מסכת יבמות דף נ״ה עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Yevamot 55a, Chapter 6 HaBa Al Yevimto
רש"י
אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם - דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית:
אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת אביו היא:
ה"ג הכא ת"ל ערות אחיך היא:
בחיי בעלה - אם גירשה:
מדרב הונא - דכתיב אשת אחיו נדה היא כדלעיל (יבמות דף נד:):
ולאו הבא מכלל עשה עשה - יבמה יבא עליה אבל כרת ליכא:
הכי גרסינן כתיב קרא אחרינא ערות אחיו גלה:
אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה - בלא בנים שריא. וא"ת הא ילפינן (לעיל יבמות דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב איכא למימר אחים מן האב מצוה מן האם רשות:
ערות אחיך היא - ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם:
אחותו דכתב בה כרת למה לי - כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות:
חייב על כל אחת ואחת - ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא השתא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה:
לכרת ניתנה ולא למלקות - דאי התרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך אין לוקין עליו דלא הוה ליה לעונשו כרת אא"כ הזהיר עליה הלכך אזהרה לאו למלקות ניתנה:
מואל אשה - לחלק על כל אשה ואשה שבפרשה זו דהוה ליה למכתב ולנדה לא תקרב:
ערירים - היינו נמי כרת שזרעו נכרת:
ערירים יהיו - לשעת מיתתן משמע סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן:
ערירים ימותו - משמע דאם הן עכשיו ערירים כן ימותו ואפי' יולדו להם לאחר מעשה:
דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי אמינא דהוו ליה עד חטאיה - והכי משמע סופם להיות ערירים שימותו בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי:
ואי כתב רחמנא ערירים ימותו הוו אמינא מחטאיה ואילך - דהכי משמע מחטאם ישאו ואילך ערירים ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו:
שפחה חייבי לאוין היא דכתיב בה לא יהיה קדש (דברים כ״ג:י״ח) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו דכתיב שכבת זרע מכלל דחייבי מלקות דלאו דאשם כגון ממזר ושפחה שאין חרופה בהעראה מיחייב:
שפחה חרופה - שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי שמותר בה כדכתיב (שמות כ״א:ד׳) אם אדוניו יתן לו אשה:
לשתוק קרא - דלא לגלי שכבת זרע בשפחה חרופה ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה:
דכהונה מנלן - דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה:
קיחה קיחה - כתיב גבי חייבי כריתות (ויקרא כ׳:י״ז) איש אשר יקח את אחותו וכתיב בחייבי לאוין דכהונה לא יקחו (שם כא):
דחייבי עשה - כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כ״ג:ט׳) ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
1אלמא אחות אשתו, בין מן האב בין מן האם אסורות. מנלן? יליף מאחותו. מה אחותו בין מן האב בין מן האם, אף כאן בין מן האב בין מן האם.
2ולילף מדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם! מסתברא מאחותו הוה ליה למילף, שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו.
3אדרבה מדודתו הוה ליה למילף, שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין. אלא מאשת אח ילפינן, דשכן דבר על ידי קדושין, וקרובי עצמו.
4ואשת אח גופה מנ"ל דתניא: (ויקרא יח, טז) ״ערות אשת אחיך לא תגלה״, בין מן האב בין מן האם.
5אתה אומר בין מן האב בין מן האם, או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן, וחייב באחותו. מה אחותו בין מן האב בין מן האם, אף כאן בין מן האב בין מן האם.
6או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו, מה דודתו מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם?!
7נראה למי דומה: דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו, ואל תוכיח דודתו שקרובי האב. או כלך לדרך זו: דנין דבר שעל ידי קדושין, מדבר שעל ידי קדושין, ואל תוכיח אחותו, שאיסור הבא מאליו.
8ת"ל ״ערות אחיך היא״, בין מן האב בין מן האם.
9ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה, וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה! אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא.
10ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה, וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה!
11יש לה בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא, מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת, הא יש לה בנים אסורה.
12ודלמא: אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם! אי נמי: אין לה בנים מצוה, יש לה בנים רשות!
13אי נמי: אין לה בנים אין, יש לה בנים לא, ולאו הבא מכלל עשה עשה!
14כתב קרא אחרינא: (ויקרא כ, כא) ״ערות אחיו גלה״.
15ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב: מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא, אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא! אמר קרא ״היא״, בהוייתה תהא.
16אחותו דכתב בה כרת למה לי?
17לכדרבי יוחנן: דאמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת.
18ולרבי יצחק דאמר: כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות. לחלק, מנלן?
19נפקא ליה (ויקרא יח, יט) מואל אשה בנדת טומאתה, לחייב על כל אשה ואשה.
20דודתו דכתב בה רחמנא ״ערירים יהיו״, ל"ל לכדרבה. דרבה רמי, כתיב: ״(ויקרא כ״, כא) ״ערירים יהיו״, וכתיב: ״(ויקרא כ״, כ) ערירים ימותו הא כיצד? יש לו בנים קוברן, אין לו בנים הולך ערירי.
21ואיצטריך למכתב ״ערירים יהיו״, ואיצטריך למכתב ״ערירים ימותו דאי כתב רחמנא ״ערירים יהיו״, ה"א עד חטאיה, אבל מחטאיה ואילך לא. כתב רחמנא ״ערירים ימותו ואי כתב רחמנא ערירים ימותו ה"א מחטאיה ואילך, אבל מעיקרא לא, צריכא.
22העראה דחייבי לאוין, מנלן?
23מדגלי רחמנא (ויקרא יט, כ) ״שכבת זרע״ גבי שפחה חרופה. מכלל דחייבי לאוין בהעראה.
24אדרבה: מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה! אמר רב אשי: אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה.
25העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן? אתיא (ויקרא כ, יד) ״קיחה״ (ויקרא כא, ז) ״קיחה״.
26דחייבי עשה מנא לן׃
תוספות
מאשת אח ילפינן - ואפילו למאי דפרישית לעיל דאחות אשה לא חשיב חומרא מה שבידו לרבות מ"מ ליכא למיפרך מה לאשת אח שכן בידו לרבות דהכא לא יליף אלא דשייך אחוה מן האם באחות אשה כמו באשת אח:
דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה - תימה הכא מצרכינן קרא לאסור לאחר מיתה וכן בפ' ד' מיתות (סנהדרין נג. נד.) גבי אשת אב וכלתו ופ"ק דקדושין (דף יג: ושם) קבעי אשת איש מנלן דשריא אחר מיתת בעלה וי"ל דבכל הני צריך קרא לאסור דלא נילף מאשת איש דשריא לאחר מיתה כדיליף התם וקשה דבהאשה רבה (לקמן יבמות דף צד: ושם) קאמר גבי חמותו לאחר מיתה דממעט לה רבי עקיבא מדכתיב ישרפו אותו ואתהן ואת שתיהן כלומר ששתיהן קיימות נהי דמעטיה קרא משרפה מאיסורא מי מיעטיה משמע דאי לאו קרא היתה בשרפה וי"ל דבכולהו צריך קרא לאסור ולהתיר דלא נילפו מהדדי:
בהוייתה תהא - ומכל מקום איצטריך לעיל (יבמות דף יז:) למילף אחוה מבני יעקב דלא נימא דבעינן דמיחדי באבא ובאימא משום דכתיב יחדו:
דכתב רחמנא גבי דודתו למה לי - אפילו למאי דמפרש (בה) דאין ערירי בכל חייבי כריתות אלא היכא דמפרש קרא בהדיא אתי שפיר כדפרישית בריש מכילתין (דף ב. ד"ה אשת):
לישתוק קרא משפחה חרופה - וא"ת השתא דחייבי לאוין בהעראה אם כן לישתוק קרא בחייבי כריתות ותירץ ה"ר משה כהן דאי לאו קרא בחייבי כריתות הוה אמינא מדגלי רחמנא בשפחה מכלל דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי לאוין בגמר ביאה דילפינן משפחה חרופה אבל השתא דכתיב העראה בחייבי כריתות אי כל חייבי לאוין בגמר ביאה א"כ לישתוק קרא משפחה חרופה:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא בהויתה תהא. ואם תאמר ותיפוק ליה משום דכתיב יחדו המיוחדין בנחלה יצאת אשת אח מן האם דלאו מיוחדין בנחלה כדאיתא בריש פרק כיצד (יז, ב) ויש לומר דאי מהתם הוה אמינא אשת אח מן האב שריא ליבם ואסירא לעלמא, אבל אש אח מן האם שריא ליבם ושריא לעלמא ולא מקשינן אשת אח מן האם לאשת אח מן האב לגמרי אלא להיתרא דיבם בעלמא. וכן פרש"י ז"ל. ואכתי קשיא לי התם בפרק כיצד דממעטינן אשת אח מן האם מיחדו ת"ל משום היא בהויתה תהא. ויש לומר דאי לאו יחדו הוה אמינא דאף אשת אח מן האם במקום מצוה שריה ומצוה נמי איכא, דומיא דאשת אח מן האב דשלא במקום מצוה אסירא ובמקום מצוה שריא, והא דכתב רחמנא למיסרה לאחר מיתת בעלה שלא במקום מצוה, הלכך אצטריך יחדו ואצטריך ערות אחיך כנ"ל.
אחות דכתיב בה כרת למה לי - אבל נדה דכתיב בה כרת (למה) [לא מבעיא] ליה דהיא בנה אב לכל העריות העראה כגמר ביאה ומשום העראה דכתיב בהאי קרא כתבה.
אם כן נשתוק קרא משפחה חרופה - איכא למידק השתא נמי נימא נשתוק קרא בחייבי כריתות. ויש לומר דאי לא כתב רחמנא העראה בשום דוכתא הוה אמינא דהעראה לא שמה ביאה כלל, וגלי לן רחמנא בשפחה חרופה ובסוטה ואשת איש שכבת זרע למעוטי העראה. אבל השתא דרבי רחמנא בחייבי כריתות דהעראה כגמר ביאה, אם ליפטור חייבי לאוין לישתוק קרא משפחה חרופה. עוד יש לומר דעל כרחן איצטריך למיכתב בחייבי כריתות, דמחייבי לאוין לא אתו, חדא דאין עונשין מן הדין, ועוד דהוה אמינא מלקות דקיל חייב בהעראה כגמר ביאה, אבל מכרת החמור פטור עד שיגמור. ואיכא למידק היכי אמר רב אשי אם כן לישתוק קרא משפחה חרופה, והא צריך הוא לשלא כדרכה כדאיתא בכריתות בשלהי פרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות יא, א) תני תנא קמיה דרב ששת עשו גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין כדרכה כשלא כדרכה נעור כישן, א"ל מאי קאמרת אי בשפחה חרופה כדרכה כשלא כדרכה כדרכה בשפחה חרופה מיחייב שלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא דשכבת זרע כתיב. ויש לומר דההיא אליבא דרבי יהודה היא דאמר לעיל בשלהי ד' אחין (יבמות לד, ב) דמערה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא, אבל לרבנן דלא מפקא לן התם שלא כדרכה משכבת זרע אלא מאותה שלא כדרכה בשפחה חרופה נמי לדידהו חייב וסוגיין דהכא כרבנן. ואי קשיא לך רב ששת היכי פריך התם אליבא דר' יהודה. יש לומר משום דרב ששת סבירא ליה דכדרכה כשלא כדרכה לפטורא תני לה כדתני גומר כמערה לפטורא ולר' יהודה אתמר, הלכך אף הוא פריך ליה אליבא דר' יהודה (עיין רמב"ן).
מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain
מסכת יבמות דף נ״ה עמוד א׳
מסכת יבמות דף נ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־527 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: יבמות דף נ״ה ע״א
פתיחה בקורא