife is the sister of his yevama by Torah law. He cannot consummate the levirate marriage with her because she is the sister of his ex-wife. Apparently, ḥalitza is not an option because he is a deaf-mute, and his ḥalitza cannot dissolve a levirate bond that is established by Torah law.

    6And if you would say: Here, too, it is referring to a man who was halakhically competent and later became a deaf-mute, can such a person divorce his wife? Didn’t we learn the following in the mishna (112b): If a halakhically competent man married a halakhically competent woman and she became a deaf-mute, he may divorce her; if she became mentally incompetent, he may not divorce her, because of a rabbinic ordinance to protect her from harm. If he himself became a deaf-mute or became mentally incompetent, he may never divorce her. Since he was competent when he married her, he cannot dissolve a marriage that is by Torah law when he is incompetent.

    7Rather, is it not referring to a male who was deaf-mute from the outset? And since he was a deaf-mute from the outset, she was also a deaf-mute from the outset. And since the sisters in these cases were deaf-mutes from the outset, then the unrelated women were also deaf-mutes from the outset, and we learned in the mishna with regard to the unrelated women that yes, he may consummate the levirate marriage with them, but no, he may not perform ḥalitza . When this question was presented to Rabba, he was silent and had no response.

    8When Abaye came before Rav Yosef and told him of the matter, Rav Yosef said to him: What is the reason that you raised an objection to him based on this? For he could teach, i.e., explain to you, as follows: The sisters the mishna referred to were deaf-mutes at the outset, whereas the unrelated women it referred to were halakhically competent women who later became deaf-mutes.

    9Rather, you should have raised an objection to him from this mishna (112b): In the cases of two deaf-mute brothers married to two halakhically competent sisters or to two deaf-mute sisters or to two sisters, one halakhically competent and one a deaf-mute; and likewise, two deaf-mute sisters married to two halakhically competent brothers or to two deaf-mute brothers or to two brothers, one halakhically competent and one a deaf-mute, all these women are exempt from ḥalitza and from levirate marriage in the event of the death of one of the brothers while childless. And if, in these cases, the women were unrelated to one another, the surviving brothers should consummate levirate marriage with them, and if they wish to divorce them subsequently, they may divorce them.

    10The Gemara clarifies: What are the circumstances? If we say the mishna is referring to men who were halakhically competent and later became deaf-mutes, then in that case can they release them? But didn’t we learn in the mishna (112b): If she became mentally incompetent, he may not divorce her; if he became a deaf-mute or mentally incompetent, he may never divorce her?

    11Rather, is it not referring to men who were deaf-mutes at the outset? And since they were deaf-mutes at the outset, the women were also deaf-mutes at the outset, and it is taught there: If, in these cases, they were unrelated to one another, the surviving brothers should consummate levirate marriage with them. This implies: Yes, they should consummate levirate marriage with them, but no, they should not perform ḥalitza . From this conclusion is apparent that a female deaf-mute may not perform ḥalitza ; the refutation of the opinion of Rabba is a conclusive refutation.

    12§ It is taught in the mishna: If one wife is a minor and the other is a deaf-mute, consummation of levirate marriage or ḥalitza of the yavam with one of them does not exempt her rival wife. Rav Naḥman said: I found Rav Adda bar Ahava and Rav Ḥana his son-in-law sitting and posing challenges [ kamakvu akvata ] to one another in the marketplace of Pumbedita, and saying as follows: That which we learned in the mishna, that in the case of a minor and a deaf-mute, the consummation of levirate marriage with one of them does not exempt her rival wife, applies when she happened before him for levirate marriage as the widow of his halakhically competent brother. Under such circumstances, we do not know if the minor was preferable to the brother who married her initially, or if the deaf-mute was preferable to him.

    13The Gemara explains: They wondered if the minor was preferable to him, since she eventually would have come to full intellectual capacity when she reached majority, or if the deaf-mute was preferable, since she is an adult and she is suitable for sexual intercourse. Given the uncertainty, it cannot be determined whose initial marriage was more complete and therefore the levirate marriage of one of them cannot exempt her rival wife. However, if she happened before him for levirate marriage as the widow of his brother who was deaf-mute, certainly the female deaf-mute was preferable to him, as she was suitable for sexual intercourse and was of his kind, and therefore the marriage to her was more complete.

    14And I, Rav Naḥman, said to them: Even if she happened before him as the widow of his brother who was deaf-mute, it is still uncertain, because the difference between the marriage of a minor and a deaf-mute in this case is independent of the original husband’s preferences. They are different types of relationships.

    15The Gemara asks: How can their situation be rectified, so that they can remarry? Rav Ḥisda said that Rav said: He consummates the levirate marriage with the deaf-mute and then releases her by means of a bill of divorce. He cannot stay married to her because the subsequent ḥalitza of the minor will disqualify her as the rival wife of his yevama who has performed ḥalitza [ ḥalutza ]. The minor must wait until she reaches majority and then perform ḥalitza .

    16Rav Ḥisda said: Learn from this statement that Rav holds that a married deaf-mute is partially acquired, and a minor is either acquired or not acquired, i.e., there is uncertainty as to whether she was acquired completely or not acquired at all. For if it enters your mind to say the opposite, that the deaf-mute is either acquired or not acquired, while the minor is partially acquired, then with regard to the deaf-mute woman, why should he consummate the levirate marriage and then release her with a bill of divorce?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חולץ לאמשום קרייה:

    מוציא אשתו בגטדזיקת אחותה פקחת אוסרתה שנישואיה גמורין וזו ספק ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום אחות אשה:

    ואשת אחיו אסורה לעולםדחרש לא מצי חליץ ומיכנס נמי לא מצי כניס לה דאחות גרושתו היא דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא). ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפיק אלא להכי מייתי לה לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתני' לקמן בחרש שנשא פקחת (יבמות דף קיב:):

    מי מצי מפיקדקתני מוציא את אשתו בגט ומדקתני בגט משמע שתהא מותרת לאחרים:

    נשתטית לא תצאפקחת שנשתטית לא תצא מבעלה אע"פ שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאינה יודעת לשמור עצמה אבל נתחרשה יוצאת דלא בעינן דעת אשה בגט שהרי אפי' פקחת בעל כרחה מוציא והכא לא תקון רבנן מידי דהא יודעת לשמור עצמה:

    נתחרש הוא כו'דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת:

    נכריות נמיהנך תרתי דלעיל חרשות מעיקרא קאמר דהא גבי הדדי תניין. והמגמגם לומר למה לי כל הנך דיוקי דקאמר מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו' לותיב מחד ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא וקתני בהו כונס אין חולץ לא לאו מילתא היא דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהם פקחת מכח קידושי פקח וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפק אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי ואפילו הכי קתני כונס פקח ולא חולץ:

    שני אחין חרשיןנישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה וכן שתי חרשות כניסתן ברמיזה ואע"פ שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש נישואיהן שוין הילכך יוצאת היבמה משום אחות אשה:

    ואם היו נכריותומת אחד מהן יכנוס השני דלאו בר חליצה הוא או היא אינה בת חליצה:

    ומדהן חרשין מעיקרא כו' ל"גדבלאו הכי מצי מותיב מינייהו:

    ומקוו אקוותאמקהילים תלמידים סביבם שהיו באים לשמוע דבריהם. ל"א דמקהו אקהתא משיבין קושיות זל"ז:

    כיצד תקנתןדקטנה וחרשת הואיל ואין האחת פוטרת צרתה וחרשת לאו בת חליצה היא דניפוק תרוייהו בחליצה ואי מייבם לה וחליץ לקטנה כשתגדיל מיפסלא קמייתא עליה דקם ליה בלא יבנה דהא ביאה דחרשת לא דחיא זיקה דנימא אין אחריה כלום:

    כונס את החרשת ומוציאה בגטדחליצת קטנה תפסל לה עליה:

    חרשת קנוייה במקצת ומשויירתקטנה ספק קנוייה כולה ספק אינה קנוייה כלל. דבשתיהן קנויות ומשויירות ליכא למימר דממתני' שמעינן לה דא"כ תיפטר חדא בביאת חברתה ושתיהן ספק נמי ליכא למימר מדקתני סיפא דמתני' בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ואי שתיהן ספק קמייתא תיתיב גביה ממה נפשך דהא אחרונה לא פסלה לה עליה דאם שתיהן קנויות אין האחרונה פוסלת הראשונה דאין אחר ביאה כלום ואם זו (קנויה) וזו אינה קנויה אינן צרות זו לזו אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק. ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת וקטנה ספק משום הכי תצא החרשת בגט דלמא קטנה קנויה היא לגמרי ועדיפא מחרשת ופסלה לה חליצתה עליה:

    יבמות 110 עמוד ב

    1חולץ לא! לא, בפקחת ואחר כך נתחרשה.

    2תא שמע: שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת, מת פקח בעל החרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רוצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.

    3מאי לאו: מדהוא פקח מעיקרא, היא נמי חרשת מעיקרא, וקתני: כונס אין, חולץ לא! מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא.

    4איתיביה: שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות, אחת פקחת ואחת חרשת. מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה.

    5מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.

    6וכי תימא ה"נ בפקח ואחר כך נתחרש מי מצי מפיק? והתנן: נתחרשה יוציא, נשתטית לא יוציא. נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית.

    7אלא לאו, בחרש מעיקרא, ומדהוא חרש מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא. ומדאחיות חרשות מעיקרא נכריות נמי חרשות מעיקרא, ותנן גבי נכריות: כונס אין, חולץ לא! אישתיק.

    8כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל מ"ט תותביה מהא, דיכול לשנויי לך: אחיות חרשות מעיקרא, נכריות פקחות ואח"כ נתחרשו.

    9אלא איבעי לך לאותביה מהא: שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות, או שתי אחיות חרשות, או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת. וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין, או לשני אחין חרשין, או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום. ואם היו נכריות יכנוסו, ואם רצו להוציא יוציאו.

    10היכי דמי? אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו, מי מצי מפקי? והתנן: נשתטית לא יוציא, נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית!

    11אלא לאו אחרשין מעיקרא, ומדהן חרשין מעיקרא אינהו נמי חרשות מעיקרא, וקתני: אם היו נכריות יכנוסו. יכנוסו אין, יחלצו לא! תיובתא דרבה תיובתא.

    12קטנה וחרשת וכו'. אמר רב נחמן: אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה, דיתבי וקמקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא ואמרי, הא דתנן: קטנה וחרשת, אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, הני מילי דנפלה ליה מאחיו פקח, דלא ידעינן אי בקטנה ניחא ליה אי בחרשת ניחא ליה׃

    13אי בקטנה ניחא ליה דאתיא לכלל דיעה, אי בחרשת ניחא דגדולה היא, ובת ביאה היא. אבל נפלה מאחיו חרש ודאי בחרשת ניחא ליה, דבת ביאה היא ובת מיניה היא.

    14ואמינא להו אנא: אפילו נפלה ליה מאחיו חרש נמי מספקא ליה.

    15כיצד תקנתן? אמר רב חסדא אמר רב: כונס החרשת ומוציאה בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל, ותחלוץ.

    16אמר רב חסדא: ש"מ קסבר רב: חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה. דאי ס"ד חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת, חרשת אמאי כונס ומוציאה בגט?

    Tosafot

    מאי לאו מדהוא פקח מעיקראדהכי משמע שפקח נשא חרשת משמע שבשעת נישואין היה זה פקח וזו חרשת אבל בבבא קמייתא דחרש בעל חרשת לא מצי לאוקומי בחרשת מעיקרא דומיא דפקח בעל פקחת דהא לא שייכי מידי אהדדי:

    וכי תימא הכא נמי בפקח ואח"כ נתחרש ומי מצי מפיק לההוה מצי לאקשויי טפי דכיון דפקח הוה דנשואין דאורייתא הוי אמאי צריך לגרש את אשתו דקתני ומוציא את אשתו בגט והלא תצא אחותה משום אחות אשה אלא לרבות' נקטיה דאפי' היה צריך גט מי מצי לאפוקי:

    או נשתטה לא יוציא עולמיתוא"ת מאי קושיא והא רשב"ג פליג עליה בפ' מי שאחזו (גיטין דף עא. ושם) ואית ליה בפקח ואח"כ נתחרש הוא היה כותב ואחרים חותמים ונוקי הך משנה כרשב"ג וי"ל דלא בעי לאוקומי כרשב"ג כיון דרישא לא מיתוקמא כוותיה ההיא דנקט חרש או נשתטה ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה ומי מצי לגרש את אשתו כדמפרש:

    ותנן גבי נכרית כונס אין חולץ לא אישתיקהכא לא בעי לשנויי הא כדאיתא והא כדאיתא כדמשני לעיל גבי פקח וחרשת שהם שני מינין אבל הכא שניהם חרשים ובמין אחד לא שייך למימר הא כדאיתא והא כדאיתא:

    מאי טעמא לא תותביה מהאתימה לר"י דמה היה בדעתו של אביי שלא הקשה לו מזאת הבבא שהיא ראשונה וקושיא טובה ולא היה צריך לכל אלו הבבות:

    וקמקוו אקוותאפי' בקונטרס מקשין קושיות זה לזה וכן פי' ר"ח והביא ראיה מר' יהושע קיהה וטהר (נגעים פ"ד מי"א) דקדק בדבר הרבה וטיהר:

    קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה כו'וא"ת והיכי שמעינן דקסבר רב הכי דלמא לעולם מספקא ליה אי חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה או איפכא להכי קאמר כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל דמספיקא אזיל לחומרא וי"ל דקים ליה לרב חסדא דחדא קנויה ומשויירת וחדא קנויה ואינה קנויה אלא דהוא לא הוה ידע הי מינייהו והשתא פשיטא דחרשת משויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה ומברייתא נמי מצי למפשט דקטנה קנויה ואינה קנויה אבל כל כמה דלא ידע ברייתא פשיט ממילתיה דרב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    וכי תימא הכי נמי בפקח ואחר כך נתחרש מי מצי מפיק כו'בדין היה לו להקשות אמאי מוציא את אשתו בגט והא אשת איש גמורה היא ותצא הלזו משום אחות אשה. ואשת אחיו נמי אמאי אסורה לעולם אדרבה פטורה מן החליצה ומן היבום. אלא סירכא דשמעתין נקט דלקמן מקשינן נמי מי מצי מפקי.

    כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץפירוש מוציאה בגט לכשיחליץ את הקטנה, משום דחליצתה של קטנה פוסלה עליו דשמא עדיפא מינה דדלמא קניה גמורה היא. והא דאמרינן אס"ד חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנויה ומשויירת תיתיב חרשת גביה, לעולם קאמר, דאף על גב דקטנה קנויה קצת, כיון דאפשר דחרשת קנויה גמורה, תו לא פסיל לה חליצה דחברתה שאין לאחר ביאה כשרה כלום ועוד דחליצה דקטנה לא עדיפא לפסול החרשת דקנויה גמורה ועדיפא מינה, ואף על גב דחליץ לקטנה לא חיישינן לשמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, דמה בכך יאמרו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 110b

    Yevamot 110b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 407 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חולץ לא משום קרייה:

    מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה פקחת אוסרתה שנישואיה גמורין וזו ספק ואין כח בקידושיה לפטור את אחותה משום אחות אשה:

    ואשת אחיו אסורה לעולם דחרש לא מצי חליץ ומיכנס נמי לא מצי כניס לה דאחות גרושתו היא דאחותה חרשת היתה קנויה במקצת לאחיו החרש הילכך לא אפשר (שהרי אחות גרושתו היא). ומהך מתניתין לא מותיב ליה לרבא דהכא מדינא לא חליץ האי חרש לפקחת שהרי אשת פקח היתה וזיקתו גמורה וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפיק אלא להכי מייתי לה לגלויי אהנך תרתי תיובתי קמייתא דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי דהא כולהו תניא להו גבי הדדי במתני' לקמן בחרש שנשא פקחת (יבמות דף קיב:):

    מי מצי מפיק דקתני מוציא את אשתו בגט ומדקתני בגט משמע שתהא מותרת לאחרים:

    נשתטית לא תצא פקחת שנשתטית לא תצא מבעלה אע"פ שהאשה יוצאת לרצון ושלא לרצון רבנן תקון שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאינה יודעת לשמור עצמה אבל נתחרשה יוצאת דלא בעינן דעת אשה בגט שהרי אפי' פקחת בעל כרחה מוציא והכא לא תקון רבנן מידי דהא יודעת לשמור עצמה:

    נתחרש הוא כו' דקידושיו היו גמורין וגירושין בלא דעת:

    נכריות נמי הנך תרתי דלעיל חרשות מעיקרא קאמר דהא גבי הדדי תניין. והמגמגם לומר למה לי כל הנך דיוקי דקאמר מדהוא חרש מעיקרא איהי נמי חרשת מעיקרא כו' ומדאחיות חרשות מעיקרא כו' לותיב מחד ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשות מעיקרא וקתני בהו כונס אין חולץ לא לאו מילתא היא דכל הנך חרשין דלעיל נפלה לפניהם פקחת מכח קידושי פקח וליכא למימר כי היכי דעל הכי נפק אבל בחרשת דלעיל איכא למימר הכי ואפילו הכי קתני כונס פקח ולא חולץ:

    שני אחין חרשין נישואיהן שוין בין שהן פקחות בין שהן חרשות בין אחת פקחת ואחת חרשת שהרי כניסתן לבעליהן ברמיזה וכן שתי חרשות כניסתן ברמיזה ואע"פ שהן פקחין או אחד פקח ואחד חרש נישואיהן שוין הילכך יוצאת היבמה משום אחות אשה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 110b · Sefaria

    Tosafot

    מאי לאו מדהוא פקח מעיקרא דהכי משמע שפקח נשא חרשת משמע שבשעת נישואין היה זה פקח וזו חרשת אבל בבבא קמייתא דחרש בעל חרשת לא מצי לאוקומי בחרשת מעיקרא דומיא דפקח בעל פקחת דהא לא שייכי מידי אהדדי:

    וכי תימא הכא נמי בפקח ואח"כ נתחרש ומי מצי מפיק לה הוה מצי לאקשויי טפי דכיון דפקח הוה דנשואין דאורייתא הוי אמאי צריך לגרש את אשתו דקתני ומוציא את אשתו בגט והלא תצא אחותה משום אחות אשה אלא לרבות' נקטיה דאפי' היה צריך גט מי מצי לאפוקי:

    או נשתטה לא יוציא עולמית וא"ת מאי קושיא והא רשב"ג פליג עליה בפ' מי שאחזו (גיטין דף עא. ושם) ואית ליה בפקח ואח"כ נתחרש הוא היה כותב ואחרים חותמים ונוקי הך משנה כרשב"ג וי"ל דלא בעי לאוקומי כרשב"ג כיון דרישא לא מיתוקמא כוותיה ההיא דנקט חרש או נשתטה ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה ומי מצי לגרש את אשתו כדמפרש:

    ותנן גבי נכרית כונס אין חולץ לא אישתיק הכא לא בעי לשנויי הא כדאיתא והא כדאיתא כדמשני לעיל גבי פקח וחרשת שהם שני מינין אבל הכא שניהם חרשים ובמין אחד לא שייך למימר הא כדאיתא והא כדאיתא:

    מאי טעמא לא תותביה מהא תימה לר"י דמה היה בדעתו של אביי שלא הקשה לו מזאת הבבא שהיא ראשונה וקושיא טובה ולא היה צריך לכל אלו הבבות:

    וקמקוו אקוותא פי' בקונטרס מקשין קושיות זה לזה וכן פי' ר"ח והביא ראיה מר' יהושע קיהה וטהר (נגעים פ"ד מי"א) דקדק בדבר הרבה וטיהר:

    קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה כו' וא"ת והיכי שמעינן דקסבר רב הכי דלמא לעולם מספקא ליה אי חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה או איפכא להכי קאמר כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל דמספיקא אזיל לחומרא וי"ל דקים ליה לרב חסדא דחדא קנויה ומשויירת וחדא קנויה ואינה קנויה אלא דהוא לא הוה ידע הי מינייהו והשתא פשיטא דחרשת משויירת וקטנה קנויה ואינה קנויה ומברייתא נמי מצי למפשט דקטנה קנויה ואינה קנויה אבל כל כמה דלא ידע ברייתא פשיט ממילתיה דרב:

    Tosafot on Yevamot 110b · Sefaria

    Rashba

    וכי תימא הכי נמי בפקח ואחר כך נתחרש מי מצי מפיק כו' בדין היה לו להקשות אמאי מוציא את אשתו בגט והא אשת איש גמורה היא ותצא הלזו משום אחות אשה. ואשת אחיו נמי אמאי אסורה לעולם אדרבה פטורה מן החליצה ומן היבום. אלא סירכא דשמעתין נקט דלקמן מקשינן נמי מי מצי מפקי.

    כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ פירוש מוציאה בגט לכשיחליץ את הקטנה, משום דחליצתה של קטנה פוסלה עליו דשמא עדיפא מינה דדלמא קניה גמורה היא. והא דאמרינן אס"ד חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנויה ומשויירת תיתיב חרשת גביה, לעולם קאמר, דאף על גב דקטנה קנויה קצת, כיון דאפשר דחרשת קנויה גמורה, תו לא פסיל לה חליצה דחברתה שאין לאחר ביאה כשרה כלום ועוד דחליצה דקטנה לא עדיפא לפסול החרשת דקנויה גמורה ועדיפא מינה, ואף על גב דחליץ לקטנה לא חיישינן לשמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, דמה בכך יאמרו.

    Rashba on Yevamot 110b · Sefaria

    Ritva

    וכ"ת ה"נ בפקחת ואח"כ נתחרשת אי מצי מפיק וא"ת ונפרוך ליה דאי בפקחת ואח"כ נתחרשה הרי נשואיה היו גמורים וכשמת אחיו למה מוציא אשתו בגט אדרבה אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה וי"ל דאה"נ אלא דהא עדיפא לן דאפי' תימא דגזור רבנן אטו חרש מעיקרו מ"מ היכי מצי מפיק:

    אמר רב חסדא ש"מ קסבר רב חרשת קנוייה ומשויירות פירש רש"י ז"ל שפיר וכללא דמילתא דלעולם קנויה לגמרי פטורה כוליה ביתה ואין אחריה פסול ושאינה קנוייה כלל לא פטרינן כלום ואינה פוסלת כלום דנכרית בעלמא היא. אבל קנויה ומשויירת שיש בה כח קנין ואינו גמור אינה פוטרת ונפסלת בביאת קנויה והא דאמר רב חסדא כונס את החרשת ומוציא בגט לא שיוציאנה לאלתר כשתגדיל הקטנה והיא צריכה חליצה כדי שלא לעגנה דלכונסה אינו רשאי כי שמא קנויה היא ויש בה זיקה ונפסלת בביאת החרשת שהיא קנויה ומשויירת שהיא ג"כ זקוקה קצת וגם לאו מי שהי' קנויה ומשויירת פוטרת הקנויה לגמרי וכיון שהיא חולץ אותה נפסלת החרשת משום צרת חלוצה ולפי' צריך להוציאה אחר שתגדיל הקטנה ויחלוץ לה:

    Ritva on Yevamot 110b · Sefaria

    Meiri

    שני אחים פקחים נשואים שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת בעל החרשת ונזדקקה חרשת לפקח והרי אינו יכול להוציאה בחליצה אלא כונס ואם רצה אחר כן להוציא בגט יוציא שהחרשת מתגרשת כמו שביארנו מת בעל הפקחת ונזדקקה פקחת לפקח כונס או חולץ:

    שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת פקח בפקחת וחרש בחרשת מת חרש ונזדקקה חרשת לפקח תצא משום אחות אשה שהרי אשתו של פקח נשואה גמורה וזו אחות אשה מת פקח ונזדקקה פקחת לחרש הרי זיקתה מן התורה ואשתו אינה נשואה לו אלא מדרבנן שהרי חרש בחרשת היא לפיכך מוציא את אשתו בגט שהרי אחות זקוקה היא וברמיזה כנס ברמיזה יוציא ואשת אחיו אסורה לעולם לו ולאחרים שהרי הוא אינו חולץ לה שהחרש אינו בר חליצה וכן אינו מיבמה שהרי היא אחות אשה של סופרים ואחות גרושה של סופרים ואם נישאו פקחים ונתחרשו אינו מוציא שהרי נשואין גמורים היו והלזו תצא משום אחות אשה:

    אע"פ שהחרשת יוצאה בגט כל שנשטית מיהא אינה מתגרשת כלל והוא שאמרו נשטית היא לא תצא נתחרש הוא או נשטה הוא לא יוציא עולמית:

    שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות ששתיהן חרשות או שתיהן פקחות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים ששניהם חרשים או שניהם פקחים או אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי כל ששניהם חרשים או שתיהן חרשות כל הנשואין שוים להיותם נשואין דרבנן ולא של תורה ומה נפשך אם של אחיו נשואין אף שלו נשואין ויוציאה משום אחות אשה ומותרת לכל ואם שלו אינן נשואין אף של אחיו אינן נשואין ונכרית בעלמא היא להיותה מותרת לכל ואם היו נכריות יכנוס ממה נפשך שאם נשואיו נשואין שפיר קא מיבם ואם אינן נשואין נכרית בעלמא היא ושפיר קא נסיב ומכל מקום חליצה אין כאן שאין חליצה לחרש או חרשת ואם רצו להוציא בגט אחר שכנסו יוציאו אחר שהחרשות היה חרשות מעיקרו ולא היה שם אלא נשואין דרבנן שאלו היו הנשואין בשניהם פקחים ונתחרש הוא כונס ואינו מוציא שהרי זיקתו וקנינו תורה וגיטו אינה תורה הא אם נתחרשה היא מוציא דלא בעינן דעתה כמו שיתבאר ודברים אלו יתבארו יותר ביאור מרווח בפרק שאחר זה ר"ל פרק חרש:

    Meiri on Yevamot 110b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י ד"ה מוציא את אשתו בגט כו' אהנך תרתי תיובתא קמייתא דבחרשת וחרש מעיקרא קמיירי כו' עכ"ל בכדי נקט חרש דחרש א"נ דאיירי מעיקרא לא קשה מידי כיון דפקחת מכח קידושי פקח נפלה לפני החרש ליכא למימר ביה כי היכי דעל הכי נפק כפרש"י לקמן גם מ"ש רש"י לקמן ומדהוא חרש מעיקרא הנך נמי דלעיל חרשים מעיקרא כו' דכל הנך חרשים דלעיל כו' עכ"ל אינו מדוקדק דלא הוזכר חרש אלא בבבא קמייתא אבל בבתרייתא לא הוזכר חרש וק"ל:

    תוס' בד"ה או נשתטה לא כו' ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה אמאי צריך לגרש את כו' כצ"ל:

    בד"ה קסבר רב חרשת קנויה כו' וי"ל דקים ליה לר"ח דחדא קנויה ומשוירת וחדא קנויה ואינה קנויה אלא דהוא לא הוה ידע הי מנייהו כו' עכ"ל אין דבריהם אלו מספיקים לקושייתם דא"נ קים ליה דחדא קנויה ומשוירת וחדא קנויה ואינה קנויה מ"מ נימא דהוה מספקא ליה אי חרשת קנויה ומשוירת וקטנה קנויה ואינה קנויה או איפכא ועוד הא דחדא קנויה ומשוירת וחדא קנויה ואינה קנויה אין צריך ראייה כדמוכח ממתני' דהכא כפרש"י אבל צריכין אנו למימר לתרץ קושייתם דרב חסדא הוה קים ליה ברב דהוה ידע באיזה דהוה קנוייה ומשוירת ואיזה מהן דהוה קנויה ואינה קנויה אלא רב חסדא לא הוה ידע הי מנייהו והתוס' קצרו במקום שהיה להם להאריך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 110b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה או נשתטה לא יוציא וכו' עד כיון דרישא לא מתוקמי כוותיה וכו'. ר"ל דמתני' ההיא נתחרשה יוציא נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית היא רישא דמתני' דמותיב מינה דהיא שני אחין א' פיקח וא' חרש נשואין שתי אחיות וכו' ואם כן היאך יכול לאוקמה כרשב"ג כיון דקתני רישא נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית וק"ל. וכל הנך הן משניות לקמן ריש פ' חרש:

    בא"ד ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה ומי צריך לגרש את אשתו כצ"ל כדפי'. ר"ל בריש עמוד זה ד"ה וכ"ת:

    ד"ה מאי טעמא וכו' שהיא ראשונה וקשיא טובא כצ"ל ור"ל דבבא זו היא שנויא ברישא דמתניתין וגם קשיא טפי בחוזק מינה יותר מכל הבבות שהקשה מהן:

    ד"ה קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת וכו' עד וי"ל דקים ליה לרב חסדא וכו' והשתא פשיטא דחרשת וכו'. יש לדקדק מה תירצו התוס' הא עדיין יש להקשות היכי שמעינן דקסבר רב הכי דלמא מספקא וכו' כמו שהקשו מתחלה ויש ליישב דר"ל דקים ליה לרב חסדא וכו'. ר"ל ששמע מפי רבו שהגיד לו בפירוש אותה אחת דהיא קנויה ואינה קנויה והאחרת שהיא קנויה ואינה קנויה ומשויירת בלי שום ספק ומסתמא גם רב ידע איזה היא הקנויה ומשויירת אלא שרב חסדא לא הוה ידע ששכח איזו היא והשתא א"ש דפשיט מרב חרשת קנויה ומשויירת וכו':

    Maharam on Yevamot 110b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 110, Amud Bet, about 407 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “חולץ לא! לא, בפקחת ואחר כך נתחרשה.…”

    2. Segment 239 words

      Opens “תא שמע: שני אחין פקחין נשואין שתי…”

    3. Segment 320 words

      Opens “מאי לאו: מדהוא פקח מעיקרא, היא נמי…”

    4. Segment 427 words

      Opens “איתיביה: שני אחין, אחד פקח ואחד חרש,…”

    5. Segment 517 words

      Opens “מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש…”

    6. Segment 623 words

      Opens “וכי תימא ה"נ בפקח ואחר כך נתחרש…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אלא לאו, בחרש מעיקרא, ומדהוא חרש מעיקרא…”

    8. Segment 819 words

      Opens “כי אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל מ"ט…”

      Named: רב יוסף.

    9. Segment 957 words

      Opens “אלא איבעי לך לאותביה מהא: שני אחין…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “היכי דמי? אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו, מי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “אלא לאו אחרשין מעיקרא, ומדהן חרשין מעיקרא…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1246 words

      Opens “קטנה וחרשת וכו'. אמר רב נחמן: אשכחתיה…”

      Named: רב נחמן, רב אדא בר אהבה, רב חנא.

    13. Segment 1329 words

      Opens “אי בקטנה ניחא ליה דאתיא לכלל דיעה,…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “ואמינא להו אנא: אפילו נפלה ליה מאחיו…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “כיצד תקנתן? אמר רב חסדא אמר רב:…”

      Named: רב חסדא.

    16. Segment 1627 words

      Opens “אמר רב חסדא: ש"מ קסבר רב: חרשת…”

      Named: רב חסדא.

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 110b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026