גמ' יכול יחלוץ — מצוה מוטלת עליו:
מאן שמעת ליה כו' — ומתני' אליביה אתיא:
כלפי מטה — דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה:
כלפי מעלה — לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:
ואפי' פירשו — נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה"פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר:
לא שנו — דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין:
אבל פירשו לפני זריקה — דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
למיעבד קתא דסכיני — כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל:
לו יהיה בעולה — עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [וגו'] לו יהיה:
מה אשם עצמותיו מותרין — שהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז׳:י״ז) והנותר מבשר הזבח וגו':
לו יהיה — יתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי:
עצמות קדשים הנאכלין — כגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים:
אבל פירשו לפני זריקה — דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
ופליגא דר"א — אדרבה:
פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם — דכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי:
פירשו לאחר זריקה לא נהנין — מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים:
מתני' וכולן — הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש:
שפקעו מעל המזבח — לארץ:
לא יחזיר — א"צ להחזיר:
קודם חצות יחזיר — בגמרא מפרש טעמא:
ומועלין בהן — דאכתי בני מזבח נינהו:
ואין מועלין בהן — דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו:
גמ' אי דלית בהו ממש — שנשרפו כולן:
