Talmud Builders

    Sanhedrin 75a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 75a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if it is so that a descendant of Noah is commanded about the sanctification of God’s name, he should not have said to him: “Go in peace.” The Gemara answers: This situation, where Elisha permitted Naaman’s conduct, happened in private. When Naaman bowed down in the house of Rimmon, he did not do so in the presence of ten Jews. Whereas that question that was raised is whether or not a descendant of Noah must sanctify God’s name in public, in the presence of ten Jews. Consequently, the question remains without a solution.

    2§ Apropos the discussion of the obligation to allow oneself to be killed rather than engage in forbidden sexual intercourse, the Gemara notes that Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving a certain man who set his eyes upon a certain woman and passion rose in his heart, to the point that he became deathly ill. And they came and asked doctors what was to be done with him. And the doctors said: He will have no cure until she engages in sexual intercourse with him. The Sages said: Let him die, and she may not engage in sexual intercourse with him. The doctors said: She should at least stand naked before him. The Sages said: Let him die, and she may not stand naked before him. The doctors suggested: The woman should at least converse with him behind a fence in a secluded area, so that he should derive a small amount of pleasure from the encounter. The Sages insisted: Let him die, and she may not converse with him behind a fence.

    3The Gemara comments: Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani disagree about this issue. One of them says: The woman in question was a married woman, and the other one says: She was unmarried. The Gemara tries to clarify the issue: Granted, according to the one who says that she was a married woman, the matter is properly understood. Since the case involved a severely prohibited forbidden relationship, the Sages did not allow any activity hinting at intimacy. But according to the one who says that she was unmarried, what is the reason for all this opposition? Why did the Sages say that the man must be allowed to die, rather than have the woman do as was requested?

    4Rav Pappa says: This is due to the potential family flaw, i.e., harm to the family name, as it is not permitted to bring disgrace to the entire family in order to save the lovesick man. Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: This is so that the daughters of Israel should not be promiscuous with regard to forbidden sexual relations. Were they to listen to the doctors’ recommendations, Jewish women might lose moral restraint.

    5The Gemara asks: But if the woman was unmarried, let the man marry her. The Gemara answers: His mind would not have been eased by marriage, in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak says: Since the day the Temple was destroyed, sexual pleasure was taken away from those who engage in permitted intercourse and given to transgressors, as it is stated: “Stolen waters are sweet, and bread eaten in secret is pleasant” (Proverbs 9:17). Therefore, the man could have been cured only by engaging in illicit sexual interaction.

    6MISHNA: And these are the transgressors who are burned in the implementation of the court-imposed death penalty: One who engaged in intercourse with a woman and her daughter, and one who is the daughter of a priest and who committed adultery.

    7Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His daughter, and the daughter of his daughter, and the daughter of his son. Likewise, the following are also included in this category: Intercourse with the daughter of his wife, even though she is not his daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, as well as intercourse with his mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The prohibition and punishment apply both in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her daughter, and in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her mother.

    8GEMARA: The tanna does not teach the case of one who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married. Rather, the tanna teaches the case of one who engaged in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that both the woman and her daughter are mentioned in the mishna for the purpose of establishing that there is a prohibition of intercourse with either of them, and when he engages in intercourse with the first of them he is liable to be executed. And who are these women? The reference is to his mother-in-law and the mother of his mother-in-law.

    9And the tanna teaches: Additional women are included in the category of the prohibition of and the punishment for engaging in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that with regard to both his mother-in-law and the mother of his mother-in-law, the prohibition and punishment are written explicitly in the Torah, and with regard to those additional women enumerated in the mishna, the prohibition and punishment are derived by means of interpretation.

    10The Gemara comments: This works out well according to Abaye, who says that with regard to the dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva cited later in the Gemara (76b), the difference between their opinions is only concerning the interpretation of the meaning of the verse, but there is no practical difference between their opinions. According to Abaye, whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva. Abaye explains that Rabbi Akiva maintains that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.

    11But according to Rava, who says that the difference between their opinions is with regard to the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law after the death of his wife, whose opinion is expressed in the mishna? The opinion of the tanna of the mishna corresponds neither to the opinion of Rabbi Akiva nor to the opinion of Rabbi Yishmael, as they both maintain that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is not stated explicitly in the Torah. The Gemara answers: Rava could say to you: Emend the mishna and teach: One who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married.

    12The mishna teaches: Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The Gemara comments: Abaye holds that everyone agrees that the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah, and the tanna enumerates his mother-in-law together with relatives concerning whom the prohibition is derived by means of interpretation. Therefore, according to Abaye, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law is included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law and the mother of his mother-in-law as well, despite the fact the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.

    13By contrast, Rava holds that the woman and her daughter mentioned in the first clause of the mishna are his wife and his mother-in-law. Therefore, according to Rava, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law and the mother of his mother-in-law are included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law in the latter clause as well, despite the fact that it is stated explicitly in the Torah.

    14§ The mishna enumerates several women with whom intercourse is forbidden who are included in the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter, which is punished by execution by burning. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived as the Sages taught: “And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire both him and them, and there shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14). I have derived only that this punishment applies to one who engages in intercourse with a woman and with her mother. From where is it derived that one who engages in intercourse with the daughter of the woman married to him, or with the daughter of her daughter, or with the daughter of her son, is also liable to be executed by burning?

    15The baraita continues: Lewdness is stated here, with regard to the punishment: “There shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), and lewdness is stated there, with regard to the prohibition: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswomen, it is lewdness” (Leviticus 18:17). It is derived by means of a verbal analogy that just as there the prohibition applies to the woman’s daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, so too here, the punishment of burning applies to one who engages in intercourse with the woman’s daughter, and to the daughter of her daughter, and to the daughter of her son.

    16The baraita continues: From where is it derived to render the status of males like that of females with regard to this punishment? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of males like that of female relatives, so too here, the Torah renders the status of males like that of females.

    17From where is it derived to render the status of relatives below like the status of relatives above? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above, so too here, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above. And just as here, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below, so too there, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below.

    18The Gemara proceeds to elaborate on the derivations cited in the baraita . The Master says: From where is it derived to render the status of males like that of females? The Gemara asks: What is the meaning of: The status of males like that of females? If we say that it means that one who engages in intercourse with the daughter of the son of his wife is executed by burning like one who engages in intercourse with the daughter of her daughter, the status of the daughter of her son and the daughter of her daughter are derived together in the first clause of the baraita , as both are written explicitly in the prohibition.

    19Rather, this clause in the baraita means that one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law is executed by burning like one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law. The Gemara asks: Now, we have not yet established the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law, and the baraita is seeking to derive the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law from the halakha of the mother of his mother-in-law?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואם איתאדבן נח מוזהר על קדושת השם לא נימא ליה לך לשלום דמשמע דהודה לו נהי דלהוכיחו לא היה מצווה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב (ויקרא יט) ולא גר תושב מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי:

    בצנעהנעמן בצנעה הוה ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם וגבי קדושת השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו נצטוו בני נח עליה לא נצטוו לקדשו בתוך הכותים אלא בתוך ישראל:

    העלה לבו טינאנימוק מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי:

    משום פגםמשפחת האשה שהיו בושין בדבר:

    שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריותלעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה:

    ולינסבה מינסבדאין כאן פרוצות בעריות דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן ואין כאן עבירה אלא מצוה:

    לא מיתבא דעתיהולא ירפא בכך:

    מיום שחרב בית המקדשכשל הכח מדאגות רבות ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה:

    וניתן לעוברי עבירהשיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן:

    דכתיב ולחם סתרים ינעםלישנא מעליא נקט כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית ל״ט:ו׳):

    מתני' מתני' אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתהבגמרא מפרש לה:

    ובת כהןכלומר וכן בת כהן שזינתה היא בשריפה אבל בועלה לאו בשריפה הוא:

    יש בכלל אשה ובתהכלומר אשה ובתה כתיבי בהדיא כדמפרש בגמרא דהאי אשה ובתה היינו חמותו דשריפה כתיבא בה כדכתיב (ויקרא כ׳:י״ד) (כי יקח איש) את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן:

    ויש בכללןכלומר מינייהו ילפינן כולהו הנך בגזירה שוה כדלקמן בברייתא:

    בתומאנוסתו דלאו בת אשתו דנחייב עליה משום בת אשתו דהא אנוסה לאו אשתו היא:

    בת בתו ובת בנושהיה לו מאנוסתו:

    בת אשתובין שהיא בתו בין שהיא חורגתו:

    גמ' הבא על האשה שנשא בתה לא קתניכלומר מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו' מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו ובבת אשתו קאמר אלא בחמותו דשריפה כתיב בה והא הבא על האשה דקתני לאו באשתו הוא דא"כ הבא על האשה ואמה מבעי ליה למתניה וא"נ הך אשה אחמותו קאמר הוה ליה למתנייה הבא על האשה שנשא בתה דהיינו חמותו הא לא קתני אלא הבא על אשה ובתה מכלל דתרוייהו לאיסורא ולא הוזכרה אשתו לכאן ומאן נינהו חמותו ואם חמותו והכי קאמר הבא על אם חמותו או על בתה דהיינו חמותו וקתני יש בכלל אשה ובתה כולהו הנך אלמא הך אשה ובתה כתיבי בהדיא:

    הניחא לאביי דאמרבפירקין (דף עו:) גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא:

    משמעות דורשין איכא בינייהוומסיק למילתיה דלרבי עקיבא כתיבא בהדיא אם חמותו מתניתין מני ר"ע היא:

    אלא לרבא דאמרבין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא לא כתיבא אלא בחמותו שבא עליה לאחר מיתת אשתו פליגי מתניתין מני:

    אמר לך רבא תני על אשה שנשא בתהדהיינו חמותו דכתיבא בהדיא איש כי יקח את אשה דהיינו אשתו ואת אמה דהיינו חמותו:

    יש בכלל אשה ובתה וכו'קתני נמי חמותו ומילתא דתמיה היא דההוא לאו מדרשא אתא וקתני בהדייהו:

    לאביידאמר חמותו ואמה כתיבן בהדיא איידי דתנא בהאי כללא אם חמיו דאתיא מדרשא נקט אגב ריהטא חמותו ואם חמותו:

    אין לי אלא אשה ואמהדהיינו חמותו:

    נאמר כאןבשריפה זמה היא:

    ונאמרבאזהרת בתה ובת בתה ובת בנה שארה הנה זמה היא:

    אף כאןלענין עונש שריפה בתה ובת בתה ובת בנה בהאי דינא דהאי קרא:

    מנין לעשות זכרים כנקבותלקמן מפרש:

    מנין לעשות למטה כלמעלהלקמן נמי מפרש:

    ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטהלקמן מפרש:

    בהדי הדדי אתייןהא רבינהו לתרוייהו בגזרה שוה דאתיא זמה זמה:

    אלא אם חמיו כאם חמותו השתא אם חמותו אכתי לא קמה לןעדיין לא העמידה על בוריה בשריפה מן התורה דהא האי תנא לפום ריהטא שמעינן ליה דהאי אשה דקרא היינו אשתו ואפי' למאן דאמר אם חמותו כתיבא לאו ממשמעותא דאת אשה ואמה נפקא ליה אלא ממשמעותא דאותו ואתהן:

    אם חמיו קא מהדר עלהמחזר עליה להביאה לתורת אם חמותו דקאמר זכרים כנקבות הא אכתי לא אשמעינן תנא אם חמותו:

    סנהדרין 75 עמוד א

    1ואם איתא, לא לימא ליה? הא בצנעה, הא בפרהסיא.

    2אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה: ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר: ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.

    3פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני: חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר, אלא למ"ד פנויה היתה מאי כולי האי?

    4רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.

    5ולינסבה מינסב? לא מייתבה דעתיה, כדר' יצחק. דא"ר יצחק: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר ״(משלי ט״, יז) ״מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם״.

    6הדרן עלך בן סורר ומורה.

    Mishna

    7ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה, ובת כהן שזנתה.

    8יש בכלל אשה ובתה: בתו, ובת בתו, ובת בנו, ובת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו.

    Gemara

    9הבא על אשה שנשא בתה לא קתני, אלא הבא על אשה ובתה. מכלל דתרוייהו לאיסורא, ומאן נינהו? חמותו ואם חמותו.

    10וקתני: ״יש בכלל אשה ובתה״, מכלל דתרוייהו כתיב״י בהדיא״, והנך מדרשא אתיא.

    11הניחא לאביי, דאמר: משמעות דורשין איכא בינייהו. מתניתין מני? רבי עקיבא היא.

    12אלא לרבא דאמר: חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו, מתניתין מני? אמר לך רבא: תני ״הבא על אשה שנשא בתה״.

    13יש בכלל אשה ובתה: חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו. לאביי, איידי דקא בעי למיתנא אם חמיו, תני נמי חמותו ואם חמותו.

    14לרבא, איידי דקא בעי למיתנא אם חמיו ואם חמותו, תני נמי חמותו.

    15מנהני מילי? דת"ר (ויקרא כ, יד) ״איש אשר יקח את אשה ואת אמה״ אין לי אלא אשה ואמה. בת אשה, ובת בתה, ובת בנה מנין?

    16נאמר כאן ״זמה״, ונאמר להלן ״זמה״. מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה, אף כאן בתה ובת בתה ובת בנה.

    17מנין לעשות זכרים כנקבות? נאמר כאן ״זמה״, ונאמר להלן ״זמה״. מה להלן זכרים כנקבות, אף כאן זכרים כנקבות.

    18מנין לעשות למטה כלמעלה? נאמר כאן ״זמה״, ונאמר להלן ״זמה״. מה להלן למטה כלמעלה, אף כאן למטה כלמעלה. ומה כאן למעלה כלמטה, אף להלן למעלה כלמטה.

    19אמר מר: מנין לעשות זכרים כנקבות. מאי ״זכרים כנקבות״? אילימא בת בנה כבת בתה? בהדי הדדי קאתיאן!

    20אלא, אם חמיו כאם חמותו. השתא, אם חמותו לא קמה לן, אם חמיו מיהדר עלה?

    Tosafot

    ואם איתא לא לימא ליהלא היה לו להודות לדבר איסור דא"ל לך לשלום ש"מ אין בן נח מצווה על קידוש השם ומשני הא בצנעה הא בפרהסיא נעמן צנעה הוה דלא היו ישראל בבית רמון וגבי קדוש השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו למאן דאמר בצנעא נמי יהרג ואל יעבור הני מילי ישראל אבל כותי לא ולעולם אימא לך דבן נח מצווה על קדוש השם כגון פרהסיא ולמסקנא זו לא איפשטא בעיין ולשון מאי הוי עלה משמע דמסקנא דפשיטות היא ונראה יותר כספרים דגרסינן ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא וקא פשיט דלא מפקיד מדאמר ליה סתם לך לשלום:

    ומאי נינהו חמותו ואם חמותוהוה מצי למימר בתה ובת בתה אלא הני נקט דכתיב בהו שריפה בהדיא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אלו הן הנשרפין וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על חלק חמישי שבה שהוא אמנם בא לבאר במחויבי מיתות בית דין איזה מהם בסקילה ואיזה מהם בשריפה ואיזה מהם בהרג ואיזה מהם בחנק וכן ביארנו בפרק שביעי שהותחל בו זה החלק בענין הנסקלים והושלם ענינם בין השביעי והשמיני ובא עכשיו זה הפרק בעניני זה החלק גם כן ובפרט בבאור עניני הנשרפים ועניני הנהרגים והאריך בו הרבה בעניני הרציחה על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור ונתגלגל בו ברוצח שנתערב עם אחרים כיצד עושין בו וכן נתגלגל על ידי זה במחוייבי מיתות שנתערבו ובמחוייבי שתי מיתות באיזו מהן הוא נדון והשלים הענין במיתה שאינה מסורה לבית דין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון במנין פרטי הנשרפים השני במנין פרטי הנהרגים ועניני רציחתם על איזה צד חייב בה ועל איזה צד פטור השלישי במחוייב מיתה שנתערב עם אחרים או מחוייבי מיתות שנתערבו או במחוייבי שתי מיתות כיצד דנין בהם הרביעי במי שהורג שלא בעדים והתראה שאין בית דין יכולין להמיתו כיצד עושין בו ונתגלגל על ידי דבר זה בהרבה דברים שלא נמסרה מיתתם לבית דין אלא שהקנאין פוגעין בו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שכבר התבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר אלו הן הנשרפין ומנה מהם שנים הבא על אשה ובתה ר"ל שהאחת נשואה לו והוא בא על אחרת ובת כהן שזינתה כשהיא אשת איש ואח"כ ביאר שאשה ובתה האמורה בתורה לשריפה וכדכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה באש ישרפו וכו' כוללת לדין שריפה תשעה פרטים שכלן למדים אותן מאשה ובתה אם בגזירות שוות אם שהיא נכללת במלת אשה ובתה והם בתו אפילו מאנוסתו ובת בתו ובת בנו שהיו לו הבת והבן מאנוסתו בת אשתו אע"פ שאינה בתו שלו ובת בנה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ונמצא מנין הנשרפים עשרה אלו התשעה ובת כהן ואלו הששה הבאים מצד זיקת האשה לא נאמר עליהן שהן בשריפה אלא כשבא על אותה של עבירה בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו אין כאן מיתה ומ"מ י"א שהיא בכרת כשאר עריות ואע"פ שבגמ' אמרו לדעת ר' עקיבא בחמותו לאחר מיתה איסורא בעלמא לא נאמר כן להפקעת כרת אלא להפקעת מיתה וכן מצינו שנאמר בקדושין בשמועת בני גד דרך סוגיא סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא ומ"מ במסכת יבמות פרק האשה רבה כתבו רוב מפרשים בחמות לאחר מיתה שיש בו איסור תורה דוקא בלאו אבל לא בכרת וקידושין תופסין בה אלא שגדולי המפרשים כתבו שם נהי דממעטיה משריפה מאיסורא כלומר מכרת מי מיעטה וכמו שכתבנוה כאן וכן כתבוה גדולי המחברים ולדעת גדולי הדור ראיתי בפרק האשה רבה שהבאים מחמת אישות ענינם אף לאחר מיתת האשה ולא נאמר להפקיע הדין לאחר מיתה אלא בחמותו והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו בשריפה הן וכבר כתבנו טעם דבריהם במסכת יבמות פרק נושאין אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 75a

    Sanhedrin 75a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 392 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואם איתא דבן נח מוזהר על קדושת השם לא נימא ליה לך לשלום דמשמע דהודה לו נהי דלהוכיחו לא היה מצווה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב (ויקרא יט) ולא גר תושב מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי:

    בצנעה נעמן בצנעה הוה ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם וגבי קדושת השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו נצטוו בני נח עליה לא נצטוו לקדשו בתוך הכותים אלא בתוך ישראל:

    העלה לבו טינא נימוק מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי:

    משום פגם משפחת האשה שהיו בושין בדבר:

    שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה:

    ולינסבה מינסב דאין כאן פרוצות בעריות דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן ואין כאן עבירה אלא מצוה:

    לא מיתבא דעתיה ולא ירפא בכך:

    מיום שחרב בית המקדש כשל הכח מדאגות רבות ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 75a · Sefaria

    Tosafot

    ואם איתא לא לימא ליה לא היה לו להודות לדבר איסור דא"ל לך לשלום ש"מ אין בן נח מצווה על קידוש השם ומשני הא בצנעה הא בפרהסיא נעמן צנעה הוה דלא היו ישראל בבית רמון וגבי קדוש השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו למאן דאמר בצנעא נמי יהרג ואל יעבור הני מילי ישראל אבל כותי לא ולעולם אימא לך דבן נח מצווה על קדוש השם כגון פרהסיא ולמסקנא זו לא איפשטא בעיין ולשון מאי הוי עלה משמע דמסקנא דפשיטות היא ונראה יותר כספרים דגרסינן ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא וקא פשיט דלא מפקיד מדאמר ליה סתם לך לשלום:

    ומאי נינהו חמותו ואם חמותו הוה מצי למימר בתה ובת בתה אלא הני נקט דכתיב בהו שריפה בהדיא:

    Tosafot on Sanhedrin 75a · Sefaria

    Meiri

    אלו הן הנשרפין וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על חלק חמישי שבה שהוא אמנם בא לבאר במחויבי מיתות בית דין איזה מהם בסקילה ואיזה מהם בשריפה ואיזה מהם בהרג ואיזה מהם בחנק וכן ביארנו בפרק שביעי שהותחל בו זה החלק בענין הנסקלים והושלם ענינם בין השביעי והשמיני ובא עכשיו זה הפרק בעניני זה החלק גם כן ובפרט בבאור עניני הנשרפים ועניני הנהרגים והאריך בו הרבה בעניני הרציחה על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור ונתגלגל בו ברוצח שנתערב עם אחרים כיצד עושין בו וכן נתגלגל על ידי זה במחוייבי מיתות שנתערבו ובמחוייבי שתי מיתות באיזו מהן הוא נדון והשלים הענין במיתה שאינה מסורה לבית דין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון במנין פרטי הנשרפים השני במנין פרטי הנהרגים ועניני רציחתם על איזה צד חייב בה ועל איזה צד פטור השלישי במחוייב מיתה שנתערב עם אחרים או מחוייבי מיתות שנתערבו או במחוייבי שתי מיתות כיצד דנין בהם הרביעי במי שהורג שלא בעדים והתראה שאין בית דין יכולין להמיתו כיצד עושין בו ונתגלגל על ידי דבר זה בהרבה דברים שלא נמסרה מיתתם לבית דין אלא שהקנאין פוגעין בו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שכבר התבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר אלו הן הנשרפין ומנה מהם שנים הבא על אשה ובתה ר"ל שהאחת נשואה לו והוא בא על אחרת ובת כהן שזינתה כשהיא אשת איש ואח"כ ביאר שאשה ובתה האמורה בתורה לשריפה וכדכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה באש ישרפו וכו' כוללת לדין שריפה תשעה פרטים שכלן למדים אותן מאשה ובתה אם בגזירות שוות אם שהיא נכללת במלת אשה ובתה והם בתו אפילו מאנוסתו ובת בתו ובת בנו שהיו לו הבת והבן מאנוסתו בת אשתו אע"פ שאינה בתו שלו ובת בנה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ונמצא מנין הנשרפים עשרה אלו התשעה ובת כהן ואלו הששה הבאים מצד זיקת האשה לא נאמר עליהן שהן בשריפה אלא כשבא על אותה של עבירה בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו אין כאן מיתה ומ"מ י"א שהיא בכרת כשאר עריות ואע"פ שבגמ' אמרו לדעת ר' עקיבא בחמותו לאחר מיתה איסורא בעלמא לא נאמר כן להפקעת כרת אלא להפקעת מיתה וכן מצינו שנאמר בקדושין בשמועת בני גד דרך סוגיא סד"א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא ומ"מ במסכת יבמות פרק האשה רבה כתבו רוב מפרשים בחמות לאחר מיתה שיש בו איסור תורה דוקא בלאו אבל לא בכרת וקידושין תופסין בה אלא שגדולי המפרשים כתבו שם נהי דממעטיה משריפה מאיסורא כלומר מכרת מי מיעטה וכמו שכתבנוה כאן וכן כתבוה גדולי המחברים ולדעת גדולי הדור ראיתי בפרק האשה רבה שהבאים מחמת אישות ענינם אף לאחר מיתת האשה ולא נאמר להפקיע הדין לאחר מיתה אלא בחמותו והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו בשריפה הן וכבר כתבנו טעם דבריהם במסכת יבמות פרק נושאין אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 75a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה הבא כו' מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו' מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו כו' אלא בחמותו דשריפה כו' עכ"ל לכאורה דזו היא ההוכחה דלא איירי באשה ובתה ממש משום דמשמע דיש בכלל כו' דההיא כתיבא בהדיא טפי והיינו דשריפה כתיב בה בחמותו אבל באשה ובתה לא כתיבא בה שריפה בהדיא ולא אתיא אלא מג"ש אבל לפי זה דברי התוס' שכתבו למאי דמוקים לה בחמותו ואם חמותו דה"ה דהמ"ל בתה ובת בתה אלא כו' אין מקום לדבריהם דהא מעיקרא נמי דלא מוקמינן לה באשה ובתה ממש היינו משום דלא כתיב בה שריפה וכמה שכתב בזה גם מהרש"ל וע"כ נראה דודאי הא דקתני יש בכלל אשה ובתה כו' אע"ג דשריפה לא כתיבא בה בהדיא אלא בחמותו איכא לפרושי דיש בכלל אשה ובתה כו' דקתני קאי אאזהרה דכתיב' בה באשה ובתה ממש בהדיא אבל בחמותו אזהרה לא אתיא לה לחמותו אלא מג"ש אלא דליכא לפרושי הכי אהאי דמאי דס"ד השתא דאשה ובתה ממש ולא איירי בתרוייהו לאיסורא אי הוה מפרשינן יש בכלל אשה ובתה כו' אשה ובתה ממש דא"כ תקשי לך לישנא דחשיב דיש בכלל נמי אשה ובתה בת בתה לענין אזהרה דמאי אולמיה דבתה מבת בתה וכדפרכינן לקמן בהדי הדדי קאתיין ואזהרה מפורשת בבת בתה כמו בבתה וזה שכתב רש"י הכלל דקאמר יש בכלל דהנך אשה ובתה דכתיבן ומפורשת טפי איירי וכל הנך דחשיב אתיא מכללא וע"כ דלאו היינו אשתו ובת אשתו ממש קאמר דא"כ תקשי לך על בת בתה דחשיב דלאו ישנו בכלל בתה דמפורש בה אזהרה כמו בבתה אלא דהאי אשה ובתה דקתני בחמותו מיירי דכולהו הוויין בכלל חמותו לענין שריפה שאינו מפורש אלא בחמותו והשתא ניחא שכתבו התוס' למאי דמוקמינן לה בחמותו דתרוייהו לאיסורא דהמ"ל בתה ובת בתה בתרוייהו לאיסורא דאזהרה מפורשת בהן וכולהו הוו בכלל לענין אזהרה אלא תלמודא הכי נקט דכתיב בהו שריפה וניחא ליה לאוקמא לענין שריפה דאשה ובתה אואלו הן הנשרפין קאי ומיהו ק"ק אכתי לדברי התוספות דהשתא נמי דתרוייהו לאיסורא ליכא לאוקמא בבתה ובבת בתה משום דבת בנה אינו בכלל דאזהרה מפורשת בה כמו בבתה ובת בתה ויש ליישב דלא חש למתני בת בנה גבי יש בכלל כיון דקתני בת בתה דחד דרגא הוא ואלו הדברים ברורים הם באין גמגום ליישב דברי רש"י ותוספות אבל מהרש"ל כתב בזה דרך אחרת ואין להאריך בדחוקיו וגם אין דבריו כולם ברורים לי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 75a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר קשא מה הנאה יש לו בזה מאחר דאין רואה אותה כלל? ונראה לי אחר שאמרו 'תַּעֲמֹד עֲרֻמָּה לְפָנָיו' ולא נתנו רשות, חזרו ואמרו 'תַּעֲמֹד עֲרֻמָּה אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר' ותדבר וכיון שהוא יודע שמדברת עמו בהיותה ערומה ומצייר דבר זה בדעתו יש לו הנאה.

    רַב פָּפָּא אָמַר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה קשא מאי בינייהו? ונראה לי בס"ד דאיכא בינייהו היכא דזה החושק הוא גם כן מאותה משפחה כגון בן דודה או בן אחיה ואם ימות מאותו חולי של החשק יגיע פגם יותר למשפחתה כי יאמרו העולם למה מת זה? מפני שחשק את פלונית ובכהאי גונא לרב פפא היו מתירין אך לרב אחא אין הפרש. אי נמי כגון דההיא אתתא כבר יצא עליה קול שזינתה קודם זה ואם כן בלאו הכי יש מצידה פגם משפחה טפי ומה יוסיף זה הפגם על הראשון, ולכן לרב פפא היו מתירין אבל לרב אחא אין מתירין גם בכהאי גוונא. ואין לתרץ דאיכא בינייהו היכא דבני המשפחה מחלו, דבאמת אין בזה דין מחילה ואם אומרים שמחלו שופטני נינהו! ועוד דלא יבצר מהיות במשפחה ילדים קטנים דעתה לאו בני מחילה נינהו ואחר שיגדלו יגיע להם פגם.

    מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה (משלי ט, יז). אין הכוונה שנטלה וניתנה ביד שמים ח"ו אלא הכוונה הוא דכל טעם ביאה הן של היתר הן של איסור נמשך מן קליפת היצר הרע ובזמן שהיה בית המקדש קיים אז על ידי הקרבת הקטורת ועל ידי מכנסיים של בגדי כהונה נחלש כח טומאת הקליפה שממנה יצר הרע דערווה ובחורבן דליכא קטורת וליכא בגדי כהונה נתחזק כח הקליפה ומחמת כן נתגבר היצר הרע להחליש ולמעט כח התאוה של ביאה המותרת והגדיל והחזיק כח התאוה של ביאה אסורה. ומה שהביא פסוק (משלי ט, יז) 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' לאו למילף מהאי קרא שבחורבן בית המקדש תליא מילתא אלא הביא פסוק זה למילף מיניה שיש טעם בביאה אסורה טפי מן ביאה של היתר. ומה שתלה דבר זה בבית המקדש הוא מסברה דנפשיה על דרך שבארתי בס"ד כי בזמן בית המקדש שיש קטורת ובגדי כהונה נחלשת הקליפה שממנה ימשך היצר הרע לטמא האדם בביאה האסורה מה שאין כן בחורבן גוברת.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 75a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 75, Amud Aleph, about 392 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “ואם איתא, לא לימא ליה? הא בצנעה,…”

    2. Segment 248 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 333 words

      Opens “פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור'…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 419 words

      Opens “רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב…”

      Named: רב פפא, רב אחא, רב איקא.

    5. Segment 529 words

      Opens “ולינסבה מינסב? לא מייתבה דעתיה, כדר' יצחק.…”

      Named: רב בית.

    6. Segment 65 words

      Opens “הדרן עלך בן סורר ומורה.…”

    7. Segment 711 words

      Opens “מתני׳ ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה…”

    8. Segment 820 words

      Opens “יש בכלל אשה ובתה: בתו, ובת בתו,…”

    9. Segment 921 words

      Opens “גמ׳ הבא על אשה שנשא בתה לא…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “וקתני: ״יש בכלל אשה ובתה״, מכלל דתרוייהו…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “הניחא לאביי, דאמר: משמעות דורשין איכא בינייהו.…”

      Named: רבי עקיבא, אביי.

    12. Segment 1219 words

      Opens “אלא לרבא דאמר: חמותו לאחר מיתה איכא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1321 words

      Opens “יש בכלל אשה ובתה: חמותו, ואם חמותו,…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1412 words

      Opens “לרבא, איידי דקא בעי למיתנא אם חמיו…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1525 words

      Opens “מנהני מילי? דת"ר (ויקרא כ, יד) ״איש…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “נאמר כאן ״זמה״, ונאמר להלן ״זמה״. מה…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “מנין לעשות זכרים כנקבות? נאמר כאן ״זמה״,…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “מנין לעשות למטה כלמעלה? נאמר כאן ״זמה״,…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “אמר מר: מנין לעשות זכרים כנקבות. מאי…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “אלא, אם חמיו כאם חמותו. השתא, אם…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Sanhedrin 75a · Segment 4 — “…משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר:…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Sanhedrin 75a · Segment 11 — “…בינייהו. מתניתין מני? רבי עקיבא היא.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 75a · Segment 4 — “…משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר:…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 75a · Segment 3 — “…בר אידי ור' שמואל בר נחמני: חד אמר: אשת…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 75a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026