אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם — דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית:
אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת אביו היא:
ה"ג הכא ת"ל ערות אחיך היא:
בחיי בעלה — אם גירשה:
מדרב הונא — דכתיב אשת אחיו נדה היא כדלעיל (יבמות דף נד:):
ולאו הבא מכלל עשה עשה — יבמה יבא עליה אבל כרת ליכא:
הכי גרסינן כתיב קרא אחרינא ערות אחיו גלה:
אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה — בלא בנים שריא. וא"ת הא ילפינן (לעיל יבמות דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב איכא למימר אחים מן האב מצוה מן האם רשות:
ערות אחיך היא — ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם:
אחותו דכתב בה כרת למה לי — כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות:
חייב על כל אחת ואחת — ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא השתא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה:
לכרת ניתנה ולא למלקות — דאי התרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך אין לוקין עליו דלא הוה ליה לעונשו כרת אא"כ הזהיר עליה הלכך אזהרה לאו למלקות ניתנה:
מואל אשה — לחלק על כל אשה ואשה שבפרשה זו דהוה ליה למכתב ולנדה לא תקרב:
ערירים — היינו נמי כרת שזרעו נכרת:
ערירים יהיו — לשעת מיתתן משמע סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן:
ערירים ימותו — משמע דאם הן עכשיו ערירים כן ימותו ואפי' יולדו להם לאחר מעשה:
דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי אמינא דהוו ליה עד חטאיה — והכי משמע סופם להיות ערירים שימותו בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי:
ואי כתב רחמנא ערירים ימותו הוו אמינא מחטאיה ואילך — דהכי משמע מחטאם ישאו ואילך ערירים ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו:
שפחה חייבי לאוין היא דכתיב בה לא יהיה קדש (דברים כ״ג:י״ח) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו דכתיב שכבת זרע מכלל דחייבי מלקות דלאו דאשם כגון ממזר ושפחה שאין חרופה בהעראה מיחייב:
שפחה חרופה — שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי שמותר בה כדכתיב (שמות כ״א:ד׳) אם אדוניו יתן לו אשה:
לשתוק קרא — דלא לגלי שכבת זרע בשפחה חרופה ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה:
דכהונה מנלן — דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה:
קיחה קיחה — כתיב גבי חייבי כריתות (ויקרא כ׳:י״ז) איש אשר יקח את אחותו וכתיב בחייבי לאוין דכהונה לא יקחו (שם כא):
דחייבי עשה — כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כ״ג:ט׳) ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה:
