Talmud Builders

    Yevamot 105a

    Back to index

    English translation — Yevamot 105a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1spit and did not recite the verses, her ḥalitza is valid. If she spat but did not remove the shoe and did not recite the text, her ḥalitza is disqualified. If she recited the verses but did not spit or did not remove the shoe, there is no doubt that she has done nothing, and her action has no halakhic significance.

    2The Gemara clarifies: Who is the author of the baraita ? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, could it be that he would hold that if she removed the shoe but did not spit or did not recite the verses, her ḥalitza is valid, as stated in the baraita ? But didn’t Rabbi Eliezer say: The phrase “so shall it be done” (Deuteronomy 25:9) indicates that any element of the ḥalitza process that constitutes an action is indispensable; therefore spitting is necessary. Rather, it is obvious that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he teaches at the end of the baraita that if she spat but did not remove the shoe or did not recite the text, her ḥalitza is disqualified. The Gemara clarifies: To whom is the yevama disqualified from marrying after such a ḥalitza ?

    3If we say that Rabbi Akiva means to teach us that she is disqualified from marriage to everyone in the world, this is unnecessary, as it is clear that spitting alone will not permit her to marry any stranger. It is obvious that her ḥalitza is invalid, as did any ḥalitza take place in order for her to be permitted to a stranger? Rather, is it not clear that Rabbi Akiva is ruling that she is disqualified from marriage to the brothers? Learn from here that Rabbi Akiva also thinks that spitting alone disqualifies her from marriage to the brothers, which is not in accordance with the previous assumption with regard to his opinion.

    4The Gemara asks: But according to Rabbi Akiva’s understanding that only an action performed on the body of the yavam is indispensable for ḥalitza , what is different about spitting and what is different about recitation? Both are not indispensable, so why is it that if she spat but did not remove the shoe she is disqualified from marriage to the brothers, yet if she recited the text but did not remove the shoe her action has no halakhic significance?

    5The Gemara answers: Rabbi Akiva finds a reason to rabbinically prohibit the woman after spitting, yet holds that the reason is not valid after the recitation alone. The recitation of the verses, which takes place both at the beginning of the process, before the removal of the shoe, and at the end, will not cause him to be confused about a proper ḥalitza , as one who witnesses her recitation knows that she may have only recited the text but has not yet removed the shoe, and therefore it will cause no harm to invalidate her ḥalitza and permit her in levirate marriage to the yevamin . But with regard to spitting, which does not take place at the beginning but takes place at the end, after the removal of the shoe, one who witnesses her spitting might assume that she had already removed the shoe, and he might confuse this woman with a woman who removed the shoe, and if we would allow her to perform levirate marriage after the spitting, they will come to permit a yevama who performed ḥalitza to marry the brothers of the yavam after the ḥalitza . Therefore, Rabbi Akiva finds reason to rabbinically prohibit a woman after spitting, although he doesn’t do so if they merely recited the verses of ḥalitza .

    6And there are those who say that this is what they sent to Shmuel’s father: A yevama who spat before removing the shoe shall remove the shoe, and she is not required to spit another time. This is like the incident where a certain woman came before Rabbi Ami for ḥalitza , and Rabbi Abba bar Memel sat before him at the time. She spat before she removed the shoe. Rabbi Ami said to him: Rabbi Abba, tell her to remove the shoe of the yavam , so one may dismiss her case from the court, as she does not require another act of spitting.

    7Rabbi Abba said to him: But for ḥalitza we need her to spit. He answered: She already spat. Rabbi Abba said to him: That spitting was done before the removal, so let her spit again, and what would be the problem with that? He answered him: A disaster could be brought out from it, as, if you say she should spit again there will be others who say: The first spitting has no halakhic significance and she is still permitted to the brothers if no spitting was performed subsequently, and they will come to permit a bona fide ḥalutza , i.e., a yevama who has performed ḥalitza , to the brothers, because when they see her spitting the first time they will say that she certainly already removed the shoe beforehand.

    8He challenged again: But we require that ḥalitza be performed in the proper order, as recorded in the Torah. He answered him: Their proper order is not indispensable. Rabbi Abba bar Memel thought: He is merely pushing off my legitimate questions with far-fetched attempts to justify his statements that are not well founded. Afterward, he went out from the house of study and examined the matter and discovered that it was as Rabbi Ami said. As it is taught in a baraita : Whether the removal of the shoe preceded the spitting, as the proper order requires, or whether the spitting preceded the removal of the shoe, what he did is done, i.e., is effective, as the woman is therefore permitted to remarry.

    9Apropos adherence to instructions given in the Torah, the Gemara relates a story. Levi went out to the villages to teach people Torah. They asked him several questions: Firstly, what is the halakha for an armless woman, may she perform ḥalitza with her teeth? Secondly, what is the halakha if a yevama spat blood instead of saliva, is the ḥalitza valid? Furthermore, they asked with regard to the verse: “But I will declare to you that which is inscribed in the writing of truth” (Daniel 10:21), if by inference, there is writing in Heaven that is not truth.

    10He did not have an answer at hand to these questions, so he came and asked at the house of study. They said to him in response to the first question: Does it say in the Torah: And she shall remove the shoe by hand? Clearly, she may remove the shoe in any manner and there is no reason to disqualify an armless woman. With regard to the second question, they said: And does it say in the verse: And she shall spit saliva? It merely states: “And she shall spit,” indicating that even if she spits blood the ḥalitza is valid.

    11With regard to the verse cited in the third question: “But I will declare to you that which is inscribed in the writing of truth,” about which you ask: But is there writing in Heaven that is not truth?

    12This is not difficult. Here, i.e., a writing of truth, refers to a sentence of judgment accompanied by an oath; this is called “writing of truth” as it cannot ever be canceled. There, i.e., the inferred untruthful writing, refers to a sentence of judgment that is not accompanied by an oath, as it could be canceled if conditions change.

    13This is in accordance with the words of Rav Shmuel bar Ami, as Rav Shmuel bar Ami said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that a sentence of judgment accompanied by an oath cannot be torn up? It is as it is stated: “Therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli’s house shall not be atoned for with sacrifice nor offering forever” (I Samuel 3:14), which indicates that due to the accompanying oath, the sentence of judgment cannot ever be rescinded, even if offerings of atonement are brought.

    14Apropos this verse, the Gemara mentions what Rabba said with regard to it: With sacrifice and offering, one from the house of Eli will not be atoned for, but he may gain atonement through words of Torah study. Abaye said: Through sacrifice and offering he may not achieve atonement, but he may gain atonement through acts of kindness. The Gemara relates that Rabba and Abaye themselves descended from the house of Eli. Rabba, who immersed himself primarily in Torah study, lived forty years, while Abaye, who immersed himself both in Torah and acts of kindness, lived sixty years. They both lived longer lives than usual for descendants of the house of Eli, due to their actions.

    15The Gemara relates a similar story from a baraita : The Sages taught: There was a certain family in Jerusalem whose children were dying at around age eighteen. The members of the family came and told Rabban Yoḥanan ben Zakkai about these tragic deaths. He said to them: Perhaps you are from the house of Eli, as it is stated: “All the increase of your house shall die young men” (I Samuel 2:33), which teaches that as soon as they reach full maturity, old enough to be called “men,” they die. Therefore, you must go out and immerse yourselves in Torah, and you will live. They went and immersed themselves in Torah and lived longer lives, and people would call them: The family of Yoḥanan, after his name, as the advice he gave them enabled them to live.

    16With regard to a decree of judgment that cannot be torn up, Rav Shmuel bar Unya said that Rav said: From where is it derived that a sentence of judgment upon a community is never sealed? The Gemara expresses surprise: Is it truly not sealed? But isn’t it written: “For although you wash yourself with niter, and take much soap for yourself, yet your iniquity is marked before Me” (Jeremiah 2:22), indicating that there is no longer any atonement for iniquity of a community.

    17Rather, one must say as follows: From where is it derived that even when a community’s sentence is sealed, it may be torn up as a result of repentance, as it is stated: “For what great nation is there, that has God so close unto them, as the Lord our God is whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7). The Gemara objects: But isn’t it written in another verse: “Seek the Lord while He may be found, call upon Him when He is near ” (Isaiah 55:6), implying that God is not always near and may not always answer whenever we call upon Him? The Gemara answers: This contradiction is not difficult. This verse is concerning an individual who must seek God where He is found, as He is not always equally accessible to answer those who call out to Him. That first verse is concerning a community, for whom He is accessible “whenever we call upon Him.”

    18The Gemara asks: For an individual, when is the time that God is close to him? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: These are the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur.

    19The Gemara returns to the questions the villagers asked Levi: The Sages in Eretz Yisrael sent this halakha to Shmuel’s father: A yevama who spat blood shall remove the shoe, because it is not possible that blood came out of her mouth without any trace of saliva, and she fulfills her obligation through this saliva.

    20The Gemara raises an objection from a baraita that states with regard to a zav : One might have thought that blood that issues from his mouth or from the opening of his genital organ should be ritually impure, like any of the secretions that issue from a zav e.g., saliva and urine; therefore, the verse states: “His discharge is impure” (Leviticus 15:2), to teach: Only his white, pus-like discharge and other secretions similar to it are ritually impure, but blood that issues from his mouth or from his genital organ is not impure, but it is pure. And from here one may learn that blood can issue from the mouth without saliva, for if it was as they said, that all spittle necessarily contains saliva, the blood in the spittle would be ritually impure due to the saliva.

    21The Gemara answers: This is not difficult. Here, where it said that blood cannot issue from the mouth without saliva, it is referring to a woman who sucks up the blood in her mouth before spitting it out, in which case there will certainly be some saliva in the mouth. There, it is referring to blood that was flowing by itself from an oral wound of the zav , in which case the spittle of blood might contain no saliva in it at all.

    22It was taught in the mishna: if a deaf-mute man underwent ḥalitza or a deaf-mute woman performed ḥalitza , or if an adult woman performs ḥalitza with a male minor, her ḥalitza is invalid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולהופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל:

    אין כאן בית מיחושואפי' מייבום לא פסלה:

    למאןכלומר למאי הלכתא תני פסולה:

    אילימאדלא משתריא בה לעלמא פשיטא:

    אלא לאו לאשמועינן דאיפסלה מאחיןדקי"ל במסכת גיטין (דף כד:) כל מקום ששנינו חליצה פסולה פסולה ופוסלת על האחין גט פסול פסול ופוסל מן הכהונה:

    מאי שנא רקיקהדפסלה:

    ומאי שנא קריאהדלא פסלה דקתני אין כאן בית מיחוש הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי:

    קרייהבין קודם חליצה מאן יבמי בין לאחר חליצה ככה יעשה אי נמי אמרינן תתייבם לא מיחלפא לאינשי בחלוצה דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה מיחלפא לאינשי ויאמרו הך מדרקקה ודאי חלצה לה ברישא ואפילו הכי הדרה ומתייבמת ואתי למישרי חלוצה לאחין:

    ושרי לה תיגראכלומר פטור ושלחנה מבית דין:

    אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששאולא פסלה מאחין ומאן דחזי דמתייבמה סבר רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין:

    מהו שתחלוץבשיניה:

    יבמה שרקקה דם מהומי הואי חליצה מעלייתא:

    אבל אגיד לך כו'מקרא הוא בדניאל שהמלאך אמר לו אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת מכלל דאיכא בשמים כתב דאינו אמת בתמיה:

    מי כתיב וירקה רוקדליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק וירקה סתמא כתיב ואפילו רוק וד"א והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק:

    בכתב אמתשהקב"ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו:

    אמר רבאגרסינן. ול"ג ואמר רבא:

    בהמצאומשמע שאין מצוי בכל עת:

    תחלוץולא תתייבם עוד דאיפסלה עלייהו:

    יכול יהא דם היוצא מפיוטמא כרוק ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה:

    מוצצתאי אפשר בלא צחצוחי רוק:

    יבמות 105 עמוד א

    1רקקה ולא קראה חליצתה כשירה, רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה. קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש.

    2מני? אילימא רבי אליעזר: חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה? והא אמר רבי אליעזר: (דברים כה ט) ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה למאן׃

    3אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא אלא לאו לאחין שמע מינה׃

    4ולר"ע מאי שנא רקיקה ומאי שנא קרייה׃

    5קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי חלוצה לאחין׃

    6ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא׃

    7אמר ליה ר' אבא והא בעינן מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך נפיק מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין׃

    8והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי׃

    9לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה דם מהו (דניאל י, כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת׃

    10לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה מי כתיב ״וחלצה ביד ומי כתיב וירקה רוק״׃

    11אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת׃

    12לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה׃

    13כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנא' (שמואל א ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם׃

    14אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין׃

    Baraita

    15ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנא' (שמואל א ב, לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו׃

    16אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב ״(ירמיהו ב״, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני׃

    17אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר ״(דברים ד״, ז) מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב ״(ישעיהו נה״, ו) דרשו ה' בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בציבור יחיד׃

    18אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ׃

    19שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק׃

    20מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת"ל (ויקרא טו, ב) זובו טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור׃

    21ל"ק כאן במוצצת כאן בשותת.

    22חרש שנחלץ וכו'.

    Tosafot

    לאחין פסולהמשמע שפוסלה לאחין מדקתני פסולה ואפי' למ"ד בכל הגט (גיטין דף כד:) כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה אינה פוסלת על האחין הכא דייק מדלא קתני אין כאן בית מיחוש ודלא כפי' הקונטרס דפירש דאתיא כמ"ד כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת דא"כ בלא שום דיוק הוה מצי לאוקומי כוותיה:

    מי כתיב וחלצה בידוהא דקאמר בירושלמי שחולצתו בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא:

    רבא ואביי מדבית עלי קאתורבה גרס דרבא לא הוה כהן כדאמר בפ' הזרוע (חולין קלג. ושם) דאמר ליה לשמעיה זכי לי מתנתא אבל רבה היה כהן דאמר בפרק עד כמה (בכורות כז.) רבה בטיל לה ברוב ואמרינן במס' מועד קטן (דף כח. ושם) אמר רבא חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא כו' עד רבה חיה ארבעין שנין ורב חסדא תשעים שנין כדאמר נמי הכא רבה חיה ארבעין שנין הקשה הר"ר אלחנן דבגמילות חסדים נמי עסיק דאמר בחלק (סנהדרין דף צח:) אמר רבה ייתי ולא אחמיניה אמר ליה אביי מאי טעמא אמר מר הכי כו' מר תורה איכא גמילות חסדים איכא ואמר ר"י דלא עסיק כל כך בגמילות חסדים שינצל מגזירת בית עלי אבל כדי שינצל מחבלו של משיח היה בידו שגם שאר זכיות עומדות לו וא"ת ומאי הא דקאמר במס' מועד קטן (דף כח.) דלא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא מדרבה לא חיה אלא ארבעין שנין ודלמא היינו טעם לפי שהיה מבני עלי וי"ל דסבירא ליה לרבא דבתורה בלבד הוא מתכפר כמו לרבה ועוד שגם רבה עסק בגמילות חסדים כדאמר בחלק (סנהדרין דף צח:):

    יבמה שרקקה דם תחלוץמעיקרא שלחו ליה ההוא דלעיל היבמה שרקקה ואח"כ שלחו ליה דאפילו רקקה דם תחלוץ:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרתמסתברא דלישנא דאינה צריכה לאו דוקא, אלא הכי קאמר אינה צריכה, ומכיון שאינה צריכה אף היא לא תרוק משום דאתו למישרי חלוצה לאחין. ותדע לך דהא אמרינן כי הא דאתת לקמיה דר' אמי וההיא הא אמר ליה ר' אמי לר' אבא חליץ לה ושרי לה תגרא. ואפילו בעיא לחזור ולרוק לא שבקינן לה, משום דאמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חליצה לאחין.

    כאן במוצצת כאן בשותתתואם רקקה ואינה שותתת ולא מוצצת, איכא למימר דאף היא אפשר שתרוק דם בלא צחצוחי הרוק. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ד הכ"ג, ועיין מגיד משנה שם).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 105a

    Yevamot 105a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 510 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל:

    אין כאן בית מיחוש ואפי' מייבום לא פסלה:

    למאן כלומר למאי הלכתא תני פסולה:

    אילימא דלא משתריא בה לעלמא פשיטא:

    אלא לאו לאשמועינן דאיפסלה מאחין דקי"ל במסכת גיטין (דף כד:) כל מקום ששנינו חליצה פסולה פסולה ופוסלת על האחין גט פסול פסול ופוסל מן הכהונה:

    מאי שנא רקיקה דפסלה:

    ומאי שנא קריאה דלא פסלה דקתני אין כאן בית מיחוש הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי:

    קרייה בין קודם חליצה מאן יבמי בין לאחר חליצה ככה יעשה אי נמי אמרינן תתייבם לא מיחלפא לאינשי בחלוצה דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה מיחלפא לאינשי ויאמרו הך מדרקקה ודאי חלצה לה ברישא ואפילו הכי הדרה ומתייבמת ואתי למישרי חלוצה לאחין:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 105a · Sefaria

    Tosafot

    לאחין פסולה משמע שפוסלה לאחין מדקתני פסולה ואפי' למ"ד בכל הגט (גיטין דף כד:) כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה אינה פוסלת על האחין הכא דייק מדלא קתני אין כאן בית מיחוש ודלא כפי' הקונטרס דפירש דאתיא כמ"ד כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת דא"כ בלא שום דיוק הוה מצי לאוקומי כוותיה:

    מי כתיב וחלצה ביד והא דקאמר בירושלמי שחולצתו בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא:

    רבא ואביי מדבית עלי קאתו רבה גרס דרבא לא הוה כהן כדאמר בפ' הזרוע (חולין קלג. ושם) דאמר ליה לשמעיה זכי לי מתנתא אבל רבה היה כהן דאמר בפרק עד כמה (בכורות כז.) רבה בטיל לה ברוב ואמרינן במס' מועד קטן (דף כח. ושם) אמר רבא חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא כו' עד רבה חיה ארבעין שנין ורב חסדא תשעים שנין כדאמר נמי הכא רבה חיה ארבעין שנין הקשה הר"ר אלחנן דבגמילות חסדים נמי עסיק דאמר בחלק (סנהדרין דף צח:) אמר רבה ייתי ולא אחמיניה אמר ליה אביי מאי טעמא אמר מר הכי כו' מר תורה איכא גמילות חסדים איכא ואמר ר"י דלא עסיק כל כך בגמילות חסדים שינצל מגזירת בית עלי אבל כדי שינצל מחבלו של משיח היה בידו שגם שאר זכיות עומדות לו וא"ת ומאי הא דקאמר במס' מועד קטן (דף כח.) דלא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא מדרבה לא חיה אלא ארבעין שנין ודלמא היינו טעם לפי שהיה מבני עלי וי"ל דסבירא ליה לרבא דבתורה בלבד הוא מתכפר כמו לרבה ועוד שגם רבה עסק בגמילות חסדים כדאמר בחלק (סנהדרין דף צח:):

    יבמה שרקקה דם תחלוץ מעיקרא שלחו ליה ההוא דלעיל היבמה שרקקה ואח"כ שלחו ליה דאפילו רקקה דם תחלוץ:

    Tosafot on Yevamot 105a · Sefaria

    Rashba

    הכי שלחו ליה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת מסתברא דלישנא דאינה צריכה לאו דוקא, אלא הכי קאמר אינה צריכה, ומכיון שאינה צריכה אף היא לא תרוק משום דאתו למישרי חלוצה לאחין. ותדע לך דהא אמרינן כי הא דאתת לקמיה דר' אמי וההיא הא אמר ליה ר' אמי לר' אבא חליץ לה ושרי לה תגרא. ואפילו בעיא לחזור ולרוק לא שבקינן לה, משום דאמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חליצה לאחין.

    כאן במוצצת כאן בשותתת ואם רקקה ואינה שותתת ולא מוצצת, איכא למימר דאף היא אפשר שתרוק דם בלא צחצוחי הרוק. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ד הכ"ג, ועיין מגיד משנה שם).

    Rashba on Yevamot 105a · Sefaria

    Ritva

    מי הויא חליצה וה"ה דמצי לאכרוחי מדקתני סיפא ולאו כלום אלא דניחא ליה טפי מגופא מסברא:

    מ"ש קריא' ומ"ש רקיקה פי' דכיון דשום דחד מינייהו לא מעכב מדאורית' אמאי גזר בהאי טפי מהאי:

    תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת פי' לאו דוקא אינה צריכה ואם רצתה תרוק אלא ודאי לא שבקינן לה לחזור ולרוק משום גזירה וכדמוכח מעובדא דמייתי' לסייעתא אלא ה"ק תחלוץ בלבד בלא רקיק' כיון שאינה צריכה מן התורה לרוק פעם אחרת:

    כסדרן לא מעכב פי' ואע"ג דכל היכא דכתי' בה ככה עיכובא הכי גמירי לה שאין עכוב כסדר אלא במעש' לר' אלעזר או במעשה כאיש לר"ע:

    ה"ג רבה ואביי מדבית עלי אתו ול"ג רבא דהא רבא לאו כהן הוה וכדתיבנא בפ"ק דר"ה וכו' :

    אביי עסק בגמילות חסדי' פי' וה"ה לרבה כדאית' בפ' חלק אלא דאביי עסק טפי מיני' שהיה ספק בידו לעשות:

    הא דתנן החרש שנחלץ לא נאמר הלשון בדקדוק בכלה מכילתי' אלא בכאן דבכל דוכתא אמרי' החולץ גבי יבם ואעפ"י שהוא נחלץ. ונר' טעם הדבר מפני שהיבם מסייע בחליצ' כיון שצריך שיתכוין לחלוץ וגבי חרש דלאו בר כונה נקט נחלץ וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו זו דברי ר"מ דאמ' בפ' האשה רבה חליצת קטן בן ט' שנים ויום אחד כגט בגדול אבל ח"א אין חליצת קטן כלום ודוקא בקטן אבל בחרש וחרש' מוכח דחליצתה פסולה מדלא אמ' וחכמים אומ' אין חליצתה כלום ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל:

    Ritva on Yevamot 105a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שסדר חליצה הוא שקוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה כמו שנבאר למטה אין הסדר מעכב ולא עוד אלא שאם רקקה קודם חליצה חולצת ואין מזקיקין אותה אפילו לכתחלה לרוק פעם אחרת שאלו כן יבאו לטעות ולומר שרקיקה לבד אינה כלום ואינה פוסלת לאחים וכבר ביארנו שפוסלת ויש מפרשים שאין מניחין אותה לרוק שם פעם אחרת:

    ולענין ביאור זה שאמרו כאן אילימא ר' עקיבא השתא וכו' כך פירושו ומה במקום מצוה ר"ל בשעת חליצה אמר ר' עקיבא דלא מעכבא שאינה חשובה אצלו עד שתעכב שלא במקום מצוה ר"ל שלא בשעת חליצה אמרת דחשיבא לאיפסולי לאחין דהוה סלקא דעתיה דפסילא מדאוריתא ומכל מקום מסקינן בה דאפילו לר' עקיבא פסלא ומשום גזירה שמא יאמרו הואיל וראינוה רוקקת כבר חלצה שהרקיקה אחר חליצה היא באה ואם נתירנה אתי למישרי חלוצה דהא האי נמי מיחזיא להו כחלוצה ואע"ג דבקריאה לא גזר קריאה הואיל וישנה תחלה וסוף אף הם אומרים שהקריאה הראשונה היא ולא יבאו לטעות ממנה להתיר את החלוצה:

    יבמה גדמת חולצת בשיניה שלא נכתב וחלצה ביד אלא וחלצה מכל מקום אבל יבמה שרקקה דם אע"ג דלא כתיב וירקה רוק מכל מקום אין רקיקה אלא ברוק ואם רקקה דם זה במציצה אי איפשר לדם הנמצץ בלא צחצוח של רוק ודיה ואף לכתחלה אינה צריכה לרוק פעם אחרת ואם רקקה דם שלא במציצה אלא בשותת איפשר שאין שם צחצוח רוק וצריכה לרוק פעם אחרת ודוקא כל זמן שהבית דין לשם אבל אם הלכו להם חליצתה כשרה שהרי רקיקה אינה מעכבת כמו שביארנו:

    ולענין ביאור זה ששאלו רקקה דם במציצה נשאלה שרקיקת דם סתמה במציצה והוא שהשיבו מי כתיב וירקה רוק כלומר רוק לבדו בלא שום עירוב אלמא שרקיקת מציצה רקיקה גמורה היא אבל בשותת מודה הוא שצריכה לרוק פעם אחרת וכן לענין לפסול לאחים בלא חליצה כל שבמציצה פוסל בלא חליצה ועליה אמרו רקקה דם תחלוץ ובשותת אינו פוסל כלל וגדולי המפרשים נוטים בה לדרך אחרת דהא דקאמר מי כתיב וירקה רוק פירושו אף בשותת ולענין שבמקום חליצה אף בשותת אינה צריכה לרוק פעם אחרת אבל מה שאמרו תחלוץ פירושו במציצה שכל שלא במקום חליצה אינה פוסלת אלא במציצה וגדולי המחברים כתבו שכל שאינה לא שותתת ולא מוצצת דינה כשותתת:

    אף דם היוצא מפי הזב כל שהוא יוצא בשתיתה טהור מזיבה אלא שמטמא כמשקין כמו שביארנו בשביעי של נדה נ"ו א' ואין חוששין בו לצחצוח רוק לטמא משום רוקו אבל אם יצא במציצה טמא שאי איפשר לו בלא צחצוח רוק ודם היוצא מפי אמתו טהור ואין חוששין בו לצחצוחי זיבה:

    לעולם יתעסק אדם בתורה ובגמילות חסדים ויהא בטוח שכל גזר דין שעליו מצד העונש נקרע בזכותם אפילו אותו שמערכת תולדתו מקיימתו וכן ישתדל שתהא תפלתו עם הצבור שכל גזר דין של צבור נקרע בכח תפלה שנאמר כה' אלהינו בכל קראינו אליו ויחיד אע"פ שהוא צריך להתפלל בכל יום מכל מקום בימים שבין ראש שנה ליום הכפורים תפלתו חביבה ביותר מפני שאף הצבור מתעורר באותם הזמנים הערה נכבדת כמו שביארנו בחבור התשובה:

    Meiri on Yevamot 105a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה לאחין פסולה משמע כו' ודלא כפי' הקונטרס דפי' דאתיא כמ"ד כו' דא"כ בלא שום דיוק ה"מ לאוקמי כוותיה עכ"ל אבל אי דייק מדלא קתני אין כאן בית מיחוש הוצרך לדייק למאן אי לעלמא פשיטא כו' דאי לא הוה פשיטא בהא דמשתריא לעלמא לא הוה דייקא לן כלל הא דלא קתני אין כאן בית מיחוש ברישא משום דהיכא דאיכא חידושא בהא דמשתריא לעלמא לא קתני אלא לישנא דפסולה תדע דהא בכל מקום ששנינו חליצה פסולה אינה פוסלת על האחין למאן דאית ליה הכי ולא דייקא לן שם הא דלא קתני אין כאן בית מיחוש והיינו משום דבכל הנהו מקומות איכא חידושא בהא דמשתריא לעלמא והכא בסיפא דקתני אין כאן בית מיחוש היינו נמי משום דליכא חידושא בהא דמשתריא לעלמא והשתא קמדקדק הכא ברישא דקתני פסולה ע"כ לאו משום חידושא דמשתריא לעלמא דהא פשיטא אלא ע"כ משום פסול אחין נקט לישנא דפסולה דאי הוה משתריא לאחין ה"ל למתני אין כאן בית מיחוש כדקתני בסיפא ודו"ק:

    גמ' ולרבי עקיבא מ"ש רקיקה ומ"ש קריאה כו' השתא דאכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דרקיקה משום דאיתא לבסוף ומיחלפי ליה ה"ה דה"מ למפרך פירכא דלעיל השתא ומה במקום מצוה דא"ל מידי דהוה אאימורים כו' אלא משום דהשתא דמייתי ברייתא דאית ליה לר"ע הכי ניחא ליה למפרך אברייתא גופה מ"ש רקיקה מקריאה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 105a · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה לאחין פסולה וכו' מדקתני פסולה וכו' עד דא"כ בלא שום דיוק וכו'. מקשין העולם הא ע"כ הא דכתבו התוס' דא"כ בלא שום דיוק ר"ל הא דפריך בגמ' פסולה למאן אילימא לעלמא פשיטא וכו' וא"כ קשה לפי' התוס' נמי דפירשו דדייק לה מדלא קתני אין כאן בית מיחוש נמי יקשה ל"ל לגמרא לדיוקא פסולה למה לך וכו' בלא דיוק זה הוה מצי לאוקמי כוותיה מכח דיוקא מדלא קתני אין כאן בית מיחוש ונ"ל ליישב דאי אתי כמ"ד כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת לא נצטרך לשום דיוק בעולם דהא בעלמא בלא שום דיוק ס"ל דכ"מ ששנו חכמים פסולה פוסלת אבל לפי' התוס' דאתיא אפי' למ"ד דכ"מ דקתני פסולה אינה פוסלת אצטריך דיוק והוכחה גמורה דהכא פסולה לאחין ולכך צריך גמרא למידק ולהוכיח מכח אילימא וכו' אבל האי דיוקא דלא קתני אין כאן בית מיחוש לא הוי הוכחה גמורה ולא כתבוה התוס' לאוקמא כמשמעות לישנא דברייתא דהא אע"ג דדייק גמרא מכח פשיטא דהאי דקתני פסולה היינו לאחין מ"מ צריך להעמיד ולאוקמא כמשמעות לישנא דברייתא מאחר דבעלמא כל מקום דתני פסולה אין פוסלת על האחין דו"ק נ"ל:

    ד"ה יבמה שרקקה דם וכו' מעיקרא שלחו ליה וכו' משום דאם מתחלה שלחו ליה דאפילו רקקה דם וכו' לא הוו צריכין תו למשלח יבמה שרקקה וכו' דכל שכן הוא:

    Maharam on Yevamot 105a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' לוי נפק לקרייתא כעין זה עירובין דף כח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 105a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רָבָא [רַבָּה] דְּעָסַק בַּתּוֹרָה, חָיָה אַרְבְּעִין שְׁנִין אַבַּיֵּי דְּעָסַק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, חָיָה שִׁתִּין שְׁנִין. נראה לי בס"ד הם מבית עלי שיש להם רק ח"י שנים ולכן כיון דעסק בתורה שהוא סוד וי־ו דשמא קדישא אשר במלואו עולה כ"ב כמנין כ"ב אותיות הוסיפו לו כ"ב שנים ובזה חי ארבעים שנה. ואביי דעסק בגמילות חסדים גם כן שתיקן בזה שתי ההי־ן דשמא קדישא בסוד וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם (רות א, יט) שכל אחת במלואה כזה 'ה־ה ה־ה' עולים מספר עשרים הוסיפו לו עוד עשרים שנים וחי ס' שנה. ונראה לי האי גְמִילוּת חֲסָדִים דנקיט גבי אביי הוא מה שהיה בורא נפשות לגרים על ידי עסק התורה כבן עזאי דלכך היה דרכו לומר הריני כבן עזאי בשוקי טבריה וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הגלגולים דף ל"ז וזה יהיה מסטרא דחסד והיה עושה פועל זה מצד כל הנר"ן [נפש רוח נשמה] שבו וכמו שכתוב שם ולכן אמר גמילות חסדים לשון רבים.

    Ben Yehoyada on Yevamot 105a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 105, Amud Aleph, about 510 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “רקקה ולא קראה חליצתה כשירה, רקקה ולא…”

    2. Segment 237 words

      Opens “מני? אילימא רבי אליעזר: חלצה ולא רקקה…”

      Named: רבי אליעזר, רבי עקיבא.

    3. Segment 313 words

      Opens “אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה דאישתריא…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ולר"ע מאי שנא רקיקה ומאי שנא קרייה…”

    5. Segment 520 words

      Opens “קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא…”

    6. Segment 638 words

      Opens “ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה יבמה שרקקה…”

      Named: רבי אמי, רבי אבא בר ממל, אבא.

    7. Segment 730 words

      Opens “אמר ליה ר' אבא והא בעינן מירק…”

      Named: אבא, רבא.

    8. Segment 827 words

      Opens “והא בעינן כסדרן כסדרן לא מעכבא הוא…”

    9. Segment 927 words

      Opens “לוי נפק לקרייתא בעו מינה גידמת מהו…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו…”

    13. Segment 1338 words

      Opens “כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל…”

      Named: רב שמואל בר אמי, רבי יונתן, שמואל.

    14. Segment 1440 words

      Opens “אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל…”

      Named: רבה, אביי.

    15. Segment 1549 words

      Opens “ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים…”

      Named: רבן יוחנן, שמואל.

    16. Segment 1631 words

      Opens “אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב…”

      Named: רב שמואל בר אוניא, רב מנין, רבי לך, שמואל.

    17. Segment 1729 words

      Opens “אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר (דברים…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    19. Segment 1915 words

      Opens “שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם…”

      Named: שמואל.

    20. Segment 2024 words

      Opens “מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי…”

    21. Segment 215 words

      Opens “ל"ק כאן במוצצת כאן בשותת.…”

    22. Segment 223 words

      Opens “חרש שנחלץ וכו'.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 105a · Segment 2 — “…מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני רקקה ולא חלצה…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Yevamot 105a · Segment 7 — “אמר ליה ר' אבא והא בעינן מירק הא רקקה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 105a · Segment 13 — “כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 105a · Segment 14 — “…הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 105a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026