מסכת זבחים דף קי״ג עמוד ב׳

נהי דאיפני מירושלים כולה ר"ל קאמר לה:

מהבלא מתו וקברום הבאים אחריהם בבתי קברות ואין לחוש לכל הארץ אלא לשאר ארצות שהיה שם מבול ונשקעו בטיט:

ברותחין נידונו ונמצא נמלג ברותחין:

חרבה דמעיקרא קודם מבול:

מכל אשר בחרבה לאפוקי דגים שבים:

דהיינו דקם רימא התם הראם זכר ונקבה שהוא גדול ואינו יכול ליכנס לתיבה עמדו שם:

גוריות הכניסם לתיבה:

אורזילא הוא ראם דימא שהוא על שפת הים:

היינו דקם רימא התם ואע"ג דכל השאר מתו בהבלא מחמת שהיה גדול וגבור לא הזיק לו ההבל:

אורזילא דרימא גר' ר"ת פי' עופר של ראם דעופר האילים מתרגמי' אורזילא דאיילא (שיר ב) ורימא הוא ראם ולא כרבי שמואל דגרס בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) אורזילא דימא ומפרש דג של ים ואגב ריהטיה לא דק דהא אמר הכא לא נגזרה גזרה על דגים שבים ואותם בופל"ש שאנו קורין ראם ליתא וחלבם אסור דראם ודאי מין חיה הוא וחלבו מותר כדכתיב אקו ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא ובופל"ש שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מין ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא ליה היכא קם הא לא קשיא ליה אריה דבי עילאי בפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) היכא קם שהיו אריות אחרים קטנים שיכול להכניס ועוד הא קא חזינן דאותן בופל"ש בני מלאכה נינהו ומושכין בקרון וחורשין בהן וראם לאו בר מלאכה הוא דכתיב התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך (איוב לט):

יצאו קדשי בדק הבית בלשון אחר פי' בקונטרס דממעט אפי' תמימים דהא פרת חטאת תמימה וממעטא משום דאינה ראויה לפתח אהל מועד ונראה דאין זו ראיה דפרת חטאת לא קיימא למזבח ולאו מתפיס תמימים לבדק הבית הא אמר בסוף תמורה (דף לג:) דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ונמכרו לצורכי עולות ושלמים וא"ת מאי שנא קדשי בדק הבית תמימים משעירי יוה"כ דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף סב:) דחייב על שניהם בחוץ הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ וכ"ש הנך דאין יוצאין מידי מזבח וי"ל כיון דעדיין לאו קדשי מזבח נינהו לא חשיבי ראוין לפתח אהל מועד:

כאן קודם הגרלה כו' בפ' שני שעירי (יומא דף סב:) אמרי' דחייב על שניהם והיינו למסקנא דשמעתין דמשני כאן קודם וידוי וכו' אבל קודם הגרלה חייב דראוי לשעיר הנעשה בחוץ:

כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי ומדפטר קרא קודם וידוי כ"ש לאחר וידוי וכי איצטריך פתח אהל מועד משום פרה ומשום קדשי בדק הבית ומיהו היא גופה תימה אמאי לא ממעטינן מלה' ובפ"ק דתמורה (דף יג.) גרס בכל הספרים ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהם ראויין לפתח אהל מועד ת"ל לה' שמיוחדים לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה' ומיהו קדשי בדק הבית שפיר מיקרו מיוחדין לה' דכולם לשמים וע"כ נמי לא גרס פרת חטאת בבריית' דלא תיקשי מתני' ועוד אצטריך אל פתח אהל מועד למעוטי גגו כדאמרינן לעיל בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף קז:):

וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה לְדִידִי חָזִי לִי הַאי אוֹרְזִילָא דְּרֵימָא בַּר יוֹמֵהּ דַּהֲוֵי כְּהַר תָּבוֹר. נראה לי בס"ד כל הנך קושיות דמקשי מן מאמר הנזכר הוא פלפולא בעלמא משום יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מב, כא) אך קושיא ממש ליכא יען דידוע הוא דמאמרי רבה בר בר חנה הנזכרים אינם כפשוטם ולא ראה ממש מראות אלו אלא הגאונים ז"ל פירשו שראה כל זה במראה החלום שיש בו רמז על עניינים נסתרים או דברי מוסר ויש מפרשים שהוא תקן ויסד דברים אלו בדרך משל וחידה על דברים עמוקים ולא הוה הכי ממש ואם כן מאי קושיא מהאי? אלא משום 'יַגְדִּיל תּוֹרָה' שקיל וטרי בזה כדי לחדש ולהוליד סברות להחכים התלמידים ועל זה וכיוצא שואלין את האדם ביום הדין פלפלת בחכמה.