Talmud Builders

    Sanhedrin 97a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 97a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the Tabernacle of David that is fallen [ hanofelet ]” (Amos 9:11). That is why the Messiah is called bar nifli . Rabbi Yitzḥak said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: During the generation in which the Messiah, son of David, comes, Torah scholars decrease; and as for the rest of the people, their eyes fail with sorrow and grief, and troubles increase. And the harsh decrees will be introduced; before the first passes the second quickly comes.

    2The Sages taught in a baraita : With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come.

    3Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita ?

    4The verse states: “That Your enemies taunted, Lord, that they have taunted the footsteps of Your anointed” (Psalms 89:52). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the generation that the son of David comes, the hall of the assembly of the Sages will be designated for prostitution, and the Galilee will be destroyed, and the Gavlan, i.e., Bashan, will be desolate, and the residents of the border who flee the neighboring gentiles will circulate from city to city and will receive no sympathy. The wisdom of scholars will diminish, and sin-fearing people will be despised. And the face of the generation will be like the face of a dog in its impudence and shamelessness.

    5And the truth will be lacking, as it is stated: “And the truth is lacking [ ne’ederet ], and he who departs from evil is negated” (Isaiah 59:15). What is the meaning of the phrase: And the truth is lacking [ ne’ederet ]? The Sages of the study hall of Rav said: This teaches that truth will become like so many flocks [ adarim ] and walk away. What is the meaning of the phrase: “And he that departs from evil is negated”? The Sages of the study hall of Rabbi Sheila said: Anyone who deviates from evil is deemed insane by the people.

    6§ Concerning the lack of truth, Rava says: Initially I would say that there is no truth anywhere in the world. There was a certain one of the Sages, and Rav Tavut is his name, and some say Rav Tavyomei is his name, who was so honest that if they were to give him the entire world, he would not deviate from the truth in his statement. He said to me: One time I happened to come to a certain place, and Truth is its name, and its residents would not deviate from the truth in their statements, and no person from there would die prematurely. I married a woman from among them, and I had two sons from her.

    7One day his wife was sitting and washing the hair on her head. Her neighbor came and knocked on the door. He thought: It is not proper conduct to tell the neighbor that his wife is bathing. He said to her: She is not here. Since he deviated from the truth his two sons died. The people residing in that place came before him and said to him: What is the meaning of this? He said to them: This was the nature of the incident, and told them what happened. They said to him: Please leave our place and do not provoke premature death upon these people.

    8The Gemara resumes its discussion of the messianic period. It is taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: During the generation in which the son of David comes, youths will humiliate elders and elders will stand in deference before youths, and a daughter will rebel against her mother, and a bride against her mother-in-law, and the face of the generation will be like the face of a dog, and a son will not be ashamed before his father.

    9It is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: During the generation that the son of David comes, arrogance will proliferate and the cost of living will corrupt people so they will engage in deceit. The vine will produce its fruit, and nevertheless, the wine will be costly. And the entire gentile monarchy will be converted to the heresy of Christianity, and there will be no inclination among the people to accept rebuke. This baraita supports the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: The son of David will not come until the entire kingdom will be converted to heresy. Rava says: What is the verse from which this statement is derived? It is the verse: “It is all turned white; he is ritually pure” (Leviticus 13:13). One is a leper and ritually impure only if he has a leprous mark, however small, but not if his skin is completely leprous. Similarly, the world will be redeemed only when the Jewish people reach their lowest point.

    10The Sages taught in a baraita : The verse states: “For the Lord shall judge His people and atone for His servants, when He sees that their power is gone and there is none shut up or left” (Deuteronomy 32:36). From the phrase “their power is gone” it is derived that the son of David will not come until informers will proliferate. Alternatively, the Messiah will not come until the number of students of Torah diminishes. Alternatively, the Messiah will not come until the peruta will cease from the purse. Alternatively, the Messiah will not come until they despair from the redemption, as it is stated: “And there is none shut up or left,” as though there were no supporter or helper for the Jewish people.

    11This is as in that practice of Rabbi Zeira, who, when he would find Sages who were engaging in discussions about the coming of the Messiah, said to them: Please, I ask of you, do not delay his coming by calculating the end of days. As we learn in a baraita : There are three matters that come only by means of diversion of attention from those matters, and these are they: The Messiah, a lost item, and a scorpion.

    12§ Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2).

    13It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ketina: Just as the Sabbatical Year abrogates debts once in seven years, so too, the world abrogates its typical existence for one thousand years in every seven thousand years, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day,” and it states: “A psalm, a song for the Shabbat day” (Psalms 92:1), meaning a day, i.e., one thousand years, that is entirely Shabbat. And it says in explanation of the equation between one day and one thousand years: “For a thousand years in Your eyes are but like yesterday when it is past, and like a watch in the night” (Psalms 90:4).

    14The school of Eliyahu taught: Six thousand years is the duration of the world. Two thousand of the six thousand years are characterized by chaos; two thousand years are characterized by Torah, from the era of the Patriarchs until the end of the mishnaic period; and two thousand years are the period of the coming of the Messiah.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    את סוכת דוד הנופלתמלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי:

    עד שהראשונה פקודהעד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת לבא פקודה כמו לא נפקד (במדבר לא):

    שבועשמיטה:

    והמטרתי על עיר אחתשיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה:

    חיצי רעברעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום:

    משתכחת מלומדיהמתוך שאין להם מה לאכול:

    בששית קולותיצאו קולות שבן דוד בא ל"א קולות מתקיעת שופר שנאמר יתקע בשופר גדול (ישעיהו כ״ז:י״ג):

    מלחמותבין עובדי כוכבים לישראל:

    דהוה הכישנה אחת רעב שנה אחת שובע ואעפ"כ לא בא בן דוד:

    בששית קולות מי הוהכלום יצאו קולות שבן דוד בא:

    ועוד כסדרן מי הוהכלומר אלו הצרות דקתני הכא כסדרן לא אתרמו בשבוע אחד אבל כי אתרמו אתי משיח:

    אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחךלא אתפרש האי קרא למאי איכתיב הכא דהא לא קא דריש ביה מידי ונראה למורי שכן נכתב בספרים תחלה כמו ששנינו בפ' אחרון דסוטה (דף מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא לשון סוף כמו אשר חרפו עקבות משיחך:

    בית הועדמקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה:

    ה"ג והגבלןמקום ששמו כך ישתומם:

    ואנשי הגבולאנשי גבול ארץ ישראל ל"א אנשי גזית סנהדרין:

    כפני כלבדדמיין ממש לכלב מ"ר ל"א כפני הכלב שלא יתביישו זה מזה:

    משתולל על הבריותכל העולם אומרין עליו שוטה הוא היינו משתולל לשון שטות כמו מוליך יועצים שולל (איוב י״ב:י״ז):

    ליכא קושטא בעלמאאין אדם בעולם שידבר אמת תמיד:

    אמר לי ההוא מרבנן דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משני בדבוריה - לשקר ואישתעי לי הכי זימנא חדא אקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה:

    טרפא אבבאשהיתה שואלת אותה:

    לאו אורח ארעאלומר היכן היא הואיל וחייפ' רישה:

    ה"ג נערים ילבינו פני זקניםכלומר יחפרו ויביישו אותם:

    וזקנים יעמדו בפני הנעריםלכבדם והיינו דאמרינן (בסוטה ד' מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא:

    בת קמה באמהלחרפה ולביישה:

    היוקר יעותשלא יכבדו זה את זה יקר כבוד ל"א היוקר יעות מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי. מ"ר:

    והגפן יתן פריוואעפ"כ יהיה היין ביוקר שלא יהיה ברכה בפרי עצמו ל"א שיהיו כולן רודפין אחר היין ומשתכרין ומתייקר היין אע"פ שרוב יין בעולם:

    כלו הפך לבן טהור הואכשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות תבא גאולה:

    כי ידין ה' עמולהביא להם גאולה:

    כי יראה כי אזלת ידשתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן:

    שיתמעטו התלמידיםשמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב:

    שתכלה פרוטהוהיינו אזלת יד שיהו בידים ריקניות:

    כביכולכאלו יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה:

    אין עוזר ואין סומך לישראלשיהיו שפלים למאד ואומר אין עוזר וסומך שיהיו מתייאשין מן הגאולה:

    דמעסקי ביהלידע מתי יבא:

    ועקרבנושך האדם פתאום:

    וחד חרובשאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו דהיינו אלף שביעי:

    תריאלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני:

    יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור:

    משמטונעשה חרב:

    שכולו שבתשהעולם משמט:

    הוי עלמאהעולם כך מתקיים:

    ב' אלפים היה תהותחת שלא ניתנה עדיין תורה והיה העולם כתוהו ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי דכשנשלמו אלפים שנה עסק אברהם בתורה שנאמר (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן ואמרינן במסכת ע"ז (דף ט.) גמירי דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתי שנין:

    ושני אלפים תורהמן הנפש אשר עשו בחרן עד [אלפים] שנות המשיח ארבעים (ושמנים) שנה עד שנולד יצחק וששים שנה משנולד יצחק עד שנולד יעקב הרי ק"ח וק"ל שהיו ליעקב כשבא למצרים הרי רל"ח ורד"ו שעמדו במצרים הרי תמ"ח ומשיצאו ממצרים עד שנבנה בית ראשון ת"פ דכתיב (מלכים א ו׳:א׳) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' הרי תתקכ"ח ות"י שעמד בית ראשון כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות המלכים וע' דגלות בבל ות"כ שעמד בית שני הרי תת"ק ותתקכ"ח הרי אלפים פחות קע"ב וקע"ב קודם השלמת ד' אלפים נחרב הבית ולסוף אותן קע"ב נשלמו שני אלפים תורה ואיידי דאמר שני אלפים תוהו קאמר שני אלפים תורה ולא שתכלה תורה אחר שני אלפים. מ"ר:

    ושני אלפים שנות המשיחשלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה הגלות ויבטל השיעבוד מישראל:

    סנהדרין 97 עמוד א

    1את סוכת דוד הנופלת א"ל הכי אמר רבי יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא׃

    Baraita

    2ת"ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד, ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חיצי רעב משתלחים שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא׃

    3אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה׃

    4(תהלים פט, נב) (אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך) תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב׃

    5והאמת נעדרת שנאמר ״(ישעיהו נט״, טו) ותהי האמת נעדרת (וסר מרע משתולל) מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי וסר מרע משתולל אמרי דבי ר' שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות׃

    6אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משני בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה׃

    7יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שיבבתה טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבו ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה א"ל במטותא מינך פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי׃

    Baraita

    8תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו׃

    Baraita

    9תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע ליה לר' יצחק דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא (ויקרא יג, יג) כולו הפך לבן טהור הוא׃

    Baraita

    10ת"ר (דברים לב, לו) כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד"א עד שיתמעטו התלמידים ד"א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד"א עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ״ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל״׃

    11כי הא דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב׃

    12אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר ״(ישעיהו ב״, יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר ״(הושע ו״, ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו׃

    Baraita

    13תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ״ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב״, א) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור׃

    14תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת (תהלים פט, נב)נראה לי בס"ד הכל לטובה ' בֵּית הַוַּעַד ' הוא בית המדרש שמתועדין שם ללמוד תורה יהיה לזנות מלשון (זינים מרוקחים וכן) בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים (דברי הימים ב' טז, יד) כלומר יהיה במקום בשמים אשר הכל ירדפו לבא שם להתבשם. או יובן לזנות לשון הזנה כמו זנו עיניהם (במדבר רבה ב, כה) רצונו לומר הכל יהיה נזונים משם שיבאו ללמוד תורה. ' וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב ' גליל לשון גלות כמו גְּלִיל הַגּוֹיִם בישעיה (ישעיה ח, כג) רצונו לומר לא יהיה עוד גזרת גלות ותחרב גזירה זו כמו נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ (ישעיה יט, ה). או יובן ' גָּלִיל ' מלשון גולל ודופק זה הקבר שלא תמצא המיתה בעולם ולא יהיו עוסקים בקבורה כי בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים (ישעיהו כה, ח). ' וְהַגַבְלָן יִשְׁתּוֹמֵם ' גבלן זה הר עשו שהוא הר שעיר כי תרגום הר שעיר טורא דגבלא וזה ישתומם דכתיב וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַהֳ' הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). ' וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ ' אנשי הגבול הם כוחות החיצונים העומדים על הגבול בין עולם הזה לבין גן עדן וכמו שנאמר וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד) וזהו שאמר וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל הם כוחות החיצונים יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר רצונו לומר מאדם זה לאדם זה כי האדם כל אחד מכונה בשם עִיר דכתיב עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט (קהלת ט, יד) יְסוֹבְבוּ לפתות את בני האדם להחטיאם בחלקות לשון וְלֹא יְחוֹנָּנוּ שאין דבריהם מתקבלים ולא ימצאו חן בדבריהם. ' וְחָכְמַת סּוֹפְרִים תִּסְרַח ' רצונו לומר תרבה מלשון סרח העודף וכן תסרח אחורי המשכן. ' וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ ' רצונו לומר אותם שהם יראים שמא יגרום החטא ימאסו בעיני הבריות כי לעתיד כולם צדיקים והאומר 'אנכי ירא מן החטא שמא אחטא' נמאס בעיני הגדולים כי יאמרו לו למה תירא? והלא בידך מסור הדבר שלא תחטא ולא תחטיא! או יובן על דרך מה שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס (תהלים טו, ד) פירוש אם נבזה מאחרים הוא בעיניו נמאס יותר ממה שבזוהו. ' פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב ' פירוש חשיבות גדולי הדור כחשיבות הכלב דידוע הכלב חשיבותו הוא 'כולו לב' כן פְּנֵי הַדּוֹר רצונו לומר החשובים כמו פְּנֵי הָאָרֶץ חשיבות שלהם כחשיבות הכלב שכולו לב ונאמן לאדוניו כן הם כל אחד יש לו לב מבין להכיר את בוראו ונאמנים הם לאדון הכל יתברך שמו. ' וְהָאֱמֶת נֶעֱדֶרֶת ' כלומר חכמת האמת הוא חלק הסוד תרבה והעוסקים יהיו עדרים עדרים בלימוד הקבלה. אי נמי עתה יש אנשים פרטיים לומדים קבלה כל אחד בקרן זוית בסתר אבל לעתיד הכל ילמדו בה כמו שלומדים תהלים ותמצאם עדרים עדרים בבית המדרש. ' וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל ' (ישעיה נט, טו) רצונו לומר מי שהוא סר מרע דוקא ואין לו מצות ומעשים טובים בפועל זה נחשב שוטה בעיני הבריות כי הצדיק השלם צריך להיות שלם בְּסוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב (תהלים לד, טו).

    דְּאִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא לֹא הֲוָה מְשַׁנֵּי בְּדִיבּוּרֵיהּיש להקשות הוה ליה למימר 'אִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל מָמּוֹנָא דְּעַלְמָא'? ונראה לי בס"ד בין אות ע' של ע וֹלָם לבין אות וא"ו של ע וֹ לָם בסדר אלפ"א בית"א יש ו"ה [11] אותיות כי מן אות ע' עד סוף אלפא ביתא יש ו' אותיות ומראש אלפא ביתא עד אות וא"ו יש ה' אותיות הרי אותיות ו"ה ומן אות וא"ו של ע וֹ לָם עד אות למ"ד של עוֹ לָ ם בסדר אלפ"א בית"א יש ה' אותיות הרי אותיות ה'ו'ה ובין אות למ"ד לבין אות מ"ם לא יש כלום כי סמוכים הם באלפא ביתא ולאותיות הוה קרי להו חֲלָלֵי דְּעָלְמָא כי החלל נקרא על ההרחקה שיש בין צד זה לצד זה. וידוע שיעקב אבינו ע"ה נתברך הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ (בראשית כז, כט) וכתבו המקובלים המשיך לו ברכה זו של 'הֱוֵה' על ידי שפע מאות ה"א ראשונה שבשם ואות וא"ו ואות ה"א אחרונה שבשם שהם אותיות 'הוה' לכך ברכו 'הֱוֵה' גְבִיר לְאַחֶיךָ, והטעם כי אברהם אבינו ע"ה תיקן מוח חכמה שהוא באות יו"ד דשם הוי־ה ולכך יש לו אחיזה והשגה מראשית שם הוי־ה אבל יצחק אבינו ע"ה תיקן מוח בינה שהוא אות ה"א ראשונה דשם הוי־ה לכך יש לו אחיזה והשגה מן אות ה"א ראשונה ואילך שהם אותיות 'הוה' לכך ברכו 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ'. והנה ברכה זו של 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ' לקחה יעקב אבינו ע"ה על ידי שינוי ששינה דבריו ואמר אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט) ואף על פי שכיון בלבו דבר אמת בזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל עם כל זה כפי הנגלה שינה דבריו וכאשר אמר לו יצחק אבינו ע"ה לעשו בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ (בראשית כז, לה). ולכן אמר כאן על רב טביומי דְּאִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא פירוש אפילו אם יתנו לו הברכה של 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ' שרמוזה בחללי אותיות 'עוֹלָם' כאמור לֹא מְשַׁנֵּי בְּדִיבּוּרֵיהּ אף על גב דיעקב אבינו ע"ה לקח ברכה זו על ידי שינוי. או יובן בס"ד אומרו ' חֲלָלֵי דְּעָלְמָא ' דאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יג.) בחלל שיש בין השמים לארץ יש מהלך חמש מאות שנה וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה טו, ו) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה. נמצא עץ חיים רמוז בחלל העולם שהוא מהלך חמש מאות שנה וכאן אמר אפילו אם יתנו לו עץ חיים כולו שהוא רמוז בחללא דעלמא כדי לשנות בדבור לא הוה משני בדבוריה.

    דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, נְעָרִים יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים, וּזְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים. נראה לי בס"ד גם דברים אלו הם לטובה שהנערים שהם תלמידים קטנים היושבים לפני זקנים שהם חכמים גדולים גם הם יהיו חכמים מחוכמים כמו הזקנים הגדולים לכן בחריפותם וחכמתם יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים הגדולים, כי הגדול שאומר חידוש גדול בתורה ושמח בהשגתו שהשיג חידוש זה מדעתו, הנה הוא רואה שיבא הנער וגם הוא יחדש ויאמר דבר זה מדעתו, לכן יבוש מעצמו שזה הנער הוא חכם גדול כמוהו ואין לו יתרון בחכמה על זה הנער, ולכן זְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים בראותם שהם חכמים גדולים כמותם שחייבים לכבדם בכבוד תלמידי חכמים. ' בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ ' כלומר זהירים יהיו בכבוד אב ואם דאפילו הבת שהיא דשה באמה עם כל זה קמה על רגליה בשביל אמה לכבדה בקומה לפניה וכל שכן שקמה בפני אביה. ' וְכַלָּה בַּחֲמוֹתָהּ ' אף על פי שדרך הכלה לשנוא חמותה עם כל זה אהבה יהיה ביניהם וכשעוברת חמותה לפניה היא קמה על רגליה לכבדה. ' פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב ' כאשר פרשתי בס"ד לעיל פְּנֵי לשון חשיבות כחשיבות הכלב שאמרו רבותינו ז"ל 'כולו לב' ונאמן לאדוניו כן הם כל המון העם יהיה כל אחד מהם נאמן לאדון העולם ויש לו חשיבות זו שיהיה כולו לב מבין. ' וְאֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו ' פירוש עתה יזדמן שיהיה הבן חכם ואביו עם הארץ גמור, ואין הבן מתבייש מאביו כאותו חכם שהיה אביו קצב ועם הארץ והיו קורין אותו בן הקצב והיה לו בושה גדולה בזה אך לעתיד לא יזדמן שיהיה כך האב עם הארץ והבן חכם אלא אבות ובנים כולם חכמים ולכן לא יבאו לידי זאת.

    רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵרדּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, הָעַזּוּת תִּרְבֶּה, וְהַיּוֹקֶר יְעַוֵּת וְהַגֶּפֶן יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְיַּיִן בְּיוֹקֶר, וְנֶהְפְּכָה כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכָחָה. נראה לי בס"ד גם זה יהיה הביאור לטובה ' הָעַזּוּת תִּרְבֶּה ' פירוש העזות בעבודת השם יתברך תרבה כמו שאמר התנא הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם (משנה אבות ה, כ) ' וְהַיּוֹקֶר יְעַוֵּת ' כן הוא גרסת עין יעקב והכונה מי שהוא מתגאה ועושה עצמו יקר בעולם הזה הנה זה נחשב בעיני הבריות יעוית דרכיו כי הגאוה תהיה מאוסה בעיני בני אדם לכן אדם זה שהוא מיקר עצמו נחשב בעיני הבריות מעוות דרכיו כי השפל והעניו הוא המשובח בעיני הבריות דהא אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ. ' וְהַגֶּפֶן ' אלו ישראל שנקראו גפן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חולין צב.) על פסוק גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ (תהלים פ, ט) שהכתוב קראם 'גֶּפֶן' יתן פריו בתורה ומצות ומעשים טובים. ' וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר ' רצונו לומר התורה שנמשלה ליין דכתיב וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה) תהיה יקרה בעיני הבריות שהכל מייקרים מכבדים אותה ואת לומדיה. ' וְנֶהְפְּכָה כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת ' פירוש מלכיות שהם עכו"ם עוד לא יאמינו בכומרים ובדת שלהם אלא יפקרו בם כמו המינים שהם הצדוקים שפקרו בתורה שבעל פה כן הם יפקרו בדת שלהם ויהיו באמונת בני נח שלא יאמינו אלא בהקדוש ברוך הוא לבדו. ' וְאֵין תּוֹכָחָה ' רצונו לומר אין בני אדם עושים עול וחמס ורשעה כדי שצריכין תוכחה אלא הכל הולכין בדרך ישרה ונכונה ולא יצטרכו לתוכחה להוכיח אותם על מעשים רעים. ואמר מַאי קְרָא ' כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא ' (ויקרא יג, יג) כלומר העונות יתהפכו ללובן על ידי התשובה כמו שנאמר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח) 'טָהוֹר' כח היצר הרע שגם הוא יהיה מיעץ לטובה כמו יצר הטוב.

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹתנראה לי בס"ד מפיק לה מן הכתוב ' כִּי אָזְלַת יָד ' (דברים לב, לו) דידוע העולם קיים על ידי חסד אברהם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) ואמרו רבותינו ז"ל באברהם (בראשית רבה יב, ח) והנה חֶסֶד אַבְרָהָם [320] עולה ש"ך ואם תסיר מספר י־ה [15] מן מספר ש"ך שהוא חֶסֶד אַבְרָהָם ישאר מספר מוסר [306]. או יובן בס"ד הנחש נושך והעקרב נושך והמוסר נושך גם כן בלשונו אך ידמה המוסר לעקרב ולא לנחש יען כי הנחש על הרוב הוא שלוח מן השמים כמו שנאמר אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ (קהלת י, יא) אבל העקרב נושך בשאט הנפש ואינו שלוח מן השמים ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.) גבי תפלה אם אדם מתפלל ונחש לפניו אינו פוסק אבל עקרב פוסק. וכן המוסר ידמה לעקרב שנושך בשאט הנפש ואינו שלוח מן השמים כי הקדוש ברוך הוא ברא הלשון לאדם להטיב בו ולא להרע והמסירות עון גדול היא ואיך יהיה שלוח מן השמים בדבר זה שהוא עון ועבירה גדולה! ואם תסיר מן מספר לשון [386] מספר י"ד [14] ישאר שע"ב שהוא מספר עקרב [372] רמז שהלשון בהיותו טהור הוא משמש במקום 'יד' ששם המעשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.) על פסוק זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה (ויקרא ז, לז) כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, וכן אמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג) הרי כשהוא טהור הוא פועל פעולת יד ואם יטמאנו באיסור מסירות 'אָזְלַת יָד' ממנו ואם תסיר מספר 'יד' מן מספר 'לשון' ישאר שע"ב שהוא מספר 'עקרב' דאז דומה הוא לעקרב שנושך בשאט הנפש.

    דָּבָר אַחֵרעַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. נראה לי בס"ד דייק לה מן ' אָזְלַת יָד ' (דברים לב, לו) כי התלמידים העוסקים לשמה מאירים מן ח כמה ב ינה ד עת דראשי תיבות שלהם חב"ד [14] כמנין 'יד' גם הלומד תורה לשמה זוכה לחיים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סג.) על פסוק (משלי ג, טז) למימינים בה אורך ימים איכא ככתוב 'אֹרֶךְ יָמִים' בימינה וכל שכן 'עֹשֶׁר וְכָבוֹד' והנה ' חַיִּים ' במספר קטן גימטריא ' יָד ' ולכן פסוק 'אָזְלַת יָד' קאי על התלמידים שאין לומדים תורה לשמה ועליהם אמר נתמעטו התלמידים נתמעטו מתורה לשמה ומשפע החיים וחב"ד [חכמה בינה דעת]. או יובן ' יָד ' [14] גימטריא ' זָהָב ' [14] ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה, טז) זהב כינוי לתורה וכנזכר על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) שאין תורה כתורת ארץ ישראל וזהו 'כִּי אָזְלַתְ יָד' היא התורה מן התלמידים וזהו נתמעטו.

    דָּבָר אַחֵרעַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס (דברים לב, לו). גם זה מפיק לה מן ' אָזְלַת יָד ' כי יד לשון כח כמו וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס (יהושע ח, כ) והממון הוא כחו של אדם. ואומרו ' מִן הַכִּיס ' רצונו לומר לא תכלה מן העולם לגמרי אלא מעות מותרות שיניחום בכיס לא ימצא כי כל אדם לוה מן החנווני וקונה מאכל בהקפה וכל פרוטה שתגיע לידו ירצנה לחנוני ומתי יהיב בכיסו מעות יתרים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שהמלכות לא תעשה כל המטבעות מזהב וכסף אלא תעשה ניירות במקום מטבעות זהב וכסף ונחשת וזהו תִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס, פְּרוּטָה לאו דוקא אלא למעות מכנה אותם בשם פְּרוּטָה שיהיו ניירות במקום המטבעות אלו אשר נמצאים בכיס עד כאן דבריו נר"ו.

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת (דברים לב, לו)נראה לי בס"ד מוסרות לשון מוּסָר רצונו לומר שירבה המוסר בעולם שכל אחד יהיה מוכיח את חבירו ומלמדו מוסר ולא יאמר כל אחד 'שלום עליך נפשי' וכאשר יתנהגו כן ודאי יעשו תשובה שלימה ויבא בית דוד. ומה שאמר עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים הכונה שכולם יהיו חריפים וחכמים שאין צריכין ללמוד זה מזה כל כך והוא מעין אותה הבטחה וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וכו' (ירמיה לא, לג). ומה שאמר ' עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס ' נראה לפרש דרך מליצה שלא ירצו להניח פרוטות בכיס שלהם כי אם דנרי כסף דאין הפרוטות חשובין בעיניהם כלום. או יובן רמז על בירור רפ"ח נצוצין שהם סוד פְּרוּטָה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל פְּרוּטָה 'רפ"ט ו"ה' והיינו שיושלם ברור זה הרמוז בפרוטה. ומה שאמר ' עַד שֶׁיִּתְיָיאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה ' שמרגישין בעצמן ורואין עצמן חוטאין דאומרים 'הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוָה דְּמַגְּנוּ עֲלַן' להיות הגאולה (ברכות לא.).

    שְׁלשָׁה בָּאִין בְּהֶיסַּח הַדַּעַת אֵלּוּ הֵןמָשִׁיחַ, מְצִיאָה, וְעַקְרָב. נראה לי בס"ד רמז הכתוב הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם (תהלים פט, כ) היינו 'עָם' ראשי תיבות עַ קְרָב מְ צִיאָה. ' הֲרִימוֹתִי בָחוּר ' מלך המשיח ' מֵעָם ' אות מ"ם, היא מ"ם הדמיון רצונו לומר דוגמת 'עָם' ראשי תיבות 'עַקְרָב מְצִיאָה' שבאין בהיסח הדעת ולזה סיים מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי כמו מציאה.

    שִׁית אַלְפֵי שְׁנֵי הָווּ עָלְמָא, וְחַד חֲרוּב (ישעיה ב, יא)אין הכונה שיהיה בו חרבה ושממה ח"ו אלא הכונה הטבע והחומר שמצוי בששה אלפים שנה יחרב ויתחדש טבע וחומר אחר מעולה ויפה מאד שאין בו תערובת רע ואין בו יגון ואנחה ויסורין ולא שום רע כלל אלא היא כולו טוב גמור ותענוג יפה ומתוקן מאד. ומה שאמר ' אֵין הָעוֹלָם פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה יוֹבְלוֹת ' נראה לי בס"ד הטעם דאמרו רבותינו ז"ל העולם קיים בזכות מצות המילה כמו שנאמר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה) וּ'מִילָה' [85] מספרה פ"ה. ולמאן דאמר 'בְרִיתִי' זו תורה, הנה התורה תלויה בפה דכתיב כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) ודרשו רבותינו ז"ל (עירובין נד.) למוציאהם בפה. ולכן לא פחות עלמא מן שמונים וחמשה יובלות להורות דהעולם קיים על התורה שהיא בפה או על המילה שמספרה פ"ה.

    שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ (ישעיה ב, יא)פירש רש"י אם היינו עושין תשובה היינו נגאלין תכף אחר קע"ב שנים עיין שם. ובזה יובן בס"ד וְהָיָה 'עֵקֶב' תִּשְׁמְעוּן אֶל מִצְוֺת הֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ז, יב) ובזה יובן בס"ד הטעם שנתן אליעזר לרבקה נֶזֶם זָהָב 'בֶּקַע' מִשְׁקָלוֹ (בראשית כד, כב) אותיות קע"ב רמז שאם יעשו בניה תשובה יהיו נגאלין אחר קע"ב שנים תכף ורמז זה בְּ'נֶזֶם' שהוא תכשיט החוטם כי משיח צדקינו תכשיט שלו בחוטם שלו דכתיב וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הֳ' (ישעיה יא, ג) 'וּשְׁנֵי צְמִידִים' כנגד שני לוחות הברית על ידיה רמז שצריך לקיים התורה במעשה שתתייחס לידים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 97a

    Sanhedrin 97a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 563 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    את סוכת דוד הנופלת מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי:

    עד שהראשונה פקודה עד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת לבא פקודה כמו לא נפקד (במדבר לא):

    שבוע שמיטה:

    והמטרתי על עיר אחת שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה:

    חיצי רעב רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום:

    משתכחת מלומדיה מתוך שאין להם מה לאכול:

    בששית קולות יצאו קולות שבן דוד בא ל"א קולות מתקיעת שופר שנאמר יתקע בשופר גדול (ישעיהו כ״ז:י״ג):

    מלחמות בין עובדי כוכבים לישראל:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 97a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת (תהלים פט, נב) נראה לי בס"ד הכל לטובה ' בֵּית הַוַּעַד ' הוא בית המדרש שמתועדין שם ללמוד תורה יהיה לזנות מלשון (זינים מרוקחים וכן) בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים (דברי הימים ב' טז, יד) כלומר יהיה במקום בשמים אשר הכל ירדפו לבא שם להתבשם. או יובן לזנות לשון הזנה כמו זנו עיניהם (במדבר רבה ב, כה) רצונו לומר הכל יהיה נזונים משם שיבאו ללמוד תורה. ' וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב ' גליל לשון גלות כמו גְּלִיל הַגּוֹיִם בישעיה (ישעיה ח, כג) רצונו לומר לא יהיה עוד גזרת גלות ותחרב גזירה זו כמו נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ (ישעיה יט, ה). או יובן ' גָּלִיל ' מלשון גולל ודופק זה הקבר שלא תמצא המיתה בעולם ולא יהיו עוסקים בקבורה כי בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים (ישעיהו כה, ח). ' וְהַגַבְלָן יִשְׁתּוֹמֵם ' גבלן זה הר עשו שהוא הר שעיר כי תרגום הר שעיר טורא דגבלא וזה ישתומם דכתיב וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַהֳ' הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). ' וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ ' אנשי הגבול הם כוחות החיצונים העומדים על הגבול בין עולם הזה לבין גן עדן וכמו שנאמר וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד) וזהו שאמר וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל הם כוחות החיצונים יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר רצונו לומר מאדם זה לאדם זה כי האדם כל אחד מכונה בשם עִיר דכתיב עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט (קהלת ט, יד) יְסוֹבְבוּ לפתות את בני האדם להחטיאם בחלקות לשון וְלֹא יְחוֹנָּנוּ שאין דבריהם מתקבלים ולא ימצאו חן בדבריהם. ' וְחָכְמַת סּוֹפְרִים תִּסְרַח ' רצונו לומר תרבה מלשון סרח העודף וכן תסרח אחורי המשכן. ' וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ ' רצונו לומר אותם שהם יראים שמא יגרום החטא ימאסו בעיני הבריות כי לעתיד כולם צדיקים והאומר 'אנכי ירא מן החטא שמא אחטא' נמאס בעיני הגדולים כי יאמרו לו למה תירא? והלא בידך מסור הדבר שלא תחטא ולא תחטיא! או יובן על דרך מה שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס (תהלים טו, ד) פירוש אם נבזה מאחרים הוא בעיניו נמאס יותר ממה שבזוהו. ' פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב ' פירוש חשיבות גדולי הדור כחשיבות הכלב דידוע הכלב חשיבותו הוא 'כולו לב' כן פְּנֵי הַדּוֹר רצונו לומר החשובים כמו פְּנֵי הָאָרֶץ חשיבות שלהם כחשיבות הכלב שכולו לב ונאמן לאדוניו כן הם כל אחד יש לו לב מבין להכיר את בוראו ונאמנים הם לאדון הכל יתברך שמו. ' וְהָאֱמֶת נֶעֱדֶרֶת ' כלומר חכמת האמת הוא חלק הסוד תרבה והעוסקים יהיו עדרים עדרים בלימוד הקבלה. אי נמי עתה יש אנשים פרטיים לומדים קבלה כל אחד בקרן זוית בסתר אבל לעתיד הכל ילמדו בה כמו שלומדים תהלים ותמצאם עדרים עדרים בבית המדרש. ' וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל ' (ישעיה נט, טו) רצונו לומר מי שהוא סר מרע דוקא ואין לו מצות ומעשים טובים בפועל זה נחשב שוטה בעיני הבריות כי הצדיק השלם צריך להיות שלם בְּסוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב (תהלים לד, טו).

    דְּאִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא לֹא הֲוָה מְשַׁנֵּי בְּדִיבּוּרֵיהּ יש להקשות הוה ליה למימר 'אִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל מָמּוֹנָא דְּעַלְמָא'? ונראה לי בס"ד בין אות ע' של ע וֹלָם לבין אות וא"ו של ע וֹ לָם בסדר אלפ"א בית"א יש ו"ה [11] אותיות כי מן אות ע' עד סוף אלפא ביתא יש ו' אותיות ומראש אלפא ביתא עד אות וא"ו יש ה' אותיות הרי אותיות ו"ה ומן אות וא"ו של ע וֹ לָם עד אות למ"ד של עוֹ לָ ם בסדר אלפ"א בית"א יש ה' אותיות הרי אותיות ה'ו'ה ובין אות למ"ד לבין אות מ"ם לא יש כלום כי סמוכים הם באלפא ביתא ולאותיות הוה קרי להו חֲלָלֵי דְּעָלְמָא כי החלל נקרא על ההרחקה שיש בין צד זה לצד זה. וידוע שיעקב אבינו ע"ה נתברך הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ (בראשית כז, כט) וכתבו המקובלים המשיך לו ברכה זו של 'הֱוֵה' על ידי שפע מאות ה"א ראשונה שבשם ואות וא"ו ואות ה"א אחרונה שבשם שהם אותיות 'הוה' לכך ברכו 'הֱוֵה' גְבִיר לְאַחֶיךָ, והטעם כי אברהם אבינו ע"ה תיקן מוח חכמה שהוא באות יו"ד דשם הוי־ה ולכך יש לו אחיזה והשגה מראשית שם הוי־ה אבל יצחק אבינו ע"ה תיקן מוח בינה שהוא אות ה"א ראשונה דשם הוי־ה לכך יש לו אחיזה והשגה מן אות ה"א ראשונה ואילך שהם אותיות 'הוה' לכך ברכו 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ'. והנה ברכה זו של 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ' לקחה יעקב אבינו ע"ה על ידי שינוי ששינה דבריו ואמר אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט) ואף על פי שכיון בלבו דבר אמת בזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל עם כל זה כפי הנגלה שינה דבריו וכאשר אמר לו יצחק אבינו ע"ה לעשו בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ (בראשית כז, לה). ולכן אמר כאן על רב טביומי דְּאִי הָווּ יָהֲבִי לֵיהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא פירוש אפילו אם יתנו לו הברכה של 'הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ' שרמוזה בחללי אותיות 'עוֹלָם' כאמור לֹא מְשַׁנֵּי בְּדִיבּוּרֵיהּ אף על גב דיעקב אבינו ע"ה לקח ברכה זו על ידי שינוי. או יובן בס"ד אומרו ' חֲלָלֵי דְּעָלְמָא ' דאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יג.) בחלל שיש בין השמים לארץ יש מהלך חמש מאות שנה וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה טו, ו) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה. נמצא עץ חיים רמוז בחלל העולם שהוא מהלך חמש מאות שנה וכאן אמר אפילו אם יתנו לו עץ חיים כולו שהוא רמוז בחללא דעלמא כדי לשנות בדבור לא הוה משני בדבוריה.

    דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, נְעָרִים יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים, וּזְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים. נראה לי בס"ד גם דברים אלו הם לטובה שהנערים שהם תלמידים קטנים היושבים לפני זקנים שהם חכמים גדולים גם הם יהיו חכמים מחוכמים כמו הזקנים הגדולים לכן בחריפותם וחכמתם יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים הגדולים, כי הגדול שאומר חידוש גדול בתורה ושמח בהשגתו שהשיג חידוש זה מדעתו, הנה הוא רואה שיבא הנער וגם הוא יחדש ויאמר דבר זה מדעתו, לכן יבוש מעצמו שזה הנער הוא חכם גדול כמוהו ואין לו יתרון בחכמה על זה הנער, ולכן זְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים בראותם שהם חכמים גדולים כמותם שחייבים לכבדם בכבוד תלמידי חכמים. ' בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ ' כלומר זהירים יהיו בכבוד אב ואם דאפילו הבת שהיא דשה באמה עם כל זה קמה על רגליה בשביל אמה לכבדה בקומה לפניה וכל שכן שקמה בפני אביה. ' וְכַלָּה בַּחֲמוֹתָהּ ' אף על פי שדרך הכלה לשנוא חמותה עם כל זה אהבה יהיה ביניהם וכשעוברת חמותה לפניה היא קמה על רגליה לכבדה. ' פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב ' כאשר פרשתי בס"ד לעיל פְּנֵי לשון חשיבות כחשיבות הכלב שאמרו רבותינו ז"ל 'כולו לב' ונאמן לאדוניו כן הם כל המון העם יהיה כל אחד מהם נאמן לאדון העולם ויש לו חשיבות זו שיהיה כולו לב מבין. ' וְאֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו ' פירוש עתה יזדמן שיהיה הבן חכם ואביו עם הארץ גמור, ואין הבן מתבייש מאביו כאותו חכם שהיה אביו קצב ועם הארץ והיו קורין אותו בן הקצב והיה לו בושה גדולה בזה אך לעתיד לא יזדמן שיהיה כך האב עם הארץ והבן חכם אלא אבות ובנים כולם חכמים ולכן לא יבאו לידי זאת.

    רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, הָעַזּוּת תִּרְבֶּה, וְהַיּוֹקֶר יְעַוֵּת וְהַגֶּפֶן יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְיַּיִן בְּיוֹקֶר, וְנֶהְפְּכָה כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכָחָה. נראה לי בס"ד גם זה יהיה הביאור לטובה ' הָעַזּוּת תִּרְבֶּה ' פירוש העזות בעבודת השם יתברך תרבה כמו שאמר התנא הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם (משנה אבות ה, כ) ' וְהַיּוֹקֶר יְעַוֵּת ' כן הוא גרסת עין יעקב והכונה מי שהוא מתגאה ועושה עצמו יקר בעולם הזה הנה זה נחשב בעיני הבריות יעוית דרכיו כי הגאוה תהיה מאוסה בעיני בני אדם לכן אדם זה שהוא מיקר עצמו נחשב בעיני הבריות מעוות דרכיו כי השפל והעניו הוא המשובח בעיני הבריות דהא אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ. ' וְהַגֶּפֶן ' אלו ישראל שנקראו גפן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חולין צב.) על פסוק גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ (תהלים פ, ט) שהכתוב קראם 'גֶּפֶן' יתן פריו בתורה ומצות ומעשים טובים. ' וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר ' רצונו לומר התורה שנמשלה ליין דכתיב וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה) תהיה יקרה בעיני הבריות שהכל מייקרים מכבדים אותה ואת לומדיה. ' וְנֶהְפְּכָה כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת ' פירוש מלכיות שהם עכו"ם עוד לא יאמינו בכומרים ובדת שלהם אלא יפקרו בם כמו המינים שהם הצדוקים שפקרו בתורה שבעל פה כן הם יפקרו בדת שלהם ויהיו באמונת בני נח שלא יאמינו אלא בהקדוש ברוך הוא לבדו. ' וְאֵין תּוֹכָחָה ' רצונו לומר אין בני אדם עושים עול וחמס ורשעה כדי שצריכין תוכחה אלא הכל הולכין בדרך ישרה ונכונה ולא יצטרכו לתוכחה להוכיח אותם על מעשים רעים. ואמר מַאי קְרָא ' כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא ' (ויקרא יג, יג) כלומר העונות יתהפכו ללובן על ידי התשובה כמו שנאמר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח) 'טָהוֹר' כח היצר הרע שגם הוא יהיה מיעץ לטובה כמו יצר הטוב.

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת נראה לי בס"ד מפיק לה מן הכתוב ' כִּי אָזְלַת יָד ' (דברים לב, לו) דידוע העולם קיים על ידי חסד אברהם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) ואמרו רבותינו ז"ל באברהם (בראשית רבה יב, ח) והנה חֶסֶד אַבְרָהָם [320] עולה ש"ך ואם תסיר מספר י־ה [15] מן מספר ש"ך שהוא חֶסֶד אַבְרָהָם ישאר מספר מוסר [306]. או יובן בס"ד הנחש נושך והעקרב נושך והמוסר נושך גם כן בלשונו אך ידמה המוסר לעקרב ולא לנחש יען כי הנחש על הרוב הוא שלוח מן השמים כמו שנאמר אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ (קהלת י, יא) אבל העקרב נושך בשאט הנפש ואינו שלוח מן השמים ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.) גבי תפלה אם אדם מתפלל ונחש לפניו אינו פוסק אבל עקרב פוסק. וכן המוסר ידמה לעקרב שנושך בשאט הנפש ואינו שלוח מן השמים כי הקדוש ברוך הוא ברא הלשון לאדם להטיב בו ולא להרע והמסירות עון גדול היא ואיך יהיה שלוח מן השמים בדבר זה שהוא עון ועבירה גדולה! ואם תסיר מן מספר לשון [386] מספר י"ד [14] ישאר שע"ב שהוא מספר עקרב [372] רמז שהלשון בהיותו טהור הוא משמש במקום 'יד' ששם המעשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.) על פסוק זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה (ויקרא ז, לז) כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, וכן אמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג) הרי כשהוא טהור הוא פועל פעולת יד ואם יטמאנו באיסור מסירות 'אָזְלַת יָד' ממנו ואם תסיר מספר 'יד' מן מספר 'לשון' ישאר שע"ב שהוא מספר 'עקרב' דאז דומה הוא לעקרב שנושך בשאט הנפש.

    דָּבָר אַחֵר עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. נראה לי בס"ד דייק לה מן ' אָזְלַת יָד ' (דברים לב, לו) כי התלמידים העוסקים לשמה מאירים מן ח כמה ב ינה ד עת דראשי תיבות שלהם חב"ד [14] כמנין 'יד' גם הלומד תורה לשמה זוכה לחיים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סג.) על פסוק (משלי ג, טז) למימינים בה אורך ימים איכא ככתוב 'אֹרֶךְ יָמִים' בימינה וכל שכן 'עֹשֶׁר וְכָבוֹד' והנה ' חַיִּים ' במספר קטן גימטריא ' יָד ' ולכן פסוק 'אָזְלַת יָד' קאי על התלמידים שאין לומדים תורה לשמה ועליהם אמר נתמעטו התלמידים נתמעטו מתורה לשמה ומשפע החיים וחב"ד [חכמה בינה דעת]. או יובן ' יָד ' [14] גימטריא ' זָהָב ' [14] ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה, טז) זהב כינוי לתורה וכנזכר על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) שאין תורה כתורת ארץ ישראל וזהו 'כִּי אָזְלַתְ יָד' היא התורה מן התלמידים וזהו נתמעטו.

    דָּבָר אַחֵר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס (דברים לב, לו). גם זה מפיק לה מן ' אָזְלַת יָד ' כי יד לשון כח כמו וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס (יהושע ח, כ) והממון הוא כחו של אדם. ואומרו ' מִן הַכִּיס ' רצונו לומר לא תכלה מן העולם לגמרי אלא מעות מותרות שיניחום בכיס לא ימצא כי כל אדם לוה מן החנווני וקונה מאכל בהקפה וכל פרוטה שתגיע לידו ירצנה לחנוני ומתי יהיב בכיסו מעות יתרים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שהמלכות לא תעשה כל המטבעות מזהב וכסף אלא תעשה ניירות במקום מטבעות זהב וכסף ונחשת וזהו תִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס, פְּרוּטָה לאו דוקא אלא למעות מכנה אותם בשם פְּרוּטָה שיהיו ניירות במקום המטבעות אלו אשר נמצאים בכיס עד כאן דבריו נר"ו.

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת (דברים לב, לו) נראה לי בס"ד מוסרות לשון מוּסָר רצונו לומר שירבה המוסר בעולם שכל אחד יהיה מוכיח את חבירו ומלמדו מוסר ולא יאמר כל אחד 'שלום עליך נפשי' וכאשר יתנהגו כן ודאי יעשו תשובה שלימה ויבא בית דוד. ומה שאמר עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים הכונה שכולם יהיו חריפים וחכמים שאין צריכין ללמוד זה מזה כל כך והוא מעין אותה הבטחה וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וכו' (ירמיה לא, לג). ומה שאמר ' עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס ' נראה לפרש דרך מליצה שלא ירצו להניח פרוטות בכיס שלהם כי אם דנרי כסף דאין הפרוטות חשובין בעיניהם כלום. או יובן רמז על בירור רפ"ח נצוצין שהם סוד פְּרוּטָה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל פְּרוּטָה 'רפ"ט ו"ה' והיינו שיושלם ברור זה הרמוז בפרוטה. ומה שאמר ' עַד שֶׁיִּתְיָיאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה ' שמרגישין בעצמן ורואין עצמן חוטאין דאומרים 'הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוָה דְּמַגְּנוּ עֲלַן' להיות הגאולה (ברכות לא.).

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 97a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 97, Amud Aleph, about 563 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “את סוכת דוד הנופלת א"ל הכי אמר…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 262 words

      Opens “ת"ר שבוע שבן דוד בא בו שנה…”

    3. Segment 322 words

      Opens “אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    4. Segment 445 words

      Opens “(תהלים פט, נב) (אשר חרפו אויביך ה'…”

      Named: רב והגבלן.

    5. Segment 540 words

      Opens “והאמת נעדרת שנאמר (ישעיהו נט, טו) ותהי…”

      Named: רב מלמד.

    6. Segment 657 words

      Opens “אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא…”

      Named: רב טבות, רב טביומי, רבא.

    7. Segment 748 words

      Opens “יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא…”

    8. Segment 830 words

      Opens “תניא ר' נהוראי אומר דור שבן דוד…”

    9. Segment 951 words

      Opens “תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד…”

      Named: רבה, רבא.

    10. Segment 1048 words

      Opens “ת"ר (דברים לב, לו) כי ידין ה'…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “כי הא דר' זירא כי הוה משכח…”

    12. Segment 1234 words

      Opens “אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו…”

      Named: רב קטינא, אביי.

    13. Segment 1348 words

      Opens “תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת…”

      Named: רב קטינא.

    14. Segment 1418 words

      Opens “תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 97a · Segment 3 — “אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן ולא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 97a · Segment 3 — “…ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 97a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026