בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ו׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושותפין לא מצו ממיריןדתניא הכל ממירין [חוץ מן השותפים] לפי שכל הפרשה כולה נאמרה בלשון יחיד כמו לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואם המר ימיר אחד מימר ולא שנים ממירין:

    שאני התםאע"ג דלא קניא להו גזירת הכתוב הוא דשני יורשין אין ממירין זבח שהפריש אביהן:

    אחד ממירדהא דיורש ממיר בקרבן אביו מהכא נפקא לן אם המר לרבות את היורש דהוה מצי למיכתב אם ימר והכא נמי בלשון יחיד כתביה:

    אם יגאל איש ממעשרו לרבות יורששמוסיף חומש ופודה את מעשר אביו:

    איתיה בשותפותדלא אשכחן דמימעט שותפין מפדיון מעשר שני ותמורה היינו טעמא משום דכל הפרשה נאמרה בלשון יחיד:

    המקדיש מוסיף חומש כו'אדם שנדר קרבן והפרישו חבירו משלו להתכפר בו הנודר והומם ובא לחללו אם המפריש מחללו מוסיף חומש ואם המתכפר מחללו אינו מוסיף חומש דתלייה רחמנא לחומש במקדיש דכתיב (ויקרא כ״ז:ט״ו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישיתו ואם גאל יגאל את השדה [המקדיש אותו]:

    ומתכפר עושה תמורהדאיהו הוה בעלים דידיה ובמסכת תמורה יליף טעמא בפ"ק:

    והתורםתרומה משלו על הכרי של חבירו טובת הנאה של מפריש הוא בידו לתתה לכהן שירצה ואם בא ישראל ואמר לו הילך סלע זו ותן תרומתך לבן בתי כהן אותה סלע טובת הנאה של מפריש הוא ויליף התם טעמא את כל מעשר תבואתך ונתת (דברים כ״ו:י״ב) מי שהפרישה מתבואתו בידו לתתה:

    ומשני מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפראכפרה קבועה שיהא יורש בעליו ממש אין להן הלכך גבי מנחה כשרה ליקרב דלא דשותפין היא אבל כפרה קופיא וצפה ממילא יש להן בו והלכך ממיר:

    קופיאלשון צף כמו (חגיגה טז:) אקפו ידייכו וכמו (מלכים ב ו׳:ו׳) ויצף הברזל תרגום וקפא ברזלא ויש לו דומה במסכת יומא (דף טז:):

    כיפרו על מה שבאוקדשים שנזבחו שלא לשמן יקרבו ותנן לא עלו לשם חובה וצריך להביא אחר מיהו מבעיא ליה אם כפרו על החטא שהופרשו עליו ונפקא מיניה שלא ידאג מן היסורין בינתיים:

    אמר רב אשי רב שישא בריה דרב אידידיליף לא כיפרו מדבעי לאיתויי שני:

    הכי קשיא ליהבהבאת שני טפי מהקרבת ראשון:

    אי אמרת בשלמא לא כיפרואפילו הכי מיקרב קרבי דשלא לשמו מכח לשמו קאתי דמתחילתו לשמו הוקדש ושני בא לכפר על החטא כגון אם עולה היא מכפרת על עשה או אם אשם הוא יכפר על אשמו:

    אעשה דלאחר הפרשה כו'אסתם עולה קאי שנזבחו לשמן:

    אחטאתדלא מכפרא אלא שגגת כרת דקודם הפרשה דכתיב או הודע אליו חטאתו וגו' (ויקרא ד׳:כ״ג):

    כיון דאי איכא כמה עשה גביה מכפראשהרי לא חייב הכתוב להביאו שתחייב על כל עשה ועשה אלא דורון בעלמא וכתיב ונרצה לו מלמד שנתרצה להקדוש ברוך הוא (בת"כ פ' ויקרא) אלמא כולן נתכפרו:

    שירי מצוהשלא נחשבה בעיניו ולא עשאה:

    כאילו לא כיפר וכיפרכלומר אף על פי כן כיפר:

    מאי כיפר ומאי לא כיפר לאו כיפר עשה קמא דקודם הפרשה ולא כיפר עשה דסמיכה דהוה ליה לאחר הפרשה:

    בעמוד וסמוך קאיואכתי כל כמה דלא שחטיה לא עבר עליה:

    כיפר גבראעל כל עשה שבידו וניצל מן היסורין:

    זבחים ו עמוד א

    1ושותפין לא מצו ממירין. אלא אי אמרת לא קניא להו אמורי נמי לימרו!

    2שאני התם, דאמר קרא: ״(ויקרא כז״, י) ״אם המר ימיר״ לרבות את היורש; אחד ממיר ואין שנים ממירין.

    3מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: אלא מעתה, גבי מעשר דכתיב: ״(ויקרא כז״, לא) ואם גאל יגאל לרבות את היורש הכי נמי אחד גואל ואין שנים גואלין׃

    4שאני מעשר דגבי אבוהון נמי איתיה בשותפות׃

    5אמר ליה רב אסי לרב אשי ומינה אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דחד מיהא מימר אלא אי אמרת לא קניא להו היכי מימר׃

    6והאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו׃

    7מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא:

    8איבעיא להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו׃

    9אמר רב ששת בריה דרב אידי מסתברא דלא כיפרו דאי סלקא דעתך כיפרו שני למה הוא בא׃

    10ואלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב׃

    11אמר רב אשי רב שישא בריה דרב אידי הכי קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא לא כיפרו שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושני למה הוא בא לכפר אלא אי אמרת כיפרו שני למה הוא בא:

    12איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא מכפרא׃

    13מי אמרינן מידי דהוה אחטאת מה חטאת דקודם הפרשה אין דלאחר הפרשה לא אף הכא נמי דקודם הפרשה אין לאחר הפרשה לא׃

    14או דלמא לא דמיא לחטאת דחטאת על כל חטא וחטא בעי לאיתויי חדא חטאת והכא כיון דאיכא כמה עשה גביה מכפרא אעשה דלאחר הפרשה נמי מכפרא׃

    15תא שמע (ויקרא א, ד) וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר ״(ויקרא יז״, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אלא מה תלמוד לומר וסמך ונרצה לכפר שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר׃

    16מאי לאו דכיפר עשה דקודם הפרשה לא כיפר אעשה דסמיכה דהוה ליה עשה דלאחר הפרשה׃

    17אמר רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני התם דכל כמה דלא שחיט בעמוד וסמוך קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה לאחר שחיטה לא קא מיבעיא לן׃

    18א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אימא כיפר גברא,׃

    תוספות

    אחד מימר ואין שנים ממיריןמשמע דלרבי יוחנן יורש מימר ותימה דבפ' מי שהוציאהו (עירובין מו:) קאמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ובריש תמורה (דף ב.) וערכין (דף ב.) פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה וקאמר רבי יהודה יורש אינו מימר וי"ל משום דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה ובריש תמורה וערכין אומר הכל ממירין לאתויי יורש:

    מתכפר עושה תמורהוהא דתניא בפ' קמא דתמורה (דף ט.) לא יחליפנו בשל אחרים הא מפרש התם כגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר:

    מקופיא מכפראתימה דבפ' קמא דתמורה (דף י.) ילפינן דמתכפר עושה תמורה מנזיר וההיא כפרה קבועה היא וי"ל דלא יליף מנזיר אלא דמפריש אינו מימר אבל מתכפר עושה תמורה אפי' מקופיא וא"ת דיורש בקופיא גרידא קרי מתכפר ומימר וכי הוו שנים יורשים מיקרו שותפין ולא ממירין והא ביומא פרק הוציאו לו (יומא דף נ:) קבעי בפר כה"ג שאחיו הכהנים מתכפרים אי בקביעותא מתכפרין והוו שותפין ולא מצי ממיר או מקופיא מתכפרין וכולו של כהן גדול ומצי מימר דיחיד הוא אלמא לא חשיב מתכפר כשהוא מקופיא מדכהן גדול מימר ולא מיקרו שותפין מה שאחיו מתכפרין בו בקופיא וי"ל דבשמעתא שניהם היורשין הוו מקופיא לכך מיקרו שותפין ולא ממירין אבל התם כיון דאיכא השתא בהאי קרבן כפרת כהן גדול דקביעא לא חשיבא לגביה אחיו כמו שותפין על ידי כפרת קופיא:

    דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא באתימה כמה קרבנות אדם מתנדב ומביא זה אחר זה מיד אע"פ שכיפר הראשון שנעשה לשמו וי"ל דפריך שני למה חייב להביא ואם תאמר מאי קאמר שני למה הוא בא דלמא קאתי לכפר אמחשבה דשלא לשמן דחשיב עשה לאחר שחיטה כמו סמיכה דבסמוך ומיהו יש לומר דמחשבה תלויה בעובד וקרבן לא מכפר אלא על בעליה ונראה דמאשם קדייק שאינו בא נדבה:

    אלא מאי לא כיפרו למה הוא קרבצ"ע דהיינו קשיא דריש לקיש דאם כשירין הם ירצו ואם אינן מרצין למה הן באין:

    או דלמא לא דמיא לחטאתתימה דנפשוט ממתני' דפ"ק דשבועות (דף ב:) דאפי' לר' שמעון דלית ליה (שם יא:) לב בית דין מתנה עליהן שעיר שלא קרב עליו ברגל זה יקרב ברגל אחר אע"פ שמרגל שעברו נתכפרו כבר אטומאת מקדש וקדשיו דקודם הפרשה דקאתי האי שעיר מכפר אטומאה שאחר כך ויש לומר כיון שאבד וקרב אחר תחתיו איגלאי מילתא שלא היתה הפרשתן הפרשה עד רגל אחר דשחטי ליה:

    והלא אין כפרה אלא בדםבפרק תמיד נשחט (פסחים נט:) אמרי' כל כמה דלא אכלי כהנים בשר לא מצי מכפר דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין בשר ובעלים מתכפרים אבל מכל מקום עיקר כפרה אינה אלא בדם:

    לאחר שחיטה לא קא מיבעיא לןבסוף הסוגיא בעי רבי ירמיה אפילו לאחר שחיטה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ו׳ עמוד א׳

    מסכת זבחים דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־332 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושותפין לא מצו ממירין דתניא הכל ממירין [חוץ מן השותפים] לפי שכל הפרשה כולה נאמרה בלשון יחיד כמו לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואם המר ימיר אחד מימר ולא שנים ממירין:

    שאני התם אע"ג דלא קניא להו גזירת הכתוב הוא דשני יורשין אין ממירין זבח שהפריש אביהן:

    אחד ממיר דהא דיורש ממיר בקרבן אביו מהכא נפקא לן אם המר לרבות את היורש דהוה מצי למיכתב אם ימר והכא נמי בלשון יחיד כתביה:

    אם יגאל איש ממעשרו לרבות יורש שמוסיף חומש ופודה את מעשר אביו:

    איתיה בשותפות דלא אשכחן דמימעט שותפין מפדיון מעשר שני ותמורה היינו טעמא משום דכל הפרשה נאמרה בלשון יחיד:

    המקדיש מוסיף חומש כו' אדם שנדר קרבן והפרישו חבירו משלו להתכפר בו הנודר והומם ובא לחללו אם המפריש מחללו מוסיף חומש ואם המתכפר מחללו אינו מוסיף חומש דתלייה רחמנא לחומש במקדיש דכתיב (ויקרא כ״ז:ט״ו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישיתו ואם גאל יגאל את השדה [המקדיש אותו]:

    ומתכפר עושה תמורה דאיהו הוה בעלים דידיה ובמסכת תמורה יליף טעמא בפ"ק:

    והתורם תרומה משלו על הכרי של חבירו טובת הנאה של מפריש הוא בידו לתתה לכהן שירצה ואם בא ישראל ואמר לו הילך סלע זו ותן תרומתך לבן בתי כהן אותה סלע טובת הנאה של מפריש הוא ויליף התם טעמא את כל מעשר תבואתך ונתת (דברים כ״ו:י״ב) מי שהפרישה מתבואתו בידו לתתה:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 6a · Sefaria

    תוספות

    אחד מימר ואין שנים ממירין משמע דלרבי יוחנן יורש מימר ותימה דבפ' מי שהוציאהו (עירובין מו:) קאמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ובריש תמורה (דף ב.) וערכין (דף ב.) פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה וקאמר רבי יהודה יורש אינו מימר וי"ל משום דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה ובריש תמורה וערכין אומר הכל ממירין לאתויי יורש:

    מתכפר עושה תמורה והא דתניא בפ' קמא דתמורה (דף ט.) לא יחליפנו בשל אחרים הא מפרש התם כגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר:

    מקופיא מכפרא תימה דבפ' קמא דתמורה (דף י.) ילפינן דמתכפר עושה תמורה מנזיר וההיא כפרה קבועה היא וי"ל דלא יליף מנזיר אלא דמפריש אינו מימר אבל מתכפר עושה תמורה אפי' מקופיא וא"ת דיורש בקופיא גרידא קרי מתכפר ומימר וכי הוו שנים יורשים מיקרו שותפין ולא ממירין והא ביומא פרק הוציאו לו (יומא דף נ:) קבעי בפר כה"ג שאחיו הכהנים מתכפרים אי בקביעותא מתכפרין והוו שותפין ולא מצי ממיר או מקופיא מתכפרין וכולו של כהן גדול ומצי מימר דיחיד הוא אלמא לא חשיב מתכפר כשהוא מקופיא מדכהן גדול מימר ולא מיקרו שותפין מה שאחיו מתכפרין בו בקופיא וי"ל דבשמעתא שניהם היורשין הוו מקופיא לכך מיקרו שותפין ולא ממירין אבל התם כיון דאיכא השתא בהאי קרבן כפרת כהן גדול דקביעא לא חשיבא לגביה אחיו כמו שותפין על ידי כפרת קופיא:

    דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא תימה כמה קרבנות אדם מתנדב ומביא זה אחר זה מיד אע"פ שכיפר הראשון שנעשה לשמו וי"ל דפריך שני למה חייב להביא ואם תאמר מאי קאמר שני למה הוא בא דלמא קאתי לכפר אמחשבה דשלא לשמן דחשיב עשה לאחר שחיטה כמו סמיכה דבסמוך ומיהו יש לומר דמחשבה תלויה בעובד וקרבן לא מכפר אלא על בעליה ונראה דמאשם קדייק שאינו בא נדבה:

    אלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב צ"ע דהיינו קשיא דריש לקיש דאם כשירין הם ירצו ואם אינן מרצין למה הן באין:

    או דלמא לא דמיא לחטאת תימה דנפשוט ממתני' דפ"ק דשבועות (דף ב:) דאפי' לר' שמעון דלית ליה (שם יא:) לב בית דין מתנה עליהן שעיר שלא קרב עליו ברגל זה יקרב ברגל אחר אע"פ שמרגל שעברו נתכפרו כבר אטומאת מקדש וקדשיו דקודם הפרשה דקאתי האי שעיר מכפר אטומאה שאחר כך ויש לומר כיון שאבד וקרב אחר תחתיו איגלאי מילתא שלא היתה הפרשתן הפרשה עד רגל אחר דשחטי ליה:

    והלא אין כפרה אלא בדם בפרק תמיד נשחט (פסחים נט:) אמרי' כל כמה דלא אכלי כהנים בשר לא מצי מכפר דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין בשר ובעלים מתכפרים אבל מכל מקום עיקר כפרה אינה אלא בדם:

    לאחר שחיטה לא קא מיבעיא לן בסוף הסוגיא בעי רבי ירמיה אפילו לאחר שחיטה:

    Tosafot on Zevachim 6a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ו׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־332 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״ושותפין לא מצו ממירין. אלא אי אמרת…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״שאני התם, דאמר קרא: (ויקרא כז, י)…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: אלא…״

      חכמים: רב יעקב.

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״שאני מעשר דגבי אבוהון נמי איתיה בשותפות…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אסי לרב אשי ומינה…״

      חכמים: רב אסי, רב אשי.

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״והאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן המקדיש…״

      חכמים: רבי אבהו.

    7. קטע 75 מילים

      נפתחת ב״מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא:…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו כיפרו על מה שבאו או…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת בריה דרב אידי מסתברא…״

      חכמים: רב ששת, רב אידי.

    10. קטע 107 מילים

      נפתחת ב״ואלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב…״

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי רב שישא בריה דרב…״

      חכמים: רב אשי, רב שישא, רב אידי.

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״מי אמרינן מידי דהוה אחטאת מה חטאת…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״או דלמא לא דמיא לחטאת דחטאת על…״

    15. קטע 1543 מילים

      נפתחת ב״תא שמע (ויקרא א, ד) וסמך ונרצה…״

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו דכיפר עשה דקודם הפרשה לא…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני התם…״

      חכמים: רבא.

    18. קטע 189 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אימא…״

      חכמים: רב הונא בר יהודה, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ו׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026