בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף מ״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אבל כללו גמר מיניהמידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אי הוה כתיבא ביה ולא הוה כתיבא בשאר אשמות גמרי ליה שאר אשמות מיניה דלא חידוש הוא אלא יצא מן הכלל הוא ולמד על דבר שלא נאמר בכלל והיכי יצא לידון בדבר החדש כגון מתן דמים שבזה למזבח ובזה שינה ואומר לבהונות:

    כיון דאהדריה כו'וכתיב כי כחטאת האשם הוא כדין חטאת כך דין אשם:

    אהדריהלכללו בין למתן דמים בין לשחיטת צפון ולא היה צריך לכתוב בו שחיטת צפון אלא לעיכובא:

    דבעי כהונהשאינה כשירה בזר אבל למידה דשחיטה דלאו עבודת כהן היא לא אהדריה דהא בחזרתו כתיב כחטאת האשם הוא לכהן לענין עבודות שבכהן:

    א"כ נימא קרא כי כחטאת הואלכהן:

    כשאר אשמות יהיההלכך לענין צפון נמי אהדריה וכי כתיב ביה שחיטה בצפון דקרא לעיכובא אתא ושאר אשמות נמי מיניה ילפינן לעיכובא:

    למה לי לאקשויי בשחיטתו לחטאת ולעולהדכתיב במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה:

    מהיכן למדולשחיטת צפון:

    אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת הוה אמינאבעלמא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש:

    וכי תימאאם איתא דחוזר ומלמד בהיקש נקשיה לחטאת ולא לעולה משנינן לך ניחא ליה לאקשויי לעיקר כו':

    למימראמדאיצטריך למיהדר ואקושי לעולה ש"מ דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ומהכא נפקא לן בכל דוכתא:

    כאשר יורםבאימורי פר כהן משיח כתיב:

    משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי כליות כו'שהיה צריך ללמד מפר העלם תורת אימוריהן לשעירי עבודת כוכבים דאיתקוש אהדדי לענין הקטרת אימורין כדאמרינן בפרק ב"ש (לעיל זבחים מא.) אשה לה' וחטאתם על שגגתם ופר העלם דבר בגופיה לא כתיב יותרת וכליות ומפר כהן משיח גמר בהיקש כדאמרן בפרק בית שמאי (זבחים לט:) ועשה לפר כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אקשינהו להדדי:

    להכי איצטריך כאשר יורםבפר כהן משיח ואם אינו ענין לו תנהו לענין פר העלם דניהוי כמאן דכתיבי בפר העלם גופיה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ואי קשיא הא נפקא לן הך דרשא מועשה לפר זה פר העלם דבר כדאמרן בפרק ב"ש (לעיל זבחים מא.) ה"מ לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר לפר זה פר העלם אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם להך דרשה:

    ונכתביה בגופיהדפר העלם בהדיא ולא ליקשיה לפר כהן משיח הואיל וסוף סוף טרח וכתב כאשר יורם יתירא להכי:

    הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקשבעלמא דלא הוה ילפינן מהכא מידי:

    דבר הלמד בהיקש כו'משום דבעי למיבעי בעיא עלה הדר נקיט לה:

    אי מדרבאמכאשר יורם:

    אי מדרבינאמאשם מצורע דאיצטריך לאקושי לחטאת ולעולה:

    לפריחהאם פרחה הצרעת בכל הבגד:

    מה להלן פרח בכולה טהורכדכתיב אם פרוח תפרח וגו' (ויקרא י״ג:י״ב):

    והתםגבי קרחת וגבחת דאדם מנלן דטהורה פריחה דאילו פריחה כי כתיבא בנגע עור בשר כתיב ואילו קרחת וגבחת כתיבי גבי נתקין דמקום שער דראש וזקן שאין סימניהן שוין לנגעי עור בשר שזה בשער לבן וזה בשער צהוב:

    ואיתקש ראשונתקי הראש:

    אף כאן כו'אלמא נתקין בהיקשא ילפינן להו וחוזרין ומלמדין על הבגדים בג"ש:

    א"ר יוחנןמהכא לא תיתי ראייה דלאו קדשים הוא דאף היקש מלמד בהיקש חוץ מקדשים ותדע לך שהמדה הזאת שהבאתה אינה למידה בקדשים:

    דא"כ הואדדבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בג"ש:

    לא יאמר צפון באשם ותיתי בג"שדנאמר קדשי קדשים בחטאת ונאמר קדשי קדשים באשם:

    קדשי קדשים יתירי כתיביבהו והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא ובאשם כתיב זאת תורת האשם קדש קדשים הוא ובתרוייהו כתיב בויקח קרח לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך:

    זבחים 49 עמוד ב

    1אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר. אלא אי סבירא לן דלא הוא גמר מכללו ולא כללו גמר מיניה האי לגופיה איצטריך!

    2כיון דאהדריה, אהדריה.

    3אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: אימא כי אהדריה קרא לגבי מתן דמים ואימורין, דבעי כהונה; אבל שחיטה, דלא בעיא כהונה לא מיבעי צפון!

    4א"כ נימא קרא ״כי כחטאת הוא״; מאי ״כחטאת האשם״? כשאר אשמות יהיה.

    5למה לי לאקשויי לחטאת, למה לי לאקשויי לעולה?

    6אמר רבינא: איצטריך; אי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הוה אמינא: חטאת מהיכן למדה מעולה; דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.

    7א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: וניקשיה לעולה, ולא ניקשיה לחטאת!

    8הוה אמינא: דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש; וכי תימא: ניקשי אקושי לחטאת, ניחא ליה דמקיש ליה לעיקר ולא נקיש ליה לטפל; להכי אקשיה לחטאת ואקשיה לעולה למימר דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש.

    9רבא אמר מהכא, דכתיב: ״(ויקרא ד״, י) ״כאשר יורם משור זבח השלמים״ למאי הלכתא? אי ליותרת הכבד ושתי הכליות בגופיה כתיב!

    10(אמר רב פפא) משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של צבור לשעירי עבודת כוכבים בגופיה לא כתיב ״ומפר כהן משיח הוא דגמר״׃

    11להכי איצטריך כאשר יורם דניהוי כמאן דכתב בגופיה ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש׃

    12אמר ליה רב פפא לרבא וליכתביה בגופיה ולא נקיש׃

    13אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וכי תימא נקשי אקושי ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה אקושי להכי כתביה ואקשיה למימרא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש:

    14(היק"ש וגזיר"ה שו"ה ק"ל וחומ"ר סימן):

    15דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש אי מדרבא אי מדרבינא דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגזירה שוה׃

    16תא שמע רבי נתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם׃

    17מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור׃

    18והתם מנא לן דכתיב ״(ויקרא יג״, יב) מראשו ועד רגליו ואיתקש ראשו לרגל מה להלן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אף כאן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור׃

    19אמר ר' יוחנן בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד׃

    20דאם כן לא יאמר צפונה באשם ותיתי בג"ש דקדשי קדשים מחטאות׃

    21לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בגזירה שוה׃

    22ודלמא משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות׃

    23קדשי קדשים יתירי כתיבי:

    24דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר׃

    תוספות

    אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאתתימה לא לכתוב את החטאת ואי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אמאי אקשיה לעולה כלל תיפוק ליה מחטאת האשם דמה חטאת צפון מעכב אף אשם כן וי"ל דאי לא כתב צפון לא הוה אמינא הא הדרה קרא לשחיטת צפון למידי דלא בעיא כהונה והאשם לא דרשינן ליה כלל דהא לא כתב כאשם דהוה משמע כשאר אשם דעלמא לצפון יהא זה אבל האשם משמע האשם זה יהא כחטאת למתן דמים למזבח וכן יש להקשות אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש לא נכתוב צפון כלל ותיתי [באשמות] מכחטאת וכאשם כי היכי דילפינן מיניה סמיכה בפרק קמא (לעיל זבחים יא.) ועוד נילף שאר אשמות מאשם מצורע ואשם מצורע מהיקישא דכחטאת וי"ל דלא הוה אמינא דאהדריה קרא לשחיטת צפון ולא הוה דרשינן כאשם כשאר אשם (כיון דלא כתב כאשם) כיון דלא כתב צפון בהדיא בשאר אשמות:

    כאשר יורם למאי הלכתאתימה הא איצטריך לכדדרשינן בסוף כל הבשר (חולין דף קיז.) זה בא ללמד ונמצא למד מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה וי"ל דמצי לאקשויי לזבח השלמים ולא ליכתוב כאשר יורם דכאשר יורם משמע דאתא לרבויי הרמה אחרת אי נמי ההיא דכל הבשר (שם) כתנא דבי רבי ישמעאל דנפקא ליה דרשא דהכא מועשה לפר זה פר העלם כדאמר פרק בית שמאי (לעיל זבחים דף מא.) אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם (להך דרשא):

    ונכתביה בגופיהתימה כדאמר פרק ב"ש (גם זה שם:) משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה ומיעט בסרחונם מפני חיבתן וי"ל דבשביל חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות למילף מהיקשא ומ"מ ילפינן מיניה חיבתן מדלא אשמעינן בדוכתא אחרינא דבר הלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש:

    קדשי קדשים יתירי כתיביתימה כיון דילפינן גזרה שוה מהדדי למה לן היקשות דלעיל בחטאת ואשם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' ולא ניהוי דבר הלמד בהיקשע"ל נז ע"ב תוד"ה ואב"א:

    שם לאו למימרא דדבר הלמד כו'עי' לעיל דף מח ע"א תוד"ה מה להלן:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף מ״ט עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף מ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־387 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אבל כללו גמר מיניה מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אי הוה כתיבא ביה ולא הוה כתיבא בשאר אשמות גמרי ליה שאר אשמות מיניה דלא חידוש הוא אלא יצא מן הכלל הוא ולמד על דבר שלא נאמר בכלל והיכי יצא לידון בדבר החדש כגון מתן דמים שבזה למזבח ובזה שינה ואומר לבהונות:

    כיון דאהדריה כו' וכתיב כי כחטאת האשם הוא כדין חטאת כך דין אשם:

    אהדריה לכללו בין למתן דמים בין לשחיטת צפון ולא היה צריך לכתוב בו שחיטת צפון אלא לעיכובא:

    דבעי כהונה שאינה כשירה בזר אבל למידה דשחיטה דלאו עבודת כהן היא לא אהדריה דהא בחזרתו כתיב כחטאת האשם הוא לכהן לענין עבודות שבכהן:

    א"כ נימא קרא כי כחטאת הוא לכהן:

    כשאר אשמות יהיה הלכך לענין צפון נמי אהדריה וכי כתיב ביה שחיטה בצפון דקרא לעיכובא אתא ושאר אשמות נמי מיניה ילפינן לעיכובא:

    למה לי לאקשויי בשחיטתו לחטאת ולעולה דכתיב במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה:

    מהיכן למדו לשחיטת צפון:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 49b · Sefaria

    תוספות

    אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת תימה לא לכתוב את החטאת ואי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אמאי אקשיה לעולה כלל תיפוק ליה מחטאת האשם דמה חטאת צפון מעכב אף אשם כן וי"ל דאי לא כתב צפון לא הוה אמינא הא הדרה קרא לשחיטת צפון למידי דלא בעיא כהונה והאשם לא דרשינן ליה כלל דהא לא כתב כאשם דהוה משמע כשאר אשם דעלמא לצפון יהא זה אבל האשם משמע האשם זה יהא כחטאת למתן דמים למזבח וכן יש להקשות אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש לא נכתוב צפון כלל ותיתי [באשמות] מכחטאת וכאשם כי היכי דילפינן מיניה סמיכה בפרק קמא (לעיל זבחים יא.) ועוד נילף שאר אשמות מאשם מצורע ואשם מצורע מהיקישא דכחטאת וי"ל דלא הוה אמינא דאהדריה קרא לשחיטת צפון ולא הוה דרשינן כאשם כשאר אשם (כיון דלא כתב כאשם) כיון דלא כתב צפון בהדיא בשאר אשמות:

    כאשר יורם למאי הלכתא תימה הא איצטריך לכדדרשינן בסוף כל הבשר (חולין דף קיז.) זה בא ללמד ונמצא למד מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה וי"ל דמצי לאקשויי לזבח השלמים ולא ליכתוב כאשר יורם דכאשר יורם משמע דאתא לרבויי הרמה אחרת אי נמי ההיא דכל הבשר (שם) כתנא דבי רבי ישמעאל דנפקא ליה דרשא דהכא מועשה לפר זה פר העלם כדאמר פרק בית שמאי (לעיל זבחים דף מא.) אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם (להך דרשא):

    ונכתביה בגופיה תימה כדאמר פרק ב"ש (גם זה שם:) משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה ומיעט בסרחונם מפני חיבתן וי"ל דבשביל חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות למילף מהיקשא ומ"מ ילפינן מיניה חיבתן מדלא אשמעינן בדוכתא אחרינא דבר הלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש:

    קדשי קדשים יתירי כתיבי תימה כיון דילפינן גזרה שוה מהדדי למה לן היקשות דלעיל בחטאת ואשם:

    Tosafot on Zevachim 49b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש ע"ל נז ע"ב תוד"ה ואב"א:

    שם לאו למימרא דדבר הלמד כו' עי' לעיל דף מח ע"א תוד"ה מה להלן:

    Gilyon HaShas on Zevachim 49b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף מ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־387 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר. אלא…״

    2. קטע 23 מילים

      נפתחת ב״כיון דאהדריה, אהדריה.…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי…״

      חכמים: רב מרי.

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״א"כ נימא קרא ״כי כחטאת הוא״; מאי…״

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״למה לי לאקשויי לחטאת, למה לי לאקשויי…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא: איצטריך; אי אקשיה לחטאת ולא…״

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא:…״

      חכמים: רב מרי.

    8. קטע 835 מילים

      נפתחת ב״הוה אמינא: דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר מהכא, דכתיב: (ויקרא ד, י)…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״(אמר רב פפא) משום דבעי אגמורי יותרת…״

      חכמים: רב פפא.

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״להכי איצטריך כאשר יורם דניהוי כמאן דכתב…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב פפא לרבא וליכתביה בגופיה…״

      חכמים: רב פפא, רבא.

    13. קטע 1335 מילים

      נפתחת ב״אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא…״

    14. קטע 146 מילים

      נפתחת ב״(היק"ש וגזיר"ה שו"ה ק"ל וחומ"ר סימן):…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״תא שמע רבי נתן בן אבטולמוס אומר…״

      חכמים: רבי נתן.

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן…״

    18. קטע 1829 מילים

      נפתחת ב״והתם מנא לן דכתיב (ויקרא יג, יב)…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יוחנן בכל התורה כולה למידין…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״דאם כן לא יאמר צפונה באשם ותיתי…״

    21. קטע 2110 מילים

      נפתחת ב״לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר…״

    22. קטע 2211 מילים

      נפתחת ב״ודלמא משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן…״

    23. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״קדשי קדשים יתירי כתיבי:…״

    24. קטע 247 מילים

      נפתחת ב״דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף מ״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026