בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת זבחים דף קי״ג עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף קי״ג עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף קי״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־458 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    נהי דאיפני מירושלים כולה ר"ל קאמר לה:

    מהבלא מתו וקברום הבאים אחריהם בבתי קברות ואין לחוש לכל הארץ אלא לשאר ארצות שהיה שם מבול ונשקעו בטיט:

    ברותחין נידונו ונמצא נמלג ברותחין:

    חרבה דמעיקרא קודם מבול:

    מכל אשר בחרבה לאפוקי דגים שבים:

    דהיינו דקם רימא התם הראם זכר ונקבה שהוא גדול ואינו יכול ליכנס לתיבה עמדו שם:

    גוריות הכניסם לתיבה:

    אורזילא הוא ראם דימא שהוא על שפת הים:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 113b · Sefaria

    תוספות

    היינו דקם רימא התם ואע"ג דכל השאר מתו בהבלא מחמת שהיה גדול וגבור לא הזיק לו ההבל:

    אורזילא דרימא גר' ר"ת פי' עופר של ראם דעופר האילים מתרגמי' אורזילא דאיילא (שיר ב) ורימא הוא ראם ולא כרבי שמואל דגרס בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עג:) אורזילא דימא ומפרש דג של ים ואגב ריהטיה לא דק דהא אמר הכא לא נגזרה גזרה על דגים שבים ואותם בופל"ש שאנו קורין ראם ליתא וחלבם אסור דראם ודאי מין חיה הוא וחלבו מותר כדכתיב אקו ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא ובופל"ש שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מין ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא ליה היכא קם הא לא קשיא ליה אריה דבי עילאי בפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) היכא קם שהיו אריות אחרים קטנים שיכול להכניס ועוד הא קא חזינן דאותן בופל"ש בני מלאכה נינהו ומושכין בקרון וחורשין בהן וראם לאו בר מלאכה הוא דכתיב התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך (איוב לט):

    יצאו קדשי בדק הבית בלשון אחר פי' בקונטרס דממעט אפי' תמימים דהא פרת חטאת תמימה וממעטא משום דאינה ראויה לפתח אהל מועד ונראה דאין זו ראיה דפרת חטאת לא קיימא למזבח ולאו מתפיס תמימים לבדק הבית הא אמר בסוף תמורה (דף לג:) דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ונמכרו לצורכי עולות ושלמים וא"ת מאי שנא קדשי בדק הבית תמימים משעירי יוה"כ דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף סב:) דחייב על שניהם בחוץ הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ וכ"ש הנך דאין יוצאין מידי מזבח וי"ל כיון דעדיין לאו קדשי מזבח נינהו לא חשיבי ראוין לפתח אהל מועד:

    כאן קודם הגרלה כו' בפ' שני שעירי (יומא דף סב:) אמרי' דחייב על שניהם והיינו למסקנא דשמעתין דמשני כאן קודם וידוי וכו' אבל קודם הגרלה חייב דראוי לשעיר הנעשה בחוץ:

    כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי ומדפטר קרא קודם וידוי כ"ש לאחר וידוי וכי איצטריך פתח אהל מועד משום פרה ומשום קדשי בדק הבית ומיהו היא גופה תימה אמאי לא ממעטינן מלה' ובפ"ק דתמורה (דף יג.) גרס בכל הספרים ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהם ראויין לפתח אהל מועד ת"ל לה' שמיוחדים לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה' ומיהו קדשי בדק הבית שפיר מיקרו מיוחדין לה' דכולם לשמים וע"כ נמי לא גרס פרת חטאת בבריית' דלא תיקשי מתני' ועוד אצטריך אל פתח אהל מועד למעוטי גגו כדאמרינן לעיל בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף קז:):

    Tosafot on Zevachim 113b · Sefaria

    בן יהוידע

    וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה לְדִידִי חָזִי לִי הַאי אוֹרְזִילָא דְּרֵימָא בַּר יוֹמֵהּ דַּהֲוֵי כְּהַר תָּבוֹר. נראה לי בס"ד כל הנך קושיות דמקשי מן מאמר הנזכר הוא פלפולא בעלמא משום יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מב, כא) אך קושיא ממש ליכא יען דידוע הוא דמאמרי רבה בר בר חנה הנזכרים אינם כפשוטם ולא ראה ממש מראות אלו אלא הגאונים ז"ל פירשו שראה כל זה במראה החלום שיש בו רמז על עניינים נסתרים או דברי מוסר ויש מפרשים שהוא תקן ויסד דברים אלו בדרך משל וחידה על דברים עמוקים ולא הוה הכי ממש ואם כן מאי קושיא מהאי? אלא משום 'יַגְדִּיל תּוֹרָה' שקיל וטרי בזה כדי לחדש ולהוליד סברות להחכים התלמידים ועל זה וכיוצא שואלין את האדם ביום הדין פלפלת בחכמה.

    Ben Yehoyada on Zevachim 113b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף קי״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־458 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״הָא אִיפְּנוֹ! נְהִי דְּאִיפַּנּוֹ מִירוּשָׁלַיִם, מִכּוּלַּהּ אֶרֶץ…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן:…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – בִּשְׁלָמָא…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״כִּדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ,…״

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ:…״

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָרָבָה? כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא יָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ…״

    8. קטע 837 מילים

      נפתחת ב״וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חֲזֵי…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רֹאשׁוֹ הִכְנִיסוּ לַתֵּיבָה. וְהָאָמַר…״

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא יָרַד מַבּוּל…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״וְהָא קָסָגְיָא תֵּיבָה! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קַרְנָיו…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״וּלְטַעְמָיךְ, תֵּיבָה הֵיכִי סָגְיָא? וְעוֹד, עוֹג מֶלֶךְ…״

    13. קטע 1342 מילים

      נפתחת ב״וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן לָקִישׁ] – נְהִי נָמֵי…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״שִׁנְעָר״?…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אַמֵּי: כָּל הָאוֹכֵל מֵעֲפָרָהּ שֶׁל…״

    16. קטע 162 מילים

      נפתחת ב״שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״וּרְמִינְהִי: אוֹ ״קׇרְבָּן״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ…״

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״אוֹצִיא אֶת אֵלּוּ – שֶׁאֵינָן רְאוּיִן; וְלֹא…״

    20. קטע 2013 מילים

      נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא; כָּאן קוֹדֶם הַגְרָלָה, כָּאן לְאַחַר…״

    21. קטע 2112 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב מַנִּי: לָא קַשְׁיָא; כָּאן…״

    22. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע.…״

    23. קטע 237 מילים

      נפתחת ב״וְהָא נָמֵי תִּיפּוֹק לִי מִ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    הָא אִיפְּנוֹ! נְהִי דְּאִיפַּנּוֹ מִירוּשָׁלַיִם, מִכּוּלַּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא אִיפַּנּוֹ.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אַיֵּה מֵתֵי מַבּוּל? אַיֵּה מֵתֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר? מַאי, לָאו מִדְּהָנֵי הֲווֹ – הָנֵי נָמֵי הֲווֹ? מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתֵיהּ וְהָא כִּדְאִיתֵיהּ.

    אֵיתִיבֵיהּ: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא יָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִשּׁוּם הָכִי מֵתוּ. אֶלָּא לְדִידָךְ, אַמַּאי מֵתוּ? מִשּׁוּם הַבְלָא.

    כִּדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ, וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ; דִּכְתִיב הָכָא: ״וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה״.

    אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא לֹא יָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִשּׁוּם הָכִי הֲוַי חָרָבָה. אֶלָּא לְדִידָךְ, מַאי חָרָבָה? חָרָבָה שֶׁהָיְתָה מֵעִיקָּרָא.

    וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָרָבָה? כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל דָּגִים שֶׁבַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם.

    בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא יָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – הַיְינוּ דְּקָם רֵימָא הָתָם. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יָרַד, רֵימָא הֵיכָא קָם? אָמַר רַבִּי יַנַּאי: גּוּרִיּוֹת הִכְנִיסוּ בַּתֵּיבָה.

    וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חֲזֵי לִי אוּרְזִילָא דְּרֵימָא (בַּת) [בַּר] יוֹמֵאּ, וְהָוֵי כְּהַר תָּבוֹר. וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הָוֵיא – אַרְבְּעִין פַּרְסֵי; מְשָׁכָא דְּצַוְּארֵיהּ – תְּלָתָא פַּרְסֵי, מַרְבַּעְתָּא דְּרֵישָׁא – פַּרְסָא וּפַלְגָא, רְמָא כַּבָּא וּסְכַר יַרְדְּנָא.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רֹאשׁוֹ הִכְנִיסוּ לַתֵּיבָה. וְהָאָמַר מָר: מַרְבַּעְתָּא דְּרֵישָׁא פַּרְסָא וּפַלְגָא! אֶלָּא רֹאשׁ חוֹטְמוֹ הִכְנִיסוּ לַתֵּיבָה.

    וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא יָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! לְדִבְרֵי רֵישׁ לָקִישׁ קָאָמַר.

    וְהָא קָסָגְיָא תֵּיבָה! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קַרְנָיו קָשְׁרוּ בַּתֵּיבָה. וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ!

    וּלְטַעְמָיךְ, תֵּיבָה הֵיכִי סָגְיָא? וְעוֹד, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הֵיכָא קָאֵי? אֶלָּא נֵס נַעֲשָׂה לָהֶם, שֶׁנִּצְטַנְּנוּ בְּצִידֵּי הַתֵּיבָה.

    וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן לָקִישׁ] – נְהִי נָמֵי דְּיָרַד מַבּוּל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְהָא לָא פָּשׁ! דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״מְצוּלָה״? שֶׁכׇּל מֵתֵי מַבּוּל נִצְטַלְּלוּ שָׁם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״שִׁנְעָר״? שֶׁכׇּל מֵתֵי מַבּוּל נִנְעֲרוּ שָׁם. אִי אֶפְשָׁר דְּלָא אִידְּבַקוּ.

    אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״שִׁנְעָר״? שֶׁמְּנַעֶרֶת עֲשִׁירֶיהָ. וְהָא קָחָזֵינַן דְּהָווּ! תְּלָתָא דָּרֵי לָא מָשְׁכִי.

    אָמַר רַבִּי אַמֵּי: כָּל הָאוֹכֵל מֵעֲפָרָהּ שֶׁל בָּבֶל – כְּאִילּוּ אוֹכֵל בְּשַׂר אֲבוֹתָיו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כָּל הָאוֹכֵל מֵעֲפָרָהּ שֶׁל בָּבֶל – כְּאִילּוּ אוֹכֵל בְּשַׂר אֲבוֹתָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִילּוּ אוֹכֵל שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.

    שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

    וּרְמִינְהִי: אוֹ ״קׇרְבָּן״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן ה׳״?

    תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ״ – מִי שֶׁרָאוּי לָבֹא בְּאֹהֶל מוֹעֵד; יָצְאוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – שֶׁאֵינָן רְאוּיִן.

    אוֹצִיא אֶת אֵלּוּ – שֶׁאֵינָן רְאוּיִן; וְלֹא אוֹצִיא אֶת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – שֶׁהוּא רָאוּי לָבֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַה׳״ – לְהוֹצִיא שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁאֵינוֹ מְיוּחָד לַה׳.

    לָא קַשְׁיָא; כָּאן קוֹדֶם הַגְרָלָה, כָּאן לְאַחַר הַגְרָלָה. אַחַר הַגְרָלָה נָמֵי, הָאִיכָּא וִידּוּי!

    אֶלָּא אָמַר רַב מַנִּי: לָא קַשְׁיָא; כָּאן קוֹדֶם וִידּוּי, כָּאן לְאַחַר וִידּוּי.

    הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע.

    וְהָא נָמֵי תִּיפּוֹק לִי מִ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!